שיעור צהריים 06.05.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 652, מאמרי "שמעתי",

מאמר ר"ט. "ג' תנאים בתפילה"

קריין: אנחנו קוראים עכשיו מאמר "שמעתי", מאמר ר"ט, "ג' תנאים בתפילה". המאמר נמצא בספר "כתבי בעל הסולם", למי שיש ספר בעמוד 652. מאמר שמעתי, מאמר ר"ט, "ג' תנאים בתפילה".

רט. ג' תנאים בתפילה

"יש ג' תנאים בתפילה:

א. להאמין, שהוא יכול להושיע לו, אף על פי שיש לו תנאים הכי הגרועים מכל בני דורו, מכל מקום "היד ה' תקצר מלהושיע לו". שאם לא כן, הרי, חס ושלום, "אין בעל הבית יכול להציל את כליו".

ב. שכבר אין לו שום עצה. שמאי שהיה אפשר בכוחו לעשות, כבר עשה, ולא העלתה רפואה למכתו.

ג. שאם לא יעזור לו, טוב לו מותו מחייו. שענין תפילה הוא אבודה שבלב. שעד כמה שהוא בבחינת אבוד כך גודל התפילה. שבטח, שאין דומה למי שחסר לו מותרות, או למי שיצא פסק דינו למות, וחסר רק הוצאה לפועל. והוא כבר כבול בכבלי ברזל, והוא עומד ומתחנן לבקש על נפשו. שבטח לא ינום, ולא ישן, ולא מסיח דעת, אף רגע מלהתפלל על נפשו."

שאלה: בעל הסולם כותב בתנאי ג' "שאם לא יעזור לו, טוב לו מותו מחייו." למה ההרגשה הזאת לא מספיקה? למה צריך עוד שני תנאים, תנאי א' ותנאי ב', האם הם לא כלולים בתוך תנאי ג'?

מה אתה חושב שלא כלול?

תלמיד: תנאי א' הוא שצריך להאמין שהבורא יכול להושיע לו, ותנאי ב' הוא שכבר ניסה את הכול. ונראה שתנאי ג', שאם הבורא לא יעזור לו, אז טוב לו מותו מחייו, כולל את שני התנאים הקודמים. ההרגשה הזאת של "טוב לי מותי מחיי", היא כשכבר אין פתרון אחר.

ומה אז חסר? המחשבה שלך היא לא כמו של בעל הסולם.

תלמיד: אני מנסה להבין מה חסר. אני חושב שתנאי ג' מספיק, שאם האדם מרגיש שטוב לו מותו מחייו, אז כבר צריכה להיות מזה תפילה.

יש הרבה אנשים שמוכנים למות, זה לא כל כך בעיה, ואפילו שמחים מזה שעוד מעט הם ימותו. זאת אומרת, החיסרון שלהם לחיות הוא לא חיסרון אמיתי ומספיק שעליו מדובר כאן.

תלמיד: החיסרון שעליו מדובר הוא כלפי הרוחניות, כלפי להשפיע לבורא?

זה יותר חשוב. זה מה שאני רוצה, שיהיה לי חיסרון להשפיע לבורא יותר מחיסרון לחיות.

שאלה: שאלה כלפי תנאי ב', "שכבר אין לו שום עצה, שמה שהיה אפשר בכוחו לעשות, כבר עשה ולא העלתה רפואה למכתו". זה כאילו שבדקתי את התוצאה וראיתי שמה שעשיתי לא עבד, אבל אנחנו אומרים לא לבדוק את התוצאה אלא פשוט להתפלל נכון ככל האפשר.

אבל אם אתה מרגיש שכבר ביקשת על זה, יש לך שוב ושוב אותו דחף לחזור על זה ולבקש?

תלמיד: אז הבדיקה היא שכבר אין לי דחף?

יש כאן שאלה, איך אני אבקש כל יום על אותם דברים. פתחת פעם סידור?

תלמיד: כן, כמה פעמים.

אנשים כל יום פותחים את הסידור, הם יודעים את התפילות בעל פה, הם יודעים מה כתוב בכל דף ודף, וזה לא מפריע. אף אחד לא אומר, "אני כבר יודע בעל פה. פניתי אתמול, ביקשתי, היום אני כבר לא צריך", אלא כל יום "ויהיו בעיניך כחדשים", אתה צריך לפנות מחדש, עם רצון חדש, עם חיסרון, עם כאב חדש, ולהשתדל שזה יהיה כאב חדש.

שאלה: האם אפשר לבקש להרגיש את הייסורים של כל העולם כדי להגיע לתפילה כזאת על נפשי?

אדם צריך להשתדל להגיד בלב ואחר כך בשפתיים, וזאת התפילה הנכונה.

שאלה: כל מצב שקורה לבן אדם בחיים כביכול מעורר בו תפילה חדשה, תפילה שונה. אני לא מצליחה לקשור בין מה שמתחולל בלב של האדם, מפני שהבורא יצר לו את כל העולם הזה, את כל המצבים, לבין התפילה שהוא צריך להגיע אליה בסוף. איך לעבוד עם מה שקורה אצלי בלב כדי להגיע לתפילה נכונה?

אנחנו לומדים מכתבי מקובלים שאנחנו צריכים להגיע לתיקון הכללי השלם. התיקון הכללי השלם הוא שכולנו נחזור למערכת אדם הראשון, להיות כאיש אחד בלב אחד, כולם. לא חלק ולא 99% אלא 100%. שכל הרצונות שמיועדים לבני אדם, כל הרצונות האלה יתחברו כאיש אחד בלב אחד. בצורה כזאת אנחנו מגיעים גם לקבלת החסרונות וגם לקבלת הכוחות מלמעלה, ונוכל להיות כאדם הראשון כולנו יחד, שזה גמר התיקון.

תלמיד: כשאדם מקבל איזשהו מצב בחיים, הוא צריך לברר מה התפילה האמיתית שיש בליבו או שהוא צריך להגיד "לא מעניין אותי, לא משנה מה אני עובר, אני אתפלל עבור החיבור"?

הוא צריך לברר מה שיש בעמקי ליבו, ככל שמסוגל.

תלמיד: בטוח שמה שיש בלב שלי זה גם אגו, אז איך אם אני מצליחה לברר מה יש בלב שלי, מה הבקשה האמיתית שמסתתרת שם, איך אני עובדת איתה עכשיו כדי שזו לא תהיה סתם תפילה מנותקת מהמערכת?

צריכים ללמוד. לקרוא את כל המאמרים שבהם כתוב על זה, ובכלל, עניין התפילה זה עניין מאוד חשוב, צריכים ללמוד את זה. זה נקרא "ביאורי התפילה".

תלמיד: אפשר לתת איזו עצה לתחילה של העבודה הנכונה?

בכתבי רב"ש במיוחד הוא מדבר על זה, אבל בכלל כל המקובלים מדברים על תפילה, כי חוץ מתפילה אין לנו מה לעשות, רק להתחבר למילות התפילה ולהעלות אותן לבורא, ואת הטקסטים האלה כבר כתבו לנו מקובלים במשך אלפי שנים.

תלמיד: הבורא שומע את מה שבלב של האדם או את התפילה שהוא יקרא מהספר?

הבורא שומע מה שיוצא מהלב של האדם.

תלמיד: אז במה הקריאה מועילה לנו?

לאדם קשה למצוא מילים, אבל אם הוא מוצא את המילים בלי ספרים, גם טוב.

שאלה: כל העבודה שלנו בעשירייה, בלב ובמוח, היא תפילה, ופה בעל הסולם נותן שלושה תנאים מאוד ברורים לתפילה ואני לא מוצא את הקשר בין מה שאנחנו עושים יום יום לבין התנאים הספציפיים האלו שהוא נותן.

אז קח את שלושת התנאים האלו, תרשום אותם לפניך ותלך שבוע ימים ותחשוב כל הזמן איך אתה מסדר את מה שיש לך להגיד לבורא לפי המשפטים האלו.

תלמיד: שלושתם ביחד או אחד אחד?

אפילו אחד אחד.

שאלה: כשהאדם מבקש מהבורא שיציל אותו מהאגו, מהי התוצאה הנכונה מהתפילה שלו, הכרת הרע יותר גדולה או ישועה והצלה מהאגו?

הכול תלוי במה שהוא מבקש.

תלמידה: על מה צריך לבקש?

את זה אני לא אגיד לך אף פעם. זה הלב צריך להגיד לאדם מה הוא צריך לבקש מהבורא.

שאלה: הוא כותב בתנאי א' "להאמין, שהוא יכול להושיע לו, אף על פי שיש לו תנאים הכי גרועים מכל בני דורו," מה הכוונה, לאיזה תנאים הכי גרועים מכל בני דורו הוא מתכוון?

נגיד שהוא מסכן, אומלל, לא מוצלח כמוך, שאתה מרגיש את עצמך ממש האחרון בין כל באי עולם, בין כולם, ואתה פונה בכל זאת לבורא, אמנם אתה מרגיש ש"אין לי שום סיכוי בכלום" ואתה בכל זאת פונה אליו ומבקש. תנסה. דווקא מ"ממעמקים קראתיך ה'", זאת אומרת שאדם מרגיש שהוא ממש נמצא במצבים הכי גרועים, הכי נמוכים, משם, אם הוא מעלה את עצמו לבקשה, אז יכול לקבל את הישועה.

שאלה: ג' תנאים בתפילה, כלומר להאמין שיש לבורא את מה שהוא יכול לתת וזה שעשיתי כל מה שבכוחי וש"טוב לי מותי מחיי", איך להגיע לכל התנאים האלה, שזה באמת יתקיים בתוך הלב שלי?

כמה פעמים ביקשת על זה?

תלמיד: זאת בדיוק השאלה, צריך לבקש שהתנאים האלה יתקיימו בלב? אף פעם לא ביקשתי שהתנאים האלה יתקיימו באמת, אלא פשוט ביקשתי מהבורא על חיבור, על קשר בין החברים, על העשירייה, אבל על התנאים האלה אף פעם לא ביקשתי.

למה?

תלמיד: אני לא יודע. תמיד דיברנו על זה שצריך לבקש רק על חיבור בין החברים, אבל כדי שהתנאים האלה יתקיימו, אני אפילו לא יודע איך לבקש את זה נכון.

לבקש צריכים תמיד במילים פשוטות, שהן מובנות ללב שלך ואתה לא מסובב אותן לאילו כיוונים שיוצא מזה משהו לא מסודר ולא פשוט. התפילה צריכה להיות הכי פשוטה, הכי ישירה, מגיעה מלב אל לב והכי טוב מלב שבור.

תלמיד: יש לנו מצבים שונים, גם של לב שבור שלפעמים מרגישים ויש רצון לבקש במילים פשוטות, אבל הבקשה הזאת תמיד רחוקה ממני, כפי שהוא כותב כאן במאמר. זה כביכול בקשה נמוכה, לא גבוהה, זה כאילו בקשה על עצמי בדרך כלל, אם באמת לבקש באופן כנה. איך להגיע למצב הגבוה יותר?

לא צריכים להגיע למצבים גבוהים, לרגשות מיוחדים. צריכים לבקש פשוט מתוך עמקי הלב ודרך בכי פשוט, דרך שברון לב וזהו, זה יצליח. העיקר זה יום יום, ובהכנה אתה מבקש שהבורא לא יעזוב אותך וכמו שאתמול ביקשת, היום אתה מבקש גם, אפילו באותן המילים, אבל אתה מבקש ממנו בכוח נוסף. תנסה, תראה עד כמה שיום יום תהיה לך תפילה אחרת.

שאלה: איך אוכל לרומם את תכונת התפילה כך שנוכל לעורר את המצב הזה של "אבודה שבלב" כמו שכתוב?

אם אתה מדבר על מילים שבאות מתוך ליבך, אז זה נקרא "עבודה שבלב". רב"ש כותב שם במקום אחר, שאין תפילה כמו מי שמתחנן שחסר לו, כמו איזה רב גדול שעולה על הבמה ובוכה שהוא צריך שם 10,000 דולר לקנות איזו טבעת לאשתו, לרבנית, אתם זוכרים את זה? אני פחדתי שרב"ש כתב את הדברים האלה, אבל הוא כתב.

לכן תנסו להגיד אותם הדברים, לא בהרבה מילים, שזה לא יהיה בלחץ, אבל שזה יהיה כל פעם יותר מפנימיות הלב. תנסו.

שאלה: נאמר שכל אחד שמתפלל על עצמו, מביא חורבן לנפשו.

נכון. למשל חס ושלום, אני מתפלל עבור עצמי בלבד, אז בזה אני חותך את עצמי מכל הציבור, אז זו כבר לא תפילה בציבור, זה כבר לא יכול לעלות לבורא. ואני יכול לשבת ולבכות על הרצפה לא יודע כמה זמן, זה לא יעזור מפני שהתפילה היא לא בציבור, היא לא תפילה על החיבור שעולה לבורא מתוך החיבור.

קחו דף נייר ותרשמו שם את כל התנאים איך לפנות לבורא, אין לנו יותר מה לעשות בחיים. הגענו לכאן כדי לדעת איך לפנות לבורא שיסדר לנו את החיים.

תלמידה: אבל אם אני רואה שהרע הזה מתגלה בתוכי, ביחסים עם החברות, האם אני לא יכולה לבקש מהבורא להיתקן, הרי הרע שיש בי זה הרע שלי. איך להתייחס לזה?

כך אנחנו מתפללים, "על הצדיקים ועל החסידים..", וכן הלאה ובסוף "ועלינו". אנחנו בסוף. גם את עצמנו אנחנו מזכירים, ומבקשים שיהיה תיקון גם עלינו אבל במילה האחרונה של הפנייה לבורא.

שאלה: איך לכוון את עצמי, איך לבדוק את עצמי שאני באמת מגיעה לתנאי השלישי הזה, ש"טוב לי מותי מחיי", שהתפילה באמת תהיה על מנת להשפיע? לבנות נכון את החיסרון ולא שהאדם מנסה ומתפלל על כולם, אבל אז פתאום הוא אומר לעצמו "יופי, כל הכבוד, הצלחתי". מהי העבודה הזאת?

זה כדי שהאדם יבדוק את עצמו.

תלמידה: איך לבדוק את עצמי נכון ואיך לעבוד, מה לעשות איך לתרגל את זה?

אני כרגע לא יכול להסביר אבל בהמשך אתם תבינו.

שאלה: התנאי הראשון להאמין שהוא יכול להושיע לו?

כן.

תלמיד: איך מגיעים לאמונה כזאת אם לא מרגישים ש"טוב לי מותו מחייו"?

זה לא רק שטוב לו מותו מחייו, אלא שבאמת אין בעולם עוד כוח שיכול לעזור לאדם. רק הבורא. פשוט מאוד.

תלמיד: אז מה היא האמונה הזאת, היא בהרגשה? זו ידיעה?

ידיעה, הרגשה, כל מה שיש לך. תכניס את הכול לפנייה הזאת.

שאלה: האדם מודד את עצמו כל תפילה לפי שלושת התנאים האלה, לא רק שלא עומדת שום תפילה בתנאים האלה, אלא אפילו לא קרובה, אז מה לעשות עם כל התפילות האלה שהן לא לפי התנאים?

הן לא מתקבלות.

תלמיד: אז מה לעשות, אם כך מה העבודה? רוב התפילות הן לא כאלה, הן משהו חלש כזה.

מה זה משהו חלש? חיסרון צריך להיות חיסרון, הוא צריך להיות אמיתי, כשהאדם אומר "טוב לי מותי מחיי", אם אני לא מקבל תשובה על הבקשה שלי. איך להגיע לזה? מאוד פשוט, על ידי המאור המחזיר למוטב. איך מגיע המאור המחזיר למוטב? כשהאדם מתפלל מתוך המניין.

תלמיד: ומתוך המניין אפשר תפילות לא כאלה חזקות? תפילות יותר קלות?

לא כדאי לך לבזבז את עצמך על סתם בקשות, שאתה מבקש.

תלמיד: רוב התפילות הנכונות עבור חיבור, עבור עשירייה, עבור חברים, הן לא באמת מהלב, הן מאולצות. אני יודע שצריך כך וכך אז אני מתפלל.

אז כאן אתה צריך לעבוד. אתה והחברה שלך בלהשפיע איש את רעהו יעזורו, שאתם תרגישו עד כמה שזה דווקא חשוב.

תלמיד: ובינתיים אפשר להתפלל מאולץ? כאילו לא "טוב לי מותי מחיי", אם החברים לא התחברו אבל אני יודע שכך צריך וכך אני מתפלל בכל זאת למרות שזה לא באמת.

אז תבקש שיהיה לך רצון לזה יותר חזק יותר אמיתי, אבל באותו כיוון.

שאלה: מהי החשיבות של התפילה לפני התפילה?

תפילה לפני התפילה זאת הכנה שהאדם רוצה לכוון את הלב שלו. יש לנו גם באותן התפילות. "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם", שאנחנו מחלקים לו כל מיני תארים וכמה הוא גדול וכמה שאנחנו רוצים לשייך את עצמנו אליו, עוד לפני הבקשות, זו כאילו הכנה, כניסה מצב של התחברות. וזו תחילת התפילה.

תלמיד: אמרת שהעבודה היא להגיע לרצות את החיבור, שזה יהיה הדבר העיקרי, היחידי, השלם.

לקיים את חוק השתוות הצורה.

תלמיד: שזה חיבור. בעבודה יש פנייה של האדם מההתחלה לבורא ככוח חיצוני לו, "תעשה, תעזור לי", או שהאדם רק עובד עם עצמו, כאילו לכייל את עצמו לחיבור. בתפיסה שלי יש כאילו הבדל בין שני הדברים האלה.

אני מבין אבל אין לי במה לעזור. תקרא מאמרי רב"ש ואתה תמצא שם את כל התשובות.

שאלה: היום התאספנו יחד לשיעור שבת בחדר משותף, כולנו מעשיריות שונות. האם אפשר לומר שזאת תפילה עבור האזור שלנו, המדינה שלנו, ההתפתחות שלנו?

אני לא חושב שזאת תפילה נכונה. זה ממש מה שחסר לכל העולם, מה שחסר לכל הנבראים, מה שחסר לבורא שאתם כך פונים אליו? תחשבו עם מה כדאי לכן לפנות, עם דברים יותר חזקים ונחוצים.

שאלה: אני מנסה להבין את האמירה הזאת שצריך להתפלל כל היום. איך עושים את זה בפועל? לפני שאני הולכת לישון אני מבקשת מהבורא שבזמן השינה אני גם אתפלל, ולפעמים אני שומעת ניגוני בעל הסולם. האם זה אומר שבמהלך היום כשאני נמצאת במשרד אני צריכה להיות רגישה לתגובה שלי לאנשים אחרים שנמצאים בסבל? שאני אפילו לא שמה לב שאני צריכה לבקש מהבורא לעזור להם?

כן, ודאי שכן. אנחנו קוראים את זה בהרבה מקורות. אין כאן שאלה. האדם צריך להרגיש את עצמו האחרון מכל האנושות, ואז הוא זוכה לתגובה מהבורא.

תלמידה: האם ניגוני בעל הסולם הן תפילות? הם תמיד מעוררים בנו רצון חזק לתפילה כשאני מאזינה להם.

גם זה נכון.

שאלה: אנחנו עשינו תרגיל של תפילה בעשירייה לאורך כל היום, וחילקנו את זה בינינו לאורך כל היום ואז בדקנו. כל עשירייה הרגישה שהתפילה הזו שבהתחלה הייתה רק עבור החברות, הרגישה את הנחיצות להעביר את התפילה הזאת לכל השאר. רציתי לדעת מה קורה בתרגיל כזה כמו שעשינו? האם מתפילה שאנחנו מתחילות לבקש על החברות ואחרי זה מתגלה רצון להעביר את זה הלאה, האם כך אנחנו יכולים גם להתפלל על כל הנשמה של אדם הראשון?

כן. זה בניגוד למה שדיברנו קודם צריכים להגיד כך, שכל תפילה בכל רגע שאדם מעלה היא מגיעה בכל זאת למקום הנכון ומקבלת תגובה. לכן לא לזלזל שאין לי תפילות, אין לי מילים נכונות, אני לא יכול להיות מקושר עם הבורא, אז כך נסחוב את הזמן, נשרוף את הזמן ומה שיש, יש. זה לא נכון, אלא דווקא הדברים שהכי נראים לנו לא מועילים, אנחנו צריכים בכל זאת לחבר אותם ולעלות אותם ולהציג כלפי הבורא כי בכל זאת הוא עונה על כולם.

זה פלא שמצד אחד אנחנו אומרים שרק תפילה כזאת וכזאת היא זוכה לתגובה, ומצד שני אנחנו אומרים כל תפילה שהיא לא חשוב, בכל זאת היא גם זוכה לתגובה. לכן כדאי להתפלל בכל מקרה ולבקש על רצון הכי קל וחלש, ואתם תראו ש"פרוטה ופרוטה מצטברת לחשבון גדול" ובאה תשובה אמיתית.

שאלה: אנחנו אומרים "טוב לי מותי מחיי", צריך להגיע לדבר הזה. ואמרת שבעצם הגענו כדי ללמוד איך לדבר עם הבורא.

נכון.

תלמיד: ואנחנו מדברים על "ואהבת לרעך", על חיבור בעשירייה, על להשפיע, על השתוות הצורה עם הבורא. מה הקטע עם המוות עכשיו? איזה מוות? אני עכשיו צריך לחשוב על המוות? על המושג הזה בכלל? מוות בשבילי זו סתם מילה, אני לא באמת יכול להרגיש מה זה. אנחנו כאילו זורקים את זה באוויר הרבה פעמים אבל נראה שזה משהו שצריך להרגיש אותו.

כל אחד לפי כמה שהוא מסוגל, אין לי מה להגיד, אין לי מה להוסיף.

שאלה: כשמתגלה חלק שבור וקשה מאוד, אני מרגישה שאני לא יכולה להתגבר עליו, אבל באותה נשימה אני יודעת שבמה שהבורא מכה הוא גם מרפא. איך לעמוד בין שני המצבים האלה, האחד, לדעת שמה שהתגלה הוא לטובת המשך ההתפתחות והגדילה, והאחר, שכמעט אי אפשר לשאת זאת?

חסרה לך חברה. את לבד לא תצליחי, צריך שיהיו הרבה חברות סביבך וכך תצליחו יחד.

שאלה: האם כשאני מרגישה בכאב האנושות ומתחננת בבכי לבורא שיעזור לה, זאת תפילה?

כן.

שאלה: אמרת שתנאי ג' הוא, שיהיה רצון להשפיע לה' יותר חזק ממוות. למה הוא כל כך רוצה להשפיע?

מהכרת גדלות הבורא, שאין מישהו יותר גדול, אין פעולה יותר גדולה, אין מישהו יותר גדול לשייך את עצמו אליו מלבד הבורא, ולכן הוא רוצה להיות קשור אליו כך ש"טוב לי מותי מחיי".

תלמיד: כשאני מסתכל על רגעי החסד בהם יש תפילה בלב, אז אני רוצה להיות קשור אל הבורא ורוצה שהחברים יהיו קשורים אליו, אבל אני לא רוצה להשפיע לו, אלו שני דברים שונים. להשפיע לו זה שיהיה לו טוב ולא שאהיה קשור אליו.

לא נכון, הבורא אינו בעל חיסרון ואתה לא צריך להשפיע לו. אין משהו שתשפיע לו ויגיע אליו, החשבון הזה לגמרי לא נכון. החשבון הוא שמה שאתה רוצה להשפיע לו, יחזור אליך, וכאן אתה צריך לעשות חשבון כפול. נדבר על זה אחר כך.

שאלה: אנחנו ועוד הרבה עשיריות מרכיבות תפילה כל יום. בדרך לתפילה מורגשת הבקשה האישית של כל חברה ואז נוצרת התפילה המשותפת. מהו התהליך שבו מורגש קודם כל החיסרון של החברות ואז נוצר הדבר המשותף כלפי הבורא?

לא, להתכלל עם כל החסרונות שלנו לחיסרון אחד זו עבודה אחרת לגמרי, זו כבר נקודה מאוד גבוהה. אבל אפילו בלי להתכלל בחיסרון האחד הזה אנחנו יכולים להיות יותר קרובים זה אל זה וכך לפעול כלפי הבורא. אנחנו מסכמים בינינו שאנחנו רוצים להתפלל על הנקודה הזו ואז כל אחד מתפלל מתוך ליבו. תבדקו איך אפשר לעשות זאת, זו לא בעיה. אם תחשבו יחד על החיבור שלכם, על חיבור הרצונות, על חיבור התפילה, על הגעה לבורא כולנו יחד, אז תרגישו מהר מאוד כמה אתם נמצאים בזה. תנסו.

שאלה: האם תהילים מקבלים יותר מענה מתפילה פשוטה?

לא יותר מתפילה מעומק הלב.

שאלה: כשאנחנו פונות יחד אל הבורא בתפילה, האם חשוב שנרגיש את הבורא כמשהו רחוק וגדול או כמשהו טוב וקרוב אלינו, והאם חשוב באיזו צורה אנחנו מרגישות את הבורא יחד כרגע?

כן, זה חשוב. תנסו להתחבר בלב אחד ולפנות לבורא אחד, זה צריך להיות בעצם המאמץ היומיומי.

שאלה: תיארת בצורה מאוד רגשית שאנחנו צריכים להגיע לתפילה פשוטה. איך לעשות את הבירור בעשירייה או בצורה אישית, כך שבאמת נוכל לפתוח את הלב בצורה פשוטה ולשטוח את הבקשה שלנו לבורא?

אני לא יודע, אם תנסו אז אני מקווה שתצליחו.

שאלה: אנחנו מתפללים בבוקר ואחר הצהרים ושולחים את המחשבות לצ'אט של הקבוצה, ובערב יש לנו תפילה אחת המורכבת מכל המחשבות האלה. לפעמים אני הולכת לאיבוד בכל המילים והביטויים האלה ולפעמים אני ריקה לחלוטין, לא רוצה לבקש שום דבר. איך לגשת לתפילה הקבוצתית הזאת ולפנות לבורא בצורה נכונה?

אני לא יודע. אתן צריכות לנסות כל מיני גישות, לא לעצור אלא כמה שיותר מהר להגיע למצב שאתן מתחברות יחד ביניכן ולבורא, ובתוך החיבור משתדלות להכניס את כול ההרגשה המשותפת שלכן.

שאלה: בתחילת השיעור ענית לחבר ושאלת למה הוא לא מברר את התנאים לתפילה. האם אנחנו צריכים לברר את התנאים לתפילה לפני שאנחנו כותבים תפילה בעשירייה?

נכון. אחרת התפילה שלכם לא כל כך שווה.

תלמידה: האם התנאים הם מה שקראנו במאמר, שמי שאני פונה אליו יכול לתת לי את מה אני מבקשת?

כן.

תלמידה: איך לברר בעשירייה את התנאים האלה?

את זה תבררו.

שאלה: שמעתי שחוץ מתפילה אין לנו מה לתת, ומי שמתפלל על חברו נענה תחילה. בזמן האחרון אנחנו מדברים הרבה על לשמה, האם לשמה זאת התפילה עבור הזולת?

לשמה אלו מחשבות, רצונות, בקשות, תפילות, שיוצאות מהרצון להשפיע.

תלמידה: אבל אם אנחנו אומרים שלשמה זאת תכונת ההשפעה, היכולת להשפיע, אז יוצא שאם אני רוכשת את תכונת ההשפעה, אז זאת התפילה. האם לשמה זו דרגת התפילה?

לא. לשמה זו מדרגה של התעלות מעל האגו.

שאלה: בעל הסולם כותב על ג' תנאים בתפילה, אבל הוא לא כותב פה על זה שהתפילה צריכה להיות בציבור. מה מוסיף לנו הכלל הזה שהתפילה צריכה להיות בציבור?

כל העבודה שלנו היא כדי להגיע לציבור, לעשירייה, לעשר עשיריות, למאה עשיריות וכן הלאה.

תלמיד: אבל אתה אומר שאנחנו צריכים להשתוקק לזה שהתפילה לבורא תהיה משותפת מתוך הלב המשותף.

כן.

תלמיד: וזה הרבה פעמים מביא למחשבה האם גם החברים שלי נמצאים באותה תפילה, האם אנחנו בכלל מצליחים בתפילה כי אנחנו לא באותה כוונה, וזה מכביד. האם תפילה לא נענית אם בן אדם מעלה אותה אישית מעומק הלב, אלא זה חייב יכול להיות מתוך הציבור?

הוא לא יכול להעלות את התפילה מעומק הלב שלו אם הוא לא מחובר לאחרים. אין דבר כזה עומק הלב של האדם עצמו.

תלמיד: כלומר להיות בתפילה בציבור זה לא אומר שאני צריך בו זמנית להיות בתפילה עם האחרים אלא היא צריכה להיות למען האחרים.

גם למען האחרים וגם יחד עם האחרים, ולכן היא נקראת תפילה בציבור.

שאלה: אנחנו מדברים על פנייה מעומק הלב, וזה מחזיר אותי לרב"ש שאמר לך "למה לא ביקשת?". מה זה הרגע הזה?

אנחנו צריכים להיות כל הזמן בבקשות כלפי הבורא, על זה כתוב "הלוואי שיתפלל כל היום". כמו ילד קטן, כשהוא רוצה לגדול הוא לא עושה חשבון עם ההורים אלא הוא רק דורש.

(סוף השיעור)