סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בנושא "העבודה באמונה למעלה מהדעת", שיעור 7
3 de set de 2020
לכל השיעורים בסדרה: העבודה באמונה למעלה מהדעת 2020
שיעור בוקר 03.09.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
העבודה באמונה למעלה מהדעת –
קטעים נבחרים מהמקורות
קריין: "העבודה באמונה למעלה מהדעת" - קטעים נבחרים מהמקורות. קטע מספר 16.
נמשיך. פשוט נמשיך. הנושא הזה "אמונה למעלה מהדעת", זה נושא שהוא לא נגמר. נגמר, אבל בגמר התיקון. עד אז אנחנו צריכים להעלות את כוח ההשפעה למעלה מכוח הקבלה, או במילים אחרות, אמונה למעלה מהדעת. אנחנו צריכים להשתדל לשלב את שניהם, אבל בצורה מיוחדת, כל פעם לפי אותה ההרכבה שמקבלים מלמעלה, מהבורא.
הוא בעצם נותן לנו בכל רגע ורגע שינוי במצב הגשמי, זאת אומרת, בדעת, ואנחנו צריכים לפי זה להעלות את עצמנו לאמונה למעלה מהדעת. כך אנחנו מרכיבים את העולם הרוחני על פני העולם הגשמי. וכשגומרים את העבודה הזאת בכל שלב ושלב, אז השלב הזה מתגלה. ומתי השלב נגמר, אנחנו לא יודעים, אלא מקבלים אותו כבר מוכן. וזה באמת לא חשוב לנו כל כך, כי העיקר בשבילנו כל הזמן להשתוקק להיות בהעלאת האמונה למעלה מהדעת.
גם את הדעת הבורא נותן בצורה שכל פעם כביכול מבלבל אותנו, מוריד אותנו, נותן לנו כל מיני הכבדות הלב, ואנחנו יחד עם זה צריכים להתייחס לזה בהבנה, באהבה, במוכנות שלנו לזה. ולהשתדל כל פעם להיות ביחס שלנו כך כמו שרוכב על פני הגלים, האמונה שלנו יותר מהדעת. בואו נראה איך עושים.
מה שאני רוצה להגיד, כמה שאנחנו מרגישים את עצמנו יורדים לכל מיני מצבים שלנו בגשמיות, וזה נעשה יותר מהטבע, יותר קרוב לחיים הרגילים שלנו, לא להתפעל מזה שאנחנו כאילו עוזבים ומתרחקים מרוחניות, אלא הכול תלוי עד כמה דווקא על פני המצבים הגשמיים הפשוטים והנמוכים אנחנו יכולים להיות למעלה מהדעת.
קריין: קטע 16, לקוח מתוך "שמעתי צ"ו", מהו פסולת וגורן ויקב, בעבודה". אומר בעל הסולם.
"תכלית העבודה היא בבחינת הפשט והטבע, שבעבודה זו אין לו כבר מקום לפול יותר למטה, מאחר שהוא כבר מונח בארץ." זאת אומרת, עד כדי כך אנחנו מקבלים מצבים מלמעלה, מהבורא שמרגישים שאנחנו פשוט שקועים בחומריות ואין לנו שום אפשרות להיות קצת למעלה מזה, כמו האנשים הפשוטים ביותר, וזה המצב. כל פעם הוא צריך להיות כביכול יותר ויותר ברור. "וזהו מטעם, שאין הוא נצרך לגדלות, מטעם שאצלו הוא תמיד כמו דבר חדש. כלומר, שתמיד הוא עובד כמו שהתחיל עתה לעבוד. והיה עובד בבחינת קבלת עול מלכות שמים למעלה מהדעת. שהיסוד שעליו בנה את סדר עבודה, היתה בצורה השפלה ביותר. וממש שהיה כולה למעלה מהדעת. שרק מי שהוא פתי באמת יכול להיות כל כך שפל, שילך ממש בלי שום בסיס, שיהיה לו מקום לסמוך את האמונה שלו, ממש על שום סמיכה. ונוסף לזה הוא מקבל את העבודה זו בשמחה רבה, כמו שהיה לו דעת וראיה אמיתית, על מה לסמוך את הוודאות של האמונה. וממש באותו שיעור למעלה מהדעת, באותו שיעור כאילו היה לו דעת. לכן אם הוא מתמיד בדרך זה, אי אפשר לו ליפול אף פעם, אלא שתמיד הוא יכול להיות בשמחה, בזה שהוא מאמין, שהוא משמש מלך גדול.".
(בעל הסולם. שמעתי, מאמר צ"ו, "מהו פסולת גורן ויקב, בעבודה")
שאלה: עניין למעלה מהדעת זה ממש שינוי תפיסת החיים שלנו, שינוי היסוד של העבודה שלנו. אנחנו לומדים גם שמלא לשמה באים לשמה. והוא מדבר פה על זה שאין שום סמיכה. האם זה המצב שאנחנו צריכים לכוון אותו או יש איזה תהליך, תרגילים שאנחנו יכולים להתאמן כדי לבוא מלא לשמה בעבודה למעלה מהדעת?
תרגילים יש לך כל רגע בחיים. בכל רגע בחיים בטוח שהמצב שלך משתנה, ואם אתה שם לב, אז אתה מחזיק את עצמך באמונה למעלה מהדעת. זאת אומרת, בדבקות, בכוח השפעה למעלה מכוח הקבלה.
תלמיד: אנחנו צריכים לעבוד בכוונה ללא סמיכה בכלל כרגע בכיוון לשמה, או שאנחנו עדיין צריכים לכוון את עצמנו לללא לשמה? לחפש שכר על זה שמישהו מתגבר?
לא. אני שמח מזה שאין לי שום סמיכה, שאני יכול להיות דבוק לבורא ללא שום הוכחות, ללא שום דרישות, ללא שום מתנות מצידו, הבטחות, כלום. אני רוצה דווקא ההיפך, ועוד יותר מזה, שיהיו לי כל מיני ספקות, בעיות ודחיות, ולמרות זאת אני דבוק בו.
תלמיד: אז מהי העזרה מהחברים? מה פה "איש את רעהו יעזורו" בעשירייה?
הם צריכים לתת לך דוגמאות איך הם דבוקים ואיך הם תומכים בזה שאתה תהיה דבוק אליהם ולבורא, וזה רק מתוך העשירייה. זה נקרא "תולה ארץ על בלימה."1 שממש על המקום הריק, על מקום החושך, למעלה מכל החושך אתם מתחברים, ואז החיבור שלכם בלבד הוא שהופך להיות הבסיס.
תלמיד: מה היא בדיוק הדבקות בו? מה היא ההרגשה הזאת?
הדבקות בבורא, שאני לא רוצה להרגיש, לא רוצה לראות, לא רוצה לקבל כלום חוץ מזה שמצידי תהיה פניה אליו, נטייה אליו.
תלמיד: יש הרגשה שאנחנו נמצאים כאן באיזו דרישה פנימית אליו, אבל כל שניה לא מצליחים לאחוז ולא לשחרר, אבל יש דרישה. איך לאחוז?
איזו דרישה?
תלמיד: דרישה להיות דבוקים בו.
במה זה להיות דבוקים? דבוקים אפשר רק בהשתוות הצורה. השתוות הצורה היא שאתה לא דורש מהבורא שום דבר, אלא כמו שהוא בכל רגע ורגע מנהל את המציאות, אתה רוצה להיות דבוק לאותה הצורה. זהו. אתה לא דורש שום דבר חוץ מכוח האמונה, חוץ מכוח הדבקות על פני כל מצב ומצב. לא שיהיה משהו, שינוי מהבורא, אלא שיהיה שינוי רק מצידך.
שאלה: בתחילת הקטע כותב בעל הסולם "תכלית העבודה היא בבחינת הפשט והטבע, שבעבודה זו אין לו כבר מקום לפול יותר למטה". מה זה המונחים האלה שבעל הסולם משתמש, "הפשט" ו"הטבע"?
זאת אומרת שבינתיים בשבילנו זה כך, שכמו שאני מקבל עכשיו בכל צורת החיים שלי יחס מהמשפחה, מהעבודה, מהעולם, מכל דבר ודבר, פשט, פשוט מה שיש, אני דווקא על פני כל הגילויים האלה שהבורא כך מתגלה כלפיי, אני מבין שזה הבורא מגולה בצורה כזאת. אני משתדל על פני כל הגילויים שלו להיות דבוק, ולא דורש כלום, חוץ משיעזור לי להיות דבוק בו כמו שהוא מתגלה.
תלמיד: כלומר, פשוט מה שעיניים שלי רואות בצורה הכי בסיסית. זאת הכוונה?
כן.
שאלה: האם לפני שאנחנו מגיעים למעלה מהדעת אנחנו צריכים לעבור דרך החושך שזה כמו מוות לאגו? זה מצב שמאוד קשה לייצב אותו, להיות בו. איך אנחנו יכולים לעזור זה לזה לא לברוח וכן לעבור את החושך הזה?
לפני שאנחנו מגיעים לדרגת אמונה למעלה מהדעת, אנחנו לא יודעים מה זה, אנחנו לא יודעים איך לייצב את עצמנו, אנחנו לא מגלים את הייצוב שלנו, ההתמצאות שלנו לחיים, לכל מה שקורה, וזה לוקח זמן. אדם נמצא בכל מיני מצבים, וזה יכול לקחת חודשים ואפילו שנים. בדרך כלל זה לוקח שנים. זה תלוי בעובי של הרצון לקבל שבנשמה, אם הנשמה היא גדולה, הרצון לקבל שלה גדול, השבירה שלה עמוקה, ואז עד שאדם מגיע לאמונה למעלה מהדעת, התקופה הזאת היא תקופה יותר ארוכה. אבל איך שלא יהיה, אנחנו מגיעים לזה. מגיעים. ואז מתחילים לעבוד בצורה יותר ברורה של הסתרה. כך.
שאלה: בזמן השיעור אנחנו משתדלים להבין את מה שאתה אומר, את מה שאומרים החברים, ונמצאים כאילו בתוך הדעת, כאילו רוצים לקבל דעת, ידיעה. איך אפשר להיות בזמן השיעור באמונה למעלה מהדעת?
זה שאני מקבל את המצב כמו שהבורא נותן לי כרגע כמצב טוב ומיטיב, ושהוא בא מהבורא, זה נקרא ש"אני נמצא באמונה למעלה מהדעת".
שאלה: כתוב, "שרק מי שהוא פתי באמת יכול להיות כל כך שפל, שילך ממש בלי שום בסיס, שיהיה לו מקום לסמוך את האמונה שלו, ממש על שום סמיכה.". העניין של להיות פתי ממש, אני מבין שזה מה שאני צריך להיות? זה אומר שאני צריך להאמין לכל דבר, כל עוד זה מעל לדעת? אני לא ממש מבין מה זה אומר "פתי"?
פתי זה אדם פשוט, שמאמין לכל דבר שאומרים לו. כמו תינוק. כשאתה אומר משהו לילד קטן, מה שתגיד, לא חשוב מה, הוא לא מבדיל אם זה אמת או שקר, אם אתה צוחק ממנו או אתה אומר דבר ישר, אם אתה משקר לו או אתה אמיתי. הוא מקבל את זה בצורה פשוטה כזאת. אין לו שכבות לבדוק אותם אם אתה צודק, או לא. האם זה אמת, נכון, או לא. איזה כוונות יש לך, אולי הפוכות ממה שאתה מראה לו. אין את זה לילד קטן. ככה לאדם שנקרא "פתי". זאת אומרת, הוא מקבל את החיים כמו שהם נראים, כמו ש"אין לדיין, אלא מה שעיניו רואות".
תלמיד: אני מבין. כמובן שאנחנו מדברים על רוחניות, זאת אומרת שאני תינוק רוחני, וכדי ללכת למעלה מהדעת אני צריך להיות פתי באמת.
אתה לא יכול להיות פתי, אלא אתה צריך לקבל את זה כפתי. שאת מה שאני מקבל, אני מקבל מהבורא. את כל החיים שלי, את כל העולם שלי אני מקבל מהבורא, ש"אין עוד מלבדו". עכשיו השאלה, איך אני מתייחס לזה? זה הכול.
שאלה: איך אני צריך להתייחס לביטחון ולרוגע שאני מרגיש כשאני מתחיל להרגיש שזה הבורא שמנהל את המציאות, כדי שזה לא יכבה את הצורך והרצון שלי לעזרה מצידו?
אבל האם אתה באמת דבוק בו, ויכול להישאר דבוק בו כל הזמן? אם אתה יכול את זה כך לעשות, בסדר גמור. אבל אם לא, אז בכל המאורעות שהתגלו לך, אתה צריך לבקש ממנו ממש דרך העשירייה, להיות בזה בדבקות. שזה בא מהבורא, מטוב ומיטיב, ואתה רוצה לקבל את זה, כי זה ממש מגיע בצורה ישירה דרך העשירייה אליך, ואתה נמצא בעשירייה בדבקות, ובדבקות בבורא. אז יוצא, ישראל, אורייתא, קודשה בריך הוא, חד הוא.
אתם עוד תגלו מה טמון בזה, ואתם תראו שזה לא כמו שאני שומע עכשיו שאתם כאילו מגלים שאין כאן שום עבודה, אין כאן שום דבר, רק יחס שלנו פשוט, תגובה פשוטה על כל הדברים האלה, ואין כלום. אני מבטיח לכם שתגלו בזה אין סוף.
שאלה: האם נכון לעבוד עם ההרגשה שהחברים אוהבים אותי, לפי זה שבקבוצה הם שואפים להגיע לבורא?
לא. אני חייב לאהוב אותם בלי שום הגבלה, רק שבזה אני צריך תמיד להוסיף. זאת אומרת, אני בודק את הגבול האהבה שלי, וצריך כל הזמן להרחיב אותו.
שאלה: אתה אמרת לפנות דרך העשירייה לבורא, כדי להיות בדבקות בכל מצב ומצב. מה זה אומר לבקש את מצב הגדלות כפי שהוא כותב כאן, שאני לא צריך לבקש את מצב הגדלות?
להבין, להרגיש, להיות בזה בשכל ורגש. אלא להיות דבוק. המצב הכי בטוח בדבקות, זה כמו שעובר בבטן אמו שהוא מבטל את עצמו, ולכן הוא נמצא בדבקות לעליון. זה מצב הכי בטוח.
תלמיד: מה זה אומר להיות בדבקות בצורה מינימלית, בלי להבין בלי להרגיש.
אם אני לא דורש מבורא כלום, אני כבר נמצא בדבקות בו. חוץ מזה אני יכול להיות דבוק בו כבר במידת הפרצוף או קטנות או גדלות, אבל זה בתנאי שאני דבוק דרך החברה, ובונה כלי שהבורא מתלבש בו.
תלמיד: התחברתי עם החברים בכל מיני מצבים שונים במהלך היום. אני כאילו מרגיש את כל החברים יחד, ואני פונה לבורא. האם זה אומר שאני נמצא אתו בדבקות, או שצריך עוד משהו?
אתה צריך להרגיש שאתה נמצא בדבקות עם החברים, ועם הבורא בצורה גלויה שהבורא ממלא את הקשר ביניכם. אם אתה לא מרגיש קשר ביניכם שאתם קשורים, אז אין עדיין מקום, אין שדה אשר ברכו ה' שהוא יכול להתלבש בו.
תלמיד: זה נקרא ש"אני נמצא במצב הקטנות" כשאני לא מרגיש? זה נכון?
לא הייתי אומר. נגיד שזה כך, אבל זה לא כך. אתה רוצה תמיד לתת את ההגדרות, אתה רוצה תמיד לבנות כמו ארכיטקט. אני אומר לך שזו גישה טובה מצד אחד, מצד שני אל תמהר, זה לא ילך, כי עדיין אין לך הבחנות, אין לך כלים.
שאלה: להיות שמח בעבודה, זו לא כבר תוצאה של למעלה מהדעת?
להיות שמח מעבודה, אדם יכול בכל מקום, בכל מצב. זה תוצאה מעבודה נכונה, אם זו באמת עבודה נכונה שהוא שמח, אבל זה לא אומר יותר על כלום.
תלמיד: אני שומע, אני רוצה להבין במה תלוי שהאדם יהיה שמח בעבודה?
זה תלוי בכמה שהוא שמח, ומהעבודה הנכונה. אתה לא יכול לקחת שמחה כסימן שאתה בטוח עשית משהו טוב, כי זה יכול להיות שקר.
שאלה: הוא כותב פה שהיסוד עליו בנה את סדר העבודה הייתה בצורה שפלה ביותר, ואז כולו היה למעלה מהדעת. מה זה השפלות הזאת שמאפשרת לבנות למעלה מהדעת?
שאדם לא דורש יותר, אלא רק שיהיה לו כוח אמונה. הדבקות במצב שמגיע אליו.
תלמיד: התגובה צריכה להיות על הרגע הנוכחי? זאת אומרת מה נחשב פעולה של למעלה מהדעת עבור האדם?
זה שהוא מקבל מה שמגיע לו מהבורא כטוב ומיטיב, ולא דורש יותר כלום, חוץ מלקבל את המצב הזה בצורה נכונה.
תלמיד: ברור. אני שם לב שמצד אחד אתה מאוד רוצה להיות בזה, לראות את זה כטוב ומיטיב, מצד שני כאילו אתה מרגיש את ההתנגדות שאתה לא מסכים אם מה שהוא נותן לך.
בסדר גמור.
תלמיד: זה עדיין נקרא "למעלה מהדעת"? כי אתה לא כולך מסכים?
לא, זה אתה בודק ככה, אבל זה עוד לא נקרא ש"אתה נמצא במצב של למעלה מהדעת".
תלמיד: אז בלמעלה מהדעת אתה ב-100% מסכים איתו?
ועוד יותר מ-100%. שאתה לא רוצה להחליף את המצב הזה לשום דבר, רק יותר ויותר להגביר את כוח האמונה.
תלמיד: עם מה החשבון שלך במצב הזה, מול מה אתה באמת עושה חשבון? כי זה כאילו לא על הרצון, כי הרצון שלך הוא סובל. מהו המקום שדווקא נהנה מזה שיש לך הזדמנות להיות בלמעלה מהדעת?
למה הרצון סובל? אתה לא מרגיש את הסבל הזה.
תלמיד: איך אתה לא מרגיש את הסבל הזה? הרצון חווה משהו, אבל למעלה מהדעת אתה רוצה להיות דבוק, אתה רוצה לראות שהוא טוב ומיטיב.
זה לא נקרא ש"אתה נמצא למעלה מהדעת", אם אתה סובל.
תלמיד: בלמעלה מהדעת, הרצון נהנה מהמצב?
ודאי שנהנה, אבל לא שאתה נהנה מזה שהרצון מלא, אלא מזה שאתה נמצא למעלה מהרצון. שכל הריקנות שאתה מגלה ברצון, זה עוזר לך להיות למעלה מהרצון, בכוח האמונה. וכוח אמונה יכול להיות רק בתנאי שאתה לא נמצא במילוי ברצון שלך. ואחר כך לרצון שלך מגיע מילוי, ואתה צריך לשחק עימו כאילו שזה לא מילוי, כאילו שאתה מקבל מבעל הבית ואוכל ונהנה, אבל זה באמת לא ממלא את הכלים שלך אמיתיים, כי הכלים שלך האמיתיים עכשיו נעשו להשפעה.
תלמיד: אז מה נחשב למילוי בלמעלה מהדעת?
ההרגשה שאתה ממלא את בעל הבית.
שאלה: אנחנו מדברים היום על זה שאנחנו צריכים להיות בדבקות עם החברים, אנחנו צריכים להיות כלי לאור ואז אנחנו נרגיש שהכלי הזה מלא על ידי הבורא ואנחנו נמצאים בדבקות. האם זאת הרגשה ברורה? זאת אומרת אני לא אוכל להמציא כאילו אני נמצא בדבקות עם הבורא.
אם אתה תהיה קשור לעשירייה, ומתוך העשירייה בכללות ככה אתם תנסו להתקרב לבורא, אז בטוח שלא תטעו.
שאלה: איך אפשר לבדוק שהעשירייה מתקדמת באמונה למעלה מהדעת?
בזה שהם לא דורשים שום שינוי למצבם, בטח שהם לא מתנגדים אם יהיו שינויים כאלה מלמעלה, אבל מעצמם הם לא דורשים שום שינוי אלא רק חיבור ביניהם ודבקות בבורא. לאט לאט, חכו, יש כאן כל מיני דברים שצריכים לברר בעליות, בירידות, בשינויים, במצבים שלנו. אנחנו צריכים ללמוד את כל השינויים הללו.
שאלה: האם להיות פתי אומר להיות תמים?
כתוב "תמים תהיה עם ה' אלוקיך"2. זאת אומרת, זה כמו תינוק, שאתה אומר לו משהו, הוא מקבל את זה כאמת, מה שאתה מקבל מהבורא בכל רגע ורגע זו אמת ואתה מקבל את זה מהבורא. אתה לא רוצה לשנות את זה, אתה רוצה רק לשנות את היחס שלך לזה.
תלמיד: אם יש לי התנגדות כל הזמן לראות אצל אנשים אחרים שאומרים לי דברים, ישר האגו שלי קופץ ומתנגד. האם ההתנגדות הזאת עוברת מתישהו או שזה נשאר איתי לתמיד?
כשתתקן את הכלי שלך, זה יעבור. בינתיים זה רק יגדל.
שאלה: מי נהנה מהמצב של אמונה מעל מהדעת בתוכי?
אף אחד.
שאלה: איפה עובר הגבול העליון והתחתון של האמונה הפשוטה של השכל?
אני אפילו לא יודע איך להגיד לך. מה זה גבולות? גבול עליון, גבול התחתון לפשט?
תלמיד: דרך הגבול התחתון אנחנו עומדים על הקרקע, ודרך הגבול העליון אנחנו יוצאים לדרגה גבוהה יותר.
זה הכול תלוי ביחס שלנו, לא שיש משהו בתוך הטקסט. בטקסטים האלה אין כלום, חוץ מהיחס שלך ואתה בהתאם איך שאתה מקבל אותם, אתה יכול להתקדם.
שאלה: אם במשך השיעור אני מרגיש רצון מאוד גדול דרך השאלות שעושים החברים, לעזוב את השכל אבל גם אני מרגיש מצד שני שאני מפסיק לבקש על החברים מהעשירייה. האם אפשר להחזיק את הפירוד הזה בשכל? מצד אחד לא לקחת את השיעור בצורה שכלית ומצד שני לבקש כל הזמן על העשירייה כאילו הכול תלוי רק דרך העשירייה?
אתה אומר נכון. גם זה וגם זה. זה עוד יתברר. אבל אמרת שני דברים נכונים.
קריין: קטע הבא, מס' 17, אומר הרב"ש.
"האדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים על בחינה הנמוכה ביותר, ולומר עליה, שאצלו אפילו מצב הזה, שלא יכולה להיות שיפלות יותר גדולה, היינו שהוא כולו למעלה מהדעת, שאין לו שום סמיכה מצד השכל וההרגשה שיוכל לבנות עליה את היסודות שלו. והוא נמצא אז כאילו שעומד בין שמים וארץ ואין לו שום סמיכה, שאז הוא הכל למעלה מהדעת. ואז האדם אומר, שהקדוש ברוך הוא שלח לו את המצב הזה, שבו הוא נמצא בתכלית השיפלות, מטעם שהקדוש ברוך הוא רוצה בכך שהוא יקבל על עצמו את העול מלכות שמים בצורת שיפלות כזו. ואז הוא מקבל על עצמו, משום שמאמין למעלה מהדעת, שהמצב שבו הוא נמצא עכשיו בא לו מצד ה', היינו שה' רוצה שהוא יראה המצב הכי שפל שאפשר להיות בעולם. ומכל מקום הוא צריך להגיד, שהוא מאמין בה' בכל אופנים. וזה נקרא אצלו כניעה ללא תנאי."
(הרב"ש. רשומה 21 "קידוש החודש")
המצב הזה הוא יחסית ברור, שאנחנו צריכים לקבל כל דבר שמגיע מהבורא בלבד, ולא מאף אחד, לקבל אותו כטוב ומיטיב, אמנם שאנחנו לא מרגישים את זה בכלים שלנו. להבין שכל התיקונים הם תיקונים בכלים שלנו, בנו, ולא שיש לנו למה לחכות שמהבורא יבוא משהו אחר, אלא מהבורא יבואו כל מיני שינויים, אך ורק בתנאי שאנחנו נתקן את היחס שלנו לכל מה משרגישים כטוב ומיטיב. זאת אומרת כל מה שמגיע אלינו, זה מגיע כדי שאנחנו נשתנה. בלבד.
ולכן זה נקרא כניעה ללא תנאי, מה שמקבלים מהבורא, ומה שמקבלים זה טוב ומיטיב. זה לא שאני צריך להישאר ככה, כמו שאומרים אנשי דת למיניהם, אלא אני צריך לתקן את עצמי, לשנות את עצמי. וזה ההבדל בין חכמת הקבלה לכל יתר הדתות, אמונות ושיטות, שאני צריך להשתנות, אני, האדם צריך להשתנות. ולא שאני מחפש באיזו צורה אני יכול לפרגן לבורא, לקנות אותו שיעשה לי כל מיני דברים יותר טובים.
אלא אני מלכתחילה אומר שמה שיש לי זה הכול תלוי בי, בכלים דקבלה שלי, אני מרגיש את היחס הטוב והמיטיב אליי, ולכן כשהוא מתגלה ביתר טוב ומטיב, אני מרגיש את עצמי יכול להיות יותר גרוע ואז עלי לשנות את עצמי עוד יותר, עד שאני אקבל את היחס שלו אליי כטוב ומיטיב. ככה זה עובד.
לכן אנחנו לא מצפים לשינוים מלמעלה, אלא לכל השינויים אנחנו מצפים שהם יבואו ככוחות הטבע המתקנים אותנו ממעלה, אבל התיקונים הם מלמטה. אני לא רוצה, לא חושב, לא מתכוון ולא מחכה עד שהבורא ישתנה, אלא אני דורש ממנו תיקון של עצמי, וכך מגיעים למצב הנכון.
שאלה: איך אני מרגיש שאני מתקרב לבורא באמונה למעלה מהדעת, איזה מצב זה?
זה מצב שאני מצדיק אותו במאה אחוז בכל מצב ומצב שקורה לי, והבורא בדרך כלל אז מגדיל עוד ועוד לחץ אליי. ואני משתדל כל הזמן לקבל את כל הדברים האלה שבאים מ"טוב ומטיב" ו"אין עוד מלבדו", וכך אני מגדיל את כוח האמונה שלי על פני כל הדברים הרעים כביכול שמתגלים. כי מתגלה כלי השבור יותר ויותר ואני מעמיד עליו את היחס שלי כ"טוב ומיטיב" ו"אין עוד מלבדו".
"אין עוד מלבדו" בכל העולם חוץ מכוח אחד שהוא "טוב ומיטיב". ואז אני מסתכל על כל האנשים, על כל מה קורה בכל הצורות שהטבע בדרגת דומם, צומח, חי, מדבר, מתגלה אליי, ואני רואה את הדברים האלה סך הכול כטוב ומיטיב. וכך מגיעים לדבקות.
שאלה: האם יכול להיות מצב שהעשירייה יוצאת למסע ציד עבור אותם החסרונות, והיא תמצא את החסרונות האלה לפני שהבורא מפתיע אותנו איתם?
לא. עלינו לא לחפש חסרונות מחוצה לנו, עלינו לחפש חסרונות רק בקשר בינינו. זה נקרא שהזקן מחפש מה שאיבד. מה שאיבד זה מתוך השכל, מתוך הרגש, מתוך הניסיון. זקן הוא זה שרכש את החכמה, הוא נקרא ''זקן'', והוא מחפש קשר עם החברים כדי שהכלי שלו יהיה מוכן קודם שמגיעה הארה מִדרגה יותר עליונה. זה נקרא ש"אני מעורר את השחר".
תלמיד: אני מחפש את הקשר עם החברים רק אחרי שאני מגלה משהו שבור. איך אני יכול לחפש אחרי זה אם אני עדיין לא רואה שמשהו שבור?
בטוח שיש לך תמיד להוסיף באהבה, בחיבור בין החברים. לכן אנחנו נמצאים בעולם הזה שיש לך תמיד להוסיף. על ידי הפעולות הפשוטות שבעולם הזה שהן כן גורמות לשינוי רוחני, אתה יכול להשפיע.
תנסה להשקיע יותר בהפצה, כלפי חיבור עם כל הכלי כדי להשפיע נחת רוח לבורא, לפרסם את שמו הגדול, ולהשקיע בחיבור בין החברים כדי להכין את הכלי הפנימי שלכם, וכך אתה תתקדם.
שאלה: במה תלויה היכולת של האדם לשנות את עצמו?
ביחסים שלו עם הקבוצה. אנחנו תמיד נמצאים בפיצול אני וקבוצה. מה פתאום אני וקבוצה? אלא אני ובורא. אני לא מבין את הקבוצה הזאת באמצע, זה כאילו איזו הפרעה שבאה ואני לא מסתדר עימה. איך אני יכול להזיז אותה, [שזה יהיה] אני ובורא? אנחנו לא מבינים שדווקא כדי לעלות מדעת לאמונה למעלה מהדעת, אני צריך את אני וקבוצה ובורא, אחרת לא יהיה לי הקשר הרוחני הנכון עימו.
שאלה: אני מסתכל על המציאות מתוך הנקודה שלי, האני, על החברים, על הגשמיות, על כל מה שיש. באותה הנקודה שאני צופה אני מרגיש לחץ או כאב בכל רגע ורגע, ואני לא ממש מבין מה זה אומר לא לשנות כלום אלא רק לשנות את היחס שלי. אני יכול להסביר לעצמי כמה שבא לי שטוב לי, שהכול מגיע מהבורא, אבל הרצון הוא הרי מרגיש כאב. מה זה אומר לשנות את היחס? האם יש נקודת אני אחרת או שבאותה הנקודה צריך להיות שינוי?
אם אתה תשנה את היחס שלך לבורא מנקודת הבינה, במקום נקודת האגו, מלכות, אתה תראה את כל העולם שהוא נמצא בצורה טובה, והשכינה ונוכחות הבורא ממלאה את העולם. זה מה שאנחנו צריכים.
כל השינויים הם לא כדי שאנחנו נבנה את העולם הגשמי החדש הזה, הוא לא ישנה לנו שום דבר חוץ מצרות, הוא לא יוכל להביא לנו שום דבר. אלא שאנחנו נשנה את היחס שלנו למה שכבר נמצא, וכל השינויים הם יהיו שינויים פנימיים שלנו. לא שאנחנו נתקדם על ידי אבולוציה ועל ידי בניית הדברים החיצוניים. זה ההבדל בין שיטת הקבלה, לכל מיני שיטות ארציות, שאנחנו רוצים לשנות את עצמנו על ידי השתתפות שלנו, היחס שלנו בדברים הגשמיים.
שאלה: האם להצדיק כל מצב בעשירייה זה עוזר לנו להגיע לתיקון יחסינו עם הבורא?
כל מצב ומצב בעשירייה, איך שלא יהיה, הוא מגיע לבורא, כן.
שאלה: באותם המקומות הריקים, החללים שמתגלים, זה מאוד קשה להחזיק בשמחה פנימית כשאין בסיס מתחת לרגליים. האם תוכל לכוון בצורה יותר עדינה איך להרים תפילה דרך עשירייה?
צריכים לסמוך על החברים, צריכים להגיע למצב שאני סומך, שאני נשען עליהם, שאני בטוח שהאמצעי הזה שנקרא "קבוצה" עוזר לי בצורה הנכונה ביותר להגיע למגע, לקשר עם הבורא. בסך הכול הקבוצה היא מין מקשר, שאני מתקשר לבורא, ובלעדיהם אני לא יוכל לעשות את זה, פשוט לא מגיע למגע.
שאלה: מה זה ''עול מלכות שמים'' שאנחנו צריכים לקבל על עצמנו?
אנחנו צריכים לקבל על עצמנו את כל צורות התנהגות הבורא אלינו, זאת אומרת כל מה שיורד אליי בכל רגע ורגע, ואם אני מזהה שזה בא ממנו או שלא מזהה, זה לא חשוב, אני צריך לקבל את כול הצורות האלה בצורה שזה מגיע רק להתפתחות שלי. זה נקרא "לקבל עול מלכות שמיים", שזה בא לפתח אותי. כל דבר ודבר כשמגיע, זה מקדם אותי יותר למטרת החיים שלי, למטרת הבריאה. אבל זה בכל זאת עול, כי אני צריך להשתתף בזה ואפילו להשתדל בעצמי לגרום לזירוז ההתפתחות.
שאלה: איך קורה המעבר מהרגשה פרטית להרגשה בעשירייה?
המעבר קורה בהתאם לכמה האדם קשור לעשירייה. אם הוא קשור לעשירייה ומרגיש אותם שהם כאחד, כך הוא מרגיש את המציאות, מקבל אותה וכך מתייחס אליה. ואם לא מרגיש קשר עם העשירייה אלא הוא והעשירייה שונים ולא אחד, לפי זה כך הוא מתייחס למציאות ולבורא.
שאלה: אם בעשירייה בכללי יש מצב של שמחה, מצב טוב של כל החברים, האם זה אומר שאנחנו מפספסים, לא רואים את הדברים שצריך לשפר או שאנחנו באמת מתקדמים בסדר?
שמחה בקבוצה זה לא אומר על כלום. יש קבוצת תינוקות בגן הילדים והם כאלו שמחים, טובים ומתוקים, זה לא אומר שהם נמצאים ברוחניות. יש קבוצה אחרת שאני מכיר אותם, הם פושעים, והם שמחים והכול, כל היום שלהם זה איך לגנוב משהו ובערב לשבת בפאב, הם גם אנשים טובים. מה אתה רוצה להגיד על קבוצה טובה, במה היא טובה או לא טובה? רק במידת הקשר שלהם עם הבורא. על פני איזו עביות, הפרעות הם בכל זאת יכולים להתקשר כדי לפנות לבורא ולעשות לו בזה שמחה, להיות טוב ומטיב.
תלמיד: אם יש לנו תחושה שאנחנו מתקדמים, האם עלינו לחכות שיבוא משהו לא כל כך נחמד בשביל לגלות את האהבה הזאת, או באופן אקטיבי לחפש את זה?
אנחנו לא צריכים לחפש דבר רע ולא צריכים לחכות לדבר רע, לא בצורה אקטיבית ולא בצורה פאסיבית. אנחנו צריכים כל הזמן להשתוקק ליתר בהירות של הבורא בתוך החיבור בינינו, כי בצורה כזאת אנחנו מחייבים אותו לעבוד, זה נקרא "נצחוני בניי".
שאלה: ברוחניות למדנו ששמחה זה מילוי של אורות וכלים, האם אתה יכול להאיר את עינינו במה מדובר?
שמחה רוחנית זו תוצאה ממעשים טובים. אם עשיתי מעשה טוב, אך ורק אז יש לי שמחה, לא מהמצב אלא מהפעולה שלי, ממעשים טובים, שאני עשיתי פעולה טובה. שמחה צריכה להיות אך ורק תוצאה מהתיקון שלי. זה שהבורא מביא לי כל מיני מצבים, אני יכול להיות בשמחה יותר או פחות, אפילו מזה שמביא לי דברים לא נעימים אלא מקום לעבודה. אלא העיקר בשבילי להיות בשמחה כי אני גורם נחת רוח לבורא, זה נקרא "מעשה טוב", לזה אנחנו צריכים להשתוקק.
איך אנחנו גורמים למעשה הטוב הזה? אך ורק על ידי חיבור בינינו. אם אנחנו מתחברים, בטוח שאנחנו מתקרבים למצב שהבורא יוכל להשפיע לנו דרך החיבור בינינו. זה נקרא מצידנו מעשה טוב ומצידו מעשה טוב, ואז אנחנו משתלבים ומתחברים. למצב הזה אנחנו משתוקקים.
שאלה: לפעמים כשאנחנו במצב של שפלות, פתאום אנחנו קולטים שהבורא סידר את המצב הזה ואנחנו מתחילים להשתנות ולהעריך אותו, ואז המצב כאילו משתנה מבחינה רגשית. מהו המצב הנכון להתקדמות טובה?
המצב הנכון להתקדמות טובה הוא שאני מרגיש את עצמי בחוסר אונים מצד אחד, ומצד שני, אני יכול לאתר שאני נמצא בקבוצה חזקה שיכולה לעזור לי. ואז אני מתפלל, מתחנן כלפיהם לבורא ובצורה כזאת אני מציל את עצמי. ודאי שזה לא אני שמציל את עצמי, אלא על ידי החיבור בינינו ועם הבורא.
קריין: קטע 18 אומר הרב"ש:
"העבודה למעלה מהדעת צריכה להיות כניעה ללא תנאי, כלומר שהאדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים בבחינת למעלה מהדעת. שהאדם צריך לומר "אני רוצה להיות עובד ה', אפילו שאין לי שום מושג בעבודה, ואין לי שום טעם בעבודה, ומכל מקום אני מוכן לעבוד בכל כוחי, כאילו שהיתה לי השגה והרגשה וטעם בעבודה, ואני מוכן לעבוד ללא שום תנאי". ואז האדם יכול ללכת קדימה, ואין לו אז שום מקום, שיוכל ליפול ממצבו, מטעם שהוא מקבל על עצמו לעבוד אפילו כשהוא מונח ממש בארץ, היינו שאי אפשר להיות למטה מבארץ. וזהו כמו שכתוב (קהלת א') "דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת"."
(הרב"ש. מאמר 24 "מהו, שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה" 1991)
שאלה: כשאנחנו מדברים על עלייה לאותה הנקודה של אמונה למעלה מהדעת, אנחנו אומרים שהבסיס שלה צריך להיות המילוי של הבורא. אבל כשאני בודק את עצמי אני מבין שהיסוד של העלייה הזאת הוא שוב להיפטר מהלחץ ברצון לקבל. בצורה ישירה אני לא מצליח להיפטר מאותו הלחץ, "בסדר, אז צריך לעלות שם לאיזה מקום בשביל זה ואז אתפטר מהלחצים", כאילו מחליף פרה בחמור, זו גם גישה אגואיסטית רק מסובבת כזאת. אני לא מבין איך להיפטר מהנקודה הזו.
ברור שאתה מתייסר, זה בסדר, כך צריך להיות, אין לי מה להגיד. אתה כבר לא יכול להסכים לקבל איזה השגות והרגשות בכלים דקבלה, ועדיין לא הגעת לכלים דהשפעה, ואז אתה נמצא באמצע בין זה לבין זה, זה מקום החושך.
עוד קצת. בכל זאת כל יום ויום יש לנו הבחנות חדשות, לפעמים ממצב שאנחנו מתקדמים, לפעמים במצב שאנחנו דורכים במקום ואפילו בנסיגה, וכל הדברים האלה מצטרפים בסך הכול לחשבון גדול. זה יבוא. אני לא יכול להסביר עכשיו.
יש לך שאלות טובות, כלי טוב והתמדה, זה העיקר.
שאלה: מה זה להיות עובד ה' ולהתפלל, להשתוקק אליו, לשאוף לחיבור?
להיות עובד ה' זה נקרא לקבל כל דבר שבא לנו כטוב ומטיב ואין עוד מלבדו, ובצורה כזאת אני מתייחס לכל המציאות. ואז אני כל הזמן משתנה, משנה את עצמי רק כדי לקבל שכול החיים מגיעים מהבורא וזה מבחינת הטוב והמטיב שלו.
תלמיד: למה מקובלים סובלים עבור העולם כולו אם הם רואים שהכול הולך לתיקון, ומגיע מהבורא כטוב ומטיב?
המקובלים סובלים לא בגלל שכל העולם סובל, אלא בגלל שמטרתם להביא את כל העולם למצב שכל העולם ירגיש שהכול ממולא באור אין סוף, בגילוי הבורא, מזה הם סובלים. הסבל שלהם לא מהמצב הנוכחי אלא מהתיקונים.
שאלה: מהו הטעם בעבודה?
טעם בעבודה נקרא שאנחנו מתחילים לקבל אורות של השפעה, שאנחנו רוצים למלא את האחרים, שהאורות עוברים דרכנו אליהם, לאחרים, והם האורות שמתפשטים בתוך הפרצוף שנקרא "טעמים", מפֵה עד הטבור, בזה אנחנו ממלאים את הכלים שצירפנו אותם אלינו, ובהשפעה דרכנו אליהם אנחנו ממלאים אותם. המילויים האלה, שאנחנו ממלאים את הזולת נקראים "טעמים", זה נקרא "הטעם בעבודה". בעבודת החיבור מרגישים טעם.
תלמיד: זה אומר שבהתחלה אין לך טעם כי אתה לא מרגיש שאתה קשור, ואחרי זה כשיש לך טעם זה מתוך הקשר שאתה מרגיש, שאתה כן מחובר, כן קשור.
נכון.
שאלה: כתוב ש"דור בא ודור הולך". מה משתנה בעצם מדור לדור בעבודה רוחנית?
המצבים. זה לא דור שבעולם הזה, אלה מצבים שמשתנים. אבל העקרונות הם אותם העקרונות, "דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת."3.
שאלה: כתוב "אפילו שאין לי שום מושג בעבודה, ואין לי שום טעם בעבודה, ומכל מקום אני מוכן לעבוד בכל כוחי". מה זאת אומרת לעבוד כשאין לי שום מושג בעבודה?
זה בדיוק כמו שאין לך שום מושג בעבודה אז יש לך עבודה. כשאין לך מושג, אז יש לך עבודה. אתה רוצה לעבוד למעלה מכל המושגים האלו שהשכל שלך מסכים לזה או לא מסכים לזה. אתה רוצה לעבוד בצורה כזאת של אמונה ולא של דעת, שיש לך הסכמה לזה.
(סוף השיעור)