שיעור צהריים 07.08.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', אסופת "דרגות הסולם", עמ' 1718, מאמר 261 "שמע בני מוסר אביך (א)"

קריין: "כתבי רב"ש" ג', עמוד 1718, מאמר 261, "שמע בני מוסר אביך - א'".

שמע בני מוסר אביך (א')

""שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך".

מוסר פירושו מלשון "כי ייסר איש את בנו", היינו בחינת יסורים. ויש יסורים בכח ויש יסורים בפועל, היינו שנותנין להבין שאסור לעשות דבר זה, ואם לא ישמע ויעבור על הפקודה, אזי יענשו לו, למשל שיקבל מלקות עבור העבירה.

ואם האדם אינו יודע מהו עונש, זאת אומרת שלא מרגיש טעם מהיסורים מטרם שמקבל אותם בפועל, אז הוא עובר על הפקודה ונותנין לו העונש. וענין העונש הוא כדי שידע, שלהבא הוא ישמור את עצמו מלעבור על החוק, היות שהחוק ניתן לטובת האדם, בפרט ובכלל. והאדם אינו מסוגל לשמור את החוק, מטעם שיש לו תענוג לעבור עליו.

למשל, יש חוק שאסור לגנוב, והוא אוהב כסף, ויש לו מקום לגנוב כסף. והיות שיש לו תענוג לכסף, והגם שיודע בעצמו שיקבל יסורים בעד העבירה, אבל אין יכול לשער את מדת היסורים מהעונש. לכן הוא משער, שהתענוג מהכסף הוא יותר גדול לאין ערך מהיסורים שיקבל בתור עונש.

לכן כשמענישים אותו, דהיינו שנותנים לו לשבת תקופה בבית הסוהר, אזי הוא רואה שהיסורים הם יותר גדולים מהתענוג שקבל מהגניבה. לכן הוא מחליט בעצמו שלהבא הוא ישמור על החוק.

אבל לאחר שקיבל את העונש וישב בבית הסוהר, אומרים לו, אתה צריך לדעת אם תגנוב עוד פעם אתה תקבל תקופת מאסר ארוכה יותר מהראשונה, מטעם שהוא שוכח את שיעור היסורים שקיבל. לכן כשיבא לידו בפעם השניה לגנוב, אז בודאי יטעה בהשיעור ומדידה של התענוג והיסורים.

לכן כשאומרים שיקבל יסורים יותר גדולים, אזי אפשר שיוכל לשער שלא כדאי לגנוב, היינו שהיסורים הם יותר גדולים מהתענוג.

לכן כשלומדים מוסר אז רואים את חשיבות של תורה ומצוות, היינו לאיזו מדת תענוג האדם יכול להגיע, וכמו כן איזה עונש האדם יכול לקבל.

דהיינו שבעלי מוסר מביאים להאדם, שירגיש את טעם השכר של שמירת החוק, היינו התועלת שמביאה לאדם שמירת החוק, ואת העונשים שהאדם יקבל עבור הפרת החוק.

ועל ידי זה שהאדם מרגיש, אז כשיעור הזה, הוא יכול לקיים את החוק, היות שהם נותנים לשער את השיעור האמיתי של תענוג ויסורים. כמו שאמרו חז"ל, "הווה מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה" (אבות ב'). ואז יש יכולת להאדם ללכת בדרכי ה' בכל פעם קדימה יותר."

שאלה: האם אפשר להגיד שכל מצב הבא זה שכר, והכול תלוי רק בנו איך נתפוס אותו, ולא חשוב אם יש תחושות טובות או רעות, אלא חשובה ההבנה, המימוש של המצב הזה דרך האמונה?

פה אפשר להתבלבל עם מה שאת אומרת. תמיד אנחנו צריכים להסתכל על מה שלפנינו, ובמידה שבה זה יכול להתחלק לטוב ורע, לכמה פעולות. איזה מהפעולות האלה ייראו כטובות, נעימות בעיני הבורא, להיות בהתאמה מהבחינה הזאת כלפי הטבע כמו שהוא עושה עם הנבראים, ועד כמה זה יכול להיות מנוגד, את זה אנחנו צריכים לדעת, לברר, לחשב, ובהתאם לזה לדעת מה לעשות. ובמקרה כזה להודות לבורא על זה שבצורה כזאת הוא מכוון אותנו בדרך.

תלמידה: כשאדם מרגיש על עצמו את ההשגחה של הכוח העליון, במה הוא רואה שכר ובמה עונש?

בכך שהוא יכול לנהוג בצורה לגמרי נכונה ולא לטעות, בראש ובראשונה, ובכך שהפעולות שלו מביאות טוב לעולם ולבורא.

תלמידה: האם אפשר להגיד שייסורים רוחניים הם כשאני מאוד רוצה שכל אדם בעולם ירגיש את אהבת הבורא וגם יוכל לאהוב אותו באותה המידה?

כמובן.

תלמידה: האם אפשר להגיד שלא להגיע לפגישת עשירייה זה עונש? האם צריך לדון את עצמי ואת החברות להצדיק?

אם זה באמת ככה. אבל אם לא, אז לא צריך לשקר.

תלמידה: איך אני אוכל באמת לדעת מה עושה החברה ומה הסיבות שהיא לא הגיעה?

אז להצדיק.

שאלה: לא מזמן קראנו מאמר דומה של בעל הסולם, שם הוסבר שאלו שני גופים נפרדים, האחד שעכשיו גונב ויקבל שכר בצורה של כסף, והגוף האחר יקבל עונש, רק ששם היה הכול הפוך. יוצא שבלי אמונה המערכת הזאת עובדת חלש מאוד, כלומר אם אני לא בדיוק אאמין בזה שאני אקבל עונש או אאמין בזה שאקבל שכר, אז אין שום קשר שעל פיו אני יכול לקבל החלטה. איך בכל זאת למשוך עכשיו, כשהחשבון שלי כרגע הוא כשעוד אין לי אמונה שלמה, את ההחלטה הנכונה?

בשביל זה צריך להיות קרוב יותר לחברים, עוד יותר קרוב ועוד יותר, ואז תראה לאיזה כיוון זה מוביל אותך, לעשות כך או אחרת.

תלמיד: יוצא שבלי אמונה וחיבור כל המערכת של העונש היא אף פעם לא תעבוד.

בעיקרון כן.

שאלה: מה זה אומר לגנוב בדרך הרוחנית שלנו אם מתכוונים לעשירייה?

זאת יכולה להיות גניבה רגילה, זאת יכולה להיות גניבה של מה שכביכול שייך לחבר, ואת לוקחת את זה לעצמך. במה שאנחנו לומדים. בעיקרון ברוחניות גניבה זאת אותה פעולה בדומה לפעולות שלנו בעולם הזה.

תלמידה: האם אפשר להגיד שאם רציתי לכתוב תפילה ולא כתבתי, אז כאילו גנבתי אותה מהעשירייה?

אפשר אולי, תלוי איזה הסכם יש ביניכם.

שאלה: מה לעשות עם הדמעות, האם זה אומר שהנשמה רוצה לחזור למקור ולבקש תיקון?

תיקון, כן.

שאלה: לתענוג צריך שני תנאים, שהוא היה ונעלם, והשאיר רושם, רשימו. למה שוכחים את הרגשת הייסורים, ואיך לא לשכוח את הייסורים שנקבל?

זאת בעיה. כל מה שהיה וחלף, אט אט נעלם. לכן אנחנו צריכים להשקיע מאמץ כדי לחדש בנו את הרושם הנכון לגבי מה שהיה.

תלמידה: איך להגיע להרגשת טעם של השכר מזה שמממשים את החוק?

אם יהיה לך שכר, אז תרגישי את הטעם, ואת הטעם הזה יהיה צורך לזכור.

שאלה: אני מרגיש עונש בזה שאנחנו לא יחד, לא יכולים להתחבר, זה העונש הגדול ביותר בעולם שלנו. האם ההרגשה של העונש הזה זו הרגשת הרע, זה שאתה רוצה לברוח, זה שאתה רוצה להתחבר? כלומר בשביל זה הרי ניתן העונש.

בעיקרון כן, כדי ללמד אותך לעתיד.

שאלה: בקבלה אנחנו לומדים את חוקי המלך, בכל דבר אנחנו מנסים לממש אותם, אז למה מגיעים ייסורים ומכות?

כדי ללמד אותנו.

שאלה: שמעתי הרבה פעמים שאין מצווה לסבול. האם אפשר להסביר את המצב שבו אדם מצליח לחשב מראש את הסבל של הייסורים יחסית לתענוג שהוא יכול לקבל מאיזושהי פעולה?

תנסו לעשות את זה, ותראו עד כמה זה מחזיק אתכם מלעשות עבירות. תנסו ותראו. אתם יכולים להפחיד את עצמכם, אתם יכולים לבקש מהבורא שהוא יעשה לכם משהו, וכך תגיעו למצב הטוב.

שאלה: האם כנסת ישראל כוללת בתוכה את הנשמות שמתוקנות, או שאנחנו גם שייכים אליה כי אנחנו משתוקקים לבורא?

לא, אלו רק הנשמות המתוקנות יחד.

תלמידה: אז ממה היא שונה מנשמת אדם הראשון?

אדם הראשון הוא הכלי הכללי שכולל בכלל את כולם, את כל בני האדם, זה נשמת אדם. ואנחנו מדברים רק על כמות מוגבלת של אנשים שמשתוקקים לבורא.

תלמידה: האם המטרה שלנו היא להגיע לכנסת ישראל ולהיעשות מתוקנים ולהתכלל בשכינה?

כן.

תלמידה: האם גניבה רוחנית זה אומר שאני רוצה באיזו צורה לא לתת לחברה לבצע את התפקיד שלה בעשירייה?

לא.

שאלה: במאמר נאמר שיש חשבון בשכל שהאדם יכול לעשות, ובסוף יש איזו אפשרות ללכת בדרכי הבורא, אבל הרי אנחנו לא יכולים בשכל לראות לאן אנחנו הולכים. איך נוכל לראות את המצווה הזאת לפני שנבצע אותה? האם אנחנו יכולים לראות אותה?

לבקש. על הכול אתם צריכים לבקש, ואז תקבלו קצת מזה, קצת מזה. וכתוצאה תיווצר בכם תמונה של העולם שלנו, שלכם, איפה אנחנו נמצאים.

תלמידה: על מה נאמר פה על האפשרות ללכת בדרכי ה'? מה זו האפשרות הזו?

זאת האפשרות לקיים את חוקי החיבור בטרם נתחבר במערכת אדם הראשון.

תלמידה: למה הוא קושר את זה עם חשבון, עם שכר עבור העבירה? האם כשאנחנו עושים מעשה חיבור עלינו לקשור את זה גם לשכר ולהפסד?

כן, תמיד החשבונות שלנו מורכבים מאיזשהו חשבון, פלוס, מינוס, של מה, יותר או פחות.

תלמידה: לאיזה שכר אנחנו צריכים לצפות כשמתחברים?

שזה יחבר ויעלה את כולנו.

שאלה: איך להבין בכלל שאתה גונב ברוחניות, אם יש לנו שם כלי אחד משותף?

לא. כי חוץ מזה, יש חשבון עם כל אחד.

תלמידה: איך אני יכולה להבין שאני עכשיו גונבת?

את צריכה להתחיל להרגיש את זה.

תלמידה: האם אלה מאמצים שאני לא משקיעה?

לא בהכרח. זה בראש ובראשונה מה שאת יכולה לקחת מאחרים.

תלמידה: יוצא שאם אין לי כוונה מדויקת לגנוב מאחרים, אז אי אפשר לומר שאני גונבת.

זה לא כל כך פשוט. אולי בזה את רוצה לעקוף את חברה שלך, אולי את רוצה לעשות משהו ראשונה, וכן הלאה.

תלמיד: אבל זה לא יפריע אם אחשוב שאני לא צריכה להתנהג בצורה כל כך אקטיבית.

זה לא נכון.

תלמידה: אז איך לעשות את החשבון הזה?

לעזור לחברות.

שאלה: ממה נובע הליקוי בחישוב של שכר ועונש של אדם?

מזה שהבורא שוקל את כל הדברים שלו, כוונות, מעשים, ומזה מגיע פלוס או מינוס.

תלמיד: הטעות בחישוב, האם זו טעות האדם או הבורא גרם לזה?

זה הבורא בלבד.

שאלה: רב"ש נותן דוגמה של עבירה על החוק בעולם הגשמי, בתור גניבה. האם תוכל לתת דוגמה של עבירה על החוק בדרכנו הרוחנית?

כן. כשיש לנו אפשרות לעשות עכשיו משהו בדרך, ואני לא עושה.

תלמיד: הכוונה להשפעה?

כן. או שיש דברים שאסור לעשות ואני עושה.

תלמיד: ואיך אני יודע מה אסור ומה מותר?

פחות או יותר אנחנו יודעים מה לעשות ומה לא. צריך לדבר על זה לחוד. נעשה על זה שיעור, אפילו לא אחד.

שאלה: כשיש לנו הרגשות שליליות, מצבים שלילים, אנחנו צריכים למצוא הכול כדי לעלות מתוך זה. ולהפך, כשאנחנו נמצאים בעליה, אנחנו צריכים להחזיק את עצמנו ביראה, וכל זה למען החברים. האם כך זה עובד?

בעיקרון כן. הכול משתנה עם הזמן, ובכלל תלוי במצבים שלכם.

שאלה: כתוב שאדם מקבל תענוג מזה שהוא מפר את החוק. מהו התענוג הזה? למה יש מזה תענוג?

יש הרבה מצבים אצל האדם, שמזה שהוא מפר איזה חוק, עובר על חוק, הוא נהנה, מקבל תענוג בהמי. אנחנו עוד נברר את זה.

שאלה: יש תחושה בזמן האחרון ששכר ועונש הם לפי המאמץ שלי. אני מרגישה שכר כשהיו לי כוחות והשקעתי אותם בעבודה בעשירייה, בקבוצה, ומרגישה ייסורים כשלא השקעתי כוחות. כשהאדם רוצה ממש חזק, למה הבורא לא נותן לו כוחות, למה הוא לא משלים, כדי שהאדם לא ירגיש את זה כעונש?

להיות כמה שיותר קרוב לבורא.

תלמידה: שאלתי אותך לגבי שכר ועונש, ואני מבינה שאם זה ביחס לעבודה, אז זה מורגש אחרת. אבל למה הוא בכל זאת לא נותן את הכוחות האלו? מה הוא רוצה לשמוע או לראות מהאדם?

הוא רוצה שהאדם ימצא את הפעולה הנכונה שתקרב אותו לבורא.

תלמידה: כלומר אם הוא ימצא את הפעולה הנכונה הזאת, אז הוא לא ירגיש שכר ועונש כלפי המאמץ.

נכון.

שאלה: הרבה פעמים אנחנו לומדים שאין עונש ברוחניות, רק תיקון.

כן.

תלמידה: כאן הוא מתאר מצב שאנחנו מפחדים מעונש כל הזמן. האם זה המצב הרצוי, שנהיה בפחד?

כן.

תלמידה: מרגיש שזה פונה לבהמה שלנו שמפחדת מייסורים.

כן.

תלמידה: אין דרך אחרת להתקדם?

לא.

שאלה: כתוב "שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך." מה ההבדל בין מוסר אביך לבין תורת אמך?

כך כתוב, שמוסר מגיע מאבא, ותורה מגיעה מאימא, ועל זה רב"ש בונה את המאמר.

שאלה: כתוב פה "שמע מוסר", והילדים בדרך כלל לא מקשיבים, שומעים אבל בכל זאת עושים מה שרוצים. מה לתקן בלב שלנו כדי שנשמע ונעשה?

זאת בעיה מאוד גדולה ורחבה. נדבר עליה אחר כך.

שאלה: בפסקה האחרונה כתוב, ""הווה מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה" (אבות ב').". איך האדם מחשב נכון את כל זה, כי יש הרגשות, יש עשירייה, אז איך?

כן, טוב מאוד לעשות את זה בעשירייה. תנסי ותראי את הדעות השונות, את התוספות, וכתוצאה תצא ההחלטה הנכונה.

שאלה: לפעמים אני מטילה ספק בזה שהייסורים שאני עוברת הם באמת נחוצים, הכרחיים. מה הופך את הייסורים של האדם למועילים ואיכותיים?

בכך שהאדם חושב עליהם, לא שוכח, ומשתדל לתקן את עצמו כדי ששוב הוא לא יעבור על אותם המעשים שמביאים לו ייסורים.

תלמידה: אני מרגישה שהסבל שלי הוא בלי סוף, אין לו סוף, למה אני כל הזמן סובלת מהחיים האלה?

על מה הסבל? את באמת סובלת מהחיים, או שבחיים הכול בסדר ואת רק מרגישה ייסורים פנימיים?

תלמידה: מה שאני מרגישה אלו רק ייסורים רוחניים.

אם אלו ייסורים רוחניים, אז הם צריכים להיפסק. את צריכה יותר לקרוא את החומר שלנו ותהילים, ועוד מעט זה יעבור. תוסיפי קריאת תהילים.

שאלה: אני במדויק יכולה להרגיש בעשירייה מאיזה פעולות שלי הבורא שמח. אבל תמיד יש לי ספקות לגבי אומות העולם, אני לא מבינה איך נכון להיות איתם בקשר וממה הבורא ייהנה.

מזה שאת מגלה לאומות העולם את מטרת הבריאה, ואולי אפילו עוזרת להם במשהו להתקדם אל המטרה הזאת.

תלמידה: אנחנו הרי לא צריכים להתבטל כלפי אומות העולם כמו כאן בעשירייה.

זה לא חשוב.

תלמידה: כלומר רק בעשירייה.

נכון, ועם אף אחד אחר.

תלמידה: אבל יוצא שאם אני לא מתבטלת ופועלת לפי הרצונות שלי, אז אני מפחדת לקבל עונש מהבורא. בעשירייה אני לא יכולה לאפשר לעצמי לא לדבר עם מישהי, אבל באומות העולם אם אסרב לדבר עם מישהו, אז אני מפחדת שהבורא יעניש אותי.

לא יקרה כלום. את יכולה לסרב.

שאלה: האם מה שנגנב הולך לקליפה, ואחרי זה חוזר למקום שצריך להיות בו?

דבר שנגנב הולך אל הקליפה, חוזר למקום הדרוש והנחוץ. את זה אנחנו לא יודעים, לא מבינים, זה יהיה בגלגולים הבאים. אבל האדם צריך לכסות את כל מה שהוא לקח באופן לא חוקי, ולהחזיר את זה למקום.

שאלה: האם עונש רוחני זה ניתוק מהבורא?

כן.

תלמידה: כשאדם נכנס למדרגה חדשה, הרי הוא גם מרגיש ניתוק מהבורא.

נניח.

תלמידה: אז איך לזהות אם זה עונש, או שזו מדרגה חדשה?

תקבלי את זה תמיד כמו מדרגה חדשה.

שאלה: האם כדי לתקן משהו רע בנו, מספיק שנחשוב על זה ונסבול מזה שיש בנו את הרע הזה אפילו בלי ממש לחוות ייסורים?

מספיק לנו לאתר את הרע, לחשוב עליו, ולבקש מהבורא שיעזור לנו להתגבר עליו. זה מספיק.

שאלה: האם זו נהיית עבורנו מצווה אם אנחנו רואים שבעשירייה רוב הקבוצה נוטה לאיזו דעה ואצלנו הדעה אחרת, ואנחנו צריכים לבטל את דעתנו ולהצטרף לעשירייה? האם זה נכון?

אתן צריכות כמובן לחשוב על זה, אני לא יודע, אולי זה לא נכון. אבל בעיקרון צריך שתהיה דעה אחת בקבוצה, בעדיפות.

תלמידה: אם לאורך זמן הבורא כולא אותי במצב פנימי, שיש לי דעה משלי והיא נכונה, וכל השאר לא נכון. האם אפשר להגיד שזה גם כמו עונש ומקום להתגברות?

כן.

תלמידה: האם יכולים לעזור זה לזה במצבים כאלה, או שהמצבים יעברו לבד והבורא יעזור?

צריך לעזוב כאלה אנשים בשקט, שהם יבררו את זה בעצמם.

שאלה: ברוחניות אנחנו מנסים להתקדם באמונה למעלה מהדעת, ואז אנחנו מכבים את האגו שלנו. אבל להתקדם בעולם של ייסורים, שכר ותענוגים, צריך להדליק את האגו ולכבות. איך לבחור בין הדרך הזו והדרך הזו או שאחת לא מפריע לאחרת?

צריך כמה שיותר להתקרב לחברים, ובצורה כזאת להתקדם ממצב למצב.

שאלה: האם אנחנו יכולים לזהות את הגניבה ברוחניות, או שזו תוצאה מהתכונות הלא מתוקנות שלנו?

כן, גניבה היא תוצאה מהתכונות הלא מתוקנות שלנו.

תלמידה: האם אנחנו עושים את זה בצורה בלתי הכרתית ברוחניות?

גם בצורה בלתי הכרתית וגם בצורה הכרתית, כך וכך.

תלמידה: האם גודל העונש תלוי בהכרה, אם אדם עושה את זה בצורה הכרתית או לא הכרתית?

בוודאי שזה תלוי. הרי האדם דן את עצמו, ואם הוא מודע לזה, אז בכך יורד חלק מהעונש.

תלמידה: כלומר, אם הוא מכיר בזה שהוא עושה גניבה, באותו רגע הוא היה בצורה הכרתית ועשה את זה בכל זאת, או שפשוט הוא לא היה מודע לזה.

אז יתנו לו כביכול לראות. צריך ללמוד את זה.

שאלה: כתוב, "לכן כשלומדים מוסר אז רואים את חשיבות של תורה ומצוות, היינו לאיזו מדת תענוג האדם יכול להגיע". איך אנחנו בדרכנו מגלים את מידות התענוג האלה שאליהן יכולים להגיע?

אנחנו מתחילים להרגיש לאט לאט ששם נמצאים מילויים עצומים לשכל וללב.

תלמידה: אני פשוט מגלה כזאת תחושה.

כן. חוץ מזה המילוי הזה שמרגישים, פרט לזה שהוא ממלא אותך, הוא ממש ממלא את כל העולם. יש מי שמרגיש אותו יותר, ויש מי שמרגיש אותו פחות, אבל דרכך מתמלא העולם.

שאלה: הייסורים מזככים את הגוף. איך עובד המנגנון הזה שאני מתייסרת, ואז מיתקן משהו?

אלו גם תיקונים ותיקונים גדולים.

תלמידה: איך זה קורה?

זה כבר למעלה מאיתנו. יש מערכת שמחליטה.

שאלה: יש היום המון קבוצות שמתפללות כל היום, קוראות תהילים ומבקשות על עם ישראל. האם יש טעם להתכלל עם האנשים האלה או שזה מזיק?

כדאי להתכלל, כן.

שאלה: אני רוצה רגע לדייק את שאלת החברה. היא אומרת שמאז המלחמה והמצב הקשה שיש בעם ישראל, יש הרבה התארגנויות של ציבורים כאלה ואחרים להתפלל עבור עם ישראל, לקרוא תהילים. האם כדאי לה להתכלל בכאלה התארגנויות?

אמרתי שכדאי, זה מאוד עוזר. עבודה כזאת כללית, עממית, מאוד עוזרת.

שאלה: כאשר עוברים על החוק הרוחני אנחנו מפסידים הזדמנות להשפיע. אם עברנו על איזה חוק, האם זה משהו שאנחנו יכולים לפצות עליו או שזה הפסד נצחי?

לא יהיה הפסד. אנחנו צריכים בעיקר להגיע לכוח השפעה, ולהיות בזה כמה שיותר קרובים לבורא.

שאלה: בגשמיות אפשר לזהות את השכר והעונש. אבל ברוחניות זו עבודה פרטית של כל אחד, והוא בונה את המערכת הזאת בעצמו מתוך סיבה ותוצאה. עד כמה בעשירייה אנחנו יכולים לעזור זה לזה, לתת עצה, או שזו רק עבודה פרטית?

זאת עבודה פרטית של כל אחד בנפרד וגם של כולם יחד.

תלמידה: האם העיקר הוא הלב שפועל או השכל? הכיוון לאמת נותן יותר הלב?

הלב.

שאלה: מה זה אומר "לגנוב מהחבר", האם להשתמש במשאבים שלו, או שאין לי כוונה בעל מנת להשפיע?

כשמגיע משהו לחבר מהקבוצה או ממקום אחר, במקום זה אתה לוקח את זה לעצמך.

שאלה: נאמר "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אימך". למי האמא שומעת?

גם אמא וגם אבא שניהם שומעים את התינוק שלהם, את הילד שלהם.

תלמידה: לפעמים האמא והאבא הם בדעות מנוגדות?

לא, אנחנו מדברים על מקרה פשוט. שגם אמא וגם אבא כל אחד מדבר בשלו, זאת תורה וזו חכמה, זה לימוד וזה מוסר. הילד כביכול, זה לא ילד, הוא יכול להיות איש זקן, אבל הוא מקבל לתוכו משני הקווים האלה חכמה, ובונה על פי זה מערכת פנימית משלו.

תלמידה: גם האמא מקבלת משני הקווים?

גם האמא.

שאלה: יש לנו חבר שעזב את העשירייה, בפעם הראשונה שעזב שכנענו אותו לחזור, וכך בפעם השנייה. בכל פעם הוא בא, צובר ידע ועוזב. האם אפשר לקרוא לזה גניבה רוחנית?

את זה אתם מחליטים. אני לא יכול להחליט.

שאלה: איך אנחנו יכולים לשמר את החשיבות של ההשפעה, כשאנחנו כל כך רחוקים פיזית גם מישראל וגם כאן זה מזה? אנחנו לא נמצאים ביחד פיזית.

זה לא שייך למדינה ולגאוגרפיה, אלא זה שייך רק ללב האדם. כל חכמת הקבלה באה כדי לתקן את הלב, לא את המוח ולא את הגוף ולא כלום, רק את הלב.

שאלה: נאמר שכל מה שבידיך לעשות עשה. אם לא עשיתי, אז האם גנבתי? האם זה תלוי באותה הכוונה הפנימית שהייתה לי, או בהסכם שלי עם הבורא, שהתחייבתי לעשות כך וכך?

אין כאלה הסכמים.

שאלה: בעקבות הגניבה מחבר, מה ההשלכות של זה? ואיך להימנע מזה?

תפתחו שולחן ערוך ותקראו.

שאלה: למה ברוחניות אם האדם חטא פעם אחת, אז זה נסלח לו, ואם הוא חוזר על אותו הדבר, אז מענישים אותו?

למה כשהוא אומר, "אכלתי ואוכל עוד", על זה מענישים אותו. כי פעם אחת הוא חטא, לא חשב על זה, היה לו רגע של חולשה, וכך יצא. אבל הוא קיבל על זה עונש, והוא ראה את הסיבה לגניבה שלו ואת התוצאה - העונש. לכן הוא היה צריך לחשוב על זה, לעבוד על זה, ממי הוא קיבל, מה זה נותן לו בפעולות שלו, בחיים, בעולם, וכן הלאה. לכן פעם שניה זה כבר לא נסלח, ופה הוא כבר צריך לתת את מלוא הדין.

שאלה: בתחילה אמרת שזה תלוי במה שסיכמנו בינינו, עכשיו אמרת שאין כאלה הסכמים עם הבורא. תמיד מאוד מורגש כשאנחנו מסכמים על משהו, מצטיירת איזו תמונה, נגיד מישהו מרמה, או מישהו התחייב למשהו שהוא לא יכול לקיים, דחפו אותו לזה. מה התפקיד של ההסכם? כי המקובל הוא אדם מאוד מחושב, הוא מסכם על משהו עם הבורא, עם החברים, מה היסוד לזה?

היסוד הוא רשימת חוקי ההתנהגות של האדם, מה שצריך לדעת כל אחד. החוקים האלה נקראים "שולחן ערוך", זה ספר שבו מתוארים כל החוקים.

שאלה: בסוף המאמר נאמר, "הווה מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה" (אבות ב'). ואז יש יכולת להאדם ללכת בדרכי ה' בכל פעם קדימה יותר". על מה כתוב פה, האם על זה שאנחנו צריכים כל הזמן לחפש מקום לתיקונים?

כן.

שאלה: מה צריכה להיות הגישה שלנו כתלמידי חכמת הקבלה לכל הסבל הגשמי שמגיע לחיים שלנו?

צריכה להיות הבנה שזה בא מהבורא, אין מקור אחר לכל מה שקורה איתנו. ועל ידי כל הטיפול שהוא עושה בנו, מכות, בעיות, כל מיני מלחמות, עלינו לברר בדיוק מה היחס שלנו לחיים שלנו, ושאנחנו רוצים להתקרב אליו ובכל זאת להרגיש איזו שייכות אליו, זה העיקר.

שאלה: שאלה לגבי נשים שהן לא בקבלה. יש הרבה נשים כאלו שמתקשרות אלי, פותחות את הלב ומספרות על הייסורים שלהן, ואני משתפת אותן במקורות שלנו, בסרטונים, אבל עם זאת, אני מרגישה שאני צריכה להכניס את הנשים האלו ללב שלי, לתפילה. זאת צריכה להיות תפילה עבורן, אבל שלא אגנוב מהעשירייה שלי, אלא שזה יעזור לעשירייה.

את יכולה לחלוק את החומרים שלנו, אין בזה שום איסור. אבל אני לא חושב שצריך להכניס לזה את כל הלב.

תלמידה: יש בי תחושה שאני רוצה להתפלל עבורן.

אלו יכולות להיות גם תכונות לא טובות.

שאלה: אם אנחנו לא מודים לבורא, האם זו גניבה?

זו לא גניבה, אבל זה לא טוב.

שאלה: הרצון לגנוב הוא מאוד חזק. אני מנסה לנקות אותו, לתקן, אבל הוא לא מיתקן. מה זה רצון מתוקן? איזה רצון צריך להיות אחרי זה?

תירגעי ותלמדי. לאט לאט זה יגיע. לא לקפוץ.

שאלה: בסוף המאמר כתוב, "דהיינו שבעלי מוסר מביאים להאדם, שירגיש את טעם השכר של שמירת החוק, היינו התועלת שמביאה לאדם שמירת החוק, ואת העונשים שהאדם יקבל עבור הפרת החוק". איך נוכל להגיע למצב כזה?

אפשרי לראות זאת אולי כבר במצבים שלנו. נחשוב על זה בפעולות הבאות שלנו.

שאלה: מהו הכלא הרוחני?

כלא רוחני זה כשאדם מרגיש שהוא נמצא בכלא, כלומר אין לו אפשרות להתקשר עם העולם הרוחני, והוא עצור מלהתקשר לעולם הזה. זה "הכלא הרוחני".

תלמידה: אם יש לנו חברים שאנחנו מרגישים שהם לא מצליחים לעשות את העבודה, האם זאת האחריות שלנו להתפלל עבורם ולעשות את זה כל הזמן?

אם אנחנו נמצאים בקבוצה אחת, אז אנחנו גם אחראים על מה שהם עושים, איך הם מרגישים, איך הם פועלים.

תלמידה: רציתי להגיד תודה רבה, הבת שלי התקשרה אלי. אני זוכרת שאמרת שתתפלל עבורי. אז כשהיא הפסיקה לחסום אותי, אמרתי תודה לבורא ושאני חייבת לספר לכלי העולמי שהתפילה נענתה.

יופי. כולם שמחים עבורך.

תלמידה: האם אנחנו יכולים לבקש שהבורא יתקן אותנו בדרך ולא נקבל מכות?

כן, אפשר לבקש הכול. צריך לבקש יותר.

שאלה: קשה לי להתקדם קדימה, מה עלי לעשות במצב כזה?

להיות בשיעורים.

(סוף השיעור)