בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר *

מצוות הקלדות וטעימות.

*שמעתי קצ"ה, זכו אחישנה*

1. *התפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו בונה את הכלי, חיסרון לאור. כי רק ההתפשטות לא מספיקה, צריך גם הסתלקות, כלומר שרק אחרי שהוא טעם משהו, הוא יכול להשתוקק אחרי שזה נפסק*..
   

2. אנחנו מקבלים מלמעלה כל מיני מצבים, המצבים האלו בונים בנו כל מיני מילויים וחסרונות. על ידי זה אנחנו מתחילים להרגיש מה זה קרוב להשפעה, רחוק מהשפעה, יותר קרוב לחיבור, רחוק מחיבור, כל מיני הבחנות כאלה. לא כלפי מדידות שבעולם הזה אלא מדידות שברוחניות, וכך אנחנו מתחילים לרכוש כלים לרוחניות.
   
   אלו עדיין לא כלים של אמונה אבל בכל זאת יש לנו כבר איזשהו יחס לריחוק ולקירוב. *אנחנו מתחילים למדוד את עצמנו לא לפי כמה שמקבלים וכמה שלא מקבלים או מתרוקנים, כי אין עדיין לנו לכך שום מדידה, אלא המדידה שלנו היא כמה אנחנו בכל זאת יכולים להשתוקק לחיבור בינינו או שמתרחקים מבינינו. יש לנו איזושהי הרגשה, הבחנה או לא? בינתיים בזה אנחנו נמצאים*.

3. *דרך תורה*, היינו שנותנים לאדם פשוט סגולות שיכול לעשות לעצמו כלים מוכנים. זאת אומרת שהאדם בעצמו מכין את הכלים להתקדמות לבורא. התפשטות האור בתוך הרצון והסתלקות מהרצון בונה את הרצון שכבר רוצה את המילוי.. זאת אומרת שחסר לו איזשהו דבר, מרגיש שחסר לו, ואין אור בלי כלי. לפי החיסרון שלו הוא יכול להגיד: את זה אני רוצה, לזה אני משתוקק. וכשיקבל, ירגיש שזה מה שהוא רצה. צריכים לתפוס את האור בכלי שתהיה לו אחיזה, שיהיה קשר בין האור לכלי שקיבל בדיוק את מה שהוא רצה. ואילו *לאדם הפשוט* אי אפשר שיהיו לו חסרונות על דברים גבוהים, על רוחניות, כיוון שאי אפשר להיות חיסרון טרם המילוי, והוא עוד לא הרגיש אף פעם מילוי רוחני, אז איך ישתוקק לזה?

4. *גם הכלי, החיסרון, וגם המילוי, הכל מגיע מלמעלה. האדם רק צריך ביניהם להחליט למה הוא צריך להיות מכוון. צריך לדעת שבכל זאת הוא מגיע למטרה, רק יש לו 2 דרכים, או אחישנה או בעיתו*, זאת אומרת או בדרך התורה, האור, שעובד נכון עם החיסרון שלו, או שלא עובד נכון עם החיסרון שלו. או על ידי השגתו או על ידי הרגשות שליליות, אך בכל זאת נמשך קדימה. או שמושכים אותו מקדימה, או שדוחפים אותו מאחור.
   
   *אנחנו צריכים להיות רגישים לכך, להעלות רגישות בכל רגע ורגע לאיך אנחנו מתקדמים, מה עכשיו מקדם אותי ממצב שהייתי, למצב שאני צריך להיות בעוד רגע? על ידי מה אני מתקדם? אני נמשך או אני רוצה להיות נמשך, או שאני לא רוצה כלום ואז אני הופך להיות לחי או לצומח או לדומם אפילו, ומה שיקרה יקרה. כאן אנחנו צריכים כמה שאפשר לסייע לבורא לעבוד עלינו*.

5. ש: מי הם אלה שזכו ומיהם האנשים הפשוטים?
   ר: *זוכים על ידי סבלנות וכמה שיותר עבודה בקבוצה*. הם נקראים אנשים הפשוטים, שלא לפי שכל שלהם נכנסים לחוכמות ולא מחפשים סגולות מיוחדות, אלא מה שיש לפניהם הם רוצים בו להשתמש כמה שאפשר יותר. *אין לנו מבחר גדול של אמצעים, אלא מה יש לנו? ספרים, מורה שקצת מסביר לנו משהו, וקבוצה*. זה מה שיש לכולם.

6. *דווקא לכבד את ההזדמנויות של היצר הרע שמפריע לנו להתחבר, שמעליו אנחנו נעשה מאמץ ונתחבר. במאמץ הזה כמה שעושים למרות שאני לא רוצה, דוחה, נמאס לי, ואני ממש נגעל מזה, לא יכול, אז במאמצים כאלו, שם אנחנו בכוח, זה נקרא ממש בכוח האמונה למעלה מהדעת, מגיעים למצב ששם אנחנו כן מגלים את הבורא שמתגלה לפי המאמצים שלנו ומביא אותנו להצלחה כזאת. אנחנו מגלים אותו כמציל אותנו מפירוד. זה רק כשלא עוזבים ורק נכנעים כלפי התנאים האלה ומוכנים לעשות בכל זאת הכל, עד הרגע האחרון של החיים*.

7. ש: איך להשתמש בחסרון נכון כדי להרחיב את הכלים משיעור לשיעור, מפגישה לפגישה?
   ר: צריכים קודם כל באמת לחשוב על כך גם כן מהערב, שהולכים לישון לפני השיעור. מי שנמצא בתהליך כזה, אנחנו צריכים לחשוב על החיסרון לשיעור כדי לקבל מהשיעור משהו. כמו שלפני הסעודה, שכבר יודעים מראש שעוד מעט תהיה לנו סעודה מיוחדת, אז אנחנו מתקרבים אליה, מתכוונים אליה, ובהתאם לזה נהנים ממנה. כל אחד מביא לסעודה הזאת חיסרון משלו. כך צריכים להיות, לכן אתם מראש מקבלים חומר לשיעור, וצריכים להשתדל איכשהו להסתכל בו.. תנסו, תדברו אחד עם השני כמה אתם כל אחד מכוון את עצמו לשיעור.

8. מש: ה אנחנו יכולים לקחת מהמאמר הזה?
   ר: *יש 2 דרכים, דרך ייסורים ודרך האור, דרך תורה. צריכים לזכות לעלות בדרך התורה, זכו אחישנה. איך זכו? זכו שנהיה זכים. איך נהיה זכים? כמה שפחות חושבים על עצמם, ויותר על האחרים. כך מעבירים כל ההתקדמות שלנו לכלים משותפים של העשיריה וכך מתקרבים לבורא*.
   
   אם אנחנו לא נתחבר בינינו לעשות צעד אחד קדימה כלפי הבורא, לא נתקדם. אם היינו לפני דור או כמה דורות, היינו מצליחים כבר מאד, אבל אנחנו בדור האחרון, וכאן יש תנאים מיוחדים בכוונה לחיבור. לכן *אין לנו ברירה, רק עשירייה ודרכה קדימה*.
   
   *תנסו להרגיש כמה אנחנו בלבבות נעשים יותר קרובים זה אל זה, ולעזור לחברים שלא יכולים ולא יעזור לדבר איתם אלא להתפלל עבורם, עבור האנשים האלו שעדיין הלב שלהם קשה, ולא מסוגלים וכל הזמן נופלים למחשבה על עצמם בלבד. זו בעיה. אני רואה את זה ומתקשר לכמה אנשים מהעשיריה שיש להם לב יותר רך ומתקדם, ואני מדבר איתם שכדאי לנו לחשוב על האנשים שלא כל כך יכולים לעבוד עם הלב שלהם. אנחנו מתפללים עבורם, שהבורא ירכך את ליבם, ונוכל להתחבר יותר. בזאת תלויה ההצלחה הרוחנית שלנו, של כולנו. זה נקרא איש את רעהו יעזורו. אז אין ברירה, בוא נשתדל כך לעבוד*.

9. *אנחנו צריכים לחבר את הרצונות שלנו ולא יכולים, כי הרצונות הם כמו גרגירים, גרעינים, כמו כדורים קטנים שאתה לא יכול לחבר ביניהם. אבל על ידי הכוונות, כוונות שביניהם, הם מוכנים להיות מחוברים למעלה מהקשיות שבהם, למעלה מהדחייה ביניהם*. אז יש לך בחיבור החדש הבדל בינו לבין החיבור שהיה באדם הראשון. מתגלה לך קשיות, אף אחד לא רוצה לתת לשני, להיכנס לתוך תוכו, אז אנחנו פועלים כל אחד אחד בכך שהוא מבטא את עצמו באור חוזר, בזה שהוא למעלה מהאגו שלו רוצה להשפיע לאחרים.
   
   יש הרבה הרבה כדורים, כל אחד מגלה את עצמו כמה שהוא לא נותן לאף אחד להיכנס לתוכו, אבל אנחנו עושים עבודה אחרת, *מבקשים מהכוח העליון שבו אנחנו נמצאים: תן לנו אפשרות להשפיע לשני, למעלה מהרצון, למעלה מהטבע שלנו. תן לנו אפשרות להתחבר עם הזולת*. החיבור הזה הוא לא בתוכנו, הוא בכוונה שלנו, בין אחד לשני. *אנחנו לא משנים את מעשה בראשית, אנחנו רוצים כל אחד לצאת מהטבע שלו ולהשתוקק להיות מחובר עם הזולת בכוונה. האמת שאף אחד לא נכנס לרצון של השני, רק כוונות אנחנו רוצים שיתחברו*.

10. ש: במה הכדורים מתחברים?
    ר: מבחוץ אנחנו יכולים להתאחד, לא מבפנים.
    ש: למה לכדור אחד שלם?
    ר: זה לא יהיה אף פעם. *אנחנו רוצים אור חוזר מכל אחד מאיתנו, לחבר את הכוונות שלנו, שכל אחד רוצה להשפיע מכל כוחו טוב לזולת. אנחנו דווקא על ידי האגו שיש בכל אחד ואחד מכוונים את האגו שלנו שיהיה לטובת הזולת. אנחנו מתחברים לא בתוכנו ולא עד כדי כך שאנחנו חוזרים להיות כדור אחד, זה לא יהיה, אלא אנחנו מחוץ לנו מתחברים באור חוזר, בהשפעה, בנתינה*. אנחנו בעצמנו נשארים כמו שעכשיו.
    
    ש: מה זה המרחב המשותף הזה?
    ר: *כל ההכוונות, כל הנטיות, כל הרצונות, כל התשוקות. כל מה שיש, אני רוצה למסור לאחרים. כולנו כך, ויוצא שאנחנו בונים מעלינו, מעל האגו שלנו, את המעמד הזה שכולנו שם מתחברים בכוונות, בהבחנות, בנטיות, בתשוקות*.
    
    ש: כל אחד נשאר עם האגו שלו עם הקושיות שלו?
    ר: האגו נשאר, הוא לא נעלם. בראתי יצר רע, זה נשאר, ואנחנו בונים את הצורה הזאת של השפעה, האיחוד, אהבה, הדבקות, מעל האגו שלנו...
    
    ש: איפה הבורא פה?
    ר: הבורא מעורר בי את הרצון הזה להתנתק מהאני ולהתעלות למעלה מהאגו שלי, לשאוף לחיבור עם כולם. אלה בעצם כל הכוחות של הבורא. הוא מעורר אותם בי ואני משתוקק לעבוד. כאילו שהוא עושה את זה בי, ואז אני מגיע למצב שאני מעצמי ומאחרים, כולנו בונים את כוח השפעה הזה, את הבורא.

*מאמר החרות*

11. ש: רק צריך לקיים את מה שהם הכינו לנו?
    ר: כן, אין שום דבר אחר. כל היתר תלוי כבר בבורא. יעזור יותר, יעזור פחות, זה כבר תלוי בתכנית הכללית של הבריאה, של התיקון הבריאה. אנחנו בתיקון הזה צריכים להתקדם. קודם אלו, אחר כך אלו. יש אנשים שפתאום עוזבים, נעלמים, אחר כך חוזרים במשך החיים שלנו או בדורות אחרים. הכל תלוי בתוכנית הבריאה הכללית..

12. ש: אם אני לא סומך על העשירייה..?
    ר: להשתדל ללכת לא בשכל אלא ברגש. להתחבר עם כולם, ואז אתה קופץ מרגש לרגש במקום משכל לשכל. תנסה ותראה.

13. ש:מה תפקידו של השכל הגשמי ומה תפקידו של השכל הרוחני?
    ר: השכל הגשמי מביא אותנו לשכל הרוחני. אנחנו צריכים בכל זאת להשתמש בשכל הגשמי מפני שהוא נותן לנו כניסה להבחנות רוחניות שעל השכל הגשמי. אנחנו צריכים להשיב את עצמנו ולקבל הכל למעלה מהשכל הגשמי בהבחנות רוחניות כבר, זה נקרא אמונה למעלה מהדעת. דעת זה בשכל הגשמי, ואמונה למעלה מהדעת זה כבר שכל רוחני.
    
    כל התרגילים לזה הם רק ע"י הקבוצה. ככל שאתם נכנסים, רוצים להתחבר לחברים, רוצים לשייך את עצמכם לחברים, בהתאם לכך אתם מתחילים להרגיש מה זה נקרא ללכת למעלה מהשכל שלי באמונה למעלה מהדעת.

14. ש: מה זה אומר להצטער על מיעוט ההשגה?
    ר: *אני רוצה להשיג, להבין ולהרגיש כל דבר שאני קורא על העולם הרוחני, ולצערי אני קורא ולא מרגיש כלום. אני מצטער על כך, ובמידת הצער אני באמת מזמין עליי את המאור המחזיר למוטב, הוא בונה לי כלי שפעם הבאה שיבוא המילוי הזה, אני כבר ארגיש יותר*. וכך הרבה פעמים..

*תע"ס חלק ג' פרק ב*'

15. ש: לא מובן שבעולם האצילות אין מסך?
    ר: כאן מדובר על המסכים שכבר מגיעים מהתחתונים ולא מסכים של ההסתרה. מדובר על מסכים שכבר נמצאים בהבחנות הרוחניות. בעולם האצילות עדיין אין מסכים, זאת אומרת ששם אור החכמה פועל. יש הבדלים בין הדרגות, אבל הדרגות האלה הן תוצאות מ-ד׳ בחינות דאור ישר, מהמבנה שצריך להיות. צריך להיות שורש א׳ ב׳ ג׳ ד׳, אבל לא מתוך כך שיש ביניהם הבדלים ברצון לקבל על מנת לקבל, על מנת להשפיע יותר, להשפיע פחות להשפיע וכן הלאה. זה עדיין אין בעולם האצילות. עולם האצילות כולו השפעה.

16. אור מהמסך עולה למעלה, מתפיס כביכול את כל הספירות האלה שלמעלה ממנו, ומתוך זה יורד ועושה אותם גם למטה בחומר יותר תחתון. בצורה כזאת זה נעשה.. ממטה למעלה הוא רואה את הספירות העליונות ועושה מהן הדפסה של הצורה התחתונה.. לוקח מלמעלה את הדוגמה כמו שהוא מחזיר באור חוזר, ועושה כדוגמה זאת למטה, במדרגה יותר תחתונה.

17. המטרה בזמן שאנחנו קוראים את הטקסט, משתדלים להתחבר בינינו ולהזמין את המאור המחזיר למוטב שישפיע עלינו, על המאמצים שלנו להתחבר. קודם עשינו את זה על מאמר מרב"ש או מבעל הסולם, משמעתי, ואח״כ על המאמר החירות, ועכשיו על תע"ס. אנחנו לומדים חלקים עיקריים מכל חכמת הקבלה שכולה מיועדת כדי להזמין מאור המחזיר למוטב שיטפל בנו ויפתח אותנו יותר מהר ממה שכולם. כי כולם לא מושכים את המאור המחזיר למוטב ואנחנו כן. ככל שיש לך עכשיו חסרון לדעת מה שאתה לומד, בהתאם לזה אתה יותר מושך מאור המחזיר למוטב. כמה שיותר תבין מה שאתה לומד, אתה פחות תזמין מאור המחזיר למוטב. לכן לא החכם לומד..

18. העיקר זה מה אתה רוצה בזמן הקריאה. זה מאוד קשה לדור שלנו במיוחד, שכולנו למדנו, כולנו גם עכשיו לומדים ועובדים בכל מיני עסקים ששייכים לחכמה. הבעיה היא שלא החכם לומד, אלא כל הכלים שלנו אנחנו צריכים להכין לגילוי הבורא. זה כלי השפעה, לגמרי לא כלי שכלי. זה שהרגש שלנו ישתוקק להרגיש את הזולת. אתה מבין כמה שזה הפוך ממה שאנחנו? לכן קשה לנו לדבר עם האנושות. מי רוצה את זה? מי צריך את זה? מי מרגיש בזה חסרון? רק ייסורים גדולים, כמו שבעל הסולם כותב שחס ושלום יכולים לבוא לאנושות, רק ייסורים גדולים כאלה יכולים לסובב אותנו להתקשר, להתקשר בינינו כדי לברוח מהייסורים.