שיעור צהריים 17.11.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 520, מאמרי "שמעתי", מאמר ו'. "מהו סמכין בתורה, בעבודה"

קריין: בעל הסולם, עמוד 520, "שמעתי", מאמר ו', "מהו סמכין בתורה, בעבודה".

ו. מהו סמכין בתורה, בעבודה

שמעתי תש"ד

"כשהאדם לומד תורה והוא רוצה להגיע לבחינת, שכל מעשיו יהיו בע"מ להשפיע, אז הוא צריך להשתדל, שיהיה לו תמיד "סמכין בתורה". שסמכין הוא בחינת מזונות, שהיא אהבה, ויראה, והתרוממות רוח, ורעננות, וכדומה. וכל זה הוא צריך להוציא מהתורה. כלומר, שהתורה צריכה לתת לו תולדות כאלה.

מה שאין כן כשהאדם לומד תורה ואין לו אלו התולדות, אין זה נכנס בגדר של תורה. מטעם ש"תורה", הכוונה למאור המלובש בתורה. כלומר, מה שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין", הכוונה להמאור שבה, כי המאור שבתורה מחזירו למוטב.

ועוד יש לדעת, כי התורה נחלקת לב' בחינות:

א. בחינת תורה.

ב. בחינת מצוה.

ולפי האמת אי אפשר להבין את ב' בחינות הנ"ל, מטרם שהאדם זוכה ללכת בדרכי ה', בסוד ה' ליראיו. כי בזמן שהאדם נמצא בבחינת הכנה, להכנס להיכל ה', אי אפשר להבין דרכי אמת.

אולם דוגמה אפשר לתת, שאפילו שהאדם נמצא בזמן הכנה, גם כן יכולים להבין באפס מה. והוא על דרך שאמרו חז"ל "אמר ר' יוסף, מצוה בעידנא דעסיק בה, מגנא ומצלא [מצוה, בעת שעוסק בה, מגינה ומצילה], תורה בין בעידנא דעסיק בה, ובין בעידנא דלא עסיק בה, מגנא ומצלא [תורה, בין בעת שעוסק בה ובין בעת שלא עוסק בה, מגינה ומצילה]" (סוטה כא).

והענין הוא "בעידנא דעסיק בה" פירושו, בזמן שיש לו איזה מאור, שעם המאור שהשיג הוא יכול לשמש עמה רק בזמן שעדיין המאור נמצא אצלו, שעכשיו הוא בשמחה, מטעם המאור שמאיר לו. וזה נקרא בחינת מצוה, היינו שעדיין לא זכה לבחינת תורה. אלא רק מהמאור הוא מוציא חיות דקדושה.

מה שאין כן תורה, שהוא משיג איזה דרך בעבודה, הדרך הזה שהשיג הוא יכול לשמש עמו, אפילו בזמן דלא עסיק בה. שפירושו, אפילו בזמן שאין לו המאור. וזהו מטעם, שרק ההארה נסתלק ממנו, אבל הדרך שהשיג בעבודה, זה הוא יכול לשמש, אפילו שנסתלק ממנו ההארה.

אולם יחד עם זה יש לדעת, שבחינת "מצוה בעידנא דעסיק בה", היא יותר גדולה, מבחינת "תורה שלא בעידנא דעסיק בה". כלומר ש"עידנא דעסיק בה" פירושו כנ"ל, היינו שמקבל עתה את המאור. זה נקרא "דעסיק בה", שקבל המאור שבה. לכן, מצוה, בזמן שיש לו מאור, היא יותר חשובה מתורה, בזמן שאין לו אז מאור, היינו, שאין אז חיות התורה.

הגם מצד אחד תורה חשובה, מפאת שהדרך שהשיג בתורה הוא יכול לשמש, אבל מזה שהיא בלי חיות, הנקרא מאור. ובזמן שבמצוה הוא כן מקבל חיות, הנקרא מאור. מבחינה זו מצוה יותר חשובה. לכן, כשהוא בלי חיות, הוא בבחינת רשע. מטעם שלא יכול עתה לומר, שהבורא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב. וזה נקרא שהוא נקרא רשע, מטעם שהוא מרשיע את קונו, היות שהוא מרגיש עכשיו, שאין לו שום חיות, ושאין לו במה לשמוח, שיהיה בידו להגיד, שהוא נותן עתה תודה להבורא, בזה שהוא משפיע לו טוב ועונג.

ואין לומר שהוא יגיד, שהוא מאמין, שהבורא מנהיג את השגחתו עם אחרים בבחינת טוב ומטיב. כי דרכי תורה הוא מובנת לנו בבחינת הרגשה באברים. ואם האדם לא מרגיש את הטוב ועונג, מה נותנת לו, בזה שיש לאדם אחר טוב ועונג.

ואם באמת, אם האדם היה מאמין שאצל חבירו כן מגולה את ההשגחה בבחינת טוב ומטיב, האמונה הזו היה צריך להביא לו שמחה ועונג, מזה שהוא מאמין, שהבורא מנהיג את העולם עם השגחה של טוב ועונג. ואם זה לא מביא לו חיות ושמחה, מה מועיל, בזה שאומר שלחבירו, כן הבורא משגיח עליו בהשגחה של טוב ומטיב.

כי עיקר הוא, מה שהאדם מרגיש על גופו עצמו, או שטוב לו, או שרע לו חס ושלום. ומזה שיש לחבירו טוב, זהו רק אם הוא נהנה מזה, שיש לחבירו טוב. זאת אומרת, אנו לומדים בהרגשת הגוף, לא חשוב הסיבות, רק חשוב הוא, אם הוא מרגיש שטוב לו. אז האדם אומר, שהבורא הוא טוב ומטיב. ואם חס ושלום מרגיש רע, אין הוא יכול לומר, שהבורא מתנהג עמו בבחינת טוב ומטיב.

לכן דוקא, אם הוא נהנה מזה, שיש לחבירו טוב, והוא מקבל מזה מצב רוח מרומם, והוא מקבל שמחה מזה שיש לחבירו טוב, אז הוא יכול לומר שהבורא הוא מנהיג טוב. ואם חס ושלום אין לו שמחה, אם כן הוא מרגיש שרע לו, איך הוא יכול לומר אז, שהבורא הוא טוב ומטיב.

לכן, המצב שבו נמצא האדם, ואין לו חיות ושמחה, כבר הוא נמצא במצב שאין לו אהבה לה', ושיוכל להצדיק את קונו, ויהיה בשמחה כמו שמתאים למי שיש לו זכיה, לשמש מלך גדול וחשוב.

ובכלל צריכים לדעת, כי אור העליון הוא במצב המנוחה המוחלטת, וכל התפשטות השמות הקדושים, הוא בא על ידי התחתונים. כלומר כל השמות שיש להאור עליון, הוא בא מהשגת התחתונים, היינו לפי השגותיהם, כך נקרא האור העליון.

כלומר לפי מה שהאדם משיג את האור, היינו לפי הרגשתו, בשם זה הוא מכנה אותו. ואם אין האדם מרגיש, שהבורא נותן לו משהו, איזה שם הוא יכול לתת לה', אם הוא לא מקבל ממנו כלום. אלא בזמן שהאדם מאמין בה', אז כל מצב ומצב שהאדם מרגיש, אומר שזה בא מה'. אז, לפי הרגשתו, הוא נותן שם להבורא.

זאת אומרת, אם האדם מרגיש שבמצב שבו הוא נמצא טוב לו, אז הוא אומר שהבורא נקרא טוב ומטיב, מטעם שכך הוא מרגיש, שהוא מקבל ממנו טוב. ואז האדם נקרא צדיק, מטעם שהוא מצדיק את קונו (שהוא הבורא). ואם האדם מרגיש, במצב שבו הוא נמצא, שרע לו, אז האדם לא יכול לומר, שהבורא שולח לו טוב. לכן הוא נקרא אז רשע, מטעם שהוא מרשיע את קונו. אבל בינוני, אין מציאות כזו, היינו שהאדם יאמר, הוא מרגיש במצבו, שטוב לו וגם רע לו. אלא, או טוב לו, או רע לו.

וזהו שאמרו חז"ל "לא אברי עלמא, וכו', או לרשיעי גמירי, או לצדיקי גמירי [לא נברא העולם אלא או לרשעים גמורים, או לצדיקים גמורים]" (ברכות ס"א). והוא מטעם, שאין מציאות כזאת, שהאדם ירגיש טוב ורע ביחד. ומה שחז"ל אומרים, שיש בינוני, זהו ענין שאצל הנבראים, שיש להם בחינת זמן, שייך לומר בינוני ב-ב' זמנים בזה אחר זה. כמו שאנו לומדים, שיש ענין עליות וירידות, שהם ב' זמנים. פעם הוא רשע, ופעם הוא צדיק. אבל בזמן אחד, שאדם ירגיש שרע לו וטוב לו באותו זמן, אין זה במציאות.

ובהאמור יוצא, שמה שאמרו, שתורה יותר חשובה ממצוה, זה דוקא בזמן שלא עסיק בה. היינו בזמן שאין לו חיות, אז התורה יותר חשובה ממצוה, שאין בה חיות. היות ממצוה שאין בה חיות, הוא לא יכול לקבל שום דבר. מה שאין כן מבחינת תורה על כל פנים נשאר לו דרך בעבודה, ממה שקבל בזמן שהיה עסיק בתורה. הגם שהחיות נסתלק, אבל הדרך נשאר אצלו, כנ"ל, שהוא יכול לשמש עמו. שיש זמן, שמצוה יותר חשובה מתורה, היינו בזמן שיש חיות בהמצוה ובתורה אין לו חיות.

לכן "בעידנא דלא עסיק בה" (פירוש, בזמן שלא עוסק בה) זאת אומרת, בזמן שאין לו חיות ושמחה בעבודה, אין לו עצה אחרת כי אם תפלה. אולם, בזמן התפלה הוא צריך לדעת, שהוא רשע. מטעם שאין הוא מרגיש את הטוב ועונג הנמצא בעולם. הגם שהוא עושה חשבונות, שהוא כן יכול להאמין, שהבורא נותן רק טובות, אבל לא כל המחשבות של אדם מה שהוא עושה, הם אמת בדרכי עבודה.

כי בדרכי עבודה הוא, אם המחשבה מביא לידי מעשה, היינו לידי הרגשה באברים, שהאברים ירגישו שהבורא הוא טוב ומטיב, אז האברים צריכים לקבל מזה חיות ושמחה. ואם אין לו חיות, מה מועיל לו כל החשבונות, היות שאין האברים אוהבים עתה, את הבורא, מטעם שנותן להם כל טוב.

לכן הוא צריך לדעת, שאם אין לו חיות ושמחה בעבודה, סימן הוא שהוא רשע, משום שאין לו טוב כנ"ל. וכל החשבונות אינם אמת, אם הם לא מביאים לידי מעשה, היינו לידי הרגשה באברים, שהאדם יאהב את ה', מטעם שהוא המשפיע טוב ועונג להנבראים".

שאלה: כשהילד שלי מתחיל ללכת או מתחיל לדבר, אז באופן אוטומטי נוצרת בי שמחה, ואילו את השמחה עבור החבר צריך לבקש מהבורא שהיא תגיע. מה זה נותן לבורא שנבקש שמחה עבור האחר?

אם זה כלפי הילד שלך, אז בצורה אוטומטית את מרגישה שזה ניתן לך, ואפילו עוד יותר ממה שזה ניתן לך, זה ניתן לילד. זה היחס שלנו כלפי הילדים שלנו. אבל אם אלו ילדים זרים של מישהו אחר, אז אנחנו לא מרגישים כך. כלומר היחס שלנו לילדים הוא עוד יותר מאשר היחס שלנו כלפי עצמנו, לכן כך אנחנו מתנהגים וכך אנחנו מרגישים.

תלמידה: האם זה בכלל אפשרי שהשמחה עבור החברים תגיע אלינו אוטומטית, זה יקרה בכלל?

זה יקרה. אם ירד עלינו אור הבורא, כמו עבור הילדים שלנו, אז נשמח עבור החבר כמו שאנחנו שמחים עבור הילדים שלנו ואפילו עוד יותר.

שאלה: כתוב "כי בעבודה המחשבה מביאה לידי מעשה". האם האדם מנהל את המחשבה?

בטח, אנחנו יכולים לעשות את זה. הכול תלוי במידת הקרבה שלנו לבורא.

שאלה: מה ההבדל בין תורה ומצווה בעבודה שלנו בקבוצה?

תורה היא היחס הכללי, ומצווה היא יחס פרטי. כך הייתי עונה על זה בינתיים.

שאלה: מדובר כאן על התורה, על הבורא ועל האדם, מה הקשר בין השלושה? איפה נעשים המעברים האלה בין האדם לבורא, לתורה? איך הוא משתמש בהם?

אנחנו מדברים על הבורא שהוא הכוח העליון, על האדם שהוא הכוח התחתון, והקשר ביניהם נקרא תורה שבאה מהבורא לאדם.

שאלה: מדוע פעולות האדם יותר חשובות מהחישובים או מהחשבונות שהבורא עושה עם האדם? האם הפעולות של האדם משפיעות יותר מאשר החשבון שהבורא עושה איתו?

כן. החשוב הוא מה האדם חושב, איך הוא מרגיש, איך הוא מחליט, על מה הוא מתפלל לבורא, זה חשוב, כי לפי זה הוא יתקדם הלאה.

שאלה: כתוב במאמר "ואם האדם מרגיש, במצב שבו הוא נמצא, שרע לו, אז האדם לא יכול לומר, שהבורא שולח לו טוב".

כן, כי הכול נבדק לפי הרגשת האדם. אם האדם מרגיש רע, אז הוא לא יכול להגיד שהוא מכבד את הבורא, שהוא אוהב את הבורא.

תלמיד: אז מה הוא צריך לעשות כשהוא מרגיש רע?

הוא צריך להגיע למצב שהוא ירגיש טוב בעולמו של הבורא, ואז לפי ההרגשה הטובה הזאת הוא יוכל להודות לבורא.

תלמיד: אנחנו אומרים "עיניים להם ולא יראו".

מדובר על המצבים הרעים.

תלמיד: כן, אני שואל על המצבים הרעים. כשיש מצב רע, מהי הפעולה הבאה? המצב מורגש כרע, איך עכשיו צריך להגיב?

האדם צריך לעשות כל מיני פעולות כדי לשנות את המצבים, שהוא ירגיש טוב בעולמו של הבורא. כי בטוח שעם הבורא הוא נמצא תמיד בקשר, רק הקשר יכול להיות לא טוב או טוב, ואז לפי זה האדם יכול למדוד את עצמו.

תלמיד: האם הפעולות שהוא צריך לבצע הן גם להגיד לעצמו שאין עוד מלבדו ושהוא טוב ומטיב?

זה בטוח.

תלמיד: אבל איך אפשר? כתוב פה שאם אתה מרגיש רע, אז אתה לא יכול להגיד שהוא טוב.

בסדר, אז אתה לפחות יודע את האמת, שאתה מרגיש רע בעולמו של הבורא, זאת אומרת אתה הפוך מהבורא במרחק מסוים.

שאלה: מה חשוב יותר, בקשה קבוצתית או בקשה פרטית?

קבוצתית, כמובן.

שאלה: כתוב "תורה, שהוא משיג איזה דרך בעבודה, הדרך הזה שהשיג הוא יכול לשמש עמו, אפילו בזמן דלא עסיק בה. שפירושו, אפילו בזמן שאין לו המאור. וזהו מטעם, שרק ההארה נסתלק ממנו, אבל הדרך שהשיג בעבודה, זה הוא יכול לשמש, אפילו שנסתלק ממנו ההארה". מה נשאר מהתורה כשהיא לא מאירה לאדם? מה זה "הדרך שהשיג שיכול לשמש עמו"?

הוא קשור עם הבורא על אף שהקשר הזה הוא לא פנים בפנים אלא במצבים אחרים, שזה הרבה יותר גרוע מפתיחת הבורא לאדם, אבל בכל זאת יש משהו. הכול תלוי עד כמה האדם במצב שהוא נמצא מבין שהוא קשור עם הבורא.

תלמיד: מה זה הקשר הזה שיש לאדם עם הבורא כשהבורא לא מאיר לו? איזה קשר זה?

יכול להיות שבפועל הבורא לא מאיר לו, אבל האדם בכל זאת נמצא באיזו הארה קטנה ממה שהיה לו.

תלמיד: האם תמיד יש לאדם הארה?

לא. יש כאלו מצבים שממש כל ההארה מסתלקת והאדם לא יכול לזוז מהמקום. ה' לפעמים מראה לאדם איזה מצבים באמת נמצאים ביחסים ביניהם. כך אנחנו צריכים להבין את המצב, שברגע שאנחנו רואים שהקשר שלנו עם הבורא נחלש, אז אין לנו שום דבר שאנחנו יכולים לעשות.

תלמיד: בשביל מה הבורא עושה לאדם מצבים כאלה שהוא מנתק איתו קשר?

כדי לעורר את האדם, שהאדם יבין שזה המצב האמיתי. שאין לו קשר עם הבורא והוא חייב לעורר את עצמו לקשר יותר חזק.

תלמיד: מה בכוחו של אדם לעשות כשהבורא מחשיך לו את החיים?

לתת תפילה.

שאלה: מה שנשאר לנו הוא הקשר עם החברים. איך לתקן את המצב שאני רואה שהחבר לא נהנה, אבל יש לי קשר איתו ואני מקבל זאת כאילו אני לא נהנה?

להתחבר לחבר ויחד איתו להשתדל לפנות לבורא.

תלמיד: לפעמים אני רואה שהחבר לא נהנה. האם זה החוסר שלי בקשר עם הבורא? איזה חוסר זה בדיוק?

חוסר קשר עם החבר, חוסר קשר עם הבורא, זה משהו שצריך להיות אצלנו כדאגה קבועה.

שאלה: לא חשוב כמה הרגעים קשים או מורכבים ואולי קשה בדרך, אבל בכל זאת אחר כך אתה מצדיק את הבורא כי הכול מגיע ממנו. אני לא יכול להתעצבן עליו, לכעוס עליו, אולי רגעית, אבל אחרי כמה רגעים אני כבר לא כועס. האם זה נורמלי?

הכול נכון, תמשיך.

תלמיד: כשלמדת אצל הרב"ש ועברתם על המאמר כשהבורא נמצא לנגד עיניך, איך תיארת זאת?

אני לא זוכר זאת ובכלל אי אפשר לשאול דבר כזה. אני לא יכול למסור לך, לספר לך על הקשר שלי עם הבורא כי בכך אני אקלקל לך את הדרך.

שאלה: איך אפשר להגדיר את המצב שבו אדם מרגיש רע ברגשות שלו, אבל הוא מנסה להצדיק את הבורא כמיטב יכולתו למעלה מהדעת ולהתגבר על הרגשות הרעים האלה? האם זה אחד מהמצבים שעליהם מדובר במאמר?

כן, במאמר מדובר בעצם על כל המצבים, מגילוי הבורא ועד הסתר הבורא, שזה גילוי כפול ורגיל והסתר רגיל וכפול. הכול נמצא ביחסים בין האדם לבורא. עלינו להתקשר לבורא ולהתייחס אליו כך שהוא נמצא איתנו באמונה שלמה.

שאלה: למדנו מאמר שבו היה כתוב שאסור לקבל את כל מה שהבורא נותן ולהסכים עם זה, אלא עלינו להצטער שאנחנו לא נמצאים בשלמות. עכשיו אנחנו לומדים את המאמר הזה. איך אנחנו צריכים להצטער כדי שזה יהיה כברכה, שמתוך מצב הרשע נגיע למצב של צדיק?

עלינו ללמוד איך להצדיק את הבורא בכל המצבים שלנו ולהשתוקק לחיבור השלם איתו.

תלמידה: על מה אני צריכה להצטער?

את מצטערת על כך שאת עדיין לא נמצאת עכשיו במצב הזה.

שאלה: האם בעבודה שלנו תורה זו כוונה ללא פעולה ומצווה זו פעולה, כלומר עבודה בעל מנת להשפיע?

בינתיים את יכולה להסתכל על זה כך.

שאלה: האם מבחינת בני האדם מצווה ותורה הן שני סוגים של אורות?

כן.

תלמיד: האם כשאנחנו מתפללים אנחנו צריכים לחשוב לפעמים בכיוון זה ולפעמים בכיוון זה?

כן.

תלמיד: איך אני צריך לכוון את עצמי לכך?

אני לא יכול להסביר לך עכשיו.

שאלה: במאמר כתוב, שהאדם מרגיש באבריו האם טוב לו או רע לו, הוא מרגיש תענוג או ייסורים. על איזה אברים מדובר אם הגוף הוא הרצון לקבל?

על הרצונות של האדם.

שאלה: כמה חשוב שהתורה תהיה אור מלמעלה והמצוות יהיו אור מלמטה כלפי מעלה?

זה מסתדר בעצמו, אנחנו לא צריכים לדאוג לכך.

שאלה: כשאנחנו אומרים שאנחנו עוסקים בתורה, אנחנו מתכוונים לעבודה שלנו בחכמת הקבלה. תורה שאנשים דתיים עוסקים בה, האם גם הם מקווים שהבורא יתגלה?

הם לא חושבים על זה, אין להם מטרה כזאת.

שאלה: מה הם החשבונות הנכונים שהאדם צריך לעשות בעבודה הפנימית?

החשבון הראשון הוא האם הוא לא מתנתק מהבורא.

תלמידה: האם כשאני רואה את החברות, אז גם אני צריכה לעשות את אותם החשבונות על הקשר איתן?

כן, אפילו שאת לא רואה אותן.

שאלה: לאחר שהבורא מתגלה לאדם כאין עוד מלבדו וטוב ומיטיב, האם יכולים להגיע לאדם מצבים שבהם הוא לא יכול להצדיק את הבורא ולהגיד שהוא טוב?

על כך נאמר "אל תאמין בעצמך עד יום מותך"¹. משמע, מות האגו. כל עוד האגו לא מת בך, אתה לא יכול להיות בטוח שלא יחזרו אליך המצבים האגואיסטים הנוראים ביותר.

תלמיד: האם באמת אפשר לשכוח על כזה גילוי גדול כמו אין עוד מלבדו טוב ומיטיב?

כן, הבורא עושה הכול.

תלמיד: אני רוצה קודם כל להיות בהודיה מאוד גדולה לקבוצת גרמניה שאירחה אותנו ואנחנו מרגישים פה כמו בבית, זו זכות מאוד גדולה שמראה על הגדלות של כל החברים בכל הכלי העולמי.

אל תשכחו את זה.

שאלה: הקשר בינינו מאוד הדוק, חם ואוהב. אני רוצה לחזק את התחושה שלי בין המצווה לבין העיסוק בתורה. התחושה ביום יום היא שהמצווה נותנת לנו את האיזון הנכון ביחס לבורא, בעיסוק בתורה, כי המצווה כל הזמן מאפשרת לנו, אפילו במצב הירוד ביותר, לבוא, להתגבר, לעשות את כל המאמצים ולהתקרב עוד ועוד לחברים ולבורא. האם זו תחושה נכונה?

כן. העיקר להמשיך.

שאלה: אם אני מודה לבורא לא באותו רגע, אלא אחרי זמן מה נופל לי האסימון כמה טוב הוא עשה לי ואני מודה לו?

בסדר גמור.

שאלה: האם אפשר להגיד שמצווה היא היחס לקבוצה?

גם כן.

שאלה: בן אדם צריך לחפש להיות מאושר בעולמו של הקדוש ברוך הוא. אני מבין שאם הוא לא מאושר, אז הסבל שלו מניע אותו. אבל אם הוא מגיע למצב שהוא מאושר בעולמו של הקדוש ברוך הוא, האם זה לא מצב שהוא פתאום נופל לחוסר מעש? אין מה שיזיז אותו, טוב לו, הוא יושב על הכיסא ולא זז.

זו בעיה. הוא צריך להיות קשור לחברים שהם יעזרו לו לצאת מהמקום. הוא יהיה קשור לחסרונות ולבעיות שלהם וזה ינענע אותו, אחרת הוא בעצמו יירדם.

תלמיד: צריך שתהיה מידה של סבל, חסרונות, כמו הזקן שמחפש חסרונות באדמה.

במקרה הטוב, כן.

שאלה: כתוב שאם לחברו טוב, אז הוא מקבל מזה מצב רוח מרומם ושמחה. האם אנחנו יכולים למדוד התקרבות לבורא בזה שרוצים ומבקשים שלחברו יהיה כל הזמן טוב?

כן.

שאלה: מצד הבורא תמיד יש קשר אלינו. איך אנחנו יכולים להעביר את הקשר השלילי שיש לנו עם הבורא לקשר טוב?

רק דרך קשר עם החברות.

שאלה: איך אני יכולה להצדיק את הבורא בלי להבין את ההיגיון שלו?

את לא מסוגלת להבין את ההיגיון של הבורא. את צריכה לקבל את זה כמו שזה.

תלמידה: האם הדרך שבה הבורא מוביל אותנו היא דרך חינוכית, הוא מחנך אותנו?

הוא מחנך אותך אבל לא כדי שתביני את הפעולות שלו, אלא שתקבלי את הפעולות שלו למעלה מהדעת.

תלמידה: אז איך אפשר להצדיק?

בצורה כזאת דווקא להצדיק.

שאלה: אם אני מרגישה רגשות של עצב גם במצבים הכי שמחים בעבודה, איך אני יכולה להמיר את הרגשות האלה לחיבור עם הבורא? איך להתעלות מעל זה?

בדיוק כמו שאמרת, להיות למעלה מזה. אף על פי שאת מה שאני מרגיש אני מקבל מהבורא, עם זאת אני משתדל כל הזמן להיות קרוב אליו יותר ויותר.

שאלה: כשמכינים סדנה, מתקשרים לחברה שמרגישה שהיא צריכה תמיכה, עם איזו כוונה לתת כמה שיותר חום וליהנות לחברות, האם אפשר לומר שבעצם זה קיום של המצווה "ואהבת לרעך"?

בינתיים אפשר ואחרי זה את תראי עד כמה זה מתקיים או לא.

שאלה: אם יש חיסרון ואנחנו מעלים תפילה, זה תמיד מנקודת הרשע, אם אני מבינה נכון?

לא, יכול להיות גם לא ממצב של רשע. יכול להיות מתוך זה שטוב לך בעולמו של הבורא ואת רוצה להודות לו.

תלמידה: אבל אז זה יהיה ממצב הצדיק, נכון?

כן.

שאלה: איך להחזיק את כוח החיים בעשירייה כל הזמן?

יחד אתן יכולות לעשות את זה ותרגישו את עצמכן כמתרוממות בכדור פורח.

שאלה: אם אתה מרגיש את החבר שטוב לו, אז אתה נהנה מזה.

כן.

תלמיד: איך קורה לו המצב הזה, שאם הוא מרגיש את החבר הוא נהנה?

כי זה חבר שלו. זה חבר שלי, אנחנו יחד מגיעים למטרת הבריאה. במטרת הבריאה אנחנו מתחברים ללא שום הבדל בינינו, כמו שתי טיפות מים אנחנו הופכים לטיפה אחת, וודאי שבתהליך הזה אני לא מתאר לעצמי שמה שאני מרגיש הוא לא, אלא אנחנו שנינו יחד.

תלמיד: האם הבנתי, פה הוא אומר שהוא בעצמו לא מרגיש טוב אבל הוא מרגיש שהחבר שלו מרגיש טוב ומזה הוא מרגיש טוב.

כן, על זה אנחנו כבר קראנו לא פעם.

תלמיד: אז ההיפוך הזה, המצב הזה שהוא בעצמו לא מרגיש טוב אבל נהנה מזה שהחבר שלו מרגיש טוב, למה שכזה דבר יקרה לאדם?

זה הבורא עושה וזה דבר מאוד מיוחד. רק תבין עד כמה שהדברים האלה הם ממש מיוחדים, שאף על פי שבכלים שלו הוא מרגיש איזו מידה של חוסר תענוג, בגלל שלחבר יש תענוג הוא נכלל עם החבר. לא כדי להרגיש טוב אלא בגלל שהוא פשוט הולך יחד עימו, ומזה מתמלא.

תלמיד: והיכולת היא להרגיש את החבר, אפילו בלי ליהנות מזה?

כן, ודאי שבלי ליהנות מזה.

תלמיד: איך נפתח לאדם כזה דבר?

מזה שכל הזמן רוצה להתחבר עימו. בסופו של דבר הבורא פועל באור העליון והאדם מרגיש שהוא נכלל מהחברים.

תלמיד: מה זה נקרא שהוא מרגיש את החבר?

אני לא יכול להעביר לך את זה. זאת אומרת הוא מרגיש שמתחבר עם שמחת חברו ומצטער בצרת חברו כמו שאנחנו למדנו. בכאלו מצבים, דרך כאלו מצבים הוא מגיע למצב שפשוט החיים שלו נמצאים כביכול בתוך החבר.

שאלה: שמעתי ממך שעלינו לא להבין את פעולות הבורא אלא לקבל אותן. אני תמיד מנסה לבדוק מה עשיתי נכון, מה לא עשיתי נכון, איפה הייתי מנותקת מהבורא. לא צריך לעשות את החשבונות?

למה לא צריך? אבל זה לא העיקר. העיקר זה לקבל ולהצדיק את מה שהבורא שולח לנו.

תלמידה: צריך להבין את הפעולות של הבורא?

להבין?

תלמידה: בשביל מה? איזו טעות עשית שהבורא עכשיו הוריד אותך?

את יכולה לבקש מהבורא. האם תקבלי תשובה או לא, זה כבר תלוי בו ולא בך.

שאלה: עכשיו כמה ימים שאנחנו שומעים תע"ס ביחד. בהתחלה הייתי שומעת תע"ס לא הרגשתי טוב אבל עכשיו כשאני שומעת תע"ס, כאילו מישהו מלטף את הנשמה וזה עושה לי רוגע. רציתי לדעת, מה התע"ס יכול לשנות בתוך הבן אדם, כששומעים, אפילו שלא מבינים את התע"ס?

אפילו כששומעים ולא מבינים גם זה עושה ריפוי לנשמה.

תלמידה: מבינים שצריכים להשתדל להבין את התע"ס.

בסדר. תשתדלו.

שאלה: במאמר כתוב שצריך להצדיק ולהודות. וכשאני יודעת את זה, לפעמים יש הרגשה שמתחילים להרגיש את זה. לא באמת להרגיש, אלא סוג של לרמות את עצמי שאת מצדיקה וכאילו את נמצאת במצב הזה כדי לברוח מהעבודה. זה כמו כדור הרגעה כזה שלא מרפא את המחלה, אלא רק משכך כאב. אתה מבין שזה טוב להיות במצב הזה. אז איך לבדוק את עצמי שאני לא מרמה את עצמי, אלא לבקש על המצב של הצדקה והודיה?

ההשתוקקויות האלה יתעוררו בך, אבל עוד לא היום. ואז את תביני טוב יותר מה באמת היית רוצה לשנות בך. בינתיים זה עדיין קצת מוקדם.

שאלה: כשאנחנו נמצאים במצב הירידה, מרגישים אדישות של החברות, אז אנחנו צריכים להצטער על זה שאנחנו לא יכולים להצדיק את הבורא ואת החברות, ואז נולדת התפילה?

כן. זה בראש ובראשונה.

שאלה: נאמר בניתי לעצמי מודל של יחסים עם הבורא, וכל עוד אני עוד לא מרגיש את הבורא, העשירייה זה המדד לפעולה הנכונה או לא נכונה שלי בה?

כן.

תלמיד: אז אנחנו בעבודה שלנו עולים מעל לעולם הגשמי הרגיל הזה, ואם אנחנו עולים מעל לעבודה שלנו, אז בעשירייה כאילו נפתח כמו עולם חדש. מה לעשות אתו?

שיתגלה. מה קרה? בטח. אתה אל תדאג, ברגע שהעולם הזה יתגלה, ייפתח העולם הבא, כלומר במדרגה עליונה יותר, אז אתה תבין מה אתה צריך לעשות אתו. ילמדו אותך.

תלמיד: כלומר יוצא שכרגע הוא עוד לא יוצא מתוך נחיצות.

האם אתה הופעת בעולם הזה בעצמך, או בעזרת ההורים שלך?

תלמיד: הם עזרו לי.

זה לא שהם עשו אותך, הם רק עזרו לך, יפה. אז אותו דבר יהיה גם בעולם הרוחני, אין לך מה לדאוג, תקבל את הכול בזמנו.

תלמיד: היחסים עם החברים מורגשים בעשירייה, שם יש רבדים אחרים, לא כמו בעולם הזה.

לא, יש. תתאר לעצמך ילד שמתפתח בעצמו או שמתפתח באיזו חברה קטנה, טובה, חמה. יש הבדל.

שאלה: האם נכון לומר שתורה היא כל האור שאנחנו יכולים לקבל?

כן.

תלמידה: האם מצווה היא בניית כלי השפעה לקבלה נכונה של אור הבורא?

כן.

שאלה: במאמר כתוב שתורה היא הכלי שבו מתלבש האור העליון. החיבור בינינו בעשירייה, הלימוד שלנו, האם זה המאמץ שלנו להשיג את האור העליון?

כן.

שאלה: אם צריך להצדיק את הבורא מעל לדעת, אז איפה נכנס השכל במצב הזה?

השכל נחוץ רק כדי לדחוף אותנו לקבל את המציאות למעלה מהדעת. אני בעזרת השכל רוצה לבטל את השכל שלי ולקבל את המציאות כמו שהיא.

תלמידה: אז השכל זה הדעת ואנחנו עובדים מעל לדעת.

כן.

תלמידה: השמחה מולידה הודיה והייסורים מולידים תפילה. ואנחנו אומרים "אל תאמין בעצמך עד יום מותך".

הכול נכון.

שאלה: השבוע התחלנו ללמוד בערב תע"ס. עשינו בעשירייה סדנת הכנה לקראת הלימוד, וגילינו שיש לנו דחייה גדולה מאוד מלימוד התע"ס והתגברות גדולה לצורך הלימוד. האם עצם ההתגברות כבר מושכת מאור מחזיר למוטב?

נכון. אני דווקא שמח לשמוע שקשה לכם.

שאלה: הבורא נתן את התורה לעם ישראל. למה הוא פתח את הדרך אליו רק למקובלים? האם זה עניין של שורש הנשמה או בחירה של הבורא באנשים ספציפיים?

הבורא עשה הכול כדי שמי שירצה יוכל להתקרב אליו. אם אנחנו עכשיו עדיין לא מבינים את זה, אז בסופו של דבר נבין שאין כאן שום העדפה של אדם אחד על פני אחר, גברים על פני נשים, עם אחד על פני עם אחר, בשום אופן ובשום דרך. אחרת זאת לא הייתה תורה אלא איזה משהו מומצא על ידי בני האדם. תאמיני לי, שככל שתגלי יותר את הבריאה בכללות, את מה שברא הבורא, כך תיווכחי לדעת שאין שום העדפות, הכול תלוי אך ורק באדם.

בהצלחה לכם בהתקרבות לבורא, ושתיווכחו לדעת שהוא מתייחס לכולם בצורה שווה לחלוטין. האדם מתקרב רק בהתאם למאמצים שלו.

(סוף השיעור)

---

1. "הלל אומר, אל תפרוש מן הציבור, ואל תאמין בעצמך עד יום מותך, ואל תדון את חברך עד שתגיע למקומו, ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע וסופו להישמע." (מסכת אבות, פרק ב’, ה’)↩