סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined
בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך ב'. חלק ו', אות ג'
שיעור 4|18 черв 2018 р.
לכל השיעורים בסדרה: בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך ב'. חלק ו'
שיעור בוקר 18.06.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו',
עמ' 393, דף שצ"ג. "עשר הספירות של עולם הנקודים", אותיות ג' – ה'
קריין: אנחנו קוראים ב"תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו', דף שצ"ג עמוד 393 "אור פנימי" טור א', של אות ג' דבר המתחיל, "ס"ג חכמה ובינה".
"ס"ג חכמה ובינה. כלומר, שבפרצוף ס"ג עצמו יש חכמה ובינה, ואע"פ שכל קומתו של הס"ג, הוא רק קומת בינה בלבד, אמנם יש בו בחינת זכר ונקבה, כלומר שהמסך שעלה להמלכות דראש ע"ב, לצורך הזווג לפרצוף ס"ג, כלול מב' רשימות עליונות, שהם: רשימו דבחי"ג דהתלבשות לבד, ומחוסר המשכה, ורשימו שלמה דבחי"ב. ולכן נעשה עליהם ב' זווגים : הא' בקומת חכמה, והב' בקומת בינה, והמה נק' זו"ן, שהרשימו דבחי"ג דהתלבשות, שעליה יצאה קומת החכמה, נק' זכר, והרשימו דבחי"ב השלימה גם מבחינת המשכה, נק' נקבה, שעליה יצא עיקר האור דפרצוף הס"ג, שהוא קומת בינה. וזו"ן הללו, נתלבשו רק בכלי דכתר של הגוף דס"ג, ואין מגיע מהם ליתר הט"ס תחתונות דס"ג, כל כמה שלא נזדככו הזו"ן דכלי דכתר, לבחי"ב ולבחי"א."
זאת אומרת, גלגלתא יצאה על רשימות דאין סוף שהן ד'/ד', הזדככה, יוצא פרצוף ע"ב על רשימות ד'/ג', הזדכך, יוצא לנו פרצוף ס"ג על רשימות ג'/ב'. זאת אומרת, בס"ג יש לנו חלק מהע"ב שזה ג' דהתלבשות, וס"ג שזה ב' דעביות.
ג' דהתלבשות פועלת בטעמים דס"ג בלבד, ובנקודות דס"ג שזו הזדככות המסך מטבור לפה דס"ג שם כבר נעלמת ג' דהתלבשות ונשארת רק ב' דעביות שגם מזדככת לא' דעביות, עד שמגיעה לפה דראש דס"ג.
רשימו דהתלבשות נקרא "זכר", רשימו דעביות נקרא "נקבה".
שאלה: נעשו שני זיווגים עכשיו, על רשימו דהתלבשות ועל רשימו דעביות. מה זה?
איפה נעשו זיווגים על רשימו דהתלבשות ועל רשימו דעביות?
תלמיד: בראש דס"ג.
בראש דס"ג ודאי, כמו שהיה גם בראש דע"ב. אם יש לך שתי רשימות, רשימו זה חיסרון, אז יוצא שחייב להיות זיווג על רשימו אחד ועל הרשימו השני. מה השאלה?
תלמיד: איך זה שיוצא מזה זו"ן?
זה לא נקרא זו"ן, זו"ן זה נקרא זכר ונקבה. רשימו דהתלבשות זה נקרא "זכר" ורשימו דעביות נקרא "נקבה". אתה שואל נכון, מה זה זו"ן פתאום? אלא כך זה נקרא.
הוא אומר לך, "שעליה יצאה קומת החכמה, נק' זכר, והרשימו דבחי"ב השלימה גם מבחינת המשכה, נק' נקבה," את זה הוא אומר לך, מה זה נקרא זכר ונקבה, זו"ן. זה לא זעיר אנפין ונוקבא, זה זכר ונקבה. יש מקום לטעות, נכון.
שאלה: מה זה "רשימו דבחי"ג דהתלבשות לבד, ומחוסר המשכה,"?
חוסר המשכה זה חוסר עביות.
תלמיד: חוסר עביות?
כן. אתה בא למסעדה, ואתה רוצה. יש לך כסף או לא? אם אין לך כסף אתה יכול רק להריח, זה נקרא "רשימו דהתלבשות", אבל רשימו דעביות אין לך, אתה לא יכול לקבל את זה.
תלמיד: מאיפה מקבלים את הרשימו דעביות הזה? איך נוצרת העביות?
רשימו דעביות זה נקרא הרשימו שקשור למסך, במסך. שיש לך כוח לשלם, כוח התנגדות נגד הרצון לקבל, שאז אתה יכול לעבוד ולקבל אור עליון בעל מנת להשפיע, כך זה עובד ברוחניות.
תלמיד: איך נוצרת העביות הזאת שאני מקבל אותה, כתוצאה ממה?
איזו עביות?
תלמיד: אתה אומר שיש מה שנקרא רשימו דעביות. רשימו אני יודע שקיים, אבל את העביות אני יוצר? איך היא נוצרת?
על ידי האור, האור משפיע.
תלמיד: ואיפה אני בתמונה?
מי אתה? אתה בכלל לא בתמונה. האור משפיע על הרצון לקבל, והרצון לקבל רוצה, ומזה בא החיסרון, החיסרון זה נקרא עביות. האם יש במה להשלים את החיסרון הזה, לשלם זה להשלים, על ידי מסך, אור חוזר, או לא? זה כל העניין.
תלמיד: מאיפה אני לוקח את הכוח לשלם? איך אני יוצר את זה, את הכוח שאני אוכל לשלם?
אתה פונה לבורא, לאור אין סוף, זה נקרא בורא, אתה פונה אליו דרך חיבור עם העשירייה, כי אחרת לא יהיה לך מגע עמו, ומבקש, ואז אתה מקבל. יש בנק עולמי שממנו אתה יכול לקחת, רק בתנאי שאתה מגיע בצורה נכונה.
תלמיד: מהי הצורה הנכונה הזאת?
הצורה הנכונה היא שאתה משלם באגו שלך כלפי הקבוצה. אתה מוכן לוותר על האגו שלך כלפי הקבוצה, ואז אתם מקבלים יחד כולם איזה צ'ק מהבנק.
תלמיד: אתה מדבר כל הזמן על ביטול מול הקבוצה, לזה אתה מתכוון?
כן, זה תשלום, אתה צריך לעשות ביטול, בטח.
תלמיד: זאת אומרת, התשלום שלי זה בעצם ביטול האגו מול הקבוצה כל הזמן.
בהתאם לזה אתם זכאים לקבל, לקבל מילוי. כך זה קורה, כך עובדת המלכות.
קריין: טור ב', פסקה שנייה.
"וזה אמרו, "ס"ג חכמה ובינה" כי הפרצוף נקרא תמיד על שם ספירות העליונות שבו, כנודע, וכיון שהספירות זו"ן הנ"ל יש בהם קומת חכמה ובינה ע"כ נקרא הס"ג בשם חכמה ובינה." זאת אומרת, יש בו גם את זה וגם את זה.
"ומשמיענו בזה, כדי להבין מ"ש לקמן, אשר ס"ג הזה נעשה אח"כ לבחי' ע"ב, ונודע שהע"ב קומתו עד החכמה, ואיך אפשר שמס"ג יעשה ע"ב. וע"כ מזכיר כאן, שבס"ג זה, יש חכמה ובינה כי הזכר הוא בחי"ג דהתלבשות, שהוא בחינת ע"ב, ולפיכך נעשה אח"כ לבחי' ע"ב. וזכור זה."
הוא רוצה להגיד שס"ג זה פרצוף מיוחד, יש לו שני פרצופים בתוכו, פרצוף ע"ב ופרצוף ס"ג, לקבל ולהשפיע, בורא ונברא, ההתאמה בין בורא לנברא. זאת אומרת, הוא כולל בתוכו הכול. הכול מתבטא בס"ג ועד כמה שאנחנו משייכים את עצמנו לס"ג.
שאלה: אני זוכר שאמרת לי פעם שבכל הפרצופים זה כך, שאפילו בב"ן יש את הכול בתוכו כבר מגלגלתא. אם כך מה המיוחד בס"ג?
שני חלקים מנוגדים זה לזה. חלק עליון זה כמו חכמה שמאירה, חלק תחתון זה רצון לקבל. הרצון להשפיע זה החלק העליון של הס"ג, הרצון לקבל זה החלק השני של הס"ג. אבל באמת יש בס"ג ארבעה חלקים. ב"פתיחה כוללת" או בהקדמה אחרת "הקדמה לפנים מאירות ומסבירות", הוא מסביר שלס"ג יש ארבעה חלקים. כדאי לנו פעם לעבור על החלק הזה. זאת אומרת, זה פרצוף שמיועד לתיקון. הוא באמצע בין הכתר למלכות, הוא מיועד לקשור את הכתר עם המלכות, מלכות עם הכתר.
"מחציו ולמטה שהם נקודות שבו מלובש מטבור ולמטה דא"ק תוך מ"ה וב"ן דא"ק. וצריך שתזכור הפירוש של טעמים ונקודות, המובאים לעיל בדברי הרב (ח"ד פ"ג אות י"א) כי התפשטות הראשונה אל הפרצוף, בטרם שהמסך מתחיל להזדכך, הוא מכונה בשם טעמים, והוא אור ישר ורחמים. אבל בשעה שהמסך מתחיל להזדכך, אשר אור העליון נמשך מהמאציל ומזדווג עם המסך במדרגות זיכוכו, הנה ד' הקומות היוצאות בעת ההיא, שהן חכמה בינה ז"א ומלכות, המה נקראים נקודות כי הם בחי' או"ח ודין. עש"ה ובאו"פ שם. ועי' באו"פ דף ש"ט ד"ה התפשטות.
ועם זה תבין שרק האורות שבכלי דכתר דגוף הס"ג מכונה בשם טעמים" כתר זה נקרא התפשטות הראשונה מפה לטבור. "אבל כל הט"ס תחתונות שלמטה מכתר דגוף הס"ג," שיוצאים בנקודות בהזדככות המסך, "הן נקראות נקודות. גם ידעת שהכלי דכתר דגוף הס"ג מתפשט עד הטבור, כלומר, עד סיום רגלין דגוף דע"ב, שמקום הסיום הזה מכונה טבור. וזה אמרו, "מחציו ולמטה שהם הנקודות שבו מלובש מטבור ולמטה דא"ק" דהיינו הט"ס תחתונות שלו, כי כל הט"ס התחתונות מכונים כאן בשם נקודות, שהם כולם ירדו למטה מטבור ונתלבשו במ"ה וב"ן הפנימים דא"ק. כמ"ש היטב לעיל דף ש"צ בד"ה אבל פרצוף. עש"ה.
וכל זה הוא פנימיות א"ק. כלומר, שכל זה הוא בחינת פרצוף הס"ג בבנינו עצמו, שאין בכלל זה הענפים שיוצאים לחוץ ממנו, שאותם הוא מבאר לאחר מכן."
הוא מספר לנו על הס"ג, מה שנמצא למעלה מטבור. מה שלא שייך בינתיים לנו, לנשמות, לעולמות אבי"ע. זה פרצוף ששייך לעולם אדם קדמון, שהוא בכלל עולם המנותק מהתחתונים. יש שם רק חלוקה בין כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות והאורות שבהם זה נרנח"י.
אלה יסודות של החכמה לאו דווקא לחלק הזה, אלא בכלל. אנחנו צריכים קצת יותר להבין, זה יעזור לנו גם בעבודה הרוחנית שלנו, כי זה מבנה של הנשמה. כדאי קצת יותר להשתדל להבין. אני דווקא למדתי את זה מאוד לעומק בשנת 82, להגיד שאני מבין היום יותר מאז? ספק.
שאלה: הוא אומר, "כי התפשטות הראשונה אל הפרצוף, בטרם שהמסך מתחיל להזדכך, הוא מכונה בשם טעמים," מה הם ה"טעמים" האלה?
יש ראש ויש גוף, בראש יש החלטה, אני הולך לקבל בעל מנת להשפיע כך וכך, החלטתי, עשיתי זיווג דהכאה עם האור העליון. קודם כל הכאה, האגו שלי, זיווג, כדי לקבל אותו בעל מנת להשפיע ומתחיל לקבל. כשאני נהנה מזה שאני מקבל, אבל בדחייה מהאגו שלי, אני עושה תענוג לבורא. והאור הזה של התענוג מתפשט אצלי מפֶּה עד הטבור ובזה אני מרגיש איך אני מהנה לבורא, איך הוא נהנה מזה ואיך אנחנו דבוקים, נמצאים יחד כשני אהובים.
גמרתי את הפעולה הזאת, יותר מזה אני לא מסוגל. אבל האהוב שלי אומר, "אני אוהב אותך יותר ממה שאתה אוהב אותי. מה תעשה? לא תקבל ממני עוד חיבוקים, עוד מילויים, עוד משהו? אתה לא יכול". מה לעשות? אם אני לא מסוגל לקבל את זה ממנו, המצב שאני בו נמצא, אפילו שעשיתי ב 100%, הוא מצב פגום. ואז אני מזדכך. אני אומר, בסדר, אם כך אני יוצא. מפסיק את החיבוק, מפסיק את הנישוק, מפסיק את הזיווג. אין בתוכי העליון. לא אני בו ולא הוא בי, אין קשר. למה? כי ראיתי שעשיתי פעולה מאוד קטנה. מה לעשות? זה נקרא הזדככות. אז יש טעמים, איפה שאנחנו מחוברים. ויש נקודות, שאנחנו מסתלקים מהחיבור. אני בעצם מסתלק מהחיבור. והאמת, זה הבורא שמסלק אותי מהחיבור. מפני שעל ידי הרבה כניסות ויציאות כאלה, טעמים ונקודות, מגיעים למצב כמו שבעל הסולם מתאר, האדם ממלא ספל באוצר המלך, שופכים לו, [את מה שמילא] ושוב ושוב וכך מגיע לזה שסוחב את כול האוצר לבית שלו.
תלמיד: בעל הסולם כותב, "והוא אור ישר ורחמים. אבל בשעה שהמסך מתחיל להזדכך, אשר אור העליון נמשך מהמאציל ומזדווג עם המסך במדרגות זיכוכו, הנה ד' הקומות היוצאות בעת ההיא," זה פה קצת לא ברור לי. הוא אומר, "והוא אור ישר ורחמים."
כן, כשמקבל אותו. וכשיוצא אור חוזר ודין.
תלמיד: אבל כשהוא מתחיל להזדכך הוא אומר כך. ואז "אשר אור העליון נמשך מהמאציל ומזדווג עם המסך במדרגות".
כן, כי אני כבר לא משתמש באותה העביות שהייתה לי קודם, שקיבלתי בה בעל מנת להשפיע, אני מזדכך מהעביות. העביות לא מזדככת, אלא אני מפסיק להשתמש בעביות שלי, ברצון לקבל שלי. אני נמצא במסעדה, קיבלתי כמה שיכולתי בעל מנת להשפיע. אומרים לי, "יותר". יותר אין לי במה לשלם, אז אני יוצא, אין לי יותר מה לעשות.
תלמיד: אני רוצה לשלם, אני כן רוצה לאכול שם. אז מה אני עושה?
אתה רוצה לאכול, אבל אתה לא יכול לשלם.
תלמיד: מה אני עושה, אני כן רוצה לאכול?
תצא מהמסעדה, תרוויח כסף ותבוא שוב.
תלמיד: מה זה נקרא להרוויח כסף?
מסך.
תלמיד: להגדיל את העביות?
עביות ברוך ה' לא חסרה.
תלמיד: איך אני מגדיל את המסך שיהיה לי כסף?
על ידי עבודה.
תלמיד: איזו עבודה?
עם הקבוצה. מאיפה תקבל מסך? רק דרך החיבור בקבוצה, מהאור העליון.
תלמיד: ביטול כלפי הקבוצה, כלפי התשעה, זה מה שאתה אומר?
כן, זה חייב להיות "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא"1, ככה זה. "דרך אהבת הבריות לאהבת ה'"2, אתה מקבל בחזרה אור ומשתמש בו.
תלמיד: כך אני מתקדם כל הזמן?
כך אתה מתקדם, בגיחות כאלו, כן. "כי מציון תצא תורה"3, מיציאה יוצא לך יותר ויותר אור שממלא את הכלי במנות.
שאלה: בעל הסולם כותב, "שרק האורות שבכלי דכתר דגוף הס"ג מכונה בשם טעמים".
כן, ההתפשטות מפֶּה עד הטבור נקראת "טעמים" או נקראת "כתר".
תלמיד: למה זה לא ט' ראשונות, מה העניין שזה דווקא הכתר?
לא ברור כאן שזה ט' ראשונות. איפה יש לך כאן? אין, הספירות לא מבוררות כאן, הן לא בולטות, לא יוצאות, אין פיתוח עליהן.
תלמיד: עד הטבור אפשר לקבל אור חכמה.
אז אתה מקבל. אתה עושה זיווג דהכאה ומקבל אור חכמה בתוך אור חסדים בעל מנת להשפיע. וזו ההתפשטות מפה עד טבור שנקראת "כתר", ההתפשטות הראשונה.
תלמיד: למה זה נקרא רק כתר, זה מה שאני לא מצליח להבין. מה מאפיין את זה שזה רק כתר?
בזה לא מתברר שום דבר חוץ מקבלת האור בכלי אחד. היה זיווג דהכאה, החליטו לקבל, מקבלים עכשיו מפה עד טבור בעל מנת להשפיע. אין יותר בירורים, אין יותר הבחנות.
כשמתחיל להזדכך, אז ד'/ג', ג'/ב', ב'/א', א'/שורש, רשימות, אור חוזר היורד, ניצוצים יוצאים ונכנסים, טנת"א יוצאת. כאן אין שום דבר, קיבלו את האור וזהו. אין עדיין התנגשות בין קבלה מצד התחתון ומילוי מצד העליון. הוא מתחיל רק מטבור ומעלה בחזרה, שם זה מורגש, וכאן לא מורגש עדיין כלום.
תלמיד: בהתפשטות של ע"ב שהוא גם עד הטבור, איך קוראים לכל הגוף של ע"ב?
גם טנת"א, טעמים נקודות תגין ואותיות, גם להתפשטות ראשונה אפשר לקרוא "כתר". כתר שבו יש את הכול, אבל הוא לא מבורר. כל ט' תחתונות למטה מהכתר, אלה בירורים שנמצאים בכתר.
שאלה: אני שואל על שני האוהבים. כשמתגלה שאוהב אחד אוהב יותר, למה אני מסתובב והולך?
אין לך במה להמשיך.
תלמיד: מה זה שאין לך במה להמשיך?
אין לך במה להמשיך יותר ממה שקיבלת, אין לך תשלום. אתה הגעת למסעדה, לקחת סלט ולחם, זהו. אתה רוצה יותר, אבל אין לך כסף, מה תעשה? הפעולה נגמרה. חוסר מסך.
קריין: דף שצ"ד, אות ד', דברי האר"י.
אות ד'
"ואח"כ הוציא בחינות החיצוניות להלבישו." זאת אומרת, ס"ג. אחר כך ס"ג מוציא בחינות חיצוניות כדי להלביש את עצמו. הלבשה נקראת "בירור", עד כמה הוא מיוחד, ויש לו יותר ויותר. הפרצוף בעצמו לבד, גולמי, אין לו כל כך בירורים, אבל על ידי זה שמקבל לבושים אז יותר ברור מיהו, מהו. כל פעם בלבוש מסוים מתבטאת איזו תכונה מיוחדת שלו.
"ואח"כ הוציא בחינות החיצוניות להלבישו. ותחלה הוציא אורות מע"ב הכולל הפנימי, שהוא השערות של הכתר, המקיפים ראשו מבחוץ עד המצח ועד האזנים, כנודע." זה נקרא "ראש", עד המצח בפנים ועד האוזניים בצדדים, "ואח"כ הוציא שערות הזקן הנמשכים מס"ג הכולל הנקרא נקודים, שמהם נעשו כללות ג' מוחין שבו."
קריין: שוב.
אות ד'
"ואח"כ הוציא בחינות החיצוניות להלבישו. ותחלה הוציא אורות מע"ב הכולל הפנימי, שהוא השערות של הכתר, המקיפים ראשו מבחוץ עד המצח ועד האזנים, כנודע. ואח"כ הוציא שערות הזקן הנמשכים מס"ג הכולל הנקרא נקודים, שמהם נעשו כללות ג' מוחין שבו."
אמנם כמו שדיברנו כבר השערות הן לא העיקר כאן, כי השערות אחר כך ישחקו לנו תפקיד מיוחד בעולם האצילות.
קריין: אור פנימי אות ד'.
פירוש אור פנימי לאות ד'
"השערות של הכתר מקיפים ראשו מבחוץ עד המצח ועד האזנים: כבר נתבאר לעיל דף שצ"ב ד"ה והנה הגם. שהשערות נחלקים לב' בחינות: ראש, וגוף. שעד האזנים שהוא בינה נחשב לבחינת ראש, משום שמקום הזווג היה בנקבי העינים, שהם חכמה דראש, וע"כ נתפשטו האורות משם ולמטה אל האזן חוטם פה, לבחינת התלבשות, המכונה גוף. וכבר ידעת שההפרש מראש לגוף הוא רב מאד. וז"ש שהשערות נמשכים עד האזנים. כי עד שם נחשב לבחינת ראש, אבל מאזנים ולמטה כבר נחשב לבחינת גוף, כמ"ש והולך.
שערות הזקן הנמשכים מן ס"ג הכולל הנקרא נקודים. וצריך שתדע שאלו האח"פ שיצאו מבחינת ראש לבחי' גוף כנ"ל, המה נקראים תמיד בשם ס"ג הכולל. והטעם הוא כמ"ש הרב לקמן. שכל הס"ג הזה דא"ק שאנו עוסקים בו נחשב כולו לבחינת ע"ב, חוץ מנקודות שבו, שהם חציו התחתון שמכונה לקמן בשם ישסו"ת, הוא לבדו נחשב לס"ג. שהוא לבדו יצא דרך נקבי עינים, לבחינת אח"פ דגוף, וישסו"ת הזה, הוא הנקרא בכל מקום ס"ג הכולל, והוא הראש של ע"ס הנקודים. כמ"ש לפנינו באורך.
ונתבאר לעיל. אשר תחלת הזווג שבנקבי עינים, שהוציא האח"פ לבחי' גוף, הוא נעשה בראש הס"ג גופיה, אלא בסוד השערות: ששערות ראש עד האזנים נבחנים לבחינת ממטה למעלה שהוא ראש, ולפיכך, הוא נבחן עוד לבחינת ע"ב, כי עדיין לא ניכר בו שום שינוי מחמת עלית ה"ת לנקבי עינים, אבל מנקבי עינים ולמטה, שהם שערות הדיקנא, כבר נחשבים לבחינת אח"פ שיצאו מהראש ונעשו לבחינת גוף, לכן האח"פ דשערות שמכונים בשם שערות דיקנא, הם לבדם נחשבים לס"ג הכולל, שהוא בחינת הנקודים. ועוד יתבאר כל זה לקמן בהרחבה, כי שם מקומם."
מה בעצם בעל הסולם רוצה להגיד לנו? שפרצוף ס"ג מתחלק לשניים, עד האוזניים. למעלה מהאוזניים זה נקרא "ע"ב הכולל" ולמטה מהאוזניים עד סוף הראש זה נקרא "ס"ג הכולל". או שערות רישא זה "ע"ב הכולל", ושערות דיקנא "ס"ג הכולל". או גלגלתא ועיניים נקרא "ע"ב הכולל", ו"אח"פ ס"ג הכולל". בינתיים אנחנו לא צריכים לדעת יותר מזה. זה גם לא כל כך חשוב לנו כאן לחלק הזה. אבל כרגיל המקובלים מספרים, ועל מה שנוגע קצת הם גם אוהבים להוסיף, ולמי שמתקדם יש בזה עניין.
עד האוזן של הבינה עדיין נקראת "חכמה", לכן נקרא שבינה היא עצם חכמה. כי שם עדיין נמצא אור החכמה, ובינה מתגברת עליו ולא רוצה, ואחר כך בחצי השני כן רוצה, בס"ג הכולל, וכבר עובדת בצורה כזאת. בינה תמיד מחולקת לשניים, שני חלקים מנוגדים, נפרדים, תומכים ועובדים יחד, היא כך מאורגנת, כי יש בה רצון לקבל ורצון להשפיע יחד בפרצוף אחד, לכן כך הם מתחברים ביניהם.
קריין: טור ב' פסקה אחרונה.
"וזה אמרו ואח"כ הוציא שערות הזקן הנמשכים מס"ג הכולל, הנקרא נקודים. כלומר, שמבחינת האזנים ולמטה נמשכו שערות הזקן בבחינת ס"ג הכולל שנקרא נקודים, אבל אותם שערות שיוצאים מנקבי העינים, כלומר ממלכות שבחכמה ממטה למעלה, המה נחשבים עוד לע"ב, ואינם ענפי הס"ג הכולל, כנ"ל. באופן ששערות ראש הם ענפים הנמשכים מע"ב, ושערות דיקנא הם ענפים הנמשכים מס"ג הכולל. וזכור זה.
"כללות ג' מוחין שבו. כלומר ג' ספירות הראשונות כח"ב של הנקודים, המה נעשים מן שערות הזקן הללו. ולא מעצמו, רק מן הכללות שבהם המקובץ בתיקון הד' דשערות הזקן, הנקרא שבולת הזקן. כמ"ש כל זה בהרחבה לקמן. וזה אמרו שמהם נעשו כללות ג' מוחין שבו."
יש כאן הרבה שאלות כי הוא רק עובר על זה. האמת, מי שרוצה ללמוד, צריך לגשת לחלק שלוש עשרה, "י"ג תיקוני דיקנא", חלק י"ג. אני לא ממליץ לקפוץ כי ממש מדובר על תיקונים, ללא חלק ו' לא נבין מה זה.
בקיצור, מה שאנחנו צריכים לעניינינו, הס"ג מתחלק לע"ב וס"ג, החלק העליון שלו נקרא "ענפי ע"ב", החלק התחתון נקרא "ענפי ס"ג". כל הפרצופים עליו שעליהם נלמד אחר כך, נקראים שערות בכללות, ויש י"ג תיקוני דיקנא, מה שאנחנו אומרים בתחנון כל שני וחמישי "א-ל רחום וחנון ארך אפיים". ואיפה החתך הזה שנמצא בס"ג? באוזן. למעלה מהאוזן זה ענפי ע"ב, למטה מהאוזן זה ענפי ס"ג.
שאלה: פרצוף שערות יש רק בס"ג?
לא, בכל מקום. כל פרצוף שעושה על עצמו פרצוף חיצון לשם מישהו ומשהו, הפרצוף החיצון הזה שבזה הוא רוצה לשרת לפרצוף אחר, נקרא "שערות". למה שערות? מהמילה סוער. שהוא לוקח חיסרון של הזולת ובזה נותן לזולת את כל השרות.
תלמיד: מה מיוחד בפרצוף שערות של ס"ג?
זו הפעם הראשונה, זה לא היה קודם. ועל ידי פרצוף השערות יוצא כאן עולם הנקודים וכל עולמות התיקון.
תלמיד: בגלגלתא וע"ב אין שערות?
לא. אנחנו עוד נלמד כי זה שייך גם לצמצום ב'. השאלות הן לא בדיוק במקום, לא נוכל לדבר על זה. אתם תראו עד כמה הוא עובר על זה ולא מזכיר כל כך.
קריין: אות ה' דברי האר"י.
אות ה'
"ונמשכין תחלה סוד הטעמים דס"ג, שהיא אח"פ עד טבורו." אח"פ זה נקרא ב' דעביות, אוזן חוטם פה, זה לא אח"פ כרגיל. אלא אתם יודעים, מקובלים משתמשים חופשי [במושגים]. "ואח"כ לא הוציא שאר בחינות לחוץ, יען כי הם מלובשים תוך מ"ה וב"ן כנ"ל, כדרך אורות ע"ב הכולל, שלא נתגלה ממנו רק השערות הנמשכים מע"ב של ע"ב הכולל, ושאר חלקם טמיר תוך ס"ג הכולל." תקרא למטה.
קריין: אור פנימי אות ה'.
פירוש אור פנימי לאות ה'
ונמשכים תחלה סוד טעמים דס"ג שהוא אח"פ עד טבורו: כלומר כי תחלה מטרם שיצאו עוד ענפי הס"ג הכולל לחוץ, דהיינו שערות ראש ודיקנא, יצאו הטעמים דס"ג, שהם קומת אח"פ עד טבורו, שהם בחינת אור ישר ורחמים," הוא רוצה להגיד כאן שקומת אח"פ זה בינה, אוזן חוטם פה, אוזן זה בינה. "כמ"ש באורך לעיל דף ש"צ באו"פ ד"ה והנה הס"ג, עיין שם שיש שם ג"כ בחינת זכר שקומתו עד החכמה, ומ"מ מכנה הפרצוף בשם אח"פ, כי עיקר האור והקומה נבחן מבחינת הנקבה, כי כל ההתפשטות להגוף הוא רק מבחינת הנקבה," ב'. "שיש לה בחינות עביות דהמשכה, והנקבה אין לה אלא קומת אח"פ, שהוא קומת בינה. ומה שמסתיים על הטבור, כבר נתבאר שם באורך. ע"ש" לכן הוא קורא לס"ג אח"פ, העיקר זה שמתחיל מאוזן, בחינה עליונה שלו היא אוזן, ב' דעביות.
"שהם מלובשים תוך מ"ה וב"ן. וענין התלבשות זו, כבר נתבאר לעיל דף ש"צ ד"ה ותדע. כי הע"ב לא חזר ומילא הכלים שנתרוקנו מטבור ולמטה בא"ק הפנימי. מטעם שהע"ב אין לו המסך דבחי"ד, וע"כ אינו יכול להאיר מטבור ולמטה ששם מקום הבחי"ד. וע"כ נשארו הכלים דזו"ן הנמצאים בא"ק הפנימי מטבור ולמטה, בלי אור. אלא לאח"ז אחר שנתפשט הפרצוף ס"ג, הנה ט"ס תחתונות שלו, שאין בהם אלא רק קומת אור הבינה, שעל אור הזה לא היה הצמצום, המה שירדו למטה מטבור דא"ק ומלאו אור את הזו"ן אשר שם. עש"ה. וזה אמרו. שלא הוציא שאר הבחינות שלמטה מטעמים דס"ג, שהם הט"ס תחתונות דס"ג, יען הם מלובשים תוך מ"ה וב"ן. דהיינו כמבואר, שהט"ס תחתונות דס"ג, הם מלובשים בזו"ן שלמטה מטבור דא"ק הפנימי, שהמה נקראים מ"ה וב"ן. וזכור הדברים האלו, כי ענין התלבשות הזה דט"ס תחתונות דס"ג במ"ה וב"ן הפנימים, האמור הוא ענין יסודי לכל המקרים של העולם הנקודים."
את זה למדנו. יש לנו גלגלתא, ע"ב, ס"ג (ראו שרטוט מס' 1). כשיוצאים נקודות דס"ג הוא מתפשט למטה, כי מסוגל להתפשט, ואז הוא ממלא את הנה"י דא"ק באור החסדים. מקבל משם תגובה, תוספת של רצון לקבל ואז עושה צמצום ב'. ואז יוצא שהחלק שלמעלה הוא עולם האצילות, ולמטה זה בריאה, יצירה ועשייה (ראו שרטוט מס' 1). וכאן העניין של אדם הראשון, הנשמות, אנחנו שנמצאים בעולמות בי"ע.
כל ההשתלשלות שאנחנו לומדים היא בעיקר מהס"ג, שזה ג'/ב'. יש ג' דהתלבשות ו-ב' דעביות ואז יש ירידה למטה מטבור, ומטבור ולמטה אנחנו בעיקר מדברים על הס"ג.
בחינה ד' נמצאת למטה מטבור דא"ק, וכאן זו בחינה ב' (ראו "ב" בשרטוט מס' 1). אז יש כאן פגישה בין ב' ו-ד', בין רצון לקבל ורצון להשפיע, ואז שניהם נפגשים ובונים את הנשמה, נשמת אדם הראשון שאנחנו חלקים מאותה הנשמה.
שרטוט מס' 1
שאלה: בפרצוף ס"ג ההזדככות מטבור ומעלה היא על רשימות שהוא מקבל מהגוף כשיורד למטה?
איך יכול להיות אחרת?
תלמיד: כי עד עכשיו ההזדככות הייתה על ההתפשטות מפה ולמטה.
כן.
תלמיד: עכשיו היא על הרשימות של גוף?
על איזה חלק אתה מדבר?
תלמיד: פרצוף ס"ג שמזדכך מטבור ולמעלה.
מהנקודה הזאת שהוא שמזדכך? (ראו שרטוט מס' 2)
תלמיד: כן. הוא מזדכך על הרשימות שהוא מקבל מלמטה מהגוף, כשהוא יורד למטה?
כשהוא מתפשט מפה ולמטה, יש כאן ג'/ב' רשימות, ואז ג' מסתלק ונשאר ב'/ב'. וכשמגיע לפה אז נעשה ב'/א'.
שרטוט מס' 2
שאלה: מה שהוא מכנה כאן מ"ה וב"ן הפנימיים זה נה"י דא"ק, זה אותו דבר?
כן.
תלמיד: חבר שאל אותך לפני מספר ימים מה קורה כשהרצון לקבל פוגש אור חסדים, ועכשיו הסברת על בחינה ב' ו-ד', שרצון לקבל ורצון להשפיע נפגשים.
נלמד את זה. אני לא רוצה לקשור זה עם זה, זה לא פשוט. רצון לקבל ורצון להשפיע נפגשים, לא קורה דבר כזה. לא יכול להיות. זה שני עולמות, שתי גישות. לא.
שאלה: כשאתה כותב בציור ג'/ב', מי מהם הוא התלבשות ומי מהם הוא עביות?
התלבשות היא תמיד למעלה, ג', ועביות היא תמיד למטה, ב' (ראו שרטוט מס' 3).
שאלה: איפה פה האוזן של ס"ג?
אוזן של ס"ג, אם ניקח את הפרצוף שלו, ראש, אז יש כאן אוזן (ראו שרטוט מס' 3). יש לך כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. בינה זה אוזן.
תלמיד: זה מעל הפה?
מעל הפה. איפה אצלך האוזניים?
תלמיד: כן. אבל אני משתדל לא להסתכל כך.
למה לא? אנחנו בנויים בהתאם לזה. רב"ש אפילו היה אומר ומצביע, "משיבולת הזקן עד השפם, תיקון כזה. משפם תיקון כזה" וכן הלאה. כך כל פעם, שטח העליון דדיקנא, שטח התחתון. ככה הוא דיבר. למה לא? זה לא שאנחנו חושבים על זה שזה תיקונים, אלא זה יותר קל. העיקר להעביר את זה למישהו בצורה יותר קצרה.
שרטוט מס' 3
תלמיד: אני רוצה לשאול על הלימוד. הדגשת מתחילת חלק ו', שצריך כמה שיותר ללמוד את זה, להבין את זה בשכל ממש.
כן. אנחנו צריכים קודם להבין את זה, כמו שבעל הסולם כותב, שצריך להיות "כמונחים בקופסה". אנחנו צריכים קודם כל להבין, לתפוס, למלאות את עצמנו, ואחר כך נוכל לעבוד עם זה גם בגשמיות, זאת אומרת בשכל הגשמי, ומהשכל הגשמי לעבור לפעולות רוחניות. אבל בלי זה לא תוכל.
ואם היתה לפניך איזו הוראה איך לעשות פעולות רוחניות, למעשה אלה ההוראות, אתה בכל זאת צריך קודם כל להבין איך עובדת המערכת.
תלמיד: בדרך כלל ברגע שנכנסים לתע"ס, אני מחליף תדר, לא לנסות להיכנס יותר מדי בשכל, אלא לתת למאור לפעול. די כמו ב"זוהר".
לא. תע"ס זה תע"ס. זו מערכת שאנחנו צריכים להבין אותה, קצת, כדי שתהיה לך שפה. אתה לא יכול בלי זה. ודאי שהעיקר זה להשתוקק למאור המחזיר למוטב, אבל שיהיו לך "אותיות העבודה", מה שנקרא. שמה שאתה קורא, אתה איכשהו מתאר לעצמך. ודאי שזה שקר, והתיאור הוא לא נכון, אבל זה עוזר לך להתקשר. גם הילד הוא כך, עד שהוא מתקשר לחיים ומתחיל קצת יותר להבין, כמה צורות שקריות דמיוניות כאלה הוא עובר? אין מה לעשות.
שאלה: הוא כותב שס"ג כלול מע"ב וס"ג, מה זאת אומרת שהוא כלול מע"ב?
בינה זה עצם חכמה, חצי עליון דס"ג דומה לחכמה, יש לה ג' דהתלבשות. אתה יכול להגיד שכך זה בכל פרצוף, א'/ב', ב'/א' וכן הלאה. נכון, אבל בס"ג אלה שתי תכונות מנוגדות, רצון לקבל ורצון להשפיע. לכן כאן זה מאוד קריטי ולכן הוא מתחלק.
תלמיד: למרות שזה גם בפרצופים אחרים?
לא, בפרצופים אחרים אין לך חלק מהפרצוף שעובד בלקבל על מנת להשפיע וחלק שני בלהשפיע על מנת להשפיע. אין לך חצי מהפרצוף שפתאום מתחיל לעבוד בלי לקבל כלום, שממש באמצע הפרצוף יש לך הפרדה כזאת. אין. עוד נלמד את זה.
שאלה: כשבא אורח לבעל הבית הוא קודם מקבל את הסלט ואת הדברים הקטנים, ורק אחר כך הוא מגלה שאין לו את היכולת לקבל דברים יותר גדולים.
אין דבר כזה.
תלמיד: אז איך זה עובד?
ברוחניות זה לא יכול להיות שאתה הולך, מקבל, ואחר כך אתה מחליט. קודם החלטה, אחר כך הכאה, אחר כך זיווג, ואחר כך קבלה על מנת להשפיע.
תלמיד: אז ההחלטה היא על הדברים הגדולים, ישר הוא רוצה את הכול?
זה שהוא רוצה הכול זה ברור, אחרת הוא לא היה מגלה מה שיש לפניו. איך אני יכול לראות שולחן ערוך אם אין לי רצון אליו? ברוחניות אין דבר כזה, גם בגשמיות אין. לכן לפעמים אתה רואה איזה דברים, ואתה מתפלא איך האנשים האחרים לא רואים. הם לא רואים בגלל שאין להם רצון.
שאלה: אז אחרי שהוא רואה את כל השולחן הוא לאט לאט מתחיל לצמצם את הרצון כי הוא מבין שהוא לא יכול לקבל את הכול?
כן. ורק אז כשהחליט והכול, אז חלק מתחלק ללקבל על מנת להשפיע, וחלק ללהשפיע על מנת להשפיע.
שאלה: שאלה כללית על צמצום ב'. למה החלוקה בראש היא בנקבי עיניים ולא באמצע הבינה בעצם?
זה אמצע הבינה, כך זה נקרא.
תלמיד: זה לא אמצע הבינה, נקבי עיניים זה מעל הבינה כביכול.
לא, זה נקב של העיניים. נוקבא דעיניים זה בינה, כשעיניים זה חכמה. כך זה נקרא.
תלמיד: אז גלגלתא עיניים דבינה הם עדיין ראש של הראש?
נגיד שזה כך. עוד נבדוק, אבל בינתיים זה נכון.
שאלה: אני לא מצליח לתפוס כמעט כלום בלימוד של תע"ס, גם את השאלות של החברים אני לא מבין. איך אני עובד עם זה?
תתבטל. זהו. עוד יותר טוב. אתה יכול לחשוב על התיקון הכללי שלך וזה יהיה בסדר, יסתדר. כשיבוא האור העליון הוא ייתן לך תמונה שלמה. "לא החכם לומד", זה הכלל כאן. לא תופסים את זה בחכמה. אלא כשלומדים כל פעם בצורה שיטתית אז לאט לאט בכל זאת מתחילים להבין מה קורה. אבל האמת היא, שאדם שמיועד לגלות את העולם הרוחני, קשה לו ללמוד את זה בצורה רגילה. המוח שלו לא תופס, הוא לא מבין, הוא לא מרגיש, עד שמתפרץ לדרישה ואז נפתח לו, ואז הוא מבין מתוך ההשגה ולא מתוך השכל הבהמי שלו. לכן כתוב "לא החכם לומד", יש על זה הרבה סיפורים מהמקובלים הגדולים שדווקא לא הצליחו ללמוד את זה בצורה כזאת. יש כאלה מבריקים מאוד שלומדים גם גמרא, גם תע"ס, לא חשוב, ותופסים.
כשעוד הייתי גר בבני ברק לימדתי שם כמה אנשים, הם היו חכמים גדולים בנגלה והגיעו ללמוד, וראיתי שהם מיד תופסים את זה, אבל הכול בשכל. אולי עוד זוכרים אותם כאן, היו כמה כאלה, אני התפלאתי איך הם תופסים. גם אצל רב"ש זה היה כך, היו כמה אנשים שהיו מגיעים ללימודים, הם לא היו מגיעים ללימודים של המאמרים, אבל ללימודים של תע"ס היו מגיעים בשמחה. כמו שהיה לנו "שיעור של שאול" מה שנקרא, כל יום בחמש בערב הם למדו "עץ חיים" של האר"י בלבד. השאול הזה היה בא רק ללמוד "עץ חיים". הם גמרו כבר את "עץ חיים" השלם הזה, הגדול, אז חשבתי, עכשיו אנחנו מגיעים למשהו חדש. ואז שאול הזה אומר, אני חושב שכדאי לנו לעבור על זה שוב. לעבור שוב זה עוד חמש שנים. רב"ש אומר "יפה" וזהו, והתחילו שוב. אני כמעט יצאתי מדעתי.
(סוף השיעור)