שיעור בוקר 08.04.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', עמ' 2084, מאמר 926. "בא אל פרעה"

קריין: "כתבי רב"ש" כרך ג', עמ' 2084, מאמר "בא אל פרעה".

בא אל פרעה

בא תשמ"א

""ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו, למען שיתי אותותי אלה בקרבו". ויש להבין:

א. קושית הזהר הקדוש, מדוע לא כתיב [כתוב] לך אל פרעה.

ב. קושית העולם, מדוע הקדוש ברוך הוא היה צריך להסכמת פרעה, אם הוא רוצה להוציא את בני ישראל.

ג. קושית העולם, מדוע לקח ממנו את הבחירה.

ד. הסיבה למען שיתי אותותי אלה. אם הקדוש ברוך הוא רוצה לעשות אותות, מדוע היה מוכרח לעשות על ידי זה שפרעה יסבול יסורים מן המכות, היה יכול לעשות אותות על ידי אופנים אחרים ושלא יגיע מזה נזק לפרעה.

לבאר כל זה צריכים להקדים את מה שאמרו חז"ל, "לעולם יראה אדם את עצמו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו לכף זכות" (קדושין מ' ע"ב).

וקשה, אם כבר הכריע את עצמו לכף זכות, איך יכול עוד פעם לראות את עצמו חצי חצי. וכמו כן יש להבין אם עשה עבירה הכריע אותו לכף חובה, אם כן איך יכול אחר כך עוד פעם להגיד שהוא חציו חייב וחציו זכאי. ועוד יש להבין אם הוא יודע בעצמו שיש לו קצת זכויות, איך מלמדים אותו לומר שקר, ולעשות דמיון של שקר, שהוא חצי על חצי.

וכמו כן יש להבין מה שאמרו חז"ל "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו" (סוכה נ"ב). מדוע אם הוא צדיק מגיע לו העונש שיהיה לו יצר הרע יותר גדול.

וכמו כן יש להבין מה שאמרו חז"ל עבר ושנה נעשה לו כהיתר (סוף יומא). מדוע נעשה כך, שיהיה נעשה לו כהיתר. וכמו כן יש להבין מה שאמרו חז"ל "לרשעים יצר הרע נדמה להם כחוט השערה, ולצדיקים כהר גבוה" (סוכה נ"ב), ומהי האמת.

והענין הוא כי יש סדר בעבודת ה'. היות שהקדוש ברוך הוא רצה, בכדי שלא יהיה נהמא דכסופא, אז האדם צריך לעשות בחירה, שיבחר בטוב וימאס ברע. לכן, הגם שהקדוש ברוך הוא יכול להוציא את עם ישראל מגלות מצרים, היינו אם הוא נותן להם רק היצר הטוב והקדוש ברוך הוא מכניע את הרע, אזי האדם כבר לא נמצא בשום גלות.

אבל היות שהקדוש ברוך הוא רוצה שהאדם יעשה את הבחירה, לכן צריכים שהאדם יסכים שעם ישראל יצאו מהגלות של פרטיותו עצמו. וזה נקרא בחירה מדעתו. שהוא יסכים שפרעה של עצמו, שהוא מלך מצרים, לא ישלוט עם בחינת ישראל שלו.

והנה פרעה הוא מלשון "ופרע את ראש", היינו גילוי, שעל ידי זה שהוא רוצה שהכל יהיה גלוי אצלו, אחרת הוא מלך מצרים, הוא שולט על הגוף בבחינת מצרים, שהוא מצר לאדם בזמן שרוצה לעשות משהו לשם שמים. לכן כשהוא רוצה בגילוי, היינו שהכל יהיה לפי שכלו, שהשכל יבין שכדאי לעשות את המעשים, הוא נותן רשות לאדם שיעשה.

לכן פרעה שואל, "מי ה' אשר אשמע בקולו". וכמו כן, "מה העבודה הזאת לכם", אם הכח הזה הוא שולט על בחינת ישראל שלו.

כי ישראל פירושו ישר-אל, היינו כל מה שעושה יהיה ישר לשם שמים, היינו על מנת להשפיע, כמו שאמרו חז"ל "לא יהיה בך אל-זר. איזהו אל-זר בגופו של אדם, הוי אומר זהו יצר הרע" (שבת ק"ה ע"ב). שפירושו אם הוא צריך לעשות משהו לאל, זה זר אצלו מלעשות מעשים כאלו, שזהו ההיפך מן ישראל, שהוא רוצה דווקא ישר-אל.

לכן בכדי להוציא את ישראל משליטת פרעה מלך מצרים, היינו שהוא יסכים לעשות בחירה, בכדי שיוכל לעשות הכל על מנת להשפיע, צריכים דווקא על ידי מאור התורה, כמו שאמרו חז"ל "המאור שבה מחזירו למוטב".

ובזה יובן מה שכתוב, "בא", ולא, "לך". כי "בא" פירושו, בא שנינו, ביחד. שאל יחשוב האדם שהוא בעצמו יוכל להכניע את הרע שלו, אלא כמו שכתוב "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו". לכן אל יאמר אדם שאין באפשרותו לנצח את הרע שלו, כי הוא צריך להאמין שהקדוש ברוך הוא עוזרו. וזה פירוש, "בא".

והזהר הקדוש, על מה שאמרו חז"ל, "הבא לטהר מסייעין אותו", שאל, "במה מסייעין אותו, ואומר בנשמתא קדישא, כד איתיליד יהבין ליה נפש מסטרא דבעירא דכיא. זכה יתיר יהבין ליה רוח [בנשמה קדושה, ברגע שאדם נולד, נותנים לו נפש מצד הבהמה הטהורה. זכה יותר נותנים לו רוח]". אם כן בכל פעם שהאדם מזדכך ומתגבר על הרע שלו, אז מתגלה אצלו מדרגה יותר גבוהה, המכונה בחינת תורה או מאור התורה.

ובזה מובן מדוע באה לו הכבדת הלב, וגם מדוע אם ה' רוצה לעשות אותות הוא צריך לסבול בחנם על ידי הכבדת לב. וזה ענין, כי בזמן שהאדם רוצה ללכת בדרכי ה' על דרך האמת, אל יאמר שהוא לא יכול, משום שיש לו הרבה עונות.

כי אין המדובר כאן שהוא בא לפני בית דין של מעלה, ודנין אותו כמה זכיות שיש לו. כאן מדובר אצל אדם בעצמו שהאדם דן את עצמו, ואומר שהוא לא יכול לעשות בחירה, כי בחירה שייכת בשני דברים שוים, והוא צריך להכריע ביניהם.

לכן אמרו שאדם יראה את עצמו חציו חייב וחציו זכאי, כי הקדוש ברוך הוא עשה בכוונה שיהיה תמיד משקל שוה טוב ורע, בכדי שיוכל להכריע. לכן אם עשה מצוה אחת והכריע לכף זכות, אם כן הוא נעשה גדול.

אז אומרים, "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו", היינו הקדוש ברוך הוא מכביד את לבו בכוונה, בכדי שיהיה לו עוד פעם מה להכריע, כי בכל הכרעה האדם מרויח אותיות התורה. אם כן אין האותות לטובת ה' אלא לטובת האדם.

אם כן נמצא שכל הכבדת הלב היא לטובת האדם, שעל ידי זה יזכה לאותיות התורה. והגם שהאדם לא מרגיש בשעת מעשה את כל מה שהוא צריך להרגיש, אבל בזמן שגומר את בחינתו בשלימות, אז מתגלה אצלו בפעם אחת מה שעבד כל הזמן.

וכמו המשל שנתן אאמו"ר ז"ל, שזה דומה שכל פעם אדם מרויח רק אפס. וכל פעם אינו רואה שהרויח רק אפס. לכן בפעם הראשונה יש לו אפס אחד, ובפעם שניה ב' אפסים, ובג' שלשה אפסים, עד שמרבה הרבה אפסים.

אבל כשגומר את עבודתו, הוא משיג אחד. נמצא שיוכל להיות אפס אחד עם אחד, שהוא רק עשר. או שיכול להיות 1,000,000 או יותר. נמצא שכל פעם נתוספות אצלו אותיות התורה. וזהו "למען שיתי אותותי אלה בקרבו"."

שאלה: מהן אותיות התורה שמתווספות באדם?

אותיות התורה הן הסימנים שעל ידם הבורא מסביר לאדם מי הוא, מה הוא, באיזה מצב הוא נמצא וכן הלאה. אותיות התורה הן צורות ההתקשרות בין האדם לבורא או בין הבורא לאדם.

שאלה: בקשר לבחירה, בהתחלה רב"ש שואל שאלה למה הבורא לקח מפרעה את הבחירה, ובאמצע המאמר הוא אומר שהבורא רוצה שהאדם יעשה בחירה מדעתו ומסביר שאם האדם אומר שהוא מבין בשכל והכול גלוי, אז פרעה נותן לו לעשות, ואם הוא רוצה ללכת מעל זה אז פרעה לא נותן לו. מה פירוש שהאדם בוחר מדעתו? איך הוא יכול לבחור בין שני דברים שווים, מהו עניין הבחירה פה?

שאדם תמיד בוחר להיות למעלה ממה שהרצון שלו יכול לכוון אותו.

תלמיד: אתמול למדנו שאחרי חמש מכות הבורא לוקח מפרעה את זכות הבחירה. מה זה אומר? האם בתהליך הזה האדם מקבל פתאום את דעת העליון, משהו קורה איתו, יש נקודת שבירה כזאת?

זה לא מיד.

תלמיד: הנקודה היא שאנחנו תמיד אומרים שאדם צריך ללכת למעלה מהדעת, ופה רב"ש אומר שהאדם צריך לעשות בחירה "מדעתו".

בחירה מדעתו, אבל מה שמשיג זה כבר למעלה מהדעת.

שאלה: מה זה כל פעם להרוויח אפס?

שלא עושה מעצמו יותר מאפס. וככל שמעמיד אפסים מעצמו, כך הלמעלה מהדעת שלו יותר גבוה.

תלמיד: זה בעצם מסתיר את האגו שלי?

נגיד, בינתיים.

שאלה: רב"ש שואל בהתחלה למה צריך את הסכמת פרעה, ואני לא הבנתי מהמאמר מה התשובה, למה צריך את הסכמת פרעה?

מתי שואלים את פרעה?

תלמיד: בסופו של דבר כל עוד פרעה לא אומר תלכו מפה, הם לא הולכים, הם נשארים במצרים. בשביל מה צריך את פרעה אם יש את הבורא?

פרעה עומד מול הבורא, והאדם צריך להכריע, את מי הוא שואל, למי הוא מתכופף.

תלמיד: זה רק מחזק את השאלה, אז בסוף הוא מחכה עד שפרעה אומר לו "צא"? למה הוא לא הולך החוצה כי הבורא אמר לו שהוא יכול לצאת וזהו?

האדם מכריע.

תלמיד: אם האדם מכריע, אז בשביל מה הוא צריך את הסכמת פרעה?

האדם מכריע כי הוא עומד באמצע, בין פרעה לבורא, ואז הוא מכריע.

תלמיד: אנחנו מכירים את הסיפור, שמשה עומד בין הבורא לבין פרעה, אבל אם כך למה צריך שפרעה יגיד "תלכו מפה"? שלא יגיד, על אפו ועל חמתו נצא, מה אכפת לנו שהוא רוצה שנישאר במצרים? האדם מכריע, אז בוא נצא, למה צריך שפרעה יסכים?

האדם צריך להגיע למצב שגם פרעה אומר לו, "תצא".

תלמיד: למה, בשביל מה צריך את זה? מי זה הפרעה הזה שאני צריך את ההסכמה שלו? מי הוא הפרעה הזה שבתוכי, שאם הוא לא מסכים אז אני לא יוצא?

היצר הרע אשר בקרבו של אדם.

תלמיד: ומי הוא בעולם של ההבחנות בעבודה? יש את הנקודה שבלב, יש את הכוונה על מנת להשפיע, יש את הכוונה על מנת לקבל.

הוא מול הבורא, נגד הבורא.

תלמיד: אז הוא כוונה על מנת לקבל.

כן.

תלמיד: אז כל עוד הכוונה בעל מנת לקבל לא אומרת "צא", או תבטל אותי בעצם, כי צא בפנימיות האדם זה שהכוונה הזאת מתבטלת, כל עוד הכוונה הזאת לא אומרת "אתה יכול לבטל אותי", האדם לא יכול לצאת, האדם לא עובר מכוונה על מנת לקבל לכוונה על מנת להשפיע.

כן.

תלמיד: זאת אומרת, צריך הסכמה של הכוונה על מנת לקבל כדי לצאת ממנה.

כן.

תלמיד: אני עדיין לא קולט למה זה כך, בשביל מה צריך את הבורא אם כך? האדם נמצא שם באמצע, לומד קצת מה זו הכוונה על מנת להשפיע, לומד קצת או הרבה מה זו הכוונה על מנת לקבל, ואז הוא צריך לקבל את ההסכמה של הכוונה על מנת לקבל בשביל לעבור לעל מנת להשפיע.

כן.

תלמיד: מה אכפת לי מהכוונה על מנת לקבל הזאת, אני רוצה להשמיד אותה, אני רוצה להיפטר ממנה, למה אני צריך שהיא תסכים?

אתה לא יכול בלי הסכמת פרעה לצאת ממצרים. עוד יותר מזה, בסופו של דבר פרעה דוחף אותם ממצרים.

תלמיד: נכון, לפי הסיפור זה כך. אבל אני עדיין לא מבין למה, בשביל מה? מה יש בזה?

מה יש בזה? שגם כוח הבורא וגם כוח פרעה עובדים באדם לכיוון אחד, להוציא את בני ישראל ממצרים. רק שכוח הבורא הוא לפי אותו קו של הכוח העליון, והפרעה הוא נגדו, אבל הוא עושה את זה בעצמו. פרעה עושה עבודה כפולה.

תלמיד: עבודה אחת שהוא עושה היא להחזיק את ישראל במצרים ולא לתת להם לצאת.

כן.

תלמיד: ומצד שני הוא מגביר בהם את הרצון לעבור להשפעה.

הוא פותח להם שער ליציאה.

תלמיד: זאת אומרת, ככל שהאדם "שונא" את הכוונה על מנת לקבל, סליחה שאני אומר כך, כך השנאה הזאת בעצם נותנת לו את הכוח לעבור לכוונה על מנת להשפיע, משהו כזה?

נגיד.

תלמיד: יש אולי דרך יותר יפה להגיד את זה?

אתה תגיד, נחכה.

שאלה: מה גורם לפרעה שהוא שליטה אגואיסטית ששולטת על האדם פתאום להשתכנע ולשחרר את בני ישראל ממצרים? מה מביא אותו לזה?

ישראל לוקחים ממנו את השליטה ואז אין לו ברירה והוא מתחיל להכיר בפעולות ישראל, עד כדי כך שהוא פותח להם את השער.

תלמיד: זה מעניין מה שאמרת, שהוא פוחד שישראל ישתלטו, ומצד שני כתוב פה שהם פוחדים שפרעה ייקח את ישראל וישלוט עם ישראל. זאת אומרת יש פה פחד הפוך.

מה הפחד הזה שפרעה ישלוט עם ישראל, זה כאילו הפוך?

הפחד הוא, שהוא יכניע את ישראל ואז ישראל יעבדו ממש למען פרעה.

תלמיד: ומה רע בזה?

כי הכול נגד הבורא.

תלמיד: אבל הבורא רוצה שהנבראים יתענגו, פרעה ייקח את ישראל ויתענגו?

הבורא לא חושב שזה עונג.

תלמיד: זו הבחירה של האדם, לראות אם זה בייסורים או בעונג, כשהוא פועל עם הפרעה ועם ישראל ביחד?

כן.

תלמיד: זאת אומרת זה המוקד בבחירה של ישראל לצאת ממצרים, זאת בדיוק הנקודה.

כן.

שאלה: בהמשך לבירור הזה של ההכרעה, מה צריכה להיות ההכרעה בכל פעם?

חיבור, השפעה, זה מה שפרעה דורש מישראל.

שאלה: יש מצבים שנראה שהבורא כאילו מחבל ברצון של האדם להצליח לבד, מפריע לו בכל מיני צורות. ואז האדם רואה שהוא לא מצליח, ומחוסר אונים הוא פונה לבורא. האם זה שהאדם פונה לבורא מחוסר אונים זה נקרא להכריע?

גם כן. האמת היא שהבורא הוא המכריע.

תלמיד: כשאדם פונה מתוך חוסר אונים זו פנייה נכונה בכלל? כי הבורא קלקל לו את הדרך, והאדם לא פונה אליו כי הוא רואה אותו גדול, אלא הוא פונה אליו כי אין לו ברירה.

זה עוד יותר טוב.

תלמיד: למה זה יותר טוב?

כי האדם הגיע לבירור הסופי.

תלמיד: אבל הוא עושה את זה בלית ברירה, הוא לא עושה את זה מתוך הבחירה שלו שהבורא הוא רב ושליט.

זה לא חשוב, זה מה שמתגלה לו בסוף הדרך.

תלמיד: איך מתמודדים באותו רגע עם בושה? כי האדם חושב שהוא יכול לבד ואז הוא לא מצליח ורואה שהוא צריך לבוא לבורא. יש בזה תחושה לא נעימה כל כך, האדם מרגיש שהוא מנצל את הבורא. זה כמו שמישהו גדול רוצה לעזור לך, ואתה אומר לו, אני לא צריך אותך, אסתדר לבד, אתה מנסה להסתדר לבד, ואתה רואה שאתה לא יכול, ואז אתה צריך לכופף את האגו ולחזור אליו. זו תחושה לא נעימה.

אני לא הייתי אומר שזו תחושה לא נעימה. אם זה מה שאדם רצה וקבל, הוא שמח וחושב על זה כעל גאולה.

תלמיד: אפילו שאני בא אליו ממקום שאין לי ברירה ולא כי אני רואה אותו גדול?

מתחילים מחוסר ברירה, אבל אחר כך לאט לאט אנחנו רואים שזה לא רק בחירה מחוסר ברירה, אלא ממש "רוצה אני".

תלמיד: אז ברגע שמחזיקים בזה למרות חוסר הנוחות, על אף שבאת לבן אדם מתוך זה שנאלצת לבוא אליו, ולא מרצון, ברגע שאתה ממשיך ומחזיק בזה, הבורא עוזר לך אחר כך לראות אותו כגדול, נותן עזרה בזה?

כן.

שאלה: פרעה, האגו, היה מוכן כבר בשלב מוקדם יותר להסכים לשחרר את ישראל אבל הבורא הכביד לו את הלב. ועל זה רב"ש כותב," למען שיתי אותותי אלה בקרבו", כל המכות האלה הן לטובת האדם כי הן שמכניסות בו את אותיות התורה ואז הוא מצרף עוד הכרעה ועוד הכרעה לאותיות התורה. מה בדיוק לטובת האדם, שהוא מקבל עוד מכות?

הוא מקבל את אותיות התורה ולא מכות, זה אצלו החשוב.

תלמיד: זה מורגש כמכות.

זה מורגש כאותיות התורה. התורה יותר ויותר נכנסת לליבו של אדם וכך הוא משתמש בה ומנצח.

תלמיד: מה זה אומר בדיוק, מה נכנס לתוך הלב של האדם?

הוא מתחיל על ידי האותיות האלה לכופף את ליבו כל פעם בבחירה, ואז הלב שלו נעשה בדיוק מלא עם אותיות התורה.

תלמיד: הוא כבר הרגיש לפני זה שהוא מוכן להתכופף לכיוון התורה?

אבל עכשיו הוא קיבל את כל האותיות, את כל האותות. הוא הבין את פעולות הבורא בדרך שהלך למעלה מהדעת.

תלמיד: פרעה כבר אמר לפני זה, "הבנתי, מספיק לי, אני מוכן". הבורא מצידו אמר "לא, לא מספיק". זאת אומרת יש פה תוספת.

הוא צריך לפתוח את הלב של האדם, שהוא לב של פרעה, עד שאדם יראה שיש שם רק רע.

שאלה: יוצא שהכרעה היא לא איזו פעולה שאני עושה, אלא ביטול, שאני מתבטל כלפי הכוח העליון, כלפי העשירייה שדרכה אני מקבל אחר כך את אותיות התורה, וזה בעצם משפיע עלי.

אבל אתה מכריע בזה.

תלמיד: אבל על ידי הביטול שלי, זה לא איזה מעשים שאני מחפש לעשות.

הביטול זה מעשה, מעשה חזק מאוד.

תלמיד: זה ברור, וכאן השאלה, מאיפה הכוח בסופו של דבר להתבטל? כי אתה מרגיש כאילו קיבלת איזו גדלות מסוימת, יש לך איזו הבנה, "יש לי פרעה, יש לי יצר טוב, אני צריך להכריע מה אני עושה". בסופו של דבר זה בסוף צעד אחורה, אז איך אתה מקבל את הכוח הזה להתבטל?

בוודאי שמלמעלה, ודאי שמהבורא, ודאי בזה שאתה משתוקק. אין כאן מה להוסיף.

תלמיד: האם מגיע מצב שאתה אמור להגיע לביטול טוטלי שלך, ואתה ממש נכנס לאיזו זרימה עם הבורא, או שכל הזמן יש את ההתנגדויות האלה, הלוך חזור, הלוך חזור?

הכול כדי ליישר את האדם.

שאלה: האם כשפרעה מסכים לאדם לצאת ממצרים, זה בגלל שפרעה רואה בזה רווח לעצמו?

פרעה בסופו של דבר פועל ללא בחירה. זה יצר הרע שבאדם שחייב כך לקבוע כל פעם את מצבו.

שאלה: כתוב, שזה דומה שכל פעם אדם מרוויח רק אפס. ואז כתוב, אבל כשגומר את עבודתו הוא משיג אחד. אם אנחנו צריכים להגיע למצב שהעבודה עצמה היא השכר, אז מה זה ה-אחד הזה שמגיע בסוף כל האפסים?

הבורא. הבורא, והקשר עם הבורא, זה מה שהאדם משיג.

שאלה: מה זה אומר שיצאו מהגלות של פרטיותו עצמו?

שהוא היה סגור בתוך עצמו, גר בתוך עצמו, חי בתוך עצמו, ושם ראה את הדרך, ואת סוף הדרך, ועכשיו לא.

שאלה: מה היא בדיוק הנקודה של היצר הרע האמיתי, ומה זה בדיוק לעבוד לשם שמים?

שאדם עוזב את עצמו, ונקשר לבורא כך שכל המטרות, וכל מה שחשוב לו זה מה שיש לבורא, ולזה הוא מגיע.

שאלה: כתוב, "וכמו כן יש להבין מה שאמרו חז"ל עבר ושנה נעשה לו כהיתר" [...] מדוע נעשה כך, שיהיה "נעשה לו כהיתר"? והשאלה, איך אפשר להימנע מזה שכשעושים עבירה פעם שנייה, זה נעשה לו כהיתר?

כי בזה הוא קיבל את העבירה הזאת על עצמו, זה כבר נכלל בתוכו, והוא כבר פועל לפי זה. ובפעולה הזאת שהיה בה הוא לא יכול גם את זה לעבור. כל הכרעה, כל תיקון צריך להיות לחוד.

תלמידה: אז איך להשתדל להימנע מזה שזה נעשה כהיתר? האם זה תלוי ביותר מאמץ אישי או בעשירייה.

לא, הוא צריך לחזור, ולעשות את הדרך מלכתחילה.

אני רוצה להגיד שזה מאמר מאוד חשוב, אומנם הוא קצר, וודאי שהיינו רוצים לשמוע עוד ועוד הבחנות מרב"ש. אבל זה מאוד חשוב. הוא מדבר בדיוק על הנקודות בתוך הדעת, למעלה מהדעת, בתוך הגלות, למעלה מגלות, ועל זה אנחנו עומדים עכשיו, בדיוק על הגבול. לכן צריכים להשתדל לקרוא את המאמר כמה פעמים, ולחזור עליו עוד ועוד, ממש יום יום.

שאלה: לא פעם שמעתי אותך אומר שכדי להבין את הטקסט צריך להרגיש אותו. איך לבוא לטקסט כזה, איך לכוון את הלב?

לחזור על הקריאה, יותר ויותר, בכל מיני מצבים פרטיים שלך עד שזה ייכנס. ואפילו שאתה לא יודע מה בדיוק אתה קורא, הלב לא מגיב, וגם הראש לא כל כך תופס, קולט, אבל בכל זאת זה נכנס, ואחר כך אתה תרגיש את התועלת.

שאלה: יש הרגשה שהאדם בכלל לא שייך. האדם הוא סך הכול איזו פונקציה של קשר עם הבורא, אם אני מבין נכון את הרב"ש. והבורא מחנך לא את האדם, אלא את היצר הרע איך להשתמש נכון באדם לקשר איתו. וכשהוא ממש חוסם לו את החמצן, הפרעה חייב פשוט להוציא את האדם החוצה ולהשתמש בו נכון, לשחרר את האדם מהשליטה שלו, אחרת הוא מרגיש שהוא לעולם לא יקבל שום דבר.

כלומר יש כאן עבודה חינוכית של הבורא עם פרעה, והאדם הוא סך הכול פונקציה של קשר.

יש בזה משהו, כן.

שאלה: "צריכים שהאדם יסכים שעם ישראל יצאו מהגלות של פרטיותו עצמו", דיברנו קודם על להגיע מהסכמה להכרעה. אדם מגלה שיש בו הרגלים, ושאותם הרגלים, משאירים אותו בגלות. עכשיו הוא כבר מסכים שההרגלים האלו מפריעים לו לחיבור.

אז מהנקודה שהוא מסכים שהם מפריעים, לצאת מהם, ולנצח את ההרגלים האלו, איך עושים את הקפיצה הזאת, איך מכריעים, איך מגיעים לפעולה?

קודם כל תפילה. תפילה, האדם פונה לבורא ומבקש שהבורא לא יעזוב אותו, לא יתרחק, ויכוון אותו לפי דרכו לגאולה.

תלמיד: והתפילה שהאדם מתפלל, בבקשה שלו מהבורא, איך הוא מבקש, מה היחס שלו כלפי אותם הרגלים, כלפי אותם הפרעות. מה הוא מבקש מהבורא כלפי אותם ההפרעות?

בעצם אתה זה שצריך לברר את זה.

תלמיד: זו תפילה פרטית של האדם?

כן.

שאלה: כתוב "בחירה שייכת בשני דברים שוים, והוא צריך להכריע ביניהם. לכן אמרו שאדם יראה את עצמו חציו חייב וחציו זכאי", נשמע שיש פה שני שלבים להכרעה, שהוא צריך להכין את התנאי של לראות עצמו חציו חייב וחציו זכאי, ואז רק כשיש שני דברים שווים הוא יכול לעשות את ההכרעה. אז איך האדם שם את עצמו במצב הזה, איך הוא מגיע למצב של "חציו חייב וחציו זכאי"? כי תמיד או שהוא מצדיק את עצמו, ומרגיש שיש לו יותר זכויות, או שהוא מרגיש יותר רע. איך להגיע למצב השווה?

אני לא יכול להגיד לך, אתה צריך לגלות את זה, ואז תראה מה זה להיות בחצי חצי.

תלמיד: הוא כותב בהמשך שאם הוא כבר עשה הכרעה, והגיע לכף זכות, אז הבורא מכביד את ליבו כדי שיהיה לו להמשיך את העבודה. זה ברור, שהבורא הוא זה שעושה אם הוא הצליח להגיע לכף זכות. אדם יכול וצריך לכוון את עצמו אם הוא מרגיש יותר זכויות אז עליו לחפש אצלו דברים?

האדם לא יכול לספור, או לשקול אם אלה זכויות או עבירות, לאיזה כיוון, ובכמה. הוא לא יכול.

תלמיד: צריכים לחפש את הנקודה הזו של השוויון בין הזכאי וחייב? האדם צריך להגיע לשם, או לבקש שהבורא יביא אותו לשם?

אנחנו לא מסוגלים בעצמנו.

תלמיד: אז זה עניין של תפילה.

גם תפילה.

תלמיד: גם תפילה, וגם מה?

עזרת ה'.

שאלה: אפשר לסדר את זה גם שזה אדם בעשירייה?

מה?

תלמיד: הוא אומר שעם ישראל יצאו מהגלות "שהוא יסכים שפרעה של עצמו, שהוא מלך מצרים, לא ישלוט עם בחינת ישראל שלו.".

כן.

תלמיד: אדם יכול לראות שהוא מחזיק את החברים? שהוא לא נותן להם לצאת ממצרים?

כך צריך לחשוב כל אחד ואחד בעשירייה.

תלמיד: הוא מדבר בסוף על אפס ואחד, ויש לו נדמה לי מאמר ל' שמדבר על זה שאם החבר הוא אחד, ואני אפס, או אני אחד והחבר אפס. זו בעצם העבודה שלנו כל פעם שהכבדת הלב של פרעה מתגברת באדם?

כן, יש בזה הרבה תרגילים.

שאלה: לגבי המצב של "חצי חייב חצי זכאי", איך אנחנו מגיעים למצב "לא מניח לי לישון"? כי כתוב שהקדוש ברוך הוא עשה בכוונה שיהיה תמיד משקל שווה בין טוב ורע, מה זה המצב "לא מניח לי לישון"?

מה האדם רוצה?

תלמיד: הוא רוצה להידבק בבורא, לצאת מהרע.

אז מתי הוא מרגיש שלא נותנים לו לישון?

תלמיד: כשהוא רוצה ולא יכול. אז זה גם שווה, אבל יש לו חיסרון.

נגיד שזה כך.

שאלה: מה הקשר בין עם ישראל שרוצים לצאת ממצרים, לבין האיברים שבאדם?

איברים באדם זה לא האיברים בגוף, יש לי שריר כזה ויש לי עצם כזו. אלה הרצונות הפרטיים שיש בתוך האדם שבהם הוא מרגיש כמה הם סוחבים אותו לעל מנת לקבל, מפריעים לו להשיג את העל מנת להשפיע.

תלמיד: "הבא לטהר מסייעין אותו".. "במה מסייעין".. "בנשמתא קדישא", כי מהלידה נותנים לו נפש דסיטרא דקדושה, זכה יותר נותנים לו רוח. שמעתי פעם שאין לנו שום סוג של נשמה חוץ אולי מנפש בהמית, ופה כתוב שמהלידה נותנים לו.

"לידת הנשמה" נקרא כאשר האדם מקבל את גילוי הנשמה שלו.

תלמיד: כלומר לא ניתן להבין בצורה פשוטה את הטקסטים של רב"ש.

בטח שלא.

שאלה: איך להתעורר לעבודה - מהשינה כשהרצון לקבל מנסה להרדים אותנו?

להתעורר מהשינה? קנאה, תאווה וכבוד. אדם צריך לעורר את התכונות האלה שמשפיעות עליו. קנאה, תאווה וכבוד. אפשר רק במידה שהוא נמצא בתוך החברה. לא לצאת בשום צורה מהחברה, אלא ככל האפשר יותר ויותר לעורר את האגו שבו ואז יתעורר.

שאלה: בעמוד 2085, פסקה שניה מתחיל, "צריכים להקדים את מה שאמרו חז"ל, "לעולם יראה אדם את עצמו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו לכף זכות" (קדושין מ' ע"ב).

וקשה, אם כבר הכריע את עצמו לכף זכות, איך יכול עוד פעם לראות את עצמו חצי חצי. וכמו כן יש להבין אם עשה עבירה הכריע אותו לכף חובה, אם כן איך יכול אחר כך עוד פעם להגיד שהוא חציו חייב וחציו זכאי. ועוד יש להבין אם הוא יודע בעצמו שיש לו קצת זכויות, איך מלמדים אותו לומר שקר, ולעשות דמיון של שקר, שהוא חצי על חצי."

משתי הפסקאות האלה, אנחנו צריכים להבין שלמעשה הבורא דן אותנו על פי החסד, מספיק מצווה אחת כדי להביא אותנו בדרך לתיקון, בדרך לבורא.

תמיד לפניך מצווה יש אחת.

שאלה: אמרת שאותיות התורה עוזרות להכניע את הלב. הלב נכנע בזכות אותיות התורה. איך זה קורה, איך מכניעים את הלב?

הלב זה הרצון הכללי של האדם ואותיות התורה זה כמין השפעה עליונה על לבנו ואז הלב שלנו נכנע.

שאלה: במאמר נאמר שהאדם חוזר ומתקן שוב ושוב. האם זה אומר שלמרות שאנחנו נכשלים פעם אחרי פעם הבורא נותן לנו רשות? הוא כאילו מעורר אותנו שוב להמשיך ולנסות לתקן, למרות שאנחנו לא מצליחים?

שאלה: נאמר במאמר, שהבורא נותן לאדם הכרה של טוב ורע. לגבי רע מובן, כי אנחנו כל פעם מגלים יותר ויותר. אז מה זה הטוב שמגלים לו?

רואים שהבורא עוזר.

שאלה: רב"ש כותב כאן לגבי פרעה, באמצע הטקסט. "לכן פרעה שואל, "מי ה' אשר אשמע בקולו". וכמו כן, "מה העבודה הזאת לכם". אם הכוח הזה הוא השולט על בחינת ישראל שלו. על מה מדובר פה?

כן. על ידי שתי השאלות האלה.

תלמיד: באיזה אופן ישראל בונים כוונה?

כנגד זה.

תלמיד: למען הבורא?

כן.

שאלה: כתוב שהבורא רוצה שלאדם לא תהיה בושה מטעם נהמא דכיסופא, לכן על האדם לבחור בטוב ולסור מרע. אנחנו לומדים שתפילה נכונה מתחילה ומסתיימת בהודיה ויש הרגשה שלבחור בטוב, זה קודם כל הודיה שהלב שלי עוד לא מכיר. האם הודיה אמיתית יכולה לפתור אותנו מהבושה והגלות?

בעיקרון, כנראה כן, אבל צריך לנסות.

תלמידה: איך להגיע להודיה האמיתית?

אני לא יכול עכשיו להתעמק בזה. תנסי ותמצאי תשובה, את בעצמך צריכה למצוא אותו.

שאלה: המאמר מדבר על המכות שקיבל פרעה, האם המכות הן ההפרעות המופיעות בדרך או שינוי המצבים?

המכות הן ההפרעות בדרך, המצבים שעלינו לעבור והמכוונים אותנו להגיע בדיוק למקום אליו הבורא מתכוון.

שאלה: כתוב שבכוונה הבורא עשה כך שהטוב והרע יהיו שווים. איך השוויון הזה בעצם משפיע על העבודה שלנו, איך הוא עוזר לנו בעשירייה?

השוויון לא עוזר לנו. אנחנו צריכים כל הזמן להחזיק את עצמנו כך שנתכוון לטוב.

שאלה: קודם למדנו שהעברים קיבלו את האור עליון וזו הסיבה שפרעה לא שחרר אותם. למה פתאום הוא שחרר?

פרעה עשה זאת מפני שהבורא החליט כך.

שאלה: אמרת שהבורא נותן לנו כל פעם יותר בעיות ועלינו להבין אותן כעזר כנגדו, איך לפרש את המצב הנוכחי בישראל, האם כיותר עזרה מצד הבורא?

נקווה שזה גם לטובתנו ונראה את סוף כל המצב הזה לטובתנו.

שאלה: אני חולק על החבר שאמר שאדם הוא כביכול החלק הפסיבי העוזר לבורא לאלף את פרעה. נראה לי דווקא שהבורא שהוא גם פרעה וגם ההפוך מפרעה, פשוט מפסל על ידי שני אלה את פנימיות האדם, ואדם צריך רק להגיע לחופש הבחירה ולהעביר כל הזמן משלטון פרעה לשלטון הבורא. זה התהליך.

בסדר גמור. שמעתי.

שאלה: כתוב במאמר, כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו. אז איך קורית ההתכללות בין החברים אם אין השתוות צורה?

התכללות מתקיימת לפי התפילה שלנו ולפי פעולת הבורא.

שאלה: מה אנחנו צריכים לעשות כדי לממש את עזרת פרעה לצאת ממצרים? האם אנחנו צריכים להתעלם ממנו או לשמוע אותו כדי לשנוא אותו?

אנחנו צריכים לשמוע את פרעה ולעשות כמה שאפשר נגדו ואז נבין איך הבורא עושה את הכול ומה עלינו לעשות. נבין איך להיות בשותפות עם הבורא.

שאלה: כתוב בא אל פרעה כי הכבדתי את לבו. הרי בהתחלת הבירור שעשה החבר אמרת שגם הבורא וגם פרעה רוצים שנצא ממצרים, אז למה להכביד ולא לרכך את ליבו כדי לתת לנו לצאת ממצרים?

פרעה לא רוצה שנצא ממצרים. לומדים זאת אפילו מהסיפור הפשוט, ברור לנו איך הוא רצה להחזיק אותנו אבל אחר כך, בסוף, כשהוא ראה כמה צרות זה הביא לו הוא הסכים שנצא.

תלמידה: מי הביא לו את הצרות? הבורא?

הן הגיעו דרך ישראל, ולכן קודם כל הוא רצה להיפטר מישראל.

שאלה: פרעה רוצה להכניע את הכול תחתיו, הוא רוצה לשלוט על הכול ולהיות כמו הבורא. נראה שגם בנו יש רצון כזה, להכניע את הבורא שיעשה מה שאנחנו רוצים. האם נכון להסתכל על הדברים בצורה כזאת?

כן. אתה מגלה נכון. היצר הרע שלנו רוצה לשלוט על הכול, ככתוב, "מי ה' אשר אשמע בקולו"¹.

שאלה: אמרת שכל אחד ואחד צריך לחשוב בעשירייה שהוא מונע, מחזיק את החברים כך שלא ייצאו ממצרים. מה זה אומר שאני מחזיק את החברים שלא ייצאו ממצרים?

אתה צריך להגיד לעצמך שזה שהם עדיין נמצאים בגלות מצרים הוא באשמתך.

תלמיד: מה אני לא עושה טוב?

אתה לא פותח להם דרך ליציאה.

תלמיד: ומה אני צריך לעשות?

לחשוב, להתפלל עבורם.

תלמיד: אבל גם אני במצרים.

לא חשוב. עבורם אתה מוכן לעשות יותר מאשר עבור עצמך.

שאלה: למה פרעה לא מסתתר והאסטרטגיה שלו היא להתגלות כשליט?

איך הוא יכול לקבוע משהו אם הוא לא יתגלה כגדול, כחזק, כשליט? ודאי, זה הטבע שלו.

שאלה: אלו פעולות עוזרות לאדם להתחבר עם החברים כשהוא לא יכול?

כמה שיותר להתחבר לחברים ולבורא ולבקש להציל את כולנו.

(סוף השיעור)

---

1. "ויאמר פרעה–מי י-ה-ו-ה אשר אשמע בקלו" (שמות, ה’, ב’).↩