סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בוקר 05.09.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 71, מאמר "ענין אמת ואמונה",
כרך ג', עמ' 2003, מאמר "מולד הלבנה"
"והנה האר"י הקדוש אומר (תע"ס דף תשפ"ח, אות פ"ג) וזה לשונו "והנה צריך שיהיו באישה בחינת דלתות, כדי לסוגרם, ולעכב הוולד שם בפנים, שלא יצא לחוץ, עד שיגמור להצטייר לגמרי. וגם צריך שיהיה בה כח המצייר את צורת הוולד".
והנה מבאר שם הטעם "כמו בגשמיות, אם יש איזה קלקול בבטן האם, אז האם מפילה את הוולד. היינו, שאם הוולד יוצא מבטן האם, טרם שנגמרה בחינת צורת הוולד כל צרכו של מדרגת העיבור, אז אין הלידה הזאת נקראת "לידה", מטעם שהעיבור לא יכול להתקיים בעולם. אלא שזה נקרא "הפלה", שפירושו, לא שנולד, אלא שנפל מבטן האם, ואינו יכול לחיות".
כמו כן ברוחניות, יש שם בעיבור ב' בחינות:
א. צורת העיבור, שהיא מדרגת קטנות, שזוהי צורתו אמיתית. אבל כיון שאין לו רק קטנות, נבחן זה לחסרון. ובכל מקום שיש חסרון בקדושה, יש אחיזה לקליפות. ואז הקליפות יכולות לגרום הפלה, היינו שהוולד הרוחני יפול טרם שנגמר בחינת העיבור שלו. לכן צריך להיות דבר המעכב, שהוא, שנותנים לו בחינת שלימות, היינו בחינת גדלות.
ב. אבל יש להבין, איך יכולים לתת גדלות להוולד, בו בזמן שהוא לא מוכשר לקבל אפילו קטנות כל צרכו, מטעם שעדיין אין לו כלים, שיוכל לקבל אותם בעל מנת להשפיע. ועל זה יש שם תירוץ, על דרך שאמרו חז"ל "עובר במעי אמו, אוכל מה שאמו אוכלת".
כמו כן אמרו "עבור ירך אמו", שפירושו הוא, כיון שעובר ירך אמו, אז העיבור לא עולה בשם בפני עצמו. לכן העובר אוכל מה שאמו אוכלת. שפירושו, שכל מה שהעובר מקבל, הוא מקבל בכלים של האם. לכן, הגם שאין להוולד כלים מוכשרים לקבל גדלות, אבל בכלים של העליון, שהוא האם שלו, הוא יכול לקבל, משום שהוא מתבטל כולו להאם, ואין לו רשות בפני עצמו, שזהו נקרא בחינת "עיבור", שהוא מתבטל לגמרי להעליון.
ואז כשמקבל גדלות, נמצא שהוא בשלימות. לכן אין שם אחיזה לקליפות. ולכן נקרא זה "כח המעכב". לכן זהו שמירה, שלא תיפול הוולד ברוחניות, כדוגמת שיש הפלה בוולד גשמי, שהאם הגשמי צריכה לשמור על הוולד שלה, שלא יהיה שם שום קלקול חס ושלום. כמו כן הוא ברוחניות.
היוצא מכל הנ"ל, שיש להבחין שני מצבים בעבודת האדם:
א. מצב האמיתי שבו הוא נמצא, היינו קטנותו. שכל מה שהוא חושב ועושה, הכל הוא קטנות, שתחילת הרגשת הקטנות מתחילה בעת שהוא רצה ללכת על דרך האמת, שהוא עבודה בעמ"נ להשפיע. אז הוא מתחיל לראות את קטנותו, איך שהוא מרוחק מעניני השפעה, שאין בכוחו לעשות מעשה כל שהוא, שתהיה בעמ"נ להשפיע. וזה נקרא, בחינת "אמת". היינו מצבו אמיתי, שבו הוא נמצא.
ואז, כיון שזהו קטנות, יכולה להיות אחיזה לס"א, ויכול לבוא לידי יאוש חס ושלום. נמצא, מה שהוא נכנס בעבודה, נבחן לבחינת עיבור, ויכול לבוא לידי הפלה. זאת אומרת, שיפול ממדרגתו, בדומה לעובר הגשמי, שנופל מבטן האם, ואינו יכול להישאר בחיים. כמו כן ברוחניות, הוא נופל ממדרגתו, והוא צריך אח"כ עיבור מחדש. היינו, הוא צריך להתחיל עבודתו מחדש, כאילו אף פעם לא היה עובד ה'.
לכן צריך להיות כח המעכב, שלא תיפול הוולד לחוץ. היינו, שאז הוא צריך להיות בשלימות. זאת אומרת, שירגיש בעצמו, שלא חסר לו כלום בעבודה, אלא שהוא עכשיו מקורב לה' בדבקות גמורה, ולא יכול מי שהוא לומר לו "הלא אתה רואה, שאין לך שום התקדמות בעבודת ה'. אם כן לחינם אתה מתייגע, ואין אתה ראוי לשמש בקודש. לכן אתה צריך ללכת כמו כל הכלל. ולמה אתה מרעיש עולמות, שאתה רוצה להיות במדרגה יותר גבוהה מהכלל, הגם שאין לך סיפוק מהעבודת הכלל. וזהו שנתן לך דחיפה, שתוכל לקבל מחשבות ורצונות, שצריכים לצאת מעבודת הכלל, וללכת יותר קדימה להאמת. נכון שזהו אמת, אבל אתה רואה, הגם שאתה רוצה ללכת להדרך של אמת, אבל אתה לא מוכשר לזה, או מטעם חוסר כשרון, או מטעם חוסר כח התגברות, שאין אתה מסוגל להתגבר על הטבע, שנולדת באהבה עצמית. לכן עזוב את כל עבודה הזאת, אלא תשב בשפל, ככל שאר בני אדם, ולא תרום לבבך מאחיו להינשא, אלא יותר נכון לך לפרוש מדרך זה".
ומשום זה, כדי שלא יפול במחשבות כאלו, הוא צריך אז לכח המעכב. היינו, שהוא צריך להאמין למעלה מהדעת, שמה שיש לו אחיזה בדרך האמת, הוא דבר גדול וחשוב מאוד. ואין לו כח להעריך את חשיבותו, מה שהוא נוגע בדרך האמת. כי זה הוא כל הכלי שאור ה' ישכון בתוכו.
אבל זהו בכלים דעליון. היינו, שהבורא יודע, מתי שהאדם צריך להרגיש את דביקותו בה'. והגם שבהכלים של עצמו, הוא מרגיש, שאדרבה, שהוא עכשיו יותר גרוע, מהזמן שהוא היה הולך בדרך של הכלל. ששם היה מרגיש, שבכל יום ויום הוא מוסיף והולך במעשים טובים ובתורה ומצות. מה שאין כן עכשיו, מעת שהתחיל ללכת בדרך הפרט, היינו לשמור תמיד את הכוונה, כמה הוא מסוגל לעשות מעשים בעמ"נ להשפיע, וכמה הוא מסוגל לוותר על אהבה עצמית.
ואז הוא רואה בדרך כלל, עד כמה שהוא מתקרב אל האמת, אז הוא רואה תמיד יותר את האמת, איך שהוא לא יכול לצאת מאהבה עצמית. מכל מקום, בכלים דעליון, היינו למעלה מהדעת, הוא יכול להגביה את עצמו. ולומר, מה חשוב לי, במה אני משפיע להבורא. ואני רוצה, שהבורא יקרב אותי אליו. ובטח הבורא יודע, מתי הזמן שלי, שגם אני ארגיש, שהבורא קירב אותי. ובינתיים אני מאמין, שבטח הבורא יודע, מה שטוב בשבילי. לכן הוא נותן לי להרגיש את הרגשות, מה שאני מרגיש.
אבל מהו הטעם, שהבורא רוצה להדריך אותי בדרך כזה. היינו, שאני צריך להאמין בדרך האמונה, שהוא מתנהג עמי בדרך הטוב ומטיב. ואני, אם אני מאמין בזה, הוא נתן לי סימן, כמה שמחה שיש לי, וכמה אני מסוגל לתת לו רב תודות על זה, וכמה שאני מסוגל להודות ולהלל את שמו יתברך. בטח שאנו צריכים לומר, שזהו לטובתנו, שדוקא על ידי דרך האמונה נוכל להגיע להמטרה, שנקראת "מקבל בעל מנת להשפיע". אחרת בטח שהבורא היה יכול לנהוג עמנו בדרך ידיעה ולא בדרך האמונה."
שאלה: רב"ש אומר, "ומשום זה, כדי שלא יפול במחשבות כאלו, הוא צריך אז לכח המעכב. היינו, שהוא צריך להאמין למעלה מהדעת, שמה שיש לו אחיזה בדרך האמת, הוא דבר גדול וחשוב מאוד. ואין לו כח להעריך את חשיבותו, מה שהוא נוגע בדרך האמת. כי זה הוא כל הכלי שאור ה' ישכון בתוכו". מה זה אותו הכלי?
שהוא לא יכול להעריך, אבל יש לו כוח, יש לו כבר אחיזה ברוחניות, יש לו מגע עם הרוחניות, מגע עם הבורא. רק הוא לא יכול להעריך את זה מפני שהוא כמו ילד קטן. תן לילד קטן משהו מתנוצץ כמו זהב, אז הוא חושב שזה משהו גדול. זאת אומרת, הכול לא לפי הערך האמתי. אנחנו לא יכולים להעריך מה שיש לנו היום. אם היית מעריך נכון מה שיש לך היום, היית בגמר התיקון. כי מגע עם הבורא יש לך, ומגע הכי קטן זה מספיק, כל היתר תלוי בהערכה שלך.
תלמיד: בעצם יש לו היפוך מהמגע מהבורא וזה בעצם המגע שהוא מבין שרק מפה הוא יכול להתקדם?
נניח שכן. מהבורא מגיעים שני כוחות, כוח המצייר וכוח המעכב, וצריכים את שניהם כדי לייצר את הוולד. כמו שאנחנו בונים משהו, מפסלים משהו. אז אתה צריך גם להוסיף חומר מבפנים וגם להגביל את צורתו מבחוץ. ככה הבורא עובד עלינו. ואנחנו צריכים להסכים גם על זה וגם על זה שיעשה.
תלמיד: כביכול הוא צריך קודם כל לראות את התמונה השלמה של העובר השלם.
מי?
תלמיד: הבן אדם שעושה עבודה רוחנית.
איך הוא יראה את העובר ששלם?
תלמיד: הוא צריך לדמיין, לתאר לעצמו.
לא לדמיין ולא לתאר באמונה למעלה מהדעת. איפה אתה נמצא?
תלמיד: הוא כותב "אבל מהו הטעם, שהבורא רוצה להדריך אותי בדרך כזה. היינו, שאני צריך להאמין בדרך האמונה, שהוא מתנהג עמי בדרך הטוב ומטיב. ואני, אם אני מאמין בזה, הוא נתן לי סימן, כמה שמחה שיש לי, וכמה אני מסוגל לתת לו רב תודות על זה," וכולי.
לקבל מה שלא יהיה כדבר הטוב ביותר שיורד לו מהבורא ורק הוא לא יכול להעריך את זה.
תלמיד: ודרך האמונה הזאת, מה שכרגע אמרת זה שאני צריך להאמין בזה? דרך האמונה.
אמונה זה כוח השפעה, זה לא שאני מאמין שזה כך, זה כוח השפעה. כל הדברים שאנחנו מדברים עליהם אלה כוחות.
תלמיד: כל הסיבוב הזה במאמר, מוביל לדרך האמונה. דרך אמונה זה כוח השפעה, זה הפתרון?
הפתרון הוא שאני מכוון אותי להשפעה, רק על ידי זה אני רואה את העולם הנכון, את המצב הנכון. ודרך ההשפעה זה דרך הקבוצה.
שאלה: מה זה כוח המעכב?
כוח המעכב, איך אתה יכול לתאר אותו? שהוא סוגר את העובר בתוך הרחם. כוח המעכב גם בתוך העובר שלא נותן לו להתפתח לכל הכיוונים, אלא רק בצורה הנכונה, ושני הכוחות האלה הכוח מבפנים והכוח מבחוץ, הם מייצבים את צורת העובר.
תלמיד: ומה זה בעבודה שלנו?
בינתיים, בעבודה שלנו זה רק לבטל את עצמנו. רק לבטל גם לטוב וגם לרע, בכול. לקבל את זה כדברים הטובים ביותר שמגיע לי מהעליון, ולכן אני לא מתערב בזה. אבל לא מתערב נקרא, שאני מברך על הרע, כמו על הטוב.
שאלה: לומדים שקטנות זה חפץ חסד, זה מצב שהוא לא רוצה שום דבר, זה נקודת האפס, זה שלמות.
קטנות נקרא, שאני מסתפק במה שיש לי כבדבר הגדול. ואז אני מוכן לקבל הלאה הכול מהבורא. אם אני לא הגעתי במצב שאני עכשיו נמצא, לזה שאני מברך את הבורא על המצב שיש לי כמו על הדבר הגדול ביותר, אני לא מוכן להמשיך הלאה.
תלמיד: כי פה הוא כותב שדווקא קטנות, זה מצב של חיסרון, אחיזה לקליפות?
זה מצב מסוכן כי אני נמצא בכלים הקטנים, וודאי שכל דבר יכול להוציא אותי מזה. לכן הכוח, ההגנה שלי במצב הקטנות, זה להיות לגמרי תלוי בגדול.
תלמיד: אז להשתוקק לשלמות, זה להשתוקק להיות במצב של קטנות, או גדלות?
להשתוקק לשלמות אני צריך בכל מצב ומצב, אם אני קובע שאני מקבל אותו מהבורא.
תלמיד: אבל בכל זאת, לומדים שהעיקר זה הקטנות, וכל השאר זה רק תוספת.
נכון, כן.
תלמיד: אז למה זה חיסרון, למה זה מקום של אחיזה לקליפות?
זה מצד ההגנה. תמיד יש לנו שני נתונים, מצד אחד ומצד שני, מבפנים ומבחוץ. אני עדיין נמצא בקטנות, קטנות זה טוב, או לא? מצד אחד אם אני דבוק בבורא, אני מרגיש כמוהו, זהו, אני לא צריך יותר, דבוק, מצד שני, אני ביררתי את כל הכלים? יש לי בפנים חסרונות? ודאי. אני שלם? לא. איך אתה לא שלם? אני שלם לעת עתה, לפי התהליך שאני עובר. אבל ודאי שמתעוררים בי יותר ויותר רשימות, ואני גם אותם מצמיד לשלמות. הכול שקול כנגד שני כוחות.
קריין: אנחנו עוברים לרב"ש כרך ג', עמוד 2003 מאמר, "מולד הלבנה".
מולד הלבנה
"מולד הלבנה. נתקשה משה.
לבנה נקרא מלכות, ונקראת "חידוש הלבנה", היות שענין מלכות שמים צריכים כל יום לקבל עול חדש. ואינו מספיק הקבלה של אתמול, משום שכל פעם, אומר האר"י הקדוש, צריכים להעלות הניצוצין שנפלו לבי"ע, ולהעלותם לקדושה. נמצא זה שהאדם מקבל כל פעם עול חדש, זה נקרא שכל פעם הוא לוקח חלק מפרודא, ומכניס אותה ליחוד דקדושה.
וזה ענין שכל יום חוזרת מלכות לנקודה, שנקודה נקראת בזהר הקדוש "נקודה שחורה דלית בה לבנוניתה", היינו שאינה מאירה, שלבן נקרא שמאיר, שפירושו, שכל פעם צריכים לחדש אותה. אולם צריכים לדעת, שאינה אותה בחינה שהיתה מקודם לכן, אלא כמו שכתוב, אין לך חידוש אור שלא יהא נמשך מאין סוף.
וזה נקרא "עיבור החודש", שפירושה של עיבור הוא, מלשון עברה וזעם. היינו, שהאדם צריך להתגבר בזמן שהמלכות שמים היא אצלו בבחינת נקודה, כלומר שאינה מאירה לו קבלת מלכות שמים שיהיה בשמחה, כמו שכתוב "עבדו את ה' בשמחה", אלא שאצלו היא בעצבות.
וזה ענין עיבור, היינו שזה כמו עיבור בגשמיות, שהתחיל להכנס להריון, שאחר כך שאם יתנו התנאים הדרושים, יצא מזה ולד.
נמצא שבזמן שהאדם נכנס בעבודה, ורואה איך שהוא, מרוחק מה', וכואב לו, זה נקרא שזכה לבחינת קטנות, היינו הוא מרגיש את קטנותו. וזה נקרא חסרון כלי. ובשיעור זה יכול להשיג אחר כך את האור, הנקרא גדלות בערך הכלי.
נקודה נקראת שכינתא בעפרא, וקימה נקרא קידוש החדש. כלומר מה שהיה בבחינת עפר, בחינה זו הכניס לקדושה. זה נקרא לאוקמא שכינתא מעפרא." או נולד.
שאלה: הוא אומר, "שהאדם מקבל כל פעם עול חדש, זה נקרא שכל פעם הוא לוקח חלק מפרודא, ומכניס אותה ליחוד דקדושה." מה זה עול?
ככה זה חודש בחודשו.
תלמיש: מה זה עול, מה זה עול חדש?
עול חדש זה נקרא, רצון לקבל מקולקל שהבורא קלקל אותו בכוונה ושם אותו עליך כמו על החמור. "כשור לעול וחמור למשא", ואתה צריך לסחוב אותו עד שמתקן אותו. ואז במקום עול תהיה כמו פגסוס, סוס עם הכנפיים.
תלמיד: מאיפה העול הזה בא, מהרשימו?
מהרצון לקבל שמתגלה.
תלמיד: מהרשימו הוא מגיע אליך?
כן, ודאי מהרשימו.
תלמיד: אני יכול לרכך את הרשימו? אני יכול לשנות את הרשימו?
לא. כי נותנים לך את זה לפי המצב שלך, שורש הנשמה שלך. הכול מדוד, אתה במערכת חלק מהמערכת. אתה לא יכול בכלל לברוח ולזוז, כלום. נותנים לך קצת חופש פעולה, כדי שתממש את הבחירה החופשית שלך. אם לא, לא. פשוט מאוד. אתה רואה, מביאים אדם לכאן, נמצא כאן כמה זמן אחר כך, יורד או שאפילו נשאר, אבל כבר לא מממש את עצמו וכן הלאה. וגמרנו. גם כך וגם כך העולם מתקדם, כי "לא ידח ממנו נידח"1, "והכול מתגלגל לשורשו". אבל יש כאלה שיש להם אפשרות לממש את הבריאה, ויש כאלה שיגיעו בלא דעת.
תלמיד: הרשימו זה סוג של סרט שרץ לך בחיים?
כן.
תלמיד: אם אני עושה עבודה רוחנית, או מתקדם לכיוון עבודה רוחנית, אני יכול לשנות את הגורל שלי, זה תלוי ברשימו עצמו?
כן, ודאי, יש לך חיים אחרים. או שאתה נמצא כאדם המתפתח רוחנית, בצורה אמיתית רוחנית, או שאתה יורד לכל מיני דתות, אמונות, או שאתה בכלל הולך [לעסקנות].
תלמיד: האם אני יכול לעשות את החיים שלי יותר טובים על ידי זה שאני עושה עבודה כלשהי?
מה זה נקרא יותר טוב?
תלמיד: זה מה שאני שואל אותך, מה זה נקרא יותר טוב?
יותר טוב זה נקרא אמת. אין טוב ואין רע. אדם יכול לבלבל את עצמו, אתה לוקח סמים ואתה כבר מסודר. אלא אמת או שקר.
תלמיד: אני לא מבין כשאתה אומר לי אמת ושקר, אני רוצה לשנות את הרשימו של החיים שלי.
הרשימו שלך זה הנתונים שיש לך בכל רגע ורגע, והשאלה האם אתה רוצה למצוא בכל מצב ומצב שעובר עליך, אמת. אפילו שרע, אבל אמת. לזה אתה צריך כוח גבורה, מסך. זה מה שכתוב "אמת קנה, ואל תמכור". זה למעלה מהרצון שלך, למעלה מהנוחיות שלך.
תלמיד: אבל החיים שלי משתנים ליותר טובים או לא?
זה לא חשוב לי, העיקר [להיות] לקראת יתר אמת.
תלמיד: ואיך אני נמנע מהצרות האלה?
אתה לא יכול לראות את האמת לפני שאתה מתעלה למעלה מהאגו שלך. אתה לא יכול להבחין בו כי הוא לא נמצא בך. אמת זה משהו שהוא ניטראלי, הוא אבסולוטי, זה לא בך. איך אני יכול? "עיניים להם, ולא יראו"2. רק להתעלות מעל האגו, זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת".
ורק אז אתה פותח את העיניים ויכול לראות אם זה אמת או לא, ובכמה זה יותר מזה. אז אתה יכול להתחיל לברר אמת יותר, אמת פחות.
תלמיד: באופן טבעי אנחנו חיים בעולם הזה, אני מחפש חיים יותר טובים.
לא. זה לא כאן. אתה טעית בכתובת.
שאלה: אבל משהו אפשר לשנות ברשימו? הרשימו משתנה?
אתה יכול לשנות. אם אתה עכשיו סוגר את ההתפתחות הרוחנית שלך, מגיעות לך אותן הרשימות אבל בצורה אחרת, ואתה לא תוכל לעשות עליהן בחירה חופשית, לא תוכל לקצר את הדרך אלא תתגלגל כמו כולם. אבל כולם מגיעים לגמר התיקון. אז תעזוב, לך תנוח.
שאלה: הוא אומר כאן "נמצא שבזמן שהאדם נכנס בעבודה, ורואה איך שהוא, מרוחק מה', וכואב לו, זה נקרא שזכה לבחינת קטנות, היינו הוא מרגיש את קטנותו. וזה נקרא חסרון כלי. ובשיעור זה יכול להשיג אחר כך את האור, הנקרא גדלות בערך הכלי." והוא דיבר גם על מצב של הפלה.
כל הדברים האלה הם נבחנים כלפי האדם המשיג. קטנות, גדלות, הפלה, התקדמות, לא חשוב מה, זה הכול תלוי באדם איך הוא מעריך את המצב. זה לא שנותנים מלמעלה, כשאנחנו מדברים שנותנים לו מלמעלה זה הוא שמרגיש מה שקיבל, ואז היחס שלו עכשיו הוא הקובע.
תלמיד: הוא תיאר במצב הקודם שאם אדם יש לו חיסרון והוא לא מצליח להיכנס למצב של גדלות, של רוממות ה', להרגיש את ההשפעה הזאת, הוא בעצם נופל למצב של הפלה ועוד הפעם הוא צריך להתחיל להשיג את התהליך הזה.
אף פעם הוא לא מתחיל אותו דבר. כתוב כך שמתחיל מחדש, אבל זה לא אותו דבר.
תלמיד: אז מה בעצם קורה במצב הזה לאותה נקודה שעכשיו היא נופלת מהמצב כי היא לא הצליחה להשיג את גדלות הבורא?
הוא כבר בירר אותה, ומקבל רשימו חדש לא מבורר, ושוב ושוב. כמו שהולך עם קופסה לאוצר המלך.
באמת אני די מרוצה. בסך הכול מרגישים אחיזה חדשה, רוח חדשה. נקווה שעוד מעט נתחיל לעבוד עם האורות והכלים.
תלמיד: משימה יומית, כל עשירייה מבררת איך מגבילים את הרצון לקבל על מנת לפנות מקום לפעולת העליון.
(סוף השיעור)
mlt_o_rav_2018-09-05_lesson_rb-1985-03-emet-ve-emuna_n1_p3_UxaiQo8U