שיעור בוקר 15.11.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

הכבדת הלב - הזמנה לבניית השתוקקות לבורא

החוק שאנחנו צריכים להצטייד בחיסרון כל פעם לפני המצב הבא, הוא מפני שאותו חיסרון שהבורא ברא בנו לא מתאים להשגת העולם העליון, להשתוות הצורה, להשגת מטרת החיים, מטרת הבריאה. אנחנו צריכים להצטייד בחיסרון חדש, חיסרון דלהשפיע. ולהגיע לחיסרון הזה זה לא פשוט. אין לנו לזה שום רצון, השתוקקות, הכנות, ההיפך, אנחנו לא רוצים את זה. אנחנו לא מסוגלים אפילו להבין איך אפשר להשפיע למישהו. מדובר כאן על השפעה שלא נותנת לנו, בכלים שלנו, תענוג כמו שאנחנו רוצים להשפיע לתינוק שלנו או למי שאנחנו אוהבים. לפי חכמת הקבלה, לפי מה שאנחנו לומדים, שם השפעה זה קבלה, שרק המעשה הוא השפעה, אבל הכוונה היא קבלה.

מה שאין כן, כאן אנחנו דווקא צריכים לשנות את הכוונה. זאת אומרת, שאני לעצמי לא מקבל מזה תענוג ומתעלה מעל כול החשבון לעצמי ומתחיל להרגיש את הזולת. ובזולת אני מרגיש תענוג שאני משפיע לו, ובזולת אני מרגיש תענוג מזה שאני משפיע לו. זה משהו אחר לגמרי ממה שהיה לנו קודם בנתינה בעולם הזה.

ולכן אנחנו נמצאים כאן בדרך מלא לשמה לשמה, וצריכים להיות מודעים לאותם השלבים הרציניים, מאוד עקרוניים, שאנחנו עוברים. להתייחס אליהם בסבלנות ובהערכה רבה, מפני שבהחלט כאן המעבר מהעולם הזה לעולם הרוחני, מכלים דעל מנת לקבל לכלים דעל מנת להשפיע. אנחנו לא מבינים מה זה עדיין ולאט לאט מתחילות להתייצב בנו איזו הרגשה, הבנה, נטייה, בעד ונגד, הבחנות למיניהן מה זה נקרא באמת תכונת ההשפעה, כוונה בעל מנת להשפיע. הפעולה לא חשובה, אלא חשובה הכוונה. בכוונה הזאת אני יוצא מגדרי ומתלבש, נכנס לתוך הזולת ולטובתו אני פועל. כל מה שהיה שייך לי קודם אני מעמיד לטובת הזולת הזה, כך שכל החשבון הוא רק עד כמה אני ממלא אותו. אלה מילים שצריכות לבוא להרגשה, מהרגשה למימוש.

קריין: קטע מספר 10. אומר בעל הסולם ב"הקדמה לתע"ס", אות ק"א,

"כל עוד, שהאדם אינו זוכה, להשגחה של גילוי פנים, נמצא, שהתורה והמצוות, שהרבה, מכבידים לו הסתר הפנים, במידה מרובה. וז"ש, אשר הקב"ה מסתיר עצמו בתורה. ובאמת, כל הכובד הזה, שהוא מרגיש ביותר על ידי התורה, אינו, אלא כבחינת כרוזים, אשר התורה הקדושה בעצמה, קוראת אליו עי"ז, ומעוררתו להזדרז ביותר, ולמהר ליתן את סכום היגיעה, הנדרש ממנו, בכדי לזכותו תיכף לגילוי הפנים, כחפץ ה'."

(בעל הסולם. "הקדמה לתע"ס", ק"א)

שאלה: מהו סכום היגיעה, מאיפה אדם יכול לדעת כמה יגיעה עליו לעשות?

אתה לא יכול לדעת מראש, לא יכול. רק אומרים לך, מספרים לך, שאתה חייב לתת סכום יגיעה. לכל נשמה ונשמה יש רצון אחר, זה ההבדל בין הנשמות, גם לפי גודל הרצון, גם לפי צורת הרצון, האופי שלו, יוצא שלכל אחד סך כול סכום היגיעה, כמות ואיכות, שונה. ואדם לא יודע את זה. אבל אומרים לך שאם אתה גומר את סכום היגיעה הזאת, כמות כפול איכות, אז אתה זוכה, וכך זה בכל מדרגה ומדרגה.

תלמיד: מה נקרא יגיעה אמיתית?

"יגיעה אמיתית" זה עד כמה אתה מקבץ את כל היוצרות שלך לתפילה, בסופו של דבר לתפילה.

תלמיד: אני יודע שיגיעה צריכה להיות מול משהו, לא ככה לתפילה.

אני לא אומר על המרכיבים, על נושא התפילה. אתה צריך לעבוד קשה כדי להגיע לחיסרון, כדי להגיע לחיבור עם החברים, כדי לרצות לייצב בקשר ביניכם את דמות הבורא, אני לא מדבר על כל הדברים האלה. אבל אחרי שאתה אוסף את כול המרכיבים, אתה באמת ניגש לפנייה לבורא בצורה כזאת שהוא עונה על זה.

תלמיד: האם התפילה היא היגיעה?

זה פסגת היגיעה, כי הכי קשה זה לפנות לבורא.

שאלה: מה זה שהבורא מסתיר את עצמו בתורה?

"תורה" זה מקום איפה שדרכה הבורא מתגלה. אבל הבורא מתגלה כלפי הנברא במידה שאדם יכול להסתיר אותו.

תלמיד: אני מסתיר אותו?

אם אתה מסתיר את הבורא אז אתה מגלה אותו, כן. אתה מסתיר את הבורא מהרצון לקבל שלך ואתה רוצה להשפיע לו, ולכן אתה מגיע למצב שהוא מתגלה. הבורא מתגלה בצורה של הסתרה. עד כמה שמסתירים אותו, מה שנקרא "מסך, צמצום, אור חוזר", זאת אומרת, דחייה מהגילוי, על ידי זה הוא מתגלה דווקא. כי הפעולות האלה הן כולן פועל יוצא מהרצון לקבל של האדם. אין לנו יותר מרצון לקבל, רצון ליהנות, ולכן כל העבודה שלנו כדי לגלות את הבורא, ולגלות אותו אפשר לפי השתוות הצורה, עד כמה שאנחנו דוחים אותו, דוחים את הגילוי שלו בצורה ישירה, לא רוצים לקבל אותו כמו שהוא, רוצים לקבל את התכונה שלו דלהשפיע, את השתוות הצורה רוצים ולא את הגילוי.

תלמיד: וזה מה שהוא התכוון בקטע בגילוי ובהסתר?

כן.

שאלה: מה זה נקרא הכבדה של הסתר?

הכבדה זה יותר ממה שהיה קודם. קודם הייתה לי איזו הכבדת לב, קשה, כבד, אני כבר התרגלתי לזה יחסית, ועכשיו יותר, אני פחות מבין. נגיד עברתי כנס, אחרי הכנס אני מרגיש שאני פחות מבין, אני פחות מרגיש, אני יותר מבולבל, קשה לי לרכז את המחשבה, לרכז את הרגש, אני כאילו בערפול חושים, לא יודע איך להתקשר, מה לעשות, יש איזו מין תקופה, אני כבר מבין לפי הניסיון שלי הקודם שזאת תקופה מסוימת שתעבור כנראה, היה כך אבל כל פעם זה יותר ויותר.

הפעם, בגלל שאנחנו יצאנו לכלי הרבה יותר רציני בכנס בולגריה, אז אנחנו הרגשנו את הבלבול, ערפול חושים, חוסר התמצאות בכלל בכל החיים שלנו. אני כאילו חי באיזה ענן כמה ימים, יכול להיות יותר, ישנם אנשים שעדיין מרגישים את זה כך. ישנם אנשים שהמאמץ להתקשר לאחרים בזמן הכנס עלה להם הרבה מאוד כוח. לי תמיד זה יוצא בחולי, אני ממש חולה אחרי זה. לא חשוב אם זה כנס בארץ או כנס בחו"ל, תלוי מעוצמת הכנס, אבל ככה זה יוצא. מי שהשתתף באמת מכל הלב, כמה שאפשר יותר, הוא מרגיש את "הכבדת הלב" מה שנקרא. זה סך הכול מדרגה חדשה, אבל מתחילה כרגיל "ויהי ערב ויהי בוקר".

שאלה: אלו מאמצים עלי להזדרז לעשות?

במצב של הכבדת הלב?

תלמיד: לא, בציטוט כתוב "כל הכובד הזה, שהוא מרגיש ביותר על ידי התורה, אינו, אלא כבחינת כרוזים, אשר התורה הקדושה בעצמה, קוראת אליו עי"ז, ומעוררתו להזדרז ביותר,"

כן, אנחנו עסקנו בתורה. מה זה תורה? בחיבור. העיקר מתן תורה זה לערבות. מתן תורה בשביל מה? כדי שאנחנו נתחבר, כדי שאנחנו נתקן את השבירה, "המאור שבה מחזירו למוטב". אז אנחנו עשינו איזה חלק מהתורה. מימשנו אותה אפילו בלא מודעות כל כך איזה אורות, איזה כלים אנחנו שם מתקנים, אבל עסקנו בזה, זה מה שהוא אומר, "כל עוד, שהאדם אינו זוכה, להשגחה של גילוי פנים, נמצא, שהתורה והמצוות, שהרבה," וזה מה שאנחנו עשינו בזמן הכנס. "מכבידים לו הסתר הפנים, במידה מרובה." דווקא כשמגיע יותר אור שאתה משכת אותו, יחד עם כולם, באיזה חיבור ביניכם שבכל זאת היה, אז האור שמאיר מביא חושך, הוא מביא לך הרגשה עד כמה אתה הפוך ממנו.

"וז"ש, אשר הקב"ה מסתיר עצמו בתורה. ובאמת, כל הכובד הזה, שהוא מרגיש ביותר על ידי התורה, אינו, אלא כבחינת כרוזים, אשר התורה הקדושה בעצמה, קוראת אליו עי"ז, ומעוררתו להזדרז ביותר, ולמהר ליתן את סכום היגיעה, הנדרש ממנו, בכדי לזכותו תיכף לגילוי הפנים, כחפץ ה'." זה מה שאנחנו עוברים עכשיו, רק צריכים כמה שיותר נכון לממש את הזמן הזה. אבל אפילו שאדם נמצא בתוך הערפול, בחולשה הזאת הוא לא יכול לממש, אז הוא מודע לזה שהוא לא יכול לממש. שזה קשה, ולא מסוגל, ודוחה, גם זה לימוד, גם זו הכנת הכלים. כמו שכתוב "אין אדם עושה דבר מצווה אלא שנכשל בה". "אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא". זאת אומרת, אנחנו צריכים פעם ראשונה לראות עד כמה אנחנו לא מסוגלים ולא רוצים ודוחים, גם חלשים ואז מגיעים לתפילה, בכל זאת לתפילה. זה השיא של התיקונים שמגיעים לתפילה נכונה ואז מקבלים מ"ן.

שאלה: עכשיו שאנחנו נמצאים בערפול, בהכבדה כל אחד מקבל את זה לפי הצורה שלו, על מה צריכה להיות בעצם התפילה, מה אני מבקש? על מה אני מתפלל?

מה אתה רוצה, אני לא יודע.

תלמיד: אני בעצמי רוצה להיות בקשר עם הבורא, ולעשות את העבודה שאני צריך לעשות, את תפקיד שלי.

תבקש, לא חשוב מה, תבקש. כתוב העיקר שיתפלל כל היום, כל היום תפנה אליו.

תלמיד: זאת אומרת, התפילה צריכה להיות בזה שאני פונה אליו על משהו שקשור לקשר בינינו?

כל הזמן מכוון אליו.

תלמיד: עדיין תמיד אתה שואל את עצמך, מה בעצם לבקש, לבקש בשביל החברים?

כל דבר אמרתי לך, אל תפרש לנו, אני לא צריך לדעת מה אתה רוצה, אבל אם כל דבר תפנה אליו. זאת אומרת, הדברים הכי קטנים, הכי גדולים, בזויים, טובים, יפים בעיניך לא חשוב העיקר שאתה קשור, לבורא לא חשוב עם מה אתה פונה. ממש לא חשוב. העיקר שאתה פונה. העיקר שאתה מתגבר על ההפרעות כדי לפנות אליו, זה החשוב בתפילה, ואת איכות התפילה עצמה תעזוב, זה אחר כך כבר.

שאלה: מה קובע עד כמה האדם יוכל להשתמש ברצונות שלו, כדי להשפיע לזולת ולא רק לדאוג לעצמו?

במידת המאור שמאיר עליו. אנחנו מכונה. כמה שהמאור מאיר עלי, כך אני מחלק את עצמי לי ולו, לזולת, לבורא.

תלמיד: אז איך משנים את כיוון המכונה?

על ידי התכללות בחברה שמקבלים ממנה רצון, ופניה לבורא שמקבלים ממנו כוח לבצע את הרצון.

תלמיד: הכבדת הלב על מה זה בא להצביע?

יש בזה הרבה דרגות. בדרך כלל, הכבדת הלב מראה לך עד כמה שאתה לא רוצה רוחניות. זה קודם כל.

תלמיד: מה עושים עם ההבחנה הזאת?

מה עושים עם זה? בעיני הכי טוב זה לברוח לחברה, שם אתה תמצא לאן ללכת הלאה, מה לעשות הלאה. תקבל עצה מהם. אפילו לא לשאול, אבל אם אתה נכלל בהם זה מביא אותך כבר לאיזה כיוון. העיקר שאתה יוצא במשהו מעצמך על ידי זה שנכלל בחברה.

תלמיד: איך לשמוע את העצות של החברה?

כשאתה נכלל כבר אתה מתחיל לחשוב במחשבות שלהם, כבר אתה מתחיל איכשהו להיות קשור, מעורבב איתם, וכך אתה יוצא מעצמך במשהו. זו השפעת הסביבה על האדם. הם מביאים לך חשיבות חדשה בכל מיני דברים, דעות חדשות.

עכשיו, לא חשוב שהדעות והחשיבות שהם מביאים יכולים להיות פחות משלך. כמו ברבי יוסי בן קיסמא. אצלו היו מחשבות ורצונות גבוהות מאוד, אבל על ידי זה שהתערבב עם התלמידים שלו במה עסק? זה כמו שאדם גדול נכנס לארגז חול ומשחק עם הילדים. אפילו הרבה יותר מזה, בזה שמקובל כזה גדול עוסק עם התלמידים שלו ונכלל בהם. הוא מקבל מהם כאילו וירוסים, כאילו יוצא לו פחת דרגה, אבל פחת הדרגה הזאת, מביאה אותו, מהדרגה שלו הגבוהה ששם הוא לבד, לדרגה שלהם, איפה שהכלי והבורא נמצאים, ולכן "מכל תלמידי השכלתי". יש הבדל גדול בין שהוא נמצא לבד בהשגה שלו, ובין שנמצא בהשגה שלהם הקטנטנה, אבל נכלל. קשר, התכללות, עשירייה זה כלי רוחני. מה שאם כן, כשנמצא לבד, זה לבד, אפיל שנמצא בהשגה אין לו סיכוי להתקדם למטרת הבריאה, כי לא מכין את התשתית לגילוי הבורא בצורה נכונה.

בפרט בימינו. היו זמנים שהיה אחרת בהיסטוריה. אבל נכון להיום, רק התבטלות כלפי החברה. והתבטלות כזאת שעד כמה שאדם גדול יותר, הוא מרגיש שפשוט זו הצלה. זאת אומרת, העשירייה היא העטיפה של הדרגה הבאה, כלי של המצב החדש.

שאלה: שמעתי אותך אומר שהרווח העיקרי אחרי הכנס, אחרי שיצאנו והתכללנו בעשירייה הכללית, זה לחזור פנימה לעשירייה הפרטית, ומשם לראות עד כמה זה דומה, לספוג הבחנות, למצוא שם דברים.

עם אותה העצמה שקבלתם מהכנס, אותה העצמה שהייתה שם, ואותה העצמה שאחר כך מורגשת כריקנות, וחוסר כוחות, ובלבול, ערפול וכן הלאה, עם אותה עצמה, כאילו עצמה השלילית, היא לא שלילית, הכול צריכים להביא לחברה ולהתכלל בחברה, לחפש בה מענה, לחפש בה ישועה.

תלמיד: בעשירייה הפרטית אני לא מוצא כלום עכשיו. יש טשטוש של הגבולות של העשיריות. לא ברור מה למצוא, מה לחפש?

זו בדיוק העבודה. איפה העשירייה שלך? אתה לא מוצא אותה כל כך?

תלמיד: מה זה העשירייה שלי כבר? החברים שיושבים פה סביב השולחן?

אבל היה לך איזה כלי שאתה נכלל מהם או לא?

תלמיד: היה.

אנחנו עוסקים בזה כמה שנים. הייתה לך הרגשה שיש לי איזה כלי שזה איזשהו רצון משותף בינינו, הבנה משותפת, הסכמה משותפת, משהו. מהדרגה הגשמית עד איזושהי דרגה רוחנית אולי קצת אפילו ואני נכלל בזה, ומוצא שם את הבית הרוחני שלי.

תלמיד: מה לחפש בה עכשיו?

אני מחפש לחזור מהכנס ולהיכנס עם כל המטען שלי, שאני יכול להביא משם גם דברים טובים, גם את הדברים החולניים שלי, רעים, מעורפלים של היום, אני רוצה להביא את כל הדברים האלה לקבוצה, לעשירייה. וזה יהיה הרווח הגדול שכל אחד הוא מביא, לא חשוב שחלק מהעשירייה היו שם, חלק מהעשירייה היו כאן, כולם מגיעים ליחד, להיות יחד בעשירייה, ומביאים כל אחד את החבילה שלו. ומחברים את החבילות האלה, רוצים שוב לייצב את העשירייה במצב החדש.

תלמיד: מה לגבי העשירייה הכללית? את זה לעזוב?

אחר כך. לא להתבלבל. עכשיו אנחנו מדברים על איך אנחנו נכללים בעשירייה שלנו, כל אחד בעשירייה שלו. צריכים להגיע מהכנס ולחזור. הייתה התרחבות, עכשיו צריכה להיות התקבצות. תנסחו את הפעולות האלה. נתחיל איכשהו לאתר אותן ולהמשיך.

שאלה: אחרי הכנס התגלה שאין שום שייכות לחברים, לרב, לתורה ולדרך הרוחנית. כאילו נכנסתי לדרך הזאת בטעות ואני מיותר בתהליך הזה. איך מתעלים מעל ההכבדה הזאת?

לא מתעלים מהכבדה. רוצים לקחת את ההכבדה הזאת. זה כלי חדש שעדיין לא התגלה, ולכן, הוא מורגש כמעורפל, ואני לוקח את הכלי הזה ומגיע אתו לעשירייה, ושם אני רוצה לברר מה קורה. מה קרה לנו בכנס? איך היינו מחוברים? מה עבר עלינו? הגענו, שמענו מה שאומר המרצה, המורה, שרנו, רקדנו, עשינו ישיבות חברים, הכנות, כך וכך, הכול היה בסדר, היה חיבור יפה. במיוחד החיבורים בלילה היו מיוחדים. הכול היה מיוחד ויפה. חזרתי ואני מרגיש את עצמי שכאילו התרוקנתי.

אז גם את המצב הקודם של מילוי שהיה לי שם, וגם את המצב הריק הזה, אני צריך להבין שהבורא סידר לי את שני המצבים הללו, אני צריך להביא אותם לקבוצה, בואו נחבר אותם יחד, כולנו, בין כולם, ואתם תראו שזה היסוד של המצב, המדרגה הבאה, ולא חשוב עד כמה אתה היית שם פיזית או היית כאן פיזית, זה לא חשוב. אני מדבר לכל אדם שבעולם. לכל החברים שלנו.

שאלה: למה דווקא בזמן הכבדה מתעוררים רצונות לעולם הזה, ופתאום הכול מתחיל לעניין אותי, למרות שלפני כן כל זה היה בזוי בעיני?

זה בדרך כלל כך קורה. אם לא העולם הזה, אז עולם הרוחני, לא הרוחני, העולם הזה או בכלל באמצע.

שאלה: האם לשתף רשמים בין חברי העשירייה, מה שאני הרגשתי, מה שחוויתי, לשתף את זה בזמן המפגש?

אם זה מקום לדיבור, לדבר על זה, אז תדברו על זה.

תלמיד: תודה.

אתם יכולים לעשות את זה.

שאלה: הזכרת את העבודה של זה שהבורא מסתתר מהרצון לקבל שלנו, האם זו עבודה פרטית של האדם או זו גם עבודה בתוך העשירייה?

לא. זו עבודה פרטית של האדם, אבל את הכוחות הוא מקבל מהעשירייה.

שאלה: האם אפשר מבלי להשקיע בחברים בצורה חומרית כמו לקחת אותם למסעדות יקרות וכן הלאה, להגיע לאיזה יחס ריאלי כלפיהם?

להשקיע בחברים זה לא נקרא שאתה לוקח אותם למסעדות יקרות. מה יעשה אדם שאין לו אמצעים למסעדות יקרות, אז כבר זהו, הוא לא יכול להגיע לרוחניות, לחיבור עם החברים? איך אתם כך מדברים, איך אתם רואים חיבור בין החברים בזה שאתם לוקחים אותם למסעדה, למה דווקא מסעדה?

אצל רב"ש היו כמה צלחות מפלסטיק, היה שם בצל לבן קצוץ, קצת שמן ופלפל שחור על זה ולחם, זה כל מה שהיה ומזה עשו סעודה, כל ערב עשו סעודה. הייתי בא בשעה 02:00 בלילה לשיעור וראיתי שיש בכיור צלחות ובקבוק ברנדי 777 ריק, והיו שם חמישה זקנים, מה, כך זה כל יום? כן, הם עשו את זה כל ערב והיו גומרים בקבוק. הם גם אמרו שפעם שתו שתי כוסות ברנדי, והיום כוס אחת. כולם היו בני 60-70, ואוכל, היו לוקחים חתיכת לחם, שמים אותה על השמן עם הבצל, כמה שנדבק ללחם הוא היה לוקח בחזרה ואוכל, זו הסעודה, לא צריכים יותר.

כשבאתי לבָּבָּא סאלי, הוא גם אמר "נעשה סעודה", מה זו סעודה? כוס ערק, פיתה כזאת מהבית ומלח, זו הסעודה. במסעדות היקרות של ניו יורק זה נראה לי לדרגה רוחנית מאוד גבוהה.

תלמיד: אם כן, איך אני באמת יכול להשקיע בחברים, מה מעצמי אני יכול להשקיע בחבר?

בזה שאתה מביא אותו כל יום לשיעור, זהו. אבל תזהרו לעשות סעודות שבהן אתם שותים לפי המילים שלי, שאתם הולכים להשתכר. אצל רב"ש הזקנים האלה לא היו שיכורים, הם היו באמת בני 60 ומעלה, זה לא השפיע עליהם, הם היו פשוט צריכים את הקלוריות האלה כדי להתחמם, כדי לקבל כוח, הם לא הרגישו, הם לא השתכרו מזה. בכוס אלכוהול יש המון קלוריות, זה מה שהיו צריכים, לכן היו שותים.

זה לא עניין של להשתכר, חס ושלום. כמו שאני שומע לפעמים שלוקחים מהם דוגמה ושותים כוס ויסקי. לא. אצלם בכלל לא היה מורגש שהם שתו, רב"ש היה מדבר כמו שדיבר, הם היו שואלים, אומרים, מדברים ושרים, אני לא הרגשתי בהם הבדל. אני הייתי לידם, אם הייתי גומר כוס אז כבר הייתי לגמרי לא רואה ולא שומע, והם לא, בגלל שהיו שורפים את הקלוריות האלה.

שאלה: דיברת על רבי בן קיסמא שהוא היה במחשבות מאוד גבוהות. מה זו מחשבה גבוהה?

על מנת להשפיע לבורא בדרגה כמה שיותר גבוהה. דרגה כמה שיותר גבוהה זה על פני איזה הפרעות אתה צריך להעלות את היחס שלך לבורא, לעומת בעיות שיש לך עם עצמך.

תלמיד: ההכנה לקונגרס הייתה הכי חזקה בהיסטוריה של בני ברוך, החברים קיבלו בקונגרס הזה עביות חזקה וגדולה. כשחזרנו הביתה היינו בדמות אחרת לגמרי והנשים שלנו לא הכירו אותנו, איך הן צריכות להתנהג אלינו?

היית בכנס, או היית שם בהתחברות?

תלמיד: עשינו כנס מראה פה בלוס אנג'לס.

אתה צריך להתנהג אליהן כמו שצריך להתנהג עם כל אדם ואדם בעולם, הם לא צריכים להרגיש מה שקורה בך, זה הכול.

שאלה: בשיעור הזה דיברנו על הקונספט של התכללות, ואתמול הייתה לנו פגישה מאוד טובה בפורום האירופאי, יותר מ-180 אנשים התכנסו, היה מאוד חם, לבבי, הרבה מאוד חברים שלא ראינו קודם לכן פתחו את הלב ודיברו. השאלה היא איך אנחנו עוברים מההרגשה החמה הזאת להתכללות אמיתית? מהם התנאים כדי להשיג את ההתכללות בינינו?

זו עבודה שלמה. מה אתה שואל? איך אנחנו מפגישה חיצונה שאנחנו התאספנו באיזה מפגש וירטואלי, באים עכשיו להתקשרות בינינו בצורה רוחנית, להתקשרות הרוחנית בינינו. צריכים להתפעל יחד מהזדמנות להגיע ללהשפיע לבורא, ושאנחנו "איש את רעהו יעזורו", יכולים בזה להיות ולא יכולים בלי עזרה הדדית בינינו, עד שאנחנו מבקשים מהבורא שיעזור לנו להתחבר כדי להגיע ללהשפיע לו, להשתוות הצורה עימו, כך מגיעים.

זאת אומרת, צריכים לזה הכנה, לָמה אני מגיע למפגש? מה אני עושה עם אותם החברים שהגיעו? האם אנחנו מבינים את הצורך, המטרה, האמצעי, ההכנה? אם את כל הדברים האלה אנחנו מקבצים יחד אז שוב, סיכום של פגישה כזאת חייב להיות ביצירת החיסרון לאיחוד בינינו, לערבות בינינו ומאיתנו לפנייה לבורא שיעזור לנו, הוא, "ה' יגמור בעדי"¹, הוא צריך לגמור את החיבור בינינו. אנחנו לא מסוגלים, וחיבור בצורה כזאת שיוכל שם להתגלות ככוח השפעה וכך אנחנו כבר מתחילים להתקרב אליו.

שאלה: מצד אחד הרבה קבוצות אומרות שאחרי הכנס בקבוצות יש כל מיני בעיות, ומצד שני אנחנו להיפך, רואים שבמוסקבה פשוט האולם מפוצץ בחברים, כל החברים משתוקקים להגיע לשיעור ויש הרבה מאוד התפעלות. האם זו תוצאה נכונה בכלל של הכנס?

למה לא? תוצאה נכונה. אתם הרגשתם שאתם עוברים צעדים ממשיים בדרך למימוש לתיקון ולכן אתם מגיעים לשיעורים ולכל דבר ודבר. יש קבוצות שהן לא היו מחוברות אולי גם בזמן הכנס ביניהן ולכן יש להן עבודה יותר קשה. הם צריכים להתחבר ביניהם בתוך הקבוצה, בין הקבוצות, הן לא גדולות. אתם עשיתם כנס יחד, לכן אתם לא הרגשתם שינוי כל כך מהכנס עצמו לאחריו. אצלם יכול להיות שזה אחרת. הם נסעו ממקום למקום, שינו סביבה, אמנם זה לא כל כך חשוב אצלנו, אבל זה היה מורגש בהם. כך אני חושב.

חוץ מזה אתם באמת קבוצה חזקה ומבינים ועברתם הרבה לעומת קבוצות אחרות שהן, יכול להיות נמצאות בהכנה פחות מכם.

אבל זה לא חשוב. אתם לא הייתם בהתערבות עם הקבוצות האחרות, אתם לא כל כך הגעתם להתרחבות והתקבצות. זה כאילו הכנס עצמו היה [לכם] כמן ישיבה שלכם. כך נראה לי שזאת הסיבה.

שאלה: לפני הכנס עשינו הכנה, בנינו כלי מאוד מיוחד, הזמנו את כל החברים מאירופה, מהכלי של הקבוצה הצעירה, ארגנו אותם לכלי אחד ועכשיו נפגשנו אחרי הכנס, כלי מאוד חזק של בערך חמישים חברים והם רוצים להתחיל לעבוד בלחבר את אירופה וכן הלאה.

השאלה היא מה צריך להיות הכיוון של העבודה עם הכלי הצעיר הזה של החברים החדשים? מה צריך להיות הכיוון של העבודה שלנו כדי לתמוך בחיבור באירופה?

אני לא יודע בדיוק איך לענות על זה. איך להתחיל לארגן את אירופה, אתם צריכים לגלות ולבצע. לי אין לא ידע, לא שכל, לא ניסיון. שום דבר מזה. אלא אתם צריכים. זה כמו בכל עשירייה ועשירייה. אנחנו לומדים אפילו כאן ויש לפניי שלושים עשיריות, אני לא יכול להגיד, להמליץ לכל אחד ואחד מה לעשות אילו פעולות.

יש כללים ואותם צריכים לבצע. אבל כל עשירייה שמבצעת, מבצעת בצורה, באופן פרטי שלה. לכן אין לי מה להמציא לכם. אתם צריכים לחשוב איך אתם בונים את הקבוצה. קבוצה נבנית קודם כל מתוך זה שאתם לומדים מאמרי רב"ש, אחר כך יחד לבצע אותם, איך אנחנו יום יום ממשים עוד איזה עיקרון, עוד איזה עיקרון בינינו, עד כמה שאנחנו מגיעים לחיבור, עד כמה מתוך החיבור אנחנו זקוקים לבורא שיחבר אותנו, עד כמה מתוך החיבור שיחבר אותנו, אנחנו רוצים להגיע לתפילה נכונה אליו, להזדהות, להשתוות וכן הלאה. את זה אתם צריכים לבצע, זה מה שאנחנו לומדים בכל המאמרים האלו.

אני הייתי ממליץ פשוט לקחת אותם החברים וללמוד איתם. חוץ מזה שהם נמצאים איתנו יחד בשיעורים וצריכים להיות איתנו בשיעורים, חוץ מזה צריכים לעשות ישיבות כאלה שאתם לומדים שם על ישיבת החברים, איך אתם [נעשים] מחוברים, ואתם מתחילים להבין שהחיבור הוא הכרחי כי בזה התיקון של הכלי דאדם הראשון ובו מתגלה הבורא. זו המלצה שלי.

שאלה: אנחנו עכשיו בעשיריית אירופה של שיעור בוקר, ואתה אמרת שהעשירייה שלך היא עם מי שאתה נמצא יחד איתו בשיעור הבוקר, ואנחנו כאן ביחד בשיעור בוקר בעשירייה הזאת. אם כך מה המשמעות של העשירייה של הולנד?

האמת שאדם יכול להיות בכמה עשיריות. זה תלוי עד כמה הוא מבין שזה בכל זאת כלי אינטגראלי ובסופו של דבר כולם מחוברים. אני במשך היום נכלל עם כמה קבוצות, זה לא מפריע לי. כי כל פעם אני בא, אני רוצה להשתתף, להתכלל, לתרום להם, על ידם להשפיע לבורא וזהו. לכן זה לא חשוב לי אם זה הולנד או אירופה או קבוצה של חמש מאות איש או קבוצה של חמישים איש או עשירייה, תמיד זו קבוצה, תמיד זה עשר. לא חשוב לי איך העשירייה הזאת מתבהרת, במקום עשרה שיהיו עשרת אלפים, זה לא חשוב, זה בסך הכול מספר החלקים אבל זה פירוט של אותה ה-ו-י-ה.

תלמיד: לפני הכנס בבולגריה דיברת על זה שאנחנו צריכים כלי רחב יותר, ובעשירייה שלנו, לא שאנחנו כבר גדלנו מעבר לזה, אבל אנחנו צריכים להרחיב אותה כדי להרגיש את הבורא בכלי המשותף כולנו יחד, והתפילה היא צריכה להיות עבור כל הכלי, והעשירייה שלי היא חלק מהגוף הגדול הזה.

אתם איבדתם חידוש בעשירייה, כבר מיציתם את העניין הזה ולא ידעתם איך לחדש. לזה התכוונתי. עכשיו על ידי הכנס אתם יודעים קצת יותר איך כשאני מגיע לעשירייה מעורפל, מבולבל, כוחות חדשים, מצב חדש, איך אני מתחיל עכשיו לחבר את העשירייה יחד.

תלמיד: ובכל זאת, התפילה עבור החברים מהעשירייה, מה היא צריכה להיות עכשיו? המיקוד הוא על העשיריה, או על משהו יותר כללי, הכלי העולמי כולו עם העשיריה בתוכו, כמו שהסברת לפני הכנס על מבנה הגוף, שיש חלקים שונים, איך זה צריך להיות עכשיו?

אני מקווה שאתם תמצאו את הקשר הזה בין העשיריה שלכם הפרטית לכל הכלי העולמי. כי אנחנו נמצאים בשלבים של הדור האחרון, ועכשיו תפתח לפנינו עוד ועוד הזדמנות להתחבר לקהלים עוד יותר גדולים, עוד יותר רחבים, ויהיה בדרך איזה בלבול גם כן, איך להתחבר איתם.

אנחנו מתקרבים עכשיו לזה שמתווסף אלינו, לכלי האירופאי, הכלי האמריקאי, הכלי הרוסי, בעיקר זו הייתה השתתפות צפון אמריקאית ורוסית לאירופאית. עכשיו יהיה אצלנו חיבור עם הכלי של אסיה, אוסטרלזיה, שזה אסיה במיוחד. באסיה הזאת אנחנו נרגיש עוד כמות גדולה של אנשים שהם נכנסים לכנס, והם בכנס שלהם רוצים שאנחנו נשתתף איתם. נשתדל להשתתף איתם, ונרגיש גם שינויים גדולים מזה. אמנם זה יהיה כנס של יום אחד כנראה, אבל בעוצמה שלו, אני מאוד מצפה לזה שאני אתכלל בו, ואני אוכל לספוג בתוכי את הרצונות שלהם. וזה יעזור לי הלאה להתקדמות, עד כמה שאוכל אחר כך להתכלל שוב בעשיריה שלי, בכלי הכללי, העולמי, האירופאי, וכן הלאה. זה העניין של התכללות, כמו התאים בגוף שלנו, המערכות בגוף שלנו שכך עושים. אני מצפה לזה ממש, מצפה לזה.

שאלה: מיד אחרי הכנס דיברנו על הצורך בהשתוקקות לבורא, שזו כאילו התוצאה של העבודה שלנו וזאת המתנה העיקרית שאליה אני רוצה להגיע. ההשתוקקות הזו, באיזו דרגה, רמה, הכי פשוט להגיע לזה, בעשיריה הפרטית שלך, או בהתכללות עם כל החברים בכלי העולמי?

קודם כל בעשיריה הפרטית. העשיריה הפרטית היא הכלי שלי האישי, שאני לא יכול לצאת ממנה, שאני קשור אליה, שאני לתוך העשיריה הזאת ממש משקיע את עצמי. היא המודד שלי. זה כמו מוצץ לתינוק, שהוא תמיד תופס את המוצץ, ועם המוצץ הוא מרגיש את עצמו רגוע, חוזר לעצמו. כך אנחנו צריכים להרגיש את העשיריה, שבלעדיה אני לא קיים, בלעדיה אני לא מסוגל. זה העוגן שלי, זה המקום שלי שבו אני קשור בחבל הטבור לאדם הראשון, למערכת הכללית הזאת של כל העולמות, של כל ההבחנות. איך אני קשור? דרך העשיריה. אם אני נכלל בתוך עשיריה, שזה המקום שלי כמו חבל הטבור ממש, אז אני קשור לאדם הראשון, לבורא שנמצא בתוכו, מתגלה מתוכו.

תלמיד: אתה אומר שזה האינדיקטור שלי. מה האינדיקטור הזה צריך להראות לנו עכשיו?

אני צריך להביא את החיסרון הגדול מהכלי הגדול. אני צריך להביא מהכלי הגדול, מזה שאני עכשיו מרגיש את כול העולם, אני צריך להביא את העוצמה הזאת לעשיריה שלי. וכך כל חבר וחבר שנמצא בעשיריה שלי צריך להביא התרשמות מהכלי הגדול שהיה לנו באירופה, בכנס בולגריה, צריך להביא את ההתרשמות הזאת לעשיריה. ואז העשיריה שלנו מכל ההתרשמויות כאילו מתנפחת, היא מתחילה להיות יותר גדולה, גם יותר קשורה לכל הכלי העולמי. וכך כל פעם אחרי הכנסים האלה, אחרי התרחבות והתקבצות, התרחבות והתקבצות, כך אנחנו נגדל.

תבצעו את זה ואחר כך נדבר, אחר כך יהיו לכם הבחנות. על מה אפשר עכשיו לדבר איתכם? אתם שואלים לפני שאתם קופצים לזה.

שאלה: שאלה פרקטית בעשיריה. איך אני יכול להשפיע את גדלות המטרה לחברים בתוך העשירה שלי, כשהם לא רוצים להתחבר במשך היום? אין להם חיסרון להתחבר יומיום.

זה שאין להם חיסרון זה ברור לי, גם לי אין חיסרון להתחבר, אבל אני עושה את זה בכוח. לא דורשים ממך כוונה לאהוב אותם, או עוד משהו, כי אי אפשר. אבל להתחבר בזה שאתה לוחץ על הכפתור ומתחבר אליהם, את זה אתה יכול לעשות, חייב. תנסה. זה קשה? חברים צריכים לבוא אליך ולעורר אותך. הם צריכים להתקשר אליך בזמן הזה ולחייב אותך להתחבר אליהם. זה מה שאני אומר. איש את רעהו יעזורו, הם חייבים ללחוץ עליך שתהיה מחובר. וזה שאתה לא רוצה להתחבר זה טבעי, על זה אין מה לדבר, כולם ככה. אף פעולה שהיא מקרבת אדם להשפעה לא מגיעה מתוך רצון, היא מגיעה מתוך התגברות על הרצון.

שאלה: איך הקבוצות באירופה יכולות לעזור לחברים באוסטרלזיה, בלארגן את הכנס?

תתקשרו לאוסטרלזיה ותשאלו איך. דברו עם האחראי על הקשר שלנו עם אוסטרלזיה.

שאלה: איך אנחנו יכולים לשמוע את הרב טוב יותר, להקשיב לרב טוב יותר, כדי שהוא יוכל להוות מעבר בין הבורא לבין החברים?

הרב לא צריך להיות מעבר בין בורא לחברים. החברים בעצמם, אם הם מתחברים, יש להם קשר ישיר עם הבורא. אתם לא צריכים אותי, אתם מקבלים ממני רק מהצד הדרכה, וצריכים לממש אותה הדרכה בקשר ביניכם וישירות מכם לבורא. לא להתפלל אלי, ולא לתלות בי ובקשר איתי את העתיד שלכם. לא. רק ביניכם ולבורא. אם יש קשר ביניכם, אין שום בעיה שתהיו קשורים ישירות לבורא.

קריין: קטע מספר 11, אומר בעל הסולם באגרת כ"ב.

"דומה דודי לצבי", שדרשו ז"ל "מה הצבי בשעה שהוא בורח מחזיר פניו לאחוריו כך הקב"ה בשעה שהוא מסתלק ח"ו מישראל מחזיר פניו לאחוריו". ופרשתי לכם, אשר אז חזר הפנים להיות באחורים, כלומר, שמשתוקק ומתגעגע לחזור ולהדבק בישראל. ומזה נולדים גם בישראל געגועים והשתוקקות להדבק בהשי"ת, אשר השעור של השתוקקות והכיסופין, הוא באמת הפנים עצמם. על דרך שמובא בברכי נפשי שחיבר הר"י הלוי "פני אל תפלתך ברוצך לחלות פני האדון ה'". אשר ע"כ עיקר הסגולה בזמן הזה, רק להתמיד ולהרבות הגעגועים והכיסופים, כי בזה מתגלה הפנים."

(בעל הסולם. אגרת כ"ב)

זאת אומרת, לא לפחד מזה שאני לא יודע, לא מבין, ואני משתוקק ואין לי שום מענה מהבורא, דווקא ליהנות, כמו שדיברנו איך הילד הזה שמשתוקק ונהנה מזה שחושב על הילדה. זה שאני משתוקק לבורא זה השכר שלי, לא צריך יותר מזה.

שאלה: אפשר להמשיך את הבירור לגבי ההתערבות וההתפשטות עם העשיריות והכלי הכללי?

אני לא יודע אם זה עכשיו יכול להוסיף לנו הרבה, כי עדיין אין לנו ניסיון בזה. לכן אמרתי, מה ששם קיבלתי, אני עכשיו מגיע בצורה מבולבלת, מעורפלת לתוך העשיריה שלי, אני צריך למצוא בעשיריה שלי שוב חיבור. החיבור שיהיה לנו בעשיריה, כל אחד מאיתנו, מעשרה הוא כבר מנופח, כי מגיע מהתרשמות מהכלי הגדול, ואז יש לנו כבר עבודה חדשה על החיבור בינינו.

זאת אומרת, הייתה התרחבות ועכשיו ההתרחבות הזאת צריכה לבוא להתקבצות. אבל בהתקבצות הזאת החיבור שלנו עכשיו יהיה בעוצמה הרבה יותר גדולה עם הבחנות יותר פנימיות, יותר גדולות מאשר קודם. זה כמו שלא עשרה ילדים היו מתחברים, אלא עכשיו זה כבר עשרה בחורים, ואחר כך עשרה גברים. כל פעם זו מהות אחרת של חיבור, מתוך התרחבות שחוזרים להתקבצות. התקבצות היא כאילו שאנחנו חוזרים לאותה מידה, אבל זה בדרגה יותר גבוהה.

תלמיד: זה ברור. העניין הוא שבפתח תקווה כל עשירייה היא בעצם כבר עכשיו סוג של עשירייה גם בפתח תקווה וגם באירופה?

לא הבנתי.

תלמיד: לכל עשירייה בפתח תקווה יש גם עשירייה באירופה, שהיא מצוותת אליה, היא כבר לא אותה עשירייה מקודם. כי זה מה שהיה לפני הכנס, כי כל עשירייה מפתח תקווה קיבלה עשירייה באירופה לעבוד איתה?

ומה?

תלמיד: לא ברור מה המשך העבודה עם זה?

אז אתה שואל, על הקשר בין העשיריות.

תלמיד: על הקשר בין העשיריות המורחבות יותר, אולי צריך להתמקד שוב בעשירייה האורגנית המקורית בפתח תקווה?

בטוח שצריך, על זה דיברתי שעה שלמה עכשיו. זה בטוח שאנחנו צריכים לחזור לעשירייה שלנו קודם כל. זה העוגן שלי, זה המוצץ שלי כמו לתינוק, זו חובה. בלי זה אני לא נמצא, אני לא קיים. ברוחניות העשירייה שלי זו תעודת הזהות שלי.

תלמיד: ומה לגבי העשיריות של אירופה שעבדנו איתן?

לזה תתקשר, אבל זה לא מחליף לך את העשירייה שלך. מה זה, יש עיקר ויש שלישי ורביעי ככה בתור וכן הלאה.

תלמיד: העניין הוא שיש זמנים מסוימים שבהם העשירייה מתקשרת במשך היום. לפני הכנס אנחנו השתמשנו בזמנים האלה כדי להתקשר גם עם העשירייה שאיתנו, עכשיו הזמנים האלה הם עדיין עם העשירייה שאיתנו, הם לא עם העשירייה האורגנית, המקורית.

ומתי אתם מתקשרים?

תלמיד: אין זמן כל כך שאנחנו מתקשרים.

לא, זה לא טוב. אתם צריכים קודם כל להיות מקושרים ביניכם. אפילו שאתם מתקשרים עם עוד איזו עשירייה, או עם עוד כמה עשיריות, זה צריך להיות כפעולת עשירייה שלכם. ואם אין עשירייה שלכם לא מאורגנת, לא בולטת, לא כלום, אז זו לא פעולה נכונה.

תלמיד: בעבודה בעשיריות לפני הכנס, שמנו לב שבגלל שאנשים מדברים לא בשפה הטבעית שלהם, לא בשפת אמם אז הרבה אנשים משתתפים פחות או לא משתתפים בכלל, או משתתפים אבל בצורה מוגבלת כי הם לא יכולים לבטא את עצמכם.

זה ברור.

תלמיד: מה לעשות עם זה, איך לתעדף את זה? איך להתמודד עם הקושי בשפות?

אני לא יודע. נראה לי שהיום כבר יש כמעט כאלו מתקנים מוכנים.

תלמיד: זה ממש לא פרקטי.

לא פרקטי, אני מצפה שיהיו, כי לי זה במיוחד קשה. אני מאוד מוגבל בתפיסת השפות הזרות. אני לא יודע מה להגיד, זו התוצאה הבבלית שאנחנו רוצים לתקן. זה העניין של בלל שפות.

שאלה: בכנס פגשנו הרבה קבוצות, הרבה סוגים של חברים שנמצאים איתנו הרבה זמן. ושמתי לב שקבוצות שעסוקות גם בהפצה, להוליד את הדור הבא, ללמד ולייצר חומר, יש להם על מה להתחבר ולעבוד יחד. יש קבוצות ששבע, שמונה שנים לא הצטרף אליהם חבר אחד ורבים בווטסאפ באיזה אופן נכון יותר להתחבר ביניהם, אין המשך וסיבה בשביל מה. לא נגענו בנושא הזה בכנס, לעשות איזו תנועה לכיוון הפצה ולהעביר את הידיעה הזאת על חיבור והשפעה ואהבת הזולת הלאה. אנחנו הרבה שנים באירופה שדיברנו רק קצת על חינוך אינטגרלי, כאילו לא נגענו בעניין הזה של הפצה. היה מורגש שקבוצות שלא מטפלות בדור הבא, שאין להם קבוצה צעירה, שאין להם משהו שמלמד באינטרנט, שאין להם קמפוס, הם לא זזים. אנשים תקועים לכעוס אחד על השני איך נכון להתחבר בזום בשעה כזאת היה מורגש שחסר להם משהו. כאילו הם בורחים.

מה אתה מציע? אני רואה שיש לך ביקורת טובה.

תלמיד: לא, לא ביקורת. היה מורגש כאילו בשביל לממש את החיבור, המימוש צריך לבוא לביטוי כלפי חוץ. צריך להתחבר בשביל להעביר לאחרים. סתם להתחבר בלי סיבה לא הורגש כאילו שלם.

ברור שזה צריך להיות על ידי עבודה משותפת. זה לא סתם להגיד ד"ש כל אחד לשני. אז אתה אומר, שחיבור צריך להיות על משהו, שיש ביניהם משהו משותף.

תלמיד: כאילו צריכים להוליד את הדור הבא. אם אתה לא עוסק להעביר את זה ולהוליד את הדור הבא אז בשביל מה לך להתחבר.

נכון. אז מה אתה מציע?

תלמיד: אני אומר, היה מורגש שכאילו בכנס לא דיברנו על זה.

מה אתה מציע?

תלמיד: שנשב יחד כולם ונחשוב איך עוזרים לחברים, כל אחד בשפתו להתחיל לצאת קצת החוצה, להתחיל להביא חסרונות חדשים.

מה אתה מציע?

תלמיד: לרענן את הפצת חכמת הקבלה בפועל בכל השפות, עם כל החברים שהיינו.

זאת אומרת, מה אתה מציע?

תלמיד: החברים פה יודעים מה לעשות. לי היה חסר שכאילו דיברנו רק על חיבור.

אז אתה אומר, בואו נדבר על עוד משהו.

תלמיד: לא, לא עוד משהו. אלא איך מהעשירייה מעבירים את זה הלאה.

לי אין פתרון לזה, אל תפנו אלי. זה הכול עליכם. אני לא יודע. אני לא מנהל ולא יכול לארגן אתכם. ברור שצריכה להיות כאן עבודה משותפת, שרק בעבודה משותפת אנחנו יכולים להגיע לחיבור הטוב, הנכון, זה בטוח. כי עבודה משותפת זה כמו תינוק שמחבר את שני הצדדים יחד, אז אתם צריכים את זה. עכשיו, איזו עבודה, באיזו צורה, איך לארגן את זה, איך להתגבר על בלל השפות וכן הלאה, זו העבודה שלכם.

אבל טוב שאתה אומר, נקווה שזה לא יישאר רק כרצון טוב שלך אלא גם הוא ייצא לפועל.

שאלה: מימד נוסף למה שהחבר אמר קודם. מורגש מאוד שהחברים מאירופה שהתחברו איתנו ואנחנו התחברנו איתם קיבלו הרבה מאוד אור במהלך הכנס. ויש לנו פה סביבה מאוד חזקה שמחזיקה אותנו בתקופה הזאת שעכשיו עוברת עלינו.

כן?

תלמיד: נראה, לפחות ממה שאני קלטתי בזומים האחרונים שלנו, שהחברים באירופה אין להם כל כך את הסביבה הזאת. הם יושבים שניים.

אתם צריכים להיות הסביבה שלהם.

תלמיד: אז איך זה מתחבר למה שאמרנו לחבר, זה בדיוק העניין. כי יש פה כאילו איזה מתח בין שני דברים, בין הצורך שלנו להתחבר פנימה.

לא. אתם מתחברים כדי להשפיע אליהם. אבל בלי שאתם תתחברו אתם לא תוכלו להשפיע. השפעה יכולה להיות רק מתוך עשירייה. קודם תתחברו. ומיד במידה שאתם מרגישים את החיבור תשפיעו אליהם, אז זו תהיה השפעה.

שאלה: בדיוק בנושא הזה, חשבתי לשתף איך העשירייה שלנו עם העשירייה של בלטיה מעבירים את החיבור הזה. אז אצלנו מסתדר מצוין, אנחנו באמת העשירייה שלנו מתחברת בעצמה כל הזמן וגם פעם ביום אנחנו מתחברים עם העשירייה של בלטיה והם גם חיבור של כמה מדינות, עובדים ביחד. וכשאנחנו מתחברים ניסינו כל מיני דרכים, המאמץ עצמו לנסות ולהגיע לאיזה זום משותף, רבע שעה, הוא כבר עבודה טובה מאוד ופשוט כל אחד מדבר בשפתו, ואנחנו מעדיפים את זה מאשר לתרגם כדי שיהיה כמה שיותר זמן לכל חבר לדבר. וסופו של דבר דווקא חברים שהתקשו הכי הרבה מרוויחים מזה הכי הרבה, מבחינת התוצאה של הרגש שמתפתח. ובסופו של דבר אנחנו מרגישים שהחיבור הזה מוליד הרבה מאוד אנרגיות פנימיות טובות, רוחניות וכולם משתתפים ומרגישים את זה. גם אם הם לא מבינים את המילים עצמן, בסופו של דבר אף אחד לא זוכר את המילים אלא רק את התחושה הכללית ואת העבודה הקשה שעשינו. בסופו של דבר בשבילנו זה עובד מצוין.

אתם יכולים לתת דוגמה לאחרים?

תלמיד: זה מה שאני מנסה עכשיו לספר. אם צריך נוכל לסדר ככה, לתת איזה פרוטוקול ככה מה אנחנו בדיוק עושים ואולי אפשר יהיה ללמוד מזה כתבנית.

יפה. זה שאתם מחוברים, אתם יכולים לצלם את זה ואולי להפיץ גם, לא חשוב איך זה סך הכול בין הקבוצות.

תלמיד: נכון, אפשר להקליט דוגמה כזו ולהפיץ את זה.

בסדר.

שאלה: גם אנחנו נפגשים פעם ביום עם קבוצת ספרד, אנחנו מרגישים שהמפגש הזה מאוד חשוב לנו וגם להם, אנחנו מרגישים שאנחנו מתקרבים. זה קורה סך הכול פעם ביום, אבל יש נוכחות מלאה ושני הצדדים מרגישים נתרמים מהמפגש הזה, ואני לא חושב שמישהו היה מוכן לוותר עליו, לא אנחנו ולא הם. אז פעם ביום אנחנו נפגשים עם הקבוצה הספרדית ובמהלך היום אנחנו מכינים את עצמנו לכך.

מצוין.

שאלה: יש לי שאלה בקשר להכבדת הלב, אפשר?

כן.

תלמיד: בימים האחרונים קיבלתי קצת מידע על הכנס.

זה בדיוק מה שרציתי לשאול, תודה שהזכרת לי. מה עם קבוצות נשים, איך הן מתקשרות ביניהן? אנחנו צריכים לדאוג לזה. מי אחראי על זה? תכתבו לי על זה, בבקשה.

תלמיד: בכנס ראינו שאתה התייחסת גם לנשים בצורה מיוחדת, אבל כשקבלת שאלות מסוג מסוים אתה כעסת וביקשת לא לתת לך שאלות. קיבלתי מידע שזה לא השפיע טוב, למשל אישה אחת אמרה, "הוא ירד בעיני, עכשיו אני לא יכולה להקשיב לשיעורים שלו".

טוב מאוד, שלא תקשיב.

תלמיד: זה גם נקרא הכבדת הלב אחרי הכנס?

אני לא יודע. רק תבינו אותי, הכנס הזה לפי מה שאנחנו הרגשנו מהאירופאים זה, שהם רוצים להיות אירופאים, למשל קבוצת בלטיה, הם רוצים להיות בלטים וכו'. הם לא רוצים להיות מעורבים עם אף אחד, הם רוצים אירופה. זה מה שאני שמעתי מהם, הם דיברו על כך בצורה תקיפה. אתם הרגשתם את זה או לא? לכן אני לא סבלתי ששואלים שם בשפה הרוסית, אין באירופה שפה רוסית, כאילו שאין. ודווקא הרוסים קמים ושואלים ברוסית בכנס אירופאי, שאת זה כולם לא רוצים לשמוע. אני אשם, כי אני לא נתתי לפני זה פקודה, שככה לא עושים, שרק שפות אירופאיות יכולות לבוא לשידור.

תלמיד: אדם שמקבל ממך יחס מיוחד בשיעור, האם יש לך יחס אישי כלפי אותו האדם או שאתה עושה את זה למען הציבור?

יכול להיות שאני מראה את זה לציבור. אצל בעל הסולם זה היה כך, הוא היה מחלק לכולם לחם, משקה, וויסקי, ולמישהו לא היה נותן. היו אנשים שהבנו שהוא מזלזל בהם והיו כאלה שהבנו שהוא רוצה ללמד אותם, זאת אומרת האדם הבין שיש לו יחס מיוחד אליו. אבל את זה אף אחד לא ידע.

אם תלמיד חזק, יכול להיות שהמורה מתייחס אליו בצורה כזאת נוקשה. ואם הוא חלש, אז על ידי זה לזרוק אותו? לא, ללמד אותו על ידי זה אי אפשר, הוא יישבר. לכן אני מתייחס בצורה נוקשה בשתי צורות, דבר אחד, קודם לאלו שאין להם מקום והם צריכים להרגיש שזה לא המקום שלהם להתבלט. ודבר שני, שאי אפשר לשאול כל הזמן שאלות, יש לתת מקום לאחרים. קמה אישה וכל הזמן שואלת. אני שואל, "יש שאלות?", ושוב היא קמה. ושוב, אני שואל, "יש שאלות?", ושוב היא קמה.

אני לא יכול להסביר לה את זה, אני כבר אמרתי לה כמה פעמים, אבל לא, היא קופצת. במקום הזה אני כבר אני לא יודע מה לעשות. גם הסביבה צריכה להיות כזאת שהיא כבר תבין זאת, צריכים להסביר לה. זה קורה במיוחד עם נשים, עם גברים זה יותר מסתדר יש לי יותר סבלנות.

שאלה: האם נשים יכולות לשאול שאלות כמו שגברים שואלים שאלות? כי אתה אומר גם אומר להן "תלמדו".

לא חשוב איך שהן שואלות, העיקר שזה יהיה במקום ובצורה שהאספה סובלת, מקבלת את זה ועל ידי זה רוכשת משהו.

קריין: אומר בעל הסולם באגרת מ"ז:

"טבע הרוחניות, אשר הדבוק בה', מרגיש את עצמו בבחינת אינו דבוק, ודואג ומהסס על זה, ועושה כל שימצא ידו בכוחו לזכות לדביקות. כי חכם מרגיש הפוך, ממי שאינו דבוק בה', שירגיש עצמו מסתפק ושבע, ולא ידאג כראוי, אלא לקיים מצות דאגה וגעגועים, כי "שוטה אינו מרגיש".

(בעל הסולם. אגרת מ"ז)

מצוות דאגה וגעגועים זה העיקר, זה הכלי. תקרא שוב.

"טבע הרוחניות, אשר הדבוק בה', מרגיש את עצמו בבחינת אינו דבוק, ודואג ומהסס על זה, ועושה כל שימצא ידו בכוחו לזכות לדביקות. כי חכם מרגיש הפוך, ממי שאינו דבוק בה', שירגיש עצמו מסתפק ושבע, ולא ידאג כראוי, אלא לקיים מצות דאגה וגעגועים, כי "שוטה אינו מרגיש".

(בעל הסולם. אגרת מ"ז)

שאלה: מה בעל הסולם בעצם בא להגיד לתלמידים שלו שהוא כותב, איך הם צריכים להתנהג או רק שידעו איך הטבע פועל ברוחניות?

לא. חכמת הקבלה לא מלמדת אותך על הטבע סתם, אלא היא מלמדת אותך איך אתה קולט את אור ה' שבו אתה קיים. האור שבו אנחנו בו קיימים משפיע על הרצון שלנו, וברצון שלנו הוא מצייר לנו את העולם. כל העבודה שלנו היא, איך אנחנו נשנה את הרצון כך שלא יהיה הבדל בין הרצון לבין האור. ואז האור יוכל לצייר ברצון שלנו את הצורה האמיתית שלו, זה נקרא הגילוי השלם של הבורא בתוך הנברא, על זה מדובר.

תלמיד: אז למה הוא כותב להם את זה?

כל הדברים שהמקובלים כותבים הם למעשה, איך אנחנו יכולים לשנות את הרצון שלנו כדי שהאור העליון יתגלה בתוך הרצון כמה שיותר בהשתוות הצורה, זאת אומרת בצורה שלמה.

שאלה: על פני מה אנחנו צריכים להיות בדאגה וגעגועים, האם על מצב הא' שהיינו בו?

אנחנו צריכים להיות בדאגה על דאגה ובגעגועים על געגועים.

תלמיד: אני לא מבין.

כי לא חסר לנו כלום חוץ מדאגה וגעגועים.

תלמיד: אבל מתגעגעים למשהו שהיה פעם.

ברוחניות הגעגועים האלה זה הכלי, ובתוך הכלי הזה מתגלה הבורא, מתגלה האור.

תלמיד: והדאגה היא על זה שפעם היינו מחוברים?

כן בסופו של דבר על ידי זה אתה מגלה את הרשימות. ואת הרשימות שמתגלות אתה כבר הולך לממש, וכך אתה מחזיר את עצמך לכלי דאדם הראשון.

(סוף השיעור)

---

1. "י-ה-ו-ה, יגמר בעדי: י-ה-ו-ה, חסדך לעולם; מעשי ידיך אל-תרף." (תהילים, קל"ח, ח').↩