שיעור בוקר 18.09.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמרי "שמעתי", עמ' 583,

מאמר סט. "מקודם יהיה תיקון העולם"

סט. מקודם יהיה תיקון העולם

"אמר, שמקודם יהיה תיקון העולם, ואח"כ יהיה הגאולה השלימה, שהוא סוד ביאת המשיח, שהוא סוד "והיו עיניך רואות את מוריך" וכו', "ומלאה הארץ דעה". שזה ענין מה שכתב, שמקודם יתוקן פנימית העולמות ואח"כ חיצוניות העולמות. אבל צריכים לדעת, שחיצוניות העולמות, שיתקנו, זהו מדרגה יותר גדולה מתיקון הפנימיות.

וישראל, שורשן מפנימיות העולמות, שזה סוד "כי אתם המעטים מכל העמים". אלא שעל ידי זה שמתקנים את הפנימיות, אז יתוקן גם החיצוניות. רק חלקים קטנים, וכל פעם ופעם מתוקני החיצוניות יתוקן (עד שפרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון), עד שיתוקן את כל החיצוניות.

ועיקר הבנה בין פנימיות לחיצוניות, הוא על דרך כשאדם עושה איזה מצוה, אז לא כל האברים מסכימים לזה. וזה דומה כאדם היושב בתענית, שאז אומרים, שרק הפנימיות שלו הסכים על התענית, אבל החיצוניות שלו יש לו אי נעימות מהתענית, שהגוף הוא תמיד בהתנגדות להנשמה. שרק בערך הנשמה יש להבחין בין ישראל לאומות העולם. אבל בערך הגוף הם שוים, שגם הגוף של ישראל דואג רק לתועלת עצמו.

לכן, כשיתקנו הפרטים בדרך כלל ישראל, ממילא יתוקנו כללות העולם. נמצא, בשיעור שאנו מתקנים את עצמנו, בשיעור הזה יתוקן אומות העולם. וזה סוד מה שאמרו חז"ל: "זכה, מכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות". ולא אמרו: "מכריע את כלל ישראל", אלא כי "ואת העולם כולו לכף זכות". היינו כנ"ל, שהפנימיות יתקן את החיצוניות."

אבל איך בכל זאת הפנימיות מתקנת את החיצוניות? החיצוניות לא יכולה לתקן את עצמה. איזה קשר צריך להיות בין הפנימיות לחיצוניות כדי שהפנימיות תשקיע כוחות והחיצוניות מיתקנת?

קריין: שוב, "שמעתי" ס"ט, "מקודם יהיה תיקון העולם".

"אמר, שמקודם יהיה תיקון העולם, ואח"כ יהיה הגאולה השלימה, שהוא סוד ביאת המשיח, שהוא סוד "והיו עיניך רואות את מוריך" וכו', "ומלאה הארץ דעה"." זה תיקון הפנימיות, שם מתגלה הבורא בכל מלואו. "שזה ענין מה שכתב, שמקודם יתוקן פנימית העולמות ואח"כ חיצוניות העולמות. אבל צריכים לדעת, שחיצוניות העולמות, שיתקנו, זהו מדרגה יותר גדולה מתיקון הפנימיות."

אבל איפה זה מתגלה? דווקא בגלגלתא עיניים, שם מתגלים כתר, חכמה, בינה, אותם הישגים שמתקנים כלים דאח"פ. למה לא? "ערך הפוך אורות וכלים" מה זה נקרא? שאם אני מתקן את בחינה ד', איפה מתגלה לי האור ממנה? בכתר. מצד אחד. אז תגידו שכתר מרוויח הכול, ובחינה ד' מסכנה. אז אני אשאל אתכם אחרת, היום יום כיפור, מי אשם בזה שהכלי לא מתוקן? כתר, גלגלתא ועיניים. האח"פ לא יכול לתקן את עצמו. זאת אומרת, כל העבודה היא דווקא באגו ולכן שם בכלים דלגלתא עיניים, בכלים הגבוהים מתגלה התוצאה, כי הם מתקנים את האח"פ.

"וישראל, שורשן מפנימיות העולמות, שזה סוד "כי אתם המעטים מכל העמים". אלא שעל ידי זה שמתקנים את הפנימיות, אז יתוקן גם החיצוניות." כי החיצוניות נכללת בפנימיות. או יותר נכון, הפנימיות, ישראל, גלגלתא ועיניים, חייבים לכלול בתוכם בכוח את החיצוניות. להעלות אליהם רצונות וכך לתקן אותם. לכן אצלם מצטברים כל הכלים. העביות נמצאת באח"פ, אבל בפועל בעבודה מעלים אותם לגלגלתא ועיניים. "רק חלקים קטנים, וכל פעם ופעם מתוקני החיצוניות יתוקן (עד שפרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון), עד שיתוקן את כל החיצוניות." בזה שהחיצוניות מצטרפת לפנימיות, שאח"פ מצטרפים לגלגלתא ועיניים.

"ועיקר הבנה בין פנימיות לחיצוניות, הוא על דרך כשאדם עושה איזה מצוה, אז לא כל האברים מסכימים לזה. וזה דומה כאדם היושב בתענית, שאז אומרים, שרק הפנימיות שלו הסכים על התענית, אבל החיצוניות שלו יש לו אי נעימות מהתענית, שהגוף הוא תמיד בהתנגדות להנשמה. שרק בערך הנשמה יש להבחין בין ישראל לאומות העולם. אבל בערך הגוף הם שוים, שגם הגוף של ישראל דואג רק לתועלת עצמו.

לכן, כשיתקנו הפרטים בדרך כלל ישראל, ממילא יתוקנו כללות העולם. נמצא, בשיעור שאנו מתקנים את עצמנו, בשיעור הזה יתוקן אומות העולם. וזה סוד מה שאמרו חז"ל: "זכה, מכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות"." זכה ישראל, גלגלתא ועיניים, אז מכריע את עצמו ואת כל העולם, את כל האח"פ שמצטרף אליו, לזכות. "ולא אמרו: "מכריע את כלל ישראל", אלא כי "ואת העולם כולו לכף זכות". היינו כנ"ל, שהפנימיות יתקן את החיצוניות."

ולכן עלינו להבין שאנחנו אשמים בזה שהחיצוניות לא מתוקנת ועלינו לתקן אותה, עלינו לקבל את האורות והכלים מכל השכינה, מכל הכלי.

שאלה: אתמול הזכרנו את המאמר הזה בהקשר של הפצה, שצריך להפיץ לעולם וכולי.

נכון.

תלמיד: ואני מבין מפה את ההפך, שקודם על ישראל לתקן בפנימיות.

הבנת הפוך. איך אתה יכול לתקן משהו אם אתה לא מצרף אליך את החיצוניות? מה כתוב?

תלמיד: כתוב "בשיעור שאנו מתקנים את עצמנו, בשיעור הזה יתוקן אומות העולם".

איך?

תלמיד: "כשיתקנו הפרטים בדרך כלל ישראל, ממילא יתוקנו כללות העולם".

מה זה "ממילא"?

תלמיד: "ממילא" זה מאליו, מעצמם.

מעצמם, סתם ככה?

תלמיד: אם אנחנו נתקן את עצמנו.

מה זה נקרא שאנחנו "מתקנים את עצמנו"?

תלמיד: בעשיריות, בפנימיות, בחיבור.

עדיין אתם לא מבינים.

שאלה: אפשר להגיד שהדרך של התיקון שלנו זה קודם לכלול את אומות העולם, להתכלל איתם דרך הפצה?

אפילו כשאנחנו מתקנים רק את עצמנו יש סיבה, בשביל מה אנחנו מתקנים את עצמנו, כדי לבוא לתיקון של כל הכלי. כי הבורא לא ברא את ישראל, גלגלתא ועיניים, אלא כדי שיתוקנו כלים דקבלה. כל הרצון שלו שזה יתוקן בכלים דקבלה. כלים דהשפעה הם בסך הכול כדי להיות המעבר, בלבד. לכן נשברו כלים דהשפעה, כדי שיהיה להם קשר לכלים דקבלה, כדי שיוכלו לתקן אותם. ישראל בעצמם לא היו קיימים.

שאלה: אז למה בדיוק הוא מתכוון בקודם ישראל ואחר כך אומות העולם?

לתקן. ודאי שהתיקון צריך להיות קודם בגלגלתא עיניים. כשגלגלתא עיניים מתקנים את עצמם, מתקנים גם את האח"פ. עיבור, יניקה, זה בגלגלתא ועיניים, אבל כל העבודה העיקרית, ואם היה אפשר אז מייד היינו מגיעים לזה, זה תיקון של האח"פ, גדלות. התיקון הוא כשאור החכמה מתגלה בכלים דקבלה, בכוונה על מנת להשפיע.

תלמיד: אז הוא קודם מתגלה בישראל ואחר כך באומות העולם?

גלגלתא עיניים נשברו כדי שיוכלו להתקשר לאח"פ. הם לא נשברו בגלל עצמם אלא בגלל שהם התחברו עם אח"פ. משום שהיו יחד עם האח"פ הם נשברו. זאת אומרת, שבירתם היא סלקטיבית, מיוחדת, היא רק לצורך זה, כדי שיהיה להם קשר עם אח"פ. זאת אומרת, הם התחברו עם האח"פ ובגלל זה נשברו, זאת סיבת השבירה, זאת צורת השבירה. ולכן כשהם מתקנים את עצמם, הם מתקנים את עצמם רק כדי להיות מחוברים בחזרה עם האח"פ בצורה נכונה. זה לא סתם תיקון, למרות שזה עדיין לא מורגש, אני מבין.

שאלה: אז אפשר פשוט להגיד שבצורה מאוד פשוטה, אין לגלגלתא ועיניים שום זכות קיום בלי חיבור לאח"פ?

הם לא היו קיימים מלכתחילה. הבורא ברא כלים דאח"פ. הכלים של כתר, חכמה וג"ר דבינה שייכים לבורא, הם לא שייכים לנברא. לנברא זה מתחיל להיות שייך מז"ת דבינה, זעיר אנפין ומלכות, בעיקר מלכות. לכן אין דבר כזה כלים דהשפעה. זה סותר את זה, כלי דהשפעה, כי כלי זה קבלה.

אלא אנחנו מדברים על תכונות ההשפעה שמחוברות עם כלים דקבלה כדי לתקן אותם. לכן ישראל לא שייכים לעולם הזה ולא לאומות העולם אלא רק כדי להיות מעבר. זה מה שבעה"ס מסביר לנו במאמרים "מתן תורה" ו"הערבות".

המעבר לא שייך לבורא ולא שייך לנבראים, זה מעבר ביניהם בדיוק באמצע כצינור. ולכן אם אתה מתקן את הצינור אז מייד אתה צריך לדעת בשביל מה אני מתקן, מה אני מתקן? אני מתקן את הצינור. מה זה צינור? המעבר בין הבורא לנבראים, לכן אני כלול משניהם, ורק לצורך זה אני קיים ומתקן את עצמי. ואם מלכתחילה אתה לא הולך לתקן בצורה כזאת, גם את גלגלתא עיניים אתה לא תתקן.

תלמיד: ומה עושים אם הצינור חושב רק על עצמו, סתום?

הוא נמצא בקליפה, בצורה הפוכה. לאומות העולם יש חשבון אחר לגמרי עם הבורא. הוא שבר אותם, הם נמצאים בצורה כזאת ולא מסוגלים להיתקן. על ישראל הוא כל הזמן חושב, איך לתקן אותם שיהיו המעבר, שיהיו כלולים גם ממנו וגם מאומות העולם. אז אתה יכול להיות מעבר, המשדך.

תלמיד: חוץ מהעבודה הסיזיפית היום יומית שאנחנו עושים פה בשיעורים, בעבודה בינינו, יש עוד דרך לגרום לגלגלתא ועיניים להבין שהם צריכים להתחבר לאח"פ, אין שום דרך אחרת כנראה, כי אנחנו כל כך הפוכים.

אנחנו צריכים להיות מעורבים עם אח"פ. במה מעורבים? בצורה חיצונה, בלי להתערב איתם, להשפיע להם את הידיעה על שיטת התיקון. על ידי זה יש כאן שני דברים, הם מתעוררים כמו שאנחנו קוראים את זה במאמר "שפחה כי תירש גבירתה" שקודם צריכה להיות שפחה והיא צריכה להיות כזאת, ואחר כך היא הופכת להיות לגבירתה ולא הפוך, שגבירתה מסייעת לשפחה. כך אנחנו צריכים להתקדם. זאת אומרת צריכים להשפיע להם על ידיעת התיקון על ידי החיבור בלבד. הם לא שייכים לראש, לכוונות על מנת להשפיע, הם שייכים רק לגוף, לסיוע, להשפעה, יותר נכון לחיבור. אצלם אין השפעה יש חיבור.

תלמיד: אתמול עשית שרטוט מאוד יפה של כל הפרצוף. והיה חלק חדש, החלק שנקרא ישראל, שחי בישראל, לא אנחנו אלא ממש עם ישראל, ואתה אמרת משהו על כך שהם אולי יהיו אחרונים שיצטרפו לתהליך.

יש ביניהם כאלה שיבואו רק עם המשיח מאין ברירה. לא רוצה להצביע על החלק הזה אבל ככה זה יהיה. כי אנחנו מסדרים את הדברים האלה לפי הקליפה והקדושה שבהם. עד כמה מנוגדים לתיקון או מקורבים לתיקון. יש כאלה שלא אכפת להם, יש כאלה שהם ממש נגד, אז הם יבואו אחר כך. אמנם הם שייכים לחלק יותר עליון. זו לא בעיה מפני שאנחנו כבר יודעים את זה מהחיים, איפה שיש קדושה שם ליד זה יש גם קליפה.

תלמיד: האם זה נכון להגיד שהעבודה שלנו פה, בני ברוך צריכים להתרכז דווקא בעולם, לא בישראל ולתת שם את הכוח והקשר?

לא. צריכים לעשות לכל חלק וחלק מה שצריך כדי שיתוקנו כל החלקים האלה, יתקרבו לתיקון כל אחד לפי המידה שלו.

תלמיד: והאם בעבודה שלנו מול החלקים השונים יש סדר. אנחנו צריכים להתחיל קודם עם האח"פ אחר כך ישראל או קודם ישראל אחר כך האח"פ, או שהכול צריך לקרות במקביל?

אתה תתחיל ואתה תראה איך שזה הולך.

שאלה: מה העיקרון החשוב ביותר שצריך להנחות אותי כשאני עוסק בהפצה ברשת ומה היחס שלי לאנשים שאני פונה אליהם?

זו שאלה מאוד רחבה ומורכבת, אנחנו עכשיו לא נדון בה. אלא אנחנו עוסקים בהפצה. אתם רוצים להיות שייכים להפצה, בבקשה תתחברו ותהיו בזה. מה מטרתנו כאן, מה מטרתנו שם, באיזו צורה, באיזה קצב, זה הכול אלף שאלות. אנחנו פשוט צריכים לבצע אותן.

שאלה: אנחנו לומדים שגלגלתא עיניים הם הכלים הקלים, אז מה ההבדל המהותי בין הכלים של אח"פ לגלגלתא עיניים?

גלגלתא עיניים הם כלים קלים לא בגלל שאין להם עביות לעומת אח"פ, כך אנחנו מדברים, אלא בגלל שיש להם יותר זכות ולכן הם מסוגלים להיות כלולים גם מהבורא וגם מהנבראים, מהכלים הקשים. אבל הם יכולים לגלות בתוכם את כל העביות הנדרשת כדי להעביר את כל אור החכמה מלמעלה למטה. אנחנו לא בדיוק מבינים על מה אנחנו מדברים ב"כלים קלים". העביות נמצאת בכל הכלים. השאלה היא עד כמה שהם משתמשים בה או לא. אור היחידה מתגלה דווקא בכתר, אז כתר הוא עבה או כתר הוא זך? אז בעביות וזכות אתה מדבר לא על הרצון לקבל שבו, אלא על מידת השימוש ברצון לקבל שבו.

שאלה: איך מסירת ידיעת התיקון גורמת לספיגת חיסרון?

הבורא מסדר את כל הכלי של כל האנושות בצורה כזאת שהם סובלים, ואתה מביא להם הסבר על סיבת הסבל והפתרון. וכתוצאה מזה הם נעשים יותר מוכנים, קודם כל הם יודעים בשביל מה זה ולמה זה, הם כבר מכוונים לזה שכל הדברים האלה הם מטרתיים שעוברים על כל האנושות ועליהם. הם מתחילים להבין שהתיקון הוא בחיבור וכל הצרות שמתגלות ובאות עליהם זה מחוסר החיבור. ואז הם נעשים יותר קרובים אלינו, הם רוצים או לא רוצים, רק לפי הרעיון עצמו. הם מרגישים את זה בתת ההכרה כמו שאתה רואה את זה מיום ליום איך שזה מתגלה בעולם. ואם אתה לא מפיץ להם את הדברים האלה בזמנם, אז אתה מעורר בהם שנאה גדולה שמכוונת אליך, כמו ששוב אתה מרגיש שמתעוררת באירופה ובארצות ערב וכן הלאה, כי בסך הכול זה אותו כוח האור שפועל.

תלמיד: אני מנסה להבין באיזה שלב אנחנו סופגים את החיסרון מהם, במגמה לצאת אליהם, בייצור כלפיהם, בהפצה?

במגמה לצאת אליהם. שאתה מתחיל להרגיש ולהבין שהבורא רוצה בתיקון שלהם דווקא ואתה כאן אחראי עליהם. וכל העבודה שלך צריכה להיות בעל מנת להשפיע להם את שיטת התיקון, היינו לצרף את התשוקות, החסרונות שלהם אליך ולהעלות אותם.

תלמיד: זאת אומרת גם אם הקהל לא קרא את התוכן.

לא שלא קרא, לא מסוגל להבין אותו. הוא יודע רק דבר אחד בכללות, שברעיון החיבור אנחנו מתקנים את האנושות את העולם הגלובלי.

תלמיד: אני שומע כאילו שמעצם המגמה שלנו רק לצאת אליהם אנחנו כבר סופגים חיסרון. אתה יכול להסביר?

נגיד. להתקשר אליהם אנחנו צריכים.

תלמיד: עוד לפני שהם קלטו בכלל את המסר הזה אנחנו כבר סופגים חיסרון.

לא שהם קלטו, שאנחנו יוצאים. אני לא מדבר על מה שהם קולטים, אני מדבר עלינו, מה עלינו לעשות. על זה מדובר. לכן אם אנחנו מדברים על חשבון הנפש, אז אנחנו צריכים להגיד "אשמנו". מי אשמנו? אנחנו. עבור מי? עבור כל העולם. איפה הבחירה החופשית? בנו. איפה המעשה? בנו. מה עם כל יתר אומות העולם? אין שום מעשה. אז מי אשם? אנחנו.

תלמיד: במה אשמנו?

אשמנו בזה שלא חיברנו אותם אלינו כדי לתקן אותם. הבורא רוצה דווקא בתיקון של אח"פ, ואנחנו, נבראנו במיוחד כדי לתקן אותו.

שאלה: בעל הסולם רוצה להעביר לנו פה מסר, "ועיקר הבנה בין פנימיות לחיצוניות, הוא על דרך כשאדם עושה איזה מצוה, אז לא כל האברים מסכימים לזה." למה הוא מתכוון בזה? הוא נותן פה דוגמה אחת שכשאדם יושב בתענית רק הפנימיות מסכימה לזה, והחיצוניות לא מסכימה לזה.

כן, כי יש כלים שלא יכולים לספוג את זה, הבטן שלי לא מכירה שהיא צריכה לצום, היא נניח רוצה לאכול. אם אני משליט את הפנימיות שלי על החיצוניות, אז אני יכול גם לדכא אותם במשהו. אבל כלים חיצוניים, אח"פ, לא יכולים להיתקן, אלא רק אם גלגלתא ועיניים מצרפים אותם ומתקנים יחד בהתכללות אח"פ בגלגלתא ועיניים. כך בנויה המערכת.

שאלה: אפשר גם לומר שהבורא זה גלגלתא עיניים, ואנחנו ישראל האח"פ?

לא. איזה בורא זה גלגלתא ועיניים? אני לא מבין. בורא זה האור הכללי שמתפשט בתוך הכלים מתוקנים, מתגלה בכלים מתוקנים.

תלמיד: ברגע שיש התכללות בין גלגלתא עיניים ואח"פ אצלי, אז יכול לבוא תיקון על אומות העולם?

ברגע שאני נכלל מגלגלתא עיניים ואח"פ, זאת אומרת מבחינת ישראל ומבחינת אומות העולם, אז אני זוכה לתיקון. שגלגלתא עיניים ואח"פ הם שניהם מחוברים, כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, ה-ו-י-ה, ובתוכם מתגלה האור הפנימי נרנח"י שנקרא "בורא".

תלמיד: מה המטרה שלנו, להתמלא באור או לתקן את אומות העולם?

המטרה שלנו היא, להביא את הבורא לגילוי, כדי לעשות לו נחת רוח.

שאלה: אמרת שאשמנו, כי לא חיברנו אלינו את אומות העולם. וקודם אמרת שלא אכפת לנו מה התגובה שלהם, אנחנו צריכים להיות משהו. מה זה נקרא ש"חיברנו את אומות העולם אלינו"?

עד כמה שאני נכלל מהחסרונות שלהם, שבורא מגלה אותם כדי שאני אקח את החסרונות האלה ודרכי נעביר אותם לתפילה אליו. נעלה מ"ן.

תלמיד: זה נקרא ש"אני דואג להם"?

נגיד שאתה דואג להם. אתה דואג לגילוי הבורא לנבראים. זה נקרא ש"אתה דואג להם".

שאלה: היום יתחיל צום, ואני יודע שגם חלק מהחברים בכלי העולמי שומרים אותו. והשאלה היא איזו פעולה פנימית הכרחי לעשות, כדי שזה לא יהיה סתם איזה סירוב לאכול? מצד אחד כן יש קבוצה שעושה את זה כפעולה, שזה טוב שאני מצטרף לזה כפעולה קבוצתית, אבל מהו היחס הפנימי שצריך להיות כלפי זה? בשביל מה לעשות את זה?

אנחנו צמים כדי להראות שאנחנו רוצים לפעול לפי גילוי הכלים השבורים שלנו, שעליהם אנחנו עושים צמצום, ומוכנים לתקן אותם ולהשתמש בהם רק בלקבל על מנת להשפיע. זה הכול. אז אנחנו עושים סימן כזה בעולם, בחיים שלנו, שאם כלים הם מקולקלים, אז כדי לתקן אותם מתחילים מצמצום, שיש לי תנאי, שאני לא מקבל בי שום אור, אם הוא לא על מנת להשפיע, אם הוא לא לטובת הזולת. ואז מתי אני כביכול רוצה להגיד שאני כן לטובת הזולת יכול להשתמש בו? אם אני מפסיק את הקבלה, ואז רק אחרי יממה, עשרים וחמש שעות בעצם אני שוב חוזר לשימוש באורות. זה נקרא ש"עברתי מדרגה שלמה בניתוק", "בצמצום", ועכשיו אני יכול שוב להתחיל לקבל את האורות, וזה יהיה כביכול בעל מנת להשפיע. ברוחניות הפעולה הזאת היא קיימת לפני כל מדרגה ומדרגה החדשה.

קריין: יש כמה דברים. קודם כל מבעל הסולם מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות".

"אמנם האומה הישראלית הותקנה בזה בבחינת "מעבר", אשר באותו שיעור שישראל עצמם יוצאים מצורפין על-ידי קיום התורה, כן מעבירים את כוחם לשאר האומות. וכאשר גם יתר האומות יכריעו את עצמם לכף זכות, אז יתגלה משיח ה', אשר תפקידו מלבד מה שישלים את בני ישראל למטרה הסופית לדביקותו יתברך, כן יבוא ללמד דרכי ה' אל כל האומות. כמ"ש "ונהרו אליו כל הגויים"."

קריין: גם הרמח"ל, מאמר "החכמה", בתפילת ראש השנה.

"והנה צריך שתדע, שאף על פי שישראל מצד עצמם כבר הם נבחרים ומקודשים ומעוטרים בעטרות ית', הנה עד שהעולם כולו בכל חלקיו אינו נתקן, גם ישראל אינם מגיעים לתכלית מעלתם, אמנם - בשכבר יגלה מלכותו ית' בעולמו וישלוט הטוב ויכפה הרע כראוי, אז יירשו ישראל מעלתם בשלמות,"

כשהם מתקנים הם מביאים את התיקון, אבל החשבון איתם בסוף, כחותמים את התיקון.

קריין: וגם מאמר "השלום", בעל הסולם מאמר "השלום".

"וזהו שאמרו ז"ל,.." ... ""שלא מצא הקב"ה, כלי מחזיק ברכה לישראל, אלא השלום".

כלומר, כל זמן, שהאהבה עצמית והאגואיזם, שוררים בין האומות, גם בני ישראל לא יוכלו לעבוד את ה', על צד הטהרה, בדבר השפעה לזולתו, כמ"ש בביאור הכתוב: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים" במאמר הערבות.

ודבר זה אנו רואים מפי הנסיון, שהרי ביאת הארץ ובנין בית המקדש, לא יכלו להחזיק מעמד, ולקבל הברכות, אשר נשבע ה' לאבותינו."

את זה הוא אומר על שני בתי מקדשים שהיו. "לא יכלו להחזיק", בגלל שלא היה חיבור עם כל העולם.

וזהו שאמרו: "לא מצא הקב"ה, כלי מחזיק ברכה". כלומר, עד כאן עדיין לא היה לבני ישראל, כלי המחזיק ברכת האבות. ועל כן, עוד לא נתקיימה השבועה, שנוכל לרשת ברכת הארץ, לנצחיות. כי רק שלום העולם, הוא הכלי היחידה, המאפשרת אותנו לקבלת ברכת האבות, כנבואת ישעיהו."

שאלה: אפשר להגיד שבעצם הניסיון שלנו להפיץ, הניסיון שלנו להבין את שפת העם, את הרצונות שלהם, מעצם הניסיונות האלה, הוא גורם לנו חיבור והשתוקקות להרגיש את החסרונות שלהם?

ודאי, רק את זה צריכים. אתה לא צריך לשוטט עכשיו בכל העולם ולשאול אותם מה הם רוצים, מה הם לא רוצים וכן הלאה. זה חד סטרי. אתה צריך רק להפיץ להם את הידיעה שהם צריכים לקלוט על חיבור כתיקון לחיים הטובים הגשמיים, ומתוך זה אתה תקבל מהם התרשמות שהיא תגרום לכלים שלך אותה העביות המחויבת, כדי שתגיע לגמר התיקון.

ואפילו לקטנות אתה צריך גם כבר להיות איתם, כי "אין מקצת ברוחניות". אפילו להגיע לעיבור אתה במשהו חייב להיות מעורב איתם. אבל ההתערבות הזאת, אפשר להגיד הערבות הזאת, היא צריכה להיות הכול מצדנו, עד כדי כך שאפילו לא חשובה לך התגובה שלהם. אתה רק צריך לדעת באיזה צורה להגיע אליהם, בכל זאת. אבל התגובה, וכבר התחברות, הדדיות, אין צורך.

תלמיד: זה קצת מזכיר, כמו שרב"ש כותב, שלאהוב את חברו, זה לא שהחבר יאהב אותי, אלא שאני אוהב את החבר. נכון? יש בזה איזה דמיון?

כן. יש גישה כזאת.

שאלה: איך אני שומר על הכוונה להביא תיקון לעולם, ולא נופל לרצון לתקן את העולם, שאז אני נופל שוב לאומות העולם?

אתה צריך לכתוב סיפורים יפים במה הוא תיקון העולם כלפיהם, במה שהם צריכים לדעת בכל מיני צורות מעניינות, בסגנון שמתאים להם, שימשוך אותם לקרוא. אפשר קליפים, או עוד משהו, ולהביא אותם לבדיקה שלא יהיו שם שטויות וקלקולים, כי אחרת אתה מזיק לעצמך. ואחר כך לפזר. אתה לא צריך יותר מזה. תיקון העולם במידה שלהם, זה מה שאתה צריך להסביר להם, ובצורה קלה, יפה, שלא דוחה. את זה צריכים ללמוד.

שאלה: אמרת שאם אני אציב את הפנימיות מעל החיצוניות, אז אני יכול לדכא כאילו את האגו ולצום. שהצום הזה מבטא את הצמצום, ואז תתקיים קבלה על מנת להשפיע. איך להפוך את הצום הזה באמת לפעולה רוחנית?

אנחנו אומרים שרוצים או לא רוצים, אנחנו קיימים כה-ו-י-ה, כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, עשר ספירות שלמות. ונמצאים עכשיו ברצון שהוא על מנת לקבל. אם אנחנו חותכים מלכויות מהכתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, אז ביתר הכלים אנחנו יכולים להשתמש.

מה זאת אומרת "יום הכיפורים"? זה חמישה עינויים כנגד כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. אכילה, שתיה, רחיצה, תשמיש המיטה ונעילת הסנדל. סנדל הכוונה מעור, נעלי עור. אז אין אכילה, אין שתיה אפילו במקצת, בכלום, אין רחיצה חוץ מאשר אחרי שירותים ועד פרקי האצבעות בלבד. ועם האצבעות להעביר קצת מים על העיניים ועל הפה. כי בכל זאת אנשים ישנים, נכנסים לשירותים. ותשמיש המיטה זה ברור. אז אכילה, שתיה, תשמיש המיטה, רחיצה ונעילת הסנדל. אז להלביש או גרביים בלבד, או נעלי קרוקס, מגומי, שזה לא נקרא נעל. זה כול מה שצריך. אין יותר.

כל היתר זה המחשבות והרצונות שלך הפנימיות. שם כבר תעשה חשבון שלא יהיה על מנת לקבל. זה נקרא שאתה עושה "צמצום", וכך אתה מעביר את עצמך דרך המשפט. יום כיפורים, זה יום של משפט. זה הכול.

אנחנו נדבר על זה היום וגם מחר.

תלמיד: כדי לראות שאני מבין נכון את התהליך של ההתעוררות והתיקון. הבורא מעורר את כולנו על ידי דומם, צומח וחי, ואז אנחנו צריכים בעצם לעורר דווקא בדרגת המדבר גם את אומות העולם, ולהתכלל רק מהחסרונות של הניסיון שלהם להתחבר. לא מהצרות שהם חווים בדרגות הדומם, צומח חי, אלא דווקא מזה שהם מתעוררים אלינו.

אל תתבלבל. אתה צריך להביא תיקון לעולם. תיקון לעולם שכולם ירגישו טוב. יש כאלו חסרונות לאנשים שהם צריכים להרגיש את הבורא, ואז יהיה להם טוב. יש כאלו שהם צריכים לקבל אכילה, שתיה, כל מה שהם צריכים ורוצים ברצון לקבל, בזה יהיה להם טוב. הם לא מבינים מה זה נקרא "על מנת להשפיע", הם לא מבינים קשר עם הבורא, אז אל תתבלבל, זה מה שאתה צריך להגיד.

אתה צריך לבוא אליהם ולהגיד, "אתם רוצים לחיות טוב? יש לי". "מה יש לך?", "יש לי שיטת התיקון שיהיה טוב". "איזה טוב?", מה אתם רוצים? "אוכל, שתיה, חינוך לילדים, חופש לכולם, בתי חולים, בתי אבות, הכול יהיה".

תלמיד: זאת היא התוצאה. אבל הפעולה שבעזרתה אנחנו נשיג את זה, זה חיבור ביניהם.

לפחות שידעו על החיבור ביניהם, הם לא יכולים בעצמם להתחבר.

תלמיד: אבל מה שאנחנו נוכל להעלות כמ"ן, זה דווקא כתוצאה ממה?

הדוגמה שלך לא תעזור לך. למי אתה מראה דוגמה, להם? הם לא יבינו.

תלמיד: על מה אז יעלה המ"ן שלנו לתיקון?

רק כדי שאתה תתכלל מהחסרונות שלהם ותעלה אותם למעלה.

תלמיד: איזה חסרונות?

לחיים טובים.

תלמיד: לחיים טובים פשוט ברמה הגשמית שלהם.

זה מה שיש בהם, כן.

תלמיד: אז זה לא שאנחנו צריכים לפרסם להם חיבור.

לא, שעל ידי חיבור בין בני אדם, אפשר להגיע לכל טוב. אבל הם בעצמם לא מסוגלים. גם אנחנו לא מסוגלים לעשות חיבור, רק האור העליון שמגיע אלינו, ודרכנו אליהם, הוא יעשה את העבודה. העבודה נקראת "עבודת ה'". רק חיסרון לגלות.

תלמיד: חיסרון למה?

לחיים טובים דרך החיבור.

תלמיד: אז אצלם החיים הטובים זה בא בצורה הגשמית, ואצלנו החיים הטובים זה קשר עם הבורא.

כן, אבל גם זה וגם זה על ידי חיבור.

תלמיד: אז מחברים את זה ביחד, ואת זה מעלים.

יהיו כולם כאגודה אחת.

(סוף השיעור)

mlt_o_rav_2018-09-18_lesson_bs-shamati-069-mikodem-ihie-tikun_n1_p3_V2VHoyQc