שיעור בוקר 06.01.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 256, "הקדמת ספר הזוהר",

מאמר "עימי אתה בשותפות"

אין לי כאן מה להוסיף, אנחנו צריכים פשוט לקרוא ולהשתדל להידבק למה שהזוהר כותב, אם לא בהבנה אז בהרגשה, ולהשתדל שהדברים האלה ישפיעו עלינו. העיקר לפתוח את עצמנו לכך שדברי הזוהר ישפיעו, וכשהם משפיעים, ואנחנו כמו יוצאים מתחת ההשפעה, אנחנו רוצים להרגיש את עצמנו משתנים בהתאם להשפעה הזו.

קריין: ספר זוהר לעם, כרך א', עמ' 256, "הקדמת ספר הזוהר", מאמר "עימי אתה בשותפות", סעיף 69.

"69. ואותו איש תהפוכות, מעופף ברקיע שווא 6000 פרסאות בבת אחת. ואחר שרקיע שווא עומד, מיד יוצאת אשת זנונים, ומחזיקה באותו רקיע השווא, ומשתתפת בו. ומשם היא יוצאת והורגת כמה אלפים ורבבות. כי בשעה שהיא נמצאת באותו הרקיע, יש לה הרשות והיכולת לעוף ולעבור את כל העולם ברגע אחד.

כי אלו המוחין, שנמשכו לו באותו רקיע שווא, הם מס"א שכנגד החכמה דקדושה, שספירותיה אלפים. ומעופף ברקיע ונאחז על ידו, 6000 פרסאות בבת אחת, בו"ס חג"ת נה"י דחכמה, המכונות 6000 פרסאות, בהיותן מחכמה.

ואחר שרקיע שווא עומד, מיד יוצאת אשת זנונים, ומחזיקה באותו רקיע השווא, ומשתתפת בו. כלומר, אחר שנשלמו השמיים החדשים דקליפת הזכר, הנקרא רק בשם שווא, אז מגלה נקבת התהום הגדול את כוחה, וכוחה מתקיף את הרקיע, לשקר בשם הקב"ה, והיא מעופפת ברקיע, ואז נקרא רקיע של תוהו.

ומשם היא יוצאת, והורגת כמה אלפים ורבבות. כי בשעה שהיא נמצאת באותו הרקיע, יש לה הרשות והיכולת לעוף ולעבור את כל העולם ברגע אחד. כי בהיותה משותפת באותו רקיע, היא מתחזקת ומתגדלת עוד יותר מקומת הזכר, כי הזכר גדל רק לו"ק דחכמה, שהם 6000 פרסאות, והנוקבא גדלה על ידו בע"ס שלמות, עולם שלם.

ויש לה הרשות והיכולת לעוף ולעבור את כל העולם, עולם שלם בע"ס. ברגע אחד, כמו שלומדים, וכמה זעמו? רגע. וע"כ כוחה גדול, להרוג בני אדם לאלפים ולרבבות, כמ"ש, כי רבים חללים הפילה.

וכמו שע"י המ"ן של הצדיקים נבנים תמיד שמיים וארץ חדשים לקדושה, כך ע"י המ"ן של אלו שלא יודעים, איך לעבוד להקב"ה לאמיתם, הולכים ונבנים שמיים וארץ לקליפות. כמ"ש, זה לעומת זה עשה האלקים."

כך אנחנו רואים, שאם נותנים רשות לנוקבא רעה, אז נבנות מערכות הפוכות כנגד הקדושה והן אחר כך מפריעות לאלו שהולכים בקדושה להתקדם.

"כמ"ש, כי רבים חללים הפילה.

וכמו שע"י המ"ן של הצדיקים נבנים תמיד שמיים וארץ חדשים לקדושה, כך ע"י המ"ן של אלו שלא יודעים, איך לעבוד להקב"ה לאמיתם, הולכים ונבנים שמיים וארץ לקליפות. כמ"ש, זה לעומת זה עשה האלקים." שתי מערכות, מערכת דקדושה ומערכת דקליפה.

שאלה: מי שולט כאן, מי מתקדם לקליפות ומי לקדושה בבני אדם?

בבני אדם?

תלמיד: אנחנו עכשיו בני אדם, או לא?

לא, לא סופרים את בני האדם לפי הגופים, לפי הצורות שאנחנו רואים. אנחנו סופרים רק את הרצונות, את הכוונות. הבורא מחשיב אותם הכוחות, הרצונות, השאיפות שיש לבריות, ואם הן מתקדמות לפי דרכו אז הוא עוזר להן, ואם לא אז הוא מתקן אותן. כך זה עובד.

שאלה: מה צריך להיות היחס שלנו כשאנחנו קוראים על מערכות הקליפה בזוהר?

להתרשם ממה שכתוב בצורה פשוטה כמו שאנחנו יכולים לקלוט, להבין כדי להיזהר מהן, מהאגו, מהרצון לקבל, מהרצון לשלוט. זה מה שאנחנו צריכים, כי כל הכוחות האלה שולטים בעולם על בני האדם, עלינו, ואנחנו צריכים ככל האפשר להיזהר ולהתרחק מהם. ולפעמים אנחנו יכולים באמת להפוך אותם לטוב, אבל זה עוד לפנינו.

תלמיד: כשאנחנו קוראים בזוהר, הרבה פעמים אנחנו מקבלים ממך כזאת הכוונה לפתוח עצמנו אל הטקסט, להרגיש את הטקסט, להתכלל עם הטקסט, לרצות שהוא יפעל בנו. כביכול כשאנחנו קוראים על מערכות הקליפה, יש איזשהו קונפליקט האם לפתוח את עצמי, גם יש פה תיאורים מאוד ציוריים רגשיים מפורטים. האם אני רוצה להתכלל עם הזוהר באותו אופן כאשר אני קורא על מערכות הקליפה והקדושה?

לא, אנחנו רוצים להתכלל עם כוח הטוב שהוא הבורא שנמצא למעלה מכולם, וההתכללות בו, ההתקרבות אליו, היא על ידי כוחות שיכולים לסייע לנו שעליהם הזוהר מדבר. אז יש כאן כוחות טובים, כוחות רעים, שאנחנו נמצאים ביניהם ורוצים לשמור על עצמנו מצד הרע ולהתקרב לצד הטוב, ואנחנו נעים במרחב הזה, וכך קובעים איפה אנחנו רוצים להיות.

תלמיד: אז עוד לפני שהאדם יודע מילה ממה שהזוהר כותב הוא צריך לעשות בירור עם איזה חלק מהטקסט הוא רוצה להתכלל?

כן, גם את הבירור הזה, במידה שנראה לנו שאנחנו מבינים, ולא מבינים, במידה שמרגישים, ולא בטוח שאנחנו מרגישים נכון. אבל לאט לאט על ידי זה שרוצים להידבק בכללות הטקסט, בכללות הדברים שהזוהר מספר, זה פועל עלינו ומלבן אותנו, מתקן אותנו, נותן לנו יותר ויותר הבחנות. זה כמו עם ילדים קטנים שמתקרבים אליהם מרחוק כדי ללמד אותם כל מיני דברים חשובים בחיים.

תלמיד: אז ספציפית לגבי טקסטים כמו בסעיף מספר 69, מה צריכה להיות הכוונה שלנו, איך אנחנו צריכים לעבוד עם הרגש שלנו, עם המחשבה שלנו?

כל אחד לפי איך שהוא מבין.

שאלה: אני צריך להתחיל לעשות בירור, "רגע, פה מדובר עכשיו על מערכת הקליפות, אני רוצה להתכלל עם זה", מה אני מבין בזה?

כן, שיש שתי מערכות, מערכת טובה ומערכת רעה, ומקובלים לא מסתירים ממך, הם אומרים ששתי המערכות האלה רוצות לשלוט עליך, אבל יש לך בחירה חופשית במה אתה רוצה להיות כלול, במערכת הקליפה שהיא קנאה, תאווה, כבוד, כל מיני תופעות כאלה, או במערכת הקדושה שאתה מתקרב אליה ומפעיל אותה על עצמך על ידי התקרבות לחברים.

תלמיד: אז עכשיו כשאנחנו קוראים טקסט כזה, אני מוסיף חשבונות שכליים?

אין לך יותר מזה בינתיים. חשבונות רגשיים אתה עדיין לא יכול להכניס לשם.

תלמיד: נכון, אבל אנחנו תמיד אומרים שאנחנו רוצים לפתוח את עצמנו אל הזוהר, וכשאנחנו קוראים על תיאורים כאלה שהם לא נעימים בלשון המעטה, אז אנחנו צריכים לפתוח עצמנו אליהם?

ככל האפשר להביא אותם להרגשת החברים, ואם אתם מתרכזים ביחד במה שהטקסט אומר, אז אתם יכולים להיכנס פנימה להוסיף אחד לאחר. ואז אתם תראו עד כמה לכל אחד אומנם אין כלום, שום ידיעה, שום הרגשה, שום הבנה, אבל בזה שאתם רוצים להתחבר, אז אתם ממש פותחים את העניין. פתאום אתם רואים שעל ידי חיבור דווקא הטקסט נפתח יותר ויותר.

תלמיד: נפתח, ואז מה אנחנו מגלים?

מרגישים יותר.

תלמיד: מרגישים יותר את מה שאנחנו קוראים פה?

את מה שאתם קוראים.

תלמיד: ואנחנו רוצים להרגיש את זה?

אם אתם רוצים.

תלמיד: אנחנו רוצים להרגיש עכשיו את מה שקראנו בסעיף 69 "אשת זנונים, הורגת אלפי רבבות"?

זה דוחה אותך?

תלמיד: ודאי שזה דוחה.

למה?

תלמיד: כי לפחות לשכל הקטן שלי, שלא מבין חצי פסיק במה שספר הזוהר כותב, התיאורים האלו נראים כדבר שלילי, אם לא איום ונורא.

ואז אתה רוצה לסגור את הספר, להתרחק?

תלמיד: לא, אני רק רוצה לדעת מה ההכוונה הנכונה.

ההנחיה היא לשבת יחד ולקרוא ולהשתדל להיכנס לתוך הספר. זאת הנחיה ישרה ופשוטה.

תלמיד: גם כשיש טקסטים כאלה?

אפילו שיש טקסטים כאלה כי הכול ניתן לנו. רבי שמעון כתב בשבילנו, ואנחנו צריכים לקבל את מה שכתב ולהשתדל לפחות למדוד על עצמנו, אם לא להתלבש בזה.

תלמיד: ואיך האדם האגואיסט מיישב את הסתירה בין מה שנראה לו כטקסט שלילי, לבין זה שהטקסט צריך להתלבש בו בהרגשה ומחשבה שלו?

הכול מגיע מהבורא, גם שלילי וגם חיובי, גם נסתר וגם גלוי, ולכן בסך הכול אם אני מתחבר עם החברים, אז אני בטח מתקרב לבורא. ככל שנוכל לוותר זה לזה, ככל שנוכל להתחבר זה עם זה, ככל שנוכל לפנות לבורא ולהשתדל להרגיש אותו כנמצא במרכז שלנו, ביחס בינינו, ושאנחנו ממש רוצים להרגיש אותו ממלא את העשירייה שלנו, כך נתחיל להרגיש שמה שקראנו קודם ולא הבנו אף מילה, פתאום מתחיל להתבהר.

שאלה: הזוהר אומר שהזכר משיג ו"ק, בעוד שהנוקבא משיגה עשר ספירות שלמות, ואנחנו לומדים שאין הבחנות באור המשפיע אלא רק בכלי, בנוקבא, אז איך מתייחסים למושג "זכר"?

אנחנו נראה את זה במשך הזמן.

שאלה: מה אנחנו יכולים ללמוד על העבודה מהמשפט "זה לעומת זה עשה האלקים"?

כמה ואיזה כוחות שיש בקליפה, ככה יש כוחות גם בקדושה. אנחנו צריכים להיות ביניהם כדי לבנות את עצמנו ככוללים את שני העולמות. על ידי זה אנחנו הופכים גם את הקליפה לקדושה, וכל המציאות מתקרבת על ידינו לתיקון השלם.

שאלה: האם יכול להיות שאותם הכוחות של הקליפות ששולטות בעולם הן לא משפיעות על האדם בכלל או שהוא תמיד צריך להיות טבול בהם, שקוע בהם, להתקשר אליהם?

אם לא היו קליפות, אז לא היינו יכולים להשיג את הקדושה. מה זה "זה לעומת זה עשה אלקים"? אנחנו קודם כל משיגים את הקליפות, נכללים מהקליפות, ואז כשאנחנו מבינים עד כמה המצב הזה הפוך מהבורא, אז אנחנו רוצים להתרחק ממנו. במידת האפשר פונים לבורא ומבקשים, במידה הזו אנחנו מפעילים את עצמנו לחיבור, ואז על ידי זה אנחנו מתחילים להשיג את המצבים של הקדושה. ובמצבי הקדושה אנחנו כבר מתחילים להבין ולהרגיש מהי המציאות למעלה משלנו, עליונה. כך אנחנו מגיעים לעולם העליון, עולם הרוחני.

תלמיד: התהליך הזה כל עוד הקליפות מושכות את האדם פנימה והוא מתחיל להכיר שהקליפות מרחיקות אותו מהבורא, יכולים לחלוף חודשיים, שלושה עד שזה יקרה. איך לזרז את התהליך שמיד תבין שהקליפות שואפות אותך פנימה ותזרז את תהליך הכרת הרע?

כתוב "שניים אוחזים בטלית", שני כוחות – יצר הטוב ויצר הרע תופסים את האדם, "אחד אומר כולו שלי ושני אומר כולו שלי"¹. אז הכול תלוי באדם עם מי הוא רוצה ללכת, והאדם כך צריך להרגיש את עצמו חצי זכאי וחצי חייב. ולכן הכול תלוי באדם, ואיפה הוא חותך את שני הכוחות האלה לשניים ומתחיל להרחיק אותם זה מזה ולהיות עם אחד מהם, על ידי זה שהוא נכלל בעשירייה ושם הוא כל הזמן רואה את עצמו שהוא בונה בונה בונה חיבור ביניהם ובחיבור הם מכוונים לבורא. אין לנו כל כך מה להסתבך עם כל הכוחות. אנחנו צריכים חיבור בינינו שמכוון לבורא.

שאלה: בהמשך לבירור, מה זה "איש תהפוכות", האם הוא מדבר עלינו - מי שנמצא בדרך?

כן. אנחנו מדברים רק על האנשים שנמשכים לגילוי הבורא לפי בחירה בין שני מערכות, קליפה וקדושה.

שאלה: יש פה הרגשה מאוד כבדה אפילו מפחידה מהקטע שקראנו עכשיו. האם המקובלים רוצים להעביר לנו את הרגש הזה? לא צריך להתחיל להבין, אלא להרגיש כאילו שהמצב של הקליפות הוא מצב מפחיד, פוגע, הורג. האם ככה צריך לקבל את הזוהר, להרגיש אותו?

זה ישתנה, אבל צריכים להתקדם.

שאלה: האם לפני שהמקובלים בחרו בדרך הקדושה הם חקרו את שתי הדרכים של הטוב והרע, והכירו את כל הרע שנמצא בדרך הקליפות?

שתי הדרכים האלה מסודרות כך שאתה לא יכול להתקדם באחד ללא להתקדם באחר. כמו שאדם הולך על שתי רגליים שמאל ימין, שמאל ימין, ככה שתי הדרכים האלו. אתה לא יכול להגיע לקדושה בלי להיכנס לקליפה.

שאלה: האם ואיך החיבור בינינו או ההתקרבות בינינו שומרים עלינו משליטת הקליפות?

אם אנחנו מתקרבים בינינו, אז אנחנו מרכיבים מערכת טובה כל פעם יותר ויותר, ואין מקום לקליפות.

תלמידה: ואיזה מעשים שלנו עלולים להזין את השליטה של הקליפות עלינו, לחזק אותה?

אנחנו דיברנו חודשים ושנים על זה שאנחנו צריכים לאהוב זה את זה, להתקרב זה אל זה, לעזור זה לזה וכן הלאה.

שאלה: איך מתקנים את הקליפה על ידי תפילה אולי, איזו הכרת הרע, או שוב לעשות אותה הפעולה?

רק על ידי יחס טוב ותפילה לבורא.

שאלה: איך אנחנו יכולים להביא את האור העליון למרכז המעגל שלנו כדי שנהיה מודעים גם לרע וגם לטוב, מה התנאים כדי לעשות את זה?

רק על ידי חיבור בינינו, ככל שאנחנו רוצים יחד להשיג את המטרה, אנחנו מושכים על ידי זה את המאור המחזיר למוטב והוא משפיע עלינו.

שאלה: אני מנסה להתכלל בתוך העשירייה בין החברים ולא מצליח יש הרבה מחשבות זרות, אלו קליפות או משהו אחר?

אילו קליפות, אבל הקליפות האלו יכולות להיות דווקא כאלו שמכוונות את האדם לטוב, כמו שעל ידי מחלות אולי מתקרבים לבריאות טובה יותר, גם זה קורה.

תלמיד: איך אפשר להיאבק בהן?

פשוט מאוד, רק חיבור, חיבור בינינו הוא התיקון והפעולה האמיתית והנכונה לנצח את הקליפות. אין יותר מזה.

תלמיד: לפעמים נדמה שיש רגעים כאלה שיש עוד ועוד הכבדות במיוחד שצריך להתכלל בזוהר, הלב לא כל כך נענה לו, על מה זה מצביע?

זה אומר שבאמת כוחות גדולים יותר נמצאים לפניך וקשה לך לזהות אותם, להתגבר עליהם, לבקש על פניהם חיבור. זו בעיה, אני לא אומר שזה קל, אבל העיקר הוא שאנחנו נזכיר זה לזה שזו עבודה שלנו ממש בלי הפסקה, ממש מרגע לרגע, שאנחנו רק בזה צריכים להיות עסוקים, ואז אנחנו מהר מאוד נשיג את הדרגות הרוחניות.

תלמיד: כתוב שהבורא יצר דבר כנגד דבר אחר, זה אומר שעל פני הכבדה כזאת אפשר לקבל יותר קשר?

ודאי, ככל שאנחנו נמצאים בקליפה כך אנחנו יכולים לדרוש יותר ויותר את הקדושה יותר מהקליפה, שהקדושה תנצח את הקליפה.

שאלה: האם יש סוגי הכבדות שאפשר להתייחס אליהם בצורה אחרת, לבקש באופן שונה:

יחד, אם אתם מבקשים יחד, אז אתם מחייבים את הבורא לעזור לכם. ואם לבד, זה "קול קורא במדבר".

תלמיד: יש לנו חבר שמאד משתדל ולא מצליח להתמודד, הוא לא יכול להתגבר על עצמו, להתעורר, להגיע לשיעור. הוא מנסה, הוא רוצה, אבל לא מצליח ממש, כך משך שנים, על מה זה מצביע?

אי אפשר להגיד מה הבעיה, יכול להיות שהוא באמת לא יכול לבד והחברים לא יכולים לעזור לו, יכול להיות שהוא צריך לעשות פעולות מיוחדות כדי להגיע לתפילה נכונה. אני לא יכול להגיד, יש הרבה סיבות.

שאלה: לפעמים האדם יכול להימצא בקליפה ונדמה לו שהוא נמצא בקדושה. איך להבחין איפה אתה נמצא, בקליפות או בקדושה?

האם אתה נמשך לחברים או לא, קודם כל את זה. אם אתה נמשך לחברים, אז אתה קרוב לקדושה.

תלמיד: הקדושה ברמה הכי עליונה שלה הופכת לקליפות?

מה פתאום, איך יכול להיות, מאיפה אתה לוקח את זה?

תלמיד: היה נדמה לי מה שבקדושה ברמה הבאה יראה כקליפות?

לא.

שאלה: אנחנו לומדים שה"זוהר" היה נסתר כיוון שפחדו לגלות אותו לעולם, כדי שלא יביא נזק, אבל אנחנו לומדים שאפשר ללמוד "זוהר". האם אנחנו עדיין יכולים להזיק או לא?

אנחנו לא יכולים להזיק לשום דבר, כי אין לנו שום כוחות, כדי להזיק צריך שיהיו כוחות. לכן אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר, לא טוב ולא רע. ואיך לבחור מתוך המצב שלנו במצב הטוב? נאמר בצורה מאוד פשוטה, דרך החברים, דרך זה שאתה מתחבר איתם והולך לקראת חיבור גדול יותר.

תלמיד: אבל צריך להיות יחד עם זה איזה פחד?

פחד שלא תצליח להשיג את זה.

שאלה: איך להשתמש בכוח של עולם הקליפות כדי לעבוד בקו ימין?

כשאנחנו מגיעים לחיבור, ורוצים להפעיל את כוח החיבור כדי להשפיע מחיבור שלנו לבורא, אנחנו מתחילים להרגיש כמה כוחות ההתנגדות החדשים מתעוררים בנו, ואז בעבודה איתם אנחנו בונים את המערכת בג' קווים, שמאל, ימין, אמצע, וכך אנו מתקדמים.

שאלה: אמרת שאנחנו משיגים את הקליפות, לפני שמשיגים את האור. באלו כלים אנחנו משיגים את הקליפות, האם אפשר להגיד שזה אותו אור, רק בתוך כלי אגואיסטי?

לא, אין צורך להמציא פה כל מיני דברים. "קליפות" אלה רצונות למען עצמי, ו"קדושה" אלה רצונות למען הזולת. כך אנחנו צריכים לכייל את עצמנו, שדרך הקשר עם האחרים אנחנו נכוון לעשות טוב לבורא, להיטיב עימו, ואז תיווצר בנו מערכת נכונה, שנקראת "מאהבת הבריות לאהבת ה".

שאלה: כשהוא מדבר על הנוקבא, שיכולה לעופף ברגע את כל העולמות עם הספירות. האם הדבר הזה מתייחס לחיים שלנו, לקליפות שמרכיבות את החיים שלנו, של העולם המדומה?

לא, בעולם שלנו אין קליפות, כי קליפות אלה כוחות נגד הקדושה. הכוחות האלו קדושה וקליפות עדיין לא נמצאים במציאות שלנו. הם לא נמצאים, אנחנו עדיין לא מכוונים עד כדי כך להשפעה כדי לברר שיש לנו משהו כנגדה. נתקדם ונגלה.

שאלה: כתוב "ויש לה הרשות והיכולת לעוף ולעבור את כל העולם, עולם שלם בע"ס." מה זאת אומרת עולם שלם?

עולם שלם של עשר ספירות, שכל האורות, הכלים, הרצונות, הכוונות, הפעולות, והמסכים, כשהכול נכלל בהרגשה אחת, זה נקרא "עולם שלם".

שאלה: אחרי קריאת הקטע אמרת שתפילה שבנויה בצורה לא נכונה יכולה להפיל אותנו לסטרא אחרא, וכל זה קורה בתוך העולם הרוחני. כלומר, כשאתה כבר רוכש את המסך, כשעוברים ללשמה, אם הבנתי נכון. אז האם אנחנו עוברים לשם, ועדיין אין לנו את התפילה הרצויה, הנכונה?

אני מבין אותך, דווקא פנייה שלמה לבורא ככל שניתן, דווקא היא מאפשרת לך לרכוש מסך, ואז את מבינה נכון איפה את נמצאת, ואיך צריך לפנות לבורא.

תלמידה: גם אתמול דיברנו על קליפות, על הנוקבא השלילית, הרעה. אתמול היא נקראה שקר, והיום היא זנונית. זה משהו אחר?

עוד נלמד את זה, כמובן שאלה דרגות שונות.

שאלה: אם העשירייה נשברת לשני חלקים, האם זה אומר שכל העשירייה נמצאת עכשיו תחת הקליפות?

לא, אנחנו צריכים להיאבק בזה, ולא לאפשר לזה לקרות. לא צריך להסיק שום מסקנות, אלא פשוט לא לאפשר לזה לקרות, להבין שזה ניתן כדי שאנחנו נתעלה מעל השבירה, ואז נשיג את המדרגה הבאה.

שאלה: אמרת שאי אפשר להתקדם דרך הטוב, אם אנחנו לא מכירים את דרך הרע. האם זה אומר שאנחנו צריכים ללכת בדרך הרע כדי לחקור את זה? כי המחשבה הזאת מפחידה אותי.

לא, אנחנו לא צריכים ללכת בדרך הרע, אנחנו כל הזמן צריכים להימשך לדרך הטוב, אבל ברגע שאנחנו נופלים מרמה טובה לרמה רעה, אנחנו צריכים להבין שזה כדי שנעלה. וככה, מהירידות והעליות שוב ושוב אנחנו מתקדמים. אנחנו לא מתקדמים במישור, אלא תמיד נמצאים בירידה ועלייה, ירידה ועלייה, והירידות קודמות לעליות.

שאלה: כדי להעמיק במה שהסברת. כשאנחנו מתמקדים רק בחיבור, חיבור, וחיבור, אנחנו מתמקדים תמיד בצדדים החיובים, בפלוס, בקו ימין, ולא בקו שמאל. בעבודה שלנו, כיוון שיש רשות נאמר, יש שתי מערכות, מערכת הקדושה, ומערכת הקליפה. האם במהלך העבודה אנחנו צריכים לצפות ולהיות שמחים מכך שהקליפות נמצאות שם כדי לעזור לנו? למה עלינו לצפות בעבודה, האם אנחנו צריכים להיות מוכנים לקבל בשמחה והכרת תודה את זה שהקליפות שם?

אתה צודק, אנחנו צריכים לברך על הרע כמו על הטוב, כך כתוב, וזו בעצם העבודה שלנו. אני לא מעדיף דברים טובים, קלים, נעימים, אני מעדיף את הדברים שמקדמים אותי לבורא בצורה יותר אפקטיבית, וזה מה שחשוב לי. לכן כתוב, שהאדם צריך לברך על הרע כמו שהוא מברך על הטוב. כי באמת שתי הדרכים האלה, הן כמו שתי רגליים שבעזרתן אנחנו מתקרבים למטרה.

תלמיד: ומה הכוונה שאנחנו מונעים מהם? האם עלינו למנוע מהכוחות האלה לעבוד, או שאנחנו צריכים לשמוח מזה שהם יכולים לעבוד עלינו, להשפיע עלינו?

אנחנו לא יכולים למנוע שום דבר, העיקר בשבילנו להרגיש מה משפיע עלינו מצד הרע או מצד הטוב, ושנתגבר נכון על כל צד, וכך נתקדם. גם מצד ימין אנחנו צריכים להתרחק, וגם מצד שמאל אנחנו צריכים להתרחק, והכול כדי להתקדם למטרה.

כמו שבהליכה שלנו אנחנו לא מתקדמים רק בקפיצה על רגל שמאל, או על רגל ימין, אלא אנחנו מחליפים בין הרגליים.

מה זה נקרא להחליף רגליים? אנחנו נמצאים על רגל ימין כל עוד אנו מרגישים ממנה תועלת, ואחר כך אנחנו עוברים לרגל שמאל, ועוזבים אותה כשרואים שמילאנו את עצמנו עם הכוח השלילי? אלה דברים שאנחנו צריכים להרגיש בתוכנו, ואז נתחיל לעבור אותם בצורה הדרגתית ועקבית. זה עוד לפנינו.

תלמיד: איך נוכל לעזור אחד לשני להגיע למצב שבו נוכל לעבוד עם הכוחות האלה יחד, שנוכל לצפות לבואם, ולהשתמש בהם נכון כדי להגיע למצב הבא?

לברר אפשר רק יחד. אם אתם מתחבקים ורוצים להבין איפה אנחנו נמצאים, איפה ימין שלנו, איפה שמאל שלנו, ואיפה המטרת הבריאה, על ידי מה אנחנו יכולים להתקדם אליה, אם כך אתם חושבים, אז בטוח שאתם מבררים נכון את הדרך, ועושים צעד נכון. קדימה.

תלמיד: באיזו דרך אנחנו מבררים את זה? אנחנו יושבים כאן במעגל, ואיך עושים את זה? אנחנו מדברים על חיבור, מבררים את זה, אבל הייתי שמח לעצתך בזה, האם תיתן לנו עצה איך עושים את זה, איך מבררים את זה במחשבה, ובתפילה? מה הבירור שבאמצעותו נוכל לעזור זה לזה, שנוכל להכין את עצמנו לעבוד עם הקליפה? לא להתמקד בה, אבל להודות על כך שאפשר לקבל אותה ולהשתמש בה נכון. איך עושים את הבירורים האלה נכון ביחד?

יחד, ובתפילה לבורא. אתם עוברים כל מיני מצבים, ומכל מצב ומצב אתם בלי הפסקה פונים לבורא ומבקשים ממנו הדרכה, כוח התקדמות, ראיית המצב בצורה נכונה, וכן הלאה. כל הזמן בלי הפסקה, ואתם תראו שהבורא הולך לפניכם. בסופו של דבר כך תראו, שאתם מכתירים אותו, והוא מתחיל להיות הראשון בשורה שלכם, וכך אתם מגיעים לארץ ה...

שאלה: איזה פעולות מאיצות יותר את ההתקדמות שלנו, קריאת הטקסט ביחד ולנסות לשמור על הכוונה כשקוראים אותו, או לדבר עליו, להעלות שאלות ולצפות לתשובות?

יותר מקרב אותנו חיבור בינינו ועד כמה אנחנו מסוגלים לתאר חיבור בבורא. כשאנחנו מרגישים שהשגנו את החיבור בינינו זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'", כי אנחנו מזה דבוקים בבורא. ואם אנחנו גם נמשכים לזה, בטוח שנתחיל להרגיש תגובות מהבורא.

תלמיד: איזו מהדרכים האלה מפתחת אותנו יותר, מקרבת אותנו מהר יותר, קרוב למטרה - קריאת הטקסט עם כוונה, או שאילת שאלות ודיון בטקסט?

זה לא חשוב. העיקר מה שאנחנו עושים בפנים בלב שלנו. אם אנחנו רוצים להתחבר בלב האחד הזה, להרגיש את הבורא.

שאלה: כשיש תענוג גשמי שמסיט את החבר הצידה מהחברים, זו קליפה?

כן.

שאלה: דיברנו על כך שצריכים לברך על הטוב כמו על הרע, ויותר מכך כמו שכתוב, אפילו על הרע. האם עלינו להכיר תודה שזה מתגלה בעשירייה?

כן.

שאלה: שמעתי שהתפילה צריכה להיות תפילה שלמה, איך עלי למצוא את התפילה השלמה בתוך הירידה?

על ידי זה שאתה חושב על זה כל הזמן. אתה צריך לבקש מכל הלב וכדי לבקש מכל הלב אתה צריך לחשוב על זה כל הזמן ואז בהדרגה ייווצר בך מקום כזה, רצון כזה.

תלמיד: לפעמים אני נמצא בזה תקופות ארוכות, מה יכול לעזור לי?

תחזיק מעמד, זה מה שיעזור.

שאלה: כתוב "ואחר שרקיע שווא עומד, מיד יוצאת אשת זנונים, ומחזיקה באותו רקיע השווא, ומשתתפת בו." מהו הרקיע שווא שממנו יוצאת מיד אשת זנונים ומשתתפת ברקיע הזה?

אלה כל מיני כוחות בעד ונגד החיבור, שבסופו של דבר הם מכוונים את האדם למטרה. מי שמחפש דרך, הוא יודע שכל המכשירים שמכוונים אותנו, הם חייבים להיות בנויים משני כוחות בעד ונגד ואז בין שניהם אנחנו מגלים את המטרה. תמיד זה כך בכל מקום, כי אי אפשר לבנות אחרת.

שאלה: האם ייתכן שהקליפות ישתלטו עלינו לחלוטין ונתרחק מהבורא עד כדי כך שהוא יעזוב אותנו?

לא. זה לא יכול להיות, כי מלכתחילה אנחנו יוצאים מגמר התיקון ששם אנחנו כולנו מתוקנים וכלולים עם הבורא בכל הכוחות שלנו.

שאלה: האם סביבה נכונה ומורה דרך שזכינו כמוך, שומרים על הכוונה הנכונה למטרת החיים?

כן.

שאלה: הקליפות והקדושה הם באותו מקום. האם הכוונה קובעת אם זו קליפה או קדושה?

הכוונה.

שאלה: איך להרגיש שלמות של הבורא, כשאנחנו קוראים על קליפות בזוהר?

כשקוראים על קליפות או על הקדושה, אנחנו צריכים בכל זאת להבין שאלה כוחות של הבורא שעל ידן הוא מוביל אותנו למטרת הבריאה ואי אפשר אחד ללא השני כלפי הנבראים.

הבורא נמצא במערכת אחרת לגמרי, שם אין קליפה, אין רע, אין כוחות מנוגדים, הוא לבד. ואנחנו כדי להרגיש את עצמנו, לייצב את עצמנו, להבין משהו, אנחנו חייבים להיות בין שני הכוחות.

שאלה: האם הדחייה שאנחנו חשים להתחבר לחברים זה גם קליפות?

כן.

שאלה: העלאת מ"ן מאלו שלא יודעים ומתפללים, יכולה לעשות נזק?

המערכת מתחשבת עם המצב הפרטי של כל אחד, לכן אנחנו לא יכולים לעשות נזק.

שאלה: מה מכריע שהמ"ן יהיה של צדיקים ולא מ"ן של כאלה שלא יודעים לשאול?

איזה מ"ן יש לאלה שלא יודעים לשאול? זה רק חיסרון שהם מרגישים, אבל ללא שום סיבה, הוא לא מאורגן ולא מכוון. מה שאין כן, מ"ן של צדיקים, אצלם זה קדימה, וכל האנושות על הכוונת שלהם, כי הם רוצים להיטיב לכולם, להחזיר את כולם בתשובה ולכן מ"ן של צדיקים, בטוח מעורר את הכוחות מלמעלה שיבואו ויעזרו.

שאלה: מורגש כאילו התפילה תמיד צריכה לעבור מהמקום שלא יודעים לשאול למ"ן של צדיקים. ואם כן, איך אנחנו עוברים מהמצב הזה למצב של עשירייה אחת של צדיק?

צדיק זה שמצדיק את הבורא במצב שהוא נמצא. ואם תגיע לזה, אז תרגיש מה זה. מ"ן של צדיקים, זה שהם מצדיקים את הבורא בכל מצב ולכן הם רק מברכים אותו.

תלמיד: התפילה צריכה להיבנות ממקום שהוא ממש למטה, עד למקום שהוא למעלה?

לא, זה לא פשוט, זה לא עובר ככה סתם.

תלמיד: איך אני מכריע, שזה יעבור לא ממקום סתמי למשהו של קדושה, למשהו שהוא תפילה?

רק על ידי חיבור. אתה חייב פה להיות מחובר עם החברים ומתוך החיבור עם החברים אתה מעורר את כולם להעלות תפילה.

שאלה: הקטע עורר פחד של דחף לאחריות, כמו נמנום בנהיגה ופתאום הזדקפות. כשאנו אומרים שאנחנו עוברים מצבים בעצם זה אנחנו עוברים בין קדושה לטומאה והאם אתה נמשך לחברים או לא. המחשבה שלי הייתה שלפחות לקבוצות הצעירות אנחנו צריכים לבוא עם הגרעין שאנחנו לומדים, לומדים את עצמנו, לומדים את המערכת, לומדים להיפתח לחברים, לומדים על ערבות. יש איזה משהו נטרלי כזה שאתה יכול לפתוח לנו, לצעירים?

אני לא כל כך הבנתי אותך, אבל אתה צריך להבין שהידע האמיתי מגיע מתוך השגה, מתוך כך שהאדם מוכן להיות במצב שלילי ורק שתהיה לו האפשרות מתוך כל מצב ומצב לברך את הבורא.

תלמיד: שקבוצה נפגשת, יש קו נטרלי שממנו הם יכולים להתחיל?

כן, אנחנו מתחילים מקו נטרלי.

שאלה: מה זה אומר שאותה "אשת זנונים" הורגת אלפי אנשים, האם זה מייצג כוחות הפוכים?

לא, הקליפה לא הורגת את הקדושה, אלא היא נותנת לנו פשוט הכרה איפה שאנחנו נמצאים ואיך אנחנו צריכים להתגבר על הקדושה וכך למצוא את הדרך.

שאלה: אמרת שלא ניתן להודות על הרע שזה שקר, וזה לא היה מובן לי. אני משתדלת להודות על הכול ואני מרגישה שזה עוזר לי להתקדם. והיום שמעתי אותך אומר, שהאדם צריך לברך על הרע כמו שהוא מברך על הטוב. תוכל בבקשה לעשות סדר?

איך לעשות סדר?

תלמידה: האם אני באמת מודה ומברכת או יש הבדל בין להודות ולברך על הרע כמו על הטוב?

מתי אנחנו יכולים לעשות כך, לברך על הרע כמו על הטוב?

תלמיד: כשאני מקבלת מצב שהוא לא טוב לאגו שלי, אז אני קודם מודה לבורא שהוא מראה לי איפה אני נמצאת, שאני נמצאת בתוך האגו, ואז אני מברכת על זה. האם זה נכון?

לא, זאת לא ההבחנה נכונה. כי את שופטת את זה כלפי עצמך, וזה כבר לא טוב, לא נכון. תחשבי על זה עוד.

תלמידה: האם חסר לי לשפוט את זה כלפי הקבוצה, כלפי העשירייה?

לפחות זה, כן.

תלמידה: הרגשתי שזה באמת מה שחסר לי, אבל איך אני עושה את ההבחנה הזאת, את הסוויצ' הזה?

אני לא יודע, את צריכה להתעלות למעלה מההבחנות שלך ולהשתדל להתחבר עם הקבוצה וכלפי הקבוצה לראות מה את מחליטה, רק כלפי הקבוצה.

תלמידה: איפה הברכה, איפה מברכים על הרע כמו על הטוב?

שאת מתעלה מעל עצמך למען הקבוצה, את מתחילה כלפי קבוצה לראות טוב או רע, ואז כביכול את מתחילה לעלות כלפי הבורא וכלפיו לשקול טוב או רע, ואז את יכולה כבר לדבר על הבחנות שהן הבחנות ניטרליות, נגיד כך.

תלמידה: אז הברכה מגיעה אחרי תהליך מסוים לא מיד?

ודאי שלא. את לא יכולה לבחור, ברכה נכונה דורשת הרבה ניסיון.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להיות במצב של צדיקים. אם אנחנו במצב של צדיקים, נוכל להעלות מ"ן?

אנחנו מעלים מ"ן לא עבור עצמנו, אלא עבור החברים או עבור הבורא, ולכן לא כל כך חשוב לי המצב האישי שלי.

שאלה: מה זה אומר להרוג אלפים ועשרות אלפים?

מדובר על קליפות, מהקטנות עד הגדולות, הרצונות שלנו, הכוונות שלנו על מנת לקבל.

שאלה: אמרת שמספיק רגע כדי להפיל קורבנות רבים. איך נמנעים מלהגיע למצב הזה, האם ההשפעה השלילית הזו מתרחשת בירידות?

כן.

שאלה: איך אפשר להבין איזה קליפה עובדת עליי בזמן נתון?

את זה אנחנו צריכים לברר בעבודה שלנו, אם אנחנו נעשה כל מה שהזוהר מספר לנו, אז אנחנו נגיע למצבים שבהחלט נרגיש את הדברים, איזה כוחות פועלים בנו.

קריין: סעיף 70.

.70" ועל זה כתוב, הוי מושכי העוון בחבלי השווא וכַעֲבוֹת העגלה, חטָאה. העוון זכר. חטאה נקבה, אשת זנונים. החוטא מושך את העוון, הזכר, בחבלי שווא האלו. וכמ"ש, וכעבות העגלה חטאה. שהוא מושך אותה הנקבה, הנקראת חטאה, שהיא מתגברת שם לעוף ולהרוג בני אדם.

וע"כ כתוב, כי רבים חללים הפילה. מי הפילה? היא אותה החטאה, ההורגת בני אדם. ומי גרם לזה? תלמיד חכם, שלא הגיע להוראה, ובכל זאת מורה.

הזכר דקליפה אינו כ"כ רע כמו הנוקבא, כי הוא מדמה עצמו לקדושה, כמ"ש, אכול ושתה יאמר לָך, וליבו בל עימךְ. וע"כ הוא נקרא שווא. אמנם משום זה, כוחו גדול ביותר ללכוד בני אדם לרשתו. ואחר שנפל לרשתו, בא ומזדווג בנוקבא שלו.

ואז, כעבות העגלה, חטאה, שמושכת אותו לתהום הגדול. כי השווא, רק קושר אותו בחבלים, ולוכד אותו. כמ"ש, הוי מושכי עוון בחבלי השווא. ואח"כ הוא מפילו לפני הנוקבא שלו. ואז, כעבות העגלה, חטאה. אשר החטאה מפילה אותו לתהום הגדול, והורגת אותו. וע"כ נאמר, שהיא אותה החטאה, ההורגת בני אדם."

שאלה: בעשירייה יש חברים שכבר לא נמצאים איתנו, הם עזבו, האם אפשר שהחברים האלה יעברו לעשירייה פחות חזקה כדי שהם לא יעזבו את בני ברוך?

אני לא יכול להגיד, אנחנו צריכים על זה לדבר ולהחליט.

קריין: סעיף 71.

.71" אמר רבי שמעון אל החברים, בבקשה מכם, שלא תוציאו מפיכם דבר תורה, שלא ידעתם ולא שמעתם מאילן גדול כראוי. בשביל שלא תהיו גורמים לאותה חטאה, להרוג המוני בני אדם חינם. פתחו כולם ואמרו, הרחמן יצילנו.

כלומר, אם אתם יודעים מעצמכם, מוטב. ואם לא, צריכים אתם לשמוע, איך לעבוד כראוי את ה', מאילן גדול, מאדם גדול, שאפשר לסמוך עליו. בשביל שלא תהיו גורמים לאותה חטאה, להרוג המוני בני אדם חינם."

שאלה: לגבי העבודה שלנו בעשירייה. כתוב, "אל תגידו דברי תורה שלא שמעתם מאילן גדול כראוי". כשאנחנו בעשירייה מבררים את הזוהר, לפעמים עוברים למכניקה. יש לי חשש שאנחנו יכולים להיכנס למקום שאנחנו לא מבינים בו. איך להימנע מזה? לפעמים יש בינינו כל מיני ריבים בגלל זה, כי חלק מבין יותר במכניקה, וחלק פחות. איך להימנע מזה?

אנחנו אף פעם לא יכולים לברר אם אנחנו עושים משהו בדיוק נכון או לא. תמיד יש אפשרות להטעות את עצמנו, ולא לקבוע בדיוק אם השאלה היא למטרה וכן הלאה.

אני אומר שלא חשוב אם אנחנו מדברים נכון או לא נכון, אם אנחנו עונים על השאלות בצורה נכונה או לא נכונה. חכמת הקבלה דורשת מאיתנו את יושר הלב, ולא ידע. "לא החכם לומד", כך כתוב. צריכים לזכור כל הזמן שלא לפי החכמה, ולא לפי הידע מתקדמים למטרה, אלא לפי יושר הלב.

ככל שבתוך ליבנו אנו דואגים להיות מכוונים לחיבור, כדי לדחוף את כולם לחיבור, למשוך את כולם לחיבור, זו בעצם הפרוטה שלנו, שאנחנו יכולים להוסיף לכל היגיעות של גדולי הקבלה. בעצם לפי זה אנחנו צריכים להעריך את החברים. לכן לא חשוב לי מי יודע יותר, ומי יודע פחות, למרות שכך אנחנו רגילים להעריך ולשקול את האדם בעולם שלנו.

אז יש כאלה חכמים ששואלים, וממש משקיעים הרבה כוחות כדי להבין ולהרגיש. אבל אנחנו מדברים על העניין של ההכוונה שלנו למטרה, והאם אנחנו כל הזמן דואגים לחיבור.

תלמיד: ואם כל הבירורים האלה על הזוהר לא מביאים לחיבור, אלא ההפך, מביאים לפירוד? האם להמשיך בבירורים, מה לעשות?

אולי אנחנו צריכים להמשיך את הבירור הזה, למרות שאנחנו לא כל כך רוצים, ולא מרוצים מהסיכום. חשוב לנו לראות מה קורה בינינו, האם זה גורם לחיבור או לא? כי החכמה דווקא מרחיקה אנשים זה מזה, ואנחנו צריכים להיות מחוברים.

שאלה: במצב ששניהם מחזיקים בטלית, וכל אחד מושך לעצמו. מי מחליט סופית למי להצטרף, האדם או שהוא מקבל עזרה מלמעלה?

האדם מחליט לפי המעשים שלו. "שניים אוחזים בטלית", אבל כל אחד מושך לשלו. בסופו של דבר מי מרוויח? מרוויח מי שאומר, "בשבילי חשובה לא את הדעה שלי, אלא החיבור איתך". כך הוא אומר לחברו, לשני, והוא מצליח.

שאלה: בקטע שקראנו כתוב בו שאדם צריך להחזיק כי הוא לא יודע, בעיניו הכוחות שווים, ולכן הוא צריך להחזיק בבן אדם גדול. כשאתה נשארת לבד, ולא הייתה לך עשירייה, ובטח עברת המון מצבים, איך אפשר להסתדר במצב הזה?

אל תיקחו ממני דוגמה כי רב"ש ניתק אותי מהקבוצה, ואני גדלתי לידו. כל יתר החברים היו מקושרים בעשיריות. למרות שגם לי הייתה מין עשירייה, כביכול, לא עשירייה אלא שישייה. אבל בכל זאת, זה לא השפיע עלי. אל תיקחו ממני דוגמה, אני באמת לא דוגמה. זה לטוב, זה לרע, והחשבון עוד יבוא.

שאלה: האם החטא שהורג אנשים זו הנוקבא?

נגיד שכן.

קריין: סעיף 72.

.72" בתורה ברא הקב"ה את העולם. וכתוב, ואהיה אצלו אמוֹן, ואהיה שעשועים יום יום. שסובב על התורה, שהיה הקב"ה משתעשע בה 2000 שנה מטרם שנברא העולם. והוא הסתכל בה פעם, ושתיים, ושלוש, וארבע פעמים. ואח"כ אמר להם. ולבסוף עשה בה מעשה, ללמד בני אדם, שלא יבואו לטעות בה. כמ"ש, אז ראהּ ויסַפרהּ, הכינהּ, וגם חקָרהּ, ויאמר לאדם. אשר ראה, הוא פעם ראשונה. ויספרה, פעם שנייה. הכינה, פעם שלישית. וגם חקָרה, פעם רביעית. ואח"כ אמר להם, כמ"ש, ויאמר לאדם."

זאת אומרת, בארבע בחינות האלה הוא ברא את הרצון לקבל, ואחר כך אמר לו מה שאמר.

.73" ונגד ד"פ אלו שכתוב, אז ראה, ויספרה, הכינה, וגם חקרה, ברא הקב"ה מה שברא. וכל עוד לא עשה מעשהו, הביא בתחילה ארבע מילים: בראשית, ברא, אלקים, את. הרי ארבע. ואח"כ כתוב, השמיים, שהם כנגד ד"פ, שהסתכל הקב"ה בתורה, מטרם שהוציא מעשהו למלאכתו.

אלו ד"פ הם חו"ב תו"מ:

אז ראה, חכמה,

ויספרה, בינה,

הכינה, ז"א,

וגם חקרה, מלכות.

ואחר ד' ההתלבשויות האלו, ברא הקב"ה מה שברא. וכך רומזות ד' המילים הראשונות שבתורה: בראשית חכמה, ברא בינה, אלקים ז"א, את מלכות. ואחר ד' התלבשויות אלו, נבראו השמיים."

(סוף השיעור)

---

1. "שנים אוחזין בטלית, זה אומר: אני מצאתיה, וזה אומר: אני מצאתיה. זה אומר: כולה שלי, וזה אומר: כולה שלי. זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה, וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה, ויחלוקו." (משנה בבא מציעא)↩