heb_o_rav_bs-akdama-panim-meirot_2010-07-26_lesson_bb_n1

הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות"

("כתבי בעל הסולם", עמ' 133)

(אות א' - אות ב')

שיעור 1

שיעור בוקר 26.07.10 -אחרי עריכה

החלטנו עוד פעם לעבור על ההקדמה הזאת מפני שבכל זאת לא עברנו עליה מספיק פעמים בשנים שעברו ויש בה עוד כמה נקודות כאלו שהן מאוד קריטיות להבנת התהליך שאנחנו עוברים, במיוחד מה ששייך לשבירה והתכללות.

1. 1. אות א'

"בשלהי עוקצין לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. ויש להשכיל בו רבות:

א. מאין הוכיחו שאין יותר טוב לישראל מהשלום.

ב. שבהכתוב מפורש שהשלום היא הברכה בעצמה, שכתוב נתינה בעוז וברכה בשלום ולדבריהם היה לו לומר נתינה בשלום.

ג. למה נתחבר מאמר הזה לסיום הש"ס. גם צריך להבין פי' המלות דשלום ועוז, והורתם.

וכדי לפרש מאמר הזה על תכנו האמיתי, מוכרחין אנו לבוא בדרך ארוכה. כי עומק לב בעלי הגדה לאין חקר. ובצדק דיבר הרב בעל אפיקי יהודא ז"ל, בפירוש דברי חז"ל, על הפסוק, סמכוני באשישות אלו הלכות, רפדוני בתפוחים אלו הגדות, ופירשו ז"ל, כי כל עניני התורה והמצוה, יש בהם נגלה ונסתר, כמוש"כ תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבר על אופניו, אמנם ההלכות דומין לאשישי יין, אשר הנותן לחבירו מתנה גביע כסף עם יין, הרי תוכו וברו שניהם חשובים, שהרי גם הגביע יש לו ערך בפני עצמו, כמו היין שבתוכו, משא"כ ההגדות, המה נמשלים לתפוחים, שתוכו נאכל וחיצוניותו נזרקת, שאין להחיצוניות ערך של כלום, ונמצא כל הערך והחשיבות רק בהפנימיות והתוך. וכן בדברי הגדה אין בהפשטיות הנראה לעינים שום מובן וחפץ, זולת בתוכן הפנימי הגנוז בהדברים, שאינם נבנים אלא על אדני חכמת האמת, המסור ליחידי סגולה, עכ"ל בשינוי לשון.

ומי יהין להוציא זה מלב ההמון, ולברר דרכיהם, שאין השגתם שלימה גם בשני חלקי התורה הנק' פשט ודרוש. אשר סדר ד' חלקי התורה פרד"ס לפי דעתם, שמתחילה מבינים הפשט, ואח"כ הדרוש, ואח"כ הרמז, ובסוף הכל מבינים הסוד. אמנם איתא, בסידור הגר"א ז"ל שתחילת ההשגה מתחלת מהסוד, ואחר שמשיגין חלק הסוד שבתורה, אפשר להשיג חלק הדרוש ואח"כ חלק הרמז ואחר שזוכה האדם להשתלם בג' חלקי התורה האלו על בוריים. אז זוכה להשיג חלק הפשט שבתורה ע"כ. והיינו דאמרו ז"ל במסכת תענית זכה נעשה לו סם חיים לא זכה נעשה לו סם מות ע"כ. כי לזכיה גדולה אנו צריכים להבין בפשטי המקראות. להיותינו מחוייבים להשיג מקודם ג' החלקים שבפנימיות התורה, אשר הפשט מלביש אותם, והפשט לא יופשט, ואם עדיין לא זכה לזה, לרחמים גדולים הוא צריך שלא יהיה נעשית לו סמא דמותא [סם המוות] ח"ו, ולאפוקי מטענת המתרשלים בהשגת הפנימיות, ואומרים בלבם דיינו בהשגת הפשט, והלואי שנשיג אותה, והיינו שמחים בחלקינו, שדבריהם דומים למי שרוצה לעלות על המדרגה הרביעית, בטרם שיפסוע על ג' מדרגות הראשונות."

מסבירים לנו (ראה שרטוט מס. 1) שכּל התורה נמצאת לפנינו בהשגה. היא בעצמה, בשלֵמותה. האלוקות שמתגלה, מתגלה בעצמה כשלם, אבל כשמתגלה לנו, מתגלה בהתאם לכמה שאנחנו מסוגלים לתפוס, להבין, להרגיש, לגלות אותה, לפי החוק של השתוות הכלים לאורות. ואז אנחנו מגלים את האלוקות בהדרגה. סוד, דרוש, רמז, פשט, כך זה מלמטה למעלה, מהעולם שלנו.

שרטוט מס.1

(ראה שרטוט מס.1) מהעולם הזה אנחנו מתחילים לעלות בהשגה. בעולם הזה אנחנו לא מגלים כלום, אין לנו שום הבנה בתורה, אנחנו חושבים שזה הכול סיפורים. כשמתחילים לעלות להשגת התורה, אנחנו מתחילים קודם לעלות מהסיפורים לסוד, לדרוש, לרמז ואחר כך לפשט. כך אנחנו עושים אם אנחנו מתקדמים נכון.

וזה בהתאם לדרגות שלנו, שאנחנו פוסעים בגילוי האלוקות בעולמות עשייה, יצירה, בריאה, אצילות. רק בעולם האצילות, כשאנחנו עולים מעל הפרסא, אנחנו כבר מגלים את האורות. אור החכמה יכול להתגלות בתוך לבוש דחסדים. הטבור במקביל לא"ק, וצמצום א' מקביל לא"ס. רק באצילות אנחנו מגיעים לפשט.

שאלה: אתה יכול להסביר מה הכוונה להיכנס ל"סוד" ואחרי זה ל"דרוש" וכן הלאה?

כשאני נכנס לזה ולומד, אני מרגיש ומגלה שזה הסוד אבל יש לי עם זה קשר, אני קובע שזה סוד. אני יודע שאני לא מבדיל בין זה לזה, או לא יודע את הקשר בין זה לזה. כמו תינוק או ילד קטן, שרוצה לדעת ולדעת וכל הדברים בשבילו הם סוד, אבל הוא נמצא איתם במגע.

לפני כן אנחנו חושבים שהכול זה סיפורים. "מה זו התורה"? "לא ידוע, מדברת על מוסר, איך להתנהג בעולם הזה למשל אם יש לך בעיה עם השכן, או עם מישהו, איך לבנות את החיים שלנו כאן". לא מבינים שהתורה בכלל לא שייכת לעולם שלנו. היא קדוּשה, היא נבדלת, היא כולה רוחניות, מדברת רק על תיקון הנשמה, "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין"¹.

רק על תיקונים מדברים בה, על תרי"ג רצונות שלנו שצריכים לעבור תיקונים מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. ובמידה שאתה מתקן, אתה מגלה את הדברים. זאת אומרת שאם אתה כבר מתקן את העביות דשורש שלך (ראה שרטוט מס.1), אתה מגלה את היחס הזה בסוד. אתה עוד לא יכול להיות בזה, אבל כמו תינוק, אתה שייך לזה ועדיין לא מבין שום דבר.

דרוּש. אתה כבר דוֹרש בזה, "איך זה קשור לזה, איך זה שייך לזה"? זה כבר לא בצורה פסיבית שאתה נמצא בזה ואתה לא יודע בכלל במה למשוך ועל מה ללחוץ. "דרוש" נקרא, שאתה מתחיל בצורה אקטיבית לברר את הדברים, כמו בעולם שלנו. אז זה נקרא במקום אור הנפש (ראה שרטוט מס.1) אור הרוח כי אתה כבר זז, אתה כבר עושה משהו ולכן זה נקרא "רוח", תנועה. במקום שורש, יש לך עביות א'.

אחר כך רֶמז. מה זה "רמז"? כשאתה כבר מבין במשהו שדבר כנראה קשור לדבר, כבר יש לך איזה מין ניחוש. מאיפה יש? כי אתה נמצא בעולם הבריאה, בעולם הבריאה יש לך כבר כלים של בינה. אתה כבר דומה לאלוקות במשהו, ולכן אתה כבר מבין ברמיזא את מה שקיים. זה לא גלוי לך, אבל אפילו שזה בהסתר, אתה מבין איך שזה עובד.

בב' דעביות יש נשמה, שזה כבר אור בינה, דרגת בינה, בא' דעביות יש רוח ובשורש נפש. בב' דעביות יש כבר הרגשה, יש בית המקדש, קודש הקודשים. ופשט זה כבר כשהכול ברור ומתברר, ויש מגע עם הבורא בצורה ברורה. סוד, דרוש ורמז זה כבר שורש, א', ב' ובפשט יש אור חכמה, שזה עביות ג', ו-ד'.

שאלה: לא כל כך ברור איך מצד אחד יכול להיות גילוי ומצד שני עדיין הסתרה.

אני נותן לך דוגמא מהחיים האלו. אתה יכול להתלבש בילד שנמצא לידך, ולבחון איך שהוא מבין או לא מבין? איך שהוא נמצא עם הדברים. אנחנו נמצאים בכל דבר. כל הפרדס הזה נמצא כל פעם אתנו. זה היחס שלי לדברים שמובנים, פעם פחות ופעם יותר, אלה רומזים לי על זה, ואלה אני לא מבין. תמיד זה כך.

גם בעולם שלנו, כל דרגה, כל השגה, יש לה פרדס, כי בכל גישה שלי יש ה-ו-י-ה. יש דברים שאני מבין או שלא, ברמז, בסוד. רק צריכים להבין שסוד הוא גם תפיסה. אני לא יכול להצביע על כלום, אבל אני שייך לזה. אני יודע שזאת מערכת גדולה, כמו תינוק ברחם. אני מבטל את עצמי, אין לי שום השגה, שום הבנה. רק ביטול, זה מה שאני יודע.

אני לא עושה שום ביקורת על העליון, אני רק בביטול. אבל ביטול בהבנה למה אני לא עושה ביקורת, ולמה אני לא מבין אותו, ולמה בצורה כזאת אני כן שייך אליו. את זה אני חוקר. ואז יוצא שיש לי בזה המון עבודה. על ידי זה אני גודל, פתאום יש לי נימים וכל מיני התפתחויות עד לעצמות, הכל גודל בפנים. מאיפה? למה אני צריך לבטל את עצמי, מה אני מקבל מזה, למי אני שייך, איך הוא מכיל אותי? אני רוכש קצת מכל הדברים האלה, אני מתחיל לשמוע אותו.

אומרים שמקבלים את כל האורות. עובר במֵי אמו אוכל מה שאמו אוכלת, נר דולק לראשו, מלמדים לו כל התורה כולה. רק באיזו צורה? בצורת נפש. זה דבר גדול מאוד. מה שיש אחר כך בכל המדרגות, זו דרגת העיבור שהיא הדרגה הראשונה והיא רק מתפתחת. לכן כל כך קשה לנו להשיג את הדרגה הראשונה הזאת. אנחנו אומרים שמהדרגה הראשונה ממש "יוצאת הנשמה". מקבלים נשמה, זה נקרא שיוצאת הנשמה. כי אחר כך יש רק הכפלה של אותה המדרגה. היא רק גודלת, אבל אתה כבר אוחז בה, כבר יש לך משהו ביד, ואתה מוסיף כל מיני פרטים שבה.

שאלה: אם תשאל היום אנשים ברחוב, מה זה "פרדס", כמעט כולם יגידו, "ההוא שהשתגע שם וההוא שהתפקר", מה עומד מאחורי הדברים האלה?

רואים שהמקובלים עשו עבודה טובה וכך הרחיקו את האנשים. בדיוק על זה אנחנו לומדים כאן, למה הרחיקו את כל העם מהקבלה. הם עשו עבודה גדולה וקפדנית מאוד, כי ידעו שבלי זה לא נגמור אף פעם את הגלות, אין ברירה, חייבים לעשות הפסק, חייבים להיות בגלות.

לא היה אף פעם דבר כזה, כי תמיד בהיסטוריה חכמת הקבלה לא הייתה מגולה. מהאדם הראשון עד אברהם, עשרים דורות חכמת הקבלה הייתה מגולה אבל רק ליחידים, רק לזרם קטן, דרך עשרים ראשי הדורות האלו וזהו, עד אברהם. ומאברהם, זה היה רק בתוך הקבוצה שלו, בתוך העם, עד החורבן.

לא הייתה אף פעם נחיצות להסתיר את חכמת הקבלה מהאנשים, חוץ מהגלות האחרונה. כי לא היה ניתוק מחכמת הקבלה בגלויות הקודמות. בגלות בבל, כולם היו בהכרה, בהבנה. גלות בבל זה יותר מגאולת מצרים בגובה, שיצאו משם בתקופת אחשורוש, וכל הסיפור על כך. הם ממש היו בגַלוי, בגילוי של הרוחניות.

לכן בעל הסולם אומר שאפילו הזוהר שהתגלה, למרות שלא הבינו בו כלום, היה גורם להרבה צרות אם לא היו שומרים עליו. זאת אומרת שיש כאן מאזן כוחות של "רעים וטובים" בתוך ההנהגה. אבל אם לא היה מתגלה הזוהר מצד אחד, הייתה הגלות אולי נמשכת עוד יותר, כמו שהוא אומר, אין טוב בלי רע, אין רע בלי טוב. תמיד קורה זה כנגד זה. אבל המקובלים עבדו בצורה מאוד חזקה, רואים מה שעשו עם חכמת הקבלה, הכניסו איזה פחד, איזה רתיעה.

הכול שייך לעבר. עכשיו אנחנו צריכים לפזר בכל הכוח. ואנחנו כבר נמצאים במצב שהיום אף אחד לא יכול להגיד כלום. איזה פלא, תוך עשרים שנה. לפני עשרים שנה פחדו. אני זוכר שאמרו עלי, "הוא לומד קבלה, איך?" היו אנשים שהתייחסו אלי כמו לאיזה חולה, מסכן, "למה לך, מה קרה לך?", והיו גם דעות כאלה שזה פלא, שזה מאוד מעניין. הכל עף מהר מאוד.

שאלה: מאין הוכיחו שאין יותר טוב לישראל מהשלום?

את זה עדיין אני לא יודע, הוא עדיין רק מתחיל, זה מה שהוא רוצה. בדרך כלל בעל הסולם שואל בהתחלה כמה שאלות שהוא הולך לברר אותן, והתשובות באות אחר כך.

כתוב כך, "ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום"². זאת אומרת, מה זה "יברך"? יברך, מלשון ברכה. מהי הברכה? זאת אומרת שזה מה שאני רוצה לתת לך. בעייני, אם אתה תקבל את זה, אתה לא תזדקק יותר לכלום. מכל הלב, מכל האהבה שלי אליך, זה מה שאני נותן.

אז אני צריך לדעת מה זה השלום הזה שהוא רוצה לתת? זה כל מה שאני צריך? זה כל כך טוב שאני אתמלא בזה ואני לא אצטרך יותר כלום? עם מה שלום, עם מי שלום? אני לא מבין שום דבר בזה, אבל כך כתוב.

זאת אומרת ששלום זה באמת כל אור האין סוף אולי, אני לא יודע מה זה כולל בכלל. אולי עד גמר התיקון, אולי מעל גמר התיקון, מה זה נקרא שהבורא מברך אותי בשלום? פשוט סוגר את כל החשבון? אני לא יודע, אז כדאי לי לברר את המושג הזה. על זה הוא לא ענה, אלא רק שאל.

"שבהכתוב מפורש שהשלום היא הברכה בעצמה" וכו', הוא רוצה כאן לברר כך, השלום בעצמו זה הנכס שאני רוצה לקבל וכדאי לי לקבל, אלא גם כשאני מגיע לקבלת השלום, אני מתעשר, אני מקבל שם בדרך כל מיני שכלולים וכל מיני הבנות, מה קורה באמצע.

מה בעל הסולם אומר כאן, שכמו שהוא נותן גביע, ובגביע יש עניין, וביין יש עניין. והגביע בעצמו, מזהב או מכסף, אז "חביבי, תן לי את הכוס הזאת, אני רוצה את היין". בינתיים, אתה לא רוצה את היין, אתה רוצה אולי יותר את הגביע.

למה אנחנו לא מקבלים מייד את השלום? "אתה רוצה"? תביא, "לא". אתה תקבל את זה אחרי הרבה מאוד פעולות והתפתחויות. למה? האם בהתפתחויות האלו אני רוכש משהו שאז אני מגיע לשלום, ושלום בלי ההתפתחות הזאת אני לא יכול לקבל? זאת אומרת שיש כאן אולי איזה דבר, או שאחד בלי השני, לא יכול להיות, או גם בהתפתחות שלי יש לי ערך גדול מאוד חוץ מהתגמול הזה, זה הדבר השני.

ולמה מתחבר "עד לסיום הש"ס", ו"העוז" חוץ מהשלום? ש"ס מהווה לנו גם תהליך, כמו שהזוהר, כמו שהחומש, הוא מבאר לנו את ההליכה בכל המדרגות שאנחנו צריכים על ידן להגיע לגמר התיקון. אז לכן הברכה הזאת ש"ה' יברך את עמו בשלום" מגיעה בסיום הש"ס. אחרי שתיקנתי את הכל, שעברתי על עצמי את כל התיקונים שכתובים בתלמוד, וזה מעל אלפיים דפים בכל זאת, אני עובר על כל התיקונים של הנשמה.

אז אם אני למשל, עובר על כל התיקונים של הנשמה, למה אני מגיע בסוף לשלום? את זה הוא רוצה לברר. אז ודאי שהוא מברר את זה רק בסוף של ההקדמה. שאחרי חטא אדם הראשון אנחנו נכללים מרע וטוב ואיך אנחנו מתקנים את הדברים האלה, על ידי ארבע מלאכים וכולי.

אות ב'

"אמנם לפי"ז צריכים להבין ההעלמה הגדולה הנוהגת בפנימיות התורה, כמש"א במסכת חגיגה אין דורשין במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד. וכן כל הספרים המצויים לנו במקצוע הזה, חתומים וסתומים לעיני כל ההמון לא יבינו זולת השרידים אשר ה' קורא אותם, בהיותם כבר מבינים את השרשים, מדעתם, ובקבלה מפה אל פה. אשר הוא תמיה רבתי איך מונעים תהלוכות החכמה והתבונה מקרב העם אשר הוא כל חייתם ואורך ימיהם, ולכאורה הוא עון פלילי שע"כ אמרו ז"ל במדרש רבה בראשית על אחז שע"כ נקרא אחז בשביל שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות וכו', דע"כ גדלה אשמתו וכו'."

למה בעצם גם המקובלים וגם החכמים מהעבר, מנעו את החכמה, גם החכמה האלוקית, גם החכמה שבעולם הזה מהמון העם, מכולם, חוץ מיחידים? אתה רוצה להתעסק בחכמה, תתעסק בה, כאילו בהיחבא אבל לא יותר מזה. אל תעשה מזה משהו שאתה מפיץ אותה לאחרים וגם אל תיתן לאחרים ליהנות מהחכמה הזאת. אלא, אתה יודע מה, הם חיים בתוך מערה, שיחיו במערה. למה אתה רוצה לבנות להם פתאום איזה בתים רב קומתיים? מה רע בבן אדם שחי כך? הם חורשים את האדמה על ידי השור, החמור ואיזה מקל, זה בסדר, שיהיה כך. מה אתה רוצה, לבנות להם איזה טרקטור, בשביל מה? שיהיה כך.

זאת אומרת, אסור לנו כאילו ליהנות מהחכמה אפילו בחיים הרגילים שלנו. למה? זה מוסיף, זה מביא אותך לתיקון או לא? צריכים לחשוב.

"וכן חוק הטבע אשר עינו של אדם צרה, להאציל מהונו ורכושו לאחרים, אבל כלום יש לך מי שעינו צרה, מלהאציל מחכמתו ותבונתו על אחרים, ואדרבה ביותר ממה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק, ומכ"ש בתורת ה' וחפצו ית'.

אמנם כן אנו מוצאים תעלומות בחכמה, אפילו בחכמים החיצונים, בדורות שעברו. ואיתא בהקדמתו של הר"מ בוטריל ז"ל לפירושו על ספר יצירה, מאמר בשם אפלטון שהזהיר לתלמידיו כלשון הזה "אל תמסרו החכמה למי שאינו יודע מעלתה", וכן הזהיר אריסטו "אל תמסרו החכמה למי שאין ראוי לה פן תחמסוה" והוא ז"ל פירשו, אשר אם החכם מלמד חכמה למי שאינו הגון לה, הוא חומס את החכמה ומשחיתה, עכ"ל. ולא כן עושים חכמים החיצונים שבדורותינו, אלא אדרבא מתאמצים להרחיב שערי חכמתם לכל מרחבי ההמון, בלי שום גדרים ותנאים. ולכאורה יש טענה גדולה על חכמיהם הראשונים, שסגרו דלתי חכמתם על קומץ קטן מיחידי סגולה, שמצאו מוכשרים אלי' ומרבית העם עזבו לגשש קיר."24:46 אני נגיד..פים בכל זאת."זה.ה.

ללת, על כל הפרויקטים שאנחנו מציעות, לא נפחד להציע דברים שאף פעם לא הוצעו, או אפילו דברים שאנח

הם לא נתנו חכמה למי שחכם, הם קודם כל נתנו חכמה למי שרצה לעסוק בה, אבל לצורך החכמה עצמה ולא לפיזור לאחרים. נתנו חכמה רק למי שרצה אותה בלבד, וחוץ ממנה שום לא דבר אחר. שלא ילכו ואחר כך ימכרו אותה כדי לקבל עבור זה כסף, כבוד, שליטה וכן הלאה. אלא מי שמשתוקק רק לחכמה. גם אם תיתן לי כל מה שאתה רוצה מהעולם הזה, אני לא רוצה כלום, רק את החכמה. זה נקרא שאדם כבר לא ימכור אותה, כי הוא אוהב אותה וזה מה שהוא צריך. הוא יכול לחיות באותה המערה ולהיות עני, לא חשוב לו כלום, כי הוא עסוק באידיאל הזה שלו, לדעת. זה בשבילו התענוג. אנחנו מדברים על אנשים רגילים, לא על מקובלים. לכן לאנשים כאלו בלבד חילקו את החכמה, אנשים כאלו למדו.

בחכמת הקבלה זה היה כך ועוד פחות בעיה מזה, כי אף אחד לא רצה אותה. כאן זה משהו אחר. אם על ידי החכמות הרגילות אתה יכול לעשות כלי נשק, כל מיני דברים שעשה ארכימדס, ועוד כל מיני חכמים, אז בחכמת הקבלה ההפך. מי צריך את זה שאני צריך לתת, להשפיע, לאהוב? לכן לא היה פחד על זה, אבל בכל זאת החזיקו אותה בצניעות.

שאלה: אני לא מבין מה אפשר לעשות עם החכמה הזאת?

חכמת הקבלה או בכלל? עם חכמת הקבלה אין מה לעשות.

שאלה: מה כבר אפשר לעשות עם הספירות האלה שזה כזה אסון ויכול לקרות נזק?

שום דבר אי אפשר לעשות. המקובלים לימדו דווקא את כל החכמים החיצוניים, מזה באה הפילוסופיה, מזה באה ההתפתחות של המדע. אבל הם לימדו אותם, ולא פחדו, כי זה שאתה מגלה לאדם שכל העולם שלנו הוא כדי לתקן אותו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, אתה לא מגלה לו שום כוחות. אתה לא מגלה לו אפשרויות להזיק לאחרים, אתה לא מגלה לו שום מכשול שהוא לא יוכל להתפתח, או להתפתח לקראת התיקון, ההפך. לכן הם לא החזיקו את החכמה הזאת ממש בהסתרה, חכמת הקבלה הייתה פתוחה.

יש מחקרים על ימי הקדם האלו, כמה אנשים מאומות העולם הגיעו, למדו את החכמה, נשארו, והיו צדיקים גדולים. לא רק אונקלוס, היה גם רבי עקיבא ועוד הרבה מאוד. אפילו בגוגל, תוכל לראות קצת חומר על זה. אין הרבה מקורות אבל יש. המקובלים לא הסתירו את החכמה, בימי הנביאים הכל היה פתוח.

אדם זר לא יכל לבוא לקרב בני ישראל ולשאול למה אצלכם זה ככה? מה זה בית המקדש? מהי הדת שלכם? וכן הלאה. אתה חושב שזה לא היה? היה מסחר, הייתה התכללות, הכל. בני ישראל לא ידעו שכל העולם חייב גם להגיע לזה? התנגדו לזה? מה פתאום. אף פעם לא הייתה התנגדות.

שאלה: נגיד שמשהו קרה, עביות, הרצון גדל. מה אפשר לעשות עם הדבר שהוא בסך הכל תיקון? זה כמו לקחת תרופה. מה אפשר לעשות עם זה רע?

רק בזמן הגלות האחרונה. אנחנו הינו צריכים להסתיר את חכמת הקבלה, וזה כתוב בזוהר, רבי שמעון כתב, שאת החכמה הזאת אנחנו מסתירים והיא צריכה להתגלות רק אחרי הגלות, בסוף הימים. כי הגלות האחרונה הזאת זה ניתוק של כל האנושות, כולל בני ישראל מחכמת הקבלה. חייבים להיות בהשהיה, בעבודה מיוחדת, שנקראת התערבבות הנשמות, וזה נעשה ללא האור שהם ממשיכים ומקלקלים את התיקון.

זאת אומרת, בגלות יש לך תיקון בזה שאתה נמצא בגלות, בזה שאתה נופל, שאתה מתערב עם כל הרע עד הסוף. הגלות היא בזה שכל הרע יוצא החוצה, מתגלה כפרעה, ככל המצרים הזה. כשבע שנות שובע, פיתום ורעמסס, ערים יפות והכול. אבל מה? עניות לישראל. זה צריך להתגלות. אנחנו צריכים ללמוד את זה במקצת ממצרים. אתה חייב לראות את הדברים האלה שיש בתוך האגו, ולכן היה אסור שיתגלה משהו מחכמת הקבלה.

אבל חוץ מהגלות האחרונה, חכמת הקבלה לא הייתה נסתרת. כל אחד חי לפי זה, כל אחד הרגיש מה זה.

שאלה: אמרת שהמקובלים עשו עבודה טובה מאוד להרחיק את ההמון מחכמת הקבלה, אבל בעקבות כך הבורות ממש חגגה כאן. עד היום אנשים אפילו לא יודעים דבר יסודי מאוד בחכמת הקבלה, מה זה מקובל.

מי שמקבל.

שאלה: אבל השגת האלוקות למשל, מי יכול לחשוב על זה בכלל?

זה מה שטוב, סימן שנמצאים באמת בחושך, בגלות. אם חכמת הקבלה הייתה קצת יותר מתגלה, היה בזה קלקול הרבה יותר גדול. כולם היו סוחרים בכל הפתקים ובכל הברכות. הייתה מזה תעשיה ופולחן. היו עושים מזה הרבה מאוד שיטות של עבודה זרה, להשתחוות לכל מיני אנשים שיודעים לגלות עתידות. יש בטלוויזיה כל יום, בכל ערוץ, מישהו שמגלה משהו, אסטרולוגים וכל מה שאתה רוצה.

אתה יודע מה היה קורה, איזה חגיגה היו עושים מזה? היו הופכים את הזוהר, ישר והפוך, לאלף חתיכות, לאלף צורות. היו מסתמכים על זה כדי לבנות מערכת, ממש קליפה. כי הייתה אז אפשרות לינוק מהקדושה. זה שהסתירו, עשו בזה ממש תיקון גדול.

יחסית היום האגו גדל, אתה כבר חיכית, לא גילית את חכמת הקבלה עד שהאגו גדל, עכשיו כשאתה מגלה אותה, האגו כבר גדול. בשביל מה אני צריך את החכמה הזאת? "אתה יכול על ידה..." מה אני יכול על ידה? "זה נותן כסף, נותן כבוד, נותן שליטה". לא רואים כל כך. יש גם כל מיני גורואים אבל פחות, זה לא מושך. בפרט שאנשים לא כל כך נמשכים גם לכסף, כבוד, ושליטה. כבר מיואשים גם מזה, כבר לא יודעים בכלל מה רוצים. אין כוח לזה.

ואז מתגלה חכמת הקבלה בצורה כזאת שאף אחד לא צריך להשתמש בה לרעה. יחידים פה ושם קופצים ועוד מעט הם ייעלמו. ואז הגענו למצב הטוב, שאנחנו יכולים להפריח קצת את כל הדעות הקדומות.

ורואים שזה כבר עובר כמו עשן כזה, כמו ערפל, זה כבר מתפוגג. ונגיע למצב שאנחנו נבין מה זה. זה דווקא חודר לתוך העם והוא מתחיל לקלוט את זה די מהר, בצורה בריאה ופשוטה.

לי זה היה הרבה יותר קשה להבין את המהות הזאת. בשביל מה? למה? מה קורא כאן? הייתי מבולבל מאוד. אני מסתכל על ההמונים שבאים, רואים איזה שאלות. והבנה והרגשה וביטחון שזה נכון. ולא סתם ביטחון מסריח על דבר ריק. לא, יודעים את החומר. כתוב כך כתוב כך, הדרגות, העביות, זה משהו.

לכן אנחנו רואים שהם עשו עבודה, זו הייתה הכרחיות לעשות כך, בזמן הגלות היה אסור שיהיה משהו מגולה מהרוחניות, זה רק היה מקלקל.

שאלה: היום הכל פתוח אבל הבעיה שלמרות שפתוח, העולם לא רק שלא רוצה אלא שונא ומתנגד לחכמה הזאת, כנראה בהשפעת הנוכחות שלו באירופה, מה אפשר לעשות כנגד זה?

זה מעבר. אני לא יודע מה לעשות. יכול להיות שבכל זאת אנחנו צריכים עוד ועוד להסביר, ללא שם הקבלה וכל מה שסביב זה לכל העולם, על מצבו, על בחירה חופשית, על המבנה של המציאות, בלי לדבר במפורש על חכמת הקבלה. לדבר על האיזון שבטבע, על זה שאנחנו מפרים את האיזון הזה על ידי האגו שלנו. צריכים אולי לפזר עוד ועוד מאמרים שקודמים לגילוי, שהתיקון בא על ידי האור המחזיר למוטב. לפחות בחלק הראשון, מה שאפשר אולי לעשות באירופה, לעשות.

אבל האמת שאני לא כל כך מאמין בזה. אני חושב שבכל זאת ההפצה הישירה הגלויה מצידנו, להראות שיש חכמה בישראל, שהיא החכמה שנחוצה לכולם ושאין ברירה חייבים לקבל אותה, היא מקור השנאה וזה מקום להצלה. ויקבלו את זה, לא תהיה להם ברירה, אז עוד כמה חודשים יקבלו עוד כמה מכות. רק על ידי המכות, בסופו של דבר אנחנו החומר שיודע רק את זה.

שאלה: מצד שני אנחנו רואים באמת שההתפשטות של החכמה היא לא צפויה. למשל אף אחד לא יכל לצפות שפתאום תהיה התעוררות כזאת אדירה בארץ ישראל, ברגע פשוט זה קרה, ככה זה נראה. מה צפוי לנו בהתפתחויות האלו, בשנה הקרובה, מבחינת התפשטות חכמת הקבלה בארץ ובכלל?

היום ט"ו באב, למה שלא יבוא היום המשיח? בשביל מה לנו לחכות שנה?

בשבילי זה צפוי, למה לא? אנחנו לא צריכים לעשות חשבונות גדולים, אלא לעבוד כמו שעבדנו עד כה, להשתדל במאה אחוז וכמה שהעולם יגיב זה כבר לא העבודה שלנו, תשאיר את זה לכוח העליון, לתוכנה העליונה שכך היא צריכה להתבצע. אם אני השקעתי את הכל, כמה שיתגלה, אסור לי לעשות עם זה חשבון. אני צריך רק לעשות עם זה חשבון איך לעשות את ההפצה עוד יותר טוב. אבל התגובה, בסופו של דבר, אני לא מבין למה היא כזאת או אחרת.

אולי תבוא תקופה שתהיה דווקא קשה ואפורה ביותר, אז מה? מאיפה אתה יודע מה מתבשל בינתיים בפנים ואחר כך זה יפרוץ? אנחנו לא מבינים את הדברים האלה. בפרט הזמן שכל הנשמות נכנסות יחד לתיקון בצורה הדדית שכל הגוף מתחיל לחיות ולחזור לחיים? אני לא יודע ולא מכיר באיזה תהליך זה צריך לקרות.

איזה עמים מתפתחים יותר מהר, ואיזה פחות, מה אנחנו יודעים עכשיו שכאילו אנחנו והרוסים מגיעים משם, מהאזור הזה. אמריקאים אולי קצת, זו שאלה. אירופה לא. אסיה היא ישנה בזה. אבל מי יודע מה יקרה ברגע הבא? אף אחד לא יודע. הכול משתנה ואתה לא יודע מאיפה זה יבוא. יהיה איזה מין זעזוע שלילי, או חיובי, באיזה מקום ואנשים מיד יגיבו בצורה רגשית, ויקלטו יותר את המסר הזה. זה יכול להשתנות בצורה דרסטית.

אז לא כדאי לעשות חשבונות מה יהיה תוך שנה, מה יקרה, מה צפוי. אני אומר לך, אצלי צפוי שהכול כבר יגמר, נעלה מעל גמר תיקון. כמו שכותב בעל הסולם, אין לזה זמן קצוב. אם אתה מוסיף לזה את היגיעה שלך, באתערותא דלתתא, אין זמן. אז למה לי להגיד שעכשיו אנחנו עושים תוכנית לתיקון העולם לשנה הקרובה?

שאלה: אתמול בכנס הייתה תופעה מאוד מעניינת, דיברתי עם עשרות אנשים, שבאו ואמרו, אנחנו לא מבינים כל כך מה שאתם אומרים, אבל הערוץ כל הזמן פתוח אצלנו בבית וזה נותן איזו הרגשת ביטחון. אנשים ממש אמרו לי, אני לא הולך לישון בלי שהערוץ כך ברקע ואני קם בבוקר הערוץ ברקע וכן הלאה, ופעם ראשונה קמו מהכסא ובאו לכנס. מה עומד מאחורי התופעה הזאת?

ביטחון, באמת ביטחון. כי סך הכל אנחנו מפיצים את הכוח העליון שהאדם יכול להתקשר ולהידבק אליו, להיות איתו, להיות מעל כל הצרות האלו, והחיים האלו, ולזכות לכל טוב ועונג למטרת הבריאה, שהיא כולה למעלה מכל העולם החשוך הזה. אז ודאי שהם מרגישים בזה שיש כאן שמחה. מתחברים לטוב, כמו שאנחנו. וצריך בהחלט רק להשתפר בזה.

אנחנו צריכים הרבה ללמוד מכל האנשים האלו שהגיעו פעם ראשונה ואיך שהם מגיבים ובהתאם לזה לשנות הרבה, אולי גם בערוץ שלנו. זה שלא מבינים, אלא רק מקשיבים מטעם זה שיש להם הרגשה טובה כאבא גדול, גוף שנותן ביטחון, חום, ככה יכול לחבק יכול כך להרגיע, זה מצוין. עמך לא צריך יותר. ובאמת זה כך, אם זה כך יהיה לא צריכים יותר.

הם לא צריכים להבין, הם צריכים לתמוך בעצם, זה הכל. וקומץ קטן סך הכל מאנשים, הוא שיעשה תיקונים וקשר בין האורות לנשמות שלהם, זה לא עליהם. רובם יקבלו את כל הדברים שאתה אומר שם בצורה כזאת בלבד. "זה טוב, אני לא מבין, אבל תראה, הם בחורים טובים" זה הכי טוב.

שאלה: אבל בכל זאת אותם אלה שבאו, ויש בטח עוד המון שלא באו עדיין, הם כן עשו פעולה אקטיבית. הם קמו מהכסא, קנו כרטיס, הגיעו לכנס, רקדו איתנו.

כי כבר הגיע זמן והם צופים. ולאט לאט הם מתחילים להיות מחוברים לזה שמרגישים כדאיות. הרי למה האדם בא? כדאי לו, וזה טוב. הוא רואה שעל ידי זה הוא קונה משהו, זה עושה בו משהו. הוא כבר ממשיך את החיים בצורה אחרת, אלה דברים מאוד עמוקים שקורים.

אדם שנמצא בערב כזה ואחר כך חוזר לחיים, הוא לא סתם היה באיזה אירוע, שקפץ כנגד זה שמופיע שם על הבמה שגם קפץ. אלא כאן זה רעיון פנימי עמוק, גבוה, שמדבר בצורה עממית כמה שאפשר ופונה לעם ולמדינה, ולעולם, ולנשמה, אלה דברים שודאי שמשאירים רושם גדול. בטוח שנראה עוד תופעות כאלה.

(סוף השיעור)

---

1. "בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין" (קידושין ל', ע"ב)↩

2. תהילים כ"ט, י"א.↩