רשימת צפייה ""
שיעור נשים "איש ואישה שכינה ביניהם"
10 бер 2019 р.
שיעור רב לנשים
"איש ואישה שכינה ביניהם" -
השלמה נכונה בין גברים ונשים בעידן המודרני
שיעור 10.03.2019 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
קריין: אנחנו בשיעור וירטואלי עולמי בנושא, "איש ואישה שכינה ביניהם", ההשלמה הנכונה בין גברים ונשים בעידן המודרני. זה נושא מעניין.
ודאי שמעניין. אני מאוד מרוצה שיש לנו ערב כזה, כי הנושא עכשיו הוא נושא חשוב. אנחנו לא מדברים עליו כל כך בזמן הלימודים, בשיעורים שלנו, בישיבות החברים.
מה זה "איש ואישה שכינה ביניהם"? בדרך כלל איש ואישה בחכמת הקבלה אנחנו מעבירים לשורשים שלנו. השורשים שלנו זה הבורא, זה האיש, וכל הנבראים הם כאישה שהוא צריך לשרות בהם, הוא צריך להתלבש בהם, הוא צריך להתגלות בהם.
אז איש ואישה זה בסדר, נניח שברור, זה הבורא וזה הנברא. והשכינה ביניהם מה זה? זה כבר לא מובן מה צריך להיות. אז הקשר ההדדי של הבנה ואהבה, כי הם הפוכים הבורא והנברא, כשהם מתחילים לבנות ביניהם משהו שמתאים אחד לשני ושיהיו בהתאמה אחת, הבורא כלפי הנבראים והנבראים כלפי הבורא, אז באמצע ביניהם יש איזו השלמה, גם פשרה, גם קשר, גם ניגוד גדול מאוד ביניהם, ואז "איש ואישה שכינה ביניהם"1. כי כל דבר שאנחנו משיגים, אנחנו משיגים רק אחד על פני השני, מתוך הניגוד, מתוך ההפכיות, כי אחרת אנחנו לא מבדילים.
ולכן איש ואישה הפוכים זה מזה, בורא ונברא הפוכים זה מזה, ואנחנו צריכים בעבודה שלנו בינינו להגיע לחיבור ואהבה.
בואו נראה מה כותבים לנו הגדולים שלנו.
קריין: הקטע הראשון מתוך זוהר לעם, "לך לך".
"כל נשמות העולם, שהן פרי מעשיו של הקב"ה, כולן הן אחד. למעלה עוד לא ניכר בהן שהן זכר ונקבה, אלא כשיורדות לעולם כל הנשמות בבחינות זכר ונקבה, וכל נשמה היא זכר ונקבה מחוברים כאחד."
(זוהר לעם. "לך לך", 204)
זה מה שאנחנו צריכים לראות, שמהיחס בין הבורא לנברא, כשיורדים הכוחות האלה בעולם שלנו, אז בעולם שלנו אפילו שהוא עולם אגואיסטי ואנחנו כולנו מקולקלים, כולנו נבראים רק מצד האגו, בכל זאת יש בנו בהעתקה מלמעלה תכונות של הבורא ותכונות של הנברא כביכול, וכך אנחנו מתחלקים בחומר שלנו לגברים ונשים.
על כל זה אומר בעל הסולם ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות". הוא אומר כך, שכל הנטיות והמידות האלו שיש לנו בעולם הזה גם בגברים וגם בנשים, כל זה נמצא בנו כדי שאנחנו נעבוד בהם, ונגיע מתוך הקשר בינינו, כשנלמד להתקשר נכון בינינו, נדע מתוך זה להתקשר נכון לבורא.
אז "איש ואישה שכינה ביניהם" זה צריך להיות גם למטה בסופו של דבר בגמר התיקון, וצריך להיות גם למעלה בין כל הנבראים שמחוברים כבר כך עם הבורא עצמו.
קריין: הקטע השני מתוך זוהר לעם בראשית - ב'.
"זכר ונקבה בראם. מכאן נשמע, כל צורה שלא נמצאו בה זכר ונקבה, אינה צורה עליונה כראוי. בכל מקום שלא נמצאו זכר ונקבה יחד, אין הקב"ה שׂם דירתו באותו המקום. וברכוֹת אינן נמצאות אלא במקום שנמצאים זכר ונקבה. כמ"ש, ויברך אותם, ויקרא את שמם אדם ביום הִבָּראם. ולא כתוב, ויברך אותו, ויקרא את שמו אדם. ללמד, שאפילו בשם אדם אינו נקרא, אלא זכר ונקבה יחד."
(זוהר לעם, בראשית, 368-369)
כן, כי אי אפשר שתהיה לנו איזו אפשרות לזהות את הבורא, לנגוע בו, להתחבר אליו, אם אנחנו לא נהיה קשורים כולנו מזכר ונוקבא, ורק בצורה כזאת נוכל להבדיל בו גם את יחס הנותן ויחס המקבל. כל אחד מאיתנו, אם מדברים על הבורא והבריאה, גם בבורא צריך להיות כביכול זכר ונקבה, גם לקבל וגם לתת, וגם אצלנו בבריות צריכה להיות תכונה גם לקבל וגם לתת. ואז בצורה כזאת הדדית, רק בצורה כזאת יש לנו קומוניקציה, התקשרות הדדית בינינו וכך אנחנו מגיעים להתקשרות, שלמות ודבקות.
שאלה: מה בעבודה המשותפת בין גברים ונשים בקבוצה, יקדם אותנו למצב של "איש ואישה שכינה ביניהם"?
אין לנו עבודה משותפת בקבוצה. לא. יש לנו עבודה משותפת כזאת שאנחנו פועלים לא בינינו אלא מחוצה לנו, בלהפיץ את חכמת הקבלה מחוץ לכותלי הבניין נניח, זאת אומרת לא בקבוצה. בכל מיני עבודות אתה יכול לעבוד עם נשים חוץ מהתקשרות רוחנית, כי בהתקשרות רוחנית אנחנו יכולים רק גברים עם גברים ונשים עם נשים.
וכשאנחנו נסיים את העבודה הזאת בינינו, נתחיל להרגיש עד כמה יש לנו כבר יכולת להתקשר הגברים עם הנשים והנשים עם הגברים, וזאת תהיה התקשרות כבר למעלה מהדעת. זאת לא תהיה התקשרות בדרגת החי, בלקבל ולתת בדרגה של הרצון לקבל, אלא בדרגה של רצון להשפיע ששם אנחנו לא נבדיל בין גבר ואישה הגשמיים אלא רק בצורות הרוחניות שיהיו בכל אחד. ואז בנשים יהיו גבר ואישה, וגם בגברים יהיו גבר ואישה, התכונות האלו, וכך נתקשר.
שאלה: מהו חיבור בפועל בעשיריות נשים ומה עלינו לזרז כדי לממש אותו?
אנחנו לומדים מהתורה שכן היה חיבור בין הנשים. סיפרתי לא פעם שכשרב"ש אמר לבנות קבוצת גברים, הוא גם דאג שתהיה קבוצת נשים ושהן יתכנסו פעם בשבוע ויקראו את המאמר שהוא כתב, והוא דאג שזה יקרה ויתקיים. אשתי זוכרת את זה בטוח, היא הייתה שם משתתפת ופעילה מאוד.
בינתיים אנחנו צריכים להתקיים בצורה כזאת. אבל אחרי זה, כשאנחנו מתעלים מעל הרצון לקבל שלנו, יכול להיות שנתחיל כבר להרגיש שאנחנו יכולים יותר להתערבב ולעבוד יחד. בינתיים אנחנו רק בצורה כזאת, קבוצת גברים וקבוצת נשים, ובהפצה מחוצה לנו אנחנו יכולים לעבוד יחד.
קריין: קטע מספר 3 מתוך "תלמוד עשר הספירות", חלק ח'.
"ז"א ונוקבא דאצילות נבחנים לבחינת אחד בשיתוף, כי אעפ"י שהנוקבא כולה גבורות, מ"מ כל שלימותו של ז"א תלוי בחיבורו עמה, ואין אור א"ס שורה על ז"א זולת בשעת חיבורו עם הנוקבא. הרי שהם אחד בשיתוף, שאור אחדותו ית' שורה רק בשיתופם יחד."
(בעל הסולם. תע"ס, חלק ח', לוח התשובות לפירוש המלות, ג')
זה גם דבר מאוד חשוב. זעיר אנפין ונוקבא הם השורשים העליונים שלנו שהם נמצאים בשיתוף, וגם אנחנו צריכים להשתוקק לזה. נוקבא היא כולה גבורות, רצון לקבל גדול מאוד, וזה נכון כי בלי זה לא תהיה בריאה, ולזכר יש כביכול יותר נטייה לבורא, לרוחניות, אבל הם לא יכולים להיות אלא בהשלמה הדדית זה עם זה. אנחנו רואים גם מהחיים שלנו, שאנחנו יכולים לזהות כל דבר על רקע שהוא הפוך ממנו, בקונטרסט כזה, שחור על גבי לבן ולבן על גבי שחור.
אותו הדבר כאן, אם אנחנו רוצים להבליט את התכונות שלנו, אנחנו צריכים להיות יחד. זאת אומרת, אם אני רוצה להראות את עצמי כלפי הבורא, אני יכול להראות את זה רק על פני הנקבה. ואישה שרוצה להראות את עצמה כלפי הבורא, היא יכולה להראות את זה על פני הזכר. וכך אנחנו צריכים לעבוד.
ודאי שזאת עבודה שהיא עוד לא עכשיו בינינו, אנחנו צריכים בינתיים רק להכין את עצמנו לעבודה הזאת. אבל זה שכתוב שאין שום דבר מושג אלא בדבר והיפוכו, אז אנחנו יכולים גם את עצמנו ללמוד רק בהיפוך מאיתנו, שאנחנו רואים את עצמנו בהעתקה על החלק הנשי. וגם הנשים כך יכולות למדוד את עצמן וללמוד את עצמן רק אם יראו את עצמן בהעתקה על החלק הגברי. וגם כשאנחנו מגיעים לבורא, גם כלפיו אנחנו כך מבדילים את עצמנו כלפיו והוא כלפינו. לכן אנחנו מחויבים להגיע לקשר המתוקן בקבוצת הגברים ולקשר המתוקן בקבוצת נשים, ואחר כך בקשר ההדדי של הקבוצות הללו, אלה עם אלה, כדי להשלים את עצמנו בבורא.
שאלה: יש נשים שמרגישות נחיצות רבה בעבודה בעשירייה, ויש כאלה שמרגישות שהעבודה בעשירייה פחות מתאימה להן, האם יש אלטרנטיבה לעשירייה עבור האישה?
כן, אישה בכלל, הרב"ש לא היה דואג לעשיריות לנשים. כל הנשים של כל הגברים היו נמצאות יחד מצטרפות רק לשמוע מאמר, ואפילו לא היו מדברות ביניהן כי היו שם הרבה, היו שם אולי שלושים נשים שהיו מתאספות ביום רביעי בערב, ואנחנו היינו מתאספים ביום חמישי. לכן אני לא חושב שיש כאן עניין של העשיריות, ולא כל כך כדאי לקחת דוגמאות מהגברים, זה לא בדיוק מתאים לאופי של האישה, ואתן רואות שהגברים מתחבקים ביניהם ומרגישים את עצמם כאילו הם ממש קרובים זה לזה. בכלל לגברים יש נטייה להיות יחד, לשבת, לשתות בירה, לעשות משהו, לנשים זה הרבה פחות.
כל אישה ואישה היא קיימת כביכול בפני עצמה, עולם בפני עצמו. לכן אני לא חושב שצריך להיות כך, כל כך להימשך לעשיריות של נשים. אבל יחד להיות בכל זאת לשפר את עצמן לנטייה אחת, לחיבור הכללי עם החלק הגברי ועם הבורא, זה כן.
שאלה: כאשר בעל ואישה שניהם בדרך, האם ישנה עבודה רוחנית בין גבר לאישה?
אני לא חושב שגם זה צריך להיות יותר מדי, אלא פה ושם כשהם נפגשים בבית, אבל עם העבודה שלנו, עם העיסוק שלנו, עם הלימוד שלנו, כמעט ואין לזה מקום. לכן יש לזה מקום בקבוצת גברים, יש לזה מקום בקבוצת נשים, דרך טלפונים, אבל לא בצורה פרונטאלית בין גבר ואישה.
שאלה: אז מה הקשר המתוקן בקבוצת הנשים?
מה הקשר המתוקן בקבוצת נשים? לא, על זה עוד לא נדבר. עכשיו בינתיים זה לימוד, שמיעת שיעור בוקר במידה וזה אפשרי, במידת האפשר שיעור בוקר, להשתתף ביניהן באיזה קשר הדדי, ולקרוא מה שכתוב אצלי בטוויטר, בפייסבוק, חומר, העיקר זה ספיגת החומר.
שאלה: האם תפקיד ההפצה שלנו הוא לממש את עקרונות חכמת הקבלה בארגוני נשים שונים ללא קשר לקבלה?
אנחנו צריכים להשתדל בינתיים רק להפיץ את חכמת הקבלה, זה העיקר, זה יותר חשוב לנו מהקבוצות שלנו שאנחנו מתאספים או שהנשים מתאספות. רצוי שאנחנו עכשיו כמה שיותר נפיץ את חכמת הקבלה בכל מקום שאנחנו נמצאים. אנחנו רואים כאן נשים מסאן פאולו, חרקוב, בוגוטה, קייב, אפריקה, קרסנודאר, דנייפרופטרובסק, דנייפר, אלמאטה, יש מלא מקומות, יש לנו הרבה חברות בכל מקום בעולם, כדאי לנו מאוד לחשוב על הפצה.
קריין: קטע מספר 4 מתוך רב"ש - ג' "הבחנות במצבים".
""איש ואשה זכו, שכינה שרויה ביניהם". ויש לשאול הלא הם שניהם מנוגדים, ואיך אפשר שיהיה ביניהם שלום. אלא דווקא כשאדם נעשה זכאי, היינו שמהפך הקבלה להשפעה, המכונה קבלה בעל מנת להשפיע, אז יש שלום ביניהם. אחרת הם במחלוקת, או שאחד נכנע לחבירו. וענין הכנעה לא נקרא אהבה של שלימות, כי הנכנע מצפה תמיד שיהיה לו חזרה את הכח השליטה."
(רב"ש- ג'. מאמר 240 "הבחנות במצבים")
סדנה
איך אתן חושבות שיכול להיות קשר נכון בין נשים לנשים, גברים לגברים, ובין נשים לגברים, וגברים לנשים? איך אנחנו נסדר את זה כך שנגיע לאיזון בינינו בסך הכול שזה יהיה איזה מין עיגול או כדור אפילו ואז אנחנו נוכל לפנות לבורא?
*
קריין: קטע מספר 5 מ"ליקוטי עצות".
"עיקר השלום הוא לחבר שני הפכים, על כן אם אתה רואה איש אחד שהוא בהיפוך גמור מדעתך וידמה לך שאי אפשר בשום אופן להחזיק בשלום עמו, וכן כשאתה רואה שני אנשים שהם שני הפכים ממש, אל תאמר שאי אפשר לעשות שלום ביניהם, כי אדרבא, זהו עיקר שלמות השלום, להשתדל שיהיה שלום בין שני הפכים."
(ליקוטי עצות. ערך "שלום")
זאת אומרת, שוב אנחנו כאן מדברים היום לא עד כמה שאנחנו צריכים להיות קרובים זה לזה, אלא עד כמה שיש בינינו מרחקים. וזה באמת נכון, כי לפני שאנחנו הולכים להשתדל להתחבר, אנחנו צריכים לדעת עד כמה שיש הבדלים שאין שום דבר בגבר שדומה לאישה ובאישה אין דבר שדומה לגבר, אלא הכול הפוך, ודווקא ההפכיות הזאת היא צריכה להיכנס כנגד זה בשני ולהביא לחיבור המושלם.
לכן אומר לנו בעל "ליקוטי עצות" ש"עיקר השלום הוא לחבר שני הפכים", דווקא שני ההפכים, ולא יכול להיות שלום בצורה אחרת. אלא שמגלים עד כמה שהפוכים זה לזה. ואם אתן נמצאות קצת בשמיעת שיעורי הבוקר, אז אתן כבר לומדות שאנחנו לומדים איך אנחנו מתחברים בינינו על ידי ההכנעה. "הכנעה" זאת מילת הקסם, זה הצופן, זה כל המפתח שלנו וכל ההצלחה שלנו בחיבור, שכל אחד מכניע את עצמו כלפי השני ואז אנחנו לומדים איך להכניע זה לזה. אני מכניע את עצמי כלפי האישה, האישה מכניעה את עצמה כלפיי, וכך אנחנו שנינו נכנעים. ואז החיבור שלנו הוא סך הכול יוצא כהכנה לחיבור עם הבורא.
תראו מה קורה כאן דבר מאוד מעניין ומאוד מיוחד. ההבדלים בינינו, ההפכיות בינינו, שכל אחד יצטרך לוותר עליו, הוא לא מביא אותנו ממש לחיבור, הוא מביא אותנו להכנת המקום לחיבור עם הבורא, השלישי, זה מה שנקרא "איש ואישה שכינה ביניהם", לזה אנחנו צריכים להימשך.
בואו נדבר איך אנחנו עושים חיבור בינינו "איש ואישה ושכינה ביניהם" מתוך זה שהגבר הפוך מהאישה, האישה הפוכה מהגבר, הם עובדים על עצמם כביכול כדי להתחבר אבל חיבור לא יוצא ביניהם, עד שהבורא לא נכנס ביניהם ואז יהיה "עושה שלום במרומיו יעשה שלום עלינו"2, אחרת לא יהיה שלום.
אנחנו רואים גם לפי העולם שלנו כמה שהאגו שלנו גדל אנחנו יוצאים מדרגת החי, כבר יצאנו מלפני 100 שנה מדרגת החי, מזמני בעל הסולם, ועכשיו אנחנו מגיעים לדרגת המדבר. ובמדבר אנחנו לא מסוגלים להשלים זה עם זה בצורה הגשמית, הארצית, אלא אנחנו צריכים את הבורא. לכן "איש ואישה שכינה ביניהם", הבורא משלים בינינו, אנחנו רק יכולים להגיע למצב שכל אחד מבטל את עצמו כלפי השני, ובזה מכינים מקום לגילוי הבורא. ואז קורה הקשר בין שלושתנו, אני, היא והבורא, אני, הקבוצה והבורא, אני החבר והבורא. בלי זה לא. זה נקרא "עושה שלום במרומיו" שזה שמו שלו "שלום", "עושה שלום בינינו", עד שלא יתלבש, לא יהיה בינינו קשר.
לכן מי שרוצה להגיע להתקשרות הנכונה, למשפחה הנכונה, לחיים הנכונים בחיבור, אין לו ברירה הוא צריך ללמוד איך אנחנו מושכים את הבורא לקשר בינינו שיהיה כשותף השלישי., איך אנחנו עושים את זה? דברו על זה.
*
קריין: קטע מספר 6 מתוך בעל הסולם "אור הבהיר".
"אמא: מלשון אומנת ומגדלת. כי עיקר הטפה בא מאבא, ואמא אומנת ומגדלת את הטפה, ומחלקת אותה לחלקים ואברים וגידים ובשר ועור. וכל המלאכה והרביה הזאת היא רק מאמא. אשר אבא נתן לה רק טפה קטנה, ובאומנותה ציירה אותה עד לאדם שלם. ועל אומנות הזאת נקראת אם ואמא."
(בעל הסולם. ספר "אור הבהיר")
זה באמת כל הכוח של האישה שהיא יכולה להיות רכה, דאגנית, ללא פשרות, שהיא כל הזמן חושבת רק איך לגדל את החיים ולפתח אותם ולדאוג לכולם גם במשפחה ובכלל. לכן אם אנחנו מדברים על העתיד הטוב שאני מקווה שיהיה לנו לכולנו, אנחנו צריכים להשתמש באותה התכונה שיש באישה ואין בגבר. גבר הוא הרסני, הוא לא חושב על מחר כל כך, ואישה היא כן דאגנית וחושבת, כמו שעכשיו קראנו מבעל הסולם ש"אמא: מלשון אומנת ומגדלת.", ובכוח הזה אנחנו צריכים להשתמש.
למרות שבעולם שלנו היום יש איזו התרחקות בין תפקיד הגבר ותפקיד האישה, בין הגבר והאישה בכלל במשפחות ובכל מקום, אנחנו צריכים לצורך התיקון להשתמש בכוח האישה. כי אין לגברים אותו הכוח, אותה הנטייה, אותן התכונות שבזה אנחנו יכולים גם לגדל וגם לדאוג לדור הבא, לכן חשובה לנו מאוד השתתפות הנשים בכל התהליך שאנחנו עוברים.
איך אנחנו יכולים להשתמש בכוח האישה הדואגת, האומנת, שיגדל לנו דור טוב יותר? איך נשתמש בכוח הנשי שיגדל לנו דור טוב ומוצלח?
*
שאלה: כפי שההורים דואגים לבנם, איך אנחנו צריכות לדאוג לאנושות?
אנחנו בעיקר צריכות לדאוג לאנושות בזה שאנחנו נעסוק בהפצה. יש לנו חומר, אנחנו צריכים לעבד את החומר, לתרגם אותו ולהפיץ. אין יותר. גם אין לנו זמן לשום דבר אחר. אנחנו צריכים בעיקר, בגלל שהעולם מיום ליום כל כך מידרדר, אנחנו כנגדו צריכים לעסוק בהפצה כמה שיותר. ואם הגברים חייבים לעבוד בעשיריות ולקשור את עצמם בעשירייה יותר, דווקא הנשים הן יותר מיועדות להפצה.
שאלה: איך מחזקים את החברות בדרך? בתקופה האחרונה הרבה נחלשות ועוזבות. מה על הנשים לעשות?
קודם כל, אנחנו צריכים לראות עד כמה אנחנו מתקדמים. אני חושב שיש כאן התקדמות מאוד יפה וטובה. תראו לפי השיעורים האחרונים שאנחנו פועלים לפי התכנית. לא יכולנו לפתוח קודם את התהליך הזה שעכשיו אנחנו מתחילים, כי לא היינו מוכנים לזה. אנחנו לא קובעים מתי בא לנו להתחיל לעבוד בהכנעה, ובגילוי הבורא בצורה מעשית, בקשר בינינו. עכשיו אנחנו בעצם מתחילים. קודם לא יכולנו לעסוק בזה.
אם מישהי לא רוצה ולא חושבת שזאת מטרת החיים שלה, בבקשה, היא יכולה לעזוב, עניינה. אבל אנחנו באמת עכשיו נכנסים לתקופה מאוד רצינית בחיים הפנימיים שלנו, אבל זה צריך להיות גם עם ההפצה חיצונה חזקה.
שאלה: במה מתבטאת עבודת ההכנעה? האם הכנעה זה ויתור? כלפי מי לתרגל את ההכנעה, ובמה זה מתבטא?
הכנעה בעיקר היא כלפי הבורא, שכל מה שאנחנו מקבלים בחיים שלנו זה בא ממנו, ש"אין עוד מלבדו", ואנחנו צריכים בצורה כזאת לקבוע שיש לנו רק שורש אחד, וכלפיו אנחנו עובדים. ואם רוצים לדעת יותר, אז בבקשה, עברנו כבר ארבעה שיעורי בוקר בנושא הכנעה, וממשיכים בזה.
שאלה: האם ההתכללות בחברה מזרזת את הזמנים?
רק התכללות בחברה מזרזת את הזמנים. אבל חוץ מזירוז הזמנים יש עוד עניין לרכך את הזמנים, להמתיק את הזמנים, וזה נעשה יותר על ידי הפצה.
שאלה: איך לשייך לבורא את הביקורת שמתעוררת בי כלפי החברות, מה לבקש ומה לעשות?
אני חייב למחוק, גם גברים וגם נשים, חייבים למחוק כל ביקורת שמתעוררת בי. על זה כתוב "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו."3 כי אנחנו צריכים להבין שכך הבורא משחק אתנו כדי להביא אותנו להכנעה.
שאלה: איך לחזק זו את זו בעבודה הרוחנית?
לתת דוגמה. רק דוגמה טובה, יפה. לא יותר מזה.
שאלה: איך לעורר את תכונת האישה, הרכות, הדאגה לעתיד, אצל נשים בחוץ?
בחוץ אין לנו מה לעורר, אנחנו לא עוסקים בזה. בחוץ אנחנו רק מפזרים את החומר שלנו בצורה אינפורמטיבית בלבד.
שאלה: אני רוצה להגדיל את החיסרון שלי. מה עלי לעשות?
החיסרון הנכון מוגדל אך ורק על ידי שימוש יחד, עם החברות, ובהפצה.
שאלה: לגבי הפצה, האם נשים צריכות להשתלב בהפצה כללית, או לפתוח ערוץ הפצה לנשים?
גם וגם. אין שום איסור להשתתף יחד עם גבר בהפצה, אבל מתי ואיך שהן רוצות, שזה יהיה יותר מועיל.
שאלה: מה הדבר החשוב ביותר שאישה יכולה לעשות עבור חכמת הקבלה, החברים, וכל האנשים והמשפחה?
לחזק את כולם, לקשור בין כולם ולהפיץ.
שאלה: איך הכוח הנשי באמצעות ההפצה יכול למגר את האנטישמיות, ולמנוע את השואה הבאה?
רק על ידי הפצה רחבה, בין היהודים במיוחד. זאת אומרת, להסביר על ייעוד עם ישראל, בשביל מה ולמה ואיך, רק על ידי זה אנחנו יכולים להסביר לכולם מהי הסיבה לאנטישמיות, ומה קורה בעולם, ולמה דווקא רק על ידי התפרצות האנטישמיות העולם מגיע לתיקון. שנדע איך לצרף לאנטישמיות הגדולה את החיבור שלנו בינינו הגדול.
שאלה: מה התהליך שאתה רואה בשביל להביא את הנשים באמצעות ההפצה שלנו לזה שהחיבור הוא הפתרון?
רק הסברה. אין לנו יותר. רק להסביר לכולם עד כמה החיבור בינינו הוא תורם לפתרון, אחרת אנחנו מגיעים לאותו הפתרון אבל על ידי מלחמת עולם.
שאלה: כיצד עליי לא לחפש חסרונות בבעל, אלא להשפיע לו חשיבות המטרה?
זה למעלה מהדעת. אני אגיד לכם, דיברנו גם היום, בשיחה הזאת, שהעיקר בכל הדברים האלה זה ויתור. מה שעובר על כולנו, אנחנו עוד לא יודעים מה זה, איך שזה קורה, אבל כל מה שעובר על כל אחד ועל כולם יחד, זה עובר מהבורא, מ"אין עוד מלבדו". ואין לאף אחד חשבון פרטי שלו, שהוא אשם במשהו.
ולכן הוויתור הוא לא ויתור כלפי הבעל או כלפי האישה, או כלפי משהו שאנחנו עושים. הוויתור הוא כלפי הבורא. שאני צריך להכניע את הראש שלי ולהגיד, "הכול זה מלמעלה, ואני הכול מקבל כביכול שזה בא מ"אין עוד מלבדו". לא חשוב שזה מתגלגל דרך בעלי, או דרך אשתי, או דרך מישהו אחר, אלא הכול זה מהבורא בלבד. הוא המקור של הכול, ואני מכניע את עצמי, ורוצה על ידי ההכנעה להגיע לדבקות".
קריין: קטע מספר 7 מ"זוהר לעם", פרשת "וירא".
"אברהם לא סמך על עצמו כלום. כי ראה את השכינה תמיד במשכנה של שרה, שלא סרה משם. ומשום שהשכינה הייתה שם, סמך אברהם עליה, ואמר, אחותי היא."
(זוהר לעם. וירא, 354)
מדובר על הצד הגברי והצד הנשי, עד כמה הצד הגברי לא יכול לבדוק את עצמו, את המעשים שלו, את הכיוון שלו, אם הוא לא יהיה מחובר לצד הנשי שבו. זה אברהם ושרה. ולכן הקשר לגברים זה קשר הכרחי.
אנחנו יודעם גם שבכל משפחה ומשפחה, בינינו, הגברים יותר סומכים על האישה, יותר שואלים את האישה, וכדאי לשאול את האישה כדי לעשות משהו, ללכת על איזה עסק, משהו לעשות, לפתוח, לקנות. תמיד כוח האישה הוא כוח יותר מאוזן, כוח יותר בריא.
ולכן לא מן הסתם כתוב ש"שמע מה שאומרת לך שרה"4. כי תכונות האישה והיחס שלה לחיים, זה מה שחסר לגבר, וודאי שכדאי לנו כך להתנהג. לכן כתוב ש"אברהם לא סמך על עצמו כלום. כי ראה את השכינה תמיד במשכנה של שרה". אז נשתדל אנחנו הגברים להבין, שהשכינה נמצאת במשכנה של שרה ולא במשכנו של אברהם. לכן מצד הגברים אני אומר, שכדאי לנו לשמוע בקול האישה, זה ממש ישמור עלינו ויעזור עלינו לעשות פחות טעויות בחיינו.
שאלה: האם צריך להקים ארגון נשים? אם כן, מהם התנאים לזה?
אני חושב שכן, רציתי הרבה פעמים, ודיברתי על זה כמה פעמים. אבל הבעיה היא, אני מקווה שהנשים יסלחו לי, שכשאנחנו מתחילים להקים ארגון נשים, אנחנו נתקלים פתאום בזה שהן מתעסקות רק בכך שכל אחת דואגת למה השנייה היא יותר, או למה אני פחות, וכן הלאה, ואין ביניהן כל כך שלום, שלווה והחלטה כוללת. ולכן עזבנו את הדבר הזה.
אם אתן חושבות שאתן יכולות להקים ארגון נשים בריא, שההחלטות, ההתקשרות יהיו למעלה מכל עניין הגאווה הקטנה הזו, הפרימיטיבית, שיש לכל אחד בעולם הזה, אז ודאי שאפשר, ואני אתמוך בזה מכל הלב.
שאלה: מה צריכה להיות מטרת ארגון הנשים, ומה עיקר העשייה בארגון נשים?
על זה אנחנו כבר דיברנו אלף פעם. עיקר מטרת ארגון הנשים זה הפצה, שהיא מביאה אותנו בצורה קצרה ומהירה ביותר לתכלית, ובזה אנחנו מונעים כל הבעיות שמוכנות לנו בדרך. זה דבר אחד. דבר שני שאני רוצה להגיד, שבאמת הגיע הזמן שבאמת שנחשוב ונעשה את זה. זה רק בתנאי שהנשים יוכלו איכשהו להגיע לסיכום ביניהן. אני חושב שזה צריך להיות ארגון נשים, אבל בראשו יעמדו שני גברים, נניח אלו שנמצאים כאן לידי, שהם יוכלו להתערב בכל הדברים, ויהיו גם המקשרים בין הנהלת הגברים להנהלת הנשים. זה יכול להיות דבר מאוד טוב.
דיברנו היום על ההכנעה שזה הדבר העיקרי, ואנחנו לומדים את זה עכשיו גם בשיעורי בוקר לגברים. אני מאוד מקווה שאתן תראו את השיעורים האלה, זה פתח לעולם הרוחני. אנחנו לא למדנו חומר כל כך חשוב אף פעם, אלא לפני ארבעה ימים התחלנו את הנושא "הכנעה", ואנחנו נמשיך עד שאנחנו נגיע באמת למימוש שלו. אז בבקשה, בואו נלך יחד בזה. זה דבר אחד.
דבר שני, אנחנו נמצאים לקראת חג הפורים, ובחג הפורים, אני לא אדבר בחג עצמו, אבל עכשיו אני רוצה להגיד, שגם בזה יש לנו גיבורה גדולה, מלכת אסתר שהיא פועלת בתוך ההסתרה, וכל החג הוא על שמה, והמגילה על שמה, "מגילת אסתר". היא בעצם הצילה את כל העם מהשמדה מידי אחשוורוש והמן. לכן אנחנו צריכים גם היום לזכור אותה ביום הזה. הכול בא, כל הדברים הטובים קרו רק על ידי האישה, ואנחנו הגברים של בני ברוך מאוד מקווים שגם לנו יקרו ניסים דרככן, הנשים היקרות שלנו.
ובזה אני רוצה להגיד לכם שלום, להתראות, תצליחו, שיהיה רק כל טוב לכם, מכל הלב. לחיים.
(סוף השיעור)