heb_o_rav_2011-04-28_lesson_parashat-ashavua_kdushim

כתב המקור נלקח מחוברת "זוהר לעם"

זוהר לעם - פרשת השבוע

פרשת קדושים

שיעור ערב 28.04.11 – אחרי עריכה.

אגם: שלום לכולם. אנחנו עם עוד תכנית של "פרשת השבוע", ככל שעוברות התוכניות זה הופך להיות יותר מרתק ומיוחד. איתנו הרב לייטמן, שיפרש לנו את המשמעות הפנימית של "פרשת השבוע" שלום הרב לייטמן.

שלום לכולם.

אגם: אנחנו עם "פרשת השבוע" שנקראת פרשת קדושים, פרשה מיוחדת, כמו שאנחנו נוהגים להגיד תמיד. אבל במה היא כן מיוחדת? בזה שהיא עוסקת בפירוט של המספר הגדול ביותר של המצוות בנושאים שונים. זאת אומרת, מצוות שאנחנו מנסים לחלק אותן לחלוקה שנקראת בין אדם למקום, מצוות שבין אדם לחברו. ואפילו מרומז שם על מצוות שקשורות לצדק חברתי, מצוות מפורטות כמו איסור הלנת שכר ואפילו מצוות של איסור לקיחת שוחד.

זה מאוד אקטואלי.

אגם: מה זה אומר?

כמו שציינת בהתחלה, הפרשה מאוד מיוחדת וחשובה וכל פרשה היא כזאת. אבל כשאנחנו אומרים קדוּשה, מהי בכלל קדוּשה? הבורא קדוש ועלינו נאמר תהיו קדושים, איך יכול להיות שאדם בעולם הזה יכול להגיע לדרגה הגבוהה של הקדוּשה? ומהם המצוות שאנחנו צריכים להזדכך עליהן עד שנעלה מהחומריות שלנו לקדוּשה, בפרט שכתוב, "בראתי יצר רע"?

זאת אומרת, כולנו נמצאים רק ברע. אנחנו נולדים ואולי מרגישים את עצמנו לא כל כך רעים, לכן הפעולות הראשונות שעל ידיהם אנחנו מגלים את עצמנו בפתיחת חכמת הקבלה, הן בעצם פעולות גילוי הרע שבנו. חכמת הקבלה נקראת פנימיות התורה. פנימיות התורה, זה האור שהאדם מעורר על עצמו, בזמן שהוא לומד קבלה בצורה נכונה, היינו, בצוותא ומהספרים הנכונים. כי בעצם כולנו נמצאים בתוך האור הזה, אבל לא מרגישים אותו. בזמן לימוד בפרט כשאני רוצה להתחבר עם האחרים, האור הזה מאיר אלי ואז קודם כל אני מתחיל להרגיש את עצמי רע. אנחנו מגיעים למצב כמו במצרים, דיברנו על זה בחג הפסח, אנחנו מגלים את הרע.

זאת אומרת, השלב הראשון של האדם זה לגלות את הרע. אנחנו רואים שזה לא כל כך נהוג באנושות, אם אני פוגש אדם ברחוב, אני לא יכול חלילה, להגיד לו שהוא רע, הוא לא יבין אותי. אם אני מדבר עם החבר שלי בקבוצה, זה כבר משהו אחר. שם כולנו מרגישים שאנחנו מהחומר האגואיסטי וחושבים רק על עצמנו, לא חושבים על אף אחד אחר, כמו שכתוב "לב האדם רע מנעוריו"¹, ויש עוד פסוקים כאלה.

אנחנו משיגים על ידי לימוד חכמת הקבלה את הרע, "בראתי יצר רע", כשאדם מגיע לזה זה נקרא שהוא גילה את פּרעה ששולט עליו, גילה את היצר, את הלב שנקרא הרצון שלו, כרע. השאלה היא, מהו מושג הרע הזה, במה הוא רע? אם אני אומר לגנב "אתה רע", הוא עונה, "מה פתאום, זה המקצוע שלי", הוא לא מכיר את הרע. כל אחד מאיתנו קצת שקרן, קצת אדם ועוד קצת מכל מיני תכונות, אבל זה לא נקרא רע.

רע נקרא כשהאדם מכיר את הרע שבו, מכיר את הרצון שלו כרע. הבעיה היא כלפי מה הוא מרגיש את זה? לכן כשאברהם שאל, "במה אדע כי אירשנה"², זאת אומרת, איך אני אגיע לרוחניות? איך באמת ארכוש את העולם העליון שאתה אומר לי שאני יכול להגיע אליו? הבורא אמר לו, "גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה"³.

זאת אומרת, חייבים לעבור ארבעה שלבים, כל שלב הוא מאה מדרגות, זה נראה הרבה, אבל זו תקופה די קצרה יחסית בחיי האדם, עד שהוא מתחיל לזהות שהטבע שלו, כלפי אותו האור שמאיר עליו, הוא רע. אם נבדוק לפי העולם הזה, כלפי מה אנחנו יכולים למדוד? כלפי האנשים שאוחזים במשרות גבוהות בממשלה? אנחנו מגלים שכולם גנבים, שקרנים וכולי. כלפי סתם חברים? איפה אותו קנה המידה שלעומתו אני יכול להגיד שאני רע? אין בעולם שלנו קנה מידה כזה.

ובאמת כך כתוב, "בראתי יצר רע", העולם כולו הוא רע. רע, מפני שהוא נמצא באגו. כל אחד בונה את עצמו על חשבון הזולת, רוצה להתגאות, לעלות עליו, נהנה מזה שהשני פחוּת ממנו ועוד. וכשהאדם מגלה את הרע שלו כלפי האור העליון שמאיר עליו, אז באמת אנחנו יכולים להגיד שהוא משיג את אותו הרע שעליו הבורא אומר, "בראתי יצר רע", כי באור הזה העליון נברא הטבע שלנו. לכן, השלב הראשון הוא לגלות רק כלפי האור הזה, את הטבע שלנו כרע, אם נגלה את זה, באמת נגיע להכרת הרע. וכנגד זה נאמר, "קדושים תהיו, כי קדוש אני"⁴. זאת אומרת, הדרגה הגבוהה ביותר שיכולה להיות, נמצאת לפנינו כמטרה שאליה אנחנו ממש מחויבים להגיע.

השאלה היא, מה זה קדוש? בעולם שלנו כשגבר מתחתן הוא אומר, "הרי את מקודשת לי". מה הכוונה במקודשת? האם האישה פתאום קדושה? היא מתקדשת בזה שהיא מתחברת לאיזה בחור? אלא שבקדוּשה וקדוש הכוונה היא לנבדל. כלומר, את מקודשת, את עכשיו שלי, מכל העולם את שייכת לי. זאת אומרת, קדוש זה מיוחד, נבדל, למעלה מכולם.

ברוחניות הקדוּשה היא, מידת ההשפעה, דרגת הבינה, דרגת האהבה, השפעה, אהבה לזולת. הדרגה הזאת, התכונה הזאת, הפוכה לגמרי מיצר הרע שלנו. יוצא שאנחנו הפוכים, האור שמשפיע עלי תמיד עושה אותי יותר גרוע, הפוך מהמצב אליו אני צריך להגיע.

אז אולי כדאי להתרחק מהלימוד הזה, מהשיטה הזאת? כי היא באמת עושה אותנו גרועים יותר. אבל דווקא בגלל שאני מרגיש את עצמי כל כך רע, גרוע, אם אני ממשיך בחברה, בתמיכה, אני מתחיל לאט לאט להתקדם. וקשה מאוד להמשיך, כי כל הזמן מרגישים שהאמת כאילו מתגלה, אז מצד אחד, באמת יש כאן את גילוי האמת, שזה דבר גדול. ומצד שני, הרגשה לא כל כך נעימה, "מי אני, מה אני". ומשתי ההבחנות הללו, מגיעים לחיבור עם הקבוצה, כי אין ברירה, אני חייב לקבל תמיכה, ערבות, חיזוק. אם הכול מסודר סביב האדם בצורה נכונה, הוא מוצא כוחות להתחיל לדרוש תיקון על הרע שלו מאותו האור.

כתוב "בראתי תורה תבלין". על "בראתי יצר רע", אני כבר לא מאמין, אלא יודע שזה ככה. יש אנשים שמאמינים שבמשהו הם לא כל כך בסדר. כאן אנחנו צריכים להגיע למה שנקרא, ארבע מאות שנות גלות. זאת אומרת, למידה שלֵמָה שאני לגמרי לא נמצא בעולם הרוחני, אני מנותק מכל הקדושה, אני הפוך ממנה ואין יותר גרוע ממני. ומתוך זה אני מתחיל לדרוש את המאור המחזיר למוטב. מרגע זה והלאה אני באמת מתחיל לעסוק בתורה, לפני זה אין תורה. כמו שכתוב, "בראתי יצר רע", אז "בראתי תורה תבלין", כי "מאור שבה מחזירו למוטב". נתנו לנו ממש, את כל סדר ההתפתחות הרוחנית שלנו, עד שנגיע לקדוּשה, "קדושים תהיו".

אגם: קטע מספר ארבע מתוך פרשת קדושים⁵, ממש מדבר על מה שאמרת עכשיו.

"קדושים תהיו כי קדוש. הוי ארץ צלצל כנפים. בשעה שהקב״ה ברא את העולם, ורצה לגלות עמוקות מתוך הנסתרות, ואור מתוך החשך, היו אז כלולים זה בזה. משום זה מתוך החשך יצא אור, ומתוך הנסתר יצא ונתגלה העמוק, וזה יצא מזה. ומתוך טוב יצא רע, ומן הרחמים יצא דין. והכל נכלל זה בזה: היצר הטוב ויצר הרע, הימין והשמאל, ישראל ושאר העמים, לבן ושחור. והכל היה תלוי אחד בחבירו."

זה באמת מסתיים בתלות שבין שני הקצוות. וזה מעניין ומסקרן, איך התלות הזאת מובילה אותנו לסוף התהליך?

נשמה היא בסך הכול הרצון שלנו, שבו יש מאפס עד שש מאות שלוש עשרה רצונות. ברצונות האלה יש חלק שנקרא גלגלתא ועיניים, שהוא קל לתיקון. ויש חלק שנקרא אח"פ שהוא יותר קשה לתיקון והחלק הקשה ביותר הוא לב האבן. (ראה שרטוט מס. 1)

במאמר "תרי"ג עיטין ותרי"ג פקודין", הזוהר אומר, שאם אנחנו לומדים, אנחנו מזמינים על עצמנו את המאור המחזיר למוטב. אנחנו קוראים לאור הזה "אור מקיף", כי הוא מקיף אותנו, הוא גם עכשיו נמצא סביבנו, אבל לא מורגש. ברגע שאני מתחיל ללמוד, ובאמת יש לי רע שמתגלה ואני רוצה שהאור הזה ישפיע עלי, אני מתחיל להרגיש עד כמה אני משתנה, פעם לרעה, פעם לטובה. האור הזה כל הזמן משפיע, אבל כל פעם מתגלים לי רצונות יותר גדולים, אני מרגיש רע. אחר כך אני מתקן אותם ומרגיש בהם קצת טוב. וכך אנחנו משתנים.

שרטוט מס. 1

אבל העיקר הוא, שחייבים לגלות את כל הרצונות האלה וכולם צריכים לקבל כיוון שיהיה כמו האור, בעל מנת להשפיע. למצב הזה אנחנו צריכים להגיע, וזה נקרא "תהיו קדושים". כמו שהאור המקיף ברא לנו את כל הרע שלנו, ואת כל הרצון הזה, כך הוא מתקן אותו והופך אותו להיות כמו האור. ובמידה שהוא הופך להיות כמו כל האור, כך האור הזה מגיע וממלא את הרצון. ואז אנחנו מגלים בתוכנו, בתוך הכלים שלנו, בתוך הרצונות שלנו, את העולם הרוחני, את העולם העליון, העולם הבא. כמו שכתוב, "עולמך תראה בחייך"⁶.

תיקון של כל רצון ורצון, נקרא שאנחנו מבצעים תרי"ג מצוות, כי יש לנו תרי"ג רצונות בתוך הנשמה, כולם רעים ומקולקלים. (ראה שרטוט 1) ותיקון של כל רצון ורצון נקרא עשיית מצווה, כי הבורא מצווה שנהיה קדושים, אז כל רצון צריך להיות להשפעה, לאהבת הזולת. כמו שכתוב, "ואהבת לרעך כמוך", זה כלל גדול בתורה, זאת אומרת, הוא כולל של כל הפעולות. זה נקרא להיות קדוש.

בלימוד שלנו אנחנו ממשיכים ללמוד על גילוי יצר הרע, אנחנו מגיעים להר סיני, ועם כל יצר הרע מגלים את התורה, מקבלים אותה. זה נקרא "המאור שבה מחזירו למוטב". אני צריך את הכלי הזה, את האמצעי הזה, שממנו אני יכול לשאוב כבר מעכשיו אור שמתקן אותי, כי יש לי כבר מה לתקן.

בשלב הבא אחרי "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין", אני משתמש באור הזה כדי להפוך את האגו שלי מלקבל הכל ולמלא את עצמי, לנצל את הזולת רק כדי שיהיה לי טוב, אני הופך את זה לאהבת אחים, לאהבת הזולת, לכלל הגדול בתורה, "ואהבת לרעך כמוך"⁷ ועל ידי זה אני מגיע לקדוּשה. הפרשה הזאת, כוללת את כל התורה, או יותר נכון לא כל כך כוללת, מפני שקדוּשה זו לא כל הדרך, זה רק החלק שנקרא דרגת הבינה.

כשאנחנו כמתחילים מגיעים ללימוד ומעלים את עצמנו מדרגת העולם הזה, כעבור נניח שנה, אנחנו מגלים את היצר הרע ומגיעים למצב שבו אנחנו חייבים לקבל את הכוח המתקן, שהוא תורה. (ראה שרטוט מס.2) אנחנו עוברים מחסום שנקרא יציאת מצרים ונכנסים לשלב הבא, לדרגת הקדוּשה. קדוּשה זו דרגת הבינה, דרגת ההשפעה, חפץ חסד, יש לזה הרבה הגדרות. הקדוּשה היא בינתיים שלב, אבל עליה נבנית דרגה נוספת שנקראת אהבה, שהיא באמת כוללת את הכול, "כלל גדול בתורה". ככה אנחנו בונים את עצמנו עד שמגיעים לשלב האחרון, שהוא דבקות, כלומר לגמר התיקון. (ראה שרטוט 2) בזה אנחנו נעשים לגמרי שווים לקדוש ברוך הוא, לכוח העליון, ומגיעים למטרת הבריאה. זאת אומרת, הקשר, הקפיצה הזאת לדרגת הקדושה מאפשרת לנו להגיע למימוש העצמי השלם.

מיקי: בהמשך הפרשה הוא כותב על הגֵר "ואהבת לו כמוך"⁸. זה כמו "ואהבת לרעך כמוך", מי זה הגֵר והאם זה אותו דבר?

התורה אומרת לנו ש"האדם הוא עולם קטן"⁹. כך אנחנו צריכים לקרוא את התורה, היא פותחת את האדם, את הנשמה שלנו, את התכונות והרצונות שלנו, הנטיות וכל מה שיש בנו, היא מספרת לנו ממה אנחנו כלולים. ואז גֵר, פרעה, כהן גדול, לוי, ישראל, אומות העולם, הכול נמצא בי. התורה מדברת כלפי אדם אחד. ואני צריך לזהות את התכונות האלה בי ולדעת איך לתקן אותן, כדי להביא את כל הנטיות והרצונות שלי לגמר התיקון. כי הבורא דורש בסך הכול, שכל הבריאה שברא בנו תגיע לשלמות.

ולכן אנחנו לא מדברים על הגֵר, ולא על אומות העולם, או פּרעה, או בלעם, או בלק ובכלל על כל אלה שנמצאים מחוצה לנו. חכמת הקבלה פונה לאדם ואומרת, "אתה חייב", עליך כתוב, "קדוש תהיה", ואז אתה חייב להגיע לקדושה. לכן אנחנו לא הולכים לתקן את העולם ולהטיף מוסר, אנחנו פותחים את האפשרות הזאת לכל אחד ואחד. אבל חובת האדם לתקן את עצמו בלבד, בזה הוא צריך להתרכז, להסתכל בפנים.

שרטוט מס.2

אלי: בפרשה כתוב, קדושים תהיו. ואנחנו אומרים שקדוּשה זו השפעה, דרגת הבינה, והבורא הוא המשפיע.

בדרגת הבינה.

אלי: ועכשיו, האדם צריך לעשות את התיקון של מקבל בעל מנת להשפיע.

זו כבר דרגת האהבה.

אלי: למה לא כתוב, תהיו אוהבים, למה הוא כותב "ואהבת לרעך כמוך".

כתוב "קדושים תהיו, כי קדוש אני", זה מפני שא-לוהים זו דרגת הבינה, למדנו את זה מספר הזוהר. אבל אחר כך מגיעים לכתר שזה "ואהבת לרעך כמוך, כלל גדול בתורה", זה כבר כלל. אבל קודם כל אנחנו צריכים להגיע לקדוּשה, כי היא היסוד של כל התיקונים. מי שנמצא בה, כבר בטוח שיעבור הלאה.

אלי: כי יוצא שהבורא נשאר במשפיע והאדם ממשיך לעשות עוד שלב מעֵבֶר.

מְדרגת הקדושה יש השפעה אלינו ואחר כך זו דרגת האהבה, שהיא דרגה נוספת ומאוד מיוחדת. להגיע ללקבל על מנת להשפיע זה באמת דבר מאוד מיוחד, מדובר ממש ביחידי סגולה שבמשך כל הדורות הגיעו לזה ועשו הכנה במערכת הנשמות הכללית, כדי לאפשר לנו היום לעשות את זה.

היום כל העולם מתחיל להתקדם, להשגת הרע שבטבע שלנו. אנחנו מגלים עכשיו, עד כמה אנחנו תלויים זה בזה מצד אחד, ועד כמה אנחנו לא מסוגלים להסתדר זה עם זה מצד שני. אנחנו מתחילים לגלות את הטבע האגואיסטי שלנו, שקשה לנו מאוד לתקן ולשפר.

אנחנו רואים את כאילו גדולי העולם, השליטים שרוצים להתחבר, רוצים לגלות התנהגות אחרת בעולם, להגיע אפילו לממשלה עולמית, אבל הם לא מסוגלים לעשות שום דבר. האגו שלהם לא מאפשר ולא יאפשר. כל ההסכמים שעדיין ישנם בעולם, בין המדינות, כמו, השוק המשותף, האו"ם, אונסקו, כולם בסגנון, "אתה לי אני לך, בוא לא נריב", כל זה עוד מעט יתפוצץ לגמרי. אנחנו רואים את זה לפי האירועים שקורים אצל השכנים שלנו וככה זה יהיה בכל העולם. האגו שלנו כל כך בוער וגדל עכשיו, זה הרבה יותר מההתפרצויות האלה של הרי געש, צונמי וכולי. אנחנו נראה שאפילו מול סכנת מוות, לא נהיה מסוגלים לעשות כלום. כי החיבור לא נמצא בטבע שלנו, אין מה לעשות.

לכן חכמת הקבלה מתגלה בימינו ולא התגלתה קודם. היא מאפשרת לנו להזמין את אותו האור שברא את הרע, כדי שיתקן אותו. ואנחנו נצטרך להביא את האור הזה לכל העולם, לכל העמים, כדי שישתמשו בו נכון, יתחברו ובזה כולנו נמשיך לחיות ולהתקיים כמו שצריך. זה נקרא להיות "אור לגויים". לפנינו עבודה גדולה, ולא מן הסתם מתגלה החכמה הזאת עכשיו, צריך רק להסביר את זה לעצמנו ולכולם.

אבל אתה צודק, שבפרשה הזאת התורה בינתיים מדברת על דרגת הקדושה. קודם כל זה מפני שכל התורה מובילה אותנו לארץ ישראל. התורה נגמרת בדרגת הקדושה, בזה מפסיקים, משה נקרא רעיא מהמנא, זאת אומרת, הרועה הנאמן, אמונה, דרגת הקדושה. לאחר מכן התורה כבר לא מדברת. זה באמת לקבל על מנת להשפיע וזה נקרא ארץ ישראל. על הרצון שאתה לוקח מהיצר הרע, אתה רוכש אמונה. קודם גילית את היצר הרע ואחר כך אתה רוכש את הרצון שנקרא אמונה. ועל ידי האמונה אתה לוקח את הרצון הזה, מעביר אותו למעלה ובונה אותו כבר בעל מנת להשפיע. (ראה שרטוט 2) זאת אומרת, כל אותו היצר הרע הופך להיות ליצר הטוב.

אלי: מתי זה קורה?

כשנכנסים למצב שנקרא "ארץ ישראל". ארץ זה רצון, ישראל, ישר- א-ל. זה אחרי התורה הכתובה.

אלי: הפרשה הזאת מדברת על ספירת העומר. וכל התיקונים עושים בספירות השונות, בסך הכול ארבעים ותשע.

עד דרגת הבינה.

אלי: אתה מציין את המספר ארבעים ותשע, שהם התיקונים שהאדם עושה, ופה דיברנו על שש מאות ושלוש עשרה, ואנחנו מדברים על מאה עשרים וחמש מדרגות, איזה מספר קובע?

המספר ארבעים ותשע, מתייחס רק לעליות שבדרגת הבינה, דרגת הקדושה. (ראה שרטוט 2) ואז אתה מגיע לקבלת התורה, לשבועות. נכון שיש הרבה מספרים והם מבלבלים אותנו, כי כל מספר עוסק בחתך אחר של התיקונים, אבל בסך הכל, זה תיקון. קודם כל, צריך הרבה אור כדי שאותו הרע יתגלה. הרבה אור כדי שאשכנע את עצמי שאין לי ברירה, אני חייב לתקן אותו ולא לברוח ממנו. הרבה אור כדי לעלות מעליו, כל פעם יותר ויותר, זה נקרא ארבעים שנות המדבר.

היצר הרע נשאר ואני בינתיים עולה בדרגת האמונה, רוכש אותה כולה ואחרי זה כמו במנוף אני לוקח את האמונה ועל ידה מתחיל להעביר את היצר הרע ליצר הטוב, (ראה שרטוט 2) כבר מעל הבינה. יצר הרע זה כשאני נמצא ממש במלכות המקולקלת, אחרי שהגעתי לדרגת הבינה, את המלכות המקולקלת, אני מעלה לדרגת הכתר, על ידי דרגת הבינה, ואז גמר תיקון.

אלי: גם דרגת הבינה זה ארבעים, ארבעים שנה במדבר.

בדיוק. לכן התורה נגמרת בכניסה לארץ ישראל.

חנוך: יש שאלה בקשר ליצר הרע בעולם שלנו.

אבל אין יצר רע בעולם שלנו. דיברנו על זה, שיצר הרע נקרא כשאני מעורר עליי על ידי הלימוד בקבוצה והרצון להתחבר עם החברים, את האור המחזיר למוטב. וכשהאור מאיר אני רואה עד כמה אני לא מסוגל להתחבר עם אף אחד, אני לא רוצה את זה, אני רואה עד כמה אני לא רוצה להשפיע, כמה אני באמת רע. זאת אומרת, כדי לגלות את הרע, צריכים הרבה אור.

חנוך: איך אני יודע שגיליתי את הרע?

כשאתה מגלה שאתה לא מסוגל להתחבר עם החברים. כתוב, "ויאנחו בני ישראל מהעבודה"¹⁰ במצרים. מצרים זה מצב, אנחנו לא צריכים גיאוגרפית להיות במצרים, מצרים נקרא שהגעתי למיץ רע, לריכוז של כל הרע שבי. וזה מתגלה אצלי ואני נמצא בשליטת הרע שלי שזה פּרעה, ואני לא מסוגל יותר לסבול אותו עוד. אם אני מגיע למצב שאני לא מסוגל יותר להיות בו, אז אני כל כך צועק, כל כך מבקש יחד עם החברים, שמגיע האור ונותן לנו אפשרות להתעלות מעל האגו שלנו, זה נקרא "יציאת מצרים". ואנחנו לא צריכים לטוס לשם ומשם לברוח לסיני, כל הסיפורים הללו הם בתוכנו, ובתוכנו אנחנו עושים.

פעם אחת זה נעשה בפועל, משה רבנו וכל עם ישראל דאז עשו כך, מפני שיש חוק שהשורש הרוחני חייב פעם אחת לנגוע בענף הגשמי, חייב גם בעולם הזה לבצע את עצמו, להתגלות, אבל רק פעם אחד. כל יתר המקובלים בכל הדורות עברו את כל השלבים האלה, גילו את הרע שלהם במצרים הפנימי שלהם, גילו את קבלת התורה במעמד הר סיני שבהם, הר של שנאה. והגיעו למצב שיצאו למדבר, רכשו את תכונת האמונה ואחר כך אפילו עלו לארץ ישראל.

חנוך: מה לעשות עם כל היצר הרע, עם כל התכונות השליליות שמגלים בעולם הזה?

לא לשים לב אליהם. האדם לא צריך לחשוב על הרע ולא צריך בכלל לטפל בו. אמנם שאנחנו מתקנים, "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין", כי "מאור שבה מחזירו למוטב". אבל בשיטה שלנו, אני צריך רק למשוך את האור והוא יעשה את הטיפול ברע. אם אני חושב שאני מסוגל לעשות את זה בעצמי, אז אני ממש טיפש. אני צריך רק לקרב את עצמי לאור, להשפעה, לאהבת הזולת. כמה שיותר אצא מעצמי החוצה ואנסה לקרב אנשים למאור הזה העליון. הוא ישפיע עליי ויעשה עליי את כל הפעולות שהוא צריך לעשות, תורה תבלין. מי אני שאבין איך זה צריך להיות.

חנוך: במהלך העבודה הזו, מה אני יכול לעשות כדי לא ליפול תחת העומס העצום של הדבר הזה?

רק על ידי קשר עם החברים, קשר עם הקבוצה. כמו בקבוצת רבי שמעון, מקובלים תמיד היו, אלה שרצו להשיג את הרוחניות, את הקדוּשה, הם תמיד מימשו את זה בקשר ביניהם. ולכן הייתה להם תמיד בקשה קבוצתית, זה נקרא "תפילת רבים". הם החזיקו את עצמם במעמד שנקרא, להיות "כאיש אחד בלב אחד"¹¹, בדרישה שנקראת "ערבות" כמו שכתוב בתורה. אתה לא יכול לקבל תורה, אם אתה לא הולך ומתחבר עם האחרים "כאיש אחד בלב אחד".

כשהאדם מגלה נכונות לתיקון, כשהוא מגיע לבשלות הפנימית, הוא תמיד מוצא עוד כמה אנשים כמוהו שגם מחפשים את השלמות, את הכוח העליון, את מהות החיים, מטרתם וטעמם, והוא מתחבר איתם. כי דרישת האדם לפני קבלת התורה היא, להיות "כאיש אחד בלב אחד".

זאת אומרת, אתם חייבים להתחבר. אתם צריכים לגלות שנאה ביניכם, שנקראת "הר סיני", וסביב הר סיני הזה אתם צריכים להתחבר ביניכם "כאיש אחד בלב אחד". והנקודה שלכם, שהיא הרצון למשוך את עצמכם מהמצב הזה, ולעלות על ההר מעל השנאה, נקראת משה. אם אתם מסוגלים להעלות את הנטייה הרוחנית שלכם, על הר השנאה ביניכם ובזה להיות יחד, אז אתם מקבלים האור המחזיר למוטב שנקרא תורה.

חנוך: שוב פעם חוזרים לחיבור. אי אפשר לברוח ממנו?

לא, אי אפשר בלי החיבור. לכן אנחנו עכשיו, מצד אחד מגלים חוסר חיבור באנושות ומצד שני, תלות הדדית נוראה, כל האנושות עכשיו מתקרבת למצב של הר סיני. כי באמת או שאתם מתחברים "ואם לאו שם תהא קבורתכם"¹². עוד מעט נגלה ממש בחוש שאנחנו נמצאים בכזה עולם. זה נורא.

מיקי: איך אפשר להגיע למצב כזה. לדוגמה, אני רב עם מישהו, מתווכח איתו, ומגיע למצב שאני שונא אותו ולא מדבר איתו בחיים. בתוך קבוצת חברים, כשאנחנו ביחד מגלים שנאה, איך אני יכול להגיע למצב של לאהוב ולהתחבר?

קודם כל, אתה מרגיש כבר שמתגלה השנאה בקבוצה או לא?

מיקי: עדיין לא.

אתם אפילו לפני הירידה למצרים. אני שומע על קבוצות שקמו בארץ וכבר יש שם סכסוכים גדולים ואני באמת שמח לשמוע את זה. כי אי אפשר לתקן את הרע בלי לגלות אותו. ורק על ידי התיקונים אנחנו עולים בכל המדרגות האלה, לדרגת הבורא. אי אפשר אחרת. אחרת אני בהמה קטנה בעולם הזה וזהו. הרע שמתגלה זה עזר כנגדו ואז רק בתיקון שלו אני עולה.

מיקי: איזה סוג של שנאה אני צריך לגלות בקבוצה בין החברים?

זו שנאה שמתגלה בין חברים שרוצים להתחבר יחד, ולא מסוגלים. אבל השנאה הזאת מתגלה כתוצאה מלימוד וחיבור. הם רוצים להגיע למטרת הבריאה ורק אז מתגלה הדחייה.

אגם: קטע מספר שלוש:

"כל העולם כולו לא נראה אלא בחיבור אחד, המדובק בסבך שלו. מדת הדין ומדת הרחמים, מלכות ובינה, היו דבוקים ומסובכים זו בזו. וע״כ, כשנידון העולם בדין הכלול, ברחמים נידון, במלכות הכלולה בבינה. ואם לא, לא היה יכול העולם להתקיים אפילו רגע אחד."¹³

אגם: קטע מספר עשר, מדבר איתנו על סדר העבודה:

"נמצא, שתחילת עבודתו היא הכרת הרע, היינו שהאדם מבקש מה', שהוא ירגיש עד כמה הוא רע הרצון לקבל. וידיעה זו, שהרצון לקבל נקרא "רע", רק הבורא יכול לתת לו להרגיש, וזה נקרא שע"י התורה האדם יכול להגיע לידי הכרת הרע, שפירוש, להכיר עד כמה שהרצון לקבל הוא רע. ואז הוא יכול לבקש אח"כ," אחרי שגילה שכולו רע וזה בא לו על ידי גילוי מלמעלה, "שיחליף את הרצון לקבל" שהבורא יחליף "ולתת לו תמורתו את הרצון להשפיע. התורה עושה ב' פעולות: א. מטהרת, היינו שנותנת את הכלי, היינו החסרון. ב. ואח"כ התורה נותנת לו את האור."¹⁴

איילון: למה המילה רע, בסיכול אותיות זה ער?

יש על זה הרבה פירושים, וודאי שחיבור האותיות הוא לא מקרי. אבל זה לגמרי לא אותו רע שאנחנו מרגישים בינתיים בינינו, בעולם הזה. זה רע שמתגלה על ידי האור, זה סוג מאוד פנימי וצריכים להגיע לזה, זה ממש גילוי, הבורא עושה לאדם את הטובה הזאת. וצריכה להיות ודאי קבוצה טובה, קשר עם החברים, שנוכל לסבול את זה.

כי ישנם הרבה אנשים שמגיעים ללמוד את חכמת הקבלה, מקימים קבוצה והם כל כך שמחים ונלהבים, זה טוב מאוד, המרץ הזה, ההרגשה הטובה, אבל אפילו שהם שמעו שיתגלה הרע, הם אף פעם לא חשבו שזה עד כדי כך. הפּרעה הזה בינינו מתחיל להיות כל כך אכזרי, כל כך ערמומי, מסיט ממש בצורה כל כך חכמה, כך שרגע אחד, אתה קורא מאמר בבוקר וברור לך שזה מלמעלה וזה קורה, ודקה אחרי זה כולם שוכחים הכול ומתחיל להיות שוב ריב.

לכן צריכה להיות קבוצה שקשורה ליתר הקבוצות, שכל אחת היא כמו אדם אחד, והיא מקבלת חיזוק מהקבוצות האחרות וכך מכניעה את עצמה ולאט לאט זה עובר. אבל שוב, זו בעיה מאוד גדולה, כי גילוי הרע מאוד לא נעים. אני לא מסוגל להרגיש את עצמי כרע, אלא אם כן החברים שלי כל הזמן מחזיקים אותי ומכבדים את הרע הזה שמתגלה.

זאת אומרת, צריכים גם לאהוב במשהו את הפּרעה הזה, כי זה אחוריים של הבורא זה העבד הנאמן שלו, האמת, פּרעה. הבורא מסדר לנו את הטבע הזה, את היצר הרע שזה מלאך, כוח מיוחד שבנו, הוא בכוונה כך עושה את העבודה שלו. כשאתה רואה איך שהוא בערמומיות עושה נגד החיבור, נגד הנטיות שלנו הקטנות, החלשות, פשוט פלא לראות איך שזה קורה.

אלי: מגלים את הרע, כשהוא צץ ועובד בתוך הקבוצה.

כן. אבל יחד עם זה צריך להסביר אחד לשני, שזה מה שמתגלה בינינו, שאנחנו צריכים להילחם עימו, אבל לא אנחנו בעצמנו, כאילו אנחנו חזקים, נתחבר ונשחק, אלא אנחנו צריכים עכשיו לקרוא משהו, ולרצות שהאור ישפיע מהלימוד ויתקן את הרע.

אלי: אבל זה כאילו מהפה החוצה ובפנים אתה לא כל כך רוצה. ולפעמים אתה גם מפחד לעשות את השינוי.

הנה דוגמה, איך הוא מסדר אותך. כי בכל זאת, את כל הלב אתה לא יכול לגלות. זה היופי, מזה אתה לומד את הבריאה. עד כמה ישנן בך ארבע מאות שנות גלות, עד שאתה מגיע לארבע בחינות, י-ה-ו-ה הפנימיים, ורק אז אתה יכול לצאת ממצרים.

אגם: בכל זאת, אפשר למנות מישהו בקבוצה שיזכיר לנו את זה?

אולי איזה שעון מעורר, מחשב שכל הזמן יגיד לך, "החברים, זה פּרעה שעובד עליכם". אני חושב שאם נעשה כך, אנחנו נאטום את האוזניים ולא נשמע את הקול הזה.

אגם: איך מזכירים אחד לשני?

זו באמת העבודה שנקראת עבודת מצרים, זה נקרא שעושים ערים יפות לפּרעה וערי מסכנות לישראל. כאילו כל הרווח שיש הולך לרצון לקבל, אנחנו רואים שהאגו שלנו גדל ופורח. מהעבודה שלנו אנחנו בונים את היצר הרע הזה, את המפלצת הזאת, פיתום ורעמסס, הכל. ולעצמנו, לישראל, יש ערי מסכנות. זאת אומרת, מסכנות זו עניות ודלות וסכנה. סכנה שיכולים להישאר במצרים. אבל מתוך העבודה הזאת, אנחנו מגיעים למצבים חדים מאוד והפוכים, ומתוך זה באה הצעקה ויוצאים.

יציאת מצרים נקראת לידה רוחנית. בלידה, הרבה מאמצים חייבים להיות מצד האמא, זאת אומרת, זה נקרא הא-לוהות, הבורא שמוליד אותנו. וגם העובר עצמו צריך להפעיל מאמצים כדי לצאת, הוא צריך להפוך את הראש שלו מלמעלה למטה כדי לצאת. כלומר, כל היחס שלי לעולם, כל התפיסה שלי, הכול צריך להתהפך.

אגם: זה נשמע קשה.

רק אז זה נולד. אבל זה נפלא, הדרך עצמה נפלאה. אתה מגלה את הבריאה שהבורא ברא, יש לך עסק איתו, ועם מה שהוא עשה. אלה גילויים טובים מאוד. אני רואה לפי התלמידים שלי שהם נהנים מזה. כי אפילו שרע, אתה עוסק במשהו אמיתי, לא בעולם המדומה, שבו הכול נעלם ומת. ברוחניות זה באמת מה שעשית, זו הנצחיות שלך.

איילון: כתוב, "פרשת קדושים היא כלל כל התורה, והיא חותם טבעת האמת.¹⁵" מה זה באופן פנימי "חותם טבעת האמת"?

יש לנו את דרגת הבינה ואחריה יש לנו את דרגת זעיר אנפין ומלכות, מלבד זאת יש לנו את כתר וחכמה. כל האותיות שלנו מתחילות מהבינה, מא' עד ט' אלה האותיות בבינה, אחר כך מי' עד צ' אלה האותיות בזעיר אנפין, וק' ר' ש' ת' אלה האותיות במלכות, סך הכל עשרים ושתיים אותיות.

אמת זה אותיות מא', מ' ות'. זאת אומרת, יש את כל האותיות אבל באמצע, מ' שהיא הבינה. זאת אומרת, כל האותיות מסובבות על ידי הבינה, דרגת הקדוּשה. לכן "קדושים תהיו" זה בעצם המפתח לכול. ואז כל האותיות, היינו, כל הכלים, כל התכונות שלך, בטוח שתתקן ותחבר אותם יחד, וכל הצירופים שיהיו לך מהאותיות, הם תמיד יהיו צירופי אמת.

איילון: זה חותם טבעת?

כן.

איילון: אבל מה בעצם המשמעות הפנימית של המשפט הזה?

חכמת התורה היא כולה בהרגשה, כי זה בלב, ברצונות. אנחנו מגלים את השלבים שאנחנו עוברים. בעולם הזה אני מרגיש את עצמי, וכשאני מגיע לקבוצה ומתחיל ללמוד ולהכיר את היצר הרע, אני מתחיל להרגיש אותו. ורק אחרי שאני עובר מחסום (ראה שרטוט 2), אני נכנס להרגשה הרוחנית כמו שכתוב, "עולמך תראה בחייך". מכאן והלאה אני מרגיש את הכוח העליון, את הבורא. אני חייב להרגיש אותו הרבה יותר ממה שאני מרגיש עכשיו את המציאות שלי בעולם הזה. הרבה יותר. בכל החושים, בכל תרי"ג הרצונות.

הרצונות שיש לי היום הם אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, אני בסך הכול רוצה ליהנות משישה רצונות. ברוחניות מתגלים תרי"ג רצונות גדולים מאוד, בצביונם הרוחני, זאת אומרת, בא-לוהות, בשלמות, בנצחיות. אדם מרגיש שהוא נכנס למימד הנצחי. וזה "עולמך תראה בחייך", אתה חייב לעשות את זה כאן. לכן חכמת הקבלה לפי ההגדרה היא "גילוי הבורא לנברא בעולם הזה"¹⁶, אתה חייב כאן ועכשיו לגלות אותו במלואו. "קדושים תהיו" מיועד אלינו, כאן. נקווה שנגיע.

אגם: נסיים עם קטע מספר אחד מתוך הזוהר:

"פרשת קדושים היא כלל כל התורה, והיא חותם טבעת האמת. בפרשה זו נתחדשו סודות עליונים של התורה, בעשרת הדברות, וגזרות ועונשים ומצוות עליונות. וכשהגיעו החברים לפרשה זו היו שמחים."¹⁷

עם השמחה הזאת אנחנו מסיימים עוד תכנית מרתקת של "פרשת השבוע".

(סוף השיעור)

---

1. "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית, פרק ח', כ"א)↩

2. בראשית, פרק ט"ו, ח'↩

3. "גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום, וענו אתם ארבע מאות, שנה." (בראשית, פרק ט"ו, י"ג) ↩

4. ויקרא, פרק י"ט, ב'↩

5. זוהר, פרשת קדושים, מאמר "הוי ארץ צלצל כנפים", אות ז'.↩

6. תלמוד בבלי, סדר זרעים, מסכת ברכות, דף י"ז, א' גמרא↩

7. "ואהבת לרעך כמוך. רבי עקיבא אומר זהו כלל גדול בתורה." (תלמוד ירושלמי,סדר נשים, מסכת נדרים פרק ט', דף ל',ב')↩

8. ויקרא, פרק י"ט, ל"ד.↩

9. "ומטעם זה נקרא אדם "עולם קטן בפני עצמו"" (מוזכר ב"כתבי בעל הסולם", ב"שמעתי", מאמר "ענין גורלות, שהיה ביום כפורים, ואצל המן")↩

10. "ויאנחו בני ישראל מן העבדה, ויזעקו" (שמות, פרק ב', כ"ג)↩

11. רש"י שמות יט, ב עפ"י מכילתא שם↩

12. "אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם" (תלמוד בבלי, סדר מועד, מסכת שבת, דף פ"ח, א' גמרא)↩

13. זוהר, פרשת קדושים, מאמר "הוי ארץ צלצל כנפים", אות ח'.↩

14. "כתבי רב"ש", חלק ב', מאמר "מהו קדושה וטהרה בעבודה".↩

15. זוהר, פרשת קדושים, מאמר "הוי ארץ צלצל כנפים", אות ט"ז↩

16. "גילוי אלקותו ית', לנבראיו בעולם הזה" (מוזכר ב"כתבי בעל הסולם", מאמר "מהותה של חכמת הקבלה")↩

17. זוהר, פרשת קדושים, מאמר "הוי ארץ צלצל כנפים", אות ט"ז↩