בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר 6.8.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*טוב לי מותי מחיי*

1. התקדמות לקראת הבורא מתקיימת בהרגשה הפוכה, *אתה כל הזמן רואה כמה אתה הפוך, וזה נקרא שאתה משיג את האמת, ומתקרב*. כאן העיקר לאדם לא לשכוח את התהליך הזה ושהוא צריך כאן חיזוק כדי שלא יתייאש, לא יפול ויבין שדווקא כשהוא מגיע לחושך הגדול ביותר, כנגדו צריך להתגלות האור הגדול. כך הם הולכים ביחד, אור וחושך.

2. אני רוצה לתת לכולם הופעה, מקום שווה כמה שאפשר. בדרך כלל זה נקבע לפי כמה אתם שואלים, כמה אתם אקטיביים בשאלות שלכם, משתתפים בשיעור לא סתם אלא בצורה רצינית. אצלי כל החברים שקולים רק לפי ההשתתפות, כמה האדם רוצה להשתתף אפילו שלא יודע בדיוק איך, אני משתדל בחזרה כך להתייחס אליו. אני לא אומר שיש לי איזשהו חשבון סודי עם כל אחד לפי שורש הנשמה או לפי הדרגה של האדם או איך שהבורא מתייחס לאותו אדם. לא, אני מתייחס רק לפי הצורה האקטיבית שלו, השתתפות בשיעור, כי כך הוא מעורר את אחרים ומושך אותם גם להבנה ולהשתתפות.

3. יום יום אני מתקרב לבורא יותר, ואפילו שאולי בהרגשה שלי זה הפוך כי הבורא מאיר לי יותר באור שלו, אבל אני באור הזה רואה את עצמי יותר גרוע, יותר אגואיסט. אבל זה לא חשוב, אני רוצה לדעת את האמת. אם אני יכול להחזיק בזה, לסבול את האמת ולהתקדם בכל זאת עימו, אז אני רואה את האמת שאני מתרחק, שאני בינתיים פותח תכונותיי שהפוכות מהבורא. *אני שמח שאני הולך לפי קו אמת ולא לפי קו של הרגשה שמחלקים לי סוכריות. כך האדם צריך כל הזמן להחזיק את עצמו, לפי אילו אבחונים, לפי אילו מדידות הוא בודק את עצמו איפה הוא כלפי הבורא*, כלפי מטרת הבריאה.

4. ש: טוב לי מותי מחיי...?
   ר: כל אחד צריך לעבור את זה. *האדם צריך להגיע למצב שטוב לי מותי מחיי. למה? כי אחרת הוא לא יוכל להגיע לצמצום, אחרת הצמצום יראה לו כמוות. אם הוא מכין את עצמו אז הצמצום יראה לו כמצב הכרחי כדי לעבור דרך חודו של מחט, חור צר מאוד לע"מ להשפיע*.
   
   ש: איך לא לברוח מהמצב הזה?
   ר: לא לברוח מהתהליך הזה אפשר רק ע"י כך שאנחנו קובעים את המצבים שלנו, חיבור שלנו, מטרה שלנו, וכמה פעמים ביום אם לא יותר, אנחנו קובעים את הדרך שלנו. *כאילו שיום יום שיהיו לך כחדשים, אתה צריך כל הזמן שוב להעמיד את עצמך כאילו שאתה נולד וכאילו שאתה עכשיו בוחר את מטרת החיים, ואת החברים, קבוצה ובורא, ומעמיד את עצמך בקשר איתם וישר לדביקות בבורא, ולהשתוות הצורה. כך האדם חייב לאפס את עצמו כל הזמן*.

5. ש: מה זה מי שרגיל בעבודה?
   ר: מי שרגיל בעבודה זה מי שכבר יש לו כל מיני הבחנות, בחינות, תכונות, קביעת זמן קשר עם הקבוצה וכן הלאה. הכל מסודר, הכל נמצא בכל מיני מקומות, ארגזים שהוא שם בהם את כל הדברים שהוא חושב על עצמו, על סביבה והמטרה. אבל בכל זאת *הוא צריך לחדש זאת כל הזמן*.
   
   ש: זה התנאי שאחריו יכול לבדוק את עצמו?
   ר: זה ייעשה מעצמו. *כל יום האדם קם כחדש ובודק את עצמו כמה פעמים ביום כלפי המטרה. כך הוא בונה את התאים ואת ההבחנות הללו*.

6. אם נלך לפי הרצונות שלנו אז אף פעם לא נעשה שום דבר נכון. אנחנו צריכים לעשות מה שהמקובלים ממליצים לנו לעשות.

7. ש: איך למחוק פחד עמוק וחוסר ביטחון באמונה?
   ר: אנחנו לא צריכים לפחד ולא צריכים כל כך להתרגש מכך שאנחנו עוד לא יודעים, לא מבינים ולא יכולים. אנחנו צריכים לעשות מה שמותר לנו, מה שמוטל עלינו. כשאנחנו עושים את הדברים האלה אנחנו רואים שגם הדברים האחרים מתחילים להסתדר. פשוט מאוד, כך זה בנוי, זו מערכת..
   
   ש: איך להתגבר?
   ר: רק בדביקות בחברה. *אני לא רואה שום דבר מועיל יותר מלהידבק בחברים וממש לדלל את עצמו שם, להתכלל שם, ולעשות מה שהם עושים, בלי שכל ודעת*.

8. ש: טוב לי מותי מחיי. מה זה מילוי לחיסרון הזה?
   ר: זה דבר שמאוד מקדם, טוב שהאדם מרגיש שהוא באמת שנמצא תמיד בתכונות שלו. הוא גם את הבורא לא מרגיש וגם את החברים לא מרגיש. הוא מרגיש אותם רק לפי אותו התכונה שיכולה להיות דומה להם. *אם אני ב-1% דומה לבורא, אז ב-1% אני יכול להרגיש אותו דבר עם החברים. כך אנחנו מתקדמים*.

9. ש: איך משיגים השתוקקות?
   ר: תפילה. תסתכל על האחרים ותקנא בהם.

10. ש: במצב של טוב לי מותי מחיי, איך לא לעזוב עבודה רוחנית..?
    ר: מהסביבה ומהבורא. *האדם תמיד צריך להשתדל לקבל חומר דלק מהסביבה ומהבורא, כי אם לא משם אז הוא יקבל חומר דלק מהאגו שלו*, מהסיטרא אחרא. לכן אם האדם יוצא מהקשר עם החברים ודרכם עם הבורא, סימן שהוא כבר נמצא בשליטת האגו שלו וכל העבודה שלו הולכת בצורה הפוכה. *גם בצורה הפוכה הוא מתקדם, הוא בכל זאת מגיע למצב שהוא רואה שהלך הפוך ואז יכול להסתובב ולהמשיך ישר*.
    

11. .... אם האדם מגיע למצב שבודק את עצמו ורואה שנמצא במצב של טוב לי מותי מחיי, אז סימן שהוא באמת כבר גילה את מצבו האמיתי וחייב להתרומם. איך? רק דרך החברים והבורא שיעזרו לו. *אתה צריך לבקש מה' שיעזור לך, ואם עדיין לא קיבלת עזרה מה', אתה כל כך מודאג עד כדי כך שאתה אומר טוב לי מותי מחיי*.
    
    כלומר *מה התשובה על טוב לי מותי מחיי? לדרוש מהבורא עד שתקבל*.
    
    לדרוש מהבורא חייב להיות בתמיכה מהסביבה ובכלל מכל העולם. אתה רואה שכל העולם גם מחכה ומצפה שאתה תגלה לו את סוד החיים.

12. *מילוי מגיע לרצון שלי מתי שאני ממלא את האחרים. אז אני מרגיש שאני מתמלא*. תסתכל על אמא שנותנת בקבוק דייסה לתינוק שאוכל, כמה היא שמחה ורק מתפללת שימשיך, כמה יש לה תענוג. זה התענוג שאנחנו צריכים להרגיש כשאנו מעבירים לכל העולם, לכולם.

13. ש: מה עלינו לעשות כדי לרתום הרגשות אלו עם ה' עם האור ולהתקדמות?
    ר: צריכים לחשוב יחד אבל לא לעשות סעודות ומפגשים פיזיים, אלא מפגשים שבהם באמת *אתם מדברים וחושבים בצורה רצינית מה עלינו עוד להוסיף כדי להגיע לכלי אחד. הבורא מחכה לזה, הוא נמצא במרכז החיבור בינינו, אנחנו רק צריכים להגיע לכך. איך אנחנו מתחברים כדי להגיע למרכז החיבור בינינו? הנקודה הזאת קיימת, המיקום שלנו שם נמצא, הקואורדינטות קיימות. בואו נגיע לזה ושם ניפגש עם הבורא. זו תהיה הנקודה הראשונה של הגמר התיקון*, ואח"כ לתוך הנקודה הזאת נמשוך אחרינו את כל באי העולם, בהתחלה בני ברוך כולם ואח"כ בכלל כל העולם.

14. ש: איך לאסוף כל החברים יחד כל החסרונות של כולם?
    ר: נדמה לכם שזה קשה. אתם יכולים לאסוף את הדברים האלו יחד. *תנסו להקדיש לזה זמן ומקום. לא יוצאים מהמקום הזה, הוא יכול להיות וירטואלי בזמן שקבעתם, נגיד חצי שעה, ואתם חושבים ומדברים רק על איך שאתם יכולים להתכלל זה בזה עד כדי כך שממש מרגישים שאין שום הבדל ביניכם, אלא הכל בעצם יחד. פחות מילים, ההרגשה היא צריכה להיות כאחד, שמה שאני משתוקק לבורא, ואתה והוא והוא והוא, אנחנו יכולים לשלב את הדברים האלה וכך נגיע אליו*.

15. ש: ישנם מצבים שחוזרים שוב ושוב.. איך לצאת מהמעגליות הזו?
    ר: זה בדיוק המשחק של היצר הרע. הוא מושך אותך שוב ושוב להפסיד, לגלות ריקנות, אפס, שאין לך כלום. אתה מסכים ללכת אחריו ויודע שלא ייצא מזה כלום, אבל בינתיים אתה הולך אחריו איך שנוח לך, וזה הרווח שלו.
    
    ש: איך יוצאים מהמעגליות הזו?
    ר: רק ע"י חיבור עם החברים. *אף אחד לא נמצא יחד איתך באותו מצב, כולם נמצאים במצבים שונים. לכן אתם צריכים לעזור אחד לשני. אל תשימו לב בדיוק אחד על השני, שלא נוח, אולי אני אפריע להם. אנחנו חייבים בכל זאת לקבוע זמנים כאלו שאנחנו מפריעים אחד לשני וחייבים לענות, חייבים לא לברוח מהקשר בינינו וכך להתקדם*.
    
    ש: איך מתבצעת העזרה ההדדית?
    ר: עזרה הדדית. תנסו עם החברים. אלה דברים פשוטים, ארציים, אין בזה שום דבר בעייתי. אנחנו מתחילים מהקשר בינינו הפשוט שקיים גם בין בני אדם ורוצים לעזור זה לזה, רוצים להגיע למטרה במשהו, כמו שאתם מבינים איך. עובדים בקבוצה אחת, נגיד לבנות משהו, לבנות בניין או מערכת או במפעל, אתם עובדים יחד. כך זה אצלנו, להתחיל מדברים כאלה. אח"כ לאט לאט לצרף לכך את הבורא, שיעזור, שייתן לנו קצת הבחנה, וכך נתקדם.
    
    ש: אתה ממליץ לשתף בקושי?
    ר: ודאי, ודאי.

16. אתה צריך להשתדל להגדיל את הקנאה, להגדיל את הקנאה. למה אחרים יותר טובים ממני? אני יכול לעזור להם בהכל, אבל אני לא רוצה להיות פחות מהם. זה לא נקרא גאווה, זה לא נקרא אגו. אתה פשוט גם רוצה להגיע להשפעה, להתקרבות לבורא, ואתה משתמש בכל היוצרות שהבורא ברא בך. זו חובה.

17. ש: יש תחושה שמלמעלה לא מגיע מספיק אור לעשירייה?
    ר: אין דבר כזה שלא מספיק אור לעשירייה, אלא אתם לא מספיק רגישים לאור שמגיע אליכם. איפה הרגישות שלכם לאור שהבורא מאיר? הוא מאיר לכם יותר אבל אתם בקשר ביניכם לא מסוגלים להגיע לרגישות כדי לראות את האור הזה.
    
    *כל אחד רוצה לתפוס את האור ולכן תופס ממנו רק פוטון אחד, חתיכת אור קטנה. אם תתחברו ביניכם אז יהיה שם מספיק שטח מכולכם כדי להרגיש שהאור הכולל מגיע אלינו. הבורא נותן לכם, לעשירייה, אם אתם מקבלים לא כעשירייה אלא כל אחד לחוד, אז אתם מרגישים שאין לכם מספיק אור*.

18. הבורא פותח את האור אלינו, על כל אחד ועל כולם יחד, בצורה מאוד מדויקת. זה נמדד ע"י השתתפות שלנו עימו. לכן אין לנו מה לפחד שהאור יבוא אלינו בלי שנהיה מוכנים לכך ושנקבל אותו ע"מ לקבל, זה לא יקרה. זה קרה רק בחורבן, בחטא, אבל לא שזה יכול להיות היום. אז זה קרה כדי להכין את הכלים, שיהיו מוכנים לתיקון, ועכשיו אנחנו חוגגים תאריך מאוד מיוחד שנקרא *תשעה באב*, ובו נעשתה הכנה הייתי אומר האחרונה בשבירת הכלים. אחרי זה כל הכלים מוכנים לתיקון. זה קרה פעם, ומאז יש לנו הזדמנות לתיקון. היום אנחנו נמצאים ממש בפעולת התיקון, פועלים, מתקנים ומכינים את הכלים לחיבור, לתיקון בפועל.

19. *אני לא יכול לפנות לבורא, לעזרת הבורא, לפני שאני פונה לעזרה לחברים*. זה נקרא מאהבת הבריות לאהבת ה'. כל הפעולות אנחנו צריכים לעשות זה אני, עשירייה ובורא. לכן *אני לא יכול לקפוץ למעלה מהעשירייה ולפנות לבורא. אני קודם צריך להשתדל לממש את הפעולות האלה בעשירייה ואז עם הסיכום שאני רואה, משיג, מבין ומרגיש, לפנות לבורא*.

20. ש: מה זה להשתתף בשיעור בצורה אקטיבית?
    ר: להיות בכל השיעור בהקשבה, אפילו לכתוב כל מיני דברים שאני אח"כ רוצה לברר, לשאול ולבדוק במקורות. זו עבודה אקטיבית עם החומר. כמה שאני מרגישה שאני נמצאת באותו גל כמו השיעור, כמו המורה, כמו החברים והחברות.
    
    ש: זה חייב להתבטא בשאילת שאלות?
    ר: לא, לאו דווקא....

21. ש: אם מראים לי כל פעם מהשמיים כמה רחוקה מעבודת לשמה, מה ההבדל בעבודה פנימית שמנסה להתקרב?
    ר: *למרות שאני כל פעם מרגישה, מגלה את האמת כמה אני רחוקה מהבורא, זה לא מקרר אותי בעבודה, זה לא דוחה אותי החוצה. זה רק אומר כמה מגלים לי את מצב האמיתי שלי, ואני מודה לבורא שכך עושה לי. כך אני אתקדם. האמת שזה סימן מאוד יפה, סימן מאוד מאוד מאוד יפה שאני מגלה כמה אני רחוקה. זה סימן שבאמת, לפי רוחניות, אני קרובה*.

22. בושה זה סימן שהיחס שלי לעשירייה לא ישר, לא ישר.. הבושה היא תיקון מאוד גדול.

23. אין לכם בכל העולם, בכל העולמות, בכל המציאות, מי שאוהב אתכם חוץ מבורא. כל היתר הם אגואיסטים ולא חושבים עליכם אלא רק על עצמם. *רק הבורא אוהב אתכם, נאמן, כל הזמן חושב עליכם בלי הפסקה. אל תשכחו את זה ותחזירו לו קצת ממה שהוא מתייחס אליכם*.

24. יש לנו היום ומחר יום מיוחד של שבירת הכלים. בכל שנה יש *בתשעה באב* אירועים כאלה לא נעימים, לכן אנחנו צריכים לעשות כאן איזשהו חשבון נפש, כלומר להצטער על כך שאנחנו עדיין נמצאים בכוונות אגואיסטיות ושרוצים לצאת מהם ועדיין לא מצליחים. זה המצב שלנו ביומיים האלה, מהערב היום ועד מחר בערב.

25. ש: איך להרגיש שהבורא אוהב אותי?
    ר: אתה צריך להרגיש דרך המכות, לחצים, ייסורים, שהבורא אוהב אותך, שדווקא כך הוא מתייחס לאדם ורוצה לקדם אותו.
    
    ש: ע"י חינוך?
    ר: ע"י זה הבורא מקדם אותך למטרה. מה יכולה להיות מצידו עזרה יותר גדולה?
    
    ש: אתה כמקובל מרגיש שהבורא אוהב אותך?
    ר: ר: כן, בכל מצב ומצב.
    
    ש: איך מתבטאת האהבה הזו?
    ר: אהבת הבורא מתבטאת בכך שהוא לא עוזב אותי לרגע. שלא עוזב אותי לרגע זה נקרא שאני יום יום מקבל הרבה מאוד מכות.. הוא נותן מכות ויחד עם זה מחבר אותנו. הוא מחבר אותי לקבוצה, נותן לי כוח לקום, להעביר שיעורים ועוד ועוד דברים. אני מודה לו על כך יחד עם זה שיש לי הרבה שונאים וכן הלאה. זה חייב להיות כך כדי לאזן את הדברים.
    
    ש: באיזו צורה להודות?
    ר: פשוט להגיד תודה רבה על כל דבר אתה מרגיש אותו, רע או טוב, אתה חייב לקבל את הרע כטוב.

26. ש: ט' באב....?
    ר: ביומיים האלו יש אווירה שתמיד נמצאת לפני תשעה באב ובמיוחד *בתשעה באב*. זה היום שנוצרו כל הכלים אגואיסטיים בעולמנו, בכל האנושות. הכלים האלו כל הזמן לוחצים, כלומר הרצונות האלה כל הזמן לוחצים על בני האדם להיכנס למלחמות, לבעיות, לכל מיני שבירות. ולכן אנחנו בימים האלו נמצאים בהרכנת ראש, כלומר כך רוצים לעבור אותם בשקט וזהו.