שיעור הקבלה היומי13 אפר׳ 2019(צהריים)
שיעור ערב 13.04.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
"כתבי בעל הסולם", עמ' 469, מאמר "הגלות והגאולה"
קריין: עמוד 32 בספר פסח "הגלות והגאולה", כותרת "ההרמוניה בין הדת לחוק התפתחות או אל הגורל העיוור".
ההרמוניה בין הדת לחוק התפתחות או אל הגורל העיוור
"ובגוים ההם לא תרגיע
ולא יהיה מנוח לכף רגליך (דברים כ"ח פ"ה).
והעולה על רוחכם היו לא תהיה
אשר אתם אומרים נהיה כגוים
כמשפחות הארצות (יחקאל כ' ל"ב).
הרי הוי' יראנו בעליל שאין כל קיום לישראל בגלות, ולא ימצאו להם מנוח - כמו שאר העמים שנתערבו בגוים ומצאו להם מנוח, עד שנטמעו ביניהם, ולא נשאר מהם זכר."
כמה שאנחנו מסתובבים בעולם אלפי שנים, אנחנו לא יכולים להיטמע בין כל העמים. כפי שזה קרה לכל אומה ואומה ולא הייתה להם שום בעיה, הם התערבבו. מה שהיה היה. אנחנו כבר לא זוכרים איפה הרומאים, איפה היוונים העתיקים האלו? כלום. עם ישראל לעומת כל העמים האלו ממש לא מסוגל, זה כמו שמן ומים עובר אחד בתוך שני ונשאר. למה? אנחנו מבינים שזה בגלל שיש לעם ישראל משימה ההיסטורית שהוא חייב לממש.
אז מה הוא אומר? "לא כן בית ישראל, - עם זה לא ימצא לו מנוח בין הגוים, עד שיתקיים בו הכתוב: "ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך"." זאת אומרת, הבורא מחזיק אותנו על חוט קצר ולא נותן לברוח רחוק ממנו.
"אפשר לבאר הדבר מתוך ההשגחה. וגזירת הכתוב עלינו, כי התורה אמת, וכל דבריה אמת, ואוי לנו כל זמן שאנחנו מסופקים באמיתותה, ואנו אומרים על כל התוכחה שמתקיימת בנו, שהם מקרה וגורל עור ח"ו, אשר לדבר זה יש רק תרופה אחת, והיא, להחזיר עלינו את הצרות, בשיעור כזה - עד שנתבונן בהם שאינם מקרים, אלא השגחה נאמנה היעודה עלינו בתורה הקדושה."
עד שנלמד את החוקים מכאן ועד סוף הבריאה, ונראה שכאן זו ההשגחה שפועלת עלינו ואין לנו לאן לברוח. אנחנו נמצאים באיזה פרוזדור צר וחייבים ללכת רק לקראת המטרה ולממש אותה בכל צעד, וכך נשיג אותה. צעד קדימה, צעד אחורה, מיד בא אלינו כוח שמחזיר אותנו בכוח לאותו מסלול.
שאלה: מה קרה לעשרת השבטים? הם נטמעו בתוך העמים.
הם לא נטמעו, הם יבואו כל עשרת השבטים. אתה תראה עוד מעט שהם יבואו ויחזרו לארץ ישראל, כך כתוב בספר הזוהר, מתי שאנחנו נהיה מוכנים לקבל אותם. עוד תבוא ופתאום תראה שזה יהיה בצורה נקייה, כאילו ששלחת אותם לאיזה בית הבראה והם חוזרים. אז נדבר, ותגיד שאני צודק.
שאלה: מה זה להחזיר עלינו את הצרות?
אם אנחנו לא הולכים בדרך, בפרוזדור הצר הזה בצורה הנכונה, אז אנחנו מחזירים עלינו צרות, "צר" שהם דופקים אותנו מימינה ומשמאלה כדי לכוון אותנו למטרה. אז אנחנו מחזירים את הצרות עלינו בעצמנו. אף אחד לא אשם, אנחנו מנהלים את הכול. אני מנהל את היטלר, את סטלין, את פורד, את כל האלו השונאים שיקומו. אני במו ידיי עושה אותם, בונה אותם, ומנהל אותם.
תלמיד: הוא אומר שהתרופה היא שאנחנו נחזיר את הצרות כך שנוכל להתבונן, ולהבין שזה מטרתי. מה זה אומר?
שכל הצרות שמגיעות אלי זה עקב זה שאני לא הולך ישר למטרה. הפעולות שלי הלא מטרתיות מזמינות עלי כוח התיקון שהוא מתקן את הדרך שלי. מה זה לא ברור? זה כמו במערכות ניווט. כך זה עובד.
שאלה: למה זה ככה? לא הייתה בחירה פה, זה דבר שנכפה על עם ישראל?
כן.
תלמיד: מטעם מי?
ממנו.
תלמיד: מי זה הוא?
הוא, כוח העליון שלפניך ברא אותך לתפקיד מיוחד.
תלמיד: ולי לא הייתה זכות בחירה.
לא, מה פתאום.
תלמיד: נקבע, עם ישראל יהיה כזה. נקודה. סוף?
כן, ודאי.
תלמיד: אז השאלה למה, מאיפה זה?
כתוב "בך בחר ה'"1.
תלמיד: ולמעשה אין לנו שום זכות בחירה?
לאיזה אדם יש בחירה בכלל? תגיד, למישהו שנמצא ברחוב או לכל גוי שבעולם יש לו בחירה?
תלמיד: אין לו, אבל הגוי נטמע ו"שלום על ישראל". ואני לא יכול להיטמע, אני חייב לקיים את התיקון.
אתה חייב. כי הוא נתן לך כאלה תכונות שאתה חייב לקיים איזה תפקיד מיוחד, אלא מה?
תלמיד: לא, אבל זה לא רק לקיים, אלא שבסבל אני צריך לעשות את זה.
למה בסבל? תעשה לא בסבל.
תלמיד: כי בטוב, הרצון לקבל לא נותן לי לעשות.
אדוני, תעשה לא בסבל, הוא נותן לך את כל האפשרויות.
תלמיד: איך?
אתה זה שבוחר בסבל.
תלמיד: למה אני בוחר בסבל?
כי אתה לא מבצע את מה שצריך. הפקודות הם פקודות ישרות, "ישרות דרכי ה'"2.
שאלה: אמרת שעם ישראל והעולם זה כמו שמן ומים שלא מתחברים. ישראל שיוצאים למצרים אמורים לקחת את הכלים.
רצונות לקבל.
שאלה: אם זה שמן ומים, איך הם מצרפים אליהם כלים מאומות העולם?
כדי להיות מעל הכלים האלו, אחרת הם לא יכולים לעלות.
שאלה: זה הלמה. אבל איך הם מצרפים את הכלים מאומות העולם, אם אלה שתי תכונות לגמרי הופכיות?
זה לא חשוב. ישראל זה גם רצון לקבל, רק שיש להם גם נקודה שבלב. הרצון לקבל גדל על ידי זה שהם היו במצרים. לפני שהיו במצרים הם היו סך הכול בכלום, בגלגלתא עיניים שלהם בלבד. תקופת האבות, כתר, חכמה, בינה, אברהם, יצחק, יעקב וזהו. כשנכנסו למצרים יצאו משם ברכוש גדול.
תלמיד: איך ישראל משייך את הכלים של המצרים אליו, מה היחס?
היחס פשוט. בישראל גם ישנו רצון לקבל קטן מפני שהם היו תחת שליטת מצרים, אז הם ספגו את כל הכלים של המצרים לעצמם, ככה זה. אנחנו רואים גם היום, ישראל מסתובבים בכל העולם, נכנסים לכל אומה ואומה, סופגים מכל אומה ואומה מה שיש בכל האומה, הם הופכים להיות יותר מוצלחים בכל אומה מאשר האומה עצמה. תראה מה קורה באוקראינה, מדינה אנטישמית ידועה, היהודי עכשיו יהיה אולי נשיא. ובכל מקום תראה מה קורה.
משה עשה אותו הטריק במצרים. היהודים תמיד מסובבים את העולם על האצבע הקטנה. אומות העולם אומרים בצורה נכונה, יש להם טענה צודקת. רק כל הבעיה היא שהטענה, טענה אבל זו תכנית הבריאה, כך זה יהיה בסופו של דבר.
יקחו את כל הרצונות, יתעלו מעל הרצונות האלה עם הרצון להשפיע, ואחר כך יחלקו את זה לכל אומות העולם, זו העבודה של ישראל. למשוך מכל העולם, לשאוב מכל העולם רצונות משלהם, להגביר את הרצון לקבל של עצמם ועל פני זה רצון להשפיע. ואז מתוך הרצון להשפיע שהם בתוכם מבשלים אותו, הוא יהיה על פני הרצון לקבל שיקבלו מכל העולם, אז הרצון להשפיע יהיה גדול, שולט על כל הרצון לקבל שבהם. אותו הרצון להשפיע הם מוסרים לעולם, זה התפקיד.
זה לא פשוט, זו עבודה קשה, אבל בינתיים אנחנו רואים רק חלק אחד. אנחנו בנויים לספוג את הרצונות לקבל מכל העולם ולהצליח ברצונות האלה יותר מכל אומה בעצמה. עוד נראה איך זה יתגלה. בכל מקום בעולם שיש מלחין שמלחין שירים צרפתים ממש נטו, נראה שזה יהודי.
כותב ספרים, ממש ספר אנגלי טהור שלא יכול להיות יותר, יהודי, וכן הלאה. מתוך מה? כדי לספוג את הרצון לקבל ואחר כך להשליט עליו רצון להשפיע. זה לפי תיקון העולם צריך כך להיות.
תלמיד: אם זה כמו שמן ומים למה ישראל צריכים להיות בארץ ישראל, ולא צריכים להיות באומות העולם?
הם צריכים להיות באומות העולם והם יצטרכו להיות באומות העולם כל כמה שהם צריכים לספוג מתרבות אומות העולם כל מה שיש בהם ואחר כך יש חזרה לארץ ישראל. זה נקרא "קיבוץ גלויות" ואז מכאן הם ישפיעו לכל העולם.
תלמיד: מה קיבוץ הגלויות עושה בתהליך הזה, איך הוא משבח אותו?
בזה שעם ישראל יהיה בארץ ישראל יהיה חיבור כענף ושורש. הענף הגשמי יתחבר עם השורש רוחני. חייבת להיות העתקה והתחברות בין הענף ושורש בכל הדרגות.
"ויש לבאר הדבר מתוך חוק ההתפתחות גופו, אשר בטבע ההדרכה הנאמנה, שהשגנו על ידי התורה הקדושה, מבחינת דרך תורה שבהשגחה (עי' מאמר ב' דרכים [מאמר החרות]) הגיעה אלינו התפתחות מהירה לאין ערך יותר על גויי הארצות וכיון שחברי האומה התפתחו היה החיוב ללכת תמיד קדימה, ולדקדק ביותר בכל מצוות התורה." זאת אומרת, מפני שאנחנו צריכים בסופו של דבר להתכלל מכל העולם, להפטר ברצון להשפיע על פני כל הרצון לקבל שאנחנו ספגנו מהם. ולהשפיע את הרצון להשפיע הזה בחזרה לכל אומות העולם וכך להביא את כולם לחיבור, לכן אנחנו התפתחנו מקודם.
"וכיון שלא עשו זאת אלא רצו לערב שם גם את האנכיית הצר, דהיינו, השלא לשמה, מכאן התפתח חורבן בית ראשון, שרצו לעשות הסגולות, של עשירות והרמת הכח - על הצדק, כשאר הגוים.
וכיון שהתורה אסרה כל זה, על כן הכחישו את התורה והנבואה וקבלו נימוסי השכנים, כדי שיוכלו להנות מהחיים, ככל שדרש מהם האנכיית. וכיון שעשו כך, התפוררו כחות האומה: מקצתם הלכו אחרי המלכים והקצינים האנכיים, ומקצתם הלכו אחרי הנביאים. והפירוד הזה נמשך עד החורבן."
שאלה: מה ההבדל בין יהודי לישראלי, יהודה על ישראל?
יש הבדלים בתפקיד שלהם בחיבור הכללי. יש לך 12 תכונות בהתקשרות לכלי אחד שכל תכונה חייבת לעבוד עבור כולם. זה נובע מ-13 תקוני דיקנא.
שאלה: מה אומות העולם הרוויחו בעקבות שישראל באו לתיקון?
אומות העולם, מזה שישראל בא לתיקון, מרוויחים את התיקון. בלי ישראל, בלי גלגלתא עיניים, אומות העולם שזה אח"פ הכללי, לא יכולות להגיע לתיקון.
שאלה: כתוב כאן "מקצתם הלכו אחרי המלכים והקצינים האנכיים, ומקצתם הלכו אחרי הנביאים". למה מקצת ולא חלקם?
העולם התחלק, התפצל לשניים. חלק אחד הלכו אחרי המקובלים וחלק אחד הלכו אחרי הדתיים נניח.
תלמיד: למה המילה "מקצתם" זה לא היה מקצת.
לא חשוב, הוא אומר חלק לכאן וחלק לכאן, זו השפה.
שאלה: אם חלק הלכו אחרי המקובלים, אז למה עדיין היה חורבן הבית? למה הם לא הצליחו.
אין מקצת ברוחניות. לא יכול להיות חלקי, או קיים כולו או נשבר. אתה יכול להקים אחר כך חלקית משהו, אבל "אין מקצת ברוחניות". אתה היית במוחין דחיה לא יכולת להשיג, נשבר.
תלמיד: כאילו עוצמת הכלי התפוגגה. העוצמה של החיבור?
הכלי נשבר לא התפוגג, נשבר, זהו, לא קיים. כלי שהיה בדרגת מוחין דחיה נשבר, המסך נעלם. עכשיו צריכים להקים כלי אחר. אתה יכול להגיד, נשבר נכון, אבל מה זה שבירה? תגיד ששבירה זה הזדככות. אבל הזדככות על ידי השבירה ולא על ידי זה שהוא בעצמו קובע לאיזו דרגה הוא עכשיו יורד.
ולכן אחרי הגלות כשהוא סופג רצונות חדשים ומייסד את עצמו בדרגה חדשה, בדרישות חדשות, לא כמו שהיו קודם, בהבנה, בהכרה, עד כמה שהיו לו קודם רשימות מבית המקדש הראשון ועד כמה מסוגל עכשיו לבנות את הפרצוף שנקרא "בית המקדש השני", הוא נכנס למבנה החדש, שנקרא "נשמה במוחין דנשמה". היה נשמה במוחין דחיה, בבית המקדש הראשון. בית המקדש השני נשמה במוחין דנשמה וכך מתקיים.
זאת אומרת, ודאי שנעלמה הרבה עבודת ה' בגובה של מוחין דחיה, כתוב שלא היו שם אורים תומים, כל מיני דברים כאלה בבית המקדש כביכול. אבל בכל זאת היו עוד סימני קדושה. זאת אומרת, השפעה, הזדהות עם הבורא עדיין היה, אבל זה כבר משהו אחר לגמרי. כל התקופה עד חורבן בית המקדש השני, מהחזרה מבבל ועד הסוף זה עוד חמש מאות שנה בערך או כמה, זה כבר תקופת אפלה ממש. ראו, מרגישים שהכול הולך ונגמר.
תלמיד: האם אחרי חורבן בית שני היה ניתוק לגמרי?
ניתוק לגמרי, חוץ מאנשים שהיו בכל זאת קשורים לרוחניות, אבל זה לא בדרגת בתי מקדש. אלא הייתה להם התקשרות עם הכוח העליון בצורה אישית. מקובלים, כמו קבוצת רבי שמעון, הם היו אחרי החורבן ועוד ועוד, ואחר כך כל הגדולים בכל הדורות. בכל דור היו הרבה מקובלים בעלי השגה, בדורות הראשונים במיוחד. והיו תקופות אחרי החורבן ובתקופות האלה היו עוד הרבה מקובלים, עד שירידת הדורות הביאה למצב שממש היו יחידים בכל דור עד זמן האר"י, ומהאר"י והלאה כבר התחיל שוב להתאושש, להתעורר המצב על ידי הבעל שם טוב וכן הלאה.
שאלה: מה ישראל צריכים להביא לאומות העולם?
תיקון.
תלמיד: מה זה אומר? מה התיקון?
תיקון, כוח החיבור.
שאלה: כשיוסף סיפר לאחים שלו על השפעה ועל עבודת ה' הם רצו להרוג אותו ובסוף התפשרו ומכרו אותו לישמעאלים. מה יקרה כשבני ברוך יספרו לשבעה מיליארד אנשים שעובדים בשביל כסף, כבוד, שצריך להגיע לתיקון, לתכונת ההשפעה ולחיבור ולאהבה. מה בדיוק צפוי שיקרה?
שימכרו אותם. למי הם מכרו את יוסף? לישמעאלים, לבדואים, לערבים. אז יש קונה.
תלמיד: פעם הייתי אדם שעסוק בעצמו, בלדאוג להצליח, וכשהיום אני מספר לאנשים שעסוקים בעצמם על קבלה, הם בדרך כלל לא אוהבים לשמוע את זה, כי אתה כאילו גונב לאדם את התענוג מהחיים, אתה מפריע לו, אתה בא עכשיו ומכניס לו לראש כל מיני שאלות "מה הטעם בחיים". הוא חי ונהנה ואתה גורם לו סבל. השאלה היא מה אנחנו צריכים להעביר כלפי חוץ?
ידיעה על תיקון העולם והתפקיד המחייב הזה של עם ישראל, ומה אומות העולם צריכים לקבל מהם ומה סופם.
תלמיד: מה אומות העולם צריכים לקבל מעם ישראל?
את כוח החיבור, שאם לא נתחבר, כולם נמות. והם ירגישו את זה. מתי שאנחנו נהיה מוכנים לספק להם את זה, גם הם יהיו מוכנים לקבל מאיתנו את זה.
תלמיד: אם אנחנו אומרים שהיהודים צריכים להביא את האור לעולם, למה מדינת ישראל נוסדה מלכתחילה? הם היו צריכים פשוט להישאר בגולה. למה צריך מדינה, למה צריך שיהיה מקום ליהודים, למה לא להיות מפוזרים בגולה?
אנחנו צריכים להיות בעם ישראל, במדינת ישראל, בארץ ישראל ומכאן לעשות את תיקון העולם. כענף ושורש, כך חייב להיות. אין לי יותר מה להוסיף. והיהודים שבאים לכאן הם חייבים בזה במיוחד.
שאלה: אנחנו מתקדמים על ידי מכות פנימיות או על ידי מכות חיצוניות. מכות חיצוניות אני מבין, מה הדוגמה למכות פנימיות? מה זאת המצווה "לזכר יציאת מצרים''?
כל התיקונים הם על רצון לקבל שלקחנו אותו ממצרים, שלקחנו כלים מהפרעה, יצאנו משם בצורה אלגורית ואנחנו מתקנים את הכלים האלו בעל מנת להשפיע. לכן כל התיקון על הרצונות שכביכול לקחנו אותם מהמצרִים, מהפרעה, זה נקרא "זכר ליציאת מצרים". ואין לך שום תיקון אם לא על הכלי שהוא ממצרים. הרצון לקבל כולו הוא ממצרים.
קריין: עמוד 32 טור ב', פסקה "ובבית שני".
"ובבית שני הובלט הדבר ביותר, כי תחילת הפירוד הודגש שם בפרהסיא, על ידי תלמידים דלא מעלי, שבראשם עמדו צדוק ובייתוס. שכל עיקר מרידתם בחז"ל, היה מטעם החיוב של לשמה," כל הבעיה עם חורבן בית המקדש השני היא שאפילו התלמידים שהיו לומדים, שהיו בדרגה הרוחנית, הם הפסיקו לראות ש"לשמה" זו המטרה. זאת אומרת על מנת להשפיע בצורה הנקייה, החלטית, זה נקרא "לשמה", למעלה מכל החשבון הגשמי. על זה היה המאבק בבית המקדש השני. בבית המקדש הראשון [המאבק] היה רק על גובה ההשפעה, אבל לא היה ערעור על ההשפעה עצמה, על "לשמה". בבית המקדש השני המאבק הוא כבר על האם צריכים ''להשפיע'' או ''לא להשפיע''? מספיק ''לא להשפיע'', מספיק כך. זה החורבן, זה העניין של תלמידי רבי עקיבא שמתו מהמגיפה. "כמ"ש בדברי חז"ל, "חכמים הזהרו בדבריכם", כי לא רצו לפרוש מהאנכיית. ועל כן הקהילו קהלות מסוג הגרוע הזה, ונעשו כת גדולה שנקראו צדוקים, אשר הם היו העשירים והקצינים, רודפי תאות אנכיית, שלא כדרך התורה, " כדרך התורה "לשמה", על מנת להשפיע בלבד. "והם לחמו עם הפרושים, והם שהביאו את מלכות רומא והשליטות על ישראל, והם שלא רצו לעשות שלום עם התקיפים כעצת חז"ל על פי התורה, עד שנחרב הבית ונגלה הדר ישראל."
כך הכול נגמר וחוכמת הקבלה נסתרה ורבי שמעון עם תלמידיו ברחו מכולם והסתתרו. וספר הזוהר שכתבו נגנז ומאז ועד היום לאט לאט כך זה קיים במסתורין. וכל היתר שפרחו אז מהאנוכיות שלהם, עד היום הזה הם בפריחה.
ההבדל הוא פשוט, חיבור כן או לא, כי בחיבור מתבטאת ה''השפעה לשמה'' וכן הלאה. אז האם חיבור זה הערך העליון בחברה או לא. או כל מה שאתה רוצה, אבל חוץ מחיבור. לפי זה אתה יכול לראות מיד מה היא החברה, האם היא קדושה או לא.
שאלה: מה פרוש המשפט האחרון של עצת חז"ל, לעשות שלום עם התקיפים?
"והם שלא רצו לעשות שלום עם התקיפים כעצת חז"ל על פי התורה," זאת אומרת לאט לאט, אמנם אנחנו נמצאים בכל מיני מצבים, בעל מנת לקבל', בעל מנת להשפיע', באמצע באיזו צורה, אבל אנחנו כולנו מבינים שהמטרה היא בכל זאת להגיע ל"לשמה" ולא חשוב באיזה מצבים אנחנו נמצאים, פחות אגואיסטיים, יותר אגואיסטיים.
אבל כולנו מכירים שלהגיע ל"לשמה" על מנת להשפיע בכל הכלים שלנו, על פני כל הרצונות שלנו, זאת המטרה. מה שאין כן, אם אתה לוקח את המטרה הזאת ואומר "אין כזאת מטרה", לא, אין, באף מקום אין "לשמה".
לשמה זה משהו אחר, מי שלומד תורה נקרא "לשמה". ילד בן 15 אם הוא יושב ולומד, זה נקרא שלומד "לשמה", אחרת מה זה? ודאי ש"לשמה". כך זה מקובל. אז אתה מוחק את האמת, את המטרה, ולא נשאר לך מהבניין של תורת האמת שום דבר.
שאלה: אמרת שהערך העליון של החברה צריך להיות חיבור.
חיבור זו בדיקה. זו בדיקה האם החברה הולכת לקראת השפעה, לשמה, לחיבור עם הבורא או שהיא עוסקת בעצמה, לקחה על עצמה כל מיני חוקים ומתבשלת בהם כך ללא שום מטרה. שיהיה עוד עשרת אלפים שנה, אנחנו משהו מקיימים. זאת אומרת נמצאים בשקר, ללא שום תועלת.
גם לפי הבנתם אחרי שאדם מת הוא מקבל גן עדן. מה מיתת הגוף הזה, החמור הזה משפיע, מפריע לקבל גן עדן או לא לקבל גן עדן? אין שום הבדל. כתוב "עולמך תראה בחייך", למה אתה צריך למות בשביל זה? זאת דעה שממש רווחת בכל העם ובכל העולם וזה שקר גמור.
אם הגוף הביולוגי הזה מפסיק להתקיים, מה זה משפיע על הרצון שלי? אני יכול לתאר לעצמי שאני נפטר מהרצונות הגופניים, אבל מה עם היתר? אין שום הבדל. את עולמך תגלה עכשיו. עכשיו אתה צריך לגלות, אל תחכה למוות.
תלמיד: דווקא מתוך התפיסה הזו של המקובלים על חיבור, אני רוצה לשאול בנוגע למציאות בישראל ממש עכשיו. אחרי הבחירות יש קולות שעולים ומציעים לעשות ממשלת אחדות עם שני הגושים הגדולים שניצחו. הם אומרים, "נתחבר יחד וזה יביא הרבה טוב לעם". איך אנחנו מתייחסים לדבר הזה? זה טוב? זה רע?
אני לא יודע, צריך לעיין, צריך לדון. אין לי על זה שום נתונים, אני לא יכול להגיד לך.
תלמיד: בלי נתונים.
בעד אחדות? אני בטוח בעד אחדות. בצורה כללית, אני בטוח בעד אחדות כל העם, עם כל המפלגות שיהיה הכול אחד, זה הרבה יותר קרוב לבורא. אז אם כולם באים ומתחברים סביב הרעיון להיות כאחד, אני חותם.
תלמיד: ולנו כארגון כדאי לעשות משהו בנוגע לזה?
לא.
תלמיד: למה לא?
כי זאת כבר פוליטיקה. אני לא רוצה להיות [מעורב] בפוליטיקה, אני רוצה להיות בתהליך החברתי בלבד. לא קשור לממשלה הזאת ולא קשור לכל החלוקה הזאת לחמישים מפלגות, אני לא רוצה להיות קשור לזה, ולחיבור כן.
תלמיד: כתבנו מאמר שהתפרסם בפייסבוק. המשימה הראשונה של ראש הממשלה הנבחר היא "לחבק את העם", כך זה נקרא. אנחנו אמנם מתייחסים למשהו פוליטי.
זה לא פוליטי.
תלמיד: אבל אנחנו באים מנקודה חברתית.
בטח.
תלמיד: אז למה לא להמשיך עם זה הלאה? למה לא לנסות בקול שלנו לצעוק בצורה יותר חזקה?
בבקשה, תפרסם. יש צעקה יותר רחבה מהפצת העיתון?
תלמיד: לא, אבל קונקרטית לחבר את זה לממשלת אחדות, שאת זה אנשים מבינים.
זאת כבר פוליטיקה, לזה אני מתנגד. כי מיד קושרים אותנו לכל מיני דרכים צרות כאלו. אני לא רוצה. אם אתה שואל מה הקארדו החברתי שלי? חיבור. נקודה. אין יותר מזה. עכשיו, אם אתה אומר "מי יהיה בראש החיבור?", לזה אני לא שייך. ודאי שלא לאף אחד מהם. מביבי עד ציפי, לא אכפת לי, מבוגי עד לא יודע מי, בקיצור, לא אכפת לי אף אחד. אלא חייב להיות חיבור כקונצנזוס הכללי של האומה. זהו. למה? על פי עצת מקובלים, על פי התוכנה שקיימת בתוך הטבע. זה הכול. אם זה היה כך, ודאי שהייתי תומך. אני גם כך אומר זאת באותו מכתב לראש הממשלה. אבל שוב זה נושא חברתי ולא פוליטי, זה שמשייכים את זה אחר כך למשהו פוליטי, מה לעשות? היום הכול כך, כל דבר שאתה נכנס אליו אתה מתלכלך מיד.
שאלה: אחרי בית שני, למה חלק מהיהודים כן נשארו בחיצוניות? למה העם לא הפך לאט לאט להיות יותר חילוני והתנתק לגמרי מהחיצוניות? למה זה נשאר כך כל הזמן?
זה עניין של הניצוצין, שהניצוצין האלה נופלים לכלים השבורים ומחיים אותם. אז בכל אחד יש ניצוצין. וכשיצאו לגלות זה נקרא שעקב התערבבות עם אומות העולם הייתה שבירה וירידה, ולכן כל הניצוצין האלו נכנסו אפילו לאומות העולם. ולכן בין אומות העולם יש גם כל מיני כאלו ששייכים להשגת הא‑לוהות, לעבודה הרוחנית.
אז באלו זה יותר ובאלו פחות, יש עניין של רמות, עד כמה נופלים הכלים והם נופלים בצורה הדרגתית מלמעלה למטה בשבירה. וגם מי שהיה יותר עליון הוא נופל הכי למטה, ומי שהיה תחתון נופל פחות מכולם. זאת אומרת, מי שהיה שייך למלכות לפני השבירה, הוא עכשיו שייך לכתר של הפרצוף השבור. ומי שהיה שייך לכתר לפני השבירה, נפל למלכות הפרצוף השבור, זה ערך הפוך.
תלמיד: זה מסביר למה חלק מהעם הוא חילוני וחלק מהעם הוא דתי?
חלק מהעם הוא חילוני וחלק מהעם הוא דתי מפני שישנה הארה מסוימת מהמאור שמאיר על הכלים השבורים. אלו שבהם מדבר הניצוץ הם נמשכים ללשמה, לחיפוש, למטרת החיים. אלו שבהם אין ניצוץ אלא נמצאים בהארה הכללית, אז ההארה הכללית הזאת מחזיקה אותם בינתיים באיזו שייכות לקיום המצוות, מה שנקרא אצלם "מצוות על מנת לקבל". על מנת להשפיע, המסך, הכול נעלם, נשאר על מנת לקבל וזה מה שיש להם, זאת היהדות העממית.
תלמיד: מה מחזיק אותם ביהדות העממית הזאת?
השכר. אז היה שכר על מנת להשפיע, עכשיו זה שכר על מנת לקבל. מה מחזיק אותם? הרצון לקבל, ומה מחזיק אותו? המילוי.
שאלה: אני רוצה לשאול על האחדות שמדברים עליה בעם. איך שאני רואה את זה באמת מדברים על ממשלת אחדות ועל עוד דברים כאלה, אבל זה מורגש שמנסה לעשות את זה רק איזו קבוצה קטנה.
אלה מכירות בפנים בין כל המאכרים האלו שנמצאים בממשלה. לא ברור מה קורה? אלו רוצים להרוויח ככה ואלו רוצים להרוויח ככה. איזו אחדות ואיזה עם? לאף אחד שם לא אכפת מהעם חוץ מהכיסאות שלהם, ככל שהכיסא יותר גבוה אני יכול לקבל. אני לא מאשים אותם, הם לא יכולים להתנהג אחרת, אחרת הם לא היו שם, כי בסולם, בפירמידה הזאת מגיעים הכי אגואיסטים, ולכן הם כך מתנהגים. אבל איזו אחדות העם? הם קוראים לעצמם כך, זה ברור. אבל ימכרו את העם וימכרו את האחדות ולא אכפת להם כלום. את זה אנחנו רואים.
אני זוכר שאני הגעתי לישראל היו בעצם שתי מפלגות, העבודה וכנגדה היה הליכוד שאז נקרא חירות. הייתה תקופה שמפלגת העבודה שלטה והם רצו כך וכך, והליכוד רצה כך וכך. נעשה מהפך והליכוד היה בשלטון והעבודה לא. מה שקודם רצתה העבודה עכשיו הליכוד רוצה ומה שקודם הליכוד רצה עכשיו העבודה רוצה. אז תסכימו [ביניכם], "מה פתאום". הכול התחלף, כאילו שאין עקרונות לאף אחד. ככה זה.
תלמיד: האם אפשר להסביר שאחדות הכוונה שדואגים לכולם ולאו דווקא לאלה שקיבלו הכי הרבה קולות.
אתה לא תוכל לחלום על שום שינוי מהותי באומה אם אתה לא מפזר קודם ידיעה ושיטה על תיקון העם. זה הכול. תיקון העם זאת אומרת, שיטת התיקון, שיטת החיבור, אם זה לא יהיה, כלום לא יעזור. אתה יכול לשחק עם כל המפלגות האלה כמו עם קלפים, אבל לא יהיה שינוי.
תלמיד: שיטת התיקון כמטרה או כאמצעי? לא ברור למה דווקא קודם את זה.
שהם ידעו בשביל מה חיים, למה חיים, לאיזו מטרה צריכים ללכת, מה העיקר ומה התפל, איך אתה יכול.
תלמיד: כלומר לאו דווקא לנקודה שבה הם נמצאים כרגע אלא למטרה.
אתה צריך לפרסם להם על מטרת החיים. אתה צריך לשכנע אותם שזאת המטרה ואנחנו צריכים להגיע אליה. ובדרך אליה אנחנו משיגים כל טוב באמת, כי אנחנו קשורים למקור הטוב שבטבע, ואין כאן עניין של אמונה, וכך אתה מביא אותם להבנת התיקון. אחרי זה כבר מחברים את העם וזה העיקר. רק הפצה.
תלמיד: לגבי ההבטחה של דת שהיא אומרת שאתה צריך להשקיע וללמוד ותקבל שכר בגן עדן אחרי שתמות.
כן.
תלמיד: חכמת הקבלה אומרת דווקא תקבל את השכר בחיים, לכאורה זה יותר אטרקטיבי.
זה משהו אחר לגמרי. גם השכר אחר. השכר בחכמת הקבלה הוא שתהיה לך אפשרות להשפיע לכולם. אז אין הבדל בין העולם הזה ובין העולם הבא, אלא אתה רוצה לקבל את השכר הזה, יכולת להשפיע.
תלמיד: וזה אושר אין סופי אם אני אצליח להשפיע?
החבילה נקראת "אושר אין סופי", כן.
תלמיד: נראה שיש פה איזה מוצר ששווה לשווק אותו. "למה לחכות עד שתמות? בוא תהיה מאושר עד אין סוף, בעולם הזה, כאן".
הם יבואו לכאן ויסתכלו עליכם ואז ישתכנעו לגמרי.
תלמיד: אולי אנחנו קצת מתביישים עם כמה טוב שזה עושה.
זה לא אנחנו, אלא חוגים אחרים כך מושכים את האנשים ואומרים, "תראו עד כמה אנחנו חיים בצורה יפה, הקדוש ברוך הוא איתנו, הכול איתנו, יש לנו הרגשת גן עדן, הכול מובטח לנו, בכל פעולה ופעולה אני מרגיש שעוד מצווה, עוד מצווה, אני מרוויח ומרוויח ומרוויח, המנוע מסתובב ופרוטה ופרוטה מצטברת לחשבון גדול". איך אתה יכול להתמודד עם זה? שם זה מורגש בתוך האגו שכל הזמן מתנפח ובטוח שזה מחכה לו, וכאן אתה מסכן, מה יש?
תלמיד: אני מסתכל על אנשים בעולם, אני לא חושב שאנחנו כל כך מסכנים.
כי הם לא דתיים.
תלמיד: אנחנו מלכתחילה לא פונים לדתיים, אנחנו פונים דווקא ללא דתיים. יש פה משהו בקהילה, בכלי העולמי, בכנס שרואים שהוא מאוד אטרקטיבי, אלה חיים יותר טובים. אחרי שהגעתי לחכמת הקבלה, אמנם יש בעיות וצרות, אבל החיים שלי יותר טובים ממה שהם היו לפני, ואני חושב שהרבה אנשים מרגישים ככה.
יכול להיות. לא יודע.
בקיצור, מצרים. נמצאים בהכנה לפסח. תוך השבועיים האלה חייבים להתכלל ממש בכל הדרך. להרגיש את הפסח ולספוג אותו. חייבים, זה יקדם אותנו מאוד בהבנה, בהרגשה, בבנייה הפנימית.
שאלה: אני רוצה לשאול על תכונת ישראל. למה תמיד, לא משנה באיזו תקופת הזמן, לא משנה באיזה מקום, בישראל או בגלות, למה תמיד יש פילוג, פיצול, אי הסכמה בתוך התכונה עצמה, כל הזמן מחלוקת?
כי זה נובע מתוך זה שכל אדם בישראל הוא כלול מחלק שנקרא הרצון לקבל הגדול, המוגבר, ומחלק א-לוה ממעל, ששניהם תכונות מנוגדות, ולכן הוא כל הזמן נמצא בפיצול. הוא אומר "זה בית כנסת שאני בניתי ואני הולך אליו, ואת זה בניתי כדי לא ללכת אליו".
תלמיד: זה מעניין, גם בזמן הבית מקדש היה כך.
זה מהטבע, זה עוד מנקודת הבריאה כך. ובאומות העולם לא, זה רק רצון לקבל. אתה מבין עד כמה שזה טוב? חיים טוב, הכול בסדר גמור, רגוע. והיהודים, כולם נמצאים בחוסר קשר פנימי, כל הזמן אין מספיק, ואדם לא מרוצה, ולא ולא. זה נובע משתי צורות הטבע שבכל אחד. העם מסכן, לפחות אם היה עולם הבא. גם זה לא, אז מה כן? שום דבר.
שאלה: אני רוצה לשאול לצורך ההסבר בקמפוס. האם אפשר להגיד שהיהדות כמו שאנחנו מכירים היום התחילה אחרי החזרה מגלות בבל שאז התחילו ללמוד תורה? או שרק אחרי השבירה של בית המקדש השני?
לאיזו יהדות אתה מתכוון?
תלמיד: גם זו שאלה, כי היהדות עברה הרבה שינויים, אבל היהדות שאנחנו מכירים היום.
היא הייתה מתייצבת. קודם כל, עד בית המקדש השני, לא היו אפילו ספרים ותפילות.
תלמיד: ולא בתי כנסת.
גם בתי כנסת לא היו.
תלמיד: לא היו.
לא. אלא כל אחד היה בצורה כביכול אישית מתחבר. זה עדיין היה קשר פנימי עם הא-לוהות.
תלמיד: אז מה היה ביהדות בכמה מאות השנים האלו, בכל זאת עברו איזה חמש מאות שנה מבית ראשון עד שנשבר בית שני?
אחרי בבל ולפני חורבן בית שני?
תלמיד: כן. היו כבר מצוות, מנהגים?
לא, מצוות היו אבל מצוות כאלה שהם הרגישו מבפנים שהם לא רוצים לעשות אותן בעל מנת להשפיע, רק בעל מנת לקבל, לאט לאט היו יורדים מזה. זה נקרא שהיה מאבק בכל אדם ובחברה ובשדרות החברה בכל מיני צורות, מאבק על לשמה, האם לעשות לשמה או לא, האם זה חובה או לא. וחלק היו אומרים שלא חובה, אנחנו נעשה את זה כמו שיכולים לעשות, זאת אומרת על מנת לקבל. אני עושה אז עושה, אז אני אעשה מספיק דברים בגשמיות. אז כל העניין הזה התפתח יותר.
תלמיד: אז עשו מצוות רק עשו על מנת לקבל. ויש כאלו שעשו מצוות על מנת להשפיע.
כן. אלו שעשו על מנת לקבל, הם לאט לאט עשו את זה בגשמיות. ואלו שבעל מנת להשפיע, לשמה, בעיקר עשו אותן ברוחניות.
תלמיד: זה הצדוקים וזה הפרושים.
כן.
תלמיד: ולמה כתוב שהפרושים זה יותר העם, והצדוקים הם יותר גבוהים, האם זה היה קשור לזה שהם היו עשירים?
השבירה נעשתה מהראש, מהדרגות הגבוהות שבעם. כמו שקראנו על הכהן הגדול ביום הכיפורים.
תלמיד: אז אפשר להגיד שהיהדות כמו שאנחנו מכירים אותה היום, התחילה ממש אחרי בית המקדש השני.
מהחורבן. היהדות התחילה מהחורבן, היהדות הנוכחית.
תלמיד: בקשר להפצה, אני רוצה להבין למה באמת אנחנו מפיצים מעט מאוד דרך הטוב, דרך להסביר שזה משהו מיוחד.
אני אחראי איך שאתם מפיצים?
תלמיד: אתה לא אחראי אבל בכל זאת.
כי אתה לא יכול לבוא לאדם כשאין לך מה למכור חוץ מתרופה לצרות שלו. מה אתה יכול להועיל לו? פיס. עם מה אתה יכול לבוא אליו ובמה אתה יכול לפתות אותו?
תלמיד: חיים אחרי המוות למשל. כולם מוכרים את זה, רק אנחנו מוכרים יותר בזול, לא צריך לחכות למוות.
אנחנו אומרים שהחיים הם רק לפני המוות, אחרי המוות אין חיים. מה זה חיים אחרי המוות?
תלמיד: ההיפך, שאתה יכול לחיות לנצח בעולם הזה אפילו.
מה אתה תגיד לאדם? שאני ממליץ לך עכשיו להגיע לחיים טובים. הוא יגיד לך אני גם כך חי, מה אתה רוצה שאני אעשה כדי להגיע לחיים טובים? ללמוד בשלוש בבוקר, עוד משהו לעשות. אין לך במה לפתות אותו, אין. אין לנו מה לעשות, דווקא דרך הצרות, לצערנו זה כך. ואז הבורא הולך עם זה ועוזר לנו.
אנחנו רק צריכים ללכת יחד עם זה. אי אפשר, רצון לקבל אתה לא יכול לעשות עימו כלום. אבל לספר דברים טובים, עד כמה שאנחנו יכולים לנהל את המדינה, לנהל את העולם על ידי החיבור בינינו, לעשות טוב לילדים, טוב למשפחה, בבקשה, זה אמצעי מצוין.
תלמיד: כן, על זה אני מדבר.
בסדר. עד כמה שאדם דוחה את זה, יכול להיות שזה ימשוך אותו, בכל זאת זה מפתח לחיים טובים, אז אין ברירה, בוא נעשה.
תלמיד: כשהוא שואל "אז מה אני צריך לעשות?" אני לא יכול להגיד לו שאתה צריך בשביל זה ללמוד חמש שעות ביום.
לא, אבל הוא צריך לשמוע את השיחות שלנו נניח באינטרנט, בכל השפות שהוא רוצה, שיחות על איך אנחנו מגיעים לשלום בינינו ומה אנחנו משיגים על ידי שלום.
תלמיד: בכל זאת אדם צריך ללמוד משהו.
לשמוע משהו, ודאי שכן, אחרת הוא לא בן אדם. אלא מה תגיד לו, תאלף אותו כמו בהמה?
(סוף השיעור)