שיעור בוקר 29.03.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר פסח עמ' 453, ספר תע"ס כרך ו', חלק ט"ו, אות א',

עמ' 1689, בנין הנוקבא דזעיר אנפין

קריין: ספר פסח עמוד 453 מתוך ספר תע"ס חלק ט"ו בנין הנוקבא דזעיר אנפין. כרך ו' בתלמוד עשר הספירות.

בואו נקרא פשוט למעלה ולמטה כמה שאפשר, נוכל לפרש את זה, ובכל זאת צריכים להבין שבחיבור בינינו אנחנו משיגים את הפנימיות של מה שכתוב כאן, כי מדובר על המלכות הכללית שכל מה שיש לפניה זה תכונות הבורא, ט' ראשונות, ומלכות מקבלת אותן לפי השתוות הצורה עם הט' ראשונות, כשהיא מעלה אור חוזר, רצון להיות למעלה מהרצון לקבל שלה לעל מנת להשפיע.

חלק ט"ו, בנין נוקבא דזעיר אנפין, אות א'.

בנין הנוקבא דז"א

אות א'

"* דע כי בעת עיבור זו"ן באמא עילאה, אז היה ז"א בבחי' ו"ק לבד, והנוקבא בבחי' נקודה א' כלולה מיוד, שהוא בחינת מלכות שבה לבד, ואז ע"י העיבור יניקה ומוחין, נתגדל בחינת ז"א עד שנשלם לי"ס כנודע."

* ע"ח ח"ב שער מיעוט הירח פרק א' מ"ק.

שוב קוראים למעלה.

אות א'

"* דע כי בעת עיבור זו"ן באמא עילאה," שזעיר אנפין ומלכות עולים יחד לבינה שנקראת אימא עילאה "אז היה ז"א בבחי' ו"ק לבד," זאת אומרת חצי מדרגה, קטנות "והנוקבא בבחי' נקודה א' כלולה מיוד, שהוא בחינת מלכות שבה לבד," הנקודה האחת הזאת לבד "ואז ע"י העיבור יניקה ומוחין," שהן שלוש המדרגות של הגדילה שעוברות על זעיר אנפין ומלכות שהן נמצאות בתוך אימא עילאה, בינה, אז "נתגדל בחינת ז"א עד שנשלם לי"ס כנודע."

באות א' אין למעלה שום פרוש, זה יהיה באות ב'.

אות ב'

"ואמנם גידול המלכות אינה אלא ע"י אמצעית ז"א עצמו." זאת אומרת, מלכות לא יכולה לגדול אלא על ידי כך שזעיר אנפין מגדל אותה. "כי אמא עילאה כאשר גדלה אותו," את זעיר אנפין "נתנה בו עוד כח גידול להמלכות." זאת אומרת, זעיר אנפין מקבל מהאימא כוח לגדול וגם מתוך עצמו לגדל את המלכות. "ואח"כ יצאה בחי' גידול זה של המלכות לחוץ באמצעית ת"ת," זאת אומרת, זעיר אנפין שמתגדל ומגדל את המלכות, המלכות שגדלה היא יוצאת מהזעיר אנפין, מתפארת. "ואז נגדלת המלכות ג"כ עד תכלית הגידול שבה, שהוא עד שתשלם גם היא לי"ס" גם היא משלימה את עצמה עד י' ספירות "שלימות שבה." זאת אומרת זעיר אנפין מקבל מאימא, מבינה, את כוח האור, הוא גדל ומגדל את המלכות שנמצאת בתוכו ואז היא יוצאת וגדלה לי' ספירות שבה.

אות ב' למטה.

פירוש אור פנימי לאות ב'

"גידול המלכות אינה אלא ע"י אמצעית ז"א עצמו, כי אמא עלאה כאשר גדלה אותו נתנה בו עוד כח גידול להמלכות. צריכים לזכור כאן, כל המתבאר לעיל בחלק ט', בענין של הגדלת הנוקבא, ומ"ן ראשונים ושניים, וענין בן בכור שנוטל פי שנים. כי כל החלק הנ"ל היה נחוץ לחזור ולהעתיקו בכל שורה ושורה שבכאן אם היה אפשר והנה נתבאר שם (דף תשע"ב אות ס') בדברי הרב, שתחילת בנין הנוקבא מתחלת אחר שנעשה הז"א גדול לגמרי, ע"ש. וכמ"ש שם באו"פ, שבעת שז"א מעלה את אח"פ שלו ע"י התכללותו בזווג דאו"א, הנקרא עיבור ב', הנה אז עולה גם גו"ע דנוקבא הדבוקה באח"פ אלו דז"א, הנקרא מ"ן של הנוקבא, ומקבלים שם זווג יחד עם המ"ן של הז"א, ויוצאים עליהם בהיכל או"א ב' קומות של ע"ס: א' קומת הע"ס שעל המ"ן דז"א וב' קומת הע"ס שעל המ"ן דנוקבא. אמנם הנוקבא אינה ראויה לקבל משם הקומה שלה, והיא מחויבת לקבל מז"א אחר שנולד ובא למקומו, וע"כ המ"ן דנוקבא אינם מצטיירים שם בבחינת עיבור לצורך הנוקבא, ונקראים ע"כ מ"ן ראשונים. והוא מטעם, כי אותו הזוג היה בשביל ז"א בלבד, כמ"ש שם.

ולפיכך נבחן, שקומת הנוקבא אשר יצאה בהיכל או"א בעת עיבור ב' של ז"א, שהיא באה בפקדון לז"א, כי אחר כך בירידתו למקומו, הוא משפיע לה בדרך המדרגה, כל אותה הקומה שיצאה על המ"ן שלה בעודם באו"א. וז"ס הבכור נוטל פי שנים, כי ז"א ונוקבא בהיותם שם בהתכללות הזווג דאו"א, נבחנים לאחים, להיותם יונקים משורש אחד, אלא כיון שאין הנוקבא ראויה לקבל קומתה, כנ"ל, נוטל ז"א פי שנים, דהיינו קומתו עצמו וקומת הנוקבא.

וזה אמרו "אמא עלאה כאשר גדלה אותו נתנה בו כח גידול להמלכות ואח"כ יצאה בחינת גידול זה של המלכות לחוץ באמצעית ז"א ואז נגדלת המלכות עד שתשלם גם היא לי"ס". דהיינו כמבואר, שבעת עיבור ב' שלו, גם המ"ן של המלכות דבוקה באח"פ שלו, וע"כ הוא מקבל מאמא ב' הקומות, קומת עצמו וקומת הנוקבא כנ"ל, הרי שבעת שאמא עלאה גדלה לז"א, נתנה בו כח הגידול של המלכות ג"כ. ואח"כ כשיוצא מבחינת העיבור ובא למקומו, יוצא אליה בחינת הגידול דקומת המלכות, ע"י ז"א בעלה."

אני חושב שכדאי לקרוא עוד פעם.

קריין: שוב אות ב' למטה.

פירוש אור פנימי לאות ב'

"גידול המלכות אינה אלא ע"י אמצעית ז"א עצמו, כי אמא עלאה כאשר גדלה אותו נתנה בו עוד כח גידול להמלכות. צריכים לזכור כאן, כל המתבאר לעיל בחלק ט', בענין של הגדלת הנוקבא, ומ"ן ראשונים ושניים, וענין בן בכור שנוטל פי שנים. כי כל החלק הנ"ל היה נחוץ לחזור ולהעתיקו בכל שורה ושורה שבכאן אם היה אפשר והנה נתבאר שם (דף תשע"ב אות ס') בדברי הרב, שתחילת בנין הנוקבא מתחלת אחר שנעשה הז"א גדול לגמרי, ע"ש. וכמ"ש שם באו"פ, שבעת שז"א מעלה את אח"פ שלו ע"י התכללותו בזווג דאו"א, הנקרא עיבור ב', הנה אז עולה גם גו"ע דנוקבא הדבוקה באח"פ אלו דז"א, הנקרא מ"ן של הנוקבא, ומקבלים שם זווג יחד עם המ"ן של הז"א, ויוצאים עליהם בהיכל או"א ב' קומות של ע"ס: א' קומת הע"ס שעל המ"ן דז"א וב' קומת הע"ס שעל המ"ן דנוקבא. אמנם הנוקבא אינה ראויה לקבל משם הקומה שלה, והיא מחויבת לקבל מז"א אחר שנולד ובא למקומו, וע"כ המ"ן דנוקבא אינם מצטיירים שם בבחינת עיבור לצורך הנוקבא, ונקראים ע"כ מ"ן ראשונים. והוא מטעם, כי אותו הזוג היה בשביל ז"א בלבד, כמ"ש שם." שקודם צריך לגדול זעיר אנפין ואז הוא מסדר את המנה לנוקבא ומוסר לה ואז היא גדלה. "ולפיכך נבחן, שקומת הנוקבא אשר יצאה בהיכל או"א בעת עיבור ב' של ז"א, שהיא באה בפקדון לז"א, כי אחר כך בירידתו למקומו, הוא משפיע לה בדרך המדרגה, כל אותה הקומה שיצאה על המ"ן שלה בעודם באו"א. וז"ס הבכור נוטל פי שנים, כי ז"א ונוקבא בהיותם שם בהתכללות הזווג דאו"א, נבחנים לאחים, להיותם יונקים משורש אחד, אלא כיון שאין הנוקבא ראויה לקבל קומתה, כנ"ל, נוטל ז"א פי שנים, דהיינו קומתו עצמו וקומת הנוקבא.

וזה אמרו "אמא עלאה כאשר גדלה אותו נתנה בו כח גידול להמלכות ואח"כ יצאה בחינת גידול זה של המלכות לחוץ באמצעית ז"א ואז נגדלת המלכות עד שתשלם גם היא לי"ס". דהיינו כמבואר, שבעת עיבור ב' שלו, גם המ"ן של המלכות דבוקה באח"פ שלו, וע"כ הוא מקבל מאמא ב' הקומות, קומת עצמו וקומת הנוקבא כנ"ל, הרי שבעת שאמא עלאה גדלה לז"א, נתנה בו כח הגידול של המלכות ג"כ. ואח"כ כשיוצא מבחינת העיבור ובא למקומו, יוצא אליה בחינת הגידול דקומת המלכות, ע"י ז"א בעלה."

תלמיד: עד כמה שהבנתי תפארת ומלכות צריכים להיות קשורים ביניהם בצורה הדוקה.

זעיר אנפין ומלכות או תפארת ומלכות, זעיר אנפין נקרא גם תפארת כי זו הבחינה העיקרית שלו, הם נמצאים קשורים יחד כל הזמן. כי מלכות נולדה מזעיר אנפין, זעיר אנפין מגדל את המלכות, הוא דואג לה, הוא גדול ממנה, הוא נקרא האח הגדול והיא הקטנה, הוא נקרא בעל והיא אישה והוא מגדל אותה והיא כך גדלה לידו, ולכן היחס בניהם הוא תמיד כך שמלכות גדלה אך ורק על ידי זעיר אנפין. זעיר אנפין מתקשר עם אימא ומקבל מאימא מה שהוא צריך כדי לגדל את המלכות.

זעיר אנפין בעצמו הוא תמיד נמצא בו"ק, זאת אומרת הוא לא צריך שום דבר לעצמו, מספיק לו להיות קטן. למה להיות קטן? כי אז הוא נמצא במצב מוכן, ולפי היכולת של מלכות לקבל ממנו אורות וכלים הוא מגדל אותה. אנחנו נמצאים במלכות וכשאנחנו מעלים את החסרונות שלנו, בצורה כזאת אנחנו מגדלים את עצמנו.

מלכות היא מעלה את המ"ן לזעיר אנפין (ראו שרטוט) וזעיר אנפין מעלה את המ"ן שלו לבינה, לאימא, ככה זה עובד. מלכות היא נקודה, זעיר אנפין זה שש ספירות שזה נקרא ו"ק, ובינה זה דבר שלם, עשר ספירות. אם מלכות מעלה מ"ן לזעיר אנפין זאת הפעולה הראשונה, ואז זעיר אנפין מעלה את המ"ן של המלכות עם המ"ן שלו, ואז בינה נותנת בחזרה את המ"ד לזעיר אנפין, זה נקרא שאימא עילאה שגידלה אותו, את זעיר אנפין, היא מורידה את המ"ד, ונותנת גם לו חלק שהוא צריך למסור למלכות.

אז יש כאן מ"ן ראשונים ומ"ן שניים ובינה שנותנת לזעיר אנפין בחזרה את המ"ד, זאת אומרת גם לו, שהוא יהיה גדול, זעיר אנפין שמקבל מבינה הוא נעשה גדול, במקום שש ספירות עשר ספירות, ואז כשהוא גדל לעשר ספירות הוא יכול לתת גם למלכות ועל ידו מלכות גדלה. כל העבודה שלנו היא להעלות מ"ן לזעיר אנפין, ושהוא יעלה מזעיר אנפין לבינה, כך שאחר כך אנחנו נגדל עד עשר ספירות, מנקודה אחת לעשר ספירות שלמות.

אם אני מסביר, אני לא מסביר למי ששואל, אני מסביר לכולם.

שרטוט

קריין: אות ג' למעלה בעמוד 454.

1. אות ג'

"וא"כ מוכרח היא, שכל זמן שעדין לא נתגדל המלכות, שאותן הט"ס עליונים שחסרים מנוקבא, יהיו כלולים בז"א בט"ס שבו כנודע, שאין בו רק עד היסוד, והנוקבא משלימתו ליוד, ואז הם י"ט ספירות: ט' שלו ויוד שלה, ונקרא עשירית, כיון שהיא עשירית אליו, ונשלם הוא בי"ס עמה, וגם היא יש בה יוד ספירות."

אות ג' למטה.

2. פירוש אור פנימי לאות ג'

"מוכרח הוא שכל זמן שעדיין לא נתגדל המלכות, שאותם הט"ס החסרים לנוקבא יהיו כלולים בז"א בט"ס שבו. כמ"ש בדיבור הסמוך, כי ז"א בעת עיבורו דגדלות, מקבל גם קומת הנוקבא בפקדון, ונבחן, שהיא נכללת בנוקבא שבגופו דז"א, שהיא בחינת הב"ן שבו, שהיא בחינת המסכים, שעליהם נמדדו קומות נרנח"י דז"א עצמו, שבעי"מ שלו, כי זה הכלל, שאין העדר ברוחני, וע"כ נשארים בפרצוף כל בחינת המסכים דקטנות עצמו אפילו בעת גדלותו, ולכן כשהוא מודד את המוחין בשביל התחתון, הוא מודד לו על המסכים שבעצמו, מכל המדרגות שעברו עליו, מתכלית קטנותו עד גמר גדלותו.

וזה אמרו "מוכרח היא שכל זמן שלא נתגדלה המלכות, שאותן הט"ס העליונות שחסרים מנוקבא יהיו כלולים בז"א בט"ס שבו וכו', כי בכל ספירה וספירה מט"ס דז"א יש בה בחינת ספירה אחת של הנוקבא, שהיא ספירת המלכות שבה" דהיינו כמבואר, שאותה קומת הנוקבא שנטל בפקדון מאמא עלאה בעת עיבורו, היא נכללת בנוקבא שבגופו דז"א, דהיינו במלכיות שבט"ס של עצמו, שהם הב"ן שבו, אשר בחינת העיבור, מודד להנוקבא הנפרדת על בחינת המלכות דנפש דעצמו, ובחי' היניקה, מודד לה על מלכות דרוח דעצמו, וכו' עד שמחזיר לה כל קומתה שקבל בשבילה. הרי שבכל ספירה וספירה של ז"א יש בה בחי' ספירה של הנוקבא, דהיינו בצד ב"ן של הספירה, שהיא נקראת נוקבא שבגופו, וזכור זה."

קריין: שוב אות ג' למטה.

פירוש אור פנימי לאות ג'

"מוכרח הוא שכל זמן שעדיין לא נתגדל המלכות, שאותם הט"ס החסרים לנוקבא יהיו כלולים בז"א בט"ס שבו." זאת אומרת כל מה שיש לתחתון ועדיין לא נגלה בתחתון הוא נמצא בעליון שלו וממתין עד שהתחתון יהיה מוכן לקבל את זה. "כמ"ש בדיבור הסמוך, כי ז"א בעת עיבורו דגדלות, מקבל גם קומת הנוקבא בפקדון, ונבחן, שהיא נכללת בנוקבא שבגופו דז"א, שהיא בחינת הב"ן שבו, שהיא בחינת המסכים, שעליהם נמדדו קומות נרנח"י דז"א עצמו, שבעי"מ שלו, כי זה הכלל, שאין העדר ברוחני, וע"כ נשארים בפרצוף כל בחינת המסכים דקטנות עצמו אפילו בעת גדלותו, ולכן כשהוא מודד את המוחין בשביל התחתון, הוא מודד לו על המסכים שבעצמו, מכל המדרגות שעברו עליו, מתכלית קטנותו עד גמר גדלותו.

וזה אמרו "מוכרח היא שכל זמן שלא נתגדלה המלכות, שאותן הט"ס העליונות שחסרים מנוקבא יהיו כלולים בז"א בט"ס שבו וכו', כי בכל ספירה וספירה מט"ס דז"א יש בה בחינת ספירה אחת של הנוקבא, שהיא ספירת המלכות שבה" דהיינו כמבואר, שאותה קומת הנוקבא שנטל בפקדון מאמא עלאה בעת עיבורו, היא נכללת בנוקבא שבגופו דז"א, דהיינו במלכיות שבט"ס של עצמו, שהם הב"ן שבו, אשר בחינת העיבור, מודד להנוקבא הנפרדת על בחינת המלכות דנפש דעצמו, ובחי' היניקה, מודד לה על מלכות דרוח דעצמו, וכו' עד שמחזיר לה כל קומתה שקבל בשבילה. הרי שבכל ספירה וספירה של ז"א יש בה בחי' ספירה של הנוקבא, דהיינו בצד ב"ן של הספירה, שהיא נקראת נוקבא שבגופו, וזכור זה."

קריין: אות ד' למעלה.

אות ד'

"ואמנם טרם התגלות בה הט"ס העליונות שלה, היו כולם נכללין בט"ס שלו. נמצא, כי בכל ספירה וספירה מן הט"ס דז"א, יש בה בחינת ספירה א' של הנוקבא, אך היא אינה רק חלק העשירית שבה בלבד, שהוא ספירת המלכות שבה. והנה גידול המלכות, אינה בפעם א' רק בזמנים הרבה נתקנת ונתגדלת מעט מעט כנ"ל."

קריין: אות ד' למטה.

פירוש אור פנימי לאות ד'

"בזמנים הרבה נתקנת ונתגדלת מעט מעט. והם בכללות ז' זמנים שנתבארו בחלק ט' דף תתל"ב תשובה מ'. עש"ה." כן, ידוע כך. ז' זמנים שבגדלות דנוקבא, שכך היא גדלה.

קריין: אות ה' למעלה.

אות ה'

"ונבאר עתה באורך כללותם, אע"פ שיש פרטים הרבה, הנה תכלית המיעוט אשר בה, אינה פחות מנקודה א' כלולה מיוד, שהיא נקודת מלכות האחרונה שבה, כנ"ל, ותכלית גידול שלה הוא, שיהיה בה כל הי"ס שלה, ותהיה עם ז"א פב"פ שוה לגמרי, וישתמשו ב' מלכים בכתר אחד, שהוא מה שקטרגה הירח, כנודע."

קריין: אות ה' למטה.

פירוש אור פנימי לאות ה'

"תכלית המיעוט אשר בה אינה פחות מנקודה אחת כלולה מיוד שהיא נקודת מלכות האחרונה שבה. אין המדובר כאן, מתחילת אצילותה של המלכות, כי בתחלה היתה בחינת השבירה בבי"ע, כנודע," כן, שהייתה למטה מפרסא כלולה בעצמה בתוך זה. "שהיא בחינת מלך הז' דז' מלכים דמיתו, ונודע, שכולם נשברו פנים ואחור, הרי שלא נשאר ממנה באצילות אפילו בחינת נקודה אחת. אלא המדובר היא מבחי' מוחין הקבועים באצילות. כי אפילו לאחר התיקון של האצילות, לא נתקנו בבחי' עצמות, אלא רק בכלים דפנים של ז' המלכים, דהיינו כמו שיצאו בעת הקטנות של הנקודים מבחינת נקבי עינים דס"ג דא"ק, שאז לא היה בהם אלא ששה כלים חב"ד חג"ת עד החזה, ונקודת הסיום שהיא נקודת החזה, נבחנת שם למלך הז' שהוא בחי' הנוקבא דז"א. ומבחינת האורות שבהם נבחנים ז' המלכים לחג"ת נה"י, ונקודת הסיום שתחת היסוד נבחנת למלך הז', שהיא בחינת נוקבא דז"א. והם נבחנים לכלים דפנים דנקודים, משום שלא היה בהם שום פגם מחמת עצמם, כי האור עינים דס"ג דא"ק תיקן אותם בשלימות הזו דחג"ת נה"י כמו שיצאו בעת קטנות. וענין שבירתם לא היה מחמת עצמם, אלא כיון שבעת גדלות הנקודים, נתפשטו אלו הז"מ ונתחברו עם הכלים דבי"ע שכבר יצאו למטה מפרסא דאצילות דשם, וכלים אלו לא היו ראוים לקבל אור העליון מחמת צמצום הב' שדחה אותם לבר מאצילות, שמשום זה נקראים כלים דאחור כמ"ש בחלק ז', וע"כ נשברו ומתו, וגרמו גם שבירה אל הכלים דפנים, שהם הכלים דחב"ד חג"ת עד החזה."

זאת אומרת הכלים שנשברו הם לא נשברו בגלל עצמם אלא מפני שהם התחברו עם הכלים שהיו למטה מפרסא, ולכן כשהם התחברו עם הכלים שלמטה מפרסא אז יוצא שהאורות התפשטו בכלים שלמטה מפרסא, ששם זה רצון לקבל על מנת לקבל, ולכן נשברו גם כלים שלמעלה מפרסא וגם כלים שלמטה מפרסא. כלים שלמטה מפרסא הם נשברו בגלל שהם על מנת לקבל. כלים שלמעלה מפרסא הם לא על מנת לקבל, אבל בגלל שהתחברו עם כלים שלמטה מפרסא יוצא שגם הם נשברו ואז יוצא שיש שבירת הכלים לכל האורך של זעיר אנפין ומלכות, למרות שחלק מהכלים שהיו למעלה מפרסא היו נקיים מעל מנת לקבל.

שאלה: כשאנחנו מדברים על זעיר אנפין ונוקבא, על היחסים ביניהם, איך זעיר אנפין והמדרגות האלה מורגשים בעשירייה?

אני לא יכול להסביר לך את זה, איך זה מורגש בעשירייה. עשירייה לא מרגישה את זה בינתיים, זה נעלם ממנה, היא לא נמצאת בתכונות האלו, אז איך אפשר להסביר להם את זה? אי אפשר. אני מבין אותך שאתה רוצה להרגיש את זה, אתה רוצה לעבוד עם זה, אבל בשביל זה אתה צריך כבר להיות כלול עם תכונות ההשפעה. למעלה מהרצון לקבל שלך, למעלה מהאהבה שלך אתה צריך להתכלל באהבת חברים, ואז על ידי זה יהיו לך תכונות של זעיר אנפין, ואז תוכל לגדל את המלכות, אחרת אי אפשר.

לכן כל העבודה שלנו היא צריכה להיות, איך אנחנו על ידי העבודה שלנו בינינו משיגים את האור העליון שישפיע עלינו. אנחנו צריכים להתפלל, לבקש מהבורא שישלח לנו את האור העליון, זאת אומרת שיאיר עלינו באור העליון, מה שנקרא המחזיר למוטב, והאור הזה שמאיר עלינו ייתן לנו תכונת ההשפעה. זה פשוט מאוד, אם האור העליון משפיע, במידה שהוא משפיע אלי, אני כבר רוצה לאהוב את הזולת, אני כבר רוצה להשפיע לזולת. אבל הבעיה היא שהאור העליון שיבוא וישפיע. לזה אנחנו צריכים להתפלל, לבקש, לעשות כל מיני פעולות בינינו שיקשרו אותנו יחד, כי רק תפילת רבים עוזרת ומושכת מלמעלה אור עליון. אם אנחנו נתחבר יחד בעשירייה ונדרוש את האור העליון, נבקש, נתחנן, הוא יבוא ויחבר בינינו, ואז נרגיש את עצמנו שמחוברים בגוף אחד שנקרא "זעיר אנפין", שמחוברים בגוף אחד שנקרא "מלכות", אנחנו נבין מה זה נקרא חיבור. בינתיים אנחנו לא מרגישים, זה רק כתוצאה מהשפעת המאור המחזיר למוטב. לזה כל העבודה שלנו.

אחר כך, כשהאור משפיע, כשהוא משפיע ונותן לנו את ההרגשה הזאת, אז כבר נוכל להבין מה שכתוב כאן. עכשיו אנחנו לא מבינים, אנחנו שומעים, "כן, יש כזה זעיר אנפין, יש כזאת מלכות, זה עולה וזה יורד, וזה גודל וזה ככה", אבל אין בנו את הפעולות האלו, אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר, אנחנו לא מרגישים את זה, זה בשבילנו משהו מת, זה נקרא "אותיות מתות".

לכן כל העבודה שלנו זו עבודה בקבוצה, עד שמהר מהר יבוא מאור המחזיר למוטב. ואז, כשאנחנו נוכל לבצע את זה בפנים, בתוך הרגשות שלנו, מה שאני אקרא זה יהיה בשבילי כמו למוזיקאי, שהוא מסתכל על התווים ומנגן, הוא אפילו יכול לא לנגן, הוא יכול לשיר, הוא מרגיש את האותיות האלה. אבל מי שלא מכיר תווים מוזיקליים, הוא לא מבין איך לקרוא אותם, איך לשיר אותם, הוא מסתכל על כול הסימנים של התווים והוא לא יכול לשיר, הוא לא יודע מה זה כל אות ואות, כל סימן וסימן. גם אנחנו לא יודעים, זו בעיה גדולה. עד שאנחנו מקבלים תכונות ההשפעה אנחנו לא יכולים להבין, כל שכן לבצע איזו פעולה שכתובה בספר קבלה, לא יכולים.

שאלה: איך החלקים האלה של "תע"ס" קשורים לפסח, לָמה דווקא הקטעים האלה נמצאים בספר של פסח?

מפני ש"פסח" זה מצב מיוחד של הנשמה הכללית. כל המנהגים שלנו בעולם הזה, ראש השנה, פסח, סוכות, פורים שעברנו לא מזמן, וכן הלאה, כל השמות האלה הם מצבים של הנשמה שהיא עולה, עד שמגיעה לגמר התיקון. ואז, כשהיא מתחילה לעלות, אנחנו לומדים איך היא עולה, על ידי איזה בקשות, איזה אורות היא מקבלת כדי לעלות עוד יותר ועוד יותר, מה היא מגלה בכל רמה ורמה. זה עניין של החגים.

חכמת הקבלה, ובכלל היהדות האמיתית שמוסברת בחכמת הקבלה בלבד, היא לא מדברת על שום דבר גשמי שבעולם הזה, רק ברוחניות, רק במצב של הנשמה בלבד. ולכן "פסח" זה מצב מיוחד, שבו אנחנו מתעלים מעל האגו שלנו לעל מנת להשפיע, מהרצון הגשמי לרצון הרוחני. לכן זה החג הכי גדול, וזה באמת תחילה של כל התהליך הרוחני. כך אנחנו לומדים, לכן אנחנו כל כך לומדים אותו חזק.

מה שעכשיו אנחנו לומדים, חלק ט"ו מ"תלמוד עשר הספירות", זה חלק שמדבר על המלכות, איך היא גודלת, כמו שהתחלנו ללמוד זאת, מנקודה ועד הגודל שלה שהיא כמו זעיר אנפין. כמו זעיר אנפין זה כמו בורא. כשאנחנו גדלים מנקודה, מגובה נקודה עד הגובה של הבורא, זה כל העניין שמדובר כאן בחלק הזה של "תלמוד עשר הספירות". כל יתר החלקים של "תלמוד עשר הספירות" מדברים על הבורא, מה שלפני המלכות, איך הוא מסדר את המערכת מאין סוף עד המלכות כדי להשפיע עליה. ובחלק הזה מדובר על המלכות, שהיא גודלת מנקודה, שזו הנשמה שלנו, שבכל אחד ואחד יש נקודה שבלב, ועד שהנקודה הזאת גודלת עד גובה הבורא כולו. על זה מדובר במצב הזה. ופסח זה תחילת גדילת המלכות.

שאלה: אם הנקודה התחתונה לא מתעוררת אז זה מעורר סבל בעליון?

כן, ודאי.

שאלה: שאלה לגבי התפילה שניתן להעלות בזמן השיעור. אתמול כל העשירייה כתבנו יחד, שלחנו למייל שקיבלנו, התחברנו דרך התפילה. האם אפשר לקחת את המצב של אתמול, שהוא כללי, ולבנות עליו תפילה היום?

תנסו. יש דברים, כמו עם הוירוס קורונה, שמגיעים מלמעלה. אף אחד לא היה יודע והיה יכול לתאר לעצמו שככה זה יקרה. אלא בדרגה יותר עליונה, שם הכוחות היו מתחברים בצורה כזאת, שיצא להם לעורר אותנו להתעלות הרוחנית הכי נכון על ידי פעולה כזאת שאנחנו קוראים "וירוס הקורונה". מה יהיה הלאה אני לא רוצה להגיד, אבל לבורא יש הרבה אמצעים. העיקר בשבילנו זה לבצע מה שאפשר עכשיו. נקווה שאנחנו נענה נכון על כל ההזמנה שלו.

שאלה: האם כשאני קורא את הטקסט, נקודות ההתייחסות שלי זה הרצון להגיע ישר להזדהות עם הבורא?

לא ישר. לא, אלא דרך הקבוצה. איך אתה מגיע לבורא? סתם ככה זה מעורפל, זה משהו שאתה לא אוחז בו. הבורא נקרא כוח שטמון בתוך העשירייה. אתה צריך להגיע לעשירייה, להתחבר איתם ודרכם אתה מתחבר לבורא.

שאלה: מלכות עולה עם המ"ן שהיא מעלה לזעיר אנפין, ומה עושה שהיא תקטן?

כדי שהיא תקטן זעיר אנפין מתחיל לטפל בה. כדי שמלכות תגדל היא צריכה להיות נקודה. נקודה נקרא שהיא מצמצמת את עצמה לגמרי, את כל הרצון לקבל שלה. נגיד אם אתה תצמצם את כל הרצון לקבל שלך, חוץ מדברים הכרחיים בחיים ולא תרצה יותר כלום לעצמך אז אתה נקרא נקודה. ואם אתה עושה כאלה מאמצים אז זעיר אנפין, הבורא, דרך הקבוצה שאתה נכלל בקבוצה, מתחיל להעלות אותך, ואתה מתחיל להרגיש שאתה כבר עולה.

זאת אומרת יש לך איזו התעלות רוחנית אבל לא על החשבון שלך, על החשבון של העליון. העליון מעלה אותך, אתה מזה מקבל התרשמות, אחר כך אתה יורד ומתחיל לבצע את ההתרשמות הזאת בפועל בעצמך, מעלה מ"ן ועוד. אבל יש כאן קודם כל עליה ראשונה, זה על חשבון העליון, כמו שאימא מעלה את התינוק ונותנת לו חלב, ואחר כך הוא עולה בעצמו.

שאלה: המ"ן שאנחנו מעלים זה מוצר נקי של העשירייה או שאנחנו לוקחים משהו מהקהל הרחב ומעלים את זה, או שזה מעובד רק על ידי העשירייה?

קודם כל אנחנו צריכים לעלות מ"ן מהעשירייה שלנו, אחרי שיש לנו עשירייה רוחנית או אפילו אין אבל אנחנו יכולים לגדול, אנחנו פונים לקהל הרחב, מקבלים ממנו חיסרון, ומעלים גם את המ"ן.

יש מ"ן שעולה מתוך זה שאנחנו רוצים להתחבר, ויש מ"ן שאנחנו מעלים מתוך זה שאנחנו רוצים להשפיע לקהל הרחב. וכל המ"נים האלו בעצם מתחברים יחד ומעוררים את הכוח העליון שזה הבורא, להשפיע עלינו, לבנות אותנו.

אם אנחנו מעלים מ"ן רק מאיתנו זה רק כדי לבנות את הכלי שלנו. אבל כדי למלאות את הכלי שלנו אנחנו מבקשים אך ורק כשאנחנו מחוברים עם התחתונים. אז אנחנו כן יכולים לפנות לבורא שיעזור לנו למלאות את עצמנו כדי אחר כך למלאות את התחתונים. זה נקרא מ"ן ראשוני, מ"ן שני, וכן הלאה.

שאלה: על מה מתלוננת המלכות, איפה שנאמר שלא יכולים להיות שני מלכים תחת כתר אחד?

מלכות מתלוננת כשני מלכים שאין לה אור החסדים, שלא יכולה לכלול בתוכו את אור החכמה, שאין שני מלכים יכולים לינוק מבינה. זעיר אנפין ומלכות יחד לא יכולים לינוק מבינה, אלא קודם זעיר אנפין ואחר כך מלכות. על זה מלכות מתלוננת, שהיא לא יכולה לפנות לבינה כמו זעיר אנפין.

אתה מתלונן לבורא למה אני לא יכול לפנות אלייך ישר, אלא רק דרך הקבוצה. אני רוצה לפנות אלייך, אני רוצה להיות מקושר אלייך ישר. הבורא אומר, "לא, זה בלתי אפשרי, רק בתנאי שאתה הולך לקבוצה ואתה נכלל בה ואז דרך הקבוצה אתה יכול לבוא אלי". ועל זה אתה מתלונן, אתה לא מסכים, אתה לא רוצה, וכל פעם אתה צריך לשכנע את עצמך וכל פעם להתחנן כלפי זעיר אנפין וכל פעם רק דרך זעיר אנפין להיות מקושר עם הבינה.

כך עם אימא עילאה, עם בינה, אתה לא יכול להתקשר. אין לך כלי. בעולם שלנו זה לא מובן. נגיד תינוק רוצה לאכול, אבל לשד של אימא הוא לא יכול להתקשר אם הוא לא יהיה מחובר עם עוד כמוהו. ככה זה עובד.

(סוף השיעור)