שיעור צהריים 19.03.22 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן -אחרי עריכה

פסח - קטעים נבחרים מן המקורות

נעבור על הקטעים ולא פעם אחת עד שנתחיל להבין את העומק הפנימי הקיים בהם, עד שהמילים האלו, הסיפור של יציאת מצרים יחיו בנו וכך נתקדם לאמת. הסיפור לא כתוב על מה שהיה פעם, אלא על מה שעלינו לעבור היום. אז נשתדל.

קריין: קטע מספר 8 של הרב"ש.

"מה אנו רואים בהתשובה של ה' על שאלת אברם, במה אדע, שע"י זה שיהיו בארץ לא להם, היינו שיהיו בגלות, אז אברם כבר יהיה בטוח שהם ירשו את הארץ.

ואמר, היות שאין אור בלי כלי, היינו אין מילוי בלי חסרון, ואברם אמר לה', שהוא לא רואה שהם יצטרכו לאורות כל כך גדולים, הנקרא, ארץ ישראל, לכן ה' אמר לו, ע"י זה שיהיו בגלות, ויבקשו מה' שיוציאם מהגלות, ובמה מוציאם, זהו רק עם אורות גדולים, כי "המאור שבה מחזירו למוטב", אם כן כבר יהיה להם צורך לאורות הגדולים."

(הרב"ש. מאמר 22 "מהו שדוקא בליל פסח, שואלים ד' קשיות" 1989)

קריין: שוב קטע 8.

"מה אנו רואים בהתשובה של ה' על שאלת אברם, במה אדע, שע"י זה שיהיו בארץ לא להם, היינו שיהיו בגלות", שירגישו שהם נמצאים ברצון לא טוב, "בארץ", ארץ מהמילה "רצון", ולא טוב, לא ברצון להשפיע, שהוא, כמו שהם כבר מבינים, הרוחניות. הם עדיין ברצון האגואיסטי שלהם בגשמיות, זה נקרא שהרגישו שהם עדיין "בארץ לא להם", לא שלהם, והם רוצים לעבור מכאן לרצון העליון, "אז אברם כבר יהיה בטוח שהם ירשו את הארץ." דווקא מתוך שגילו שהם נמצאים בכוח הפוך מהרוחניות, הם ירצו לעלות ממנו לרוחניות.

"ואמר, היות שאין אור בלי כלי, היינו אין מילוי בלי חסרון, ואברם אמר לה', שהוא לא רואה שהם יצטרכו לאורות כל כך גדולים, הנקרא, ארץ ישראל, לכן ה' אמר לו, ע"י זה שיהיו בגלות, ויבקשו מה' שיוציאם מהגלות, ובמה מוציאם, זהו רק עם אורות גדולים, כי "המאור שבה מחזירו למוטב", אם כן כבר יהיה להם צורך לאורות הגדולים."

(הרב"ש. מאמר 22 "מהו שדוקא בליל פסח, שואלים ד' קשיות" 1989)

צריך להשתוקק לרוחניות במשהו ולעשות כל מיני פעולות כדי להרגיש שלא נמצאים בה, שמאוד רחוקים והפוכים ממנה ושאין שום סיכוי בכוחותינו להגיע אליה. אז מתחילים לגשת, לפנות לבורא ולדרוש ממנו התקדמות, והוא בתגובה דווקא מכניס אותם להרגשת גלות עוד יותר כבדה שנקראת "שבע שנות רעב", למה? כי אין להם כלים, אין להם צורך אמיתי, אם רוצים קצת זה לא נחשב, לא מספיק כדי לקבל אור גדול באמת להתעלות מעל כל האגו שלהם.

ולכן הם מתחילים להרגיש שהמצב יותר ויותר גרוע. מתוך הרצון להתקדם פתאום נעשה יותר גרוע, מרגישים יותר רחוק מהרוחניות, איך יתכן, איך יכול להיות? כי זו התקופה שנקראת "גלות". ככול שהם מגלים שהם רוצים להתעלות למעלה מהרצון לקבל שלהם, שנקרא "גלות", הם מגלים להיפך, כמה הם נמצאים עוד יותר בתוכו, וכך זה נמשך הרבה זמן. ורק על ידי אגירת, אסיפת כוחות לצאת מהגלות, וגילוי רצונות שאנחנו לא יכולים לסבול יותר, כמו שכתוב "וייאנחו בני ישראל מהעבודה", כלומר התחילו לצעוק, "מה אתה עושה לנו, למה אתה לא מציל אותנו", רק אז כשנתחיל לצעוק, ולצעוק יחד, נצא כולנו יחד ממצרים. נברח ממצרים בהרגשת החושך, זה נקרא "ליל יציאת מצרים". כל הסיפור הזה מסמל עבורנו באיזה מצב פנימי עלינו להיות כדי לעלות מגשמיות לרוחניות.

שאלה: כתוב, "יהיה להם צורך לאורות הגדולים", למה הכוונה אורות גדולים?

כדי להוציא אותם מהאגו שלהם, מהרצון לקבל על מנת לקבל לעל מנת להשפיע, הם זקוקים לאורות גדולים מאוד, חייב להיות כוח גדול מאוד שישפיע על הרצון לקבל וישנה אותו, יעזור לו להפוך את עצמו, "לעבור את המחסום" מה שנקרא.

תלמיד: אז אנחנו צריכים פה גם כמות וגם איכות?

נכון.

שאלה: ככל שאני יותר בדרך כך אני מכיר יותר שאני מלא רק בשקרים.

כך זה עד שאדם מגלה שהטבע שלו כולו רצון לקבל אגואיסטי והוא לא רוצה כלום מלבד ליהנות מהטבע שלו. אבל בכל זאת בתוך הטבע הזה יש רצון חלש מאוד לברוח מהמצב הזה, ועם הרצון הקטן הוא פונה לבורא ומתחנן להציל אותו, כי בכוחותיו ודאי שהוא לא מסוגל לעשות שום תנועה ליציאה ממצרים, מהאגו שלו. לכן אם אדם בכל זאת מקבץ את כול הכוחות, האפשרויות שיש לו, שהם בעיקר חיבור עם החברים, אז יחד איתם הוא יכול לברוח ממצרים.

האבחנה שלך היא סימן יפה, כי היא מלמדת שאיכשהו כבר יודעים את תהליך היציאה.

קריין: קטע מס 9.

"יש לפרש, מה שאברהם אבינו עליו השלום שאל להקב"ה "במה אדע כי ארשנו?" כי איך יהיה מציאות, שיוכלו לקבל עליהם עול האמונה? היות שזהו כנגד הדעת. ומי יכול ללכת נגד הדעת? אם כן איך יהיה מציאות, שיזכו לאור האמונה, היות שכל השלימות תלוי רק בזה.

ועל זה השיב לו הקב"ה: "ידוע תדע וכו', שהם יהיו בגלות". שפירושו, שהוא הכין קליפה, שהוא היצר הרע אדם בליעל, שהוא פרעה מלך מצרים, שאותיות פרעה הוא אותיות ערף, כמו שאמר האר"י ז"ל בשער הכוונות לפסח, שפרעה הוא בחינת עורף מצר-ים, שהיה מוצץ את השפע כשיורדת לתחתונים, עם השאלה שלו, שהוא בא ושואל "מי ה' אשר אשמע בקולו?" (שמות, שביעי). ותיכף עם השאלה הזאת כבר נמצאים ברשות הקליפות."

(בעל הסולם. "שמעתי". פ"ו. "ויבן ערי מסכנות")

שאלה: כאן הבורא מצייר את המצב העתידי של אברהם, את המשך התהליך. איך גם אנחנו נגיע לכזה קשר עם הבורא כמו אברהם כדי שגם הבורא יצייר לנו את הדרך?

אתה צריך לפנות לבורא, ואז תראה מה אתה מקבל כתשובה. אבל העיקר הוא לפנות.

תלמיד: מה זה אומר שהבורא מציג לו את הדרך, האם זה סוג של גילוי?

כן, אדם מתחיל להבין, להרגיש איכשהו מהי הדרך, איזה רצונות, מחשבות הוא צריך לעבור כדי להגיע להכרת גלות מצרים. זה שהוא נמצא ממש בתוך הרצון לקבל שלו והרצון לקבל שולט עליו, זה עוד לא מספיק, אלא האדם צריך להכיר את זה, להרגיש עד כמה הוא לא מסוגל לברוח מהרצון לקבל. מתוך זה שהוא רואה עד כמה זה בלתי אפשרי לברוח ובכל זאת הוא רואה שאין ברירה והוא חייב למצוא דרך לברוח מבית הסוהר, הוא צועק. אם הרגשת בית הסוהר והרגשת הצעקה הן כל כך חזקות בו, אז הבורא מתחיל להוציא אותו.

תלמיד: בסיפור הזה מלכתחילה הוגדר סוף טוב על ידי הבורא. האם גם אנחנו צריכים לדעת שמה שעומד בפנינו זה מצב טוב בסופו של דבר?

התורה כותבת על הכול. איפה שאתה צריך ללכת בעיניים עצומות פותחים לך לראות ואתה צריך לסגור את העיניים. עיניים הן לא העיניים הפיזיות, הן עיני דעת, כלומר מה שאני רואה אני לא מקבל זאת כמו שאני רואה, כמו שכתוב "עיניים להם ולא יראו".

תלמיד: הרי העבודה שלנו בפסח היא בעיניים עצומות, וכאן הבורא אומר "הכול יהיה בסדר, תהיה גלות, אבל אחר כך יהיה טוב יותר".

אתה לא מסכים עם זה שהבורא כך אומר לנו, אתה חושב שבזה הוא כאילו מחליש אותנו, מקלקל אותנו. זה לא נכון. אנחנו צריכים לסגור את העיניים במצבים שברור לנו שבעיניים שלנו אנחנו לא נראה את האמת. האדם בעצמו רואה גם דבר טוב וגם דבר רע ומחליט מה זה טוב ומה זה רע ועל מה הוא צריך לסגור את העיניים. הוא צריך להתבגר כל פעם יותר ממה שהחושים שלו נותנים לו לראות ולהרגיש.

תלמיד: על מה עלינו לסגור את העיניים?

אנחנו צריכים לסגור את העיניים על מה שאומר לנו השכל, וללכת למעלה מהשכל.

שאלה: האם האדם סובל מזה שהוא נמצא במצרים, או בגלל שכל העם במצרים?

זה תלוי במצבים. בדרך כלל הוא מרגיש שהוא נמצא במצרים, ובגלל שהוא נמצא במצרים ולא יכול לפנות לבורא בצורה מספקת כדי שהבורא יעלה אותו משם, יציל אותו משם, לכן גם האנשים האחרים סובלים, כל העולם סובל.

שאלה: בקטע הזה היה נראה שהכול מובן, אבל פתאום מופיע עניין העורף, הקליפה. מה הם הדברים האלה ולמה הוסיפו אותם בהקשר של הטקסט?

ההסתכלות שלנו על העולם היא דרך העיניים, ואם אנחנו הולכים עם עיניים פקוחות, אז אנחנו הולכים בצורה נכונה. אם אני הולך לא אחרי מה שאני רואה אלא לפי מה שאומרים לי מקובלים, אז אני לא הולך עם העיניים הפקוחות שלי, עיניים של בהמה, אלא אני צריך ללכת עם העיניים של השכל העליון שלי, שכל של השפעה.

בכל אדם יש תכונות שנובעות מהרצון לקבל ותכונות שנובעות מהרצון להשפיע, והוא צריך לעשות הבחנות ביניהן ולסדר אותן כך שכל מה ששייך לרצון להשפיע ישלוט על כל מה ששייך לרצון לקבל. הוא לא יכול סתם להוציא מעצמו, לקלף מעצמו ולזרוק את התכונות וההסתכלות של הרצון לקבל, הוא חייב לעבוד על זה הרבה זמן והרבה פעמים עד שיבקש ויבקש מהבורא שיטפל בתכונות האלה ויתקן אותן.

תלמיד: אני זוכר שבאחד השיעורים אמרת שהקבוצה נמצאת אצלך בעורף, אבל כאן כתוב שהעורף הוא מקום הקליפה.

יש הרבה הבחנות. זה שיש לחץ על הראש מהתלמידים, מהקבוצה, זה טוב. זה שהלחץ הזה יתמוך ולא יפריע זה יהיה בעתיד ככל שתוכלו לתקן את עצמכם.

שאלה: איזה מצב בעשירייה נקרא "גלות"? איך להגיע למצב הזה אם אנחנו כל הזמן שואפים לאהבה, לחיבור?

אבל יש מחשבות וכוחות שמפריעים לכם להגיע לחיבור, והם בדיוק אותם הכוחות של הגלות.

שאלה: איך להרגיש שאני בבית סוהר?

במידה שאתה רוצה לצאת ממנו ומתאר לעצמך מה זה לצאת, במידה הזאת תרגיש איפה אתה נמצא בדיוק ועד כמה הנטייה שלך לברוח מעל מנת לקבל היא באמת נטייה נכונה, ואז אתה זוכה.

תלמיד: מה הציור הנכון?

הציור הנכון הוא שאתה נמצא בלי כוחות, בחוסר אונים, כבול בשרשראות ברזל וללא שום תקווה לצאת מהאגו שלך, כמו שאתה באמת מרגיש, רק עדיין המצב שלך לא כל כך מדאיג אותך. על ידי זה שאתה מתחבר עם החברים, אתם מגיעים למצב שהציור הזה הוא בלתי נסבל, ואז תצעקו ותרגישו את הישועה.

שאלה: מהי הפעולה הזאת שאתה עוצם את העיניים?

אני לא מביא בחשבון מה שמצייר לי הרצון לקבל שלי.

תלמיד: מה מוביל אותך?

אני רוצה להיות קשור רק לכוח השפעה.

תלמיד: איך אתה אוחז בו?

אני רוצה להתעלות למעלה מכוח הקבלה ולהיות קשור לכוח השפעה.

תלמיד: לא ברורה לי הפעולה לעצום עיניים. האם אנחנו אוחזים במשהו, או שאנחנו פשוט הולכים אחרי מה שאנחנו שומעים מהעליון?

אנחנו הולכים אחרי הרצון להשפיע ככל שיכולים לתאר אותו בינינו, ומבקשים מהבורא שיגדיר לנו את הרצון להשפיע.

שאלה: האם הבריחה ממצרים בעבודה פנימית זו בריחה מעצמי אל תוך הקבוצה ואנחנו שואפים לברוח אל האהבה לזולת, או שאנחנו כבר צריכים להסתכל על אהבת ה'?

אנחנו רוצים לברוח לחיבור בינינו כדי שבתוך החיבור בינינו יהיה לנו חיבור עם הבורא.

שאלה: הבריחה ממצרים היא בחושך מוחלט וגם בעיניים עצומות, כלומר אדם ממש עיוור. העיוורים משתמשים במקל כדי להתקדם, מה זה בשבילנו המקל?

החיבור בינינו הוא אותו מקל, אותו מוביל שלנו בחושך. ככל שמתחברים יותר זה מכוון אותנו נכון ליציאה.

שאלה: מה הכוונה לצעוק לבורא ביחד?

ביחד זה כשזו לא שאלה שלך, כמו שאת שואלת עכשיו, אלא קודם את עובדת על החיבור של החברות, ואז את שואלת מטעמן. זה נקרא החיבור שלכן יחד, ואז יש לכן סיכוי לקבל תשובה נכונה, ולקבל את התשובה הזאת מהבורא.

תלמידה: אז ביחד זה לא הכוונה שנצעק באותו זמן?

לא. זה לרצות להיות באותו רצון משותף שהבורא רוצה שאנחנו נפעיל, שאנחנו נתכלל אלו עם אלו, כולנו יחד בהכנעה של כל אחד כלפי האחרים, ואז הכניעות שלנו והחיבורים בינינו יביאו אותנו למצב שמתוכו נוכל לעלות את החיסרון שלנו לבורא.

שאלה: בעצם יש כאן תהליך של הכנה לירידה למצרים. הבורא הביא אותנו לסביבה הנכונה, ואנחנו עושים אחד לאחד את מה שכתבו לנו מקובלים, ואז אנחנו מגלים את המצברים שבו וכך ממשיכים. לזה התכוונת בשיעור בוקר כשאמרת שאם נרצה לגלות רוחניות אתם תהיו במצרים?

כן. תודה.

שאלה: למה משה לא נכנס לארץ ישראל?

עוד נלמד על זה, זה עוד רחוק מאיתנו. עכשיו אנו מדברים איך אנחנו יוצאים מהאגו שלנו, מתעלים מעל הרצון לקבל לעצמו, ולצמצום של הרצון הזה. אחר כך יש לנו פעולה של בריחה מעל מנת לקבל, לעבור את הגבול בין הרצון לקבל על מנת לקבל, לרצון ניטראלי, ואחר כך לעל מנת להשפיע. נעבור את כל השלבים האלה בהדרגה.

שאלה: מה זה המצב כשבשכל אני מבינה והשכל מוביל אותי לכל הפעולות, אבל הלב כאילו קפוא. מה לעשות עם הלב? בשבועיים האחרונים מתקדמים רק בשכל ושכל, איפה הלב?

עד שלא נתחבר בינינו, לא נוכל להרגיש שאנחנו עוברים שינויים רוחניים נכונים. אז אנחנו צריכים לעשות מאמצים בחיבור בינינו, ולהתפלל לבורא שיעלה אותנו לפעולות שבהן אנחנו משפיעים זה אל זה.

שאלה: איך באופן מעשי נוכל ללכת נגד הדעת והספקות שמביא לנו פרעה?

רק על ידי תפילה. זאת אומרת לבדוק מי אנחנו, מה אנחנו, באיזה רצון אנחנו נמצאים, ומזה להרכיב תפילה לבורא על התיקון.

שאלה: האם אפשר לצאת ממצריים רק בקבוצה או שזה מצב אישי?

רק בקבוצה, אמנם כל אחד לפי האופנים שלו, לפי שורש הנשמה שלו, אבל רק בקבוצה, בהשתוקקות לחיבור בקבוצה.

שאלה: האם זה נכון לגלות מצפוני ליבי ולשתף בשקר שאני מרגישה או להוסיף בחיבור בתפילה, במשחק, מה לעשות?

להוסיף כמה שאפשר התעוררות, התרוממות, ולהביא אותם לחיזוק של כל הקבוצה.

שאלה: אם לכל אחד מאיתנו יש רצון קטן וחלש, האם זה אומר שאני צריכה לצרף את הרצון הקטן שלי לאחרים וכולם ביחד נצעק לבורא, ואז הוא שומע?

ודאי, איך אחרת? לכל אחד יש רצון קטן וחוץ מזה הרצון הזה מקולקל, לכן אנחנו צריכים לעשות כל מיני פעולות כדי שהרצונות שלנו יתחברו ויהיו רצון גדול ככל האפשר, אבל בחיבור עם האחרים, ובכיוון לבורא, לכוח ההשפעה.

שאלה: איך בורחים עם החברים ממצריים?

על ידי זה שאנחנו מתחבקים, ופונים לבורא שיוציא אותנו.

שאלה: לגבי האורות הגדולים, אם תוכל להסביר איך אנחנו משיגים אותם.

כמו שאנחנו מדברים. אם נעשה כל מה שצריך, אז נקבל כלים ועל ידי הכלים נשיג את האורות הגדולים.

שאלה: איך לעבוד נכון עם מצבים של ייאוש, עייפות והאדישות בעשירייה?

אני צריך להוסיף את כל הרצונות והכוונות שלי כולם יחד כדי לצאת מהמצב ולחשוב איך אני מוסיף לכולם. כי הרצונות המקולקלים שלי בעצם הם שמחייבים אותי לבקש תיקון, גאולה. לכן אני לא מפחד שיש לי רצונות ומחשבות כאלו, אני דווקא מבין שבלעדיהם אני לא יכול לצרף את עצמי לקבוצה, ולדרוש גאולה מהבורא.

שאלה: מה זה המצב הזה של יציאת מצריים בפרקטיקה הרוחנית שאנחנו עושים?

זה כשהבורא נותן קצת יותר אור על המצב שלנו, ואז באור הזה אנחנו יכולים קצת יותר להתחבר בינינו, כי האור מחייב אותנו להתחבר, ואז בחיבור בינינו אנו מתחילים להרגיש יותר את נוכחות הבורא, את הנוכחות הרוחנית בינינו ואנחנו מתרחקים מעל מנת לקבל ומתקרבים לעל מנת להשפיע. זה נקרא "יציאת מצריים".

שאלה: תפילה לשלום ותפילה לחיבור איכשהו לא משתלבות יחד. כי תפילה לשלום מצטיירת כתפילה לביטחון, שפע, יציבות. ותפילה לחיבור היא כאילו על צמצום של הרצונות התחתונים. אז התפילה על החיבור לא מבטלת את התפילה על השלום?

אנחנו לא צריכים לחשוב על צמצום הרצונות. אנחנו צריכים רק להשתוקק כל אחד לעצמו שהכוונות שלנו לעצמנו יצטמצמו, אבל לא שנצטמצם ברצונות שלנו. דווקא ההפך, "כל הגדול מחברו ייצרו" היצר, הרצון שלו יותר גדול, ולכן אין לנו שום כוונות להקטין את הרצונות, אלא דווקא ההפך, להגדיל אותם ככל האפשר.

שאלה: איך אפשר להגיע להרגשת מצריים בעשירייה כשלא מדברים על מחלוקות ולא נוגעים בדברים שמפריעים לנו?

תלוי באיזו גישה אנחנו מתייחסים לבעיות בינינו. אם אנחנו מעוררים את הבעיות האלו במקצת, במידה נכונה כדי לתקן אותן, אז ודאי שאנחנו צריכים להעלות אותן וזה צריך להיות יחד, בהסכמה, כקו שמאל שבלעדיו אי אפשר להתקדם. אבל זה צריך להיות בהקדם של קו ימין, של גדלות הקבוצה, גדלות הבורא, כדי שלא ניפול ונתחיל לריב בגלל שאנחנו מעוררים בינינו משהו. ברור? תהיו כגברים מבוגרים.

תלמיד: אם יש פחד להרוס את כל מה שנבנה, אני חושב שעכשיו דיברת על זה, איך לא להזיק, ולא לפחד מהמצבים האלה ולעבור אותם ביחד?

הכול תלוי בכם. אתם כבר אנשים, לא תינוקות קטנים, יש לכם ניסיון בחיים, תתחילו להתייחס נכון למקום בו אתם נמצאים, איך אתם יכולים לעורר את הדינים, כך שעל פני הדינים תעשו את התיקונים, וכך תתקדמו. אין כאן מה לעשות, רק רצון גדול לבנות את הכלי לגילוי הבורא.

שאלה: בקשר לתנאי הזה, כמה אני צריך להודות לעשירייה שלי ומעל הכול להודות לך על זה שנולדתי בדור הזה שמאפשר לי לגלות את חוכמת הקבלה?

אין גבול, כמה אתה צריך להודות לקבוצה, לי ולבורא על זה שנולדת בדור כזה, שקיבלת רצון כזה ותנאים כאלו, שאתה יכול עכשיו לגשת מהמצב שלך, עם התכונות המקולקלות שלך, ולהגיע ודאי עד הבורא עצמו. אין גבול.

תלמיד: איזה יחס יש בין קונפליקט שנוצר בעשירייה לבין מה שאנחנו מרגישים כתוצאה ממנו בגשמיות?

אין הבדל בין גשמיות לבין רוחניות, הכול בעצם כלי אחד. ההבדל איך זה מתגלה. בואו אנחנו נתייחס לזה ברצינות, הכול שייך למכלול אחד, לבורא אחד, ואנחנו צריכים להגיב בצורה נכונה, אחידה.

שאלה: כתוב כאן "ותעל שוועתם מן העבודה וישמע הבורא את נאקתם ויזכור את בריתו את אברהם". למה כתוב שהבורא נזכר, כאילו יכול לשכוח אותנו. אני מבינה שאנחנו צריכים לעורר את עצמנו וכאן מדובר שהבורא נזכר בבריתו.

הבורא שם לפנינו מחסומים שאנחנו נצטרך לעורר אותו, לשים לב אליו, להיות מוכנים לדבר עימו בתנאים שהוא מייצב וכך אנחנו מגיעים למצב שאנחנו פונים אליו ונכנסים למגע נכון עימו. זה נקרא שהוא לא סתם שומע שכל אחד צועק, בוכה, מרוגז או משהו. אנחנו צריכים לעשות תיקונים ואחרי התיקונים הנכונים, אז אנחנו נכנסים לקו החיבור עם הבורא.

אנחנו מעלים רצון, צמצום, מסך, אור חוזר לבורא ואז נמצאים בקשר עימו. ואם אנחנו עושים כך, אז מעלים מאיתנו רצון לקבל בעל מנת להשפיע והוא מתלבש בזה ומתגלה כאור בתוך הכלי שלנו.

שאלה: אני יכול להגיד על הקבוצה שלנו, החברים שלנו, שעל רקע המלחמה אף אחד מאיתנו לא חושב על עצמו, רק על החברים, מתפללים עבורם ועל כל הנבראים. מה עוד עלינו לעשות כדי שהבורא יאפשר לנו להעביר להם את האור?

רק חיבור בינינו, וחיבור עם החברים שלנו במקומות שאתם חושבים עליהם ולבקש מהבורא שיעשה את הקשר ויאיר לכולנו. כמו שאנחנו עושים, אין לנו משהו אחר. אם אתם חושבים שאתם תשמעו הרבה דברים חדשים, לא. זה בעצם היסוד של התיקון. אחר כך, כשאנחנו נתחיל לקבל אורות שונים בתיקונים שונים, ברצונות, בכל מיני מצבים, אז אנחנו נלמד את הדברים הפרטיים אבל בעצם החיבור בינינו ומתוך החיבור בינינו חיבור לבורא. זה הכול.

קריין: קטע מס 10.

"בזמן שהאדם צריך לעבוד לשם שמים, שזה אצלו למעלה מהדעת, בזה האדם מזלזל, מטעם שהגוף מתנגד לעבוד בלי שכר. לכן שאומרים להגוף, שצריכים לעבוד רק בעל מנת להשפיע לה', אז הגוף אומר, שדבר זה רחוק מהשכל ואינו כדאי להתאמץ בעבודה זו. והאדם רואה, שאין בידו להתגבר על הגוף. וכפי שהסביר אאמו"ר זצ"ל, שזה שאין בידי אדם לצאת משליטת הרצון לקבל לעצמו, הבורא עשה זה בכוונה תחילה, בכדי שע"י זה האדם יקבל צורך לעזרת ה', אחרת הוא אבוד.

ולכן כשהאדם מבקש מה' שיעזור לו, ע"י זה הוא מקבל עזרה מלמעלה, שהוא ענין מאור התורה, "שהמאור שבה מחזירו למוטב", כמ"ש בדברי הזה"ק, שע"י זה הוא מקבל כלים וצורך להשגת נרנח"י דנשמה. וזאת היתה התשובה של ה', מה שאברם שאל "במה אדע כי אירשנה"."

(הרב"ש. מאמר 41 "מהו המצות קלות שאדם דש בעקביו, בעבודה" 1990)

שאלה: העשירייה שלנו רוצה לזעוק לבורא, רוצה לאחד את החסרונות שלה. כשאנחנו עושות תפילה, כל אחת מוסיפה את החיסרון שלה. האם זה הדבר הנכון או הכי טוב זה לבטל את החיסרון שלי ורק להתכלל עם החסרונות של החברות כדי להגיע לחיסרון היחיד שיעשה את הזעקה לבורא. איך לעשות את זה נכון?

צריכים לפתח רצונות כמה שיותר גדולים. והרצונות האלה, צריכים לדאוג שהם יהיו מכוונים למטרה. במטרה הזאת כל הרצונות יהיו מחוברים וכולם יהיו מחוברים על ידי זה שכל רצון ורצון דואג לרצונות האחרים בקבוצה ואז בצורה כזאת פונים לבורא ומבקשים ודורשים ממנו שיחבר אותנו יותר חזק, שייתן לנו רצונות יותר חזקים ושהחיבור בינינו יהיה נכון וכך אנחנו נוכל לגלות את האיחוד בינינו ובתוך האיחוד בינינו אנחנו נגלה את הבורא.

שאלה: ראיתי בקטע שבזכות הפנייה אל הבורא, האדם מקבל קשר למצב גבוה יותר. האם זה נכון, ומה יש לנו לראות בקטע?

כל אחד רואה מתוך מה שהוא קורא - מה שהוא צריך לראות. אני לא יכול להסביר לך יותר ממה שאתה תראה. תראה עכשיו מה שתראה, בעוד חודש או שנה תראה יותר. הכול תלוי בכמה אתה נמצא בקשר עם החברים וקשר עם הבורא. ולא חשוב אם אתה טועה או לא טועה, העיקר שאתה מחפש קשרים יותר משמעותיים, להתקשר לחברים ולבורא.

שאלה: האם כשאנחנו בהשפעה, בעיניים של השפעה, זה אומר שאנחנו רוצים לעצום את העיניים כשאנחנו רואים את החברים ולפתוח את הלב לראות את הבורא ואת כל מה שסביבי?

אנחנו צריכים להסתכל על החברים שלנו בתוך הקבוצה בעיני השפעה. אני מאחל להם השפעה, אני מאחל להם כל טוב, מאחל להם הצלחה, קשר עם הבורא, קשר בינינו, זה מה שאני מאחל להם וכך אני מסתכל עליהם כמו אימא שמסתכלת על התינוקות שלה. כך צריך להיות, קודם כל. ומכאן כבר באה תפילה שאני אצליח בזה שאני מחבר אותם יחד והם כולם נמצאים בליבי ואת הלב שלי אני מכוון לבורא. אני אספתי את כל החברים שלי בליבי ואת הלב אני מכוון לבורא ומבקש ממנו שימלא לי את הלב עם תכונת השפעה ואהבה שכל החברים שאני רוצה לצרף אותם יחד - ירגישו את כוח ההשפעה, כוח החיבור, כוח האהבה וכוח הדביקות שלנו בבורא. כך צריך להיות.

שאלה: שמעתי בתשומת לב את התשובה שלך אבל יש לנו בכל זאת דאגה בעשירייה. יש לנו חברות שכבר שנים לא משתתפות בפגישות, הן נמצאות בוואטספ שלנו. ויש אחרות שיש להן תירוצים שאנחנו מבקשות שהן ישתתפו ואנחנו מחזיקות אותן בתפילה. אבל אם הן לא משתתפות מאיפה אנחנו יכולות להשיג את החסרונות שלהן לעבודה הרוחנית, איך אנחנו יכולות להיות בערבות כדי לצאת ממצרים?

תתפללו גם עבורן שהן יקבלו התעוררות מלמעלה מהבורא להצטרף אליכן בפועל לקבוצה ואז להתפלל יחד. בכל זאת מי שנמצא בקבוצה, אפילו שתיים מתוך אלף, השתיים האלו ימשיכו בחיבור ביניהן ויבקשו מהבורא שייתן רצון לכל היתר, אפילו אלפים שיצטרפו אליהן לתפילה, לבקשה, לבירורים.

שאלה: אנחנו יודעים שמצרים היא ארץ של מכות וייסורים. האם ניתן לעקוף, להימנע מהכניסה למצרים ולהגיע ישירות אל הארץ המובטחת?

אבל אותו רצון שאתה מקבל במצרים, הרצון לקבל, כשאתה אחר כך יוצא ממצרים אתה מתקן את הרצון הזה בעל מנת להשפיע והוא הופך להיות לרצון של ארץ ישראל. בלי מצרים אין לך רצון להגיע לבורא. לבנות את ארץ ישראל. לכן קודם כל הכניסה למצרים והעבודה במצרים.

שאלה: כשאין כוח להתגבר על הגוף ולעבוד לשם שמים, איפה ואיך מקבלים כוח?

את הכוח מקבלים בשני שלבים. קודם כל מסתכלים על החברים ומקנאים בהם כי הם יותר חזקים, חכמים, זריזים ומסוגלים לעלות למעלה מהאגו שלהם. אחרי שמתעוררת קנאה כלפיהם פונים לבורא ומבקשים ממנו לעזור לנו להיות כמו החברים האלה.

שאלה: בקטע עשר כשהאדם פונה לבורא, הוא מבקש עזרה ומקבל מאור, וגם בזוהר הקדוש נאמר שעל ידי זה הוא מקבל כלים. האם המאור הוא קבלת הכלי?

המאור מגיע לבירור הכלי. בלי האור העליון, בלי ההשפעה מהבורא לא קורה שום דבר. הבורא משפיע עלינו מאור ועל ידיו הרצון לקבל מתעורר בצורה מסוימת, ומתוך כך יש לנו כלי.

שאלה: הוא אומר שאין בידי אדם לצאת משליטת הרצון לקבל לעצמו, הבורא עשה זאת בכוונה תחילה כדי שלאדם יהיה צורך בעזרת ה' אחרת הוא אבוד. למה צריך להגיע למצב של אבודים כדי שהבורא יועיל בטובו לעזור?

אחרת לא תהיה לך בקשה אמיתית, עמוקה, חזקה ונכונה לבורא כדי שיעזור לך לצאת מהרצון לקבל.

תלמיד: וכול מה שרואים היום, עולם העולה באש, הוא רק בשביל שאני אבקש את הבקשה שלו?

כן.

תלמיד: ממש באכזריות כזאת?

אני נמצא בהרגשה אחרת, שהבורא הוא טוב ומטיב.

תלמיד: איך כתוב שהבורא הוא טוב ומטיב?

"כל הפוסל במומו פוסל".

תלמיד: אנשים שלא לומדים קבלה רואים כאלו צרות מסביב ושואלים למה אומרים שהבורא הוא טוב ומטיב?

ישנה תשובה. כדי לקדם אותם לטוב הם קודם כל צריכים להרגיש שהחיים הם רעים, שהבורא הוא רע ושהכול הוא רע. אחר כך הם יתחילו להבין שהם מרגישים כך בגלל הרצון שלהם שמפרמט את צורת ההשפעה הטובה של הבורא והופך אותה להשפעה רעה.

תלמיד: אפשר להשפיע ולהוריד את הלהבות האלה?

הבורא שולח לנו רק דברים טובים, אתה ברצון המקולקל שלך עושה היפוך ומרגיש את הדברים האלה בצורה רעה.

תלמיד: מתי אני אתחיל להרגיש את זה בצורה פחות רעה?

תתקן את עצמך ובזה תרגיש שאתה יוצא מהגלות, יוצא מהצינוק ובמקום החושך תרגיש יותר את האור, תנסה.

תלמיד: האם העבודה שלנו בעשיריות והתפילות, מורידות את הלהבות?

רק על ידי תפילה.

תלמיד: אתה רואה סיכוי שכך יקרה בקרוב או שנראה את הלהבות עוד הרבה זמן?

זה יקרה כשבאמת תרצה.

שאלה: איך אדם או עשירייה יכולים להבין שהם נכנסו למצרים והאם הרצון לקבל גדל במצרים?

מצרים זו הרגשה, כשאדם מרגיש שהוא לא יכול לצאת מהרצון לקבל שלו, לא יכול לברוח ממנו וגם לא צועק מספיק לבורא, כי גם לצעוק אליו שיעזור לו לצאת מהרצונות, מהכוונות על מנת לקבל אין לו עדיין כוחות. ההרגשות האלה כל הזמן לוחצות עליו ומבלבלות אותו.

תלמידה: זו הרגשה אישית או מצב שהעשירייה עוברת?

זו הרגשה אישית של כל אחד ואחד, אבל יכול להיות שכמה יחד או אפילו העשירייה כולה ירגישו מצב כזה, כל אחד חייב לעבור זאת יחד עם האחרים או לבד.

שאלה: מהי ערבות מעשית בעשירייה?

אנחנו צריכים לייצב את הערבות בצורה כזאת שכל אחד ירגיש שהוא תלוי בכולם וכולם ירגישו שהם תלויים בכל אחד. רק כשממש נחתום כך בינינו על ההצלחה הכללית אז הבורא יתחיל לטפל בנו.

תלמידה: האם אני צריכה לבקש מהבורא שייתן לחברות שלי כוח ערבות?

ודאי, זו תפילה טובה מאוד.

שאלה: מה לעשות באופן כללי כאשר יש תחושה שהעיסוק היומיומי בעשירייה, כמו סדנאות או שיעור בוקר פוגעים בהכרחיות?

פוגעים בהכרחיות? אני לא מבין, זה בכלל לא צריך לקחת זמן אלא רק להיות במוח ובלב. אישה יכולה לעשות כל דבר שהיא רוצה, בית, ילדים, בישול, ניקיון. היא יכולה ללכת לעבודה ולבצע את המטלות במשרה שהיא עובדת וזה לא שייך לדאגת הלב. כמו הדאגה לילדים שלה, למה שקורה איתם בזמן שהיא נמצאת בעבודה, כך היא יכולה לדאוג לקבוצה וגם לכל הכלי העולמי. אישה מבינה ומרגישה זאת הרבה יותר מגבר, כי הגבר הוא כמו ילד קטן וקשה לו להיות בלב בכמה מקומות. האישה כן יכולה, כך היא בנויה מצד הטבע.

שאלה: מה לעשות כשכמה נשים בעשירייה מדברות כבר הרבה זמן רק על הקושי שלהן בעבודה הרוחנית?

אסור לדבר על כך שקשה. יכולים להגיד בחצי מילה כדי להעלות תפילה ולא יותר.

תלמידה: מאיפה אתה שואב את הכוח להרים אותן מהמצב הזה?

על ידי כך שאני לא שומע את מה שמדברים ושקוע רק במה שכותבים בעל הסולם והרב"ש. זה מה שאני שומע, מה שאני קורא ורק בזה אני שקוע.

תלמיד: רק להבהיר את השאלה הראשונה. אני חושב שהכוונה הייתה כזו, מפני שהן רוצות מאוד להיות גם בשיעורי בוקר וגם בזום במהלך היום יש הרגשה שהזמן שהן מקדישות למפגשים האלה פוגע בהכרחיות.

יכול להיות שהן צריכות לצמצם את המפגשים, אולי פחות מפגשים אבל בכל זאת לקיים אותם. להשתדל לקיים אותה בצורה קומפקטית, קונקרטית.

שאלה: אנחנו מבינות שהכול תלוי בבני ברוך, אבל במצב שנוצר נראה שהרבה חברים אדישים והרע מתגבר. איך לגרום לכך שכל הרע שמתגלה יגרום לנו להתפלל ולפנות לבורא?

תתקשרו לבורא ודרכו תוכלו להתגבר על כל הדברים. מה שאתם מרגישים זה מה שהבורא מברר, מביא לכם. לכן אל תתנתקו ממנו, הוא הראשון והוא האחרון, הוא זה שמייצב את כל התנאים שלכם, לכן תמשיכו ואתם תראו שתצליחו.

אני רואה את כל הקבוצות מאוקראינה ושמענו גם את האזעקה שהייתה בקייב. גם אנחנו בישראל רגילים למצבים כאלה, אזעקות, הפצצות, ועוד כל מיני דברים. לכן אני אומר לכם, רק יחד בפנייה לבורא, בזה תראו עד כמה אתם מנצחים את הכול.

שאלה: מה הם דינים ואיך בעזרתם נוכל לעשות את התיקון?

דינים זה משפט. משפט הוא כאשר דנים את האדם על איך הוא מגיב על כל אותם התנאים שהוא מקבל מלמעלה - האם הוא מסדר נכון את עצמו בקשר לאחרים, האם הוא מביא את עצמו למצב שהוא מחובר איתם בכל מצב שיכול להיות. כי כמו שכתוב "על כל פשעים תכסה אהבה". לא חשוב אילו מצבים פנימיים יש לי, לא חשוב באילו מצבים חיצוניים אני נמצא, העיקר אני רוצה שהאהבה תכסה אותנו. לא חשוב מי צודק ומי לא צודק, הבורא הוא זה שמבלבל אותנו, העיקר הוא שאנחנו רוצים שהוא יכסה אותנו בשמיכה אחת, בכיסוי אחד ומאוד מקווים שכך זה יקרה.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להתנהג עם העשירייה באותו אופן שאמא מתייחסת לבנים שלה. אבל האימא גם גוערת, נוזפת בבנים שלה, איך אנחנו יכולים להוכיח את החברים שלנו, אם אנחנו צריכים להתבטל לפניהם?

זה לא חשוב, העיקר אחרי זה "על כל פשעים תכסה אהבה". בסופו של דבר האמא אוהבת אותם למרות שהיא יכולה לכעוס עליהם ואפילו להעניש אותם, אבל הכול הוא על מנת לסדר אותם כך שהם יהיו ילדים טובים ויצליחו בחיים שלהם, היא מכסה אותם באהבה, זה מה שדורשים מאיתנו. אנחנו לא צריכים לפתוח את עצמנו לכל דבר, אלא אנחנו צריכים ללכת גם בחיבור וגם בדינים.

שאלה: איפה נגמר "אין עוד מלבדו" ומתחילה האחריות שלי על כל העולם ואיך לחבר בין שתי הקצוות?

אנחנו מקבלים את הכול מלמעלה, על כך נאמר "אין עוד מלבדו". אנחנו מגיבים לפי איך שחכמת הקבלה מכתיבה לנו להגיב - לחיבור ולאהבה, למעלה על פני כל הבעיות שמתעוררות. אנחנו מבינים שהבורא הוא זה שעושה בינינו את כול המריבות כדי שאנחנו נתעלה מעל זה, ודווקא בניגוד למה שהוא עושה אנחנו נקיים בינינו קשר אהבה, נבנה כיסוי שנתכסה בו כולנו יחד. זה מה שאנחנו רוצים שיקרה.

ואז עלינו לדרוש ממנו - כמו שעשית בינינו כאלה יחסים של מלחמות, של בעיות, כך אתה צריך עם זאת לכסות אותנו באהבה שאנחנו כן נראה את עצמנו קשורים - כל הכלי סביב כדור הארץ, כולנו מכוסים באהבה שלך. זאת כבר תפילה שקרובה לגמר התיקון.

שאלה: מה יקרה אם כל אחד מאתנו יפסיק להזדהות עם איזה עם או לאום ויתחיל להגדיר את עצמו כנציג של עם ישראל?

אני לא חושב שכדאי לעשות זאת עכשיו, כי זה יגנוב מאיתנו את העבודה. אנחנו צריכים להרגיש בכל זאת כמה אנחנו שונים כדי לדרוש כיסוי על פני כולם. שהוא יכסה את כול ההבדלים בינינו ו"על כל פשעים תכסה אהבה". עדיין לא כדאי לנו למחוק את כל ההבדלים בין בני אדם, בין העמים, בין המינים וכן הלאה.

תלמיד: האם אנחנו יכולים לדבר על כניסה למצרים ויציאה ממצרים כל עוד לא הגדרנו עצמנו כעם?

אנחנו צריכים להתקדם כמו שאנחנו לומדים, ואז נבין איפה אנחנו נמצאים, כמה עוד נשאר לנו להיות במצרים ואיך אנחנו יוצאים ממצרים. כמו שדיברנו עכשיו במשך השיעור, כך צריכים להתקדם.

שאלה: יש לי ספקות, האם אני באמת ראויה להמשיך ללמוד את חכמת הקבלה, האם זה דומה לשאלה של אברהם? האם אני צריכה לשמוח על הספק הזה?

כל מה שמתעורר בלב ובמוח מגיע מהבורא. אנחנו צריכים רק ללמוד ולהיות מוכנים לענות על כול השאלות והבעיות האלה בצורה נכונה כך, שזה יביא אותנו להתקדמות לתיקון הכללי.

שאלה: איך להפוך את השנאה כלפי חברה לשנאה כלפי האגו שלי?

על ידי כך שמבררים את הדברים האלה, חושבים עליהם, קוראים במקורות שם זה מוסבר, כך מתקדמים.

קריין: קטע מספר 11.

"האדם מוכרח להתחיל בהמלחמה, בכדי שיהיו לו כלים וצורך לישועה ועזרת ה', שהוא מה שאמרו, "אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו". נמצא שבכוונה לא נתן לו להאדם שיוכל לנצח את המלחמה, משום שעל ידי המלחמה האדם משיג כלים וחסרונות להשפע.

לכן צריכים לשתיהן: שהאדם יכנס למלחמה בכדי להשיג כלים, והעזרה שצריכים, שדוקא הקדוש ברוך הוא יעזור לו, משום שעל ידי העזרה הוא משיג ירושת הארץ, שהבטיח הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו עליו השלום."

(הרב"ש. 380. "כל מקדש שביעי - ב'")

שאלה: עכשיו מסביב לשעון נשים מתחברות - נשים מאוקראינה ומרוסיה ומסביבן נשות כל הכלי העולמי. מה הצעד הבא שלנו?

אני מאוד מקווה שעל ידי חיבורים כאלה אנחנו נגיע לתיקונים גדולים. אני מאוד מקווה שהחיבורים יקרו גם בין הגברים, זה מאוד חשוב. אם הבורא מעורר דווקא סכסוך, שנאה, ריחוק ואנחנו פועלים כנגד זה, אנחנו מחייבים אותו שיחבר בינינו. דווקא על ידי כך אנחנו מגיעים לתיקונים גדולים ובמהירות רבה. אז כדאי לנו דווקא בזמננו לעורר את השלום, את האהבה, את השלמות, את החיבור בין כל הקבוצות, במיוחד בין קבוצות רוסיה ואוקראינה, זה מאוד חשוב ומאוד מועיל.

שאלה: בשבוע שעבר המלצת לנו להזמין נשים מהקהל הרחב לתפילה, ובאמת חברות שלנו שהן לא בדרך רוצות להצטרף לקריאת "תהלים". אנחנו קוראות תהלים בינינו בכלי העולמי ואנחנו חוששות לסרב לנשים מבחוץ שרוצות להצטרף. האם אפשר לצרף נשים שהן לא בדרך לקריאת תהילים?

לקריאה אני לא חושב, אבל לשמיעה כן. כל אישה ואישה בעולם יכולה להקשיב לכן כשאתן קוראות תהלים. אבל לא שתיכנס אישה זרה ותקרא איתנו, אלא רק בתנאי שהיא באמת משלנו. אבל לשמוע ודאי שכן.

שאלה: אם נשתוקק לתחושה של חדות בעבודה בעשירייה האם הבורא יעזור לנו?

כן.

שאלה: דיברת עכשיו על תיקונים גדולים במהירות גדולה, כלומר יש גם מהירות בינונית ומהירות קטנה, תיקונים קטנים, תיקונים בינוניים. איך אנחנו עוברים למהירות גדולה ולתיקונים גדולים?

על ידי שימוש ברצון, על ידי התקפה, על ידי זה שאנחנו עוזרים זה לזה. פשוט מאוד.

תלמיד: אנחנו עושים את זה תמיד, אלא כרגע העברת איזה מסר ולא הצלחנו לתפוס אותו. אתה לא מדבר כל יום על מהירות גדולה ותיקונים גדולים.

אם אנחנו משתמשים בזמנים כאלה כמו שעכשיו בחיבור בינינו, מתוך הקרע, מתוך עומק הפירוד, ואנחנו רוצים לדלג על הקרע הזה ולחבר בינינו, ומבקשים מהבורא שיעזור לנו להיות בחיבור הנכון והחזק, אז נראה את ההצלחה, נפעיל כלים גדולים.

שאלה: אמרת שצריכים לראות את החברים והחברות כמו ילדים שלנו. את הילדים שלנו אנחנו אוהבות באופן אינסטינקטיבי, איך לפתח הרגשה כזאת גם כלפי החברות?

זה יגיע לאט לאט ככל שתדברו ותחשבו שהנשמה שלכן נמצאת בחברות, וכך בצורה כזאת לאט לאט תתגברו על הקרע, על המרחק ותרגישו שהן קרובות מאוד אליכן, עד כדי כך שהן יותר קרובות מהילדים. אין יותר קרוב לאדם מהקבוצה שלו, רק הבורא מתגלה אחר כך כיותר קרוב, אבל גם הוא מתגלה כתוצאה מחיבור בין החברים.

שאלה: הבוקר אמרת שצריכים להסביר כמו לילדים בהעברה פשוטה, העיקר שיסכימו. האם הפצה לנשים שונה מהפצה לגברים? האם יכול להיות שלנשים ניתן להסביר בהעברה עמוקה יותר?

לאישה יש יותר כוח להתפעל, להתרגש, לקבל בצורה יותר פנימית מאשר לגבר. אצל גבר ההתפעלות עוברת דרך השכל, ואצל האישה דרך הלב. אנחנו צריכים גם את זה וגם את זה, אבל בכל זאת יש הבדל בהפצה, ואנחנו רואים את זה, אנחנו מכירים היטב איך פונים לנשים ואיך פונים לגברים. תנסו לברר ולהשתמש בזה נכון, ותראו הצלחה.

שאלה: המצב הנוכחי בעולם עוזר לנו ליצור את הכלים הנכונים ולהגיע לגמר התיקון, האם זה לא מחיר כבד מדי?

אל תדאגו, הבורא יודע איך הוא מנהל את המציאות. אנחנו צריכים בכל זאת ללכת באותם הקווים כמו שהוא מסביר לנו דרך המקובלים.

שאלה: בפעם הראשונה מאז שאני זוכר שאני לומד, כל החברים מהכלי העולמי נמצאים במצבים שונים פיזית. מאוד נגעה ללב הצעקה של האישה מקייב, שדורשת ואומרת באמת מעומק הלב שהכול תלוי ב"בני ברוך" אבל חצי מהכלי רדום. מה אנחנו צריכים לעשות כדי שהיא תרגיש ביטחון?

אנחנו צריכים לדבר ולהבין, להרגיש ולהתפעל מזה שכל מצב העולם תלוי במצב שלנו, ממש כך ולא פחות מזה. בואו נגיע לכאלו מצבים, שגם בתפילה, גם בשיעור, גם בלימוד, בכל דבר אנחנו משנים את העולם, מתקנים אותו, מביאים אותו למצב יותר טוב. חבל על כל רגע שאני לא יכול להשקיע את עצמי בתיקון העולם.

שאלה: איך אנחנו גורמים לכך שכל בני ברוך יקבלו רגישות למצב שקיים?

תדברו על זה ותסבירו כל אחד לחברו.

שאלה: כל יום אני משתתפת בהפצה ובעבודת העשירייה אבל יש הרגשה שהמזוודה כבדה מדי. איך לדעת שאני לוקחת את המזוודה הנכונה ושאני משתתפת בצורה נכונה בבניית הכלי? או שזו דווקא היגיעה הנוספת שצריך לעשות כדי להתקדם ולקדם את העשירייה?

בכל רגע ורגע צריכים לעבוד על המצב כך שאותה המזוודה תהיה מורגשת בנו בצורה קלה. אם אני מעריך את העבודה שלי, עם מי אני קשור, למי אני פונה, מי עוזר לי, זה לא קשה, אני כאילו מקבל מזה כנפיים ומוכן לעוף.

שאלה: יש לי בירור פרטי על תיקון העולם. אני נזכר שלפני שהגעתי לבני ברוך, אצלנו התחילו סיוטים עוד בשנת 2014. עברתי ייסורים גדולים באופן אישי, כשראיתי מה קורה עם העם. ועכשיו אני מסתכל אחורה ונראה לי שדווקא אותם הייסורים עוררו בירורים עוצמתיים ואני כל כך התעמקתי פנימה ובאנשים סביבי, שבסופו של דבר נראה גלוי שהכול נובע ממקור אחד והמקור הוא מקור טוב, וזה הביא אותי לבני ברוך.

כשאני הגעתי לבני ברוך והכרתי איך השיטה עובדת, יש הרגשה שהתעסקתי בשטויות שלי בחיים ואז היה איזה קליק בפנים והרגשתי את הנחיצות הזאת. לא קראתי חומרים, אלא פשוט בפנים היה איזה קליק והתחלתי לחפש אנשים שחושבים כמוני. המחשבה הזאת התעוררה בי כי בני ברוך התפללו על תיקון העולם וזה עורר בי עניין. האם ככה זה עובד, כלומר מאיפה התעוררתי, מה גרם לחיסרון שלי להתעורר?

אנחנו, על ידי העבודה שלנו, מייצבים סביבנו שדה של מחשבה, של חיבור, של אהבה, של מטרת החיים, מהות החיים. כמו בכל שדה יש בשדה הזה פרמטרים, כמו בשדה פיזי וזה משפיע על האנשים שנמצאים באיזו השתוות הצורה עם השדה הזה. אם אדם כבר מוכן לפי ההתפתחות הפנימית שלו אז הוא קולט ואז הוא נמשך, הוא מגיע ומוצא אותנו באיזו צורה, שומע וכן הלאה. על זה כתוב. לכן נקווה שכמוך יבואו עוד הרבה אנשים שיש להם בכל זאת זְכות, זאת אומרת הם זָכים, זָכות, שהם יכולים להצטרף אלינו ולהגיע לתיקונים.

תלמיד: תמיד יש שאלה בנוגע להפצה. ההפצה מתקיימת לא רק דרך פעולות פיזיות ישירות כמו הפצת חומרים, כתיבת מאמרים, דיבור עם אנשים, אלא גם בדרך עקיפה מבפנים. פתאום זה התעורר בי, וזה הכול בזכות התפילה של בני ברוך.

זה מהבורא. הבורא הוא הכולל. כל המאמצים, כל הפעולות שלנו, הבורא זה תכונה כללית שהוא סופג ואחר כך ממנו מקבל כל אחד ואחד.

שאלה: בהמשך לאמא והילדים. אין קירבה כמו בין אמא לילדים, אבל יש גם הרגשה של ריחוק או אחריות של האדם. לאמא חד הורית יש לה אחריות לתת הכול בלי לקבל. מה לעשות עם ההרגשה שאמא מרגישה?

מה לעשות? לסדר את ההרגשה הזאת בצורה נכונה ולפנות לבורא דרך העשירייה. רק בצורה כזאת.

שאלה: שמעתי שגלות זה מצב שבו אנחנו מגיעים לשנאה. אנחנו צריכים להיות טרודים ביציאה ממצרים או בבעיה שלא הגענו לשנאה עדיין, מה צריך להטריד אותנו?

אנחנו תמיד צריכים להשתוקק לחיבור, ולא שאנחנו נקבע - עכשיו מספיק לנו להיות בזה ואחר כך לא ואחר כך - כן. כל הזמן להימשך לחיבור בינינו בלבד. ומה שאנחנו עוברים אנחנו עוברים את כל המצבים שצריכים לעבור עד שמגיעים לדבקות בבורא. רק נטייה אחת צריכה להיות, חיבור מעל הכול.

שאלה: עכשיו כמעט כל יום מתקיימות תפילות של גברים בכלי העולמי על חיבור בינינו, על שלום העולם. הפעילות הזאת מאוד מעוררת התפעלות. זו אולי הפעילות הכי חשובה שאנחנו עושים, וגם הנשים עושות. האם אתה חושב שאפקטיבי מספיק לחזור על מילות תפילה של כל חבר, לא לסטות אלא להרגיל את עצמי. לדעתי זה מאוד מגביר את ההתכללות ההדדית, לפחות באופן אישי.

נכון. תודה רבה שנתת לנו כזאת המלצה. ואנחנו נשתדל כולנו לממש, זה נכון.

שאלה: כל אדם בעולם הזה צריך להגיע לגמר התיקון. ויש גם משפט שאומר "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה" איך זה מסתדר?

מסתדר, אל תדאג. אתה תלך קדימה ותראה, נכנסים אלף ומי אתה? אלף ואחד. או שאתה ראשון או שאתה באמצע, או אחרון, אתה תעשה. אל תלך לפי המשפטים, אלף נכנסים ואתה לא יוצא. אתה תלך יחד עם כולם ותצליח אז תבינו איך זה עובד. אם אתם תתחילו לשחק במשפטים, למה כתוב כך ושם כתוב אחרת, אתם רק תתבלבלו. לא כך מתייחסים לכתוב.

שאלה: איך בונים את החיסרון הנכון, מתוך מצב של ייאוש?

מבררים את הייאוש שהוא בא מהבורא. ומתחילים מתוך הייאוש לכוון את עצמם לבורא, אז אתם מתחילים לקבל פורמט, צורה של הייאוש בצורה נכונה. ומהייאוש יוצאות לכם תפילות ופניות נכונות לבורא.

שאלה: בקטע כתוב שהבורא בכוונה לא נותן לנו לנצח במלחמה הפנימית, כדי שנבקש את עזרתו. אבל אנחנו לא יכולים לקבל את העזרה לעצמנו. איזו עזרה אם כך עלינו לבקש?

הבורא לא נותן לנו להצליח במלחמה כי הוא רוצה שנצליח במלחמה האמיתית והנכונה. הוא מחזיק אותנו ולא נותן לנו, עד שנבקש דבר נכון, את מה שאנחנו באמת צריכים ואז הוא ייתן. הוא לא נותן מפני שהבקשה שלנו לא שלמה.

שאלה: יש מסביב לשעון שני זומים להצטרפות נשים, בראשון נשים קוראות "תהילים" ברוסית לכל דוברי הרוסית, אם כי לפעמים גם נשים שאינן דוברות רוסית מצטרפות. ובשני מתאספות נשות כל הכלי העולמי וקוראות בכל השפות קטעים שונים מהמקורות ומתהילים. האם כל הנשים צריכות להיות מאוחדות במקום אחד?

אני לא יודע, שיבדקו מה טוב ונוח להן. ודאי שרצוי לשמוע בלשון שמבינים, ומפני שיש לנו הרבה תלמידים מרוסיה ברור שהשפה הזאת די נפוצה בחכמת הקבלה ובכל הפעולות שלנו. אבל במקביל יכולות להיות שפות נוספות. כדאי מאוד שיקראו "תהלים" ובכלל ידברו ביניהן. אני מברך אותן בכל השפות, שתשרה עליהם רק ברכה.

שאלה: האם לימוד קבלה בעשירייה אומר שאני כבר מכירה ברע שבי? כאן מתחילה גלות מצרים?

כן. גלות מצרים מתחילה כשאדם מכיר שהוא נמצא ברע המנתק אותו מרוחניות.

שאלה: כשאין גברים היכולים ללמד האם יש אפשרות שאנחנו הנשים נלמד גם גברים?

לא. רצוי שגברים ילמדו גברים וגם נשים. כך זה נכון יותר לפי ענף ושורש. אם יש לכן כאן שאלות תפנו אותן לראשי השפות.

שאלה: אמרת שהערבות היא קשר הדדי המבטיח הצלחה. אבל בקטע 11 הוא מדבר על מלחמה, האם המלחמה הזו קורית בתוך אחת מאיתנו ועלינו לעשות שלום עם החברות?

כן. שלום זה הדבר הכי גבוה. חיבור, השלמה, זה מה שאנחנו צריכים להשיג מהכלי השבור שלנו ועל כך אין שאלה. להגיע לחיבורים בינינו זה תמיד ובכל מקרה טוב. כשזה לא מכוון נגד מישהו ודאי.

תלמידה: אם כך שלום בינינו, בין כולנו, מגיע כשיש שלום בין החברות?

כן. אנחנו צריכים להגיע למצב שיהיה שלום בין כולם. ולכן בכל מקום שאפשר לקבוע חיבור עד ההשלמה הנכונה הנקראת "שלום", נדאג שהוא יקרה.

שאלה: האם התפילות המשותפות והגדולות של כל הכלי הן רק לזמן חירום או שזו דרכנו החדשה עכשיו?

אני לא יודע, נחיה ונראה. למה אתה שואל, זה מפריע לך לחיות?

תלמיד: יש עכשיו הרבה פגישות ביממה, בקושי נשאר זמן לעבוד.

צריך לעשות סדר ולהגביל את זה, אין דבר כזה להתרוצץ בין כולם, אתה צודק. גם אני לא מתרוצץ בין כל מיני קשרים ודברים. יש לי שיעורים, יש לי פעמיים ישיבה עם הקבוצה ועוד שיחות שאני צריך להעביר לכל מיני כתבים שיכתבו אחר כך וישפיעו לאחרים. אני מאוד קפדן בנוגע לזמן שלי. ולכן אני לא חושב שאתם צריכים לבלבל זה את זה ולתת הרגשה שחייבים להיות בכל הפגישות ובכל הדברים. הכול צריך להיות מאוזן.

תלמיד: במה עדיף להיות, בתפילות המשותפות של הכלי העולמי או בזום של העשיריות?

אני לא אברר עכשיו, זה לא ענייני. הבעיה שאתם חושבים שיש מישהו במקומכם שיכול לענות על השאלות שלכם. אתם צריכים לברר, להבין מה יותר חשוב ומה פחות. אין דבר יותר חשוב משיעור בוקר ומהתקשרות לעשירייה אחריו, נניח רבע עד חצי שעה, פעמיים ביום. אחר כך אולי יהיו עוד חיבורים, אבל את הכול לצרף בהדרגה.

(סוף השיעור)