שיעור בוקר 14.07.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

יום השנה להסתלקותו של האר"י – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא – יום השנה להסתלקותו של האר"י, קטעים נבחרים מן המקורות.

האור העליון שמגיע מהבורא והחליט להתחלק עימו בנבראים, לברוא אותם, לחנך אותם, שירגישו את האור העליון, את מהותו, תכונתו הפנימית, הוא עובר הרבה מאוד שלבים, מדרגות הירידה מהכוח העליון עד שהופך להיות משהו שיכול להיכנס למגע עם הנברא. והנברא זה משהו הפוך מהבורא, נבדל ממנו, לכן נקרא "נברא", ולכן האור העליון שעובר את כל ההעלמות, מדרגות הירידה, המשתלשל בהם, הוא מקבל צורות, לבושים כדי להתאים את עצמו לנברא.

ומתוך זה שהנברא צריך להיות ממש הפוך מהבורא כדי לגלות אותו במלואו, הוא צריך להיות לגמרי לגמרי הפוך מהבורא. ויחד עם זה שיהיה בתוך הנברא קשר עם הבורא, אנחנו לומדים שהאור העליון הוא שנושא בתוכו גם רצון לקבל שנברא יש מאין וגם את הניצוץ הזה שמגיע מהבורא. כל זה מגיע מלמעלה עד הנקודה הסופית הנמוכה ביותר שאין גרועה ממנה. זה נקרא שהיא נמצאת כבר בעולם הזה, וכאן היא מתחילה לצייר את הנברא העתידי שמתחיל לגדול, להיבנות מתוך העפר ממש, מתוך הדרגות הנמוכות ביותר, ועוד ועוד יותר ויותר להתפתח על ידי כוח ניצוץ האור שנמצא בתוך הרצון לקבל.

ואז הוא עובר בצורה אבולוציונית, התפתחותית מדרגה לדרגה, מפעם לפעם עד שמגיע לצורות שהן כבר מגיבות אליו בצורת "צומח" ואחר כך "חי" ואחר כך "מדבר", והכול תלוי בתגובה שהנברא יכול להוסיף על מה שהוא מקבל מהבורא בצורה של תגובה טבעית, אינסטינקטיבית ואחר כך בתגובות יותר ויותר מורכבות. הוא מתחיל להתקשר למי שמעורר אותו, לדרוש ממנו, להיכנס עימו באיזה קשר. ומתוך הרצון לקבל שבו שהוא רוצה להיות קשור לעליון שמטפל בו, שמפתח אותו, הוא גם לומד מהעליון מה העליון רוצה ממנו, איך הוא צריך להגיב לעליון. ואז אנחנו רואים שזה כמו אצל תינוק, שהרצון לקבל בתינוק כל הזמן דוחף אותו להתקשר יותר ויותר בצורה הכרתית, רגשית, שכלית עם מי שמטפל בו וכך הרצון לקבל גדל.

עד שזה מגיע לדרגות שהאנשים שבעולם הזה מתחילים לשאול, מאיפה אנחנו? למה אנחנו? בשביל מה וכן הלאה. וכך מגיעה ההתפתחות שלהם למצב שמתחילים לצמוח מהם כאלו אנשים, שהם דורשים מתוך הטבע שלהם שהתפתח כך יותר ויותר קשר עם העליון. והאנשים האלה, שיש בהם כזה חיסרון, נשמה כזאת, הם שאחר כך מספרים לנו ומסבירים לנו עם מי אנחנו נמצאים בקשר, מי באמת אנחנו ומי מנהל אותנו וכן הלאה.

היו הרבה אנשים כאלה בהיסטוריה, אנחנו חלק מהם יודעים, זוכרים, חלק לא, זה לא כל כך חשוב אבל ישנם כאלו שהשאירו לנו אמצעים להגיע לקשר עם הכוח העליון, ואותם אנחנו זוכרים, מכבדים ולומדים.

החשוב ביותר מהם זה אדם שקראו לו אר"י, אשכנזי יצחק לוריא. והוא חיי במאה ה-15, כבר מאוחר, כי כבר לפניו היו אלפי דורות של מקובלים, שהראשון מהם היה אדם הראשון, אחר כך הצאצאים של אדם הראשון, היינו תלמידים שלו. ועד אברהם, מאברהם הלאה יצחק, יעקב, זה הכול אסכולות, ממש בתי ספר שהם פתחו וחינכו את האנשים.

אבל האר"י בכל זאת היה מאוד גדול, עכשיו אנחנו נקרא עליו. היום זה יום ההסתלקות שלו ואנחנו צריכים להזכיר אותו ולהתקשר אליו בזה שאנחנו נלמד, מפני שבזה אנחנו גם מזמינים עלינו הזדמנות, אפשרות להתקשר לאותה הנשמה המיוחדת מאוד שלא הייתה כמוה בכל המין האנושי. ובמערכת אדם הראשון הנשמה הזאת הייתה ממש מאוד מיוחדת ופעלה לתיקון במידה שאף אחד לא יכול היה להגיע לזה.

קריין: הקטע הראשון הוא שיר של האר"י.

"דע, כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים,

היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות.

ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל,

אלא הכל היה מלא אור האין סוף הפשוט ההוא.

ולא היה לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף,

אלא הכל היה אור אחד פשוט שווה בהשוואה אחת,

והוא הנקרא "אור אין סוף".

וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא את העולמות

ולהאציל את הנאצלים,

להוציא לאור שלימות פעולותיו, שמותיו וכינוייו,

שהיתה זאת סיבת בריאת העולמות.

הנה אז צמצם את עצמו אין סוף בנקודה האמצעית,

אשר בו באמצע ממש,

וצמצם את האור ההוא,

והתרחק אל סביבות צדדי הנקודה האמצעית.

ואז נשאר מקום פנוי, אויר וחלל ריקני

מהנקודה האמצעית ממש.

והנה הצמצום הזה היה בהשוואה אחת

בסביבות הנקודה האמצעית הריקנית ההיא.

באופן שמקום החלל ההוא

היה עגול מכל סביבותיו בהשוואה גמורה.

והנה אחר הצמצום,

אשר אז נשאר מקום החלל והאויר פנוי וריקני

באמצע אור האין סוף ממש,

הנה כבר היה מקום,

שיוכלו שם להיות הנאצלים,

והנבראים, והיצורים, והנעשים.

ואז המשיך מן אור אין סוף קו אחד שלו,

מלמעלה למטה,

המשתלשל ויורד תוך החלל ההוא.

ודרך הקו ההוא האציל, וברא, ויצר, ועשה

כל העולמות כולם.

קודם ארבעה העולמות הללו

היה אין סוף אחד ושמו אחד באחדות נפלא ונעלם,

שאין כוח אפילו במלאכים הקרובים אליו

ואין להם השגה באין סוף,

כי אין שום שּׂכל נברא שיוכל להשיגו,

היות כי אין לו מקום, ולא גבול, ולא שם."

(עץ חיים. חלק א', שער א')

כמו שאנחנו יודעים, מזה האר"י פותח את הספר העיקרי שלו שנקרא "עץ החיים". פעם ראשונה בתוך כל ההיסטוריה של חכמת הקבלה הוא מסביר לנו את כל המערכת, איך היא בנויה מלמעלה למטה, ככל שיכול היה להביע את זה בשפה שלנו, במה שיותר קרוב להבנתנו. ובאמת הקטעים האלו הם קטעים מאוד מיוחדים.

שאלה: אמרת שמתקשרים לנשמה של האר"י, איך עושים את זה, דרך העשירייה?

דרך העשירייה זה בטוח, זה גם מה שהוא העביר לתלמידים שלו ודרש מהם, שהם יהיו מחוברים. יש לנו אפילו רשימות מהתלמידים שלו, איך הם התנהגו לפי ההכְוונה שלו. ואם רוצים להתקשר לאר"י, אנחנו צריכים להתקשר לאותם הכללים של חכמת הקבלה שהם שווים לכולם. זאת אומרת גם על ידי אותו הכלל "ואהבת לרעך כמוך", שאנחנו צריכים בסופו של דבר לקיים אותו במלואו.

קריין: קטע מס' 2.

"בואו והבינו, כמה וכמה יש לנו להחזיק טובה לרבותינו המשפיעים אלינו אורותיהם הקדושים ומוסרים נפשם להטיב לנפשינו, שנמצאים עומדים בתווך, בין דרך היסורים הקשים, ובין דרך תשובה, ומצילים אותנו משאול תחתית הקשה ממות, ומרגילין אותנו להגיענו לשמי עונג, לגובה העידון והנועם שהיא חלקינו, המוכן וממתין עלינו מכל מראש, אשר כאו"א פועל בדורו כפי עוצם אור תורתו וקדושתו, וכבר אמרו ז"ל אין לך דור שאין בו כאברהם יצחק ויעקב. אמנם זה האיש האלוקי רבינו יצחק לוריא ז"ל, טרח ומצא בעדינו מלא מדתו, הגדיל הפליא על קודמיו, ואם היה לי לשון מדברת גדולות הייתי משבח אותו יום, שנגלה חכמתו כמעט כיום אשר נתנה תורה לישראל."

(בעל הסולם. "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", אות ח')

זה מה שכותב בעל הסולם. שבאמת מה שכתב, מה שפתח, מה שגילה האר"י זה ממש בגודל כמו שמשה פתח את התורה. כי גם התורה שמשה הביא לאנושות, אנחנו לא מבינים ולא מכירים ולא יודעים איך להשתמש בה. והאר"י עשה בזה עוד צעד קדימה, שהסביר לנו מה מהות התורה, פנימיות התורה, למה אנחנו צריכים לקיים, ומה בדיוק צריכים לקיים. שהחיבור בינינו הוא מחבר את כל חלקי הבריאה שבכוונה היא שבורה, כדי שבזה שאוספים אותה על ידי המאמץ שלנו להתחבר בינינו, אנחנו על ידי זה גורמים לתיקון ומשיגים את הכוח המחבר, הכוח הפנימי שקיים בזה, זאת אומרת את הבורא.

מהתורה עצמה אנחנו לא יכולים להבין את הדברים האלה. אבל כשהדורות ירדו מדור לדור והגענו ממש לחורבן בית ראשון ושני, והגענו לגלות, כבר בסוף הגלות במאה ה-15, ה-16, הגיע הזמן שיתגלה לאנושות המצב איפה שהיא נמצאת ומה היא צריכה לעשות בפועל. ואז התגלתה נשמת האר"י, שהוא הסביר, כתב, ייסד את כל הצורה הזאת, זאת אומרת גילה לנו מהי מערכת הטבע העליון שפועלת עלינו ומה אנחנו בהתאם לזה צריכים לעשות. זאת אומרת נעשה ברור בצורה כללית, סיסטמתית איפה אנחנו נמצאים, מה פועל מלמעלה, איך אנחנו בהתאם צריכים לפעול מלמטה, ומהי המטרה שלנו. את כל זה נגלה.

שאלה: עבור מי האר"י כתב את כתביו או לימד אותם, את הספר הזה?

האר"י כתב את הדברים שלו לכולם. רק מי הגיע אליו? הגיעו חמישה, שישה אנשים, הם סך הכול שהיו סביבו. היו קצת יותר, אחר כך פחות. הוא כתב לכולם. המקובל שכותב ופותח את מה שכתב לכולם אז הוא כותב לכולם. התכלית האנושית הזאת, כמו שכותב בעל הסולם אחר כך, היא שווה לכולם, ללבן, לשחור, לצהוב, לאדום, לא חשוב המין ולא חשוב כלום, העיקר שאדם ירצה לדעת בשביל מה הוא קיים, מי מנהל אותו ולמי הוא צריך להתקרב.

תלמיד: אותה הקבוצה שהייתה לו, קבוצת התלמידים, הם היו ככלי שדרכם הוא היה יכול לכתוב את זה?

לא, אני לא חושב. אני לא חושב שהוא כתב את זה בזכות הקבוצה שלו. הוא היה עד כדי כך גבוה, אמנם לקח מהם חיסרון מסוים כי בכל זאת הוא היה קשור אליהם, אבל זה לא שהקבוצה הייתה כביכול במשהו משתתפת בכתיבתו. לא. זו הייתה נשמה כזאת שהיא הייתה ממש מנותקת מכולם.

תלמיד: ועבורנו כשאנחנו קוראים את זה, הגובה הזה הנשגב, מה עלינו לקחת מתוך העניין הזה?

אנחנו צריכים להתפעל מהאר"י, ממה שהוא עשה, וללמוד משהו ממנו. בעצם "עץ חיים" זה הספר העיקרי שלו, ויש את "שמונה שערים". יש ספרים. וגם את הספרים לא הוא בדיוק כתב, אלא כתבו כבר אחר כך התלמידים מכל מה שהוא השאיר. בעיקר מה שאנחנו צריכים ללמוד ממנו זה על המערכת הכללית, שכשלומדים את זה אז קשורים כבר לאותם המבואות שמביאים לנו אור עליון שמשפיע עלינו כאור מקיף.

קריין: קטע מספר 3.

"אין די מילה בשיעור פעולתו הקדושה בעדינו, כי היו דלתי ההשגה נעולים בדלתיים ובריח, ובא ופתחם אלינו [...] והנך מוצא בן ל"ח שנה, הכריע בחכמתו הקדושה לכל קודמיו עד הגאונים ועד בכלל. וכל ישישי ארץ אבירי הרועים חברים ותלמידים של החכם האלוקי הרמ"ק ז"ל, קמו עמדו לפניו, כתלמידים לפני הרב, וכן כל חכמי הדורות, אחריהם, עד היום הזה, איש מהם לא נעדר, משכו ידיהם מכל הספרים והחיבורים שקדמוהו, הן קבלת הרמ"ק, והן קבלת הראשונים וקבלת הגאונים, זכר כולם לברכה, וכל חיי רוחם הדביקו בחכמתו הק' ביחוד."

(בעל הסולם. "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", אות ח')

כן, זה באמת כך היה. כך היו התנאים מלמעלה, שהאר"י גילה ולא היה בדורו מי שקם נגדו להגיד שזה לא נכון, שזה לא בסדר, כמו שהיו אחרי זה בדורות הבאים מהבעל שם טוב והלאה, שהיו מפרסמים את חכמת האר"י והיו הרבה מתנגדים לזה. אלא בזמן האר"י הוא פעל בעיר קטנה, בצפת, בקהילה קטנה, קצת תלמידים. גם היום, עד היום הזה יש את המקום הזה איפה שהוא לימד. פעם היינו נוסעים לשם לכבד את המקום, אבל הזמן עובר ואנחנו כבר לא צריכים להיות בקשר עם המקומות האלה דווקא על ידי זה שאנחנו באים לשם בצורה פיזית. אבל בעצם כך אנחנו צריכים ללמוד מהמצבים האלו שעברו בהיסטוריה לפנינו, שהדברים הגדולים האלה הם באים לעולם שלנו בצורה מאוד עדינה, שלא מרגישים ולא מבינים ולא רואים מה שקורה. ובאיזשהו מקום קטן שם נמצא איש גדול שממנו יוצאת כל התורה, והוא מסביר לנו על פעולות הבריאה ועל חובת האדם בבריאה, ואחר כך זה מתגלה בעוד שנים.

שאלה: אפשר להסביר, אם בכלל אפשר להסביר מה ההבדל בין שיטת הלימוד או צורת הגילוי שהייתה לפני האר"י למה שהוא הביא, מה הייתה החדשנות?

החדשנות היא בזה שהאנושות כל הזמן גדלה באגו שלה, ולכן לפי דרגת האגו הוא נעשה יותר ויותר מנוגד לאור העליון, לבורא. והמצב הזה שהם הפוכים זה לזה מגיע למצב שכבר דווקא מדבר והיפוכו, זאת אומרת מהבורא, מהאור העליון, ומהרצון לקבל, מהחושך, הם מגיעים למצב כזה שמתחילים כבר להרגיש, אפילו שאור קטן מאוד מגיע, אבל בכל זאת דווקא כוח החושך הוא עוזר ומבליט את האור מתוכו.

וכך מדור לדור אנחנו מתקרבים יותר ויותר לגילוי הבורא אפילו שהאור שלו הוא קטן. אבל האגו שלנו נעשה יותר גדול, אנחנו יותר מחפשים, יותר מבינים, יותר מגלים את תכנית הבריאה, תכלית הבריאה, מחכים לזה, מצפים לזה, וזה מה שעוזר לנו להתקרב. לא מתוך שאנחנו כאלה ראויים לזה אלא מתוך האגו שלנו שגדל ודורש.

תלמיד: כשמקובל מביא גילוי לעולם, מביא משהו חדש לעולם, באותה תקופה מעטים מאוד יכולים להבין משהו אם בכלל מתוך הדברים שלו, ובכל זאת זה משנה את כל האנושות.

כי זה פועל כאור מקיף. גם עכשיו, אנחנו לומדים, וכל האנושות כמה שישנם אנשים עדיין שחיים עכשיו על פני כדור הארץ, באותו רגע האור שאנחנו נמצאים עימו בקשר, אור קטן, אבל בכל זאת הוא עובר דרכנו אליהם כי אנחנו כולנו קשורים לגוף אחד שנקרא אדם.

קריין: קטע מספר 4.

"ונאמנה דעו, כי לא כדורות הקדמונים והימים הראשונים שהיו באלף החמישי, כי באותם ימים היו שערי חכמה זו סגורים ומסוגרים, לכן לא היו אז מקובלים אלא מעטים. לא כן באלף השישי הזה, שנפתחו שערי אורה, שערי רחמים, ונחת רוח גדול כעת בעיני ה' להתפרסם כבוד שם מלכותו לעולם ועד, בפרט כעת שנדפסו כל כתבי הקודש להאר"י לוריא ז"ל, אשר פתח לנו שערי אורה שהיו סתומים וחתומים באלף עזיקים מימות עולם, וכל דבריו דברי אלוקים חיים על פי אליהו הנביא, וברשותו גילה מה שגילה ואין לנו מכשול ולא שום סכנה כעת, כמו בנגלות ממש."

("הברית השלם". חלק ב', מאמר י"ב, פרק ה')

זה גם ספר ידוע, "הברית השלם". כל המקובלים אחרי האר"י מכבדים אותו ומברכים אותו על מה שהוא עשה וגילה כי בזכותו הם כבר חיים בצורה רוחנית וכך משיגים.

קריין: קטע מספר 5.

"שמעתי מהאדמו"ר מקאלשין זי"ע. שבימים הראשונים היה צורך להקדים להשגת השי"ת כל שבע החכמות החיצוניות, המכונים "שבע נערות המשמשות לבת מלך", ולסגופים נוראים. ועם כל זה לא הרבה היו זוכים למציאת חן בעיני השי"ת: אולם, מעת שזכינו ללימוד האר"י ז"ל, ולעבדות הבעש"ט, הוא באמת דבר השווה לכל אדם, ואינם צריכים עוד הכנות הנ"ל."

(בעל הסולם. אגרת ל"ח)

זה באמת דבר גדול ששניהם עשו. אנחנו בדרך כלל לא כל כך מכירים את פעולות הבעל שם טוב אבל מה שהוא עשה, הוא בעצם לקח את כל חכמת האר"י והפיץ אותה. הוא היה המפיץ הכי גדול, אנחנו רואים עד היום הזה כמה אנשים שמעו על הבעל שם טוב ומכבדים אותו.

אמנם לא לומדים את חכמת הקבלה בעצמם אבל בכל זאת יש בהם תוצאות מהלימוד שלו לפחות בזה שנמשכים ל"ואהבת לרעך כמוך". ולכן אנחנו צריכים את שני האנשים האלו שאחד פעל כדי לגלות בצורה מדעית בוא נגיד מה שקורה בכל המציאות, מערכת המציאות, כוחות הפועלים במציאות, יחס הבורא לנבראים בצורה מערכתית, זה מה שעשה האר"י, והבעל שם טוב הלביש את זה בכל מיני סיפורים, בצורות שקירב את דברי האר"י לעם ורצה כמה שיותר להוריד ולהוריד אותם לכולם.

ולכן הוא היה המפיץ הגדול, הפרשן הגדול, שאמנם לא כתב מעצמו כלום, כי הוא חשב אך ורק איך להגביר את שיטת התיקון בכל שדרות העם ככל האפשר. אומנם כמה היו מפריעים לו, כמה היו קמים עליו, אבל הוא בכל זאת עשה את זה ואנחנו רואים תוצאות מהפעולות שלו עד היום.

אמנם אפשר להגיד שהצאצאים הרוחניים שלו לא לומדים ממש את שיטת האר"י ומתוך זה גם לא כל כך דואגים בפועל לפרש נכון ואהבת לרעך כמוך, אבל בהחלט שניהם עשו דבר אחד, האר"י גילה, הבעל שם טוב הפיץ.

קריין: קטע מספר 6.

"מורי היה אומר, שעיקר כוונת הקריאה בתורה, תלוי בזה שיכוון לקשר את נפשו להדביקה לשורשה ע"י התורה, כדי להשלים אילן העליון ולהשלים אדם העליון ולתקנו, כי זה הוא תכלית כל בריאת אדם ותכלית עסקו בתורה."

(מרח"ו. פרי עץ חיים, שער הנהגת הלימוד, פרק א')

שאלה: מהקטע הזה נשמע שדי בעבודת יחיד מול הבורא כדי לעלות רוחנית.

אין לנו אף מקובל שלא עשה סביבו קבוצה, ולא כדי ללמד אותם, אותה הקבוצה, אלא כדי יחד איתם, בחיבור איתם להתקדם יחד, כי התקדמות רוחנית יכולה להתבצע רק בקבוצה.

קריין: קטע מספר 7.

"הזהיר מורי ז"ל לי, ולכל החברים שהיינו עמו בחברה ההיא, שנקבל עלינו מצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך", ויכווין לאהוב לכל אחד מישראל כנפשו, כי על ידי זה תעלה תפלתו כלולה מכל ישראל, ותוכל לעלות ולעשות תיקון למעלה. ובפרט אהבת החברים שלנו, צריך כל אחד ואחד ממנו לכלול עצמו כאלו הוא איבר אחד מן החברים האלו. ולמאוד הזהירני מורי בעניין זה."

(מהרח"ו. שער הגלגולים, הקדמה ל"ח)

זה מאוד חשוב, להרגיש את עצמנו שאנחנו שייכים לגוף אחד, כל האנושות אפילו תצטרך כך להרגיש, ושכל אחד תלוי בכולם. שכל החיים הרוחניים שלי תלויים רק בקשר הטוב בינינו, וגם החיים הגשמיים שלנו, אנחנו נמצאים בדור האחרון, אנחנו נרגיש יותר ויותר עד כמה אנחנו תלויים זה בזה, ובלי להשיג חיבור טוב בינינו לא נצליח בשום דבר גם בחיים הגשמיים האלו.

וזה הלימוד שעכשיו האנושות תצטרך ללמוד מהחיים, מהמכות, מהדברים הנחוצים שיחסרו לה, כי אם לא מוסיפים חיבור טוב בינינו אנחנו לא נזכה לשום הצלחה בשום מקום, בשום שטח.

אז התקרבות בין בני אדם, הנכונה, הטובה, היא חייבת להיות הלימוד העיקרי שלנו ושל כל האנושות אחרינו. האדם חייב לחזור למערכת והמערכת צריכה לחזור ממערכת שבורה למערכת אינטגרלית אחת שכל האנושות תלויה זה בזה.

נקווה שבני אדם יבינו את זה מהר, אנחנו כבר לומדים מערכות, מבינים איך הן פועלות ואז לא יהיה לנו כל כך קשה להבין שכולנו נמצאים במערכת אחת, במערכת כוח אחת, ועד כמה שנרצה לקיים את זה הכוח הזה יקיים אותנו. הוא מקרב אותנו זה לזה, הוא דוחף אותנו זה אל זה, רק אנחנו לא רוצים את זה ולכן אנחנו מתנגדים ומזה באות כל הבעיות. אבל אם נבין שאין לנו ברירה אלא הטבע דווקא רוצה להביא אותנו לחיבור הטוב אז נגיע לזה שנפתור בזה את כל הבעיות.

לכן אין כאן עניין של שמאל, ימין, כל מיני מפלגות, כל מיני תנועות. יש רק דבר אחד שנדרש מהטבע העליון שאנחנו נמצאים בו, שאנחנו נהיה קשורים בצורה טובה הדדית זה אל זה.

שאלה: אז מה התכלית בעולם הגשמי בעבודה הרוחנית?

העולם הגשמי ניתן לנו כי כאן אנחנו יכולים בכוחותינו, בעצמנו לקבוע קשרים טובים של חיבור בינינו.

שאלה: איך לתאר שככל שאנחנו נתקרב לחיבור טוב בינינו תהיה השפעה על המערכת העליונה, כמו שהרח"ו כותב? מה חסר במערכת העליונה?

אנחנו נמצאים במערכת אחת, שזה הטבע. ובמידה שאנחנו נמצאים בהשתוות הצורה עם הטבע הכולל, הכללי, במידה הזאת אנחנו יכולים להשפיע עליו. וכך מתחתון משפיעים על העליון, זה נקרא העלאת מ"ן. ואז נקבל משם כוחות, הבנה, הכול. עד שנקבל את טבע העליון, צורות טובות של התקשרות, הרגשת החיים העליונים, רוחניים, נצחיים, וזה יקרה עד שהעולם העליון ממש יורד עד העולם שלנו, או ההפך, אפשר להגיד, שעולמנו עולה עד דרגת העולם העליון.

שאלה: הוא כותב ש"כל אחד צריך לכלול עצמו כאילו הוא איבר אחד מן החברים". מה זה להיות "איבר אחד מן החברים"? מה זה מצריך ממני?

שקודם כל אני תלוי בהם, אבל גם הם תלויים בי. וככל שאני מקבל על עצמי להיות המעביר של הכוח העליון הטוב, [כוח] החיבור לכולם, בזה אני רואה את התפקיד שלי בחיים האלו.

שאלה: כותב לנו הרח"ו, חיים ויטל, שהוא אחד המקורבים היותר גדולים שהיו לאר"י "הזהיר מורי ז"ל לי, ולכל החברים שהיינו עמו בחברה ההיא, שנקבל עלינו מצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך"," מה הכוונה ב"עשה"? עשה זה משהו לעשות, לא רק הרגשה.

כן. בפועל צריכים להשיג חיבור כזה שנקרא "ואהבת לרעך כמוך". אבל כשאתה הולך ומשיג את זה בפועל כבר אתה מתחיל להרגיש שאתה בזה עולה מדרגה לדרגה הרוחנית וכבר אתה נמצא לא רק בעולם הזה בגוף, אלא נמצא גם בעולם האצילות בנפש, בהשגה, בהרגשה.

תלמיד: אם כן, מהו המעשה הפיזי?

לעשות כל מה שהמקובלים ממליצים לנו לעשות כדי בסך הכול להתקרב זה אל זה, עד כדי כך שנרגיש את עצמנו "כאיש אחד בלב אחד".

שאלה: כאן הוא כותב שאהבה לזולת מביאה אותנו לאחר מכן גם לתיקון בעליונים. מה זה אומר?

אנחנו מקרבים את עצמנו זה אל זה בעשירייה נניח, ובכך גורמים השפעה טובה על השורש שלנו ונמצאים עימו יותר ויותר בהשתוות הצורה. ואז מרגישים את השפעתו אלינו בצורה יותר ויותר מסיבית, אינטנסיבית, אמיתית. ואז כוח הבורא מתחיל ממש להתגלות בקשר בינינו.

תלמיד: אבל מצד אחד, האר"י כותב על גבהים כאלה, מרומים כאלה. מצד שני, הוא אומר לתלמידים שלו שהם צריכים להתחזק באהבתם ביניהם. הקשר הזה בין השורש העליון לאהבה ביניהם זה מיד מושג בקבוצה שלו?

כל אחד והקבוצה כולה, משיגים כמה שהם יכולים להיות מחוברים "כאיש אחד בלב אחד". רק לפי התנאי הזה משיגים את הכוח העליון, את הכוח הרוחני. יש לפני זה גם כל מיני תחושות, כל מיני כאלה גילויים פרטיים קטנים, אבל זו לא רוחניות ממש. רוחניות היא חיבור של כוחות מנוגדים שמתחברים יחד. הניגוד זה נקרא "עביות" שבתוך הכלי, והחיבור הוא ה"זכות" שבתוך הכלי. כששניהם פועלים לכיוון אחד, גם העביות וגם הזכות כשני קווים, אז הם מייצבים את הקו האמצעי שבו מגלים את הבורא, שהוא בעצם המקור של שניהם.

תלמיד: השיטה הזאת לפני רב"ש הייתה מתוארת על ידי מקובלים בצורה כזאת קבוצתית?

השיטה הזאת מגיעה אלינו עוד מה"זוהר". וגם לפני ה"זוהר" אנחנו מוצאים פה ושם שאנשים כותבים על זה. הרי, איך אתה חושב יצאו ממצרים? איך אתה חושב פעלו אלפי שנים מאדם הראשון והלאה? ודאי שכן, אבל לא כתבו על זה, זאת הייתה תורה שבעל פה שנמסרה ממורים לתלמידים. עשו את הקבוצות, ודאי שכך היו, תמיד ישבו שם תחת עץ עם התלמידים וכך למדו.

שאלה: המקובלים כתבו את הכול בצורה מושלמת. למה אנחנו מתנגדים בכזאת עקשנות לבצע את העבודה?

תסתכל על הילדים הקטנים, כמה שתגיד להם לעשות משהו נכון, טוב, הם יעשו הכול לפי מה שהם רוצים. "יצר האדם רע מנעוריו" ולכן אנחנו פועלים לפי הכוח ההפוך שיש בנו. כי הכוח הזה הוא תוצאה משבירת אדם הראשון, הבורא הכין לנו להיות דווקא הפוכים ממנו, מהבורא. ואנחנו על ידי כך שנבין, נגדל, נרצה להיות בצורה הפוכה מהטבע שלנו, אז בהתאם לזה נקים בנו את הדמות של הבורא, שלא רוצים אותו מלכתחילה, וכל פעם נעשה בהתנגדות לזה, אבל בכל זאת נרצה להידבק בו למעלה מהדעת, נרצה להיות כמוהו למעלה מהרצון. ואיך אפשר לעשות את זה? על ידי זה שאנחנו מתחברים בינינו ואז רוצים שהבורא ייתן לנו כוח חיבור. ובחיבור בינינו, לא באף אחד, אלא בין אחד לשני אנחנו מרכיבים את אותו היחס בינינו שאנחנו קוראים לו "בורא", "בוא וראה". רק בצורה כזאת. אז בואו נשתדל כך לעשות, לבצע.

שאלה: לאהוב את החבר, "ואהבת לרעך כמוך" זה אומר להפיץ את חכמת הקבלה לכולם?

כן, כי בסך הכול כולם, כל בני האדם הם בני אדם, ושייכים לדרגת אדם בפוטנציאל שלהם. ולכן כתוב "ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים", "ונהרו אליו כל הגויים", אומות העולם. "גוי" זה נקרא אומה, וודאי ודאי שאין שום הבדל בין יהודי לכל יתר העמים, אלא הקבוצה הזאת התנתקה מכל האנושות בבבל, והייתה מוכנה ללכת להתפתחות הרוחנית, ועד היום ודאי, איך שהיא קיימת וגם לא כולה, אלא מה שנשאר ממנה, שניים מתוך שנים עשר השבטים, וגם הם אתם רואים באיזו צורה.

בסך הכול מה שיש מאותה הקבוצה שהתחילה את הדרך בימי אברהם, זה אנחנו, וכמו שאברהם הזמין מכל בבל, היינו מכל האומות שהיו בבבל, מי שרוצה להתקרב לבורא שיבוא עימו, כך אנחנו עושים ופתוחים לכולם. ולכן אני שמח שיש לנו ממש אוסף מכל האנשים, מכל העמים, ואנחנו בצורה כזאת דווקא בזמן הדור האחרון הכי מוכנים לתיקון.

שאלה: כשאנחנו קוראים את הכתבים הם מאוד ברורים, מאוד יפים, אבל אז אנחנו מגיעים לעשירייה ולא מצליחים להתחבר, הולכים להפצה ומוצאים קשיים בהפצה. זה נכון שאנחנו עדיין כמו ילדים, אבל איך יכול כל הכלי או כל העשירייה, באמת להגיע למטרה?

באותה צורה כמו שאנחנו עושים, ובכל זאת מיום ליום יש לנו התקדמות, אם אתם לא רואים את זה, זה דומה לתינוק, התינוק יודע שהוא גדל יום יום? הוא חי, אבל אנחנו שמסתכלים עליו כבר ממקום יותר גבוה שמבינים מה קורה, רואים עד כמה הוא גדל. זה שהוא יכול לעשות היום איזו פעולה שאתמול לא היה יכול לעשות, הוא לא מבין שהיום הוא עשה זאת פעם ראשונה, הוא פשוט מבצע, ולכן כך אנחנו רואים עליו.

לכן מה שאנחנו צריכים זה רק להמשיך, ובכל זאת אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו לפי ההתקרבות בינינו בעשירייה, הבנה שרק בקשר בינינו, שם אנחנו מגלים מערכת עליונה, את המערכת הרוחנית, ואת הבורא מגלים בה. זה מה שכותבים לנו כל המקובלים, ואיך שאנחנו מבינים, אנחנו צריכים להמשיך ולעשות. בכל זאת אנחנו נמצאים בזמן מיוחד, במצב מיוחד, אנחנו רואים שיש לנו הצלחה בזה וברכה, שהבורא מפרגן לנו. כך נתקדם, הכול קרוב.

שאלה: מהו המקור של הלוגו של בני ברוך, העץ, מה הוא מסמל והאם זה קשור לעץ החיים?

כן, ודאי שאת הלוגו שלנו ציירנו מתוך זה שהאר"י כותב, קודם כל הספר שלו נקרא "עץ החיים", הספר שלו הוא עיקרי בקבלה, כי מתוך השורש העליון כך מתפתח האור ובונה ובורא את כל הנבראים עד העולם שלנו. ולכן כך קבענו את הסמל שלנו, שזה הסמל של העץ. חוץ מזה האדם נקרא עץ השדה, שהוא מתפתח מהדומם, מהאדמה, אבל בעצמו כבר גדל. והראשון שגדל זה הצומח.

שאלה: כל המקובלים משיגים את אותו הדבר או ההשגה תלויה בייחודיות של כל מקובל?

כמו שבעולם שלנו כל אחד משיג את העולם שאנחנו נמצאים בו בצורות שונות, בגודל שונה, בתכונות שונות, כי זה הכול תלוי בטבע הכלי האישי, האינדיבידואלי של אותו אדם, כך זה גם כן ברוחניות. כל אדם ואדם משיג מתוך הנשמה שלו, עד כמה היא יותר גבוהה, יותר רחבה, יש בזה עניין כמותי ועניין איכותי. כולם שונים, אבל בסך הכול כשאנחנו מתחברים אז אנחנו מגיעים להשגה אינטגרלית. שכל מה שיש לכל אחד ומה שבינינו אנחנו משיגים כולנו בתנאי שאנחנו מתחברים. וכך בסופו של דבר אנחנו מגיעים לגמר התיקון השלם, זה נקרא "כאיש אחד בלב אחד", שלכולם יש כלי, אותו הכלי השלם.

שאלה: כשאנחנו לומדים טקסטים של מקובלים, של האר"י, בעל הסולם, רב"ש, האם צריך להיות משהו בתוך הכוונה שלנו מעבר לאור המחזיר למוטב ששייך דווקא למקובל הזה, קשר מסוים עם אותו מקובל?

בעצם כן, כשאנחנו לומדים כתבי מקובלים אז אנחנו מתחילים להתפעל כל פעם בצורה אחרת מכל מקובל ומקובל. אבל בסך הכול המקובלים, אני מתכוון מקובלים אמיתיים, הם מספרים לנו על פעולות הבורא, ולכן דרכם אני מתקשר לבורא. ובסופו של דבר יש לי מקום אחד, מקור אחד שזה הבורא, וכאן בצד השני האני, הלב שלי, הרצון שלי כמה שיותר כבר מתוקן, ובאמצע כל שרשרת המקובלים שהם מביאים לי בסך הכול התפעלות מהבורא. כך אנחנו צריכים לראות.

זאת אומרת, אני לא כל כך מבדיל. בסך הכול כמה מקורות יש לנו, יש לנו את הזוהר עם הפירוש של בעל הסולם, יש לנו את כל כתבי המקובלים שזה בעל הסולם, רב"ש בעיקר, יש עוד כמה מתלמידי הבעל שם טוב וזהו. בסך הכול אנחנו לומדים חמישה מקורות לא יותר, ומספיק, אנחנו לא צריכים יותר.

שאלה: רציתי לשאול על קטע 5. אנחנו יודעים שהחוקים ברוחניות לא משתנים, ולפני האר"י היה חייבים בסיגופים ושבע חוכמות, ואחרי האר"י זה התבטל, מה באמת עשה האר"י כדי שהתנאים ישתנו?

על זה כותב לנו גם כן בעל הסולם בהרחבה ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", שלפני האר"י היו צריכים סיגופים גדולים, ולפני הזוהר היו סיגופים עוד יותר גדולים, זאת אומרת, הגבלות על האדם שרוצה להשיג רוחניות. ואנחנו שהתקרבנו למקור האור המקיף שפועל עלינו ומחזיר למוטב, אז אנחנו לא צריכים סיגופים כאלה של "פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן".

אנחנו לא צריכים לסגף את עצמנו כמו שהיו עושים מקובלים בעבר, שהם היו מגבילים את עצמם מכל וכול, אלא רק לימוד בתוך קבוצה. כי המקורות שאנחנו לומדים הם כל כך חזקים וכל כך מקרבים אותנו לבורא, שכל הפעולות הפיזיות שאנחנו נעשה זה לא יועיל. ולכן העיקר בשבילנו רק ללמוד, ללמוד להתחבר, לפתוח את הלב, כלום חוץ מזה.

תלמיד: יש איזה קשר בין ספר הזוהר לכתבי האר"י, זה המשך או שיש לכל אחד תפקיד שונה, או שאחד משלים שני?

"ספר הזוהר" זה מדרש זה לא ספר לימוד. זה ספר שהוא פתוח לבעל השגה. ואם הוא לא בעל השגה אז בשבילו נראים שם סיפורים, כל מיני סגולות. כתובים המון ספרים סביב "ספר הזוהר" שממש אין בהם שום דבר מהספר עצמו, אלא מה שהאנשים ההם חשבו שכתוב.

לכן אנחנו קוראים את "ספר הזוהר" ולומדים אותו רק עם פירוש הסולם. כי עד היום הזה יוצאים כל מיני חיבורים שכותבים על ספר הזוהר, וגם כן על כתבי האר"י אפילו. אז אנחנו צריכים להבין שבעל השגה רק הוא נאמן עלינו, ולכן בעל הסולם שכתב את פירוש הסולם על ספר הזוהר, ופירוש פנים מאירות ומסבירות על "עץ חיים" של האר"י, ואחר כך "תלמוד עשר הספירות", זה בעצם המקורות שלנו.

קריין: קטע מספר 8.

"יום אחד בערב שבת יצא האר''י הקדוש עם החברים לקבל שבת כמנהגו. אמר לחברים: ''נלכה נא עתה לירושלים [...] ונבנה בית המקדש ונקריב קרבן שבת, כי רואה אני ששעה זאת הוא קץ אמיתי לגאולה. מקצת החברים אמרו: ''איך נלך לירושלים בשעה זאת, והיא רחוקה ממנו יותר משלושים פרסאות?'' וקצתם אמרו: ''טוב הדבר, הננו מוכנים לילך, אלא נלך קודם ונודיע הדבר לנשותינו, שלא ידאגו לנו, ואחר כך נלך''. אז צעק הרב ובכה ואמר לחברים: ''איך הועיל קטרוג השטן לבטל גאולתן של ישראל. מעיד אני עלי שמים וארץ שמזמן רבי שמעון בר יוחאי עד היום לא הייתה שעה הגונה לגאולה כשעה הזאת. ואילו הייתם מודים בדבר זה, היה לנו בית המקדש ונדחי ישראל היו מתכנסים לתוך ירושלים. ועכשיו עברה אותה שעה ונכנסו ישראל בגלות מחדש. וכשמוע החברים דבר זה נתחרטו ממה שעשו ולא הועיל להם."

(מובא מתוך ספר שבחי האר"י)

זה סיפור מאוד מעניין, שמורה אומר לתלמידים שיש לנו עכשיו אפשרות להזמין את גמר התיקון ואין כאן שום דבר קשה, אנחנו עכשיו מתאספים והולכים לירושלים, והם לא מסכימים כי צריכים להתגבר על הידיעה הזאת. מה הם אומרים? יש לנו דברים בבית, הם צריכים להודיע לנשים שלהם, למשפחות, איך אנחנו יכולים מעכשיו לקפוץ לירושלים ולעשות שם גמר תיקון? גמר תיקון, על מה יש עוד לחשוב? וזה תלמידי האר"י.

אתם רואים שיחד עם זה שנותנים לאדם הזדמנות שאין יותר גדולה ממנה, גם כן יחד עם זה נותנים לו הכבדות הלב, קושי, והוא לא יכול לעשות כנגד זה שום דבר. רק באמונה למעלה מהדעת אם היו דבוקים במורה, אז היו יכולים לעשות זאת. אנחנו לא יכולים להבין את הסיפור הזה, איך זה קורה בעולם הגשמי, איך ולמה? את זה אנחנו לא מבינים. אבל מהמצב עצמו יש לנו מה ללמוד.

שאלה: מה זה אומר שהצליח מעשה השטן?

מובן לנו שהצליח מעשה השטן. השטן זה נקרא כוח נגד החיבור, כוח נגד הקדושה, שהבורא בעצמו מנהל אותו בכוונה שיהיה לנו מקום עבודה, וזה נקרא שהצליח מעשה השטן. שכוח ההתנגדות היה כל כך גדול שהם לא יכלו להתגבר עליו.

שאלה: אנחנו בעצמנו עוד לא השגנו את החיבור הרוחני, אז האם זו לא התפלספות או פילוסופיה כשאנחנו מסבירים ומפיצים את שיטת החיבור לאנשים בחוץ?

לא, כך אנחנו מרחיבים את עיגול האנשים שמבינים בשביל מה אנחנו קיימים, איך אנחנו קיימים, מה עם כדור הארץ, מה עם האנושות. שאנחנו צריכים להתחבר, שזה העתיד הטוב שלנו, כדי להימנע כבר מאותן המכות שמופיעות בעולם הזה יותר ויותר. ולכן אין לנו ברירה אנחנו חייבים לפתוח את הסיבה של כל הצרות כדי לעזור לאנושות להתעלות מהן.

אנחנו לא מדברים על רוחניות, אנחנו מדברים על הגשמיות, איך לחיות יותר טוב בחיים האלה בעולם הזה, ועם זה אנחנו פונים לאנשים ומסבירים להם. שלפי מה שאנחנו לומדים ומבינים, לפי המקורות העתיקים, אם אנחנו מחוברים בינינו בצורה יפה, טובה, אנחנו בזה מנטרלים את כל הכוחות הרעים, מהפנדמיה הזאת וכל הצרות, הבעיות, המחלות, מלחמות והכול. רק על דבר אחד הכול עומד, בקשר, בהתקרבות יפה בין בני אדם.

שאלה: הספרים שלנו מלאים בסיפורים טראגיים, כמו הסיפור הזה שבו המקובל מנסה להנחות את תלמידיו והתלמידים נכשלים, אז האם אנחנו צריכים ללמוד שכך היה צריך לקרות?

מחטא עץ הדעת, משבירת המערכת שהבורא עשה בכוונה, שיהיה לנו מקום עבודה שאנחנו יכולים להשתתף, להרכיב את המערכת הזאת בחזרה ואז להבין איך שהיא בנויה, איך שהיא צריכה לפעול, ואיך שהיא אז פועלת בצורה השלמה, אז אנחנו צריכים לעבור את כל הפעולות האלה, את כל המצבים האלו ביגיעה שלנו, וזה מה שמלמדים אותנו מקובלים. הכול תלוי במאמץ שלנו להתקרב זה לזה.

אז לא בכל הנשמה הכללית אלא בעשירייה הקטנה של כל אחד ואחד. אבל ככל שנשתדל לעשות את זה, בצורה מלאכותית ככל האפשר, אנחנו בזה בכל זאת מעוררים את המאור המחזיר למוטב, האור העליון, והוא עוזר לנו לחיבור, ובחיבור כבר מתגלה הכוח העליון.

תלמיד: למשה היו תלמידים שלא הקשיבו, בעל הסולם לא יכול היה להסביר את זה אם אפשר ככה להגיד, התלמידים של האר"י לא הקשיבו, אז מה הדבר הזה אומר כלפינו?

מדובר על זה שישנם שני כוחות בבריאה, כוחות מנוגדים ושווים, ובאמצע נמצאים אנחנו שיכולים להכריע את הדבר לקו ימין, לחיבור, וצריכים להשתדל לעשות את זה. ובכל דור ודור, בכל יום ויום אנחנו צריכים לעבוד על זה. ואם יש לך היום חוסר כוח, תקווה, אז אתה צריך להתחבר לחברים ולקבל את זה מהם או ההפך, להתחבר לכוח עליון ולהעביר אותו לחברים.

שאלה: למה נראה שאנחנו גם עכשיו מקבלים את אותה הקריאה כמו התלמידים של האר"י, אולי אנחנו שוב באותה הנקודה המרכזית?

כן. ודאי שגם אנחנו נמצאים במצב מקולקל עדיין ויש לפנינו אותה הזדמנות, ואנחנו לא כל כך יכולים להתנתק מכל העסקים שלנו בעולם הזה בכדי לקפוץ לגמר התיקון. אנחנו לא מרגישים שאנחנו יכולים להיות מחולקים לנפש שלנו שמשתוקקת לחיבור ולתיקון, ולחיים הגשמיים שאותם אנחנו צריכים לסדר רק כדי להתקיים. אנחנו עוד לא מסודרים בפנים בצורה כזאת שהעיקר בשבילנו זה התיקון הפנימי שלנו.

שאלה: האם אנחנו האדריכלים שמתכננים את בית המקדש השלישי או אלה שבונים אותו בפועל?

אנחנו רק רוצים להשתתף בבנייה הזאת. כי במידה שאנחנו מסכימים הוא נבנה. אנחנו לא צריכים לחפש איזה כוח מצורף לכוח הזה, איזו אבן אנחנו צריכים לשים במקום הזה, איזו צורה צריכה להיות וכן הלאה. אנחנו צריכים רק להתקרב לחיבור בינינו. ואז שההתקרבות לחיבור תקבע כבר את צורת בית המקדש, זאת אומרת את צורת הנשמה שלנו עצמה. כי צורת הנשמה האמיתית, המתוקנת, כבר נמצאת, אלא אנחנו רק צריכים להימשך אליה ולהגיע להתכלל בה. זה נקרא שלא צריכים לבנות את בית המקדש השלישי. לא בירושלים ולא מלבנים ולא מעצים ולא כלום, אנחנו צריכים לבנות אותו אך ורק מתוך הרצונות שלנו. במידה שאנחנו מוכנים להתחבר בינינו ללא שום תנאים, רק להיות מחוברים, אז בית המקדש יקום.

שאלה: הוא אומר ש"עד היום לא הייתה שעה הגונה לגאולה כשעה הזאת. ואילו הייתם מודים בדבר זה". במה צריכים להודות?

בזה שאנחנו היינו במצב מאוד מיוחד ופספסנו אותו.

תלמיד: לפני 500 שנה.

אז מה?

תלמיד: גם אז הייתה בעיה עם ההפצה?

אנחנו צריכים להבין שהזדמנויות יש יום יום ואנחנו כבר נמצאים אפילו בחוסר זמן, אנחנו כבר מפגרים. ובכל רגע ורגע צורת הטבע מוכן, הטבע מוכן לגמר תיקון, לצורה הסופית.

תלמיד: מה החידוש אצל האר"י בלימוד?

זה כל כך רחב. הוא פתח קודם כל את המקורות שאנחנו לא מבינים, צינורות מלמעלה, בנוסף לזוהר. הוא הסביר אותם בצורה טכנית, הוא הסביר אותם בצורה של קודם ונמשך. הזוהר עצמו זה ספר של סיפורים והאר"י כתב על פני זה ספר מדעי של החכמה הרוחנית. וגם האור שאנחנו מושכים על ידי לימוד האר"י הרבה יותר גדול בשבילנו, כלפינו, ממה שאנחנו יכולים לעשות מספר הזוהר.

שאלה: האם יש קשר בין זה שתלמידי האר"י סירבו לעלות לירושלים לבין חודש אב שבו זוכרים את חורבן בית במקדש?

כן. כתוב שבחודש אב, בימים האלה, כמו שהיה חורבן בית המקדש הראשון ובית המקדש השני, דווקא בימים האלה צריך לקום בית המקדש השלישי שהוא יהיה הכי גבוה וגמר תיקון לכולם. כך כתוב. ולכן גם כתוב שהאר"י קרא להם לירושלים לעשות את קפיצת הדרך ולגרום לזה שיקום גמר התיקון.

שאלה: מהי הפעולה של בניית בית המקדש בתוך העשירייה?

כשאנחנו רוצים להתחבר זה עם זה ובונים בינינו עשירייה מושלמת ככל האפשר, זה נקרא שאנחנו נמשכים לבית המקדש. בית נקרא "כלי". מקדש נקרא "קודש" שזה נקרא "השפעה". כלי של השפעה זה מה שאנחנו רוצים לבנות בינינו, זה נקרא בית המקדש. זה לא בניין, זה כלי שרוצה להיות בהשפעה כמו הבורא שנמצא בהשפעה אליו.

שאלה: אמרת שיחד עם זה שנותנים לאדם הזדמנות גדולה גם נותנים לו כבדות גדולה ואפשר להתגבר על הכבדות רק על ידי אמונה למעלה מהדעת. והתלמידים של האר"י לא הצליחו לעשות את זה כי הם לא היו דבוקים במורה. מה בימינו נחשב דבקות בבורא של כל הכלי העולמי שלנו, של כל עשירייה? איך אנחנו עומדים על הנקודה של דבקות במורה כדי שנוכל לעשות בלמעלה מהדעת?

אנחנו צריכים להבין שחיבור, למרות כל ההפרעות, נקרא אצלנו פעולה למעלה מהדעת. כי אצלנו הרצון לקבל גדול מאוד, הוא יום יום עובד עלינו, מחליש אותנו בכל רגע, מבלבל אותנו, ואם אנחנו תופסים את עצמנו לפחות כמה פעמים ביום שוב ושוב חוזרים לנחיצות החיבור, אז אנחנו כך מתקדמים. וודאי שלתלמידי האר"י היו הפרעות גדולות בהתאם אליהם. אנחנו נמצאים במצב שגם לנו יש הפרעות גדולות בחיבור בינינו בתוך העשירייה, אבל יחד עם זה אנחנו כן מקבלים עזרה מלמעלה ויש לנו כמות אנשים גדולה ואם אנחנו בכל זאת מתגברים ובאים לחיבור בזמן השיעור זה עושה יום יום תיקון גדול בעולם ומקרב אותנו מאוד לגמר התיקון. אני דווקא מיום ליום נעשה יותר אופטימי בזה שאנחנו נמצאים בתהליך של התקרבות לגילוי.

תלמיד: לחדד את הנקודה. יחד עם החיבור בינינו, המושג דבקות במורה בימינו, מה זה אומר לנו?

דבקות במורה זה נקרא שאתם שומעים מה שאנחנו קוראים מהמורים שלנו, רבי שמעון, רשב"י, האר"י, בעל הסולם, רב"ש, ושאנחנו לומדים את זה יחד ואני מעביר לכם, וכמה שאני מבין מתוך זה גם מוסיף. סך הכול יש לנו מורה אחד, הבורא שמלמד אותנו. אבל מלמד אותנו דרך כל המקורות, דרך כל בני האדם, ספרים.

תלמיד: ובכל זאת האר"י אז אמר להם, בוא נעלה לירושלים. אתה גם אומר לנו דברים ואנחנו לא מסוגלים לעשות אותם בגלל הכבדת הלב. אז מה זה בימינו לשמוע את ההדרכה שלך ולבצע אותה?

אני לא יודע מה זה, מה שאתם שומעים. כל אחד שומע לפי הרצון שלו ומבין את זה לפי הרצון שלו. ככה זה. אני לא יכול במקומך להגיד מה אתה שומע.

תלמיד: אני מבין. זה הדבר המרכזי, ומה שאתה מספר אנחנו לא יכולים לקלוט, לא את המקורות ולא לממש אותם. איך אנחנו באמת בכל עשירייה מתחברים, וגם בכל הכלי העולמי, שבאמת אנחנו נרגיש שדבוקים למורה?

יש לנו שתי פעולות שבזה אנחנו מבצעים מה שהמורה והמורים שלנו אומרים לנו. פעולת חיבור בעשירייה ופעולת הפצה לכל הכלי הכללי דאדם הראשון, לכל האנושות. שתי פעולות, אחת בפנים, בתוך העשירייה. והשנייה בהרחבת חכמת הקבלה, אפילו לא חכמת הקבלה אלא תיקון, צורת התיקון, התכלית לאנושות.

שאלה: למה התלמידים של האר"י נתפסו כל כך על ההיבט הגשמי של העלייה לירושלים לגבי המרחק, הנסיעה, להגיד לנשים שלהם? המקובלים מדברים רק על תכונות רוחניות. האם האר"י לא דיבר על תכונת ירושלים שנמצאת בתוך החיבור?

אתה מבין נכון שמדובר כאן לא על המרחק הגשמי אלא על הרוחניות. אבל הוא לא מסביר את זה בצורה כזאת, הוא נותן לנו להבין ככה, בצורה גשמית. זה גם מובן מתוך הספר שכתבו אנשים שכבר לא מתלמידי האר"י ולא נמצאים ברוחניות כמוהם, זה מתוך ספר שבחי האר"י. צריכים להבין מה שהם כתבו. העיקר ללמוד מזה מה התוכן. הנקודה העיקרית, אפילו שהמורה מזמין אותך לעלייה הרוחנית אתה בכל זאת מוצא כל מיני סיבות, תירוצים, כדי להישאר בנוחיות, בנוכחותך במצב הגשמי.

שאלה: אנחנו יודעים מסיפורי צבא שמלמדים את החיילים בכוחות מיוחדים לפעול בצורה אוטומטית עוד לפני שהם מתחילים לחשוב. איך אנחנו יכולים להגיע למצב שבקריאה של הרב "הולכים לירושלים", ישר נתייצב בלי לחשוב פעמיים, שלא נפספס את ההזדמנות?

זה בתנאי שבמקום השכל שלך אתה דבוק לשכל הקבוצה ואז אתה מבצע בלי לחשוב פעמיים מה שהקבוצה חושבת ומחליטה. זה נקרא להיות באמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: איך לפתח את זה, איך לפתח צורת מחשבה כזאת, צורת תגובה כזאת מיידית?

כל הזמן לחשוב שהחברים יותר גדולים ממך ואתה חייב להיות בהכנעה כלפיהם.

שאלה: אנחנו יכולים עכשיו בשיעור הזה להגיע לגמר תיקון?

בכל רגע ורגע, לא רק בשיעור הזה. בכל רגע ורגע. הכול כבר נפתח לפנינו, הכול. רק הכול תלוי בחיבור בינינו.

תלמיד: איך אפשר להגיע לגמר תיקון ממש ברגע הזה?

אם תתחברו בתוך הלב כך שיהיה כלב אחד, תרצו להתחבר שתהיו כלב אחד, תבקשו מהבורא שיעשה לכם את התיקון הזה, הבורא צריך לעשות את זה, אנחנו לא מסוגלים, בנו תלויה רק הבקשה, אז זה יקרה.

תלמיד: וזה תלוי רק בעשירייה שלי?

כן. לכן הבורא שבר את הכלי דאדם הראשון לכל כך הרבה חלקים ופרטים ופרטי פרטים וכן הלאה וכן הלאה, שיהיה קל לכל פריט ופריט לחשוב רק על הקטע הקצר שלו בתוך המערכת הגדולה, ובזה הוא כבר מגיע לתיקונים. תתארו לעצמכם שהיינו קשורים לכל הכלי דאדם הראשון השבור, איך היינו יכולים להתחבר אליו? כך אנחנו יכולים להיות מרוכזים רק בתוך העשירייה שלנו.

תלמיד: למה האר"י תלה את זה בזמן ואמר, עכשיו זה זמן מתאים?

אני לא יודע, אני לומד מזה רק דבר אחד, שאם יש לנו הזדמנות אנחנו מפספסים. למה זה קרה לאר"י, לא אכפת לי. האמת לא אכפת לי מה קרה לו ומה קרה לקבוצה שלו, אני לומד מה שאני צריך לבצע עכשיו. לכן אני לא מבין את השאלות שלכם, מה אתם רוצים לחקור, אם אתם בכל זאת לא תבינו את המצב הרוחני הזה כל עוד לא תגיעו אליו. לפחות את זה תבין, שאתה לא מבין על מה מדובר, אלא על מה אתה יכול ללמוד ממנו למצב שלך, הנבזה. על זה תחשוב.

קריין: קטע 9.

"בעת פטירתו לא היה שם הרח"ו ז"ל, וזה לשונו מילה במילה: "סיפר לי הר' יצחק הכהן ז"ל, כי בעת פטירת מורי ז"ל, כשיצאתי מאצלו, נכנס הוא (היינו מהר"י כהן ז"ל), ויבכה לפניו ויאמר, וכי זו היא התקוה שהיינו כולנו מתאוים בחייך, לראות טובה ותורה וחכמה גדולה בעולם. וישיבהו, אילו מצאתי אפילו אחד בלבד צדיק גמור בכם, לא סלקוני מעוה"ז קודם זמני, ועודנו מדבר בזה, שאל עלי, (על הרח"ו ז"ל) ואמר היכן הלך חיים, וכי בשעה כזאת הלך מאצלי, ויצטער מאד, והבין מדבריו כי היה ברצונו למסור לי איזה דבר סתר, אז אמר לו (מהר"י כהן ז"ל) מה נעשה מכאן ואילך, ויאמר (האר"י ז"ל) תאמר לחברים משמי, שמהיום והלאה לא יתעסקו כלל בחכמה זו שלמדתי, כי לא הבינו אותה כראוי, ואמנם הרח"ו לבדו יעסוק בה לבדו בלחישה בסתר, ויאמר (מהר"י כהן) וכי ח"ו אין עוד תקוה, ויאמר אם תזכו אני אבוא לכם ואלמדכם, ויאמר לו, איך תבוא ותלמדנו, אחר שאתה נפטר עתה מעוה"ז, ויאמר לו אין לך עסק בנסתרות, איך תהיה ביאתי לכם וכו' ותיכף נפטר לחיי עולם הבא"." 

(בעל הסולם. אגרת ל"ט)

מה יש כאן עוד לשאול, אני לא יודע, אבל זה מה שאנחנו רואים, שרק מרח"ו, רב חיים ויטאל, הוא שקיבל פקודה מהאר"י להתעסק בחכמת הקבלה, והוא שכתב, גם בזמן השיעורים של האר"י, הרבה על הדפים שלו, ואחר כך מתוך שלמד הסביר את הכול, ובעצם כל כתבי האר"י שיצאו, יצאו מתחת ידו של המרח"ו. וכך אנחנו לומדים שכתבי הקבלה עד הזמן האחרון, עד בעל הסולם, כולם עברו כל מיני שינויים וכל מיני פיתולים בדרך כדי להתגלות, שזה לא רגיל. גם כתבי האר"י שאחר כך הודפסו, מצאו אותם בקבר, מצאו אותם בכל מיני מקומות נסתרים, באיזה ארגז שהיה שם באיזה בית נטוש, מה לא היה. כך כתבי הקבלה מתגלים לעולם.

אנחנו ממשיכים, רק החצי השני של השיעור קשור להמשך של האר"י ז"ל, לבעל הסולם שזכה לעיבור נשמת האר"י.

קריין: כותרת "בעל הסולם זכה לעיבור נשמת האר"י", קטע מספר 10.

בעל הסולם זכה לעיבור נשמת האר"י

"ותדע נאמנה, שעדיין לא היה מזמן האר"י ז"ל עד היום הזה, מי שיבין שיטת האר"י ז"ל על שורשו, כי היה ביותר קל להשיג מח גדול וקדוש פי שנים ממש מהאר"י ז"ל, מאשר להבין את שיטתו, ששלטו בו ידים רבות, מבעל השמועה והכותב הראשון עד המסדרים האחרונים, בו בעת שעוד לא השיגו הדברים על מכנם בשורשם העליון, שכל אחד היפך ובילבל בדברים. והנה ברצון עליון ית', זכיתי לעיבור נשמת האר"י ז"ל, לא מפני מעשי הטובים, אלא ברצון עליון, שנשגב גם ממני עצמי, למה נבחרתי אנכי לנשמה נפלאה זו, שלא זכה בה אדם מעת פטירתו עד היום. ולא אוכל להאריך בענין זה מפני שאין דרכי בזה לדבר בנפלאות." 

(בעל הסולם. אגרת ל"ט)

אנחנו רואים מכאן שבאמת יש עניין של עיבור נשמת האר"י בבעל הסולם, ולכן הוא יכול לפרש, להמשיך לפתוח את כל דברי האר"י לנו ולקהל הרחב, ועד היום הוא אומר, מי שהיה נמצא בזה, ממש בלבל את הדברים. אנחנו יודעים שאנשים רצו לפרש את הכתבים האלה, רצו להסביר מה שכתב האר"י ותלמידיו, ובעל הסולם אומר שרק בלבלו את הדברים ועשו בזה הרבה נזקים.

מה אנחנו יכולים לעשות, אנחנו שומעים מה שהוא אומר, לא יותר מזה, אבל הוא קיבל, כמו שהוא אומר בקול רם, שהגיע לעיבור נשמת האר"י, זאת אומרת, מה שהאר"י משיג גם בעל הסולם משיג, ולכן יכול היה לכתוב כל מה שכתב, ולכן במקום האר"י עצמו אנחנו לומדים את בעל הסולם. ואחרי שאנחנו לומדים את בעל הסולם, אנחנו יכולים לפנות לכתבי האר"י, כמה שיש לנו כתבים אמיתיים, ולהבין מה ששם כתוב.

קריין: קטע מספר 11.

"שמח אני שנבראתי בדור כזה, שכבר מותר לפרסם את חכמת האמת. ואם תשאלוני, מאין אני יודע שמותר הוא? אשיב לכם, משום שניתן לי רשות לגלות, כלומר, שעד עתה לא נגלו לשום חכם, אותם הדרכים שאפשר לעסוק עמהם בפרהסיה בפני כל עם ועדה, ולהסביר כל מילה ומילה על אופנה [...] וזהו שהעניק לי ה' במידה שלמה. אשר מקובל אצלנו, שזה אינו תלוי בגאוניות של החכם עצמו, אלא במצב הדור, על דרך שאמרו ז"ל, ראוי היה שמואל הקטן וכו', אלא שאין דורו זכאי לכך, ועל כן אמרתי, שכל זכייתי בדרך גילוי החכמה, הוא מסיבת הדור שלי." 

(בעל הסולם. "תורת הקבלה ומהותה")

שאלה: ברור שאנחנו לא יכולים לגשת לאר"י כאדם, כחתיכת חלבון, איזו דרגה הוא מייצג עבורנו, מה אנחנו צריכים להרגיש כשאנחנו שומעים את האר"י, כדי לא להתבלבל?

הבורא שרוצה להשפיע לבני אדם, הוא משפיע, יש לו הרבה אפשרויות, הכול בידו. אבל אם יש עניין לקדם את האדם עד דרגת הבורא, את בני האדם כולם עד לדרגת הבורא, כאן יש בעיה. כי צריכים עתה לתת להם ידע, שכל, רגש, אפשרויות, הזדמנויות, ויחד עם זה להשאיר אותם חופשיים, שהם יעשו את זה לא מתוך זה שאתה מכניס להם כוחות והם עושים, אלא שתהיה להם בחירה חופשית ושהם יחליטו ובעצמם יבינו שככה יותר טוב וככה פחות טוב.

ולכן יש יצר רע שהוא מנוגד לכל דבר טוב שאנחנו רוצים לעשות, וכל זה כדי לפתח אותנו להיות חופשים. שאנחנו מביניים שכך הטבע שלנו רוצה וכך אני רוצה, ה"אני" זאת אומרת האדם שבי רוצה, ההיפך מהטבע, ולכן כאן זו העבודה שלנו.

כדי להביא לנו את השיטה הזאת בצורה שהיא לא תחייב אותנו כמו שיתר כוחות הטבע מחייבים אותנו לנשום, אני רוצה או לא רוצה, אני נושם וככה זה כל דבר. אלא לא כדי לחייב אותנו בפעולות של השפעה ואהבה, שזה טבע הבורא, אלא שאנחנו נעשה את הדברים האלה מתוך הרצון שלנו הפנימי, החופשי, אז צריך להיות כנגד הרצון החופשי הזה משהו הפוך מנוגד לו, שאנחנו נרגיש עד כמה זה מחייב אותי, נגיד היצר הרע שלי, וכמה שאני יכול להיות מנוגד לו מפני שאני בוחר במשהו אחר, במטרה מיוחדת כדי להשיגה.

ולכן הבורא צריך להביא לנו את שיטת התיקון שלנו, לא בצורה מחויבת דרך הטבע שיש בדומם, צומח וחי, שכל אחד מהם ובבני האדם שבעולם שלנו, שגם שייכים לטבע החי, הם עושים ודאי בגלל שאין ברירה, הם עושים. לא שואלים אותם אם רוצים או לא רוצים, ודאי שרוצים, זה כוח שמחייה אותם ומחייב אותם.

אנחנו רוצים להגיע למצב שאנחנו חופשיים, כביכול אנחנו לא נבראים, שאנחנו נתעלה מעל הכוחות האלו שמפעילים אותנו, "להיות עם חופשי בארצנו", זאת אומרת להיות חופשיים ברצון שלנו, זה מה שהבורא רוצה, שאנחנו נהיה חופשיים ממנו. ומתוך החופש הזה אנחנו נבחר להיות דומים לו, כמוהו, בפעולות ההפוכות ממה שהיה לנו קודם בפעולות השפעה ואהבה.

הדברים האלה שהוא רוצה להוריד לנו, הוא לא יכול לעשות את זה דרך הטבע, כי אז אנחנו נתקיים כמו שעכשיו אנחנו מתקיימים, רק במקום כל מיני כוחות הקבלה שיש לנו היום, אנחנו נפעיל את עצמנו רק בכוחות ההשפעה שאין לנו היום, אבל שיהיו. נגיד כמו אמא, שכל הזמן רוצה לדאוג לילדים שלה וכל הזמן לתת להם, ולתת להם, ככה אנחנו היינו מרגישים את עצמנו לכולם, לתת ולדאוג. אבל זה לא עושה אותנו חופשיים, אנחנו בזה דווקא נעשים עבדים לטבע שלנו, כמו האישה, שהטבע מחייב אותה לדאוג לתינוק.

לכן השיטה הזאת, שהיא הפוכה מהטבע שלנו, היא גם מגיעה אלינו לא בצורה רגילה, אלא בצורה מאוד מוזרה. איזו חבורה של רבי שמעון שם יושבת ולומדת, איזה אנשים הזויים, אחר כך מוצאים איזה בחור צעיר, מגיע ממצרים, האר"י, הוא הגיע ממצרים, והוא היה סוחר, וכל הזמן היה נוסע בין דמשק לירושלים ולמצרים, היה מעביר סחורות, האדם עדיין צעיר, בגיל 36 נפטר, ולפני זה היה עוסק בכל מיני דברים.

וגם מה שהם כתבו רבי שמעון והחבורה שלו, האר"י והתלמידים שלו, הדברים האלה הם לא נתגלו בצורה רגילה. כתבי הזוהר הם לא נגלו, הם ממש כתבו על כל מיני חתיכות נייר פפירוס, וכן הלאה, וגילו אותם בשוק שאיזה סוחר היה משתמש בהם כמו לחומר עטיפה. מה עם האר"י? גם מה שהוא כתב הסתירו את זה בקבר וחלק הסתירו את זה באיזה ארגז שהיה עומד באיזה בית נטוש או משהו. הדברים האלה הם מגיעים. ודאי שזה כוח עליון שככה מסדר ודואג שאנחנו נקבל, אבל שנקבל את הדברים האלה בצורה מאוד לא רגילה, שאנחנו לא נאמין בזה ב100%, שהדברים האלה הגיעו רק לאנשים כאילו במקרה ולאנשים מיוחדים, לא חכמים גדולים, לא עשירים גדולים, לא חזקים גדולים, לא, אלא ככה למי שליבו דואג ושלא רואים את זה גם מבחוץ.

כמו שאנחנו יכולים לראות על עצמנו, כשמסתכלים עלינו, אז אף אחד לא יכול להגיד מה יש לו, שהוא פתאום נדבק לחכמת הקבלה? רוצה לגלות דברים כאלה. אם תגיד שעל ידי זה אני עושה פרנסה טובה, שאני מצליח במשהו, כן, אבל מה יש בזה? ככה זה הבורא, שהוא רוצה לקרב את האנושות אליו, אבל יחד עם זה להשאיר לנו כמה שיותר חופש, שאנחנו לא נהיה תלויים בו, אז הוא מביא את זה בצורה כזאת, שחלק מהאנושות שרוצה להכיר ולגלות את הבורא נמשכת אליו, כחברי בני ברוך. והחלק האחר, מיליארדים, יכולים להסתכל עליהם ולהגיד הם משוגעים, מה יש להם בזה? הם לא רוצים שום דבר רע לגרום לנו, שיהיה. היו תקופות שהיו יותר גרוע מתייחסים למקובלים. ככה זה קורה בטבע, וזה הכול נובע מתוך זה שאנחנו צריכים לקבל את השיטה ולהישאר חופשיים. אתה רוצה? בבקשה, אתה לא רוצה? אז לא. ולכן זה ככה מתגלגל.

קריין: קטע מספר 12

"מתוך שהתמעטה האמונה, בכלל. והאמונה, בקדושי עליון חכמי הדורות, בפרט. וספרי הקבלה והזוהר, מלאים ממשלים גשמיים. 

ע"כ נפל הפחד, על כל אחד, שלא ייצא שכרו בהפסדו. כי חלילה, קרוב להיכשל בפסל ודמות. 

והיא שהעירני, לעשות ביאור מספיק, על כתבי האר"י ז"ל. ועתה - על הזוהר הקדוש. והסרתי הפחד הזה, לגמרי. כי ביארתי והוכחתי בעליל, את הנמשל הרוחני של כל דבר, שהוא מופשט מכל דמיון גשמי, למעלה מהמקום ולמעלה מהזמן, כמו שיראו המעיינים. למען, לאפשר לכל המון בית ישראל, ללמוד ספר הזוהר, ולהתחמם באורו הקדוש." 

(בעל הסולם. "הקדמה לספר הזוהר", נ"ח)

קריין: קטע מספר 13

"ותדע, שידיעת חכמת הקבלה תלויה ברובה על ידיעת סדר השתלשלות הספירות והפרצופין והעולמות זה מזה, מבחינת "גורם ונמשך" בחיוב מוחלט. וחכמי הזוהר ביארו את זה בדרך הסוד. אמנם לא היה מבין בדבריהם, עד שבא האר"י ז"ל וגילה הדברים. ודע שכל החידוש שבקבלת האר"י ז"ל, על המבארים הקודמים לו, הוא בעיקר בגילוי דרכי עה"ס דאור חוזר. והגם שע"ס דאו"ח בכללן, היו מגולים לכל המקובלים הקודמים, אמנם עיקר השגתם והבנתם היה, רק ע"פ הדרכים שבע"ס דאו"י. עד שבא האר"י ז"ל, וביאר לנו את ידיעת דרכי אוה"ח על כל פרטיהם. ובזה פתח האוצרות הסתומים ונעולים שבספרי הזוהר הקדוש." 

(בעל הסולם. תע"ס, חלק ד', הסתכלות פנימית, צ')

העיקר מה שהאר"י הוסיף להסבר, אם אפשר להגיד להסבר של הזוהר, זה שהכול פירש באור חוזר, זאת אומרת בעבודת האדם ממטה למעלה. לכן הספרים שלו, הפירוש שלו, "עץ חיים" זה ספר כל כך חשוב, כי הכול מוסבר לפי צמצום, מסך, אור חוזר, ואז לפי התקשרות אור חוזר באור ישר כך אנחנו מגלים ולומדים את המציאות, שזו בעצם הקבלה המעשית בפועל. לא איך שמשתלשל מלמעלה, איך שאנחנו מגלים את זה, איך שאנחנו פותחים את זה מלמטה.

זאת אומרת האר"י שפירש את חכמת הקבלה, הוא פירש אותה בצורה של עבודת האדם, כמה שאדם מגלה ופותח ומבין את הדברים האלה, שהכול תלוי בעבודת האדם, במסך שאדם בונה. לכן אנחנו צריכים להבין ששיטת האר"י זו שיטה של תיקון העבודה שלנו.

קריין: קטע מספר 14

"האר"י הקדוש היה משיח בן יוסף. לכן היה יכול לגלות כל כך חכמה, משום שהיה לו הרשות מעלמא דאתגליא." 

(בעל הסולם. שמעתי. ק"ב. "ולקחתם לכם פרי עץ הדר")

יש לנו שני משיחים. משיח זה נקרא הכוח העליון שהוא פועל על האדם ומעלה אותו ממטה למעלה. על כל אחד ואחד יש כוח עליון כזה, משיח משלו. אבל יש שתי דרגות של הכוחות האלה, זה כמו שאנחנו בדרך כלל לומדים, כוח הבינה וכוח החכמה. לכן האר"י היה משיח בן יוסף, שיוסף זה כוח היסוד, שהוא מביא שיטה לעולם ובעצמו לא יכול לממש אותה, אלא רק פותח אותה לעולם, כמה שכל אחד ואחד, מי שמוכן לזה, מתפעל מזה ונכלל. ולמה שאנחנו מצפים, אנחנו מצפים לכוח הנוסף שיתגלה באיזו צורה שנקרא משיח בן דוד. דוד זה כבר מלכות, לא יסוד אלא מלכות.

לכן ככל שאנחנו פועלים, אנחנו מקווים שבזה אנחנו מגלים את הכוח כנגד המלכות עצמה, שאנחנו כולנו חלקי המלכות, וכך זה יקרה. שכל העולם הזה יקבל אור עליון ויתעלה להרגשת המערכת העליונה. וכך יתחילו להתקיים בצורה שיתגלה להם החיבור הכללי של כולם בכולם, שאז בטוח שכולם יקיימו את חוק החיבור הכללי והאהבה, זאת אומרת החיבור השלם יתפשט בכל העולם.

שאלה: מה זה אומר שהדור מוכן ואפשר לגלות לו את עקרונות חכמת הקבלה, מה זו הרשות הזאת שנותנים לאנשים?

אנחנו רואים את זה מהכתבים שלהם, שכבר מזמן האר"י והלאה השיטה הזאת של תיקון האדם היא חייבת ממש להתפשט בכל העולם. וזה מה שעשה הבעל שם טוב, שכל העבודה שלו, כל החיים שלו, הם היו בזה שהוא נסע ממקום למקום ולימד את כולם את שיטת החיבור, שיטת התיקון, כי רצה לגרום לתיקון, לזירוז תיקון העולם. זה מה שאנחנו גם צריכים לעשות.

תלמיד: אני אשאל את זה מההיבט הזה שהרבה מהעקרונות שלנו הם ממש שוק לבני אדם, זה הופך להם את החיים. איזו זהירות צריכה להיות בלגלות, מה זה לגלות למישהו דברים כאלה גדולים בצורה נכונה?

אתה צריך לגלות אותם בצורה שזה נעים וטוב לטובת האדם, זה התנאי הראשון בהפצה.

שאלה: עכשיו אמרת שהאר"י הוא היחיד שגילה את שיטת ההשגה מלמטה למעלה, ואנחנו כל כך התרגלנו לזה. מעניין לדעת מה היה לפני האר"י, מה הייתה השיטה לפניו?

האר"י זה במאה ה-15, סך הכול לפני 600 שנה. אבל לפניו מקבוצת רבי שמעון ועד האר"י היו מקובלים בודדים מתאספים פה ושם, קצת כותבים מה שאפשר. לא היה כל כך מה ללמוד, אצל מי ללמוד, זו הייתה ממש תקופה אפורה. זה מה שאני יכול להגיד. רק מהאר"י, בגלל הספר שלו, בגלל האור שהוא הביא לעולם, התחילו פה ושם לקום קבוצות שהן למדו את שיטת האר"י ורצו לפרש את זה ולממש את זה.

מה שעשה הבעל שם טוב, הוא לקח את העקרונות משיטת האר"י וסיפר על זה, הלביש את זה בכל מיני סיפורים, בכל מיני כאלו דברים שצריכים להתחבר, צריכים להידבק, צריכים להשיג אהבה וכן הלאה. הוא דיבר קצת על חמישה עולמות, על אורות וכלים ונשמות, התחיל לדבר על זה, כי לפני זה בכלל היה אסור לדבר, לכן היו לו הרבה מתנגדים. אבל הוא דיבר על זה בצורה רחבה כמה שאפשר יותר. קודם כל זה נתן לאנשים הרבה יותר ביטחון וכוח ורוח בחיים. אחרי הבעל שם טוב, התלמידים שלו ועוד אנשים התחילו לקום ולהתעניין בזה ולדבר, וכבר לא היה אסור לעסוק בחכמת הקבלה ולדבר על הדברים שכתובים שם. לכן מהמאה ה-16 והלאה כבר התחילו לצאת ספרים ולהתפזר לכל המקומות, ואנשים שהם היו בהשגה התחילו ללמד ולפתוח חדרי לימוד. הבעל שם טוב עשה דבר גדול מאוד. אפשר להגיד כך, כמו שהאר"י רק כתב, הבעל שם טוב רק פיזר את החכמה הזאת שהאר"י כתב.

תלמיד: זאת אומרת שלו הייתה שיטה?

כן. מה שעשו האר"י והבעל שם טוב, שניהם פתחו את חכמת הקבלה כבר לדורנו. ואחר כך באו בעל הסולם ורב"ש, הכול בא כאילו בזוגות, ובעל הסולם כתב על הכול ולימד רק כמה אנשים לידו. אני למדתי עם כמה מהם שהיו עוד בזמנו של בעל הסולם ולמדו ממנו. ולכן גם בעל הסולם ורב"ש שניהם פעלו בצורה כזאת כמו האר"י והבעל שם טוב. ואנחנו צריכים כבר לקחת את כל הדברים האלה שהם הביאו לנו ולממש את זה בפועל בפעולה אחרונה.

שאלה: לגבי ההבדל שאמרת בין האר"י לבעל שם טוב, אנחנו אומרים שהבעל שם טוב מציל את האדם דרך הלב והאר"י כביכול דרך הראש. אתה יכול לעמוד על ההבדל הזה, מה השתנה?

זה לא השתנה. פשוט מדובר בצורה כזאת על שתי הגישות שלהם לגילוי הבורא. שאפשר לגלות את הבורא יותר בעבודה שכלית, זה תלוי בטבע האדם, בשורש נשמתו, ואפשר לגלות אותו דרך העבודה שבלב, שזה כמו הבעל שם טוב. אבל גם את זה וגם את זה צריכים, והם משלימים זה את זה, ואנשים שלומדים, לומדים גם את זה וגם את זה. מימוש שיטת האר"י הוא בתורת הבעל שם טוב. מזה קמה שיטת החסידות שכמו כל השיטות האלה הייתה קיימת זמן מה ואחר כך נחלשה.

קריין: קטע מס' 16 הוא בדיוק על הנושא הזה, אולי נקרא אותו?

כן, בבקשה.

קריין: קטע מס' 16.

"חביבה יתירה מודעת לנו מאתו יתברך שהגיענו וזכינו, לרוח אפינו הבעש"ט ז"ל, אשר פרשת גדולתו ועוצם קדושתו, למעלה מכל הגה ומכל מלה, לא התבוננו ולא יתבוננו בו, זולת אותם הזכאים ששמשו לאורו, וגם הם לשיעורין, כל או"א לפי מה שקיבל בלבו. והן אמת, שאור תורתו וחכמתו הק', נבנים על אדני הקודש מהאר"י ז"ל ביחוד, אמנם אין ענינם דומה זה לזה כלל, ואסביר זה ע"ד משל למי שנטבע בנהר, והוא עולה ויורד כדרך הנטבעין, שלפעמים נגלים רק שערות ראשו, ואז מטכסים תחבולות, איך לתופסו ולהצילו דרך ראשו ולפעמים נראה גם גופו, ואז מטכסים תחבולות, לתופסו מכנגד לבו. כן הענין הזה, אחר שאיש ישראל נטבע במים הזדונים גלות העמים, מאז עד עתה, נמצא עולה ויורד, ולא כל הזמנים שוים, אשר בזמן האר"י ז"ל לא נראה אלא ראשו, וע"כ טרח האר"י ז"ל בעדינו, להצילנו דרך ראש, ובזמן הבעש"ט ז"ל היה הרוחה, וע"כ היה לברכה בעדינו, להצילנו מכנגד הלב, והיה לנו לתשועה גדולה ונאמנה."

(בעל הסולם. "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", אות ט')

בכל זאת מהאר"י עד הבעל שם טוב ההבדל הוא של 200 שנה. זה מה שיש לנו.

שאלה: יש הרגשה מיוחדת של התרוממות מהשיעור הזה, האם יש משהו שאנחנו יכולים להוסיף לעבודה שלנו בעשירייה במהלך היום?

לא רק במהלך היום אלא בכלל. אנחנו צריכים להבין שאנחנו ממשיכים את דרכו של רשב"י ותלמידיו, ואחר כך האר"י והבעל שם טוב, ובעל הסולם ורב"ש, שכל הדברים האלה נמצאים בנו ואנחנו לומדים אותם ורוצים להתפתח בעזרתם ולממש אותם היום בעולמנו. לזה אנחנו קיימים. אלא מה עוד יישאר אחרינו? זה כמו שכל העולם הזה הוא עולם מדומה שרק קיים בתוך הדמיון שלנו, לא נשאר כלום מהחיים האלו, אלא רק כמה שאנחנו יכולים לקרב את כולנו לבורא. נעשה את זה, נפעל כמה שאפשר.

העיקר בשבילנו זה לא לחשוב שאנחנו קטנים ונבזים ומי אנחנו, אלא ההיפך, כמה שאנחנו קטנים אבל אנחנו עומדים על פני כל הגדולים שפעלו, והם לא יכלו לעשות יותר מלהביא לעולם שיטה, אבל לממש את השיטה זה דווקא עלינו, כי הם לא יכלו לבצע את זה. ואנחנו, דווקא בגלל שאנחנו ההפך, אין לנו כוח, שכל ורגש כמו שהיה להם, אבל יש לנו כוח ביצוע ואנחנו צריכים לבצע את זה בקרב האנושות. שכל אחד ואחד, כל פרוטה ופרוטה שתצטבר לחשבון אחד גדול של גמר התיקון, לזה אנחנו יכולים לפעול. לכן כל הפעולה שלנו, ודווקא הבעל שם טוב מאוד פעל בזה ודיבר, שכל הפעולה שלנו היא מתוך החיבור בינינו להרחיב את החיבור הזה עד כל האנושות, ש"כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם", "ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים" ו"נהרו אליו כל הגויים". וכך נגיע לתיקון הכללי שזה מה שצריך להיות בדור האחרון.

תלמיד: בדרך כלל אנחנו עובדים עם הפסוקים שלמדנו במהלך השיעור במשך היום, קוראים אותם, כל חבר אולי משתף איך הוא מתרשם מהפסוקים. גם היום זה מתאים? נראה לי לפחות שהם פחות מכוונים לחיבור בעשירייה, לפחות חלקם.

אני חושב שכן כדאי לעסוק בזה, מפני שזה בכל זאת יום פטירת האר"י, אנחנו בצורה כזאת צריכים לציין אותו כי הוא היסוד, אחד מהיסודות לפחות לתיקון העולם והחיים הרוחניים שלנו. הנשמות המיוחדות האלה כמו רשב"י, האר"י, הבעל שם טוב, בעל הסולם, רב"ש, אנחנו צריכים לכבד אותם ולהשתדל לקיים תורתם בנו.

סדנה

במה אנחנו צריכים לחזק את שיטת האר"י על ידי הפעולות שלנו, שהן יהיו ממש פעולות של חיבור עד כדי שמגיעים לגמר התיקון? במה אנחנו בפועל יכולים לעשות את זה? כי בסך הכול לא נשאר לנו יותר, אלא רק לממש את מה שהאר"י כתב.

*

(סוף השיעור)