שיעור צהריים 16.07.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

לחבר ימים ולילות - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - לחבר ימים ולילות, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מס' 8.

"בזמן שהאדם נמצא במצב העליה, עליו ללמוד ממצב מה שהיה לו בזמן הירידה, בכדי לידע את היתרון בין אור לחושך, כמו שכתוב "כיתרון האור מתוך החושך". אולם מדרך העולם הוא, שאין אדם רוצה לזכור את זמן החושך, מטעם שזה יגרום לו יסורים, ואין האדם רוצה לסבול יסורים בחינם, אלא הוא רוצה להנות ממצב העליה, שבו הוא נמצא עכשיו. אמנם, אבל על האדם לדעת, שאם הוא יסתכל בזמן עליות על מצב הירידות, אז ידע מזה ב' דברים, שהם יהיו לטובתו, ולכן לא יסבול יסורים בחינם ממצב הירידות:

א. שידע לשמור עצמו, שלא יבוא לידי ירידה, עד כמה שאפשר,

ב. כיתרון האור מתוך החושך, אז יהיה לו יותר חיות ויותר שמחה ממצב העליה. ויהיה בידו לתת תודה לה', על זה שעתה ה' קירב אותו אליו. היינו, שיש עתה להאדם הרגשה טובה, מזה שהוא נמצא במצב, שהוא מבין שכדאי להיות עובד ה', מטעם שמרגיש עתה גדלות וחשיבות המלך."

(הרב"ש. מאמר 9 "מהו ריח בגדיו, בעבודה" 1991)

שאלה: האם להיזכר בירידות הכוונה באופן פיזי? ומה הקשר בין המחשבה הזאת לבין שם המאמר "מהו ריח בגדיו, בעבודה"?

"ריח" זה משהו שנשאר מהמצב שאדם עבר ולכן מדובר על ריח בגדים, לשם כך צריכים ללמוד את כל המאמר. דבר שני, מה שאנחנו צריכים לעשות זה להשוות בין עליות וירידות, לראות עד כמה אנחנו צריכים להודות על הירידות כדי לכבד את העליה ולהרגיש בה מצבים נכונים, ובכל פעם מצבים חדשים.

כי דווקא מתוך ההרגשה הרעה בירידות, לא מזה שאני מרגיש רע, אלא כי אני מגלה עד כמה אני רחוק מהבורא, עד כמה התרחקתי מהבורא מפני שהוא עשה לי את המצב, והוא עשה לי את המצב הזה כדי שאני אעריך יותר את ההתקרבות אליו ואחשוב ואשמור על הקרבה, אז מכל המצבים המנוגדים האלו, מה שנקרא "כיתרון אור מתוך החושך", אני מתחיל לכבד יותר ויותר את זמן העלייה. עד כדי כך שאני מתחיל לראות בזמן העלייה יתרונות, לא מפני שטוב לי, ואני מבין יותר ואפילו מרגיש יותר, אלא מפני שאני נמצא קרוב יותר לכוח השפעה, לבורא, ולכן בשבילי זמן העלייה הזה הוא מאיר, הוא מתוק, הוא טוב.

שאלה: איך בזמן העלייה להסתכל נכון על זמן הירידות?

ללמוד בזמן העלייה עד כמה חשבתי לא נכון על זמן הירידה. אני צריך להיות גם למעלה מהעלייה וגם למעלה מהירידה בצורה כזאת שהדביקות שלי בבורא תהיה קבועה, ולא חשוב לי בעצם מהו המצב, אלא אני רוצה להיות בדבקות. ודאי שאנחנו לא מסוגלים לזה כמעט אף פעם, אבל טוב אם נשתדל לפחות להבין שכך צריך להיות ועד כמה אנחנו לא מסוגלים להיות בזה.

ומתוך זה נקבל מהבורא כלים להחזיק את עצמנו גם בעליות וגם בירידות בצורה אחידה, להיות דבוקים בבורא כך שאנחנו למעלה מהרגשת המצב עצמו. כמו תינוק שתופס את אמא וממש מחזיק את עצמו עליה גם ברע וגם בטוב, כך אנחנו צריכים להשתדל להיות דבוקים דרך העשירייה בבורא.

שאלה: מצב הירידה הוא מצב גילוי האגו והרגשת הכיעור הרוחני ואנחנו לא יכולים לסבול את זה?

כן, את צודקת.

שאלה: תמיד למדנו שצריך להסתכל קדימה מה קורה הלאה בעשירייה, מה ההבחנות שאנחנו יכולים ללמוד בינינו. ופה רב"ש מסביר לנו שצריך להסתכל אחורה, לבדוק את מצב הירידה שהיינו בו. האם זה לא כמו אשת לוט שאסור להסתכל אחורה?

לא, זה תלוי איך אתה מסתכל אחורה. אנחנו צריכים ללמוד מכל המצבים, אבל להסתכל אחורה כי רוצים להיות דבוקים בזה זה לא טוב, אלא צריך ללמוד מהמצב שבו היינו להווה. אז זה טוב, כך צריכים להיות.

שאלה: בקטע שקראנו כתוב ש"ידע לשמור את עצמו שלא לבוא לידי ירידה עד כמה שאפשר", אבל אם הירידה נחוצה כדי לבוא להבחנות חדשות, למה צריך לנסות להימנע ממנה?

לא צריכים להימנע. אם אני מרגיש שאני נמצא בירידה, אבל את היחס שלי לירידה אני הופך ללימוד, אני הולך ללמוד מזה, ואני יכול להעריך את הירידה הזאת יותר, אז זו כבר לא ירידה, זו כבר מין עליה.

שאלה: למה מצב הירידה הוא כל כך ממושך ואחר כך שוכחים ממנו, אבל מצב העלייה נראה קצר וזוכרים אותו הרבה יותר?

זה בגלל הכלים שלנו, שאנחנו רוצים להיות בכלים טובים, נעימים, וההיפך, אם אנחנו מרגישים רע אנחנו רוצים שזה יעבור מהר ככל האפשר. לכן זה כך, אנחנו רוצים להאריך את הזמן ולא אחרת.

תלמיד: איך להשתמש בזה בעבודה שלנו?

העיקר במקרים כאלה לא לשים לב להרגשה אלא לאמת, לְמה אני צריך להיות יותר דבוק.

שאלה: האם יש הבדל בין ירידות של גבר ואישה?

לא, ברוחניות אין הבדל. זה ודאי קשור בכל זאת למערכת הפנימית של העצבים, של ההרגשות, אבל בעצם אין הבדל.

תלמיד: אני שואלת את זה כי אישה בדרך כלל מטפלת בילדים, בבית, וגם אם יש לה ירידה היא מתעלה מעליה, ועל הגבר יותר רואים שהוא נמצא במצב של ירידה.

הגבר יותר חלש בהרגשת המצבים, גם במצבי עלייה וגם במצבי ירידה.

תלמיד: האם הפצה עוזרת לאישה להתעלות מעל מצבי הירידות האלה, לקצר אותם?

מאוד. הפצה עוזרת מאוד לאישה להתקדם ברוחניות והייתי אומר אפילו יותר מלגבר, כי מטבע האישה להתעבר, להוליד ולגדל, זאת אומרת לבנות את המצבים הבאים, את הדורות הבאים, ולכן גם ברוחניות אישה יכולה לפעול בזה יותר מגבר.

תלמיד: אז בעצם אישה שנמצאת בירידה ועושה הפצה יכולה לצאת יותר מהר ממצבי הירידה שלה?

בטוח שגם ההפצה עוזרת לאישה יותר מאשר היא עוזרת לגבר.

שאלה: אם אישה לפי האופי שלה נחבאת אל הכלים ולא כל כך נוח לה לצאת לקהל הרחב, האם היא בכל זאת צריכה להתגבר על זה ולצאת וללמד אם יש לה את הכישורים?

רצוי שכן, אבל לא בצורה כזאת שהיא ממש שוברת את עצמה. היא צריכה ללמוד איך לעשות את זה, היא צריכה להסתכל על החברות איך הן עושות, ללכת איתן יחד, להיות בינתיים כעוזרת בהפצה, ואחר כך להיכנס לזה בצורה עצמאית.

שאלה: אם הבנתי נכון, בכל מצב, לא משנה אם זו עלייה או ירידה, אני צריכה להיות מצד אחד בתוך המצב ולא לברוח ממנו, ומצד אחר צריכה להיות נקודת התבוננות בצד שבעזרתה אני עושה כל הזמן הבחנות, האם זה מקרב אותי או לא מקרב לקבוצה ולבורא. יש כאילו איזה פיצול פנימי, זה נכון?

נכון, ותמשיכי.

תלמיד: איך לא לצאת מהנקודה הזאת, נקודת ההתבוננות, וכל הזמן להיות בתוכה?

להיות יותר בתשומת לב. אין לי מה להוסיף.

שאלה: איך בזמן הירידה להשתמש במצב הזה בשביל עליה? כי כשאדם בירידה אין לו כוחות, לא רק להשתמש גם לחשוב על זה. אז איך לזכור?

קבוצה. צריכים להתחבר לקבוצה ויחד איתם יכולים לעלות מכל מצב הנמוך ביותר.

שאלה: מה לעשות כשנמצאים בירידה כדי לשמר את הרצון להתקדמות רוחנית כשיש פיתוי להגיד, "זה לא עובד, זה לא בשבילי, אם ככה הבורא דוחה אותי"?

רק לחזק קשר עם החברות, אדם לבד ודאי לא יכול.

תלמיד: האם אפשר לשתף את החברות במצב?

ודאי שכן.

שאלה: כנראה שמצב הירידה יותר מועיל בגלל שהתפילה שאנחנו משמיעות מקרבת אותנו יותר לבורא, אבל מכאן איך להרגיש גם שמחה?

אין מצב שממנו אנחנו לא מתקדמים, אין דבר כזה. מצב טוב שמורגש בנו, או מצב חס ושלום רע שמורגש בנו, מכל מצב אנחנו מתקדמים, העיקר שהמצבים האלו יתחלפו כמה שיותר מהר ובזה שאנחנו נרגיש שנמצאים בתוך העשירייה בתוך הקבוצה ואז בטוח שאנחנו מתקדמים. לכן אנחנו לא צריכים כל כך לדאוג למצב עצמו, אלא שכל המצבים יתחלפו עוד ועוד.

שאלה: כשהחושך מנתק אותך מהבורא, המצב הזה נוראי, ומה שנותר זה רק חוט דק, חוט הקשר עם העשירייה ויש להחזיק בזה, האם כך זה נכון?

צריכים כל הזמן להחזיק בעשירייה ודרכה להשתדל להגיע לבורא.

שאלה: אנחנו יכולים למזער את הירידות, כי כמו שאנחנו במסירות בעבודה בעשירייה, יש כזה מצב שאפשר למזער את הירידות או להתעלות מעליהן, או לא להרגיש אותן, יש כזה מצב?

יש מצבים, אתם צריכים להשתדל.

שאלה: אנחנו לומדים שהעיקר זה שינוי מהר של המצבים, למה רב"ש אומר כאן להיות בעלייה כמה שאפשר?

כי אנחנו צריכים להשתדל להחזיק את עצמנו תמיד בהרגשה טובה, בהתפעלות בזה שהמטרה מאירה לנו מקדימה, כך אנחנו צריכים להחזיק את עצמנו.

שאלה: כיצד לבחון מצב שהיה בעבר וביחס למה? הרי אני כבר לא אותו זה שעבר את המצב, השתנתי, מדובר על מישהו אחר?

אתה צודק. תשתדל להידבק דרך הקבוצה לבורא. זה נכון תמיד בכל מצב.

שאלה: במאמר כתוב שאנחנו לא רוצים לזכור את מצב הירידה כי זה גורם סבל ובאותו זמן צריך לעשות את זה. איך אני יכולה לזכור את מצב הירידה, מה לעשות כדי שהזיכרון הזה יישאר ולא ימחק?

אם את לא זוכרת לא צריך, יבוא הזמן שאת תוכלי להתייחס גם למצבים הטובים וגם למצבים הרעים מנקודה ניטראלית כדי לבנות מזה את המצב הבא בדרך.

שאלה: מה ההבדל בדבקות בבורא בזמן ירידה או בזמן עלייה?

בהרגשה שלי.

שאלה: יש לנו 9 נשים בעשירייה ובזמן האחרון יש לנו הרגשה שאנחנו רוצות לצרף עוד חברה. איך להבדיל האם זה מתוך רצון לקבל או מתוך רצון להשפיע?

לא בעיה שיהיו 9 במקום 10 או 12, לא חשוב כמה, העיקר שיש קבוצה ואתם מסתדרות שם, זה העיקר והמספר לא קובע.

שאלה: יש לי טעם של עפר מכל המצבים, גם מהחיבור, גם חוסר חיבור. האם זאת ירידה או איזה מצב מחוץ לדרך?

אדישות זה המצב הכי קשה, כי מאדישות אי אפשר כמעט לצאת, אלא רק על ידי שהחברות ינענעו אותך כל כך שאת כבר תרצי לצאת. לכן צריכים להילחם נגד אדישות. אם אתם רואים חבר אדיש לכל דבר אתם צריכים לפעול עליו בכל מיני אמצעים רק כדי להוציא אותו מהאדישות. אל תשכחו, אדישות זה נקרא חוסר הכרה.

קריין: קטע מספר 9.

"מי שהוא חכם, והוא רוצה להרויח זמן, אין הוא מחכה עד שיקבל ירידה מלמעלה. אלא, בזמן שהוא נמצא בזמן עליה, ורוצה לקבל את החשיבות של המצב של התקרבות לה', אז הוא מתחיל לצייר לעצמו, מהו מצב של ירידה. היינו, איך הוא קיבל יסורים, מזה שהוא היה מרוחק מה'. ועתה, איך הוא מרגיש, שהוא מקורב לה'. נמצא, שגם בזמן עליה, הוא לומד את ההבחנות, כאילו הוא היה במצב הירידה, ויכול אז לעשות חישוב, להבחין בין עליה לירידה. [...]

ומכל אלה החשבונות, שהוא יעשה בזמן עליה, נמצא, שהוא מקבל עכשיו מקום, שיוכל להבחין בין אור לחושך. ואין הוא צריך להמתין, עד שיתנו לו מלמעלה את מצב של ירידה."

(הרב"ש. מאמר 8 "מהו, ואברהם זקן בא בימים, בעבודה" 1991)

שאלה: אתמול היה מצב של ירידה נוראית אפילו פיזית לא יכולתי לזוז והמחשבה הראשונה שהייתה במוחי איפה החברים שלי? אבל ברגע שחשבתי על זה מיד הגיעה מחשבה אחרת אולי גם החברים שלי באותו המצב? אז חשבתי אם החברים שלי באותו מצב מה אני עושה עבורם? התחלתי להתבייש ולחשוב על החברים. האם זה נקרא הכרת הרע?

מעולה. כן זה בדיוק, כך אדם מתחיל להכיר את עצמו, ומהמצבים האלה כמו שאתה אומר הוא מתחיל לתקן את עצמו. ואתה צריך לבדוק, האם אתה צריך לתקן את היחס שלך לחברים, האם בעבר עשית להם איזה עוול, וכל עוד אתה לא גומר איתם חשבון אתה לא יכול לגשת לבורא.

שאלה: בסוף הקטע נאמר שעכשיו הוא קיבל מקום להבדיל בין אור לחושך. על איזה מקום מדובר והאם יש לזה קשר עם החיבור?

ודאי שכן, זה שהוא עכשיו יכול להבדיל בין אור לחושך, כל זה תלוי במידת החיבור שלו בעשירייה.

שאלה: איך על האדם להכיר שכל הבעיות השליליות בקבוצה, למשל בבריאות של חברים, הכול תלוי בו, איך הוא מגיע להכרה כזאת?

תדברו על זה יותר ותתחילו ללמוד את זה ולהרגיש שזה באמת כך.

שאלה: רב"ש שוב כותב כאן, שכשהוא נמצא במצב של עליה הוא מתחיל לתאר לעצמו את מצב הירידה. איך לעשות את זה נכון כדי לא להרוס את מצב העליה על ידי כל מיני מחשבות זרות או זיכרונות?

זה לא חשוב, אל תפחד, תעשה על זה ביקורת מה יכולת להוסיף למצב העלייה - להיות מחובר יותר עם החברים, מתוך החברים מחובר יותר עם הבורא, ובצורה כזאת להתקדם.

תלמיד: בתשובה הקודמת אמרת, שכתוצאה מבירור כזה אתה מקבל כלים חדשים שדרכם אתה יכול להעריך את האור והחושך. מה הם הכלים האלה?

אנחנו כל פעם מקבלים כלים חדשים. מה שהיה קודם כבר היה בשימוש, ואנחנו מקבלים כלים חדשים שהם עם יותר רגש, יותר שכל, יותר הבחנות.

שאלה: אמרת ש"אדישות זה נקרא חוסר הכרה, אל תשכחו את זה". חוסר הכרה במה, האם בבורא, במצב, בעשירייה?

חוסר הכרה בכל השלושה. זה חוסר הכרה במצב הכללי.

שאלה: איך על ידי דוגמה אפשר להעביר בצורה נכונה מצב של אושר והתעלות לחבר עשירייה שנמצא בירידה?

צריכים ללמוד את זה. צריכים לדון בקבוצה עד כמה אנחנו יכולים להשפיע על החבר שנפל, איך יכולים להשפיע עליו בכל מיני צורות. אני ממליץ לכם לשים לב לזה ולא להשאיר אף חבר ללא טיפול.

שאלה: הבוקר אמרת שלא כדאי לפעול כלפי חבר בצורה ישירה, אלא תמיד לפעול בתפילה לבורא שישפר את המצב של החבר. עכשיו אמרת שאם חבר אדיש, אז צריך לפעול עליו בכל דרך כדי להוציא אותו מהאדישות, איך זה מסתדר יחד?

זה יסתדר, העיקר להוציא אותו מהמצב, לא להשאיר אף אחד במצב של ירידה כשהוא לא יכול לעשות עם עצמו כלום, אלא לעזור. תראו את מה שבעל הסולם כותב במאמר "הערבות". אנחנו חייבים כל הזמן לדאוג לאחרים.

שאלה: האם אפשר להגיד שבמצב של עליה כבר מוכן ומסתתר לנו המצב הבא של הירידה?

זה תמיד כך.

תלמיד: אני חושב שהצלחתי להתגבר ונפלתי, וזה בעצם בא מהבורא.

הכול מגיע מהבורא, וכל העליות והירידות כבר מוכנות מראש.

שאלה: מלמדים אותנו ואנחנו גם רואים בפועל, שהירידות מרובות מהעליות. ובקטע נאמר שדווקא בזמן העליה אנחנו יכולים להעריך את הירידה. איך להיות כל הזמן בעליה המתמדת הזאת שלא ממש תלויה בנו, כדי שנוכל בזמן הזה לחשוב ולהעריך את הירידה אם יש לנו בעצם יותר ירידות?

זה תלוי בכן אם יהיו לכן יותר ירידות מעליות. אם אתן מתחברות ומשתדלות כל הזמן בחיבור שלכן לפנות לבורא, והעיקר כל הזמן להחזיק זו את זו בעליה, אז אין שום בעיה שהירידות יהיו קצרות מאוד וכל הזמן תרגישו שאתן נמצאות בעליות.

שאלה: כשאני בחוסר הכרה, האם זה אומר שאני לא מרגישה מה קורה? כי אני רואה שאני מזדהה עם אותם אנשים שיש להם בעיות דומות לשלי, מה שבעצמי חוויתי. האם יכול להיות שנוכל לא להיות אדישים כלפי מכות שאחרים מקבלים, או שתמיד זה צריך להיות דרך הירידה שלנו?

זה לא כל כך חשוב אם זה דרך נפילות או עליות, אלא אנחנו צריכים לקבל רגישות, לקנות רגישות לכל מצב רוחני. בדרך כלל ככול שאנחנו משתדלים להתחבר בקבוצה, אז שם אנחנו מקבלים את כול ההבחנות הללו, איך להיות מקושרים יותר כך שהמצבים שלנו יעברו עלינו מהר בצורה מטרתית ומועילה.

קריין: קטע מספר 10.

אינו עולה על דעתו של אדם, שהוא צריך להתקדם בהשגת החושך, שרק זהו הכלי שהוא צריך להשיג, כנ"ל, שכלי מכונה "צורך להמילוי". היינו, שאם אין לו המילוי להחיסרון, הוא מרגיש שהוא נמצא בחושך. לכן אין להאדם לומר, שהוא לא מתקדם בעבודה. לכן הוא רוצה לברוח מהמערכה, שזה לא אמת, מטעם, כי זה שהוא רואה כל פעם, איך שהוא מרוחק להשיג את האור, היינו שהקב"ה יתן לו את הכלי, הנקרא "רצון להשפיע", ואין הוא מסוגל להשיג את הרצון להשפיע מכוחות עצמו, שאז הוא בא לידי הרגשה, שהעולם חשך בעדו, אז בא האור, היינו עזרה מלמעלה, כנ"ל "הבא לטהר, מסייעין אותו". 

(הרב"ש. מאמר 30 "מהו עניין הדלקת המנורה, בעבודה" 1989)

שאלה: כבר עשרים שנה יש לי פחד שאם אני אתן את כול כולי, ממש אתמסר במאה אחוז, אז הירידות שיבואו יהיו מאוד גדולות. איך אני מתגברת על הפחד מהירידות הגדולות האלה?

תנסי לתת קצת יותר ממה שאת נותנת.

תלמידה: אם העשירייה פעילה ויש עבודה ומאמץ בחיבור, ממש מרגישים איך כל אחת עושה עבודה פנימית, מתגברת, האם המצבים בעשירייה הזאת יהיו מהירים יותר או שזה עניין של רשימו?

רשימו זה רשימו, ואת המהירות אנחנו קובעים.

תלמידה: ומה זה אומר, "תנסי קצת יותר ממה שאת נותנת"?

קצת יותר בזמן, קצת יותר במאמץ, קצת יותר בחיבור, בלימוד, בכל דבר שאת יכולה.

תלמידה: וכך אני אוכל להתמודד עם הפחד הזה?

את תראי איך הפחד יעלם.

שאלה: לפעמים אנחנו נופלים להרגשה כבדה כזאת שכשאנחנו מסתכלים מסביבנו אנחנו לא מוצאים לה שום סיבה, הכול בסדר מסביב, הכול מסודר, הכול טוב, אבל בכל זאת יש הרגשה של מועקה חזקה מאוד. מאיפה זה בא?

אני לא יכול להגיד לך מאיפה זה בא, זה יכול להיות עניין פסיכולוגי, זה יכול להיות דבר רוחני, אבל זה לא חשוב. צריכים עוד ועוד להתקשר לסביבה, כי בסביבה אתה יכול להמתיק את כל המצבים הרעים ביותר והלא נעימים, רק בסביבה.

שאלה: יש חברות שמרגישים אותן יותר מאחרות, חלק מהן גורמות לנו לסבל כי הן מראות לנו את הרוע של האגו שלנו. ויש מצבים אחרים של ניתוק, קצרים אבל בולטים. האם יש הבדל בין שני המצבים האלו בקשר לגדילה הרוחנית שלנו?

אם אתם רוצות לגדול רוחנית אתן צריכות לתפוס את החברות האלה, לא לתת להן ליפול, להראות להן איך להתייחס נכון לעשירייה ולחיבור ולבורא וכך להתקדם. קחו את זה כעבודה ובצורה כזאת תתקדמו. תבינו שאתן רואות את החברות בצורה כזאת, כי הבורא נותן לכן מקום עבודה ולא שהן בעצמן כאלה, כי מאחורי כל חבר עומד הבורא ומקלקל אותו בעיניכן כדי שתשתפרו ותגיעו לעזור לחברה וכך להתקדם יחד.

שאלה: נאמר בקטע שאדם צריך להתקדם בחושך. האם אפשר לומר שאת החושך הזה, את החיסרון הזה האדם צריך לחפש בעשירייה, בחיסרון של החברים?

אנחנו לא צריכים לחפש חסרונות בחברים, אנחנו צריכים לחפש רק את הטוב שבחבר, רק יחס יפה, רק את גדלות החברים. זה מה שכותב לנו רב"ש במאמרי החברה שלו.

תלמיד: התכוונתי למשהו אחר, לא חיסרון של החברים אלא חיסרון להשגת המטרה. אז אם כך לא ברור לי מה זה להתקדם בהשגת החושך?

אני חייב לדחוף את עצמי לחיבור עם החברים ולכיוון הבורא ומה שאני אגלה בדרך יהיה נכון, חיסרון, חושך או הצלחה. הכול יהיה בצורה כזאת, רק דרך זה שאני דוחף את עצמי לחיבור עם החברים ועם הבורא. אין לנו יותר מה לעשות.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לעזור לחברה שנמצאת בירידה ולא פעילה בעשירייה. מה לעשות אם החברה לא רוצה שנעזור לה וכל הזמן מוצאת תירוצים, ויותר מזה, כשמתחילים לעשות איזה פעולות כלפיה, חלק מהעשירייה מגיבה בצורה שלילית?

לא צריכים ללחוץ ולהתייחס כך. אלא תתפללו עבורה, קחו אותה לאיזו פעולה ממשותפת, אבל שהיא לא תרגיש שזה מכוון אליה.

שאלה: איך למצוא את האיזון כדי לא ליפול לרגשות אשם או ייסורי מצפון, ומצד שני, להצדיק את הירידה הזאת כי היא באה מהבורא?

על זה הרב"ש כותב הרבה. אנחנו צריכים בכל זאת בחיבור בינינו למצוא את כוחות העלייה. אין מה לעשות, רק להשתדל עוד ללמוד ועוד לכוון את עצמנו למטרה.

שאלה: כשאנחנו עושות בירור בעשירייה, אנחנו לפעמים שמות לב שאין לנו כוח להתפלל ואז יוצאת צעקה מהלב במילה אחת, "תעזור".

מצוין.

תלמיד: האם זאת התפילה שלנו באותו רגע?

מצוין. זה טוב אם אתם תגיעו למצב שבסוף התפילה, אחרי כל המאמצים, אתם תצעקו "הצילו".

שאלה: בקטעים שקראנו נאמר לנו שאנחנו צריכים ללמוד איך לא לרדת, איך לא ליפול לירידות ולחיות את העליות. זה אומר שיגיע איזשהו יום שבו נגיע לדבקות עם הבורא ולמעשה הירידות יהפכו להיות רק איזשהו זיכרון שיחיה בנו?

אתם תעברו עוד הרבה מצבים. והאמת שאני לא יכול להסביר לכם ולספר לכם על כל המצבים שעוד לפניכם. אני רק רוצה להגיד דבר אחד, כל פעם אנחנו צריכים לחפש איך אנחנו מתקדמים לחיבור בינינו ולחיבור עם הבורא. שום דבר חוץ מזה אין לפנינו.

שאלה: מה המהות, התכלית של נפילה, ירידה בעבודה רוחנית?

גילוי כלים חדשים להתקדמות לבורא, דרך התקרבות בינינו.

"ש. מאמר 21 "מהו שהתורה נתנה מתוך החושך בעבודה" 1988)

קריין: קטע 11.

"התורה נִתנה דוקא למי שיש לו חסרון. והחסרון הזה נקרא "חושך". וזה שכתוב "התורה נתנה מתוך החושך". כלומר, שמי שמרגיש חושך בחיים שלו, בזה שאין לו כלים דהשפעה, אז הוא מוכשר לקבלת התורה, בכדי שע"י התורה "המאור שבה מחזירו למוטב", אז הוא ישיג כלים דהשפעה, ועל ידם יהיה מוכשר לקבל את הטוב והעונג [...]

נמצא, שהתורה נתנה דוקא לאלו, הנמצאים במצב, שמרגישים, שהרצון לקבל שולט עליהם. והם צועקים מתוך החושך, שהם צריכים תורה, בכדי להוציאם מתוך החושך, שהוא שליטת הכלי קבלה, שעליהם היה צמצום והסתר, שלא יזרח במקום הזה שום אור, והמקום הזה הוא הגורם והצורך לקבלת התורה."

(הרב"ש. מאמר 21 "מהו שהתורה נתנה מתוך החושך בעבודה" 1988)

שאלה: כשאנחנו קוראים את הקטעים האלה, זה מברר לנו את העבודה יותר ויותר, האם יהיה מצב בעתיד הקרוב שבחיים הרוחניים נוכל להצדיק את הבורא הטוב והמטיב אפילו כשאנחנו נהיה בחושך?

דווקא מתוך החושך אנחנו מתקדמים, והחושך הוא המצב ההכרחי בתחילת כל צעד ושעל. כך היה, כך יש וכך יהיה, עד גמר התיקון, כי אנחנו צריכים לגלות את הרע ולתקן אותו וזה נקרא "צעד קדימה".

תלמיד: מה שאני מתכוון זה שנהיה יותר ויותר ברור שממש משיגים את זה בדעת. האם נכון להגיד שנהיה מוכנים להצדיק את הבורא גם שאנחנו בחושך?

לא. החושך חייב להיעלם, אתה לא יכול לברך את הבורא אם אתה נמצא בחושך.

תלמיד: אז החושך הוא בעצם משהו שאנחנו יכולים להשתמש בו בשביל לחוות את היציאה מהרוחניות? זו המטרה של החושך?

כן.

שאלה: מה התיאור של החיסרון. איפה מרגישים את זה, איך מתמודדים עם זה?

חיסרון מרגישים בפנים, כמו שאתה רוצה לגלות כל דבר אחר, כך אתה צריך לגלות חיסרון לחברים ולבורא. מאיפה זה מגיע? מתוך כך שאנחנו עוסקים בחכמת הקבלה, זה נקרא שמאיר עלינו המאור המחזיר למוטב.

שאלה: איך כשנמצאים בנפילה, אנחנו יכולות לפנות לעשירייה בלי לגרום לנפילה של העשירייה?

רק על ידי זה שאנחנו מתבטלים כלפי העשירייה.

תלמידה: אז בנפילות, אם אנחנו מרגישות שהחברות יותר חשובות מאיתנו, האם זה האגו?

אם אני מרגישה שהחברות שלי יותר חשובות ממני, אז זה לא אגו. אם אני מרגישה את עצמי יותר חשובה מהחברות, זה האגו.

שאלה: אמרת שכלל ופרט שווים וכשאנחנו מתפללים על הכלל, אנחנו מקרבים את הקבוצה לבורא. איך להתפלל נכון על הכלל, אם אנחנו לא מרגישים את החיסרון של הכלל?

אתן צריכות לדאוג רק לעשירייה. ומתוך זה תגיעו לכל דבר אחר.

שאלה: הכלים שהיה בהם צמצום, האם זה מתייחס למצב לפני שכבר היה צמצום?

לא, זה לא שייך לצמצום. לא לקשור את זה. לדבר רק על מה שאנחנו קוראים. זה מספיק.

שאלה: לפי הקטע "הבא להיטהר מסייעין בידו". מהו המקום שאליו מגיעים להיטהר? האם זה מקום החיבור עם העשירייה או אולי מקום אחר שמדובר עליו?

מקום נקרא "חיסרון", רצון. שאני רוצה לנקות את עצמי מהאגו שלי, נקרא שאני מגיע למקום הנכון ושם אני מנקה את עצמי.

שאלה: הכלי או החושך נבנה יחד כל הקבוצה ואילו ההתגברות על החושך, זאת עבודה אינדיבידואלית של כל אחד. כל ההפרעות של העשירייה, הן משותפות, הן של כולם.

כן. כי אנחנו סך הכול נמצאים בכלי אחד. רק עדיין לא מגלים את זה אבל על ידי זה שאנחנו מתחברים, אנחנו מגלים שכבר היינו מחוברים ולכן רק לכל הקבוצה השלמה אנחנו צריכים לדאוג.

שאלה: אני רואה שכל החברות שלי חכמות, יפות, מוצלחות ואני מתפללת עליהן. בשביל מה הבורא צריך אותי?

אם הוא לא היה צריך אותך, אז לא היה לך בכלל מקום במציאות. אבל כנראה שאת חשובה וטוב אם את שואלת, ועל זה תשאלי את הבורא. וכנראה שהמקום שלך בקבוצה, בחיבור בקבוצה, שאת גורמת לזה לקבוצה, זה המקום שלך קודם כל והוא חשוב.

שאלה: מהקטע ברור שהתורה ניתנת בחושך, לא ניתנת בזמן העלייה. האם אנחנו צריכות להתפלל לבורא שהוא ייתן לנו את מצב החושך?

חס ושלום לא ולא. אנחנו צריכים לבקש רק על עלייה להיות מחוברים בינינו ולבורא.

שאלה: מה החיסרון היותר יעיל להתקדמות שלנו, כשהוא מופיע בנו בזמן החושך או בזמן האור?

החיסרון הכי גדול הוא שאתם כל הזמן משתדלים להיות מחוברים ביניכם ולבורא. לא חשוב באיזה מצב, גם באור וגם בחושך.

שאלה: מה לעשות כשהאדם מרגיש שככל שהרצון שלו לרוחניות גדול יותר להשקיע בעשירייה, לעשות משהו בהפצה. אבל נראה שגם הירידות גדולות יותר, ויותר הפרעות והגוף מתנגד ובכלל אין שום אפשרות לעשות משהו. מה לעשות במצב הזה?

להתחבר יותר עם החברות, וכך להמשיך. בטוח שממצב למצב חייבת להיות אצלנו התגברות על חיבור יתר.

שאלה: אמרת שאי אפשר לברך ממצב החושך. אז מה עם משחק, הרי כולנו משחקים במצב החושך ועושים את עצמנו שאנחנו שמחים?

תמשיכו לשחק ואז תקבלו תשובה.

שאלה: מה ההבדל בין מה שאנחנו מכנים "ירידה" למה שאנחנו מכנים "הכרת הרע"?

הכרת הרע זה לא ירידה. הכרת הרע זה פשוט מצב רגשי שאני מכיר את הרע שבי. זה יכול לא להיות ירידה אלא דווקא עלייה. שאני סוף סוף רואה את הרע שבי, שמפריע לי להתחבר לחברים ולבורא, ולכן אני קובע שזאת עליה. את העליות והירידות האדם קובע, על פני כל אותם המצבים שהוא עובר.

שאלה: ואם מתוך הכרת הרע אני לא מצליחה לייצר תפילה ולראות שזה טוב, האם אז אני יכולה לקרוא לזה "ירידה"?

את יכולה לקרוא לזה ירידה או עליה, זה לא חשוב. העיקר איך את ממשיכה מהמצב הזה.

שאלה: כתוב שעל ידי שמשיגים כלים דהשפעה, על ידי המאור של התורה. איך התורה נותנת לי כלים דהשפעה? מה זאת אומרת שהתורה נותנת לי כלים דהשפעה?

התורה זה האור הכללי, שמגיע לתיקון הבריאה ומילוי הבריאה. כל האור שמגיע מהבורא נקרא "תורה". ולכן אנחנו צריכים את האור הזה, כדי למיין את הכלים, לראות את הרע, להבדיל בין הרע לטוב ולהידבק להטוב, ולהתרחק מהרע. ולהגיע ליישום, למטרת הבריאה, כל הדברים האלה אנחנו עושים בעזרת האור העליון שנקרא "תורה".

שאלה: עליות וירידות ברוחניות לא תמיד תואמות למצב הרוח הגשמי, האם יכול להיות מצב שהם כן הולכים ביחד עם מצב רוח גשמי, וגם במצבים רוחניים?

יש ויש אני לא יכול להגיד. יש כל מיני צורות של מצבים.

שאלה: לפני כמה זמן אמרת שהחושך צריך להיעלם. איך אנחנו מתחילות לראות שהחושך נעלם בעשירייה, הבעיות צריכות להיעלם, איך זה בא לידי ביטוי?

אם אנחנו מתכוונים לחיבור בינינו, אז אנחנו מגיעים בסופו של דבר למצב שהחושך נעלם. כי כל אחד מקבל תוספת אור דרך החברים, אתם שומעים? אם אנחנו מתגברים על החיבור בינינו, אז מגיעה לנו תוספת האור דרך החברים והחושך נעלם.

שאלה: אפשר להגיע למצב שנרגיש גאווה כשנשיג את התפילה, אפשר ליפול למצב כזה?

ודאי שכן. צריכים לעבור את כל המצבים, רק כמה שפחות להיות בכל מצב כדי מהר להספיק לתחנה אחרונה.

שאלה: האם אני צריכה להבדיל בין יום ולילה, אם הכרת הרע יכול להיות גם בזמן העלייה?

זה יבוא מעצמו.

שאלה: מה ההבדל בין חושך כתוצאה מזה שלא קיבלתי משהו ואני מרגישה חושך. או חושך כתוצאה מחוסר קשר עם הבורא?

חושך אגואיסטי וחושך מטרתי, אלה שתי צורות החושך. ויש עוד כמה.

שאלה: אמרת שקודם אנחנו מגלים את הרע בתוכנו ואז מתקנים אותו. איך אנחנו עושים את זה, האם יש איזה אלגוריתם של פעולה, לראות את הרע, להכיר בו. להתחבר עם העשירייה, לבקש תיקון?

נכון.

שאלה: למה התהליך של ההתבטלות הוא כל כך קשה לנו, ושלא לדבר על להיות סמרטוטים. פשוט התהליך עצמו קשה.

כי זה פשוט קשה. כי את אגואיסטית גדולה יש לך כוח אגו מאוד גדול, לכן זה קשה. אבל למה זה כך? בגלל שיחד עם זה הבורא הביא אותך לקבוצה ולשיטה, שאת מתחילה להכיר את העניין שאת חייבת לפנות לבורא ולבקש. לא לשבת ולסבול אלא לבקש. כל הזמן תבקשי, להיות ממש נודניקית לבקש, לבקש שהבורא יטפל, שיבטל, שישרוף את האגו הזה לא חשוב מה. שישפיע עליך כך שהאגו יהפוך להיות למשהו אחר, למשהו טוב.

שאלה: אצלנו בעשירייה יש חברות עם שכל מאוד חזק, זאת תכונה שהבורא נתן לנו. איך אנחנו יכולות להשתמש בזה להתקדמות, ובשביל מה נשים מקבלות את הכוח הזה?

אני לא רואה שזה כך, אבל נגיד שזה כך. זה ניתן כדי שגם עם התכונה הזאת תבקשו מהבורא את כוח התיקון. אתן צריכות להיות רק להיות בשליטה על הכוח הקבלה, זה הכול. כתוב "לא החכם לומד" אלא רק לפנות לקבוצה ולבורא וכך אלו מצליחים.

שאלה: אני צריכה לחפש את החושך?

יראו לך. את צריכה לחפש איך להתחבר עם החברות ועם הבורא. ולא לחפש איפה יש לך חושך, את כולך חושך.

קריין: קטע מס' 12.

"האדם חושב, שבטח אחר התפלה הוא יקבל עליה בדרגה, יותר מהמצב שבו הוא נמצא בעת התפלה. ולבסוף, הבורא נתן לו מצב יותר גרוע, מכפי שהיה מטרם שהתפלל לה'. והתשובה היא, כמו שאומר אאמו"ר זצ"ל, שיש ענין "כיתרון האור מתוך החושך". ואמר, שאין האדם יכול להעריך את חשיבות האור, ולדעת איך לשמור אותו, אלא מתוך החושך. אז האדם יכול להבחין את המרחק בין האור לחושך."

(הרב"ש. מאמר 8 "מהו, ואברהם זקן בא בימים, בעבודה" 1991)

זאת אומרת, אנחנו משיגים כל דבר מהדבר ההפוך. ולכן חייבים ליפול למצבי חושך כדי להעריך ולהכיר באור.

שאלה: המרחק בין החושך לאור הוא המרחק בין היחס שלי לחברים?

כן. בדיוק לפי כך אפשר למדוד את היחס בין החושך והאור.

שאלה: הקבוצה עוזרת להחזיק את האור או שזה המאמץ האישי של כל אחד?

גם וגם.

תלמידה: האם לא יוצא שהתפילה היא אגואיסטית, שהבורא יעזור איך להתפלל נכון?

לא חשוב העיקר לבקש. העיקר כל הזמן להיות קשורה לבורא.

שאלה: אמרת שאנחנו מגיעים למצב שהחושך נעלם. האם אפשר יותר במפורט כדי לתאר לעצמנו את המצב. אז איך נתקדם?

על ידי אהבה. על ידי חיבור ואהבה.

שאלה: יש לנו את הרצון, רוצים לבקש מהבורא שיחליף לנו את הרצון לקבל. איך אנחנו יכולות להרגיש את זה באמת מהלב, כי הרי נוח לנו בתוך הרצון לקבל?

אנחנו רק על זה כל הזמן מדברים. אתן צריכות פשוט לקחת כל החומר של בעל הסולם ורב"ש, ולהוציא משם כל מיני עצות מה לעשות. ולממש את העצות האלו, ולא יותר מזה.

שאלה: האם יש הבדל בין חיבור בזמן הירידה והייאוש או בזמן העלייה, כשכאילו קל לנו יותר?

צריכים להשתדל להיות בכל המצבים יחד.

שאלה: בזמן האחרון העליות והירידות הפכו לשני מצבים, שכאילו כל הזמן נלחמים ביניהם. האם נכון שיש רצון למשהו שלישי, שיחבר בין שני המצבים האלה ואיך זה נקרא?

תתפסו כל אחד את האחרות וגם את הבורא יחד עם זה והכול יסתדר.

קריין: קטע 13.

"ענין "יום" הוא, שרואים מה שעושים. ו"לילה" הוא חושך היינו שאינו רואים מה שעושים. וכשהאדם מאמין ועושה בשמחה זה נקרא יום, אזי המצוות מתחברות ונעשית בנין, שיש שם שכינה. מה שאין כן בלילה, שאינו בשמחה, משום שאינו רואה מה שעושה, על ידי זה אי אפשר להיות בנין. שענין לילה יש ב' הבנות:

א. שלא רואים,

ב. שאינו במצב רוח מרומם, אלא שנמצא בדיכאון כמו מי שאינו הולך לו את מצב הפרנסה, כמו שהוא מבין, אז עולם חשך בעדו. ועל ידי האמונה זוכה לשמחה."

(הרב"ש. 735. "ביום הקים את המשכן")

שאלה: מה היא בדיוק הנקודה הזו של המעבר מחושך לאמונה?

נקודת הדבקות של האדם בכוח עליון.

שאלה: אז תמיד יש רגע של חושך, גם אם הוא ממש קצר, שאדם צריך לתרגם את החושך הזה לחיסרון של אור, לחיסרון של תורה?

כן.

תלמיד: ואז הוא צריך להשתוקק להיות אחד וזו המקפצה?

כן, זה תמיד כך.

שאלה: העליות והירידות הם תמיד מצבים שלנו שבאים וחולפים, אבל איזה מצב הוא הקרבה לבורא, האם זה מצב שאי אפשר לתאר אותו, או אתה יכול לתאר את המצב?

אפשר לתאר אותו מתוך הקירבה לחברים.

שאלה: אם האדם נמצא כל הזמן במצב שמחה, האם זה אומר שאין לו ירידות?

אם אדם כל הזמן נמצא בשמחה, כנראה שהוא משוגע.

קריין: קטע מספר 14.

"אתה צריך לעמוד תמיד על המשמר, כל היום וכל הלילה, היינו בין בזמן שאתה מרגיש בחינת יום ובין שאתה מרגיש בחינת לילה.

כי אנו אומרים לה' יתברך - כי לך יום אף לך לילה. שגם הלילה, היינו חשכת הלילה, גם כן בא מצד ה' יתברך לטובת האדם, כמו שכתוב "יום ליום יביע אומר, ולילה ללילה יחוה דעת", היוצא מזה, עליך לעורר לב החברים עד שתהא השלהבת עולה מאליה, כמו שאמרו חז"ל על "בהעלותך את הנרות", ועל ידי זה תזכה לעורר את אהבת המקום ברוך הוא עלינו."

(הרב"ש. אגרת כ"ד)

שאלה: מצד אחד, המציאות היא ענקית אינסופית ומצד אחר, יש לי הרגשה אפילו כאב קטן, חושך קטן מבטל את כל מה שלמדתי. למה רגש כזה קטן יש לו כוח כזה גדול לעומת כל שאר הדברים?

כדי ללמד אותך, שאתה חייב חיבור עם החברים. ובזה אתה תוכל להינצל מכל כוחות הפירוד. תשתדל להחזיק בעשירייה, בקבוצה ואז לא יהיה לך פחד משום דבר, ואז תוכל יחד איתם ללכת קדימה.

שאלה: אם הבורא מביא לי מצב ובאותו רגע לא שייכתי לבורא ולקח לי קצת זמן ושייכתי לבורא ואמרתי לעצמי, אם לא שייכתי לבורא זה חושך, אז על מי אני חושבת, על החברות בעשירייה, הודיה לבורא האם עשיתי נחת רוח לבורא?

דרך החברות להתכוון לבורא, כך כותב רב"ש. דרך החברות לכוון את עצמך לבורא.

שאלה: באופן כללי, אם לחבר את כל מה שדיברנו עליו היום, אנחנו אומרים שצריכה להיות סאה של מאמצים מצדנו, של התגברויות וכניסה לחיבור?

אנחנו מדברים היום רק על דבר אחד, להתחבר לחברים ומהחברים לבורא. לקבוע את עצמו כל הזמן בצורה כזאת עד שהרגל נעשה טבע שני וכך להמשיך. זה הכול, חוץ מזה לא צריכים שום דבר.

שאלה: לגבי הקטע של רב"ש, אתה צריך לעורר את לב החברים עד שתהיה שלהבת עולה מאליה. בעוד שבוע בוילנוס יהיה כנס ערבה אירופי ואנחנו ביראה גדולה לקראת האירוע הזה, ואנחנו מאוד רוצות להעביר את הרצון הענק הזה לחלק הגברי כדי שהם יוכלו להתגבר על כל המכשולים. מה אנחנו יכולות להוסיף לתפילה שלנו על הגברים כדי שהאירוע יהפך להיות למקפצה למדרגה הרוחנית הבאה?

תנסו להשפיע יותר ויותר על הגברים וזה דרך שאתן קודם כל גם מתחברות ביניכן. אתן לא יכולות סתם לדבר על שינוי בחיבור בין הגברים אם אתן לא משנות את היחס בין הנשים. אז תשתדלו קודם כל אתן להתחבר ומתוך זה להשפיע עליהם, יחד כולם, אני איתכם.

שאלה: מה זאת השלהבת עולה מאליה?

אנחנו צריכים להשתדל להדליק את עצמנו לחיבור. אנחנו מדליקים ומדליקים ומדליקים עד שמתחיל להידלק מעצמו. זאת אומרת שאנחנו מתחברים עד כדי כך שהחיבור שלנו כבר נותן את האור, את האש.

שאלה: מה ההבדל העקרוני בין סתם דיכאון לבין מצב הירידה?

הסיבה.

שאלה: איזה ידיעות אנחנו מקבלות ממצב הלילה?

חושך זה דבר הכרחי שעליו אנחנו בונים את היחס בינינו ובין הבורא. חושך נותן לנו הרגשה באיזה כלים דקבלה אנחנו נמצאים, על פני מה אנחנו יכולים להתחבר כדי שאז בזה שאנחנו מתחברים אפילו בחושך, אנחנו מושכים את האור מלמעלה והוא נכנס ביניינו ומתחיל להאיר.

שאלה: בשני המצבים נראה שתמיד אנחנו צריכים להיות מעל מה שאנחנו מרגישות - בירידות ובעליות. האם אנחנו צריכים להגיע למצב שתמיד נפעל במצבים האלה ביחד?

כן, עד גמר התיקון. עד שאנחנו נתקן את כל הרע לטוב, כל הניתוק לחיבור. עד גמר התיקון - העליות והירידות, שילובי המצבים האלו יהיו בנו תמיד, ואנחנו צריכים לעבוד איתם וללמוד איך אנחנו עובדים יחד.

שאלה: לשאוף להגיע לתיקון האם זה אומר שאנחנו צריכות לשאוף להרגל לחיבור מתמיד עם החברות ועם הבורא מעל כל התנודות בין המצבים של חושך ואור?

כן, אנחנו חייבים להשתדל להימשך לחיבור בינינו בכל המצבים שיהיו. ודווקא במצבים שהם לא קרובים לחיבור אנחנו צריכים להשתוקק להגיע לחיבור על פניהם, בזה אנחנו עושים תיקונים גדולים, ממש מתקנים את הנשמה כל אחד ואחד.

שאלה: לעשות נחת רוח לבורא דרך החברות זאת הצורה היחידה שקיימת או שיש דרכים אחרות לעשות לו נחת רוח?

אנחנו יכולים ליהנות לבורא רק על ידי שאנחנו מתחברים. אין יותר שום אמצעי שאנחנו נגרום לו נחת רוח. הוא שבר אותנו ולכן מחכה שאנחנו נתחבר ובזה תגיע אליו נחת רוח מאיתנו.

תלמידה: ואיך לכלול את החברות בנחת רוח הזאת? בחיים היומיומיים יש הרבה עניינים.

זה בכלל לא קשור לחכמת הקבלה. אתן צריכות לקרוא יותר ולחשוב יותר.

שאלה: האם אפשר להיתקע במצב של לילה או שהיום תמיד יופיע מעצמו?

ודאי, כתוב "לא לנצח יריב". וודאי בסופו של דבר הבורא מעלה את האדם מכל מצב ומצב. אבל כמה זמן זה ייקח ואיזה מצבים אדם יצטרך לעבור בזמן ירידה כזאת. חושב שלא כדאי לחכות. אנחנו צריכים בכל הכוח בחיבור בינינו להשתוקק לעלות מתוך הבור שבו אנו נמצאים.

שאלה: האם בזמן שאנחנו בתיקונים אנחנו בעצם לא יכולים להגיע למצב של הצדקה אלא רק בזמן החושך?

כן.

שאלה: בסוף כל מאמר יש השנה שרב"ש כתב את המאמר ויש שם למאמר מתוך משפט שנאמר במאמר. האם זה מעובד או שרב"ש נתן את השמות? אתה היית לידו. האם הוא נתן את השם וכתב את המאמר?

הוא נתן את השם למאמר ותאריך וכתב וזה הכול ממנו.

תלמידה: יש חיסרון מאוד גדול לטיש עם סיפורי רב"ש. האם יש אפשרות שפעם בכמה זמן אתה תוסיף לנו את זה? יש ממש חיסרון גדול.

אם יהיה זמן לזה, כן.

שאלה: לעמוד על המשמרת ביום ובלילה. איך אפשר לעשות את זה בעבודה הרוחנית, ביום ובלילה?

יום נקרא ש"מאיר אור". לילה נקרא "לא מאיר". אבל אנחנו צריכים לעשות את הקשר בינינו כך שאנחנו נעורר את אור החסדים ואז גם חשיכה כאורה יאיר.

שאלה: אני כל הזמן שומעת שאנחנו צריכים להתחבר לעשירייה בכל המצבים. מה זה בדיוק פעולה אקטיבית של חיבור לעשירייה, מה אני עושה בזמן כזה, אני צריכה יותר להתפלל עבור חברות, יותר להרגיש רצונות שלהם וחיבור עם הבורא?

להתחבר. להתחבר.

תלמידה: מה, פיזי? אנחנו עושות המון פעולות. אבל מה בדיוק באופן פנימי אני צריכה לעשות בפעולה של חיבור?

להשפיע זה אל זה.

שאלה: איך לעורר את הלבבות של החברות?

בדוגמה. לתת דוגמה.

שאלה: כתבתי לעצמי על הקיר "דרך הקבוצה לבורא". מה הפעולה הזאת? אני עכשיו רוצה לעשות את זה. אני מתחברת בתוכי לעשירייה, או שאני באה אליהן ומנסה להרגיש את הרצון שלהן?

דברי איתן מה צריכים לעשות. תראו מה רב"ש כותב ותנסו לממש.

שאלה: צל הבורא, כשיש לילה ויום, האם זה דבר אחד?

כן.

שאלה: האם כשאנחנו עוברים נכון את הלילה זה בונה את החיסרון האמיתי וכשאנחנו עוברים נכון את היום הוא מוליד את היראה וזו ההתקדמות שלנו?

נכון.

שאלה: בקטע הקודם נאמר שדווקא בחושך נבנה הכלי. כלומר, בחיסרון שאינו מלא. ואילו בקטע 14 כתוב שלא ניתן לבנות בניין במצב החושך בלי המילוי. אז מה ההבדל?

אנחנו צריכים ללכת למעלה מהדעת באור החסדים.

שאלה: לגבי השלהבת עולה מעליה. האם זהו מצב של גמר תיקון או שאנחנו יכולים להגיע לזה כבר בדרך?

גם לפני זה.

שאלה: אנחנו מדברים הרבה על עבודה פנימית, אבל אני עדיין רוצה להבין את המהות של ההפצה בתוך כל העבודה הפנימית שלנו. מה התפקיד של ההפצה בעבודה הפנימית ובמיוחד לגבי עליות וירידות?

הפצה היא דבר חשוב מאוד כי בלעדיה לא נגיע לתיקונים. אם אנחנו מצליחים בהפצה, אז זה מכסה את כול העבודה הרוחנית שלנו, כי אנחנו מושכים את האנשים להתקרבות לבורא, לעבודת ה'. לכן אם אנחנו עוסקים בהפצה, אז זה מכסה את הכול.

יש אנשים שיכולים להצליח יותר בהפצה, יש כאלה שיכולים להצליח יותר בריכוז בעבודה רוחנית. אבל אני ממליץ לכל אחד להשקיע ככל האפשר בהפצה, ובזה בטוח שהוא מקדם את עצמו לגמר התיקון. כי גמר התיקון הוא שכולנו נמשכים לחיבור בין כולם וזו בעצם מהות ההפצה.

שאלה: האם יש הבדל בין מצב הלילה לבין ההפרעות בדרך?

הפרעות הן הפרעות וחושך הוא חושך. חושך זה מצב שבו לא מאיר האור, והפרעה היא המצב האקטיבי, כשמגלים לאדם איפה עליו לעשות תיקונים.

שאלה: האם תפקיד במסגרת העשירייה שנעשה לטובת החברות בעשירייה גם יכול לעורר את הלב בזמן ירידה או בזמן חוסר הכרה?

ודאי. אין דבר חשוב יותר מאשר לטפל באנשים שמחוץ לנו - בעשירייה שלנו ובכלל בכל האנושות. כי בזה ודאי שאנחנו מקרבים את כולם לגמר התיקון ובטוח שאנחנו עושים נחת רוח.

שאלה: כל מה שאני עושה בקבלה אני מרגישה שזה מאוד כבד. אני לא רוצה להיות בשיעור הבוקר אבל אני בכל זאת מגיעה, הבורא מעיר אותי ואני באה. אבל זה מרגיש שאני צריכה להתגבר על כל כך הרבה דברים. מה זה המצב הזה?

אלו תיקונים. טוב מאוד שזה קשה, וכשאת מתגברת על הקושי הזה את עושה תיקון גדול. לכן טוב יותר לבקש מהבורא לא שיהיה לך קל יותר, אלא שייתן לך כוח להתגבר. לא לבקש מהבורא שיהיה לך קל יותר לקום בבוקר, להגיע לשיעור ועוד משהו לעשות, אלא לבקש ממנו שייתן כוחות להתגבר ולבצע, שהקושיות והבעיות יישארו רק שיהיה כוח להתגבר מעליהן.

שאלה: מחר תהיה לנו פגישה איתך ועם החברים מאוסטריה, גרמניה ושוויץ. מהי הכוונה הנכונה לבוא לפגישה הזאת? לא רק שנהיה שם כדי לראות אותך, אלא איך אנחנו יכולים באופן פרקטי להתחבר? כי כל פעם אני סובל כשאני שומע איך אתה מדבר על החברים בדרום אמריקה, על הלב שלהם, ולנו בגרמניה קשה. איך אתה ממליץ לנו לבוא לפגישה הזאת?

יש הבדל בין דרום אמריקה וגרמניה. אפילו אם נעשה כל מיני תיקונים על האופי, בכל זאת רואים כמה חברים יש לנו בגרמניה לעומת דרום אמריקה. צריכים עוד לעבוד על הגרמנים. זו בעיה. לכן נשתדל, יותר מזה אין לי מה להגיד, רק להשתדל.

שאלה: מה אתה רוצה לומר כסיכום לשיעור?

אנחנו צריכים פשוט להמשיך, החומר הוא טוב. תמשיכו והעיקר הוא שתשיגו את הכול בחיבור. בחיבור אפשר להשיג הכול. כל טוב.

(סוף השיעור)