שיעור בוקר 07.03.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ד',

עמ' 261, דף רסא, "התסכלות פנימית",

"ספירות העקודים, כולל ו' פרקים", פרק ב', אותיות כ"א – כ"ז

קריין: "תלמוד עשר הספירות", עמ' 261, דף רסא, אות כ"א.

אות כ"א

"והנה נתבאר, אף על פי, שיש בכל זווג וזווג, היוצא בזמן הזדככות המסך, קומה שלמה של רת"ס, עכ"ז אינם נחשבים לאו"י רחמים, אלא לאו"ח ודין, כמבואר. אמנם כל זה אמור, כלפי עצמותו של הפרצוף בכלל, שסובל מהסתלקות האורות מתוכו, וע"כ אינו מחשיב כל כך, את הקומות היוצאות בדרך ההזדככות והסתלקות האור, מה שאין כן, בהתחשב עם ערכי הקומות דהיינו, מבחינת פרטיותן שלפי עצמן של הקומות ההן, יוצא לנו ערך ההפכי, כי כל קומה היוצאת ע"י זווג היותר קרוב למאציל, היא משובחת ביותר, (ע"ד שנתבאר באות ט' י' ע"ש). כי בבחי"ד לא יצא רק אור הנפש, וכשנזדכך אל בחי"ג יצא אור הרוח, וכשנזדכך לבחי"ב יצא אור הנשמה, וכו'."

בהזדככות הפרצופים האורות יוצאים מגדול לקטן. בכניסת הפרצופים האורות נכנסים מקטן לגדול.

אות כ"ב

"וענין ערך ההפכי הנ"ל, צריך להבינו היטב בבהירות מוחלטת, כי הוא כל הקשר וכל הבדל בין האור וכלי, וע"כ, חסרון ידיעתו יכשיל אותנו בכל שעל וצעד במשך החכמה שלפנינו. והענין הוא כי יש בחי' כלי קבלה לאור העליון מצד האור ישר, שהן ה' הבחינות כח"ב זו"ן. או נרנח"י. ויש כלי קבלה מצד האור חוזר, שהן הקומות שנקראות ג"כ כח"ב ז"א ומלכות. והן הפכות זו לזו מן הקצה אל הקצה. כי מאותו הזווג שיוצא קומת כתר של האו"ח, דהיינו הכלי היותר גדול, יוצא בחינת נפש דאור ישר, שהיא האור היותר קטן. וכמובא לעיל."

הוא ממשיך בזה את האות הקודמת.

אות כ"ג

"והנה כבר נתבאר מקורם של ב' הערכים הללי, כי הערך של ד' הבחינות דאור ישר נמשך כן מאור א"ס ב"ה, אשר ג' הבחינות הראשונות, עדיין אינן נחשבות לכלי קבלה, משום, שעדיין לא ניכר בהן ההבחן של שינוי הצורה וכל השינוי ביניהן ובין אור העליון, הוא רק בזה, שהן גורמות להשתלשלות בחי"ד, שהיא בחינת הקבלה הגמורה. כנודע. ולפיכך נבחנת כל בחינה הזכה יותר לגדולה יותר, משום שיש לה יותר דבקות עם אור העליון המלובש בה וע"כ הכתר, שהוא גורם יותר רחוק אל בחי"ד, הוא השורש לכל ההתפשטות. ובחי"א, שהיא הגורם יותר קרובה אל בחי"ד, מכתר, נחשבת לאור קטן מן הכתר, כי מלבד שהיא עלולה ומסובבת מהכתר, נמצא בה ג"כ בחינת שינוי דק כל שהוא מהאור המלובש בה, והיינו במה שהיא גורם שני וקרובה יותר אל בחי"ד. וכן בחי"ב שהיא גורם שלישי וקרובה יותר לבחי"ד, נמצא האור המלובש שם קטן יותר. וכו' עד"ז." לפי הקרבה לבחינה ד', כך ודאי שהאור החוזר בהתאם לזה משתנה, והאור הישר שמתלבש בו. "עד שהבחינה הד' בעצמה נמצאת לגמרי בלי אור, משום השינוי צורה שבה, שעליה היה הצמצום. כנודע כל זה מהחלקים הקודמים ואין להאריך."

אות כ"ד

"והנה השינוי ערכים של הבחינות הנזכרות, נקראים בשם: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. שההפרש ביניהם הוא רב מאד. ועיקר ההפרש הוא, מצד קרבות והתרחקות אל בחי"ד, שעליה שורה כח הצמצום, כנ"ל. הנה עוד יש הפרש ביניהם של סבה ומסובב, שכתר הוא סבה אל חכמה, וחכמה אל בינה וכו' ומעלת הסבה על המסובב ממנו, היא גדולה מאד ומאוד ברוחניים, ואין לו שום דמיון וערך עם מובן של סבה ומסובב בערכי הגשמיים, לפי שכאן כולם נצחיים וכל האורות המושגים למסובב, מחויבים לעבור אליו דרך הסבה שלו, ולא עוד אלא, שעיקר האור הזה העובר, נמצא נשאר בהסבה, ורק בחינת ענף קטן ממנו, מושפע ובא לתחתון המסובב ממנו, אע"פ שהאור אינו שייך, אלא למסובב, ויש עוד הרבה הבחנות. באופן, אשר המרחק בין הסבה למסובב ממנו הוא גדול לאין קץ. ומלבד כל זה יש הפרש גדול בד' הבחינות הללו לפי המין של האור בעצם, ואע"פ שהאור העליון כולו בהשואה אחת, אמנם יש כאן ענין של יחס משותף בין אור העליון ובין הבחינה של אור ישר שמלובש בתוכו. כי אור החיה, הוא בחינת עצמות, ואור הנשמה הוא בעיקר אור החסדים, ועוד שינוים שיתבארו במקומו."

יש שם אורות שהם באים מתוך זה שיודעים, מסוגלים להידמות לבורא, ויש אורות שלא מסוגלים להידמות לו, אבל להידמות בזה שלא מקבלים. מכל מיני השינויים האלה כבר מורכב הפרצוף.

אות כ"ה

"ותדע, שכל הערכים האמורים לעיל, בד' הבחינות דאו"י, הם נמשכים כן מא"ס ב"ה, ומפאת ביאתם להאיר מהצמצום ולמטה. וכל אלו ההבחנות האמורות הן נוהגות ג"כ בע"ס דעגולים, והוא מטעם שבאים כן מא"ס ב"ה, בטרם הכנסם, בהזווג דהכאה והתלבשות האו"ח. וכבר ידעת, שכל החילוק מע"ס דעגולים לע"ס דיושר, הוא רק בדבר הזווג דהכאה, שאינו נוהג בעגולים."

זה הבדל בין עיגולים ליושר. בעיגולים אין מסך, אין צמצום, ולכן האור בהם נקרא אור הנפש, שלא מגיע מתוך השתוות, הזדהות עם האור מצד הכלי.

קריין: אות כ"ו.

אות כ"ו

"ועתה נבאר הערך הב' דהיינו ה' הקומות דאור חוזר, שהוא ענין אחר לגמרי. וכבר נתבאר בחלק ב' בהסתכלות פנימית (פרק ו') אשר מהצמצום ולמטה, נעשה אוה"ח לכלי קבלה על אור העליון במקום הבחיה"ד, כמ"ש שם (פרק ב') כי אותו אוה"ח הנדחה מהמלכות, אשר המלכות אינה מקבלת מפאת העיכוב שבמסך, הנה הוא נעשה לכלי ובית קבול על האור, כמו שהיתה הבחי"ד בא"ס ב"ה, ואין שום אור מקובל בעולמות, זולת על ידי האור חוזר. כמ"ש שם."

האור החוזר, אחרי צמצום א', הוא אותו התנאי שהאור יכול להאיר לנבראים ולמלאות אותם, רק בכוונה שהם רוצים להיות דומים לבורא ולהשפיע לו. מזה שמשפיעים כל אחד לעשירייה ומשפיעים דרך העשירייה ליתר העשיריות ולבורא, לפי זה עושים את הכלי הנכון, אחרי הצמצום, לקבלת האור העליון.

אות כ"ז

"ולפיכך, אם הזווג דהכאה נעשה על מסך דבחי"ד, שהיא היתה עיקר הבית קבול בא"ס ב"ה, שהיתה מלבשת שם לכל האור, שהוא עד הכתר, שה"ס, שהיה האור ממלא לכל המציאות, ע"כ עתה שכל שיעור הגדול הזה נדחה הימנה, ועלה למעלה בסוד או"ח, נמצא ג"כ או"ח הזה מלביש האור בכל גובהו דהיינו עד הכתר, ואם אמנם מזדכך לבחי"ג שבה, והמדה דבחי"ד שבה נעלמת משם, הרי המסך הדוחה את אור העליון מלהתלבש בה, אינו דוחה, אלא שיעור של ג' בחינות, שהרי אפילו, אם היה האור מתלבש בכלי זו דבחי"ג, הרי לא היתה מקבלת ממנו אלא עד החכמה, וע"כ קומת האו"ח הנדחה הוא ג"כ קצרה ואינה מלבשת אלא עד החכמה, וכו' עד"ז. כמ"ש שם."

שאלה: אתה יכול להסביר את התהליך שהוא מדבר פה, מה כל הסיבה והמסובב?

הוא רוצה להסביר לנו שכמו שלפני הצמצום הכול היה תלוי ברצון לקבל, ואז האור היה ממלא את הרצון לקבל לפי הרצון, גודל הרצון, אז אחרי הצמצום במקום רצון, האור החוזר קובע כמה הכלי יקבל ויתמלא. רצון שיכולים לעשות עליו צמצום ואור חוזר, זאת אומרת להשתמש למעלה מהרצון בהשפעה ולא בקבלה, לפי זה הכלי נעשה כלי קיבול לאור העליון לאחר צמצום א'. מפני שאנחנו קיימים אחרי צמצום א', לפי זה אנחנו בונים כך את הכלי שלנו.

תלמיד: הוא אומר "שהרי אפילו, אם היה האור מתלבש בכלי זו דבחי"ג, הרי לא היתה מקבלת ממנו אלא עד החכמה". מה זה אומר?

כי הכול תלוי בצמצום, ואחרי הצמצום במסך שמעלה אור חוזר. ובגובה של האור החוזר, בעוצמת האור החוזר, האור הישר יכול להתלבש בו. אז מפני שמעלים אור חוזר רק עד דרגת החכמה, מקבלים אור החכמה.

תלמיד: אפשר לקשור את מה שלומדים עכשיו להתייחסות של העשירייה בפנים, או שזה לא קשור בכלל?

אנחנו בונים את הכלי, כמו שכאן מדובר, כזה כלי אנחנו רוצים לבנות. זאת אומרת, שאף אחד לא מקבל לעצמו, אף אחד, אלא כל אחד רוצה לעזור לאחרים, וכולם יחד רוצים לבנות כזאת דחייה מלקבל, אלא רק על מנת להשפיע, ואז בשיתוף שלנו אנחנו בונים כלי בעל מנת להשפיע.

תלמיד: כי הוא מזכיר הרבה את הצמצום בינינו.

צמצום זה קודם כל, שאני לעצמי לא מקבל כלום, זה תנאי של צמצום א', שזה חובה, אחרת אתה נשאר באגו שלך.

שאלה: איך אפשר להידמות לבורא מתוך זה שלא מקבלים?

מתוך זה שרוצים להשפיע. זה שלא מקבלים זה לא טוב. לקבל זה לא טוב כי אתה הפוך מהבורא, ולא לקבל זה גם לא בסדר, אתה כאילו מזלזל בכל הבניה שהוא עשה לפניך, בכל הבריאה שהוא ייצב. לכן צמצום א' נקרא "חמור שבחמורות". אבל אנחנו חייבים לעבור את צמצום א', ולמעלה ממנו להתחיל לבנות את עצמנו בעל מנת להשפיע.

שאלה: מה זה נקרא שאנחנו עושים זיווג דהכאה על בחינה ד'?

שאנחנו לא רוצים להשתמש באגו שלנו כמו שהוא. אני לא רוצה, כאילו שאני מוחק את עצמי מהחיים האלה, חוץ מדרגת חי, וחי זה כמו חיה, וחיה שמקבלת היא מקבלת רק דברים שהכרחיים לה לחיים. תביא נגיד לפרה איזו עוגת קרם, היא לא תאכל את זה, זאת אומרת היא אוכלת רק לפי הרצון שלה ורק לפי מידת הרצון שלה. כך אנחנו צריכים, להישאר בזה בלבד. וכל היתר זה רק בעל מנת להשפיע, לפתח את הכלי למעלה מהרצון לקבל ההכרחי, כשהרצון לקבל ההכרחי זה נקרא "לא יגונה ולא ישובח", ושכולנו נלך בעל מנת להשפיע.

רק על מנת להשפיע בין החברים, ומבין החברים כשאנחנו מתחברים בהשפעה הדדית, במידה הזאת אנחנו מפנים את עצמנו לבורא. ומהבורא, לפי כמה שמשפיעים לו, יכולים לקבל ממנו משהו, כדי להלביש את הקבלה שלנו, מה שמקבלים ממנו, בעל מנת להשפיע. בזה אנחנו דומים לו. הוא משפיע לנו בכלים שאנחנו בנינו כדי להשפיע לו, כשהכלי שלנו הוא לגמרי לגמרי לא מכוון להנאת עצמנו, אלא כדי להשפיע לו. הבורא כולו מכוון אלינו, אנחנו כולנו מכונים אליו, ובזה מגיעים להשתוות הצורה מה שנקרא. ואז בהשתוות הצורה אנחנו מרגישים אותו, הוא מרגיש אותנו שמשתווים עימו, והמצב הזה נקרא מתוקן.

תלמיד: נתת עכשיו סדר של פעולות, אני מוחק את עצמי מהחיים דבר ראשון, ואחרי זה אני מתחיל דרך תפילה עם החברים לבנות איזשהו יחס כלפי הבורא.

אני לא אומר שאנחנו מוחקים את עצמנו מהחיים, אנחנו נשארים בחיים בהמיים. כמה שאני צריך כדי להתקיים זה נקרא "לא יגונה ולא ישובח", אתה יכול לקבל את זה ללא שום בושה כי ככה הבורא ברא אותך. הוא ברא אותך כבן אדם, אתה צריך לקבל כך וכך קלוריות, לקיים את המשפחה שלך, את החיים שלך, אתה חייב לחיות כמו האדם הרגיל לפי אותו זמן בהיסטוריה איפה שאתה חי. זה לא נקרא שאתה מקבל, זה נקרא שאתה פשוט קיים. מרגע זה והלאה, מהרמה הזאת והלאה כבר שואלים אותך, מה אתה עושה. מה אתה עושה בזמן הפנוי שלך, מה אתה עושה עם הרצונות שלך שאתה בהם לא חייב לספק את החיים לך ולמשפחה.

תלמיד: זו בדיוק השאלה, הרי הבורא מוסיף עוד ועוד את מה שהכרחי מלמעלה, רצונות, השתוקקויות, חלומות, תשוקות. ברור שצריך לצמצם את כל זה, נכון?

כל דבר שהוא לא מחייב אותך לחיים, אתה צריך להעביר אותו לעל מנת להשפיע לבורא, לרוחניות. אתה צריך לחיות בעולם הזה חיי בהמה, מה אתה צריך יותר מזה? וכל יתר הדברים, אתה צריך לעשות מזה אדם. יש לך שלוש מדרגות, דומם, צומח, חי. דרגת המדבר זה נקרא דרגת האדם, שאתה עושה את זה דומה לבורא.

תלמיד: אז השאלה היא, איך מכל היתר אני בכל זאת עושה אדם, בונה את הדרגה?

על מנת להשפיע. להיות דומה לבורא, אדם הדומה לבורא, אתה עושה בזה שאתה עושה צמצום, לא משתמש ברצונות האגואיסטים, והופך את הרצונות האלו לעל מנת להשפיע.

תלמיד: איך אני משנה אותם? נגיד שמתגלה בי רצון כלשהו וברור לי שאני לא צריך את הרצון הזה לשם קיומי, איך אני משתמש בו להשפעה?

אתה לא משתמש בו ולא משתמש בשום דבר חוץ ממה שנחוץ לך לחיים, וכל יתר הדברים אתה מעבד בתוך העשירייה לחיבור איתם ועם הבורא.

תלמיד: ומה זה אומר שאני מעבד את כל היתר בעשירייה?

שאתה לא רוצה להשתמש ברצונות האלה שהם לא הכרחיים לך לחיים. לא הכרחיים לך. ואתה מתחיל להשתמש בהם רק בצורה, במידה שאתה יכול דרכם להשפיע דרך החברים לבורא, להתחבר איתם ואיתם יחד להתחבר עם הבורא.

תלמיד: להשתמש בהם, הכוונה פשוט להתעלות מעליהם ולהתכלל בחברים, לזה הכוונה?

כן, נכון.

תלמיד: מה קורה הלאה?

כל מה שקורה אחר כך קורה באותם הרצונות שאתם מתחילים להתחבר ביניהם, שמעל האגו הפרטי של כל אחד אתם מתחילים להתחבר, להתכלל, לבנות את הרצונות המשותפים האלה, ואז הבורא ברצונות המשותפים האלה כמו בתוך סל, משפיע לכם את האור ואתם כבר מקבלים אותו יחד בעשירייה על מנת להשפיע לבורא, כי כבר הרגלתם את עצמכם להשפיע זה לזה, לוותר על הרצונות האלו.

תלמיד: בזה שאנחנו התחברנו מעל לכל הצמצומים זה התחיל לתת לנו אור לתוך הכלי, אבל בכל זאת אנחנו צריכים איכשהו לעבוד לא לשם האור הזה אלא לשם הבורא?

כן, אתם כולכם חושבים איך להשתמש בכל הרצון והתענוגים כדי להשפיע לבורא, ובזה אתם נעשים כמוהו. זאת אומרת, אתם מרוויחים בזה תכונת השפעה שהיא נקראת בורא. וכל הרצון לקבל וצמצום והשפעה לבורא שאתם עושים, הכול כדי להרגיש מה זה נקרא להיות בורא, ואז אתם מגלים את המצב שלו, המעמד שלו. זה מה שאתם משיגים. ואז אתם נהנים לא מזה שמקבלים, משפיעים, אלא מהמעמד שאתם דומים לו, שאתם מרגישים את עצמכם בשלמות, בנצחיות כמו הבורא.

תלמיד: ולהתפלל אנחנו צריכים בכל שלב של העבודה הזו, גם שייתן צמצום?

להתפלל בלי הפסקה על כל צעד וצעד. מפני שרק על ידי זה שתקבל מהבורא הכוונה נכונה, כוח נכון, פעולה נכונה, שהוא יעשה את זה, בסופו של דבר הבורא עושה את כל הפעולות, רק מפני שאנחנו כמו קטנים מבקשים ממנו שיבצע.

נראה לי שדווקא הקבוצה שלכם הבינה את זה עוד יותר מכולם.

שאלה: אני לא מצליח כל כך להבין את הרעיון, את התפקיד של עשר ספירות דעיגולים. לא משנה איך אני מסובב את זה אני לא מצליח להבין את הקטע הזה שזו הסיבה.

תזרוק אותם וזהו. אל תטפל בהם, אל תלמד אותם, עזוב את העיגולים.

תלמיד: ומה הקשר בינם לבין העבודה שלנו?

אני אמרתי לך לזרוק אותם, אתה ממשיך?

תלמיד: לא להתעסק עם זה בכלל?

כן.

שאלה: אם קשה לשרוד שלוש שעות מלאות של השיעור והחיבור הזה קשה, איך אפשר את כל הזמן הפנוי להקדיש לחיבור? זה נראה כמו משהו לא מציאותי.

אני עוד לא ראיתי אנשים שנעשו חולים מזה, אלא תתרגל יותר ויותר להיות שקוע בחיים רוחניים. אם היית נמצא עכשיו נמצא באיזו חברה שמתעסקת בתענוגים גשמיים, היית נהנה וממשיך ללא שום בעיות והגבלות עד שהיית נופל מתוך עייפות סופית לשינה, ואחר כך שוב היית קופץ וממשיך.

אז הכול תלוי בחשיבות. אני מבין שזה קשה, וצריכים לנוח, לתת מקום לנפש ולמוח לנוח, כי זה מאמץ פנימי, אבל בכל זאת עם כל המאמץ הפנימי אפשר להמשיך ולהתגבר.

שאלה: צריך לבקש כל הזמן מהבורא, אבל יש בקשה של אדם בוגר, "תעזור לי, תסייע לי", ויש בקשות של ילדים קטנים, בקשות מעצבנות כאלה, "תן וזהו, או שאני אתחיל לבכות". האם צריך לפנות לבורא בצורה קורקטית או שאפשר בצורה כזאת דורשנית לבקש ממנו?

לפחות כך, כן. זה יפה, זה טוב, הבורא סובל הכול, אל תדאג.

תלמיד: יש לנו שאלה כזאת שהופיעה "תעזור לבנות תפילה או פשוט "תן וזהו, כל יום משהו".

תנסה ואחר כך תראה מה, איך שזה עוזר.

שאלה: איך העשירייה יכולה לדעת אם יש כלי לאור חוזר?

כלי לאור חוזר זה בדיוק צמצום ומסך שמייצר את הכלי לאור חוזר. אבל אנחנו לא כלי לאור חוזר, אנחנו מייצבים את הכלי של אור חוזר ובו אנחנו מקבלים כבר את הנתינה, את המתנה מהבורא.

שאלה: אם יש לי הרגלים בחיי היום יום שלי וזה לא משאיר לי זמן, אם יש לי חיים קצת מפוזרים בגשמיות ואני מסדר את זה בשביל שאני אוכל להיות עם העשירייה, האם זה נחשב לפעולה רוחנית?

מה שקשור לעשירייה, לחיבור בתוך העשירייה, זה כבר רוחני. תמשיך בזה ואז אתה תראה מה עוד חסר כדי שהחיבור הזה עם העשירייה יהיה שלם, שהבורא כבר יתחיל להתלבש בו, שהחיבור הזה יהיה דומה להשפעה של הבורא. אבל כל העיסוק בתוך העשירייה זה כבר בדרך.

שאלה: בעל הסולם כותב על חשיבות ההבנה של הערך הופכי אורות וכלים. שחוסר הידע הזה יביא לנו חוסר הצלחה בכל צעד בלימוד החכמה. מה חשוב לנו להבין באותו הקשר של ערך הופכי אורות וכלים?

יש ערך הפוך אורות וכלים, זה שבכלים מתחילים לגדול האורות מקטן לגדול, ואורות זה ההיפך. אבל תמיד תמיד יש קשר בין אורות לכלים.

בכלי דכתר יש לך אור הנפש. אבל כלי דכתר זה כלי לאור גדול מאוד. נכון, אבל אם אנחנו מדברים על העביות של כתר זה עביות דשורש, ומתגלה בו רק אור הנפש. אם מתחילים לעבור לכלי דחכמה זה כלי דבחינה א'. אז בבחינה א' מתגלה אור הנפש ובכלי דכתר מתגלה אור הרוח. יש לנו כאן ערך הפוך אורות וכלים. זה לא היה פשוט, עד שבעל הסולם הצליח לבטא את זה נכון זה לקח לו הרבה זמן.

אני שמעתי שהוא היה לומד באיזה מקום בירושלים כשהגיע מוורשה, והיה לומד את זה. היה פותח ספר "עץ חיים" של האר"י איפה שמדובר על זה ולא היה מבין. היה מחפש איך לסדר את הדברים האלה. היה מסתובב מפינה לפינה בתוך אולם הלימודים, זה כמו ספרייה גדולה, ויושבים שם הרבה אנשים וכולם לא מבינים למה הוא לא יושב בשקט ולומד. וממש בצורה כזאת הוא היה רגיל ללכת ולחשוב, עד שסידר את הדברים האלה בצורה כזאת של ערך הפוך אורות וכלים שאנחנו היום לומדים. זה גם מבלבל אותנו מאוד, אבל בכל זאת זה הכול נחשב לפי המסך ולא לפי העביות, העביות שבמסך. ולכן זה הפוך מהעביות הרגילה, העביות שבמסך. לכן אצלנו ניכר העניין הזה כערך הפוך אורות וכלים.

שאלה: איך אפשר להגדיל בנו את הרצון לתת נחת רוח לבורא או להתקרב לבורא?

זה הכול רק בתנאי שאתה מחובר עם החברים. אתה מסתכל עליהם, ומתוך שאתה מקנא בהם אתה מגדיל את הרצון שלך לחיבור, להשפעה. הכול מתוך הקנאה בחברים. כמו שכתוב, "קנאה תאווה וכבוד מוציאים את האדם מן העולם"¹. מהעולם התחתון האגואיסטי, חומרי, לעולם העליון אלטרואיסטי, רוחני.

קריין: יש לנו תרגילים מומלצים משיעור הקבלה היומי.

תרגיל ראשון, מעוררים קנאה בחברים על ידי משחק באהבה, במטרה שהחברים יבקשו מהבורא חיסרון לכוח ההשפעה. את הבקשה כותבים על דף משותף וממשיכים בבניית התפילה המשותפת לבורא.

תרגיל שני, כל רגע פנוי לחזור ולחשוב על התכנים משיעור הבוקר.

עכשיו אנחנו איתכם מסיימים כביכול את סידרת השיעורים ובניית הכלי הרוחני. זאת אומרת בהתחלה, כשאנחנו יודעים איך זה בנוי, איך זה צריך להיות מיוצב בינינו, והלאה אנחנו ממשיכים עכשיו לנושא הבא.

ובינתיים חיבוק חם וחזק לכולם. תחזרו על החומר. תחברו שאלות, כי כל החכמה בנויה על שאלות ותשובות, ואני אשמח לענות על כולן. ולמי שלא הייתה היום הזדמנות לשאול, תהיה לו הזדמנות מחר. תכינו, תשלחו שאלות או תכתבו ומחר אנחנו נמשיך. ובינתיים ממשיכים לברר את השיעור הזה במשך כל היום.

(סוף השיעור)

---

1. "הקנאה והתאווה והכבוד, מוציאין את האדם מן העולם" (משנה, מסכת אבות, ד,כז [כא](↩