שיעור צהריים 21.07.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

למצוא טוב בחבר - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: קטעים נבחרים מן המקורות בנושא - למצוא טוב בחבר.

קטע מספר 8 בנושא "למצוא טוב בחבר".

"מי שעובד על דרך הטוהרה, אינו יכול לקטרג על אחרים. אלא תמיד הוא מקטרג על עצמו, ועל אחרים הוא רואה אותם במדרגה יותר טובה, משהוא מרגיש את עצמו".

(בעל הסולם. "שמעתי". ס"ב. "יורד ומסית עולה ומקטרג")

כך כותב בעל הסולם וזה באמת נכון, כי אם אנחנו עוסקים בביקורת על עצמנו, זה נקרא "לעבוד על דרך הטהרה", ואנחנו מחפשים איפה עוד אפשר להוסיף תיקונים שלנו, זאת אומרת עוד כוח השפעה, עוד כוח חיבור, אז באותו זמן אנחנו לא יכולים לעסוק במשהו אחר, לראות פגמים במישהו, במשהו חוץ מעצמנו. ולכן כך הוא כותב, "מי שעובד על דרך טהרה אינו יכול לקטרג על האחרים", אלא תמיד הוא מוצא את עצמו שנמצא בצורה שבורה.

שאלה: הקטרוג הזה זה משהו שמביעים בעשירייה, או במקום אחר, או בצורה אחרת, איפה בא לידי ביטוי הקטרוג הזה שעליו בעל הסולם מדבר בקטע?

כלפי החברים. אם אני רואה פגם בחבר, אז באותו זמן אני לא יכול לראות פגם בעצמי ולא יכול להתקדם. אם אני באמת מכוון לתיקון שלי, אז אני אף פעם לא אראה באף אחד שום פגם, אלא כולם ייראו לי מתוקנים ובי נמצא הפגם.

תלמיד: אני מדבר על כך שלפעמים אני עושה את הטעויות, אני עובד בצורה לא נכונה ואז זה בא לידי ביטוי בעשירייה. איך אני מתמודד עם זה, כי אחרים יכולים לראות אותי כעושה טעויות ואז זה נקרא מקטרג.

אני מדבר בצורה פשוטה, כמו שכותב כאן בעל הסולם, מי שעובד כדי לתקן את עצמו, באותו זמן הוא לא יכול לראות אף פגם באף אחד, אלא כולו נמצא בראיית הפגם של עצמו. בוא נגיד כך, אני לא יכול לראות גם פגם בעצמי וגם פגם באחרים. אלא אם אני רואה פגם בעצמי, "מי אני, מה אני", זה תופס אותי ואני רואה רק אותו. וכל החברים, כל האחרים, בכלל כל האנושות באותו רגע, ההרגשה הזאת נעלמת ממני. העיקר לראות פגמים בעצמי ולהיות בזה כל הזמן ולהשתדל לפנות לבורא שיתקן את זה.

שאלה: אם אדם רואה שיש איזו חולשה או פגם בו ובחברים שלו, אז זה סימן שזו לא עבודה נכונה?

לפעמים האדם רואה פגם בו ובחברים שלו, ואז הוא צריך לקבל את הפגם הזה כפגם של הקבוצה, ולבקש תיקונים לראות יותר נכון, האם זה פגם בו ולכן הוא רואה פגמים באחרים, או שהוא רואה את עצמו מתוקן ובכל זאת רואה פגמים באחרים, או שהוא רואה את חוסר הפגמים בכולם, שכולם מתוקנים ורק הוא מקולקל. יש פה שניים בסך הכול, אדם וסביבה. סביבה יכולה להיות גם העולם או לא, ואז לפי מה הוא קובע.

תלמיד: אז מה שאתה אומר פה, זה סוג של בירור.

ודאי שזה בירור, האם אני רואה רע בי ואז אני רואה רע גם בחברים, או לא. אם אני רואה רק בי רע, זה יפה מאוד, יש לי על מה לבקש ולקבל תיקון. אם אני רואה רע בחברים ובעצמי אני לא רואה רע, זה כבר משהו אחר, אז אני מתפלל. ואם אני רואה פגם גם בי וגם בחברים וגם בכל העולם, אז זו כבר שאלה אחרת. אנחנו עוד נעבור על כל הבירורים האלו שאפשר לתאר כאן.

תלמיד: למה בעל הסולם אומר פה, "שתמיד הוא מקטרג על עצמו" ועל אחרים בכלל לא. הוא רואה את האחרים במדרגה יותר טובה.

כן, זה מה שטוב בזה, "מי שעובד על דרך הטהרה אינו יכול לקטרג על האחרים, אלא תמיד הוא מקטרג על עצמו ועל האחרים הוא רואה אותם במדרגה יותר טובה מה שהוא רואה את עצמו". אז מה כאן השאלה?

תלמיד: זה מצב מאוד מסוים, שהוא רואה רק את עצמו.

זה מצב מסוים. אני רואה את החברים שלי יותר טובים ממני, ואני מבקש מתוך זה שהבורא יביא לי תיקון שאוכל להידבק אליהם. מה נשאר לי? זה המצב הכי הכי טוב שיכול להיות.

שאלה: כשאדם מרגיש שהוא עושה דברים בצורה לא נכונה, או כשהוא מרגיש שהוא טועה, האם זה נכון לבטא את זה כלפי העשירייה, האם לשתף את העשירייה, או האם לשמור את זה לעצמו?

בזה כבר לא מדובר על איך שהוא רואה את עצמו ואת החברים, אלא איך לבטא את זה, זאת אומרת איך להמשיך אחרי שהוא כך מרגיש. זה כבר משהו אחר, כאן לא מדובר על זה, כאן מדובר רק על איך אנחנו צריכים לקבל את המציאות. בכל רגע שאני מרגיש את המציאות, איפה אני לגבי העשירייה, לגבי חברים. זה יכול להיות גם לגבי העולם, אבל לגבי העולם זה יותר מעורפל.

שאלה: באיזה שלב אני צריך לבקש תיקון? הרי את כל הבלגן הפנימי הזה אני צריך להפוך לאיזשהו חיסרון, להביא אותו לחיבור ולהפוך את החיסרון, להעלות אותו לבורא.

ודאי שאתה יכול להרגיש אותו מצב שבעל הסולם מייצב לך בפסוק הזה. כשאתה מרגיש את עצמך יותר גרוע מהאחרים זה כבר דבר יפה ונכון, יש לך עכשיו הזדמנות לפנות לבורא ולבקש ממנו. דבר פשוט.

שאלה: למה הבורא מראה לי מיום ליום שאני יותר ויותר מגושם?

הוא רוצה שאתה תתקדם, שתפנה אליו ותבקש להיות יותר קרוב אליו, ואז תרגיש את עצמך יותר ויותר נעלה. וכנגד המצבים החדשים האלה, שאתה כאילו משפר את עצמך, אתה גם תרגיש עד כמה אתה מקולקל, אבל אלו יהיו קלקולים כבר במדרגה יותר גבוהה.

שאלה: זה שאני רואה את החברים כגדולים, גבוהים ממני, זו ראייה אחרת שנולדת בתוכי לא רגילה אנושית אלא איזו מדרגה רוחנית?

זו כבר תחילת ההסתכלות הרוחנית, בכל העולם חוץ ממך אין אף אחד מקולקל, כל העולם הוא השכינה הקדושה ורק אתה הנברא המקולקל.

שאלה: פשוט יש רצון לעצב את הרצון הזה. נניח אתה רואה שחבר מפספס שיעור, אבל מאחורי זה יש רובד יותר עליון שאתה צריך להגיע אליו, לראות אותו. איך להגיע אל תוך הרובד ההוא?

תבקש לאהוב אותם, "על כל פשעים תכסה אהבה".

תלמיד: לראות את המצב הזה זה לא עניין אמונה למעלה מהדעת, אלא ממש בדעת הוא צריך לחיות ולהרגיש את המצב הזה שהוא יותר גרוע מהחברים.

נכון.

תלמיד: יש בעיה, כי עד שלא מאירים לו כתוצאה מהמאמצים שלו על הכרת הרע, אי אפשר לממש את הדברים האלה. אז מה עושים?

הוא יכול לראות את עצמו שהוא יותר גבוה או יותר נמוך מאחרים?

תלמיד: כן, הוא יכול במצבים לראות את עצמו פחות מהחברים.

אז מצוין.

תלמיד: כן, אבל עד שזוכים לזה שמאירים לך את הכרת הרע, האדם לא יכול להיות במצבים האלה.

אני לא מבין אותך, אתה יכול לראות את החבר יותר גרוע או יותר טוב?

תלמיד: כן.

זה הכול, אתה לא צריך להיות כאן בגילוי רוחני. כך לפי מה שאתה רוצה.

שאלה: מאיזה רגע של הבירור הפרטי הוא הופך לחיסרון לעלייה?

כאשר אדם מרגיש.

תלמיד: מאותו רגע שאני מרגיש את זה, אז כבר כל הבירורים הפרטיים שלי הם ייקחו בחשבון את החיבור.

כן.

שאלה: אני רואה בחברים שלי תכונות גבוהות יותר ממני, אלה דברים שלא נולדתי איתם הפגמים שיש בי. במקום לבקש מהבורא להיות כמוהם, לפעמים גם בצורה טבעית עולה בי מחשבה הפוכה, זרה, שהחברים יהיו נמוכים יותר ממני. מה לעשות במצב הזה?

אתה עושה בכל זאת. על מה תבקש, על מה תרצה בכוח לסדר את הדברים, לעלות למעלה ממה שאתה מגלה את עצמך או להוריד את החברים? מה בעצם תהיה התפילה בלב אחרי שאתה רואה את המצב?

תלמיד: ברור לי מה התפילה הנכונה צריכה להיות, אני רוצה להיות כמו החברים, להידמות להם, אבל במקום זה אני בצורה טבעית קורה לי שאני מעדיף שאני אהיה גבוה יותר מהם.

בסדר, ומה הלאה, רגע אחרי זה?

תלמיד: באותו רגע אני שואל מאיפה הכוח עכשיו להיות בתפילה לבורא להיות כמוהם ולא להפיל אותם, לא לראות אותם קטנים ממני?

אבל יש לך הבנה שאתה יכול לפנות לבורא ולבקש ממנו שאתה תבקש נכון, ואתה תעלה בבקשה שלך אליו ושהוא יסדר לך כך שאתה תראה אמת, ואתה תשנה את האמת הזאת. העיקר כל הזמן תראה את עצמך בצורה יותר נמוכה מכולם. אם אתה לא נמצא בזה אבל כבר מבין ומרגיש, אז הבורא מראה לך את זה כדי שאתה תוכל לפנות אליו ולבקש תיקון.

שאלה: מה אפשר לתת לעשירייה כשבפנים הכול ריק ואין מילים? איך לתת ולא ליפול למצב לקבל בעשירייה?

אתה יכול להגיד כך, שאין לך רצון לבקש מהבורא שיתקן אותך, אין לך רצון להיות טוב, אבל לפחות אתה יכול לראות שאתה רואה את האחרים בצורה גרועה ומתוך זה אתה כבר יכול לראות, לקבוע איפה אתה נמצא. אם אתה רואה אנשים שהם יותר גרועים ממך, אז באמת אתה גרוע, מצבך לא טוב, אז לפחות את זה אתה קובע. עכשיו מכאן והלאה אתה רוצה לבקש על התיקון שלך או לא, זו כבר הבחירה שלך. אבל זה שהבורא מראה לך איפה אתה נמצא, כבר יש לך מתנה מלמעלה.

תלמיד: אני מבקש תיקון כל הזמן, אבל עדיין אני פשוט לא יכול לתת כלום לעשירייה, אני מרגיש שאין בי כלום, לא יכול להוציא מעצמי שום דבר.

למה? דווקא אני מכיר אותך אתה יכול להוסיף לעשירייה הרבה, אין שום בעיה. תתקשר אליהם כמה פעמים ביום, תראה אותם בזמן השיעור, תדבר איתם אחרי השיעור, תשאל אותם בשעה חמש אחר הצהריים, בשעה עשר בבוקר. תנסה להתערבב איתם ואתה תראה כמה שזה עוזר.

תלמיד: אני נמצא כל הזמן בכולם, בשיעורים, בשיעור צהריים ובזומים.

ומה?

תלמיד: כלום.

מה זה כלום? אתה מרגיש שאתה מחובר לחברים או לא?

תלמיד: לא, אני לא מרגיש.

לא מרגיש. אתה מבקש מהבורא שיחבר אותך?

תלמיד: כל הזמן.

אתה מודה לבורא שהוא מראה לך הפער בינך לחברים שאתה לא מחובר אליהם?

תלמיד: אני מודה לבורא כל הזמן על כל מה שהוא מעביר אותי, כל הזמן.

לא, האם אתה מודה לו על כך שהוא מראה לך פגם בינך לחברים?

תלמיד: את זה לא ניסיתי.

זה העיקר, הבורא מגלה לך איפה אתה נמצא ואתה לא אומר לו תודה על כך. תתחיל מזה.

שאלה: הפעולה הזאת של הקטרוג העצמי צריכה להיות תמידית?

לא תמידית, אלא אם צריך, אתה מבקש. אבל ודאי כמו שכתוב "הלוואי שיתפלל כל היום". התפילה יכולה להיות תפילה של בקשה, ותפילה של הודיה. אתה צריך להיות באחת מהשתיים, וכל הזמן לבדוק את מצבך, להיות מכוון לבורא או בבקשה או בהודיה.

תלמיד: אז כשהוא כותב פה "אלא תמיד הוא מקטרג על עצמו", זה לא תמיד אלא במצבים שבהם הוא מגלה את המצב?

כן, אבל האמת, אם הוא מתקדם נכון הוא נמצא בהכרת הרע כל הזמן, וכל הזמן יש לו סיבה לפנות לבורא, וכך להתקדם מאוד מהר.

תלמיד: הוא נמצא בהכרת הרע כל הזמן?

למה לא?

תלמיד: מה עם להיות עשרים ושלוש וחצי שעות בימין, זה על פני הכרת הרע?

הוא מתקן את עצמו, מודה לבורא, ושוב נופל להכרת הרע, ושוב מתקן. ככה זה.

שאלה: אז בעצם זה כמו מין פולסים, כל הזמן בין הודיה לבקשה, בין הודיה לבקשה?

כן, סטארט - סטופ, התחל- עצור, כך אנחנו צריכים לראות.

קריין: קטע מספר 9.

"כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו. והעצה היעוצה לזה, להסתכל במי שכנגדו, היינו אם יראה באדם אחר, שעושה איזה דבר שלא כהוגן, יחשוב גם הוא בדעתו, מפני מה הזמין ה' לפניו לראות הדבר הזה, אם לא כי הנגע הזה נוגע בקירות הבית שלו, ומחמת הסתת היצר, טָחוּ עֵינָיו מֵרְאוֹת."

(אוהב ישראל. ליקוטים חדשים, בראשית)

זאת אומרת, אם אני רואה רע במציאות, בעולם, במה שלא יהיה, סימן שהרע הזה קיים בי, ואז יש לי על מה לבקש. עד כמה שאנו יכולים בכל יום, בכל רגע לראות את הפגמים באנשים, בסביבה שלי, בכל העולם, זה יכול להיות כהתחלת פנייה לבורא שיתקן את הפגם הזה בי, בי שרואה את הפגם. כי אם הייתי מתוקן, מתוקן לגמרי, לא הייתי רואה בשום אופן שום פגם בבריאה, ולא בשום אדם.

שאלה: אז אני כל הזמן צריך להיות בקשר עם הבורא?

כן.

תלמיד: אז הבורא נמצא במרכז העשירייה, איך העשירייה שלי מרגישה את היחס שלי, היחסים שלי עם הבורא? אני צריך איכשהו להעביר את זה לעשירייה?

אם אתה נמצא בפנייה לבורא ובתפילה נכונה עבור העשירייה, העשירייה בסופו של דבר תרגיש את זה.

תלמיד: אבל אני לא פונה אליה?

לא.

שאלה: אתה אומר שאני צריך להגיע למצב שאני לא רואה שום פגמים בכל הבריאה. איך אפשר לתאר לעצמך דבר כזה, נגיד עפים טילים, מה אני אמור לראות מאחורי זה?

שהבורא מעורר אותך לתפילה.

תלמיד: זו שלמות הפעולה שלו, שמאחורי כל זה הוא רוצה למשוך את הנבראים?

כן.

שאלה: לגבי הבקשה וההודיה, בקשה זה לחבר את החלקים השבורים, וההודיה זה הרגשת השלמות, החיבור?

נכון.

קריין: קטע מס' 10.

"כל העולם כולו לא נברא אלא לשמשני".

"לפי מה שפירש אאמו"ר זצ"ל, הכוונה, שכל החסרונות שהאדם רואה אצל אחרים והוא מאמין שהם שלו, לכן יש לו מה לתקן. נמצא שכל העולם משמשים אותו, בזה שממציאים לו את החסרונות שלו, והוא לא צריך לחפש בעצמו, אלא הם עושים לו טובה גדולה, בזה שממציאים לו החסרונות שלו." (הרב"ש. 124. "לשמשני")

שאלה: יוצא מכל מה שאנחנו מדברים שהבורא סידר עולם מלא כל מיני הפרעות מוזרות, טילים, חולי, כל מיני עניינים, ובסוף התגובות שלנו הן מאוד פשוטות וקבועות. אני רואה שיש בי פגם, אני צריך להודות לבורא על זה שראיתי את הפגם, ולבקש שיתקן אותו וכולי וכולי. זה באמת כזה טריוויאלי ופשוט? כמו מין אלגוריתם כזה מאוד קל? להתעלם מכל הפרטים שיש במציאות, ופשוט ללכת על כמה פעולות פשוטות האלו מול הבורא?

הבעיה שלנו היא שאנחנו לא יכולים בצורות אחרות, או בפעולות אחרות, להתקרב למציאות האמיתית, הרוחנית. המציאות האמיתית, הרוחנית היא נניח כמו גלים, רק גלים. ואנחנו צריכים לאתר אותם ולהתחיל להרגיש אותם, להיות בגובה, בעוצמה, בתכונות, ובטבע שלהם. זו העבודה שלנו, שנוכל לצאת מתוך התפיסה הגשמית המדומה שאנחנו עכשיו רואים, ולהגיע לתפיסה הרוחנית.

רוחניות אני לא יכול לתאר לכם, אבל בואו נגיד שזה כמו שאתה נמצא בגלים, בגלי מוח. איפה אתה מרגיש את המציאות? במוח. במוח יש לך חדר שבו אתה נמצא עכשיו, והעולם והכוכבים וכל מה שיש לאנשים, החברים, הכול נמצא במוח שלך? לא, אבל נמצאת שם ההתרשמות שלך מהם. ההתרשמות של הגלים שנכנסים למוח דרך חמשת החושים, ובונים במוח שלך את המציאות. כך אתה מרגיש את המציאות.

והשאלה, מה אנחנו עושים בחכמת הקבלה? בחכמת הקבלה אנו רוצים להגיע לאותם גלים, לאותן תמונות שהכוח העליון מצייר בנו. אולי אני מסביר זאת לא כל כך מובן, אבל תנסו לחפש, לחטט בכיוון הזה.

תלמיד: יוצא שהתגובה שלנו, או שלי, היא תמיד אחת מכמה תגובות מאוד קבועות. או שאני מודה, או שאני מבקש, או שאני מתחבר לחברים, או מנסה להתחבר לחברים. בגדול אנו כל הזמן מסתובבים סביב שלושת הפעולות האלה?

כן, נכון. כי חוץ מזה אין לנו כלום.

תלמיד: אולי בהמשך יהיו בזה יותר טעמים, יותר גוונים, או שפחות או יותר זה מה שיש?

יהיו עוד גוונים וטעמים, אבל כל הזמן סביב זה, כי חוץ מזה אין שום דבר. אנחנו צריכים לאתר את צורת עולם האמת, מה שנקרא. ועולם האמת זה לא עולם שאנחנו מרגישים בחמשת החושים שלנו. אז אנחנו צריכים להתעלות למעלה מחמשת החושים ולזהות את העולם העליון. זה מה שאנחנו לאט, לאט לומדים אתכם, איך לעלות למעלה מהחושים שלנו.

שאלה: האם התפילה כוללת בתוכה את הרצון, או שהיא המקור? האם אפשר להגיד שהתפילה זה המקום שבו מתחברים החסדים והחכמה?

התפילה היא העלאת חיסרון, מה אני רוצה בדרך שלי להתקרבות לבורא. זה נקרא תפילה, וכך אנחנו מתקדמים.

(סוף השיעור)