שיעור צהריים 28.10.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', אסופת "דרגות הסולם", עמ' 1737, מאמר 292. "הבולם עצמו בשעת מריבה"

קריין: רב"ש ג', עמ' 1737, מאמר 292, "הבולם עצמו בשעת מריבה".

אלו מאמרים קצרים שרב"ש כתב אבל הם מאוד משמעותיים.

הבולם עצמו בשעת מריבה

טבת תשל"ב

"אמר רבי אילעא אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה, שנאמר "תולה ארץ על בלימה" (חולין פ"ט ע"א).

להבין שקיום העולם תלוי בזה, אם שני אנשים רבים זה עם זה כבר אין העולם יכול להתקיים, רק בתנאי אם השני בולם את פיו, זאת אומרת שלא עונה לו, אז יכול העולם להתקיים.

ויש להבין זה על דרך המוסר, דידוע הוא שיש להאדם יצר הרע תיכף מבעת הולדו. ובזמן שהאדם רוצה לעסוק בתורה ומצוות, אז היצר הרע שואל אותו, מה יהיה לך מזה. על זה יש ד' תירוצים:

א. שהוא משיב להיצר הרע שכוונתו על מנת לנקום, היינו בכדי לצער את השני. והתירוץ זה נקרא בחז"ל שלא לשמה, "וראוי שנהפכה לו שלייתו על פניו" (ברכות י"ז ע"א).

ב. על מנת שיקראוהו רבי, דהיינו שהוא משיב תירוץ ליצר הרע, שהוא לומד כדי שהבריות ישלמו לו שכר. אם הוא בחור, אז הוא יקבל שידוך הגון. ואם כבר נשוי, אז הבריות יכבדו אותו בשביל תורתו ועבודתו. וגם זה נקרא שלא לשמה, אבל מתוך שלא לשמה באים לשמה.

ג. שהוא משיב שהוא לומד לשמה בהצנע לכת, שאף אחד לא יראה את עבודתו בתורה ומצוות, כדי שאנשים לא יכבדוהו לו עבור התורה ומצוות שלו.

וזה נבחן לשמה, כי לשמה נקרא שעוסק בתורה ומצוות על מנת שהקדוש ברוך הוא ישלם לו שכרו. וזה דומה למי שעובד עבור חברה אחת, ודאי שלא יבקש שכר על עבודתו מחברה אחרת.

כמו כן, מי שכוונתו שהבריות יכבדו אותו בשביל תורה ומצוות, נקרא זה שעובד שלא לשם הקדוש ברוך הוא רק לשם הנבראים, שהנבראים ישלמו לו שכר.

מה שאין כן כשעובד בהצנע לכת, כוונתו שהקדוש ברוך הוא ישלם שכרו, זה נקרא שעובד לשם הקדוש ברוך הוא, שכוונתו שרק הקדוש ברוך הוא ישלם שכרו.

ד. שלא על מנת לקבל פרס. היינו שעובד לה' אבל בלי שום תמורה. אז היצר הרע שואל, מה עבודה הזאת שאתה עובד בלי שום תמורה. ואז אין מה להשיב להיצר הרע, כמו שכתוב בהגדה של פסח, "הקהה את שיניו", והוא יכול אז לקבל את העבודה רק למעלה מטעם ודעת.

ועל ידי זה זוכים לאמונה שלימה, שעל ידי האמונה הוא זוכה לשלימות האמיתי, שבעבור זה נברא האדם. לכן מקויים אז, "זכה, מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות".

וזה פירוש שבולם את עצמו בשעת מריבה עם היצר הרע שלו, היינו בזמן שהריב הוא על העבודה מבחינת שלא על מנת להשפיע, אז אין לו מה להשיב. וזה נקרא "תולה ארץ על בלימה", היינו אין לו שום יסוד, שנקרא בלימה, אלא למעלה מטעם ודעת."

שאלה: השאלה מתייחסת לסעיף ד'. בהתחלה הוא כותב שעובד בלי שכר, אבל אחר כך הוא כותב "הקהה את שיניו" שדרך זה יגיע לשלמות. אני מנסה להבין האם אני צריך לחשוב על שכר או על שכר אחר שהוא שלמות?

תלוי על איזה שכר אתה חושב, מה בשבילך הוא השכר, זה כל העניין. אנחנו לומדים שהאדם לא יכול לעבוד בלי שכר, הוא חייב לראות לפניו איזו תמורה. התמורה הזאת יכולה להתקבל בכלים דקבלה או בכלים דהשפעה, יש לנו אפשרויות גם בזה וגם בזה.

אם אני עובד על מנת לקבל, אז עד כמה על מנת לקבל, והאם בזה שאני רוצה את השכר אז אני רוצה להתעלות על כולם, לקטרג וכן הלאה. ואם אני עובד בעל מנת להשפיע, אז האם אני רוצה בעל מנת להשפיע להגיע גם לכאלו דברים שהם להשפיע על מנת לקבל או להשפיע על מנת להשפיע. יש כאן הרבה אפשרויות. בדרך כלל אנחנו מחלקים את כל האפשרויות האלה לארבע בחינות, כמו שכאן הוא מביא לנו ארבע אפשרויות לקבל שכר מתוך יגיעת האדם.

שאלה: המשפט האחרון "תולה ארץ על בלימה", האם אתה יכול לקרוא ולהסביר אותו?

"וזה פירוש שבולם את עצמו בשעת מריבה עם היצר הרע שלו, היינו בזמן שהריב הוא על העבודה מבחינת שלא על מנת להשפיע, אז אין לו מה להשיב. וזה נקרא "תולה ארץ על בלימה", היינו אין לו שום יסוד, שנקרא בלימה, אלא למעלה מטעם ודעת."

הוא לגמרי לא נוגע לְמה שייצא לו כתוצאה, כשכר, אלא לגמרי "תולה ארץ על בלימה". "אין לו שום יסוד, שנקרא בלימה, אלא למעלה מטעם ודעת", אין לו טעם ואין לו דעת.

תלמיד: מה מחזיק אותו?

מחזיק אותו רק זה שהוא נמצא למעלה מטעם ודעת, שהוא כולו נמצא בלהשפיע באותה הרמה כמו שנראה לו שנמצא הבורא - כוח השפעה נקי.

שאלה: אם אנחנו לומדים תורה כדי להגיע למטרת הבריאה, להשתוות עם הבורא, אז האם זו עדיין כוונה אגואיסטית?

לא, צריכים לראות מה היא המטרה. דביקות בבורא יכולה להיות מטרה מאוד אגואיסטית ויכולה להיות ההיפך, כי הכול תלוי בכוונה, מה אני רוצה להשיג על ידי זה.

שאלה: האם מה שמתואר במאמר זו עבודה בעשירייה בלי שכר?

כן ולא, תלוי על מה בדיוק הוא מדבר.

תלמידה: האם הדבר החשוב ביותר הוא להתעלות מעל כל השאלות האנושיות שיש לנו בעשירייה?

כן.

שאלה: מה ההבדל בין "שלא על מנת לקבל פרס", ל"הצנע לכת"?

הוא כותב "ג. שהוא משיב שהוא לומד לשמה בהצנע לכת," זאת אומרת לסגור את עצמו מכולם, "שאף אחד לא יראה את עבודתו בתורה ומצוות, כדי שאנשים לא יכבדוהו (לו עבור התורה ומצוות שלו.)" עבור מה שיש לו. את עבודתו הרוחנית הוא לא מראה לאף אחד.

"וזה נבחן לשמה, כי לשמה נקרא שעוסק בתורה ומצוות על מנת שהקדוש ברוך הוא ישלם לו שכרו. וזה דומה למי שעובד עבור חברה אחת, ודאי שלא יבקש שכר על עבודתו מחברה אחרת.

כמו כן, מי שכוונתו שהבריות יכבדו אותו בשביל תורה ומצוות, נקרא זה שעובד שלא לשם הקדוש ברוך הוא רק לשם הנבראים, שהנבראים ישלמו לו שכר.

מה שאין כן כשעובד בהצנע לכת, כוונתו שהקדוש ברוך הוא ישלם שכרו, זה נקרא שעובד לשם הקדוש ברוך הוא, שכוונתו שרק הקדוש ברוך הוא ישלם שכרו." אבל זה בסדר? יכול להיות שהדרישה דווקא אגואיסטית. לכן באה בחינה ד.

"ד. שלא על מנת לקבל פרס. היינו שעובד לה' אבל בלי שום תמורה." הוא לא רוצה כלום תמורת היגיעה שלו, העבודה שלו. "אז היצר הרע שואל, מה עבודה הזאת שאתה עובד בלי שום תמורה. ואז אין מה להשיב להיצר הרע, כמו שכתוב בהגדה של פסח, "הקהה את שיניו"," כי אין לך תשובה. תן בפרצוף למי ששואל כך. כך הוא צריך להתייחס לשאלות שמתעוררות בו, "והוא יכול אז לקבל את העבודה רק למעלה מטעם ודעת." אין לי מה לענות, אני לא רוצה שום תמורה.

"ועל ידי זה זוכים לאמונה שלימה, שעל ידי האמונה הוא זוכה לשלימות האמיתי, שבעבור זה נברא האדם. לכן מקויים אז, "זכה, מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות"."

תלמיד: את שניהם הוא מגדיר כלשמה.

ודאי שזה לשמה. שניהם לשמה, גם ג, וגם ד.

תלמיד: אפשר להגיד שזה להשפיע על מנת להשפיע ולקבל על מנת להשפיע?

זה דומה, אבל הם לא נקראים כך. זה דומה, יפה אמרת.

שאלה: אין באמת מצב שעובדים ללא שום שכר, יש מצב שעובדים בשביל שכר שהדעת בכלל לא יכולה להחשיב אותו כשכר.

בסדר, אבל בשבילו זה שכר. אם אני עובד בלי לקבל שום שכר, אז זה נקרא שכר, המטרה.

תלמיד: השכר הוא בדבקות, זאת אומרת יש שכר.

כן.

תלמיד: יש שכר, רק הדעת לא מקבלת את השכר הזה כשכר.

נכון.

שאלה: הרבה פעמים אנחנו קוראים במאמרים "להקהות את שיניו". זה כמו להיות בתחרות עם היצר הרע. מה זה להקהות?

אם מתעורר באדם רצון לקבל שמסית אותו לעל מנת לקבל, זאת אומרת ללא לשמה, אז האדם חייב בתוקף להתגבר על זה.

שאלה: באות ד', כשאדם עובד שלא על מנת לקבל פרס, האם הדלק שלו הוא גדלות הבורא?

ברור. הוא יכול אפילו לבקש שהבורא יעזור לו ויגלה את גדלותו כדי שהוא יוכל לעבוד למענו ללא שום תשלום אחר. האדם חייב לקבל איזה תחליף, תשלום. אבל איזה? הדבר כבר תלוי בדרגת האדם, והשכר הגבוה ביותר שהוא יכול לקבל הוא לא שכר בשביל האגו שלו אלא שיהיה רק לשמח את הבורא.

שאלה: בהרבה מאמרים דומים מתארים את הוויכוחים הפנימיים של האדם עם היצר הרע שלו. מי הוא האדם שמתווכח? מה היא נקודת ההתייחסות הזאת, האם היא הנקודה שבלב?

כן. באדם יש שתי נקודות, אחת היא היצר הרע ואחת היא היצר הטוב, כביכול. ובצורה כזאת אנחנו רוצים לחלק את עצמנו ולראות עם מי הצדק.

שאלה: בהמשך לכך, בתחילה מתואר ויכוח בין שני אנשים ואחר כך ויכוח פנימי, אז אומרים שהעולם עומד על זה שמתאפק. האם במקרה הזה היצר הרע הוא שצריך להתאפק, לבלום?

כן. היצר הרע הוא באמת כך נקרא "יצר הרע", והבורא אומר מלכתחילה, בתחילת הבריאה, "בראתי יצר הרע". למה? כי על ידי היצר הרע אנחנו יכולים לעשות כל מיני הבדלים. אנחנו יכולים לקבל ולהבחין בכל מיני הבדלים שיש בבריאה כלפי היצר הרע, ואז כל העולם נראה לנו מגוון בכל מיני גוונים, בכל מיני צבעים, קרוב יותר, רחוק יותר מהבורא, מיצר הרע, מאיתנו, מהחברים וכן הלאה. הכול דווקא על ידי היצר הרע.

לכן היצר הרע הוא המצאה מיוחדת מאוד של הבורא. כמו שכתוב ביום השלישי "פעמיים כי טוב", על מה ולמה? כי היצר הרע התעורר, התחיל לשלוט בעולם ועל ידי כך האדם יכול להבדיל בין הטוב לרע, אור וחושך, בורא ונבראים. וכך יכול האדם להבין איך לכוון את עצמו לכיוון הנכון.

שאלה: איך אנחנו עוברים את המדרגות האלה, האם כל אחד בצורה אישית או כל עשירייה בבת אחת? ואיך אנחנו יכולים להבין שאנחנו נמצאים במדרגה מסוימת?

אנחנו מתחברים באיטיות לתוך עשירייה יותר ויותר מגובשת, וכך אנחנו מתקרבים למטרה. אין לי יותר מה להוסיף.

שאלה: הרב"ש מתאר במאמר, בצורה מאוד יפה, את מצב השפלות. מעת לעת האדם נותן חשיבות יתר למה שאנשים חושבים עליו מאשר למה שהבורא חושב עליו, אז לעיתים הבושה היא לא כלפי הבורא אלא כלפי הנבראים או מצד הנבראים.

המצב הזה נראה לי לכאורה ברור. השאלה שלי היא, למה האדם רוצה כבוד? מאיפה השורש של עניין הכבוד, למה האדם צריך לקבל כבוד?

מהיצר הרע בעצמו. מהטבע המקורי שלו הוא דורש כבוד. קנאה, תאווה וכבוד הם שמוציאים את האדם ממדרגה למדרגה. הכבוד העצמי חשוב מאוד לאדם, ובהתחלה נראה שזה קל, רואים אותו, אבל אחר כך מתחילים לגלות עד כמה הוא נסתר.

שאלה: אז מה אפשר לעשות?

להמשיך.

שאלה: והאם האדם צריך להתפלל לבורא לראות את גדלותו?

כן. להתכלל בקבוצה ולבקש מהבורא שייתן לו אפשרות להתכלל בקבוצה עד שהוא ממש ידלל את עצמו שם. שירגיש שבמוח ובלב שלו שולטים החברים.

שאלה: על סעיף א' אני רוצה לשאול. אם האדם משיב ליצר הרע, מה הוא רוצה, לצער את היצר הרע כביכול? ואם אין האדם עונה ליצר הרע? וגם, למה כתוב המשפט, "וראוי שנהפכה לו שליתו על פניו". הוא נשמע כמו קללה.

ודאי שזו קללה.

שאלה: כן. אז מה, מקללים את היצר הרע? אבל כתוב שהאדם צריך לבלום את עצמו.

לבלום את עצמו, אבל לא כלפי היצר הרע.

שאלה: גם אני לא הבנתי מה זה "לבלום את עצמי", ממה לעצור?

ממריבה.

שאלה: עם יצר הרע?

כן.

שאלה: לתת מכה ליצר הרע זה נקרא "לעצור"?

כתוב "הבולם את עצמו בעת מריבה", וכך צריך להיות.

תלמידה: אם אני שואלת את יצר הרע שאלות אז צריך לא לענות, אלא לתת מכה?

לתת מכה בשיניים. שלא ישאל.

שאלה: למה זה נקרא "לעצור", איך הוא עוצר, מה זה לבלום?

לבלום, הכוונה היא שלא הולכים לוויכוח, כי לא יכולים להצליח בוויכוח עם היצר הרע. ואם נכנסים לוויכוח בטוח שמפסידים.

שאלה: האם יכול להיות שאדם בהשפעתו מתחיל בשלושת הסעיפים הראשונים וכתוצאה מכך הוא מגיע לרביעי?

כך הוא. כן.

שאלה: לא ברור למה הוא קורא למי שלומד כדי לקבל שכר מהבורא "לשמה".

כי רק לשם הבורא הוא מכוון את עצמו, והוא כבר עובד בכל זאת כדי להגיע לעל מנת להשפיע, ורוצה להשפיע לבורא, ושום דבר חוץ מזה לא מעניין אותו, ולכן זה נקרא לשם ה' או לשמה. מה שכן, יש עוד מדרגה, ד', שלא על מנת לקבל פרס, ושם שום דבר הוא לא רוצה. אנחנו לא יכולים להבין את הדברים האלה, איך אפשר באמת לעשות פעולה ולא לצפות ממנה לתגובה, אלא רק מפני שבכך אני דומה לבורא. כמו שהבורא לא מקבל שום תמורה בשום צורה, גם אני דומה לו ולא מקבל שום פרס, שום פיצוי, כלום.

שאלה: אם כך, לכאורה סעיף ג' אמור להיות גם כן לא לשמה?

למה?

שאלה: כי הוא מצפה לשכר, שכר על מנת להשפיע, שכר בעולם הבא, אבל שכר.

השאלה היא האם השכר הוא כדי לפצות אותו. מה הוא אומר בסעיף ג'? "שהוא לומד לשמה בהצנע לכת, שאף אחד לא יראה את עבודתו" זאת אומרת, אין לו שום חזרה מהסביבה "כדי שאנשים לא יכבדוהו עבור התורה ומצוות שלו. וזה נבחן לשמה" כי בכל זאת הרב"ש אומר לנו כאן "למה לשמה"? "כי לשמה נקרא שעוסק בתורה ומצוות על מנת שהקדוש ברוך הוא ישלם לו שכרו" הבורא, "וזה דומה למי שעובד עבור חברה אחת, ודאי שלא יבקש שכר על עבודתו מחברה אחרת.

כמו כן מי שכוונתו שהבריות יכבדו אותו בשביל תורה ומצוות, נקרא זה שעובד שלא לשם הקדוש ברוך הוא רק לשם הנבראים, שהנבראים ישלמו לו שכר.

מה שאין כן כשעובד בהצנע לכת, כוונתו שהקדוש ברוך הוא ישלם שכרו, זה נקרא שעובד לשם הקדוש ברוך הוא, שכוונתו שרק הקדוש ברוך הוא ישלם שכרו." אז יש לו מטרה, לקבל שכר מהבורא, ולמה זה נקרא לשמה? הוא עובד כדי לקבל שכר מהבורא.

שאלה: ולכן זה נקרא לשמה?

ולכן זה נקרא לשמה. רק מהבורא אני רוצה לקבל שכר, מה שהבורא ייתן אני אקבל, ומה שלא ייתן, לא ייתן. אני מכוון אליו בלבד, זה נקרא עובד ה'.

שאלה: מה זה אומר לכוון לקבל שכר מהבורא?

את מה שהבורא נותן לי, אני מקבל ושמח. אני לא יודע מה זה בדיוק "לשמה", אבל אם אני מקבל עכשיו משהו מהבורא, וברור לי שזה מהבורא, ושאני לא מפר בזה את הדבקות שלי בו, אז אני מקבל ושמח וזה נקרא "לשמה".

שאלה: איך הוא יכול לבדוק את זה בצורה מעשית?

הוא מגלה את נותן התורה, שמה שהוא מקבל תמורת עבודתו מגיע מהבורא, שהוא קשור עם הבורא, "אני לדודי ודודי לי".

שאלה: האם במאמר, במעבר לשמה בין סעיפים ג' לד', נשענים על אמונות חכמים מכך שרק הם יודעים מה זה לשמה ואיך להגיע אליה?

כן, אבל אני לא כל כך רוצה להיכנס לזה כי אנחנו מאוד רחוקים ממה שנכתב שם, מאוד רחוקים, ואין לנו מה להתפלפל בזה עכשיו.

שאלה: אבל אנחנו רוצים להגיע ללשמה.

רוצים, אבל אנחנו עוד לא יודעים על מה מדובר, אין לנו כלים לזה, לא אורות, שום דבר.

שאלה: במאמר כתוב "תולה ארץ על בלימה", האם הארץ והשמים לא אמורים להתחבר יחד?

שמים וארץ לא מתחברים בינתיים. אנחנו לא מדברים על מה שקורה אחר כך, שכבר אין הבדל בין שמים וארץ בגמר תיקון.

שאלה: מה מפעיל את ההרגשה בתוך העשירייה שהיא מתקנת אותך ומאפשרת רק כיוון אחד קבוע, ונוצר משחק פנימי של הודיה גדולה על כך שיש מי שמחזיק אותך כל הזמן ולא נותן ליפול. מה קורה בתוך העשירייה, איזה כוחות פועלים?

הבורא.

שאלה: האם אפשר לעשות בירור בעשירייה ללא ריב, לצורך התקדמות? או האם לא כדאי לדבר על הדברים?

שמבררים ולא רבים? זה טוב, תבררו. לא אומרים שאסור לנו לברר, דווקא ההיפך, דברו, התחברו, תבררו אבל לא לריב.

שאלה: בסעיף ג' כתוב שצריך לעבוד בהצנע לכת, ובמאמר אחר למדנו שצריך להודות לחברים.

נכון, צריך להודות.

שאלה: מריבה זה מצב שלכל אחד האמת שלו, והאמת שלו צודקת במאה אחוז. איך יוצאים מהמצב הזה, רק בתפילה?

הכי נכון זה בתפילה, אתה צודק.

שאלה: אם מצב "לשמה" רחוק מאיתנו, אין אורות וכלים, אז איזה אורות וכלים קרובים אלינו היום?

אין שום דבר. היום אנחנו לא קרובים לאף אורות וכלים, אנחנו נמצאים בחושך.

(סוף השיעור)