שיעור בוקר 18.12.18 –הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

שיעור בנושא: "תפקיד עם ישראל"

קריין: שיעור בנושא "ישראל אחראית לתיקון העולם".

הייתי מוסיף לזה שהיא אחראית גם לקלקול העולם וגם לתיקונו. לכל מצב שבעולם ישראל אחראית, לכן לא מן הסתם אומות העולם בצורה אינסטינקטיבית, איך שהטבע מחייב אותם כי אין בהם בחירה, מאשימים את ישראל בכל הקלקולים שישנם בעולם.

אנחנו נמצאים עכשיו לפני גילוי הקלקול הגדול. כי כל מה שצברנו בשימוש באגו שלנו אחרי מלחמת העולם השנייה והלאה, בכל ההתפתחות החברתית, התרבותית, הכלכלית, הטכנולוגית וכן הלאה, עכשיו אנחנו רואים עד כמה הדברים האלה כולם, מפני שהם מתבססים על אגו האדם, על הרצון לקבל, הם בעצם לא מביאים לאדם שום הקלה בחיים שלו. אלא החיים נעשים עוד יותר קשים, עוד יותר דומים למאבק בלתי פוסק של כל אחד ושל כולם יחד.

כשיתגלה הקלקול הגדול, הוא לא יתגלה בצורה שכולם יבינו מה הסיבה, אלא כולם ירגישו שמתגלה הרע, משבר בכל מיני אופנים. אנחנו צריכים לדעת מאיפה זה, למה זה, מה הסיבה, ובהתאם לזה נוכל לפעול בהסברה ולהיות מוכנים לענות. כי באמת אנחנו ישר א-ל, ישראל אלו שהיום אחראים על הקלקול וגם על התיקון.

לכן כשאנחנו לומדים את הקטעים האלו, בואו נחשוב דווקא בצורה פרקטית איך יחד עם זה מסבירים לעצמנו, ומוכנים להסביר לכל העולם מה תפקידנו ומה תפקידו. ואיך אנחנו יכולים לעבוד יחד כדי להביא את כל המציאות, שהמציאות בסך הכול היא אנחנו והעולם, הכוונה האנושות, למצב מושלם.

קריין: קטע מס' 3, מתוך "שפחה כי תירש גבירתה" של בעל הסולם.

"ותדע שענף הנמשך מהפנימיות המה עם ישראל, שנבחרו לפועלי התיקון והתכלית הכללי. ויש בהם אותה ההכנה, שיכולים להתפתח ולגדול, עד שיגיעו גם יניעו את האומות להגיע אל התכלית הכללי. והענף הנמשך מחיצוניות הם שאר האומות, שלא הוכנו בהם אותם הסגולות, שיהיו ראויים לקבל את דרכי התפתחות התכלית בזה אחר זה, אלא שמוכשרים לקבל את התיקון בבת אחת בכל מלואו, על דרך שורשם העליון."

(בעל הסולם. "שפחה כי תירש גבירתה")

רואים ומרגישים את זה על בני האדם. כשהם מגיעים לחכמת הקבלה הם כביכול מתנפלים ורוצים לרכוש אותה, רוצים לדעת אותה, אבל מתגלה אחר כך שאולי לא מסוגלים. לא מסוגלים מפני שלא יכולים להתפתח בצורה הדרגתית, מוכנים לקבל את הדברים אבל לא להוביל את הדברים.

אנחנו רואים בעולם הזה שישנם הרבה אנשים שמשתמשים בכל הטכנולוגיות, בהתפתחות האנושית, בחברה האנושית, בכל מיני דברים שמייצרים. כמה אנשים מייצרים, כמה אנשים מגלים, כמה אנשים מפתחים את הדברים המתקדמים? לא הרבה, אולי כמה מאות בסך הכול, אפילו פחות, כאלה שיש להם ממש איזה ניצוץ במוח, ואז הם מרגישים את העתיד, בטכנולוגיה, בטכניקה ובכל הדברים וכך מפתחים. והאחרים רק משתמשים בהם.

גם בשימוש יש כאלה שיודעים פחות, יש שיודעים יותר. עקרת בית יודעת שהיא צריכה לסובב את הכפתורים בכיריים או משהו לעשות וזהו. כמה האנושות עבדה על זה כדי לייצר איזה מתקן, זה לא פשוט.

כך אנחנו. אנחנו אלו שמכינים את הקשר שלנו עם הטבע כדי לקחת ממנו כל מיני הזדמנויות, אפשרויות, מערכות, לקָרב אותם כדי להשתמש בהם, להתכלל בהם, ואחר כך דרכנו להעביר את זה לכל באי העולם. ובאי העולם הם צריכים לבוא ולקחת, לקנות כאילו, כמו כל אחד שהולך לחנות וקונה משהו, איזה מכשיר חדש שאולי עבדו עליו עשרות שנים עד שהגיע לחנות ועד שיכולים להשתמש.

לכן ישנם [כאלה] שנקראים "ישראל" שהם מפתחים, ישר א-ל, שכל הזמן נמשכים למטרה, לקרב אותה, להתקרב אליה. וישנם כאלה שנקראים "אומות העולם", אלו שלא מרגישים שיש להם בכלל בזה איזה צורך, איזה קשר. לא מגלים שום עניין בלגלות, בלעשות, בלהיות שייכים באיזו מערבולת פנימית, שצריכים עליות, ירידות ואת כל השינויים הפנימיים האלה. אלא הם מוכנים להשתמש, ודאי, במיוחד כשבאים זמנים לא כל כך נעימים, אז ודאי. אבל לא שמגלים רצון, צורך, התעניינות בהתפתחות הדרגתית, כמו שבעל הסולם אומר לנו כאן, אישית, שמגלים שכל פעם יש להם רצון מתגבר ושוב נופלים, ושוב צריכים כמו מבור עמוק על ארבע ממש לטפס כדי לצאת ממנו. וכשיוצאים ואיכשהו מתמצאים במה שהיה אז, שוב נכנסים לאיזו צרה, גילוי הרע בצורה הדרגתית. כי כל פעם מתגלה רע חדש, ועולה הרבה כוחות, עצבים וסבל כדי לצאת ממנו, להימצא בו, למצוא איך לעבוד עימו עד שאיכשהו מוצאים את היחס הנכון לאותו הרצון האגואיסטי שעלה, וטמטם את המוח וכבש את הלב, ולא הייתה שום אפשרות לברוח ממנו. עד שלאט לאט מתחילים על ידי לימוד יומיומי עם קבוצה, עם כל הדברים שאנחנו עושים, לכבוש אותו וקצת לרכוב עליו. וכשמגיעים לזה אז שוב מגיע רצון לקבל חדש, בור עוד יותר עמוק ועוד חוסר אונים ולא יודעים מה לעשות, טמטום במוח ובלב, וכן הלאה.

וכמו שכתוב, "לא כל מוחא סביל דא", לא כולם סובלים את זה, לא מסוגלים, לא ראויים, אלא "תביא משהו מוכן, תלמד איך להשתמש, איזה כפתור לסובב כדי ליהנות מהכול, או ממכונת גז, ממכונת כביסה, מכל מיני דברים, אני מוכן, כי אני מרגיש מזה תועלת, אבל תועלת מירידות ומעליות, זה לא". אנחנו צריכים להבין את זה, במיוחד בקשר עם הקהל שאין לו כאלו הכנות. והוא מוכן לא להתפתחות אלא לקבלת הדבר המוגמר, לכן כך אנחנו צריכים להתייחס לזה. לא להסביר דרכים ותהליכים של ההתפתחות, אלא דווקא מה שטוב להם לעת עתה לחיים, ובצורה שיוכלו לקחת ולהשתמש כמו בחנות שכבר נמצאים מכשירים מוכנים לשימוש.

כך אנחנו צריכים להבין, אחרת לא נצליח גם ליישם את הייעוד שלנו כלפי הקהל. אנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו רוכשים את האמנות הזאת, ניסיון ותהליך, ואיך אנחנו מכינים את עצמנו כדי להסביר מה טוב ובצורה טובה לקהל.

קריין: שוב קטע מס' 3, מתוך "שפחה כי תירש גבירתה" של בעל הסולם.

"ותדע שענף הנמשך מהפנימיות המה עם ישראל, שנבחרו לפועלי התיקון והתכלית הכללי. ויש בהם אותה ההכנה, שיכולים להתפתח ולגדול, עד שיגיעו גם יניעו את האומות להגיע אל התכלית הכללי. והענף הנמשך מחיצוניות הם שאר האומות, שלא הוכנו בהם אותם הסגולות, שיהיו ראויים לקבל את דרכי התפתחות התכלית בזה אחר זה, אלא שמוכשרים לקבל את התיקון בבת אחת בכל מלואו, על דרך שורשם העליון."

(בעל הסולם. "שפחה כי תירש גבירתה")

שאלה: הבנו מה תפקידינו, שאנחנו צריכים להיות מתָאם, לתת את שיטת החיבור, אבל מה תפקיד אומות העולם כדי להביא את כל המציאות למצב שלם?

הם צריכים לממש את זה. כמו שנתתי דוגמה, יש בן אדם שמפתח איזה מכשיר מיוחד, ואחר כך נותן להם כדי שהם ישתמשו בזה. התיקון הוא בהם, אנחנו הראש, מפתחים, מפתחים גם את המכשירים עצמם, גם את התוכנה ואיך להשתמש בה, גם תכנית איך להגיע על ידי שימוש נכון לחיים נכונים, למטרה נכונה, הכול אנחנו עושים. הם מקבלים את זה ומממשים על ידי הניהול שלנו.

אבל השימוש, הביצוע בהם. הרצון לקבל נמצא בהם. הוא מחולק למיליארדי חלקים, וכשיידעו איך להשתמש הם יממשו ויסיימו את הכול, לא אנחנו. זאת אומרת, מה שיש בראש מתפשט בגוף, לכן אנחנו גם צריכים לארגן את הגוף ולמסור לו את כל הנהלים, ללמד ולפקח עד שמגיעים לגמר התיקון. זה התפקיד שלנו.

בגמר התיקון, ממש בגמר התיקון, אין הבדל בין הראש לבין הגוף, כך נראה לי, אני לא יודע אבל כך נראה לי, שלראש כבר אין יותר תפקיד, הגוף והראש הופכים להיות כאחד. איך? אני לא יודע. יכול להיות שהראש מתערבב עם הגוף עד כדי כך שכול הכלים נעשים כעשר ספירות שלמות כמו שהיה. אבל עד גמר התיקון, עד הסוף אנחנו חייבים כבר להמציא [הכול]. אנחנו, זה לא אנחנו בצורה כזאת, לא חשוב, אלא הראש יצטרך לעשות הכול, וגם להיות אחראי על כל מה שהגוף עשה, כי אין בגוף אלא את מה שמקבל מהראש. לכן אין לך להגיד להם אף מילה, הם כולם חייבים להיות בשליטה המלאה שלך.

שאלה: לא הבנתי מה זה אומר, לתת להם רק מה שהם יכולים לקחת, להשתמש?

המורה הנכון, המדריך הנכון יודע באיזו צורה הוא יכול לשחרר את החומר לתלמידים. אנחנו רואים איך אנחנו מתקדמים, אמנם אולי לא מסכימים עם זה, אבל רואים איך לאט לאט באות ירידות, עליות, כל מיני בעיות כך וכך מתגלות. וכל זה גילוי של האגו, של הרצון לקבל, שאין בו שום דבר, אין בזה יותר כלום, שום סיבה אחרת שאני בחיים שלי מרגיש פתאום כך ופתאום כך.

מה אני מרגיש? גילוי הרצון לקבל מביא לי כל מיני צורות כאלה, נעימות יותר ונעימות פחות אם זה בהרגשה, ומובנות יותר ומובנות פחות אם זה בהבנה, בשכל. בסך הכול זו ההתקדמות. אנחנו צריכים ללמוד איך הבורא עושה איתנו, אמנם אנחנו לא מבינים ולא מרגישים, כי תמיד זה מעלינו, אנחנו כבר מקבלים מהמוכן, מכבר. אבל אנחנו צריכים כמו בחיים שלנו עם ילדים, אנחנו מסבירים להם רק את מה שהם יכולים להשיג לטובתם. אני לא אלמד ילד בן 3 איך להשתמש במחשב, אולי כבר כן, אני לא יודע, או באיזה דבר מסוכן נניח, אלא אם הוא כבר יודע להיזהר וכן הלאה, יש לו שכל אז כן. כל דבר בזמנו.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להמציא כמו מכשירים כאלה כדי שיהיה לשאר האומות מה להשתמש בו. תוכל לתת דוגמה לאיזה מכשיר אחד, משהו שאפשר לגעת בו?

עשירייה, כנסים, ישיבות חברים, סעודות, שירים, קמפוסים למיניהם וכן הלאה. גם אנחנו צריכים לתת להם, וגם הם צריכים, אבל במישור שלהם, במישור, לא מלמעלה למטה אלא במישור שלהם גם לפתח את הדברים האלה. אנחנו נמצאים בהמצאות, אבל הם בשכפול.

תלמיד: אז באמת השאלה איך לשווק את זה, כמשהו הכרחי לחיים שלהם, כתוספת יפה?

ודאי שהכרחי, בלי הכרחי זה לא יתקבל. תסתכל איך מכניסים לך פרסומת.

תלמיד: ודווקא מהצד של טוב או רע, שאם לא יהיה להם, יהיה להם רע, או שאם יהיה להם, יהיה להם טוב?

זה בהתאם, אני לא יכול להגיד. בהתאם למה שיש. ודאי שהכי טוב אם יהיה להם רע ואתה תביא להם טוב, מצד אחד. מצד השני, מ"אהבת לרעך כמוך" אתה לא יכול בעצם לחכות עד שיהיה להם רע, אלא תשתדל לפרסם את הדברים הלאה כך שאפילו בלי הרגשת הרע הם יהיו בהכרת הרע. הכרה זה עוד לפני הרגשה. "החכם רואה את הנולד", שאתה מסוגל להסביר להם על המכות העתידיות, שנראות כביכול מרחוק, וזה מספיק להם כדי לבוא לתיקון. זו אמנות.

שאלה: יש הסבר רוחני למה עם ישראל מתפעל יותר מאומות העולם מאשר מעם ישראל?

כי אנחנו נמצאים בשבירה והאגו שלנו, החומר האגואיסטי הוא שולט ולכן יותר קרוב לנו מצב של אומות העולם מאשר הפנימיות של ישראל, ששם זה על מנת להשפיע. ולכן אנחנו נמשכים אליהם, לתרבות, לחינוך. אני לא מדבר על חינוך שמשפיע, כי בשבירה שנמצאים הגיבור הוא כמותי, בתיקון הגיבור הוא איכותי.

אז אנחנו בשבירה ולכן מתפעלים מכמות ומהאגו שמשתמשים. ככה זה.

תלמיד: בהפצה שלנו אנחנו צריכים להשתמש במה שאמרת עכשיו, ולדבר יותר אל האגו שלהם בהתחלה?

תמיד. אם אני לא פונה לאגו של האדם אז הוא לא שומע. צריך להבין את הטבע שלו ובאיזה מצב הוא נמצא, ובהתאם לזה לפנות.

תלמיד: בהקשר של לתת לעם מה שהוא מסוגל להכיל, לבלוע, נראה שתפקיד עם ישראל זה בערך הדבר האחרון שאנשים מסוגלים לשמוע ולעכל, לפחות הישראלים.

נכון.

תלמיד: אז מה צריך לעשות עם זה?

אנחנו צריכים להבין שהם נמצאים בשבירה. אומות העולם לא עברו עלייה רוחנית ולא נשברו ונפלו לעמקי האגו. עם ישראל שהיה בדרגת "מוחין דחיה" ונפל, נמצא בעמקי האגו שלו הרבה יותר מאומות העולם. לכן אומרים שעם ישראל הוא הכי אגואיסט וזה נכון, כי העלייה הרוחנית שלו הפכה להיות לירידה הגשמית. לכן איפה אתה רואה יהודים? [במקום] שמצליחים בכל דבר הגשמי. למה? דווקא בגלל שנפלו. מה לעשות? להשתמש בזה בחזרה לעלייה וזה לא פשוט. התיקון שלהם הרבה יותר קשה. כרגיל, כמונו בזמני ירידה ועלייה.

פנו אלי כמה אנשים אחרי הכנס, שסך הכול עברנו שלשום ואמרו, אנחנו נמצאים בכאלו מצבים, מבולבלים בראש, יש לנו איזה חוסר התמצאות בכלל איפה אני נמצא, לא כל כך מבין את העולם, את עצמי, את הכול. מה קורה? שמעתי פניות כאלו.

אמרתי להם, אם יש לך כדור שינה לאיזה שבוע ימים, תישן וכבר תתעורר אחרת, אבל הכי טוב ללמוד, להיות מקושר, זה מזרז את היציאה. וזו באמת יציאה, עלייה. ככה זה.

תלמיד: בהקשר למסרים שלנו, המסר של החיבור הוא באמת מסר שיכול לעבור ואנשים עוד יכולים להקשיב לו בישראל, אבל אם באים לישראלי ומסבירים לו על תפקיד עם ישראל זה משהו שבהרגשה שלי ושל האנשים שאני פוגש, האוזן בכלל לא מסוגלת לשמוע.

זה תלוי איך מסבירים. היום פחות או יותר מובן שהעולם נמצא במשבר, ושהמשבר נובע מחוסר התקשרות נכונה בין בני אדם, בין מדינות. אתה יודע איזה תיקון יש בזה שהתחברו שלושים מדינות באירופה? החלק הכי מפותח באנושות רצה להתחבר. לא חשוב שההתחברות הזאת היא לא התחברות לבבית, זו התחברות של בנקים, תעשיות, כל מיני דברים, התחברות אגואיסטית כדי להתמודד נגד רוסיה, אמריקה וסין, וכדי להיות גם כמעצמה כמו רוסיה, אמריקה, וסין. אפילו זו כבר איזו השגה.

זאת אומרת יש הבנה שבחיבור אנחנו נעשים חזקים, בזמן האחרון יש לך המון כאלה מקרים, מדינות שמוכנות, הן לא יודעות איך לעשות זאת, אבל מוכנות לחיבורים, לעשות כל מיני כאלה בריתות, אפילו שזה לא מתקיים הרבה זמן. ממש יש כאלה שחותמים ולמחרת רואים זה מתפורר, אבל יש נטייה לזה, כבר מבינים שחיבור זה כוח. את זה אנשים מבינים, תראה איך אנחנו רוצים להיות מחוברים עם כמה שיותר מדינות בעולם, מדינת ישראל וכן הלאה.

לכן השאלה היא אחרת, אנחנו יכולים להיות חזקים אם אנחנו לא מחוברים? כולם יסכימו שלא, אז איך להסביר להם, הקושי הוא שעד כמה שהעולם יותר ויותר מבין שהוא צריך להיות מחובר, הוא יותר ויותר ישנא את ישראל. זה עיקר הקושי להסביר. אז כאן צריכה להיות ממש מערכת הפצה, הסברה. גם לנו זה לא פשוט. כמה פעמים אנחנו מדברים על זה ולא כל כך נקלט, זה ממש מטפטף.

קריין: קטע מס' 4 מתוך "באר מים חיים".

"ישראל המה המקבלים בראש וראשונה את כל ההשפעה, ומאִתם יתחלק לכל העולמות. ועל כן נקראים ישראל  "לי - ראש", כלומר, שהמה בבחינת הראש לקבל הברכה בראשונה, ואחר כך לשאר באי עולם."

(באר מים חיים. פרשת תרומה)

כן, "באר מים חיים", דרך אגב פירוש מאוד מיוחד על התורה, אתם יכולים לקרוא. "ישראל המה המקבלים בראש וראשונה את כל ההשפעה, ומאִתם יתחלק לכל העולמות. ועל כן נקראים ישראל  "לי - ראש", כלומר, שהמה בבחינת הראש לקבל הברכה בראשונה, ואחר כך לשאר באי עולם."

שוב אני אומר, צריך לחזור על זה אלף פעם ובכל מיני צורות, ועם כל מיני דוגמאות מההיסטוריה ומהגיאוגרפיה ומה לא, עד שיבינו שזה כך, ומזה אי אפשר לברוח, אם זה הגורל שלנו, אז זה כך. ושוב, או שאתה מסביר את זה לעם, שגם הוא חייב להצטרף לזה, או שאתה מסביר את זה לאלו שהם עכשיו מצטרפים להיות ישר א-ל, "ישראל". אבל גם אלו וגם אלו צריכים לדעת שתפקיד הוא תפקיד.

שאלה: אמרת קודם שאומות העולם או הקהל הרחב ובסך הכול יהיה קשה להם להבין עכשיו מסרים מורכבים, אלא "תגיד לי איזה כפתור ללחוץ וזהו", בלי להבין "מה שאתם מפתחים שם ומייצרים שם".

כן, אבל אתה צריך להראות לו ש"המכונה הזאת" שאתה מוכר לו, למשל מכונת כביסה, היא לטובתו. קח למשל עקרת בית מהמאה 18, ותתחיל להסביר לה שיש כזה דבר, מכונת כביסה וכמה שזה יכול להועיל לה. כי היא יודעת לקחת את הסדינים שלה וללכת לנהר או לאגם ושם לכבס את הבגדים. ואתה מביא לה איזה חתיכת ברזל, מכניס לשם את הסדינים שלה, זה מתחיל להסתובב ומתחיל לעשות משהו, ואתה מוציא את זה נקי. איך?

תלמיד: מה המכונה שאני מביא לה, מה הכפתור שהיא צריכה ללחוץ?

לא יודע, זה אתה שכותב מאמרים, אתה צריך לדעת.

תלמיד: על מה היא צריכה ללחוץ, מה הפעולה שלה?

היא צריכה לדעת שבהתחלה הכביסה מלוכלכת, ובסוף הכביסה נקייה, ובאמצע רק צריכה ללחוץ על הכפתור. אבל היא צריכה לדעת מה היא מכניסה ומה היא מקבלת, שזה לטובתה, שהאגו שלה מרוויח. הפעולה, במקום ללכת ולכבס [בנהר], אתה יודע איזו עבודה זו, במקום זה ללחוץ על כתפור בלי לצאת מהבית. בינתיים עוד משהו להכין על תנור גז או חשמל ולהוציא דברים מוכנים מהמקרר ולא לרוץ לקנות, כי אחרת מאתמול להיום זה מתקלקל. אתה צריך להראות לה את כל הדברים האלה, שלפי השכל שלה, זה משתלם.

קריין: קטע מס' 5, מתוך מאמר "הערבות" של בעל הסולם, אות כ"ח.

"כתוב "ועתה, אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי". כלומר, לעשות ברית, על זה שאני אומר אליכם כאן. דהיינו, "והיתם לי סגולה מכל העמים". כלומר, שאתם תהיו לי הסגולה. שעל ידיכם, תעבור ניצוצי הזדככות וצירוף הגוף, אל כל העמים ואומות העולם. בהיות, שכל אומות העולם, עדיין אינם מוכנים כלל לדבר הזה. וצריך אני לאומה אחת, על כל פנים, להתחיל בה עתה, שתעשה סגולה מכל העמים. ועל כן מסיים על זה: "כי לי כל הארץ". כלומר, כל עמי הארץ שייכים לי, כמותכם. וסופם להדבק בי, אלא עתה, באותה שעה, שהמה עדיין אינם מסוגלים לתפקיד הזה, הנה לעם סגולה אני צריך."

(בעל הסולם. "הערבות", כ"ח)

תראו איך בעל הסולם מדגיש, שעדיין אינם מוכנים כלל לעבודה המתוקנת, לעבודה עם הרצון לקבל שלהם בעל מנת להשפיע. ולכן הוא צריך חלק כזה ברצון לקבל שנקרא "ישראל", ישר א-ל, שבכוונה הבורא הכין אותו, הכין אותו לתפקיד מיוחד, שיוכל להשיג אותו, להשיג בהדרגה א-לוהות כדי להבין ולהרגיש ולהתכלל עם כל השלבים האלו, ואז להיות מוכן גם בדרגה הא-לוהית וגם בדרגה של אומות העולם, להיות קשור בשניהם ולהיות כצינור המעביר את השיטה הא-לוהית לתכונת בני האדם.

עד כמה שהחלק הזה, ישראל, הוא מאוד חשוב ומאוד לא פשוט והוא לא סתם מעבר. להיות צינור ואני כלום, אני רק מעביר, מה זה? זו מערכת שלמה. צינור זה נקרא מפני שלעצמו לא צריך כלום, אלא רק לטובת הבורא ולטובת הנבראים. ולכן זה תפקיד מאוד לא פשוט. אם אנחנו לא לוקחים, למה אנחנו כל כך הרבה לומדים את זה? קודם כל זה שנמצאים לפני המשבר כבר דברנו, אלא מפני שאם אנחנו לא מבינים את מהות התפקיד, אנחנו לא מתקדמים נכון, כי לכֹל הלימוד שלנו חייבת להיות המטרה הזאת, ואז הוא יהיה לברכה ולהצלחה.

שאלה: אחרי בעל הסולם מה עוד צריך לשדרג בשיטה?

לממש אני חושב. אני לא מרגיש שיש משהו להוסיף חלילה, לא. אני לא יודע. יכול להיות שאנחנו עוד שייכים לדור שלו שכולנו נמצאים תחת ההשפעה שלו, ולכן לא כל כך רואים, אבל לי נראה שמה שהוא עשה, עשה הכול, הוא עשה הכול, הוא, הוא פתח את כל השיטה הזאת. ודאי שיש עוד כל מיני תוספות, תוספות כאלה בעבודה פרקטית שזה עוד יבוא, אבל זה כנספחים למה שהוא כתב ולמה שהוא גילה.

תלמיד: אז מה מוסיפים הכלים שאנחנו משדרגים?

אנחנו מממשים. מה זאת אומרת. עלינו לממש, הוא עשה את הכול. עלינו לממש. יכול להיות שמתוך הניסיון שלנו, נכתוב כל מיני דברים שיהיה קל לאלו שבאים אחרינו להתקדם, כי כל דור עולה על הדור הקודם כאילו מטפס על הדור הקודם, וכך כל דור על דור על גבם הוא מטפס ומטפס יותר גבוה. אבל באמת בשיטה עצמה אין יותר מה לעשות.

שאלה: זה בדיוק העניין שיש הבדל גדול בין חיבור רוחני לבין חיבור גשמי. גם הרב"ש כותב שהתוצאה מכך שכל אחד משקיע באיחוד הרוחני זה שהוא מקבל את החלק שהוא השקיע, וזה לא מתחלק שם לחלקים לפרופורציונלי או לא פרופורציונלי. אז יוצא שהשיטה היא קצת שונה בין מה שאנחנו עושים בינינו לבין מה שאנחנו מעבירים לאחרים. כי מישהו התאחד במקום העבודה שלו איזה מנהל שם ישנא את מי שהוא מעביד ואין להם מטרה משותפת כמו שיש לנו. אז לא בדיוק ברור מה להעביר?

אני לא מבין את השאלה. מה להעביר במקום העבודה, מה?

תלמיד: בקצרה, החיבור הרוחני שונה מהחיבור הגשמי. כאן אנחנו מתרגלים איחוד רוחני. איזו דוגמה אפשר להעביר למי שלא צריך חיבור רוחני?

אנחנו רוצים חיבור רוחני, היינו בחיבור בינינו רוצים לגלות את הבורא שהוא השכר, הוא הפרס. אומות העולם אלו שאין להם ניצוץ שבלב הם רוצים להתחבר, ירצו להתחבר אחרי הסברה ואחרי שהם יבינו שישנה שיטה בכל זאת שהחיבור מביא להם מילוי גשמי, מילוי אגואיסטי,

על ידי זה שהם יתעסקו בחיבור על ידינו, אפילו שהמטרה היא אגואיסטית הם יקבלו דרכנו השפעה מלמעלה וזה ישנה אותם מיד, מה שנקרא, ללא המדרגות של הכרת הרע וטוב, הם פשוט ישתפרו בחיבור ביניהם מהחיבור האגואיסטי לחיבור האלטרואיסטי, בלי הכרת הרע בדרך כמו שאצלנו. שאנחנו צריכים לגלות את הרע, להתעלות מעל הרע בהשפעה וכן הלאה, אין. הם יקבלו את הדברים האלה בבת אחת.

מה זה בבת אחת? זה כמו דילוג המדרגות, כך הם מתפתחים, כך מתפתחת עקרת הבית שבמקום תנור עם הסקה בעצים היא מקבלת עכשיו תנור גז או תנור חשמל כדי לבשל. היא לא יודעת מה קורה שם בפנים, על ידי מה מייצבים את החום וכן הלאה, אלה כל מיני דברים שיש בהם חכמה וטכניקה, היא לא יודעת. היא יודעת שהיא צריכה לסובב כפתור וככה לעשות.

דבר עם אנשים שנוהגים במכוניות, מה הם היום מבינים במכונית, חוץ מזה ששם זה המנוע ושם הגלגלים, שום דבר חוץ מזה. אם פעם היו מבינים קצת מה קורה, היום זה לגמרי לא. אז זה נקרא שמקבלים תיקון בבת אחת. לא נמצאים בהתפתחות, בפיתוח, לא נכללים עם הראש, עם השכל שבדבר, אלא מה שיש בראש מתפשט בגוף, מה שמתפשט בגוף זהו בזה אני משתמש.

ואנחנו בהפצה צריכים לא להתחיל ללמד אותם מה קורה בראש הפרצוף, לא ללמד אותם את זה, אלא לראות רק איך אנחנו מסבירים להם שיהיה להם טוב וזהו ואז איך להתנהג שיהיה לך טוב, אבל התהליך, החכמה פנימית, איך הראש עושה חשבון ומה קורה, זה לא ניתן. יכולים להסביר אבל זה יבלבל אותם, צריכים לחפש ולמצוא תמיד דברים פשוטים כמו ממש בהפצת המכשירים החדשים.

שאלה: מה המוצר?

המוצר? חיים טובים. חיים טובים בונבוניירה.

תלמיד: מה היא הבונבוניירה הזו?

כל טוב. אני פותח אותה כל מה שאני רוצה זה מתוק.

תלמיד: מה זה הדבר הטוב הזה?

מה שעכשיו רע לי שם נמצא דבר שיכול להמתיק לי את כל הרע לטוב. זה כמו רופא נותן כדור ואין כאבי ראש ועוד כדור ועוד משהו, זה הכול, סגולה. פלא.

תלמיד: מה זה הפלא הזה?

זה נקרא "סגולה".

תלמיד: מה רע?

רע שרע לי, שאני לא מרוצה מהחיים, שרע לי, מכות, בעיות וכן הלאה, זה רע. לרע אני לא צריך הסבר, אני מרגיש הוא נמצא בחיים שלי, אם לא מרגישים רע אין מה להגיע אליהם, אסור. לכן כולם שותקים, כולם מחכים, חיכינו אלפי שנים נחכה עוד שנה, עוד מעט. לא צריכים אפילו שנה. בשנה הבאה כבר 2019 כבר נתחיל להרגיש בפועל את הירידה הגדולה.

תלמיד: אם הרע זה שהרצון לקבל מביא לנו את כל הרוע, הפנימיות של הלב שלי מביא אותי לרע, והטוב הזה יכול לבוא רק דרך המאור המחזיר למוטב. זאת אומרת אם נחזור קצת אחורה היו בחסידות כל מיני מנהיגים גדולים מקובלים שהיו בעלי השגה שיכולים להעביר לעם, בדרך לאסוף אותם הם יכולים להשחיל להם את המאור המחזיר למוטב באיזו מידה?

הם נתנו להם תקווה. העמך לא הפסיק לסבול, לא הפסיק לסבול, רק הם היו במצב כזה שלפחות זה שהם שמעו ויאמינו במקצת, כי זה היה לפני מאתיים, שלוש מאות שנה אפילו יותר, אז זה מאין ברירה זה נתן להם תקווה והמתקה, אבל לא שהם העבירו להם אורות.

תלמיד: המאור המחזיר למוטב הוא שפועל לא אני ולא מישהו אחר יכול לפעול, לעשות טוב.

אמת.

תלמיד: זאת אומרת, שכל אחד צריך לבקש מהמאור שהמאור ישפיע עליו. איך מעבירים כזה מוצר?

לא לא למי אני מעביר? אין למי להעביר את זה. הם צריכים לקבל את זה בצורה מוכנה מתוך התכללות, מתוך התחברות אלו עם אלו, שהם מתחילים להתחבר על ידי הניהול שלנו, הם יהיו מוכנים שאנחנו נהיה כצינור להעביר להם את המאור.

תלמיד: זאת אומרת אנחנו צריכים בהתאספות שלנו בצורת עבודה נכונה בינינו, החיבור הנכון בינינו להתחבר איתם שהם יתחברו איתנו ודרך זה יעבור הטוב, המאור המחזיר למוטב ישפיע לנו ולהם ולכל העולם.

כן.

תלמיד: והם לא יודעים שזה מה שעובר עליהם. הם יודעים רק שהם יושבים במעגלים והם יודעים שהם רק מתאספים איתנו.

אני לא מבין מה הקושי.

תלמיד: הקושי הוא, אם אני הולך קצת אחורה ואני רואה את הצורה שהיה אצל החסידות או שהיה אצל המקובלים שהיו להם תלמידים ולתלמידים היו להם תלמידים. גם שם אני לא ממש רואה שיצא מזה משהו.

אלה זמנים אחרים, אתה לא יכול להגיד, אלה זמנים אחרים. אנחנו נמצאים עכשיו כמו שבעל הסולם אומר לנו, שזה דור אחרון, אז הייתה התפתחות בכל זאת, זו הייתה הכנה, וגם הכנה הייתה וכבתה, אחר כך זה הפך להיות לתנועות אגואיסטיות, מה אתה יכול לעשות. כאן זו צורה אחרת, יש לך קבוצה שהיא הולכת להשיג כוח רוחני בה ושיטה ומתוך זה היא מפתחת את עצמה כדי להפיץ ולהשפיע לעם ולעולם מכוח שתשיג.

תלמיד: עם ישראל יצטרך לדעת לפעול על הדבר הזה על בקשת המאור או רק לשבת להתחבר ולשתות ביחד כוס קפה?

אם זה ביחד אז גם טוב כוס קפה ביחד.

תלמיד: אני שואל בצורה רצינית על זה.

אני אומר ברצינות. אם ביחד. לא צריכים יותר.

תלמיד: באיזו רמת ביחד.

כאיש אחד בלב אחד. כי אחרת זה לא עם ישראל אחרת הם אומות העולם וכן הלאה. הם צריכים להגיע כבר להבחנות רוחניות לא מה שכתוב שם בתעודת זהות מיהם.

תלמיד: זה אחרי עבודה.

זה כן, כתוצאה מהמאמץ.

תלמיד: אז הם יצטרכו גם לדעת ללחוץ על הכפתורים ולא איזה מכשיר מוכן?

לא, הם יצטרכו ללחוץ על הכפתורים אבל הכפתורים יהיו מוכנים המכונה תהיה מכונה היא תהיה מאורגנת היטב על ידינו.

תלמיד: זאת אומרת שאנחנו נעביר להם את השיטה של עבודת ה'.

אתה מעביר מכונת כביסה לעקרת הבית ומלמד אותה איך לעבוד איתה. נניח שאתה טכנאי, אתה יודע, כשקונים מכשיר חדש, בא אלייך טכנאי ומלמד איך הוא עובד. היום חנות שמוכרת לא יכולה למכור לך מכשיר בלי שרות, כי הם אחראים שהמכשיר יעבוד נכון. אז מגיע טכנאי ומלמד.

כך גם אצלנו, צריכים להיות אלו שמביאים את המכשירים. קודם כל שירצו לקנות, אחר כך מביאים להם את המכשיר ואחר כך בא מישהו ומסביר, ומישהו שמפקח על זה, ככה זה עובד. דוגמה מאוד טובה יש לנו היום.

תלמיד: מה זאת אומרת, שאנחנו הולכים למכור להם שיטה של עבודת ה'?

בדרגה שלהם. הרי אותה עקרת בית שמשתמשת במכונת כביסה היא בכל זאת אישה מודרנית וזה מה שהיא יודעת לעשות. כמה אנשים בעולם יודעים איך עובדת מכונת כביסה? לא הרבה, אבל כולם משתמשים בה. אנחנו צריכים להפיץ.

שאלה: אתה יכול להסביר איפה בדיוק נכנסת פה ההסברה?

הסברה זו הפרסומת שיקנו, וזה לא סתם, מה שיש לכם היום ומה שיהיה לכם אחרי שתקנו. אלא גם כמה זה עולה, באיזו צורה אתם קונים, תראו כמה אנשים קונים אותו וכמה הם נהנים ואתם סובלים. כל מיני דברים כאלו שאנחנו צריכים לדעת כדי לגשת לבני אדם. כי זה המוצר הכי הכי חשוב, הוא יקר מאוד ורחוק מבני אדם. אז לך תמכור אותו, זה לא פשוט.

יש לך המצאה חדשה שנותנת לאנושות אור חדש, חיים חדשים, עולם חדש. אבל הם לא מבינים, ולא מכירים אותו. אתה יודע כמה זמן, כוח, כסף ובני אדם שיעסקו בזה צריך כדי לקרב את זה למשתמש? זה לא פשוט.

אתה יודע כמה משקיעים בפרסום, בהפצה של מוצר? משקיעים יותר מחצי משווי המוצר. אנחנו חושבים שסתם ירצו, אף אחד לא ירצה, בפרט לא את המוצר שלנו, מי צריך אותו. מי מאמין, מי יודע, מי רואה שזה יעזור, שזה עובד נגד האגו? "תתחברו יהיה לכם טוב", ככה אתה אומר כמו לילדים בגן ילדים, הם שומעים? הם לא שומעים.

תלמיד: אז איפה פה נכנסת ההסברה. אני מבין את התמונה הכללית שזה כולל להסביר את הבעיה, להסביר את המילוי, אבל במה יש פה הסברה?

אתה מסביר בגלל שהם כבר מרגישים רע, חוסר אונים, העולם חשוך, העולם הולך לאבדון. אני לא מדבר על היום, אני מדבר על עוד חצי שנה נניח. המשבר הכלכלי, משבר בין כל מיני מדינות בין כל מיני החיבורים שבין המדינות ובין בני אדם וכולי. האיום על ישראל יהיה הרבה יותר גדול, האנטישמיות תהיה פי כמה וכולי. ואז יהיה לך יסוד להסביר לבני אדם, גם לישראלים וגם לאומות העולם, למה זה רע, מאיפה זה מגיע, ולמה האנושות יורדת לכאלו מצבים. שזה בגלל האגו, בגלל הרצון שלהם, שלא יכול להתחבר עם אף אחד. ולכן אך ורק מחוסר הקשר הנכון בינינו אנחנו מגיעים למצב כזה.

אז יש לך את תחילת ההסבר אבל הוא לאלו שמרגישים רע. מי שלא מרגיש רע אין לך מה להגיד לו. הוא יגיד לך עזוב תן לי ליהנות מהחיים בינתיים. שמעתי את זה הרבה מהאמריקאים לפני חמש, עשר וחמש עשרה שנה. אמרתי להם את זה, והם אמרו אבל בינתיים אנחנו נהנים. בסדר גמור, נהנים, הם צודקים, עד היום הזה, עד לפני שנה שנתיים הם היו עם אף גבוה. אפילו כשכבר קרה פה ושם משהו ואמרתי להם עוד מעט תבוא אנטישמיות ויהיו בעיות, אתה לא יודע באיזו גאווה מסריחה הם היו מכוסים.

תלמיד: אז אתה מציג, יש רע, אתה מציג את סיבת הרע, אבל איך מזה שבן אדם שומע את סיבת הרע הוא ירצה לקחת מוצר ולהתחיל להשתמש בו.

אתה צריך לבנות לו שלבים כאלו. הוא מרגיש רע? מרגיש, עכשיו אתה מסביר מה הסיבה לרע, וכנגד מה יכול להיות טוב ואיך לעשות את הצעדים האלו מהרע לטוב. סך הכול אתה אומר לו אני יכול להביא אותך למצב שאתה תרגיש טוב. ביטחון, מתיקות, הכול יפה, עתיד יפה לך ולילדים, ועוד כל מיני דברים. סך הכול זה מה שהאדם רוצה. אתה צריך לבנות את השלבים האלו.

שאלה: לגבי המקורות איזו צורה ומקום המקורות יתפסו בפנייה לקהל הרחב איזה שימוש יהיה בהם?

בשום דבר.

תלמיד: ממש בכלום? רק הנקודות שבלב שלומדות, רק ישר א-ל יעשו שימוש במקורות?

ישנם כאלו שאתה יכול להציג להם קצת קטעים מהמקורות פה ושם אם זה ישפיע עליהם לטוב, ואם לא, אז לא.

תלמיד: דבר נוסף, העניין של החיבור. הרבה פעמים שואלים איך מגישים חיבור בצורה שהרצון לקבל יכול ליהנות ממנו. זאת אומרת עד כמה זה הדבר הקריטי כי אני רואה שכשהוא קצת מפסיק ליהנות הוא עוזב.

כתבת משהו בחיים שלך?

תלמיד: כן.

ואתה לא מרגיש את זה שאתה כותב ומציג את זה לפני הקוראים?

תלמיד: כן, אני משתדל מאוד להגיש את זה כך שזה יעניין ויסקרן אותם.

אז מה אתה שואל אותי? אתם כבר צריכים להיות מוכנים לזה.

תלמיד: יש לנו ניסיון בכתיבה, ואין לנו מספיק ניסיון בהפעלות. אין לנו הצלחה כל כך בלהפעיל קהל דרך חיבור שהוא באמת ייהנה וזה יסחף אותו. אני יכול לתת דוגמה הכי פשוטה, שלחתי את הבת שלי לחוג מצוין פה בבני ברוך. ואחרי כמה שיעורים היא פשוט העדיפה ללכת לחוג ג'ודו. היא אמרה לי "אבא אני רוצה להירשם לחוג ג'ודו". החוג היה מעולה, המדריכה מקסימה והכול. יכול להיות נקודתית שהיא מאוד נהנתה, אבל עדיין יש משהו בהפעלות שלא פיצחנו. דווקא בכתיבה כן, אני כותב ואנשים דווקא מתרשמים מזה. אבל בהפעלות יש משהו שחסר.

אז מה? להמשיך. להמשיך, רק לא לעמוד בדרך, לא להיות עקשנים, כל הזמן לחפש איך עוד ועוד בכל זאת לשנות את הדברים. תביאו ואולי נלמד יחד.

קריין: קטע מספר 6 מתוך "שפת אמת".

"בני ישראל נעשו ערבים לתקן כל העולם בכח התורה. וזה שנאמר להם "כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, וגוי קדוש". הכל תלוי בבני ישראל. כמו שמתקנים עצמם, נמשכין כל הברואים אחריהם."

(שפת אמת. ספר שמות, פרשת יתרו)

העניין הוא פשוט, זה ככה תמיד ברוחניות "אשר ברא א-לוהים לעשות". אם אנחנו עושים איזו פעולה, אנחנו צריכים קודם לאחוז בסוף הפעולה "סוף מעשה במחשבה תחילה". אם אני רוצה להצליח אני רוצה קודם כל לדעת מה יהיה בסוף ואני כאילו נמצא בזה. אם אני רוצה להצליח להיות אלוף, אז אני כאילו נמצא בזה, אני חושב על זה, אני חי את זה, ואז אני עושה את הפעולה שלפי דעתי, לפי מה שאני מבין חוקר וכן הלאה, מביאה אותי לאותו המצב, להיות אלוף.

זאת אומרת, לעניינינו, אנחנו לא קיבלנו את השיטה, התורה, את חכמת הקבלה, אנחנו לא קיבלנו את זה אלא אך ורק כדי להיות המחברים, המשרתים של כל העולם. זה מה שהוא אומר "בני ישראל נעשו ערבים לתקן כל העולם בכוח התורה." רק בגלל זה. אין בנו שום ייחודיות, אלא יש לנו תפקיד מיוחד, אנחנו האחראים, אנחנו המטפלים, ואנחנו עובדים קשה כדי להביא את כל העולם לחיבור עם הבורא.

זאת אומרת זה לא שיש במה להתגאות, להתגאות כן, אבל בתפקיד הקשה, וקיבלנו אותו רק כדי לבצע את התפקיד. או בואו נגיד ההיפך, הייתי אומר שהתפקיד הזה הוא התפקיד הכי הכי נמוך, כי אנחנו צריכים לשרת את כולם, גם את הבורא וגם את אומות העולם. אנחנו צריכים לחבר, אנחנו צריכים לעשות לסדר וכן הלאה, זו העבודה שלנו, עבודת ה'. ולכן אין כאן מקום לגאווה או להתנשאות בכלום. ההיפך.

אז "בני ישראל נעשו ערבים לתקן כל העולם בכח התורה. וזה שנאמר להם "כי לי כל הארץ." כל האגו שבראתי, "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, וגוי קדוש". הכול תלוי בבני ישראל. כמו שמתקנים עצמם, נמשכין כל הברואים אחריהם."

זה נראה כאילו שזה גבוה ומכובד. זה לא מכובד, זו עבודה קשה שאנחנו צריכים לעשות ואך ורק לפי התוצאות אנחנו יכולים להתגאות שעשינו את העבודה. אבל לא שקיבלנו תפקיד ובזה הכול נגמר. כמו שיש יהודים יפים שכך חושבים. נולדת יהודי אז אתה כבר נבחר. אתה נבחר לעבודה קשה, לחוב, כמו שאומרים שכל אמריקאי שנולד כבר יש לו חוב של כמה מיליונים שרשום בחשבון שלו, ככה זה על כל יהודי ויהודי.

קריין: קטע מספר 7 כותב הנרי פורד בספרו.

"היהודים הם גזע ששמר על עצמו בחיות ובעוצמה, על ידי שמירה על אותם חוקים טבעיים, שההפרה שלהם גרמה לריקבון של כל כך הרבה אומות אחרות. זהו גזע שהיום ניצב לפנינו כאות לעתיקות שאליה מגיע כל העושר הרוחני שלנו.

[...] במשך זמן רב מדי היהודי היה מורגל לחשוב על עצמו כעל הבעלים היחיד של ההומאניות של החברה. לחברה יש דרישה גדולה נגדו שהוא יפסיק את הייחודיות שלו, שהוא יפסיק את הניצול של העולם... ושהוא יתחיל לממש... את הנבואה העתיקה, כי דרכה כל האומות על פני כדור הארץ יבורכו."

(הנרי פורד. "היהודי הבינלאומי - הבעיה המרכזית של העולם")

זה איש חכם, גדול, אנטישמי ידוע, אם אפשר כך להגיד עליו, כי הוא ידע מאיפה ולמה ומה בדיוק הוא שונא, ולמה הוא שונא, ויחד עם זה היה מאוד מכבד ומבין את גדלות התפקיד של עם ישראל, לא הגדלות של עם ישראל שנמצא לפניו, אלא התפקיד הפנימי, האחריות הפנימית שישנה על אותה קבוצה, וזה מה שהוא אומר, "ושהוא יתחיל לממש את הנבואה העתיקה". זה מה שבעצם הוא טען שהיהודים חייבים לעשות. זה נכון.

"כי דרכה", דרך העבודה הזאת, "כל האומות על פני כדור הארץ יבורכו". זה לא פשוט, אנחנו צריכים להבין את מקור השנאה שלו, שהיא לא מתוך זה שמקנא בנו, את זה הוא מקבל מלמעלה, שכך זה בא מהטבע, אז אנחנו לא אשמים והוא לא אשם ולא אף אחד, אלא אנחנו אשמים במה שמוטל עלינו ואפשר לבצע ולא מבצעים, ובעקבות זה כולם סובלים. יש כאן במה לחלק בצורה מאוד מאוד ברורה.

שאלה: אני רואה שני סוגי יהודים. אחד שחושב שהוא יותר גבוה מכולם, ואחד שחושב שאין הבדל בין היהודים ובין כל העמים. האם יש הבדל איך להפיץ להם?

ודאי שיש הבדל, אתה צריך לנענע אותם, אתה צריך להוציא אותם מנקודת האיזון, שכל אחד בצורה אגואיסטית בונה לעצמו איזה מקלט, איזה מקום מסתור ששם הוא יכול לחיות בשקט ולא אכפת לו ממה שקורה כביכול מבחוץ. אז אחד אומר שאין הבדל ביני לבין האחרים ומה שהם חושבים זה עניין שלהם, והשני אומר ככה והשלישי אחרת. לנו לא חשוב מה הם חושבים, לנו חשוב להביא להם את האמת שבאה מצד הטבע. ההבדל נמצא? נמצא. זה מצב שמסכן את חייהם? כן. אנחנו כבר נמצאים במצב שהם לא כל כך יכולים לצאת לרחוב ולהתגאות ולעשות כל מיני דברים.

בשנים הקודמות כשהייתי מגיע לארצות הברית, אני ראיתי בהתנהגות של היהודים דברים ממש מגעילים, איזו התנשאות, איזו גאווה, איזו חוצפה, אין לזה גבול. אני מבין שזה נובע מתוך האגו המוגבר שבהם, אבל אנחנו צריכים להסביר לכולם מה היעוד, אחרת יהיה רע לכולם. אנחנו נמצאים בכל זאת בערבות בינינו, ולכן אם מישהו מהיהודים עושה משהו לא נכון, או אפילו לא מתפקד כמו שצריך, אז כל העם יסבול.

הקבוצה הזאת היא בכל זאת קשורה "כאיש אחד בלב אחד" ביסודה, רוצים או לא רוצים. ולכן יש כאן ממש ערבות הדדית, אחריות הדדית. זה כמו שמישהו עושה משהו, ואותך מביאים למשפט. מישהו עשה משהו, ולך מרביצים. אתה לא יכול להגיד "זה לא אני, מה אתם רוצים ממני, זה איזה משה, איזה מישהו". לא, לא רוצים לשמוע את זה, הם אומרים, "יהודים".

אנחנו רק צריכים להבין שאנחנו כגוף אחד, ולכן אין הבדל. אתה יכול להגיד "איפה, אני נקי, אני אף פעם לא, אתם לא מכירים". הם לא רוצים להכיר, והם צודקים. תסביר על היהודים האלו שאתה אומר ועל היהודים האלו, זה לא יעזור. כשבאים שונאים, הם לא שומעים ולא הולכים לשפוט, זה בסדר או לא בסדר, אלא שוחטים את כולם.

שאלה: בארצות הברית אני רואה הרבה יהודים שרוצים רק להיות כמו כולם בארצות הברית.

כמו כולם, כן. זה לא יעזור.

תלמיד: אבל בארצות הברית לאנשים יש חוקים, תרבות.

זה לא יעזור.

תלמיד: האנשים נעימים זה כלפי זה, אבל פה כולם התרגלו שמתייחסים אליהם בצורה כל כך לא נעימה, וכשאתה מנסה להצביע את זה, אומרים לך, "לא, תירגע, תירגע". היהודים מתייחסים ליהודים בצורה נוראית, אבל בארצות הברית היהודים אומרים, אנחנו רוצים להיות כמו כולם ולהתייחס אחד לשני ככה בעדינות.

אני מבטיח לך שאם תבוא בעוד חצי שנה נניח לאמריקה האהובה שלך, אתה תראה מה שקורה שם.

תלמיד: אני שונא את ארצות הברית.

אני לא שונא אף אחד. מה ארצות הברית? ארצות הברית לא אשמה בכלום. אף אחד לא אשם בכלום, חוץ מאותם היהודים. אל תגיד לי שאתה את שונא אמריקה, זה לא נכון, זה לא טוב, זו טעות.

תלמיד: הכול בתוכי. אני ישראלי ואמריקאי ואני לא ידוע איך לפתור את הקונפליקט הזה.

רק עם ישראל, היהודים האלו שנמצאים בתוך כל האנושות, הם מביאים לאנושות כמו שאומר לנו ספר הזוהר, הרג ושנאה.

קריין: "עביות וחרב ושוד והריגות והשמדות בעולם כולו".

זהו. אז תסתכל על זה בצורה נכונה, כמו שחכמת הקבלה מלמדת אותך וזהו. אין לנו את מי לשנוא, אלא רק את עצמנו, ואיך שאנחנו נקיים נכון את היעוד שלנו. להיות כאלו שנהיה אור לגויים, ולא שאנחנו נהיה יותר גרועים מהם. שאנחנו אלה שעושים את הדברים האלה שעכשיו קראנו, אנחנו בלבד גורמים לזה.

שאלה: יש לי קונפליקט עם אנשים ואני צועק עליהם, זה טיפשי, אבל מה אני יכול לעשות עם זה. אני רואה שהכול בא מהיחס בתוך העשירייה ואני בוכה לבורא כמעט כל לילה, בבקשה שישנה את המצב בתוכי, ואז אני מתחיל להתנצל וזה כמו לקלל את הבורא. כי מצד אחד, יש לזה קשר לאיך שאני מתייחס לחברים הגדולים האלה, ומצד שני זו לא אשמתי. אז אני לא יודע מה לעשות בדיוק, לא יודע איך להמשיך מכאן.

הגישה היא לא נכונה. אתה לא אשם והם לא אשמים, זה מצב שהבורא נותן. ומהמצב הזה אנחנו צריכים לבחור מה לעשות כדי לגרום לתיקון, ואין כאן מקום להתפרצות ולבכי. אני מבין שככה אדם עושה, אבל בדרך כלל כך עושים אנשים שלא קשורים לתכנית הבריאה ולהפעלה נכונה. צריכים לראות קודם כל, שכל מה שאני מקבל אני מקבל מהבורא, וכל מה שאני מקבל אני מקבל ממנו כדי לעשות מזה צעד קדימה.

עכשיו, איזה צעד קדימה אני יכול לעשות, מה לפַני? תחשוב על זה בשכל, תחפש במאמרים, תקרא ותחליט. יש לפניך המון חומר, אל תהיה עם המחשבות והרצונות שלך, מיד תכנס לתוך הכתובים, לתוך "שמעתי", לתוך המאמרים, אגרות. לא חשוב לְמה, אתה יכול לפתוח איפה שתפתח. אתה לוקח ספר "שמעתי" ופותח, איפה שנתפתח שם אתה קורא, וכך תקבל תשובות.

(סוף השיעור)