שיעור בוקר 16.06.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

העבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: "העבודה באמונה למעלה מהדעת", קטע מס' 53. רב"ש מאמר "מהו, אין לנו מלך אלא אתה, בעבודה".

"כתוב (תהילים, פ"ט) "חסדי ה' עולם, אשירה לדור ודור, אודיע אמונתך בפי". ויש להבין, מה זה "לעולם אשירה". ואיך אפשר לשיר לה', בזמן שהאדם רואה, שהוא מלא חסרונות. ואין לבו שלם עם ה'. והוא מרגיש, שהוא מרוחק מה'. ולפעמים הוא רוצה אפילו לברוח מהמערכה. איך הוא יכול לומר, שזהו חסדי ה', והוא נותן שיר על זה לה'. ובהאמור, שהאדם צריך לומר, זה שהוא נמצא בשפל המצב, אין זה מטעם, שעתה הוא נעשה יותר גרוע. אלא עתה, היות שהוא רוצה לתקן עצמו, שכל מעשיו יהיו לשם שמים, אז מלמעלה מגלים לו את מצבו האמיתי, מה שנמצא בתוך גופו. שעד עתה הם היו נעלמים, ולא היו נראין לחוץ. ועתה הבורא גילה אותם. ועל זה האדם אומר, שזהו חסד, מה שהבורא גילה לו את הרע שבו, בכדי שידע את האמת, ויהיה בידו לבקש מה' תפלה אמיתית. נמצא, שמצד אחד האדם רואה עתה, שהוא מרוחק מה'. ומצד השני, האדם צריך לומר, שה' קרוב אצלו, וה' מטפל עמו, ומראה לו את החסרונות. לכן הוא צריך לומר, שהם חסדים. וזה שכתוב "חסדי ה' לעולם אשירה". כלומר, שיש לו מצד אחד שמחה, ונותן שירה על זה. ומצד השני הוא רואה, שהוא צריך לעשות תשובה. היינו, שהוא צריך לבקש מה', שיקרב אותו, ושיתן לו את הרצון להשפיע, שהוא טבע שני."

(הרב"ש, מאמר 1 "מהו, אין לנו מלך אלא אתה, בעבודה" 1991)

אבל בסופו של דבר הוא צריך להגיע למצב שגם על הרע וגם על הטוב הוא מתייחס לכל שני המצבים האלה בשווה. כי הכול בא מהבורא ושניהם מכוונים אותו לבורא. ועוד לא ידוע, אם אפשר כך להגיד, מה יותר מקרב אותו לבורא. בדרך כלל מקרבת אותנו דווקא הרגשה רעה, כי אנחנו יותר רגישים אליה. אלא אם כן אנחנו כבר נמצאים במצבים שהרגשה טובה היא יותר מעוררת אותנו לבורא, זאת אומרת שאנחנו לא מתפעלים מרע, מייסורים יותר מאשר הטוב, אז זו כבר מדרגה גדולה.

שאלה: בקשה להתקרב, לתת כוח השפעה, איך זה מתבטא בעשירייה?

שאנחנו מדברים על זה, פשוט מאוד.

שאלה: מהי נקודת הייחוד שלי שביחס אליה אני מודד באיזה מצב אני נמצא, והאם הנקודה היא קבועה?

לא, לא קבועה, כל פעם הערכים שלי הם משתנים וכלפיהם אני שואל.

שאלה: איזה כלים צריכים להיות בתוכי כדי לשמור על רעב ברוחניות?

אני חושב שאי אפשר אלא רק בחיבור עם הקבוצה, שהקבוצה בשבילך היא כמו מחסן חיצון שתמיד אתה מקבל משם את ההתעוררות. אתה לא יכול בכל מצב ומצב להרגיש את עצמך שאתה עולה ואתה יורד בפני עצמך. אנחנו נמצאים בכלי דאדם הראשון, ולכן רק כלפי הכלי הזה אנחנו מגלים מה קורה לנו. לכן, לבד אדם לא מסוגל כאן להשיג הבחנות נכונות.

שאלה: למה כשהבורא רוצה להראות את הכלים השבורים, את החסרונות, זה מתבטא בייסורים?

אחרת לא היית רגיש אליהם. אלא נשבר אז נשבר, כאילו שנשברה לך צלחת, מה יש? אבל אם זה מלווה בייסורים? והבורא עושה את זה בצורה מלאכותית, שאתה מרגיש דווקא בזה ייסורים וקודם לא הרגשת. איך זה קורה שאתמול לא הרגשת בזה ייסורים והיום כן? כי הוא מחבר את הייסורים לאיזו פעולה ואז אתה מגיב. ואין שום קשר בין פעולה לייסורים, אלא לפי מה שהוא עושה, כי הוא רוצה ככה לקדם אותך.

שאלה: לגלות את האמת זה לגלות את הרע שבי?

נכון. דבר אחד מהשגת האמת זה השגת הרע, הכוח הרע.

שאלה: אני מדבר בעד עצמי אבל אני חושב שיש הרבה חברים ששותפים להרגשה הזאת שלי. אני די הרבה שנים לומד קבלה, אני מרגיש שאני כיום לא אותו אדם שהייתי כשהתחלתי ללמוד, אני מרגיש שיש בי שינוי, ודווקא אני מפרש את זה כשינוי לטובה כלפי החברה, כלפי חוץ אפילו. ואנחנו אומרים שאנחנו נמצאים בהסתרה. יש פסוק שאומר, "דומה דודי לצבי", שה' כל הזמן מפנה את ראשו לאחור כדי למשוך אותנו. אנחנו במצב כזה, אלה שמרגישים כך?

אנחנו מאוד מתקדמים, בזמן האחרון אנחנו מתקדמים באמת. ההתקדמות שלנו היא כוללת שני תנאים. תנאי אחד שאנחנו קבוצה גדולה, שלא הייתה כמוה ממש מימי קדם, שמשתוקקת לדבקות, לעבודת ה', מצד אחד. ומצד שני אנחנו מתקדמים לאט, מפני שאנחנו קבוצה גדולה, זו מסה גדולה שדורשת טיפול בכל מה שקורה לה. לכן יש פה שני דברים, מצד אחד מתקדמים ודווקא יחסית במהירות, מצד שני, בכל זאת עד שהמסה הזאת זזה ומסתובבת זה לוקח קצת זמן. אנחנו משלבים את שני הדברים האלה די טוב, הבורא מסדר כך. אני חושב שעוד זקנים כמוך וכמוני גם נתקדם ונהיה כמו צעירים.

שאלה: התחושה של הריחוק מהבורא זו תחושה שהוא שלמעשה יצר בשביל שנתקרב אליו?

ודאי. אלא בשביל מה אנחנו מרגישים משהו? כל דבר שאנחנו מרגישים, לא חשוב במה, בדברים גשמיים, רוחניים, כל דבר נולד אך ורק כדי שאני אתקרב לבורא, כדי שאני ארגיש אותו. אחרת בשביל מה נתנו לי את ההרגשה?

שאלה: מה זה "לעולם אשירה"?

שאני מוכן ללא שום הגבלה לכבד אותו, להלל אותו.

קריין: קטע 54, לקוח מתוך מאמרו של הרב"ש, "ואני תמיד איחל".

"ואני תמיד איחל, והוספתי על כל תהלתך" (תהילים ע"א י"ד). יש לפרש, בזמן שהאדם מרגיש שיש לו קרבה לקדושה, ובטח שה' קירב אותו, והוא צריך להלל לה', שהוציא אותו משיפלותו, והכניס אותו למצב של הרגשת קדושה, שאל יסתפק אדם בזה, הגם שהאדם צריך לתת על זה, ולהחשיב את מצבו, ועד כמה שאפשר לצייר לעצמו, שזהו דבר חשוב מאד, היינו שכל מה שהוא מסוגל להעריך, את חשיבותה של זה, עדיין בחינה זו יותר חשובה מכפי השגתו. ומכל מקום הוא אומר, "ואני תמיד איחל", שיש דרגות יותר גבוהות מכפי שאני יכול לצייר לעצמי. ואיך אפשר זה, הלא עד כמה שהוא מסוגל לצייר שזהו דבר חשוב, איך יכול להיות דבר, שיהיה עוד יותר חשוב, מכפי שאפשר לצייר. על זה, "ואני תמיד איחל", היינו שיהא בידי לצייר מציאות יותר חשובה מכפי שאני מסוגל עכשיו לצייר לעצמי, וממילא "והוספתי על כל תהלתך". נמצא, הגם שעתה בשביל ההווה אני מהלל אותך, ועל ידי זה שאני מיחל תמיד, שאוכל להשיג יותר הבנה בהחשיבות שלך, יהיה לו יותר להוסיף תהילות.

(הרב"ש, מאמר 632 "ואני תמיד איחל")

זה כמו שדיברנו בשיעור הקודם על ההסתרה, שאנחנו צריכים לדאוג להסתרה. ואז עד כמה שאני מסתיר, גם כתוב שבזכות שמשה הסתיר פניו זכה לתמונת ה' יביט, בהסתרה אנחנו מגלים, לכן זה נקרא גילוי בהסתרה, זה תמיד ככה. לכן גם כאן, זה מה שהוא אומר, "אני תמיד איחל", זאת אומרת אני תמיד מוסיף ומוסיף בגדלות, בחשיבות של הבורא, אני משתדל להיות בזה תמיד מעל כמה שאני מרגיש, מעל כמה שאני לפי הכלים שלי יכול לכלול. וטוב שיהיה כך, אני בזה גורם להתפתחות הכלים, לזה שאני מגדיל אותם. אני משתוקק לזה שיהיו לי כלים יותר גדולים. אז אפילו שגדלות הבורא לא נראית לי כל כך, והחשיבות והמשקל שלו בכל החיים שלי, אני תמיד צריך להוסיף ולהוסיף, על ידי זה הכלים שלי מתפתחים יותר מהר. ו"אני תמיד איחל".

שאלה: בשביל להגדיל את הכלי הזה לבורא אני צריך להתרכז בייסורים, כי דרך הייסורים אני מקבל יותר?

לא. בשביל מה לי ייסורים? תלוי מה אני מקבל מייסורים. אם אני יכול לצייר לעצמי ייסורים, שאפילו שאני יכול להוסיף עוד גרם בחשיבות הבורא אבל לא מוסיף, זה כבר ייסורים. אבל אלו ייסורים של שמחה, ייסורים של אהבה, שאני מבין שבזה הבורא משחק איתי, הוא כביכול משחק איתי בהסתרה, נסתר – מתגלה, נסתר – מתגלה. זה מין פלירט שכך אנחנו יכולים יותר ויותר להשתוקק זה לזה.

שאלה: איך עלייה בחשיבות הבורא פועלת בכלים של האדם?

הכלים מתרחבים. ככה זה עובד.

שאלה: כמה בעבודה שלנו אנחנו צריכים להתרכז בגילוי עתידי יחסית להווה, כשאנחנו בהסתרה, מוכנים לעבוד בהסתרה ורוצים לעשות נחת רוח לבורא?

אבל ההווה שלנו כל פעם ופעם צריך להיות עתיד, יהיה. ככה זה, מהווה שיהיה. זה העניין, זה נקרא חיים, שכל ההווה הופך להיות לעתיד. כך אני מתקדם כל הזמן, אני מגלה עתיד בכל רגע.

תלמיד: במחשבה כאן ועכשיו, על מה אני צריך לשים את הכוונה שלי ברגע הזה?

רק כדי יותר להתחבר בקבוצה ולהשיג שם את הכוח העליון ביתר שאת. אין חוץ מזה כלום. ודאי שאתה יכול לחבר לזה הרבה דברים, כמו שהיום למדנו בעניין של הסתר, לשמור על הסתר, לשמור על גילוי, על כל מיני צורות כאלה שלא מאבדים את הכלים. ככה זה, כן.

שאלה: לרוב אנחנו מדברים שכאילו אנחנו מביאים התעוררות מלמטה, והבורא אחרי שהוא מזהה שאנחנו פעלנו הוא מוסיף רצון והוא מוסיף את ההסתרה, ואנחנו צריכים כל פעם לעבוד מעל הדעת. פה יש הרגשה כאילו אנחנו מוסיפים עוד אלמנט, שאנחנו לוקחים את התפקיד של להביא את ההסתרה על עצמנו. מה זו הפעולה הזאת, שאני היום הולך להוסיף דווקא בהסתרה?

שאני לא הולך למלא כלים דקבלה אלא כלים דהשפעה. זה הכול. בזה שמשה מסתיר את עצמו, סוגר את העיניים שלו, לא רוצה לקבל את הדברים באור החכמה, ''זכה לתמונת ה' יביט'' דרך אור החסדים, דרך כלים דהשפעה. בינתיים זה כך.

תלמיד: האם בעשירייה, במפגשים שלנו במשך היום, אני צריך לגשת בהרגשה שאני בא למלא את הכלים שלהם?

כן. שאתה דואג ומתפלל לבורא שהוא ימלא את הכלים של החברים. אחרת מי יבקש עבורם? הם בעצמם לא, הם בעצמם כל הזמן מבקשים עבורך ואתה עבורם, וכך "איש את רעהו יעזורו". איך אדם יכול לבקש על עצמו? או שאתה מבקש על עצמך כדי לעזור לאחרים, אז אתה קודם חייב להתכלל עם החסרונות של החברים ובחסרונות האלו אתה מעלה אותם ומבקש מילוי.

תלמיד: האם פעולת ההסתרה היא הסתרה של הכלים עם הכוונה לקבל שלי?

הסתרה היא יכולה להיות גם כלפיך, כלפי הכלים דקבלה שלך. הסתרה יכולה להיות כלפי הבורא, שאתה לא רוצה שהוא יתגלה אלא יתגלה רק היחס שלו, שזה יתקן אותך וכולי. תמיד זה כלפי התיקונים.

תלמיד: והרצון שלי שהבורא יתגלה בעשירייה זה גם סוג של הסתרה?

אם אתה מבקש שהבורא יתגלה עבור עשירייה אז אתה המעביר, אתה ככתר כלפיהם, ט' תחתונות, ואז אתה יכול לבקש עבורם.

שאלה: האם החיבור עצמו זה הסתרה? שאנחנו משיגים אותה, שומרים עליה ואז מופיע הצעד הבא להסתרה החדשה וכך צעד אחר צעד אנחנו מתקדמים?

יכול להיות. אני רק לא הבנתי מה זה שאנחנו מקבלים הסתרה מלמעלה. אבל בעצם זה נכון.

שאלה: אני לומד כבר שנה והגילוי היחיד שיש לי זה הרצון לקבל שלי. זה נקרא להרחיב את הכלים?

גם זה נקרא גם להרחיב את הכלים. כל פעם אתה עובד על הרחבת הכלים.

תלמיד: חוסר היכולת הזה שלי לתת, שתמיד נראית לי רחוקה ממני, איך אנחנו יכולים לעבוד עם זה?

רק בעשירייה, אני לא יכול לעזור לך. יש לך עשירייה? יש, יופי. אז תעבוד בה ותעשה את הפעולות האלה בפועל. ואתה תראה עד כמה שאתה עושה פעולות עם החברים בעולם הזה ומקבל השראה מלמעלה.

קריין: קטע 55, לקוח מתוך שמעתי קכ"ט, "בחינת שכינתא בעפרא". אומר בעל הסולם.

"עיקר הייסורים הן במקום שלמעלה מהדעת. ושיעור הייסורים תלוי בשיעור שהוא בסתירה להדעת. וזה נקרא בחינת אמונה למעלה מהדעת. ומעבודה זו יש נחת רוח להשי"ת. נמצא, שהשכר הוא, שעל ידי עבודה זו נצמח נחת רוח ליוצרו."

(בעל הסולם, שמעתי, מאמר קכט. "בחינת שכינתא בעפרא")

שאלה: בזמן שנמצאים במאמצים להעלות חשיבות וגדלות הבורא, פתאום יש רצונות ארציים שרוצים לקבל מילוי. איך לפעול במצב כזה, אם אלה כלים של הכרחיות מצד אחד ומצד שני הם עלולים לסתום אותנו מהמאמץ הפנימי לחיבור, מה לעשות?

אני חושב שלהתכלל בקבוצה ומיד להכניס את כולם לעבודה. אלא מה הבעיה? תעשה את זה ותראה עד כמה הדברים האלה הם יתקיימו.

תמיד לברוח לקבוצה, בוא נעשה כך. אין לנו כל כך הרבה כאן להסתבך. אם אתה בורח לקבוצה, אם אתה רוצה להסתתר בקבוצה, אם אתה רוצה לעשות פעולות עם הקבוצה, אם אתה בטוח שאתה יכול למשוך את הקבוצה, אם אתה לא בטוח אז אתה נכנס תחתיהם ושהם ימשכו אותך לאן שמושכים, זה תמיד נכון. לכן ברגע שאנחנו התחלנו לעסוק עם עשירייה, גמרנו, אין לאדם שום מצב שהוא אבוד, יש לו עשירייה.

קריין: קטע 56.

"היות שיש עניין למעלה מהדעת, שהוא בחינה, שהוא רוצה ללכת בעיניים עצומות. כלומר, אף על פי שההיגיון והחוש אינם מבינים, את מה שאומרים לנו חז"ל. אבל הם מקבלים עליהם את אמונת חכמים, ואומרים, שמוטל עלינו לקבל על עצמנו אמונת חכמים. כמו שכתוב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". ובלי אמונה, אין שום דבר להשיג ברוחניות."

(הרב"ש, מאמר 4 "מהו מבול מים, בעבודה" 1989)

"היות שיש עניין למעלה מהדעת, שהוא בחינה, שהוא רוצה ללכת בעיניים עצומות." רוצה ללכת בעיניים עצומות. "כלומר, אף על פי שההיגיון והחוש אינם מבינים, את מה שאומרים לנו חז"ל. אבל הם מקבלים עליהם את אמונת חכמים, ואומרים, שמוטל עלינו לקבל על עצמנו אמונת חכמים. כמו שכתוב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". ובלי אמונה," כזאת, שאנחנו סוגרים את העיניים והולכים קדימה, "אין שום דבר להשיג ברוחניות."

מפני שאנחנו לא יודעים מה זה רוחנית, אנחנו אפילו לא יודעים איך לסגור את העיניים, על מה בדיוק. לא מדובר על העיניים שלנו לסגור. אז איך אנחנו סוגרים את העיניים על אמונה למעלה מהדעת, כאן זו השאלה.

(סוף השיעור)