שיעור בוקר 22.05.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 465, מאמר "השלום בעולם"

קריין: "השלום בעולם". "בחיי המעשה סותרות ארבעת המדות זו לזו". "כתבי בעל הסולם", עמ' 465.

בחיי המעשה סותרות ארבעת המדות זו לזו

"והמעט לנו את הקשיים המעשיים האמורים, המפריעים על דרכנו, חדלי האונים, הנה נוספה לנו עוד ערבוביא ומלחמה גדולה מבחינת הנטיות הפסיכולוגיות. כלומר, המדות עצמם השוררים בכל אחד מאתנו, באופן מיוחד ובסתירה מאיש לרעהו, להיות כי ארבע המדות הנזכרים, חסד ואמת, צדק ושלום, שנתחלקו בטבע בני האדם אם מתוך התפתחות, ואם מתוך החינוך - המה עצמם סותרים זה לזה.

כי כשנקח למשל את מדת החסד, בצורה מופשטת, אנו מוצאים את כח ממשלתה, שסותרת את כל המדות האחרות, - כלומר, שעל פי חוקי ממשלת החסד אין שום מקום להופעת יתר המדות בעולמנו.

מדת החסד מהי - חז"ל גדרו לנו (אבות ה'): "שלי שלך ושלך שלך, חסיד". ואם היו בני העולם כולו מתנהגים במדה זו, הרי בטלה והלכה לה כל התפארת והיקר שבמדת "האמת והדין". כי אילו כל אחד היה מוכן מטבעו לתת כל אשר לו לזולתו, ולא לקחת כלום משל זולתו - כבר בטל והלך לו כל ענין וגורם לשקר בעמיתו.

וגם אין מקום אז לדבר ממדת האמת כל עיקר, כי האמת והשקר הם יחסיים זה לזה. כי אם לא היה "שקר" בעולם - לא היה קיים מושג של "אמת", ואין צריך לומר שגם שאר המדות שבאו רק לחזק האמת מסיבת חולשתו, היו מתבטלות.

והאמת, המוגדר באמירה: "שלי שלי ושלך שלך", סותר את מדת החסד, ואינו סובל אותו לגמרי, כי אין זה הגון כלל מבחינת האמת לעמול ולהתיגע בשביל זולתו, כי מלבד שמכשיל את חברו, ומרגילו לנצל את זולתו - הנה האמת נותן, שכל אדם חייב לאצור רכושו לשעת הדחק, שלא יצטרך ליפול למעמסה על יגיעת זולתו.

ומלבד כל אלה, אין לך אדם שאין לו קרובים ויורשי רכושו, שעל פי האמת המה מוקדמים מאחרים, כי כן הטבע מחייב, שהנותן רכושו לאחרים נמצא משקר בקרוביו ויורשיו, בזה שאינו משאיר להם כלום.

וכן השלום סותר לצדק. כי כדי לעשות שלום בציבור, מוכרחים להיות התנאים כמות שהם קיימים, המבטיחים לפי תוכנם לזריזים ולפיקחים, המשקיעים ממרצם ומשכלם - להתעשר, ואילו המתרשלים והתמימים - להיות עניים. כך, שבעל המרץ נוטל חלקו, וחלק חברו המתרשל, ונהנה מחיים טובים ביותר, עד שלא נשאר עוד למתרשלים ולתמימים אפילו כדי חיותם ההכרחית, ונשארים על כן בעירום ובחוסר כל, ובנושאים מרובים.

וזה ודאי בלתי צודק, להעניש את המתרשלים והתמימים במדה מרובה כל כך, אשר על לא חמס בכפיהם. ומה חטאם ומה פשעם של האומללים הללו, אם ההשגחה לא העניקה להם את הזריזות והפיקחות, להענש ביסורים הקשים ממות. הרי שאין צדק כלל בתנאים של השלום, והשלום סותר לצדק.

וכן הצדק סותר לשלום, כי אם נסדר את חלוקת הרכוש על פי הצדק, דהיינו, לתת למתרשלים ולתמימים חלק חשוב בערכו, עם הזריזים ובעלי המרץ - כי אז בעלי הכח והיזמה הללו, ודאי לא ינוחו ולא ישקוטו, עד שיפילו את ההנהגה הזו, המשעבדת את הגדולים, בעלי המרץ, ומנצלים אותם לטובת החלשים הללו. ואין על כן שום תקוה לשלום הציבור - הרי שהצדק סותר לשלום."

אם אנחנו שומעים את מה שהוא כותב, אז הכול בסדר גמור. נמשיך לחיות כמו זאבים ביער והכול יסתדר כמו שצריך להיות לפי הטבע. האם יש עוד איזו עצה?

תלמיד: לשאול את דוד המלך למה הוא התכוון כשכתב את זה.

שאלה: מה רע לחיות לפי הטבע שהחזק הוא המנצח?

החזק והחכם הוא המנצח את החלש והטיפש.

תלמיד: מה לא בסדר בזה?

מה לא בסדר אני לא יודע. אם זה בסדר, אז בסדר. הכול תלוי איך אתה מסתכל על החיים.

תלמיד: אבל אנחנו רואים שבטבע יש הרמוניה בין החזקים והחלשים, החזקים אוכלים רק חולים וחלשים וזה מסתדר יפה.

אני רואה על בני אדם שאף אחד לא מסכים שכל מה שקורה הוא בצדק. אתה יכול לדבר עם כל אחד, כמעט כולם, חוץ מיחידים, לא יכולים להגיד לך שהכול בסדר גמור.

תלמיד: אבל יש פה בעיה שלכל אחד יש צדק משלו.

אז זה עוד יותר גרוע.

שאלה: לא ברור למה בכלל מלכתחילה כשבעל הסולם מדבר על מידת האמת הוא מתייחס לזה מאיזו זווית חומרית, "שלי שלי, שלך שלך", ואחרי זה הוא מתייחס לצדק גם לפי כוח עבודה, כי מצפים שהוא יתייחס לזה מזווית יותר גבוהה. למה הוא לא מתייחס לזה שהאמת היא הבורא?

הוא מדבר לכולנו בגובה העיניים. איך יכול להיות שהוא ידבר עכשיו על הבורא?

שאלה: הוא כותב, "כי אם לא היה "שקר" בעולם - לא היה קיים מושג של "אמת", ואין צריך לומר שגם שאר המדות שבאו רק לחזק האמת מסיבת חולשתו, היו מתבטלות." בעל הסולם נותן לשקר הכשר שבלעדיו אי אפשר להתקיים בכלל, מה הקטע פה?

אני לא יודע, תחליט אתה מה הקטע.

שאלה: לפני שני קטעים בעל הסולם כתב שללכת בחסד וצדק זה משמש לבניין העולם וללכת באמת ושלום זה לכיוון חורבן העולם. פה הוא שם את המידות באותה סקלה, או שנלך בשלום או שנלך בצדק. מבחינה פרקטית, האם יש יתרון ללכת במידות מסוימות?

בצורה פרקטית בעולם שלנו?

תלמיד: בחברה, בעשירייה, בעולם.

לא. הוא לא מספר לנו על חוקי החברה, הוא מספר לנו על חוקי הטבע הכללי שהם הפוכים ממה שאנחנו רגילים להשתמש בחברת בני אדם. אנחנו נמצאים כזאבים.

תלמיד: האם מבחינת הטבע כל המידות שוות, אבל אנחנו כבני אדם במצב ההתפתחות שלנו משתמשים בחלק מהמידות בצורה טובה ובחלק לא?

אנחנו בכל רגע משתמשים במה שאנחנו מסוגלים כדי שהאגו שלנו ירוויח. זאת אומרת, אנחנו לא שונים מחבורת זאבים או מעוד יצורים.

תלמיד: הוא בכל זאת כותב שחלק מהמידות הן כן משמשות לבניין העולם וחלק לחורבן העולם?

זה קורה בנו בחלק בצורה אינסטינקטיבית ובחלק לא כדי שנקיים חברה אנושית, שבכל זאת נתקדם.

מדת היחידיות בתוך האיגואיזים פעולתה הרס וחורבן

"והנך רואה, איך המדות שבנו מנגחות ונלחמות זו בזו, ולא רק בין כתות לכתות, אלא בכל אדם יחיד, נמצאות ד' המדות שולטות בו בבת אחת, או בזה אחר זה, ונלחמות בקרבו, עד שאין מקום לשכל הישר לסדר אותם, ולהביאם לידי הסכמה מוחלטת אחת.

והאמת היא, ששורש כל הערבוביא הרבה השוררת בנו, אינו יותר ממדת "היחידיות" הנזכר לעיל, המצויה בכל אחד ואחד מאתנו, אם פחות ואם יותר.

והגם שבארנו בה טעם יפה וגבוה, מאד נעלה, אשר מדה זאת נמשכת לנו ישר מהבורא ית', יחידו של עולם, שהוא שורש כל הבריות, עם כל זה מתוך שהרגשת היחידיות התישבה בתוך האיגואיזם הצר שלנו, נעשתה פעולתה הרס וחורבן, עד שהיתה למקור לכל החורבנות שהיו ויהיו בעולם.

וכאמור, אין לך אף אדם אחד בעולם שיהיה בן חורין ממנה, וכל החילוקים המה רק באופני ההשתמשות עמה, אם לתאות לב, אם לממשלה, אם לכבוד, שבהם נבדלים הבריות זה מזה.

אבל הצד השוה שבכל בריות העולם הוא, שכל אחד מאתנו עומד לנצל לכל הבריות לתועלתו הפרטית, בכל האמצעים שברשותו, ומבלי לקחת בחשבון כלל שהולך להבנות על חורבנו של חברו.

ולא חשוב כאן כלום הוראת ההיתר שכל אחד ממציא לעצמו, על פי כוון המתאים לו, כי "הרצון הוא שורש השכל" ואין "השכל שורש הרצון". והאמת ניתנת להאמר, שככל שהאדם גדול יותר, ומצויין ביותר - באותו השיעור ממש מדת היחידיות שבו, גדול ומצויין ביותר."

שאלה: למה כתוב פה ש"היחודיות היא השורש של כל הערבוביה"? מה הקשר?

כי כל אחד חושב על עצמו שהוא קיים בעולם כמרכז, כנקודה המרכזית, והכול מסתובב סביבו.

תלמיד: זה ברור. אבל מה שלא ברור למה זה גורם לערבוב?

כי כל אחד חושב להזיז את האחר ולקחת את מקומו וכך להתקיים.

תלמיד: יש אנשים שיש להם תכונה יותר בולטת, לדוגמה בולט בהם יותר החסד או האמת. מה גורם שיהיה ערבוב בין התכונות האלה?

נקודת המפגש שלהם ברצון לקבל הכללי, כי הכול נובע מהרצון לקבל, גדל מהרצון לקבל. ולכן, אם היינו שוקלים כל תכונה מתוך הרצון לקבל, עד כמה ואיך, אז לא הייתה לנו שום בעיה להגיע לערך המשותף בין כולם, אבל אנחנו לא יודעים את זה.

שאלה: המאמר הזה הוא למעשה תוכחה על העולם של המאה העשרים, המאה עשרים ואחת. למה הוא לא משתמש בהפצה כדי להפיץ את הדבר הנכון?

מה הוא הדבר הנכון?

תלמיד: חיבור. לדעתי צריך להפיץ את המאמר הזה בעולם ואחריו מיד חיבור, ונראה שיהיה הרבה יותר טוב.

זה שיהיה יותר טוב אם כולם יקיימו, זה בטוח, אבל כנראה שבטוח לא יקיימו.

תלמיד: למה שלא יקיימו?

כי זה נגד טבע האדם.

תלמיד: אבל ברגע שנפיץ חיבור הם יראו שכדאי להם להתעלות מעל האגו שלהם.

אם תפיץ, האם זה בטוח שכולם יקבלו את זה ויקיימו?

תלמיד: בטח, אני רואה שהחברים עושים את זה וזה עובד יפה מאוד, זה עבד עליי.

תנסה, זה טוב. ואנחנו נראה, יכול להיות שתיתן לכולם דוגמה טובה.

שאלה: האם אפשר להבין או להסכים עם מה שבעל הסולם כותב כאן אם לא נמצאים בסביבה כמו שלנו?

להבין מה שהוא כותב זה אפשרי, יש הרבה אנשים חכמים מחוץ לקבוצה שלנו, להסכים עם מה שהוא כותב גם אפשר, אבל לממש זה נגד הטבע שלנו, וכאן זו כל הבעיה. זה לא עניין של מי צודק, אלא עד כמה את הצדק הזה אפשר לממש בחיינו. כאן זה ש"אני מסכים לחיות בשקר רק שיהיה לי קל ונעים".

תלמיד: האם אדם יכול להסכים ולהבין? כי ההבחנות האלה שיש בתוך האדם היחיד, כמו שהוא כותב, איך אפשר למדוד את הדבר הזה אם אין לך סביבה שנותנת לך את ההבחנות האלה, או שהוא יגיע רק לחלק מההבחנות.

נגיד שיש לך סביבה ויש שם יחידים שרוצים לקיים את התנאים שבעל הסולם כאן מציין, בבקשה.

תלמיד: ברור שאי אפשר, אפילו אנחנו לא כל כך מצליחים.

אז מה אתה שואל?

תלמיד: אז למה בעל הסולם כותב את זה? הוא נותן כאן רצף של הבחנות. מה הן נותנות לאדם שקורא אותן אם הוא לא נמצא עדיין בסביבה? אם הוא נמצא בסביבה הוא כבר מבין שצריך לעבוד בחיבור, למשוך מאור כדי שייתקן את זה.

כן?

תללמיד: ואם הוא לא נמצא בסביבה אז מה עוזר לו זה שזה כתוב בצורה כזאת?

אז שיחפש סביבה.

תלמיד: האם זאת המטרה של המאמר, שהאדם יחפש סביבה?

יכול להיות.

צורת השימוש בטבע היחידיות כנושא התפתחות בפרט ובכלל

"עתה נחדור להבין התנאים הישרים, שיתקבלו סוף סוף על האנושות, לעת הופעת הזמן של שלום העולם; ולדעת במה כחם של התנאים הללו יפה, להביא את חיי האושר ליחיד ולציבור, וכן את הנכונות שישנה באנושות, לרצות להעמיס על עצמם לבסוף תנאים מיוחדים אלו.

נחזור לדבר היחידיות שבלב כל אדם, העומדת לבלוע להנאתה את כל העולם ומלואו. ושרשה, שהוא נמשך ישר מיחידו של עולם, לבני האדם שהם ענפו כנ"ל.

כאן עומדת השאלה ותובעת לעצמה תשובה, איך יצוייר שתתגלה בתוכנו בצורה מקולקלת כזו, שתעשה לאבי אבות כל מזיקי ומחריבי עולם, ואיך מהמקור של כל בנין, יתמשך ויצא המקור של כל חורבן - ואי אפשר להניח לשאלה כזאת בלי פתרון.

אמנם יש שני צדדים במטבע היחידיות האמורה, כי אם נסתכל בה מצדה הא' העליון, דהיינו, מצד השתוותה עם יחידו של עולם, הרי היא פועלת רק בצורה של "השפעה לזולתו", שהרי הבורא ית' כולו משפיע, ואין בו מצורת הקבלה ולא כלום, כי לא חסר לו מאומה, ואינו צריך לקבל דבר מבריותיו שברא, לכן, גם היחידיות שנמשך אצלנו ממנו ית', מחויבת שתפעל גם כן רק בצורות של "השפעה לזולתו" ולא כלום "לקבל לעצמו".

מצדה הב' של אותה המטבע, דהיינו, מבחינת צורת פעולתה המעשית שפועלת בנו, - נמצא שפועלת בכוון הפוך לגמרי, כי פועלת רק בצורות של "קבלה לעצמו", כגון, הרצון להיות העשיר הגדול היחיד בכל העולם וכדומה, באופן, שב' הצדדים האמורים הן ב' קצוות רחוקים זה מזה בתכלית המרחק, כרחוק מזרח ממערב.

בזה מצאנו הפתרון למה ששאלנו, איך אפשר שאותה היחידיות הנובעת ומגיעה אלינו מיחידו של עולם, שהוא המקור לכל בנין - תהיה משמשת בנו למקור כל חורבן. - והוא, כי זה הגיע לנו מתוך שאנו משמשים בכלי היקר הזה בכוון ההפוך, שהוא קבלה עצמית.

ואיני אומר שהיחידיות שבנו לא יארע לה לעולם שתפעל בנו בצורת השפעה לזולתו. כי אי אפשר להכחיש שנמצא בתוכנו אנשים, שהיחידיות פועלת בהם גם בהשפעה לזולת, כמו המפזרים רכושם לטובת הכלל, וכן המפזרים כל יגיעתם לטובת הכלל, וכדומה.

אלא אותם ב' הצדדים שבמטבע שתיארתי, מדברים רק מב' הנקודות שבהתפתחות הבריאה, המביאה כל דבר לשלמותו. החל מהעדר, ומטפסת ועולה במדרגות ההתפתחות לאט לאט, ממדרגה למדרגה גבוהה ממנה, ומשם ליותר גבוה, עד הגיעה לתכלית גבוהה, שהיא מדת השלמות הקצובה לה מראש, ושמה תשאר קיימת כן לנצח.

כי סדר ההתפתחות של ב' הנקודות היא:

א. נקודת ההתחלה שהיא הדרגה התחתונה, הקרובה להעדר הגמור, והיא המתוארת בצד הב' שבמטבע.

ב. נקודת תכלית הגובה ששמה תנוח ותשאר קיימת לנצחיות. והיא המתוארת בצד הא' שבמטבע.

אמנם תקופה זו שאנחנו נמצאים בה, כבר התפתחה במדה מרובה, ועלתה כבר מדרגות רבות, והתרוממה למעלה משלבה התחתון שהוא צד הב' הנזכר, והתקרבה במדה נכרת אל צד הא', ועל כן כבר נמצאים בנו אנשים המשמשים עם היחידיות שלהם בצורות של "השפעה לזולתו", אלא שעדיין מועטים המה, להיותנו נמצאים עוד באמצע הדרך של ההתפתחות.

וכשנגיע לנקודת הגובה העליון של המדרגות, נשמש כולנו ביחידיות שלנו רק בצורה של "השפעה לזולתו", ולא יארע אף פעם לשום אדם שישמש עמה בצורות של "קבלה לעצמו".

ועל פי הדברים הללו, מצאנו הזדמנות, להסתכל בתנאי החיים של דור האחרון, הזמן של שלום העולם, בזמן שהאנושות כולה תגיע לנקודת הגובה של צד הא', ויהיו משמשים עם היחידיות שלהם רק בצורה של "השפעה לזולתו" ולא כלל בצורה של "קבלה לעצמו".

וכדאי להעתיק כאן את צורות החיים האמורה, במדה שתשמש לנו לקח ומופת, ולהתיישב בדעתנו תחת שטף גלי החיים שלנו, אולי כדאי ואפשר גם בדורנו לעשות נסיון, להדמות לצורת החיים האמורה."

תלמיד: נדמה לי שכל התכונות שבעל הסולם דיבר אחד מול השני - חסד מול דין - לא יכולים לעמוד על משהו. ותכונת הייחודיות היא דווקא משהו שכל אחד יכול להרגיש בעצמו, משהו מוחשי, טבעי לכל אחד. כעובדה, כל אחד יכול פשוט לעמוד ולהגיד "אני יחיד בעולם", ואפילו בעל הסולם תומך בזה שזה בשורש שלנו. אז או שמשתמשים בזה בצורה רעה כאילו לעצמי או היחידיות לטובת כולם. אם לבנות חינוך על זה, אז בנינו את השיטה.

בבקשה, תביא תוכנית.

שאלה: מה זה אומר להשתמש באותן ארבע מידות לפי מידת היחידיות של השפעה לזולתו, איך לתאר את זה? אם אפשר לקחת דוגמה, נגיד מידת האמת, מה זה שאני משתמש בה בלקבל לעצמי, ומה זה שאני אשתמש בה בלהשפיע לזולת, מה יהיה השינוי?

שינוי הפוך. השינוי האמיתי.

תלמיד: אבל הוא נתן דוגמה במידת האמת שלי שלי, שלך שלך, נכון?

כן.

תלמיד: זאת אומרת שלפי מידת האמת בשימוש ביחידיות האגואיסטית, אני תובע את כל מה שמגיע לי ומבחינתי מה שמגיע לך מגיע לך אבל אני לא נותן לך שום דבר?

אתה אומר שלי שלי, שלך שלך?

תלמיד: זאת מידת האמת.

הוא קורא לזה מידת סדום - שלי שלי, שלך שלך. שלא מביא לשום התקשרות בין בני אדם, אף אחד לא נוגע בשני.

תלמיד: אז מהי מידת האמת על פי מידת היחידיות בהשפעה?

בהשפעה, זאת אומרת שרק אני מסוגל להשפיע את מה שיש לי לכל העולם.

תלמיד: זאת אומרת בכל זאת אני שומר על היחידיות שלי אבל בעל מנת להשפיע?

כן, והפוך זה בעל מנת לקבל. ועוד שניים נשארו לך, להשפיע על מנת לקבל ולקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: מה זה?

אני לא יודע, זה תלוי כבר בכוונה שלך. לכן נקרא "תורת הנסתר". אתם רואים שאין לנו ברירה אלא לעמוד מתחת להר סיני ולצעוק ולדרוש מהבורא שיפתח לנו את העיניים והלב ואנחנו כן נוכל לקבל את התורה ולהבין את הכול. אחרת כלום לא מבינים ואנחנו כמו חתולים שנולדים בעיניים עצומות.

שאלה: בעוד פחות משבוע יש לנו ערב איחוד, ערב חיבור.

כן, ביום ראשון הבא.

תלמיד: בערב הזה אנחנו מנסים להגיע להר ולצעוק, ולהשתדל להתחבר. מהניסיון שלנו מהערבים הקודמים, המפגשים הקודמים, זה ערב מאוד מאוד מעיר ומיוחד. איך אפשר להגביר חשיבות, לגרום לכמה שיותר חברים בעשירייה שיגיעו למפגש המיוחד הזה, ממש פיזית?

אנחנו צריכים לפרסם קודם כל בין כל החברים שלנו, בארץ ובחו"ל, אני בטוח שאפילו מחו"ל יבואו כמה אנשים, כך שמעתי. והעיקר תלוי במה שאנחנו נכתוב על הערב הזה, או אפילו על כמה ערבים הסמוכים אליו, מה יהיה לפניו, מה יהיה אחריו, מה סמוך לערב עצמו באותו יום, מה התוכנית.

האנשים שמכינים לנו שיספרו על זה. ויפה וטוב שנרצה לבוא. וגם אותה עייפות ואותה אווירה שאנחנו קצת מרגישים, אני רואה את זה כדבר טוב. כשמגיעים למרגלות הר סיני, לא מרגישים טוב. באים סחוטים ומכולם רק כוח אחד שנקרא "משה" מסוגל לעלות על ההר, וכל נקודות המשה שיש בכל אחד ואחד מתחברות ועולות על ההר וזהו. ומסוגל לשמוע מה אומר הבורא, ולהסכים עם זה מראש שמה שיקבל עכשיו, זה דבר הכי גדול שקורה בטבע לצורת האדם.

(סוף השיעור)