שיעור צהריים 15.08.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"להגיע להרגש הזולת" – קטעים נבחרים מן המקורות

זה בעצם הדבר העיקרי שאנחנו צריכים, להגיע להרגש הזולת. כי אין לנו הרגש הזולת, אנחנו מרגישים רק את עצמנו, ועם הזולת אנחנו כביכול יכולים להתקשר אבל דרך האגו שלנו, דרך הרצון האגואיסטי שלנו, הרצון לקבל שלנו, ולכן אנחנו לא מרגישים את הזולת, אנחנו מרגישים מה שעובר דרך האגו שלנו ממנו אלינו.

לכן כאן זו בעיה, איך נרגיש את הזולת, איך נרגיש מה הזולת מרגיש. זאת בעיה גדולה כי בלי זה לא נוכל להתחבר בינינו. זו בעצם כל העבודה שלנו, להתחבר יחד כולנו ולחזור לאותו מבנה של אדם הראשון, "כאיש אחד בלב אחד" מה שנקרא. נראה איך עושים זאת.

קריין: קטע מספר 1.

""עייר פרא אדם יולד". והטעם הוא, כי ענין בהמה הוא בחינת שאינה דואגת רק לעצמה, שאין לו ההרגש הזולת. ובעת שנברא עם הרצון לקבל, אין לו שום תשוקה לשנות את דרכה.

לכן מה שיש לו בסוף יש לו בתחילה. מה שאין כן אדם, הגם ש"עייר פרא אדם יולד", אבל סופו של אדם הוא, שיגיע לדרגת אדם, היינו הרגש הזולת. ועל ידי זה יגיע לידי הרגש האלקות, שזה נקרא, "דע אלוקי אביך ועבדהו"."

(הרב"ש. 544. "עייר פרא אדם יולד")

כאן אנחנו קודם כל צריכים לשאול, מה זה נקרא להרגיש את הזולת? זה עיקר השאלה. מתי אני מרגיש את הזולת, איך אני מגלה אותו, עד איזה עומק אני צריך להרגיש אותו, ברצונות, בתשוקות, בכוונות, במחשבות, איפה אני מגלה אותו, פותח אותו לעצמי. זה לא פשוט, אבל יש כאן הרבה שאלות.

נמשיך ונלמד מהקטעים האלה מה זה באמת להרגיש את הזולת.

שאלה: כתוב "ענין בהמה הוא בחינת שאינה דואגת רק לעצמה". כך אנחנו בנויים, לא?

כן, אנחנו בהמות.

תלמיד: ומה זה הרגש הזולת?

זה נקרא "אדם ובהמה תושיע ה'". אנחנו כבהמות אבל יכולים לגדול ולגדל מאיתנו אדם.

תלמיד: למה הגדילה פירושה הרגש הזולת?

זה מה שחסר לנו. לכל דומם, צומח וחי שקיימים על פני כדור הארץ, אין את אותה הרגשה, הרגשת הזולת. הרגשת הזולת היא לא שאני מרגיש שהזולת נמצא, ואפילו שאני מרגיש מה הוא חושב, איך הוא מתנהג, זו עדיין לא הרגשת הזולת. הרגשת הזולת היא הרבה יותר מזה, היא שאני ארגיש מה הוא מרגיש, שאני אחשוב מה הוא חושב, ממש לקבל את הפנימיות שלו, להרגיש את זה.

תלמיד: אם זה יקרה לי, אז מה זה ייתן לי?

זה ייתן לי את הרגשת הזולת, פשוט מאוד. אני אדע מי נמצא לידי, איך אני יכול להתקרב אליו, איך אנחנו יכולים להתחבר, איך אני יכול לתת לו מה שהוא באמת רוצה. זה כמו עם הילדים הקטנים.

אימא באופן טבעי מרגישה מה שהילד רוצה, עד כדי כך שגם אם הוא לא יכול להגיד לה כלום, אין בו איך למסור את הפנימיות שיש בו, מה שמתרחש בו אליה, אבל היא מרגישה את זה. כך מצד הטבע אנחנו רואים שאנחנו בנויים עד גיל מסוים, עד שהילד בן שנתיים, שלוש, אימא מרגישה אותו. אחר כך לאט לאט זה עובר, מה זאת אומרת עובר? הילד גדל יותר, הוא נעשה במשהו אדם העומד בפני עצמו, ובמידה הזאת האימא כבר לא כל כך יכולה להרגיש אותו והוא מתרחק ממנה.

אנחנו רוצים להגיע למצב שנרגיש את הזולת כמו שאימא מרגישה את התינוק. זה אפשרי אם נחייה "כאיש אחד בלב אחד", אם נגיע למצב שאנחנו כביכול חיים במערכת אחת, בבורא. הבורא הוא כמו הרחם שלנו לכולנו יחד, ואנחנו יכולים לחיות בתוכו, להרגיש כל אחד את הזולת, הבורא ירגיש את כולנו ואנחנו גם נרגיש אותו.

תלמיד: אם יהיה לי הרגש הזולת, אז למה יהיה לי גם הרגש האלוהות?

זה טבעי, כי חוץ מאלוהות אין כלום בעולם, אנחנו חיים וקיימים בתוכו. לכן מה יש לנו לעשות? רק לפתח בנו את הרגש האלוהות.

תלמיד: למה אני לא מפתח את הרגש האלוהות אלא הנושא הוא "הרגש הזולת"?

זולת או אלוהות זה אותו דבר. רק אלוהות, אנחנו לא מרגישים שקיימים בו, וזולת, אנחנו איכשהו כן מרגישים שאנחנו תלויים בו, נמצאים בקשר איתו. ככה זה.

תלמיד: אם אני אזכה להרגיש את הזולת, אז איפה פה בתמונה תיכנס הרגשת האלוהות?

אנחנו נרגיש שהזולת שלנו הוא האלוהות. אין יותר חוץ מזה. כל היתר שקיימים ואנחנו מרגישים שאנחנו מנותקים מהם, זה אך ורק כדי שנגיע להרגשת האלוהות.

שאלה: בשביל מה אני צריך להרגיש את מה שהזולת מרגיש?

כדי להגיע להרגשת האלוהות.

תלמיד: מה חסר בהרגשה שלי שאני לא יכול איתה לעבוד? למה אני צריך להרגיש את מה שהחבר מרגיש?

כדי להרגיש את הרגשת האלוהות.

תלמיד: בזה שאני מחפש להרגיש את מה שהחבר מרגיש, איפה פה האלוהות?

אני מפתח את הרצונות שלי, את החושים שלי, עד כדי כך שאני מתחיל להרגיש את האלוהות שאני חי, שאני נמצא בו.

תלמיד: מה זו הרגשת אלוהות?

הרגשת האלוהות היא שיש כוח עליון שכולל בתוכו את כל מה שרק אפשר להגיד, לדמיין, לתאר ולהרגיש, וכולנו נמצאים בו והוא "אחד יחיד ומיוחד", ואנחנו צריכים לגלות אותו, להתקרב אליו.

תלמיד: האם הרגש הזולת והרגש האלוהות הם היינו הך?

זה עובר באותו הקו, לאותו הכיוון.

תלמיד: איך לפתח את חוש הרגשת הזולת? מה בכוחי לעשות?

חוש הרגשת הזולת מתפתח מתוך זה שאני רוצה להתקרב לזולת, להרגיש אותו, לתת לו, לקבל ממנו. זה מה שאנחנו צריכים לפתח קודם כל בעשירייה.

שאלה: מה זה אומר שאני מרגיש את מה שרוצה הזולת?

אתה מרגיש מה מי שקרוב אליך רוצה, מה הוא רוצה להרגיש, למי הוא רוצה להתקרב.

תלמיד: מה זה אומר להרגיש את החלק הפנימי של החבר, להתכלל בו בצורה כזאת?

צריכים להשתדל להיות יותר קרובים זה אל זה, וכך להתחיל להרגיש את הזולת.

תלמיד: האם יש איזו דרך או תרגיל שניתן דרכו להתכלל בחבר, להיות בו, להרגיש אותו, ושם למצוא את הבורא?

זה על ידי תרגילים. כשאנחנו עושים תרגילים כאלה בעשירייה, אז כך אנחנו מתקרבים זה אל זה.

תלמיד: האם אני יכול לעשות את ההתכללות הזאת בחבר בלי עזרת הבורא?

תנסה. באחד מהשלבים תרגיש שאתה לא יכול יותר, שהבורא נמצא ביניכם, ולכן אתה צריך להיות גם בקשר עמו.

שאלה: להרגיש שאנחנו נמצאים בתוכו יחד עם החברות, האם זה נקרא אהבה?

זה אחד מהשלבים שאנחנו מתקרבים לאהבה. כן, את צודקת.

שאלה: עלינו להרגיש את חיסרון החברה. אם החיסרון התגלה, אז נראה לנו שהרגשנו אותו, אבל אנחנו חושבים שהחברה מבקשת סיכה כדי לדקור בעין.

פשוט להסביר.

שאלה: יש אנשים שלפי הטבע שלהם הם אמפטיים, הם יכולים להרגיש את הזולת. מה ההבדל בין אמפטיה כתכונה להרגשת הזולת?

אני מבין אותך, אבל זה לא חשוב. בדרך, ככל שתתפתחו, כך תראו שהאמפטיה לא מכסה את היחסים ביניכן. חכמת הקבלה מדברת על משהו שונה לגמרי והרבה יותר גדול.

שאלה: איך אדם יכול להגיע להרגשת הזולת מתוך הרצונות האגואיסטיים שלו? איך אפשר להשיג דבר כזה?

לאט, בהדרגה, על ידי זה שאנחנו רוצים להתקרב לזולת, בעיקר דרך הפעולות שלנו בעשירייה. אנחנו נכללים זה מזה, לומדים איש את רעהו, והעיקר מבקשים מהבורא שיחבר אותנו יחד, רוצים להיות כולנו יחד, עשירייה כאחד. ואז מתוך הבקשות שלנו אנחנו מקבלים הרגשה כזו ונעשה חוש אחד, הרגשה אחת, מחשבה אחת, טעם אחד.

שאלה: דרך אילו חושים אנחנו מרגישים אותו?

אנחנו מרגישים את הבורא דרך החוש הכללי שלנו, כמו שאנחנו מרגישים את החברים ואת האחרים. זה בהתחלה, כדי שיהיה לנו מגע, אבל בעצם דרך חוש ההשפעה. אם אנחנו רוצים להתקרב לבורא, להגיע ולהתחבר אליו, אז אנחנו צריכים לפתח את חוש ההשפעה.

תלמיד: כתוב "דע את אלוהים ועבדהו". איך הידיעה, "דע את אלוהים", מתחברת לרגש, להרגיש אותו?

ודאי שזה מורגש, כמו כל דבר, כמו כל ידיעה.

תלמיד: זו אהבה ואותה מפתחים על ידי השתוקקות. איך אני הופך את ההשתוקקות לבורא כאילו זו האישה שאני הכי אוהב?

אנחנו נגיע לזה, קשה להסביר כי זה עניין רגשי. אנחנו נתקרב ואז נראה איך זה קורה.

שאלה: כשאדם מבין שהוא יוצא מדרגת עייר פרא לדרגת האדם, איפה המעבר, אם האגו לפעמים עוצם לנו את העיניים?

אנחנו עוברים לבחינת אדם כשמתגלה בנו תחושת הנתינה, ההשפעה לזולת, תחושת הנתינה לאחר.

שאלה: אמרת שאנחנו מתחילים להרגיש את הזולת, ואז הופכים למחשבה אחת, להרגשה אחת, לרצון אחד. לא הבנתי את המעבר הזה, זה שאני מרגישה מישהו, זה לא אומר שיהיה לנו אותו רצון ואותה מחשבה.

את צודקת, אבל אין לנו ברירה, נצטרך להתחבר בינינו כדי להרגיש את הזולת בצורה הרוחנית הנכונה.

תלמידה: אני יכולה לחשוב שאני מרגישה מה הילד שלי רוצה, אז אני מחליטה אם אני ממלאה את רצונו או לא. מה העבודה עם חברה? נאמר שאני מרגישה אותה, מה היא רוצה, מה חשוב לה, מה לעשות עם זה?

לעשות לה מה שהיא רוצה.

תלמידה: ואם אלו סתם רצונות אגואיסטיים, היא רוצה תשומת לב, האם אני חייבת למלא אותם?

זה לא חשוב. את לא הולכת לבדוק אותה, את בודקת רק את עצמך, עד כמה את רוצה לתת לה מה שהיא רוצה.

תלמידה: ומה הדרך הכי טובה להרגיש את החברה? כשנפגשים פיזית יותר קל להרגיש אנשים. איך לעבוד על זה במהלך היום?

להשתדל להתקשר דרך העשירייה לכל אחת וכך לפתח את חוש ההשפעה.

תלמידה: מה זה אומר להתקשר דרך העשירייה לכל אחת?

להיות מקושרת בעשירייה, להרגיש את החברות ולרצות להתקשר איתן בלב ונפש.

שאלה: מתוך הקטע הזה רואים שאם האדם נמצא במצב של בהמה, אז לא מתעורר בו שום רצון להפוך לאדם. דיברנו בשיעור הבוקר על החתול, שגילה את עצמו אוכל פסולת. אם לפני זה הוא גר בבית ראוי, אז יש לו רצון לצאת מזה, אבל אם הוא נולד במזבלה, אין לו שום רצון לזה. הבורא עורר בכולנו את הרצון הזה להתקדם, להיות אדם, אנחנו מנסים להתחבר ואנחנו צריכים להיות ממש בהתפעלות מזה כי באחרים אין את זה בכלל. אז אולי אנחנו צריכים להתחבר יחד בתפילה משותפת כדי שהבורא יעורר את הרצון להיות אדם בכל יתר האנשים ואז זה יזיז משהו בעולם.

כמובן שאנחנו צריכים לעשות את זה, ללא ספק.

תלמיד: האם עבודת החיבור היא רק בכדי שנוכל להתחבר בתפילה משותפת עבור כל האנושות?

כן.

תלמידה: האם כדי שנוכל להרגיש את החבר אנחנו צריכים להתבטל, לעשות מקום ולהתפלל?

נכון.

שאלה: איך להיות בטוחה שמה שאני מרגישה בזולת אלו רגשות נכונים ולא מה שהאגו שלי חושב?

את צריכה לבדוק את זה. אם יש לך הרגשות נכונות, רגשות טובים, אז את צריכה לנסות ולממש אותם.

שאלה: אם הבנתי נכון דרגת האדם זו דרגה שבה אנחנו אדם אחד ובכל אדם בפני עצמו לא יכולה להיות דרגה כזאת.

נכון. בסופו של דבר כאשר כולנו בזמן כלשהו נתחבר כאיש אחד בלב אחד ונרגיש איש את חברו במלואו, אז זה ייקרא שאנחנו שוב מגיעים למצב של כאיש אחד, כפי שמלכתחילה ברא אותנו הבורא.

תלמידה: כשאנחנו רואים זה את זה כנפרדים, האם זו דרגה של עייר פרא?

כן. דרך ההרגשות האלה.

שאלה: האם אני מבינה נכון שדרך הרגשת הזולת, השתתפות בצער הזולת, אנחנו מרגישים כעתיד אחד?

כן.

שאלה: אם ננסה תרגיל כזה, במעגל בעשירייה אני נכללת בלב החברות, חברה נכללת בחברה אחרת, וכך סוגרים את המעגל, כמובן שזה בדרגת השכל, האם זה ייתן תוצאה?

תנסו.

שאלה: דיברת על היחס של אמא לתינוק שלה, זו שפה פנימית. איך אנחנו יכולים לקרוא לשפה הפנימית הזאת של לדעת מה מרגיש הזולת? האם אפשר להרגיש את זה כמו התחלה של אהבה אמיתית?

כן. זו תחילת האהבה האמיתית.

שאלה: איך אני יכול להגיע לרצון להרגיש את מה שמרגישים החברים שלי?

תנסה להתכלל ביניהם.

שאלה: האם אנחנו יכולות לעזור לחברות שלנו שמנסות להרגיש את הזולת? כי שואלים בעיקר על איך אני יכול להרגיש את הזולת, אבל האם כשהחברות שלי מתאמצות בזה אני יכולה לעשות פעולה שתעזור להן?

כן. כולכן יחד יכולות לעבוד על איך להיכנס להרגשת הלב המשותף של החברות.

שאלה: חבר, עשירייה ושאר המציאות, אלו דרגות השגת הבורא. אם אני מתחבר עם שאר הנשמות, האם בצורה אוטומטית מתגלות כל הדרגות היותר נמוכות, דומם, צומח, חי?

כן.

שאלה: כשאני מתחבר עם הזולת, האם אפשר להגיד שהרגש שלי זה השכל של הזולת, וההפך, השכל של הזולת זה הרגש שלי?

לא. נבדוק את זה. יש משהו במה שאתה אומר, אבל אני לא רוצה לדייק בזה.

קריין: קטע מספר 2.

"מין "האדם". שהוא בחי"ד של הרצון לקבל. והיא כבר במדתו השלמה הסופית. הרי הרצון לקבל שבו, פועל בו, גם הרגש זולתו. ואם תרצה לידע, בדיוק נמרץ, כמה הוא ההפרש, מבחי"ג של הרצון לקבל, שבמין "החי", עד הבחי"ד של הרצון לקבל, שבמין "האדם", אומר לך, שהוא, כמו ערך בריה אחת של המציאות, כלפי כל המציאות כולו. 

כי הרצון לקבל שבמין "החי", החסר מהרגש זולתו, לא יוכל להוליד חסרונות וצרכים אליו, רק בשיעור, המוטבע באותה הבריה בלבדה. משא"כ האדם, שיש לו גם הרגש זולתו, נמצא חסר גם בכל מה שיש לזולתו, ומתמלא קנאה, לרכוש לו כל הישות, שנמצאת בזולתו. ואם יש לו מנה, רוצה מאתים. וכן נמצאים חסרונותיו וצרכיו, הולכים ומתרבים, עד שהוא רוצה לבלוע כל הישות, שבעולם כולו." 

(בעל הסולם. "הקדמה לספר הזוהר", אות ל"ח)

שאלה: כל העולם קורס ואצלנו מרחיבים, ויש הרגשה שהכנס הזה בסוכות הולך להיות הדבר הכי חזק שקרה לנו. איך נגיע להרגיש את הזולת בכנס הזה?

הכול תלוי עד כמה תרצו להרגיש את הזולת. איך שאני מבין את המצב, אז באמת חסרה לנו הרגשת הזולת. וככל שנתקרב להרגיש אותו, כך אנחנו נתקרב לתיקון.

תלמיד: להרגיש את הזולת הכוונה שצריך להרגיש אותו, לקחת רצונות ממנו, להתפלל עליו, להעלות מ"ן, על זה מדובר.

אנחנו מדברים על זה כל הזמן. מה אפשר עוד להוסיף? תגידו לי.

תלמיד: יש רמה אחת שאתה מרגיש את החברים, עוזר לחברה ועוזר לחברים בעשירייה. אבל יש רמה שהיא יותר, שהיא לחבר את הניצוצות, לחבר את הרצונות וביחד להעלות אותם לתפילה לבורא.

יופי. כלומר להעלות כולם יחד תפילה לבורא, את זה אני שומע. על כל אחד לפתוח מעט את לבו, להרגיש את מה שיש בלב, ולהסכים לחבר את מה שיוצא מהלב שלו עם מה שיוצא מליבם של החברים. שכל התפילות האלה ייצאו מהלב ויעלו יחד ישירות לבורא. ואז הבורא לא יוכל לסרב, לא יוכל להמתין, אלא ייתן לנו מיד תשובה, תגובה על כך. אני מאוד מצפה שזה יקרה.

תלמיד: אנחנו רואים בשיעורים שכולם ממש משתדלים לפתוח את הלב ולהמשיך.

גם אני רואה זאת, אבל כנראה שזה לא מספיק. אנחנו מאוד עבים, מאוד אגואיסטים, לכן הפתיחה והדרישה שלנו צריכה להיות בהתאם לזה.

תלמיד: החברים עכשיו שוברים את כל הקירות בבניין. הכלי העולמי שיגיע לכנס וימלא את כל החללים האלה, האם הוא ייתן דחיפה ונגיע לבקשה?

אנחנו עושים עכשיו תיקונים גדולים בקירות הבניין שלנו, ונקווה שזה יעזור לנו לשבור את קירות ליבנו ונחבר את כל הלבבות ללב אחד. תבואו לכנס ותראו את מה שעשינו והכנו בשבילכם.

שאלה: האגואיזם אומר לי שאני לא רוצה להפוך לאיזו מאסה כללית. הבורא נותן לי מחשבות שונות. האם אני צריכה להיות אחראית על כל המחשבות שהוא נותן לי? כי הלכתי לאיבוד, איפה הוא, איפה אני, על מה אני אחראית, מה אני מעבירה לו. מה אנחנו בכל זאת עושים עם המחשבות שלנו?

כל עוד לא גיליתן את כל מה שיש בכן, כל עוד לא פתחתן את כל מה שיש בכן בפני הבורא ובפני החברות, אז אתן לא תתקנו את עצמכן וכך כל אחד מאיתנו.

תלמידה: אנחנו מדברים על מחשבות רוחניות ולא על מחשבות פיזיות שאני אספר לחברות שלי. בשביל מה הן צריכות אותן?

זה לא מעניין אף אחד. מעניין אותנו רק שבעזרתו אנחנו יכולים להתחבר ולעזור זה לזה, ולא מעניין אותנו שכל אחד מאיתנו הוא חיה קטנה.

שאלה: אמרת לנו "תיפלו על הידיים של החברים". מהי הפעולה הזאת של קבלת הזולת או של ליפול על הידיים שלו?

יש קטעים בהם מדובר על כך שאני צריך ליפול על ידי החברים וזה יבטיח את ההתקדמות שלי בצורה נכונה.

שאלה: בקטע כתוב "הרצון לקבל שבמין החי, החסר מהרגש זולתו, לא יוכל להוליד חסרונות וצרכים אליו, רק בשיעור, המוטבע באותה הבריה בלבדה." מה הכוונה ב"רק בשיעור המוטבע באותה הבריה בלבדה"?

בכל חמשת הדרגות, דומם, צומח, חי, מדבר ולמעלה מזה האלוהות, אנחנו מדברים רק על ארבע דרגות, שבהן כל אחד יכול לגלות את הרצון לקבל שלו, להפוך אותו לעל מנת להשפיע, וכך להתקרב לזולת, להתחבר עם הזולת, ולהיות יחד עם הזולת כבר ככלי אחד. כלים כאלה יתאספו עוד ועוד עד שנגיע לתיקון של אדם הראשון.

תלמידה: בהמשך הטקסט הוא כותב "משא"כ האדם, שיש לו גם הרגש זולתו, נמצא חסר גם בכל מה שיש לזולתו, ומתמלא קנאה, לרכוש לו כל הישות, שנמצאת בזולתו." מה הפירוש של "מתמלא קנאה לרכוש לו כל הישות שנמצאת בזולתו"?

זה האגו שלנו, הרצון לקבל שלנו, שככל שהוא מסתכל על אחרים, כך הוא רוצה את מה שיש להם, פשוט מאוד.

שאלה: לפעמים מגיע רצון ואני יודעת שזה לא הרצון שלי, אלו הרצונות של החברה, ואני כל כך נכללת בהם וכל כך רוצה לממש אותם, עד שזה לא נותן לי לחיות. אני תופסת אותם כרצונות שלי, הם כל כך צומחים בתוכי ועד שלא אממש אותם לא אוכל לחיות ברוגע, ואני כבר התעייפתי. מה לעשות עם זה?

טוב מאוד, מה רע בזה? תתחברי עם החברות כך שיהיו לכן רצונות רוחניים משותפים.

שאלה: אני לא מצליחה להישאר מרוכזת במאמץ לחשוב על החברות כל היום, בגלל כל מה שקורה בגשמיות במהלך היום. איך אפשר להמשיך לחשוב על החברות למרות כל ההפרעות?

תנסי לדבר איתן ולבקש מהן לחשוב זו על זו במשך היום וכך תוכלו להעיר זו את זו.

שאלה: האם אנחנו צריכות להיות בחיבור מתמיד, בקשר מתמיד כדי להרגיש את החברות, ואנחנו גם צריכות לכלול את החברות בתוכנו, כדי להרגיש באמת מחוברות?

כן.

תלמידה: כול המדרגות הן זו בתוך זו, אז האם קודם צריך חיבור, או קודם צריך להרגיש את החברות?

קודם כל חיבור. מה זה סתם להרגיש את החברות? זה את החיה שבכל אחת. כשאתן רוצות להרגיש את עצמכן יחד, זו כבר דרגה למעלה יותר מהחיה, אז תנסו להרגיש כך את החברות.

תלמידה: האם צריך גם לדבר על מה שכל אחת מבינה מהחברות, או על מה שהיא מבינה כדי שתהיה לנו הבנה משותפת בתוך העבודה?

כן, אבל יותר טוב מהבנה זו הרגשה, לב משותף, זה מה שחשוב.

שאלה: מה זה לפתוח את עצמי לחלוטין בפני הבורא, הרי אנחנו בין כה וכה לפניו? אילו פעולות צריכות להיות מצידנו?

לא להסתיר ממנו את אהבתך אליו.

שאלה: האם במידה שאני לא מרגישה את האחר, אז ארגיש את החסרונות שלי כיותר חזקים? ואם אני מרגישה את הזולת ומתחברת אתו, מרגישה מה חסר לו, אז כך אני משלימה ל- 100%? מה התועלת בלהגיע להשלמה הזאת?

התועלת היא שיהיה לך כלי יותר גדול ותהיי יותר קרובה לבורא.

שאלה: קודם שמעתי שאנחנו מאוד עבים, מאוד אגואיסטים, ולכן הפתיחה שלנו והדרישה שלנו צריכה להיות בהתאם לזה. למה הכוונה?

הכוונה היא שאנחנו צריכים בקבוצות, בעשיריות, להתקרב ככל האפשר ולהשתדל להיות יחד ברצון אחד, בלב אחד, במחשבה אחת.

שאלה: כשאני מנסה להרגיש את החברה, האם מה שאני מחפשת זה את המצב הרוחני שלה, כמה היא בעליה, בירידה, זקוקה לכוח ממני?

לא. אנחנו לא צריכים לחטט בצורה כזאת בפנימיות החברות, אנחנו פשוט רוצים להיות יחד בלבבות שלנו כלפי הבורא. אני בלב שלי רוצה להתחבר עם הלב שלה, ובשני הלבבות הללו להידבק בבורא. בשלושה לבבות, בארבעה לבבות, כך להשתדל להידבק בבורא.

שאלה: שמעתי עכשיו שהרגש הזולת מרחיב או מגדיל את הכלי. כשאנחנו מרגישים את הזולת, איך אנחנו מגיעים למצב שאנחנו לא מציבים תנאים בפני הבורא?

אנחנו יכולים להציב תנאים לפני הבורא בהתאם להתקדמות שלנו. אנחנו מביאים לו כלים ודורשים לתקן אותם ולמלא אותם. בתנאים שאנחנו מציבים אנחנו רק מביאים לו שמחה גדולה.

תלמיד: אם כך, מה זה אומר הגדלת הכלי בהקשר של מה שאנחנו מדברים עכשיו?

על זה דיברנו עכשיו, איך להגדיל את הכלים. כשאנחנו מתחברים בינינו ובאים לבורא ומבקשים ממנו שהוא יעזור לנו להגדיל את הכלים שלנו, לחבר אותם, להעלות אותם לדרגה יותר גבוהה.

קריין: קטע מספר 3.

"בעלי החי, אנו רואים, שלכל אחד מהם יש להם תכונה בפני עצמו. ואינם משועבדים להסביבה. אלא לכל אחד יש הרגשה ותכונה בפני עצמו. ובטח שהוא יכול לפעול מה שהוא נגד רצון בעל הבית. היינו, שיכול לעבוד בבחינת השפעה. וגם אינו משועבד להסביבה. אלא שיש לו חיים בפני עצמו, מבלי שחיותו יהיה תלוי בחיים של חבירו. אבל יותר מישותו עצמו אינו יכול להרגיש. היינו, שאין לו הרגש הזולת, וממילא שאינו יכול לדאוג עבור הזולת.

מדבר: יש בו מעלות:

א. שהוא עושה נגד רצון בעל הבית,

ב. שאינו משותף לכל בני גילו, כמו הצומח. היינו, שאינו תלוי בהסביבה,

ג. שגם מרגיש את הזולת. לכן יכול לדאוג עבורם ולהשלימם. על ידי זה שמרגיש ומצטער עם הצבור, ויכול לשמוח בנחמת הצבור. וכן הוא יכול לקבל מהעבר והעתיד. מה שאין כן הבעל חי, שאינו מרגיש רק את ההוה, וגם רק פרטיות עצמו."

(בעל הסולם. "שמעתי". קט"ו. "ענין דומם, צומח, חי, מדבר")

שאלה: כשחוקי הסדנה משולבים ביניהם, הם יוצרים גישה פרקטית לביטול עצמי ומצב שאנחנו יכולים להרגיש את הרצונות אחד של האחר. אם אנחנו משתדלים להשתמש בכללים האלה כשאנחנו יחד, האם זה יביא אותנו באמת להרגיש את החברים כעצמנו, להרגש הזולת?

כן. בהדרגה כך נוכל להתקרב.

שאלה: יש לנו רצון גדול מאוד לבנות את הבית שלנו גם בצורה חומרית, גם בצורה פנימית. איך עושים את זה?

אתם צריכים להתקשר להנהלה שלנו ולשאול אותם איך אפשר לעשות זאת, אני בטוח שזה אפשרי. לפחות כל אחד שיתרום איזה סכום לבניין שאנחנו ממשיכים כל הזמן לבנות כדי להתאים אותו עוד ועוד לקבלת האורחים.

אנחנו מתקרבים לכנס והוא יהיה כנס מאוד גדול ואנחנו מקווים שנוכל לארח כאן את כולם, לטפל בכולם, שזה יהיה יפה, טוב ונכון, עם זה שכל אחד יקבל מקום, מיטה, שירותים, מקלחת וכל מה שצריך. שיהיה לכולנו מקום לשבת יחד, גברים ונשים באולם אחד. וכך נשמח בכנס שלנו בצורה פיזית, וגם פנימית, רוחנית נהיה כבר מוכנים למצב שנוכל להתחיל לגלות את העולם העליון.

אנחנו נשאר קשורים בלב זה לזה. נכין את עצמנו לכנס ונחכה עד שיבואו כולם. ואנחנו באמת נתחבק כולם ונוכל לפתוח את המדרגה הרוחנית החדשה שבינינו.

(סוף השיעור)