שיעור ערב 02.02.2019- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ג', דף קמה, עמ' 145,

"אור ישר ואור חוזר, כולל חמשה עשר פרקים", פרק י'

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ג', פרק י', עמוד 145. "אור ישר ואור חוזר, כולל חמשה עשר פרקים".

פרק י'

"מבאר אשר לבוש והיכל נפרדו משורש נשמה גוף ונעשו למקיפים,

וגם ביאורי א"ק ואבי"ע, וננ"ח, ועסמ"ב. ובו ח' ענינים:"

קריין: נקרא למטה דברי האר"י.

אות א'

שורש נשמה גופות דבוקים זה בזה. לבוש והיכל נפרדו מהם

"* ועתה נדבר בבחינת כל עולם מאלו מה ענינם. א דע, כי השורש והנשמות והגופים הם בחינה א' שאין פירוד ביניהן אך הלבושים והיכלות הם ב' בחינות נפרדות מג' בחינות הנ"ל, ובין ב' אלו, שהם, בין הגופין ובין הלבושים, שם הם מדור הקליפות, והם ממש נדבקים באחור אור הגוף."

* עץ חיים שער מ"ב פרק ג'.

קריין: נקרא למטה אות א' "אור פנימי", מבאר "דע, כי השורש והנשמות והגופים הם בחינה א'".

פירוש אור פנימי לאות א'

"א) יש כאן בדברי הרב ענין עמוק ונכבד מאד, כי ז"ס צמצום ב' שהיה בנה"י דא"ק, המובא בדברי הרב (בעץ חיים שער ח' פרק ב') שדבר הצמצום ב' הזה ה"ס שיתוף מדת הרחמים בדין, שאיתא בדבחז"ל, והבנת הדברים על בוריים תמצא בספרי (פנים מסבירות בענף ט"ו עש"ה) וכאן נקצר. והענין הוא, כי רק בחי"ד של ד' הבחינות הנ"ל נקראת מדת הדין, מפני שעליה היה הצמצום א', כנ"ל בשיעורים הקודמים, אשר בג' בחינות הראשונות לא היה שום צמצום, וע"כ נקראו מדות הרחמים. אמנם, בצמצום ב' דא"ק, נעשה שיתוף וחיבור של בחי"ד ובחי"ב זו בזו, בסו"ה ותלכנה שתיהן, כי המלכות והז"א עלו לבינה, ונמצא מדת הדין שהיא בחי"ד נמתקת במדת הרחמים, שהיא בחי"ב. באופן, שבצמצום הראשון נתצמצמה רק בחי"ד בלבדה, ובצמצום הב' נתצמצמה גם בינה, מטעם התחברותה עם מלכות, כאמור. וענין זה נעשה בנה"י דא"ק שמטבורו ולמטה, וע"כ עשר ספירות הללו, שיצאו בשיתוף במה"ד, נקראות בשם עולם הנקודים, ע"ש עליית המלכות הנקראת נקודה."

שיתוף מידת הדין, מפני שנקודות דס"ג התחברו עם נה"י דא"ק, ולכן הצטמצמו. ולכן תוספת הרצון הזו שנכללו מהם, עלו אז לנקבי עיניים דראש דס"ג ומשם נעשה עולם הנקודים וכל הצמצום וכן הלאה.

"והנה ע"כ נבחן, אשר בעולם הנקודים הנ"ל נפרדו ז"א ומלכות מן הד' הבחינות חו"ב תו"מ, כי מאחר שבחי"ד עלתה במקום בינה, ונעשית שמה למסך, הרי אור העליון נפסק על מלכות שבבינה, ואינו מתפשט אל ז"א שנקרא לבוש, ואל מלכות שנקראת היכל, משום שנמצאים למטה מבינה.

וז"ש הרב "דע כי השורש והנשמות והגופים, הם בחינה א' שאין פירוד ביניהם, אך הלבושים והיכלות הם ב' בחינות נפרדות מג' בחינות הנ"ל", עכ"ל. והיינו כאמור, שמחמת המסך שנתקן בשולי בינה, הנה נפסק האור שמה, ומשם ואילך בכל העולמות, אין אור עליון מגיע לפנימיות ז"א ומלכיות הללו, ויצאו משום זה, לבחינות כלים מקיפים, כלומר, שמקבלים האור מרחוק, כי אין אור העליון מתלבש בתוכם יותר. והלבוש הוא כלי לאו"מ דחיה. והיכל הוא כלי לאו"מ דיחידה.

ובהאמור תבין, אשר אותם ז"א ומלכות הנמצאים בד' הבחינות, שבכל העולמות שמעולם הנקודים ולמטה, הם נבחנים לז"א ומלכות של פרטיות הבינה, וע"כ מתלבש אור העליון גם בפנימיותם, אמנם אותם ז"א ומלכות הכוללים, דהיינו הנמצאים למטה מבינה, הם נפרדו מכלים הפנימים, שבהם מתלבש נשמה, רוח, נפש דאו"פ, והיו לכלים מקיפים דחיה ויחידה."

שאלה: לפני הנקודים, לפני השיתוף הייתה נקודה, זה אומר שהייתה מלכות אחת כללית?

כן.

תלמיד: ואחרי זה יש נקודים, יש מלכויות?

מלכות שנכנסה לכל ספירה וספירה.

תלמיד: אתה יכול להסביר את זה?

מלכות התערבה עם בינה, ולכן בכל מקום איפה שבינה שמה מלכות, יש הגבלות. זו באמת שאלה נכונה, אבל תחשוב. נקודים הם הגבלות של צמצום ב' בכל מקום ומקום. מלכות עומדת בבינה ושם היא מסיימת את כל התפשטות האור בכל צורה וצורה, בכל מצב ומצב.

קריין: אנחנו באות ב' למעלה.

אות ב'

שורש נשמה גוף הם כלים פנימיים שבהם כל החיצון יותר הוא יותר גרוע.

לבוש והיכל הם כלים מקיפים שבהם כל החיצון יותר הוא חשוב יותר

ולפיכך נמצאות הקליפות בין הגוף ללבושים ששם מקום החושך והגרוע יותר

קריין: אות ב' דברי האר"י.

"וטעם הדבר, מפני שג' בחינות הפנימית, יש בתוכם או"פ, והיותר גרוע באור פנימי יוצא בתוך העור, ושם מסתיים. ב ואור המקיף הוא להיפך, כי אור היותר חיצון הוא גדול יותר, כנודע. נמצא, כי אור המקיף שבלבוש היותר פנימי, הנדבק אל הגוף, הוא אור המקיף היותר קטן שיש בכולם. לכן הקליפות, מדורם שם באמצע, במקום שאין שם לא אור פנימי ולא אור מקיף, והוא באמצע בין הפנימי למקיף, ושם נקרא מקום החושך. והענין הזה בכל עולם ועולם, בבחינת הקליפה אשר בעולם ההוא."

שאלה: מה פתאום הקליפות נדבקו במקום הזה?

איפה שאין מקיף ואין פנימי, איפה זה? בין כלים פנימיים, שזה שורש, נשמה, גוף, ובין הכלים המקיפים, שזה לבוש והיכל. שם מקום החושך מאור פנימי ומאור מקיף, שם נמצאות הקליפות. איפה שפחות אור, שם זה נמצא.

שאלה: אני לא יודע אם לכאורה, אבל הן יכלו להידבק גם במקום שיש את האור הגדול ביותר, איפה שאפשר למשוך כמה שיותר אור.

גם אור פנימי וגם אור מקיף דוחים את הקליפות לפי חוק השתוות הצורה, ואז הן נמצאות בחושך. והן גם מסתתרות שם בחושך, מצדן עצמן. כי האורות שמאירים להן, גם פנימי וגם מקיף, הם אורות שיוצאים על ידי המסך, ולכן האור בשבילן זה החושך. איפה שאנחנו אומרים חושך, לקליפות זה האור. הן נמשכות.

אתה יכול לשאול כך. הקליפות, הן נמצאות בין הכלים הפנימיים והכלים החיצוניים בגלל שהאור דוחף אותן לשם, או בגלל שהן בעצמן נוטות לשם? אתה יכול להגיד כך, ויכול להגיד כך. כאן בינתיים אי אפשר להגיד, כי אלה עדיין מערכות. אבל כשאנחנו מדברים כבר על רצונות שזה קורה באדם אחרי חטא עץ הדעת, אז שם ממש הקליפות הן מחפשות איפה שיותר חושך.

תלמיד: אפשר להבין את הסיבה שהאור דוחף אותן למקומן. אבל אם הן לפי רצונן בוחרות להיות במקום הזה זה קצת מוזר, כי לפי טבען כנראה היו רוצות להיות במקום שיש בו הכי הרבה אור.

הן ניזונות מחושך. בשבילן חושך נראה כאור. מה זה אור? זה השפעה, זה אהבת הזולת, תכונות ההשפעה, יציאה מעצמו החוצה. הקליפה היא דווקא מחפשת את ההפך.

קריין: אנחנו באות ג' למעלה.

אות ג'

כשפרצופי א"ק ואבי"ע מתלבשים זה בזה הם מתלבשים כל אחד רק בג' בחינות: שורש נשמה גוף שבו הדבוקות יחד, ושעשר הספירות דגופות אינן מתלבשות

בעשר ספירות דלבושים

"ואמנם אחר שבארנו הדבר בפרטות, נדבר בכללות, והוא, כי הנה נודע, שבפנימית הא"ק הוא הא"ס, המתלבש בשורש הנשמות של ע"ס שבו, ואלו מתלבשין בבחינת הנשמות של כל הי"ס שבו, ואלו מתלבשין בעשר ספירות של בחינת הגוף של א"ק ומהראוי היה שהעשר ספירות של הגופים, יתלבשו בע"ס של הלבושים, ואמנם אינו כן, לסבה הנ"ל, אמנם ג' בחינות עתיק דאצילות, מסבבות אל ג' אלו בחינות דא"ק."

כתר, חכמה, בינה הם כלים פנימיים, גלגלתא ועיניים. האח"פ הם כלים חיצוניים. ובין גלגלתא עיניים ואח"פ יש חתך. ששורש, נשמה, גוף הם כלים פנימיים, לבוש והיכל הם כלים חיצוניים, ביניהם אין מאיר פנימי ואין מאיר מקיף, לכן שם זה מקום הקליפות.

שאלה: לא ברור איך הוא עכשיו הסביר שמתלבשים זה על זה, לא ברור הסדר הזה. מה שהוא קרא.

קריין: נקרא שוב, באות ג'.

אות ג'

כשפרצופי א"ק ואבי"ע מתלבשים זה בזה הם מתלבשים כל אחד רק בג' בחינות: שורש נשמה גוף שבו הדבוקות יחד, ושעשר הספירות דגופות אינן מתלבשות בעשר ספירות דלבושים

"ואמנם אחר שבארנו הדבר בפרטות, נדבר בכללות, והוא, כי הנה נודע, שבפנימית הא"ק הוא הא"ס," "חוט אין סוף" מה שנקרא "המתלבש בשורש הנשמות של ע"ס שבו, ואלו מתלבשין בבחינת הנשמות של כל הי"ס שבו, ואלו מתלבשין בעשר ספירות של בחינת הגוף של א"ק ומהראוי היה שהעשר ספירות של הגופים, יתלבשו בע"ס של הלבושים, ואמנם אינו כן, לסבה הנ"ל," שיש ביניהם קליפות "אמנם ג' בחינות עתיק דאצילות, מסבבות אל ג' אלו בחינות דא"ק."

למדנו גם קודם, ששורש, נשמה, גוף מהפרצוף העליון קשורים לשורש, נשמה, גוף של הפרצוף התחתון, וכך זה כל אלו. מה שאין כן לבוש והיכל הם נמצאים מחוצה לקשר הזה.

שאלה: אין התלבשות של לבוש והיכל על שורש נשמה גוף של התחתון?

לא. שורש, נשמה, גוף של העליון קשורים לשורש, נשמה, גוף של התחתון, ולשורש נשמה, גוף של תחתון, ולשורש, נשמה גוף של תחתון, כל אלו קשורים יחד. אבל לבוש והיכל לא קשורים בצורה כזאת אליהם, לא מלווים אותם בחיבור ביניהם כך.

הכלים הפנימיים מתקשרים ביניהם. גלגלתא עיניים של העליון לגלגלתא עיניים של התחתון, לגלגלתא עיניים של תחתון, תחתון דתחתון וכן הלאה.

תלמיד: דרך מה יש את הקשר הזה, אם לבוש והיכל לא נכללים בקשר?

מפני שגלגלתא עיניים הם הכלים שנמצאים בפעולה, במסך ואור חוזר, ולכן יש להם פעולה והתקשרות גם לכלים האחרים. מה שאין כן לבוש והיכל לא לוקחים אותם בחשבון, לא עושים עליהם חשבון, רק מצמצמים אותם והם נמצאים מחוצה להתקשרות. כלים דאח"פ לא נכללים בזה, רק גלגלתאות ועיניים.

איך אתה תכלול בזה אח"פ? אני שואל אותך, תציע לי, איזה חיבור יכול להיות? גלגלתא עיניים דעליון קשורים לגלגלתא עיניים דתחתון. אתה שואל איפה האח"פ? אני אומר לך, אין בחשבון. אז איפה הוא נמצא? לא נמצא בחשבון. אבל איפה הוא נמצא? ודאי שהוא נמצא בעשר הספירות האלו והאור עובר דרכו, אבל עובר. אח"פ לא בפעולה, פשוט מאוד, לא נמצא. זאת אומרת יש לי כלים גדולים, אני רוצה בהם הרבה מאוד, אבל לא משתמש, אין לי במה לשלם עליהם.

שאלה: לפי הציור שציירת, קליפות נמצאות אי שם באמצע הגוף בין גלגלתא עיניים לאח"פ. איך זה יכול להיות שקליפה היא לא הרצון הכי גדול שיש לי?

היא הרצון הכי גדול.

תלמיד: אז איך הוא באמצע הגוף?

אתה מסדר את הגוף בצורה כזאת לפי השתוות הצורה עם האור, עם ההשפעה. אז יוצא שקליפות נמצאות אצלך כלא שייכות לפנימיות ולא שייכות לחיצוניות. אתה עכשיו מסדר את הגוף לפי היכולת להשפיע, הקליפות נמצאות במצב הכי גרוע.

תלמיד: למה הן במצב הכי גרוע?

כי הן לא שייכות להשפעה.

תלמיד: ולמה כל האח"פ לא נמצא גם בקליפות?

אח"פ?

תלמיד: הוא גם לא משפיע.

אבל הוא מצומצם.

תלמיד: ומה הן, לא מצומצמות? זה מה שאני לא מצליח להבין.

הקליפות לא מצומצמות, קליפות הן כלים ללא צמצום. קליפות הן רצונות שהם רוצים לקבל.

תלמיד: למרות שהם נמצאים מתחת למסך.

איפה הם נמצאים מתחת למסך?

תלמיד: כל הרצונות נמצאים מתחת למסך.

הם לא נמצאים בתוך הגוף.

תלמיד: אני לא מצליח לתפוס את הציור.

רצון לקבל אם הוא נמצא מחוצה למסך, הוא נקרא "קליפה", כי הוא על מנת לקבל. כשהוא עם המסך הוא כבר לא על מנת לקבל, המסך שולט עליו. הוא ממציא את המסך מעצמו, מתפלל, מקבל מאור המחזיר למוטב, יש לו מסך, הוא כבר ב"קדושה". יכול להיות שהקדושה הזאת לא מספקת לו אלא לעשות רק צמצום על עצמו, להגביל את עצמו, אבל זה לא קליפה.

תלמיד: הקליפות נמצאות באזור של הטבור? אני פשוט מנסה לשרטט לעצמי בראש את הפרצוף הקלאסי כמו שאנחנו מציירים אותו.

שם אין לך קליפות בפרצוף הקלאסי שלך.

תלמיד: אז איפה יש כן קליפות?

בינתיים בכל ההשתלשלות מלמעלה למטה אין לך קליפות. בעולם הנקודים, אבל איפה תצייר אותן? רק אחרי חטא עץ הדעת יש לך קליפות. זה רק מקום הקליפות בעולם הנקודים, הקליפות ממש הן אחרי חטא עץ הדעת.

קריין: אנחנו באות ד' למעלה.

אות ד'

"שורש נשמה גוף דא"ק מתלבשים תוך שורש נשמה גוף דעתיק דאצילות

ושורש נשמה גוף דעתיק דאצילות מתלבשים בשורש נשמה גוף דא"א דאצילות. ושנ"ג דא"א מתלבשים באבא וכו' עד"ז"

קריין: אות ד' דברי האר"י.

"כיצד, הרי שהע"ס דגופות דא"ק, מתלבשים תוך הע"ס השרשים של הנשמות ע"ס דעתיק דאצילות, ואלו מתלבשים בע"ס של בחינות נשמות דעתיק דאצילות, ואלו מתלבשים בע"ס דגופות דעתיק דאצילות. וכעד"ז בחינות השרשים ונשמות וגופים דא"א, מלבישים לגופות דעתיק. וכעד"ז ג' בחינות דאבא, מלבישין לא"א. וכן ג' בחינות דאמא לאבא. וג' בחינות דז"א לאמא. וג' בחינות הנוקבא לז"א. והרי עתה נשלמו כל בחינות הגופות עד נוקבא דז"א."

שאלה: הסדר מתחלף בגלל שזה עובר משורש, נשמה, גוף, ללבוש והיכל מאמא? הוא כותב "בע"ס דגופות דעתיק דאצילות.", ואחר כך "וגופים דא"א, מלבישים לגופות דעתיק.

שורש, נשמה, גוף הם הכלים הפנימיים, עליהם מתלבש הפרצוף הבא בשורש, נשמה, גוף. אז שורש דפרצוף תחתון מתלבש על גוף דפרצוף עליון.

תלמיד: למה הוא כותב פה "שהע"ס דגופות דא"ק, מתלבשים תוך הע"ס השרשים של הנשמות ע"ס", מה זו הרזולוציה הזאת שהיא יותר גדולה?

ככה הוא כותב.

תלמיד: כי אמרנו שזה עובר מעולם לעולם.

אותם הדברים הם גם בין הפרצופים. אבל בא"ק זה תלוי על מה הוא מדבר, או שמדבר לפני צמצום ב' או אחרי צמצום ב'. לפני צמצום ב' ההתלבשות היא כמו שלמדנו, גלגלתא, ע"ב, מ"ה, ס"ג. אבל אחרי צמצום ב' זה כבר לפי מה שהוא אומר איך שזה מתלבש ללא אח"פ.

שאלה: למה הוא משווה עולם א"ק לפרצופים של אצילות? א"ק זה עולם ועתיק דאצילות זה פרצוף.

עתיק זה פרצוף, א"ק זה עולם, זה נכון.

תלמיד: הוא אומר "שורש, נשמה, גוף דא"ק מתלבשים תוך שורש נשמה גוף דעתיק דאצילות", למה לא אצילות, למה רק עתיק דאצילות?

כי הוא הפרצוף הראשון.

תלמיד: אז העולם העליון מתלבש.

אבל איך הוא מתלבש? בפרצוף הראשון של העולם התחתון.

תלמיד: כל עולם בתוך פרצוף אחד של העולם הבא? זה כאילו לא ברור.

כן, אלא מה הבעיה? אז תגיד פרצוף אחרון של עולם אדם קדמון מתלבש בפרצוף הראשון דעתיק.

תלמיד: ככה זה?

כן.

שאלה: מה קרה עם הלבושים וההיכלות שהם כאילו מצומצמים והם לא במשחק, למה?

כי הם לא כלים פנימיים, הם לא כלים אמיתיים שאפשר לחבר אותם ואפשר לעשות מהם תיקון שלם. כי אם אתה עובד רק עם אח"פ דעליה, אם אתה עובד עם הכלים שאתה לא יכול לתקן אותם כל צרכם, אז הם כלים לא אמיתיים, אין בהם מלכות אמיתית, מלכות שעולה לבינה. ולכן נקראים כלים לא אמיתיים, ומצטרפים לגלגתא עיניים, אבל לא בעוצמתם המלאה, ולכן אפילו ההצטרפות שלהם היא הצטרפות מקרית, זמנית, חלקית. ככה זה עד גמר התיקון, כי אתה לא משתמש במלכות אמיתית. ובהם גילוי המלכות. כתר, חכמה, בינה זה קטנות, אתה יכול לתקן אותם, אח"פ אתה לא יכול לתקן, אלא רק חלקית בהצטרפות לגלגלתא עיניים.

תלמיד: אז איזה אח"פים קיימים בעצם?

אח"פ דעליה.

תלמיד: שזה מה?

זה כמה שאתה יכול לכלול את מלכות בבינה, רצון לקבל שיעבוד כמו בינה, שיתאסף לבינה בלבד, רק בצורה כזאת.

שאלה: מה יעשה נחת רוח לבורא כשאנחנו יוצאים להפצה?

הבורא רוצה גמר תיקון. אצלו קיים "סוף מעשה במחשבה תחילה", הוא רוצה שאנחנו את זה נבצע. נקודה. נחת הרוח שלו היא כמה שאתה דוחף, כמה שאתה נמשך לזה.

תלמיד: זו המטרה. אם להיות קונקרטיים, נגיד בשבוע הקרוב אנחנו עושים הפצה, אנחנו עושים פעולות, מה יעשה נחת רוח לבורא?

אם אנחנו עושים את זה כדי לעשות לו נחת רוח, כדי לקדם את העולם לתיקון, זה יצליח, ככה זה יהיה. אנחנו צריכים באמת לעשות הכול ממש במסירות נפש. חובה לעשות את זה בישראל, ואחרי זה גם נחשוב איך נעשה את זה בעולם. יש לנו עכשיו בעיקר פעולות שאנחנו צריכים לעשות אותן בישראל. עד כנס המדבר, עד הכנס הגדול, כל התהליך הזה מהיום ועד סוף הכנסים אנחנו צריכים לבצע ממש במסירות, ואחר כך נתחיל לדבר עוד.

בקשר לעיתון, צריכים לחשוב. לי נראה שכדאי לנו לקראת הכנס לעשות זאת. אני מלכתחילה הייתי בונה את הכנס על זה שאנחנו מושכים את כל העם. אני הרגשתי, אני ידעתי שמהעולם לא יבואו כל כך הרבה אנשים כי זה קשה. גם סגנון העבודה שלנו הוא לא כזה שאנחנו צריכים להתרחץ בין כולם. כי כשאנחנו נכנסים יותר לקשר, אנחנו מרגישים אותם. כשאנחנו נמצאים בהתקשרות כזאת לבבית, פנימית, ההתרוצצות ממקום למקום היא לא כל כך מוסיפה, פחות ופחות. לכן אל תחשבו שאנחנו נצטרך כנסים כאלה גדולים כל חודש כמו שזה היה פעם. פעם הייתי מתרוצץ בכל המדינות, הזמן הזה עבר, אין טעם, כולם באותו מקום, כולם באותו דבר, כולם באותו כיוון, אין טעם. ולכן אני התכוונתי למשוך כמה שיותר אנשים לכנס שלנו ממש מישראל, ודיברתי על זה, כרגיל כנראה דיבורים.

(סוף השיעור)

mlt_o_rav_2019-02-02_lesson_bs-tes-03_n2_p3_SxzxyA9h