בכחול - עצות פרקטיות מרב.
*טעימות נבחרות משיעור בוקר 22.3.2022*
מצוות הקלדות וטעימות.
*הכנה לשיעור*:
כשמתגלה
נטייה
לבורא,
ואח"כ
מתגלה
נטייה
לחברים,
אח"כ
האדם
מגלה
שזה
היינו
הך,
שאחד
מתלבש
בתוך
השני
ובאמת
שניהם
קשורים
יחד.
אח"כ
הוא
רואה
שאין
שניים
אלא
רק
אחד,
שאין
שום
הבדל
בין
לאהוב
את
החברים
ובכלל
לאהוב
דומם
צומח
חי,
בני
אדם,
ובורא,
זה
הכל
בעצם
הבורא,
רק
בכל
מיני
צורות
שמופיע
בפני
בני
האדם.
לכן
בזה
נעלם
הכל
ונשאר
באהבה
בחיבור
עם
כולם.
לכן
*כדאי
לנו
למדוד
את
עצמנו,
כמה
באמת
יש
לנו
יותר
ויותר
נטייה
לחיבור,
עד
האהבה,
לכולם.
זה
ייתן
לנו
מדד,
אינדיקציה,
כמה
אנחנו
נמצאים
קרובים,
מכוונים,
לבורא.
הבורא
הוא
פשוט
אהבה
שנמצאת
מחוצה
לאדם
לכולם,
זו
אהבת
הבורא*.
*חלק 1 - פסח*
פסח
נקרא
מצב
מיוחד
שהאדם
עובר,
פוסח
מהמילה
פוסח,
עובר,
עושה
צעד
קדימה
מהעולם
הגשמי
לעולם
הרוחני.
המעבר
הזה
הוא
נקרא
פסח.
לכבוד
זה
אנחנו
שאנחנו
עומדים
ממש
במעבר
הזה,
קצת
לפניו,
יש
כאלה
שכבר
נמצאים
במעבר
בין
2
העולמות
האלה
ויש
כאלה
שכבר
כמעט
ועברו
מהעולם
הזה
לעולם
הרוחני,
לכן
נקרא
פסח,
ואנחנו
חוגגים
אותו,
כי
זה
הדבר
הכי
חשוב,
הכי
חשוב.
זו
בשבילנו
נקודת
המוצא
הכי
חשובה
*וצריכים
כל
הזמן
לראות
איפה
אנחנו
נמצאים,
לפי
איזו
תכונות,
מחשבות,
פעולות,
איפה
אנחנו
נמצאים?
או
עדיין
במצרים,
או
שאנחנו
רוצים
להיות
במעבר,
או
שכבר
אולי
אנחנו
נמצאים
מעבר
לזה.
לתאר
את
הדברים
האלה,
לדמיין
אותם,
כל
הזמן
לבדוק
את
עצמנו
איפה
נמצאים.
זה
באמת
מאוד
חשוב*.
*הגענו
למצב
שיש
בינינו
עוצמה
גדולה
מאוד
של
מחשבות
ורצונות
שלנו,
אנחנו
באמת
נמשכים
קדימה,
מיום
ליום
אנחנו
מקבלים
מהבורא
כוחות
חדשים,
הכוונות
חדשות,
רואים,
מרגישים
איך
הבורא
מושך
אותנו
ממש
קדימה,
נותן
לנו
להרגיש
כל
יום
משהו
חדש.
העיקר
שנגלה
זאת,
נממש
זאת
בתוך
החיבור
בינינו*.
*עוצמת
החיבור
בינינו
היא
המדידה
האמיתית,
הנכונה,
שחייבת
להראות
לנו
איך
אנחנו
מתקדמים.
לכן
עליה
אנחנו
כל
פעם
צריכים
לשאול,
לראות,
לבדוק,
למדוד
כמה
אנחנו
יותר
ויותר
מרגישים
שההשתוקקויות
והנטיות
שלנו
מושכים
אותנו
קדימה
לחיבור.
כשנגיע
לחיבור
הראשון,
סימן
שיצאנו
ממצרים.
זו
הנקודה
הקרובה
שאליה
אנחנו
צריכים
להגיע*.
חיבור
בינינו,
הרגשת
החיבור
בינינו,
בין
כולם,
כל
חברי
בני
ברוך,
גברים
נשים.
כמו
שמסופר
לנו
בסיפור
יציאת
מצרים,
כולם
יוצאים
ממצרים,
כל
מי
שרוצה,
כל
מי
שנקרא
בני
ישראל,
כלומר
שמכוון
לבורא,
ישר-אל
ישראל,
כולם
יוצאים.
נקווה
שממש
כולנו
נרגיש
זאת.
גם
ביציאת
מצרים
כתוב
שלא
כולם
היו
באותה
רמה,
אלא
כל
אחד
לפי
שורש
הנשמה,
לפי
כמה
שיכול
לפתוח
את
עצמו
ולהיות
דבוק
באחרים.
אבל
*מידת
הדבקות
של
האדם
בחברים,
מקנה
לו
יכולת
לצאת
עם
כולם,
אפילו
שהוא
תינוק.
אז
מה
זה
תינוק?
הוא
יכול
לפתוח
יותר
מהרצון
שלו
קטן
ביותר,
יכול
להתכלל
ולהיות
עם
כולם.
יותר
מזה
לא
מסוגל,
לא
מבין,
לא
מרגיש,
אין
לו
שכל
ורגש
ליותר,
אבל
יודע
שאם
אני
הולך
עם
כולם,
כמו
ילד
שדבוק
לגדול,
אז
אני
יוצא.
אז
אנחנו
כך
צריכים
להיות
יותר
ויותר
צמודים
זה
לזה
ואז
נצא
כולם.
אף
אחד
לא
נשאר,
אף
אחד
לא
נשאר*.
נדבר
על
כך
יותר,
נפרש
יותר.
תשתדלו
לקרוא
את
הפסוקים
האלו
וכך
נתקדם.
אנחנו
בהחלט
נמצאים
וקרובים
למצב
של
יציאה
מהאגו
שלנו
לחיבור
בינינו,
ובו
מגלים
את
מהות
המציאות
העליונה.
אנחנו
יכולים
לתאר
זאת
כחיבור
בינינו
באמת.
גברים,
נשים,
קטנים,
גדולים,
חדשים
וותיקים,
כולנו
נמשכים.
אנחנו
רואים
לפי
הסיפור
גם
לפי
מה
שמספרים
לנו
מקובלים,
שהיציאה
הזאת
קורית
על
כולם.
למה
צריך
להיות
על
כולם?
למה
בן
אדם
שרק
עכשיו
הגיע
גם
יוצא
ממצרים?
למה
נשים
כמו
גברים?
מפני
שמחוברים.
*ככל
שכל
אחד
מסוגל
בכמה
שנותנים
לו
מלמעלה,
הבורא
נותן
לו
רצון
לקבל,
כל
מיני
תכונות,
אם
האדם
משתדל
בכל
כוחותיו,
במה
שהוא,
להיות
מחובר
עם
האחרים,
הוא
מתחיל
לגלות
שדווקא
בחיבור
שלו
עם
החברים,
עם
כולם,
עם
כל
בני
ברוך
העולמי,
שיגלה
את
הלב
שלו,
שלא
ישמור
על
הלב,
שיגלה
אותו
ויפתח
אותו,
אז
הוא
יוכל
לגלות
שבאמת
הוא
מגלה
שם
את
כולם
ומקבל
את
כולם
כמו
את
עצמו.
זה
נקרא
יציאת
מצרים,
מעבר
מ-אני
ל-אנחנו*.
ש:
מה
זה
אומר
שאני
אפתח
את
ליבי
ביחס
לקבוצה?
ר:
*לפתוח
את
הלב
נקרא
שאני
אבטל
את
המחסום
שיש
לי
להרגיש
את
הזולת.
אני
מתחיל
להרגיש
אותו
כמו
את
עצמי*.
זה
קשה
מאוד
לתאר,
מי
שלא
הגיע
לכך,
אבל
זה
מה
שצריך
לקרות.
אנחנו
לא
יכולים
לראות
את
זה
מבחוץ
על
בני
האדם.
יש
כאלו
בינינו
שכבר
נמצאים
בפתיחת
הלב,
וישנם
כאלה
שנמצאים
קרובים
לזה.
צריכים
כולנו
להתחבר
בינינו,
ואז
ע"י
אלו
שכבר
הצליחו,
ומשתדלים
ולא
כל
כך
מצליחים,
ולא
כל
כך
משתדלים,
אבל
כולנו
יחד
נתקדם
ביציאה
הכללית
הזאת.
אנחנו
עכשיו
כמו
קבוצת
ישר-אל
שיוצאת
ממצרים.
אנחנו
עכשיו
כן
יכולים
לחבק
את
כולם,
את
כל
החברים
והחברות
שלנו,
לתת
לכולם
מקום
וכוח
לעלות
לדרגת
החיבור
הראשונה,
הפנימית,
שלנו.
זה
נקרא
יציאת
מצרים.
הכל
מתבטא
כלפי
החיבור.
ש:
אני
מנסה
לפתוח
את
הלב
בעשירייה.
איך
לעשות
זאת
כלפי
כל
הכלי
העולמי?
ר:
*אנחנו
צריכים
עכשיו
לחשוב
על
כל
הכלי
העולמי
שלנו.
יש
לנו
אלפים,
אלפים,
אנחנו
אפילו
לא
יודעים
כמה
ולא
יכולים
לתאר
לעצמנו
כמה
אנחנו
באמת
אלפים,
בכל
העולם.
זו
עוצמה
מאוד
גדולה,
כוח
מאוד
גדול*.
איש
את
רעהו
יעזורו,
אם
נחשוב
על
חיבור
כולנו
יחד,
אז
בהחלט
החיבור
הזה
ייתן
לנו
דחף
מספיק
בפניה
לבורא,
ונזכה
ליחס
שלו
אלינו,
שיקרב
אותנו,
שימשוך
אותנו
אליו,
כלומר
שייתן
לנו
כוחות
השפעה.
בכוחות
ההשפעה
האלו
אנחנו
נתחבר
יחד
כולנו,
והרגשת
החיבור
הזה
בינינו
תיקרא
שאנחנו
יוצאים
מהמצרים.
שיעבוד
מצרים
זה
שאנחנו
לא
מסוגלים
להתחבר.
יציאה
ממצרים,
מגלות
מצרים,
גלות
היא
שלא
מסוגלים
להתחבר
לגאולה,
והבדל
בין
גלות
לגאולה
זה
האות
א',
אלופו
של
עולם,
הבורא
מתגלה
ובכך
מתחברים
בינינו.
בינתיים אנחנו עוד לא מחוברים לפני היציאה, לכן אנחנו צריכים כל אחד ואחד, ככל שהוא מסוגל, להיות בנטייה לחיבור בין כולם. בנטייה הזאת, שכל אחד מוסיף, הוא מוסיף תפילה מעצמו ותפילה עבור האחרים מעצמו שהבורא ייתן לו כוח להמשיך, לחיבור עם כולם, ונטייה עבור האחרים. שהבורא ייתן לכולם רצון להיות בנטייה לחיבור עם כולם. בסופו של דבר *יש תפילה פרטית ותפילה כללית. כשהם יהיו אותה התפילה, אם כך נבקש כולם, אז ודאי שנזכה לתגובה משמיים*.
אנחנו לא יודעים מה זה בדיוק חיבור, מה זה בעולם שלנו, במצבנו. אי אפשר לתאר זאת אבל לאט לאט זה יתגלה יותר ויותר מהמאמצים שלנו. *זה לפנינו וקרוב. נעשה מאמצים ותראו. אתם צריכים ממש לדרוש מיום ליום שזה יתגלה יותר ויותר, ברגש ובהבנה. כך יהיה. תשתדלו סביב זה להיות כל הזמן. זה הזמן הרצוי מאוד והראוי לכך*.
כמו
שכותב
בעל
הסולם,
ובאמת
אנחנו
רואים
שאנחנו
נמצאים
אפילו
בסכנת
של
*מלחמת
עולם*.
לכן
ככל
שאנחנו
נביא
לעולם
את
כוח
החיבור,
בזה
נביא
לעולם
כוח
כנגד
מלחמות,
כנגד
בעיות
פרטיות
וכלליות.
לכך
האנושות
בעצם
מצפה
שיקרה.
היא
לא
מצפה
מאיתנו,
כי
אנחנו
נמצאים
בהסתרה
וגם
בינתיים
נמצאים
באותו
חלק
במציאות
האגואיסטית.
אבל
ברגע
שאנחנו
נצא
מהגלות
לגאולה
ונהיה
מצד
השני
של
המציאות,
בע"מ
להשפיע,
בעולם
הרוחני,
אז
יאמרו:
בגויים
הגדיל
אדוני
לעשות
עם
אלה.
כלומר
*אנחנו
נרגיש
איך
משתנה
אלינו
היחס
מכולם,
שכולם
יתחילו
לגלות,
אלו
ואלו,
אבל
יתחילו
איכשהו
לשים
לב
שיש
בעולם
שלנו
קבוצה
שנמצאת
עם
ה',
שיש
בינינו,
בעולם
שלנו,
איזושהי
מהות
חדשה.
מצד
אחד
היא
קשורה
לעולם
שלנו,
לגשמיות,
ומצד
שני
יש
בה
כוח
רוחני,
והקבוצה
הזאת
יכולה
להיות
כדוגמא
ולמשוך
את
כל
העולם
לאותו
המקום.
זה
תפקיד
שלנו*.
*נלמד
איך
לעשות
את
כל
הדברים
האלה,
זה
הכל
לפנינו
ובקרוב.
לכן
אני
ממליץ
לכולם,
תשקיעו
בכך
כוח,
זמן,
תשומת
לב,
וזה
יסתדר.
אנחנו
נמצאים
במצב
נכון
בזמן
הנכון.
יש
לנו
חברים
מאוד
מסודרים,
קרובים
ביניהם
בדרך,
וראויים
לעלייה
רוחנית*.
ש:
מהי
פעולת
לפתוח
את
הלב
ולהכניס
את
כל
הכלי
עולמי?
ר:אנחנו
בנינו
משהו,
בעזרת
ה'
ודאי,
זה
הבורא
עשה
עלינו,
אין
כזאת
קבוצה
כדוגמתה
במציאות
של
העולם
שלנו.
היא
כוללת
כל
כך
הרבה
אנשים
שונים
לגמרי,
זרים
לגמרי,
ומחוברים
בכל
זאת
ע"י
הבורא.
ודאי
שזה
לא
אני
אלא
הבורא
שמכוון
אותנו
ומקרב
אותנו
זה
אל
זה.
אנחנו
מוכנים
להיות
אותה
הקבוצה
שבאמת
פעם
ראשונה
בהיסטוריה
עושה
מעבר
מע"מ
לקבל
לע"מ
להשפיע,
מהעולם
הגשמי
לעולם
הרוחני.
אני
מאוד
מקווה
שזה
יקרה
לנו
בקרוב.
הכל
תלוי
במאמץ
המשותף
בינינו.
ש:
מה
לעשות
כדי
לפתוח
את
הלב?
ר:
לחשוב
על
זה
כל
הזמן.
להתכלל
בחברים,
להכניע
את
עצמו
כלפי
כל
הכלי
הכללי.
אני
שומע
איך
אתם
מדברים
במשך
היום
וביניכם,
ואני
מאוד
מתפעל
מכך.
זה
עוזר
לי
גם
להיות
מחובר
אליכם
ולעלות
יותר
ויותר,
להיות
יותר
קרובים
אליכם,
ולהיות
יותר
קרובים
לבורא.
*אני
ממש
מרגיש
בתוך
הלבבות
שלכם
שנמצא
הבורא
ומצפה
שאני
בצורה
כזאת
אתקרב
אליו*.
*הכל
תלוי
בפתיחת
הלב*.
לא
רואים
זאת
לפי
התכונות
החיצוניות
שלו.
צריכים
להשתדל
להרגיש
איך
הלב
שלי
בכל
יום
נפתח
יותר
ויותר.
זה
לא
יכול
להיות
פי
מה
שנראה,
אי
אפשר
לראות.
אני
חושב
שאני
דוגמא
לזה.
אני
לא
יכול
להביע,
לפי
פעולות
חיצוניות,
מה
שיש
בי.
אני
לא
בנוי
לזה.
ש:
איך
לממש
עד
הסוף
שיקרה?
ר:
אם
נחשוב
על
זה
יותר
ונתאר
יותר
שהמחסום,
פרסה,
נמצא
דווקא
בחיבור
בינינו,
*שאם
אני
יכול
לעבור
מהחלק
שלי
לחלק
של
החבר,
לבטל
את
הגבול
שבינינו,
זה
בעצם
המעבר
מגשמיות
לרוחניות*.
את
זה
העולם
מאוד
מאוד
צריך,
ויצטרך
יותר
ויותר,
חס
ושלום
אם
לא
נעשה
את
זה
במצב
של
היום,
אז
אנחנו,
כמו
שכותב
בעל
הסולם,
יכולים
להגיע
למלחמת
העולם,
שאז
נהיה
יותר
לחוצים
וכך
נתקדם.
*יש ביניהם איזושהי קרבה ואני לא כמוהם. ביני לבינם יש איזשהו בידוד, וצר לי על כך. מה אני יכול לעשות? אני צריך לתת תפילה. ממש כל הזמן להצטער שאני לא מחובר כמוהם, ולפנות לבורא שייתן לי יכולת להתחבר, כמו שהם ביניהם*. זו הפעולה העיקרית שצריכה כאן להיות.
ש:
מה
זה
הצער
שאדם
צריך
לעבור?
ר:
*האדם
לא
חייב
להיכנס
לחיי
צער.
הוא
פשוט
צריך
כל
הזמן
לצמצם
את
עצמו,
ככל
האפשר,
מכל
מיני
עסקים
מדומים,
ולכוון
את
עצמו
רק
לעסק
ההכרחי
כדי
להתקיים,
וכל
היתר
בחיבור
הקבוצה*.
ש:
מאיפה
הוא
לוקח
כוחות?
ר:
מהבורא.
כל
הכוחות
שלנו,
אפילו
הרעים,
הכל
ממנו,
הוא
מקור.
ש:
באיזו
עשירייה
אנחנו
צריכים
לקנא?
ר:
מה
זה
באיזו
עשירייה?
בעשירייה
שאני
נמצא
בה.
*אני
לא
צריך
לקנא
בעשירייה
אחרת.
איך
יכול
להיות?
אני
נמצא
בעשירייה
ובה
אני
צריך
למצוא
את
כל
הכוחות,
כל
ההבחנות,
עד
שאני
מגלה
בה
את
בורא.
הכל
מתרחש
בעשירייה
שלי*.
ש:
אתמול
היינו
כמעט
1000
נשים
בתפילה...
ר:
זו
תפילה
מאוד
חזקה.
היא
צריכה
להיות
בתנאי
*שאתן
בזמן
התפילה
פונים
לבורא
מטעם
כולם,
כל
האנושות,
ומבקשים
מהבורא
עבור
כל
האנושות.
אתם
מוכנים
להיות
כמעבר,
כצינור,
שדרככם
יעבור
כוח
התיקון,
כוח
המילוי
לכל
האנושות,
ואתם
בעצמם
לא
דורשים
ולא
רוצים
כלום
חוץ
מזה*.
*חלק 2 – הקדמה לתע"ס, המשך מאות נ"ג*
אנחנו תמיד פועלים נגד הבורא, כי בכל הרצונות והכוחות שלנו שאנחנו נמצאים בהם, הכל בא ממנו. אם אנחנו רוצים לפעול במשהו, אז אנחנו פועלים נגד הכוחות האלו. אפילו שאנחנו רוצים לעשות משהו בע"מ להשפיע, זה נגד הרצון לקבל שהבורא ברא.
*סבל* מדוד כלפי מה אני משיג מכך שאני סובל. כל החיים שלנו הם סבל, מה שלא יהיה, אלא אנחנו בחיים שלנו תמיד בוחרים כמה אני סובל וכמה תמורת הסבל הזה אני משיג. זה עניין *האגרא*, השכר. אנחנו בוחרים. אם אני נמצא בקבוצה ואם אני מגדיל את הערך שלה, ואת ערך המטרה שמושגת בחיבור, אז אני מוכן להקטין את עצמי ולסבול בתוך החיבור, כדי להגיע לאותה מטרה שדווקא בחיבור היא מושגת. כך זה, אין מה לעשות.
למרות
שאני
רואה
את
השגחת
הבורא
במה
שנראה
לי
בעולם
הזה,
שהיא
השגחה
לא
נכונה,
לא
טובה,
היא
ממש
לא
בסדר,
לא
צודקת,
אני
הולך
נגד
זה
ואומר:
*עיניים
להם
ולא
יראו*.
כלומר
אני
לא
רואה
נכון
בגלל
שאני
רואה
דרך
מכשיר
שנקרא
האגו
שלי.
אם
אני
משתדל
להרכיב
מערכת
כזאת
בתוך
הקבוצה,
ובינינו
לבורא,
אז
אני
מגלה
שבאמת
כל
המציאות
היא
הפוכה,
היא
מציאות
טובה,
מציאות
שלמה,
ומה
שראיתי
קודם,
הייתי
משקר
לעצמי,
כי
הייתי
ממש
רואה
את
העולם
דרך
מערכת
השקר,
מערכת
מיוחדת
שבנויה
ע"י
הבורא
בכוונה
בצורה
מלאכותית.
הוא
שכביכול
שבר
את
הקשר
בינינו
ונתן
לנו
לראות
כל
העולם
השבור,
דרך
מערכת
שבורה,
למה?
כדי
שבעצמנו
נראה
את
ההבדלים
בין
שקר
ואמת,
בין
שבור
ומתוקן,
בין
שנאה
ואהבה,
בין
הצורה
האגואיסטית
לבין
צורת
ההשפעה
השלימה.
כשאנחנו
נכללים
משניהם,
ושניהם
קיימים
במערכת
היחסים
שלנו,
האגו
שלנו
זה
כל
הכוחות
הרעים,
הוא
עומד
כיסוד
הפרצוף
הרוחני,
ולמעלה
ממנו,
בצמצום
מסך
ואור
חוזר,
אנחנו
מעמידים
השפעה.
אז
אנחנו
מגיעים
לבניית
הבורא
בנו,
על
פני
כל
כוחות
הרעים
שאותם
הוא
בכוונה
ברא,
וכך
אנחנו
מגלים
את
העולם
הנכון.
אני
לא
רואה
בינתיים
איך
אנחנו
יכולים
כל
כך
בקלות
לגשת
לכל
אדם
שבעולם
ולהגיד
לו
שהוא
סובל.
קודם
כל,
נו,
נגיד
שאני
סובל,
תן
לי
מיליון
דולר
ואני
כבר
לא
אסבול,
או
עוד
משהו
כזה.
כלומר
לא
חסר
להם
כלום
חוץ
מלמלא
את
הרצון
האגואיסטי
שלו.
איך
אני
אסביר
לאדם
שדווקא
בגלל
שהוא
נמצא
ברצון
האגואיסטי,
מזה
הוא
סובל.
איך
אני
יכול
להעלות
אותו
לדרגה
שהוא
ירצה
תענוגים
רוחניים
במקום
תענוגים
גשמיים?
זה
בלתי
אפשרי
להסביר,
אנחנו
לא
מדברים
על
זה.
*גם
לנו
קשה
מאוד
לחייב
אותנו
לשכנע
אותנו
שיש
לפנינו
תענוגים
רוחניים,
בוא
נתקדם
אליהם.
אנחנו
גם
לא
כל
כך
יכולים
להתקדם,
אפילו
ששומעים
על
כך
כבר
שנים.
זה
תהליך
ארוך,
ממש
אבולוציה
רוחנית
שאנחנו
עוברים*.
ש:
מה
זה
אומר
לזכות
להשגחה
גלויה?
ר:
כשאדם
מקבל
מסך
ודרך
המסך
יש
לו
קשר
עם
הבורא,
אז
הוא
כבר
נמצא
עם
הבורא
בצורה
ישירה,
כי
המסך
והעביות
הופכים
את
היחס
שלו
לבורא
לצורה
שנקראת
אני
לדודי
ודודי
לי.
שניהם
נמצאים
בפנים
זה
אל
זה,
אין
ביניהם
הסתרה,
אין
ביניהם
משהו
שלא
מובן,
אלא
האדם
כבר
עשה
את
האינוורסיה
הזאת
על
התכונות
שלו
ונמצא
כמו
הבורא.
ש:
איך
אני
יכול
לעשות
אינוורסיה
כזאת
על
התכונות
שלי?
ר:
תבקש
מהבורא,
אבל
תביא
לו
יחד
עם
הבקשה
שלך
את
כל
התנאים
הנדרשים,
שהם
חיבור
עם
החברים
ואיזשהו
חיבור
לכל
העולם.
כי
אנחנו
נמצאים
*בדור
האחרון*,
ועדי
שבאמת
נהיה
ראויים
לכך
אתה
חייב
להראות
לבורא
שאתה
מוכן
לקבל
ממנו
את
כל
הכוחות
כדי
לממש
אותם
נכון,
כמימוש
מטרת
החיים
מטרת
הבריאה.
כל
האנושות
בסופו
של
דבר,
דרכך,
תזכה
לחיבור
עם
הבורא,
לגמר
תיקון.
ש:
אני
צריך
לבקש
ממנו
כוח
דרכי
לכל
האנושות?
ר:
כן,
זה
נראה
לך
מאוד
אגואיסטי?
תחשוב
על
זה,
חייבים
לחשוב
על
המצב
הסופי
ואיך
אנחנו,
בכל
רגע
ורגע,
נמשכים
אליו.
ש:
המלחמה
באוקראינה
זה
הבורא
עשה?
ר:
אני
לא
רוצה
לדבר
על
דברים
כאלה
שעכשיו
מתרחשים
בעולם,
אני
לא
יכול
להגיד
לכם
מה
אני
חושב.
יש
לי
תלמידים
גם
מצד
אחד
וגם
מצד
שני,
ולכן
אני
חייב
להיות
רק
בלימוד
חכמת
הקבלה,
עד
שע"י
הלימוד
אתם
בעצמכם
תבינו
מה
קורה
ותחליטו.
בדרך
להחלטה
הנכונה
הסופית,
אתם
תעברו
כל
מיני
מצבים,
בעד
ונגד,
אבל
בסופו
של
דבר
תבינו
את
האמת.
אני
לא
יכול
לדבר,
אני
רוצה
שכולכם
תהיו
קשורים
לשיעורים
שלי,
ולכן
אני
נמנע
מלדבר
על
אקטואליה,
אבל
בקרוב
נראה
איך
שזה
נפתר,
איך
כל
המצב
הזה
בסופו
של
דבר
מגיע
לפתרון,
בקרוב.
אני מקווה מאוד שאנחנו כבר נמצאים בדרך. זה בטוח, אני לא מקווה, אני יודע שאנחנו בדרך. אבל כשאנחנו נמצאים בדרך וכשהבורא יתגלה בינינו בתוקף, בכך נוכל להציג את עצמנו לעולם כלפיד שמושך את כולם למטרת הבריאה.