שיעור בוקר 25.09.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, עמ' 173 "פתיחה לחכמת הקבלה", אותיות מ"ו –מ"ז

אני רוצה עכשיו לתת זמן לקבוצת איטליה שהיא תספר לנו מה הולך כאן, מה קורה. בבקשה.

(דיווח מקבוצת איטליה)

"פתיחה לחכמת הקבלה", "כתבי בעל הסולם", עמ' 173, "טעמים, נקודת, תגין ואותיות", אות מ"ו.

אות מ"ו

"אחר שנתבאר הביטוש דאו"מ באו"פ הנוהג אחר התפשטות הפרצוף לבחינת גוף, שבסבתו מזדכך המסך דגוף וכל האורות דגוף מסתלקים, והמסך עם הרשימות הנשארים בו עולים לפה דראש, ומתחדשים שם בזווג דהכאה מחדש, ומוציאים קומה חדשה בשיעור העביות שברשימות, נבאר עתה, ד' מיני אורות טנת"א, הנעשים עם הביטוש דאו"מ ועליות המסך לפה דראש."

זאת הקדמה.

אות מ"ז

"כי נתבאר שע"י הביטוש דאו"מ במסך דגוף, הוא מזכך למסך מכל עביות דגוף עד שנזדכך ונשתוה למסך דפה דראש, שהשתוות הצורה עם הפה דראש נמצא מיחדהו כבחי' אחת עמו, ונכלל בזווג דהכאה שבו. אמנם נבחן שאין המסך מזדכך בבת אחת, אלא על פי סדר המדרגה, דהיינו מתחילה מבחי"ד לבחי"ג, ואח"כ מבחי"ג לבחי"ב ואח"כ מבחי"ב לבחי"א, ואחר כך מבחי"א לבחינת שורש, עד שנזדכך מכל בחינת עביותו ונעשה זך כמו המסך דפה דראש."

זאת אומרת על ידי ביטוש פנים ומקיף נעשתה כאן בטבור פעולה של הביטוש והחלטה בראש שהפרצוף מזדכך, עוזב את כל מידת הקבלה, מה שקיבל בעל מנת להשפיע מפה עד הטבור, והמסך עולה בחזרה מטבור לפה. וכל האורות שהיו בתוך הכלי, מפה דטבור, כולם מסתלקים ויוצאים בחזרה, יחידה, חיה, נשמה, רוח, נפש, כך בצורה כזאת הם יוצאים. המסך מגיע מטבור לפה, הוא משאיר הרבה רשימות גם מהכלים וגם מהאורות ומתוך זה בפרצוף גלגלתא נבנית הכנה לפרצוף הבא, לפרצוף ע"ב, והמסך מגיע לפה דראש כבר לא עם דרגת ד' דהתלבשות וד' דעביות אלא ד' דהתלבשות וג' דעביות, וכך יסתיים הפרצוף גלגלתא דא"ק.

תלמיד: בעל הסולם כותב פה "שהשתוות הצורה עם הפה דראש נמצא מיחדהו כבחי' אחת עמו". אתה יכול להסביר מההקדמה שהוא כותב, איך הוא הגיע לעניין הזה של השתוות הצורה? הוא כתב שתי שורות, אני לא מבין אותן.

עיקר מה שמקשר אותנו עם הבורא זה מסך. המסך הוא כוח ההתנגדות של הכלי לטבע שקיבל מהבורא לעומת הטבע שקיבל מהאור העליון, כשיש בתוך הכלי את שתי הצורות המנוגדות האלה, רצון לקבל שקיבל מהבורא, "בראתי יצר רע", כך הבורא אומר, והתנגדות לרצון לקבל שהוא קיבל מהאור העליון, שזה כוח ההשפעה. שני הכוחות האלה, המנוגדים, פועלים בתוך הרצון. הרצון בעצמו זה חומר, זה שום דבר, אלא העיקר זה מה שמתעורר בתוך הרצון, או כוח לקבל או כוח להשפיע.

כוח לקבל שמתעורר בתוך הרצון הוא מורגש ככוח שלו וכוח להשפיע שמתעורר בתוך הרצון, מורגש ככוח שמגיע אליו מבחוץ. כי הכוח לקבל, עם זה התחתון, הנברא, נולד. הוא מרגיש בזה ש"זה אני", למרות שהרצון הזה הוא גם לא שלו, הוא מגיע מלמעלה, הנברא בעצמו זו איזו צורה ניטרלית לגמרי, אין בו לא כלום. אבל הוא מרגיש שהכוח הראשון שבא זה הרצון לקבל, ולכן הוא שולט. וכשבא מהבורא רצון להשפיע אז הוא בא כלבוש החיצון. והנברא צריך עכשיו לסדר את הדברים בין שתי התופעות המנוגדות האלה שנמצאות בו, רצון לקבל ורצון להשפיע, ואז אנחנו מדברים על זה.

רצון לקבל ורצון להשפיע שפועלים בנברא, הם מגיעים למצב שנקרא "פרצוף", זאת אומרת שבהתקשרות ביניהם, התקשרות מסוימת, הם בונים דימוי לבורא. צריכים להיות גם ברצון לקבל, ועליו גם ברצון להשפיע, שהרצון לקבל יהיה כחומר, אבל הרצון להשפיע יהיה צורה על החומר הזה, ואז תהיה לנו צורת האדם. מצד אחד זה מהאדמה, מצד שני הצורה שלו היא הדומה לבורא. כך אנחנו רואים שמתקיימת הבריאה.

זה שהנברא על ידי כוח השפעה וכוח הקבלה שפועלים בו מחליט שהוא רוצה להדמות לבורא ועושה את זה, הוא מגיע לאיזו מידת דימוי לבורא שנקראת "פרצוף גלגלתא". אבל זה לא מספיק, כי מטרת הבורא שהנברא יזדהה עימו ב-100%, זאת אומרת שיקבל על כל החומר שלו, שגם צריך להתגלות, הרצון לקבל, יקבל את כל צורת הבורא שזה הרצון להשפיע שמעליו.

זאת אומרת, אם יש לי קצת חימר או פלסטלינה ואני עושה מזה איזו ארנבת קטנה, זה לא מספיק. אני צריך להוסיף לכל זה עוד חומר, הרבה הרבה חימר נגיד, ולבנות כל מיני צורות, כמו שאנחנו מגלים שבעולם שלנו על פני כדור הארץ התהוו כל הצורות מהאמבות ועד הדרגות היותר גדולות בחומר, עד האדם המורכב יותר מכולם. כך אנחנו צריכים, גם בחומר וגם בצורה מלובשת בחומר, להגיע למצב שאנחנו ממש כבורא, ואז זה ייקרא "האדם".

לכן פרצוף הגלגלתא הזה שקיבל לתוכו על מנת להשפיע, זאת אומרת ביצע את עצמו בלהדמות לבורא, לא בחומר שלו הוא הגיע למצב הרצוי הסופי, ולא בצורה שלו, ולא בפעולה שלו. לכן הוא צריך עכשיו להמשיך, וזה מתקיים על ידי זה שיש פער בין מה שקיבל כאור פנימי ובין מה שנשאר מחוצה כאור מקיף.

זאת אומרת יש הבדל בין מה שהנברא יכול להראות לבורא שהוא רוצה לתת, לאהוב, להשפיע לו, ובין מה שהבורא מראה לנברא עד כמה הוא משפיע, אוהב אותו וכן הלאה. עדיין יש שוני ביניהם. והשוני הזה ביניהם פועל על הנברא, כמו הלחץ של בעל הבית שלוחץ על האורח, "תקבל הלאה", ומזה יש לנו התפתחות.

תלמיד: התהליך הזה קיים או שאנחנו בונים אותו, הקבוצות בונות אותו?

לא. זה תהליך שקרה לפני שהתהווה האדם בעולם שלנו ומרגיש את עצמו שהוא חי וקיים ובא לו משהו לבצע.

תלמיד: זאת אומרת כל "בני ברוך" בכל העולם, כל הקבוצות, אנחנו יכולים להגיע למצב שכתוב פה, אנחנו יכולים לעשות השתוות הצורה עם הבורא. זה מה שאתה אומר?

כן, רק לא מלמעלה כמו גלגלתא, ע"ב, ס"ג, אלא מלמטה, מהדרגה האחרונה של עולם העשיה.

תלמיד: את המשפט האחרון לא הבנתי.

אנחנו לא מקבלים צורות דמוי לבורא מלמעלה למטה, אלא ממטה למעלה.

תלמיד: למה זה הפוך?

מקטן לגדול.

שאלה: אפשר להסביר מה ההבדל בין פעולות שקורות בתהליך מדורג לבין פעולות שקורות בבת אחת?

אני לא יודע על פעולות שמתקיימות בבת אחת. יש תמיד סדר סיבה ומסובב.

תלמיד: מבחינת הכלים אני שואל, מה זו פעולה שקורית בבת אחת? כי אנחנו לומדים שהתיקון זה דבר שקורה בהדרגה.

ומה קורה לא בהדרגה?

תלמיד: בעל הסולם הזכיר פה עניין של בבת אחת, שהמסך לא מזדכך בבת אחת.

אפילו בשבירה אין לך שום דבר שקורה בבת אחת, ששתי פעולות או כמה פעולות מתקיימות לא בזו אחר זו בסיבה ומסובב, אלא בבת אחת, זאת אומרת ללא קשר זו עם זו אם כך. אני לא יודע על מה אתה מדבר.

שאלה: למדנו נדמה לי ב"שופר של משיח" שיש התגלות בבת אחת.

אני לא יודע דבר כזה.

שאלה: למה כל קומה חדשה מחייבת את הקומה הקודמת להזדכך על סדר מדרגה, תחתון, עליון, עלי עליון?

לא הקומה החדשה מחייבת את הקומה הקודמת, אלא הקומה הקודמת מזדככת ובזה היא מגיעה למצב שהיא נפגשת שוב עם האור העליון, עם תכלית הבריאה, ומזה היא הולכת ומולידה קומה חדשה. אתה מבין שאמרת לא נכון?

תלמיד: הבנתי, קיבלתי ממך מה שאמרת.

בסדר.

תלמיד: מתי המסך המתוקן עושה זיווג דהכאה על כלי מלכות?

בפרצוף מספר מאה עשרים וחמש.

תלמיד: מתי אנחנו כאן נעשה נחת רוח לך ולבורא?

שאל את עצמך, בינתיים אני לא יודע.

קריין: אנחנו באמצע אות מ"ז בשורה "והנה אור העליון", טור א'.

אות מ"ז

"כי נתבאר שע"י הביטוש דאו"מ במסך דגוף, הוא מזכך למסך מכל עביות דגוף עד שנזדכך ונשתוה למסך דפה דראש, שהשתוות הצורה עם הפה דראש נמצא מיחדהו כבחי' אחת עמו, ונכלל בזווג דהכאה שבו. אמנם נבחן שאין המסך מזדכך בבת אחת, אלא על פי סדר המדרגה, דהיינו מתחילה מבחי"ד לבחי"ג, ואח"כ מבחי"ג לבחי"ב ואח"כ מבחי"ב לבחי"א, ואחר כך מבחי"א לבחינת שורש, עד שנזדכך מכל בחינת עביותו ונעשה זך כמו המסך דפה דראש.

והנה אור העליון אינו פוסק מלהאיר אף רגע, והוא מזדווג עם המסך בכל מצב ומצב של הזדככותו, כי אחר שנזדכך מבחי"ד, ונסתלקה כל הקומת כתר הזו והמסך בא לעביות דבחי"ג, הרי אור העליון מזדווג עם המסך על פי העביות דבחי"ג הנשארת בו, ומוציא ע"ס בקומת חכמה, ואחר כך כשנזדכך המסך גם מבחי"ג ונסתלקה גם קומת חכמה, ולא נשאר במסך רק בחי' ב', נמצא אור העליון מזדווג עמו על בחי"ב ומוציא ע"ס בקומת בינה. ואחר כך כשמזדכך גם מבחי"ב ונסתלקה הקומה הזו, ולא נשאר בו רק עביות דבחי"א, הנה אור העליון מזדווג עם המסך על עביות דבחי"א הנשארת בו, ומוציא קומת ע"ס בקומת הז"א. וכשנזדכך גם מעביות דבחי"א וקומת הז"א מסתלקת, ולא נשאר בו אלא שורש העביות, מזדווג אור העליון גם על העביות דשורש הנשארת במסך, ומוציא ע"ס בקומת המלכות. וכשנזדכך המסך גם מעביות דשורש וגם קומת המלכות נסתלקה משם, כי לא נשאר במסך עוד שום עביות דגוף, הנה אז נבחן שהמסך ורשימותיו עלו ונתחברו עם המסך דראש ונכלל שם בזווג דהכאה, ויוצאים עליו ע"ס חדשות, הנקראות בן ותולדה לפרצוף הראשון.

והנה נתבאר, שענין הביטוש דאו"מ באו"פ המזכך למסך דגוף של הפרצוף הא' דא"ק, ומעלהו לפה דראש שלו, שעי"ז נולד ויוצא פרצוף שני ע"ב דא"ק, אין זה נעשה בבת אחת, אלא על סדר המדרגה, אשר אור עליון מזדווג עמו בכל מצב ומצב מהד' מדרגות שהולך ובא עליהם במשך זמן הזדככותו, עד שנשתווה לפה דראש. ועד"ז שנתבאר יציאת ד' קומות במשך זמן הזדככות הגוף דפרצוף א' לצורך ע"ב, כן יוצאות ג' קומות במשך זמן הזדככות המסך דגוף דפרצוף ע"ב, בעת אצילותו לפרצוף ס"ג, וכן בכל המדרגות. כי זה הכלל, אין המסך מזדכך בבת אחת אלא בסדר המדרגה, ואור העליון שאינו פוסק להתפשט לתחתון, נמצא מזדווג עמו בכל מדרגה ומדרגה שבדרך זיכוכו."

זאת אומרת ברור, זיווג דהכאה בראש על הרשימו שמתגלה במסך, לפי זה יש קבלת האור בעל מנת להשפיע, המסך יורד מפה עד הטבור, מקבל בעל מנת להשפיע, נעצר בטבור. בגלל שנעצר אז יש ביטוש פנים ומקיף, אור פנימי ואור מקיף מבטשים זה את זה, זאת אומרת שניהם מגיעים למצב שהמסך מחליט שהוא חוזר לפה דראש ואז הוא מתחיל לעלות לפה דראש. ובפה דראש כשמגיע, אז נכנס לזיווג עם האור העליון, זה מוריד אותו לטבור ומטבור ומטה, הלאה מתפשטת הקומה השנייה, גם בראש וגם בגוף זה פרצוף ע"ב.

שאלה: מלכתחילה בפתיחה דיברנו על תהליך הזיכוך, שזה בעצם בן אדם שלומד תורה ומצוות הוא בתהליך זיכוך. זה התהליך שאנחנו עוברים,?

אני לא יודע מה זה תורה ומצוות ובן אדם.

תלמיד: תהליך הזיכוך שאנחנו מדברים גם עכשיו, הזדככות המסך. יוצא מצב שככל שאתה מזדכך יש כביכול יותר עבודה,

מי זה, "אני" מזדכך?

תלמיד: המסך מזדכך?

כן.

תלמיד: פרצוף גלגלתא בסופו של דבר מקבל עוד עבודה, נולד עוד פרצוף והתהליך ממשיך. זה לא שאנחנו מגיעים לאיזו תוצאה?

מגיעים לתוצאה שקיבל על מנת להשפיע בפה דגלגלתא.

תלמיד: אז גלגלתא סיים את התפקיד שלו?

גלגלתא סיים, עדיין מלכות דאין סוף לא סיימה. מה שגלגלתא יכולה לעשות בעל מנת להשפיע היא עשתה. אין לה יותר כוח על מנת להשפיע יותר ממה שהיא עשתה, היא עשתה עד הסוף.

שאלה: אז בכל השלבים של ההזדככות יש ביטוש פנים ומקיף?

כל הזמן.

תלמיד: כל הארבע שלבים?

כן. אלה בטישות, שמתוך זה יש לנו רשימות, ועל הרשימות האלה נבנה הפרצוף הבא.

שאלה: הוא אומר, "ועד"ז שנתבאר יציאת ד' קומות במשך זמן הזדככות הגוף דפרצוף א' לצורך ע"ב, כן יוצאות ג' קומות במשך זמן הזדככות המסך דגוף דפרצוף ע"ב, בעת אצילותו לפרצוף ס"ג".

כן. זה ככה אחד לעומת השני אנחנו אומרים ד' קומות, ג' קומות, ב' קומות.

תלמיד: לכן אני שואל, כי בדרך כלל אומרים שיש תמיד חמישה שלבים בהזדככות.

לא יכול להיות פחות ולא יותר. אלא "אחד לעומת השני" ככה אנחנו מדברים.

תלמיד: לא הבנתי מה זה אומר אחד לעומת השני אומרים שיש ארבע, שלוש, שתיים, אחד.

יש אנשים שיותר גדולים ממך בראש, אז זה נקרא שאין להם ראש או לך או מה? כך מדברים בלמדוד אחד כלפי השני.

תלמיד: מה מנסים להגיד כשאומרים כמו פה שיש ארבע, שלוש, שתיים, אחד ומה כשאומרים שתמיד יש חמישה שלבים בהזדככות?

לא יכול להיות כלי שלא יהיו לו עשר ספירות או חמש בחינות. הגודל של הכלי יכול להיות מאפס עד מאה אחוז, אבל תמיד מה שאתה לא לוקח זה עשרה ולא תשעה ולא אחד עשר. אחרת לא תהיה מלכות, אחרת לא יהיה כתר, אחרת לא יהיה קשר ביניהם.

תלמיד: אז איך להבין את הצורה שהוא כותב פה שיש ארבע ואחרי זה שלוש ואחרי זה שתיים ואחרי זה אחד?

שזה בצורה יחסית הוא ככה מדבר. בצורה יחסית כך הוא אומר, מה אתה רוצה. איזה אנשים ישנם בעולם, אין לי מילים להסביר לו. זה אדם מפותח והכל. אתה בכוונה כך עושה או מה? יש לך שני חברים לידך, תקומו. תגיד, אתה רואה שלנמוך אין לו ראש, לגבוה יש ראש ולנמוך אין ראש, אז מה תגיד?

תלמיד: את זה אני מבין.

אתה מבין. יופי. אז שבו. אז מה הבעיה?

תלמיד: מה זה אומר נגיד שע"ב הזדכך לס"ג יש רק שלושה שלבים.

יש חמישה חלקים בגלגלתא, לעומת זה בע"ב יש רק ארבעה חלקים. שבגלגלתא יש נרנח"י בקומת יחידה ובע"ב יש נרנח"י בקומת חיה. אז גם שם נרנח"י, גם כאן נרנח"י, אבל שם נרנח"י מחמש דרגות וכאן נרנח"י מארבע דרגות לעומת זה.

תלמיד: אני מבין שהפרצוף הוא יותר קטן, אני לא מבין למה הוא מזדכך בשלושה שלבים.

כי ככה אנחנו סופרים את זה אחד לעומת השני, אבל מה אין לו עשר ספירות? רק כדי להשוות זה עם זה אתה חייב כך לעשות.

אתם רואים, מה אנחנו צריכים להגיד?

תלמיד: ברוך ה'.

ברוך ה'? שאפילו ברא כזה דבר וסובל אותו והכל, אבל מה אני אעשה? הוא מאוד משתדל. תטפל בו.

שאלה: אתה יכול להסביר את עניין הביטוש? מה זה המצב הזה שכלי כבר יש לו מסך.

ביטוש אלה שני דברים מנוגדים, שהם נפגשים יחד מה שקורה ביניהם זה נקרא ביטוש.

תלמיד: איך הכלי מרגיש את האור המקיף?

שיש מלא מלא דברים והוא לא יכול לקבל, אבל איזה תענוגים.

תלמיד: כאילו הכלי באף מצב הוא לא מרוצה ממצבו, תמיד יש לו כאילו איזה סבל, כאילו אוכל את הלב שהוא לא משפיע מספיק.

או מצד זה או מצד זה, תמיד לא שבע ולא מרוצה. אלא רק ממה דבר אחד מרוצה? כמה שהבורא נותן לי כוחות ותענוגים ועביות והכל אני מממש את זה במאה אחוז. זה אני וזה מה שאני עשיתי, אני מיציתי את עצמי במאה אחוז ועל זה אני מודה לו.

תלמיד: למה כתוצאה מהביטוש הכלי מחליט להזדכך עוד מדרגה ולא לקבל עוד קצת או לעבוד בקומה אחרת? למה הביטוש מחייב הזדככות?

כי הוא מזדכך מהמצב הקודם מפני שאין לו מסך, מפני שאין לו כוחות יותר בלקבל על מנת להשפיע. הוא הגיע לטבור בגלל שהחליט, בדק את עצמו והחליט שלא יכול יותר.

תלמיד: למה הכלי סומך על הראש שלו ולא על הבורא, האור המקיף, שאומר לו תקבל עוד קצת?

הוא כל הזמן נמצא בהתנגדות עם הבורא, בהתנגשות. ועוד איך. הבורא כמו בעל הבית "תקבל תקבל, אני אוהב אותך, תקבל". "לא". תעמוד נגד הפיתויים האלה אז נראה אותך, בינתיים אתה אומר מתי אני אוכל לגנוב קצת ואז יהיה לך אחרת.

תלמיד: כל פעם הכלי מגלה שכאילו הוא עשה טעות, שהוא לא חישב נכון איפה הוא יכול לעמוד. כל פעם יש לו גילויים שהוא חשב שהוא יוכל לקבל במידה מסוימת והוא מגלה שהוא לא מסוגל והוא כאילו חוזר בו. יש בדרך שלנו, גם בצורת העבודה שלנו, בצורת החיים שלנו, גם את המצבים האלה שאנחנו צריכים להסתכל אחורה ולהגיד עשינו טעות, לא עשינו בסדר? צריך לעשות חשבון נפש, לעבוד אחרת?

חס ושלום. מה שקרה עד כה זה הכול בורא עשה, אין עוד מלבדו. מה אני עכשיו אצטער על מה שעשיתי שהרבצתי לך אתמול וצעקתי עלייך אתמול אני צריך עכשיו להצטער? אני לא מצטער. למה? כי זה היה, והיה זה הכול בורא. הווה, רק בהווה יש לי עכשיו בחירה חופשית בנקודה הנוכחית עוד יותר להדביק את עצמי לבורא. רק בנקודה הנוכחית. בלבד. זה הכול.

אז אנחנו יוצאים החוצה לעולם הרחב לאסוף, ללקט את כל האיברים המדולדלים מנשמתנו וכך אנחנו נעסוק בזה כל היום.

הכול לפנינו.

(סוף השיעור)