שיעור בוקר 01.03.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

מנצחים את המלחמה –

לקט קטעי מקור לחיזוק הכלי העולמי ולשלום העולם

מנצחים את המלחמה לא בשדה הקרב הגשמי אלא הרוחני. לכן אנחנו חייבים לראות מה הבורא עושה בעולמנו ובהתאם לזה אנחנו רואים איך זה משפיע על כל האנושות, אין כמעט עם ומדינה שלא קשורים למלחמה הזאת.

אנחנו צריכים לסדר את הדברים האלה ולקשור עד כמה שאפשר את כל מה שקורה לרגשות, לתפילה, לתגובה מלמטה למעלה מצידנו כלפי הבורא. לכן יש לנו עבודה, ועלינו לעשות, ללמוד ולקיים כל מיני פעולות בזמנים האלה, בימים האלה, שישלימו את עבודת הבורא. נעשה את זה ממטה למעלה על ידי העלאת מ"ן, העלאת החסרונות והבקשות שלנו, וכך נוכל להתקדם יחד עם כל הזרימה הגדולה הזאת בצורה נכונה וגם העולם ילך איתנו. נהפוך את כל הכוחות הרעים דווקא לכוחות טובים.

לכן נקרא את הקטעים האלה השייכים למצבנו, נשתדל להכיר פעולות רוחניות שאנחנו צריכים לבצע, סביבם נתחבר, נתלכד ובזה בעצם ננצח את המלחמה. כולם נמצאים בכל מיני מצבים מנוגדים כלפי כולם, לכן נתקרב יותר ויותר למרכז הקשר בינינו שם כולנו נכללים כאיש אחד בלב אחד.

קריין: הנושא הראשון הוא: להילחם עם יצר הרע.

קטע ראשון, אומר הרב"ש:

להילחם עם יצר הרע

"צבא הם אנשי מלחמה. זאת אומרת, אלו אנשים שהולכים כל יום להלחם עם יצר הרע, הם נקראים "צבא". לכן לאחר שזכו לבחינת גאולה, היינו לאחר שכבשו את היצר הרע, ויצאו משליטת הרע, והסדר העבודה שלהם היו בדרך עליות וירידות, זה נקרא "צבאות". כלומר, פעם יצאו משליטתם, ואח"כ שוב באו תחת שליטתם, שהשם של עליות וירידות נקרא "צבאות"."0430

(הרב"ש. מאמר 6 "מהו למעלה מהדעת, בעבודה" 1989)

צבאות זה מהמילים "צא" ו"בא". לכן יוצאים מהרצון לקבל, קצת מתעלים לחיבור, לרצון להשפיע, ושוב נופלים לרצון לקבל ושוב יוצאים ממנו על ידי מאמצים וחיבורים, ואחרי שמשיגים משהו שוב נופלים. וכך בכאלו גיחות לחיבור ולאחר מכן נפילה אנחנו מתקנים את כל השברים שהבורא כבר הכין לנו משבירת אדם הראשון.

שאלה: על מה צריכים להילחם?

על החיבור, כי כל הזמן אנחנו נופלים ממנו, לכן זה נקרא צבאות, "צא ובא". קודם אנחנו צריכים לגלות שאנחנו לא נמצאים בחיבור, אנחנו יכולים לגלות את זה על ידי העבודה שלנו אבל אז זו לא נקראת מלחמה, זו פשוט ההתקדמות הרגילה, מגלים את חוסר החיבור ומשתדלים להגיע לחיבור. אבל לפעמים כמו בימים אלה, אנחנו רואים בגשמיות עד כמה יש גילויים של פירוד וכנגדם כולנו צריכים להילחם כדי להביא את הפירוד הזה לחיבור, לאיחוד.

כאן אנחנו צריכים להבין שהמנצח הוא מי שנלחם עבור החיבור - "על כל פשעים תכסה אהבה" - לא רוצים להיות תחת שליטה של אף אחד אלא שהחיבור הטוב הוא ינצח.

שאלה: איך אנחנו יכולים למלא את השוני בין מה שקורה כרגע לבין הכוחות שאנחנו משקיעים כל יום ולא להרגיש שאנחנו יותר מדי קטנים לעומת דבר כל כך גדול שקורה?

אין כאן שום בעיה אם אנחנו יודעים רק דבר אחד - על כל פשעים תכסה אהבה. אף אחד לא צודק ואף אחד לא אשם, אלא אנחנו צריכים להתעלות למעלה מהנתונים האלה, אני מדבר על המלחמה הפנימית, וכתוצאה מכך המלחמה הגשמית גם תיגמר. אם היא לא תיגמר קודם בצורה רוחנית, אז נניח שייכבו כל הקרבות והבעיות, אבל אחר כך הם שום יתלקחו.

לכן העבודה שלנו היא להילחם בצורה שהיא על כל פשעים תכסה אהבה. כלומר יש התנגדות, התנגשות, אבל אנחנו צריכים להבין שאין כאן צודק ולא צודק, אומנם נראה לנו הגיוני שכל אחד אומר משהו נכון, אבל אנחנו לא נכנסים לזה. העניין הוא לחבר בין הקצוות בצורה שאתה מתעלה מעל שניהם, וזה אפשרי רק בתנאי שאתה מבין שכל הצרות, כל הכוחות הרעים, המנוגדים הם באים מהבורא ולכן רק בהתעלות אליו אנחנו יכולים לחבר ביניהם, רק בלעלות למקור שלהם. כי יכול להיות שנראה לך שצד אחד צודק וצריכים ממש להכניע את הצד האחר, אבל אנחנו לא באים בצורה כזאת, אין כאן צודק ולא צודק. אנחנו צריכים להבין שזה שייך לבורא, והוא, אין עוד מלבדו, מעורר את הבעיות האלה, ורק בלאחד נכון את שני הכוחות המנוגדים כך אנחנו יכולים לנצח.

במה אנחנו מנצחים את עצמנו? אנחנו לא מנצחים בזה שאנחנו הולכים אחרי מה שנראה לנו צודק, אלו צודקים או אלו צודקים, אנחנו לא שייכים לשני קווים, אנחנו שייכים לקו האמצעי. הבורא הוא איש מלחמה והוא עושה את כל הדברים האלה, אין עוד מלבדו, ולכן רק בפנייה אליו ובדרישה שהוא יעשה שלום על פני הסכסוך, "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו", כך זה יקרה ולא בצורה אחרת.

תלמיד: אני מדבר על זה שאנחנו מרגישים קטנים עם כל מה שאנחנו עושים, עם התפילה, עם המאמצים שלנו, לעומת מה שקורה בעולם שזה נראה בממדים ענקיים. איך לא נרגיש שאנחנו יותר מדי קטנים שעומדים מול דבר יותר מדי גדול?

אנחנו לא קטנים. עלינו להתחיל להתחבר בינינו יותר ואז נבין עד כמה אנחנו יכולים לכלול כוחות גדולים, מנוגדים, רוחניים, עד שכל העולמות יתגלו בקשר בינינו. אנחנו לא קטנים, זה רק נראה לנו, אבל באמת אנחנו הכי הכי גדולים במציאות שהבורא ברא. הכול תלוי עד כמה נקבל על עצמנו את המשימה להביא את כל המערכת של אדם הראשון לתיקון, להשלמה הדדית.

שאלה: מאוד ברור שהמערכת המשותפת התפצלה לשניים, וגם מאוד ברור שזו אשליה ושגם הסיבות מדומות. איך אנחנו מחברים מבפנים את שני החלקים האלה?

עלינו לחבר את הצדדים המנוגדים, וכל מה שנמצא בחוסר סדר זה בגלל שאנחנו לא מסוגלים לחבר אותם יחד, לשייך למקור אחד. לכן כל העבודה שלנו צריכה להיות במשהו למעלה מהדעת, שזה בא מבורא אחד שדורש מאיתנו לשייך אליו את הכול ולחבר ולשייך את עצמנו גם לתוך אותו החיבור. וכך מגיעים לאט לאט לפעולות רוחניות, מתקרבים לזה.

קריין: קטע שני. אומר הרב"ש:

"בשעת עבודה, שהאדם צריך לומר, "אם אין אני לי מי לי", חושבים אז במצב העבודה, שהם עושים בעצמם את העליות וירידות. כלומר, שהם אנשי מלחמה, הנקרא "צבא", "גיבורי חיל". מה שאין כן אח"כ, בזמן שנגאלו, אז הם השיגו, שה' צבאות. כלומר, כל העליות וירידות, שהיו להם, ה' עשה זה.

היינו, אפילו הירידות גם כן בא מה'. שסתם אין האדם מקבל עליות וירידות כל כך הרבה פעמים. אלא שה' סיבב אותם את כל אלו יציאות. שאפשר לפרש "יציאה" היינו "יציאה מקדושה". ו"בא" "ביאתם להקדושה". הכל עשה ה'. לכן אחר הגאולה ה' נקרא "ה' צבאות"."

(הרב"ש. מאמר 6 "מהו למעלה מהדעת, בעבודה" 1989)

יש לפניכם את הטקסט, אתם יכולים אחר כך לעבור ולדבר עליו, אלו פסוקים מאוד טובים.

שאלה: למה האדם חושב שהירידה והעלייה תלויות בו?

זה כל עניין ההסתרה. כך אנחנו צריכים מלכתחילה לקבל את כל הבריאה ואחר כך לאט לאט מבררים נגד האגו שלנו והשכל שלנו, נגד הבלבולים בשכל וברגש, במוחא וליבא, מבררים את הייחוד שרק הכוח העליון הוא הפועל והמפעיל את כל הבריאה.

לכן הכול מתחיל מהבלבול. הבורא בנה מערכת שלמה שהיא אדם הראשון לפני החטא, אחר כך בכוונה החדיר בתוך המערכת הזאת את היצר הרע ועל ידי זה המערכת נשברה, ועכשיו אנחנו מבררים בכל פרט ופרט איפה כוח החיבור ואיפה כוח הפירוד. ועל ידי זה שמבררים אותם ושמים אותם זה כנגד זה, אנחנו מגיעים למצב שמבררים את המקום שלנו, המקור שלנו, את הבורא שמתגלה בבירורים שלנו, וזו בעצם כל המלחמה שלנו.

שאלה: כרגע כל התוספת של המאמצים בחיבור נובעת מפחד מכל המצב, שהוא יתדרדר, שהמלחמה תגיע גם לארץ, כל מיני דברים כאלה. זו לא הכוונה הכי נקייה, איך לעבוד עם זה? כי ברגע שהפחד נעלם, המאמץ נעלם.

תמשיך כל הזמן לדרוש חיבור, ואז תגלה עד כמה כל הבעיות האלה, כל המלחמות האלה, הכול מלאכותי, ובאמת רק גילוי הייחוד זה העיקר. אנחנו צריכים לגלות שבכל פעולה ופעולה הבורא מתחיל את הפעולה וגומר את הפעולה.

תלמיד: איך לעבוד עם זה שהפחד הוא שמניע אותי לחיבור ולא טובת הבורא, טובת האנושות? צריך איכשהו לעבוד עם זה?

תתחבר עם הקבוצה.

שאלה: במשך המון זמן עבדנו על להצליח להרגיש את החברים ולדאוג להם, לעבוד מולם ולשים את הבורא כמו מין מטרה כזאת רחוקה. ונראה במשבר הזה שזה די מצליח, אתה מרגיש את החברים כמו הילדים שלך, אתה דואג להם, אתה מנסה לחשוב עליהם. ואז שמתי לב שאנחנו שוכחים את הבורא בתוך כל הדבר הזה. איך מצליחים לחבר את שתי הדאגות, את שני הכיוונים האלה, גם את החברים וגם להמשיך להתכוון לעשות לו נחת רוח? אני לא מצליח להחזיק את שני הדברים האלה ביחד.

אתה לא יכול להיות בשניהם יחד, אתה צריך להיות פעם בזה ופעם בזה. כמו הצבא, "צא" ובא", "בוא וראה", זאת אומרת יש כאן תמיד שני חלקים שצריכים לעשות חיבור ביניהם. ולכן אל תחלום שאתה מסוגל מיד להגיע לחיבור, לאמת. חיבור זה כבר הבורא, איזה חלק, איזה פן ממנו, ולכן תמיד אנחנו מגיעים מחוסר שלמות לשלמות.

תלמיד: אמרת שאני לא יכול לחבר את שני הדברים ביחד, אני צריך לעשות "צא" ו"בא". איך אני עושה את זה? איך פעם אני דואג לחברים ואחר כך נזכר שאני עושה את זה כדי לעשות לו נחת רוח? איך מחברים את שני הדברים?

אנחנו צריכים לברר את השבירה שבה נמצאים, ועל פני השבירה לברר את החיבור. בדיוק כמו שאתה עושה את זה עם לגו, אתה צריך לברר איזה חלקים שיש לך, לראות כמה הם שונים ובאיזו צורה הם יכולים להיות מחוברים כדי להביא לאיזו צורה שלמה, וכך אתה עושה.

רק שזה נעשה לא בצורה מכנית אלא בצורה פנימית של האדם, עד כמה הוא מתייחס לחברים ולעולם.

שאלה: מה הכוונה שהבורא הוא איש מלחמה והבורא הוא איש שלום?

הוא מעורר את הסכסוכים כי אין עוד מלבדו, הכול בא ממנו, ומעורר אותם בצורה מיוחדת מאוד, שנותנת לנו אפשרות לברר עד כמה אנחנו שונים ואיפה אנחנו חייבים לעשות תיקונים. וכשאנחנו באים אליו אחרי כל הרגשת הבלבולים והצרות, הוא מסדר את זה בינינו ומראה לנו עד כמה אנחנו יכולים להיות יחד. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה", ואז אנחנו רואים תחילה וסוף הפעולה, למה הוא עשה את זה כך ומה אנחנו משיגים דווקא על ידי זה שאנחנו באים מחוסר שלמות לשלמות.

תלמיד: אם הוא עושה מלחמה והוא עושה שלום, אז מה תפקידנו פה בדיוק?

לעשות קשר בין זה לזה. זה העיקר, כי אנחנו לומדים מתוך זה את מהות הבורא. אנחנו נכללים מכל הפעולה הזאת, מתחילה וסוף של כל המעשה הזה, ואז היא מסדרת אותנו, אנחנו נעשים גדולים, חכמים, מיוחדים וכוללים כמוהו. בזה הבורא מלמד אותו מה זה נקרא להיות בורא.

שאלה: מה זה נקרא להילחם עם היצר הרע?

כל כוחות הפירוד בכל הרמות והאופנים זה יצר הרע.

תלמיד: אז איך אתה נלחם בזה?

על ידי זה שאני מבקש מהבורא שיחבר. ואז אני רואה שהיצר הרע הזה הוא מלאך, כוח עליון שעושה כאלו פעולות שהן מביאות אותי לצורך בעזרת ה'.

תלמיד: מה בדיוק המטרה בזה שמצד אחד הבורא עושה פעולות שהוא מפריד, מצד אחר אתה צריך לבקש מהבורא שהוא יחבר?

אתה לומד על ידי זה את הבריאה, עד כמה היא נמצאת בצורה נפרדת, מפורקת, שבורה ועד כמה היא יכולה דווקא על ידי הכוח העליון להתחבר ולהיות כאחידה, אבל בהשלמה הדדית. זה לא שהבורא ברא איזה סלע והוא קיים בלבד, אלא יש הרבה הרבה חלקים מאותו הסלע, והם מנוגדים כולם, ואתה יודע איך לחברם, להשלימם, אתה יודע איך על ידי התפתחות כוח הטוב שלך, ההשפעה, כוח הבינה, לחבר בין כל חלקי המלכות.

ואז יוצא שבזה אתה לומד את המקצוע של הבורא. דרך החיבור אתה משיג את המהות שלו כלפינו.

תלמיד: אז מה התפקיד של האדם? כי הבורא כל הזמן יוצר לך סיטואציות מופרדות.

התפקיד של האדם הוא לפנות לבורא ולבקש לסדר את הדברים. כמו ילד שמבקש מהגדולים שיעזרו לו לשחק בלגו נגיד.

תלמיד: אבל מה בדיוק אתה מסדר? כי בלגו יש לי איזו תמונה שאני צריך לבנות, פה לא ברור לי, אני מסדר וכל רגע הוא שוב הורס לי את זה.

לא, הוא לא הורס לך באותה רמה כמו שסידרת.

תלמיד: נכון, ברמה עוד יותר גרועה הוא הורס.

כן, בטח.

תלמיד: אז מה אני מסדר אם כל פעם הוא הורס יותר?

הוא מקדם אותך בזה שאתה יותר ויותר מבין מה נקרא הרס ומה נקרא חיבור. בצורה כזאת אתה לומד את הבריאה, את פעולות הבורא בבריאה, וכך אתה בעצם משיג אותו.

תלמיד: יוצא שכל האדם שאנחנו מפתחים זו היכולת שלנו לבקש מהבורא להשלים את מה שאנחנו רואים כלא מחובר?

כל אדם חייב לבצע את זה, כי לכל אחד יש תפקיד רק להתחבר לאחרים ויחד איתם להגיע להיות כאיש אחד בלב אחד. לבקש מהבורא שיחבר את כל השברים, שהם אנחנו.

תאר לעצמך שאתה סך הכול חלק שבור לאלפי חתיכות, וכשאתה מתקשר בינתיים עם אנשים אחרים, עם כל מיני כוחות הטבע, אתה מתקשר בצורה גשמית בלבד שהיא לא נחשבת. היא נחשבת רק איכשהו לצורך הקיום ההתחלתי. אבל מה שאתה צריך לעשות, אתה צריך לדרוש, לבקש חיבור, מה שאנחנו קוראים "חיבור הלבבות". שכולנו נתחבר כך שנרגיש כולנו כאחד. אין לזה מילים.

תלמיד: פשוט יוצא שכל האדם זו היכולת שלך להתפלל לגרום לבורא לחבר. איך מפתחים את היכולת הזאת להוציא תפילה על חיבור כל הזמן?

על ידי הקבוצה בדרך כלל, על ידי כך שאתה לומד מהאחרים. הבורא מביא אותנו בכל זאת למצב שמקבלים הסבר מה צריכים לבקש.

שאלה: איך אפשר לעזור לחברים שנמצאים במצוקה, שמגלים פתאום כזאת שנאה חזקה שלא מסוגלים להתגבר עליה והם פשוט חסרי אונים. לא יכולים לשמוע שיעורים, לא יכולים לשמוע אותך, לשמוע חברים אחרים, לא יכולים להתגבר על השנאה. מה אפשר לעשות, איך לעזור להם?

לעזור להם בכל זאת בכל מה שאפשר. לחזור ולחזור שוב ושוב לנסות לחבר אותם אלינו. מה לעשות, כל אחד מאיתנו יודע שיש גבול לכאב או לשמחה או לכל מיני מצבים אחרים. אנחנו יכולים להתנתק וקשה לנו לחזור לחיבור בינינו. בכל זאת צריכים עזרה חיצונית.

שאלה: היום השבירה בין שני העמים מאוד גלויה וברורה לנו. האם הסיבה לשבירה טמונה בשבירה בתוך כל העמים האלה?

ודאי. אבל לא זו הסיבה העיקרית. הסיבה העיקרית זה רצון הבורא להראות לנו את השבירות בכלי של אדם הראשון. עכשיו מתגלה השבירה בצורה כזאת ואנחנו צריכים להמשיך לעשות תיקונים. ואל תחשבו על העמים דווקא ועל כל מיני פעולות גשמיות, תחשבו איך אנחנו עושים את זה ברמה הרוחנית, שם אנחנו כן יכולים לבצע תיקונים והתיקונים האלה הם מאוד גדולים ועוצמתיים וכוללים את מה שאנשים רגילים לא מסוגלים לעשות, רק אנחנו. אז בואו אנחנו נתרכז במה שאנחנו יכולים להוסיף לכל התיקונים שהעולם משתדל לעשות. דווקא על ידי הכוונות שלנו אנחנו יכולים לסדר את כול הפעולות הגשמיות של כל העולם בצורה כזאת שהפעולות האלה יהיו מכוונות לכיוון הנכון, לכיוון החיבור.

תלמיד: יוצא שאנחנו עובדים עכשיו על מה שמתגלה.

אנחנו עובדים עכשיו שהמאמצים שעושים כל בני האדם בעולם, כדי שהפעולות שלהם יקבלו כוונה נכונה. זו העבודה שלנו.

שאלה: התיקון בעולם מתחיל מאיתנו, אנחנו צריכים לחשוב קודם כל על זה ולא לנסות לנחש למה יש בעיות בעולם.

כן, ודאי.

תלמיד: למה יש כל הזמן רצון להסיח את הדעת, לחבר מישהו אחר ולא את עצמך?

בכוונה שאנחנו נוכל לעשות תיקונים מדרגות הנמוכות ביותר. כל התיקונים מתחילים מדרגת המלכות, הדרגה הנמוכה ביותר, מהאגו שלנו. אנחנו באגו שלנו, קודם כל באים ורוצים לחסל את כולם ולהרוג את כולם ולסדר את הכול. אחר כך אנחנו צריכים להתייצב נכון ולחשוב איך אנחנו עושים פעולה נכונה ולהתעלות מגשמיות לרוחניות, שם גם הסיבה וגם התוצאה שצריכות להיות.

תלמיד: אתה מביא הרבה פעמים דוגמא, משווה את היחסים עם הבורא ליחסים לאם כמו שהיא מתייחסת אלינו. עכשיו זה נתפס כאילו האמא התעצבנה והיא צועקת ומאשימה ואנחנו לא מבינים מה עשינו לא טוב, במה אנחנו אשמים? אני רוצה להצדיק.

אנחנו מלכתחילה לא עסקנו בתיקונים ולכן הקלקולים האלו הצטברו. ולכן עכשיו הם מתפרצים כמו מחלה מוזנחת וזה מה שקורה. משך שנים, הייתי אומר אפילו עשרות ומאות שנים, הקלקולים האלה נמצאים בתוך האנושות ופה ושם הם מתפרצים כמו מחלה, פה ושם רואים את הסימנים של המחלה הפנימית. אנחנו צריכים להבין, כמו שבעל הסולם כותב, אם מתגלה אז הקלקול היה מכבר ואנחנו צריכים אפילו לשמוח בקלקולים האלו כי דווקא בקלקולים שאנחנו מתקנים, אנחנו מגיעים לגמר התיקון.

תלמיד: נכון. הנקודה הזאת שבה אני מפוחד ולא יודע במה אני אשם ואני מנסה לחפש אותו ולפנות אליו ולשאול מה עשיתי לא בסדר.

לא, לא עשיתם שום דבר רע. הגישה הזאת לא נכונה. הבורא הכין את השבירה ולכן אנחנו מלכתחילה לא אשמים בכלום. אנחנו קיבלנו את העולם שבור עם הכוח האגואיסטי ששורה בו, שולט בו ואנחנו צריכים רק את זה לגלות ולבקש מהבורא שיתקן, כי על ידי זה אני מדביק את עצמי לבורא. צריכים לסדר את המחשבה, את היחס לבורא בצורה נכונה. הוא עושה הכול, לא אנחנו. אנחנו צריכים רק על פני כל הבעיות שמתגלות לפנות אליו. אנחנו מבינים שהוא עשה בכוונה כדי שאנחנו נפנה אליו ונדרוש ממנו תיקונים וזה נקרא "נצחוני בני".

תלמיד: כשהעלבון מאוד קשה, קשה להתגבר עליו.

יש מלחמה גשמית שעליה באמת כתוב, "הבא להורגך השכם להורגו" אם קם עליך מישהו להרגך, אז תהרוג אותו קודם, זה נכון, זה בצורה גשמית. אבל מבחינה רוחנית אנחנו צריכים לבקש מהבורא שיעשה שלום בינינו, בין כולנו, ובאיזו צורה? את זה הוא כבר יקבע. יש כאן פעולות שלנו בשתי רמות, ברמה גשמית אני חייב להילחם בגשמיות, יש לכך דוגמאות מדוד המלך, שארבעים שנה היה במלחמות וכל הזמן נלחם, יחד עם זה מהכתבים שלו אנחנו רואים איזו התפרצות אהבה הייתה בו לכולם, זה ממש נקרא עבודה רוחנית. כאן אנחנו רואים בצורה פרקטית מה הבורא עשה ואיזה עולם רע מתגלה בינינו, וזה עוד לא בכל עוצמתו, ואנחנו צריכים לתקן אותו ביחס שלנו.

שאלה: אמרת שהסיבה המרכזית למלחמות היא, להראות לנו שהכלי של אדם הראשון שבור. למה הבורא צריך להראות לי בצורה כזו שהכלי שבור?

בצורה כזו בלבד הוא יכול להראות לנו את זה. אין אפשרות אחרת.

תלמיד כמה זמן יש לי כדי להבין שסיבת המלחמה היא השבירה של אדם הראשון לפני שיבואו וישאלו אותי?

תשתדל כמה שיותר מהר לעכל את הדברים. אבל שוב, אנחנו נמצאים כאן בבריאה עצמה, זה לא כדור הארץ ולא משהו קטן ביקום, אנחנו לא מבינים איפה אנחנו נמצאים באמת, עם מה יש לנו עסק, לכן תקבלו את זה ברצינות והעיקר בשבילנו זה "ממעשיך הכרנוך", שנעשה את כל פעולות החיבור ומתוכן נגלה את מהות הבריאה.

שאלה: אנחנו אומרים שמלחמה ברמה הגשמית מתרחשת מפני שלא עבדנו מספיק על חיבור. מלחמה כזאת מעוררת עוד יותר שנאה בין העמים הנלחמים וזורקת אותם רחוק יותר זה מזה. תיקון תוצאות המלחמה, השנאה הזו, אפשרי דרך חיבור, למה הבורא מקשה עלינו את העבודה? כי הרי תיקון השנאה העצומה הזו כתוצאה מהמלחמה, דרך החיבור שלנו בעשיריות בכלי העולמי, הופך למשימה קשה עוד יותר

הבורא לא הופך את העבודה שלנו ליותר קשה, אלא פותח, נותן לנו עבודה לפי היכולת שלנו לבצע, לפי ההתקדמות שלנו. כמו בחיים שלנו ככול שאתה מתקדם באיזו עבודה, נותנים לך עוד ועוד עבודה יותר חשובה, לפי הדרגה שאתה משיג, וגם בהתאם לזה אולי המשכורת, השכר וכן הלאה.

לכן אין כאן שאלה כלפי הבורא, אנחנו צריכים לתקן את מה שכבר נמצא בבריאה, והכול נפתח לפנינו לפי כמה שאנחנו מסוגלים, מסודרים, לפי שורש הנשמה של כל אחד ואחד. בכל אחד מאיתנו יש רצון פנימי, ברצון הזה הוא מחובר לאחרים והוא צריך לתקן את הקשר שלו איתם. כל אחד בעבודת ההתקשרות לכל יתר הנשמות צריך להיות המחבר של כל הרצונות מצידו, הוא צריך להיות כלפי הבורא נציג של כל הנשמות, של כל הכלי דאדם הראשון, וכך כל אחד ואחד. ואז אנחנו מגיעים לתיקונים, כל אחד ואחד לתיקון שלו, כלומר, כל אחד על ידי כך מתקן את השורש של אדם הראשון שבו.

תלמיד: אם לא עשינו תיקון בדרגה רוחנית גבוהה יותר, השבירה הזו הפכה למלחמה ברובד הפיזי.

זה לא נכון, זה לא שאנחנו טעינו ולא עשינו, אנחנו לא יכולים לעשות כאלה חשבונות. אנחנו משתדלים לעשות את מה שאנחנו יכולים, על זה כתוב "יהיו בעיניך כחדשים", וכל יום זה מחדש. כלומר, אין לך דבר מאתמול שאתה יכול לעשות עליו חשבונות, "לא עשינו שם, אז אנחנו מקבלים כאן", זה לא נכון. אתה צריך לקבל כל פעם יחס חדש. זה מה שיש לפניי וזה מה שאני עושה. "ויהיו בעיניך כחדשים".

תלמיד: אמרת שבאמצעות המלחמה הזו הבורא מדגיש בפנינו שאנחנו מסוגלים לתקן את השבירה. מהי היכולת, המסוגלות שהתגלתה בנו עכשיו, שהבורא נתן לנו מלחמה ברובד הפיזי?

זה מפני שהתקדמנו. הבורא כל הזמן מאיר עלינו אורות חדשים, שונים, ואנחנו על ידי האורות האלה מיתקנים ויותר מתחברים ותלויים זה בזה. ואז הסכסוכים ודאי מתגלים ברמה שלא הייתה קודם, ולא מפני שטעינו אלא מפני שהאור מאיר בעוצמתו עלינו יותר ואז אנחנו מגלים כמה אנחנו לא מחוברים. וקודם היינו כאילו מחוברים, לא ראינו מה עד כדי כך מפריד בינינו, עומקי השבירה מתגלים עוד ועוד, ואז אנחנו נכנסים למלחמות, לסכסוכים חדשים.

מה שלא תיקנו קודם, לא יכולנו לתקן, זה לא היה ברור בכלל, חיינו כמו שחיים. אבל עכשיו התגלה משהו שאי אפשר להיות רגוע איתו, זה תמיד כך. הבורא מוסיף אור מלמעלה והאור הזה מברר לנו, כמו שאתה מדליק מנורה ואז אתה רואה יותר, כאן יש לכלוך, כאן שבירה, כאן עוד כל מיני דברים. האור מברר את הכלים, את החסרונות.

תלמיד: אמרת עכשיו שהתקדמנו עד כדי כך שהבורא גילה לנו את השבירה ברובד הפיזי. אם מפרשים את המילים האלה בצורה ישירה, אז אפשר להבין שככל שמתקדמים טוב יותר ברוחניות, כך הבורא עושה לנו מצב קשה יותר, גרוע יותר בגשמיות

לאו דווקא, זה לא נכון. על כך שבדרך כלל מתגלות צרות רוחניות וגשמיות ויש ביניהן קשר, אנחנו עוד נלמד, זה לא פשוט. אבל קראנו, שמענו את מה שהבורא אומר, אם נגיע לגילויים של לפני גמר התיקון, שם מדובר על מלחמת גוג ומגוג, מלחמות המשיח, אלה צרות גדולות מאוד שמתגלות. אבל אז כל אחד וכולנו יחד נהיה כבר בנשק פנימי נכון להילחם עם הצרות האלה. אני מקווה שנעבור את המלחמות האלה בצורה נכונה. בחלק ממלחמות גמר התיקון, מלחמות המשיח, אנחנו כבר נמצאים. נקווה שנעביר אותן בצורה מהירה, רוחנית, וכך נעבור לעולם הנאור.

שאלה: אתה מלמד אותנו שהכניסות והיציאות כולן קדושות, כולן מגיעות מהבורא. בזמן יציאת האור האם יש הזדמנות, אפשרות כלשהי לעשות נחת רוח לבורא ביציאה?

אם אתה משתדל כל הזמן להיות בחיבור עם הקבוצה ודרכה לקבל את המאור המחזיר למוטב ולהתחבר כל פעם עוד ועוד, ואם אתה משתדל מתוך זה להיות מכוון לבורא, אז אתה פועל נכון. אין כאן מה להוסיף. על כל היתר תחשוב יותר ותבין יותר.

שאלה: בקטע מס' 2 כתוב שכל היציאות והביאות מתברר שהכול עשה ה'. לכן אחר הגאולה ה' נקרא ה' צבאות. למה הכוונה במשפט הזה?

"צבאות", כלומר את כול היציאות, את כל הגאולות ואת כל החזרות עושה הבורא, ואנחנו בעצם רק היינו נוכחים כדי שיברא בנו את הכלי המתאים לגמר התיקון. ה' הוא בעצם מלך המלחמה, גיבור המלחמה, מבצע את המלחמה, הוא עשה ומבצע את הכול כדי שאנחנו נתרשם מכל היציאות והכניסות ולכן בסופו של דבר תהיה לנו מזה התכללות, התרגשות, פגישה עם המושג שנקרא צבאות, צא ובא. ומתוך זה כבר נבין את כל הדברים שבבריאה. כל הקוביות הקטנות שבבריאה יוכלו אז להתחבר בנו ונבין את כל המגדל הזה.

שאלה: כשאנחנו בונים תפילה כעשירייה ביחד אנחנו מבקשים מהבורא שייתן לנו כוח שהחיבור יהיה של השפעה, של אהבה, אבל בדוגמאות של דוד המלך מתהילים הוא לא מתבייש להתלונן לבורא, "אתה שברת אותנו, אתה עזבת אותנו". עד כמה חשוב להגיד בתפילות גם את זה שאנחנו לא מרגישים שהבורא איתנו ולכן מבקשים שיעזור?

כבר דיברתי היום על כך שדוד המלך הוא באמת איש צבא, איש יסוד, ב-40 השנה שהוא מלך הוא היה במלחמות. היו לו חיים קשים מאוד, הבורא סידר לו לעשות תיקונים גדולים מאוד במשך שנות המלכות שלו ולכן זה מה שהוא הביע בעצם בתהילים. אבל מה אנחנו רואים שהוא אומר בתהילים? הוא כל הזמן מברך, כל הזמן מתפלל, כל הזמן מביע את אהבתו לבורא ובעצמו מקבל צרות, מכות, בעיות גדולות מאוד. לכן תהילים קיבלו כזאת צורה שהם מוכרים בכל העולם, כי הם באמת כוללים בתוכם את כל היחס ממלכות לכתר, דוד המלך זו המלכות, את כל היחס מהאדם הכללי של כל האנושות, לכתר, לבורא. כדאי לקרוא לפעמים ולראות במה אנחנו יכולים להתרשם מתהילים ובמשהו לשייך לזה את עצמנו.

שאלה: יש כזאת תחושה שאנחנו עוברים מצבים אבל אנחנו מפחדים להגיד בתפילות שלנו שהבורא לפעמים עוזב אותנו כמו שדוד אומר בתפילותיו. האם זה דבר שצריך לעשות או שזה ברור מאליו שהבורא מרגיש את הבעיות שלנו?

כדאי לנו לקרוא תהילים ולהתכלל קצת ממה שדוד כתב. אומנם ספר תהילים נכתב לפני אלפיי שנים אבל הוא אקטואלי לכל הזמנים.

תלמיד: בתהילים חוץ מזה שדוד מודה לבורא ומהלל אותו יש גם הרבה מצבים אחרים.

"למה עזבתנו".

תלמיד: כן. האם גם לנו מותר לבוא בטענות לבורא או רק לדוד המלך?

מותר. דוד המלך הוא פשוט המלכות הכללית של האדם הראשון, הוא מבטא את כל היחסים ממלכות לכתר, ולכן אנחנו יכולים לקחת את כל מה שיש שם ולשייך את זה לעצמנו. לכן אני אומר שבכל העולם תהילים של דוד הם כל כך נפוצים, כי הם כוללים את כל היחס של המלכות לבורא, לכתר. זה באמת אור ללא כלי, אם אפשר כך להגיד.

שאלה: רציתי לבטא הודיה גדולה לחברים מכל העולם על כך שהם תומכים בנו באופן אקטיבי כל כך, אתם לא מתארים לעצמכם עד כמה זה עוזר, וגם לך רב תודה רבה. המצב עכשיו, במיוחד בלילה, דומה לביטוי כזה שלומדים בקבלה ש"אין תורה בלי קמח", יש תחושת פחד, תחושה של היעדר ביטחון, שפלות, רעב כזה של האגואיזם, ונראה לי שזה מצב שקיים אצל הרבה חברים עכשיו דווקא באוקראינה. אולי תוכל להמליץ לנו איך להתמודד עם הרעב הזה של האגו שלנו כדי בכל זאת לעסוק בתורה ולהיכלל בתפילה.

יש רק פעולה אחת שיכולה לעזור והיא באמת פעולה נכונה וגם פעולת תיקון - שאתם תרגישו שאתם עם כל החברים יחד נדבקים לבורא. דבקות בבורא, זה מה שאנחנו צריכים, הוא מצפה שזה יקרה, ולכן הוא מעורר בנו כאלו מצבים. גם בישראל אנחנו מרגישים לא פעם את הדברים האלה כי אנחנו נמצאים תחת הפגזות ופצצות שנופלות מהשמיים, ובאף מקום אי אפשר להגיד שאדם בטוח מה יקרה לו ולמשפחתו ולילדיו בעוד רגע, אנחנו מבינים אתכם. ולכן אנחנו צריכים יחד כולנו להתפלל, אבל להתפלל שנתקרב לבורא, וזה המקום הבטוח ביותר, הנכון ביותר, ומצד שני לא לשכוח שהבורא מעורר את המצבים האלה כדי שנחזור אליו.

קריין: קטע מס' 3 אומר הרב"ש.

"זה ידוע, שהארץ מרומז על הרצון לקבל, שהוא היסוד, שכל הבריאה וכל הרע שישנו בעולם, נמשך מהרצון הזה, כידוע, שכל המלחמות והרציחות וכדומה, הרצון לקבל הוא השורש לכל זה".

(הרב"ש. מאמר 10 "ויצא יעקב" 1985)

אנחנו כל הזמן לומדים שהיסוד והשורש והחומר של כל הבריאה זה הרצון לקבל. ולכן כל העבודה שלנו היא רק איך לסדר אותו ממצב שהוא הפוך מהרצון להשפיע של הבורא לכך שיקבל צורה דומה לבורא. הרצון לקבל שמקבל צורה של השפעה נקרא "אדם", הדומה לבורא.

שאלה: מה זה נקרא לעבור את המלחמה בצורה רוחנית?

לעבור מלחמה בעולם הרוחני זה נקרא לפרמט את עצמך, לסדר את עצמך להגיע לצורה שאתה דומה לבורא, והכול רק על ידי מלחמות. יש מלחמות שאנשים רגילים לא מרגישים אותן, אבל אדם שנמצא בתהליך הרוחני, כל הזמן מרגיש שהוא נמצא במלחמה. זה מה שאנחנו צריכים להבין, להרגיש, ולהתרגל לכך שזו העבודה הקבועה עד שנתקן את עצמנו לגמרי, ואז בתיקון השלם נרגיש את עצמנו דבוקים בבורא בצורה קבועה, נמצאים למעלה מכל העולמות, זאת אומרת מכל ההעלמות, וכך נגיע לדבקות שלמה. זו מטרת ההתפתחות שלנו, ודווקא על ידי כאלו מלחמות, כאלו מצבים, אנחנו מגיעים לזה.

שאלה: מה צריכה להיות הפעולה המרכזית שלנו במצב המלחמה הזה כדי שנוכל להתקדם בדרכה של השכינה?

חיבור בינינו ומתוך החיבור שלנו תפילה לבורא. זאת הפעולה. כל עשירייה ועשירייה חייבת להיות מחוברת, וכל אחד בעשירייה צריך להרגיש שהוא מחבר את כולם ומעלה את כולם לבורא על ידי החיסרון.

קריין: אומר הרב"ש.

"וכשאתם תרגישו שאתם עומדים במערכת המלחמה, אזי כל אחד יודע ומרגיש שהוא זקוק לעזרתו של חבירו, ובלעדיו אזי גם כח עצמו נחלש. אזי, כשמבינים שצריכים להציל את חייו, אזי ממילא כל אחד שוכח שיש לו גוף שצריך לדאוג על שמירתו, אלא ששניהם מקושרים בדיעה אחת איך ובמה לנצל את השונא."

(הרב"ש. אגרת ה')

עד שנתחבר כולנו יחד בכוונות, ברצונות, בפעולה, כמה שאפשר יחד.

קריין: קטע חמישי. אומר בעל הסולם.

"מי שיש לו עצה והוא לוחם ללכת בדרך אמונה, הוא נקרא בחינת "איש מלחמה"."

(בעל הסולם. "שמעתי" קי"ח. "להבין ענין ברכים אשר כרעו לבעל")

קריין: קטע שישי. אומר הרב"ש.

"צריך להיות תמיד בהתגברות, זה נקרא שתמיד הוא במלחמה, כמו שאמרו חז"ל, "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע" (ברכות ה' ע"א). ופירש רש"י, שיעשה עמו מלחמה. ואם האדם הולך תמיד בבחינת למעלה מהדעת, אז הקדוש ברוך הוא אומר, "הנני נותן לו את בריתי שלום". על דרך שכתוב "אשמעה מה ידבר האל ה', כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו, ואל ישובו לכסלה" ("תהילים". פ"ה) שפירושו, שלאחר שהקדוש ברוך הוא כורת עם האדם ברית שלום, אז אין לו עוד מלחמות, על דרך הכתוב "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו"."

(הרב"ש. 440. "וירא פנחס")

שאלה: אני מרגיש כאילו בשיעורים האחרונים בימים האחרונים האלה אמרת לנו בדיוק מה עלינו לעשות, איזו תפילה נותרה לנו להתפלל, וזה הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות. אבל באותו הזמן, אני פשוט מרגיש שלפעם הזו, לעכשיו, זה כאילו מאוחר מידי, ובאותו הזמן אני מרגיש טיפש לחלוטין שאני אומר את זה. אני במצב מאוד מוזר, במה שאני מרגיש, ומה שאני אומר, אני מבין שאני מערבב בין גשמיות לרוחניות, אבל אני לא יכול שלא לעשות את זה.

זה יעבור, אתה עוד תחשוב על זה אחרת, כך תקלוט את זה יותר. אסור לאדם, בכל מצב שהוא נמצא לעשות חשבון סופי, אלא הוא צריך לעשות חשבונות כדי ללמוד שכל החשבונות האלו מביאים אותו לחשבונות חדשים, וכך זה מתגלגל. אבל להגיד שאני מבין, שאני צודק, ואני מחליט, אף פעם אל תגיד, כי אתה עדיין לא נמצא בגמר התיקון, ואפילו אם נניח ידמה לך שאתה בגמר התיקון, אחר כך תגלה שאתה עדיין לא שם.

כולנו בדרך, עוד יש לנו מה לעשות, עדיין אין בינינו חיבור מושלם, עדיין אין גילוי הבורא השלם בתוך הכלי שלנו, אז נחכה.

שאלה: מה שקורה כרגע תלוי בנו, כלומר בבני ברוך, בעבודה שאנחנו עושים או שזה תלוי בבורא בכך שהוא נותן לנו סימן לכיוון שהוא רוצה לתת לנו?

הכול תלוי בבורא והכול תלוי באדם, בכמה האדם מעורר את הבורא שיעשה את פעולת התיקון. ואם האדם לא יכול לעורר את הבורא לעשות את פעולת תיקון, כל אחד, כל אדם ואדם, אז הבורא צריך להוסיף עוד קצת בעיות, צרות, כדי לעורר את האדם שיבקש, שיתחבר בבקשה שלו עם עוד בני אדם, כך זה עובד.

אבל ודאי שהכול נגמר בזה שכולנו מתחברים ודורשים מהבורא שייתקן אותנו. עד שלא נבקש נכון, יהיו לנו כל מיני צרות, בעיות, כי הבורא בצורה כזאת מעורר אותנו. יש לו רק אפשרות אחת, אם אנחנו לא עושים את זה בצורה הנכונה בלהקדים תרופה למכה, לבקש זאת מראש, אז הוא מעורר אותנו כדי נבקש. אין לו שום אמצעי אחר, רק להכאיב לנו כדי שנבקש דברים יותר נכונים.

שאלה: לכל הספרים שאנחנו קוראים יש סגולה, איך לעשות שהשיעור באמת יהיה הכי אקטואלי?

בזה שאנחנו משתדלים.

שאלה: בקטע הזה רב"ש מדבר על שלום בין הבורא לבין האדם. אנחנו צריכים להגיע למצב הזה? במה בדיוק מדובר?

קודם תקרא אותו כמה פעמים, ואחר כך נראה.

שאלה: ביציאות ובכניסות האלה שהבורא נותן לנו, במה שונה מצב חיבור בעשירייה למצב אחר שנמצא בעשירייה?

העיקר זה החיבור, זה מה שהבורא דורש מאיתנו, שכולנו נתחבר לאותו כלי דאדם הראשון. כל המצבים האחרים מחוצה לחיבור, לא מעניינים אותנו. אנחנו צריכים לראות רק את מה שמפריע לנו כרגע לחיבור, מה עומד בינינו לחיבור. ברור?

שאלה: האם הסכמה זה שלום?

הסכמה? תלוי בין מי למי ומה, אני לא יודע.

תלמיד: על הכול הכולל הכול, טוטאלית, לגמרי להסכים על הכול.

הסכמה טוטאלית זה שלום, שלום מהמילה שלמות.

שאלה: מקייב שואלים. מהו השורש הרוחני של מלחמה? אנו רואים שגם בגוף יש עימות תמידי.

מלחמה זה מצב טבעי עד שלא כל היצר הרע, האגו שלנו בכל הרמות מתוקן. גם בגוף הגשמי שלנו, גם בחיבורים בינינו, בין בני האדם, בין המדינות, ובכלל בינינו לכוחות הטבע ומכולנו לבורא, הכול כל הזמן נמצא במצב מלחמה. המצב הזה עוזר לנו לברר מה עוד אנחנו צריכים לתקן.

בסך הכול אנחנו נמצאים מתחת הר של התנגשויות, מלחמות, בעיות, ואנחנו מרגישים את זה לפי ההתפתחות הרוחנית שלנו, עד כמה באמת אנחנו נמצאים בבעיה. צריך ככל האפשר לעורר את האור העליון שישפיע עלינו, שייתן לנו הרגשה איפה אנחנו עדיין נמצאים, בסכסוכים, בבעיות, ולבקש מאותו אור עליון שייתקן אותנו, וכך נגיע לתיקון הכללי.

אבל המלחמה נמשכת עד גמר התיקון, כולל התיקונים האחרונים ממש, זה המצב של העולם. לכן כדאי לארגן את עצמנו לפנות לבורא, ולבקש ממנו שיהפוך את המלחמה לשלום בכל רמה שמתגלה מלחמה, זו העבודה שלנו. "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו" אין לנו אפשרות אחרת לנצח את המלחמות בכל המובנים, גם את המלחמות הפנימיות שבתוך האדם, וגם מחוצה לו, בין המדינות, אלא רק על ידי פנייה לבורא.

לכן כמה שפונים אליו יותר, יותר מהר מגיעים לשלום. שלום מהמילה השלמה, שלמות, וכך יהיה תמיד אם נביא את כוח הבורא שמחבר בין הקצוות.

אותו הדבר גם כאן במלחמה, זו לא מלחמה בין רוסיה לאוקראינה, זו מלחמה בין חצי אחד של העולם שלנו, לחצי השני. זה מאוד מאוד רציני ומאוד, מעניין איך הבורא בסופו של דבר דרכנו ייתקן את המצב. כמו שאנחנו רואים ב"כתבי בעל הסולם", שיכולה לבוא מלחמה שלישית ורביעית, אטומית, עולמית, אז נקווה שנתקן ככה את העניין, ויכולה להיות השלמה ללא סכסוך ברמה כזו.

שאלה: מה לעשות עם כבדות שמתגלה בעשירייה דווקא בתקופה קריטית כזאת, שמצליחים לרגע להתעורר, אבל רוב הזמן נמצאים בכבדות ואדישות? למה זה קורה דווקא כשצריכים להיות בהתקפה, ומה לעשות עם זה?

זה ההבדל שיש בנו בין המוח והלב. וזה טוב שאנחנו מגלים שאומנם המצבים כל כך רציניים, אבל אנחנו כביכול לא מתעוררים אליהם. זה מראה לנו איפה האגו שלנו יושב, ומה אנחנו יכולים לעשות.

שאלה: אנחנו מבקשים מהבורא שלום, אהבה שתכסה על כל הפשעים, אבל אני מרגישה בתוכי קול שאומר שזה בלתי אפשרי, שאנשים לא יגיעו למצב כזה עכשיו, והקול הזה לא מאמין בבורא, שבכוחו לשנות את הכול. אולי בגלל זה התפילה הזאת לא עובדת? איך לשנות את זה ולהעלות לבורא תפילה שהבורא כן רוצה לשמוע מאיתנו?

בטוח במאה אחוז שהתפילה לא עובדת מפני שאנחנו לא מחוברים בינינו, גם הגברים וגם הנשים. ובמיוחד הנשים כי הן בעצם פנימיות העולם.

לכן אני מבקש שתנסו להתחבר ביניכן ובלב המשותף שלכן למעלה מכל ההבדלים, מכל השנאה, מכל הפשעים מה שנקרא, למעלה מזה לפנות בלב אחד לבורא. זה מה שייתן לנו ניצחון. למה ניצחון? ניצחון בזה שיצר הטוב ינצח את יצר הרע בכל הרמות.

שאלה: האם הבורא הורס את הרגשת עצמו בנו? האם עלינו לחבר את התחושות שלנו לבורא, בזה החיבור בינינו?

החיבור בינינו הוא מכך שאנחנו מתעלים מעל כל מה שיש בכל אחד. אני לא עושה חשבון עם אף אחד בשום דבר, מי צודק, מי לא צודק, למה יש לנו כאלו תכונות, שוני ודרישות זה מזה. עלינו לעזוב את הכול כי זו רק סיבה בעלמא שהבורא מעורר בכל אחד כדי שנהיה בסכסוך. הוא מסכסך בינינו והוא עושה את המלחמה, ואנחנו צריכים רק לבקש ממנו להתעלות למעלה מכל המצבים האלה לרמה רוחנית שבה נהיה בכוח השפעה.

כוח ההשפעה הוא כוח החיבור, כוח האהבה. אבל אנחנו לא עושים חשבונות מי צודק או לא צודק ומי עושה ומה, כי בזה הבורא מדליק אותנו, הוא שמעורר אותנו, ולכן צריכים להבין שגם הכוח הרע נברא על ידו, והוא עושה הכול כדי שנדרוש ממנו להתעלות בכוח הטוב. שני הכוחות האלה, כוח הטוב וכוח הרע, הם צריכים להיות אחד מעל האחר ואז יהיה המצב השלם שבו הרע נכנע לטוב, וכך מגיעים למצב שהם משלימים זה את זה. אין טוב בלי רע ואין רע בלי טוב, כך כתוב בהרבה מקומות.

שאלה: מול מי אנחנו נלחמים, נגד הבורא או נגד האגו?

אנחנו נלחמים נגד הטיפשות שלנו, שבלב ובמוח אנחנו עדיין אטומים, טיפשים, לא יכולים להבין ולסדר לעצמנו תמונה נכונה שהכול בא מהבורא, והוא כביכול מסכסך בינינו ונותן לכל אחד רוח טיפשות כזאת של גאווה, של אגו, ושאנחנו צריכים להתעלות למעלה מזה. וכשאנחנו מבקשים ממנו שיעלה אותנו, אז אנחנו מתחילים לראות את העולם האמיתי והשלם וכך נתקדם לאמת.

אחרת לא תהיה לנו שום אפשרות לצאת מהסבך הזה, יהיו מלחמות יותר גדולות ומגפות יותר מסובכות. העולם נמצא לפני מצבים מאוד לא יפים אם אנחנו לא נלמד איך להתייחס אליו נכון. אלו הכוחות בהם הבורא מחייב אותנו להסתכל על העולם בצורה נכונה, הוא המקור לשני הכוחות האלה, הרע והטוב, כדי שנבקש ממנו להתעלות מעל הרע למצב הטוב. "על כל פשעים תכסה אהבה", הפשעים לא יורדים, המלחמות והבעיות לא נפסקות, אלא אם אנחנו מביאים עליהן סוכת שלום, מכסים אותם בהשלמה.

שאלה: איך להתמודד עם התחושה הסותרת שאנחנו מרגישים במצבים האלה, שמצד אחד אנחנו רואים בכך ברכה לגילוי הרע ולאמצעי לתקן את עצמנו, ומצד אחר עצב?

אם אנחנו משייכים את הכול לבורא שהוא "טוב ומטיב לרעים ולטובים", ואין בכלל רעים וטובים אלא הכול נועד רק לבירור, שתהיה לנו יכולת לברר את ייחודו של הבורא בעולם, אז אנחנו מגיעים להסכמה הכללית. אל תסתכלו על גופים ועל בני אדם, אלא תסתכלו על המצב הכללי ועל החיבור שביניהם שנקרא נשמה.

שאלה: אנחנו שומעים שאנחנו לא אשמים בשום דבר שקורה, אבל כתוב שכל רעות העולם באות בגלל ישראל, למה הדברים נראים סותרים?

אין סתירה. מה שמתגלה בעולם זה חוסר תיקון, והוא מתגלה מפני שאלו ששייכים לתיקון העולם מזלזלים ולא עושים תיקונים בזמנם. ישראל, מי שמכוון מצד הטבע שלו ישר א-ל, היום אלו אנשים לא כמו פעם שאלה היו יהודים, אלא הם אלה כמו שכתוב ש"ליבו דואג בקרבו", שהוא מכוון לגילוי הבורא, שהבורא מושך אותו אליו. אז האנשים האלה שלא מבצעים את הרצון הזה שהבורא זרע בהם, הם ממש עושים עבירה. לכן כולנו, קודם כל "בני ברוך" בכל האנושות, צריכים לראות בנו את הסיבה לכך שהעולם עדיין נמצא ברע. לכן נשתדל להתחבר יותר ולפנות לבורא שיתקן את העולם דרכנו.

שאלה: שמעתי שהבורא נותן לנו עבודה, תיקונים, בהתאם לשורש הנשמה. מרגיש שאם נצליח לאתר את שורש הנשמה של כל פרט ושל כל העשירייה, אז יהיה ניתן לאתר את מקום העבודה המדויק. איך נגלה את שורש הנשמה?

רק מזה שאנחנו מתחברים יהיה שורש נשמה. במרכז החיבור בינינו נגלה את שורש הנשמה. כל אדם ואדם הוא אחד מעשירייה. "נשמה" היא אותו האור שמתקבל בפרצוף. אם אנחנו מתחברים בינינו בביטול כללי, בהתחברות ובהשלמה הדדית בינינו, אנחנו בונים בצורה כזאת בעזרת האור העליון שמאיר עלינו כלי, פרצוף, והאור הפנימי שמתגלה בפרצוף זהו גילוי הבורא לנברא. נברא הוא לא אדם אחד, זו עשירייה, קבוצה, "מיעוט הרבים שניים". אפילו שניים, כשכל אחד מבטל את עצמו כלפי האחר, הם כבר יכולים להתחיל להרגיש במשהו את הרוחניות.

שאלה: מדוע האנושות כמהה לשלום, מה הטעם אם נעבור ממלחמה אחת לאחרת?

אנחנו בזה לא מתקנים את השנאה שבינינו, כי זו צורת היצר הרע שמתגלה, ולכן מה התועלת מזה שנהיה כל הזמן בשנאה ובחוסר שלום. שלום זה מהמילה שלימות שזו תכונת הבורא, ואם אנחנו לא נלך לקראת זה, אז לא נעלה בצורה רוחנית אף פעם ונישאר בדרגת בהמה.

שאלה: איך לדעת שתיקון אחד כבר הסתיים ותיקון אחר מתחיל?

בינתיים אנחנו לא יכולים לראות זאת בדיוק. בדרך כלל רואים זאת כשגומרים שימוש ברצון אחד, מתקנים וממלאים אותו, מתקשרים על ידו, ואחר כך מקבלים ירידה ברצון החדש.

שאלה: התקבל רושם שאנחנו נמצאים כבר ישירות בתהליך של יציאה מכוח היצר הרע. מה מגדיר אותנו כעם שהבורא מוציא ממצרים?

אנחנו נמצאים בתהליך הזה שבו עם ישראל צריך להתחבר בתוכו ואז הוא יוצא ממצרים. אנחנו מתחברים בינתיים על ידי הצרות, על ידי כוח פרעה, כמו שכתוב ש"פרעה הקריב את בני ישראל לאבינו שבשמים". זה מה שקורה בינתיים, מכוח הרע אנחנו רצים, מתחברים ובורחים מהרע. כשאנחנו נתעלה מעל הרע בחיבור בינינו, אז על ידי החיבור המתגבר אנחנו כבר נרגיש את עצמנו מחוץ למצרים. "מצרים" זהו "מיץ ריים" - ריכוז הרע. אנחנו נצא מזה ונתחיל להתקדם בטוב, בכוח שימשוך אותנו קדימה לחיבור ולבורא.

שאלה: מה זה אומר שאנחנו כבר נמצאים במלחמת המשיח?

אנחנו נמצאים תחת כוח ה"משיח" שמושך אותנו מהאגו שלנו כדי שנתעלה למעלה ממנו, וכשנתחבר בינינו עוד ועוד אז נרגיש את כוח המשיח שמושך אותנו בצורה יותר ברורה.

שאלה: אמרת שתהילים מבטאים את היחס הכללי של מלכות לכתר. כשקוראים אותם, מלבד שורות השבח, יש הרבה תלונות, האשמות של כוחות שליליים, כאילו בקשות להשמיד את המזיקים שלנו. איך להבין נכון את הנוסח של תהילים? איך לבקש פנימית את הדברים הנכונים בקריאת תהילים?

תהילים נכתבו על דויד המלך, כנגד מלכות הכללית. זו נשמה מאוד גבוהה שמגיעה ממלכות לכתר, ולכן הוא כתב בצורה שהיא היחס של המלכות, של הנברא, לכתר שזה הבורא. ואם אנחנו קוראים תהילים, ככל שמסוגלים להבין, ואפשר לקרוא בכל שפה, כך מקובל בכל העולם ובין כל הדתות והעמים, אז אנחנו יכולים לקרב מאוד את כוח הבורא אלינו. אני מאוד ממליץ במיוחד לנשים. בכל מקום אפשר לפתוח וקצת לקרוא.

שאלה: בתהילים דויד פונה לבורא בבקשה להשמיד את האויבים שלו.

ודאי.

תלמיד: ומה איתנו?

"מה איתנו"? אלה האויבים הפנימיים שלו, אלה האויבים הפנימיים של האדם. אף על פי שתשמיד את אלה שנמצאים מחוץ לך, נדמה לנו בכוח האגו שלנו האגואיסטי שאנחנו יכולים בזה לגמור את הכול, אנחנו לא יכולים בזה לעשות כלום. בסיבוב הבא יקומו עוד ועוד ועוד אויבים והם בכל זאת יבואו לחסל אותנו.

אנחנו צריכים לראות את העולם הזה כתיאטרון, כבמה שעליה ממש מתרחש כל התהליך של הבריאה. ולכן לא יעזור לנו להילחם בחרב או בפצצות אטום, לא יעזור לנו. אנחנו בזה גם לא נשמיד אף אחד, כי העולם שלנו הוא רק העתקה מרוחניות. כל אחד שקם ורוצה להכניע את האחר ולהראות לאחר שהוא לא צודק, הוא לא עושה בזה שום דבר, הוא לא מבצע בזה שום פעולה חיובית. רק על ידי חיבור שכולנו מתעלים למעלה מהאגו שלנו אנחנו יכולים באמת להצליח.

ההצלחה שלך היא שאתה לא משאיר אויב, וזה לא על ידי זה שאתה הורג אותו פיזית, אלא בזה שאתה יחד עימו מגיע להסכמה הדדית מה זה נקרא "להיות יחד". זה לא על ידי זה שמישהו רוצה לשלוט על מישהו, שליטה, גאווה, אגו, לא יעזורו בכלום, אף פעם בזה אנחנו לא נפסיק את המלחמות והבעיות, זה לא יקרה.

לכן רק על ידי הכנעה הדדית בין העמים, שאני מוכן לקבל אותם כמו שהם, והם עושים אותו דבר כלפי וכלפי אחרים, רק על ידי זה אנחנו מגיעים לחיבור. שאנחנו מכניעים את עצמנו ואז אנחנו יכולים להתחבר, ואז זה יהיה באמת לטובת כולם.

ולכן זה שרוצים עכשיו להגיע לשיחות, אנחנו צריכים להבין שאיזה שיחות יכולות להיות? שכל אחד רוצה לשכנע את השני מי צודק ומי לא? ודאי שזה לא יכול להביא לשלום, שלום מהמילה שלימות. ולכן אין לנו ברירה רק להביא לעולם עוד ועוד כוחות של השלמה, של חיבור, של כוח טוב.

שאלה: האם קריאת תהילים לנשים היא על חשבון מקורות של רב"ש ובעל הסולם או בנוסף, איך לחלק את זה?

קריאה בתהילים זה דבר מאוד מאוד נפוץ בעולם. אני חושב שכל אחת יכולה לקרוא פה ושם מספר תהילים ככול האפשר יותר. אם יש רגע פנוי תפתחו את הספרון הזה, או במחשב, או בפלאפון.

תלמיד: שכל אחת בזמנה הפרטי תפתח ותקרא תהילים זה מובן.

כן.

תלמיד: כשיש להם התאספויות כלליות, ובימים אלה יש הרבה התאספויות כלליות ותפילות כלליות של כל הכלי הנשי, של העשיריות וכן הלאה, הן בדרך כלל קוראות את רב"ש ובעל הסולם, האם עכשיו אתה ממליץ לקרוא תהילים על חשבון בעל הסולם ורב"ש, ואיך בדיוק לעשות איזון?

לפחות להוסיף, לפעמים במקום, אבל שיהיה לעניין, כי המאמרים של בעל הסולם ורב"ש יכולים להיות ארוכים, יכולים לקחת את האדם לכל מיני פטפוטים וכן הלאה, לטיול רחוק. מה שאין כן תהילים, הוא כזה שנוגע ישר ללב. אני ממליץ במיוחד לנשים להיות יותר קשורות לתהילים, הוא מאוד עמוק. בעל הסולם היה אומר שתהילים הוא אור בלי כלי, ממש כך.

תלמיד: בדרך כלל כשנשים מתאספות הן לא קוראות מאמרים שלמים, אלא פסוקים שנבחרו בצורה מוקפדת.

שיבחרו בעצמן מה יותר טוב, אבל להוסיף בכל זאת קטע מתהילים לעורר את הלב זה תמיד טוב.

שאלה: אנחנו מעלות תפילה יום יום ומצפות שהמלחמה תיפסק, האם הציפייה שלנו לא מקלקלת את התפילה?

לא, אנחנו לא צריכים להודות למלחמה שהיא מעוררת אותנו לתפילה, אנחנו רוצים להגיע לתפילה ללא מלחמה. אנחנו בעצמנו צריכים לגלות את הרע שבינינו ללא שום מלחמות וסכסוכים גשמיים, ואז מיד לבקש מהגילוי הזה תיקון, זה המצב הטוב.

שאלה: מה צריך להיות המסר שלנו בשלב הזה בהפצה?

המסר שלנו צריך להיות שעל ידי חיבור בינינו אנחנו יכולים למשוך אור כל כך גדול שהוא יעשה שלום עלינו, על כל העולם. אנחנו מסוגלים לזה, אנחנו צריכים להיות בטוחים ובטוחות שאנחנו עושים את זה, יודעים לעשות, מסוגלים, אז בואו נשתדל, זה העיקר.

אנחנו צריכים להתקרב לבורא, לדרוש ממנו ככול האפשר שיהיה קרוב לנו ויאיר עלינו באור שלום.

שאלה: מצד אחד אנחנו לומדים שאנחנו צריכים לחייב את הבורא שימלא את הכלי שלנו דרך החיבור, מצד אחר אנחנו יודעים שאנחנו מתקדמים בצורה הדרגתית. מה אנחנו צריכים לעשות כדי להכריח את הבורא ששני הכוחות האלה יתמזגו, שאנחנו נחייב אותו ושהוא יענה, כדי שנגרום לאנושות להתקדם?

אנחנו רוצים שהבורא ייתן לנו אפשרות להשפיע לו, שאנחנו נהיה בהשפעה נכונה, בהשפעה מסודרת נכון, שאנחנו נוכל להשפיע לו בזה שהוא יגרום שלמות לכל הכלי העולמי, ויוכל להתגלות בהם וליהנות מהבריות שלו, זאת בעצם הפנייה. בסופו של דבר אנחנו רוצים שהוא ייהנה מזה שאנחנו הופכים להיות לכלי הנכון לגילוי שלו, כי זאת צורת ההנאה שאנחנו יכולים לגרום לו.

תלמיד: אנחנו צריכים להרגיש יראה מכך שאנחנו לא מגיעים לזה, או שאנחנו צריכים להרגיש ביטחון מלא בחיבור בינינו, מה הגישה שצריכה להיות מצדנו?

אחד לא מבטל את האחר. ודאי שאנחנו צריכים להיות ביראה שהבורא יענה לנו, ביראה האם אנחנו מבקשים ממנו בצורה נכונה, בלי זה אי אפשר לסדר את הפנייה מצד אחד. מצד אחר אנחנו צריכים להיות בביטחון שאם אנחנו פונים, אז הוא מבין אותנו ושומע אותנו, לא חשוב באיזו צורה אנחנו פונים, ושהוא יסדר לנו את הפנייה הזאת בצורה נכונה כך שהוא יוכל לענות.

שאלה: במצב הנוכחי יוצא שאנחנו צריכים להרגיש צער השכינה, מה זה אומר שהשכינה סובלת?

"שכינה" זה כלל של כל הנשמות של אדם הראשון, שלא מסוגלות עדיין לכלול את הבורא בצורה אמיתית, גלויה, פתוחה, ולכן הכלל הזה סובל, וגם אנחנו סובלים, אז יש זמנים שסובלים יותר ויש זמנים שסובלים פחות.

אנחנו מתקדמים לגמר התיקון ואנחנו יכולים להתקדם בצורה טובה או בצורה לא כל כך טובה, אז נקווה שאנחנו נתקדם בצורה הטובה, אנחנו צריכים לגלות חוסר חיבור בינינו במדרגות המתקדמות, וזו בעיה מאוד גדולה שיכולה להיות אפילו כמו שבעל הסולם כותב, מלחמת עולם שלישית ורביעית, מלחמות אטום, ויכולים לעשות את זה גם על ידי גילוי הרע בצורה פשוטה, לא על ידי ייסורים אלא על ידי המאור המחזיר למוטב.

שאלה: בקטע 6 יש סתירה איך להגיע לשלום וברית עם הבורא, אם האדם כל הזמן יחליף את היצר הרע בטוב?

בכל זאת אתה צריך לסדר את הכול ולהגיש לבורא בקשה, אפילו אם אתה לא מבין נכון, אז תתחיל לשאול אותו, תפנה אליו, תעלה אליו את הבקשה עד שזה יתברר.

אתה צריך לראות בו שותף, מורה, חבר, הכול אתה צריך לראות בבורא, ואז בקשר עימו אתה צריך לברר כל מה שחסר לך.

תלמיד: מורגש שהדגשת לנו היום שבסכסוך, במלחמה, אף אחד לא אשם. זה כמו מנוע שמניע את כל הבריאה לתיקון.

מטרתי מיום ליום להעלות את הקבוצה העולמית שלנו למצב יותר ויותר אמיתי, שהוא קצת יותר רחוק מההרגשה הגשמית ויותר קרוב להרגשה הרוחנית, לשורשים, ואת זה אני לאט לאט משתדל לעשות, כי אם תעשה את זה בבת אחת זה לא ייקלט בתוך הרגשות, הרצונות, בתוך השכל שלנו.

תלמיד: אז זאת אומרת אנחנו צריכים ממש להשתדל לחדור פנימה ולא להסתכל על הצד החיצוני?

כן, דרך כאלה דוגמאות שאנחנו רואים בעולם, דרך התקשרויות בינינו בין החברים, דרך דיונים כאלה, אנחנו צריכים יותר ויותר להיכנס למנוע הפנימי של הטבע ולראות איך אנחנו מסדרים את עצמנו שם, מרגישים שנכללים שם, איך פועלים, זה מה שאנחנו בעצם צריכים לעשות.

תלמיד: אז אם אנחנו לא מסתכלים על הגופים אלא רק על הכלי דאדם הראשון, הסכסוך, החיכוך, זה העביות של הכלי שכל הזמן מתגלה?

כן, ודאי, זה מה שמתגלה.

שאלה: והמאמצים שלנו לחיבור זה המסך שאנחנו צריכים להתקין על העוביות שמתגלה כל פעם?

כן, המאמצים שלנו בסופו של דבר זה לקחת איזשהו חלק מאדם הראשון, איזה פן, איזה חתך ולעשות ממנו משהו דומה לחיבור, דומה לבורא, להעלות ממנו מ"ן. לסדר אותו כך שיהיה מוכן לקבל צורת הפרצוף, שיהיה כבר חלק מתוקן מהנשמה הכללית.

תלמיד: אם אנחנו עושים את המאמץ הזה ברגע שהעביות מתגלה, אנחנו יכולים בעולם הזה להרגיש את הסכסוך כמו עקיצה קטנה במקום מלחמה ארוכה ומתישה?

כן, ודאי. אפילו עקיצה, כמו שאומרים, "ככפאו שד" אבל אני חושב שאפשר אפילו בפחות מזה. אנחנו יכולים לדלג על הרבה פעולות באמצע על ידי זה שמתעסקים בחיבורים. על כל פשעים תכסה אהבה, אנחנו יכולים לדלג על הפשעים האלו.

שאלה: אבל הרגשת הפירוד חייבת להופיע לפחות ברמה הגשמית ?

כן, בכל מקום קודם כל גילוי הרע, אבל מה שכבר קרה, זה מספיק ודי, לא צריכים יותר.

אני האמת לא הייתי חושב שזה יימשך כל כך הרבה זמן, אבל כנראה שהתיקון צריך להיות הרבה יותר עמוק וממשי. כאן באמת אנחנו רואים שהבורא עושה פעולה יסודית, שבזה הוא משנה את כל היחסים בעולם כולו, בין מזרח למערב, בין המדינות האלו והאלו, הוא משנה את היחס של בני האדם לבריאה. אנחנו עוד נראה איך העולם יתחיל להתאושש קצת, הוא עוד לא ירד למצב הנמוך ביותר, אבל כשיתחיל להתאושש אז אנחנו נראה באמת עד כמה הוא השתנה. הוא לא יחזור לאותה צורה כמו שהיה, למרות שאנשים חושבים שעוד מעט חוזרים.

שאלה: זאת אומרת, בעצם אין יותר מכות לוקליות, זה הכול גלובלי.

בטח, כן. ודאי. אנחנו כבר בעולם גלובלי. הקוביד 19 שעבר עלינו, המחלה הזאת, גם היא הייתה סימן שאנחנו גלובליים. זה מצב טוב. מצב יפה ואנחנו חיים באמת בתיקון הנשמות המתקדמות.

שאלה: אפשר להגיד שהחיבור צריך להיות חיצוני והתפילה צריכה להיות פנימית?

כן.

תלמיד: אז מה קורה כשמתגלה בחיצוניות פירוד כלפי המצב הקודם?

עוד נלמד, אנחנו עוד לא רואים את זה. כמו שאנחנו רואים שבהשתלשלות הפרצופים, מגלגלתא לע"ב, לס"ג, מתגלה עביות חדשה ואורות חדשים. גם כאן זה כך, כי כשהמצב הקודם מסתלק, מגיע במקומו המצב הבא, רק אנחנו עושים את זה בעלייה ממטה למעלה בתיקונים המתגברים, ולכן כל מצב שבא, העביות שלו יותר גדולה והאור שבו שמתגלה צריך להיות יותר גדול, זאת אומרת יותר הבנה, יותר הרגשה וכן הלאה. כך אנחנו נמצאים בתוך אותו סדר הפרצופים שמיתקנים.

תלמיד: אבל במצב שלנו שאנחנו כל הזמן אומרים שמרגישים את הפירוד מבפנים, אבל צריך תמיד לשמור על החיבור, לעורר את החברים, הפעולות שרב"ש כותב לנו.

כן.

תלמיד: במצב שהפירוד מתגלה חיצונית מה הפעולות במצב כזה?

זה עוד לא ברור מה לעשות אם הפירוד פתאום מתגלה? אנחנו צריכים לעורר את עצמנו לחיבור, ויש לכך הרבה אמצעים.

תלמיד: גם לחיבור חיצוני?

גם לחיבור חיצוני.

תלמיד: אבל רב"ש כותב שאין מה לתת חוץ מתפילה.

בסדר, אבל היא גם אמצעי לחיבור. הכול צריך להיגמר בחיבור.

שאלה: הנשים נפגשות כבר שלושה ימים ברצף יותר מ-1200 נשים לתפילה משותפת, מה הן יכולות להוסיף היום כדי לפתוח את הלב עוד יותר, להעמיק את התפילה הזאת?

אני לא יכול להגיד לך, אני חושב שאנחנו צריכים להוסיף אותם קטעים שעכשיו אספו לנו החברים שלנו והתחלנו לקרוא תהילים. שהן גם יקראו תהילים, זה טוב. ואם יהיו שאלות על קריאת תהילים אני מוכן לענות להן על זה. זה דבר מאוד חשוב.

תלמיד: הן כותבות שזה מה שהן קראו, אבל מה ביחס שלהן?

ביחס שלהן שאם קוראים את זה יחד זה עוזר. נהוג בעולם שאם קוראים תהילים בזמן שאדם חולה, בזמן שיש צרות זה מאוד עוזר וכך זה באמת. כי מושכים על ידי זה המאור המחזיר למוטב.

שאלה: כתוב בקטע 5, "מי שיש לו עצה והוא לוחם ללכת בדרך אמונה, הוא נקרא בחינת "איש מלחמה". מה המשמעות של המילה עצה מי שיש לו עצה?

אם הוא רואה שאפשר לעשות משהו, להוסיף משהו בחיבור, הוא עושה.

שאלה: המלחמה ברמה הרוחנית והתיקון ברמה הרוחנית. יש בי שני כוחות שנמצאים במאבק, כוח אחד אוהב את העשירייה, רוצה להתחבר לעשירייה, כוח שני שונא את העשירייה, רוצה לשרוף אותה עם פצצות אטום. התיקון הוא שכוח אחד ינצח וכוח שני יתבטל ויימחק או התיקון זה ששני הכוחות יתחברו איכשהו ביניהם?

בדיוק. שהכוחות יתחברו.

תלמיד: אבל הם מנוגדים לגמרי, אחד רוצה לשרוף את העשירייה ואחר רוצה לחבר.

זה התיקון. שאף כוח אנחנו לא פוסלים אלא מביאים אותו לטוב, גם את כל הרע מביאים לטוב.

שאלה: איך לקרוא תהילים בלב משותף בעשירייה, איך להתעלות מעל המלכות לכתר בעשירייה?

להתכלל במה שכתוב בתהילים. אני מאוד שמח שהחבר שלנו שואל ואני מאחל לו כל טוב. וכך נמשיך להיות יחד, נהשתדל להתפלל לבורא ולהבין שהתפילה שלנו היא לא תפילה של הכלל סתם, כי אנחנו בכך מעוררים את המאור המחזיר למוטב. כלומר, אנחנו רוצים שהכוח העליון ייתן לנו כוח השפעה שנוכל להתחבר אליו, להתקרב אליו, להתחבר בינינו ולהיות בעצמנו כוללים את האור העליון, שהבורא יתגלה בינינו ואנחנו נהייה בעצמנו כמקור האור.

שאלה: איך להתייחס למצבים כאשר החמלה כלפיי החברה נעלמת? מה ההבדל בין חמלה רוחנית לחמלה בהמית?

צריכים לעשות כל מיני פעולות חיבור חיצוניים, וזה גם מה שהבורא עושה, הוא נותן לנו לזה כל מיני סיבות אפשריות, שאנחנו על ידן נחזור לפעולות רוחניות.

שאלה: אני מקווה שאני לא שואל משהו רע. עם ישראל סובל מזמן וגם הם היו במקלטים, אבל אומות העולם שמסביב הם לא התאספו בכזאת כמות גדולה, נראה שהבורא הכין איזו מלכודת כזאת והרבה מאוד מדינות התחילו להתחבר סביב זה. איך לא לאבד חלק כל כך חשוב כדי להתחבר מעל זה?

שאלה מאוד לא פשוטה. עם ישראל נמצא כסיבה חיצונית לתיקון העולם ואומות העולם שמתחילים להתאסף הופכים להיות אפילו לחלק יותר פנימי מעם ישראל, כי עם ישראל הוא כמו סיבה לחיבור של כל העולם. ולכן כאן אנחנו רואים שאומנם כל העמים מתלכדים ומתאספים סביב עם ישראל, אבל בסופו של דבר הם אותו מרכז החיבור שצריך להיות ביניהם. החיבור שלהם מתגלה ככל שהם משפיעים על ישראל וככל שישראל משפיעה עליהם. אנחנו נרגיש את זה על עצמנו, על בשרנו, כי ישראל היום זה אנחנו, המשתוקקים לבורא ולא עם ישראל בחיצוניות שחי במדינת ישראל, בארץ ישראל. לכן יש כאן דברים שאנחנו מתבלבלים ביניהם בינתיים, אבל זה יתבהר עוד מעט.

העיקר בשבילנו לדבר על החיבור ולהשתוקק אליו ולממש אותו. וכך לחיבור הזה בסופו של דבר יבואו כל מה ששייך לישראל הפנימי, לחיבור בין כולם. אנחנו צריכים להרגיש את עצמנו כמרכז הכדור, שהכדור הזה הוא נשמת אדם הראשון, הוא החלק הרוחני שבכל אחד ואחד שמתחבר לחלקים כאלה רוחניים של כולם ואת זה אנחנו צריכים להקים.

שאלה: כל הקונפליקט הזה נמצא בתוך כל אחד מאיתנו, איך אנחנו יכולים לאתר אותו, לבחון אותו נכון בתוכנו ולבקש את התיקון שלו, איך לעשות את זה נכון?

אדם צריך לראות את עצמו מהצד אם הוא רוצה לפחות במשהו לראות מי הוא ומה קורה לו. לראות מהצד הכוונה שאנחנו מדברים בצורה יפה, כל אחד יכול לשמוע כך הרבה פעמים שאנחנו לא רואים את עצמנו מהצד. לראות את עצמנו מהצד בצורה פרקטית זה אך ורק שאני נכלל עם החברה, אז אני מתחיל להרגיש בהרגשת החברה במקצת מי אני איך אני נראה מהצד וזה בשבילנו העיקר. אז אני יכול לבדוק את עצמי, לראות את עצמי, לבקש תיקון על עצמי, בתנאי שאני מחובר לסביבה ומתוך זה אני מקבל התרשמות מעצמי, זה בעצם מה שקורה.

לכן אני ממליץ גם בצורה פרקטית לכל הצדדים שבקונפליקט הזה, לרוסים ולאוקראינים לראות את עצמם מהצד, לא להישאר בתוך עצמם מי צודק ומי לא אלא לראות איך הם נראים מהצד. וכך תוכלו במשהו אולי להבין את האחר. והעיקר הוא להוריד את הגאווה שהיא בעצם הורסת את הכול.

שאלה: עוד לפני שהתחילה המגפה אמרת שאנחנו עתידים לראות אירועים קשים בעולם, ואז המגפה התחילה ואמרת אל תעזבו את הבקשה אליו, הבורא שלח לנו תרופה או אמצעי כדי לחבר את כל העולם, בגדול קיבלנו את זה למרות שמת לנו חבר בעשירייה ואנשים מתו מהמגפה הזאת ואמרת שבכל זאת עוד דברים הולכים לקרות ועכשיו יש את המלחמה הזאת. אנחנו מוכנים לעשות את מה שאתה אומר אבל אני לא מבין, איך המקובל מוסיף? אתה עכשיו אומר בכל זאת עוד צפויים לכם מלחמות, אסונות, רעב כל מה שקרה עכשיו עדיין לא מספיק מלמעלה? איך המקובל יכול להחזיק את עצמו בצורה מרוכזת ממוקדת כדי שגם אם המצב החיצוני יירגע או לא אנחנו נמשיך לחיות בדרישה שכל פגישת עשירייה לא תהיה רגילה כזאת אלא שיהיה בה פיצוץ?

כאשר אנחנו רוצים שהילד לא יברח מאיתנו רחוק למצבים מסוכנים אנחנו מפחידים אותו וכך הוא בא ואנחנו מעלים אותו על הידיים והוא תופס אותנו ולא עוזב, אותו דבר אנחנו צריכים להבין שכך עושה הבורא. אם אנחנו לא דבוקים בו בצורה שצריכים להיות דבוקים אז כעבור כמה פעולות הוא בכל זאת צריך לעבור עלינו עם הדינים עם מצבים קשים כדי שאנחנו קצת נתייצב ונבין איך אנחנו צריכים להיות מכוונים אליו.

לכן ככל שאנחנו נכוון את עצמנו יחד בינינו ולבורא כך אנחנו נוכל לבטל את כול הדינים הקשים שישנם. ורצוי שכל אחד יעשה חשבון לעצמו וכל צד במלחמה לעצמו, במה הם בכל זאת יכולים לתקן את עצמם. העיקר היא העבודה עם הגאווה להפסיק להתגאות, אין לנו במה להתגאות זה כוח הרע הגדול ביותר שבאדם במה הוא מתגאה. אם אנחנו נילחם נגד הגאווה אנחנו נצליח להתגבר על האגו שלנו ומהר מאוד לגלות את העולם בצורה אמיתית. האגו שלנו מסתיר לנו את האפשרות לראות את עולם האמת.

תלמיד: המאבק הזה עם הגאווה האם זה משהו שאנחנו צריכים לעשות לבד, או זה צריך להיות דווקא במפגש עשירייה?

במשך כל היום, כל הזמן. שיהיה לך בפנים איזה שוטר שכל הזמן עושה לך ביקורת כזאת. אתה תהיה האקספרט לעצמך.

שאלה: יש נוהג לקרוא תהילים ספציפיים למצבים ספציפיים, האם חשוב לבחור בתהילים פרקים מסוימים?

מה שאתן חושבות שטוב לכן תעשו, עדיף שתבחרו בעצמכן. זה יכול להיות חלק קטן, כמה שורות ולא יותר, לא צריכים לקרוא טקסטים שלמים, ולקרוא מה שקרוב ללב.

שאלה: קריאת תהילים נתפסת בעיניי כמנהג ששייך לעמך, רחוק מאיתנו, וזה מעורר בי דחייה. איך להתייחס לקריאת תהילים המשותפת שלנו ולהפוך זאת לפעולה רוחנית?

גם בתורה עמך קורא, מתפלל, כל אחד איך שהוא מבין. אני יכול לקחת ספרים ולראות בהם קדושה, רוחניות, אפשרות לעלות, ואני יכול סתם לעבור עליהם כמו חמור.

תלמיד: איך בעצם להתפעל מתהילים, איך לנסות לשנות את היחס שלי?

תדברו על זה, תנסו לברר מה כתוב שם. בעל הסולם היה אומר על תהילים שזה אור ללא כלי. זה ממש כך, זה אור לפני ההתלבשות בתוך הכלי, עד כדי כך זה דבר גבוה. לכן לא לזלזל בזה ולהסתכל על העם, אלא איך אנחנו יכולים להתחבר לביטויים של דויד המלך שמסמלים לנו את המלכות המתוקנת.

שאלה: התחושה היא שהגענו לקו הסיום של התיקון האחרון והעולם כבר לא יהיה אותו דבר. על מה אפשר וכדאי לדבר עכשיו עם אנשים דרך ההפצה שלנו?

אנחנו צריכים להמשיך בהפצה שלנו כרגיל, כי כל הדברים שאנחנו מדברים עליהם הם למעלה מכל השינויים הקטנים שהעולם עובר, ואין לנו כל כך בעיה בזה. אנחנו לא צריכים לשנות שום דבר, ההפצה שלנו נשארת אותה ההפצה, לכן אין כאן משהו חדש שצריך לעשות, רק להמשיך. עיקר העבודה צריכה להיות בשינוי בינינו, עד כמה אנחנו מתחברים יותר ועד כמה אנחנו דואגים לכל העולם, כי אנחנו יכולים לשנות את העולם, לגרום למציאות כזאת שהעולם בהחלט לא יצטרך תיקונים דרמטיים, חדים.

קריין: קטע מס' 7.

"האדם צריך להאמין, שזה שהרצון לקבל מפריע לו מהעבודה, זה באה לו מלמעלה. כי מן השמים נותנים לו כח הגלוי של הרצון לקבל, מטעם שדוקא בזמן שהרצון לקבל מתעורר, יש מקום עבודה, שיהיה להאדם מגע הדוק עם הבורא, שיעזור לו להפוך את הרצון לקבל בעמ"נ להשפיע.

והאדם צריך להאמין, כי מזה נמשך נחת רוח להבורא, מזה שהאדם מתפלל אליו, שיקרבהו בבחינת הדביקות, הנקראת "השתוות הצורה", שהיא בחינת ביטול הרצון לקבל, שיהיה בעמ"נ להשפיע. ועל זה אומר הבורא: "נצחוני בני". היינו, אני נתתי לכם רצון לקבל, ואתם מבקשים ממני, שאני אתן לכם במקומו רצון להשפיע."

(בעל הסולם. "שמעתי". י"ט, "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")

אנחנו מיום ליום זוכים לזה שמתחברים אלינו יותר ויותר חברים, גם היום יש תוספת גדולה שמתחברת אלינו. זה מאוד משמח כי בזה אנחנו מקבלים תוספת כוח, ועל ידי הכוחות האלה אנחנו משפיעים לבורא שיאיר יותר, שיעזור לנו יותר. נקווה שדווקא על ידי זה נזכה מיום ליום לשינויים פנימיים לטובה ונרגיש עוד מעט את השינויים האלה בחיצוניות, כי זה לא ייתכן שזה לא יתרחש גם בצורה חיצונית. נהיה בטוחים שבתפילה ובחיבור שלנו בכל רגע ורגע במשך היום נזכה לחסדים טובים, תתגלה השפעת הבורא בצורה יפה, טובה לכל הנבראים, והוא יקרב אותנו לגמר התיקון על ידי העבודה שלו ועל ידי התפילה שלנו, וכך נגיע לגילוי שלו במהרה בימינו אמן.

שאלה: אנחנו לומדים שברוחניות אין זמן, תנועה ומקום, אז מה יש באלף השישי שיש פתאום את כל הסיבובים האלה? אומרים שבאלף השישי יש גמר תיקון, אבל אם אין זמן, תנועה ומקום, למה יש אלף שישי?

כל הזמנים שאנחנו לומדים הם מצבים. אנחנו צריכים לעבור את המצבים האלה כמה שאפשר יותר מהר לקראת התיקונים, זה נקרא זירוז הזמנים.

תלמיד: יש גם את האלף השביעי, אז אני מקווה שבאלף השביעי לא יהיו צרות.

האלף השביעי הוא כולו טוב, ואחר כך עולים לאלף השמיני, התשיעי והעשירי.

תלמיד: האלף השישי הוא סוג של הכנה לאלף השביעי?

כן, ודאי. יש עוד דרגות, כל דרגה שעוברים היא הכנה לדרגה הבאה.

יהיה טוב. העיקר הוא שנבין שאת כל הרע אנחנו יכולים להפוך לטוב על ידי החיבור בינינו.

תלמיד: האם כל העניין הגרעיני אלו סתם שטויות?

אלו לא שטויות. אם בעל הסולם כותב שיכולה להיות מלחמת עולם גרעינית, אז איך אתה אומר שאלו שטויות? אבל אנחנו על ידי העבודה שלנו חייבים להיות בטוחים בזה שאנחנו יכולים להפוך את זה לאפס.

תלמיד: מה אתה מרגיש שהולך לקרות?

אני מרגיש שאם תעשה עבודה טובה, אז זה לא יקרה.

תלמיד: לפי דעתך כל הקבוצות עושות עבודה טובה היום?

תשאל את עצמך.

תלמיד: אני שואל אותך.

לא, אין לי מה להגיד. הכול תלוי בכל אחד מאיתנו. עוד לא סיימנו שום דבר.

אני מאחל שיהיה לכל אחד יום טוב, חזק, שנתחבר, שנגלה את החיבור בינינו, ושבתוך החיבור יהיה לנו כיוון לבורא שיתקן אותנו כדי להאיר בנו את האור העליון שלו.

(סוף השיעור)