חגי תשרי תשפ"ג - ערב ראש השנה

שיעור בוקר 25.09.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתב רב"ש", כרך ב', חלק "אגרות", עמ' 1439, אגרת י"א

קריין: כתבי רב"ש, כרך ב', עמוד 1439, אגרת י"א.

אגרת י"א

ב"ה יום ה' נצבים תשט"ו

"לכבוד החבריא ה' עליכם

... ואולי זה הפירוש מה שאנו אומרים בתפילת מוסף דראש השנה, "אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך". ויש להבין, אם האדם זוכר תמיד את ה' יתברך, מה יש עוד להתאמץ.

וב"עזרת אבותינו" לפני תפלת שמונה עשרה אנו אומרים "אשרי איש שישמע למצוותיך, ותורתך ודברך ישים על לבו". ויש להבין:

א. היה לו לומר שישמור מצוותיך,

ב. מהי תורה ומה דבור,

ג. איזה שייך לשים התורה על הלב, על המח היה לו לומר.

על מלכות זכרונות שופרות דרשו חז"ל, "מלכות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שתעלה זכרונותיכם לפני, ובמה בשופר". ויש להבין את ענין זכרונות, הלא "אין שכחה לפני כסא כבודך", אם כן מה שייך לומר שתעלה זכרונותיכם לפני. וכמו כן, אם תוקעין אזי הקדוש ברוך הוא זוכר בנו - איך שייך לומר דבר כזה. בגשמיות, על ידי הקול, כשאדם ישן הוא מתעורר, ומה שייך לומר לגבי הבורא יתברך.

אלא כל אלה הפסוקים והמאמרי חז"ל, מלמדים אותנו עצות איך להדבק בו יתברך. כי כל החסרון שיש בנו, הוא מחמת שאנחנו לא מרגישים את גדלותו יתברך.

כי כשאנו מתחילים לבקר את "מה העבודה", אנחנו רוצים תיכף לקבל את הכל בבחינת אור פנימי. וזה ידוע לכם, שהאור פנימי מאיר דווקא בזמן שיש מסך ואור חוזר, היינו כלים נקיים, אבל הבחינה ד' מקבלת מבחינת אור מקיף, שאור מקיף מאיר מרחוק, כמו שכתוב בעץ-חיים.

ופירושו, היינו אפילו שאדם עדיין מרוחק מהבורא יתברך, זאת אומרת שאין לו השתוות הצורה הוא יכול לקבל מאור מקיף. והאר"י כתב, שהאור מקיף הוא יותר גדול מאור פנימי.

פירוש, מתי האדם יכול לקבל בזמן שהוא עדיין מרוחק - רק אם הוא מגדיל את גודל וחשיבות של האור מקיף, היינו מבחינת רוממות ה' יתברך וחשיבות מאור התורה, אזי הוא יכול לקבל הארה מרחוק.

שאנחנו צריכים להאמין שכל היופי שיש בהבריאה הוא בפנימיות התורה. אבל לבחינת אמונה צריכים התאמצות רבה. וזה פירוש "אשרי איש שלא ישכחך", ואיך זוכים לזה, הוא על ידי ש"בן-אדם יתאמץ בך".

ויש ב"בך" ב' פירושים:

א. בך, היינו בה' יתברך,

ב. בה' יתברך המלובש בכ"ב אותיות התורה.

וכמו כן "אשרי איש שישמע למצותיך", היינו שזוכה לבחינת שמיעה. ומלמדת אותנו עצה איך לזכות, על ידי "תורתך ודברך".

היינו שמאמין שכל התורה הוא דבר ה', היינו כנ"ל ש"בך" מלובש בכ"ב אותיות התורה. וזה צריכים לשים על הלב, כידוע לכם מה שאאמו"ר זצ"ל אמר, שהמוח אינו רק משמש להאדם, ועיקר האדם הוא הלב.

וזה ענין "מלכות, היינו שתמליכוני עליכם", היינו שפעולת שאנחנו נתפעל מזה, זאת אומרת שאנחנו נקבל על עצמנו קבלת עול מלכות שמים. אבל אנחנו רואים, שתיכף אחרי הקבלה אנחנו שוכחין מהקבלה. אזי נותנין לנו עצה, "כדי שתעלה זכרונותיכם לפני", היינו לפני ה'. זאת אומרת, כל הזכרון שיש לנו צריך שיפעול רק לזכור את ה'. זאת אומרת שגם זכרונות הוא כמו מלכויות, היינו שאנחנו צריכים להתפעל.

"ובמה, בהשופר". בטח ידוע לכם שהאר"י מפרש שופר, היינו שופרא דאמא, שופרא דבינה. שופרא פירושו יופי, ויופי מפרש אאמו"ר זצ"ל, שהוא בחינת חכמה הנמשך מבינה השבה להיות חכמה. שעל ידי זה שהאדם מאמין שכל היופי והחשיבות יש בבחינת חכמה, שבה נכללים כל התענוגים, אלא מה שחסר רק תיקונים, אזי בדבר טוב האדם רוצה לזכור.

כי טבע של האדם לשכוח רק דברים רעים. לכן אנחנו צריכים להאמין כל הדברים הוכן בעדנו, אזי נזכה לבחינת זכרון ולא לשכוח את ה' אף לרגע, ונזכה לכתיבה וחתימה טובה.

ממני."

שאלה: מה זה אומר שמלכות יכולה לקבל את האור מקיף ללא השתוות הצורה?

אור מקיף אפשר לקבל ללא השתוות הצורה כי הוא מקיף. גם אנחנו מקבלים הרבה מקיפים אבל אנחנו לא מודעים לזה, אלא רק לאור הפנימי אנחנו חייבים לעשות זיווג דהכאה והשתוות, אבל מקיף יכול להופיע איפה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה ועל מי שהוא רוצה.

שאלה: כתוב שטוב ורע הם באותה חשיבות וגדלות. האם זה מביא למה שנקרא דבקות בו, כי הכול מגיע גם כך ממנו ולכן עלינו רק להתבטל בפני זה והדרך הקלה ביותר היא להיות בהווה שזה מה שניתן מלמעלה? אנחנו צריכים לתת מאמץ ובכל המאמצים שאנחנו נותנים אנחנו משיגים אותו כי הבורא אוהב שאנחנו עושים מאמץ.

קודם כל אני מבקש ממך לשאול בצורה יותר קצרה שיהיה מובן לכולם, ולברר בדיוק את השאלות שלך כך שאם אתה שואל, אז תהיה מזה תועלת לכולם. לא שאתה רוצה לדעת את זה, אלא אתה רוצה על ידי זה שהחברים ישמעו וייהנו מזה. תברר בדיוק את השאלות ותשאל אותן אחר כך בצורה יותר קצרה ומובנת לכולם.

קריין: נקרא שוב אגרת י"א.

אגרת י"א

ב"ה יום ה' נצבים תשט"ו

"לכבוד החבריא ה' עליכם

... ואולי זה הפירוש מה שאנו אומרים בתפילת מוסף דראש השנה, "אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך". ויש להבין, אם האדם זוכר תמיד את ה' יתברך, מה יש עוד להתאמץ.

וב"עזרת אבותינו" לפני תפלת שמונה עשרה אנו אומרים "אשרי איש שישמע למצוותיך, ותורתך ודברך ישים על לבו". ויש להבין:

א. היה לו לומר שישמור מצוותיך,

ב. מהי תורה ומה דבור,

ג. איזה שייך לשים התורה על הלב, על המח היה לו לומר.

על מלכות זכרונות שופרות דרשו חז"ל, "מלכות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שתעלה זכרונותיכם לפני, ובמה בשופר". ויש להבין את ענין זכרונות, הלא "אין שכחה לפני כסא כבודך", אם כן מה שייך לומר שתעלה זכרונותיכם לפני. וכמו כן, אם תוקעין אזי הקדוש ברוך הוא זוכר בנו - איך שייך לומר דבר כזה. בגשמיות, על ידי הקול, כשאדם ישן הוא מתעורר, ומה שייך לומר לגבי הבורא יתברך.

אלא כל אלה הפסוקים והמאמרי חז"ל, מלמדים אותנו עצות איך להדבק בו יתברך. כי כל החסרון שיש בנו, הוא מחמת שאנחנו לא מרגישים את גדלותו יתברך.

כי כשאנו מתחילים לבקר את "מה העבודה", אנחנו רוצים תיכף לקבל את הכל בבחינת אור פנימי. וזה ידוע לכם, שהאור פנימי מאיר דווקא בזמן שיש מסך ואור חוזר, היינו כלים נקיים, אבל הבחינה ד' מקבלת מבחינת אור מקיף, שאור מקיף מאיר מרחוק, כמו שכתוב בעץ-חיים.

ופירושו, היינו אפילו שאדם עדיין מרוחק מהבורא יתברך, זאת אומרת שאין לו השתוות הצורה הוא יכול לקבל מאור מקיף. והאר"י כתב, שהאור מקיף הוא יותר גדול מאור פנימי.

פירוש, מתי האדם יכול לקבל בזמן שהוא עדיין מרוחק - רק אם הוא מגדיל את גודל וחשיבות של האור מקיף, היינו מבחינת רוממות ה' יתברך וחשיבות מאור התורה, אזי הוא יכול לקבל הארה מרחוק.

שאנחנו צריכים להאמין שכל היופי שיש בהבריאה הוא בפנימיות התורה. אבל לבחינת אמונה צריכים התאמצות רבה. וזה פירוש "אשרי איש שלא ישכחך", ואיך זוכים לזה, הוא על ידי ש"בן-אדם יתאמץ בך".

ויש ב"בך" ב' פירושים:

א. בך, היינו בה' יתברך,

ב. בה' יתברך המלובש בכ"ב אותיות התורה.

וכמו כן "אשרי איש שישמע למצותיך", היינו שזוכה לבחינת שמיעה. ומלמדת אותנו עצה איך לזכות, על ידי "תורתך ודברך".

היינו שמאמין שכל התורה הוא דבר ה', היינו כנ"ל ש"בך" מלובש בכ"ב אותיות התורה. וזה צריכים לשים על הלב, כידוע לכם מה שאאמו"ר זצ"ל אמר, שהמוח אינו רק משמש להאדם, ועיקר האדם הוא הלב.

וזה ענין "מלכות, היינו שתמליכוני עליכם", היינו שפעולת שאנחנו נתפעל מזה, זאת אומרת שאנחנו נקבל על עצמנו קבלת עול מלכות שמים. אבל אנחנו רואים, שתיכף אחרי הקבלה אנחנו שוכחין מהקבלה. אזי נותנין לנו עצה, "כדי שתעלה זכרונותיכם לפני", היינו לפני ה'. זאת אומרת, כל הזכרון שיש לנו צריך שיפעול רק לזכור את ה'. זאת אומרת שגם זכרונות הוא כמו מלכויות, היינו שאנחנו צריכים להתפעל.

"ובמה, בהשופר". בטח ידוע לכם שהאר"י מפרש שופר, היינו שופרא דאמא, שופרא דבינה. שופרא פירושו יופי, ויופי מפרש אאמו"ר זצ"ל, שהוא בחינת חכמה הנמשך מבינה השבה להיות חכמה. שעל ידי זה שהאדם מאמין שכל היופי והחשיבות יש בבחינת חכמה, שבה נכללים כל התענוגים, אלא מה שחסר רק תיקונים, אזי בדבר טוב האדם רוצה לזכור.

כי טבע של האדם לשכוח רק דברים רעים. לכן אנחנו צריכים להאמין כל הדברים הוכן בעדנו, אזי נזכה לבחינת זכרון ולא לשכוח את ה' אף לרגע, ונזכה לכתיבה וחתימה טובה.

ממני."

העיקר הוא להגיע לדביקות בדרגת הבינה ולהעלות אותה לדרגת החכמה שנקראת "שופרא דאמא". אמא זו בינה, והשופרא, הגודל שלה, הגדלות שלה, היופי שלה, מתבהרים ככל שהיא נכללת בחכמה. וכשיאירו בנו חכמה ובינה יחד, אז נזכה לתיקון השלם, למדרגה השלמה.

שאלה: מה זה אומר שאדם יכול לקבל בזמן שהוא נמצא בריחוק מהבורא אם הוא מרומם את חשיבות האור המקיף?

זה מפני שכך הוא מסדר את הכלי שלו. מצד אחד הוא נמצא רחוק, יש לו רצון לקבל וכואב לו שהוא רחוק. מצד אחר אם הוא מגיע לזה שהוא רוצה לגלות את הבורא כממלא את הכול ומסדר את הכול, ומרחוק הוא רוצה לתלות את עצמו, לחבר את עצמו לבורא שקובע את כל החיים שלו, את כל המצבים שלו, והוא רוצה להידבק בבורא לא כדי למלאות את החיים שלו, אלא כדי להידבק בבורא ולסייע לבורא במילוי של כל הנבראים, אם האדם כך מתקרב לבורא, אז יוצא שהוא מתחיל להיות שותף.

תלמיד: איך בכל זאת להגיע למצב כזה שהבורא קובע את כל מה שקורה בחייך כדי שתתמלא?

זה בדיוק, תהיה השותף שלו. אתה רוצה להתקרב לבורא ולהידבק בו כדי שדרכך יתמלאו, יתחברו ויתוקנו כל הנבראים. אתה רוצה להיות כצינור שדרכך הבורא ישפיע לכולם את אור התיקון, את אור החיבור, את אור הגאולה.

שאלה: כתוב במאמר "רק אם הוא מגדיל את גודל וחשיבות של האור מקיף, היינו מבחינת רוממות ה' יתברך וחשיבות מאור התורה,". אני מבין איכשהו את המשמעות של הדברים בדעת אבל עדיין לא בלב. איך אני יכול גם להרגיש את זה בלב?

על ידי זה שתיכנס לפעולות האלה בצורה מעשית, אז תבין על עצמך איך זה עובד.

שאלה: איך משפיע האור הפנימי שמקובל מקבל על השפעת האור המקיף לכלל האנושות?

במידה שהאדם נמצא בעולם הזה בצורה פיזית עם כל בני האדם, עם כל האנושות, אז גם האור שהוא מושך על עצמו בצורה רוחנית, בהשתוות רוחנית מלמעלה, קצת מאיר לכל יתר האנשים ומקדם את האנושות. זה מה שאנחנו צריכים להשתדל לעשות.

שאלה: בפסקה האחרונה, "כי טבע של האדם לשכוח רק דברים רעים." אני מטבעי שוכח רק את הדברים טובים וזוכר רק דברים רעים. על מה רב"ש כותב כאן?

הרצון לקבל שלנו שומר עלינו ולכן הוא מסדר אותנו בצורה כזאת שאנחנו משתדלים לזכור את כל הדברים הטובים ואת הדברים הרעים לא רוצים לזכור כל כך. האגו שלנו שומר על עצמו.

סדנה

מה אנחנו למדנו מהמאמר שנמצא עכשיו לפניכם? מאמר קצר, אבל מאוד חשוב לזמנינו.

*

שאלה: הרב"ש כותב שכל החיסרון שיש בנו מחמת שאנחנו לא מרגישים את גדלותו יתברך. שתי פסקאות אחר כך הוא כותב - מה שאנחנו יכולים לעשות זה רק להגדיל בחשיבות של האור המקיף. איך אני מעביר לחברים את גדלות הבורא, איך אפשר להעביר את ההרגשה הזאת?

אני חושב שאין לנו אפשרות להעביר מאחד לשני ממש את הרגשת גדלות הבורא, כי באף אחד מאיתנו עדיין אין ממש הרגשה כזאת. יש משהו מהאור המקיף, מה שנקרא. אבל ההרגשה באה לנו מזה שהאור הפנימי ממלא את הכלים ונותן להם את הרגשת הנוכחות שלו, הרגשת גילוי הבורא בתוך הנברא, זה אין לנו עדיין אלא מה שנקרא - מרחוק ה' נראה לי. זה מה שיש לנו.

אבל זה גם משהו לא פשוט. לכן אנחנו גם את זה יכולים בהתפעלות שלנו איכשהו להעביר אחד לשני. ככל שאנחנו מראים לחברים שאנחנו מתחברים, שאנחנו רוצים להתחבר, להתקרב לכולם, לתמוך בכולם, בזה אנחנו מעבירים את הפעולות שהאור המקיף עושה עלינו.

תלמיד: אז איך מגדילים את החשיבות?

להגדיל את החשיבות אנחנו יכולים רק על ידי שאנחנו מתחברים ועל ידי שאנחנו משתדלים להתקרב כדי להגדיל את פעולות האור עלינו. אז אנחנו יותר חושבים, יותר פועלים בהתאם לפעולות האור בהשפעה. זה כול מה שיש לנו. העיקר על ידי החיבור.

תלמיד: הוא מדבר כאן על הזכרון של האדם. האם יש איזו דרך שאני יכול להזכיר לעצמי כל הזמן את החשיבות, באיזו צורה פסיכולוגית אולי?

פסיכולוגית לא, רק להתקרב לחברים. אחרת זה יהיה באמת פסיכולוגיה ולא קבלה.

תלמיד: אם אני עכשיו לדוגמא עושה תורנות בשביל החברים, איך אני משתמש בפעילות הזאת עם הקבוצה, כדי להעלות את הזכרון או להעלות חשיבות?

תדבר עם החברים. תראה מה רב"ש כותב - צריכים לשבת ולדבר בהתוועדות וכן הלאה. תראה מה לעשות בפועל. אתה לא יכול לשבת ולשאול. אתה צריך לשבת איתם ולדבר ולהתפעל מהם, לחבר את הכלים לפחות על ידי מה שיש לנו עכשיו בעולם הגשמי שאנחנו מתחברים זה עם זה, אם כך אנחנו נחבר את הכלים שלנו, אז יהיה לנו לפחות ברמה שלנו, איזו תוספת המאור.

שאלה: איך אנחנו יכולים לעורר את הבורא לתקוע בשופר באמצעות העשיריה? המאמר הזה מותיר רושם שיש רק אדם ובורא ותורה. איפה כאן העבודה שלנו הפנימית עם החברים בעשירייה?

העבודה שלנו דווקא בשופר. "שופר" נקרא בשופרא, בעליית החשיבות של החיבור בינינו שבו אנחנו מגלים את הבורא. זה בעצם כל העניין של ראש השנה. ראש השנה זה החג שמסמל לנו את גדלות הבורא בעינינו. הוא הראש, הוא השורש של כל השינויים שאליהם אנחנו מצפים. ולכן אם אנחנו מגיעים למצב כזה שאנחנו בחיבור בינינו רוצים להגדיל את הבורא בעינינו, זה אצלנו נקרא "ראש השנה".

שאלה: נובע מתוך המאמר שהאדם יכול לקבל תענוג אפילו במצב הכי כבד, הכי שחור שלו באמצעות האור המקיף מרחוק. מה זה אומר?

אם מאיר עלינו אור מקיף, אז לאור המקיף יש תכונה מיוחדת, הוא לא מוגבל, הוא מאיר לכל מקום, למי שרוצה. כמו אור השמש, אם הוא מאיר, מי שרוצה מקבל אותו, מי שלא רוצה מסתתר ממנו, אבל הוא מאיר. ולכן אנחנו צריכים להבין שההתקדמות שלנו תלויה רק באיזו מידה אנחנו נכבד את האור העליון שמאיר עלינו ושיתקן אותנו.

שאלה: צריך לשים על הלב את חשיבות הבורא. נובע שמהעבודה שאנחנו פשוט מזכירים אחד לשני - בינתיים בשכל - את גדלות או חשיבות ה' ואז אנחנו מגיעים לכך שזה נרשם גם על הלב?

כן. על הרצונות שלנו.

שאלה: האם האור המקיף מורגש בנו כלחץ ודחיפה ליתר דבקות ויתר חיבור או שיש בו גם מידה של מילוי?

לא. הוא רק פועל מבחוץ כדי לעורר אותנו, מגרה אותנו.

תלמיד: אז זה מורגש כדחיפה.

כן.

שאלה: בתחילת המאמר רשום על ידי חז"ל - מלכויות, זכרונות ושופרות. למה זקוק הבורא לשופרות שלנו אם הוא מחזיק את הלבבות שלנו, אנחנו צריכים לצעוק שאנחנו מקבלים את התורה?

ודאי. הוא רוצה שאנחנו נהיה עצמאים, שנהיה כמוהו. זאת אומרת שנכיר את הגדלות שלו, את המקום שלו, נעלה לדרגה שלו ולכן אנחנו צריכים להגיע לשופר, לשופרא, להכרת גדלות הבורא. במידה הזאת אנחנו נוכל להפעיל את עצמנו כצמצום מסך ואור חוזר ולקבל אותו, להרכיב את הכלים שלנו, להיכנס עימו בזיווג. זה כל העניין של דבקות, תלוי באיזו מידה אתה נמצא בשופר, באיזו מידה אתה מעריך את גדלות הבורא.

שאלה: האם אנחנו צריכים לצעוק ממרכז העשירייה, "אנחנו מודים לך וכל רגע לא מפסיקים לחשוב עליך" הוא מרגיש את החיבור?

כן, בדיוק, כמו שאתה אומר בתפילות ראש השנה.

שאלה: אמרת קודם שצריך לפעול יותר בהשפעה כלפי החברים. מה זה אומר? ואם אין בי תכונת ההשפעה, אז מה אני צריך להעביר להם?

אתה צריך להעביר להם את גדלות הבורא, שתהיה יותר.

תלמיד: מה אומרים, איך מתנהגים בעשירייה, איך להגדיל את הבורא, יש לך דוגמא איך עושים את זה?

לא. אני לא יכול להגיד לך איך עושים את זה, אלא תשתדל בכל התנועות, עצמות, מילים, במה שאתה מסוגל.

תלמיד: על גדלות הבורא?

כן.

שאלה: מה זה נקרא לזכות לכתיבה וחתימה טובה?

הוא לא מסביר לנו כאן אלא במקום אחר. כשאנחנו רוצים להיות כתובים, זאת אומרת שהבורא יסדר אותנו בדרגה של השפעה ואהבת הזולת, שזה נקרא "כתיבה וחתימה טובה". זה הפירוש הפנימי.

שאלה: אמרת שאנחנו מתפללים מרחוק, לא באמת מכירים את הבורא. האם מתפללים אנחנו בדרגה שאנחנו נמצאים בה או שאפשר להתפלל למלך מלכי המלכים, שהוא עצמותו?

אני לא יודע איך אתה מתפלל למשהו שאתה לא יודע, לא מכיר ואפילו לא יכול לתאר. כל אחד מתפלל מהמקום שהוא נמצא לדרגה קצת יותר עליונה שהוא יכול אולי לקבל באור המקיף שלו.

שאלה: בתחילת המאמר כתוב - תפילה בראש השנה ויתאמץ בך שכל האור מקיף יכנס לאור פנימי.

זה דבר גדול. כן. יפה אמרת.

שאלה: הרב"ש כותב באמצע האגרת, ו"פירושו, היינו אפילו שאדם עדיין מרוחק מהבורא יתברך, זאת אומרת שאין לו השתוות הצורה הוא יכול לקבל מאור מקיף. והאר"י כתב, שהאור מקיף הוא יותר גדול מאור פנימי." למה הרב"ש מציין זאת, מה אנחנו צריכים ללמוד מזה שהאור המקיף גדול יותר מהאור הפנימי?

אנחנו יכולים להיתקן ולהתקדם רק על ידי השפעת האור המקיף והוא שימשוך אותנו לדרגה הבאה. הוא תמיד מושך אותנו ומאיר לנו מרחוק, כמו שלמדנו ש"דומה דודי לצבי" שמפנה פניו לאחוריו וכאלו דברים. אנחנו תמיד מקבלים הארה מדרגה יותר עליונה ודווקא היא מושכת אותנו.

תלמיד: מה התפקיד של האור הפנימי?

האור הפנימי זה מה שיש לי עכשיו, ועל ידו אני מרגיש איפה אני נמצא, אבל כל השאיפות שלי הן כלפי האור המקיף, שהמקיף של היום יהיה לי לפנימי של מחר.

תלמיד: האם לא צריך להיות לנו יחס מסוים או השתוקקות לאור הפנימי אלא רק לאור המקיף?

אנחנו תמיד רוצים להתפעל ולפעול על ידי האור המקיף.

שאלה: מה ההבדל בין "ה' יתברך" לבין "ה' יתברך מלובש בכ"ב אותיות התורה"?

"ה' יתברך" זהו כינוי של הבורא. שהוא "מלובש בכ"ב אותיות התורה" זה שאני מקבל מתשעה אורות דאור ישר ומתשעה אורות דאור חוזר ומעוד ארבעה אורות, אני מקבל את ההארות האלו ובצורה כזאת אני מתקדם, מתקן את הכלי שלי ומתעלה.

תלמיד: האם באור פנימי אנחנו מקבלים תענוג מהבורא, והאם באור מקיף אנחנו משפיעים לחברים?

באור פנימי אנחנו מקבלים את מידת השתוות הצורה שלנו עם הבורא ובאור מקיף יש חלק שאנחנו משפיעים לחברים. באור מקיף אנחנו מקבלים השפעה מלמעלה ויכולים לחבר אותה לאחרים.

שאלה: כתוב "זאת אומרת, כל הזכרון שיש לנו צריך שיפעול רק לזכור את ה'. זאת אומרת שגם זכרונות הוא כמו מלכויות, היינו שאנחנו צריכים להתפעל." מה המשמעות של הזיכרון פה, האם זה לא זיכרון גשמי?

לא, זה כמו רשימות.

שאלה: האם האור הפנימי שלנו מורגש כאור מקיף של הקבוצה, והאור המקיף שלנו זו הקבוצה, וברגע שיש אור פנימי זה נהייה אור מקיף של הקבוצה?

אפשר להגיד שיש קשר בין אור פנימי ובין אור מקיף של כל אחד ושל כולנו יחד.

תלמיד: האם זאת הרגשה שאתה בולע את הקבוצה בלבך ואז אתה כאילו רוצה לשמור על החברים שלא ילכו לאיבוד, והחלק הנוסף הוא שאתה נבלע בתוכם והם שומרים עליך, מפתחים אותך?

כן, נכון ויפה אמרת.

שאלה: האם תקיעה בשופר היא תפילה?

כן, זו תפילת הודיה, אנחנו מעלים את חשיבות הבורא למעלה מכולם.

שאלה: כיצד להשתמש נכון בלחץ של האור המקיף עלינו?

כדי שלא יהיה לחץ עלינו להזדרז בתיקונים, בעיקר בחיבור בינינו.

שאלה: מה משפיע על כך, איזה סוג אור מקיף מקבל אדם באותו רגע?

אני לא יכול להגיד, יש הרבה מצבים אבל אדם תמיד מקבל, או מצד הכלים או מצד האורות, את מה שהוא צריך להתקדמות.

שאלה: מה זה אומר להשקיע את המאמצים שלי בבורא?

אני עושה את מירב החיבורים עם החברים כך שהבורא יוכל להתגלות בהם או לפחות להאיר עליהם וכל פעם לשפר את היחסים שלנו.

שאלה: האם מצוות אלו ערוצי קשר עם הבורא?

כן, נכון מאוד.

שאלה: מה אתה מאחל לשנה החדשה?

נאחל יחד לעצמנו חיבור ושהבורא יאיר לנו בתוכו. שלפי העזרה שלו, ההארה שלו נוכל לעלות ולהתקרב אליו, ולהגיע מהקשר בינינו לקשר לבורא. עלינו רק להגיע לזה שכולנו נתחבר כאיש אחד בלב אחד, ושהבורא ימלא את הלב הזה עם האור שלו ובזה נגיע לגמר התיקון. נתחיל לפחות להתקרב לזה בהדרגה עוד ועוד, זה מה שאני מאחל לכולנו בשנה החדשה.

(סוף השיעור)