שיעור ערב 03.06.21 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

העבודה בעליות וירידות - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא - העבודה בעליות וירידות. קטע מספר 7.

אנחנו ממשיכים משיעור הבוקר. נשתדל עוד יותר להיכנס לתוך העליות והירידות האלה, כי דווקא מהעליות והירידות אנחנו מקבלים חסרונות חדשים ותיקונים עליהם וכך אנחנו מתקדמים, עד שמתחילים לראות את המצב האמיתי, איפה אנחנו נמצאים, באיזה עולם, באיזה יחסים בינינו ועם הבורא, מה העניין של העולמות, תחילת הבריאה ותיקון של הבריאה וסוף הבריאה. הכול אפשר להשיג רק על ידי עבודה בעליות וירידות.

כי בירידות אנחנו מקבלים תוספת רצונות שבורים, שהבורא הכין לנו משבירת הנשמה שלנו הכללית, שסך הכול היא אחת לכולם, וכשאנחנו מגלים את הרשימות האלה השבורות, אנחנו מרגישים את זה כירידה, ומי שמשתוקק למטרה, אז הוא דווקא שמח מזה שההתקדמות שלו היא בירידות, כי דווקא מהירידות הוא מקבל הבחנות אמיתיות, נכונות, שאחר כך הוא מתקן אותן ומגיע לגילוי הבריאה וגילוי הבורא.

קריין: קטע מספר 7.

"לפי מידת גודלה של בחינת פנים של המדרגה, כן מידת גודלה של בחינת האחוריים שלה. והשראת האחוריים, היא קריאה והזמנה להשראת הפנים. ולכן היו יודעים ממידת ההיעלם של האחוריים שהשיגו, את מידת הגילוי העתידים להשיג. שנאמר, וכמו ששמע רבי שמעון, שהיה קורא אותו שמעון, ולא רבי שמעון. כלומר, שהשראת האחוריים, שהיא קריאה, הייתה חזקה כל כך, עד שנאבדו לו כל המדרגות ונעשה לאדם פשוט, לשמעון מן השוק. והכיר בזה, שהוא קריאה והזמנה להשגת פנים מאוד נעלה."

("זוהר לעם". "בראשית - א'". מאמר "נעשה אדם", סעיף 159)

זאת אומרת, קודם כל אנחנו צריכים מתוך זה לראות עד כמה שאנחנו צריכים לכבד מצבים של ירידה, נפילה, חושך, אכזבה, חוסר כוח, חוסר אונים. עד כמה שכל המצבים האלו הם דווקא צריכים להצביע, על כמה אנחנו יכולים להשיג אם נעבוד נכון על כל ירידה וירידה. כי אם לא היו ירידות לא היו לנו גם עליות. אנחנו מתקדמים דווקא בזכות זה שנכנסים לירידה, למצבים שלא מאיר, לא מובן, לא מצליחים, רחוקים מחיבור בינינו, רחוקים מחיבור מהבורא, חוסר כוחות, אי אכפתיות.

ואז אנחנו מתוך זה צריכים להבין, עד כמה שהירידות האלו גם הן רצויות כמו הפנים. ולא יכול להיות שיש הבדל ביניהן, בין ירידות ועליות, בין מצב חושך למצב אור, אלא שאת שניהם אנחנו צריכים כדי להתקדם נכון ולגלות את המטרה, ובמטרה הזאת אנחנו כבר מחברים נכון גם את החושך בירידה וגם את האור בעלייה, ושניהם משלימים זה את זה וכך אנחנו מתקדמים.

שאלה: האם את כל הרשימות שאנחנו מרגישים, מרגישים אותן כירידות, וההיפך, אם אני מרגיש ירידה, זה אומר שזה רשימו?

אנחנו מתחילים לגלות רשימות, שהן כולן נרשמו כך במציאות, מהשבירה של נשמה כללית אחת, ולכן כל דרגה ודרגה כל מצב ומצב רוחני מתחיל מזה שמגלים לנו שבירה במשהו, במידה ובאופן עד כמה שהאדם מסוגל לסבול ולהפוך את הירידה הזאת לעלייה.

שאלה: מה קובע את היכולת של רבי שמעון, להכיר בזה שעכשיו הוא מוצא את עצמו כ"שמעון מן השוק" שזה "קריאה והזמנה להשגת פנים מאוד נעלה"?

יש לו תמיכה בחברה וכל מה שלמד קודם. אומנם הדברים האלה הם כאילו נעלמים בזמן הגילוי של המצב החדש, כי המצב החדש מתגלה כמצב שלילי, שבירה, ויותר מקודם כשהיו לו גם עליות וגם ירידות. כי אנחנו מטפסים במדרגות למעלה, ולכן כל מצב חדש הוא גם שלילי וגם חיובי, והוא בעצם יותר ממה שהמצבים הקודמים. לכן אין דבר כזה שאדם מקבל את המצב הבא, שזה בא לו בצורה נעימה, לא, זה בא תמיד בצורה שמתגלה חושך.

אבל אם אדם מוכן ויש לו תמיכה, הוא משתמש בחברה שהוא נמצא בה כמצבר, כמחסן שהוא מאחסן שם, ממלא שם את כל הקשר שלו עם הרוחניות, עם הבורא דרך החברים. אז אפילו כשמתגלים כל מיני מצבים לא טובים, הוא מבין שזה בא כדי שהוא יממש את המצב הלא טוב, על ידי זה שסידר לעצמו קשר עם החברים, עם הבורא. והרשימו שעכשיו מתגלה, כאילו הוא נמצא איתם במצב השבור, יש לו [אליו] כוחות, [כי] הוא הכין את עצמו לזה שיכול לפנות לבורא ולחברים וללמוד ולהשיג את המדרגה של פנים, של המדרגה החדשה.

כשמתגלה שבירה, זה נקרא מתגלים ה"אחוריים" של מדרגה חדשה, והוא אחר כך הופך את זה ל"פנים".

תלמיד: והשימוש של האדם בחברה כמצבר הוא אוטומטי, הוא צריך לעשות משהו, או שזה נכנס לפעולה אוטומטית?

לא, הוא צריך לחדש את הקשר איתם כל הזמן, כי עכשיו קיבל מצב חדש ולכן חייב לחדש את הקשר איתם ולהשתמש בקשר.

תלמיד: אבל הוא בירידה, מה נדרש ממנו עוד לעשות משהו, למה זה לא פועל עליו?

ירידה זה לאו דווקא שהוא נמצא בחוסר הכרה. חוסר הכרה יכול להיות כשהוא נמצא במכה שעל ידה זה מתחיל להתגלות. אבל אחר כך בכל זאת משפיע אור מקיף, הרשימות ממצבים הקודמים, והאדם מתחיל להיזכר מה לעשות במצב כזה, ואז הוא פונה לסביבה ומתקשר אליהם. וודאי ש"אין חבוש מציל את עצמו מבית האסירים", אבל כשפונה אליהם אז מוצא כוחות ואמצעים איך לעשות.

תלמיד: כשהוא נמצא בירידה, אז הצעד הראשון הוא מצד החברה כלפיו, או מצד האדם כלפי החברה?

מצד האדם. אל תחכה שהחברה תגיב על זה. החברה נמצאת, אבל בכל זאת כאן זאת העבודה שלך. אבל אם אתה קיבלת ירידה, בטוח שיש לך גם יכולת נכונה להשתמש בכל הכלים כדי לעלות ולהיעזר בסביבה, יש כלים.

שאלה: גם בעל הסולם כותב על כך, שיש יותר ירידות מעליות ולמה זה לא שווה?

זה שאדם מרגיש שיש לו ירידות יותר מעליות, זה כך הוא מרגיש, אבל באמת זה לא כך. אנחנו מקבלים התרשמות שלילית, חולשה וחוסר אונים מהמצבים שלנו שמתגלים כחלקי השבירה, כתוצאה מהשבירה, זה לא שהם יותר גדולים מהמצבים של התיקונים, המצבים של העלייה, אלא כך אנחנו מרגישים את זה, כי זה מנתק אותנו מהמקור, מהאור, מהבורא ולכן זה מאוד רגיש.

תן לאדם דברים נעימים ותן לו גם דברים בלתי נעימים, ותבדוק אחר כך מה אדם זוכר יותר. בטוח שדברים בלתי נעימים הוא יזכור יותר, כי אנחנו רוצים ליהנות, הרצון שלנו הוא רצון ליהנות. ולכן אנחנו צריכים לדאוג מאוד מאוד לזה שתהיה לנו תמיכה מהסביבה ואז לא יהיה לנו קשה כל פעם להתעלות מעל הרשימות השבורות.

תלמיד: אמרת שמדרגת האחוריים תואמת למדרגת הפנים, אתה מרגיש איזו ירידה, את הדחייה שלו. אבל מה זה הארת פנים במקרה שלנו, איך זה מתגלה?

זה נקרא שאני עובד נכון בזמן הירידה. זאת אומרת בהתחלה אני מקבל מכה ואני אפילו מאבד את ההכרה, מה שנקרא ברוחניות. זאת אומרת אני לא יודע איפה אני נמצא, מה קורה, כאילו אני נמצא בעולם הזה ולא שייך לרוחניות וכן הלאה. אחר כך אני מתאושש על ידי כל מיני אמצעים, פעולות, תרגילים שהבורא עושה איתי ואז אני חוזר לקשר עם החברים, לקבוצה, ללימוד, ואז לאט לאט אני מגייס כוחות להרגיש את המצב שלי, להבין אותו, להצדיק במקצת את הבורא. וכך אנחנו יוצאים מהמצב של מכה, מחושך, ומתחילים להשתמש בכל מיני כוחות שלנו, באמצעים שלנו כדי להגיע לאור, זאת אומרת לפנים של המדרגה.

זאת אומרת, להצדיק את הבורא בשביל מה ולמה עשה לנו ככה, למה הדרך שלנו כולה נכללת מנפילה ועלייה מעליה, וכל פעם מתחילים מחושך ואחר כך מגיעים לאור. זו דרכנו. ותלוי באדם איך הוא סופר את הירידות והעליות. יכול להיות שנראה לו שבדרך כלל הוא נמצא בירידות ויכול להיות ההיפך, הכול תלוי איך הוא מחשיב אותם. אם אנחנו נמצאים בלאתר את הירידות כדבר לא רצוי, אז ודאי שנראה לנו שיש הרבה ירידות. אבל אם אנחנו הולכים להתייחס לירידות כאמצעי לעליה ואמצעי להתקדמות ובלי זה בלתי אפשרי להתקדם, אז כבר אני רואה שלפחות יש לי ירידות ועליות בצורה שווה.

שאלה: איך אני מבקש תיקון של רצונות מהבורא דרך חברים בעשירייה?

במידה שאני רוצה לעזור לחברים ולהיות איתם במנגנון אחד, בעיגול אחד, אז אני יכול לבקש מהבורא שיתקן אותי שאני אהיה מוכן להתקשר אליהם ולעזור להם בכל דבר להשגת מטרת הבריאה המשותפת. ולכן אין לי בזה בושה ואני לא מסתיר את זה, אלא ההיפך אני כן רוצה להיות מתוקן כדי להיות בין החברים ככלי עזר לכולם.

שאלה: מה זה שלפעמים יש מצב שמתחילה ירידה, בן אדם ממשיך בלימוד, ממשיך הכול ואז הירידה נגמרת מעצמה?

כן, זה נקרא שהוא מוריד את עצמו מלברר אותה בצורה אמיתית, עוצמתית, ואז זה עובר עליו ודאי בצורה מאוד רגילה ולא משאירה כל כך רושם, הירידה הזאת. אנחנו צריכים להשתדל לממש את כל הירידות, איפה הן נמצאות? בקשר בינינו. וכל העליות, איפה הן נמצאות? גם בקשר בינינו.

תלמיד: האם יש מצב ביניים או שתמיד אדם שלומד קבלה נמצא או בירידה או בעליה?

רצוי.

תלמיד: מה זה עלייה בעצם, כמה זמן היא צריכה להימשך, מה זה הזמן הזה?

רצוי שגם העליות וגם הירידות יהיו כמה שיותר קצרות. שאנחנו מהר נברר כל מה שצריך ונלך קדימה.

שאלה: מהקטע נשמע שרבי שמעון התפעל שמירידה כל כך גדולה יש לו אופציה לעליה כל כך גדולה, שהוא לא רוצה להישאר בירידה אלא תמיד שואף לעליה.

כן, נכון. כל מקובל ומקובל משתוקק לגלות מצבים חדשים ולממש אותם וכך להתקדם עד גמר התיקון.

תלמיד: מה זה אומר להיות מוכן לנצחיות במה שקורה?

אין ברוחניות מצב קבוע, אין. נצחיות ברוחניות, זה שיש שינויים בלתי פוסקים, בקצב שאי אפשר לספור וזה נקרא מצב קבוע.

שאלה: אולי אתה יכול לתת לנו איזה כלי לאבחן בצורה ברורה בין ירידה רוחנית לבין סתם ירידה, תחושה לא טובה, כל מיני דברים שעוברים עלינו?

ירידה רוחנית נקרא ירידת הערכה בעיני האדם כלפי הקבוצה, כלפי הלימוד, כלפי המורה, כלפי מטרת הבריאה, כלפי הבורא. כל הערכים הרוחניים שקשורים לתיקון הנשמה שלו מתחילים להראות לו פחות חשובים, זה נקרא ירידה. ויכול להיות במקצת שנחלש בזה, ועד כדי כך שלא יכול בכלל לחשוב על החברים, על המורה, על הקבוצה, על הבורא.

שאלה: אמרת קודם שהאדם צריך להגיע למצב שהוא מתייחס לירידות כחלק מהעבודה, ואני לא מבין איך אדם מקבל את הכוח לעשות דבר כזה, איך זה קורה?

אני לא יכול להגיד לך. צריך להיות כוח בלב וכוח במוח שאתה מתחיל להבין שהמצב שאתה נמצא עד כמה הוא נראה לך מצב לא תקין, לא טוב, יחד עם זה אתה מרגיש שמהמצב הזה אתה דווקא יכול לרכוש הבחנות חדשות ולהתקרב לאמת.

קריין: קטע מספר 8.

"פעם אחת בא מפורסם אחד והתנצל את עצמו לפני הר' מלובלין אשר כל הסייגים והגדרים שינהג בהם את עצמו לא יועילו לו שינצל מהיצה"ר וכמעט שאין עובר עליו יום בלי חטא ח"ו! ויען לו הרבי מלובלין: מדבריך נשמע שעדיין לא התחלת בעבדות ה' למאומה כי יש לי בקבלה אשר כל בר ישראל שאינו מרגיש בעצמו ת' [400] חטאים מן הבוקר עד תפלת שחרית, זה סימן שלא התחיל לעבוד את ה' בקדושה ובטהרה."

(ספר שיחות חיים לאדמו"ר ממוגלינצא)

רואים אנחנו כאן עד כמה חשוב לנו להיות כל הזמן בעליות וירידות, כמה שיותר מהר לבדוק ולממש את הירידות שהבורא מעורר בנו ולהפוך אותן לעליות. וזה על ידי התחברות יתר כל פעם עם החברים והתקשרות יתר לבורא על פני כל אותם המצבים, הלא נעימים יכול להיות, שהוא מעורר בנו. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה".

שאלה: מה זה 400 חטאים בבוקר, ומה מסמל המספר 400?

מידה שלמה נקראת 400. 4 דרגות א', ב', ג', ד' של הרצון לקבל, שכל אחד כמאה לפי העוצמה, לכן זה נקרא 400.

תלמיד: אז למה "חטא"?

חטא נקרא שאדם מתנתק מהאמונה שלו, ואומנם שקובע "חטא עץ הדעת", שהבורא ברא כך את המצב שהתחלנו מחטא, אבל בכל זאת זה נופל עלינו. לכן הרגשה שאני נמצא לא בחיבור עם החברים, לא בחיבור עם הבורא, זה נקרא חטא.

שאלה: 400 שינויים, מדובר על תקופת ההכנה או שכבר האדם נמצא ב"לשמה"?

אנחנו לא צריכים לספור את 400 השינויים, זה סימן של מדרגה שלמה שמתגלה עכשיו כשבורה.

שאלה: אם יש ירידה של חשיבות החברים, אבל יש עדיין חשיבות של הכלי העולמי, של הרב, האם זה נכון להשתמש בזה כדי להתקשר יותר לחברים?

כן, ודאי. אני צריך להשתמש בכל דבר שיש לי על ידו איזו אחיזה ברוחניות, כדי להעלות את עצמי בכל המובנים לאותה מדרגה שאני קשור ונכלל ודבוק לרוחניות. כן. כמו בסיפור על איזה רבי שהזמין את הכליזמרים שינגנו לו, ולמרות שהם מנגנים ובעצמם שתיינים ופשוטים, זה מעורר אותו והוא על ידי זה יכול להתחיל בעבודה הרוחנית.

לכן צריכים להשתמש בכל ההזדמנויות שנמצאות לפני האדם, ולהרגיש שכל הזדמנות והזדמנות מגיעה מלמעלה.

תלמיד: אם אפשר להשתמש בכל האמצעים, אז מה מיוחד דווקא בעבודה בעשירייה?

העבודה בעשירייה היא העבודה הכי קרובה לתיקון, והבורא נמצא במרכז העשירייה ולא עוזב אותה, ואז אתה תמיד נמצא בצורה הכי קרובה לתיקון והכי קרובה לבורא, ותשתמש בזה.

שאלה: אם אני מבין נכון, כל השיעורים האחרונים על הירידות, אנחנו מדברים על קו כללי של יחס חיובי לירידה, עד כדי כך שזה מצב רצוי ושווה לעליה?

ודאי. איפה ראית בכלל בעיניים הנכונות משהו שלילי בכל הבריאה, מתחילתה עד סופה?

תלמיד: נכון. אבל אני אגיד למה זאת עצה שקשה לקיים אותה, לפחות כמה שנראה לי. בשכל אני מבין לגמרי את הקו הזה, ואני יכול גם להגיד שזה נכון וכן הלאה, אבל בלב בפנים אני לא מרגיש כך בצורה שלמה, כי כדי שיהיה לי כזה יחס חיובי, צריך שתהיה לי איזו נקודת ביטחון, אחיזה, אולי ניתוק מאותו המצב של הירידה.

אבל אז זה לא נקרא ירידה. אתה רוצה ליפול אבל קצת, שכביכול רק הרגל תתכופף, לא. ירידה זה נקרא נפילה, זה נקרא שאתה מאבד הכרה.

תלמיד: זה בדיוק מה שאני אומר. זאת אומרת אנחנו כבר יודעים מהניסיון שזה לא כך, אין לי נקודת ביטחון כזאת, שזו ירידה שאני בהחלט אהיה בה ביחס חיובי. אני יודע שזה לא יהיה כך.

למה?

תלמיד: כי יש את הניתוק הזה שבדיוק אמרת.

אבל אתה מכניס את תעודת הפוליסה שלך, הביטוח, לתוך החברים, ומה שיקרה לך, אפילו כשאתה מאבד הכרה, החברים מטפלים בך. אין ברירה אנחנו צריכים להגיע לזה.

תלמיד: אז אני צריך שיהיה לי ביטחון מלא בחברים כדי שיהיה לי יחס חיובי לירידות?

נכון, דבר איתם, איך אנחנו משיגים את הביטחון? כן, זאת האחריות ההדדית, זה בדיוק מה שאנחנו צריכים.

שאלה: מה היחס הנכון לנפילות, איך אני יכול להשפיע על זה ואיך לעזור לחברים?

היחס הנכון לנפילות הוא שאני מכבד אותן לא פחות מהעליות. וממש מתייחס אליהן כמו לעליות, כי בלי הירידות לא הייתי מגלה, לא הייתי סופג את חלקי הכלי השבור, ואז לא הייתי יכול לעלות ולתקן את הכלי, להגיע לחיבור עם כולם, ובתוכם בחיבור עם הבורא.

תלמיד: איך אני יכול לעזור לחברים במצב כזה?

על ידי דוגמה ועל ידי דיבור, על ידי כל מה שרב"ש כותב. את כל העבודה הרוחנית יש לנו מהרב"ש.

שאלה: נפילה היא בעצם עלייה? האם תוכל לפרט מה הסיבה לנפילה?

הסיבה לירידה היא גילוי הרשימות מהשבירה, כי היה לנו מצב באין סוף, אחר כך הייתה שבירה, התגלו כל המצבים ההפוכים מאין סוף, ואז מתגלים לנו כל המצבים האלה של השבירה, מהמצב הקל עד למצב הכבד, כלפי כל אחד ואחד ולכולנו יחד. עכשיו אנחנו נמצאים בעידן החדש, שהרשימות שמתגלות הן כבר רשימות שמתגלות מהמערכת השבורה, ולכן התיקון של הרשימות האלה, זה דווקא על ידי חיבורנו למערכת אדם, הדומה לבורא.

שאלה: לפעמים אנחנו מגלים את השבירה בקשר בינינו, אז מובן מקום התיקון, אבל כשהאדם מקבל מכות שלא קשורות לקשר עם החברים, אז איך לייחס את זה לבעיה בקשר בין החברים?

כל החיים שלנו, גם הרוחניים וגם הגשמיים, עד הפרט האחרון ביותר, הם נקבעים על ידי הרשימות השבורות שמתגלות. ולכן אנחנו צריכים כמה שאפשר יותר לזרז את ההתפתחות הרוחנית שלנו. כי בזה אנחנו מצילים את עצמנו מהמצב השבור, ואת כל האנושות שלא יודעת על זה אפילו, גם אותם מוציאים מהמצב השבור.

קריין: קטע מספר 9.

"אמר ר' צבי סופר לבעל שם טוב למה אתם מַחֲשִׁים [שותקים]? העת לַחְשׁוֹת [לשתוק]?" "ועתה עשו איזה דבר [...] ויען לו בעל שם טוב כי אין אני יודע כעת מאומה, ניטל ממני כל הכוח שלי, אולי אתה זוכר איזה דבר שלימדתי אותך? הָזְכֵּר אותי, ואמר ר' צבי גם אנכי אינני יודע מאומה זולת הא"ב הפשוט אשר אנכי זוכר. אז צעק הבעש"ט ומה אתה מַחֲשֶׁה [שותק], קרא לפני את הא"ב! והתחיל ר' צבי סופר לקרוא לפניו א', ב', ג', ד', והבעש"ט עונה אחריו בקול בהתלהבות עצומה כדרכו בקודש תמיד, עד שהחזיר אליו כל כוחו כמאז."

(מובא בספר "עדת צדיקים", עמ' 11)

זאת אומרת, צריכים להתחיל מכל דבר שיש לך קשר עם הקדושה, עם הבורא, עם הקבוצה, עם משהו. לכן כשנמצאים בהפצה, כשנמצאים בחיבורים שלנו פעמיים או שלוש ביום, בשיעורי בוקר יום יום וכן הלאה, זה מחזיר אותנו על בטוח למסלול, ולכן הדברים האלה הם מאוד חשובים, הכי חשובים. לפי זה אפשר להגיד אם האדם נמצא בדרך ויגיע למטרה, או לא. את זה בעצם שואלים את האדם, כתוב, ששואלים את האדם אחרי שהוא נפטר, "עסקת בתורה"? זאת אומרת בתיקונים, הקדשת זמנים לתורה, ללימוד, למשוך מאור המחזיר למוטב או לא? זה העיקר. אם אנחנו עושים את הדברים האלה, את מה שמוטל עלינו לעשות, אז עשינו את מה שאפשר, כל היתר זה בידי שמים.

שאלה: המצב של השבירה הוא הפוך מהשלמות, עד כמה עלינו להעריך את המצב של השבירה?

אנחנו צריכים להעריך את המצב השבור כמו שמעריכים את המצב השלם, ואפילו יותר. כי אם לא נדע מה זה מצב שבור, לא נרגיש אותו לכל עומקו, לא נכבד את המצב השבור שהבורא הכין לנו, אז גם לא נוכל ללמוד ממנו את המצב השלם.

קריין: קטע מספר 10

"צריך להיות עקשן גדול בעבודת ה', אף אם יעבור עליו מה. וזכור דבר זה היטב, כי תצטרך לזה מאד, כשתתחיל קצת בעבודת ה'. כי צריך עקשנות גדול מאד, להיות חזק ואמיץ, לאחוז עצמו, לעמוד על עומדו, אף אם מפילים אותו בכל פעם, ואל יניח עצמו ליפול לגמרי ח"ו. כי כל אלו הנפילות והירידות והבלבולים, וכיוצא בזה, צריכים בהכרח, לעבור בהם, קודם שנכנסין בשערי הקדושה, וגם הצדיקים האמיתיים עברו בכל זה. ודע, שהאדם צריך לעבור על גשר צר מאד מאד, והכלל והעיקר, שלא לפחד כלל."

(ליקוטי מוהר"ן. מהדורא בתרא, סימן מח)

שאלה: מה זה אומר לא להרשות לעצמי ליפול לגמרי, לא ליפול בכלל?

לא להרשות לעצמו להתנתק מהחברה, כי דווקא כמו שאנחנו לומדים ממאמר "הערבות" ו"מתן תורה" בזה תלוי כל העתיד הטוב שלנו. כי אם אני מנתק את עצמי מהחברים, אני לא מקנא, אני לא לומד מהם, אני לא נכלל בתיקונים של כולנו בעשירייה, ואז אין לי שום סיכוי להתעורר. שום סיכוי, אני אשאר ככה בתרדמה הזאת עוד ועוד זמן.

שאלה: למה לא לפחד זה העיקר, ומה ההבדל בין אם אני מפחד או לא מפחד? איפה נוסחת העבודה הנכונה?

אני אגיד לך, אני לא מפחד. מה זאת אומרת שאני לא מפחד? אפילו שיתגלו כל מיני מצבים לא נעימים, אני נמצא במצב שבשבילי השגת המטרה יותר חשובה, זה נקרא "לא לפחד כלל". יש לפני כל מיני בעיות גדולות, ואני לא מפחד. אני הולך ומשתמש בכל האמצעים שלי כדי דרך החברים להיות מקושר לבורא. וההפך, כמה שיש יותר מכשולים, אני צריך להגיע למצב שאני אוהב יותר את העבודה הזאת.

כמו בעולם שלנו, למי נותנים עבודה קשה, מסובכת, מורכבת? לאדם שמגיע לו, שמסוגל לעלות אליה, ולפתור את הבעיות. כך גם אני, זה נקרא "ויגבה ליבו בדרכי ה" אני שמח, ומתגאה בזה שאני מגיע למצבים של בלבול גדול, חולשה גדולה, אכזבות, כי הן כולן תוצאות מהשבירה. זה נקרא שמתגלות בי רשימות יותר ממשיות מהשבירה, לא סתם ככה, קצת שונה ממה שהיה קודם, אלא פתאום מגיע כזה בום, איזה מצב שחור גם ברגש, גם בשכל, בכל הקשרים שלי עם כולם וכן הלאה וכן הלאה.

אז באמת מגיע רשימו חדש מהשבירה, ורשימו חשוב שמושך אותי קדימה למטרת הבריאה, ועכשיו אני צריך לפתור אותו. ואני מתחיל להתייחס לזה בצורה שיטתית, הדרגתית, כמו גבר, בלי פחד אלא לעניין. ברור לי שזה מגיע מהבורא, ברור לי שזו העבודה שאני חייב לקיים, וכן הלאה, אז אני משתמש בכל האמצעים.

שאלה: איך אפשר לעזור לחבר שנמצא במצב שהוא מאבד את האחיזה אפילו במפגשים היומיים שלנו?

לעזור לו, כרגיל, כמו שלמדנו בכל מאמרי רב"ש על החברה. צריכים לקחת אותו, להחזיק אותו טוב שלא ייפול לגמרי ואולי להכניס אותו לכל מיני עבודות, לא בדיוק רוחניות, אלא ארגוניות. צריכים לנסות לעשות כל מה שאפשר בהתאם לאופי האדם, אבל צריכים לדאוג. צריכים לראות במצבו גם את אותו רשימו שבור שאנחנו צריכים לממש. כי לא כל אחד מרגיש בתוכו איזה רשימו, זאת אומרת איזה מצב שבור, לא כשאני רואה שחבר נמצא במצב שבור, זה חלק מהמצב שלי, ולכן אני חייב להשתתף בתיקון שלו.

שאלה: האם אני יכול לכעוס או להתאכזב מהבורא מזה שהוא מנתק אותי מהחברים או מהסביבה?

מה להגיד לך, אתה יכול, אין בזה שום בעיה. אתה אפילו יכול להעלות את הטענות האלה לבורא למה הוא מנתק אותך מהחברים, למה הוא עושה לך כאלה חיים מבולבלים וקשים וכן הלאה. תעלה אליו את הבקשה, תעלה אליו את הטענה, שאתה לא מסכים עם זה, שאתה רוצה יחס אחר. זה יפה מאוד, וזה מקשר אותך עם הבורא.

כי בכל זאת, א', אתה תולה בו את כל המצבים שלך גם טובים וגם רעים. ב', אתה מראה בזה שאתה כן פונה אליו כי הוא המקור למצב שלך. ג', כשאתה פונה אליו אתה מבין שהוא יכול לפתור לך את הבעיה, והבעיה פשוטה. אתה לא רוצה ללכת כל פעם בנפילות ועליות אלא אתה רוצה שהדרך תהיה יותר מובנת, יותר ברורה, יותר מהירה וכולי. תעלה אליו את כל הבקשות האלה, אין לך מישהו אחר לפנות אליו, רק לבורא. כמו תינוק כלפי אמא, עם כל דבר תבוא אליו. אתה לא מבין עד כמה הוא נהנה מזה, עד כמה הוא ישמח ממך. קדימה, תעשה את זה, תעשה ותמסור לו ד"ש.

שאלה: אמרת שאם חבר מרגיש מה שהוא מרגיש בתוך העשירייה זה לא רק שלו, אלא של כל העשירייה. לקחנו את הכול על עצמנו, מה עכשיו אנחנו יכולים לעשות כשחבר כבר הודיע ואומר שהוא מרגיש מלמעלה שהוא נזרק ואנחנו צריכים פה לעזור. מה אנחנו יכולים לעשות?

אין דבר כזה שמישהו נזרק, שזורקים אותו ולא רוצים שהוא יעלה. כי בכל זאת הוא נמצא, הוא אחת מהנשמות השבורות, גם לו יש מקום בגמר התיקון, והוא חייב להגיע לזה. וזה שיש לו הכבדת לב יותר גדולה, סימן שהוא מרשימו חשוב. "כיתרון אור מתוך חושך" כמה שיותר חושך, יהיה יותר אור. לכן לעזור לו, ואחר כך וליהנות מהתיקון שלו, כולם.

תלמיד: מה זה לעזור לו?

לעזור לו, בכל מיני דרכים לא לתת לו לצאת לגמרי מהמערכה.

תלמיד: למשל אם נשב ונקרא איתו קטעים של רב"ש על החברה זה בסדר?

אני לא יודע, את זה כבר אל תשאל אותי כי יש בזה הרבה מאוד אופנים. יכול להיות כן, יכול להיות לא, תלוי איזו קבוצה אתם, מי הוא, איך אתם יכולים לקשור אותו, ואיך להוציא אותו מאותו בור שאליו הוא נפל. אבל בכל זאת אנחנו צריכים להשתדל ולהילחם על כל אחד ואחד.

תלמיד: חסרה לי הפעולה הפיזית. מה עושים, מה עושים? אנחנו רוצים אותו, אנחנו רוצים לשמור עליו, אנחנו מבינים שזה בנו, אנחנו מבינים שזה בתוך העשירייה, ואנחנו יכולים ליהנות מהטיפול הזה, אבל מה אנחנו יכולים לעשות עכשיו תכל'ס?

תארגנו שתיית בירה באיזשהו מקום, כולכם מתאספים, ושותים בירה יחד.

תלמיד: אתה רואה שפעולה חיצונית כזו יכולה גם לעזור?

בטוח שכן. בטוח, אני אומר לכם מתוך הניסיון.

תלמיד: ולמשל להעלות ולדבר "תגיד לנו מה מי מו, ובוא נעבוד על זה ביחד" זה משהו שיכול לתרום?

לא. בזמן שאתם שותים יחד, אז קצת תדברו על זה. קצת. שבחיים שלנו אין שום דבר, ומה שניתן לנו להתקדם ברוחניות, אפילו אם אנחנו נמשיך להיות בתהליך הזה בצורה מאוד מאוד פושרת כזאת, אינדיפרנטית, כשאני ככה, איך ולאן שסוחבים אותי, אני הולך. מגיע ללימודים, מגיע לכל מיני אירועים אולי, אבל בכל זאת זה נחשב שאני נמצא בתיקון והחיים שלי לא עברו סתם. חבל על הגלגול. דברו על זה.

תלמיד: בזמן האחרון, בשיעורים האחרונים עברת איתנו המון על חומרים בנושא הזה. נגיד עכשיו אם אנחנו רוצים לעשות פעולה רוחנית כלפי המצב הזה, זה נכון לשבת לקרוא רק מאמרי חברה או לעבור על השיעורים האחרונים שנתת לנו בהם הרבה פתרונות?

צריך גם את זה, וגם את זה. איך שתרצו, אני לא יודע. זה תלוי באנשים, מה משפיע עליהם יותר. תתייעץ עם החברים ותעשו, העיקר לעשות. בכל זאת לא חשוב מה תחליטו, אבל אם תחליטו ותעשו, כבר הבורא ימלא את הפעולות שלכם באור שלו, בתיקונים שלו.

שאלה: האם יש הבדל בין עוצמת חיבור פרטית של הקבוצה ובין עוצמת החיבור של הקבוצה עצמה.

מה זה חיבור פרטית? שאדם נמצא בחיבור פרטי לחברה שלו. ודאי שיש הבדל, או שזה חיבור פרטי או שזה חיבור קבוצתי. אני לא מבין את השאלה.

שאלה: מה זה "גשר צר מאוד" בעשירייה?

"גשר צר מאוד" זה שאנחנו צריכים כל הזמן לכוון את עצמנו לחיבור למעלה מהאגו שלנו, זה נקרא "באמונה למעלה מהדעת", בחיבור על פני הריחוק, על פני הדחייה. ואז אנחנו כאילו עומדים על הגשר הזה ולאט לאט עוברים בגשר הזה מעל התהום, וכך עוברים.

תלמיד: למה "צר מאוד"?

הגשר הזה הוא צר כי אתה לא יכול להתחיל לעבוד עימו בימין, בשמאל, במשהו, אתה צריך רק להיות למעלה כל הזמן. כל הזמן למעלה מההפרעות, זה נקרא "גשר צר מאוד".

שאלה: אנחנו מדברים הרבה על גילוי הרשימות לאחרונה. איך אדם יודע שהוא תיקן רשימה שבורה שהתגלתה לו?

אם הוא מרגיש אחרי זה, במצב הבא, שהבעיה הזאת שהתגלתה קודם היא במשהו נפתרה, הוא מתייחס אליה אחרת.

שאלה: אנחנו מדברים על ירידות, עליות, והתקופה שאנחנו עוברים של "בין המצרים" זו תקופה מיוחדת לאור זאת?

זה שאנחנו עכשיו עוברים מצב שנקרא "בין המצרים", זה לפי התאריכים בלוח הכללי ולכן זה לא כל כך שייך לרוחניות. ברוחניות יש לנו יומן אחר מהמצבים שלנו הרוחניים, ולכן אני לא קושר בדרך כלל מה שאנחנו עושים. גם רב"ש כותב על זה, שיכול להיות שאנחנו נמצאים ביום כיפור ועוברים איזה מצב רוחני שמח וההיפך. היומן הגשמי זה לא יומן רוחני בקיצור. לא כדאי לנו לשים לב ליומן הגשמי, מה שקובע לנו לוח השנה.

רוחניות היא לגמרי לגמרי לא קשורה לעולם הזה, לסיבובים של הירח והשמש וכל הדברים האחרים. היא תלויה אך ורק במידת הקשר בינינו ובכמה שאנחנו מתקשרים דרך הקשר בינינו לבורא.

תלמיד: בקשר הזה בינינו אנחנו מתחילים לחיות בלוח שנה אחר?

ודאי, מה זאת אומרת? אנחנו תלויים בחודש, ביום, בשבוע, במשהו? כלום. אנחנו קובעים את כל המצבים האלו. ולכן אל תתבלבלו, יכול להיות שיש לכם לוח שכך אתם מתקיימים בחברה, בעם, במדינות שאתם חיים, זה משהו אחר לגמרי. אבל זה שאנחנו עוברים מצבים רוחניים, אנחנו קובעים אותם, ועל זה כתוב ש"ישראל נמצא למעלה ממזלות", ולא פועל עלינו זמן, "למעלה מזמן, תנועה ומקום".

שאלה: השאלה היא לגבי לא לאבד את הגלגול שיש לנו. בעשירייה שלנו לרוב אנחנו קוראים הרבה קטעים במפגשים היומיים, אבל אנחנו לא נכנסים לדון בהם, לפעמים אנחנו נותנים איזו התרשמות. האם בזה אנחנו משרתים את הגלגול שלנו?

אם אתם יום יום מתקשרים לשיעור בוקר, אולי לא באותו זמן שאנחנו לומדים כי אתם נמצאים בצד השני של כדור הארץ, אבל אם אתם יום יום מתקשרים לחכמת הקבלה, ומעדכנים את עצמכם, ולומדים איתנו אומנם לא באותו זמן, לא חשוב, אתם נמצאים בדרך. ולא חשוב עד איזה עמקות אתם לומדים, אבל אתם מתקדמים ומגיעים בתיקונים בזה אחר זה. ולכן החיים לא עוברים סתם ואתם גם נכללים יחד איתנו, וכבר השגחה עליונה תדאג לזה שאנחנו צריכים להתחבר יחד ולקבל כולנו יחד, כמו בדור האחרון, גמר תיקון.

(סוף השיעור)