שיעור צהריים 28.03.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא - מתחברים לנשמה אחת

קריין: שיעור בנושא - "מתחברים לנשמה אחת", קטעים נבחרים מן המקורות.

הנושא הזה הוא נושא חשוב מאוד והוא מסביר לנו איך הגענו מנשמה אחת שזו נשמת אדם הראשון. לא נברא שום דבר חוץ מנשמת אדם הראשון, ואנחנו צריכים להרגיש שאנחנו חלקים ממנה ולחזור על ידי המאמץ שלנו לאותה נשמה אחת של אדם הראשון, להיות יחד כאיש אחד בלב אחד. זה מה שצריכים לעשות כל הנבראים, ואנחנו צריכים להראות לכולם דוגמה. נשתדל לעשות זאת.

קריין: קטע ראשון אומר הרב"ש.

"צריכים לדעת, שכל הנשמות נמשכות מנשמת אדם הראשון, כי לאחר שחטא בחטא עץ הדעת, נתחלקה נשמתו לשישים רבוא נשמות, זאת אומרת, מה שהיה לאדם הראשון אור אחד, הנקרא בלשון הזה"ק, "זיהרא עילאה", שהיה לו בגן עדן בבת אחת, היא מתפשטת לחלקים רבים."

(הרב"ש. מאמר 10 "לאיזה דרגה האדם צריך להגיע שלא יצטרך להתגלגל" 1984)

שאלה: מה זו ההתחלקות של נשמת אדם הראשון, האם היא קשורה לנקודות שבלב שלנו, או בינתיים לא?

בסך הכול אנחנו נשמה אחת, אבל מה שקרה, שלא רק שאנחנו לא מרגישים שייכות לנשמה אחת, אלא לא היתה ואין עכשיו איזו הרגשת חיבור, הרגשת שייכות ותלות זה בזה. ואם כן, אז בצורה אגואיסטית, אבל לא שאנחנו שייכים לגוף אחד, לנשמה אחת, לבורא אחד, למשהו אחד, אין בינינו שום הרגשת החיבור, התחייבות הדדית כמו שצריכה להיות.

זה מה שהרב"ש אומר, שלאחר שאדם הראשון חטא בחטא עץ הדעת, זאת אומרת הזיק לחיבור של כל החלקים שלו, אז כל החלקים האלה נפרדו ל"שישים ריבוא נשמות", שש מאות אלף חלקים, ומאז הם לא מתחברים אלא מגלים רק עוד ועוד עד כמה הם הפוכים, רחוקים זה מזה.

מה שאין כן, אנחנו צריכים לגלות שאנחנו שייכים למערכת אחת, שאנחנו נמצאים בגוף אחד, ברצון אחד, שייכים לכוח עליון אחד, וחייבים לחזור להיות "כאיש אחד בלב אחד".

תלמיד: המצב הזה של נשמת אדם הראשון קיים במקביל אלינו או שזה משהו שהיה ועכשיו אינו ואנחנו צריכים להגיע לזה?

אין כאן איזו דואליות, אלא היה רצון אחד שהתמלא במילוי אחד, בחיבור אחד שנקרא נשמה אחת, ולכן נקרא אדם הראשון, וכל הדבר הזה התרסק, נקרע, ובמקומו יש עכשיו שישים ריבוא נשמות, שש מאות אלף נשמות בודדות, לא מחוברות ביניהן לפי ההרגשה שלהן, לפי חוסר הנטייה שלהם לחיבור, אלא דווקא נמצאות בפירוד ובדחייה, בשנאה הדדית, וזה נקרא אדם הראשון אחרי החטא.

שאלה: נאמר כאן "כי לאחר שחטא בחטא עץ הדעת, נתחלקה נשמתו לשישים רבוא נשמות,". זה אומר שהאור נעלם ביניהם?

כן.

תלמיד: גם נאמר ש""זיהרא עילאה", שהיה לו בגן עדן בבת אחת, היא מתפשטת לחלקים רבים." אז מה בעצם נשאר מאחור אם האור התפצל להמון המון חלקים ונשבר?

האור הזה נשבר והתחלק לשישים ריבוא חלקים, שש מאות אלף חלקים, ועוד ועוד חלקים, לא חשוב המספר, ובכל אחד ואחד מאיתנו יש חלק קטן מאוד מאדם הראשון והחלק הזה מחזיק אותנו בחיים, בקיום, בהרגשת הקיום שלנו, היקום שלנו, בהרגשת עצמנו, זה מה שנשאר לנו מאותה מערכת אדם הראשון שנשברה.

תלמיד: האם נשארה איזושהי צורה של חיבור אחרי חטא עץ הדעת?

זה מה שאנחנו מרגישים, זה מה שנשאר, שיש מין יקום גדול כזה, כמו שאנחנו מרגישים את החלל שבו אנחנו קיימים, ולא שייכים כביכול אחד לאחר אלא קיימים כבדידים, מרוחקים זה מזה, זו בעצם אותה המערכת שנשארה אחרי שבירת אדם הראשון.

שאלה: מה יכול לעזור לנו להרגיש שפעם היינו בהארה עליונה יחד ושכל החברות שלי הן חלקים בלתי נפרדים ממני?

אנחנו מרגישים לא שייכים אחד לאחר וכל אחד חי את החיים שלו בצורה נפרדת. אבל יש אנשים כמונו, "בני ברוך", שהרגישו פתאום איך הגורל, איזשהו כוח דחף אותם למערכת אחת, לחברה אחת, והם התחילו להרגיש שהם מחוברים במשהו, באיזו ידיעה יחד, ויש להם הזדמנות להכיר את החיבור שביניהם, להכיר את הכוח שמחבר אותם ורוצה להביא אותם לקרבה ולהזדהות עימו. זה מה שקורה לאנשים האלו שמקבלים הזדמנות להתחבר, הם מתקרבים זה אל זה.

בהתקרבות הזאת יש הכוונה מלמעלה, מהכוח העליון, מהבורא, ויש גם הכוונה מצידנו, שאנחנו כן רוצים, לפי מה שלומדים, קוראים, שומעים, עושים תרגילים, להיות יותר מחוברים זה עם זה. וכאן אנחנו צריכים לעבור בינינו מערכת של חיבור, שעל אף שאנחנו לא כל כך רוצים ועוד יתגלו כל מיני בעיות בדרך בכוונה, כביכול דברים מלאכותיים כתוצאה משבירת אדם הראשון, למרות המקרים האלה שיתגלו אנחנו בכל זאת צריכים להחזיק זה את זה ולגלות את החיבור שבינינו. זאת אומרת, בפועל לחבר את עצמנו שוב למערכת אחת.

תלמידה: אני מרגישה מאוד את הבת שלי, את בעלי ודואגת להם, והלב שלי יכול לכאוב אם משהו קורה. איך לרצות להרגיש חברה בעשירייה?

זה בדיוק אותו יצר הרע, שעל אף שכך הוא משחק איתנו, אנחנו צריכים לגלות אותו ככוח המפריע שאנחנו צריכים לדלג עליו ולהתחבר בינינו, ואז הכוח המפריע הזה יהפוך להיות לכוח המחבר, ואנחנו נתעלה מעליו בחיבור בינינו להיות "כאיש אחד בלבד אחד".

שאלה: מה היה החטא של האדם הראשון?

חטא אדם הראשון היה בזה שהוא נתן לכוח העליון לשבור אותו, לחלק את עצמו לחלקים, ולא רצה לשמור על האיחוד, זה בעצם החטא. לכן כל התיקון שלנו הוא לעשות ההיפך, לחזור לחיבור ולהיות כאיש בלב אחד.

שאלה: האם החטא הזה היה הכרחי עבורנו, אחרת לא הייתה לנו עבודה?

כן, החטא היה הכרחי כי אחרת לא היתה לנו עבודה ולא היתה לנו להזדמנות להבין מתוך החטא את האיחוד שאנחנו צריכים להשיג, והשגת האיחוד זו כל העבודה שלנו.

שאלה: אנחנו לומדים שאין העדר ברוחניות. איך זה יכול להיות שנשמת אדם הראשון נשברת ולא קיימת?

אנחנו לא מגלים אותה כיוון שהיא נעלמה מהרגשתנו ואנחנו נמצאים עכשיו בהרגשה חדשה שאנחנו לא תלויים זה בזה, רחוקים זה מזה, שבורים.

תלמיד: אבל המצב הזה שהיא שהיתה מחוברת בכל זאת נמצא?

את זה נלמד אחר כך, זה לא עוזר לנו להבין או להרגיש או להגיד שהמצב הזה נשאר. אנחנו צריכים לקבל את המציאות כמו שהיא מתגלה.

שאלה: מה יקרה כשבני ברוך יגיעו למצב של איש אחד בלב אחד, האם נאחד את כל הנשמות לאחד או שנהפוך להיות המצב הזה?

אנחנו נהפוך להיות לנשמה אחת שסביבה עדיין קיימות הרבה מאד נשמות שבורות, ונצטרך להשתדל לאחדם יחד אלינו.

שאלה: האם ההרגשה הטבעית של קרובי משפחה לדוגמה היא דומה להרגשה של הזולת הרוחני, או שהרגשת הזולת תהיה הרגשה חדשה לגמרי?

זו הרגשה אחרת לגמרי, כי הרגשת הקרובים או המשפחה היא משהו שיש גם לבעלי חיים.

שאלה: אני לא מבינה מאיפה מגיעה השנאה בין החלקים. כשאנחנו קוראים על הבריאה כרצון אחד אין שם שנאה לבורא, הרצון הוא להידמות, להשתוות, ואין שם קונפליקט. אחרי השבירה יש הרבה חלקים ויש עדיין את אותו הרצון להשתוות, אבל מאיפה השנאה לחלק האחר? מאיפה התענוג מזה שלאחר רע? אני לא רואה את זה מלכתחילה.

זה הרצון ההופכי המופיע מתוך הרצון להתחבר ולאהוב - במקום אהבה מגיעה שנאה.

תלמידה: האם דווקא ברגע השבירה מגיע ההיפוך הזה?

כן, כמובן.

שאלה: הרגשת החיבור נשברה, במקום להבין ולהרגיש זה את זה התעוררה בנו דחייה ושנאה. עכשיו אנחנו מנסים עוד פעם לעבוד על החיבור ונעלמה הרגשת האיחוד מתוך החיבור שלנו, האם זה נכון?

כן.

שאלה: החלוקה לשש מאות אלף נשמות, האם זה אומר שההארה איבדה את האיזון שלה?

כמובן.

שאלה: הביטוי "חטא השבירה" תמיד הטריד אותי, כי למדנו שכשנשמת אדם הראשון הייתה שלמה, אז לנברא לא הייתה מודעות. האם כשהאור העליון החליט לשבור אותנו יכולנו לבחור אחרת?

האור העליון שבר את האיחוד בינינו, את החיבור בינינו, מפני שזאת הייתה מטרת הבריאה, לתת לנבראים להרגיש עד כמה הם לא מחוברים ועד כמה הם בעצמם יכולים להשיג את החיבור, את האיחוד.

תלמידה: מה היה החטא של הנברא? מה הוא היה יכול להחליט אחרת אם כך החליט האור העליון?

כך זה נקרא, "חטא". אומנם ודאי שהבורא עשה הכול.

שאלה: אותו חלק נשמה שנשבר מהנשמה הכללית, האם הוא מרגיש את עצמו, הוא מרגיש שהוא מנותק?

כן.

תלמידה: אנחנו כרגע מנותקים מהנשמה, נכון?

אנחנו נמצאים בתוך הנשמה השבורה ומרגישים חלק ממנה שנקרא "החיים שלנו".

תלמידה: וכשאנחנו מנסים להתחבר ומתחברים, האם אז חלקי הנשמה מתחברים?

כן.

שאלה: שמעתי שהאדם הראשון חטא כי הוא לא רצה חיבור או אחדות. לכאורה נראה שיש פה איזו טעות, או תקלה. האם הבורא עשה פה טעות? כי הבורא בעצמו יצר את נשמת אדם הראשון שלא רצתה אחדות.

הבורא בעצמו יצר את האדם הראשון, ואחר כך נתן לו תנאים של חיבור בין כל החלקים שלו שאדם הראשון לא היה יכול להחזיק בהם. היה חסר לו כוח הרע ועל פניו הכוח הטוב, שיתגברו שני הכוחות האלה לכיוון הטוב, ואז הנשמה יכלה להיות כאחד, מחוברת בכל החלקים שלה. כך הבורא הביא למצב שאדם הראשון הרגיש שחסרה לו נטייה משלו לחיבור ולאיחוד, לדבקות בין כל החלקים שלו.

אני בכוונה לא כל כך מרחיב על זה כי אני רוצה שאתם בעצמכם תחשבו על המצב שנעשה, מקובלים לא מדברים על זה הרבה. אדם הראשון כשהוא חוזר לחיבור הראשון שלו נגד כל הכוחות הרעים שמתגלים בו, אז הוא מבין מה זה פירוד וכנגד זה מה זה החיבור.

שאלה: האם אפשר להגיד שעם השבירה האור פרץ החוצה ונשארו הקליפות שהפכו לנברא בצורה של אהבה עצמית כדי שייווצר נברא עם הכרה?

אנחנו נלמד את זה. אתה קצת צודק אבל יש כאן עוד מה ללמוד ולדייק.

שאלה: למה ככל שרוצים להתחבר יותר ולצאת לכוונה בעל מנת להשפיע, כך זה הופך למורכב יותר ויש יותר הפרעות והכבדות? איך נכון לפעול במצב כזה?

זה מובן וטבעי. זה כמו בכל מדע אחר, כמו בכל מקצוע, ככל שאת לומדת יותר, רוצה לדעת יותר, לשגשג ולהצליח, כך יש יותר מורכבויות.

שאלה: איך טוב יותר לפעול אם יש כזה קושי במצבים שונים, האם לעקוף את זה לזמן מה, או להשקיע ככל האפשר מאמץ בחיבור?

להשקיע מאמץ מקסימלי, ולא לבד אלא כולם יחד.

שאלה: החלקים שנשארו אחרי שבירת אדם הראשון ועכשיו הם אנחנו, האם זה הגוף הפיסי שלנו או זאת הנקודה שבלב?

אם נלמד בצורה כזאת, אז נצטרך פשוט ללכת ללמוד את חכמת הקבלה לעומקה. אנחנו לומדים על נשמת אדם הראשון שנשברה ושעלינו לחבר אותה בחזרה לנשמה אחת. התחלת העבודה שלנו בחיבור כל הנשמות לנשמה אחת היא בעצם היציאה ממצרים, זה מה שאנחנו עכשיו צריכים ללמוד. לכן השאלות שלכם יכולות להיות בלי סוף, לכל הכיוונים, מכאן אפשר ללכת ולשאול אלפי שאלות. לא שאני לא רוצה לענות עליהן, אבל פשוט כך לא נתקדם.

אנחנו צריכים להבין איפה אנחנו. היינו נשמה אחת שהבורא ברא, הנשמה הזאת נשברה לשש מאות אלף חלקים, וכל חלק נקרא נשמה אחת בדידה. כל הנשמות השבורות שנשארו מנשמת אדם הראשון האחת חייבות להתחבר ביניהן שוב לנשמה אחת, זו העבודה שלנו. אנחנו נלמד ודאי בהרבה שיעורים איך לעשות זאת, איך מחברים ומה משיגים, אבל לא נעמוד במקום אחד.

שאלה: אנחנו לא מרגישים את המצב האחד, את מצב החיבור, השלמות, כי אנחנו נפרדים, נבדלים, אבל הבורא הוא המקור של הכול. איזה פעולות אנחנו יכולים לעשות כדי להרגיש את האחד או את החיבור הזה מבלי לחזור אחורה?

אנחנו לא חוזרים אחורה אף פעם, אלא כל העבודה שלנו היא בחיבור עד שנגיע שוב לאותו מבנה כמו שהיינו לפני השבירה. ואז נרגיש שאנחנו מחוברים פי תר"ך פעמים יותר חזק ממה שהיינו לפני השבירה, והאור שבנו יהיה גם פי תר"ך פעמים יותר ממה שהיה קודם בזמנו של אדם הראשון. לזה צריכים להגיע.

שאלה: לכל אחד יש מטרת חיים שהוא מרגיש, האם אנחנו צריכות לדבר על זה בינינו?

אתן יכולות לדבר על זה. מטרת חיים יש לכל אחד משלו כביכול, אבל מטרות החיים האלה מאוד דומות בכל אחד ובכולנו יחד. אנחנו יכולים לחבר את עצמנו וכך להמשיך ולא יהיה בינינו שום דבר מיוחד. לכן תתחברו, תתקרבו, תתחבקו, תהיו כאיש אחד בלב אחד כל אחד בעשירייה שלו, כל עשירייה תהיה כאחד, ואז תתחילו להרגיש ולגלות בתוך העשירייה את האור העליון שזה הבורא בעצם. זה מה שאתם צריכים לעשות.

שאלה: האם ישראל היא ראש לאדם הראשון? האם אנחנו צריכים לחכות שהגוף ייתקן, שהאומות ייתקנו?

לא האומות ולא ישראל אלא לא חשוב מי ומה. אנחנו צריכים להבין שאותו כלי של אדם הראשון התחלק ל-600000 חלקים. וכשאנחנו עכשיו מתעוררים מהחלקים השבורים האלה, כשכל אחד מאיתנו הוא החלק השבור, יוצא שכל אחד מאיתנו מרגיש שהוא חלק ולא שייך כאילו לחלקים אחרים.

המטרה שלנו היא להרגיש שאנחנו חלקים שבורים, נבדלים ורחוקים זה מזה ואפילו מנוגדים זה אל זה. הבורא בכוונה ברא בנו את הרצון האגואיסטי כדי שנרגיש את עצמנו חלקים בדידים ונרצה להתחבר בינינו להיות כאותה מערכת, כאדם אחד. כשאנחנו נימשך לזה איכשהו, אז נתחיל להרגיש מה זה להיות אדם אחד, מה זה להיות כלי לבורא שיתלבש בנו, ונתחיל לגלות איך הבורא מתלבש בנו ומי זה הבורא. אנחנו כביכול מדביקים חלקים של הכלי השבור, כמו כוס שבורה שאנחנו מדביקים בחזרה את החלקים שלה, ולפי זה בתוך הכוס אנחנו יכולים להרגיש אותו כוח אחד שהוא ממלא את הכוס.

שאלה: אם לאדם הראשון היה חסר יצר הרע המכוסה באהבה, האם זה אומר שהוא היה מלאך?

כך כתוב, שהוא היה מלאך.

תלמידה: אנחנו מגלים את גדלות הבורא כשאנחנו מגלים את היצר הרע ומכסים את הרע באהבה ומתקנים אותו, כך מגלים את גדלות הבורא. האם זה אומר שאדם הראשון לא ראה את גדלות יוצרו?

אדם הראשון לא היה יכול לראות את גדלות הבורא כמו שאנחנו נראה אותו אחרי התיקון.

שאלה: איך להשתמש בהזדמנויות בצורה הטובה ביותר בפסח כדי לפתור את הבעיה ולא לפספס את ההזדמנות?

להתחבר ביניכן כך שכל אחת תעזור לכל אחת, וכולכן יחד תיקחו אחת את האחרת יד ביד, בחיבוק פנימי, ותעזרו זו לזו להעלות את הקבוצה מעלה עוד ועוד לבורא, כלומר להשפעה ולאהבה.

שאלה: כשנתעלה מעל הגוף, מעל הרצון לקבל, האם אז נרגיש ונבין שמסביבנו יש רק נשמה אחת שכל הזמן עוזרת לנו להתקדם?

כן, נכון.

שאלה: האם המצב הסופי שלנו הוא האדם הראשון עם מסך, כך הבורא רואה אותנו עכשיו?

אנחנו לא מדברים מצידו של הבורא, אנחנו מדברים רק מצד הנברא. איך הבורא רואה אותנו? כפי שאנחנו רוצים להיות לפניו במצב הכללי שלנו כשאנחנו מחזיקים זה בזה.

שאלה: כשמתרסקת משפחה לאחד החברים ולוקחים ממנו דברים הכרחיים בחיים האלה, מה אנחנו לא עושים נכון בעשירייה? ואיך אפשר להסכים עם הבורא שעושה את זה לטובתנו?

אתם חייבים לעשות כל מה שאפשר כדי לשמור על השלמות.

תלמיד: מה הכוונה כל מה שאפשר? האם מותר לנו להתערב?

לדבר עימו ולדבר עימה ועם כל מי ששייך לזה כדי להחזיק את המשפחה. כתוב הרבה על שבירת המשפחה, שהבורא בעצמו כביכול בוכה שהמשפחה נשברת.

שאלה: איך אני יודעת לאיזה חלק של נשמת אדם הראשון אני שייכת? האם זאת העשירייה שלי והאם הבורא מסדר את זה, או שלנו יש יד ורגל בזה?

איפה שאני נמצא שם אני צריך להיות ולהוסיף את הכוחות שלי לשלמות הכלי.

קריין: קטע שני.

"אמרו, שיש ששים רבוא נשמות, וכל נשמה מתחלקת לכמה ניצוצין. וצריך להבין, איך אפשר שהרוחני יתחלק, כי מתחילה לא נבראה רק נשמה אחת - נשמת אדה"ר.  ולענ"ד [ולעניות דעתי], שבאמת אין בעולם יותר מנשמה אחת, [...] ואותה נשמה מצויה בכל בני ישראל, אצל כל אחד ואחד בשלמות, כמו אצל אדה"ר. כי הרוחני לא יבא בחיתוכים וחילוקים, שזה דווקא מִגִּדְרֵי הגשמיים. אלא מה שאמר שיש ששים רבוא נשמות וניצוצי נשמות, נראה שזה מתחלק בכח גופו של כל אחד ואחד."

(בעל הסולם. "ששים רבוא נשמות")

שאלה: מה ההבדל בין נשמות לניצוצות?

זה אותו דבר, אותם חלקים, פשוט כך אומרים את זה. יש הרבה מיני חלקים של הנשמה השבורה.

שאלה: בעולם שלנו כדי לאהוב יותר צריך לעשות יותר בחיצוניות. מה זה אומר ברוחניות להתחבר עם העשירייה, איזה פעולות יש?

פעולות אנטי אגואיסטיות כנגד האגו העצמי של דחייה זה מזה.

תלמיד: האם זה בכל רצון שמתעורר?

כן.

שאלה: חלק של נשמה שהאדם מקבל, האם הוא קבוע או שזה יכול להשתנות במשך החיים הגשמיים שלו?

כל הזמן זה משתנה.

שאלה: כתוב בקטעים מהי החלוקה של הגופות בכל אחד, למה הוא מתכוון?

כל אדם יכול להרגיש את כל הנשמות וגם את החיבורים שביניהן.

שאלה: החלוקה לשש מאות אלף נשמות היא לא כמות אלא איכות?

לא נוכל לברר את זה עכשיו.

שאלה: נאמר כאן שהנשמה הזאת מצויה בכל בני ישראל אצל כל אחד ואחד בשלמות. אנחנו צריכים להגיע לגילוי הזה?

כן.

שאלה: בהמשך לרעיון שהכול נמצא בתוכנו, כל הנשמות, אז בעצם בהתכללות שלנו אנחנו מעוררים את כל החלקים האלו ובצורה כזאת אנחנו הופכים לשלמים?

כן.

שאלה: מהקטע יוצא שהדבר היחיד העומד בדרכנו להרגיש כנשמה אחת הוא הגוף שלנו, האם אנחנו צריכים לבקש בשלב הנוכחי להמית את הגוף?

כלומר את האגו שלנו?

תלמידה: כן כמובן, לא את הגוף הפיזי.

כן מובן, אבל זה אותו דבר כמו לבקש לחבר אותנו יחד, התוצאה היא למעשה אותו דבר.

שאלה: אם יש לי מחשבה אגואיסטית, ויש הרבה כאלה, ואני מצליח לבלוע אותה חזרה אליי ולשדר דברים טובים, האם זו פעולה נכונה?

בעצם כן, תתחיל מזה.

שאלה: איך גדלות הבורא עוזרת לנו לתקן את השבירה ולהגיע לדבקות בינינו לבין הבורא?

את כל זה עושה האור העליון.

שאלה: כדי לחבר את החלקים השבורים אנחנו צריכים להשתמש בכוח המושך של הבורא, זאת הדרך. האם נכון שהכוח המושך של הבורא הוא זה שמחבר אותנו? ואם כן אז בעצם אנחנו צריכים לפעול יחד איתו בצורה כלשהי כדי לחבר את החלקים השבורים.

כן, אנחנו מבקשים מהבורא כוחות משיכה שנוכל להפעיל אותם וכך נתקרב זה אל זה.

קריין: קטע שלישי אומר בעל הסולם,

"לא נמצא יותר מנשמה אחת, שנודע לפי שערים של כל נפש ונפש שמזדככת ומטהרת א"ע [את עצמה] מזוהמתה. לכן בהתקן כל הנפשות, ימשיכו אליהם כל בחינת הנשמה העליונה של אצילות לכל נפש ונפש, כי הרוחני אינו מתחלק, ואז, (זכריה יד, ט) "והיה ה' למלך על כל הארץ". לכן בעוד שחסר נפש אחת משלימות הטהרה, תחסר המשכת קדושה זו בכל נפש ונפש מישראל."

(בעל הסולם. "ששים רבוא נשמות")

שאלה: האם בחיבור לחברים התיקון שלנו הוא אינדיבידואלי, או שהוא נעשה יחד כדי שנוכל להיתקן?

יפה שאלת, זו שאלה מאוד מורכבת ולא פשוטה. נדמה לנו שהתיקון שלנו קורה רק אצלנו, אבל אנחנו פרוסים על כל הנשמות, ולכן כשאני מתקן את החלק הקטן שלי אני מתקן את התכללות החלק הקטן שלי בכל הנשמות. ולכן אי אפשר להגיד כאן שאדם מתקן דבר אחד, הוא מתקן את כל הבריאה אבל במידה מאוד קטנה שבה הוא נכלל בבריאה ואחר כך עוד ועוד, ובינתיים אנשים אחרים גם מתקנים את עצמם, וגם מתקנים את התכללותם בו, באותו אדם, וכך זה נקרא "איש את רעהו יעזורו", אני בו והוא בי וכך אנחנו כולנו מתקנים את כולם. ואז מגיעים להיות כאיש אחד בלב אחד.

תלמידה: כשרוצים לעשות את העבודה הזאת בקבוצה האם אפשר להגיד שחשוב לשים את כל מה שקורה, כל ההפרעות המגיעות לכל חברה, במרכז שלנו, כדי שנוכל כולנו להרגיש שהעשירייה כאחת צריכה לעשות את העבודה הזו?

נכון מאוד, את צודקת ובכלל את מאוד חכמה.

שאלה: האם לכל אחד מאיתנו יש שש מאות אלף נשמות?

כן. כל אחד נכלל משש מאות אלף נשמות. ויש עוד ועוד חלוקות. זאת אומרת שש מאות אלף נשמות וכל אחת מהנשמות האלה מתחלקת לעוד שש מאות אלף ולעוד שש מאות אלף וכן הלאה.

תלמידה: אז זה אומר שאנחנו כמו אדם הראשון?

כל אחד מאיתנו כאדם הראשון וכולם יחד כשמתחברים גם כאדם הראשון. זה לא לפי מספרים זה לפי עוצמת ההרגשה של האיחוד. אחר כך נבין את זה יותר.

שאלה: נניח שהארגון שלנו "בני ברוך" הוא בינלאומי, ומנסה להתחבר לנשמה אחת, אבל אם מחר כולם יפסיקו להגיע לשיעורים, האם העולם ידרדר לאיזה אסון, אנחנו איכשהו מאזנים את הכול?

תראה, אני חושב שיש בעולם עוד בעל בית חוץ ממך וממני, כך שאפילו אם לא נגיע לשיעור, מישהו ידאג לזה שהעולם יגיע לתיקונו.

תלמיד: אבל צריך להרגיש חוסר מוצא כדי שזה יעבוד עלינו.

אתה תרגיש חוסר מוצא, תרגיש שכל העולם תלוי על הכתפיים שלך, כך נאמר, כל אחד צריך להרגיש שרק בו תלוי תיקון העולם. יש על זה הרבה אימרות חכמות וטובות של מקובלים.

שאלה: שמתי לב שתלוי בנושא אותו אנחנו לומדים, מתעוררים חברים שונים בצורה שונה, ויש רושם שלאנשים מסוימים יש רגישות מסוימת לנושאים מסוימים. האם כדי שלא אותם חברים ישאלו שאלות אנחנו צריכים איכשהו לתמוך באלה שדווקא נושא מסוים נוגע בהם, שהם ישאלו שאלות, שזה יקדם אותנו, האם זאת גישה נכונה?

כמובן שטוב ששואלים אנשים שיודעים לשאול, ושזאת תהיה שאלה שמעניינת כמה שיותר אנשים, כלומר שזה משהו אקטואלי. הדבר השלישי הוא שתשאל כזאת קבוצה שנמצאת במצב מיוחד, נאמר כמו קבוצת קייב או קבוצות אפריקה, קבוצות שמתאפיינות בדברים מיוחדים, אבל בעיקרון אני מעוניין בכולכם ובכל אחד מכם. אתם בעצמכם מבינים שהשאיפה שלי היא לתת לכם כמה שיותר ולמלא אתכם כמה שיותר.

(סוף השיעור)