שיעור בוקר 14.07.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הרב"ש, כרך א', "מהו יום ולילה, בעבודה" - קטעים נבחרים

קריין: אנחנו לומדים קטעים נבחרים מתוך מאמרו של הרב"ש, "מהו יום ולילה בעבודת ה'". הגענו לקטע עשירי וממנו נמשיך. אומר הרב"ש:

"ובהאמור נבין מה ששאלנו, מה משמיענו בזה שכתוב, "ויקרא אלקים לאור יום, ולחושך קרא לילה". הפירוש כנ"ל במה שאומר בהסולם, שכמו שאנו רואים, ש"יום אחד" הוא דוקא בחיבור יום ולילה. כמו כן אי אפשר להיות אור בלי חושך. כלומר, שה' נתן לנו את החושך, בכדי שעל ידו יתגלה האור. וזה נקרא, "ויקרא ה'". זאת אומרת, שהבורא סידר לנו את סדר עבודה, שיהיה בצורה כזו. והגם שאנו צריכים להאמין, שהיה יכול להיות בצורה אחרת, הלא הוא כל יכול, ולמה סידר לנו דוקא הסדר הזה. על זה אנו צריכים לומר, שאין לנו שום השגה בהבורא, להבין את מחשבותיו. אלא כל מה שאנו לומדים, הוא רק מבחינת "ממעשיך היכרנוך", היינו ממה שאנו מסתכלים על המעשים של הבורא, לאחר שברא אותם. אז אנו מתחילים לדבר. אבל לומר, שהיה יכול לעשות בצורה אחרת, על זה אמרו חז"ל, אסור לשאול מה למעלה ומה למטה.".

(הרב''ש. מאמר 34 "מהו יום ולילה, בעבודה" 1988)

שאלה: בטקסט כתוב שקודם יש פעולה ואחר כך הוא הולך לדבר. האם תוכל להסביר על הדיבור?

אני אקרא, "ובהאמור נבין מה ששאלנו, מה משמיענו בזה שכתוב, "ויקרא אלקים לאור יום, ולחושך קרא לילה". הפירוש כנ"ל במה שאומר בהסולם, שכמו שאנו רואים, ש"יום אחד" הוא דוקא בחיבור יום ולילה." זאת אומרת יממה, זה נקרא "יום אחד". "כמו כן אי אפשר להיות אור בלי חושך. כלומר, שה' נתן לנו את החושך, בכדי שעל ידו יתגלה האור." זאת אומרת, לא יכול להיות יום אם לא יהיה קודם לילה, כי אז כלפי הלילה אנחנו מבחינים שזה היום. שקודם לא היה מובן, לא היה מורגש, היו בעיות, כישלונות, כל מיני דברים רעים מאוד שמתגלים בלילה, ואז מגיע היום, ואנחנו לעומת מה שהיה לנו בלילה, פחדים, חוסר הבנה, חוסר כוחות, בלבולים, כל זה מתברר ביום, ולכן זה נקרא "יום". זאת אומרת, בלי לילה אין יום. שיום זה אותו לילה שמגיע לבירור. "וזה נקרא, "ויקרא ה'"." ליום, "זאת אומרת, שהבורא סידר לנו את סדר עבודה, שיהיה בצורה כזו."

כל העבודה מתחילה מבלבולים, מכישלונות, מבעיות. שאני רואה שאין לי שום כוח, לא בשכל, לא בלב ובידיים, שום דבר, שאני פשוט אפס. שבא אלי האגו שלי, רוכב עלי ויעשה ממני מה שהוא רוצה, רוכב, זה מה שקורה. "והגם שאנו צריכים להאמין, שהיה יכול להיות בצורה אחרת, הלא הוא כל יכול, ולמה סידר לנו דוקא הסדר הזה." למה הבורא שהכול בידיים שלו לא סידר לנו יום שכולו יום? אלא סידר לנו יום שמתחיל בלילה, ואנחנו צריכים לעבור את המצבים של הלילה ורק אחר כך לילה מתהפך ליום, למה? הוא יכול לעשות הכול. מה הבעיה שלנו, היגיעה שלנו שנגיע לגמר התיקון? אז שלא תהיה, לא צרות ולא שכר.

אם אני הייתי כל יכול, למה בכל זאת הייתי עושה כך לילד שלי, בשביל מה? בעולם שלנו אני מבין שכדאי שיעבור את כל החיים הקשים כדי לדעת איך לבנות את עצמו, איך להתנהג עם העולם וכן הלאה. אבל אם אני מסדר את כל המציאות, בשביל מה? "למה סידר לנו דוקא הסדר הזה. על זה אנו צריכים לומר, שאין לנו שום השגה בהבורא," בכוונות שלו, במה שהוא בכלל מתכוון לעשות אולי אחרי גמר התיקון איתנו, להבין את מחשבותיו. את התכניות שלו, המחשבות שלו אנחנו לא משיגים, אלא כל מה שאנו לומדים, הוא רק מבחינת "ממעשיך היכרנוך", זאת אומרת, מה שהוא עושה, מזה אנחנו יכולים ללמוד. אבל באמת, את תחילת המחשבה שלו וסוף המחשבה שלו, לא. אלא מכאן ועד כאן, קצת אנחנו יכולים לדעת, להבין את מחשבותיו.

"אלא כל מה שאנו לומדים, הוא רק מבחינת "ממעשיך היכרנוך", היינו ממה שאנו מסתכלים על המעשים של הבורא, לאחר שברא אותם. אז אנו מתחילים לדבר. אבל לומר, שהיה יכול לעשות בצורה אחרת, על זה אמרו חז"ל, אסור לשאול מה למעלה ומה למטה.". זאת אומרת, מה שלפני שהתחיל את הבריאה ומה אחר שאנחנו מגיעים לגמר התיקון, אנחנו לא יודעים. ולכן תקבל את הקטע הזה שאתה נמצא בעולם הזה, צריך להגיע לעולם העליון ולהגיע שם לגמר התיקון. זה הכול, אין יותר, יותר מזה לא נותנים לנו לדעת.

ולכן בגבולות האלה תחשוב. כי אפילו לפי הלוגיקה שלנו, רעיון, היגיון שלנו, הבורא יכול לעשות הכול, מה הבעיה בכלל? בשביל מה צריך לעשות את הדברים האלה? בשביל מה צריך לברוא בנו את כל אותם המצבים שאנחנו עוברים? עם כאלו רצונות שלנו, עם כאלו מחשבות שלנו, עם כל הדברים האלה הכל כך קטנטנים, שבכלל, בשביל מה הייתי עושה את זה? ולא רק בנו, בכל מיני ג'וקים, כל מיני חיות, דגים, צמחים, חיידקים, לא חשוב מה, איך? מה התועלת? ולכן אנחנו רק לומדים את העניין "ממעשיך היכרנוך" בלבד. שמה שאני משיג על זה אני מדבר. יותר מזה, זה פנטזיות שאין לי לזה שום קשר.

"אלא הפוך" אומרים מקובלים, "אסור לך. אסור לך להתעסק במה שלמטה לפני הבריאה, ומה שלמעלה אחרי הבריאה". אסור, זאת אומרת אתה לא מסוגל עם השכל שלך שם לחטט, תעזוב. אבל בתוך הבריאה תעשה. ומה תעשה? "אשר ברא א-לוהים לעשות". על ידי החיבור להגיע לגילוי הא-לוהות גם כן בתוך הגבולות האלו. ומה לפני זה ומה אחרי זה? אני לא יודע.

לא-לוהים שאני מגלה בגבולות האלה ישנה צורה מסוימת כלפי. אני מגלה אותו ברצון שלי. הוא ברא את הרצון שלי ואז אני שמסדר את הרצון שלי ממה שהוא ברא לכמה שהוא מתאים לבורא, לפי זה אני מגלה. מחוצה לגבולות האלה הרצון שלי לא עובד, אני לא יודע מהי צורה א-לוהית, אני לא יודע שום דבר. לכן כתוב, מה שלמטה ומה שלמעלה לא לדרוש. אל תיכנס לזה, כי אין לך כלים.

שאלה: אני לא שואל מה מתחתי ומעלי, אני לא מבין מה קורה בחיים שלי, ואני אומר לעצמי, "טוב", גם בזה אני לא אשתדל לברר מה קורה, אני נכלל בחברים, ואנחנו יחד באמונה למעלה מהדעת מתחברים. מה אני משיג שם בזה?

מה שתגלה, תגלה, אבל אמרת יפה.

תלמיד: אמרת שאנחנו לא משיגים את מחשבות הבורא גם שם, אבל מה כן אנחנו משיגים?

אנחנו משיגים את הפעולות שלו בנו. מה הוא רוצה מאתנו, איך עשה אותנו, בשביל מה עשה אותנו, מה אנחנו צריכים להשיג, לאיזו צורה אנחנו צריכים להגיע, את זה אנחנו משיגים. הכול כלפינו, ומחוצה לנו לא. אולי לבורא יש עוד עולם ובו גם כן אתה נמצא, כמו שאצלנו אתה נמצא בקייב, והוא משחק אתו, נקווה שלו יש יותר מזל ממך.

תלמיד: אני בטוח שיש לו יותר מזל. אבל בכל זאת כשאנחנו מתחברים, אנחנו משיגים לא את המחשבה שלו אלא את היחס שלנו אליו?

לא. אנחנו משיגים את יחס הבורא אלינו. ובמידה שאנחנו משיגים את יחס הבורא אלינו, אנחנו מגלים אותו. הוא מתגלה לנו במידה הזאת.

נגיד אימא, הילד חושב שהוא מכיר מה זה אימא. מה הוא מכיר? אבל במידה שהוא מתחיל להכיר אותה במשהו, שהוא עושה את אותן הפעולות כמו אימא, אז מתוך הפעולות שלו כמו האימא הוא מתחיל להכיר משהו בה, זה נקרא "ממעשיך היכרנוך". ואז כך לאט לאט הוא משיג.

אבל מה הוא משיג בכל זאת? הוא משיג רק חלק ממה שהאימא מתגלה כלפיו, רק כלפיו. מה שהיא בעצמה הוא לא יודע, איך אימא עם אבא, איך אימא עם כל העולם הוא לא יודע. הוא יודע רק מה שאימא כלפיו, כל היתר נסתר. לכן אנחנו כך מגלים את הבורא, "ממעשיך היכרנוך". רק במידה שאתה עושה פעולות כלפיו, במידה הזאת אתה מגלה אותו.

תלמיד: מה שאנחנו מגלים בעשירייה כיחס שלו אלינו, כמו אהבה שאנחנו מרגישים, רק את זה אנחנו מגלים?

תכלית הידיעה שלא נדע, את זה אנחנו לא משיגים. אומרים לנו המקובלים והם לא משחקים אתנו, "זה אנחנו לא משיגים". כי ישנם כאלו פעולות ורצונות לבורא שאנחנו לשם לא יכולים להגיע, לנגוע. לכן ישנו גבול של גמר התיקון ואחרי גמר התיקון נדע מה עוד נעשה. אבל בטוח שיש, יש עוד מה לעשות. כי בסך הכול אנחנו מגיעים לתיקון, רק תשמע מה שהמילים עצמן אומרות, אנחנו מגיעים לתיקון שלנו, אחרי התיקון הזה אנחנו דומים לבורא בכל האזור שלנו. אבל זה נקרא בכל זאת "גמר התיקון", שתיקנו את עצמנו. בשביל מה? כנראה למה שקורה הלאה. כי בסך הכול עד גמר התיקון אנחנו מגלים עד כמה שאנחנו יכולים להידמות לבורא שמתגלה באותו רצון שברא.

הוא ברא רצון לקבל, בתוך הרצון לקבל אנחנו מרגישים את עצמנו הפוכים ממנו, אנחנו מתקנים את עצמנו כך שהרצון לקבל לא יפריע לנו להידמות לבורא. מתוך שתי הצורות ההפוכות, שאנחנו הפוכים מהבורא, ואנחנו מגיעים לזה שאנחנו דומים לו, אז משתי הצורות ההפוכות האלו אנחנו חוקרים אותו, מכירים אותו, ובסופו של דבר זה מה שאנחנו משיגים, וזה נקרא אצלנו "גמר התיקון". גמר גילוי הבורא מתוך הצורות הפוכות והדומות לו, ובסך הכול.

מה הלאה? אני בניתי את הכלי שלי להכיר אותו מזה שהוא התגלה בצורה הפוכה. הוא התגלה בצורה הפוכה בזה שברא בי יצר רע, בכל העוצמה שלו ברא אותי הפוך ממנו, שזה נקרא "היצר הרע". אני בכל האפשרויות שלי שנקראות "תורה", הגעתי למצב שתיקנתי את עצמי מהפוך לדומה, ובמידה הזאת אני מכיר אותו. ומה הלאה, איפה ההמשך? בצורה מוגבלת מאוד אנחנו מכירים את הבורא, רק לפי מידת האגו שלנו, כשמתקנים אותו מגיעים. זה עדיין כלום, כנראה שיש המשך, נקווה שנגלה.

אבל זה שיש לנו על זה לפחות משהו לשאול, דיבורים, ולפי מה שמקובלים אומרים ש"במופלא ממך אל תדרוש ואסור לך לנגוע", זה שהם מזהירים אותנו מזה, זה אומר שישנם עוד ועוד כאלו דברים שעוד ייפתחו לנו.

תלמיד: והדוגמה הזאת שאנחנו מכירים מבעל הסולם שהוא היה פותח קלף ומגלה איך יתנהלו אירועים בישראל?

אלה דברים קטנים בעולם הזה, ברצון כזה קטן, אלו שטויות. זה לא רק בעל הסולם, זו לא בעיה. יש הרבה אנשים שמרגישים את הדברים האלה, אפילו כאלה לא שייכים למקובלים.

תלמיד: אנחנו בכלל לא שואפים לזה, לא לוקחים את זה בחשבון, אלא פשוט עכשיו מה אני יכול לתת לבורא?

כלום, חוץ מזה אנחנו לא צריכים שום דבר. על ידי דבקות בחברים לגלות דבקות בבורא, ואחר כך עם דבקות בחברים ועם דבקות בבורא לגרום לדבקות של כל האנושות, ואז בזה מגיעים לגמר התיקון. אחרי גמר התיקון נדבר, שם מחכים לנו, ויהיו מורים חדשים שייקחו אותנו הלאה.

שאלה: האם אנחנו יכולים לתאר לעצמנו שהבלבול הזה של הלילה זה משהו שנדרש בכל מדרגה? גילוי מלכות של אין סוף, זה בשביל זה?

כן.

שאלה: האם כל זה קורה רק כדי שנוכל לנער את עצמנו, לעורר את עצמנו להבין שהכול מגיע מהבורא, שכולנו יחד בזה, כדי שנוכל להתקדם הרבה יותר מהר?

כן. אבל בכל זאת זו לא המטרה לעשות מה שאמרת, אלא המטרה היא להגיע להשתוות הצורה, להזדהות עם הבורא, בכל מה שאפשר.

שאלה: כשאתה קורא מה שכותב רב"ש, נראה שאתה הולך ממש לקו יורים, מין פחד כזה, אי אפשר לברוח מהפחד הזה. איך להכניס את רב"ש לתוך הלב? כשאתה מתחיל לקרוא אותו הכול מתהפך בפנים.

אתה צריך להתחבר עם החברים ולעבוד איתם יחד, ולהשתדל למצוא ממש לב אחד, ולבקש מהבורא שיעזור לך בזה, חוץ מזה לא יכול לעזור לך כלום. ואם הבורא מסדר לך כך שאתה מרגיש פחד בלב ולא מוצא את הדרך, שאתה עייף ויגע, אז דווקא לפנות אליו ולבכות ולבקש.

שאלה: איזה סימנים, רמזים, יש לנו במציאות שלפני גמר התיקון למציאות שאחרי גמר התיקון?

לא אכפת לי. קודם כל זה לא כתוב, ודבר שני אחרי גמר התיקון אין לנו כלים אפילו להדמות ל

משהו, לכן אין שאלה.

אתה תלמד מה שיש לפניך ואל תהיה חכם בלילה.

(סוף השיעור)