שיעור בוקר 24.08.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', עמ' 819,

מאמר: "מהו, שאם הטוב מתגדל, גם הרע מתגדל, בעבודה"

קריין: כתבי רב"ש, כרך ב', עמוד 819, מאמר "מהו, שאם הטוב מתגדל, גם הרע מתגדל, בעבודה".

מהו, שאם הטוב מתגדל, גם הרע מתגדל, בעבודה

תשמ"ט - מאמר ח'

1988/89 - מאמר 8

"הכתוב אומר (תולדות כ"ב), "ויתרוצצו הבנים בקרבה, ותאמר, אם כן למה זה אנכי, ותלך לדרוש את ה'". ומביא רש"י את דרשת חז"ל, "לשון ריצה, כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר, יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עבודה זרה, עשו מפרכס לצאת. דבר אחר, מתרוצצים זה עם זה, ומריבים בנחלת שני עולמות", עד כאן לשונו.

אנו רואים, שבזמן העיבור, היה זה פונה לקדושה, וזה פונה לעבודה זרה. אם כן מה החידוש שהתורה מספרת לנו אח"כ "ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד, איש שדה. ויעקב איש תם, יושב אוהלים". בטח כמו שנולדו, כן המשיכו בדרכם לפי תכונתם.

ורש"י מתרץ זה, ואומר, וזה לשונו, "ויגדלו, כל זמן שהיו קטנים, לא היו ניכרים במעשיהם, ואין אדם מדקדק בהם, מה טיבם, כיון שנעשו בן י"ג שנה, זה פירש לבתי מדרשות, וזה פירש לעבודה זרה".

ובכדי להבין זה בדרך עבודה, איך אנו לומדים זה באדם אחד את יעקב ועשו, צריכים להבין מקודם מהן בחינת יעקב ובחינת עשו בעבודה.

ידוע שכל הרע, שאנו לומדים, שהוא נגד הקדושה, נקרא בעבודה "רצון לקבל לעצמו". מה שאין כן קדושה נקראת "רצון להשפיע לה'", כמו שכתוב "קדושים תהיו, כי קדוש אני ה'", שפירוש "קדוש" הוא מופרש מלקבל לעצמו, אלא רק להשפיע, שהבורא משפיע להנבראים, והנבראים צריכים להשפיע להבורא, כמו שאמרו חז"ל "מה הוא רחום, אף אתה רחום".

לכן נכנה את הרצון לקבל לעצמו בשם עשו, והרצון להשפיע לה' בשם יעקב. וממילא נבין מהו הפירוש עשו, כמו שפירש רש"י, הכל קראו לו כן, לפי שהיה נעשה ונגמר בשערו, כבן שנה הרבה. שזה מראה על הרצון לקבל לעצמו, שעל זה לא צריכים לעבוד, מטעם שזה כבר עשה הבורא, בזה שהרצון להטיב לנבראיו ברא את הרצון לקבל. ומטעם זה נקרא היצר הרע בשם "מלך זקן וכסיל", כמו שכתוב בזה"ק.

מה שאין כן על הרצון להשפיע, הנקרא יעקב, צריכים לתת הרבה עבודה עד שמשיגים את הרצון הזה. שזה ממש ההיפך מעשו, שהוא נעשה ונגמר מאליו, מצד הבורא. מה שאינו כן הרצון להשפיע, זה שייך לעבודת האדם, כי זה נמשך מתיקון הצמצום, שמלכות, הנקראת רצון לקבל, חשקה להיות משפיע, כמו המאציל, לכן עשתה תיקון הצמצום, שלא לקבל, רק בעמ"נ להשפיע. ובזה היא מקבלת השתוות הצורה.

וזה נקרא בחינת עשו, כמו שפירש רש"י על עשו, הכל קראו לו כן, לפי שהיה נעשה ונגמר. כלומר, שאין האדם צריך לעבוד בכדי להשיג כלים דקבלה, אלא תיכף כשנולד, יש לו כבר היצר הרע, כמו שאומר בזה"ק, שתיכף כשנולד יש לו היצר הרע, כמו שכתוב "לפתח חטאת רובץ". ומפרש, ש"פתח" נקרא פתח הרחם. תיכף בא לו היצר הרע, הנקרא "חטאת", כמו שאמר דוד "וחטאתי לנגדי תמיד".

מה שאין כן יעקב, שהוא בחינת כלים דהשפעה, שהם ישלטו בהאדם, זה בא דרך רמאות, כמו שכתוב (תולדות שישי) "ויאמר, בא אחיך במרמה, ויקח ברכתך". וענין הרמאות הזה, אמר אאמו"ר זצ"ל, היות שתחילת העסק בתו"מ מתחילים בשלא לשמה, ועל זה הרצון לקבל יכול להסכים. אמנם אח"כ ע"י זה זוכים לשמה. אז העשו צועק, אתה רמיתני, כמו שכתוב "ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמיים". ענין פעמיים יש לפרש, הן במוחא והן בליבא. ומתחילים בשלא לשמה, לכן אין לו כל כך התנגדות מהגוף, היות שהוא נותן לו להבין, שיאמין לו, שהוא עובד רק לטובת הגוף, שזה מכונה אהבה עצמית.

אולם לצאת אח"כ משליטה זו של אהבה עצמית ולזכות לאהבת ה', כאן מתחילה העבודה האמיתית, וכאן מתחיל את סדר העבודה, הנקרא, שהאדם רוצה לעלות על המסילה ההולכת לדביקות ה'.

ותחילת העבודה מתחילה בעיבור, היינו בזמן שרוצים לעבור מהרצון לקבל לעצמו, ולהכנס לבחינת רצון להשפיע. וזה שכתוב, "ויתרוצצו הבנים בקרבה". ופירש רש"י, לשון ריצה. כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר, יעקב רץ ומפרכס לצאת. עוברת על פתחי עבודה זרה, עשו מפרכס לצאת.

ואאמו"ר זצ"ל פירש, כי בזמן שהאדם מתחיל בעבודה, אז הוא הזמן שבאות לו מחשבות הפוכות זו מזו, כלומר שמטרם שמתחיל בעבודה דלהשפיע, אינו יכול לשים לב כל כך להבחין ההבחנות הדקות שיש בסדר העבודה. מה שאין כן כשרוצה להכנס בעבודה דלהשפיע, אז הוא יכול להרגיש כל מצב ומצב שבו הוא נמצא.

ואמר, שבזמן שהאדם עובר על פתחי תורה, האדם מתעורר, ובאות לו מחשבות, שכדאי להכנס למקום תורה, שהיא בחינת "כי הם חיינו ואורך ימינו". וזה נקרא, שבחינת יעקב מתעוררת. והוא חושב אז, שבטח הוא ישאר במחשבות כאלו תמיד, היות שהוא מרגיש, שזוהי תכלית החיים, ועל גשמיות אינו כדאי לתת תשומת לב, כי זה לא עיקר החיים, שכדאי לחיות בשביל זה.

אולם אח"כ, כשעובר על פתחי עבודה זרה, שפירושו, בזמן שיצא לשוק, ורואה שכל אנשים שקועים רק באהבה עצמית, ובכלל ענין להשפיע לא מעניין אותם, באות לו תיכף מחשבות שכדאי ללכת בתלם שלהם, ושוכח עכשיו את כל העבודות שהשקיע בענין לשמה, שזהו עיקר החיים, ועכשיו הוא מבין בכלל אחרת. זה נקרא עבודה זרה. היינו, שעובד את עצמו, ואינו עובד את ה'.

וזה נקרא עבודה זרה בדרך עבודה. זאת אומרת, שהאדם רואה, שבחינת עשו שבקרבו מפרכסת לצאת ולהשתתף עמהם. אולם את זה רואים רק בזמן העיבור, כלומר בזמן שהאדם רוצה לעבור מבחינת אהבה עצמית לאהבת ה', שהוא עמ"נ להשפיע. מה שאין כן בזמן שהאדם עדיין עובד בבחינת הכלל, הוא אינו מסוגל להבחין את ההרגשים האלו, אף על פי שנמצאים אצלו.

והטעם הוא פשוט, כמו שאמרו חז"ל "מילתא דלא אתרמו על אינשא לאו אדעתהו", שפירושו, דבר שלא כל כך מעניין לאדם, אינו עולה על דעתו לחשוב על זה. לכן דוקא אלו אנשים, שרוצים ללכת בדרך הפרט, הנקרא בעל מנת להשפיע, היות שהם מעונינים לדעת, אם הם מתקדמים בעבודה, אצלם חוש הבקורת מפותח, לראות כל דבר דק. וכל חוט השערה הם רואים, אם הם בסדר או לא. לכן בעיבור מתחילה הריצה הנ"ל בין יעקב לעשו.

וזה שכתוב "ויתרוצצו הבנים בקרבה, ותאמר אם כן למה זה אנכי". כלומר, בזמן שהאדם מתחיל לראות, פעם הוא משתוקק לאהבת ה', ופעם הוא משתוקק לאהבה עצמית, ואז הוא אומר "אם כן למה זה אנכי". פירוש, למה לי כל העבודה הזאת, אם אני רואה, שעליות וירידות שלי, אין להם סוף, ואני מרגיש עצמי, שמעת שנכנסתי לעבוד בדרך של השפעה, נשארתי קרח מכאן וקרח מכאן.

כלומר, בזמן שעבדתי בבחינת הכלל, ידעתי שבכל יום ויום אני מתקדם בעבודת ה', היות שכל יום הייתי יכול לעשות חשבון הנפש, וראית כמה זמן שהתפללתי, וכמה זמן שלמדתי, והיה לי על מה להסתכל, והייתי בשמחה ובמצב רוח מרומם, היות שהסתכלתי רק על מעשים, וראיתי שברוך ה' אני מצליח בעבודה.

מה שאין כן עכשיו, שנכנסתי לעבוד על הכוונה דלהשפיע, ואמרו לי, שלא מספיק המעשים, שאני עושה, על הכוונה, משום שה' צוה לנו לעשות ולקיים את התו"מ, אלא שצריכים לכוון בעל מנת להשפיע, היינו לתועלת ה', ואני רואה, עד כמה שאני משקיע כוחות, ואני לא מסוגל להתגבר, אף על פי שלפי דעתי עשיתי מה שביכולתי, ואין אני מתקדם אף שעל וצעד קדימה, ומה תהיה התכלית, "אם כן למה זה אנכי", בשביל מה עזבתי את העבודה בבחינת הכלל.

וזה שכתוב "ותלך לדרוש את ה'". כלומר, שראה, שאין עכשיו שום עצה, היות כי לחזור להכלל כבר אינו יכול, מטעם כיון שראה, שיש דרך של אמת, כבר אינו מסוגל לעבוד, רק בבחינת המעשה, לכן אין ברירה, רק לדרוש את ה', שהוא יעזור לו, כמו שאמרו חז"ל, "הבא לטהר מסייעין אותו".

ואומר, עכשיו אני רואה, מה שאמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום, ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו", את זה הוא לא צריך להאמין, שאינו יכול לו, אלא את זה הוא רואה בתוך הדעת.

מה שאין כן אלו אנשים, שעובדים בתוך הדעת, הם צריכים להאמין, שהקב"ה עוזר להם, היות שבתוך הדעת הם רואים, שהם עוסקים בתו"מ, והם רואים, מתי שהגוף רוצה להתעצל קצת, תיכף הם מתגברים על עצלות הגוף, ואין הם רואים, שיש להם חסרון בעבודה, הגם שהוא רואה, שיש אנשים יותר גדולים ממנו, הן בכמות והן באיכות, אולם ידוע לגדלות אין שיעור, אמנם ברוך ה', הוא רואה, שהוא נחשב בין אנשים חשובים, ואף פעם לא באות לו מחשבות רעות, כלומר, שיחשוב, שיש לו רע, אלא הוא כמעט בסדר, מטעם "אין צדיק בארץ, אשר יעשה טוב ולא יחטא". לכן הוא מאמין למעלה מהדעת, שיש לו חסרונות. אולם זה הוא רק מטעם שהוא מחפש שפלות, אבל באמת מצבו לא כל כך נורא ברוחניות.

מה שאין כן בזמן שרוצים לעבור לבחינת עבודה דלהשפיע, הוא בתוך הדעת, שאין לו שום התקדמות בתו"מ, שתהיה לו היכולת לכוון בעל מנת להשפיע. לכן הוא רואה, שאין לו ברירה אחרת, אלא לדרוש מה', שיעזור לו. וגם כן קשה לו להתפלל, שה' יעזור לו, מטעם שנופלים ספקות חס ושלום, בזה שה' ישמע תפלתו.

וזה בא לו מטעם שהוא כבר התגבר הרבה פעמים, וביקש מה' שיעזור לו, שיהיה ביכולתו לעסוק בעבודה דהשפעה, והוא לא קיבל שום התקדמות בעבודה דלהשפיע. אם כן, הוא צריך עתה להתגברות גדולה, שיהא בידו כח להתפלל לה', שיעזור לו. כלומר, הוא צריך להאמין למעלה מהדעת, שה' יעזור לו. ובתוך הדעת הוא רואה, שהוא בעירום וחוסר כל מבחינת עבודה דלהשפיע. שזהו ממש ההיפך משהיה עוסק בבחינת עבודת הכלל.

ועתה נבאר מה ששאלנו, מה שכתוב "ויגדלו הנערים, ויהי עשו איש שדה, ויעקב איש תם יושב אהלים". ושאלנו, מהו החידוש. בטח כמו שהיו בעיבור, כך יהיו כשיגדלו. ורש"י מתרץ זה ואומר, "כל זמן שהיו קטנים, לא היו ניכרים במעשיהם, ואין אדם מדקדק בהם, מה טיבם. כיון שנעשו בן י"ג שנה, זה פורש לבתי מדרשות, וזה פורש לעבודה זרה".

ויש לפרש זה על דרך שאמרו חז"ל (קידושין מ') וזה לשונם, "תנו רבנן, לעולם יראה אדם עצמו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע עצמו לכף זכות". ומתעוררת השאלה, לאחר שעשה מצוה אחת, וכבר הכריע עצמו לכף זכות, איך הוא יכול לומר אח"כ, שיראה עצמו חציו חייב וחציו זכאי, הלא כבר הכריע עצמו לכף זכות.

אלא יש לתרץ כמו שאמרו חז"ל (סוכה נ"ב) וזה לשונם, "אתא ההוא סבא תנה ליה, כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו". וגם זה יש להבין, מדוע אם הוא נעשה גדול, מדוע מתגדל אצלו גם היצר הרע. אלא כנ"ל, היות שצריכים, שיהיה חציו על חציו, אחרת לא שייך לומר בחירה, שיש בידו להכריע. כי זה שעשה מצוה אחת, כבר הכריע לכף זכות או להיפך. לכן כשמוסיפים לו רע, מתי שנעשה גדול, היינו, לאחר שכבר עשה מצוה אחת. נמצא לפי זה, שכל פעם שנעשה גדול, מוסיפים לו רע. לכן תמיד הוא נמצא בחציו טוב וחציו רע. וזה שאומר "לעולם יראה אדם עצמו חציו חייב וחציו זכאי".

ובזה יש לפרש מה שמפרש רש"י "ויגדלו הנערים", "כל זמן שהיו קטנים, לא היו ניכרים במעשיהם, ואין אדם מדקדק בהם מה טיבם. כלומר, היות כשהם קטנים, אין לו הרבה טוב. וממילא אין לו הרבה רע, שיהיה ניכר הרע שבו. זה שמפרש רש"י "לא היו ניכרים במעשיהם ואין אדם מדקדק בהם".

מה שאין כן "ויגדלו", אז נגדלו שניהם. ואז יש היכר בין יצר טוב לרע. וזה בא ללמדינו, שבתחילת העבודה בזמן העיבור, זאת אומרת, בזמן שמתחיל לעבור מעבודת הכלל לעבודת הפרט, תיכף מתחיל אצלו להתגלות הרע. אמנם לא ניכר כל כך. אבל כשמתחיל להתעלות בעבודה, שמתחיל להתגדל, כמו שכתוב "ויגדלו הנערים", לפי סדר ושיעור גדלות, מתגדל הרע, לפי שיעור הטוב, מה שהוא עושה, בשיעור זה מתגדל הרע אצלו, כנ"ל, בכדי שיהיו חציו חייב וחציו זכאי.

ובהאמור יש לפרש מה שפירש רש"י "דבר אחר, מתרוצצים זה עם זה, ומריבים בנחלת שני עולמות". ויש להבין, לאיזה צורך צריך להיות הריב בין שניהם. אלא כמו שאמרו חז"ל (ברכות ה') "אמר רבי לוי, לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע". ופירוש רש"י, שיעשה מלחמה עם יצר הרע. ויש להבין, המלחמה הזו לאיזה צורך. הלא יותר טוב היה, שאם האדם רואה, שהרע שבו לא מתעורר בקרבו. בשביל מה הוא צריך לעורר ולעשות עמו מלחמה. הלא יותר טוב שלא יכניס עצמו לסכנה, אולי לא יכול לנצחו, כדברי חז"ל, "שאין לאדם להכניס עצמו בסכנה".

ובדרך עבודה, שרוצים להגיע להשפיע, אז מוטל על האדם להגיד, בזמן שהוא עושה מעשי מצות, או שעוסק בתורה, שהוא רוצה לעשות הכל על הכוונה דלהשפיע, זה נקרא שירגיז את יצר טוב על יצר הרע. כי בזמן שהאדם אומר להגוף שלו, שצריכים לעבוד לשם שמים, ולא לתועלת עצמו. תיכף הגוף מתרגז, ועומד בכל תוקפו נגדו, ואומר לו "את הכל אתה תוכל לעשות, אבל לשם שמים ולא לתועלת עצמו, זה לא בא בחשבון". נמצא, שאם לא ירגיז אותו, אף פעם לא יהיה לו מציאות להגיע להאמת."

שאלה: מה זה אומר, "שירגיז את יצר טוב על יצר הרע"?

שתהיה התקוטטות ביניהם, וכל אחד מהם ירגיש שהשני רוצה לבטל אותו.

תלמיד: מהי המטרה של זה, לחזק?

נגיד, לחזק את היצר הטוב, שהוא ירצה להתגבר על היצר הרע ולא לתת לו מקום להופיע בכלל, שזה כאילו הכי טוב. אבל מצד שני, אם אנחנו לא נותנים מקום ליצר הרע לגדול, אז גם היצר הטוב לא מרגיש איפה הגבולות שלו, ומה הוא צריך לעשות. זאת אומרת אנחנו חייבים לראות אותם "זה כנגד זה עשה אלוהים"¹.

תלמיד: אז אנחנו רוצים ששניהם יתחזקו?

כן, דווקא ששניהם יתחזקו.

תלמיד: אבל לא לשים לב שאולי הכוח שלי יורד ואני לא יכול להתגבר.

אנחנו צריכים לראות את שניהם שהם כל הזמן עולים זה על זה אחד על השני, פעם זה עולה ופעם זה ובצורה כזאת הם גדלים. כי לא יכול להיות יצר רע שגדל בלי יצר טוב שגדל, והיצר הטוב בלי שהיצר הרע גדל, אלא זה לעומת זה.

תלמיד: ההבדל ביניהם זה לא בדיוק טוב או רע. טוב ורע זו הבחנה בין שתי תכונות. היצר הרע זה לא בדיוק רע, זו עזרה גדולה בשבילנו.

כן.

תלמיד: והיצר הטוב זה אותו הדבר?

הם צריכים להיות כל הזמן במאבק ביניהם עד שיגלו זה את זה, ודווקא כששניהם נמצאים זה כנגד זה, גדל הבורא שמחבר אותם ומביא אותם יחד למצב של גמר תיקון.

תלמיד: אז מתי להודות על זה ומתי להודות על זה, או להודות לשניהם יחד, לברך את הטוב והרע ביחד?

אנחנו צריכים להרגיש כל פעם שאחד יותר חזק מהשני, וכך אנחנו הולכים קדימה, ימין שמאל, שמאל ימין.

תלמיד: איך אני יודע איזה יצר, איזה רצון להרגיז, מתי זה ומתי השני?

אתה מברר מה עכשיו נמצא בך, איזה רצון הוא השולט.

תלמיד: אבל "לא להאמין לעצמי עד שהיום מת"²?

כן.

תלמיד: איך אני לעשות את ההבחנה הזאת ביניהם, אם אני בעצם כל הזמן משקר לעצמי?

מהבחנות כאלה אתה דווקא תרגיש את האמת.

שאלה: במה באה לידי ביטוי עזרת ה'?

עזרת ה' באה בזה שאדם מקבל כוחות לברר מה טוב ומה רע בכל בחינה ובחינה.

תלמיד: אם הבורא רוצה לשמור אותי קרוב יותר אליו, אז הוא ייתן לי כל הזמן הרגשת ריחוק, יגביר בי יותר את יצר הרע כדי שאני אזדקק לו יותר. אפשר להגיד שעזרת ה' זה דווקא כשהוא מגביר בי את היצר הרע, שגורם לי ליותר ריחוק?

כן ודאי שגם בזה. כל הפעולות שבאות למעלה מהבורא הן כולן פעולות התיקון, אפילו שהוא בזה מעורר את היצר הרע להיות יותר חזק.

תלמיד: אפשר להיות בהרגשת מילוי ביצר טוב, וגם להיות בדרישה, בתפילה לבורא?

יכול להיות שכן, אבל לא בזמן שאתה נמצא ממש במילוי, כי אין לך אז דרישה.

תלמיד: אז איך אפשר להיות גם בהרגשת המילוי וגם בדרישה, או שתמיד צריך להרגיש חסר ובתפילה אליו?

רק מתוך החוסר אנחנו יכולים להתקדם.

תלמיד: אז אין ההתקדמות בטוב?

התקדמות בטוב בינתיים אין.

תלמיד: הוא כותב שהוא כבר התגבר הרבה פעמים וביקש מה' שיעזור לו והוא לא קיבל שום התקדמות בעבודה דלהשפיע.

כן

שאלה: למה הבורא נותן לאדם הרגשה שהתפילות שלו לא עוזרות פעם אחרי פעם, מה התועלת בזה?

שהאדם יזדקק לעזרת ה'.

תלמיד: וגם אז הוא רואה שהוא לא זוכה לעזרת ה' פעם אחרי פעם?

לא, דווקא הוא זוכה, אם הוא מבקש עזרה, הוא מקבל עזרה.

תלמיד: ובמה באה לידי ביטוי עזרת ה'?

שהבורא מראה לו מה הוא צריך לחזק, מה הוא צריך לעשות כדי שכוח השפעה יגדל בו.

שאלה: האדם מבחין שככל שהוא מתקדם, כך יש פער יותר גדול בין שניהם ושניהם גדלים.

כן.

תלמיד: איך מרגיזים יצר טוב על יצר הרע?

כשאני רוצה שהיצר הטוב ישלוט, והיצר הרע לא נותן לו לשלוט.

תלמיד: אלה הפעולות שאנחנו עושים, לימוד, עשירייה.

כן.

שאלה: אבל מה זה נקרא להרגיז אותו?

להעמיד זה מול זה. שהיצר הרע יעמוד נגד היצר הטוב וירצה לשלוט בו.

תלמיד: היצר הרע ירצה לשלוט על היצר הטוב?

כן.

תלמיד: זה גם ככה קורה?

כן.

שאלה: הוא מתאר פה מצב שכשהאדם נמצא ביצר הרע, נאמר, שהוא נופל, אז הוא כבר בטוח שככה כל החיים ובכלל שכח שהיה קודם השפעה. וכשנמצא במצב של עלייה אז הוא מסתכל ואומר, מה זה החיים הבהמיים האלה, הם בכלל לא שווים כלום.

כן.

תלמיד: ואז הוא אומר, אבל צריך להרגיז כל הזמן את היצר הטוב על היצר הרע

אם אתה רוצה להתקדם.

תלמיד: כן, אז מהי הטכניקה הזאת של להרגיז?

אתה רוצה שתמיד ישלוט היצר הטוב ועל ידו תוכל להתקדם, להידמות לבורא.

תלמיד: כשאני בעלייה אני רוצה, כשאני בירידה אני לא רוצה, אבל רב"ש אומר שכל הזמן צריך להרגיז את יצר הטוב על היצר הרע.

צריך להשתדל להרגיז.

תלמיד: איך?

זו כבר העבודה שלך בקבוצה. יש לך יצר טוב מאוד חלש, קטן ואתה צריך לאסוף מכל החברים את היחס שלהם ליצר הטוב הזה, וכשאתה מחבר אותו לרצון אחד, אז אתה כן יכול לגדול.

תלמיד: ולמה זה נקרא להרגיז? זו העבודה שלנו כל הזמן.

כי שני היצרים יהיו זה נגד זה. ואתה חייב להרגיז אחד על האחר ואז בדרך כלל, אין לך ברירה, אלא אתה צועק לבורא "הצילו".

שאלה: מה זה כל נושא הרמאות, גם במוחא, גם בליבא?

יש כמה אופנים, אני לא יכול לומר סתם כך. פעם האדם נמצא ברמאות ומגלה שהוא בעצמו נמצא ברמאות. פעם הוא מוציא מהרמאות את הכיוון הנכון, שהוא חייב לגשת לקו ימין ועל ידו לגלות את השמאל. רמאות זה כשאנחנו לא כל כך מזהים איפה הצדק, מי צודק.

תלמיד: אם אני מבין נכון הוא כותב כאן שהרמאות היא במעבר מלא לשמה לשמה, שהגוף מאפשר בינתיים לעבוד, כביכול בעל מנת להשפיע, אבל עדיין זה לא לשמה.

לא, לחלוטין לא, צריך לקרוא שוב.

שאלה: כתוב שיעקב התגבר על עשו ברמאות. שיקר לו, עקף אותו, רימה אותו, גנב ממנו את הבכורה. מהי צורת העבודה הזאת, שתכונת האמת, יעקב, ישראל, מתגבר ומצליח בצורה כזאת של רמאות?

זאת צורת העבודה.

תלמיד: אנחנו אומרים בדרך כלל שהרצון לקבל מרמה ומשקר. ופה זה הפוך, תכונת האמת, תכונת ההשפעה, עובדת בצורת רמאות.

אנחנו עוד לא יודעים עם מי הצדק, אנחנו רק רואים עד כמה כל אחד משתדל להיות למעלה מהאחר, ובזה אין הבדל בין יעקב לעשו, אחרת כבר מראש זה היה ברור.

תלמיד: איך אני יכול לעבוד עם עצמי, עם הרצון לקבל שלי בצורת רמאות?

אני לא חושב שאפשר לעשות זאת אלא רק על ידי הקבוצה. אדם לבד לא יכול, הוא כאילו עובד על שפיץ, אין לו במה להכריע מה נכון ומה לא נכון.

שאלה: רב"ש כותב, "אם הם מתקדמים בעבודה, אצלם חוש הביקורת מפותח, לראות כל דבר דק. וכל חוט השערה הם רואים, אם הם בסדר או לא." מה העצה כשהאדם רואה כל חוט שערה אצל החברים כדבר גדול פתאום?

כאן מדובר איך לזהות את הרצון לקבל שבכל אחד מאתנו, עד כמה הוא גדול, מה האופי שלו, לאן הוא מושך אותנו, אנחנו צריכים לזהות את זה בתוך העבודה שלנו.

תלמיד: אני מרגיש שזה קורה גם בעשירייה, יש חלק ממנה שרץ קדימה ומתקדם וחלק שמרגיש שהוא נשאר מאחור ומתחיל להיות פער. מה עושים בעשירייה כשמורגש פער כזה בין שני חלקים?

אבל מידי פעם הם מתחלפים? אלו שהיו רצים קדימה עכשיו נעצרים קצת, ואלו שהיו מאחור רצים קדימה, לא?

תלמיד: זה המצב הרצוי. ואם יותר מדי זמן עובר ואלו שנשארו מאחור אומרים "איך אני אשיג את הפער הזה שנוצר, אני כבר מאחור", מה העצה עבורם?

אני חושב שאם אנחנו מתקדמים בקבוצה פחות או יותר, אז כולנו מתקדמים. אומנם כל אחד בטבע שלו, בהבחנות שלו, ואז אולי נראה להם שהם לא כל כך רצים קדימה כמו כולם, יש חלק שנראה להם שהם כבר ממש מאחור, אבל בסופו של דבר כולנו מתקדמים.

תלמיד: אז הם צריכים לזכור שבעצם זה סוג של התקדמות, זה לא שהם נשארו באמת מאחור?

כן. בקבוצה זה כבר אחרת.

שאלה: רב"ש כותב שהעיבור זה המעבר מלקבל לעל מנת להשפיע.

כן.

תלמיד: איך קורה העיבור?

דרך ביטול.

תלמיד: וביטול זו פעולה שאתה עושה בעל מנת לקבל, איך אתה עושה אותה?

לא, כשאתה משתדל להתבטל כלפי כוח ההשפעה.

תלמיד: אבל מאיזה כוח עושים ביטול?

מכוח הקבלה.

תלמיד: אז כל הכניסה לעיבור מבוססת על כוח הקבלה?

לא, כל כוח הוויתור שאתה עושה, הוא נגד כוח הקבלה.

תלמיד: כשאתה נכנס לעיבור, אז אתה עובר לעל מנת להשפיע. אבל בכניסה לעיבור, אתה עדיין לא בעל מנת להשפיע, אז איך אתה נכנס?

לא, הכניסה לעיבור היא בכך שאתה מתחיל בביטול עצמך.

תלמיד: והכוח לביטול עצמו, מאיפה האדם מקבל אותו?

הוא מקבל אותו מלמעלה, זה הכוח העליון, ועל ידי הכוח הזה הוא יכול לבטל את הרצון לקבל הקטן שלו וכך מתחיל לגדול.

תלמיד: העל מנת לקבל שלך מבקש אותו? אתה מגיע לבקשה שאתה באמת רוצה את זה?

כן, אתה באמת רוצה להתבטל.

תלמיד: מאיפה אתה מביא את ה"באמת רוצה להתבטל"?

מלמעלה, לך אין, רק מלמעלה.

תלמיד: אם זה רק מלמעלה, אז מה יש בידיים שלך לעשות כדי שמלמעלה יתנו את הכוח?

להתבטל, לרצות להתבטל. לעשות נטיות, פעולות קטנטנות כדי להתבטל.

תלמיד: אבל בסוף, עושים את זה עליך?

כן, הכול בא מלמעלה.

שאלה: מה זאת אומרת שהוא רוצה לעבור מעבודת כלל לעבודת הפרט?

עבודת הכלל היא כשעושים פעולות על ידי הרצון לקבל. עבודת הפרט היא כשהוא כבר רוצה לבצע פעולות על ידי הרצון להשפיע.

.

שאלה: לגבי הביטול. זאת עבודה מאוד מייאשת ולא מצליחים לקבל את הכוח באמת שזה יקרה. אני רואה נטייה לשים בצד את הניסיונות האלה ופשוט לנסות להיות כמשפיע, שזה לנסות לעזור לחברים כמה שאפשר. אבל עניין הביטול - ברגע שנוגעים בו, הוא מאוד דוחה, לא מצליחים להשיג את הכוח הזה. ככה אני מרגיש לאורך זמן שכאילו לא מצליחים לעורר את הכוח הזה מלמעלה ואז שמים את זה בצד. מה העצה להתחיל מחדש בעבודה הזאת או איך לעורר את העניין של ניסיון ליותר ביטול?

העצה היא שאין לי ברירה. אני חייב לבטל את כל הכוחות שלי ולהתבטל כלפי העליון. שהוא כל הזמן סובב אותי כמו על מחבת, צד אחד כך, אחר כך צד זה, אחר כך צד זה ואני בהתאם לזה רק צריך להשתדל להתבטל כלפי העליון.

תלמיד: הרגשת הסמרטוט היא מאוד חזקה.

זה לא סמרטוט, אני לא מרגיש את עצמי סמרטוט. אני מרגיש את עצמי שנמצא בעבודה עליונה.

תלמיד: אני התכוונתי לזה שהופכים אותך כל הזמן, כמו במחבת. ואין כוח להתמודד בשום צורה עם מה שהבורא מעביר בך.

אז מה?

תלמיד: ההבנה של מה זה להתבטל – קיימת. אבל קשה מאוד לפעול לכיוון כי לא מרגישים שמקבלים עזרה. למרות שכתוב "הבא לטהר מסייעין אותו", אני לא מוצא את הכוח לחזור לעבודה הזאת. יש ניסיונות שמאוד מייאשים. אני יכול לעשות הרבה מאוד פעולות אחרות, אבל העניין של הביטול, לא מצליח ללחוץ על הנקודה הזו.

ביטול זה לא שאתה מבטל לגמרי את עצמך ולא עושה כלום, אלא שאתה מחליף את התפקיד שלך הקודם בתפקיד חדש, ואז אתה עוסק בו, אם כי זה לא לפי הטבע שלך.

תלמיד: מה זה התפקיד הקודם ומה החדש?

אם פעם אתה היית עוסק במשהו אחד עם החברים, עכשיו אתה עוסק במשהו אחר. מה שלטובתם נגיד ולא לטובתך.

תלמיד: את זה עושים. אבל עם זה צריכה להיות הרגשת ביטול. אדם יכול להשתדל.

ביטול שאתה עזבת את העסק הקודם, ואתה עכשיו משקיע את עצמך בסגנון העבודה חדש.

תלמיד: והוא אמור לעורר כוח נוסף מלמעלה.

כן.

תלמיד: ואם הכוח לא מתעורר, מה האדם צריך לעשות? הוא כנראה עושה משהו לא נכון.

בוא ננסה.

שאלה: איך להבחין בין מצבי עבודת אלילים לעבודה אמיתית?

אני לא יודע. עבודת אלילים זה שאנחנו מקבלים דוגמאות מהרצון לקבל שלנו ונכנסים לזה ומרגיעים את עצמנו שזו העבודה הנכונה - זו עבודת האלילים. צריכים להיזהר מזה.

שאלה: מה מאפיין את הרע שמתגלה למי שהולך נכון בדרך?

הרע שמתגלה - מתגלה בזה שאני לא זקוק לתמיכה מהקבוצה. זה העיקר.

שאלה: בהקשר לטקסט של "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע" ובהמשך כתוב "שלא יכניס עצמו לסכנה", דברי חז"ל. אז מה הכוונה לא להכניס את עצמו לסכנה?

שאני לא אפול בעל מנת לקבל.

שאלה: שאלה על הכתיבה של רב"ש בלשון יחיד - איפה בא לידי הביטוי העבודה מול הסביבה, העשירייה?

רב"ש כותב כלפי אדם אחד שנמצא בתוך העשירייה, בתוך העולם, בתוך העבודה, בתוך הלימוד, בתוך הקבוצה. אבל בכל זאת איך האדם מרגיש איך הוא צריך לקבל את ההבחנות שלו ולהתקדם איתם.

שאלה: איך עובדים נכון עם יצר הרע ולא לפגוע בהתעוררות של היצר הטוב?

אנחנו לא צריכים כל כך לפחד לנגוע, לא לנגוע ביצר הרע, ביצר הטוב, אנחנו צריכים לעשות צעדים קדימה יותר גדולים, יותר ממשיים. ולא לפחד להפגיש ביניהם, יצר הרע ויצר הטוב אלא ההיפך. כתוב שלעולם אדם שירגיז יצר טוב על יצר רע שאז מתוך זה יהיה לו ניצוצי בירור.

שאלה: כתוב "בזמן שמתחיל לעבור מעבודת הכלל לעבודת הפרט, תיכף מתחיל אצלו להתגלות הרע." וזה מדובר עד י"ג שנה. הרי אדם עד י"ג שנה עובד למען עצמו, זה כמו התא הבסיסי, התא הרוחני שלנו למען עצמי. ככה נבראתי, אז איך פתאום עוברים למען הכלל, זו זווית אחרת של העבודה שלנו, זו כוונה אחרת, בניגוד למה שנוצרנו?

תשאיר את השורות האלה בצד, אחר כך תבין.

שאלה: האם התפילה זה מה שמשנה את כובד המשקל, את היחס בין יצר הטוב לרע, זה המנגנון שלפיו אנחנו מתקדמים?

תפילה עושה הרבה יותר מזה, תפילה מחלקת את כל העבודה שלנו לחלקים ואחר כך היא מדביקה את החלקים האלה לליבו של אדם.

שאלה: אמרת קודם שאנחנו צריכים לראות כל הזמן איך היצר הטוב והיצר הרע עולים זה על זה, מרגיזים זה את זה. אני מזהה בעצמי רק את היצר הרע כל הזמן, איך מזהים את היצר הטוב בשביל לעשות את הדבר הזה?

אז צריך ללכת נגד היצר הרע ולהגיע ליצר הטוב.

תלמיד: ואז איך מזהים אותו שבאמת הגעתי ליצר הטוב, כי כל הזמן מזהים יצר רע יותר, בכל מיני צורות?

אז תלך נגדו.

תלמיד: זה שאני הולך נגדו אומר שזיהיתי יצר טוב ועכשיו אני הולך נגד הרע?

לא. איזה בלבולים. אתה אומר שחוץ מיצר הרע אתה לא מזהה שום דבר. אז תלך נגדו, זה הכול.

שאלה: אז לא צריך לזהות שהיצר הטוב עולה על היצר הרע והיצר הרע מתנגש ביצר הטוב?

לא, אתה לא נמצא במצב כזה.

שאלה: כתוב "כי בזמן שהאדם מתחיל בעבודה, אז הוא הזמן שבאות לו מחשבות הפוכות זו מזו" ואחרי זה כתוב "מה שאין כן כשרוצה להכנס בעבודה דלהשפיע, אז הוא יכול להרגיש כל מצב ומצב שבו הוא נמצא." איך זה מסתדר?

איזה עצות אתם יכולים לתת כאן? אין.

שאלה: במאבק הזה בין יעקוב לעשו שמתואר פה במאמר, הניצחון הזה של יעקוב זה משהו מתוכנן מראש? זאת אומרת, הוא הרי צריך בסופו של דבר לנצח את היצר הרע. כי לפעמים יש הרגשה שעשו דווקא מנצח ואתה מידרדר איכשהו ליצר הרע.

במשך כל ההתפתחות הגשמית, זאת אומרת, הרצון לקבל שמתפתח, ודאי שעֵשו יותר ויותר מנצח. עד שמגיעים לשלב האחרון שאז יש ביניהם מלחמה, ובמלחמה הזאת סוף סוף מנצח יעקוב.

תלמיד: מה זה אומר שיעקוב ינצח? למשל, אני מסתובב ומסתכל אחורה, ולפני שנה הייתי יכול להיות יותר זמן בכוונה, בתפילה ועכשיו פחות. ואני רואה גם שזה לא אני החלטתי, אלא ככה זה יוצא בעצמו. אז איך לעשות שיעקוב כן ינצח?

צריכים מאוד לרצות שכל אחד כוח ההשפעה יכסה על כוח הקבלה.

תלמיד: לרצות זה כאילו, אתה רואה שאתה כביכול מאבד איזה פוקוס פנימי, ובכלל יכול להיות שאתה נזרק, נופל לאיזה מקום, הרי אין איזה ביטחון שאתה כן תחזיק ותהיה חד כזה בהתקפה. אלא יכול להיות שאתה נופל לערכים של העולם הזה. איך לעשות שזה לא יקרה?

האחריות שהכול יסתדר, נמצאת מלכתחילה, כי הבורא בחר בדרך הזאת כדי שאנחנו נתקדם ונגיע למצב שכולנו נבחר בזה, שאין ברירה, אלא שהכוח הטוב חייב לנצח, כי כוח הרע תמיד ימשוך אותנו למוות.

אין בכוח הרע יותר ממה שבכוח הטוב, אלא מפני שהוא מלכתחילה ניתן לנו ככוח המנצח, האגו המנצח. כך אנחנו נולדנו, כך אנחנו רואים את זה מהילדים, מתינוקות וכך זה אצל כל אחד. אבל אחרי שאנחנו מתקדמים, אנחנו רואים שהכוח הזה לא יכול להיות מנצח.

תלמיד: אתה אומר שאנחנו צריכים לבחור. אז אני רוצה כבר לבחור פעם אחת, וכאילו, כן בחרתי. אתה נמצא בדרך, משתתף בכל מה שאתה מסוגל, אבל אין הרגשה כזאת שבחרת פעם אחת וזהו, וכל השאר הולך.

לא יכול להיות. זה עניין של מדרגות. אם אתה מצליח במדרגה ראשונה, נותנים לך מדרגה שנייה, שלישית וכן הלאה. זה לא בפעם אחת. כמו שהוא כותב, "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי". שלא בבת אחת האדם מגיע למצב כזה שהוא מנצח את היצר הרע.

תלמיד: פשוט, כשמסתכלים על הדרך שלך, אתה פעם אחת בחרת כשהיית עם רב"ש. שמת את עצמך בסביבה הזאת וזהו. שהכול ברור והכול מדויק.

נדמה שזה ככה. "אני בחרתי והכול היה בסדר". מה פתאום? "אל תאמין בעצמך עד יום מותך". עד שלגמרי לגמרי מת הרצון לקבל, האדם נמצא תמיד בכל מיני מצבים מנוגדים.

תלמיד: מה זה אומר שהרצון לקבל צריך למות לחלוטין, שכל הערכים של העולם הזה בכלל לא קיימים יותר בשבילי ואני אבחר סוף סוף פעם אחת?

כל המצבים הכי גדולים, חשובים בעולם הזה, יתכסו במצבים רוחניים עוד יותר חשובים.

שאלה: מהי העבודה להרגיז את יצר הרע בעשירייה? איזה פעולות צריך לעשות בשביל זה?

העבודה בעשירייה מסתכמת בלהביא את כל החברים לרצון אחד שהוא יהיה יותר גדול מכולם.

שאלה: איך אנחנו מגיעים למצב שבו אנחנו מרגיזים את היצר הטוב על היצר הרע כדי להשיג את האמת?

אנחנו רוצים שהם יתנגשו. אנחנו רוצים להפגיש ביניהם. אנחנו רוצים שהם יהיו במאבק ביניהם, ומתוך המאבק הזה אנחנו נגיע להחלטה הנכונה.

שאלה: כשמגיעים לשיעור בוקר זורקים עליך, כמשל ליוקר המחיה, יהלומים, זהב, הכול, ואתה לא רוצה כלום מפני שזה יקר לאגו, אתה יודע מה אתה הולך להקריב. ואז פונים לעשירייה, מנסים ביחד להתחבר, לקנות משהו שיהיו לנו חיים. השאלה היא, האם מגיעים לרוחניות מחוסר ברירה?

כן. מגיעים מחוסר ברירה.

שאלה: מה היא תכונת יעקוב?

זה התפקיד שלו, התכונות שלו, כך הוא מתנהג עם כולם. זה הטבע שלו, לא מרמה ולא מסובב.

שאלה: מה עלינו לגלות לפני הכניסה לעיבור כדי לשמור על עצמנו במצב הזה?

לפני הכניסה לעיבור אנחנו צריכים להכין את עצמנו להיות מה שרוצים מאיתנו. מוכנים להתבטל כלפי כל דבר.

שאלה: כתוב "לפתח חטאת רובץ" והוא מפרש שהפתח הוא פתח הרחם, אז מה המשמעות, מהו פתח הרחם?

המשמעות היא, שכדי להיוולד עלינו לעבור את השלב בו אנחנו מחליפים את הרצון עליו אנחנו מתקיימים.

שאלה: האם זה יש הבדל בין נשים וגברים בגיל שלוש עשרה?

כן.

שאלה: אנחנו עובדים, לומדים ביחד, אבל ככול שאני עושה בירורים על הקשר שלי עם החברים, אני רואה תכונות שאני לא יכול להסכים להם. באמת יש לי לב של אריה, מלבד מהבורא אין לי פחד ממישהו, אבל אני גם יודע שעלינו להתבטל, לעשות כל הזמן פעולות כלפי טובת הזולת, טובת החברים, איך להתגבר על הניגוד הזה?

להמשיך. אתה נמצא במצב טוב, בהתקדמות מאוד טובה, יש לך הבחנות מצוינות, רק להמשיך. עוד מעט תתחיל לגלות את כול הדברים האלה כמכלול אחד שיכוון אותך בצורה מדויקת לתיקון. מצוין.

שאלה: הוא כותב כאן שככול שאדם עושה יותר טוב הוא מגלה יותר רע וזה כדי שהוא ירגיש חייב וזכאי ביחד.

שירגיש דבר בהיפוכו.

תלמיד: האם יש חלק בנשמת אדם הראשון שיכול להרגיש יותר חייב או יותר זכאי?

אתה תמיד יכול להרגיש או יותר זכאי או יותר חייב.

תלמיד: אין הבדל בין חלקי הנשמה?

תלוי באיזה מצבים אתה נמצא.

תלמיד: העניין הוא שלפי הרגשת השיטה והדרך המאוד מדויקת, ההרגשה היא שהמשותף בינינו הוא הרבה יותר גדול מהמפריד בינינו,

המשותף הרבה יותר גדול מהמפריד? חכה. עוד תקבל הכבדת לב כזאת שתראה ש"זה כנגד זה ברא אלוהים"³. הכול תלוי רק במידת הכוח שיש בנו.

שאלה: האם יש הבדל מבחינת שורש נשמה של כל אחד, הבדל שמאפיין את העבודה שלו קצת אחרת, נניח חבר שיותר נוטה לעבודה בקו שמאל?

ודאי. זה כל ההבדל בינינו, שלכל אחד יש את נקודת היסוד שלו.

שאלה: אנחנו שומעים על החיכוך המתמיד בין היצר הטוב ליצר הרע בתוך האדם, מה בעצם יוצא, נבנה מתוך החיכוך?

נבנים בירורים. ניצוצות.

תלמיד: מה זה ניצוצות?

בירורים.

תלמיד: עיקר הניצוצות האלה יוצאים כשאדם עובד כלפי העשירייה?

כן. כלפי העשירייה, כלפי אדם שבתוך העשירייה.

תלמיד: זאת אומרת, אפשר להגיד שיש גם ניצוצות בתוך האדם העובד כלפי העשירייה וגם בין החברים?

יש. בכל דרגה יש לו גם את זה וגם את זה.

תלמיד: אז הכול לבנייה.

כן, ודאי. בסופו של דבר כל ניצוץ וניצוץ צריך לחבר ליתר הניצוצין ולבנות מזה אור.

שאלה: יש את המלחמה היומיומית הזאת בין היצר הרע ליצר הטוב, וזה עושה אותי בתקופה האחרונה מאוד עצבני, אני בביקורת עצמית מאוד גבוהה. ועכשיו, אני קורא פה שעליי לדרוש את ה'. מה אני צריך לדרוש מהבורא במצב הזה? כי אני ממש מתחיל כבר לריב עם החברים.

למה?

תלמיד: כי אני מרגיש כאילו אני לא מספיק מתמודד עם היצר הרע, מצד שני אני לא מספיק מרגיש שהחברים איתי ביחד בפעילות משותפת, אני כל הזמן במלחמה פנימית בין שני היצרים האלה, מדובר כבר בכמה ימים.

כמה ימים. ואז מה?

תלמיד: אז אני שואל מה אני צריך לדרוש? מה אני צריך לבקש מהבורא במצב הזה? או שאני צריך להוריד את הראש.

לא. להוריד את הראש סתם לשים את עצמך למטה מכל השאלות זה לא נותן כלום.

תלמיד: בדיוק. אז גם אני חושב כך, אבל מה באמת לדרוש מהבורא?

מה שתרצה. אני לא יכול להגביל אותך.

תלמיד: אני מרגיש שאני ממש נכנס למקום צר מאוד.

בסדר. אז תדרוש מהבורא שיסביר לך מה אתה צריך לעשות.

זה כמו ילד שבסופו של דבר כשלא יוצא לו, אז הוא בבכי בא לגדול ובוכה לפניו שהגדול יראה לו מה לעשות.

תלמיד: מי זה הגדול שאני צריך לבקש ממנו מה לעשות, הבורא?

כן.

שאלה: הרב"ש כותב כאן "כיון שראה, שיש דרך של אמת, כבר אינו מסוגל לעבוד," לא מסוגל לעבוד, רק בבחינת מעשה. אנחנו אומרים, שיש איזה עיקרון של מלא לשמה, באים לשמה. בלא לשמה כאילו קל לעבוד כי יש שכר, אבל כשמתחיל להתגלות הלשמה אז אין כוח לעבוד אפילו לא לשמה. זה פחות או יותר מה שהוא אומר כי רואים ששכר כמו שחשבתי קודם, לא יהיה. וגם הרמב"ם אומר שמגלים את הסוד הזה של לשמה לאט לאט, שאדם לא יברח באמצע, שהוא יבין שהשכר שהובטח לו בלא לשמה לא יהיה. השיטה הזאת שדברים מתגלים לאט לאט וכשמשהו מתחיל להתגלות מקדימה אז כבר אין כוח לחזור אחורה ולהתעסק עם מה שהתעסקת קודם. אנחנו אומרים תמיד שמאהבת חברים, מגיעים לאהבת ה', כאילו אהבת חברים הוא אמצעי בדרך שתתרגל לעבוד קצת מעל האגו שלך, אבל זו לא המטרה. אלא יש משהו הרבה יותר גדול שאנחנו לא מסוגלים להבין. אבל הידיעה הזאת שיש משהו גדול נותנת לך הרבה פעמים לא להתמסר במאה אחוז לעבודה הזאת של אהבת חברים, אפילו שאתה כל יום אומר לנו ששם זו העבודה, אתה שומע, אבל אתה יודע שיש משהו יותר גדול בסוף, בורא שצריך להגיע אליו, איזו השפעה, אז אתה לא כל כך מתמסר לאהבת חברים. אנחנו מחפשים את האמת הגדולה כאילו היא מעכבת אותנו בעבודה והיא כאילו תוקעת אותנו ולא מאפשרת לנו להשתחרר. אני אפילו לא יודע איך לשאול.

את זה אנחנו כן הבנו, אז תחכה עד שתוכל לשאול בצורה אמיתית.

תלמיד: כתוב, "לכן הוא רואה, שאין לו ברירה אחרת, אלא לדרוש מה', שיעזור לו. וגם כן קשה לו להתפלל, שה' יעזור לו, מטעם שנופלים ספקות חס ושלום," בזה שה' יעזור לתפילתו. והלאה הוא כותב שזה בא לו מטעם שהוא כבר התגבר הרבה פעמים וביקש מה' עזרה שיהיה ביכולתו לעסוק בעבודה דהשפעה. אז הוא אומר שקודם הוא כבר.

ביקש הרבה פעמים. וזה לא עזר לו. ואיך הוא יכול לגשת גם עכשיו ולבקש שזה יעזור לו.

תלמיד: אבל הוא ביקש כנראה תכונות להשפיע, להיות בעבודה דהשפעה. ועכשיו במה לשים דגש? לקבל כאלו תכונות, או באמת פשוט עזרה בסגנון כוחות שיעקב התגבר לעשו שיהיה יותר כוח השפעה. באיזה סגנון כאילו צריך להיות דרישה?

הוא לא שואל כאן על זה, באיזה סגנון. נברר. בינתיים אנחנו לא יכולים, אין לנו מספיק נתונים ביד.

שאלה: איך ללמוד לשמוח ברשעים שמתגלים בנו בעזרת החברים? איך לא לשכוח שכל החסרונות, המומים שאני רואה בהם, הם בעצם בי?

רק על ידי התמדה ותפילה. כל דבר שאתה רוצה לדעת, תתפלל לדעת. כל דבר שקורה לך ואתה לא יודע מה בדיוק, תתפלל שהבורא יסביר לך וכך אתה תתקדם. איך לנו מה לעשות.

תלמיד: האם זה בסדר שעם הזמן אתה רואה יותר ויותר חסרונות כאלה, פגמים?

כן. "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו"⁴.

שאלה: איך אני יכול לרצות יותר שכוח הטוב ינצח בעבודה כשאני מרגיש שהרע מנצח כל יום?

כתוב, "קנאה, תאווה וכבוד מוציאים אדם מן העולם". אז קנאה, תאווה וכבוד. אם אתה תפתח בך גם כאלו נטיות אז אתה תגדל יותר גדול באגו שלך וזה יעזור לך לעלות למעלה ולדרוש תיקון. אנחנו לא יכולים להיות רק בכוח השפעה גדולים, אנחנו צריכים לגדול בכוח הקבלה. כל כוחות ההשפעה הם נעשים גדולים מפני שכוחות הקבלה נמצאים תחתיהם ודוחפים אותם למעלה.

מלמטה חייב להיות כוח האגו והוא שמעלה את כוחות ההשפעה, ואז כוחות ההשפעה נעשים יותר גדולים. לא יכול להיות אחד ללא השני, ולכן כך זה בנוי וכך זו ההתפתחות של כל הבריאה. תחשבו על זה, איזה חיבור נעשה כאן בין הכלים דקבלה לבין הכלים דהשפעה, שהם ביניהם עושים איזה מין ריקוד, מתי הוא מעלה את זה ומתי הוא מעלה את זה וכך דווקא הם יחד מגיעים למצב שהאדם, אומנם שהוא אפס, חוץ מניצוץ מהבורא אין לו כלום, אבל הוא מתחיל לגדול ולעלות עד גובה הבורא.

שאלה: הוא אומר, כל זמן שהיו קטנים, זאת אומרת כל עוד שלא ביקשו השפעה, עוד לא היו באמת בעבודה, ואז שהם מתחילים לבקש השפעה אז מקבלים כאילו יצר הרע וחייב להיות חציו חייב וחציו זכאי. זאת אומרת המצב הזה, של חצי חייב וחצי זכאי זה מצב העבודה התמידי, שצריך לשמור עליו.

כן.

תלמיד: זאת אומרת, כל פעם שאני מקבל יצר הרע חייב לדרוש יצר הטוב או לדרוש השפעה כדי לאזן, בעצם זו העבודה.

כן.

תלמיד: אני חייב לא לחפש להיות רק בטוב, אלא לחפש להיות באמצע ביניהם כל הזמן.

יש כאן עוד הרבה דברים להוסיף, אבל נגיע לזה.

שאלה: שמעתי שמטרת הבריאה להטיב לנבראיו. איך הנבראים יכולים להביא תועלת לה', הרי הוא במנוחה מוחלטת?

החברים יכולים להביא תועלת לבורא מתוך זה שהם מבטלים כל אחד את עצמו כלפי האחרים, ואז הביטול שלהם נעשה יותר כללי, ומתחילים להתחבר כל הכוחות שלהם לחיבור למעלה מזה, ולבנות רצון להשפיע. כך הוא מכוון לבורא.

שאלה: איך אדם יכול להתגבר על הגאווה כשהוא לא מרגיש צורך בעזרת העשירייה?

זה לא טוב, אם הוא לא מרגיש צורך בעזרת העשירייה סימן שהבירור שלו לא יהיה בירור. הבירור נעשה נכון אם הוא מרגיש שבלי העשירייה הוא אבוד. הוא לא יכול להתגבר על השאלה ולא יכול להבין בדיוק את התשובה.

תלמיד: לא הבנתי מה הקשר לעשירייה בכך שהוא לא יכול להתגבר על השאלה ולהבין את התשובה.

אמרת קודם שהרע העיקרי הוא כשאדם מרגיש שאין לו צורך בעזרת העשירייה. איך אני מזהה את המצב שאני צריך עזרה מעשירייה או שאני לא צריך עזרה ממנה ואני נמצא בגאווה? איך אני יכול לשים את האצבע על המצב הזה?

כשאני מרגיש שאם אני לא צריך את העשירייה, לא בהבנת השאלה ולא בנתינת התשובה, אז אני לבד, אני אבוד, אין לי שום אפשרות להתקדם.

מה עליי לעשות? רק להתקרב לעשירייה יותר ויותר ולמצוא את עצמי מחובר עם הכוח של העשרה ובתוכם אני אתקדם. אין יותר מה לעשות.

תלמיד: אתה אומר שאני צריך להתקרב לעשירייה, אבל אני לא מרגיש צורך בהם.

אתה צריך להתחיל לעבוד כדי להרגיש את הצורך. אין ברירה, כי אם לא תרגיש צורך בעשירייה ולא תתכלל בה ולא תעבוד איתה, אז כל החיים הרוחניים שלך אבודים. לא יכול להיות כאן שום דבר אחר.

שאלה: כתוב במאמר ""ויגדלו הנערים, ויהי עשו איש שדה, ויעקב איש תם יושב אהלים"". וגם כתוב, כמו שנולדו ככה ימשיכו בדרכם לפי תכונתם. האם האדם לא יכול לשנות את התכונות שלו אחרי שהוא נולד, האם ההתכללות בקבוצה לא משנה את התכונות של האדם?

היא משנה. בטוח שבני אדם משתנים. על ידי המאור המחזיר למוטב האדם כל הזמן משתנה, אחרת איך הוא מתקדם? השינויים נמצאים תמיד.

שאלה: שאלתי אותך בזמנו אם יש מצב רוחני בעולם הזה וענית לי שלא. היום שמעתי שכל המצבים יתכסו במצבים רוחניים. האם יש רצונות רוחניים לעולם? איך במקרה כזה זה קשור לעשירייה?

אין לעולם רצונות רוחניים, אין עשיריות רוחניות בעולם, וגם אין מטרות רוחניות לעולם, אין שום דבר רוחני.

תלמידה: בעולם אין עשיריות רוחניות, אבל אמרת שזה יותר חשוב עבורנו.

אני לא יודע מה אמרתי אז, ואני לא יכול להבין מה שאת אומרת. מה שיקרה זה שהעולם יתחיל להרגיש בהדרגה שחסר לו ויתגלה לו שאפשר להתקדם רק באמצעות הקבוצה וכל אחד ירצה להיות בתוך הקבוצה וכך כל הקבוצה תתקדם עד גמר התיקון.

שאלה: רב"ש משתמש בפועל "מפרכס" כמוטיב חוזר. הוא כותב "כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר, יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עבודה זרה, עשו מפרכס לצאת." מה משמעות המילה "מפרכס" ומדוע הוא משתמש דווקא בפועל הזה, האם יש סיבה לכך?

משתדל לצאת כדי להידבק או לעבודה הרוחנית או לעבודה זרה. כך אפשר לזהות אם נמצא בו הכוח הטוב הרוחני שרוצה לגדול, או הכוח הגשמי האגואיסטי.

תלמידים: לגבי עבודת אלילים, אמרת שצריכים להיזהר לקבל דוגמאות מהרצון לקבל ולהרגיע את עצמנו שזו העבודה הנכונה. באיזה דוגמאות מדובר שצריך להיזהר מהן? איך אפשר לזהות שאנחנו נמצאים בזה?

להיזהר ממאמצים אגואיסטיים שיכולים להיות דוגמאות לעבודה לא נכונה של כל אדם.

שאלה: המאמר הזה מאיר לנו את הדרך למטרה הרצויה, והמאבק הזה הוא לאורך כל החיים, אין בחירה חד פעמית. צריך לרכוש ניסיון במאבק לנצח את עצמי בביטול בפני הבורא. אנחנו יכולים רק להסתכל בתורה של האבות שלנו, של המורים שלנו ושל החברים.

כן, את צודקת.

(סוף השיעור)

---

1. ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה גם את זה לעמת זה עשה האלהים על דברת שלא ימצא האדם אחריו מאומה (קהלת, ז', י"ד)↩

2. ואל תאמן בעצמך עד יום מותך, (משנה אבות ב', ד')↩

3. "ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה גם את זה לעמת זה עשה האלהים על דברת שלא ימצא האדם אחריו מאומה" (קהלת ז', י"ד).↩

4. (סוכה נ”ב ע”א)↩