שיעור ערב 06.06.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

עבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

אנחנו כל הזמן צריכים לכוון את עצמנו לפי מה שכותב לנו רב"ש איך לעלות לדרגת אמונה למעלה מהדעת, ולכן אנחנו שוב מתחילים מהקטעים האלו כדי לכוון את עצמנו נכון למדרגה הרוחנית, וכל עוד לא נגיע לשם בקביעות נצטרך להשתמש בכל מיני קטעים כאלו.

קריין: קטע מספר 32 מתוך רב"ש - א' "מהו, רועה העם הוא כל העם, בעבודה".

"במצב, כשהוא רואה עולם חשוך, והוא רוצה להאמין בה', שהוא מתנהג עם העולם בהשגחה פרטית בבחינת טוב ומטיב, הוא נשאר עומד על נקודה זו, וכל מיני מחשבות זרות נופלות לו אז במוחו. והוא צריך אז להתגבר למעלה מהדעת, שהשגחה העליונה היא בבחינת טוב ומטיב. אז הוא מקבל צורך, שהקב"ה יתן לו את כח האמונה, שיהיה בידו כח ללכת למעלה מהדעת ולהצדיק את ההשגחה העליונה. ואז הוא יכול להבין מה זה "שכינתא בעפרא", היות שהוא רואה אז, איך במקום שצריך לעשות משהו לשם שמים ולא לתועלת עצמו, תיכף בא הגוף ושואל טענת "מה עבודה הזאת לכם", ולא רוצה לתת לו כח לעבודה, שזה נקרא "שכינתא בעפרא", היינו לטובת השכינה מה שהוא רוצה לעשות, הוא טועם בזה טעם עפר, ואין לו כח להתגבר על המחשבות והרצונות שלו. ואז האדם בא לידי הכרה, שלא חסר לו שום דבר, שיהיה לו כח עבודה, אלא שהקב"ה יתן לו את כח האמונה, כמ"ש (בתפלת רבי אלימלך) שצריכים להתפלל "ותקבע אמונתך בלבנו תמיד בלי הפסק", שבמצב הזה הוא בא לידי הכרה "אם אין הקב"ה עוזרו אין יכול לו"."

(הרב"ש, מאמר 13 "מהו, רועה העם הוא כל העם, בעבודה" 1988)

מהו אומר, עוד הפעם אני חוזר. שאם אדם רואה שהוא לא מסוגל לקום, לגשת ללמוד, להשתתף במשהו, בפעולות שעל ידן הוא מקבל המאור המחזיר למוטב, אם הוא מרגיש שאין אז מה הוא עושה? אז הוא צריך להבין שזה האגו שלו שמכוון מלמעלה, מהבורא ודאי ש"אין עוד מלבדו", הוא דווקא מכוון אותו לשאלה, לפנייה, שיפנה לבורא, שיתלונן שאין לו כוחות, שהבורא ייתן לו כוח אמונה, כוח השפעה.

ובעצם זה שאין לאדם כוח, מרגיש שהוא לא מסוגל לכלום, זה כביכול הזמנה מהבורא שהאדם יפנה אליו. אז אסור לנו לשכוח שהבורא תמיד מדבר איתנו, רק אנחנו צריכים להבדיל מה הוא מצפה מאיתנו ולמה כך או אחרת הוא פונה, אבל תמיד הפנים שלו לאדם.

שאלה: איך זה נשמע שבקטע הקצר הזה היו כל כך הרבה שלבים.

כן. אין כאן הרבה, יש כאן מצב של חושך שאדם לא מסוגל להתגבר עליו, ויש עצה מהרב"ש איך אתה צריך להתגבר על המצב. אין כאן הרבה מצבים, הרבה תנאים. תנאי אחד, שחשכה ירדה על האדם ואין לו שום אפשרות לעשות משהו, ותנאי שני זה התגובה מצד האדם מה היא צריכה להיות.

תלמיד: זה נכון בכלל בכל הכתבים של רב"ש, לקחת את העצה של הצעד הבא שלנו, כי הוא לפעמים ממש מתקדם למקומות שאני לא מצליח להבין על מה הוא מדבר בכלל?

בואו נקרא. אני שוב קורא.

"במצב, כשהוא רואה" שהאדם רואה "עולם חשוך, והוא רוצה להאמין בה', שהוא מתנהג עם העולם בהשגחה פרטית בבחינת טוב ומטיב, הוא נשאר עומד על נקודה זו," כי איפה הוא רואה את הטוב ומטיב? הוא לא רואה את זה, "וכל מיני מחשבות זרות נופלות לו אז במוחו." אני רוצה ללמוד, אני רוצה להיות עם החברים, אני רוצה עוד משהו לעשות, אני רוצה לחשוב על הרוחניות, [אבל] לא מסוגל לא בא לי, "והוא צריך אז להתגבר למעלה מהדעת," בזה כבר רב"ש ממליץ. מה? באמונה למעלה מהדעת? "שהשגחה העליונה היא בבחינת טוב ומטיב." שזה תמיד כך, אבל איך אני רואה אותה עכשיו? ההיפך. או שהבורא שכח עלי, או שאין השגחה, או שאני לא מסוגל לראות אותה.

"אז הוא" האדם "מקבל צורך, שהקב"ה יתן לו את כח האמונה," מה כוח אמונה מוסיף לאדם? "שיהיה בידו כח ללכת למעלה מהדעת" זאת אומרת לא שאני אלך עם הכוח שלי, אלא שאני מקבל מלמעלה פתאום איזו התעלות והולך בכל זאת לעסוק בתורה, חברים, כל מיני דברים, לעשות אילו פעולות רוחניות "ולהצדיק את ההשגחה העליונה." בסופו של דבר, שאני מקבל כזה כוח מלמעלה. "ואז הוא יכול להבין מה זה "שכינתא בעפרא"," כי הוא כבר מתעלה מעליה, מהשכינה שבעפר, מהמצב הזה שלא רוצה בשום דבר לעסוק, מיואש, הולך לעזוב את הכול.

עכשיו רואה שזה היה מצב שכינה בעפר "היות שהוא רואה אז, איך במקום שצריך לעשות משהו לשם שמים ולא לתועלת עצמו, תיכף בא הגוף ושואל טענת "מה עבודה הזאת לכם"," שדווקא כאן הוא צריך לעשות איזו פעולה בעל מנת להשפיע, והגוף לא נותן לו, הוא אומר "מה יש לך מזה, אתה לא מצליח, אתה לא מספיק, אתה לא, תעזוב אולי תבוא אחר כך, לא אתה לבד בעולם", יש כאלה עוד הרבה, לא נורא תיכנס בין כולם. "ולא רוצה לתת לו כח לעבודה," ככה הגוף לא רוצה "שזה נקרא "שכינתא בעפרא", היינו לטובת השכינה מה שהוא רוצה לעשות, הוא טועם בזה טעם עפר," אין לי כוח לעשות משהו לבורא, להתקדם אליו, כלום, ככה נשאר בלי כוחות.

ואם "ואין לו כח להתגבר על המחשבות והרצונות שלו. ואז האדם בא לידי הכרה, שלא חסר לו שום דבר, שיהיה לו כח עבודה," זאת אומרת, הוא לא מסוגל לקבל אותו מאף מקום חוץ מ "אלא שהקב"ה יתן לו את כח האמונה," כוח האמונה, "כמ"ש (בתפלת רבי אלימלך) שצריכים להתפלל "ותקבע אמונתך בלבנו תמיד בלי הפסק", שבמצב הזה הוא בא לידי הכרה "אם אין הקב"ה עוזרו אין יכול לו"."

(הרב"ש, מאמר 13 "מהו, רועה העם הוא כל העם, בעבודה" 1988)

זאת אומרת שהוא מגיע להבנה שהבורא חייב לתת לי את הכוח לעסוק בתורה. כי לא יכולתי לא לפתוח ספר ולא לדבר ולא ללמוד ולא כלום, הבורא חייב לתת לי, זהו. ועוד יותר מזה, אם הוא יכול ללמוד, יכול לעבוד, יכול לעשות את הכול, זה לא נקרא שהוא פועל בכוח אמונה, זה לא נקרא שהוא פועל בכוח רוחני, זה הכוח הגשמי. ורק בתנאי שהוא באמת דורש, הוא מקבל כוחות.

לכן זה שהבורא מחליש אותנו זה כדי שאנחנו נבקש ממנו, ובמקום הכוחות הרגילים שהיו לנו ללמוד, להתאסף וכן הלאה, אנחנו נקבל כוח רוחני. אם אנחנו לא מבקשים ומקבלים כוחות זה כוחות גשמיים, אם אנחנו מבקשים ולפי זה מקבלים כוחות, אלה הם כוחות רוחניים.

שאלה: בעבודה שלי שמתי לב שכשיש ריקנות מאוד קשה לעשות משהו, יש נפילת כוח. אם באותו רגע אני לא מייחס את המצב הזה לעצמי, אלא מייחס אותו לעשירייה, אז פתאום יש לי הרבה אנרגיה לעבודה, האם זוהי מדרגה של אמונה מעל הדעת?

לא כל כך, אבל תמשיך.

שאלה: כשאין כוחות האם לבקש עזרה איך לעשות כך שלא סתם אקבל כוח להטעין מחדש את הסוללה, אלא לקבל יחס נכון לבורא, לבנות איתו יחס?

תבקש. מה אתה שואל אותי? תבקש ממנו. זה הכול. מה שאנחנו לומדים סך הכול זה איך לפנות לבורא. ובכל מיני פניות. כתוב "הלוואי שיתפלל כל היום". כל הזמן תחפש סיבה לפנות לבורא. כל הזמן. ואפילו שאתה מדבר עם חבר, עם אישה, לא חשוב עם מי ומה, הבורא עומד לפנייך. בין אדם לאדם נמצא הבורא.

תלמיד: אמרת שהבורא תמיד פונה אליך, איך בכל זאת לעשות את השיח הזה יותר אישי, לא סתם לראות איך הוא פועל בכל רגע.

אם זה קשור אליך באמת, שכואב לך, אז אתה תדבר איתו בצורה אישית. כנראה שעדיין זה לא כל כך נוגע לעומק הלב שלך מפני שלא השקעת מספיק כוחות כדי שזה ייגע בך.

שאלה: שאלה לגבי העבודה הפרטית בהשוואה למה שקורה עם העבודה בעשירייה, כיון שהטקסט הזה כתוב מנקודת מבט יותר אינדיבידואלית, אבל אני לא קיים בצורה כזאת אלא רק בתוך העשירייה, ואם אני לא מסכים שמשהו הוא טוב או שזה מגיע מהבורא, אז אני מבטל את עצמי, אז מה אני יכול להוסיף כאן למצב הזה כדי ללכת באמונה למעלה מהדעת?

ודאי שהכי טוב אם אתה נכלל עם החברים ופונה לבורא, אז אתה מסדר את עצמך כבר בתבנית רוחנית. תנסה כך להיות. ממש תנסה בכל זאת לפנות מתוך העשירייה או עבור העשירייה.

שאלה: כבר יום שני שאני מרגיש את עצמי לגמרי ריק. ואתה אמרת עכשיו שצריך להתפלל ולבקש, אבל לבקש על עצמי או בעשירייה?

לבקש שאני אוכל להיות מועיל בתוך העשירייה.

שאלה: האם האורות נפעלים על ידי התפילה.

כן, על ידי התפילה אנחנו מפעילים את האורות. ככה זה.

שאלה: אנחנו צריכים לבקש רק כשקשה, או בעצם לפני כל פעולה לחברה אנחנו צריכים להכין איזו בקשה?

כל הזמן.

תלמיד: אמרת קודם, לא משנה מי נמצא מולך, עשירייה, אישה, "לפניך בורא". אז השאלה, האם אנחנו צריכים רק בעשירייה לפנות לבורא, או להכיל את כל המציאות שלנו לתוך הבורא.

רצוי שזה יהיה בינתיים רק בעשירייה, אחרת נתבלבל.

שאלה: איך אדם יכול לדעת שהוא קיבל את כוח האמונה שהוא ביקש?

מי שמבקש כוח אמונה ומקבל אותו, הוא כבר מרגיש שהוא קיבל כוח אמונה. הוא כבר נמצא בהרגשה שהבורא ממלא את כל המציאות והוא טוב ומיטיב.

שאלה: הודיה זו גם תפילה? אם צריך להתפלל כל היום, הודיה היא גם חלק מהתפילה?

הודיה זו תפילה, אבל היא לא בקשה, זה הפוך מבקשה.

שאלה: אם הבורא לא עוזר, אני נמצא בתוך הדעת לא למעלה מהדעת.

יכול להיות.

שאלה: איך פרקטית מחשבות זרות חודרות?

רק על ידי פנייה לבורא אפשר למיין את כל השאלות, הבעיות וההפרעות, למיין אותם ולסדר אותם. רק על ידי פניה לבורא ולא בעצמי.

קריין: אנחנו בקטע מספר 33 מתוך רב"ש ב' "מהו כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה".

"האדם צריך לרחמים גדולים, שלא יברח מהמערכה. והגם שהאדם משתמש עם העצות מה שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין", אבל האדם אומר, שכבר השתמש עם העצה הזו כמה פעמים, ולא עוזר לו. וגם אומר, שכבר השתמש עם העצה של "הבא לטהר מסייעין אותו", וכאילו כל אלו העצות הן לא בשבילו. אם כן הוא לא יודע מה לעשות. ואז הוא המצב הכי גרוע אצל האדם, היינו שהוא רוצה לברוח מהמצבים האלו. אבל אין לו לאן לברוח. ואז הוא סובל יסורים, מזה שהוא נמצא בין יאוש למצב של בטחון. אבל האדם אומר אז, לאן אפנה. ואז אין שום עצה אלא לתת תפלה. והתפלה הזו היא גם כן בלי שום בטחון. נמצא, שאז הוא צריך לתת תפלה, שיאמין, שה' כן שומע תפלה, וכל מה שהאדם מרגיש במצבים האלו, הוא לטובתו. וזה יכול להיות רק למעלה מהדעת. כלומר, הגם שהשכל אומר לו, שמכל החשבונות, אתה רואה, שאין שום דבר יכול לעזור לך, גם זה הוא צריך להאמין למעלה מהדעת, שה' כן יכול להוציא אותו מהרצון לקבל לעצמו, ותמורת זה הוא יקבל את הרצון להשפיע."

(הרב"ש, מאמר 38 "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)

זאת אומרת אסור להתייאש אלא להמשיך, אפילו במצבים שהכול אבוד, שאדם רואה בשכל שלו ולפי העיניים שלו שזה אבוד ואין כלום כבר, ולא יכול לעזור לו שום דבר. הכול נותנים לאדם כדי שהוא יבדוק ויראה שבכוחות שיש לו אי אפשר להצליח. אז חייב להתייאש מכוחותיו ואז הוא יהיה ראוי לפנות לבורא ולצעוק באמת "הצילו".

שאלה: מה זה אומר להתפלל ולהאמין מעל הדעת שהבורא מקשיב לתפילות שלנו?

פשוט להתפלל למרות שאתה חושב שזה סתם, שאין למי לפנות ואין עם מה לפנות, אתה בכל זאת פונה ומבקש. למה? כי ככה אמרו לך חכמים שאתה צריך לעשות. ואתה כמו ילד קטן ללא שכל, עושה מה שהם אומרים לך בשכל שלהם. זה מה שצריך להיות.

שאלה: מה הם הרחמים הגדולים שבאים מלמעלה כדי שאדם לא יברח, האם עלי להתחשב בהם?

אנחנו צריכים לתאר לעצמנו שיש לנו קשר עם הבורא, שהוא תמיד נמצא איתנו, שמצפה לתפילתנו. ושכל פנייה אליו, אפילו פנייה כלשהי, היא בכל זאת עוזרת ומצטרפת לחשבון גדול, שבסופו של דבר הבורא פותח לנו את ערוץ הקשר עימו.

שאלה: מהי עבודה אישית ומהי עבודה בעשירייה, מה ההבדל?

ההבדל שאם אתה מתפלל מתוך עשירייה ועבור עשירייה יש לך עבודה רוחנית, אם לא מתוך עשירייה, זו לא עבודה רוחנית. זו יכולה להיות הכנה לעבודה רוחנית, אבל לא העבודה עצמה.

שאלה: אני לא נמצא כל הזמן עם העשירייה ואתה אומר להתפלל עם העשירייה, איך אנחנו עושים את זה?

אם אתה לא נמצא עם העשירייה אז אתה לא נמצא.

תלמיד: אני לא מתכוון כשאנחנו נמצאים בזום בשיעורי בוקר, אני מתכוון בשעות שאנחנו לא אחד עם השני במשך היום.

אתה צריך בכל זאת לתאר את עצמך שאתה נמצא בעשירייה, ומתוך עשירייה לפנות ועבור עשירייה לבקש. ולא עבור עצמך אף פעם, כי זה מוריד אותך לקליפות.

שאלה: מאיפה אנחנו מקבלים את הכוחות הרוחניים, מהמצב העתידי שלנו היותר משפיע שבו אנחנו יותר מחוברים?

כן. הבורא מביא לנו את הכוחות האלה ממדרגה יותר גבוהה, שאנחנו אליה צריכים לעלות. זה נקרא מ"ד.

שאלה: ההרגשה שאין לאן לברוח, זה אומר שאני נמצא במקום הכי טוב?

הכי טוב, זה אתה צריך לבדוק. כמו שאין לך לאן לברוח, גם אתה בודק ואומר.

תלמיד: ואיך מפסיקים את הניסיונות לברוח?

זה אחרי שאתה בודק ואומר "לא שאני לא רוצה לברוח, אני רוצה להישאר כאן ולהחזיק במקום הזה עד סוף החיים, לכל הגלגולים ורק כאן".

תלמיד: זה נשמע כאילו מפסיקה עבודה, הגעתי למקום, לנחלה וזהו.

אל תדאג, תהיה לך עבודה אחרת, זה לא חסר.

שאלה: אני יושב בשיעורים, מבין את החשיבות של החיבור, מבין הכול בשכל, אבל ברגש שום דבר לא מתבטא, מתפלל לבורא ובכל זאת אין תוצאה.

חסר לך קשר עם החברים. ואם אין לך קשר, להתפלל שיהיה לך קשר. ואז מיד בתוך הקשר שלך עם החברים תוכל להרגיש את הממד הרוחני.

שאלה: לעתים אני מבחין שהתפילה הכי טובה היא כשאני נמצא בתוך היצר הרע, או שרואה את החבר כרע.

אז מה רע? יש לך אז הרגשה חדה ויש לך סיבה יותר לפנות לבורא. למה רע?

תלמיד: זאת השאלה, אני שם לב שאם אני לא מבקש דרך היצר הרע, אני מגביר את האהבה.

בסדר גמור, טוב מאוד. אתה הולך נכון.

שאלה: מה ההבדל בין להרגיש מיואש מכוחותיי עצמי לבין הרגשת החושך והריקנות, מה הקשר בין שני המצבים או האם זה פשוט מילים אחרות לאותו המצב?

לא, זה לא מצב. זה שאני מרגיש חושך, אני מרגיש חושך וזה יכול להיות מכל מיני סיבות. וזה שאני מיואש מכוחותיי זה גם מצב, אבל תוצאה מזה שאני עשיתי כל מיני פעולות, עבודות, סדר אולי לא ממש שלם במאמצים ולא הצלחתי ואז נותנים לי הרגשה. כל ההרגשות האלה באות מלמעלה. אז פעם נותנים לי הרגשת ייאוש ופעם נותנים לי הרגשה שאני לא הולך נכון, או עוד משהו. הכול בא מלמעלה ואל תקשרו אחד לשני, כי זה לגמרי יכול להיות לא שייך.

קריין: קטע מספר 34 מתוך רב"ש ב' "מהו תורה ומהו חקת התורה, בעבודה".

"בזמן שהוא רוצה לעשות הכל לשם שמים ולא לתועלת עצמו, הגוף מתנגד בכל כוחו, היות שהגוף טוען, למה אתה רוצה להמית אותי ואת כל רשותי שיש לי. ואתה בא אלי שצריכים לעבוד רק לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו, שהוא ממש ביטול הרצון לקבל מכל הענינים. ואתה אומר לי, שחז"ל אמרו "אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה", היינו להמית את כל הרשות של תועלת עצמו, ולדאוג אך לתועלת ה', ומטרם זה אין האדם יכול לזכות לבחינת תורה. והאדם רואה שאין במציאות, שיהיה לו כח ללכת נגד הטבע. ואז אין להאדם שום עצה אלא לפנות לה', ולומר, שעתה הגעתי למצב, שאני רואה, שאם אין אתה עוזר לי אני אבוד, ואין לו מציאות, שיהיה לי פעם כח, שיהיה בידי כח להתגבר על הרצון לקבל, שזה הטבע שלי, אלא רק ה' יכול לתת טבע שני."

(הרב"ש, מאמר 37 "מהו תורה ומהו חקת התורה, בעבודה" 1991)

שאלה: אחרי שהאדם ממית עצמו אז העשירייה שלו חסרה.

מה חסרה? שהוא כבר מת בעשירייה, או מה אתה מתכוון?

שאלה: מה נשאר מהאדם אחרי שהוא ממית את עצמו על התורה?

מה נשאר לו? לא נשאר לו כלום.

תלמיד: ומה נשאר ממנו?

מת, הרצון לקבל מת.

תלמיד: הרצון לקבל מת. ואז בעשירייה מה נשאר ממנו או שגם לא נשאר כלום?

בעשירייה נשאר גוף ללא רוח חיים גשמיים. מה אתה רוצה?

תלמיד: אני לא מבין.

אנחנו נגיע לזה ואתה תבין. ומה קורה אחר כך גם תבין.

שאלה: האם יש מצב של חושך ברוחניות, או חושך קיים רק בגשמיות?

חושך קיים בגשמיות וקיים ברוחניות. חושך בגשמיות שאתה מכבה את האור ואתה נמצא בחושך. חושך ברוחניות שהרצון לקבל שלך עולה ומכבה את אור ה' ואז חושך. או חושך גשמי שאנחנו מדברים בחכמת הקבלה, זה שאין לך תענוג מגשמיות. וחושך רוחני שאין לך תענוג מהשפעה, שאתה רוצה להשפיע ואתה לא יכול. אין לך חומר דלק, אין לך הזדמנות.

תלמיד: איך אנחנו יכולים להגיד שאנחנו בחושך ברוחניות, איך אנחנו יכולים להיות מנותקים אם אנחנו ברוחניות?

אנחנו לא ברוחניות. מי שנמצא ברוחניות, מרגיש שהוא נמצא בחושך או באור. אבל אנחנו לא ברוחניות.

תלמיד: לא אנחנו. אלא הרב"ש כותב על מצב שנקרא "חושך". איך יכול להיות מצב של ניתוק אם מקובל כבר נמצא ברוחניות?

אתה שואל שאלות שאתה לא נמצא שם, אז מה יש לדבר? ודאי שיש חושך, דווקא ברוחניות יש יום ולילה, חושך ואור, יש עליות, ירידות, קליפות, זה הכול ברוחניות. בגשמיות זה סתם. מצב בגשמיות שאנחנו נמצאים בו, בכלל לא מדובר בחכמת הקבלה. הוא לא קיים, לכן זה נקרא "עולם המדומה".

שאלה: בציטוט מתואר מצב שבו אדם מגיע לייאוש. והתנאי לייאוש זה שכל מעשיו יהיו למען הבורא. מה הבורא רוצה שנעשה בשבילו?

הבורא לא רוצה שאנחנו נעשה בשבילו, זה נקרא כאילו בשביל הבורא. אלא שאנחנו נעשה פעולות השפעה באמונה למעלה מהדעת. פעולות שכולן בתכונות הבינה, שבצורה כזאת אנחנו נרגיש אותו, נהיה ברמה כמוהו. נעלה אליו לידיים שלו כמו קטנים, הוא רוצה שאנחנו נתעלה לדרגה שלו. זה מה שהוא רוצה.

שאלה: כשאני מגלה שאין לי כוחות ושאני תלוי 100% בחברים שלי ובבורא, האם זה סוג של ביטול, התבטלות?

כן.

שאלה: לפעמים כשמבקש טבע שני מהבורא, יכול להיות שיש הרבה חשבונות של האגו שתומכים בזה וגם מעל הדעת. אז לפעמים יש אגו כל כך גדול שאין שום סיבה לבקש ואז לבקש רק מעל הדעת בלי שום סיבה נוספת. איזה מצב יותר גבוה או יותר טוב?

העיקר לבקש.

שאלה: מה גורם לבורא לתת לאדם יכולת להשפיע?

תפילה מצד האדם.

שאלה: לגבי התפילה. אמרת לבקש עבור העשירייה, וכבר אמרת את זה הרבה בעבר. לבקש עבור העשירייה זה להמציא תפילה בשביל חברים בעשירייה, או לבקש את התפילות של החברים בעשירייה, עבור העולם?

כן, אז מה? אני מרגיש את העשירייה כן, אני מתאר לעצמי את העשירייה, שאלה איברים מהגוף שלי, רק אני לא מרגיש את זה. ואני רוצה להחיות אותם, אז אני מתפלל עבור האיבר הזה והאיבר הזה, לתשעה חלקים מהגוף שלי. אני מתפלל שהבורא יחיה אותם, שאני אהיה מחובר לחלקים האלה, שאנחנו נחיה יחד. כי אם אנחנו נתחבר יחד, אז האור העליון יוכל להופיע בינינו ובצורה כזאת אנחנו נחיה. תהיה סירקולציה של האור העליון בין האיברים, והוא יחבר את האיברים, וייתן לנו חיות. ואז דרך זה שאנחנו מחוברים, נרגיש את הבורא.

שאלה: כנראה התפילה הכי עוצמתית צריכה להיות ממעמקים. אבל לפעמים יש מצבים כאלה קיצוניים שאתה מבין בשכל שהבורא שולח את המצבים. וכנראה שם מקום התפילה הכי נכון, אבל זה פשוט בלתי אפשרי להתפלל ברגע הזה.

תכין את עצמך מראש למצבים כאלו, ותראה שאז תוכל להתפלל, אז תראה.

שאלה: האם אתה יכול להראות לנו את התנאים שבהם התפילה יכולה להיות מאוד אפקטיבית?

רק מתוך החיבור ביניכם, כשאתם תעשו אותה יחד. תעבדו, תסכמו, תכתבו אפילו טקסט משותף ויחד תקראו את הטקסט. הבורא, אנחנו, העשירייה שלנו, פונים אליך, וכן הלאה. תעשו ככה ואחר כך תספרו לנו אם הצלחתם או לא.

קריין: אנחנו בקטע מספר 35 מתוך "מהו, אם בלעו את המרור לא יצא, בעבודה".

"שבא לידי ידיעה, שה' יכול לעזור לו, ומבין שהעצה אמיתית הוא רק תפלה, בא הגוף ונותן לו להבין, הלא אתה רואה כמה תפלות שכבר עשית, ולא קבלת מלמעלה שום תשובה, אם כן למה לך להתפלל, שה' יעזור לך, הלא אתה רואה, שאין אתה מקבל שום עזרה מלמעלה, אם כן, אין ביכולתו להתפלל, אז על זה צריכים עוד הפעם להתגברות, היינו להתגברות עם האמונה, ולהאמין שה', כן הוא שומע תפלת כל פה, ולא חשוב אם האדם הוא מוכשר, ושיש לו מידות טובות, או להיפך, אלא הוא צריך להתגבר ולהאמין למעלה מהדעת, אף על פי שהדעת שלו מחייב, לאחר שהוא התפלל הרבה פעמים, ועדיין לא קבל מלמעלה שום דבר, אם כן איך הוא יכול ללכת עוד הפעם להתפלל. גם על זה צריכים התגברות, היינו לתת יגיעה למעלה מהדעת, ולהתפלל שה' יעזור, שיוכל להתגבר על הדעת שלו, וכן להתפלל."

(הרב"ש, מאמר 23 "מהו, אם בלעו את המרור לא יצא, בעבודה" 1989)

בקיצור, אנחנו רואים, כן להתפלל, וכן להתפלל, כל הזמן. כמו שאומרים, זורקים אותך מהחלון, אתה נכנס מהדלת. זורקים מהדלת, אתה נכנס מתחת לבלטות. לא חשוב איך. אתה כל הזמן משתדל ומשתדל להגיע לבורא על ידי התפילה. לבד, עם החברים, עם כל העולם, עבור החברים, עבור העשירייה, עבור כל העולם, כל הזמן, כל הזמן להיות בפנייה לבורא. זה התנאי הראשון להגיע להצלחה הרוחנית. כי אין לך למי לפנות, למי אתה תפנה? מי עוד קיים חוץ ממנו? ואם אתה לא פונה, אז לא. אתה רוצה להמתין, אז הוא ממתין. אנחנו צריכים לעורר אותו.

שאלה: אז אפשר להסתכל על זה גם הפוך? שכל רגע בחיים או יום בחיים או לא משנה, שעה בחיים שלא עשית תפילה, סתם, עבר, התבזבז?

וודאי. בטוח.

שאלה: אנחנו מדברים כל השבת על פנייה לבורא. אתה יוכל לתאר מה זה פנייה לבורא, איך פונים לבורא?

אני ממליץ לעשירייה לכתוב פנייה משותפת במחשב, כך שתוכלו לתקן אותה, לעשות שינויים, כמו שאתם כותבים מסמך. אנחנו עשירייה כזאת וכזאת, החלטנו לפנות אליך.. ותעשו פנייה, תחברו פנייה. מה אתם רוצים ממנו, מה אתם דורשים שהוא יעשה לכם, מה אתם רוצים שהוא ישתנה בכם, מה אתם דורשים ממנו, שאתם תשתנו וכולי וכולי. בבקשה. תעשו, אבל זו העבודה שלנו.

תלמיד: ברור שזו עבודה שלנו, אבל זה נשמע כמו פנייה אגואיסטית, מה אתם רוצים ממנו

בטח. רגע, פנייה זה לא אגואיסטי? בפנייה אני תמיד מבקש. רק תלוי מה אני מבקש. יש רק דבר אחד שאני יכול לבקש וזה לא אגואיסטי, גם את זה תבררו בכתיבה.

תלמיד: מה זה הדבר הזה?

אם הפנייה אגואיסטית, אז אין לי מה לפנות מלכתחילה. פנייה לא אגואיסטית היא כשאני מבקש שיהיה לי כוח השפעה. להיות למעלה מדעתי, שאני אהיה בכוח השפעה, באמונה למעלה מהדעת. על זה אני מבקש ואז מותר לי.

תלמיד: וזה לא אגואיסטי בגלל שזה מקרב אותנו לבורא?

זה בגלל שאני מבקש כוח השפעה.

תלמיד: שבסוף יעשה לו יותר נחת רוח?

יעשה לו נחת רוח, וודאי. כי אנחנו רוצים להיות כמוהו.

שאלה: לבורא יש כוח לעשות הכול, אבל לי אין כוח לעשות את הכול, אז איך אני יכול לבוא להשתוות?

רק על ידי תפילה, שאתה מבקש כוחות, שיהיו לך כוחות להשפיע כמו לבורא. על ידי התפילה, על ידי בקשה. וודאי שאתה מלכתחילה נברא בכוח הפוך מהבורא. הבורא כאן, אתה שם, ואתה ולא יכול להתקרב אליו. אבל אתה יכול לבקש ממנו, הוא נתן לך הכנות כך ואתה יכול לבקש ממנו, כוח השפעה. ואז הוא נותן לך כוח השפעה. על ידי כוח ההשפעה הזה, שאתה כל הזמן מבקש עוד יותר ועוד יותר, אתה מתקרב ומתקרב לבורא. ככה זה.

שאלה: השאלה היא, מי למעשה מבקש, אני כעשירייה או אני כאינדיבידואל, על מי מדבר הרב"ש כשהוא אומר לבקש?

רב"ש והמקובלים תמיד מדברים על אדם שנמצא בתוך עשירייה, ושיבקש על מה שכואב לו עבור העשירייה כש"ץ, כשליח ציבור, כמתפלל עבור העשירייה. כך נהוג.

שאלה: כשאדם נופל לתוך הגאווה שלו ומרגיש שהיא מפריעה לו, מהמקום הזה הוא יכול לשאת תפילה אמיתית?

ודאי שכן, כי את כל הרצונות האלו, האגואיסטיים, הבורא נותן לנו כדי שתהיה לנו אליו פנייה יותר חזקה. לכן, אתה נותן לי גאווה, אתה נותן לי עצלות, אתה נותן לי קנאה ועוד כל מיני כאלה דברים, תודה רבה. רק תן לי עכשיו כוח להתגבר על כל הדברים האלה שאפנה אליך למעלה מהם ואהפוך אותם לטובה.

שאלה: נניח שאנחנו עכשיו עושים את כל מה שאתה אומר, מגבירים בכמות, מגבירים באיכות, בונים ביחד תפילה וככה מקפידים ומתרכזים בזה, האם אנחנו צריכים לראות גם שינויים שקורים בנו בעקבות זה?

ודאי שכן. ואם לא רואים שינויים, לפנות לבורא ולשאול למה לא רואים שינויים. אנחנו עשינו כול מה שאתה רוצה, איפה מה שהבטחת לנו?

תלמיד: אז זה מה שצריך לעשות, לפנות לבורא ולהגיד לו למה לא רואים שינויים?

ודאי, שמעת ממני.

שאלה: מה זה כוח השפעה שאנחנו צריכים לבקש? איך לרצות את זה?

לרצות, או לדרוש. אפילו שלא רוצים, אפשר לדרוש. ככה זה.

שאלה: האם על ידי התפילה בעשירייה ניתן לקבל את המאור המחזיר למוטב או שצריך לשלב גם קריאת כתבי מקובלים, ודרכם להפעיל את התפילה?

מה פתאום? תתפללו מהלב, לא עם כל מיני חכמות.

שאלה: איך בונים תפילה עם כוונה נכונה?

קודם מבררים את הכוונה הנכונה, אחר כך מתפללים.

קריין: שוב קטע 36, של הרב"ש ב', "מהו, שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה."

"בזמן שהאדם, לאחר כל היגיעות, הוא רואה שאין הוא מסוגל לצאת משליטת הרצון לקבל לעצמו, אז הוא רואה בתוך הדעת, שרק ה' יכול לעזור לו. נמצא מה שאמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו", אין הוא צריך להאמין בזה "למעלה מהדעת", כמו שסתם עובדי ה', שמקיימים תו"מ, שהם מאמינים "למעלה מהדעת", שכך הוא, שהבורא עוזר להם. אלא, באלו אנשים, שהם רוצים לעבוד בע"מ להשפיע, אצלם זהו בתוך הדעת, עד כדי כך, שהם צריכים להאמין למעלה מהדעת, שה' כן יכול לעזור להם לצאת משליטת הרצון לקבל."

(הרב"ש, מאמר 24 "מהו, שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה" 1991)

שאלה: אני רואה שהעולם נהרס בחוץ. איך אני יכול לקחת את זה ולהביא לתוך העשירייה, ושם לעלות מעל הדעת?

זה שהעולם נהרס לנגד עינינו זה ברור לנו וזו רק ההתחלה, אתם תראו מה יהיה, יהיה יותר גרוע ממלחמת אטום, ממש ככה. הכול ייהרס, אבל בצורה כזאת שתאפשר לנו יחד עם זה להבין למה ובשביל מה זה נהרס, לאיזה עתיד זה נהרס. וזה לא שנברח מתוך ההרס לכל מיני כיוונים, אלא ההרס יהיה הדרגתי וילמד אותנו איך אנחנו צריכים להשתנות. זה מה שיהיה לנו. אנחנו צריכים ללמוד את הדברים האלה, את התהליך הזה. אתם רואים, הווירוס לא יעבור ויבואו עוד כל מיני בעיות, עכשיו יהיו בעיות בכלכלה, בעבודה, כל מיני בעיות חברתיות ונצטרך יחד עם זה להבין ולהסביר לאנשים מה בעצם קורה כאן. שהיד הנעלמת הזאת של הבורא מסדרת לנו תנאים שאנחנו נשתנה יפה וטוב.

עכשיו יהיו עשרות מיליוני אנשים מובטלים, ושישבו בבית, אין להם עבודה, בשביל מה? עד לפני אמצע המאה העשרים אף פעם אישה לא עבדה, במה הנשים עבדו? אנחנו צריכים להסביר לכולם שהעבודה צריכה להיות רוחנית, ולצורך הגשמי היא רק כדי להאכיל אותנו בדברים הכרחיים. ואז יהיה טוב והעולם שייהרס, כן, זה יפה, אני שמח לראות את זה. אתם תראו מה יקרה. עכשיו כולנו בורחים מהווירוס, אבל בינתיים יש לנו בעיות, החברה משתנה, את זה נראה יחד.

(סוף השיעור)