שיעור ערב 22.08.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך א', "הקדמת ספר הזוהר",

עמ' 257, מאמר "מוליך החמורים"

קריין: זוהר לעם, כרך א', עמוד 257, "הקדמת ספר הזוהר", "מוליך החמורים", פסקה 74.

"מוליך החמורים" זה מאמר אחד מהידועים שבספר הזוהר ומדברים עליו הרבה. הוא מאוד קרוב לליבו של כל אחד שפותח את הספר. אז נקבל אותו כך.

מוליך החמורים

"74 רבי אלעזר הלך לראות את רבי יוסי בן רבי שמעון בן לקוניא חותנו, ורבי אבא עימו. ואיש אחד היה מחמֵר אחריהם. כלומר, שהיה מוליך חמוריהם. מוליך, דוקר, הוא שם מושאל למוליך חמורים, מפני שדרכו לדקור את החמורים במחט, כדי שימהרו ללכת. אמר רבי אבא, נפתח פתחי התורה, שעתה השעה והזמן להיתקן בדרכנו.

75. פתח רבי אלעזר ואמר, את שַׁבְּתותיי תשמורו. בששת ימים ברא הקב"ה את העולם. וכל יום ויום גילה מעשהו, ונתן באותו יום את כוחו. מתי גילה מעשהו ונתן כוחו? ביום הרביעי. משום שאותם שלושת הימים הראשונים, היו סתומים כולם ולא נגלו. כיוון שבא יום הרביעי, הוציא המעשה והכוח של כולם.

וכל יום ויום גילה מעשהו, ונתן באותו יום את כוחו. באותו יום, פירושו, ביום השבת. ששת ימים הם חג"ת נה"י. והם מגלים שלמות מלאכתם וכוחם ביום השבת, במלכות. שכל יום נתן את כוחו ביום השבת. ולמה אומר כאן, שזה היה רק ביום רביעי?

כי המלכות נקראת רביעי ושביעי, רביעי לאבות, חג"ת, ושביעי לבנים, נה"י. כמ"ש, הניצנים נראו בארץ ועת הזמיר הגיע. כי הניצנים, חג"ת, נראו בארץ, ביום השלישי. ועת הזמיר הגיע, זה יום רביעי. שאז התמעטה המלכות ועלתה לעיבור ב'. הרי שהמלכות נאצלה מחג"ת ביום שלישי, ונתקנה ביום רביעי, ע"י נצח דז"א, שהוא יום רביעי. וע"כ מבחינה זו היא נקראת רביעי לאבות.

וכמ"ש, וקול התור נשמע בארצנו. בארצנו, זה יום שבת, שהוא דוגמת ארץ החיים. הרי שהמלכות, הנקראת ארץ, יום שבת, והיא שביעי לבנים. ועניין של רביעי ושביעי, הוא שמתבאר כאן.

ונאמר, משום שאותם שלושת הימים הראשונים, היו סתומים כולם ולא נגלו. כי כל זמן שהמדרגה בחיסרון של המלכות, נבחנת לסתומה ובלתי נודעת. ובהשגתה את המלכות, משיגה את שלמותה. וזה עניין ששת ימי המעשה והשבת. שלכאורה ששת ימי המעשה, צריכים להיות יותר חשובים מיום השבת, שהרי חג"ת נה"י, ששת ימי המעשה, חשובים יותר מהמלכות, יום השבת.

אלא, כל שבוע הוא מדרגה בפני עצמה, שבימות החול היא חסרה המלכות. וע"כ המדרגה סתומה ואין בה קדושה. כי בחוסר המלכות, חסר ג"ר דאורות. ורק בהתגלות המלכות במדרגה, בביאת יום השבת, אז מתגלה הקדושה בכל המדרגה, כלומר גם בששת ימי המעשה, והקדושה שורה בכל השבוע.

ועד"ז גם בששת ימי בראשית, כאשר נאצלו שלושת הימים הראשונים, חג"ת, מטרם שנגלתה המלכות, הרי היו סתומים בלי גילוי הקדושה שבהם. וכשנאצלה המלכות ביום רביעי, אז התגלתה קדושתם של כל ארבעת הימים. וכיוון שבא היום הרביעי, הוציא המעשה והכוח של כולם, שהתגלתה הקדושה במלאכה ובכוח של כל ארבעת הימים, כי המלכות משלימה המדרגה."

שאלה: איך חוזרים כל הזמן לכוונה הנכונה בעשירייה?

אנחנו קוראים את הזוהר, זה כוח מיוחד, הוא צריך לתת לנו את כל העוצמה הרוחנית שאנחנו רוצים לגלות בקשר בינינו, ולכן אנחנו מחזיקים את עצמנו בחיבור ומתוך החיבור משתדלים לשמוע את הזוהר. אם תשמע את הזוהר לא מתוך החיבור, תהיה לך תועלת מאוד מאוד קטנה. ואם אתה שומע מתוך החיבור, שאתה רוצה לחזק את החיבור עוד יותר ועוד יותר עד שיתגלה ביניכם הכוח המיוחד המשותף, ובכוח משותף הזה אתם תתחילו לגלות את הבורא, זו בעצם הכוונה שלנו בלימוד הזוהר, לזה הזוהר יכול לסייע.

תלמיד: אז מתחילים מחיבור ושומעים את הזוהר וחוזרים לחיבור כל הזמן, זה המהלך?

לא ששומעים וחוזרים, כל הזמן נמצאים בחיבור. מתוך החיבור שומעים את הזוהר ורוצים יותר ויותר להתחזק בחיבור על ידי הזוהר, עד שמשיגים את החיבור. וברגע שאתה משיג חיבור אתה משיג גם את הבורא בתוכו.

שאלה: בחיבור בינינו יש את הכוח הכולל הזה, ומה שאנחנו קוראים כאן על שבעה ימי הבריאה, מה זה אומר בחיבור בינינו?

הזוהר מספר לנו איך נברא העולם, איך בנויה המציאות, איך אנחנו נמצאים בזה, ואיך אנחנו יכולים להגיב נכון על כל מה שהבורא עשה כדי להשיג את כל הבריאה ולהשיג אותו בתוך הבריאה. זה הנושא של חכמת הקבלה.

אז הוא מסביר לנו, שמפני שהעולם נברא בשבוע ימים אנחנו צריכים כך לראות את זה. בעולם שלנו ישנם ענפים מאותם הכוחות הרוחניים שנקראים "שורשים", ולכן אנחנו נוהגים כך גם בעולם שלנו, יש לנו יום ראשון, שני, שלישי, רביעי, חמישי, שישי, ורק היום האחרון לא נקרא היום השביעי אלא "שבת", יש לו שם מיוחד, כי הוא אוסף את כל שישה הימים הקודמים. עוד מעט אנחנו נלמד את זה, יהיה לנו את "ראש השנה" ואז נלמד את כל הפרטים האלו.

כאן הוא מסביר לנו קצת על בריאת העולם. זה לא נושא המאמר, אבל בכל זאת כתחילת המאמר הוא לוקח את הדברים האלה "ז' ימי בראשית".

תלמיד: אם ניתן לדייק. נגיד שיש לנו כמה תכונות שונות בין החברים בפרצוף של החיבור הרוחני שלנו, כלומר אם אנחנו מחברים את כולם יחד, אנחנו מגיעים למצב של שבת?

זה שאתם נמצאים בתכונות שונות זה בטוח וזה כך צריך להיות, ואף אחד לא צריך להסתכל על השני ולהיות דומה לו. אתם צריכים להישאר כמו שאתם, רק לתקן את החיבור ביניכם למרות שאתם שונים. אבל אתם רוצים להתחבר ובתוך החיבור שלכם אתם רוצים לגלות את כוח החיבור שנקרא בורא.

תלמיד: וזה ייקרא "שבת"?

כן, שבת זה נקרא שאתם מתחברים יחד כולם ומגלים את הבורא. הכול די פשוט חוץ מלקיים את זה.

שאלה: הבוקר שמענו אותך אומר שאם אדם אחד נעדר מהעשירייה זה לא כלי מלא. השאלה, איך אנחנו מחפים על האדם שחסר בקריאת הזוהר?

עם כמה אנשים שיש לכם תתחברו ביניכם, והבורא כבר יעזור למלא אתכם עד כמה שצריך. לאו דווקא צריכה להיות עשירייה שלמה, כמו שאני מספר לכם שאני הייתי בשישייה, והרב"ש אמר לא נורא שיהיה לך ככה. זאת אומרת אין בעיה. זה לא בדיוק מספר עשר, אמנם רצוי. אבל אם אנחנו מתחברים ויש הרבה אנשים, אנחנו לא מקבלים יותר מעשרה. יותר מעשרה זה לא טוב, קשה לנו לתפוס ולנהל את הדברים. אבל בסך הכול הבורא כבר יסדר. לכן כמה שאתם נמצאים תהיו איתנו יחד ותצליחו. אתם יחד איתנו.

שאלה: אנחנו לומדים עכשיו ערבות ולומדים חיבור. ככל שאני מסתכל יותר על זה אני רואה שבלי עזרת הבורא אין סיכוי להתחבר ולהגיע לערבות?

יפה מאוד, זה טוב מאוד. אם אתה מרגיש שבלי עזרה מלמעלה אתה לא מסוגל לכלום, זה מצוין, זה כבר גילוי.

תלמיד: כלום, בכלל, זה לא מסתדר.

כן, בסדר גמור. כמה שתתקדם יותר, תרגיש את עצמך יותר חלש, וזו השגה גדולה, זה טוב, זו אמת.

שאלה: אצלנו בעשירייה אנחנו אחד עשר חברים, אבל כעת בשיעור יש שישה חברים. בזכות מה אנחנו יכולים להשלים את העשירייה שלנו?

לא צריכים לחשוב על זה, חוץ מזה שאתם לומדים עבור כולם. מספיק מחשבה אחת כזאת שאתם לומדים עבור כולם וזהו. תירגע. העיקר שתשקיעו כמה שיותר.

שאלה: שמעתי בזמן האחרון שאמרת כמה פעמים שיותר מעשרה זה לא כל כך טוב בעשירייה, ואני יודע שרוב העשיריות הן יותר מעשרה. עד כמה בעצם עקרוני העניין הזה?

זה עדיין לא כל כך עקרוני אצלנו, נראה מה שיהיה אחר כך. גם אצל הרב"ש זה לא היה כך, הייתה קבוצה ששם היו חמישה עשר או שישה עשר אנשים, אצלי היו בדרך כלל שישה, שבעה. זה לא עקרוני. אבל מבחינת הניהול יותר מעשרה זה קשה. בינתיים תחזיקו את זה, לא חשוב, העיקר הכוונה ויחד.

שאלה: כשאנחנו קוראים בזוהר לפעמים יש מחשבות על צורות חיצוניות שהזוהר מדבר עליהן. האם היגיעה להעביר הכול לכוחות ותכונות ופעולות פנימיות בלבד, בזה אנחנו מוסיפים השפעת המאור המחזיר למוטב?

אנחנו צריכים להשתדל להעביר את כל מה שאנחנו שומעים להבחנות רוחניות בלבד. אבל אם לא מסוגלים בינתיים, אז מה לעשות, יבוא זמן שנוכל את זה לעשות. ודאי שהזוהר לא מדבר באף מילה על ההבחנות שבעולם הזה, לא ימים, לא לילות, לא חמור, לא אנשים ולא כלום, רק על כוחות בלבד.

קריין: אנחנו בסעיף 76 בעמוד 258.

"76. כי אש מים רוח, חג"ת, הם שלושת הימים הראשונים, אע"פ שהם שלושה יסודות עליונים, ג"ס חג"ת, כולם היו תלויים, ולא נגלה המעשה השלם. עד שהארץ, המלכות, גילתה אותם. אז נודעה מלאכתם של כל אחד מהם.

77. והרי ביום השלישי כתוב, תַדְשֵׁא הארץ דשא, ותוֹצֵא הארץ דשא. האם גילוי מעשה של הארץ, המלכות, לא היה ביום השלישי? אלא אע"פ שזה כתוב ביום השלישי, ת"ת, יום רביעי היה, מלכות. ונכלל ביום השלישי, היות ת"ת ומלכות אחד בלי פירוד. ואח"כ גילה היום הרביעי מעשהו, להוציא את האומן למלאכתו של כל אחד מחג"ת, משום שהיום הרביעי הוא הרגל הרביעית של כיסא העליון, בינה, שארבע רגליים שלו הם חג"ת ומלכות.

כי בהיות המלכות מגלה קדושת שלושת הימים, ע"כ עלתה ונכללה ביום השלישי, כדי לגלות עליהם הייחוד, היות ת"ת ומלכות אחד בלי פירוד. ואח"כ גילה היום הרביעי מעשהו, להוציא את האומן למלאכתו של כל אחד מחג"ת. כי ביום רביעי השלימה המלכות על שלושת הימים הראשונים בלבד. ואח"כ יצאו עוד שלושה ימים, נה"י.

כי אחר שהתגלתה הקדושה על שלושת הימים הראשונים, חג"ת, אבות, עיקרו של ז"א, אז יצא ז"א, שהוא האומן, למלאכתו. ונאצלו בנים, נה"י, שלושת הימים האחרונים של ששת ימי בראשית. משום שהיום הרביעי הוא הרגל הרביעית של כיסא העליון, בינה. וז"א נבחן לכיסא אל הבינה. וכמו שאין הכיסא נשלם, מטרם שנגמרת בו הרגל הרביעית, כך ז"א אינו נשלם, מטרם שהתגלתה בו המלכות ביום הרביעי. ולא היה יכול להאציל את שלושת הימים, נה"י, אלא רק אחר השלמתה."

תלמיד: הזוהר עובד מאוד אחרת לעומת מקורות אחרים. כשמנסים רק לחשוב על החיבור, כשקוראים בזוהר, פתאום יש איזו הרגשה מאוד מרגיעה, נעימה כזאת.

כן, הזוהר מאוד מרגיע. הזוהר נותן באמת רוגע. הוא מוריד מתחים, הוא נותן ביטחון, כמו אבא ואימא.

תלמיד: אז לא להיבהל כשנאבד המתח, זה משהו טבעי ונכון.

לא, זה טבעי, ככה הוא עובד. זה כוח גדול מאוד, אין יותר גדול מהזוהר. אמנם אנחנו לא מרגישים, אבל זה הספר הכי גבוה בחכמת הקבלה.

שאלה: מה זה אומר "להחזיק בכוונה"?

זה נקרא שאני כל הזמן חושב על זה שאנחנו קוראים את זה יחד, שכולנו יחד גם כעשירייה, לא חשוב בדיוק מי עכשיו ומה, כולנו יחד, ואנחנו רוצים יחד לקבל מהבורא ברכה, כוח השפעה כדי להיות דומה לו, קרוב אליו, שנוכל להשפיע לו בחזרה.

שאלה: לאיפה אני מתחבר עם החברים?

ללב שלהם.

שאלה: בהמשך למה שאמרת שאנחנו צריכים יחד להתחבר ולקבל את הברכה בכוח, אם אפשר למקד את זה. האם לחשוב עלינו כבני ברוך איך אנחנו רוצים להיות במצב הבא שלנו, זו פעולה נכונה?

כן, וודאי.

שאלה: האם זה תלוי בנו או לא אם נקרא זוהר פעם בשבוע או כל יום, במה זה תלוי?

יש לנו הרבה מה לעשות, יש הרבה חומר שאנחנו צריכים לעבור אותו יחד. אני מקווה שתוך החודשים הקרובים נעבור על רוב החומר ההכרחי מתחילת הלימוד האינטרנטי שלנו ונראה. כל פעם אנחנו מוסיפים ומוסיפים, אנחנו לא חוזרים על אותו חומר.

זוהר, אנחנו עברנו אותו כבר בעבר, יש לנו גם בארכיון, אתה יכול להיכנס ולשמוע את כולו, גם את "הקדמת ספר הזוהר" עברנו הרבה פעמים, אז אין שום בעיה, הכול לכולם. רק אין לנו זמן יותר. מספיק לנו מה שאנחנו עכשיו לומדים. אני רוצה להכיר לאנשים את "תלמוד עשר הספירות", זה בכל זאת יותר חשוב לנו מהזוהר. הזוהר הוא טוב במשיכת המאור המחזיר למוטב, גם תלמוד עשר הספירות הוא מצוין בזה, אבל בכל זאת, בתלמוד עשר הספירות יש הבחנות שאנחנו צריכים אותן בעבודה הרוחנית שלנו יותר מהזוהר.

שאלה: אמרת שבזוהר יש את הכוח הכי גדול. האם היית ממליץ לנו במהלך היום, כשאנחנו נפגשים בזום לעשר דקות, רבע שעה, גם לקרוא בזוהר?

אני לא יודע מה להמליץ לכם. אני הייתי לוקח איזשהו מאמר קצר מ"שמעתי" או כמה קטעים משיעור בוקר, מהמקורות שאנחנו קוראים, והייתי חזור עליהם.

שאלה: אמרת שאת הזוהר צריך לשמוע מתוך חיבור אחרת התועלת קטנה. מה זה "לשמוע מתוך חיבור"? איך הזוהר נשמע כשאנחנו מחוברים?

תנסה ותראה איך זה נשמע.

תלמיד: אני לא יכול לתאר.

תנסה ותראה. אין לי מה להגיד.

שאלה: אני לא מצליח להבין את ההנחיות, מה זה נקרא לחשוב שאנחנו קוראים ביחד? מה זה אומר לשמוע טוב?

אנחנו קוראים ביחד זה נקרא שכולם קוראים, כולם שומעים, כולם רוצים להגיע למצב שהבורא ישפיע אלינו כוחות, ואנחנו, על ידי הכוחות האלה, נשפיע אליו בחזרה, נוכל להשפיע אליו בחזרה, נגיע להיות כמוהו.

שאלה: זה ברור לי לגמרי שכשאנחנו מקשיבים לזוהר, אנחנו צריכים להיות בכוונה של חיבור, וגם זה מאוד מאוד מורגש שזה עושה משהו מאוד עוצמתי. אבל במה שאנחנו קוראים יש כל כך הרבה שאלות. רק מה שקראנו עכשיו, כמו ד' בחינות דאור ישר.

שאתה לא יודע מה זה?

תלמיד: יש לי מלא שאלות לשאול אותך ואני רואה שכולם שואלים אותך שאלות רק על החיבור. והשאלה, האם בכלל להתעסק בשאלות שהן לעומק של הכתב, או להישאר ברמה הזאת של לשמור רק על הנושא של החיבור בתוך הקריאה?

אז אני אשאל אותך, אתה למדת קורסים למתחילים?

תלמיד: כן.

ואתה שואל אותי על ד' בחינות דאור ישר?

תלמיד: ממש לא. השאלה שלי, האם תלמוד עשר הספירות וכל הנושא של ארבע בחינות דאור ישר נגזרו מהדברים האלה שהזוהר עכשיו מלמד אותנו? משם בעל הסולם הביא את זה?

מה שקיבלו מקובלים, הכול קיבלו מספר הזוהר. נקודה. במשך הדורות, אלפי שנים, כל מה שמקובל בחכמת הקבלה זה מקובל מספר הזוהר.

קריין: אנחנו בסעיף 78.

"78. וכל מעשיהם של שלושת הימים הראשונים, חג"ת, ושל שלושת הימים האחרונים, נה"י, היו תלויים ביום השבת, במלכות, בבחינת ג"ר וכל שלמותה. כמ"ש, ויכַל אלקים ביום השביעי. שבת, הרגל הרביעית של הכיסא. ששבת והיום הרביעי שניהם בחינת מלכות. אלא היום הרביעי הוא מלכות הנכללת בז"א, בת"ת שלו מחזה ולמעלה. ויום השבת הוא מלכות בזיווג ז"א פב"פ.

ואע"פ ששלושת הימים הראשונים נשלמו ביום הרביעי, מ"מ לא נשלמו בו לגמרי, והיו תלויים עד יום השבת. ונמצא, כי ביום השבת נשלמו בין הימים הראשונים, חג"ת, ובין הימים האחרונים, נה"י, כמ"ש, ויכל אלקים ביום השביעי כל מלאכתו אשר עשה. כל ששת הימים, לרבות שלושת הימים הראשונים.

וזוהי שבת, וזוהי הרגל הרביעית של הכיסא. יום השביעי הוא שבת, שביעי לבנים. וכן הוא הרגל הרביעית של הכיסא, שמשלים גם על האבות, והשבת רביעי להם. והטעם, ששלושת הימים חג"ת, לא נגמרו לכל תיקונם ביום רביעי, אלא שצריכים ליום השבת, שישלים אותם, מפני שהיה ביום רביעי מיעוט במלכות, הנקרא מיעוט הירח, שמשום זה חזרה לעיבור ב', והתגלתה שלמותה ביום השבת. ונמצא, שיום השבת השלים גם על שלושת הימים הראשונים.

79. אם שבת היא מלכות, למה כתוב, את שבתותיי תשמורו, שהן שתיים? אלא שבת של ליל שבת, מלכות, ושבת של יום ממש, ז"א, המאיר בשבת שהיא מלכות, אין להם פירוד. כי מיוחדים פב"פ, ונקראים שתי שבתות.

אם לפי הדעה הראשונה, שתי המלכויות, רביעי ושביעי, שלמות כל אחת בפני עצמה, מובן היטב הכתוב, את שבתותיי, שהם שתיים, רביעי ושביעי. אבל אם ברביעי לא נשלם, אלא רק אחר שנכלל בשביעי, א"כ הם רק שבת אחת. ולמה כתוב, את שבתותיי, שתיים? אלא הכוונה היא על זו"ן, המאירים בקדושת השבת. כי יום השבת הוא הזכר, וערב שבת היא הנוקבא. והם ב' שבתות, הנכללים בשבתותיי, להיותם ממש אחד בלי פירוד. וע"כ נקרא גם ז"א בשם שבת.

80. אותו מוליך החמורים, שהיה מחמר אחריהם אמר, ומהו שכתוב, ומקדשִי תירָאו? אמר לו, זוהי קדושת השבת. אמר לו, ומהי קדושת השבת? אמר לו, זוהי קדושה, הנמשכת מלמעלה, מאו"א. אמר לו, א"כ, איך עשית את השבת, שהיא עצמה אינה קודש, אלא הקדושה שורה עליה מלמעלה, מאו"א?

אמר רבי אבא, וכך הוא, שכתוב, וקראת לשבת עונג לקְדוש ה' מכובד. הרי שנזכר שבת לבד, וקדוש ה' לבד. אמר לו, א"כ מיהו קדוש ה'? אמר לו, הוא הקדושה היורדת מלמעלה, מאו"א, ושורה על השבת.

אמר לו מוליך החמורים, אם הקדושה, הנמשכת מלמעלה, נקראת מכובד, נראה, שהשבת עצמה אינה מכובדת. וכתוב, וכיבדתו. האם השבת עצמה היא מכובדת? אמר רבי אלעזר לרבי אבא, עזוב אותו האדם, כי יש בו דבר חכמה, שאנו אין יודעים אותה. אמרו לו, אמור אתה."

אתם רואים איך הזוהר מסובב דברים. שני חכמים גדולים מאוד, שאין יותר גדולים באותו הדור, הולכים בדרך ומדברים על ההשגה הא-לוהית. יחד איתם הולך אדם אחד פשוט, שכל התפקיד שלו זה להוליך את החמור, שעל החמור יש כל מיני דברים שהחכמים האלה צריכים להעביר ממקום למקום, אז הוא כמו נהג מונית בוא נגיד. הוא מתחיל להיכנס לשיחה שלהם ולשאול שאלות, וכאלה שאלות שהם לא יודעים לענות. עד שאחד אומר לשני, תעזוב אותו, אל תדבר איתו, הוא יודע יותר מאיתנו. מעניין.

שאלה: במקרה שלנו, מה זה "מוליך החמורים"?

יש כוח מיוחד בטבע שהוא נקרא "המוליך". הכוח הזה הוא נמצא ליד כל אחד מאיתנו, במיוחד ליד כל קבוצה, עשירייה, והוא מוליך אותנו למטרה. שאלת שאלה נכונה ועמוקה.

תלמיד: האם הכוח הזה מוביל אותנו מקדימה או דוחף מאחורה?

זה תלוי, כך וכך, מכל הכיוונים. בדרך כלל הוא עוזר לאדם לעבור את הדברים המיוחדים. כמו שחמור ומוליך החמורים הם לוקחים מהאדם את המטען שלו, את הדברים הכבדים שלו ועוזרים לו ללכת בדרך, בדרך לדבקות בבורא.

תלמיד: אם קוראים נכון את הפרק הזה בזוהר על מוליך החמורים, זה אומר למשוך את הכוח הזה אלינו?

ודאי, זה מה שאנחנו עכשיו עושים. כשאנחנו קוראים את הזוהר אנחנו רוצים לגלות את כול מה שיש בכל המילים האלו, גם את הכוח של רבי חייא ורבי אבא וכל יתר החכמים שיהיו שם וכל החיות. כל מה שכתוב בזוהר אלה שמות של כוחות רוחניים, אנחנו רוצים שהם כולם יפעלו עלינו.

שאלה: על איזה כיסא מדובר, הרגל הרביעית?

"כיסא" זה נקרא כיסוי, שיש לך חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, אז יש כיסויים בספירות האלו כדי לגלות מעליהם את האור העליון, הבורא.

שאלה: אנחנו בעשירייה קוראים כבר שלוש שנים זוהר ביחד, האפקט הזה שבין שלושה חברים שקוראים או עשרה האם יש לו השפעה מאוד משמעותית?

טוב מאוד, תמשיכו כך הלאה. טוב מאוד. איך שאתם מרגישים שזה יותר מוצלח לכם כך תמשיכו.

שאלה: הסברת מקודם ששני החכמים אומרים אחד לשני "אל תדבר עם מוליך החמורים". לפי ההסבר שלך הבנתי שהוא כוח מועיל לנו בדרך הרוחנית, אז למה בעצם מנתקים את הקשר איתו?

לא יודע, נקרא ונראה. אני לא חכם כמוך וכמוהם. אני מעדיף לחכות עד שהזוהר ייתן לי הסבר.

שאלה: האם אפשר להגיד שהחמור זה האגו, ושמוליך החמורים זה הבורא?

כתוב על זה כך או לא? אם לא כתוב, אז מה אתה שואל אותי? אנחנו צריכים לקרוא זוהר ולקוות שאנחנו נשיג את מה שהוא כותב. מה אתם מחטטים האם זה בורא, האם זה מלאך, האם זה כך, מיהו החמור. למה אתם צריכים לדעת את זה? אתם צריכים לקבל כוחות השפעה מקריאת הזוהר, כוחות החיבור.

שאלה: איך הוא ידע שהוא יודע יותר?

אתם מבינים מה שאתם צריכים לדרוש מהזוהר? כוח החיבור. אתם רוצים בשכל להבין מה שכתוב שם? בשכל שלכם הגשמי מהעולם הזה אתם רוצים להבין מה שהם מדברים על כוחות רוחניים? אתם רק מספרים לכולם שאתם טיפשים. איך אתה יכול לשאול עליהם אם אתה לא מבין בכלל מילה אחת בצביונה הרוחני? אתה צריך לחכות עד שתקבל מהזוהר השראה כזאת שאתה תתחיל להרגיש על מה הם מדברים. ואתה בינתיים רוצה בשכל שלך, שאיזה שכל הוא לעומת רוחניות, אתה רוצה להבין בשכל שלך משהו. איך זה יכול להיות?

לפעמים אנחנו מסבירים בשכל כדי שתהיה לנו קצת יותר תפיסה. אתם יודעים איך צריך לקרוא זוהר? פשוט לקרוא. פשוט לקרוא בלי לשאול כלום, רק בכוונה שאנחנו נקבל מזה כוחות.

שאלה: קצת התבלבלתי, אנחנו קוראים את הזוהר עם כוונה לחיבור ופתאום אני רואה שמסופר על שני אנשים שאמרו על השלישי כאילו שזה קרה בעולם הגשמי. האם זה באמת קרה או שזה מדבר על עבודה פנימית?

מה שהם כותבים לא היה דבר כזה בכלל אף פעם. הם מספרים לנו על ההבחנות הרוחניות ביניהם. וגם זה שהם הולכים עם החמור, זה לא שהם הולכים ברגל ועם חמור. "חמור" זה החומר ו"הולכים" זה עולים ממדרגה למדרגה רוחנית, לזה הם מתכוונים.

קריין: פסקה 80 בעמוד 260 שורה "פירוש".

"פירוש. שאל אותו, ומהו שכתוב, ומקדשי תיראו? כיוון ששבת בחינת זו"ן, למה נקראים בשם מקדשי? הלוא רק או"א בלבד נקראים קודש? ולכן אמר לו, הרי שנזכר שבת לבד, וקדוש ה' לבד. הוכיח לו מכאן, כי השבת עצמה בחינת זו"ן, שאין היא קודש מעצמה, אלא משום שנמשכת לה קדושה מלמעלה, מאו"א עילאין, הנקראים קודש. והמשכה מאו"א נקרא קדוש ה', שעליו כתוב, לקדוש ה' מכובד.

.81 את שבתותיי. את, בא לרבות תחום שבת, אלפיים אמה לכל צד. משום זה הוסיף המילה א"ת. שבתותיי, לשון רבים, שבת עליונה ושבת תחתונה, שתיים כלולות ביחד וסתומים ביחד.

את, בא לרבות תחום שבת. כי אע"פ שכתוב, אל ייצא איש ממקומו ביום השביעי, הִרבה הכתוב במילה את, אלפיים לכל רוח מחוץ למקומו. את, המלכות, שמזיווגה יוצאים המוחין של או"א, המאירים בשבת בתוספת על הארת הזו"ן. כי או"א, אלפיים. ומשום זה הוסיף הכתוב, את, שבא לרבות על זה.

שבתותיי. שבת עילאה ושבת תתאה. שבת עילאה תבונה, ושבת תתאה מלכות, נוקבא דז"א, הנקראים מ"י ומ"ה, העולם העליון והעולם התחתון. כלולות ביחד. כי בשבת עולים זו"ן ומלבישים לאו"א. תבונה ומלכות נמצאות כלולות זו בזו ביחד. כי התחתון העולה לעליון, נעשה כמוהו. וסתומים ביחד. כי עכ"ז אין המלכות נעשית תבונה ממש בלי היכר ביניהן, משום שהמוחין דתבונה אינם מתקבלים למלכות, אלא רק למעלה במקום התבונה. אבל במקומה עצמה של המלכות למטה, אין לה מוחין אלו. ובשיעור הזה נחשבת עוד המלכות לסתומה." אנחנו כל הזמן חושבים על מאור המחזיר למוטב, על הכוח העליון שיתלבש בנו, בכולנו, ייתן לנו קשר בינינו ויכולת להשפיע לבורא. ואז בחזרה, תמורת זה שאנחנו רוצים להשפיע לבורא, אנחנו נתחיל להבין מה כתוב בזוהר.

"וגם התבונה סובלת מהסתימה של המלכות. כי משום שמוחותיהן כלולים ביחד, ג"כ סתומים ביחד. ונמצא, שאע"פ שהתבונה לפי עצמה, בהיותה עתה בשבת פרצוף אחד עם אמא עילאה, אין לה שום סתימה, מ"מ כיוון שמוחותיה מאירים בכללות אחת עם המוחין של המלכות, ע"כ מורגשת הסתימה של המלכות גם במוחין דתבונה.

.82 נשארה שבת אחרת, שלא נזכרה, והייתה בבושה. אמרה לפניו, ריבון העולם, מיום שעשית אותי, אני נקראת שבת. ואין יום בלא לילה. אמר לה, בִתי, שבת את ושבת קראתיך. אבל, הנה אני מעטר אותך בעטרה עליונה ביותר. העביר כרוז ואמר, מקדשי תיראו. וזוהי שבת של ליל שבת, שהיא יראה, ושורה בה יראה. שהקב"ה כלל ביחד ואמר, אני ה'. אשר אני, המלכות, ליל שבת. ה' ז"א. ובמילים, אני ה', נכללו יחד.

ואני שמעתי מאבי, שאמר כך ודייק, שהמילה את, לרבות תחום שבת. שבתותיי, לשון רבים, העיגול והריבוע שבתוכו, שהם שניים, ב' שבתות. וכנגד שניים אלו יש שתי קדושות, שיש לנו להזכיר אחת, ויכולו השמיים והארץ, ואחת, קידוש. בברכת ויכולו, יש 35 מילים. ובקידוש, שאנו מקדשים, יש 35 מילים. ועולים הכול ביחד ל-70 שמות, שהקב"ה וכנ"י מתעטרים בהם."

אנחנו ממשיכים להישאר בכוונה, כולנו יחד בדרישה לבורא בכל מילה של הזוהר שיביא לנו כוח השפעה. חיבור והשפעה.

".83 "ומשום שהעיגול והריבוע הזה הם שבתותיי, שתיהן כלולות בשָמור, כמ"ש, שבתותיי תשמורו. אבל השבת העליון, לא נכלל בשמור, אלא בזָכוֹר. כי המלך העליון, בינה, הושלם בזכור. וע"כ נקראת הבינה, מלך שהשלום שלו. כי השלום שלו, הוא זכור. וע"כ אין מחלוקת למעלה.

פירוש. נשארה שבת אחרת, שלא נזכרה, היא המלכות דמלכות, הנקראת נקודה אמצעית, שאינה מקבלת מוחין גם ביום השבת, בהיותה המנעולא עצמה. וכל המוחין באים רק במפתחא, יסוד דמלכות. וכיוון שלא קיבלה מוחין, הייתה בבושה.

ונשארה שבת אחרת, שלא נזכרה, הנקודה האמצעית, שלא קיבלה מוחין, והייתה בבושה. היא טענה, הרי מיום שעשית אותי, בתחילת אצילותי בעולם א"ק, אני נקראת שבת, היו כל המוחין מושפעים על ידי. כי בא"ק לא הייתה מלכות אחרת, אלא רק נקודה אמצעית. והיא לא התמעטה, אלא רק בעת צ"ב, לעולם האצילות.

ועוד טענה, ואין יום בלא לילה. וזה נפלא מאוד, כי טענה, הרי אפילו ביום הראשון כתוב, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. שהייחוד מתגלה על יום ולילה יחד. וא"כ, למה לא נזכר לילה בשבת בראשית? כי ביום השביעי של מעשה בראשית לא כתוב לילה. והקב"ה אמר לה, שבת את לעתיד, באלף השביעי, ביום שכולו שבת. ושבת קראתיך, מיום שעשיתי אותך בעולם א"ק. אבל, הנה אני מעטר אותך בעטרה עליונה ביותר.

כלומר, הקב"ה העלה אותה, שתשמש בג"ר של הפרצופים. כי היא נתקנה למלכות דאו"א עילאין, אוויר שלא נודע. או"א עילאין נקראים קודש קודשים. ונמצאת גם היא בקודש עליון. ולכן העביר כרוז ואמר, מקדשי תיראו. כי בכוח תיקונה באו"א עילאין, נעשית מקדש, כמ"ש, מקדשי תיראו.

ונמצא עתה שהרוויחה המלכות עטרה עליונה, יותר משהייתה לה בעולם א"ק. כי שם הייתה משמשת בסיום הספירות במקומה, ועתה עלתה לשמש במקום ג"ר, באו"א עילאין, הנקראים קודש קודשים. וע"כ נאמר, הנה אני מעטר אותך בעטרה עליונה ביותר.

וזוהי שבת של ליל שבת, שהיא יראה, ושורה בה יראה. המלכות נקראת יראה, כי עליה היה הצמצום, שלא תקבל למידתה. ואינה משמשת באו"י מלמעלה למטה לבחינת עצמה, אלא רק באו"ח בלבד, בהיותה מתוקנת במסך, ברְתֵת ובזִיעַ, שלא יעבור האור מהמסך ולמטה.

ועתה, בעלייתה לקודש עליון של או"א, שורה בה יראה עליונה. כי הוי"ה עילאה דאו"א שורה בה. וזה הלילה של יום השבת, שנתקנה עתה כטענתה, שאין יום בלא לילה. וזוהי שבת של ליל שבת. ונכללה מידת לילה גם ביום השבת. והיראה השורה בה, היא שהקב"ה כלל ביחד ואמר, אני ה'. כי הוי"ה עילאה דאו"א נכלל בה, ואמר, אני הוי"ה. וכדי לפרש זה, מביא רבי אלעזר את המאמר ששמע מאביו."

"כי תמונת העיגול מורה, שהאור מאיר שם באופן שווה בכל מקום, ואין שם דין כלל, שיארע משום זה איזה שינוי במידת ההארה. ותמונת המרובע מורה, שיש שם דינים, שבסיבתם יש להבחין בין ימין לשמאל, מזרח למערב. וע"כ נבחן הראש, שהוא בצורת עיגול, כלפי הגוף, שהוא בְריבוע. כי בג"ר, ראש, אין דינים. ובגוף יש דינים, שבסיבתם יש בגוף ימין ושמאל, פנים ואחור.

השבת, זה שהזו"ן עולים ומלבישים לאו"א, שהם בחינת שבת עילאה ושבת תתאה, כלולות ביחד. ושבת עילאה, או"א, נבחן לעיגול. ושבת תתאה, זו"ן, גוף, נבחן לריבוע. ע"כ בשבת, הזו"ן שבריבוע, עולים ונכללים באו"א, שהם בעיגול. וע"כ כתוב, שבתותיי, לכלול שתי שבתות, שבת עליון, עיגול, וריבוע שבתוכו, השבת התחתון, שעלה ונכלל בו."

שאלה: נראה שה"זוהר" נותן חשיבות גבוהה לשבת. מה זו השבת, איך זה בא לידי ביטוי?

שבת זה מצב של גמר התיקון.

שאלה: הוא כותב בסיום הברכה, כנסת ישראל מתעטרת בשבעים שמות.

70 שמות אנחנו נדבר על זה. אלה שמות מיוחדים של כוחות, שסך הכול כולם מייצבים את הכלי השלם. אנחנו נלמד את שבעים השמות האלה.

שאלה: מה הקשר בין המאור המחזיר למוטב בערבות ו"אתם עשיתם אותי"?

המאור המחזיר למוטב זה הכוח שבא מלמעלה ומביא לנו את הערבות ואז אנחנו עושים את כוח ההשפעה. בכוח השפעה אנחנו מגלים את כוח ההשפעה של העליון ולכן נקרא ש"אתם עשיתם אותי". כי אנחנו בזה שמייצבים את כוח השפעה מלמטה מגלים את כוח ההשפעה מלמעלה.

שאלה: לגבי השבת שלא מקבלת את המוחין. האם מדובר למעשה כשהצטמצמה הנקודה השחורה,

כן. השבת לא יכולה לקבל שום דבר עד גמר התיקון. שבת זה מצב של גמר התיקון.

שאלה: איך להילחם במחשבות שמנתקות אותי מהכוונה שאתה נותן לנו כל הזמן ב"זוהר"?

להתפלל. להתפלל לבורא שיעזור לך להילחם עם המחשבות האלה.

שאלה: מה מוסיף לנו הפירוש של הסולם לספר "הזוהר"?

פירוש הסולם מוסיף לספר ה"זוהר" שהוא מקרב לנו את ספר "הזוהר", לא כדי שאנחנו נבין מה שכתוב ב"זוהר", אלא כדי שהסגולה שלנו תהיה יותר חזקה.

שאלה: מהי המטרה הסופית של הכוונה שלנו בקריאת ספר "הזוהר"?

הכוונה שלנו בקריאת ספר "הזוהר", לקבל כוח השפעה. שעל ידו אנחנו יכולים להתחבר. בחיבור שלנו לגלות את כוח ההשפעה הגדול ומתוכו להשפיע לבורא, ולהביא אותו למצב שבאותו כוח השפעה שלנו נוכל להתחבר עימו. להגיע לדבקות בו.

שאלה: בחיבור שאנחנו מבקשים, האם אני רואה שם את עצמי או אני רואה שם רק את החברים?

אני רואה את כולם יחד בלי הבדל.

שאלה: שבת זה מצב מנוחה. למה יש ציווי לפעולות לשמור ולזכור?

מנוחה זה לא מה שאתה חושב. עוד נלמד מה זה נקרא "מנוחה". יש בשבת תיקונים גדולים מאוד.

שאלה: בזמן ה"זוהר", כשאנחנו מבקשים חיבור, האם עלינו להתאמץ לתפוס את אותם הנוסחאות שבעל הסולם ורב"ש מעבירים לנו?

כן.

שאלה: מה זה אומר שיש שתי שבתות?

שתי שבתות. שבת של צמצום ב' ושבת של צמצום א'.

שאלה: כשאנחנו לומדים ב"זוהר" ואנחנו מבקשים חיבור, זה צריך להיות מפורט, איך צריך להיות החיבור, או לתת לאור שיודע מה לעשות כדי לחבר אותנו?

לא. ודאי שהאור יודע איך לחבר אותנו. אנחנו לא יודעים כלום. אנחנו יכולים רק לבקש, בלבד. כמה שפחות לחשוב וכמה שיותר לבקש. זה הדבר הנכון.

(סוף השיעור)