שיעור בוקר 30.01.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', עמ' 1051,

מאמר "מהו, מה אתה בחנם, אף אני בחנם, בעבודה"

קריין: ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 1058. מאמר "מהו, מה אני בחנם, אף אתם בחנם, בעבודה".

מהו, מה אני בחנם, אף אתם בחנם, בעבודה

תש"ן - מאמר כ"א
1989/90 - מאמר 21

"הזה"ק בפרשת תרומה (דף י"ג ובהסולם אות ל"ד), כתוב שם וזה לשונו, "ויקחו לי תרומה. ויקחו לי, יורה שמי שרוצה להשתדל במצוה, ולהשתדל בהקב"ה, צריך שלא ישתדל בו ריקם ובחנם, אלא האדם צריך להשתדל בו כראוי לפי כוחו", כמו שכתוב, "איש כמתנת ידו, כברכת ה' אלקיך אשר נתן לך". ואם תאמר, הרי כתוב, "לכו שברו ואכלו", ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב, הרי שהיא בחנם, כי יין וחלב פירושם, התורה. ומשיב, "אלא השתדלות התורה, כל מי שרוצה זכה בה. השתדלות של הקב"ה לדעת אותו, כל מי שרוצה זכה בו בלא שכר כלל. אבל השתדלות הקב"ה העומדת במעשה, אסור לקחת אותו בחנם וריקם, משום שלא יזכה במעשה ההוא כלל, להמשיך עליו רוח של קדושה, אלא בשכר שלם". וכמו כן מובא ענין של, בחנם, (במסכת חגיגה דף ז'), וזה לשונו, "מה אני בחנם, אף אתם בחנם".

ויש להבין:

א. מהו השתדלות בתורה.

ב. מהו השתדלות של הקב"ה לדעת אותו.

ג. מהו השתדלות הקב"ה העומדת במעשה.

ד. מהו הפירוש, "בחנם או בשכר", היינו למי צריכים לשלם שכר. אנו רואים, מי שעובד הוא צריך לקבל שכר. ומכאן משמע, האדם שהוא העובד, הוא צריך לשלם שכר. האם נשמע כדבר זה. אנו רואים, יש אנשים שעובדים בלי שכר, אבל לעבוד ולשלם שכר למי שעובדים בשבילו, איפה אנו רואים מציאות כזו.

קודם כל, ענין השתדלות, מהו. כלומר אנו רואים, שסדר העולם הוא, שמי שרוצה איזה דבר, ודבר זה קשה להשיג, אז האדם צריך להשתדל ולעשות מאמצים רבים, בכדי להשיג את הדבר. מה שאין כן בדבר הנמצא לכל, לא שייך לומר השתדלות, אלא כל מי שרוצה את הדבר, הוא לוקח, או שמשלם עבור הדבר שהוא רוצה, ואינו שייך לומר התאמצות.

לדוגמא, אין אדם אומר, עשיתי היום מאמץ גדול וקניתי לחם וחלב בשביל הילדים, בזמן שלחם וחלב נמצא בשוק לכל מי שרוצה. אולם לפעמים, בשעת מלחמה, שלא היה נמצא לחם וחלב בשוק, והוא עשה מאמצים רבים עד שהשיג, מה שאין כן שאר אנשים לא היו כל כך מסוגלים להשיג, במצב כזה שייך לומר, השתדלות.

אולם לגבי תורה ומצות, מה שייך לומר, השתדלות, היינו מה שייך לומר כאן, שקיום תורה ומצות הוא כל כך קשה, שצריכים השתדלות. הרי הכתוב אומר, "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצווך היום, לא נפלאת היא ממך, ולא רחוקה היא, לא בשמים היא, ולא מעבר לים, כי קרוב אליך הדבר מאוד". אם כן יש להבין ענין השתדלות בתורה מצות, מהו.

ידוע כי מטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו. ומטעם זה ברא נבראים, שיהיה בהם רצון וחשק לקבל הנאה ותענוג. וזה נקרא, כלי שהבורא ברא עבור הנבראים, שבכלי זה יקבלו את הטוב ועונג. והכלי הזה נבחן שבא מצד הבורא, לכן הכלי הזה הוא נמצא בשלימות אצל הנבראים. ובזמן שהנבראים רוצים להשתמש עם הכלי הזה, אין להם שום עבודה בכדי להשיג את הכלי, מטעם היות שהבורא ברא את הכלי הזה, לכן יש בהכלי זה שלימות גמור.

ומזה אנו רואים, שבכל מקום שהנבראים מרגישים, שיכולים לקבל תענוג מאיזה דבר, תיכף הם משתמשים עם הכלי הזה הנקרא, רצון לקבל לעצמו, כלומר לתועלת עצמו. ולא צריכים לעורר את האדם בכדי שירצה לקבל תענוג, אלא כפי גודל התענוג שמלובש בהדבר, התענוג הזה מושך את האדם, והוא רץ אחר התענוג בכדי להשיג אותו. זאת אומרת, כפי גודל התענוג הנמצא בהדבר, כך בשיעור הזה מעוררת בהאדם השתוקקות, ואינו מניחו את האדם לשבת, עד שהאדם עושה כל המאמצים בכדי להשיג את התענוג.

מה שאין כן אח"כ, שנעשה תיקון הצמצום, שהוא ענין הנקרא, שלימות פעולותיו, כלומר בעת שיקבלו את הטוב ועונג מהבורא, שלא ירגישו ענין של בושה, נעשה תיקון הנקרא, הסתרה, כלומר שמטרם שהאדם משיג כלי השפעה, הוא לא רואה את הטוב ועונג שיהיה מגולה, שהטוב ועונג יתן לו התעוררות לקבל את הטוב.

והוא בכדי שיהיה מקום לבחירה, שענין בחירה בעבודה, זה מתבאר, כדי שיהיה מקום שהאדם יוכל לקיים תו"מ שלא על מנת לקבל פרס. כי בזמן שהתענוג מגולה בעת עשיית המצוה, אין האדם יכול לומר, שהוא מקיים את התו"מ מטעם שהוא רוצה להנות להבורא, היינו מצדו עצמו הוא מוותר על התענוג מה שהוא טועם, אלא מטעם שהבורא רוצה שהנבראים יהנו, רק מטעם זה הוא מקבל את ההנאה. זה היה בלתי אפשרי.

וזה הוא מטעם, שהאדם נולד עם הטבע של רצון לקבל לעצמו. איך אפשר לו לומר, שהוא, מצדו עצמו, הוא מוותר על התענוג. איך האדם מסוגל לוותר על תענוג הגדול הנמצא בתו"מ.

ובגלל זה ניתן ניצוצי אור, המכונה, "נהירו דקיק", לתוך הקליפות, שמזה ניזונה כל הבריאה מטרם שזכו לכלים דהשפעה. והיות שזהו רק אור דק מאוד, לכן האדם מתחיל לעבוד בעבודה של לתת תענוגים קטנים תמורת תענוגים גדולים, כלומר שיקבל שכר תמורת ויתור של תענוגים קטנים, שאין בהם רק "נהירו דקיק".

וזהו כמו מסחר, במה שמרויחים יותר, בזה עוסקים. וכמו כן בעבודה, שרק אח"כ, שהאדם כבר רגיל לוותר על תענוגים, הגם שהם קטנים בערך התענוגים שישנם בתו"מ, מכל מקום הוא כבר נקרא, רגיל בעבודה, יש מקום לבחירה.

אבל לפי זה יש להבין, אם האדם עוסק בתו"מ בעל מנת שיקבל שכר תמורת עבודתו, אם כן מדוע נקרא הקיום בתו"מ בשם, השתדלות. הלא זה מקובל גם בגשמיות, שמוותרים על תענוג קטן בכדי להשיג תענוג גדול. התשובה היא, היות שבגשמיות התענוג שמקבל תמורת עבודתו, הוא מגולה בעולם הזה, לכן לא שייך לומר, השתדלות. מה שאין כן בתו"מ, שהוא צריך להאמין, שיהיה לו שכר בעולם הבא, כיון שזה תלוי באמונה, כבר יש כאן יגיעה, שהוא צריך להאמין, ואין הגוף מסוגל להאמין, כי מצד הטבע הוא צריך לראות ולדעת. מה שאין כן במקום שצריכים להאמין, כבר יש עליות וירידות.

ובהאמור יוצא, שיש להאדם להשתדל בתו"מ, זהו בחינה אחת. וגם יש בחינה שניה, שהיא להשתדל בהקב"ה ולדעת אותו. וב' אלה יש להשתדל לקיים אותם בעל מנת שיקבל שכר תמורת היגיעה, היינו שצריכים להאמין, שנקבל שכר הן בעולם הזה והן בעולם הבא. וזה כמו שכתוב בזהר (הקדמת ספר הזהר דף קפ"ה, ובהסולם אות ק"צ), וזה לשונו, "היראה מפורשת לשלוש בחינות, יש אדם שירא מהקב"ה בשביל שיחיו בניו ולא ימותו, או ירא מעונש גופו, או מעונש כספו. נמצא, שהיראה, שהוא ירא מהקב"ה, לא שם אותה לשורש, כי תועלת עצמו היא השורש, והיראה היא תולדה ממנה, ויש אדם הירא מפני הקב"ה משום שירא מעונש העולם ההוא, ומעונש של הגיהנום. שתי מיני יראות האלה, אינן עיקר היראה. היראה שהיא עיקר, הוא שהאדם יירא מפני אדונו משום שהוא רב ושליט".

זאת אומרת, הן השתדלות בתו"מ והשתדלות בהקב"ה, אמנם עיקר הפירוש, לדעת אותו, הוא לדעת שהוא מנהיג את העולם בהשגחה של טוב ומטיב. ועל זה צריכים להשתדל לדעת אותו. שענין, לדעת אותו, יש לפרש, כשהאדם מתפלל לה', או שנותן תודה לה', צריך לדעת לאיזה שם הוא מתפלל, או לאיזה שם הוא נותן תודה.

כלומר בזמן שהאדם מתפלל לה' עבור איזה חולה, שיהיה לו רפואה, הוא צריך לדעת, שיתפלל להשם, רופא חולים, ולא שייך לומר אז שיתפלל להשם, מתיר אסורים, וכדומה. או כשנותן תודה לה' על מה שהוציא אותו מבית אסורים, הוא צריך לתת תודה להשם, מתיר אסורים, ולא שייך לומר, שהוא נותן תודה להשם הנקרא, מלביש ערומים, וכדומה. ואומר, שהן שתיהן, היינו השתדלות בתו"מ, והן השתדלות בהקב"ה לדעת אותו, בהם האדם יכול לזכות, אם הוא משתדל, הוא משיג זה בחנם, בלי כסף ובלא מחיר.

מה שאין כן השתדלות הקב"ה העומדת במעשה, (הוא) בשכר שלם. יש להבין מהו הפירוש, העומדת במעשה. הנה הכתוב אומר, "אשר ברא אלקים לעשות", שפירושו, שהקב"ה ברא את העולם לעשות, יהיה הפירוש, על מה שהבורא ברא, על זה האדם צריך לעשות מעשה, שזה נקרא, "ששת ימי המעשה", שהוא זמן העבודה שנקרא, מעשה.

וכעין זה אנו מוצאים בדברי הזהר, מה שכתוב, (הקדמת ספר הזהר דף ע"ט ובהסולם ס"ז), "ולאמר לציון, עמי אתה", אל תקרי, עמי אתה, עם עין פתוחה (פתח), אלא עמי עתה, עם עין חרוקה (חיריק), שפירושו, להיות שותף עמי, מה אני עשיתי שמים וארץ בדברי, כמו שכתוב, "בדבר ה' שמים נעשו, אף אתה כך", וכמו כן אמרו, "לא המדרש הוא העיקר, אלא המעשה", (אבות פרק א'), וכמו כן אמרו, "גדול לימוד תורה, שהלימוד מביא לידי מעשה", (קידושין מ').

ויש להבין, על איזה מעשה הם מדברים, שעיקר הוא המעשה. ויש לפרש זה על דרך העבודה, כי עיקר השלימות היא, שהנבראים יגיעו לקבל את המטרה, שבשביל המטרה הזו נברא העולם, שהוא רצונו להטיב לנבראיו. היינו שהתחתונים יקבלו ממנו טוב ועונג. ובכדי שהנבראים יקבלו טוב ועונג, ברא בהנבראים ענין השתוקקות, היינו שיהיה להם רצון וחשק לקבל את הטוב ועונג.

וזה כנ"ל, שהכלי הזה בא מצד הבורא, אולם אח"כ נעשה תיקון, שהכלי הזה נעשה לחצי כלי. היינו לאחר שנעשה תיקון, שלא יהיה ענין של בושה, נעשה צמצום והסתר על הכלי הזה, הנקרא, רצון לקבל לעצמו. לכן אין הכלי הזה הנקרא, רצון לקבל, נחשב אלא לבחינת חצי כלי. כלומר שכל זמן שלא יכולים לתת על הרצון לקבל לעצמו, שיהיה בעל מנת להשפיע, לא יכולים להשתמש עם הכלי הזה. אלא לאחר שנותנים עליה בחינת רצון להשפיע, אז הכלי מסוגל לקבל את השפע.

לפי זה יוצא, שהחצי כלי הראשונה שנקרא, רצון לקבל, עשה הבורא, וחציה השני, היינו שיהיה בעל מנת להשפיע, החצי הזה שייך רק להנבראים, שהם יעשו את המסך על הרצון לקבל, ומזה יוצא חציה השני. ובזמן שיש אלו ב' חצאים, הם נעשים כלי אחד המוכשר לקבל את הטוב ועונג.

נמצא, שעבודת האדם היא, לעשות את החצי הב' של הכלי. וזה נקרא, עשיה. וזהו, "אשר ברא אלקים", הכוונה על חציה הראשונה, היינו על הרצון לקבל לעצמו, ועל זה אין האדם צריך לעשות כנ"ל. מה שאין כן חציה ה - ב', שהיא בעל מנת להשפיע, שזה שייך להנבראים, כאן יש עבודה, מטעם כי זהו נגד הטבע. לכן יש כאן עבודה רבה איך להשיג אותה, וזה נקרא, מעשה, כלומר מה שהאדם צריך לעשות, שאין המעשה הזה מצד הבורא, כי אנו מיחסים להבורא מה שהוא נותן. כלומר כל השפעות, היינו לתת, זה שייך להבורא. מה שאין כן חציה הכלי ה - ב', שהוא מה שהתחתון רוצה לתת, בטח זה שייך להתחתון.

ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו, מהו השתדלות הקב"ה העומדת במעשה. באיזה מעשה אנו מדברים. ויש לפרש, זה שהאדם השתדל בהקב"ה בבחינת המעשה, היינו איך להשפיע להקב"ה, שהמעשה הזה שייך לתחתון, שהאדם צריך לעבוד, איך שיהיה בידו כלי זה, הנקרא, רצון להשפיע.

וכמו בגשמיות, האדם צריך ללמוד את האומנות, איך לעשות כלים למכור לאנשים. ועשיית כלים הוא מקצוע. היינו שצריכים ללמוד את האומנות הזו, ולא בפעם אחת, ולא בחודש אחד, אדם לומד את המקצוע לעשות כלים. כמו כן כאן בעבודה, שהאדם צריך ללמוד את המקצוע, איך לעשות כלים דהשפעה, אין האדם מסוגל לעשות תיכף, כשהוא רוצה שיהיה לו כלים כאלו, אלא שזה מקצוע שצריכים ללמוד זמן הרבה, איך שיהיה בידו כלים כאלו, כלומר שיהיה בידו לקיים תו"מ בעל מנת להשפיע.

חז"ל אמרו, "אמר הקב"ה, בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", (קידושין ל'). משמע שהקב"ה ברא את הרצון לקבל, כנ"ל, שזה נקרא, חלק ה - א' של הכלי, שהוא ההשתוקקות לתענוג, ובראתי תורה תבלין, שהוא מתבל את היצר הרע, שיהיה יצר טוב, היינו שהרצון לקבל יהיה בעל מנת להשפיע.

אם כן משמע מכאן, שגם חלק ה - ב' של הכלי, גם כן נותן הקב"ה. ולפי מה שאמרו חז"ל על פסוק, "ולאמר לציון עמי אתה". ודרשו, אל תקראו עמי אלא עמי, היינו, "עמי אתם בשתופא", כנ"ל, שמשמע שגם הנבראים עושים. שיש לפרש, על חציה ה - ב' של הכלי, ולא שהכל עושה הבורא, אלא שיש גם כן כאן עבודת האדם.

אלא שיש לפרש, בחציה ה - ב' של הכלי, מה שאנו מייחסים להאדם, יש להבין שבהכלי הזה הנקרא, רצון להשפיע, אנו גם כן מבחינים שם ענין אור וכלי. לכן הכלי שבהכלי שייך להאדם, כלומר זה שהקב"ה נותן, זה נקרא, אור, ומה שהאדם נותן, נקרא, כלי, מטעם שכלי נקרא, חסרון, ואור נקרא, מילוי חסרון.

והיות שהבורא הוא המשפיע, ושפע נקרא, אור, לכן אור מיחסים להבורא, וכלי הנקרא, חסרון, שייך לנבראים, שזה כל שורשם, רק חסרון, שהבורא ממלא את החסרון. לכן כשמדברים מהכלים דהשפעה, גם הכלי הזה מתחלק ל - ב' חלקים כנ"ל:

א. נקרא, חסרון, כלומר שהאדם צריך להרגיש שחסר לו כלים דהשפעה, היינו שמרגיש שכל מה שהוא עושה, הוא עושה הכל לתועלת עצמו. ומאמין שהאדם צריך להיות דבוק בה', כמו שכתוב, "ולדבקה בו", שדביקות נקראת, השתוות הצורה. וכואב לו מזה שהוא רחוק מדביקות ה', ורואה, שהוא מצד עצמו, אין לו שום עצה לצאת משליטת הרצון לקבל, זה נקרא, חסרון, וזה שייך להאדם. היינו שהאדם צריך להרגיש את החסרון. וזהו בחינת מעשה, היינו עשיה שבכלים דהשפעה.

והאור של הכלי, היינו שבהכלי, שהוא החסרון, יהיה מלובש המילוי, היינו הכח שהוא יכול להשפיע, זה נקרא, האור שבכלי, וזה נותן הבורא. ובזה יש לפרש מה ששאלנו, הלא אמרו חז"ל, "בראתי תורה תבלין". משמע מכאן, שהכלי הנקרא, רצון להשפיע, נותן גם כן הבורא, ולא האדם, אם כן מדוע נקרא הכלי בשם, מעשה, שזה שייך לעבודת האדם במעשה.

והתשובה היא כנ"ל, שהכלי הנקרא, חסרון, מה שכואב לו שאין הוא מסוגל לעשות שום דבר לשם שמים, את זה אנו מייחסים להנברא, כלומר שענין חסרון שייך להנברא, ומילוי החסרון שייך להבורא. לכן אמרו, "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", היינו האור מתבל את היצר הרע. כלומר שהבורא נותן את הכח שירצה לעשות את כל מעשיו לשם שמים.

אבל החסרון של הכלי, את זה צריך האדם להרגיש בגופו. זאת אומרת, האדם צריך לעשות את כל המעשים שאפשר לעשות, בכדי שיבוא לדביקות ה', ועשיית החסרון הזה נקרא, בחינת חסרון, וזה נקרא, מה ששאלנו, מהי השתדלות הקב"ה העומדת במעשה, היינו שהאדם משתדל בהקב"ה, שתהיה לו היכולת להנות להקב"ה, היינו לעשות לו נחת רוח, הרצון הזה, זה נקרא, מעשה, היינו עשיית החסרון. וזה שכבר יכול לעשות נחת רוח להקב"ה, זהו האור שבהכלי, כנ"ל.

ועתה נבאר מה ששאלנו, מהו ענין שכר, ומהו ענין בחנם. לכאורה היה צריך להיות להיפך. היינו השתדלות הקב"ה במעשה צריכה להיות בחנם, והשתדלות בתו"מ והשתדלות הקב"ה לדעת אותו, צריכה להיות בשכר. היינו שאלו האנשים המשתדלים יקבלו שכר, אלא משמע, שהפירוש, שאלו האנשים המשתדלים במעשה, הם משלמים שכר. זה קשה להבין מ - ב' טעמים:

א. איפה אנו רואים מציאות כזו, שמי שהוא עובד הוא משלם שכר. יש אנשים שעובדים בלי שכר, רק בהתנדבות. אנו רואים מציאות כזה. אבל לשלם בכדי שיתן לו לעבוד, אין אנו רואים מציאות כזו.

ב. השאלה היא, למי צריכים לשלם את השכר הזה. בטח צריכים לומר, להבורא, מה שייך לומר, שהבורא מקבל שכר הנקרא, רווח, כלומר מה שייך לומר, שאם אין האדם חושב שהבורא ירויח, אז ההשתדלות שלו הנקרא, מעשה, המעשה הזה שהאדם יעשה, לא יצא להאדם מזה שום תוצאות.

אלא שיש לפרש זה לפי דרכנו, שיש ענין שלא לשמה, שנקרא, שהאדם עוסק בתו"מ בכדי לקבל שכר. ומדרך העולם הוא, כי מי שעובד בכדי לקבל שכר, הוא מסתכל תמיד, מה הוא ירויח מזה שנותן יגיעה ומקיים את פקודותיו של בעל הבית, ואין העובד חושב כלום מה בעל הבית ירויח מעבודתו. ולפעמים שהפועל כן חושב, שגם בעל הבית צריך להרויח, אין זה מטעם שדואג לטובת בעל הבית, אלא שהפועל יודע, באם העסק הזה לא יביא רווחים לבעל הבית, אז יתבטל העסק ולא תהיה לו עבודה, וחוץ מזה לא חושב כלום על בעל הבית.

וזה פירוש, היינו שאין העובד צריך לחשוב שהבורא ירויח, אלא בחנם. היינו שהוא לא מעונין שהבורא ירויח, זה נקרא, בחנם. מה שאין כן מי שרוצה לעבוד במעשה, כנ"ל, שהוא עשיית כלי להשפיע נחת רוח להקב"ה, הוא דוקא, בשכר, היינו שהקב"ה יהנה מעבודתו, היינו שאין האדם דואג שהוא ירויח, אלא דוקא שהקב"ה ירויח. וזה נקרא, אסור לקחת אותו בחנם, היינו שלא ירויח. היינו שהאדם צריך לכוון בכל מעשיו שהקב"ה יהנה. וזה נקרא, שעבודה במעשה שצריכה להיות בשכר, כנ"ל, שיהיה מזה שכר להבורא."

שאלה: מה זו השתדלות ברוחניות?

כמו בגשמיות. אני מקבץ את כל ההזדמנויות שיש לי לבצע את הרצון.

תלמיד: בגשמיות אני יכול להבין, רציתי לקום הבוקר, לבוא לשיעור, היה קצת קשה, התאמצתי, היה לי חשוב, קמתי. אבל כל דבר שאנחנו קוראים לו רוחניות שם זה לא מרגיש כמו מאמץ, זה מרגיש או שיש או שאין, אין שם תחום אפור שבו אפשר לתת מאמץ.

יש תחום אפור. אני שוכב במיטה, מצלצל השעון, אני יכול לקום ואני יכול לא לקום. אני צריך לקבץ בי כל מיני מחשבות, רצונות, סיבות לקום, ואז אולי אקום.

תלמיד: דיברנו על זה שמעשים ברוחניות זה לעבוד על הכוונה. אני יכול להיות בכוונה לעצמי, אני מכיר זאת טוב, כל הזמן אני מרגיש כך, ויש כוונה על מנת להשפיע שאני לא יודע מה זה, אבל שמעתי. הכי קרוב לזה הוא שאני אחשוב על החברים, על טובתם, מה הם צריכים עכשיו, איזו דוגמה אני אהיה. אבל ברגע שזה נכנס למחשבה, זה כבר מרגיש לעצמי ולא כמו להשפיע או מה שמתארים המקובלים.

אתה צריך עוד ועוד להשתדל לעשות כל מיני וריאציות כאלה, עד שתרגיש שיש בזה הבדל.

שאלה: עכשיו כשאנחנו יושבים ולומדים את רב"ש, קוראים את המאמר, האם בזה אנחנו עושים נחת רוח לבורא, כולנו יחד?

אם יש כוונה כזאת, אז ודאי שכן.

תלמיד: כלומר, בהתחלה אדם יכול לבוא והוא יושב ונהנה מהחום, מהקפה, ולאט לאט עם הזמן נכנסת הכוונה והוא עושה את המעשה הזה כי הוא מרגיש שהוא גורם לו נחת רוח בזה שיושב ולומד.

כן. ועוד יותר, אם אנחנו חושבים שעובדים בשבילו, כדי להנות לו.

תלמיד: אנחנו יושבים כאן עכשיו אחרי כנס וכולם רוצים להנות לו, זאת אומרת שהלימוד יהיה על מנת לגרום לו נחת רוח.

כן. אם לא התנאי הזה, אז לא היית לומד.

שאלה: אני בא ללימוד הזה ואני רוצה להרגיש כשותף אמתי לבורא. כי אם אני שותף שלך בעסק, אז אני לא מחפש שכר לעצמי, ההרגשה שלי ושלך צריכה להיות שווה. איך אני מגיע למצב שאני מרגיש בכל רגע נתון כשותף אמתי לבורא?

זה בדיוק לקיים את התורה והמצוות מה שהבורא נתן לנו.

תלמיד: ברור שזה תורה ומצוות, אבל הדרך הזאת היא עם עליות, ירידות, שכר, לא שכר, השתוקקות. אני רוצה להרגיש שהשכר, שכל העבודה שאני עושה פה היא למען הבורא. אנחנו באנו לפה ללמוד, ואנחנו רוצים באמת לעשות לו נחת רוח. איך להרגיש בכל רגע נתון, אפילו כשאני קם בבוקר מהמיטה, שאני בא בשמחה כי אני רוצה להיות שותף שלו?

את זה צריך ללמוד. "אני קם בבוקר ואני רוצה להיות שותף שלו", כשאני קם בבוקר אני לא רוצה את זה.

תלמיד: הוא מדבר פה על כישרון, שאנחנו צריכים ללמוד למכור כלים כביכול כמו במסחר, ואני יודע שכישרון לא לומדים, נולדים אתו.

לא, כישרון מקבלים מלמעלה לפי התפילות שלנו ולפי רצון הבורא.

תלמיד: איך אפשר ללמוד את זה?

לא צריכים ללמוד. אין לך איפה ללמוד כישרון, זאת תכונה שאתה מקבל מלמעלה, מהבורא.

תלמיד: אז כנראה שכל מי שנמצא פה יש לו את הכישרון הזה.

אני לא יודע על סמך מה אתה מדבר ונראה לי שמאוד התבלבלת.

תלמיד: איך אני בסופו של דבר מרגיש כשותף אמיתי לבורא? האם זה להיות פה ולהשקיע כל יום ולעשות את המאמץ?

כן.

שאלה: הוא כותב שצריך לדעת לאיזה שם של הבורא אנחנו פונים, אם זה מתיר אסורים, רופא חולים וכולי.

כן. אלו כבר פרטים.

תלמיד: האם אנחנו פונים לכלי מסוים כדי לקבל את המילוי?

אנחנו לא פונים לכלי, אנחנו פונים לכוח עליון ומבקשים ממנו לקבל איזו השפעה ממנו, שישפיע לנו מה שחסר לנו.

תלמיד: ולמה זה צריך להיות בצורה פרטית ולא באופן כללי?

כי לכל אחד יש טענות ותביעות ודאגות ושאלות משלו.

שאלה: הוא כותב על שלוש היראות. היראה הראשונה מעונש כספי או גופני, היראה השנייה מעונש בעולם הזה או העולם הבא, והיראה השלישית "מפני שהוא רב ושליט". איך אדם יכול לזהות, אם בכלל, באיזו יראה הוא נמצא?

לפי ההרגשה שלו. אם יש לו הרגשה ברורה שהיא ממלאת אותו, אז את זה הוא קובע שזה מה שיש בו.

תלמיד: האם הוא יכול להיעזר בעשירייה בשביל לבדוק את זה?

יכול להיות.

שאלה: הוא כותב "חסרון, כלומר שהאדם צריך להרגיש שחסר לו כלים דהשפעה, היינו שמרגיש שכל מה שהוא עושה, הוא עושה הכל לתועלת עצמו." "וכואב לו מזה שהוא רחוק מדביקות ה', ורואה, שהוא מצד עצמו, אין לו שום עצה לצאת משליטת הרצון לקבל, זה נקרא, חסרון, וזה שייך להאדם. היינו שהאדם צריך להרגיש את החסרון. וזהו בחינת מעשה". אחרי זה הוא שוב חוזר על זה שצריך להרגיש כאב בגופו מזה שלא מצליח להשפיע.

אתה יכול קצת לדבר על הכאב הזה? מבחינת לוגית לא ברור איך רצון לקבל יכול להרגיש כאב מזה שלא משפיע. מה זה הכאב הזה?

יש לך ילד קטן שחס ושלום חולה ואתה רוצה להשפיע לו בריאות ואתה לא מסוגל, והוא בוכה ולא ישן וצורח וכן הלאה, אז אתה מחפש רפואה, מחפש איך לצאת מזה.

תלמיד: זה מובן אבל זה בדיוק העניין, שפה יש לנו תפיסה, אני אוהב את הילד הקטן שלי הוא יותר יקר לי מהחיים שלי ולכן כואב לי ואני חסר אונים. אבל פה העניין הזה של האהבה חסר.

לא לא, מדובר על הילד שלך.

תלמיד: על הילד שלי. אז עכשיו אני מדבר על זה שצריך שיהיה לי חיסרון להשפיע, ואת זה אין לי.

לא, שיהיה לך רצון לבקש מהבורא.

תלמיד: הדוגמה ברורה, הדוגמה שכשהילד חולה ואתה צריך בריאות, אז אתה מרגיש שזה כואב לך וחסר לך.

ואתה פונה לבורא.

תלמיד: אז אתה פונה לבורא, כי אין לך לאן לפנות יותר. אני פה מדבר על זה שאני צריך להגיע להיות המשפיע, שיכאב לי מזה שאני בטבע של מקבל ואני רוצה להיות המשפיע. אז פה אני שואל, מה זה הכאב הזה?

הילד חולה ואתה צריך להעלות תפילה לבורא שתשפיע על הבורא והבורא ירפא את הילד.

תלמיד: מי זה הילד בדוגמה שאתה נותן?

שאתה מרגיש בלב שלך ובתוכך איזו דמות וזה נקרא ילד שלך. יש לך ילדים?

תלמיד: כן, את זה אני יכול להבין כי זה מתוך קבלה. אני אוהב את הבן שלי, הוא חשוב לי, אז אני דואג לו.

קודם כל תשיג את זה. אין לי מה להוסיף.

שאלה: האם אנחנו יכולים להבחין איך הלימוד שלנו מביא אותנו לדבקות בתורה ומצוות של הבורא? האם לימוד יחד עם החברים עושה לבורא נחת רוח? האם זה ביכולתנו להבחין בזה?

לבדוק את זה יכולים. כן. אנחנו צריכים לראות את התוצאות ואם אנחנו לא מבינים אותן או לא מרוצים מהן, להעלות את זה שוב לבורא.

שאלה: אם אני מבין נכון אנחנו צריכים לטהר או לנקות את היצר הרע על זה שאנחנו לוקחים את התרופה המרה ואז אנחנו מגלים את הרע שבנו, ואז אנחנו יכולים להפריד את עצמנו ממנו וכך נוכל להתקרב לבורא? זאת אומרת, זה התהליך כמו שהוא תאר אותו?

כן. אם אנחנו לוקחים את התכונות שבהן אנחנו נמצאים במרחק מהבורא ומשתדלים להחליף אותן בתכונות שבהן נרגיש שאנחנו קרובים לבורא, אז כך אנחנו מתקרבים אליו. זה נקרא "עבודת התיקונים".

שאלה: נאמר בתחילת המאמר¹, כל אדם צריך לתת כראוי לפי כוחו, כמו שכתוב, כמו שהבורא נתן לו, "איש כמתנת ידו, כברכת ה' אלקיך אשר נתן לך". אז מה זה "אשר נתן לך". האם אתה תלוי במה שהבורא נתן לך?

ודאי. זה הטבע שלי, זה אופי שלי, כך אני מתנהג. אין לי עוד כלים חוץ מאלו.

תלמיד: אז איך אני יכול להגיע למצב שהבורא יברך אותי כדי שאני אוכל לתת לו?

תבקש. אין שום קשר נוסף של האדם והבורא, שאדם מבקש והבורא נותן.

תלמיד: אז אני צריך לבקש מהבורא את הברכה כדי שאני אוכל לתת לו?

כן, כדי שתהיה לך אפשרות להשפיע, לא ישר לבורא, אולי דרך חברים.

שאלה: יש במאמר הזה שאלות קטנות ושאלות גדולות. הוא כותב "ידוע כי מטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו". ובהמשך, אחרי שאדם צריך להאמין כך או כך, בסופו של דבר הוא צריך "לדעת אותו, הוא לדעת שהוא מנהיג את העולם בהשגחה של טוב ומטיב." על סמך מה הידיעה הזאת? למי ידוע שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו?

למי שנמצא באמונת ה'.

תלמיד: ועל סמך מה האמונה הזאת, מאיפה באה האמונה הזאת?

מהשמיים. מהתקרה. אתה למדת בבית ספר?

תלמיד: קצת.

קצת. בכל דבר שאתה הולך לפתור, יש לך כמה תנאים שאתה צריך לקבל אותם כאקסיומה. ואז כשזה פתוח כך, אדם הולך לפתור את הבעיות.

תלמיד: נניח שהתחלתי את הלימוד שלי ואני מאמין שמה שאומרים לי זה נכון ואני מקבל את זה אפילו עד דרגה של ידיעה. אחר כך כשאני מסתכל על המשך העבודה, אז המשך העבודה האמונה הזאת תביא אותי למקום שממש יכאב לי בגופי שאני לא כמו הבורא.

כן.

תלמיד: בנקודה הזאת אם אני עושה חשבון, אז אולי העסקה הזאת היא לא כזאת משתלמת. צריך להאמין וצריך לעבוד קשה וכולי.

נכון. נכון שהיום היא לא משתלמת. אתה מרגיש טוב, יש לך הכול, לא חסר לך כלום. אתה מרגיש שלהגיע להיכרות עם הבורא, לגלות אותו אלה דברים קשים, גדולים, נשאיר אותם לזמן אחר, נגיד לעולם הבא או לגלגול הבא.

תלמיד: גם אומרים לי שאני אקבל קצת שכר בעולם הזה, קצת בעולם הבא, לא יודע מה.

ואז אתה מחליט, יש לפניך בכל זאת ברירה. או להישאר ולהמשיך בצורה בהמית, שאתה רואה מה טוב ומה רע לפניך ממש, ומתרחק מרע ומתקרב לטוב. או שתעשה משהו שהתורה אומרת, אבל זו כבר עבודה אחרת. זה כבר לא עבור הגוף שלך, זה עבור הנשמה.

תלמיד: כל התהליך מההתחלה עד הסוף הוא כאילו בערפל. בסוף אומרים לך תקבל שכר אבל לא אתה, הבורא יקבל את השכר. תיקון קטן, כאילו פתאום אתה בכלל מרגיש בלי כלום.

לא.

תלמיד: בסוף השכר צריך להיות מזה שהבורא ייהנה.

כן.

תלמיד: תעבוד, תעבוד, תעבוד, תאמין, תאמין, תאמין, תקבל שכר - אבל לא אתה, הבורא יקבל את השכר.

למה?

תלמיד: זו כאילו המטרה, למצב הזה אתה צריך להגיע.

המטרה היא דבקות בין אדם לבורא, השתוות.

תלמיד: הדבקות נמצאת על המאזניים בצד השני. אחרי שבצד הראשון היה סבל מזה שאתה אפילו לא מסוגל לעשות כלום.

באותם המקומות שסבלת, בהם מתגלים התענוגים.

שאלה: איפה אפשר לראות שהבורא נהנה, איך אפשר לזהות את זה?

יכול להיות שאחר כך אתה תראה את זה.

תלמיד: האם זה צריך להיות חלק מהמטרה של הדבקות?

לא. להנות לבורא זו העבודה שלך, זו המטרה שלך ואתה רוצה שזה יקרה.

תלמיד: וכדי לעבוד בזה יותר ויותר אני לא צריך לזהות שהוא באמת נהנה?

לא. אז זה יהיה ממש על מנת לקבל פרס, אתה עובד כדי להרגיש שאתה נותן לבורא. כמו בעולם הזה בכל מיני פעולות שלנו.

תלמיד: האם אנחנו דווקא צריכים לעשות הסתרה על הרגשה כזאת?

כן, ודאי. אם אני לא אעשה הסתרה על זה אז זה יהיה על מנת לקבל.

תלמיד: ובדרך כשאנחנו עושים את העבודה של להשפיע לבורא נחת רוח ומגיעים אלינו מצבים כאלה, הרגשות, שצריך באמת לעשות עליהם הסתרה?

כן.

תלמיד: כלומר זה הכרח, זה חייב לקרות.

ודאי, כן. כותב לנו בעל הסולם, זה כל העניין של המסכים.

איפה ולמה נמצאים המסכים ופרצופי הקדושה. הכול מזה שאדם לא רוצה לקבל השגה ברורה והרגשה ברורה. זה מגיע אליו בעקיפין.

שאלה: רשום "ומזה אנו רואים, שבכל מקום שהנבראים מרגישים, שיכולים לקבל תענוג מאיזה דבר, תיכף הם משתמשים עם הכלי הזה הנקרא, רצון לקבל לעצמו, כלומר לתועלת עצמו. ולא צריכים לעורר את האדם בכדי שירצה לקבל תענוג, אלא כפי גודל התענוג שמלובש בהדבר, התענוג הזה מושך את האדם, והוא רץ אחר התענוג בכדי להשיג אותו. זאת אומרת, כפי גודל התענוג הנמצא בהדבר, כך בשיעור הזה מעוררת בהאדם השתוקקות". וזה ברצון לקבל. איך מפתחים השתוקקות להשפיע, איך מקבלים את זה?

בינתיים בין החברים. תראה כמה זה מועיל, כמה זה מקדם, כמה זה פותח בך כל מיני רגשות. האם אתה משפיע או לא משפיע. ביחס כזה עם החברים אתה מתחיל לגלות את הטבע שלך.

שאלה: איך ללמוד להרגיש את החיסרון שהבורא נותן?

מתוך זה שאנחנו עובדים על זה. אנחנו נמשכים לפי החיסרון שהבורא השתיל בנו, לפי מה שהוא נתן לאדם. לא לאדם הראשון אלא לאדם הכללי. עכשיו, השאלה היא מה אני עושה עימו? קודם כל, אני יכול לראות מזה שהבורא רוצה לתת לי.

אבל מזה שהוא נותן לי, אני לא נמצא במטרה. אולי אני יכול אפילו ליהנות ממה שהוא נותן לי, אבל אני צריך לעשות כאן צמצום, מסך, ואור חוזר. זאת אומרת, כוונה על מנת להשפיע, להשפיע לו.

ורק אז אני יכול לעשות פעולה שמחברת אותי ואותו בזה שאנחנו משתווים. וכמה שהוא נותן לי, אני רוצה לתת לו. זה נקרא ש"אור ישר מתלבש באור חוזר", ואז אני מרגיש את הבורא, את הפעולה שלו, ואנחנו נהנים מהשתוות. זאת הפעולה הנכונה.

תלמיד: בעזרת אילו מאמצים ותנאים בעבודת העשירייה נוכל לגלות את גדלות הבורא?

רק לפי מה שאמרנו. בצורה שאני מתחיל להתייחס לבורא כמו שהוא מתייחס אלי, בזאת אני בונה בי את דמות הבורא. זה נקרא "גילוי הבורא בנברא".

שאלה: אנחנו כל הזמן מדברים על בקשה. קשה לי להגדיל את החיסרון לאמונה. למה זה כל כך קשה?

כי חיסרון זה דבר טבעי, ואמונה זה לא דבר טבעי.

שאלה: קודם שאלו איך אנחנו יודעים שאנחנו עושים לבורא נחת רוח, והתשובה שלך הייתה, שבכל פעולה שאנחנו מכוונים לעשות לו נחת רוח, זה כבר עושה לו נחת רוח. למה זה ככה?

כי אנחנו מתכוונים לעשות.

תלמיד: אבל למה זה גורם לו נחת רוח? נניח לאדם קשה לקום לשיעור, הוא עושה המון התגברות עד שהוא שולף את עצמו מהמיטה ומחליט, "אני עושה את זה כדי לעשות לבורא נחת רוח, למרות שמאוד מאוד קשה לי לעשות את הפעולה". אז אין בפעולה הזאת שום שמחה, או התרוממות רוח.

אלה דברים נוספים, אבל לפחות יש פה פעולה.

תלמיד: לפעמים יש חשבון, שאם אני לא אעשה, אז אולי אני אקבל מכה מצד הבורא, אולי זה יכעיס אותו.

אז החשבון הוא לא על מנת להשפיע לבורא, אלא על מנת להימנע מהמכה.

תלמיד: בדיוק. אז גם במצב הזה אני עדיין עושה לו נחת רוח? כי בסוף הוא אומר, "אני מתחשב עם הבורא, אבל כדי לא להיפגע ממנו".

כן. בכל זאת.

תלמיד: זו התחלה?

זה בדרך. כן.

שאלה: רב"ש נותן דוגמה על עובד בעסק, והעובד הזה, לא רק רוצה להרוויח כסף, אלא רוצה שגם בעל הבית ירוויח כדי שהעסק ימשיך להתקיים. כל אחד מאתנו נמצא בעסק רוחני שנקרא "עשירייה", ורוצה שהעסק הזה ימשיך להתקיים. מה אני רוצה העסק הזה ירוויח?

התקרבות לבורא.

תלמיד: זה הרווח של העשירייה?

כן, וגם שלך.

תלמיד: לגבי החברים, האם זה שאני רוצה שחבר ייהנה בדרך, זה יחזיק אותו בדרך, זה ישמור שהעסק ימשיך?

כן.

תלמיד: אז בעסק הזה שנקרא "עשירייה", אם חבר מרגיש שהחברים שלו עובדים, והעסק פועל, הוא רואה שהעסק פועל, גם אם הוא לא תורם לעסק. מה אתה אומר לחבר כזה?

אני לא יודע מה אתה רוצה.

תלמיד: מה כל אחד צריך לתת לעשירייה כדי שהעסק יפעל?

כתוב שצריך לתת את הנשמה. נשמה זה הרצון של כל מה שהאדם רוצה מהחיים. את זה הוא רוצה וצריך לתת לעסק. הוא צריך לתת, וצריך לרצות.

שאלה: רב"ש מדבר בהרבה מאמרים שלו על זה שהמעשה הוא העיקר. אני מבין שאת המילה "מעשה" ניתן לפרש בהרבה רמות. לגבי מעשים בידיים וברגליים, כמו שאנחנו קוראים לזה "מצוות מעשיות". אני מרגיש יותר ויותר, בעיקר מאז שאנו לומדים את מאמרי רב"ש, שיכולה להיות במעשים האלה הרבה תועלת, וזה משהו שלא הרגשתי בעבר. האם קיום מעשי יכול במשהו לפעמים להזיק או לעכב את האדם אם הוא עושה את זה בצורה מסוימת?

כן. אם האדם חושב שבזה הוא עשה את המעשה בצורה השלמה, זה מזיק לו, כי הוא לא התחיל אפילו בכוונה לבצע אותו.

תלמיד: זאת אומרת, לראות את זה כאמצעי, שהמעשה הוא אמצעי. ובאיזו כוונה כדאי לייצב בתוכי אם יש הזדמנות למעשה, לפני שאני עושה אותו?

אני לא יודע. במידה ובאופן שאתה מכיר, מגלה, מרגיש את המעשה, ושהבורא עושה לך, תעשה על זה בירור. למה הוא עושה? בשביל מה הוא עושה? איך אני יכול להגיב על זה? וכן הלאה.

שאלה: רב"ש כותב פה שאת החצי הראשון נותן הבורא, את הרצון לקבל, "וחציה השני, היינו שיהיה בעל מנת להשפיע, החצי הזה שייך רק להנבראים, שהם יעשו את המסך על הרצון לקבל, ומזה יוצא חציה השני." מה המשמעות שהנבראים יעשו מסך על הרצון לקבל, ואיך?

הבורא מעורר באדם רצון לקבל מיוחד, חדש, שקודם לא היה בשימוש האדם. והאדם צריך לעשות על הרצון הזה לקבל, מסך ואור חוזר. שהוא לא רוצה לקבל ברצון הזה מילוי בצורה רגילה, אלא על ידי הרצון הזה הוא רוצה להגיע להשתוות הצורה עם הבורא, ולהידמות לבורא.

שאלה: איך להבין נכון שהכלי מורכב משני חצאים? האם אפשר להגיד שאלו שלבים?

לא שלבים. אלא שני חצאי הכלי, נגיד חצאים. יש בכלי רצון לקבל, ויש בכלי יכולת לבנות מסך.

תלמיד: האם הגישה הזאת שהכלי הוא שלם ועלי לעשות תיקונים על כל הרצונות שלי היא מתנגשת עם הגישה שזה משני חצאים?

כן, ודאי שיש קשר.

שאלה: האם אפשר להגיד שהבורא נכנס לאדם עם כל איתני הטבע, כלומר גשם, קור, שמש, רוח, הבורא נכנס לאדם דרך הדברים האלה?

לאו דווקא דרך הדברים האלה, אלא דרך מחשבות או אירועים.

תלמיד: אני אגיד למה אני שואל, בבוקר באתי עשרים דקות עם גשם וקור אימים ואני שמח על כך שזה כך, כי הבורא נכנס בי בכל העוצמה שלו ואני מאוד מאושר.

לצערי זה לא נותן לי שום שמחה, ואני לא יכול להגיד שזה הבורא בכל עוצמתו נכנס בי.

שאלה: האם אפשר לקנות רצון של חבר, חיסרון של חבר, שזה יהיה כמו הרכוש שלי?

אפשר.

תלמיד: איך לעשות זאת?

תשתדל להידבק בו ככל האפשר, לרצות אותו דבר כמוהו ככל האפשר, ותראה שאתה בזה קונה אותו רצון.

תלמיד: האם אני יכול גם לעשות את זה עם כסף?

בעולם שלנו יכול להיות.

שאלה: מה זה אומר להשתדל לבקש מהבורא? איך מנקודת אפס להתחיל לעשות את זה?

יש לך מה לבקש?

תלמיד: הרבה דברים.

הרבה דברים. קח מהם את הדבר הכי קטן ותבקש.

תלמיד: האם הבקשה היא הרצון שאני מרגיש, החיסרון?

כן.

תלמיד: אז אתה תמיד מבקש, אתה תמיד רוצה משהו מהבורא.

כן. בסדר. תבקש.

תלמיד: האם זה נכון?

כן.

תלמיד: אז מה הבעיה?

אין שום בעיה. אם באמת זה מה שאתה צריך בדרך כדי להתקדם לתיקון, תיקון החיים שלך, תיקון הבריאה, אז אתה תקבל.

תלמיד: אז אתה לא מקבל בגלל שאתה עדיין לא צריך את העזרה הזאת בעצם.

עדיין אין רצונך כרצונו.

תלמיד: וזאת תוצאה מכל העבודה שאנחנו עושים יום יום.

כן.

שאלה: למה זה שאדם מבקש שיהיה חיסרון להשפעה זה נקרא מעשה?

כי חוץ מחיסרון שהוא מייצב בו, הוא לא יכול לעשות שום דבר.

תלמיד: אבל למה זה מיוחס לו?

כי החיסרון הזה לא היה קודם באף מקום. מכל הרגשות, מכל החשבונות, הוא עכשיו מייצב את החיסרון למשהו שהוא דורש מהבורא.

תלמיד: מה זה נקרא לייצב את החיסרון הזה?

הוא יודע בכמות ובאיכות, בתוצאה, מה הוא רוצה.

תלמיד: איך מגיעים לזה שעושים את המעשה הזה?

אנחנו לא עושים מעשים, אנחנו רק מבקשים. העשייה לפעמים קורית אצלנו אם אנחנו עושים את זה בכּוונה.

תלמיד: למה זה נקרא מעשה מצד הנברא? הוא כותב שזה מעשה מצד הנברא.

כן, כי לנברא לא נשאר שום דבר לעשות, הבורא פועל בהכול והנברא רק מבקש.

תלמיד: מבקש את הדבר הזה, שיהיה לו חיסרון להשפעה.

כן.

תלמיד: ואיך עוזרים זה לזה לבקש את הדבר הזה, שהפוקוס יהיה בזה?

בדוגמה, בחיבור, בתמיכה, בכל מיני אמצעים, יש הרבה.

תלמיד: האם אז זה נקרא שעושים את זה יחד?

עושים יחד זה כבר משהו אחר. יחד זה כבר כשאנחנו מבינים באיזה סדר פעולות אנחנו צריכים לבצע את המעשה, ואז אנחנו בזה מבצעים את הפעולה.

שאלה: הייתה דוגמא שנתת שמעוררת בי שאלה. אם אדם א חולה, אז הוא לא יבקש על עצמו, אפילו אם הוא חולה סופני, הוא יכול לא לבקש על עצמו אפילו במצב קשה. אבל אם לעומת זאת הילד שלו נמצא במצב קשה, אז כן יוצאת לו תפילה. שני המצבים הם ברצון לקבל. מה ההבדל פה? למה הרצון לקבל עבור הבן יותר חשוב לו מאשר על עצמו?

על עצמו יש לו חשבונות וכוחות, אבל כלפי הילד אין לו חשבונות וכוחות, ולכן הוא צועק כי כואב לו, ואין לו חוץ מהרגשת הכאבים שום דבר. לכן האדם כאן חלש.

תלמיד: איך מגיעים למצב שהרצון להשפיע יהיה יותר חשוב לי, שאני אוכל להתפלל עליו, מאשר הרצון לקבל על עצמי?

זה עוד לא עכשיו. צריכים קודם להשתדל שיהיו לנו כלים, החלפת הכלים מקבלה להשפעה, ואחר כך כבר פעולות השפעה. פעולות מיוחדות אחדות אנחנו גם עכשיו יכולים להפעיל בעל מנת להשפיע, אבל אלו רק פעולות בודדות.

שאלה: אמרת שצריך לעורר את הבורא שישלח רפואה במקרה שיש לאדם ילד חולה. איך מעוררים את הבורא שישלח רפואה במקרה ויש כזה מצב?

מתפללים בכל הכוחות, מכל הצדדים, מבקשים מהבורא. לא עוזבים ומצרפים, מדביקים את הבקשה הזאת לכל הפעולות של האדם. כשאני קם, כשאני הולך, כשאני עושה משהו, בכל מקום אני מכניס את הבקשה שלי, את המ"ן הזה.

תלמיד: האדם מסתובב עם הכאב, כמו שאמרת כאב כזה בבטן כך שמעצמו לא אכפת לו. אבל בגלל שזה מקום כזה רגיש, איך לעשות לפחות שבבקשה הזאת יהיה משהו שקשור לתיקון ולא סתם מתוך סבל כמו בהמה שבוכה כשכואב?

לבקש על החולה בתוך שאר חולי עמך ישראל ולהתחנן. זה מעשה שאפשר עליו לבקש.

תלמיד: ומה יכולה לעזור לאדם העשירייה שלו בכזה מצב?

ודאי שכשעשירייה כאן מצטרפת, זה כוח גדול מאוד.

תלמיד: מה התועלת לאדם מזה שכך הבורא תופס אותו בדבר הכי יקר לו?

כדי לעורר את האדם, כדי לעשות עמו משהו, אז יש לו קרובים, יש הזדמנויות.

(סוף השיעור)

---

1. האדם צריך להשתדל בו כראוי לפי כוחו", כמו שכתוב, "איש כמתנת ידו, כברכת ה' אלקיך אשר נתן לך".↩