שיעור בוקר 30.08.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 474, "מאמר לסיום הזוהר"

"ומה שאנו מדמים, מחשבותיו של הקב"ה, דהיינו רזי התורה וטעמי התורה, לחבל, הוא משום, שיש הרבה מדריגות, בהשואת הצורה עם השי"ת. ע"כ יש הרבה מדריגות, בחלק החבל שבו, דהיינו בהשגת רזי התורה. שלפי מדתה של מדריגת השואת הצורה להשי"ת, כן מדת השגתו ברזי התורה, דהיינו בידיעת מחשבותיו יתברך.

שבדרך כלל הן ה' מדרגות: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. שכל אחת כלולה מכלן. ויש בכל אחת ה' מדרגות ונפרטות, שבכל אחת מהן יש לכל הפחות כ"ה מדרגות.

ומכונים ג"כ "עולמות", כמ"ש חז"ל: "עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות. והטעם, שהמדריגות בהשגתו ית' נקראות עולמות, הוא משום, ששתי משמעויות יש בשם עולם:

א. שכל באי העולם ההוא, מושפע להם חוש והרגש שוה. וכל, מה שהאחד רואה ושומע ומרגיש, רואים ושומעים ומרגישים כל באי אותו העולם.

ב. שכל באי אותו העולם ה"נעלם", לא יכולים לדעת ולהשיג משהו בעולם אחר.

וכן נמצאות אלו ב' הגדרות גם בהשגה:

א. שכל מי שזכה באיזו מדריגה, הוא יודע ומשיג בה, כל מה שהשיגו באי אותה המדריגה, בכל הדורות, שהיו ושיהיו, ונמצא עמהם בהשגה משותפת, כמו שנמצאים בעולם אחד.

ב. שכל באי אותה המדריגה, לא יוכלו לדעת ולהשיג מה שהוא, ממה שיש במדריגה אחרת, כמו באי העולם הזה, שלא יוכלו לדעת משהו, במה שיש בנמצאים בעולם האמת. לפיכך נקראות המדריגות בשם "עולמות".

ולפיכך, יכולים בעלי ההשגה, לחבר ספרים, ולרשום השגותיהם, ברמזים ומשלים ומובנים, לכל מי שזכה לאותן המדריגות, שבהם מדברים הספרים, ויש להם עמהם השגה משותפת.

אבל, מי שלא זכה בכל כמות המדריגה, כאותם המחברים, לא יכול להבין רמזיהם. ואין צריך לומר אותם, שלא זכו להשגה, שלא יבינו בהם כלום, משום שאין בהם השגות משותפות."

שאלה: מה זה השגה?

השגה זה ידיעה ברורה בכל מה ששייך לאותו מצב או לאותה שאלה או לאותו כלי שהאדם נמצא. מילוי, בירור של כל הדברים בנסיבות ותוצאות השייכות לאותה מדרגה.

תלמיד: האם השגה זה דבר שנרכש או דבר שבא כאילו מעל הדעת, מלמעלה?

מה זאת אומרת בא מלמעלה? ודאי שבא מלמעלה, אבל זה לפי היגיעה שלך.

תלמיד: אם זה דבר שנרכש אז אני יכול לרכוש אותו כאילו בדעת.

לא, ברוחניות אין דבר כזה. אתה צריך כלים רוחניים, בהשתוות הצורה להיות עם מה שאתה משיג. אחרת אתה לא משיג.

תלמיד: כלומר, בלתי אפשרי להגיע להשגה אם אנחנו לא נכנסים לדבר שנקרא רוחניות.

כן, זה ברור. ושם זה עניין המדרגות.

שאלה: מה ההבדל בין השגה לדבקות?

לפי הדבקות, ההשגה.

"וכבר אמרנו, שהדביקות השלימה וההשגה השלימה, מתחלקת לקכ"ה מדריגות כוללות. ולפי זה, מטרם ימות המשיח, אי אפשר לזכות בכל קכ"ה המדריגות.

ויש ב' הפרשים, מכל הדורות לדורו של המשיח:

א. שרק בדורו של המשיח, אפשר להשיג כל קכ"ה המדריגות, ולא בשאר הדורות.

ב. שבכל הדורות, בני עליה, שזכו להשגה ולדביקות, מועטים הם, כמ"ש חז"ל על הכתוב: "אדם אחד מאלף מצאתי", ש"אלף נכנסים לחדר, ואחד יוצא להוראה", דהיינו לדביקות ולהשגה. אבל בדורו של משיח, יכול כל אחד ואחד, לזכות לדביקות ולהשגה, כמו שאמרו: "ומלאה הארץ דעה את ה'", "ולא ילמדו עוד איש את רעהו, ואיש את אחיו, לאמר, דעו את ה', כי כולם ידעו אותי, למקטנם ועד גדולם".

חוץ מרשב"י ודורו, דהיינו בעלי הזוהר, זכו לכל קכ"ה המדריגות בשלימות, אעפ"י שהיו לפני ימות המשיח. שעליו ועל תלמידיו ז"ל, נאמר: "חכם עדיף מנביא". וע"כ, נמצא הרבה פעמים בזהר, שלא יהיה כדור הזה של רשב"י, עד דורו של מלך המשיח. ולפיכך עשה חבורו הגדול, רושם חזק כל כך בעולם. כי סודות התורה שבו, תופסים קומת כל קכ"ה המדריגות.

ולפיכך אמרו בזוהר, שספר הזוהר לא יתגלה, אלא באחרית הימים, דהיינו בימות המשיח. כי אמרנו, שאם מדריגות המעיינים, אינן בכל השיעור של מדריגת, המחבר לא יבינו רמזיו, משום שאין לשניהם השגה משותפת.

וכיון, שמדריגת בעלי הזוהר, היא בכל הגובה של קכ"ה מדריגות, אי אפשר להשיגם, מטרם ימות המשיח. נמצא, שבדורות שלפני ימות המשיח, אין השגה משותפת עם בעלי הזוהר. וע"כ, לא היה יכול הזוהר להתגלות בדורות, שקדמו לדורו של המשיח.

ומכאן הוכחה ברורה, שכבר הגיע דורנו זה לימות המשיח. כי עינינו הרואות, שכל הביאורים על ספר הזהר, שקדמו לנו, לא ביארו אפילו עשרה אחוזים, מהמקומות הקשים בזהר. וגם באותו המקצת, שכן ביארו, סתומים דבריהם, כמעט כדברי הזהר עצמו.

ובדורנו זה, זכינו לפירוש "הסולם", שהוא ביאור מלא על כל דברי הזהר. ומלבד זה, שאינו מניח דבר סתום בכל הזהר, בלי לפרשו, אף גם הביאורים מיוסדים על פי השכל העיוני הפשוט, שכל מעיין בינוני יכול להבינם.

ומתוך, שנגלה הזהר בדורנו זה, הרי זו הוכחה ברורה, שאנחנו נמצאים כבר בימות המשיח, בתחילתו של אותו הדור, שעליו נאמר: "ומלאה הארץ דעה את ה'"."

שאלה: הוא אומר שהפירוש של "הסולם" לזוהר מיועד לשכל הפשוט, למעיין הבינוני. אנחנו אומרים שזה לבעלי השגה.

זה לא לבעלי השגה, אלא על ידי זה יהיו בעלי השגה.

שאלה: מה זה שהוא כותב, זכינו לפירוש "הסולם", בגוף שלישי?

מה זה חשוב דרך מי זכינו? זה ודאי בא מלמעלה. מי הוא האדם? מכונה שנפעלת מלמעלה ודרכה משתלשל הגילוי לכל אותם באי עולם. ואם משתלשל דרך מישהו, אז דרך מישהו מסוים. לא משייך את זה לעצמו.

תלמיד: וזה בכלל דרכם של המקובלים בכל מה שהם זוכים.

ודאי, כן. הכול זה מהכוח העליון.

שאלה: מה זה אומר, שאנחנו נמצאים עכשיו בדור המשיח?

לכל אחד יש הזדמנות להיות בעל השגה.

תלמיד: כל אחד?

הוא כותב כך.

תלמיד: אבל איך זה בא לידי ביטוי?

אם אדם רוצה, הוא יכול.

תלמיד: וזה בגלל שהזמן כזה.

כן. זמן, זה נקרא "יציאת הנשמות". בדורות הקודמים הייתה הכנה ועכשיו הנשמות כבר בשלות לגילוי הבורא בהם.

שאלה: דיברנו עכשיו על הבחירה. אם יש מישהו בלי בחירה והוא לא יכול לקבל את מה שאנחנו עכשיו מרגישים, אז אני יכול להשפיע על הבחירה שלו אם אני מרגיש?

בזה שאנחנו כולנו לומדים, אנחנו משפיעים מאיתנו כוחות גדולים מאוד לכל האנושות. ומישהו מתעורר יותר, מישהו מתעורר פחות, אבל התעוררות כללית ישנה.

תלמיד: אז לא להתערב בבחירה שלו?

איך אתה יכול?

תלמיד: לנסות להשפיע.

מה זה נקרא אצלך להשפיע?

תלמיד: להסביר.

ואם לא רוצה? קודם כל מתחילים בזה שאנחנו בעצמנו לומדים ומושכים דרכנו את המאור המחזיר למוטב. מפני שאנחנו קשורים לכל באי עולם, אז דרכנו זה מתפשט גם אליהם. קודם כל כזאת השפעה, ואחר כך דרך קמפוס, דרך רשתות וירטואליות. בצורה כזאת, רצוי ככה. ואם אתה עדיין לא קיבלת אישור ללכת ולפרסם אל תפרסם, אתה יכול לגרום נזק גדול לאלו שאתה מסביר וגם לעצמך בחזרה.

שאלה: אנחנו לומדים שלמעשה הזוהר הוא סגולה ואין לנו שום הבנה בו. כותב בעל הסולם שהוא פירש אותו כך שאפילו בדעת הפשוטה אדם מבין אותו. מה הכוונה?

כמו שתע"ס אתה לומד. מה הוא עשה? הוא צירף לזוהר פירוש בשפת הקבלה, פרצופים, עולמות, ספירות, זיווגי דהכאה, כל מה שיש. ולכן בזה אתה יכול להבין.

תלמיד: אבל עדיין זה בשבילי סגולה.

זה ודאי סגולה. סגולה זה תלויה בך. יש הרבה אנשים שלומדים כדי לדעת.

תלמיד: הכוונה של בעל הסולם שרק למי שיש השגה יכול להבין את מה שכתוב?

להבין ודאי, רק במידת ההשגה.

שאלה: בעל הסולם אומר פה שהמשמעות של עולם, "א. שכל באי העולם ההוא, מושפע להם חוש והרגש שוה. וכל, מה שהאחד רואה ושומע ומרגיש, רואים ושומעים ומרגישים כל באי אותו העולם." איך לתאר את המצב הזה? מה זה אומר, שהאדם מגיע להשגה מסוימת, ואז הוא מגלה שיש שם עוד נשמות שיש להן אותן השגות כמוהו?

אפשר גם כך להגיד ואפשר להגיד שהוא פשוט מבין אותם הדברים כמו שמבינים האחרים שנמצאים בזה. אני לא רוצה לדבר על פגישת הנשמות והתאחדות הנשמות, זה עוד לא בשבילנו.

קריין: בעל הסולם כותב על זה ב"שמעתי" במאמר צ"ח, "רוחניות נקרא, מה שלא יתבטל לעולם". הוא אומר "מציאות מקום ברוחניות נקרא מקום מציאות, מטעם שכל מי שבא לשם, היינו למקום ההוא, רואה אותה צורה כמו השני ... מה שאמרו חז"ל, מה שמבארים את פסוקי התורה. שאומרים "כך היה אומר אברהם ליצחק", ... ונשאלת השאלה: מנין היו יודעים את זה, מה שהיה אומר אחד להשני? ... אלא כנ"ל, משום שאותם, שבאו להמדרגה, ששם היה עומד אברהם, או מי שהוא, אז הם רואים ויודעים, כמו שאברהם ידע וראה. לכן הם יודעים, מה שאברהם היה אומר. ... משום, שגם הם השיגו את המדרגה."

טוב.

שאלה: אנחנו נמצאים עכשיו ב"ימות המשיח"?

כן.

שאלה: איך נסביר את זה לאנשים בחוץ שמחכים שהמשיח יבוא על חמור לבן?

קודם כל תלמד איך להסביר ומה להסביר, אחר כך תדבר.

תלמיד: למעשה המשיח זו הנקודה שבלב?

עכשיו אני לא מסביר לך יותר, אני רק אומר שצריכים ללמוד.

שאלה: אם בימות המשיח כל אחד אמור להגיע להשגה, האם זה לא סותר את המשפט "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה"?

זה סותר. כי אז לא יהיה מצב שאלף נכנסים לחדר, אלא באמת כמעט כל אחד יכול לזכות.

צריך לעשות קובץ פסוקים, קטעים על ימות המשיח. יש בלבולים כאלה, שצריכים לסדר.

קריין: אנחנו בעמוד 475, טור א' פסקה אחרונה "ויש לדעת".

קריין: "ויש לדעת, שענינים רוחניים, אינם כענינים גשמיים, שבהם הנתינה והקבלה באים כאחד. כי ברוחניות, זמן נתינה לחוד, וזמן קבלה לחוד. כי תחילה, ניתן הדבר מהשי"ת למקבל. ובנתינה זו, נותן לו רק הזדמנות לקבל. אבל עוד לא קיבל כלום. עד שיתקדש ויטהר כראוי. אז, זוכה לקבל הדבר. באופן, שמזמן הנתינה עד זמן הקבלה, יכול להתעכב זמן מרובה. ולפי זה מ"ש, שהדור הזה כבר הגיע להכתוב "ומלאה הארץ דעה את ה'", הנה זה אמור מבחינת נתינה בלבד. אבל לבחינת קבלה, ודאי לא הגענו עוד. עד שנטהר, ונתקדש, ונלמד, ונתיגע בשיעור הרצוי - יגיע זמן הקבלה, ויקויים בנו הכתוב "ומלאה הארץ דעה את ה'".

ונודע, שהגאולה ושלימות ההשגה, כרוכים זה בזה. והמופת הוא, שכל מי שיש לו המשכה לסודות התורה, יש לו המשכה לארץ ישראל. ולפיכך, לא הובטח לנו "ומלאה הארץ דעה את ה'", אלא באחרית הימים, דהיינו בזמן הגאולה.

ולפיכך, כמו שבשלימות ההשגה, לא זכינו עוד לזמן קבלה, אלא לזמן נתינה בלבד, שבכחה ניתנת הזדמנות, לבוא לשלימות ההשגה, כן הוא בענין הגאולה, שלא זכינו לה, אלא בבחינת נתינה בלבד.

כי העובדה היא, שהקב"ה הוציא ארצנו הקדושה, מרשות הנכרים, והחזירה לנו. ובכל זאת, עדיין לא קבלנו הארץ לרשותנו, מפני שעוד לא הגיע זמן הקבלה, כמו שביארנו בענין שלימות ההשגה. באופן, שנתן, ואנחנו עוד לא קבלנו.

שהרי אין לנו עצמאות כלכלית. ואין עצמאות מדינית, בלי עצמאות כלכלית. ועוד הרבה יותר מזה, כי אין גאולת הגוף בלי גאולת הנפש. וכל עוד, שרוב בני הארץ שבויים בתרבויות הזרות של האומות, ואינם מסוגלים כלל לדת ישראל ותרבות ישראל, הרי גם הגופות שבויים תחת הכוחות הנכרים. ומבחינה זו, נמצאת עוד הארץ בידי הנכרים."

זאת אומרת, אין גאולת הגוף בלי גאולת הנפש. אנחנו חושבים שאנחנו יכולים להיות כאן בארץ ישראל חופשיים, להיות עם חופשי בארצנו ושהכול יהיה בסדר ויסתדר הכול, רק עוד קצת "כל הכבוד לצה"ל" ועוד משהו, נתחזק ויהיה בסדר. כלום לא יקרה. זו שטות שאנחנו חושבים שבכוח הזרוע אנחנו יכולים לנצח, להינצל ובכלל לחיות, לרכוש ביטחון וכן הלאה. רק דרך התיקון שבנשמה, כי אין גאולת הגוף בלי גאולת הנפש! רק בצורה כזאת זה עובד. קודם צריכה להיות גאולת הנפש ואז תהיה גאולת הגוף.

"והמופת הוא, שאין שום אדם מתרגש כלל, מן הגאולה, כמו שהיה צריך להיות, בזמן הגאולה, אחרי אלפיים שנה. ולא בלבד, שאין בני הגולה מתפעלים לבוא אלינו, וליהנות מן הגאולה, אלא חלק גדול מאותם, שנגאלו, וכבר יושבים בתוכנו, מצפים בכליון עינים, להפטר מגאולה זו, ולשוב לארצות פזוריהם. הרי, שאעפ"י שהקב"ה הוציא הארץ מרשות האומות, ונתנה לנו, עכ"ז אנו עוד לא קבלנוה, ואין אנו נהנים מזה.

אלא, שבנתינה זו, נתן לנו הקב"ה את ההזדמנות לגאולה. דהיינו, להטהר ולהתקדש ולקבל עלינו עבודת ה', בתורה ובמצוות לשמה. ואז יבנה בית המקדש, ונקבל הארץ לרשותנו. ואז נחוש ונרגיש בשמחת הגאולה.

אבל כל עוד, שלא באנו לזה, שום דבר לא נשתנה, ואין שום הפרש בין נמוסי הארץ עתה, מכפי שהיתה עדיין תחת ידי זרים, הן במשפט, הן בכלכלה, והן בעבודת ה'. ואין לנו, אלא הזדמנות לגאולה.

היוצא מדברינו, שדורנו זה, הוא הדור של ימות המשיח. ולפיכך, זכינו לגאולת ארצנו הקדושה, מידי הנכרים. גם זכינו להתגלות ספר הזהר, שהוא תחילת קיום הכתוב "ומלאה הארץ דעה את ה'", "ולא ילמד עוד..., כי כולם ידעו אותי, למקטנם ועד גדולם".

אבל, בשתי אלה זכינו, רק בבחינת נתינה מהקב"ה. אבל אנו לידינו עוד לא קבלנו כלום, אלא שניתנה לנו הזדמנות בזה, להתחיל בעבודת השי"ת, לעסוק בתורה ובמצוות לשמה, שאז נזכה להצלחה גדולה, ככל המובטח לדורו של המשיח, מה שלא ידעו כל הדורות שלפנינו. ואז נזכה לזמן הקבלה של שתי אלה: "שלימות ההשגה" ו"הגאולה השלימה"."

שאלה: כאשר בעל הסולם אומר "ארץ ישראל", על איזה ארץ ישראל הוא מדבר?

הוא מדבר על מקום איפה שאלו שקוראים לעצמם "ישר א-ל" יכולים להתחבר יחד לעם ישראל, כי "עם ישראל" זה נקרא לא יהודים אלא המכוּונים לכוח עליון, ואז למענו הם מתחברים כדי לגלות אותו, כדי לעשות, לגרום נחת רוח לו.

שאלה: מה זה ארץ ישראל שמושכת?

היא מושכת אנשים שרוצים לגלות את הבורא כדי לעשות נחת רוח לו. "ארץ" זה מהמילה רצון. רצון שמכוון בעל מנת להשפיע.

שאלה: מהי עצמאות ברוחניות אם כולם תלויים וקשורים זה בזה?

על ידי זה שתלויים וקשורים זה לזה, רוכשים כוח עליון שמגיע אליהם ומעלה אותם למעלה מכל הגשמיות. כמו שלמדנו היום בחלק הראשון של השיעור, שמהי הגאולה? שכולם מתעלים מעל מה שרואים, ורואים בצורה שהכול מתוקן.

שאלה: למדנו בחלק הראשון שאנחנו צריכים לראות שהכול מושלם, אנחנו בגמר תיקון והכול תלוי בתפיסת המציאות. מצד שני הוא מספר לנו על כוח הזרוע, מלחמות, שלא יעזור כלום, שאנחנו חייבים לסדר פה את המצב. אז איך לראות את הכול בשלמות, ומצד שני לראות שיש לנו פה עבודה לעשות?

כן, בגלל זה דווקא לא לקבל את זה בצורה שטחית, אלא זה בדעת וזה בלמעלה מהדעת, ששניהם צריכים להיות במדרגה אחת, בבת אחת.

שאלה: בעל הסולם כותב פה, שבעצם חזרנו לארץ כדי שתהיה לנו הזדמנות לעשות תיקון ולהגיע לגאולה.

כן.

תלמיד: במה זה מתבטא להגיע לגאולה, איך הארץ הזאת תיראה כשנגיע לגאולה?

כתוצאה ממה שאנחנו רואים, "כל הפוסל במומו פוסל", אנחנו נראה אותה בצורה אחרת.

תלמיד: זאת אומרת, שפיסית לא ישתנה שום דבר?

אני לא יודע, בוא קודם נשתנה ואז נראה אם ישתנה פיסית או לא. אנחנו לא יכולים עכשיו להגיד איך זה ייראה לנו בעיניים דהשפעה.

שאלה: בעל הסולם כותב, "עד שנטהר, ונתקדש, ונלמד, ונתיגע בשיעור הרצוי -" מה זאת אומרת "יגיע זמן הקבלה", מהו השיעור הרצוי?

את זה אנחנו לא יודעים. אפילו אם אני אעשה במאה אחוז כל מה שאני מסוגל, גם אז אני לא יודע אם אני מגיע לשיעור הרצוי. השיעור הרצוי זה שיש סולם, שכל פעם ישנן דרישות לכך, לכאן או לכאן.

שאלה: בימים האחרונים אתה כותב בטוויטר וגם בפייסבוק שלך על תרחיש שעלול לקרות במידה ולא נתחבר, ואיך הדבר הזה ישפיע על טראמפ והעולם. שהוא ילחץ עלינו להשיג שלום, וזה לא יתאפשר אם אנחנו לא משיגים אותו בפנימיות.

אנחנו תמיד ראינו דברים כאלה, אין פה נבואה אלא פשוט סקירה הסטורית. שתמיד המלאך הטוב הופך להיות המלאך הרע, כביכול רע, כדי לכוון אותנו לתיקונים. אם אנחנו לא מבינים שפה טובה אז יהיה רע.

תלמיד: כרגע אף אחד לא צופה שטראמפ יהפוך להיות לאיזה מלאך רע?

[הוא יהפוך] בקלות. הוא יהפוך? הבורא עושה. מה זה, מי זה טראמפ? זאת בובה.

תלמיד: זה משהו שיש ביכולתנו לשנות?

ודאי שביכולתנו לשנות, כן, אך ורק.

תלמיד: קהל שקורא את הפוסטים האלו ואת כל המסרים האלה, מה הוא יכול לעשות עם זה?

להיות קצת יותר רגיש, יותר מזה אני לא חושב שאפשר. אבל להיות קצת יותר רגיש, ואז אולי הוא ישמע שזה תלוי לא בטראמפ אלא זה תלוי במידת החיבור בינינו, זה הכול. מידת החיבור בינינו זה מה שיקבע את העתיד שלנו, של כל המציאות, של כל העולם.

תלמיד: כדי שהמצב לא ישתנה לרעה אז אנחנו צריכים להתחבר, לעשות שלום, ואז טראמפ יישאר המלאך הטוב?

איזה שלום?

תלמיד: אני לא יודע, כך כתבת אני חושב, שכל הסיבה שהוא יהפוך למלאך רע זה כי הוא לא יצליח להביא שלום בינינו לבין הפלסטינים.

כן, אבל באיזו צורה אנחנו עושים שלום? תמורת שטחים?

תלמיד: זהו, זה בדיוק מה שכתוב, שאנחנו צריכים קודם לעשות חיבור.

תמורת שטחים, שאתה צריך למסור את השטחים שבלב שלך לעל מנת להשפיע.

תלמיד: ואז יבוא שלום?

ואז יבוא שלום באותם השטחים.

תלמיד: ואז טראמפ יישאר המלאך הטוב?

כן.

קריין: המשימה היומית, לדבר בעשירייה במהלך היום על קטע מספר20 מתוך המאמר "הנרות הללו קודש הם" של רב"ש ב'.

(סוף השיעור)

mlt_o_rav_2018-08-30_lesson_bs-maamar-le-sium-zohar_n1_p3_T00cr9FA