שיעור צהרים 10.06.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 158,

מאמר "אין אדם משים עצמו רשע"

קריין: ספר כתבי רב"ש, כרך א', עמוד 158, מאמר "אין אדם משים עצמו רשע".

זה מאמר מאוד מיוחד ולא ארוך. נקרא אותו ונוכל לענות על כל השאלות.

אין אדם משים עצמו רשע

תשמ"ה - מאמר ל"א

1984/85 - מאמר 31

"בענין "אין אדם משים עצמו רשע" כתוב בזהר (בלק דף ע"ג ובהסולם אות קצ"ג) וזה לשונו "דוד המלך השים עצמו בד' דרכים. השים עצמו עם העניים, השים עצמו עם החסידים, השים עצמו עם החסידים, שכתוב, שמרה נפשי כי חסיד אני. כי אדם צריך שלא ישים עצמו רשע. ואם תאמר, אם כן לא יתוודה על חטאיו לעולם, אינו כן. אלא כשיתוודה על חטאיו, אז הוא חסיד, כי בא לקבל תשובה, ומוציא עצמו מצד הרע, שהיה בטנוף שלו עד עתה. ועתה התדבק בימין העליון, שהוא חסד, הפשוטה לקבל אותו. וכיון שנתדבק בחסד, נקרא חסיד. ואל תאמר, שהקב"ה אינו מקבלו, עד שיפרט כל חטאיו מיום שבא לעולם, או גם אלו שנסתרו ממנו. אינו כן, אלא שאינו צריך לפרש רק אלו החטאים שזוכר אותם, ואם משים רצונו בהם להתחרט בעת הווידוי, כל החטאים אחרים נמשכים אחריהם", עד כאן לשונו.

ויש להבין:

א. איך אדם אומר על עצמו שהוא חסיד, הלא זו כבר מדרגה של חשיבות, ואיך משבח עצמו לבדו.

ב. אומר, שאין לאדם להשים עצמו רשע, ומצד שני הוא אומר, שצריך לפרט חטאיו, אלא שאומר שלא צריך להיות פירוט על כל חטאיו מיום שבא לעולם, אלא צריך לפרט חטאיו אלו שהוא זוכר אותם. אם כן, כשמפרש חטאיו שחטא, כבר הוא רשע. ומדוע אומר, שאין לאדם להשים עצמו רשע. וכי יש הבדל שאומר, שעשה מעשים רעים, רק אינו אומר על עצמו שהוא רשע. הלא אם אומר שהוא עשה מעשים רעים, הלא הוא ממילא אומר על עצמו רשע. כמו שמצינו בדברי חז"ל (סנהדרין ט' ע"ב) וזה לשונם, ואמר רב יוסף, פלוני רבעו לאונסו, הוא ואחר מצטרפין להורגו, לרצונו רשע הוא, והתורה אמרה, אל תשת רשע עד. רבא אמר "אדם קרוב אצל עצמו, ואין אדם משים עצמו רשע".

אם כן משמע מכאן, אם הוא אומר שחטא, אינו נאמן על עצמו משום שהוא רשע. וכאן, כשהוא מתוודה על חטאיו, הלא צריכים לומר שבאמירה לבד הוא נקרא "רשע", הלא אתה אומר, אין אדם משים עצמו רשע. אם כן חזרה קושיא לדוכתא, איך הוא מפרט חטאיו בשעת וידוי.

ויש לדעת הטעם שאמרו, ש"אין אדם משים עצמו רשע", הוא משום ש"אדם קרוב אצל עצמו". יש לומר בזה, היות ש"על כל פשעים תכסה אהבה", ולכן את מי שאוהבים אין מקום לראות שום חסרון, משום שחסרון הוא דבר רע, ואין אדם יכול להרע את עצמו, כי הוא משוחד מחמת אהבה עצמית. לכן "אין אדם משים עצמו רשע", ואינו נאמן להעיד על עצמו דבר רע, כמו קרוב, שהוא פסול.

וזה צריכים לדעת, בזמן שהאדם בא לבקש מהקב"ה שרוצה לעשות תשובה, ומבקש מהקב"ה, שהוא יעזור לו, שיוכל לחזור בתשובה, ונשאלת השאלה, אם הוא רוצה לחזור בתשובה, מי מפריע לו, הלא הבחירה בידו לעשות תשובה. ובשביל מה צריך לבקש מה', שיעזור לו לעשות תשובה. ובתפלת שמונה עשרה אנו מתפללים "השיבנו אבינו לתורתך, וקרבנו מלכנו לעבודתך, והחזירנו בתשובה שלמה לפניך", משמע, בלי עזרתו אין האדם מסוגל לחזור בתשובה. ויש להבין, למה הוא כך, שאין האדם בעצמו מסוגל לעשות תשובה.

ובמאמרים הקודמים הסברנו, מטעם, היות שהבורא ברא בנו טבע של רצון לקבל. ויצא, הרצון הזה מלכתחילה בעל מנת לקבל. רק אח"כ אנו לומדים שנעשה תיקון, שלא לקבל בעמ"נ לקבל אלא בעל מנת להשפיע. וזה נקרא "תיקון הצמצום", היינו שמטרם שהתחתון יהיה מוכשר בעל מנת להשפיע, יהיה המקום הזה חלל ופנוי מאור. ומתיקון הזה נמשך למטה לגבי הנבראים, שמטרם שיוצאים מאהבה עצמית, אין האדם מסוגל להרגיש את אור ה'. ומשום זה צריכים מקודם לצאת מאהבה עצמית, אחרת שורה עליו סוד הצמצום.

ובכדי לצאת מהטבע שהבורא ברא, אין האדם מסוגל לצאת, כי ה' ברא את הטבע הזה. אי לזאת, אין עצה אחרת, אלא לבקש מה', שהוא יתן לו טבע שני, שהוא הרצון להשפיע. וכל הבחירה שאנו מתייחסים להאדם, היא רק בבחינת התפלה, היינו שהאדם יבקש מה', שהוא יעזור לו, שיתן לו את הטבע השני. ומשום זה, כשהאדם רוצה לעשות תשובה, הוא צריך רק לבקש מה', שהוא יעזור לו, היינו לצאת מאהבה עצמית לאהבת הזולת. לכן אנו מבקשים מה', ואנו אומרים ומתפללים "השיבנו אבינו".

אבל מתי האדם מבקש לה' באמת, שה' יחזיר אותו בתשובה. יכול להיות רק בזמן שהוא מרגיש, שהוא צריך לחזור בתשובה. אבל מטרם שהוא בא לידי החלטה שהוא רשע, אין מקום לתפלה שיחזיר אותו למוטב, הלא הוא אינו רע כל כך, שיהא צריך לרחמים מאת ה'. והמשמעות של התפלות שצריכים להתקבל, משמע דוקא, שהאדם צריך לרחמים, כמו שאנו אומרים בתפלת "שמונה עשרה" "כי אתה שומע תפלת כל פה (משמע אבל מתי) עמך ישראל ברחמים".

משמע מכאן, מתי הקב"ה שומע תפלת כל פה, אם האדם מרגיש שהוא צריך לרחמים. וזה שייך לומר דוקא בזמן, שהוא מרגיש שהוא במצוקה גדולה, ואין מי שיכול לעזור לו, אז שייך לומר, שהוא בא לה' לבקש ממנו רחמים. מה שאין כן כשבא לה' ומבקש שיתן לו מותרות, היינו שבהמצב שהוא נמצא עוד לא נורא כל כך, שיש אנשים שהוא רואה שמצבם הוא עוד יותר גרוע ממצבו, נמצא, זה שהוא מתפלל לה', הוא לא מטעם שהוא זקוק לרחמי שמים, אלא הוא רוצה להיות במצב יותר טוב ויותר משובח מאנשים אחרים. זה נקרא, שהוא מבקש מה', שיתן לו לחיות חיי מותרות, היינו שהוא רוצה להיות יותר מאושר מאחרים.

אי לזאת, כשהאדם רוצה שהקב"ה יקבל תפלתו, אז קודם כל הוא צריך לראות את עצמו שהוא נצרך שיתנו לו חיים יותר מאחרים, היינו שהוא רואה, שכולם חיים בעולם, ולו אין שום חיים, מסיבת שהוא מרגיש את עצמו רשע, והוא רואה שהוא משוקע באהבה עצמית יותר מאחרים. אז הוא רואה, שהוא זקוק לרחמי שמים, לא מטעם שהוא רוצה לחיות חיי מותרות, אלא שאין לו שום חיים דקדושה.

נמצא, שאז הוא מבקש ממש רחמים, להיות משהו להחיות את נפשו, אז הוא צועק לה', היות ש"אתה נותן לחם לרעבים", "ה' מתיר אסורים", זאת אומרת, שפשוט שהוא רואה שחסרה לו בחינת אמונה, שנקראת "לחם". והוא רואה שהוא יושב בבית אסורים, הנקרא "אהבה עצמית", ולא יכול לצאת משם, כי רק ה' יכול לעזור לו. זה נקרא, שהוא נותן תפלה אמיתית.

שצריכים לדעת, שתפלה שייכת על חסרון. וחסרון לא נקרא מה שאין לו, אלא חסרון נקרא צורך. ולכן חסרון גדול נקרא, שיש לו צורך גדול להדבר שהוא מבקש. ואם אין לו צורך גדול, נקרא שאין לו חסרון גדול, וממילא אין תפלתו גדולה כל כך, משום שהוא לא נצרך כל כך לדבר שהוא מבקש, לכן גם הבקשה לא כל כך גדולה.

היוצא מכל הנ"ל, שאין אדם יכול לראות על עצמו דבר רע. ולפי זה יש לשאול, אם האדם יודע שהוא חולה, ובטח להיות חולה הוא דבר רע, והוא הולך לרופא, בכדי שירפא אותו ממחלתו. ואם הרופא אומר לו, שהוא לא רואה שום דבר רע בגוף שלו, בטח הוא לא סומך עליו, אלא שהוא הולך לרופא שהוא מומחה גדול. והוא אומר לו, שמצא איזה דבר רע בגופו, וצריכים לעשות לו נתוח. בטח שהאדם זה הוא שמח, שהוא מצא את הרע שלו, ומשלם לו עבור זה סכום הגון, עבור זה שהוא מצא את המחלה שלו, ויודעים איך לעשות לו גוף בריא, שיחיה ויוכל להנות מהחיים.

רואים אנו, אם במקרה מוצאים את הרע, הוא דבר טוב, כנ"ל בהמחלה, אין לומר אז שאין אדם רואה רע לעצמו, משום שבזמן הזה שהוא רוצה לתקן את הרע, אז הרע נקרא דבר טוב. נמצא, שאז האדם כן יכול למצוא אצלו רע.

ולפי זה יכולים להבין דברי הזהר, מה ששאלנו, שמצד אחד הוא אומר "אין משים עצמו רשע", ואח"כ אומר, שצריך לפרש חטאיו. הלא כשמפרש את חטאיו שעשה, הרי משים עצמו רשע, בזה שאומר, עשיתי עבירה זו וזו. יכולים לתרץ כאן, שאני, היינו בזמן שבא לבקש מהקב"ה, מקרב אותו משום שהוא משוקע ברע, היינו באהבה עצמית, ואם הוא רוצה שתפלתו תתקבל, אז הוא יודע שצריכים להתפלל להקב"ה מקרב הלב, היינו שהוא צריך לרחמים מרובים יותר משאר אנשים, משום שהוא מרגיש בעצמו, שהוא יותר גרוע מהם.

אז הוא צריך לראות בעצמו את הרע שיש לו יותר משאר אנשים, אחרת נקרא זה, שהוא אומר שקר שהוא גרוע מהם. וכתוב "קרוב ה' לכל אשר יקראוהו באמת". לכן, אם הוא מוציא בעצמו רע, שאז הוא יכול לראות בעצמו, שיש לו צורך גדול, שהקב"ה יעזור לו, נחשב לו דבר זה לדבר טוב. לכן כשמפרש חטאיו, לא נקרא זה "משים עצמו רשע", אלא להיפך, עכשיו הוא יכול לתת תפלה אמיתית, שהקב"ה יקרב אותו אליו.

נמצא, שבזה שהוא מוצא רע בעצמו, הוא נעשה נצרך גדול לה'. וצורך נקרא "חסרון". וצריכה להיות התפלה שהוא מתפלל, שתהיה מעומקא דליבא. שענין עומק פירוש שהתפלה שהוא מתפלל על חסרון שלו אינו חסרון שטחי, אלא החסרון הזה נוגע לנקודת לבו, היינו שכל האברים מרגישים את חסרונו. ורק אז נקרא זה "תפלה".

ובזה נבין את השאלה ששאלנו, איך הוא אומר על עצמו שהוא חסיד, הלא חסיד זוהי כבר מדרגה, שלא כל אחד נקרא "חסיד". ואיך אמר על עצמו שהוא "חסיד". ולפי מה ששמעתי מאאמו"ר זצ"ל, שאמר מה שכתוב "יהיב חכמתא לחכימין", הלא "יהיב חכמתא לטפשים" היה צריך לומר. ואמר על זה, ש"חכם" נקרא על שם העתיד, היינו מי שרוצה להיות חכם, כבר נקרא "חכם".

אי לזאת, יוצא, כשאמר "חסיד אני", הכוונה שהוא רוצה להיות חסיד, שזה נקרא "אהבת הזולת". מקודם אמר "תפלה לעני", היינו שהוא נמצא באהבה עצמית, "ואני רוצה להיות חסיד". וזה שמסיים שם הזה"ק וזה לשונו "אז הוא חסיד, כי בא לקבל תשובה, ומוציא עצמו מצד הרע, שהיה בטנוף שלו עד עתה, ועתה התדבק בימין העליון, שהוא חסד הפשוטה לקבל אותו, וכיון שנתדבק בחסד, נקרא חסיד". היינו שבא עכשיו להתדבק בחסד, לכן נקרא "חסיד", על שם העתיד.

ובזה נבין גם כן מה שאומר הזה"ק וזה לשונו "ואל תאמר שהקב"ה אינו מקבלו עד שיפרט כל חטאיו מיום שבא לעולם, אינו כן, ואם משים רצונו בהם להתחרט עליהם בעת הווידוי, כל החטאים אחרים נמשכים אחריהם". צריכים לומר, אם הוא מתפלל על הכלל והשורש, שמשם באים כל החטאים, שהוא הרצון לקבל, ממילא כל החטאים נמשכים אחריהם, היינו אחר אהבה עצמית."

שאלה: כותב רב"ש, "עומק פירוש שהתפלה שהוא מתפלל על חסרון שלו אינו חסרון שטחי, אלא החסרון הזה נוגע לנקודת לבו, היינו שכל האברים מרגישים את חסרונו. ורק אז נקרא זה "תפלה". מה הצורך בתפילות שהן לפני עומק לבו?

כדי להגיע כנראה לתפילה הזו.

תלמיד: איך?

האדם מחפש בו חסרונות עד שהוא מגיע לחיסרון העיקרי.

תלמיד: כי הרבה פעמים יש רושם ממאמרי רב"ש שאם אין לך ייסורים, אז אין לך תפילה ואז על מה אתה מבקש, ומה הטעם לבקש לפני שיש לך תפילה.

יש ויש, זה נכון. אבל כדי להגיע לתפילה אמיתית אדם צריך לעבור עוד הכנות, לבדוק את עצמו, לברר עם עצמו.

תלמיד: מה מביא לעומק התפילה, האם זו העבודה שלנו בחיבור בלי תפילה?

תפילה צריכים להפעיל תמיד. אתה מכוון לבורא דרך חיבור עם החברים ואתם בונים תפילה שנקראת תפילה בציבור, ואתם פונים לבורא עם מה שאתם מסוגלים לגלות בינתיים.

תלמיד: האם אין חלק שהוא בלי תפילה, שמוטל עלינו לעשות מאמץ לחיבור?

מאמץ לחיבור, מאמץ להכנה, זה עלינו. אבל אחרי שאנחנו כבר מגובשים ומבינים יותר מהו החיסרון האמיתי שלנו, אנחנו מעלים את החיסרון הזה לבורא.

תלמיד: האם תפילה צריכה להיות תמיד או רק אחרי שאנחנו מגובשים ומבינים מה החיסרון שלנו שאותו מעלים לבורא?

התפילה צריכה להיות תמיד, אבל עד שהיא מגיעה למצב שהבורא מוכן לענות עליה האדם עובר הרבה שלבים של בירור.

תלמיד: איך משלבים את התפילה עם עבודת החיבור?

אנחנו רואים שאנחנו חייבים להיות יותר מחוברים ומגובשים יחד עד שהבורא יענה לנו.

תלמיד: האם יש חלק בעבודה שהוא רק חיבור בלי תפילה?

כן, זה כשאנחנו בונים את עצמנו להיות "כאיש אחד בלב אחד". אבל גם זה בסופו של דבר כולל תפילה כשאנחנו רואים שאנחנו לא מסוגלים להגיע לחיבור כזה. אבל כדי לדעת אם אנחנו מסוגלים או לא, אז אנחנו צריכים להתחיל.

תלמיד: יוצא שיש חלק שבו אנחנו עדיין בלי תפילה בהתחלה.

כן, ודאי.

תלמיד: איך שם נכנסת התפילה אם התפילה צריכה להיות תמיד?

אף על פי שאנחנו לא פונים לבורא ולא מתפללים אליו ולא מבקשים, זה נחשב שאנחנו נמצאים בכיוון אליו ובכל זאת מתקרבים אליו.

תלמיד: אני שואל כי הרצון לקבל אומר "מה אתה פונה אם עוד לא עשית את עבודת החיבור?".

לעשות עבודת חיבור - איך מתחברים, עד כמה, איזה שלבים יש בחיבור, איך אני יכול לדעת שאני בדרך הנכונה לחיבור, גם זו עבודה שאני צריך בה השגחה. יוצא שמהתחלה, כשאני מתחיל צעד לקראת פנייה לבורא, כי אחרת אני לא אוכל לזכות לשום תיקון, אז אני זקוק לעזרה, לתמיכה, להסבר, לכל דבר.

שאלה: האם גילוי החיסרון האמיתי של כל אחד מתגלה רק לאחר חיבור בקבוצה, ואז מתגלה החיסרון הכללי של הקבוצה?

החיסרון הכללי של הקבוצה זה כבר דבר גדול מאוד.

תלמיד: האם החיסרון האישי מתגלה רק אחרי שיש חיבור?

חיבור כלשהו צריך להיות, לפחות נטייה לחיבור.

שאלה: למה עלי להרגיש שאני גרוע יותר מכולם אם כולם משוקעים באהבה עצמית מצד הטבע?

תלוי מה מרגיש כל אחד. אם תשאל אנשים, אז תראה אם הם באמת מרגישים כך או לא.

תלמיד: איך להגיע להרגשה שאני גרוע יותר מכולם?

אתה לא צריך להשתוקק להרגשה שאתה יותר גרוע מכולם. זאת לא המטרה. אתה צריך להשתוקק לדבקות עם החברים ולדבקות בבורא. ומתוך הנטייה הזאת שלך תרגיש איפה אתה נמצא. לבקש משהו רע אנחנו לא צריכים. לא מתאים לבורא לשמוע ממך בקשה כזאת, "אני רוצה לבקש להיות הכי גרוע בעולם."

תלמיד: מה הכוונה במאמר, לשים את עצמי כרשע?

זה יתגלה, אבל לא שאני אבקש מהבורא שיעשה אותי רשע.

תלמיד: רב"ש כותב שהאדם צריך לפרש את חטאיו. איך זה צריך לבוא לידי ביטוי בעבודה שלנו?

הוא רוצה שהבורא יעזור לו לראות את החטאים שבו כדי לבקש עליהם תיקונים.

שאלה: כתוב "נמצא, שאז הוא מבקש ממש רחמים, להיות משהו להחיות את נפשו, אז הוא צועק לה', היות ש"אתה נותן לחם לרעבים", "ה' מתיר אסורים", זאת אומרת, שפשוט שהוא רואה שחסרה לו בחינת אמונה,". גם כתוב בהקדמה "מתחייב הלומד בטרם הלימוד להתחזק באמונת ה'"¹.

כלומר בלי אמונת ה' אי אפשר להגיע לתפילה, צריך חיסרון אמיתי ואמונה. מה זו אמונה?

אמונה היא מידת הקשר בין האדם לבורא, שנטיית האדם, תפילת האדם היא כדי להיות בעל מנת להשפיע. כוח השפעה זה כוח אמונה.

שאלה: נראה שכל המאמר מדבר על מצב פרטי, שהאדם מזהה את הרשעים שבו והוא רוצה לעבור לצד השני והוא מתפלל לבורא. אני לא מבינה איך עושים את הדבר הזה בקבוצה? איך המאמר הזה, "תפילת העני" קשורה לתפילת רבים או לתפילה של כל החברות או לחיסרון משותף של כל העשירייה? איך עוברים מהמצב הזה שהוא מרגיש כל כך ביני לבין הבורא למשהו משותף לכל העשירייה?

אני מבין את השאלה. זה נכון, אבל בכל זאת הוא מבקש מהבורא שיעזור לו לראות איפה הוא נמצא ולאיזה כיוון הוא צריך להתפתח. זה בעצם מה שהוא מתכוון בפנייתו.

תלמידה: אם אדם מזהה את כל הדברים הרעים שבו, אבל הוא לא יודע איך להתפלל ביחד עם העשירייה.

כאן לא כל כך מדובר על יחד עם העשירייה, זה יבוא בהמשך. כאן מדובר איך אדם פונה לבורא מכך שמרגיש עצמו רשע.

תלמידה: האם אני יכולה לצאת מהמצב הזה בתפילה פרטית לבורא?

לא בדיוק, אבל זה בדרך. כאן מדובר על כך שאדם ירגיש צורך גדול מאוד כדי לצאת מההרגשה הפרטית שלו ולהתקדם הלאה.

שאלה: הוא נותן את הדוגמה שגם אתה נותן לפעמים עם הניתוח, אפילו היום בבוקר נתת, שהוא אומר ונותן דוגמה שבן אדם שלא מרגיש טוב, חולה, הולך לרופא, הרופא אומר לו, "הכול בסדר".

הוא לא מסתפק בזה, הוא הולך לעוד רופא והרופא אומר, "יש פה משהו, צריך לעשות ניתוח", ואז הוא שמח שהוא בא לניתוח. אמנם מגלה את הרע, אבל הוא שמח בזה. מה בהתחלה לא בסדר, מה זה לא מרגיש טוב? אני רוצה מהדוגמה ללכת להכרת הרע.

לא טוב לנו בהתחלה בכלל מהרצון לקבל שלנו, שמראה לנו שאנחנו לא משיגים כלום. שאנחנו נמצאים בדרך ומי יודע לאן אנחנו מכוונים. ואז אנחנו מתחילים לברר את החסרונות שלנו והכיוון שלנו וכך אדם מתקדם בבירור החיסרון, עד שהוא רואה שבעצם הוא יכול כך להסתובב בלי סוף, אלא הוא צריך לפנות ממש לבורא עצמו.

השאלה, איך הוא פונה לבורא? וכאן יש כבר עצות, מה הוא מקבל מהמקובלים, כי הם אומרים, "אתה צריך לפנות לבורא, ולהתחבר לחברים, תבדוק את עצמך, האם אתה נמצא במצב של הרשעים, ואז אם אתה לא מקבל תשובה מהבורא, זה סימן שאתה לא בסדר".

ואם אדם פועל בצורה כזאת, אז בסופו של דבר, הוא מגיע לבורא ומסדר את התפילה שלו כך שהבורא עונה. הבורא, בסך הכול רוצה לענות לאדם, רק שהתפילה, הפנייה, הבקשה שלו צריכה להיות בקשה אמיתית.

"אמיתית", זה נקרא שהוא מבקש כוח ההשפעה, הוא מבקש כוח האהבה, כוח החיבור, זאת אומרת, לתקן את עצמו. אם הוא באמת מצטער על זה ומתחנן ומבקש, אפילו במקצת, כבר מדברים עמו בצורה אחרת.

תלמיד: ורק אז מתגלה לו באמת נקודת הרשע שבו?

אם הוא לא מגלה את נקודת הרשע, אז הוא לא יכול להתפלל.

תלמיד: אני מנסה ללכת עם הדוגמה של הניתוח, כשהרופא כבר נותן לו אבחנה ואומר לו, הנה, פה יש מחלה ואני יכול לרפא אותך, האם זו כבר תשובה, זו לא בקשה.

כן.

תלמיד: אז איך הוא יכול להרגיש רשע לפני שהוא קיבל את התשובה הזאת? הוא לא באמת מרגיש רשע.

הוא צריך ללכת, לבקש ולדרוש שתתגלה לו האמת. ובמידה שהאמת מתגלה, והוא רואה שהוא לא יכול להיות כמו שכתבו המקובלים, כמו שהבורא דורש, אז במידה הזאת הוא כבר פונה לבורא וצועק מתוך נקודת האמת.

תלמיד: אבל כאן בדוגמה, התשובה היא שאומרים לו " אתה באמת חולה". קודם הוא הלך לרופא ואמר אני לא מרגיש טוב. ועכשיו אומרים "הנה גילינו, אתה חולה".

אז הוא כבר לוקח את הפתק מהרופא, כמו שאתה אומר, וכבר הולך הלאה, ומקבלים אותו לניתוח. קודם לא רצו לקבל, קודם הוא עצמו לא האמין שזה כך, לא היה לו מסמך ביד.

תלמיד: זאת אומרת נקודת הרשע האמיתי מתגלה רק כשכבר יש ניתוח, שכבר ברור שיש ניתוח.

נגיד ניתוח.

תלמיד: תיקון.

כן.

שאלה: מה זה הדבר הזה שהוא כותב "החיסרון נוגע לנקודת ליבו"?

שבשבילו זה יהיה יקר מאוד, כמו החיים שלו.

תלמיד: מה זה "נקודת ליבו"?

"נקודת ליבו" זה החיסרון המרכזי של האדם, ש"טוב לי מותי מחיי".

תלמיד: הוא כותב "רק שהחיסרון מגיע למצב שהוא מתוך נקודת ליבו וכל האיברים מרגישים את חסרונו, אז זה נקרא תפילה". איך אתה מביא את הלב למצב הזה שכל מה שיהיה חסר לו זה רק להשפיע?

כי אני צריך לראות את "טוב לי מותי מחיי", אני צריך לחשוב על זה, להזמין את המאור המחזיר למוטב עוד ועוד, כדי שאני אשכנע את עצמי שבצורה כזאת להמשיך זה יותר גרוע ממוות.

תלמיד: זאת אומרת אם אתה לא משפיע, מבחינתך למות.

כן.

תלמיד: צריך להגיע לכזאת חדות.

הרגשה כזאת.

תלמיד: ורק אז יכולים לתת לך כלים דהשפעה.

כן, אחרת זה לא חיסרון.

תלמיד: אני מבין. איך אתה מביא את עצמך לכזה חיסרון?

על ידי זה שאני מתרשם מהחברה, ובעצמי חושב על זה כל הזמן.

תלמיד: מה אתה רוצה להתרשם מהם?

שהחיים שלי הם החיים של רשעים ואני לא רוצה להמשיך בצורה כזאת, אני חייב להעלות את עצמי לנתינה, להשפעה, לחיבור. בצורה כזאת אם אני מתרשם גם מהחברים ואנחנו מבקשים, הבורא נותן את המאור המחזיר למוטב ואנחנו מרגישים שאנחנו הפוכים מהמאור הזה ואז מגלים את נקודת התפילה.

שאלה: מה יכולה להיות הסיבה שבן אדם מבקש לגלות את האמת ולא מגלים לו את האמת? זה חוסר בקשה או שזה יכול להיות איזה תנאים שהוא צריך לקיים?

צריכים לזה כמה תנאים. קודם כל מספר פניות, שזה אומר על הרצינות של האדם, השקעה שלו ותמיכה מהחברים. כל הדברים שצריכים להגיע לתפילה בציבור.

שאלה: מתי שהלב מרגיש עייף, איך האדם יכול להעלות תפילה?

צריך לבקש תמיכה מהחברים, צריך לפנות לבורא, זה נקרא "תפילה לפני התפילה", ובסופו של דבר צריך להגיע לבקשה אמיתית. אבל בקשה אמיתית היא לא בזה שאני נשפך על הרצפה ושאני ממש כמת, הבקשה האמיתית יכולה להיות בהרגשה פנימית בליבי, שאני לא יכול כך להמשיך לחיות. זאת אומרת שאני מלא בהחלטה שאני חייב לקום לתפילה ולבקשה השלמה.

תלמיד: זה ברור. אני יודע שהבורא כל הזמן עונה לי. אין לי בעיה להתפלל לבורא, אבל אני לא יכול.

אתה מרגיש שאתה לא יכול להתפלל מכל הלב?

תלמיד: כן.

צריך זמן. עוד לבקש ועוד לבקש, להתחבר לחברים ושיהיו לך מספיק מאמצים כדי להתפרץ בתפילה. זה יבוא.

שאלה: למה חשובים כל הבירורים האלו אם אני רשע ואם יש לי כוח אם אני צריך לבוא ולשרת את החברים?

תשרת. העבודה שלך היא להגיע לעל מנת להשפיע, אז אתה צריך להגיע לנחיצות שבזה.

תלמיד: מה זה אומר?

נחיצות, שבלי שזה נחוץ לך להיות בעל מנת להשפיע "טוב לי מותי מחיי".

תלמיד: אבל נגיד שאין לי נחיצות?

אז אתה יכול עוד להתקיים. ברוך ה', הכול בסדר, אתה יכול להמשיך לחיות.

תלמיד: אני מנסה להבין למה הנחיצות חשובה כדי שאני בפועל אשרת את החברים.

בשביל מה?

תלמיד: זה מה שאני צריך לעשות, זה התפקיד שלי בעשירייה.

עזוב, תנוח.

תלמיד: למה?

אני לא מבין למה אתה צריך.

תלמיד: ברור שצריכה להיות נחיצות, גם לפי מה שהמקובלים כותבים, אבל אם ברגע מסוים אין את הנחיצות הזאת, פתאום יורדים.

אז תירגע. אם אין נחיצות, אז אין מקום לתפילה.

תלמיד: האם אני לא יכול לשרת את החברים בלי נחיצות?

תשרת.

תלמיד: אני מנסה להבין למה חשוב שאני אדע אם זה כן נחוץ לי או לא נחוץ לי, אם זה התפקיד שאני צריך לעשות.

אם זה לא נחוץ, אז לא, אם זה נחוץ, אז כן. אני לא מבין מאיפה אתה מתחיל.

תלמיד: האם חובה שתהיה נחיצות כדי שאני אוכל לשרת את החברים?

אני לא ראיתי את זה בעשרת הדיברות.

תלמיד: הבירור הזה של הנחיצות הוא כאילו למעני, עבורי. אם אין לי נחיצות, אז אני צריך לפנות לבורא, אני צריך לדאוג שתהיה לי נחיצות. אני כאילו לוקח מההשקעה בחברים.

אתה לוקח את הדברים האלה מהאמצע, "אני צריך לשרת את החברים, אני חייב שיהיה לי חיסרון לזה", מאיפה אני אביא לך חיסרון?

תלמיד: אז ממה להתחיל?

מהרצון לקבל שלנו.

תלמיד: האם אני צריך למצוא נקודה שהרצון לקבל שלי רוצה לשרת את החברים?

אני לומד את הרצון לקבל ורואה כמה הוא לא נותן לי אפשרות להתחבר עם החברים ולפנות לבורא, ואם אני פונה, אז זה בתפילות שהן לגמרי לא למטרת הבריאה, וכך אני מתקדם.

תלמיד: האם בסופו של דבר אני צריך להגיע למצב שאני זז רק מהחיסרון של החברים, או שאני גם זז מהחיסרון הפרטי שלי?

תבדוק מה החיסרון הפרטי שלך.

תלמיד: אפילו אם הוא לחיבור, האם זה בסדר שאני זז מהחיסרון שלי?

אני לא יודע מאיפה לקחת חיסרון כזה. אין בנו מלכתחילה חיסרון לחיבור. אני לא חושב שיש למישהו חיסרון כזה.

תלמיד: אחרי הרבה זמן שעובדים בניסיונות ובמאמצים לחיבור, אז יש דברים שנראים שהם באים ממני, ויש דברים שאני עדיין לא מוכן אליהם והם באים מהעשירייה.

אנחנו נמשיך ונברר ויותר. אנחנו באמת נמצאים באמצע הדרך.

שאלה: כשהאדם מבקש באמת מה' שהוא יוציא אותו מאהבה עצמית לאהבת הזולת, אבל מטרם שהוא יבוא להחלטה שהוא רשע. וכתוב בתחילת המאמר שהאדם לא יכול לשים את עצמו רשע. ואז כתוב שהוא צריך לראות את הרע שיש בו יותר משאר האנשים, ואז הוא רואה שיש לו צורך גדול לה', וזה מפרש חטאיו וזה נקרא תפילה אמיתית. כאשר האדם רואה את עצמו יותר גרוע, יותר רע מאחרים, האם בזה נוצר לו צורך גדול לה'?

אם הוא נמצא בסביבה וכלפי הסביבה הזאת הוא מודד את עצמו שהוא יותר גרוע מכולם, אז זה דוחף אותו לתיקון.

תלמידה: האם כל אחד מאיתנו כאשר הוא עושה את זה, הוא בעצם מבין עד כמה הוא עושה ופועל למען החיבור, ובעצם נוצר גם הצורך הזה?

כן.

שאלה: יש רושם שמתקבל מהמאמר הזה וגם שמעתי אותך אומר שזו עבודה אישית. דברים שמתגלים מתגלים בכזאת עוצמה שאם אני לא פונה לעשירייה אין שום מצב שאני אוכל לשאת את זה, את הרוע הזה. אין ברירה חוץ מאשר להביא את זה לעשירייה, לא במילים, אלא להתכרבל אפילו באיזשהו מקום בכדי שאפשר יהיה לשאת את זה.

נכון, את צודקת.

תלמידה: מה אני מביאה לעשיריה בכדי שזה לא יהיה מקום שאני אשפוך שם את הרוע שלי, אלא שאני אוכל לתקן אותו?

את צריכה לבוא לעשירייה ויחד עם כל החברות שלך בעשירייה להשתדל לברר מהו החיסרון העיקרי שנולד בכן, ושאתן צריכות לגבש אותו ולהגיש אותו לבורא. עשירייה היא מבנה שלם והיא יכולה לפנות לבורא ולדרוש תיקון.

תלמידה: האם לא להתבייש בזה שרק אני עם רוע כזה? כי אולי אני מקלקלת.

הבורא בעצמו אומר, "בראתי יצר הרע", ושהוא מצפה לתפילה שלנו, לבקשה מצדנו לעזור. ואם אנחנו רוצים לעשות לו נחת רוח, אז אנחנו צריכים להגיש לו את הבקשות האמיתיות שלנו. מה התועלת לשבת בפינה, לשתוק ולאכול את עצמך?

שאלה: שמעתי שיש מספר תנאים - מספר הפניות שהוא מדד לרצינות שלנו, ותמיכה מהחברים. לתמיכה מחברים בעשירייה יש שני צדדים, מצד המבקש ומצד העשירייה. מהי הבקשה הנכונה לתמיכה מהחברים, ומהי התמיכה הנכונה של החברים באותו חבר, או מהי בכלל פעולת העשירייה כדי שזו תהיה תמיכה שהבורא נמצא בה?

אנחנו רוצות להתחבר בקבוצת הנשים שלנו ומבקשות מהבורא שיעזור לנו בזה, שיהיה לנו חיבור בלב אחד, "כאיש אחד בלב אחד". ומתוך הרגשת הלב האחד לכולם, בעשירייה, עשירייה יכולה להיות גם מאה אלף איש, זה לא חשוב, עכשיו לא נעשה חשבון, אם יש לנו הרגשה שאנחנו נמצאות באמת בלב אחד, אז אנחנו יכולות לפנות ממנו לבורא והוא בטוח יענה לנו.

תלמיד: איך להגיע למצב של הפנייה הנכונה לחיבור הזה בינינו? נראה שהלב האחד זו כבר תשובה של הבורא.

את צודקת, אבל כשאנחנו פונים אז אנחנו פונים, ולא חשוב שזה הוא עשה בנו, הוא שם תפילה בלבנו, בפה שלנו, בלב שלנו, אלא לזה עלינו צריכים להגיע.

תלמידה: האם זו בקשה שונה מבקשה לחיבור של גברים, החיבור הזה הוא משהו מיוחד?

יש בכך הבדל בין גברים לנשים, אבל אין לנו עדיין מילים לפרש זאת מתוך הלב.

שאלה: במאמר כתוב איך אדם משים עצמו רשע, ואנחנו מדברים על גילוי הרע. למה אנחנו מדברים על גילוי הרע אם במאמר כתוב שאנחנו לא צריכים לדבר על כך שאנחנו רשעים, ואנחנו גם לא צריכים להגיד שאנחנו חסידים? חוץ מזה שאהבה מכסה על כל הפשעים, לא הבנתי כלום.

גם אני לא הבנתי כלום.

תלמיד: למה אנחנו מדברים על גילוי הרע על אף שכתוב שאנחנו לא צריכים לדבר על זה?

כולנו בנויים מהרע וצריכים להתחיל לגלות את הרע, ובמידה שאנחנו מגלים את הרע אנחנו יכולים לפנות לבורא לתקן את הרע ואז אנחנו מגיעים לטוב, זו סך הכול הדרך שלנו.

שאלה: אני מרגישה שאתה מדבר בצורה אחרת לנשים ובצורה אחרת לגברים, וגם אופן הבירורים מאוד שונה. גברים כאילו מחפשים איזה מסלול, איזו דרך לפרוץ. אמרתי לעצמי לגבי "טוב לי מותי מחיי", איפה אני ואיפה זה בכלל? ופתאום כשאמרת לחברה "כאיש אחד בלב אחד", תתחברו, אז ראיתי שאני יכולה להמשיך לישון בשקט והתחלתי להירגע.

אני לא התכוונתי לזה.

תלמידה: האם רוחניות עוברת לנשים דרך הגברים?

רוחניות עוברת לכל אדם דרך כל בני האדם.

תלמידה: האם הנשים תלויות בכך שגברים יתפרצו בתפילה, שהגברים יתפללו?

כן, זה חשוב יותר.

תלמידה: מה זאת אומרת?

אם נשים ילחצו על הגברים כדי שיתפללו בצורה יותר חזקה ומגובשת מנשים אז דרכם הנשים יקבלו את עניית התפילה.

תלמידה: אם כך יש תלות בין נשים לגברים?

יש תלות מסוימת כי כך זה מהטבע.

תלמידה: ידוע לנו שלפי הטבע כשאישה רוצה משהו אז לגבר אין מנוחה, הוא לחוץ מזה והוא מרגיש את הדרישה שלה.

לצערנו זה ככה.

תלמידה: ידוע שלפי הטבע, כשאישה רוצה משהו זה ממש מחייב את הגבר. איך להשתמש בזה נכון כדי לדחוף את הגברים לרוחניות?

כשאישה רוצה משהו, כדאי שהמשהו הזה יהיה דבר רציני, ושיהיה מובן גם לה וגם לו שהדרישה שלה היא דרישה נכונה, ואז הוא יתחבר לדרישה שלה וכך הם יגיעו לתפילה שלמה ביחד.

תלמידה: ביחד הכלי הגברי והכלי הנשי?

כן.

תלמידה: אני שמעתי בבוקר שחלק מהעבודה של הגברים היא לעורר את החיסרון הנשי. מה זה אומר בדיוק?

גבר צריך לדרוש מהאישה להצטרף אליו בפנייה לבורא. זו כבר קבלה וזה לא כל כך חשוב לנו למעשה.

תלמידה: באחת משיחות הבוקר אמרת שאנחנו צריכים להתפרץ בתפילה וזה משהו שנגע לי בלב כמו פצצה כזאת. למה התכוונת?

צריך שהלחץ שאנחנו מרגישים בלב שלנו יהיה כל כך חזק עד שלא נוכל להתאפק ונתפרץ כמו שילדים מתפרצים לפעמים בבכי, בצעקה, בבקשה, דופקים עם הידיים והרגליים כדי לקבל את מה שהם צריכים.

תלמידה: זה נשמע לי כמו מצב קבוצתי, לא מצב אישי.

שיהיה מצב קבוצתי, עוד יותר טוב.

שאלה: בסעודת הבוקר אמרת, "החיסרון של הנשים הוא מאוד חשוב בבריאה וכל הדור החדש בכל זאת קם על ידי טיפול הנשים בו, ולכן אנחנו צריכים לקרב את הנשים שלנו לחיבור בינינו איתנו ונקווה שנצליח. יש בזה כוח גדול מאוד ורצוי שנשתף אותו בפעילות שלנו". לאיזו פעילות התכוונת?

לפעילות בה אנחנו מתקדמים בדרך לחיסרון הנכון, לתפילה הנכונה, לעניית התפילה מלמעלה, מהבורא, וכך מגיעים למטרת החיים.

שאלה: האם חיבור הגברים תלוי בתפילת הנשים?

נשים כן יכולות לעזור בזה מאוד, כמו אימא המלווה את הילד שלה לבית הכנסת ואומרת לו איך להתנהג ומה לעשות, כך היא גם יכולה להשפיע על בעלה. בכל גבר חזק, בריא, יש ילד קטן.

תלמידה: האם זה מחויב, זאת אומרת שאם זה לא יקרה הם לא יתחברו?

כן, זה מחויב.

תלמידה: וכדי להגיע לחיסרון כזה, החיבור בין הנשים גם מחויב?

גם חיבור בין הנשים, ראינו זאת אפילו בתורה, ממרים, מכל הפעולות, זה מחויב.

תלמידה: אז אנחנו צריכות להרגיש שאנחנו צריכות להתחבר כדי שהגברים יתחברו?

זה צריך להיות איכשהו במקביל. יש קצת השהייה של קבוצת הנשים אחרי קבוצת הגברים, אבל זה חייב להיות כך.

תלמידה: אז כיוון הרצון שלנו להתחבר צריך להיות מכוון לכך שהגברים יזכו לזה לפנינו?

רצוי, כן. הייתי אומר שזה מחויב.

שאלה: בימים האחרונים קראנו שכשיש הפרעות האדם צריך להפנות את כל הכוח הזה לכיוון הבורא, עם בקשה לתיקון וכולי. כל מה שקורה עכשיו בעולם יוצר בפנים כאב גדול. איך לכוון את כל הכאב הנוצר בפנים לבורא?

אם נבקש עבור התיקון שלנו, להיות באמת חלק מהכלי העולמי, שנחבר את כל האנושות לבורא, אנחנו בזה פותרים גם את הבעיה הזאת.

תלמידה: האם עלינו לקשור כך, שמה שאנחנו רואים בעולם זה חוסר התיקון שלנו?

כן.

שאלה: לאחרונה נדמה לי שכל תשומת הלב שלי מרוכזת בעיקר בעשירייה ובחברות. אז איך דווקא בתקופה הזאת כשהנשים מאוד בולטות, אני מכניסה את הכוונה שלי לכלי הגברי, זה פחות מסתדר לי לאחרונה?

תדברי עם נשים ובטוח שתמצאי את הגישה הנכונה, המאוזנת.

שאלה: מה יכול לעזור לגברים לשמוע את החיסרון של הנשים?

זה תלוי רק בעוצמה בה הנשים מבינות את החיסרון שלהן, זה לא תלוי בגברים.

תלמידה: בעוצמה שהן מבינות את החיסרון של הנשים או של הגברים?

בעוצמה שאישה מבינה את החיסרון שלה בצורה נכונה, היא תוכל להעביר אותו לגברים.

תלמידה: האם חוסר הכרת הרע מעכב אותנו מצעקה משותפת ותפילה?

כן.

תלמידה: יש פה המון זוגות נשואים, האם נשים יכולות לעזור לבני זוגן, לגברים שלהן, בהכרת הרע כדי לזרז את התהליך?

לא, אנחנו צריכים לעבוד בין כולם, נשים בין הנשים, גברים בין הגברים.

תלמידה: הזכרת קודם את קיום עשר המצוות, ושם לא מפורטים הרבה דברים. האם קיום שלהן מביא את האדם לאהבת לרעך כמוך בצורה השלמה?

כן.

תלמידה: יש במאמר גישה מאוד אמיצה של הרב"ש שמאוד קלה לגילוי הרשעים בתוך האדם. איך לגשת בצורה כל כך יפה לתיקון כך שאדם יתייחס לזה כמנתח, כדיין, ולא יגיע לקיצוניות ולמצב שיקלל את עצמו?

בלי קיצוניות, להירגע וללכת באותו קצב עם כולם.

שאלה: האם יכול לעזור לנו אם לכל עשירייה של נשים תהיה עשירייה מסוימת של גברים להתפלל עליה?

לא, אין לכן צורך כזה,

שאלה: אני מבינה שאני לא יודעת מה זה להשפיע. אני יכולה לבקש להשפיע, יכולה לבקש מהבורא את תכונת ההשפעה, אבל אני לא יודעת באמת מה היא, ולכן הוא נותן את הצמצום, זאת אומרת, זה התיקון שנותן להרגיש חושך בכלים דקבלה. ואז באמת אני מוצאת את עצמי במצב של רשע, כי אני מרגישה חושך בכלי הקבלה ולא מצליחה להרגיש שהבורא הוא טוב ומיטיב. כשעובר זמן מסוים בהרגשת הריקנות הזאת אני מרגישה שההצלה מגיעה כשהבורא נותן לי לזכור או להבין שגם זה ממנו ושהצמצום הזה הוא לטובתי, אז אני מרגישה שהתקרבתי קצת לתכונת ההשפעה. איך אפשר לזכור זאת ולא ליפול למקום בו אני מרשיעה אותו ולא מצליחה לצאת מזה?

אם את מדברת מתוך חיבור עם החברות, אז את לא שוכחת.

שאלה: במה אנחנו עושות נחת רוח לבורא ביחד בעשירייה?

בזה שאנחנו ביחד רוצות להתחבר כדי לעשות לו נחת רוח.

תלמידה: היום בשיעור עלו כמה דברים ויש צורך למקד את החיסרון. כאימא נניח, המחשבה שלי תמיד כוללת את הכול, את הילדים, את בעלי, הכול בפנים. איך להכניס את הכול, עם הבורא ביחד, לדרישה שלנו ולבקשה לעשות לו נחת רוח?

תנסו, אתן יכולות לעשות זאת, זה דווקא שייך לתפילת נשים. אתן יכולות לעשות הרבה דברים, אני מאוד מקווה שתעשו את זה.

שאלה: שמענו שהגילוי שאין יותר רע ממני הוא תנאי הכרחי להתקדמות הרוחנית. עם זאת, זו לא מטרה בפני עצמה ואנחנו לא מחפשים זאת בכוונה. מה הגילוי הזה נותן לנו בעבודה הרוחנית?

הגילוי שאין יותר גרוע ממני נחוץ לאדם כדי לפנות בצורה נכונה לחברים ולבורא.

תלמידה: האם רק חיפוש מתמיד אחר גדלות הבורא בכל דבר מביא אותנו לגילוי שאין רע ממני?

כן.

שאלה: אני רואה שהאגו שלי גורם לי להתעלם מהבורא. איך לבקש טבע שני, האם עליי לבקש ממנו קודם את התשובה כדי שאוכל לתקן את האגו, שאוכל להביא את הכוח הטוב לעשירייה, וכך לתפילה שלי יהיה רגש חדש?

אני מברר את הכול רק לפי הקשר וההתקרבות שלי לחברים. אני יכול לברר את התפילות, הפניות שלי ומה לא, אבל זה לא אומר שום דבר, כל מה שאני יכול להבין נכון זה בתנאי שאני מתחבר לחברים. משם אני מקבל הרגשה, הבנה ופיתרון לכל מה שאני צריך לתיקון הרוחני שלי.

שאלה: האם כשאנחנו עובדים בחיבור ומגלים את החסרונות שלנו אנחנו כבר נמצאים במצב תפילה?

כן, אנחנו כבר בדרך.

שאלה: האם יכול להיות שאנחנו לא שמים לב לתשובה של הבורא על התפילה שלנו?

כן, יכול להיות שאתם לא שמים לב לתשובה של הבורא לתפילה שלכם, כי אתם לא מכוונים אליה, אבל כל זה יעבור. תמשיכו כך ותגלו את הקשר שלכם אל הבורא, איך להיות מכוונים כלפיו ואיך הוא יכול להיות מכוון כלפיכם.

תלמידה: זה קשור לכך שזאת תפילה אמיתית, ואם היא אמיתית האדם תמיד ירגיש את תשובת הבורא?

לא בהכרח, נחוצה כוונה מיוחדת, השתוקקות, שאיפה שצריכות להגיע לדרגה מסוימת ואז תצליחו.

שאלה: כמעט לכל השאלות על המאמר אתה עונה, שהניסיון לצאת מעצמנו וכל המאמצים הם רק שאנחנו נמצאים או במצב של אהבה עצמית או במצב של חיסרון להשפעה, אבל בראייה הרגילה שלנו אנחנו רואים אהבה עצמית בצורה אחרת. למה מתכוון הרב"ש באהבה עצמית?

זה כאשר אני מעמיד את עצמי, את הדעה שלי, את הרצונות והכוונות שלי במרכז, וקודם כל רוצה לקבל עליהם תשובה. זה עוד יגיע ויהיה לכם ברור.

תלמידה: אם אפשר לדייק, מה שתיארת זה כשכבר יש לי חיסרון כלשהו, אני רוצה לקבל משהו. ואילו כאן ההתרשמות מהמאמר שהוא שם אחד מול האחר.

אני לא יכול כרגע לברר את זה איתך, אני מצטער. תחשבו שוב ואחר כך תשאלו.

שאלה: האם תפילה קודם תפילה היא הבירורים הפרטיים שלי או בירורים בתוך העשירייה, והאם הבורא נמצא שם?

אם אתן לא מתחברות ביניכן, ולא רוצות להתחבר בקשרים משותפים עם הבורא, אז ודאי שלא תצליחו ליצור שום קשר. עליכן להבין מי כאן מתקשר עם מי.

תלמידה: אבל האם אלו בירורים פרטיים שלי, אני צריכה לברר קודם עבור עצמי?

עלייך לברר קודם עבור עצמך ואז כולכן יחד צריכות לברר זאת. עד שלא יהיה לכם רצון משותף כלשהו, כוונה משותפת כלפי הבורא, איזו שאיפה והשתוקקות לבורא, לא תקבלו מענה. אתן צריכות להיות לפחות עשירייה המחוברת בתוך עצמה, ורוצה לצאת לדרגת קשר עם הבורא.

שאלה: האם כשאנחנו דנים ומבררים יחד, זה אמור להביא אותנו להרגשה משותפת שאנחנו לא מצליחים להגיע או להרגיש חיסרון משותף, וזה בעצם החיסרון המשותף?

כן, אנחנו לא מצליחים. בעיקר לנשים זה ממש חסר, הגברים איכשהו מגובשים ביניהם אבל במידה מאוד התחלתית ומועטה.

תלמידה: האם בזמן בירורי תפילה נכון להגיע להרגשה הזאת שאנחנו לא מצליחים?

כן, צריך לקיים על זה ישיבות, לדון ולדבר על איך נוכל לחבר את החסרונות והתפילות שלנו יחד וכך להתקדם, זה דבר מאוד מועיל. אתם תרגישו כמה כל ישיבה כזאת ממש מקפיצה אתכם קדימה.

תלמידה: איך עושים את זה ממש בפועל, האם פשוט יושבים ודנים בסבבים?

כן, מה הבעיה.

תלמידה: איך מתוך הבירור וההרגשה שלא מצליחים להגיע לחיסרון משותף, מגיעים להרגשת נחיצות להשפעה?

תתחילו ותבינו איך זה מביא אתכן לפתרון הנכון בדרך נכונה.

שאלה: האם החיסרון הנכון והתפילה הנכונה יורגשו כשאנחנו באמונה למעלה מהדעת?

לא, גם לפני זה.

שאלה: איך להתפעל מהחברים כדי דרך הדוגמה שלהם להגיע לשלב נוסף בחיבור שלנו?

שאלה טובה מאוד. תתחילו להתחבר ותראו איך שזה יכוון אתכם לחיבור הנכון. העיקר להתחיל, להתחיל לחשוב בכיוון הזה, לאסוף כל מיני התרשמויות.

שאלה: תפילה על בעלי ועל העשירייה שלהם, האם זאת תפילה שאינה אגואיסטית?

נגיד שכן.

שאלה: נניח שהגעתי לנקודת שיא שכל האיברים יחד עם הלב בזעקת שבר לבורא, ואותה נקודה לא מופיעה יותר, היא הופיעה פעם אחת. מה זה אומר?

אין לך חסרונות. את רגועה, אין לך יותר חסרונות.

תלמידה: ברור לי שלא קיבלתי מענה עדיין. אבל אותה נקודת שבר שכל האיברים מרגישים, אותה נקודה לא חוזרת.

סימן שאת לא מתחברת עם החברות. אין קנאה, תאווה, כבוד, עדיין זה לא אוכל אותך.

תלמידה: האם זה אומר שאותה נקודת שבר, אם היא מופיעה פעם אחת, צריכה לחזור על עצמה מדי יום לבורא?

יותר ויותר, כמה פעמים.

שאלה: הייתה לנו תקופה ארוכה שבה לא דיברנו על ההבדלים בין גברים לנשים. לנשים יש עשיריות ולגברים יש עשיריות, נשים קמות לשיעור בוקר וגברים קמים לשיעור בוקר, כולנו עוסקים בחיבור, קוראים אותם מאמרים ועושים אותם מאמצים, ונשים משתתפות בהפצה. למה התחלנו שוב לדבר על זה? והאם זה משנה אם אני גבר או אישה בעבודה הרוחנית שלי?

יש הבדל בין גבר ואישה בעבודה הרוחנית, ואנחנו מדי פעם שוב ושוב נעורר את העניין הזה.

תלמידה: האם אני צריכה בעבודה שלי בעשירייה לחפש במה זה שונה?

לא. המטרה שלנו היא הקשר בינינו ועם הבורא, אנחנו צריכים לעבוד לפי הכיוון הזה.

תלמידה: יש חברות שיש להן ממש חיסרון לתמיכה בגברים, לא לכולן יש את החיסרון המכוון הזה, האם צריך לעורר בתוכנו את החיסרון הזה?

אתן כולכן חייבות. זה לא חשוב איפה הגבר שלי נמצא או בכלל האם יש לי או לא, והאם יש לי בנים קטנים או רק בנות, אני חייבת בכל זאת לכלי הגברי, כדי שהם יהיו המבצעים את הקשר שלנו עם הבורא. אבל אם אין נשים מאחוריהם, אז גם הם לא יוכלו להתחבר, את זה עוד נגלה.

(סוף השיעור)

---

1. "ולפיכך, מתחייב הלומד בטרם הלימוד להתחזק באמונת השי"ת ובהשגחתו בשכר ועונש" (בעל הסולם, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות י"ז)↩