שיעור בוקר 16.12.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 422, מאמר "החרות"

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 422, מאמר "החרות", טור א', כותרת "הרצון לקבל - יש מאין".

הרצון לקבל - יש מאין

"וכדי להוסיף כאן איזה פסיעה קדימה בדרך מדעית - רק לחכמת הקבלה אנו צריכים! כי כל החכמות שבעולם כלולות בחכמת הקבלה. ונתבאר אצלינו, בענין "אורות וכלים הרוחניים" (בפנים מסבירות לעץ החיים ענף א') אשר כל עיקר החידוש מבחינת הבריאה שברא ית' יש מאין, אינו חל רק על ענין אחד בלבד, המוגדר תחת השם "רצון לקבל". וכל שאר הענינים הנמצאים בכל הבריאה, אינם בבחינת חידוש כלל, שאינם מבחינת יש מאין, אלא, יש מיש. כלומר, שנמשכים בהמשכה ישרה ממהותו ית' עצמו, כמו האור הנמשך מהשמש - שאין שם כל חידוש, שמה שנמצא במהות השמש מתפשט ויוצא לחוץ.

מה שאין כן, בענין "רצון לקבל" האמור, בזה יש חידוש לגמרי, כי לפני הבריאה לא היה דבר זה במציאות, שהרי הוא ית' אינו כלול ולא כלום, מבחינת רצון לקבל, להיותו קדמון לכל דבר... ממי יקבל? ולכן נבחן הרצון לקבל הזה, שהוציאו ית' בבחינת יש מאין בחידוש גמור. מה שאין כן כל היתר אינו כלול בבחינת חידוש שיתכן לכנותם בשם בריאה. ולפיכך, כל הכלים וכל הגופים, הן מעולמות הרוחניים, והן מעולמות הגשמיים, הם נבחנים לבחינת חומר רוחני או גשמי שטבעו הוא "לרצות לקבל"."

שאלה: כתוב שהרצון לקבל הוא יש מאין, וכל היתר במציאות לא נחשב לחידוש. מה הכוונה בכל היתר?

כל מה שיש. יש רק סיבה אחת שהיא הבורא שממנו הכול מגיע, יוצא, וכל מה שקורה חוץ מזה, כל השאר הם תוצאה מאותה הסיבה, הם לא הסיבה הראשונה. זה כל מה שהוא רוצה להגיד.

תלמיד: במציאות שלנו האדם נמצא ברצון לקבל, ואנחנו הרי מרגישים רק את ה"יש מאין", את הרצון לקבל, ו"יש מיש" אנחנו לא מרגישים, מה שלא ברצון לקבל.

אנחנו לא מרגישים. אנחנו לא מרגישים את הרצון להשפיע, אנחנו בכלל לא יודעים מה זה, אין לנו דבר כזה וגם לא יהיה אף פעם. מה שאנחנו נעשה, אנחנו נגיע רק להידמות, מתוך הרצון לקבל נגיע להידמות לרצון להשפיע. כמו אורח ובעל הבית, האורח משתמש בזה שבעל הבית רוצה לתת לו, לכן הוא עושה כאלו פעולות שהן עושות ממנו כביכול גם משפיע.

שאלה: האם ה"יש" הוא משהו שאנחנו צריכים לבנות וה"אין" זה המצב שבו אנחנו נמצאים?

נגיד שכן.

שאלה: נראה מהמאמר שההעדר הוא גם חומר, ממה הוא עשוי?

יש רק חומר אחד, רצון לקבל.

שאלה: כתוב "וכל הגופים, הן מעולמות הרוחניים, והן מעולמות הגשמיים, הם נבחנים לבחינת חומר רוחני או גשמי שטבעו הוא "לרצות לקבל"."

חומר רוחני או גשמי שטבעו הוא רצון לקבל.

תלמיד: מהי הגשמיות אם הכול הוא חומר רוחני?

איפה כתוב שהכול רוחני? כתוב, חומר רוחני או גשמי שטבעו הוא רצון לקבל.

תלמיד: כתוב ש"הם נבחנים לבחינת חומר רוחני".

או גשמי.

תלמיד: "או גשמי שטבעו הוא "לרצות לקבל"."

כן. כלומר כל החומר הוא רצון לקבל, או בצורה רוחנית, על מנת להשפיע, או בצורה גשמית, על מנת לקבל.

שאלה: הוא כותב "מה שאין כן, בענין "רצון לקבל" האמור, בזה יש חידוש לגמרי, כי לפני הבריאה לא היה דבר זה במציאות, שהרי הוא ית' אינו כלול ולא כלום, מבחינת רצון לקבל, להיותו קדמון לכל דבר". הוא כותב שפתאום הומצא הרצון לקבל. למה הומצא הרצון לקבל, עבור מי או למה?

אנחנו בדרך כלל לא מדברים על לפני הבריאה, כי בריאה היא "בר ממדרגה", חוץ מהבורא, ולכן נברא רצון לקבל. מהרצון לקבל הזה נברא אחר כך כל מה שנברא.

תלמיד: למה הומצא הרצון לקבל, עבור מי?

עבור הבריאה. בריאה נקראת "בר", "חוץ" מהבורא.

תלמיד: האם הרצון לקבל נברא במיוחד לאדם?

כן, בסופו של דבר לאדם.

תלמיד: זאת החלטה של הבורא שהחליט לעשות.

זו החלטה של הבורא.

למה אתם מתבלבלים בכאלה יסודות פשוטים?

ב' כוחות ברצון לקבל: כח המושך, כח הדוחה

"וצריך שתבחין עוד, אשר בבחינת הכח הזה המכונה "רצון לקבל", אנו מבחינים בשני כוחות הנקראים:

א. "כוח המושך"

ב. ו"כח הדוחה".

והטעם, כי כל כלי או גוף, שגדרו הוא רצון לקבל, נמצא אמנם מוגבל, דהיינו, כמה שיקבל, ואיזה איכות שיקבל. וכיון שכן, נמצאים כל אלו הכמות והאיכות שהם מחוץ לגבולו, כמו נגד הטבע שלו. ומתוך כך הוא דוחה אותם, הרי שבגדר הזה שנקרא רצון לקבל, אף על פי שמובנו רק כח המושך בלבד, מכל מקום, בהכרח נעשה גם כן לכח הדוחה. והבן זה היטב."

שאלה: אם אנחנו מקבלים אבל דוחים כדי להיות בעל מנת להשפיע, האם זה המצב שבו אנחנו יכולים להיות בשני עולמות, בעולם הזה ובעולם הרוחני?

בדרך כלל לא. לפעמים קורה שכן, או בעולם הזה או בעולם הרוחני, תלוי באיזו כוונה אנחנו נמצאים. אנחנו תמיד מדברים מתוך הרצון שלנו. הרצון שלנו הוא או בכוונה על מנת לקבל או בכוונה על מנת להשפיע, בהתאם לזה אנחנו נמצאים או בעולם הזה בעל מנת לקבל, או בעולם הרוחני בעל מנת להשפיע.

שאלה: האם כוח הדוחה הכוונה היא שלעומת הבורא יש עוד פקטור של שבירה, שיהיה קשה לאסוף?

בשום מקרה, בשום אופן זה לא כך. תמיד יש רצון להיבטל, שזה המשך של אותה שבירה, נכון. אבל עם זאת אם אנחנו מבקשים אז בטוח שאנחנו מקבלים כוח להתחבר. כל הבעיה שאנחנו לא מבקשים וזה דבר הכי חשוב, מרכזי שאנחנו צריכים. אין לנו שום עבודה אחרת ושום מחויבות אחרת חוץ מלבקש להתחבר. והבורא רק מחכה כדי לתת לנו את הכוח הזה.

שאלה: לא ברור לי כל ההבחנה על הכוח המושך וכוח הדוחה.

למה? תסביר מה לא ברור.

תלמיד: מושך, אני מבין שזה מושך את האור. אבל מה זאת אומרת דוחה, דוחה את מה?

שני הכוחות האלה, זה כוח הדוחה וכוח המושך. איפה קיימים שני הכוחות האלה? בין הכלים השבורים. לפני זה לא היה דבר כזה. אחרי שהכלי נשבר אז בין החלקים שלו יש או כוחות שמושכים זה את זה או כוחות שדוחים זה את זה. מפני שכל השבירה הייתה על ידי הכוח האגואיסטי אז יש ביניהם כוח הדוחה. אם אנחנו רוצים להתחבר, לחבר את כל החלקים האלה לאחד - כמו שזה היה לפני השבירה - אז אנחנו צריכים לבקש את החיבור. אין לנו כוח חיבור, אין, יש לנו רק כוח שימוש אגואיסטי זה בזה בלבד. יוצא שכל אחד נמצא ברצון לקבל משלו ורוצה בזה למלאות אותו על ידי שבולע, מקרב את הזולת, רוכש את הזולת. זה כול מה שיש לנו.

שאלה: בקשר לכוח הדוחה. כתוב שהרצון לקבל לא יכול לקבל את כל הכמות והאיכות שמחוץ לגבולו ולכן הוא דוחה אותם. כנראה מדובר על תענוגים. למה הוא דוחה אותם?

הרצון רוצה לבלוע את מה שחסר לו, מילוי, זאת אומרת רוצה לקבל את זה בתוכו או לדחות את מה שהוא רואה עבורו שהוא לא נחוץ, מזיק, זר. כך הרצון בנוי.

מה אתה שואל על זה?

תלמיד: אני מתאר לעצמי שיש רצון קטן והמון תענוג שהוא לא יכול לקבל.

לא. העניין הוא לא גדול או קטן. הרצון והתענוג שווים לחלוטין. הרצון יכול להכניס לתוכו את כל התענוגים שנמצאים סביבו.

תלמיד: אמרת שהוא דוחה את המזיק. זה ברור. אבל בקטע לא מדובר על המזיק. למה הוא דוחה את זה?

כי הרצון תופס את זה כמשהו שמזיק עבורו. מה שהוא חושב שהוא מזיק עבורו הוא דוחה אותו ומה שהוא חושב שמועיל, נעים, אז הוא מושך.

שאלה: איך אפשר לאזן את הכוח הדוחה ואת הכוח המושך כדי להגיע לדבקות בבורא?

להשתמש בשניהם על מנת להשפיע לטובת הבורא. זאת אומרת שאני דוחה את הרצון לקבל שלי ואני מושך אלי רק אותו חלק שאני יכול לקבל בעל מנת להשפיע. לכן כתוצאה מזה יש לי כוח צמצום ומסך, שזה ככוח הדוחה, ואחר כך יש לי אור חוזר וזיווג דהכאה וקבלת האור העליון על מנת להשפיע. זה כבר אור ישר שנעשה אור פנימי.

אם כך, בתוך הכלי הכוחות האלה נמצאים באיזון ביניהם, והכלי בדיוק שוקל כמה ישתמש בכוח הדוחה וכמה בכוח המושך. משני הכוחות האלה למעשה הוא עושה תענוג לבורא.

שאלה: איך בכל רגע לחשוב מחשבות רק על השפעה, איך לא להירדם?

אנחנו לא יכולים להחזיק כל הזמן מחשבה אחת, אנחנו מאבדים אותה, היא נעלמת, יוצאת מאיתנו. אפשר להחזיק בה רק על ידי חיבור בינינו, מפני שאם אותה מחשבה נמצאת בחיבור בין כמה אנשים, אז היא נכנסת לסירקולציה, היא עוברת מהראשון לשני, מהשני לראשון וכן הלאה. ואז אנחנו לא שוכחים, לא מאבדים את הכוונות והמחשבות שלנו.

שאלה: פוטנציאל הכלי, הרצון לקבל, קבוע ונקבע על ידי שורש הנשמה מלכתחילה. בעבודה שלנו, אנחנו כביכול יכולים לפתח, להרחיב את הפוטנציאל הזה באופן מרבי, כדי אחר כך להפוך אותו להשפעה?

אפשר.

תלמיד: בשורש הנשמה מישהו נמצא ברגל, מישהו בכתף, ואנחנו גם לומדים שכולנו נמצאים בראש. איך להסתכל על זה בצורה נכונה, האם כולנו גם נמצאים בראש בחלקים שונים?

אנחנו נמצאים בכל הגוף של אדם הראשון, לגמרי בכולו, כולנו יחד ובכל נקודה ונקודה. אבל אני לא יכול להסביר את זה, תבינו בהדרגה בעצמכם.

שאלה: כתוב שהחומר הרוחני הוא גם רצון לקבל, אבל אנחנו רוצים להגיע לרצון להשפיע, איך אנחנו רוכשים את כוח ההשפעה אם לא על ידי מגע עם הרוחניות?

אין לנו רצון להשפיע ולא יכול להיות לנו. הרצון להשפיע בעצמו הוא כוח הבורא, טבע הבורא, אצלנו יש רק רצון לקבל. אם אנחנו משתמשים ברצון לקבל על מנת להשפיע, זה נקרא שאנחנו נמצאים בכוח ההשפעה, אבל את הרצון להשפיע ממש, אין לנו אף פעם. רצון להשפיע הוא חומר הבורא, רצון הבורא.

שאלה: כשמרגישים את הכוח הדוחה מגיעים למצב של חוסר אונים, כבר לא יודעים אם לפנות שמאלה או ימינה בצעד הבא. איך מגיעים בתנאים האלה להחלטה?

כשנהיה במקום, אז תבין איך אתה צריך להחליט, אי אפשר עכשיו להסביר את זה.

שאלה: מה זה "חומר גשמי" ומה זה "חומר רוחני"?

חומר גשמי זה אטומים, מולקולות וכולי. חומר רוחני זה רצון לקבל.

תלמיד: אבל פה בעל הסולם כותב, שטבע החומר הגשמי והרוחני הוא רצון לקבל.

ודאי שכן. כך הוא מראה את עצמו, החומר הגשמי בגשמיות והחומר הרוחני ברוחניות.

תלמיד: אפשר איכשהו להבין מה זה "חומר רוחני"?

חומר רוחני, זה רצון לקבל שפועל מלכתחילה ברצון בעל מנת לקבל.

תלמיד: ואיך התהווה החומר הגשמי? למה יש הבדל ביניהם?

הרצון לקבל התהווה ממחשבת הבריאה להיטיב לנבראיו והתפתח עד שנעשה רצון לקבל על מנת לקבל, ואז הוא נעשה ראוי לתפקידו וממנו נבראו כבר דומם, צומח, חי, מדבר של העולם הזה. הרצון לקבל הרוחני נעשה בכוונה על מנת להשפיע וממנו נעשים כל היצורים הרוחניים.

שאלה: מה זה "כוח"? מתוך מה שנאמר פה, רשמתי שזו המערכת הכללית שהבורא מפעיל.

"כוח" זה מה שקיים בטבע כשיש השפעה מאחד על האחר. גם על השאלה הקודמת לא עניתי. אתם שואלים שאלות שדורשות הבהרה רחבה, הסבר רחב יותר.

"כוח" זה מה שאנחנו מגלים כהשפעה של אחד על האחר. בלי מקור הכוח ובלי השני שאליו משפיעים, אנחנו לא יכולים לדבר על כוח.

(סוף השיעור)