שיעור הקבלה היומי١٠ مارس ٢٠٢٣(בוקר)
שיעור בוקר 10.03.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
פסח - קטעים נבחרים מן המקורות
קריין: שיעור בנושא - פסח, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 17, תת כותרת גלות מצרים.
זה בעצם הנושא העיקרי שלנו, שנרגיש שאנחנו נמצאים בעליה מיוחדת אף על פי שהיא נקראת "גלות" ואנחנו משיגים את הגלות הזאת עוד ועוד בכל מיני אופנים, והעיקר בשבילנו זה להתחיל להרגיש עד כמה אנחנו תלויים בחיבור בינינו ובזה תלוי כל העתיד הטוב שלנו, היציאה ממצרים. זה צעד אחד גדול לקראת ההתארגנות בכלי דאדם הראשון, כי שם כולנו היינו כאיש אחד בלב אחד, כמנגנון אחד, מערכת אחת.
וזה מה שאנחנו צריכים עכשיו לגלות במצב שנקרא "גלות מצרים", גלות מהחיבור בינינו, מהדביקות בינינו, כשנרצה לחזור מהגלות לגאולה, וההבדל בין הגלות לגאולה זה באות א', "גאולה" לעומת "גלות", אז אנחנו נראה שחסר רק הבורא בינינו, והבורא זה כוח האיחוד, כוח החיבור שמחזיק אותנו, מדביק אותנו, מקרב אותנו, מחבק אותנו ואז אנחנו בכוחו, בזכותו יכולים להיות "כאיש אחד בלב אחד" יחד בעיגול אחד, בקבוצה אחת כך שאנחנו נרגיש את כל חברי הקבוצה כאחד.
אני לא מרגיש הבדל ביני לבין האחרים עד כדי כך שזה דומה במבנה שלנו למבנה של אחד, לכוח הבורא. לכן ללמוד את זה, להתקרב לזה, לברר במה תלוי המצב הזה המיוחד שאליו אנחנו חייבים לחזור, זאת כל העבודה שלנו. בעצם אין לנו לפנינו מטרה חוץ מלגלות שאנחנו רחוקים זה מזה, לגלות על ידי מה אנחנו יכולים להתקרב זה אל זה ולבצע את ההתקרבות עד בלי די, שלא יהיה בינינו שום הבדל, ריחוק, פירוד, זה נקרא "גאולה שלמה".
קריין: קטע 17, כתוב הרב"ש.
"בזמן שהאדם מקדש את הנקודה שבלב שלו, כראוי לו, אז הוא מתחיל להכנס לגלות מצרים, ואז הוא מתחיל לראות כל פעם איך שהוא מרוחק מהמעשה דלהשפיע. ואז מתרקמים אצלו כלים, דהיינו חסרונות, שחסרונות האלו יכול אחר כך הקדוש ברוך הוא למלאות."
(הרב"ש. 380. "כל מקדש שביעי - ב'")
שאלה: נראה שיש כאן את כל התהליך של העבודה שלנו.
נכון. "בזמן שהאדם מקדש את הנקודה שבלב שלו," שהעיקר מכל מה שיש בו, זאת הנקודה שבלב שהיא רוצה להתחבר עם כל הלבבות ללב אחד, "כראוי לו, אז הוא מתחיל להכנס לגלות מצרים," אז דווקא הוא מתחיל לגלות עד כמה הוא לא נמצא בחיבור עם אחרים, זה נקרא גלות מצרים, גלות מהחיבור. "ואז הוא מתחיל לראות כל פעם איך שהוא מרוחק מהמעשה דלהשפיע." שממש לא נמצא בו אפילו במקצת מעשה דלהשפיע. "ואז מתרקמים אצלו כלים, דהיינו חסרונות, שחסרונות האלו יכול אחר כך הקדוש ברוך הוא למלאות." אותם.
אנחנו צריכים לראות רק את הדברים שיש בתוך הלב של כל אחד, עד כמה שליבנו עדיין לא מתמלא עם אהבת חברים. ברגע שזה יתמלא עם אהבת חברים הלבבות שלנו יתחברו בינינו ללב אחד ואז הבורא יתגלה בתוך הלב המאוחד הזה.
שאלה: מה זה אומר "שהאדם מקדש את הנקודה שבלב שלו, כראוי לו", איך להבין את זה?
הוא רוצה דרך הנקודה שבליבו להאיר ללבבות האחרים כדי שגם הם יתעוררו כמוהו וירצו להתחבר.
שאלה: תחילת הספירה מתחילה מהשאלות כלפי הבורא, קודם אני ואחר כך העשירייה, קודם אני אחר כך החברים, איך להפוך את זה כך שקודם יהיו החברים ורק אחר כך אהיה אני?
זה יתהפך בעצמו, אתה צריך לחשוב שכולכם יחד, שכלפי הבורא לא יכול להיות שאתה בנפרד והחברים בנפרד, הכול צריך להיות כאחד שלם. הבורא בעיקרון לא מקבל בקשה של אדם בודד, הוא מקבל אותה רק אם היא כבר עבור העשירייה, אבל פחות מעשירייה הבורא לא מבין, בשבילו עשר זה כאחד כי אחרת אין פרצוף, אין חיבור, אחרת אין אותה ההיווצרות שאפשר לקרוא לה רוחנית.
תלמיד: זו בדיוק הבעיה, שורש השאלה מגיע ממני, אני קודם רוצה להגיד שקודם כל אני, אבל אני זה העשירייה, אז איך להפוך את זה, איך לעשות כך שהעשירייה תהיה אני?
המלכות זה אני, איך להפוך את זה? פשוט לחשוב על זה שאתה נמצא בתוך העשירייה ואתה כל הזמן קשור אל החברים, והם מקבלים את ההחלטות ועושים הכול בשבילך ובלעדיהם אתה כלום, רק ביחד.
שאלה: שמעתי ממך שללב אחד אנחנו מגיעים כאשר כל אחד מהחברים ממלא את ליבו באהבת חברים. האם תוכל לתאר מה זה בדיוק המצב הזה?
אני לא מדבר על החיים הגשמיים הארציים שלנו שבהם אנחנו קיימים, אלא אני מדבר על החיים הרוחניים שלנו שבנויים רק על העשירייה, אין פחות מעשרה ואין יותר מעשרה. לכן עלינו להתייחס דרך כזאת פריזמה כדי לראות את הטבע, לראות שיש רק עשירייה. אם אני רוצה לפנות לבורא, זה צריך להיות מתוך העשירייה, אני רוצה לקבל משהו מהבורא, אני צריך להיות עם העשירייה, "לא תשע ולא אחת עשרה"1 אלא דווקא עשירייה כי זה מהווה כלי רוחני שלם, כאשר מתחברות כל מיני תכונות שונות של קבלה והשפעה, עם כל הצורות השונות שביניהן, נוצרת מערכת שלמה. לכן לא יכול להיות יותר, לא יכול להיות פחות, ולכן הכול בנוי דווקא בצורה כזאת.
שאלה: כתוב בקטע "ואז הוא מתחיל לראות כל פעם איך הוא מרוחק מהמעשה דלהשפיע.", כתוב בלשון יחיד, מתי יהיה מצב שנרגיש את זה ביחד כולנו במשותף בעשירייה?
אנחנו צריכים לעסוק בזה מההתחלה כי בלי זה לא יכול להיות אפילו צעד הכי קטן בהתקדמות.
שאלה: במהלך הכנס הרגשנו כלב אחד, ככלי אחד. עכשיו ממה שאני שומעת בשיעורים חברים רבים בעשיריות שלהם נמצאים בירידות, אז יש תחושה כאילו ההר הוא גבוה בהרבה עד שנגיע לנקודה שאנחנו שוב נהיה אחד. מהו התהליך כדי שנוכל להרגיש שאנחנו בלב אחד אפילו בצורה עוצמתית יותר כדי שנצא מכל הירידות האלה?
אנחנו חייבים להבין שכל מה שהבורא הכין לנו זה לטובתנו, זה כדי שאנחנו נגיע למטרת החיים שלנו ועלינו רק להימשך ככל האפשר לדחוף את עצמנו לאותה המטרה.
המטרה היא חיבור אידיאלי שלם בינינו, כמו כדור, שכל אחד מאיתנו מתחבר עם כל חלקי הכדור עד כדי כך שאף אחד לא ירגיש שהוא נמצא באיזו פינה, אלא נמצא במרכז הכדור. לזה אנחנו צריכים להשתוקק, זו העבודה שלנו.
במידה שאנחנו רוצים כך להיות מקושרים עם כל הכדור, זאת אומרת בסופו של דבר עם כל האנושות, כמו שאומר לנו בעל הסולם ב"דור האחרון", אז אנחנו צריכים ממש להשיג קשר ככל האפשר עם כולם. ודאי שאנחנו לא מסוגלים כי אנחנו בני אדם ומוגבלים במסגרות ובמבנה של העולם הזה, אבל אנחנו יכולים לדמיין את הדבר הזה, ש"באמת אני רוצה שיהיה כך", לא עכשיו, זאת אומרת לא במבנה של היום, אבל במבנה שאני יכול לתאר לעצמי ובו אנחנו בהחלט נמצאים במערכת שהיא שלמה.
אם אני נכנס למערכת הזאת, אני מרגיש שאני נמצא ממש במרכז המערכת וכך גם החבר השני והשלישי וכולם כך, אף אחד לא משקר שהוא מרגיש את עצמו ומגלה את עצמו במרכז המערכת. ושם במרכז המערכת הוא נמצא בקשר עם כולם, ממש בנקודת קשר אחת ויחד עם הבורא, והקשר שלו עם האחרים הופך להיות כקשר שלו עם הבורא, וזה מה שאנחנו הולכים להשיג.
השיעורים היום יומיים שלנו נראים לנו כחוזרים על עצמם, ולא כל כך מחדשים לנו משהו, וזה לא נכון, הבעיה היא בנו שאנחנו לא מספיק מחודדים ולכן נראה לנו שאין כאן חידוש משיעור לשיעור, ממילה למילה. אבל זה הכול תלוי עד כמה האדם פותח את הלב ומטה אוזנו כדי לשמוע פנימיות המילים. אז בבקשה, אני ממליץ לכם תקראו בבית עוד עשר פעמים כל פסוק ופסוק ממה שאנחנו לומדים לאט לאט, וזה יעבוד וירחיב לכם את כלי הקליטה.
שאלה: מהו המקום "פתחו של מחט" שאנחנו צריכים למצוא בינינו?
"פתחו של מחט", מסביר לנו רב"ש, הוא חור שמספיק להעביר דרכו רק חוט תפירה ואז כל היתר יכול לעבוד דרך החור הזה.
תלמיד: זה הקשר הקטן ביותר לחברים ולבורא?
כן. שאני רוצה להיות קשור איתם רק בחוט של תפירה, זאת אומרת רק לתפור את עצמנו יחד ולא יותר.
תלמיד: אנחנו יכולים לעשות זאת בהרגשה, בביטול עצמי ורצון להתחבר?
הרב: אנחנו את הכול עושים כך.
קריין: קטע 18.
"תועלת הגלות היה, שירגישו, שהרצון לקבל הוא חטא. וזהו סיבה, שיחליטו, שאין עצה אחרת, אלא להשתדל להגיע לכלי השפעה. וזה ענין, שאמר לו הקב"ה לאברהם אבינו עליו השלום, על השאלה, שהוא בקש בטוחות על ירושת הארץ: "ידוע תדע, כי גר יהיו זרעך וכו' וענו אותם". כי על ידי הגלות, אז הם יבואו לידי גלוי של החוט השערה, שהוא חטא. אז יבואו לידי קבלת עבודה אמיתית, כדי להרחיק עצמם מן החטא."
(בעל הסולם. "שמעתי", פ"ו. "ויבן ערי מסכנות")
הבורא אמר לאברהם, אני מביא אותך לארץ, למקום, לרצון, ארץ זה רצון, מאוד מיוחד שבו מצד אחד אתה תרגיש עד כמה אתה רחוק ממני, אתה תרגיש את הגלות בכל עוצמתה, יהיה לך רע, יהיה לך לא טוב, ומצד האחר, אתה תשיג שהמצב הזה שאתה נמצא בו שנקרא מצרים - מיץ רע, שזה המצב הטוב ביותר לצאת מהאגו שלך, לצאת מהגלות, אחרת אתה תישאר באגו שלך לעולם ועד. זה מה ששמע אברהם והוא שמח שהולכים לגלוּת הזאת, וכך הם נכנסו לארץ מצרים.
אברהם ביקש בטוחות על ירושת הארץ, שהוא ייקח את הרצון, ארץ - רצון, וישנה אותו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, והבורא אמר לו תהיה בטוח שאתם תצליחו לעשות זאת. זה נקרא "ירושת הארץ", שאתם תירשו את אותם הרצונות ותדעו איך להתגבר עליהם ואיך להפוך אותם מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע ואז תצאו משם ברכוש גדול.
שנכנסתם לארץ מצרים בצורה כזאת אתם אפילו לא ידעתם בדיוק מה קורה לכם, כמה שולט בכם היצר הרע ומהו, וכשתצאו ממצרים שאתם תכופפו את היצר הרע ותצאו כעַם חופשי, זה העיקר מה שצריכים להשיג בגלות מצרים.
קריין: קטע 18, בעל הסולם.
"תועלת הגלות היה, שירגישו, שהרצון לקבל הוא חטא. וזהו סיבה, שיחליטו, שאין עצה אחרת, אלא להשתדל להגיע לכלי השפעה. וזה ענין, שאמר לו הקב"ה לאברהם אבינו עליו השלום, על השאלה, שהוא בקש בטוחות על ירושת הארץ: "ידוע תדע, כי גר יהיו זרעך וכו' וענו אותם". כי על ידי הגלות, אז הם יבואו לידי גלוי של החוט השערה, שהוא חטא. אז יבואו לידי קבלת עבודה אמיתית, כדי להרחיק עצמם מן החטא."
(בעל הסולם. "שמעתי", פ"ו. "ויבן ערי מסכנות")
שאלה: בשלב שלנו אנחנו נכנסים לגלות או יוצאים מהגלות?
אנחנו מתחילים להכיר בזה שאנחנו נמצאים בגלות, בגלות מהרוחניות, מהאהבה, מהקשר, אנחנו מתחילים להבין עד כמה האגו שולט בנו. לאחר מכן אנחנו נתחיל לשנוא אותו במידה שבה אנחנו נכיר עד כמה הוא שולט בנו ונרצה להיפטר ממנו, אבל לא נוכל, ננסה ולא נצליח, עד שנגיע לכזה ייאוש שנפנה לבורא ונצעק שהוא יוציא אותנו מתוך האגו הזה. וכשאנחנו נגיע לצעקה אמיתית מעומק הלבבות שלנו יחד, הבורא ישמע אותנו ויוציא אותנו ממצרים.
שאלה: במה מתבטאת הרגשת החטא?
בזה שאנחנו רוצים להשתמש ברצון לקבל לעצמנו ולא לתקן אותו.
תלמיד: איך ההרגשה הזאת מובילה אותנו מרצון לקבל לרצון להשפיע?
על זה אנחנו לומדים.
שאלה: אמרת שכל יום אנחנו צריכים לכוון את עצמנו. מה הסטנדרט שלפיו אנחנו מודדים, באיזה מדד אנחנו יכולים להשתמש כדי לכוון את עצמנו להתמקד לקראת הבורא?
בעזרת החיבור בינינו אנחנו לא שקועים ברצון לקבל האישי של כל אחד ואחד, אלא מוכנים לצאת מהרצון לקבל שלי ולהתחבר עם החבר, זה דבר ראשון. דבר שני, אני מוכן לעזור לחבר בחיבור, ולא סתם שיצא מהרצון לקבל, אלא אני גם עושה איזו פעולה בעל מנת להשפיע.
זאת אומרת, שאני מקבל את הכלים של החבר ורוצה להתחבר איתם, לעזור להם, ושמתוך זה שהם מגיעים לחיבור ביניהם, לא באחד ולא בשני, אלא ביניהם, הם רוצים בחיבור הזה להשיג את הבורא, את הכוח שמחבר ביניהם, משתף ביניהם, זה מה שחשוב להם.
ואז בצורה כזאת כשהם מחפשים את הבורא, הם מוצאים את הנקודה המרכזית שביניהם, את הקשר ביניהם ובלחזק את הקשר הזה הם מתחילים לצאת ממצרים. הנקודה המרכזית הזאת נקראת "בורא", וזה נקרא שביציאה מהמצרים הבורא נמצא לפניהם או כעמוד ענן או כעמוד האש.
שאלה: כל יום אנחנו מנסים להתחבר יותר ויותר, וכל פעם שאנחנו עושים משהו זה חוזר למשהו שגרתי, הרגל, ומאם את הכוח. איך לשמר תמיד, שכל יום יהיה משהו חדש, ושלא ניחלש ונחפש את הנקודה הזאת יותר גבוהה?
יש כאלה שעושים צעד אחד, רואים שלא הגיעו למטרה ועוזבים. יש כאלה שמוכנים לעבור שני צעדים. יש כאלה שמוכנים לעבור אלף צעדים ולא מתייאשים. הכול תלוי במטרה שהם רואים לפניהם, לכן אנחנו צריכים לדאוג איך לכבד ולהגדיל את המטרה בעינינו.
שאלה: בקטע 18 כתוב, "על ידי הגלות, אז הם יבואו לידי גלוי של החוט השערה, שהוא חטא." למה כל כך קשה לגלות שחוט השערה הוא חטא, ומדוע אנחנו לא יכולים לגלות את זה במהירות?
מפני שהאדם נולד ברצון לקבל לעצמו, ואם הוא מרגיש שהוא נהנה אז הוא נותן לנו לזה משיכה, אנחנו מרגישים שבצורה כזאת אנחנו ממלאים את עצמנו וכך אנחנו מתקדמים, אבל מתקדמים למילוי ולא למטרה. עד שאנחנו משיגים שהמילוי נמצא במקום אחד והמטרה במקום שני לוקח זמן, ואז במאמץ גדול, בכוחות שלנו אנחנו משנים את כיוון ההתפתחות.
שאלה: בארץ מצרים אנחנו בגלות וארץ ההשפעה היא הארץ של הבורא. האם יש ארץ שהיא באמת רק שלנו?
לנו אין מקום, אין ארץ ישראל, אין רצון להשפיע, מצד הבורא ששם נמצאים נשמות בני האדם. הם באים למצרים ולפני שהם חוזרים ממצרים, הם נכנסים דרך ים סוף למדבר סיני, מקבלים את התורה, לאחר מכן הולכים להילחם עם שבעה עמים שנמצאים בארץ ישראל, ואז הם נכנסים לארץ ישראל, נלחמים ורוכשים את הארץ, מקבלים אותה דרך מלחמות לרשותם.
זאת אומרת, אותו רצון להשפיע שנמצא לפנינו אנחנו צריכים להילחם ולרכוש אותו, להפוך אותו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע ואז הוא יהיה שלנו. רק בצורה כזאת אנחנו מגיעים לרצון להשפיע, לארץ ישראל, ארץ ישר-אל, שהיא כולה מכוונת בנתינה לבורא. זה כול מה שנמצא לפנינו עכשיו לעשות. אנחנו נעשה זאת, אל תדאגו, מובן לנו כבר מה עושים, הדור שלנו מוכן לזה ואנחנו נעבור.
שאלה: אם נחנו חיים בזיכרון העבר ועם תקווה לעתיד, אז אנחנו נמצאים בארץ שהיא בתווך, בין זה לזה?
אנחנו בינתיים נמצאים בארץ מצרים, ברצונות לקבל, והאגו שלנו שנקרא "פרעה", שולט עלינו. אנחנו צריכים להשתדל להגיע למצב שיפתח לנו מקום יציאה מהאגו, זאת אומרת, ממצרים, וכניסה לארץ ישראל. בגבול הזה אנחנו נמצאים. וכך בדיוק אנחנו מגיעים לחג הפסח. פסח מהמילה "פַסַח". פַסַח, עובר ממצרים לארץ ישראל.
תלמיד: אז אני נוטע את הרגלים שלי רק באמונה?
רק בקשר עם החברים אנחנו צריכים לעשות זאת. בזמן שאנחנו נמצאים במצרים אנחנו עדיין נמצאים זרים זה לזה. מעבר לגבול מצרים, כבר בארץ ישראל, אנחנו צריכים להיות חברים זה לזה. אז אנחנו נמצאים עכשיו במעבר, איך לעשות מעצמנו מזרים זה לזה לחברים זה לזה.
שאלה: מה זה אומר שדרך הגלות הם יבואו לגילוי שחוט השערה הוא חטא?
אנחנו צריכים לגלות את האגו שלנו גם אם הוא לא כל כך גדול ולא תמיד נראה לנו שהוא החטא, לא תמיד יכולים לגלות אותו. חטא זה כל רצון שבּי על עצמי. זה נקרא חטא.
שאלה: האם סידור הקשרים בינינו מאורגן על ידי המאמצים שלנו או על ידי הרשימות?
ודאי שכל זה נעשה על ידי הרשימות ואנחנו לא עושים כלום. רק כשהרשימות מתגלות, מעוררות אותנו, מנענעות אותנו ואנחנו כך מתקדמים. וכל קצב ההתקדמות כבר תלוי בנו איך אנחנו מממשים את הרשימות.
תלמיד: האם זה תהליך התפתחותי אבולוציוני?
נכון.
שאלה: במה ואיפה מתבטא תפקידו של משה כשאנחנו נמצאים תחת שליטת פרעה?
כל הפניה של עם ישראל לבורא שמתחברת בין כולם ופונה לבורא נקראת "משה". הכוח המשותף שפונה לבורא ומחבר את כולם - נקרא משה. אמת שאין לנו תכונה, איש, מנהיג יותר גדול ממשה.
שאלה: למה אברהם ביקש בטחונות מהבורא והאם זוהי הסיבה לגלות של עם ישראל אחר כך?
אברהם ביקש בטיחות על הירושה מפני שעדיין לא היה קשור מספיק עם העַם שלו והעַם שלו עדיין לא היה קשור ביניהם ולא הבינו את התהליך שצריך להביא אותם לדביקות בבורא. אברהם זו תכונה שבכל אחד ואחד, והוא לא יודע איך להסביר לכל אחד שכאן חייבת להיות כוח אמונה. אם אתה לא יודע "במה אדע כי אירשנה", אז תדע שאתה תרגיש את הגלות ודרך הגלות אתה תצא מזה.
שאלה: אני רואה את המצב של פרעה ושל מצרים כמצב של מעבר, מצב קדוש של מעבר שהבורא נתן לנו. איך לחזק את הקשר עם החברים גם בזמני ירידה ומהי נקודת המעבר ממצרים בחיבור בינינו?
כשאתם תרגישו שאתם יכולים להתמודד נגד כל הכוחות שמפרידים אתכם, מרחיקים ביניכם, אז נקרא שאתם יצאתם ממצרים.
שאלה: בעל הסולם כותב שחטא זה הרצון לקבל לעצמי ויש לגלות אותו. כשאתה מרגיש שיש לך את הרצון לקבל לעצמך, הרבה פעמים הוא גם נעלם ברגע הבא ויש תחושה שלא השלמתי את העבודה. בנקודה הזאת שאני מגלה את הרצון לקבל לעצמי, האם יש עוד משהו שעלי לעשות?
אם יהיה צורך לעשות משהו אתה תגלה את זה. אל תדאג. אני לא רוצה לדחוף אותך לנקודה הזאת.
שאלה: ענית לחבר שאנחנו צריכים לכבד את סוף המטרה, את המטרה הסופית. אתה יכול להסביר את זה יותר?
המטרה הסופית זה חיבור של כולנו כגוף אחד בלב אחד. אין כאן מה להסביר, אלא לתאר זאת לעצמך ככל הניתן.
שאלה: לפעמים אנחנו מקדשים את הנקודה שבלב, לפעמים מרגישים התעלות, שמחה, חשיבות בדרך, ולאו דווקא תחושות של גלות. האם זו עבודה לא נכונה מצדנו? ואם כן מה זה אומר לקדש את הנקודה שבלב?
לקדש את הנקודה שבלב זאת אומרת שאנחנו צריכים להעמיד אותה, ולהתחבר כולנו סביבה עד שהנקודה הזאת תהיה היחידה הבוערת, והיא שתאיר לפנינו את כל הדרך.
תלמיד: האם התחושות האלה של התרוממות, אלו מצבי ביניים לפני הכניסה למצרים?
כן.
שאלה: לגבי חטא חוט השערה. מה הקונספט של החטא הזה? ואיך נגלה את החטא הזה בעשירייה כדי להאיץ בעבודה שלנו?
בזמן העבודה ביניכן בחיבור אתן תתחילו לגלות מה זה חוט השערה, מה זו הנקודה שבלב, ואיך חוט השערה עובר דרך כל הנקודות שבלב ומקשר אותן יחד.
שאלה: האם חטא חוט השערה, חטא הפירוד, האגו והיצר הרע מתעבה ובמקביל הפתח נפתח לכיוון השני?
אני לא מבין מה אתה אומר.
תלמיד: כי אומרים שפתחו של מחט נשמע כמו תקווה, כמקום הצלה.
אני לא מבין את החכמות שלך. אני יודע רק דבר אחד, זה לא פתח לתקווה, אלא פתח לעבודה. מכניסים בו חוט, ותופרים.
שאלה: קטע 19. כותב הרב"ש.
"במצב דשלא לשמה האדם מרגיש עצמו לבחינת מדרגת ישראל. מה שאין כן אם האדם רוצה להכנס בעבודה דלהשפיע, כלומר, שיהיו לו כלים לקבל אור פנימי, שאז הוא רוצה לצאת מאהבה עצמית, אז באים לתוך גלות מצרים. זאת אומרת, שאז רואים איך שהאדם מרוחק מלהיות דבוק בהקב"ה בהשתוות הצורה. אלא, בין במוחא ובין בליבא, שולטת קליפת מצרים." זאת אומרת, ככל שהוא מתקדם יותר לאמת, הוא רואה עד כמה הוא רחוק יותר מעל מנת להשפיע.
"ובמצב הזה כבר הוא רואה, איך שהוא רחוק מלהיות בחינת ישראל, אלא שהוא נמצא במצב של יעקב, מצב של קטנות, מלשון עקביים וסוף. כלומר, שהוא נמצא בתכלית השפלות, שהוא רואה, שכל יום ויום הוא יותר מרוחק מהקב"ה, ואין לו אחיזה בקדושה. וזה נקרא "גלות מצרים"."
(הרב"ש. מאמר 11 "מהו הב' הבחנות שלפני לשמה" 1988)
שאלה: מה זה אומר שבמצב של לא לשמה האדם מרגיש עצמו לבחינת מדרגת ישראל?
לא לשמה זה נקרא שהוא באמת מגלה איפה הלא לשמה נמצא בו, ובמצב כזה הוא מרגיש שהוא עדיין לא נמצא במדרגת ישראל, ישר-אל, כלומר שכל המחשבות, הכוונות, והמטרות שלו מכוונות לבורא.
תלמיד: אבל כאן כתוב שדווקא במצב דשלא לשמה האדם מרגיש עצמו לבחינת מדרגת ישראל.
אז הוא טועה.
תלמיד: אז איך יוצא מתוך הקטע הזה שאם האדם מרגיש את עצמו ישר-אל זאת עדיין לא עבודה אמיתית?
כי זה רק הכיוון, הוא עוד לא השיג את זה.
תלמיד: ובכל פעם שאני מרגיש את עצמי ככה, אני צריך להיזכר?
לא צריך לנסות לתלוש את עצמך, לקרוע את עצמך מזה, ולא לקבל את הכול בצורה כזאת קטגורית. צריך ללמוד מכל המילים האלה, לקבל אותן כנכונות לא משנה מה הן, נגד או בעד, בכל זאת אתם צריכים לעבור אותן, להעריך אותן, לקבל אותן לתוככם, ולהמשיך.
תלמיד: בכל פעם נדמה לי שבכל מצב שאני נמצא עדיף לקבוע את המצב, להכיר בו כמה שיותר מהר, ולהגיע למצב הבא.
לא הייתי אומר שזה ככה. בהכרח צריך להרגיש את המצב הזה, לעבור דרכו עם כל ההשלכות שלו וכל מה שיש בו. "כשעם ישראל, שהיו בגלות מצרים, שהיו תחת שליטת פרעה מלך מצר-ים, ורצו לצאת מתחת שליטתו, לא היה ביכולתם." הם לא יכלו לצאת מתחת האגו שלהם. הוא בכל זאת היה ביניהם, ולא נתן להם להתחבר ביניהם, ולעמוד כנגד פרעה, ולא הרשה להם להתרחק בשום דרך מהמצב שנקרא "מצרים".
כלומר, שהיו ביניהם כל מיני הפרעות, סתירות, התרחקות וכן הלאה. "אולם עוד לא היה ברור להם כל כך, מהו הפירוש "לעבוד להשפיע ולא לתועלת עצמו"," אבל עוד לא היה להם ברור מה זה אומר לעבוד בהשפעה, להשפעה, ולא לשם עצמו לתועלת ה'. "ראו שלא יכולים. אבל היה להם תמיד תירוצים, על מה שלא יכולים לכוון בעל מנת להשפיע." זאת אומרת, הם עדיין לא היו אגואיסטים בצורה הכרתית, ולכן לא יכלו לראות שהם עובדים למען עצמם. "ולא הרגישו שהם כל כך רחוקים מה'."
(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)
בינתיים הם עדיין לא הרגישו עד כמה הם הפוכים לבורא, על זה יהיה כתוב בקטע מס' 20.
שאלה: בקטע 19 כתוב, שכשהאדם רוצה להיכנס בעבודה להשפיע ולצאת מאהבה עצמית, אז נכנסים לתוך גלות מצרים. מורגש לי כאן שזאת החלטה שבאה מתוך הכרה ואני נכנס ממש לשלב יותר בוגר בעבודה שלנו.
מה זה אומר שאני נכנס או יוצא מרצוני החופשי - אני נמצא בזה או לא? אנחנו מגדירים איפה אנחנו נמצאים, ולא שאנחנו נמצאים מרצוננו במצב אחד או אחר.
שאלה: הבורא בכלל לא לוקח בחשבון את המצב הפרטי שלי. הבורא מכוון אותי ואני מרגישה פחות או יותר בקשר איתו כאילו העבודה מתחילה רק בגלות ורק ביחס לחברים. כי המצב הפרטי שלי יכול להיות גדלות הבורא, אבל רק כשאני מתקרבת לקשר עם החברים שם מתחילה העבודה האמיתית.
נאמר שזה כך.
שאלה: נאמר שכשהאדם במצב להשפיע דלהשפיע, אז הוא רואה את עצמו כבחינת ישראל. בעצם הוא משלה את עצמו שהוא במצב מתוקן, ורק כשהוא נכנס לגלות למצרים, לשלב הבא, אז הוא באמת מודע שהוא לא במצב מתוקן, שהוא לא במצב ישראל. אני מבין את זה נכון?
כן.
תלמיד: ואז כשמגיעה המודעות הזאת לפער, אז ההר כל הזמן גדל תוך כדי שאתה מטפס עליו. איך מתגברים על הייאוש שזה יוצר?
תמשיך ויהיה בסדר.
שאלה: מה זה אומר שהוא לא קשור עם הקדושה, אם הוא רואה את עצמו במצב הקטנות?
אם הוא רואה את עצמו במצב הקטנות, אז זה מצבו. דנים את האדם לפי איך שהוא רואה את עצמו ולא איך שהבורא רואה אותו.
תלמידה: כלומר, במצב הקטנות אני לא קשורה לקדושה?
במצב הקטנות אי אפשר להשפיע, במצב הקטנות אפשר מקסימום לא לקבל, אבל להשפיע אי אפשר.
תלמידה: כלומר, זה המצב של גלות מצרים שאני לא יכולה להשפיע?
כן. עוד נדבר על זה, לא לדאוג.
שאלה: איך אנחנו בונים יחס פנימי בינינו כדי לשכנע אחד את השני, לפי חשיבות ההשפעה?
להשתדל להראות דוגמה לכל החברים שאתה משפיע להם, שאתה רוצה להשפיע להם, לעזור להם, לתמוך בהם.
קריין: קטע 20. כותב הרב"ש.
"כשעם ישראל, שהיו בגלות מצרים, שהיו תחת שליטת פרעה מלך מצר-ים, ורצו לצאת מתחת שליטתו, לא היה ביכולתם. אולם עוד לא היה ברור להם כל כך, מהו הפירוש "לעבוד להשפיע ולא לתועלת עצמו", הגם שרצונם היה לעבוד לתועלת ה', וראו שלא יכולים. אבל היה להם תמיד תירוצים, על מה שלא יכולים לכוון בעל מנת להשפיע. ולא הרגישו שהם כל כך רחוקים מה'."
(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)
בגלל שהיו להם תירוצים, שאפילו שהם רחוקים, אבל זה כביכול לא בגללם.
שאלה: למה הם פתאום קיבלו רצון לצאת משליטת פרעה, מה הביא אותם לזה?
הם לא יכלו יותר לשאת את האגו שבו הם נמצאים, זה היה נראה להם נורא. תראה מה קורה היום בעולם, ההבדל בין העמים הוא במידה שבה כל העם מעריך את האגו ששולט עליו, שורר בו. יש כאלה שיכולים להרוג זה את זה, לכפות, להשפיל נשים בכל דרך, ילדים. ויש כאלה שכבר חושבים שצריך לעשות פחות או יותר חלוקה שוויונית בין כולם, שלא יהיו כאלה שגוועים ברעב ליד אלה שחיים בעושר מופלג. כלומר, הכול תלוי במידת ההתפתחות של האגו באנושות.
תלמיד: יש שכבות באוכלוסייה שהשכבה העליונה שולטת בתחתונה, איך הם ירצו לשנות את זה, כי טוב להם ככה?
ככה אנחנו מתקדמים. עד שנבין שהיציאה מהאגו זוהי ההתחייבות שלנו, המחויבות שלנו, כלפי הטבע, כלפי עצמנו, כלפי הבורא.
שאלה: מה בעצם רוצה המקובל?
המקובל רוצה שאנושות תתקדם להכרת הרע, ובקצב כמה שיותר מהר.
תלמיד: אז למה אנחנו לא לומדים רק על זה ולומדים על קבלת אורות ושינוי כלים?
כי גם משם אנחנו מקבלים כל מיני אורות, אבל ודאי שלא לכולם אתה יכול לתת שיעורים כמו שאנחנו לומדים. אנחנו לומדים ממש על העבודה הפנימית של האדם ולא על הטכניקה של, אור ישר, אור חוזר, מסך, הזדככות, עביות, שאנחנו לא כל כך קושרים את זה איתנו, אלא לומדים על איזה מכניקה רוחנית.
תלמיד: אז איך המקובל מבדיל בין המטרה שלו למילוי שהוא מקבל, מעצם הפעולות שהוא עושה?
המקובל נמצא כבר במצב שבשבילו ללמוד "תלמוד עשר הספירות" או "עץ חיים" של האר"י, זה אותו הדבר כמו ללמוד איזה מאמר, כי הוא מרגיש את הפעולות האלה שהם מתרחשות בפנים, בתוך הכוחות שלו.
תלמיד: אז אוריד את המילה מקובל. איך אנחנו יכולים להבדיל בין המטרה שאנחנו צריכים תמיד ללכת לכיוון שלה, ועליה לעבוד, לבין המילויים שאנחנו מנסים להשיג?
זה בשבילנו אותו הדבר, להשיג מילויים או להתקדם בעבודה, כי גם זה וגם זה אני משתדל לבצע על מנת להשפיע.
תלמיד: בדיוק זו הנקודה. כאן גם כתוב שהרצון שלהם הוא כן לעבוד בלהשפיע ולא לתועלת עצמם, אבל הם לא מצליחים להגיע לאותה נקודה ותמיד יש שם איזו נפילה. כי בסופו של דבר אתה רוצה לקבל איזה אור פנימי, איזה אור חוזר, משהו כזה. כלומר, תמיד הרצון לקבל בסופו של דבר גונב אותך. אז איך אתה שומר תמיד להיות בכוונה נכונה, מכוון למטרה, ולא להיות מכוון למה שאני מקבל מעצם הפעולות שאני עושה?
חסר לך קשר עם החברים ואז תבדיל יותר בין לקבל ולהשפיע.
תלמיד: כשאתה רואה את החברים בעבודה, אתה רואה כל הזמן פעולות השפעה וכשאתה נמצא איתם, אז אתה נדבק בזה. האם ההשפעה הזאת הופכת להיות קבועה, או שתמיד יש מקום קטן שתגיד, תסתכל לאיזה בדיקה?
אני לא יודע מה להגיד. תמשיך.
תלמיד: כשהאדם רואה השפעה, אז כל עניין הקבלה נעלם ממנו?
למה?
תלמיד: כי הוא תמיד באיזה רצון כזה להשפיע.
אם הוא רואה את פעולת ההשפעה במישהו, שום דבר לא נעלם ממנו, הוא יכול ללמוד מזה משהו, הוא יכול להיות הפוך.
שאלה: האם תוכל להסביר מה המשמעות של "מצר ים"?
לא, עוד לא. עוד מעט נגיע לזה ונדבר כבר בתוך הסיפור.
שאלה: בסוף קטע 20 כתוב שלישראל היו תמיד תירוצים שלא היו יכולים לכוון בעל מנת להשפיע, מהם התירוצים האלה שישראל תירצו?
שהם לא יכולים, הם משתדלים להיות בעל מנת להשפיע אבל לא יוצא להם, כי לא יכולים. גם בזה הם כביכול מענישים את הבורא.
שאלה: אנחנו לומדים שעיקר העבודה שלנו היא בירור, איפה אנחנו נמצאים, מה אנחנו עושים. מתי הבירור הזה איפה אני נמצאת במצרים, בישראל, הופך לפעולה, הופך לצעד לכיוון החירות?
כאשר תגיעי לזה. קודם כל את צריכה לעמוד בדיוק על כך איפה אני נמצאת בעל מנת לקבל או בעל מנת להשפיע, באיזה צד אני נמצאת מהגבול, במצרים או בישראל. תבררי את זה קודם כל.
תלמידה: איך מבררים בירור של אמת, כי הרבה פעמים אנחנו מעגלים פינות או שאנחנו מפחדים שאם באמת נברר את האמת אז נתייאש. איך הופכים את הבירור לבירור אמיתי?
זורקים את הכול, נתייאש לא נתייאש, נזרוק לא נזרוק, אנחנו רוצים לדעת את האמת, זה העיקר. ולא אכפת לי מה לעשות, לחיות, למות, להיות בייאוש או בשמחה, אני רוצה את האמת ואז אני מבררת.
תלמידה: אז האדם בתוך עצמו חייב להיות כן עם עצמו ב-100% שהוא יכול?
אחרת הוא לא ישיג אף פעם אפילו אחוז אחד מהאמת, הוא יחיה בשקר כל החיים.
תלמידה: האם העשירייה יכולה לעזור לנו בזה להעמיק את הבירור.
בתנאי שהאדם מתבטל כלפי העשירייה כדי להשיג את הדבר הזה.
תלמידה: וכשהאמת מתבררת, הדרישה מתחזקת, זה מחזק אותנו בהתקדמות?
שאלה: הבורא היה חייב לתת לנו איזו נקודת התחלה שממנה נעלה לדרגת האדם, מהי אותה הנקודה?
זה כמו טיפת זרע שממנה מתפתח בנו אדם, משהו הדומה לבורא.
שאלה: האם במצב הזה שנקרא "גדלות" אנחנו יודעים שאנחנו נמצאים בגלות והאפשרות היחידה שיש לנו במצב הזה היא להתפלל עבור החברים?
כן, נכון.
שאלה: איך אנחנו יכולים להיות בעל מנת להשפיע?
אם אנחנו מקבלים מלמעלה כוחות השפעה אז אנחנו יכולים לחבר את הרצונות לקבל שלנו עם כוח השפעה שקבלנו מלמעלה, ואז להיות בלקבל על מנת להשפיע. זה לא פשוט, הדרך עוד מהגדולה.
קריין: קטע 21.
"אם האדם מונח תחת שליטה זו כמו אומות העולם, נמצא שהוא בגלות, ואז הוא בבחינת עובדי עבודה זרה - ואז יש מקום לתפילה שהקב"ה יעזור לו לצאת מגלות הזו, ואז שייך לומר: ועכשיו, היינו לאחר שהוא בגלות והוא בבחינת עובדי עבודה זרה, שייך לומר: ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו, שפירושו לעבוד עבודת הקב"ה ולא לעבוד לשליטת עבודה זרה.
וזה נקרא יציאת מצרים, שאז כל המעשים הם להקב"ה. ובשביל זה מיחסים את המצוות - "זכר ליציאת מצרים", שרק אז לאחר שיוצאים מגלות מצרים אפשר לקיים את המצוות מטעם ציווי ה' ולא מטעמים אחרים."
(הרב"ש. אגרת ס"ו)
שאלה: האם אפשר לומר שכאשר אני נמצאת בחוסר יכולת להתכלל עם החברות שלי במדרגה יותר עליונה, זה מצב ממנו אני יכולה להעלות תפילה?
אפשר להגיד כך, אבל עדיף פשוט להתקדם עד שתמצאי את עצמך במקום הנכון.
שאלה: מה ההבדל בין גלות להסתרה?
קשה להגיד, הם דומים אחד לשני. "גלות" זה כשאתה מרגיש ממה אתה נמצא בגלות, אתה סובל ורוצה לחזור לאותו מצב, גלות זה מתוך משהו חיובי, והסתרה יכול להיות ממשהו שלילי, לא חשוב מה. אבל להסתרה גם יש מטרה אחרת מאשר לגלות. רק לפי זה אנחנו שוקלים את המצבים שלנו. יש הסתרה, ויש גלות. הסתרה זה כשאתה מרגיש שנסתר ממך משהו שהוא הכרחי עבורך כדי להתקדם למטרת הבריאה, וגלות זה מצב שאתה היית במשהו ועכשיו אתה מגורש ממנו, נמצא בגלות ממנו ואתה צריך לחזור אליו.
שאלה: איך הזיכרון של יציאת מצרים שמדובר עליו הרבה פעמים, עוזר לנו לעורר חיסרון בעבודה שלנו?
צריך לגלות מה זה יציאת מצרים, מה זה זיכרון על מצרים. ואז אנחנו נוכל להבין בדיוק למה אנחנו צריכים לשאוף.
שאלה: אני מבין שמה שאנחנו יכולים לעשות זה להתפלל ולהתייגע. אבל האם יש עוד דברים שאנחנו יכולים לעשות כדי להוכיח לבורא שאנחנו ראויים לצאת ממצרים?
נראה בדרך. לצאת ממצרים אנחנו יכולים רק בתנאי שאנחנו מתחברים עם החברים ומתחברים עם הבורא. "מאהבת הבריות לאהבת ה'". אם אנחנו הולכים בדרך הזו אז אנחנו יוצאים מ"מצרים".
שאלה: האם כשאני רוצה לעבוד למען הבורא אבל לא יכול מכיוון שאני מצדיק את עצמי, זה סוג של הגנה עצמית?
כל זה ברור, יש הרבה מצבים כאלה. אנחנו לא יכולים לברר את כל המצבים האלה, תעשו את זה בעצמכם ותבינו.
שאלה: האם זיכרון יציאת מצרים עוזר בקיום המצוות?
אני לא יודע למה אתה מתכוון ב"קיום המצוות"? קיום כל מיני פעולות שלנו על מנת להשפיע זה נקרא "מצוות", שזה מחבר אותנו יחד, עד שאנחנו מתחברים לדמות אדם הראשון. זה אפשרי לעשות רק מחוץ למצרים, רק מחוץ לשליטת האגו שלנו שנקרא "פרעה מלך מצרים".
שאלה: האם כשאנחנו מגלים את מצב הגלות זה מה שמאפשר לכלי לגלות כמה הבורא רוצה להשפיע לו?
כן.
שאלה: האם התפילה ליציאת מצרים זו התפילה של האדם עצמו או תפילה של החברים עבורו, שהוא יצא?
לא. זו תפילה כללית בדרך כלל. כאשר כל הקבוצה מתפללת לצאת מהמצרים, אז זו התפילה שעליה הבורא עונה.
תלמיד: ככל שאנחנו מתעמקים בתהליך הזה של גלות מצרים, מאוד בולט עד כמה הכרחית היכולת לפתוח את הלב ודווקא להשקיע באהבת חברים. אבל כנגד זה כביכול אתה רק רואה עד כמה זה הפוך. הלב כאילו אטום יותר.
אז תבקש. לא אומרים לך לפתוח את הלב, אתה לא אחראי על הלב שלך, הבורא הוא מחזיק הלבבות. אז תבקש ממנו שיפתח אותם.
שאלה: ואיך נוצר חיבור הלבבות הזה, איך אנחנו יוצרים אותו?
גם את זה הבורא עושה, את הכול עושה בורא. אני רק צריך לבקש כמו ילד קטן שלא יודע כלום, הוא רק 'מנדנד' שאתה תעשה.
שאלה: במה תלויה היכולת לבקש?
היכולת לבקש תלויה בחיסרון לקבל את מה שאתה מבקש, והחיסרון לזה תלוי בסביבה. עד כמה הסביבה מראה לו שהיא גם רוצה להשיג את זה. ואז" קנאה, תאווה וכבוד" לוחצים עליך ואתה מבקש.
שאלה: אז התהליך מוביל את האדם להכרה שאין לו ובעזרת הסביבה אנחנו צריכים להוביל את עצמנו לבקש מהבורא שייתן את זה?
כן.
שאלה: אני מרגיש שבכל שיעור איתך אנחנו מקבלים פה ממש אין סוף, ואני מרגיש שאני מפספס הרבה מאוד ממה שאתה מוסר לנו יום יום. במה תלויה היכולת 'לתפוס' את כל מה שאתה רוצה למסור לנו בשיעורים?
היכולת לתפוס שיעור בצורה כמה שיותר שלמה, תלויה במידה שאתה נמצא בחברים, עד כמה שאתה נמצא בחברים.
שאלה: מה זה נקרא "נמצא בחברים"?
שהוא פשוט מוכן להתבטל בפניהם. שהוא מוכן לספוג ולקבל מכל הכלים שלהם, את כל ההתרשמויות, את כל מה שיש, שמוכן לעזור, לשלם על זה, כמה שאפשר.
תלמיד: ומה לעשות נגד כל הקירות האלה שחוסמים אותך מלהיות בתוך החברים?
הבורא עושה זאת בכוונה כדי שלא תשכח אותו, שיש כאן אדם, קבוצה ובורא. במקום שבו הבורא צריך להיות מעורב, שם הוא מזכיר לך בכך שאתה רואה את הקירות האלה.
תלמיד: אני לא יודע מה לעשות עם האטימות כלפי החברים, אומנם בשכל ברור לי התהליך, אבל אני לא מצליח לפוצץ את זה מעבר לשכל.
יבוא היום והלב ייפתח ואתה תראה עד כמה הכול יהיה מובן. הכול יהיה מובן, אני מבטיח לך. לך זה יקרה.
שאלה: באחד משיעורי הבוקר אמרת שאנחנו נכנסים רק פעם אחת למצרים וגם יוצאים ממצרים פעם אחת, אבל כל ירידה שלנו היא בעצם חזרה לאגו, חזרה למצרים. האם זה אומר שאחרי שיצאנו פעם אחת ממצרים אין יותר עליות וירידות?
כן, אבל אנחנו צריכים להוציא ממצרים הכול, כמו שמשה אמר שאף פרסה הוא לא משאיר במצרים, שהוא מוציא ממצרים הכול. לכן היציאה היא יציאה אחת, פעם אחת ולתמיד, ואין חזרה. אבל לפני היציאה הזאת יש הכנה, שאוספים עוד ועוד את כל הכלים שאנחנו צריכים להוציא ממצרים, אוגרים את המזון, את הקמח, שאחר כך עושים ממנו מצה. את כל זה עושים לקראת יציאת מצרים.
שאלה: כשאנחנו בגלות, אנחנו כל הזמן חוזרים לאמונת אלילים. מה היא אותה עבודת אלילים? איך נוכל לזהות אותה ולהכיר את הסכנה שיש בה?
אנחנו נמצאים במצרים, זאת אומרת תחת שליטת הרצון לקבל האגואיסטי, ואנחנו מוכנים לעשות כול מה שהרצון האגואיסטי דורש מאיתנו. זה נקרא "עבודת אלילים". בתוך הרצונות האלה שאני עכשיו מרגיש בי אין שום דבר ממשי, אמיתי, נצחי ועליון, אלא אני מרגיש שהכוחות האלה מחייבים אותי ואני עושה, זה נקרא "עבודת אלילים". כמו שעושים מאבן או מעץ צורה מסוימת ומתחילים להשתחוות כלפיה.
תלמידה: אם הכוחות האלה הם מה שחוסם אותנו מחיבור והדרך היחידה היא להתעלות מעליהם בתפילה, אז למה כל כך קשה לזהות ולהבין שהדרך היחידה לצאת מזה היא התפילה? איך להאיץ את התהליך הזה?
כי קודם כל אין לך אפשרות למיין את הכוחות האלה, שהם נראים לך כמו איזו דמות ואתה חושב כבר שהיא משהו עליון, חלק מהבורא או הבורא בעצמו, ואז אתה משתחווה כלפיה. זאת אומרת אתה מתחיל לקיים פקודות שונות, תנאים שונים שאנשים אומרים לך, ואתה מקבל אותם וחושב שזה נכון ושזה מגיע לך ממש מהשמיים.
לכן כתוב בתורה שאסור לעשות כל דמות וכל פסל ולהשתחוות רק כלפי הרצון להשפיע, רק כלפי אהבת בני האדם זה אל זה, זו דמות העליון בלבד. אין לזה לא צורה ולא דמות ולא כלום, אלא כוח האהבה, כוח החיבור למעלה מהאגו שלנו, זה הדבר העליון שאליו אנחנו רוצים להיות שייכים.
שאלה: מה יכול לתת לנו את הביטחון שהבורא תמיד איתנו ולא שכל אחד יבחר לעצמו דרך משלו כדי להתמודד עם המצב?
אם כל אחד יתחיל לחפש דרך משלו, אז יהיה לנו כמו שקורה היום בעולם, שכל אחד הולך כשהוא לא יודע לאן ולאילו מטרות. אנחנו צריכים בכל זאת לבדוק עם שׂכל ורגש, ויחד כולנו לדון מה יכול להיות נכון לעולם, לאן אנחנו צריכים להתקרב, ואז נבדוק שֶלְאן שאנחנו הולכים זה המצב הנכון והטוב.
שאלה: אנחנו בעשירייה הצלחנו להתגבר על הפינות החדות בינינו, אבל הקשר האמיתי נוצר כיוון שכל אחת עדיין נשארה בתפיסה שלה, ויש הרגשה שלהתחבר באמת ללא גבולות אפשר רק בהשתוקקות לבורא, רק ביחס לכוח הזה. האם זאת נקודת החיבור?
כן, באותה השתוקקות לבורא שם כולנו צריכים להתחבר.
(סוף השיעור)
-
"עשר ספירות בלימה עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה" (ספר יצירה)↩