שיעור בוקר 05.12.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "השלום בעולם", עמ' 459

קריין: "כתבי בעל הסולם" עמ' 459, מאמר "השלום בעולם".

השלום בעולם

עיונים ובקורת בשאלות הגורמים להעדר שלום, הצעות מתקני עולם,

והעמדתן במבחן המציאות. - התבוננות ב"טוב" הנשען על

"חסד ואמת צדק ושלום" כנרמז בספר תהילים.

רואים שהכותרת היא מאוד אקטואלית לזמננו במיוחד.

"חסד ואמת נפגשו. צדק ושלום נשקו,

אמת מארץ תצמח, וצדק משמים נשקף,

גם ה' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה."(תהילים פ"ה)

כל דבר מוערך לא לפי שהוא נראה ברגע מסויים - אלא במדת התפתחותו

"כל דבר שישנו במציאות, הן טוב והן רע, ואפילו היותר רע ומזיק שבעולם - יש לו זכות קיום, ואסור להשחיתו ולבערו כליל מן העולם - - - אלא שמוטל עלינו רק לתקנו, ולהביאו למוטב.

כי התבוננות כלשהי במלאכת הבריאה, דיה, להשכילנו על גודל שלימות פועלה ויוצרה. ולכן, עלינו להבין להזהר מלהטיל דופי בשום פרט מהבריאה, ולומר שהוא מיותר, ואין בו צורך. שבזה יש ח"ו משום הוצאת שם רע על פועלה.

אמנם, דבר זה ידוע לכל, שהבורא ית' לא השלים את הבריאה, בעת שבראה, וכן אנו רואים בכל פינה במציאות שלפנינו, הן בכלל, והן בפרט - היא נתונה תחת חוקים של התפתחות הדרגתית, החל משלב ההעדר, עד גמר גידולו. ומסיבה זו, כאשר אנו טועמים טעם מר בפרי בתחילת גידולו, אין הדבר נידון אצלנו כמציאת מום ודופי בפרי. משום שכולנו יודעים את הסיבה, והיא, שהפרי עדיין לא גמר תהליך ההתפתחות בשלמותו.

וכן ביתר הפרטים של המציאות: כאשר איזה פרט נראה לנו רע ומזיק, הנה אין זה אלא עדות עצמית של אותו הפרט, שהוא עדיין שרוי בשלב מעבר, בתהליך ההתפתחות שלו. לכן אין לנו להחליט כי רע הוא, ואין להטיל בו דופי, כי לא מחכמה היא."

מכאן ברור לנו שאנחנו נמצאים בעולם שיש בו שלמות והשלמות הזאת מתגלה כלפינו רק בצורות שונות עד שאנחנו נוכל להכיר, להשכיל שזו באמת שלמות וכל הפגם שאנחנו יכולים להגיד על הבריאה הוא מפני שאנחנו לא מבינים, לא רואים, לא מרגישים ולא משיגים את התמונה השלמה. ולכן עלינו לתקן את עצמנו עד שנפתח עיניים לכל המציאות מתחילתה ועד סופה ואז בטוח שלא נשלול אף חלק ממנה.

קריין: כותרת :חולשתם של "מתקני עולם"

חולשתם של "מתקני עולם"

"ומכאן המפתח להבנת החולשה של מתקני עולם שקמו בדורותיהם, - כי הם ראו את האדם בדמות מכונה שאינה פועלת כראוי, וצריכה תיקון. דהיינו, להסיר ממנה את החלקים המקולקלים, ולהחליפם באחרים מתוקנים.

כי כן כל מגמתם של מתקני עולם הללו לבער כל רע וכל מזיק שבמין האדם - - - ואמת היא, שלולא הבורא ית' עמד לנגדם, ודאי שהיו כבר מספיקים מזמן לנפות את האדם כבכברה, ולהותיר בו רק טוב ומועיל בלבד." לפי דעתם, וודאי שאחר כך גילו עד כמה הם טעו ועשו נזק. כל ההתערבות שלנו בבריאה היא אך ורק לעשות נזק, לגרום נזק. אמנם לא חושבים על זה אבל כך זה נעשה. ולכן רק כשאנחנו באמת מתקנים את עצמנו, במידה הזאת שמתקנים את עצמנו מותר לנו להיכנס ולשנות משהו, להוסיף משהו כי אז אנחנו מוסיפים רק דברים טובים. זאת אומרת, אנחנו מגלים שאותם החלקים שראינו אותם כדורשים תיקון הם כבר נמצאים בתיקון עוד לפנינו, כלומר במידה שאנחנו מתקנים את עצמנו אנחנו רואים את כולם באותה מידת התיקון.

"אלא, מתוך שהבורא ית' שומר על כל הפרטים שבבריאה שלו בהקפדה יתרה, ואינו מרשה למישהו להשחית שום דבר שברשותו - אלא רק להחזירו ולהפכו למוטב בלבד, כדברינו לעיל, - לפיכך: כל המתקנים מהמין האמור - יתמו מהארץ, והמדות הרעות שבעולם - לא יתמו מהארץ. והם מתקיימים ומונים את מספר המדרגות של התפתחות המחויבים עוד לעבור עליהם - עד שיבואו לגמר בישולם.

אשר אז, אותם המדות הרעות בעצמן מתהפכות, ונעשות למדות טובות ומועילות, כמו שחשב עליהם הבורא ית', מראש. בדומה לפרי היושב על ענפי העץ, ומחכה ומונה את הימים והחדשים המחויבים עוד לעבור עליו, עד שיגמר בישולו, שאז יתגלה טעמו ומתיקותו לכל אדם."

שאלה: מה הקושי לברר מה רע ומה מועיל?

כי השכל והלב שלך ישלטו, ימדדו, יכוונו את הכול לכיוון מה שהם, "כל הפוסל במומו פוסל". אז איך אתה יכול לראות באמת מומים בבריאה ושהם באמת מומים ולא שאתה רואה את המומים בגלל שהמומים הם בך.

אנחנו גם לומדים מה זו תפיסת המציאות, שאתה רואה את המציאות שאתה נמצא בה כאילו מחוץ לך, אז איך אפשר בכלל לגשת למשהו ולתת לו צביון זה טוב, רע, או לתת נקודות לכל דבר לפי כמה הוא מקולקל או מתוקן, אי אפשר.

במידה שהאדם מתקן את עצמו ויודע עד איזו רמה הוא תיקן את עצמו, עד הרמה הזאת הוא יכול גם להסתכל על המציאות ולהגיד זה טוב או לא, אבל במידה שמתקן את עצמו הוא רואה שהמציאות היא מתוקנת ובכלל מראש היא נמצאת במצב הנכון. אין לנו מה לתקן חוץ מעצמנו לכן "כל הפוסל במומו פוסל" ואנחנו רואים שהעולם כולו רע, מקולקל והכול מצביע על הקלקולים הפנימיים שלנו, ולא על הקלקולים שבנו אלא על קלקול על קלקול, שכך אנחנו רואים את עצמנו ואת הראייה הזאת אנחנו מעבירים למה שנמצא מחוץ לנו.

תבין איזו טעות קורית כאן, שבמקום לתקן את עצמנו אנחנו רוצים לתקן ולכופף כל מה שמחוץ לנו, כל אחד רוצה לתקן את העולם. ומה אומרים המקובלים? יש מה לתקן, רק את היחס בינינו, שום דבר חוץ מזה. אל תיגע בשום דבר, במידה שתתקן רק את עצמך אז אתה תראה עולם מתוקן. וככל שאתה מתרחק מתיקון עצמך ומעביר את זה לתיקון העולם שזה בדיוק המעבר מהעבודה הפנימית הרוחנית לעבודה החיצונית הגשמית אגואיסטית כך אתה מקלקל.

שאלה: לא כל כך ברורה הגישה של המקובלים בעצמם, האם גם הם אומרים שצריך לעשות פעולות מחוץ לאדם או שצריך רק תיקון היחס וחוץ מזה כלום?

רק תיקון היחס. לפי הקבלה אתה יכול לשבת תחת העץ כמו רבי עקיבא וללמוד ולא לעשות כלום חוץ ממה שאתה צריך "פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן" וזהו, מספיק לך. וכל היתר זה תיקון פנימי.

תלמיד: אז מה הן כל הגישות של "אם אין אני לי מי לי", "ניתן לרופא רשות לרפא", "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות"?

הכול כלפי התיקון הפנימי של האדם. אתה לא נולדת כדי לתקן את העולם, אתה נולדת כדי לתקן את עצמך עד שאתה תראה את עצמך ואת העולם בצורה מתוקנת.

תלמיד: ומבחוץ לא נדרשות מהאדם שום פעולות?

כלום, שום דבר. מתגלה רצון לקבל בכל מיני צורות פנימיות וחיצוניות אבל התיקון הוא תמיד מבפנים.

שאלה: הבנתי את ההסבר שנתת עכשיו אבל בעל הסולם נותן כאן איזשהו הסבר נוסף שכל מה שאנחנו רואים זה פרטים שנמצאים בתהליך התפתחות ללא קשר אלי כביכול.

ההתפתחות היא רק בתוך בני האדם שזה החלק שמתפתח ובמידה שהוא מתפתח הוא רואה את העולם מתפתח וההתפתחות הזאת היא התפתחות אגואיסטית מדור לדור.

תלמיד: איך אפשר להקים בעצם מערכות משפט, מערכות חינוך אם אדם לא יכול להעיד על שום דבר כי הוא צופה בקלקולים של עצמו?

מערכות חינוך, זה מה שאנחנו צריכים. ואם מערכות החינוך האלה יהיו נכונות, לכל הגילאים, לכל סוגי האוכלוסיה, אז אחריהן אתה תוכל להקים את כל המערכות האחרות בצורה נכונה.

שאלה: בעל הסולם כותב שאותן תכונות רעות יתהפכו ויהפכו לטובות ומועילות. מה הכוונה שהתכונות הרעות יבשילו ויהפכו לטובות?

אנחנו נצטרך לתקן אותן. אנחנו צריכים לתקן אותן במה שניתן לנו לראות ולתקן ועל ידי זה אפילו כל הדברים האחרים שאנחנו לא יכולים לזהות, גם יתוקנו. כי אנחנו נמצאים במערכת אחת, חלק מהמערכת מתגלה לנו וניתן לנו לשינוי מעצמינו, מהיחס שלנו כלפיו, על מנת להשפיע, וחלק מהמערכת מתגלה בצורות אחרות שאנחנו לא יכולים להשפיע עליהן, אבל מספיק לנו מה שמגולה. אם אנחנו מתייחסים נכון למה שמגולה אז היחס שלנו כלפי כל חלקי המציאות גם מיתקן.

שאלה: בעל הסולם אומר "ומחכה ומונה את הימים והחדשים המחויבים עוד לעבור עליו, עד שיגמר בישולו". מה הכוונה "שיגמר בישולו", מבשלים אותנו על האש?

כן, אתה לא מרגיש?

תלמיד: מה זאת אומרת ייגמר בישולו? לא להתערב בעבודת הבורא?

לא להתערב, אנחנו צריכים רק לתקן את עצמנו והתיקון שלנו הוא דווקא שאנחנו לא מתערבים אלא מצטרפים, מסכימים, זאת העבודה שלנו. אין לנו מה לתקן אלא לתקן את היחס שלנו, את ההסתכלות שלנו.

אנחנו לא מיועדים לתקן עולם, בעל הסולם צוחק מאלו שחושבים שהם באו לתקן עולם. אנחנו מיועדים רק לתקן את עצמינו, את החברה האנושית בלבד. ולכן אין לאנושות פתרון לשום דבר אלא רק לתקן את עצמה. כלום מחוץ לה, כלום מחוץ לאדם. ולכן מי שמתקן משהו מחוץ לאדם זה נקרא "מתקני עולם" והם גורמים לעולם נזק גדול מאוד כי נצטרך לפי זה עוד לחזור ולתקן את האדם.

תלמיד: מי אלה מתקני העולם?

מתקני עולם הם אלה שחושבים שהם צריכים לתקן משהו חוץ מעצמם.

תלמיד: ויש כאלה הרבה.

כולם. ולכן אנחנו צריכים להסביר מה הפתרון ליציאה מכל המשברים, ורק עכשיו אנחנו מתחילים להיכנס לתוך המשברים האמיתיים, כי העולם נעשה עגול וכבר עברנו את כל התקופה של ההתפתחות הטכנולוגית, החברתית, אנחנו כבר לא צריכים להתפתח יותר, לכן אין לנו לאן להתפתח יותר חוץ מלתקן את האדם עצמו ומתוך האדם להגיע לתיקון החברה.

זה מה שיש עכשיו לפנינו ולכן האנושות נכנסת באמת לתקופה מאוד מאוד לא פשוטה. ואפשר להגיד, לפי מה שלמדנו מהמאמר הקודם, שהתקופה הזו היא מצרים, שאנחנו נרגיש עד כמה אנחנו לא יכולים להתפטר מיצר הרע שלנו, מהאגו שלנו, כמה אנחנו חייבים בכל זאת לעשות את זה וכן הלאה. אנחנו נלמד את זה עכשיו על בשרינו.

תלמיד: תמיד יהיו מתקני עולם שמנסים לתקן את העולם.

נצטרך לתקן אותם, אין מה לעשות. מה זה לתקן? ללמוד יחד עד שכל אחד ואחד יבין מה התרומה שלו לתיקון העולם, שהיא בזה שמתקן את עצמו.

שאלה: מה ההבדל בין ההפצה שאנחנו עושים בעולם לבין אלו שרוצים לתקן את העולם?

אנחנו צריכים להגיע למצב, בעל הסולם כותב על זה בהרבה מאמרים, שנביא את הידיעה על תכנית הבריאה, תכלית הבריאה, לכולם, אחרת אנחנו לא נגיע לגמר תיקון. כי לכל אחד ואחד באשר הוא אדם יש בחירה חופשית במשהו ופעולה חופשית במשהו ולכן כל אחד ואחד חייב במשהו לדעת איפה אנחנו חיים, על ידי מה מנהלים ואיך אנחנו צריכים לנהל את התיקון שלנו.

אחרת אתה לא תוכל להביא לתיקון את אותו מבנה שנקרא "אדם" שכלול מכל הנשמות. אתה תצטרך להסביר לכל בני האדם מה תפקידם ובמה הם צריכים להתכלל, להתחבר ולהיתקן כדי לדאוג שהמערכת הזאת שנקראת "אדם" היא תקום מהשבירה ותפעל בדיוק מול הבורא עד שתגיע לדבקות.

שאלה: אם צריך לתקן רק את עצמי אז למה צריך הפצה?

אחרת איך אנחנו נגרום לתיקון? בעל הסולם ורב"ש כותבים על זה בהמון מקומות, ואנחנו רואים גם מה הם עשו. בשביל מה המקובלים טרחו? אתה קיבלת את הידיעה הזאת, תתקן את עצמך וזהו. לא, אנחנו צריכים לדאוג שכל המערכת תהיה מתוקנת, שכמו שאנחנו פועלים מתוך העשירייה שלנו, שכל האנושות תגיע למבנה של עשירייה, עשירייה אחת.

תלמיד: אבל שמעתי קודם שאמרת שאפשר כמו רבי עקיבא לשבת מתחת לעץ ולתקן רק את עצמו.

כן, גם זה נכון, שאפשר כך לתקן את עצמו כל עוד הוא לא רואה שתיקון העולם בכל זאת תלוי גם בהפצה וגם בזה שאיש את רעהו יעזרו, כפי שכותב רב"ש. רבי עקיבא גם לא ישב תחת עץ אחד, הוא ישב עם תלמידיו, הוא הקים המון תלמידים. כל התורה שלנו, כל מה שיש לנו זה מרבי עקיבא. גם שיטת הקבלה עצמה, עד כמה היא התפתחה על ידו, אנחנו פעם נלמד את זה.

תלמיד: ללמוד ולהקים תלמידים זה גם הפצה?

כן, אתה בזה מלמד את האנשים איך לתקן את עצמם כדי לגרום לתיקון העולם. אלא מה אתה צריך ללמד אותם, איך יתפרנסו? הם יתפרנסו, הם ימצאו משהו להתפרנס ממנו, כך העולם לא היה מתקדם בקצב כזה של בניית כל מיני שטויות כדי למלא את החיים שלנו, היינו חיים בצורה אחרת. אבל מתוקנת, לא כמו בימי הביניים באירופה וכן הלאה. זה ברור.

שאלה: בעל הסולם כותב כאן שהתכונות הרעות משתנות מעצמן והופכות לטובות ומועילות כפי שהבורא חשב עליהן מלכתחילה. מה זה אומר שהבורא חשב על אותן תכונות רעות כטובות ומועילות מלכתחילה?

הכול מתגלגל ממצב השלמות לבלתי שלם אלינו כדי שעל ידי המחשבה והרצון שלנו נוכל להחזיר את כל המצב השבור למצב המתוקן.

תלמיד: לעומת זאת אנחנו מדברים על כך שאנחנו לא מתקנים שום דבר, שהתכונות האלה מיתקנות בעצמן.

לא, שום דבר לא יכול להיתקן אלא רק בהקדם העלאת מ"ן משלנו. אנחנו חייבים לדרוש את התיקון, לא לתקן אלא לבקש את התיקון.

שאלה: בעל הסולם כותב "שהבורא ית' שומר על כל הפרטים שבבריאה שלו בהקפדה יתרה, ואינו מרשה למישהו להשחית שום דבר שברשותו" וכולי, על איזה פרטים הבורא שומר ולא מאפשר להשחית?

על כל הפרטים שאתה יכול להגיד עליהם שהם לא חשובים וחבל שהם נמצאים, שאתה יכול לבוא אליהם ולהשתדל להשמיד.

תלמיד: אבל קודם אמרת שמתקני עולם גורמים נזק ואחרי זה נצטרך עוד לתקן את מה שהם מקלקלים.

אז מה? אבל הגישה עצמה היא גישה פסולה.

תלמיד: אני שואל אם לבני אדם יש אפשרות לקלקל דברים בעולם או שאין להם אפשרות?

יש אפשרות לקלקל דברים בעולם במידה שניתן לנו לפי הדרגה שלנו ואנחנו נצטרך אחר כך "לחזור בתשובה".

שאלה: נניח עכשיו יש את וירוס הקורונה וכל העולם מנסה לחסל אותו, האם אנחנו צריכים איכשהו להתייחס אליו אחרת ולא לחסל אותו?

האמת שאת כל הקלקולים שמתגלים אנחנו יכולים לתקן רק על ידי החיבור שלנו. אם היינו יודעים לעשות את זה, אם היינו מלומדים בזה, אז היינו פשוט עוד יותר מתחברים מפני שהתגלה איזשהו מקור נזק חדש שמראה לנו איפה חסר לנו חיבור, והיינו מתחברים ואז הווירוס או משהו אחר היה נעלם.

שאלה: איך התיקון הפנימי שלנו משפיע על התיקון של האנושות כולה?

אנחנו החלק המרכזי של האנושות כי אנחנו מקושרים עם הכוח העליון ועם האנושות כולה ולכן אנחנו מסודרים במערכת הזאת כמעבר, מעבר שנמצא בין הבורא לבין כל מיליארדי הנבראים ואנחנו צריכים להבין שיש לנו מחויבות, אחריות ואנחנו צריכים באמת לקיים את הקשר הזה נכון.

שאלה: מה זה אומר לתקן את התפיסה שלי?

לתקן את התפיסה שלי זה שאני משתדל כל רגע ורגע לראות נכון את המצב, את המציאות שמתעוררת בי. העולם לא נמצא לפני כמו שנראה לי, כמו שמסביר לנו בעל הסולם בתפיסת המציאות. כל התמונה הזאת נמצאת בי, בתוך הראש שלי ובתוך הלב שלי, ברגש ושכל, בתמונה הכללית הזאת שנקראת "עולם", שהיא מורכבת משתי התפעלויות, רגשית ושכלית.

ואני צריך להביא את עצמי למצב שלא חשוב ממה התחלתי אבל אני מביא את עצמי לעולם העליון שכולו טוב, כולו מחובר עם הבורא, והבורא, האור העליון ממלא אותו, ואז אני מקבל התפעלות נכונה גם ברגש וגם בשכל.

שאלה: האם ניתן לומר שהפצה להמונים היא דרך להשפיע על התיקון של עצמי?

יכול להיות שכן. אם אדם מרגיש נטייה ויכולת לזה, אז באמת הפצה להמונים, אבל בצורה נכונה, ואני מזהיר, בצורה נכונה שהוא לומד ולא עושה את זה לבד אלא עובר קורסים שלנו ומקבל ממש אישור להפצה, בצורה כזאת הוא כן יעשה טובה גדולה לכל העולם ויעשה תיקון גדול גם לנשמתו.

שאלה: איך בונים מערכת חינוך שאנחנו לא מתערבים ומזיקים?

אי אפשר, אם אנחנו בונים אז ודאי שאנחנו מתערבים ומזיקים. אלא זה צריך להיות בהתאם לחוקים רוחניים ואנחנו כאמצעי, נמצאים ממש בין הבורא לכל הנבראים, ומבצעים רק שצריך כצינור. ולהיות בצינור זה נקרא להיות בכוח השפעה, שאנחנו לא משפיעים על מה שעובר בתוכנו, נמצאים ממש בכוח הבינה, ומה שיזרום מהכתר שיזרום עד המלכות.

זכו - אחישנה. לא זכו - בעיתה

"אמנם יש לדעת, שחוק ההתפתחות האמור, השפוך על כל המציאות, המבטיח להחזיר כל רע - לטוב ומועיל, הנה הוא פועל את כל פעולותיו בכח ממשלת השמים ממעל, כלומר, מבלי שאלת פיהם של בני האדם יושבי הארץ. לעומת זה, שכל וממשלה נתן השי"ת באדם, והרשהו לקבל את חוק ההתפתחות האמור, תחת רשותו וממשלתו עצמו, ובידו למהר ולזרז את תהליך ההתפתחות לפי חפצו, באופן חפשי, ובלתי תלוי לגמרי בכבלי הזמן.

המתבאר, שיש כאן ב' ממשלות הפועלות בדרכי ההתפתחות האמורה:

אחת היא: "ממשלת השמים", המבטיחה לעצמה להחזיר כל רע ומזיק - לטוב ומועיל. אלא שבא בעתו. כדרכו בכבדות ובאריכת הזמן.

ויש - "ממשלת הארץ".

וכאשר "הדבר המתפתח" הוא בעל חי ומרגיש, נמצא שסובל כאבים ויסורים נוראים, בזמן שנמצא תחת מכבש ההתפתחות, מכבש, הכובש דרכו באכזריות רבה.

ולעומת זה, "ממשלת הארץ", שהם בני אדם שלקחו את חוקי ההתפתחות האמורה תחת ממשלתם עצמם, שכחם יפה להשתחרר לגמרי מכבלי הזמן, ונמצאים ממהרים מאד את הקץ, כלומר, את גמר בישולו ותיקונו של הדבר, שהוא קץ ההתפתחות שלו.

כדברים האלה אמרו חכמינו ז"ל (סנהדרין צח:) על גמר גאולתם וגמר תיקונם של ישראל. וכך ביארו הכתוב: "אני ה' בעתה אחישנה". "זכו - אחישנה, לא זכו - בעתה". רצונם לומר. שאם יזכו ישראל, ויקחו את חוק ההתפתחות הצריך לעבור על מדותיהם הרעות עד שיתהפכו לטובות - יביאו אותו תחת ממשלת עצמם. דהיינו, שישימו לבם ודעתם לתקן בעצמם את כל המדות הרעות שבהם, ולהפוך אותם למדות טובות, אז: "אחישנה", כלומר, שנמצאים משוחררים לגמרי מכבלי הזמן, והקץ הזה תלוי מעתה בחפצם עצמם, דהיינו, רק לפי רוב המעשה ותשומת הלב. ונמצאים "מחישים" את הקץ.

אבל אם לא זכו לקבל התפתחות מדותיהם הרעות תחת ממשלת עצמם, אלא יעזבוהו תחת ממשלת השמים - הנה גם אז מובטחים הם בגמר גאולתם, ובגמר תיקונם, כי יש בטחון מלא בממשלת השמים, הפועלת על פי חוק ההתפתחות ההדרגתית מדרגה אחר מדרגה, עד שמהפכת כל רע ומזיק לטוב ולמועיל, כמו הפרי על העץ, והקץ בטוח לגמרי, אלא בעתה, כלומר, שהדבר כבר תלוי ומקושר לגמרי במדת הזמן.

כי על פי חוק ההתפתחות ההדרגתית הנ"ל, עד ביאתו לקץ מוכרח לעבור עליו מדרגות שונות ומרובות, שדרכם לבא בכבדות, באיטיות גדולה וארוכה ביותר, הנמשכת זמן רב מאד. ומתוך שבנידון שלפנינו "דבר המתפתח" הם בעלי חיים ומרגישים על כן גם עליהם לקבל במצבי ההתפתחות הללו יסורים גדולים ונוראים ביותר, כי כל הכח הדוחף הנמצא במדרגות הללו כדי להעלות את האדם ממדרגה נמוכה למדרגה עליונה ממנה, אינו אלא כח דחיפה של יסורים ומכאובים, שהתקבצו במדרגה הנמוכה - ושאי אפשר לסובלם, ועקב זה מוכרחים לעזוב את המדרגה ולעלות למדרגה עליונה ממנה, - על דרך שאמרו חז"ל: "אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזירותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב".

הנה הקץ המובטח לבא לישראל על פי חוק ההתפתחות ההדרגתית הנזכר, מכונה "בעתה", כלומר, הקשור בעבותות הזמן. והקץ הבטוח לישראל, על ידי שיקחו את התפתחות מדותיהם תחת ממשלת ידיהם. מכונה "אחישנה", כלומר בלתי תלוי לגמרי בזמן."

אני מקווה שאתם תקראו יחד וגם כל אחד לחוד את מה שקראנו עד כה.

סדנה

מה שאני רוצה לבקש מכם, האם אתם יכולים עכשיו להגיד מה למדנו מהמאמר הראשון של "שמעתי" על ערי המסכנות, ומה למדנו מהמאמר השני "השלום בעולם"? תדברו ביניכם ותסבירו זה לזה מה למדתם משני המאמרים האלה? מהי ההתרשמות?

*

אנחנו נסיים, ונקווה שבמשך היום אנשים יסתכלו בתוך המאמרים האלה שלמדנו, גם במאמר מ"שמעתי" וגם במאמר "השלום בעולם". החשוב לנו ודאי זה לעבוד גם בצורה פנימית על ידי המאמר מ"שמעתי", וגם בצורה חיצונה, שאנחנו נדע איך להגיע לשלום בעולם.

(סוף השיעור)