שיעור ערב -22.07.10 הרב הד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

זוהר לעם - פרשת השבוע

פרשת ואתחנן

heb_o_rav_zohar-la-am-vaetchanan_2010-07-22_lesson_bb_parashat-ashavua-vaetchanan

מנחה: אנחנו בפרשת השבוע, פרשת "ואתחנן", פרשה מאוד מעניינת שנפתחת בתופעה. משה הגדול, משה שהעביר את עם ישראל במדבר, שהוציא אותם ממצרים, משה מתחנן לבורא, הוא רוצה להיכנס לארץ ישראל, הוא רוצה לעבור איתם את הירדן.

הבורא שוב אומר לו שהוא לא יכול לעבור את הירדן, הוא מצווה עליו להעביר את המנהיגות ליהושע בין נון ולחזק אותו, ואפילו מעלה אותו אל הר ומראה לו משם את עבר הירדן ומראה לו לאן להיכנס. וזאת תופעה מאוד מוזרה, זה נשמע כביכול שמשה בא מצד אגואיסטי ומבקש על עצמו?

קודם כל אנחנו צריכים בכלל להסתלק מהסיפור הזה כפי שהוא נשמע בשטחיות, אנחנו נמצאים בכל זאת בלימוד חכמת הקבלה, חכמת האמת, פנימיות התורה שמסבירה לנו מה קורה באמת ועל מה התורה מספרת, ולא מה שרואים הילדים שחושבים שמדובר על העולם הזה. התורה מספרת לנו על העולם הרוחני, לכן היא נקראת התורה הקדושה, "קדושה" זה נקרא נבדלת, "את מקודשת לי", את נבדלת, מיוחסת רק לי.

אז התורה היא תורת ה' שהיא מדברת על העולם הרוחני, על מצבים שהאדם עובר בתהליך הרוחני שלו כשהוא מתקן את הנשמה שלו. ולכן התורה נקראת גם "הוראה", ולכן כתוב גם ש"בראתי יצר רע בראתי תורה תבלין"¹, "כי מאור שבה מחזירו למוטב"², כי התורה היא גם אור שמתקן אותנו. ושכל אחד ואחד צריך לכתוב את ספר התורה, זאת אומרת, כתוב לכתוב על ליבו. זאת אומרת, שכל אחד מאיתנו צריך להשתמש בתורה כמו בהוראה, בכוח המאור שמתקן אותו, וכל אחד צריך לעבור אותם השינויים שהתורה מספרת לנו.

ולכן כמו שכתוב ש"האדם הוא עולם קטן"³, ולכן כל אחד ואחד מאיתנו כולל בתוכו את כל העולם. כי באמת כך אנחנו לומדים משבירת הכלים, משבירת הנשמות, מהאדם הראשון, שהנשמה הכללית נשברה, וכל אחד מאיתנו הוא חלק מהנשמה הכללית הזאת, אז יוצא שאנחנו שמשיגים את המציאות הרוחנית, אנחנו משיגים את הכל המציאות, והבורא הוא כשורש ושממלא את הכל, וכך משיג כל אחד ואחד.

ולכן כשאנחנו מדברים על התהליך שהאדם צריך לעבור, אז למעשה, בכל פרשה ובכל פסוק שבתורה, אנחנו צריכים, כל אחד ואחד מאיתנו, לעבור את הסדר הזה בחמשת החלקים שלנו של הרצון לקבל, בחינות שורש א' ב' ג' ד', בעליית העולמות מעשיה ליצירה, לבריאה, לאצילות, לאדם קדמון, ולהתכלל באין סוף, וכך אנחנו עוברים את כל חמישה חלקי התורה.

ולכן כשאנחנו קוראים פרשה, לא חשוב איזו פרשת השבוע, אנחנו צריכים להבין, שזה אנחנו עוברים, כל אחד מאיתנו כשיגיע למצב שהוא יהיה נניח, ברמת פרשת "ואתחנן", אז יהיה לו אותו מעמד כמו שהוא קורא בפרשה הזאת. שהוא ירגיש מה זה כוח משה רבֵינו שבו ומה זאת ארץ ישראל שבו ועבר הירדן וכל יתר הארצות. הוא עבר את המדבר, רכש תכונת את תכונת ההשפעה, חפץ חסד, זה נקרא "תשובה מיראה" שהגיע אליה, לדרגת משה, לדרגת בינה.

עכשיו צריך להיכנס לארץ ישראל, זאת אומרת, כבר צריך לתקן, סוף סוף הוא מגיע עם הכוח שלו, עם כוח משה לתקן את הרצון האגואיסטי שבו נמצאים שבעה עמים, שבעה הרצונות האגואיסטיים שלו, הנטיות האגואיסטיות האלה, והוא יצטרך לתקן אותם. אז חלק המשה שבו, כוח המשה שבו, דרגת המשה שבו, בזה הסתיימה. וזה שנראה לנו שמשה מתחנן להיכנס לארץ ישראל, אז ברור למשה שהוא הגיע לדרגה כזאת עם הכוח שלו, להיכנס לארץ ישראל, ומכאן חייבת להיות כבר דרגה אחרת. ובדרגה הבאה זה כאילו הבן שלו, זה ההמשך שלו, יהושע בין נון שהוא המשך של משה, הוא לוקח את כל הכוח של משה ויכול לשתף בזה רצון שנקרא "ארץ ישראל", ישר א-ל.

אבל בינתיים הוא צריך לתקן בכיבוש הארץ את כל הרצון הזה. ויש כאן המון תופעות אגואיסטיות שעכשיו צריכים לעורר כדי לתקן אותן, ולזה כוח משה לא מספיק, צריכים לעלות עוד יותר למעלה. ואז הדרגה הבאה נקראת יהושע שבנו, מקבלת את כל הכוח מדרגת משה הקודם לו, וכך עולה לתקן את עצמו בדרגת ארץ ישראל.

בכלל, בכל הפרשה אנחנו נשמע על תופעה מיוחדת כזאת שחוזרת על עצמה שוב ושוב, לַמה יש לנו חזרות כאלה? ושוב הוא חוזר ל"מה שהייתם במצרים, ואיך שהגעתם לכאן ואתם תזכרו מה שעשיתם לבורא, ומה שהוא עשה לכם, ואיך הוא ריחם עליכם ואתם בכל זאת לא שמעתם". כל הדברים האלה שחוזרים על עצמם, לא במקרה הם חוזרים.

זה שוב כמו שאנחנו אומרים, שזה קורה באדם אחד שעולה מדרגה לדרגה במאה עשרים וחמש דרגות שהוא עולה. ובכל כמה דרגות שהוא עלה, שהוא עשה תהליך מסוים, אז הוא צריך לכלול את כל התהליך הזה מההתחלה ועד הסוף בקטע המסוים של הדרך, של העליות, הוא עולה בסולם המדרגות. ולכן כאילו ישנה חזרה, אבל זו לא חזרה , הוא כולל. יש מספרים ויש עם הכולל, כביכול שכל השלבים נכללים יחד, כל המדרגות שעלה בהן, אז הם מגיעים למהות אחרת של הסיכום שלהם. ולכן יש פעולות שנקראות "פעולות" ואחר כך יש פעולות שנקראות "מקבצי אל", שהבורא מקבץ את כל הדברים האלה יחד ומביא לראייה, להרגשה, להכרה, להשגה חדשה לגמרי, מתוך החיבור בין הדברים.

כי זה שאני מתקן כל פעם חלק מהרצון שלי בהלהשפיע על מנת להשפיע, זה מה שאנחנו עוברים דרך המדְבר. אני מתעלה מעל האגו שלי ברצון להתחבר עם אחרים, אני עדיין לא יכול להתחבר עם אחרים, רק ברצון להתחבר. אני מוכן לכך יותר ויותר, כאילו שאני מטפל בכל רצון ורצון בנפרד, וזה נקרא בכל פרשה, בכל פסוק, בכל דבר, שאני נופל, מרגיש שם רע, מרגיש את האגו שלי, חטא, ואנחנו רואים שהתורה מלאה חטאים. ואחר כך מתקן אותם כי אי אפשר לתקן, אלא לגלות את החטא, לגלות את הרע, "בראתי יצר רע", אני צריך לגלות את הרע, ואחר כך בתורה תבלין אני אז נכלל ומתקן.

ולכן אחרי התיקונים האלה הרבים, והבודדים, אני צריך לחברם יחד וזה מה שאני עושה מדֵי פעם. ולכן מדֵי פעם אנחנו רואים שישנן פרשיות כאלה, שמחזירות אותנו לכל הסיפור ומסכמות את הדרך עד כה. אז גם כן בפרשה הזאת "ואתחנן", יש לנו באמת חזרה גדולה על כל מה שהיה קודם וגם בפרשיות הקודמות זה כבר היה. אבל שוב, זה כדי להגיע לסיכום הנכון וממנו להתחיל מדרגה חדשה. אז לכן יש כאן שוב "שמע ישראל" וכל הזיכרונות וכל הדברים שהעם עבר. וכל זה, הוא לא סתם חזרה, אלא שהאדם מקבל מכך מהות חדשה בתיקון שלו הפנימי יותר.

זאת הפרשה בכללות.

שאלה: האם משה זה כוח בינה שכולל את כל המצבים, כולל יהושע ודוד וכל השאר?

כן ולא. אנחנו לא פעם ציירנו דברים כאלה. (ראה שרטוט מס'1) כך שאנחנו נמצאים בעולם הזה, מהעולם הזה שאנחנו עוברים את כל ההיסטוריה, והיסטוריה שלנו בכל זאת היא עליה בדרגה, אי אפשר להגיד שלא, כי האגו שלנו עולה וגדל, והאגו שגדל הוא הכנה לתיקון. ואחר כך אנחנו נכנסים לשלב הראשון שנקרא "הכנה". בהכנה הזאת מגיעים אנשים עם נקודה שבלב ללימוד חכמת הקבלה, אנשים מגיעים כבר לקבוצה ולספרים ולכל מה שיש לנו, זה נקרא "זמן ההכנה". בזמן הזה נמצאים משלוש עד חמש שנים. ואחרי זה אנחנו מגיעים לשלב הראשון של התיקון, אנחנו עוברים את המחסום ונכנסים באמת לרוחניות. והרוחניות הזאת היא כוח הבינה, ההשפעה. והכוח הזה נקרא "ארבעים שנה", כמו ארבעים שנות המדבר, זה נקרא ארבעים, מספר ארבעים זה בינה. בדרגה הזאת רוכשים חפץ חסד, זה נקרא "תשובה מיראה". יש כאן הרבה מה לספר, אבל כך סך הכל זה מה שנקרא "לעבור את המדבר".

בזה אנחנו נמצאים עכשיו בפרשת "ואתחנן", (ראה שרטוט מס'1), בסוף ציר האגו ואנחנו מסיימים את הדברים האלה, יש לנו עוד כמה פרשיות עד שאנחנו מגיעים לסיום, אבל זאת כבר ההכנה לארץ ישראל.

ואחר כך יש כניסה לארץ ישראל, יש מדבר ועֵבר הירדן, ויש את ארץ ישראל, שהיא כבר "בתשובה מאהבה". ברוחניות זאת בינה, השפעה, ובארץ ישראל זאת אהבה. זאת אומרת, יש חיבור בין כל הרצונות, בין כל הנשמות יחד, עד שמגיעים לגמר התיקון. בסוף, ציר האגו, יש "תחיית המתים" ומתקנים את ל"ב האבן, זה כבר בסוף בגמר התיקון שבו נמצא גם תיקון ל"ב האבן, מה שנקרא "עצם לוז".

אלה השלבים שאנחנו צריכים לעשות, שלבים שאנחנו מתקנים את עצמנו מהמחסום (ראה שרטוט מס' 1) ועד גמר התיקון, נקראים "סולם", בסולם הזה יש לנו מאה עשרים וחמש מדרגות. לפני זה אין מדרגות, אלא זה רק זמן ההכנה, או שזאת ההיסטוריה הכללית של האנושות. או שזה זמן ההכנה שאדם נמצא בקבוצה, בלימוד, בהפצה, יש לו כאן מורה ואז הוא מתחיל ללמוד איך הוא נכנס לפעולות התיקון. התיקון מתחיל מהמחסום ומעלה. וזה זמן ההכנה, כמו בית ספר, שהאדם עוד לא מתחיל לעבוד.

שאלה: לַמה צריך כל פעם שעוברים ממדרגה למדרגה, את העניין הזה של תפילה או תחנונים, למה אי אפשר פשוט לבוא למדרגה הבאה?

איך יכול להיות בלי תפילה? כי "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין". אנחנו עשויים מחומר שהוא הרצון לקבל, עפר, הוא לא יכול לזוז בעצמו. אפילו החלקיקים שקיימים, שאנחנו מכירים אותם נניח מהפיזיקה הקוונטית, מהכימיה, מכל מדע, אז החלקיקים האלה קיימים מפני שיש בהם אנרגיה, אנחנו לא מבינים שהבורא ברא יש מאין, אז זה ממש אַין, אין בו כלום.

אם האור לא היה מתחבר עם ה"אַין", לא היה ה"יש". כל מה שיש ביש, בא מהאור. רק האַין הזה, העפר הזה, אנחנו צריכים אותו כדי להבדיל בינו לבין האור. עד כדי כך העפר הזה הוא אפס ממש. אומרים "שווה כקליפת השום", יש כל מיני ביטויים לזה.

ולכן כשאנחנו מתקנים את עצמנו, אנחנו מתקנים את עצמנו אך ורק על ידי האור, כי אין לנו כלום. גם כשמשהו זז, משהו קיים, משהו נמצא, משהו פועל, זה הכל כוח האור. בחומר אין שום תנועה, שום תזוזה, הוא אפילו בעצמו לא קיים, אם האור לא מחזיק אותו. ולכן בכל פעולה ופעולה אנחנו צריכים להזמין את האור שיתקן, שקודם כל יגלה מי אנחנו, שיגלה עד כמה שאנחנו רעים, "בראתי יצר רע", שאני אראה את הרע שבי. מה היא תורה תבלין, מה היא יכולה לעזור לי, איך אני צריך לבקש את העזרה, איך הוא בא ומתקן, מה אני צריך ללמוד מהתיקונים.

את כל השלבים הגדולים והקטנים בפירוט מאוד רחב ועמוק, את הכל אני צריך לבקש מהאור. אם אני לא מבקש, סימן שאני לא מבדיל, סימן שאני לא מבין מה קורה. זה כמו תינוק, שעושים כל מיני דברים בשבילו ומסביבו, והוא לא יודע. אז ככול שהוא יותר גדל, הוא יותר ויותר מתחיל להכיר את העולם, עד שמתחיל להשתתף עימו, עד שמתחיל אפילו לבנות דברים חדשים.

ואותו דבר קורה כאן, אנחנו מגיעים למצב שאנחנו צריכים בכל מדרגה ומדרגה להיכנס לבירור עוד יותר עמוק, וזה מתבטא כאילו בתפילה. שאני דורש מהאור, תעשה לי כך ותעשה את זה כך, כמו שהילד, וככול שהוא יותר גדל, הוא דורש דברים יותר ויותר מהותיים. התפילה, זאת לא בקשה כמו שאנחנו מבקשים אחד מהשני. התפילה היא גילוי החסרונות שאני יודע שהאור חייב לתקן אותם כך וכך. ואם אני יודע את הפרטים, ממש בצורה נכונה, הוא מתקן, אם אני עדיין לא יודע, האור לא מתקן.

האור תמיד נמצא בצורה שהוא מוכן. ורק אני חייב בדיוק לעשות כאן כל הזמן איזה מין סיבוב שזה יהיה מותאם לו, ואז הוא משפיע ומתקן, זה כמו שגנב שפותח כספת, הוא מסובב את המנעול ויש משהו, אחר כך שוב מסובב קצת ויש משהו, ועד שהיא נפתחת. כך בעצם אנחנו פועלים כלפי האור. אולי זאת באמת דוגמא טובה, מתאימה.

לכן אנחנו צריכים להבין שבלי תפילה אנחנו לא יכולים להשיג כלום. תפילה לא צריכה להיות בפה ולא במילים במשהו, אלא מתוך הלב. כי הלב זה כל הרצונות של האדם, כל מה שהוא רוצה לתקן, כל מה שהוא רוצה לחבר, כל מה שרוצה לכוון להשפעה.

ולכן התפילה צריכה להיות מעומק הלב, זאת אומרת, מהכרת הרצונות שלי, מה בדיוק אני צריך לתקן בהם, באיזו צורה אני רוצה לראות אותם בצורה המתוקנת. אם אני באמת מגיע לעומק הלב, שאני מבין את הצורה הנכונה, המתוקנת שצריכה להיות ברצונות שלי, אז האור עושה לי את זה מיד. אז אנחנו צריכים להבין שתפילה היא לא הבַקשה כמו שהיא נראית, אלא שאני בודק את עצמי וכל הזמן מברר עם עצמי, אלה ממש בדיקות פנימיות.

שאלה: שם הפרשה "ואתחנן". אם משה מתחנן, אז למה הבורא לא מסכים?

הבורא מסכים. האמת שמה שמשה מברר בבּקשה שלו, זה האם הוא הכוח שהכין הכל כדי שבני ישראל ייכנסו לארץ ישראל. זה מה שהוא אומר. והבורא אומר לו, כן, ולכן אתה חייב להישאר כאן. ב"ואתחנן", הכוונה היא שבכל מה שיש לו, הוא בעצם מיצה את עצמו. זה כתוב בזוהר.

מנחה: כן, הזוהר כותב על זה כאן.

בפרשת "ואתחנן" מאמר חצות לילה.

"וכמה עצות יש לאדם בכל דבר. ובשעה שהוא נמצא בתפלה, כל אלו המלים שהאדם מוציא מפיו בתפלה ההיא, כולם עולים למעלה ובוקעים אוירים ורקיעים, עד שמגיעים למקום שמגיעים, ומתעטרות בראש המלך. ועושה מהם עטרה. והרי העמידו החברים, התפלה שמבקש האדם להקב״ה צריך לכוון שתהיה תפלת תחנונים. מאין לנו זה. ממשה, שכתוב, ואתחנן אל ה׳. זו היא תפילה טובה."⁴

לא מוסבר לנו כאן מהי בדיוק התפילה הזאת שדווקא האדם מתפלל כאן שהיא בדרגת משה. צריכים להבין שזה החיסרון שמשה שבנו מגלה, הדרגה הזאת שהוא מגלה, עוזרת לו קודם כל לעלות להר ולראות את ארץ ישראל.

זאת אומרת, הוא באמת כבר מוכן לסיים, הוא סיים כבר את התפקיד שלו בכך שעכשיו הוא מוסר את הכל לבני ישראל. הוא חוזר על עשרת הדברות, על שמע ישראל, על כל הדברים. מוסר להם את כל החוקים, המשפטים, כל מה שיש, ואומר להם איך שהם צריכים לשמור את המצוות, זאת אומרת לתקן את עצמם הלאה.

כל הדברים שתיקנו בארבעים שנה על הרצון לקבל, שעלו ועלו בשנות המדבר, (ראה שרטוט מס' 1) זאת אומרת, הם עולים שנה אחר שנה. מה זה נקרא "עולים"? שהרצון לקבל באדם מתגלה יותר ויותר גבוה, ביצר הרע שלו, והאדם עולה מעליו עם חפץ חסד, שלא רוצה להשתמש בו. זה נקרא "ארבעים שנות המדבר", שהוא ממש מגיע לדרגת הבינה שלא רוצה כלום, ממש כל המדרגה חפץ חסד.

אז עכשיו משה מזכיר להם, כאילו חוזר בחזרה, הוא בודק את כל הרצונות שלו, הוא עושה שוב בירורים, בדיקה, שכל אותן הנטיות, כל אותו יצר הרע שהתגלה בנטיות שלו, בכוונות שלו, כולו עלה, על כל דבר ודבר, עלה בכוונה על מנת להשפיע, להשפיע על מנת להשפיע, הגיע לדרגת הבינה, וזה מה שהוא עכשיו מסכם.

ואתחנן שלו, זה כאילו הסיכום של כל שנות המדבר. ועכשיו, אחרי הסיכום הזה, הוא מוכן להתחיל לעבוד עם אותם הרצונות. כל הרצונות האלה עלו, והוא היה מעליהם. רצון אחד, אני לא רוצה להשתמש בו, רצון שני, לא רוצה להשתמש, רצון שלישי, לא רוצה להשתמש, זה נקרא "מדְבר", שאני לא רוצה להשתמש באף רצון, לא רוצה למלא אותו בכלום. אני אוכל את המַן, לחם מהשמיים, אין לי שום קשר לארציות, אלה לא הרצונות שלי, זאת לא האֵרץ שלי, אני נמצא בשטח פתוח.

ואז הוא נכנס עכשיו למצב אחר, שכל אותם הרצונות שנגלו במשך ארבעים שנות המדבר, הם עכשיו התגלו שוב, אבל הוא יצטרך לתקן אותם בלקבל בהם על מנת להשפיע, להשתמש בכל רצון ורצון. ואז כל רצון שעכשיו מתגלה הוא משתמש בו, הוא ממלא אותו, שוב רצון מתגלה, הוא ממלא אותו, שוב רצון מתגלה, הוא ממלא אותו, כך עם כל רצון ורצון.

עד שהוא מגיע עם כל הרצונות האלה למצב שאת כולם הוא מקבל בעל מנת להשפיע. זאת אומרת, שאם מהמחסום (ראה שרטוט מס' 1), הוא רק עלה על ההר של כל הרצונות, אז בתשובה מאהבה הוא כבר מקבל באותו הכלי של כל הרצונות שלו, מילוי. בתשובה מיראה הכלי שלו נשאר ריק, לכן זה נקרא "מדְבר", ובתשובה מאהבה, זה ארץ ישראל, ארץ שכולה מלאה באור העליון, חלב דבש.

שרטוט מס' 1

תלמיד: יש בשרטוט ארבעה שלבים.

שלב אחד עברת, לפחות הראשון.

שאלה: בעניין המקום שבין השלב השני לשלב השלישי, מה מרגיש בן אדם שעובר מזמן ההכנה לשלב של הרוחניות, מה משתנה בו?

משתנה בו שהוא יודע שאין בחיים שלו כלום, חוץ מלהשיג את כוח ההשפעה. והרצונות שעכשיו יתגלו בו, הם יהיו כאלה שדווקא על פניהם הוא צריך להשיג השפעה. הוא יודע בצורה מדויקת מה הוא הולך לעשות.

שאלה: זה אותו אני עכשיו, שמרגיש פתאום משהו אחר, או שזה משהו אחר לגמרי, איזה קפיצה איכותית כזאת?

ודאי שזאת קפיצה איכותית. הוא יודע שהוא חי לצורך זה, כדי לרכוש תכונות חדשות, להרגיש בהם מציאות חדשה. והוא מסכים שהמציאות הזאת תהיה בחיבור עם הזולת. הוא התרגל לרעיון הזה, הוא יודע שבזה יש לו ישועה. אם הוא יאהב את הזולת ולא יהיה לו שום דבר חוץ מזה, רק האהבה, ממש כמו של אמא לתינוק, אם הוא יאהב את הזולת ולא יקבל תמורת זה כלום, זה מספיק לו. עד כדי כך תכונת ההשפעה חשובה בעיניו, בתנאי הזה הוא נכנס.

שאלה: אז בעצם זה שינוי במחשבה, שינוי בידיעה?

זה שינוי שרק האור העליון מסוגל לעשות באדם, ואז כשהוא עושה, אדם יודע שכך זה, ולפני כן הוא לא יודע מה זה. לא מסוגל לעכל שזה יכול להיות. תאורתית הוא יכול להגיד, "כן, זה חשוב, אני רוצה, כן", אולי הוא נכלל באיזו חברה שכך מדברים בה, פתאום מחממים אותו, אבל לא, זה רק על ידי האור העליון. אבל האור העליון פועל אם אתה נמצא בקבוצה, בלימוד, בהפצה, עם המורה, ואם אתה מקיים דברים שמקובלים כתבו לנו בצורה המדויקת, אין שום בעיה, תוך כמה זמן אפשר לעבור.

שאלה: ואיך אנחנו יכולים לעשות את זמן ההכנה, הכי מינימאלי, לפי כמות האנשים שישתתפו איתנו?

לחַלק קודם כל לכמות אנשים יותר גדולה, זה כמו שבעל הסולם כותב, יש גיבור בכמות וגיבור באיכות. אם זאת עבודה גדולה, אז ככול שאתה יותר מחלק אותה בין הרבה אנשים, אז לכל אחד יש הקלה יותר גדולה מזה, זה דבר אחד. ודבר שני, שכולם יעבדו במרץ, זה הכל. גיבור בכמות וגיבור באיכות, לעבוד טוב ובכמות כמה שיותר.

שאלה: איך ניתן לקצר את השלב הזה של הכניסה לארץ ישראל?

האדם ששאל כבר נמצא בדרגה כזאת שהוא עבר את המדְבר? ארץ ישראל זה כבר שלב שאנחנו באים לעבוד עם כלים דקבלה. קודם אנחנו מגיעים ללהשפיע על מנת להשפיע, ואחר כך בלקבל על מנת להשפיע. יש כאן שלב שעכשיו אנחנו עוברים, והתורה מספרת לנו בעיקר על השלב שבארץ ישראל, זה כבר נביאים וכתובים, זה כבר בהמשך.

(ראה שרטוט מס' 2) הנשמה שלנו היא כלי גדול שיש בו חלק שנקרא "גלגלתא ועיניים", זה חלק ששייך במיוחד לישראל, אחר כך יש חלק שנקרא אח"פ, ובתחתית יש חלק שנקרא ל"ב האבן, סך הכל זאת כולה נשמה אחת שהבורא ברא, רצון לקבל אחד וזהו. כדי לתקן אותו, אנחנו רואים שהבורא חילק את העבודה הזאת להרבה מאוד חלקים, ואנחנו צריכים לתקן.

אז התיקון הוא כך, קודם כל אנחנו מתקנים את גלגלתא ועיניים, וזה נקרא "ארבעים שנות המדבר", את זמן ההכנה אני לא מצייר כי זה לא שייך לנשמה, אלא הכל רק הכנה. אחר כך אנחנו נכנסים לארץ ישראל. בחלק של גלגלתא ועיניים זה המדבר (ראה שרטוט מס' 2), ובחלק של אח"פ זה ארץ ישראל, ללא זמן, ללא כלום. ואז, כשמתקנים את ארץ ישראל לגמרי, אז מתקנים את ל"ב האבן, זה כבר תחיית המתים, התיקונים האחרונים שאף פעם לא היו בהיסטוריה, גם לחֵלק ישראל שבנו.

אז אם הוא שואל מתי אנחנו נכנסים לארץ ישראל, השאלה היא, האם הוא כבר עבר את המדבר? זאת אומרת, כשאנחנו עוברים במדבר, אנחנו מתקנים רמ"ח מצוות לא תעשה, זה נקרא חב"ד חג"ת, גלגלתא ועיניים, תכונות בינה. ורק אחר כך אנחנו נכנסים לשס"ה מצוות עשה, שזה כבר כלים כבדים, רצון לקבל גדול שמתגלה, ואנחנו צריכים לעבוד עימו בצורה מאוד מאוד קשה. המדבר נקרא "קַטנות", והארץ ישראל זה כבר "גדלות", שאנחנו מקבלים על מנת להשפיע. בגלגלתא זה (ראה שרטוט מס' 2) להשפיע על מנת להשפיע, ובאח"פ לקבל על מנת להשפיע.

מנחה: משה מסביר את החוקים בכניסה לארץ ישראל, והוא אומר שזה לא סתם חוקים, אלא שאם הם לא יקיימו אותם ובמדויק, בלי להוסיף ובלי לגרוע, הם לא יוכלו באמת לרֵשת את הארץ. והם חייבים להיות חכמה ובינה לכל העמים, זה נקרא "לשמור ולעשות את החוקים". וכך כתוב בפרשת "ואתחנן" בזוהר:

"בוא וראה, כל שאר העמים שבעולם מסר אותם הקב״ה לשרים ממונים השולטים עליהם. וישראל אחז אותם הקב״ה לגורלו ולחלקו להתאחד בהם ממש, ונתן להם התורה הקדושה, כדי להתאחד בשמו, וע״כ, ואתם הדבקים בה', ולא בממונה אחר כשאר העמים."⁵

זה ברור לנו כי אנחנו לומדים את זה מהכלים עצמם, כי הכלים שהם בכוונה על מנת להשפיע הם כמו הבורא. מה זה נקרא "ישראל"? (ראה שרטוט מס' 2) ישר א-ל, ישראל. אז מי שמכוּון כך, ישר לבורא, אז הבורא, כנגד זה, לפי חוק השתוות הצורה, מכוון אליו. ואז לכן אומרים שעל עם ישראל הבורא הוא המשגיח והמנהיג בעצמו.

מה שאין כן, אומות העולם זה נקרא רצונות שהם לא לכיוון הבורא, זאת אומרת ההפך ממנו, זה נקרא "אומות העולם". ואז הבורא נקרא שהוא הפוך מהם, אז הוא נמצא במידה כנגד מידה, הוא בצורה ההפוכה. לכן הזוהר אומר כך, שְהבורא שַׂם על בני ישראל את עצמו, ועל אומות העולם, הוא שׂם את השרים שלו.

שרטוט מס' 2

שאלה: אתה מדבר כל הזמן על בפְנים, כל החמישה חומשי תורה, שהם בפְנים. כשאני חושב בפְנים אז אני לפעמים רוצה לאכול, אני כועס, אני אוהב, מה זה בפְנים, איך אפשר להתחבר לזה?

זאת באמת שאלה של אדם שמתחיל ללמוד, מה זה בפְנים? אני מתחיל להרגיש בלימוד חכמת הקבלה, וזה מגיע לאט לאט, לא מהתחלה, אלא אחרי כמה חודשים, שאני שומע ושומע. אני מתחיל פתאום להרגיש שמה שאני קורא בחוץ, זה נמצא אצלי בפְנים.

אומרים לי "ארץ" זה נקרא רצון, "ישראל", זה הרצון שמכוּון לבורא, ו"אומות העולם" אלה כל מיני רצונות שבי. אני רוצה לאכול ולשתות ולנוח ולטייל ולבלות וכן הלאה, זה נקרא רצונות של אומות העולם, זאת אומרת שהם לא מכוונים לבורא, לכל מיני דברים אחרים, זה לא רע ולא טוב, כך זה נקרא.

"משה" זאת הנקודה שלי, שמוציאה אותי, מושכת אותי מהאגו שלי, כמו שאנחנו רואים מסיפור מצרים. ה"פרעה", האגו הכללי שלי, "מדְבר", הרגשה שאין לי כלום, ריק, ממש יבש, אין לי במה להחיות את נפשי. אני נמצא בתהליך, אבל אני לא רואה שום דבר ממנו, זה נקרא "ארבעים שנות המדבר", תיקונים לא נעימים שאנחנו צריכים לעבור וכולי.

האדם שמתחיל לקרוא נכון את התורה כולה, לא חשוב מה שהוא קורא, הוא מתחיל לגלות שמדברים עליו. נניח, "שניים אוחזים בטלית"⁶, כך זה בגמרה או במשנה, אז שניים אנחנו לומדים, זה היצר הטוב והיצר הרע, שני כוחות שבאים מהבורא, הם אוחזים באדם שנקרא "טלית". "ויחלוקו"⁷. או "שור שנגח את הפרה"⁸, אז שור זה צד אחד, פרה זה הצד השני, ימין ושמאל, ואיך שהם מתחברים בתוך האדם.

זאת אומרת, יש לנו שני כוחות סך הכל שהבורא מנהל אותנו כמו שמנהלים את הסוס עם המושכות. ואנחנו צריכים מתוך ההכוונות שלו, מתוך ההנהגה והשגחה שלו, להבין איך ומה הוא רוצה, ואיך אנחנו צריכים להגיב בהתאם לכך. וזאת כל התורה. זאת אומרת, לדעת את העליון, לקרוא נכון את מפת החיים, מהי המציאות, לַמה אני תופס אותה כך, מי אני, ממה אני מורכב. ואז לפי כך אני לאט לאט מתחיל לגלות בכל זה, אותו. ובמידה שאני משתדל להכיר אותו, אני מאליו נעשה כמוהו, כי אחרת אני לא יכול להרגיש אותו, כי כל ההרגשה באה לפי השתוות התכונות, כי צריך להיות "כמוהו כמוני", ואז אני ארגיש ואבין אותו.

אז כל העיסוק שלנו בחכמת הקבלה, הוא לקבל במשך שנים. אם תהיה לך סבלנות ושֶכֶל להישאר, אתה תבין שכל חכמת הקבלה מסבירה לך סך הכל, מי אתה. ואז אתה מגלה בתוכך את כל העולם, שאין חוץ ממך שום דבר, יש רק האור העליון ומה שהוא מזמין בך, את המציאות הזאת, את הכל.

שאלה: אז אפשר להגיד שאלה סוגים של הרגשה, הדברים שאני מרגיש?

הכל רק בהרגשה. הרצון לקבל, זה מה שהבורא ברא, האור, ולכן חוץ מהרגשה שהוא מרגיש בתוך רצון לקבל, אין כלום. מה, איזה עולם זה שאני עכשיו מגלה? זאת הרגשה בתוכי, בתוך הרצון שלי. אם משהו משתנה, ההרגשה משתנה, כל ההרגשה, אנחנו בני הרגשה.

מנחה: משה ממשיך ומזכיר את רצף המלחמות שעבר עם ישראל במדבר, ממש לפני הכניסה לארץ ישראל. הוא מציין את עשרת הדברות ואפילו את הפסוק המפורסם "שמע ישראל ה' א-לוהנו, ה' אחד"⁹. והשאלה היא מה כל כך מיוחד בפסוק הזה מכל התורה כולה, כל כך הרבה חוזרים עליו?

הזוהר מדבר על זה הרבה, גם בפרשה הזאת. בפסוק הזה בעצם מדובר על הייחוד בין הבורא לנברא. שכל אחד צריך להגיד לשמע ישראל, ישראל זה ישר א-ל שבו. נניח, אני אומר, שמע מיכאל, כי אני מדבר, אם אני מדבר מעצמי, כך אני צריך להגיד. ולְמה אני צריך להגיע? "ה' א-לוהינו ה' אחד". זאת אומרת, הקשר שלי עימו, השתוות הצורה, מגיעה לדבקות.

ואחר כך "ואהבת את ה' א-לוהיך בכל לבבך"¹⁰, בשני יצריך, ביצר הטוב וביצר הרע, זאת אומרת, בכל המהות המתוקנת שלי, אני כבר מגיע למצב שאני נמצא באותן התכונות של אהבה, כתוב, ואהבתַ. הפסוק הזה מסמל לי את הדבֵקות, המצב האחרון שאליו האדם צריך להגיע. כאן ועכשיו בחיים האלה, בעולם הזה, בכך שהוא מגלה לגמרי את המציאות העליונה, את כל חמשת העולמות, עולם האין סוף, נכלל בחיים נצחיים, שלמים.

הוא מרגיש שהעולם הזה כביכול נכלל בכל העולמות, וגם מרגיש הכל, כמציאות אחת. אין זמן, אין מקום, אין תנועה, אין מה שהוא עובר, אין מה שהיה, ונמצא, ומת, וחי, ועתיד, אלא הכל נכלל במציאות אחת קבועה. לזה אנחנו צריכים להגיע. זה נקרא "אין סוף", שאין כבר שינויים, הכל נבלע באור השלם. וזה נקרא "גן עדן". זאת אומרת כל הרצונות לקבל שמגיעים לבינה, לכל הרצונות להשפיע ומתמלאים בחכמה, שנקראים "העדן", זה נקרא גן עדן. זאת אומרת, כל הכלים שלנו, הנשמה הכללית, מתחברים עם הבורא שממלא אותה.

מנחה: ובאמת על הייחוד הזה שדיברת עליו, מדבר הזוהר, אומר כך:

"בשעה שהאדם בא ליחד שם הקב״ה. כל צבאות השמים, כולם עומדים שורות שורות בכדי להתתקן ושיתכללו כולם באותו היחוד, לעמוד בסוד אחד ביחוד אחד. כולם מתתקנים בתקונם, ע"י יחוד הזה, כראוי. בשעה זו עומד ממונה ושמש אחד, העומד תחת רמ״ח עולמות, שכולם נקראים אברי הגוף. ושמש הזה נקרא הלנ״ו (הלני״ו ל״ג) והוא עומד ומחכה ליחוד ההוא. וזה הוא מלקט שושנים. כש״א, וללקוט שושנים, שהם אברי הגוף."¹¹

על שושנים כתוב לנו הרבה, אנחנו יודעים שבהתחלת הזוהר, יש מאמר "השושנה", וכל המלכות, כל הנברא נקראים שושנה, האוסף של כל הנשמות נקרא שושנה, חמישה עלים, קוצים וכולי. זה הכל מדובר, כמו שדיברנו קודם, על גמר התיקון שלנו, שאנחנו בזה כבר סיכמנו, גמר התיקון בחפץ חסד, זאת אומרת, בדרגה הראשונה, שמשה סיים את תפקידו, ואחר כך ממשיכים הלאה.

אסור לנו לחשוב שמשה הוא כוח קטן שהגיע רק לארץ ישראל ואחר כך לא המשיך לתוכה. אלא אותו כוח שמושך אותנו הלאה, ואיתו אנחנו הולכים, הוא גם כוח של המושך הזה, וכוח משה. ויהושע הוא המשך שלו, רק מפני שכבר עובד עם הרצון לקבל בלקבל על מנת להשפיע, לכן זה נקרא כך.

וארץ ישראל, היא כבר לא מדְבר ולא מצרים, זה כבר כל אותו מצרים, אבל שהופכים אותו בלקבל על מנת להשפיע. אם במצרים זה היה בלקבל על מנת לקבל, אז בארץ ישראל זה לקבל על מנת להשפיע. ולכן באמצע צריכה להיות תחנת ביניים שנקראת "מדְבר", שבה אנחנו מתקנים את עצמנו, יוצאים מהאגו שנקרא מצרים, נמצאים מחוץ לאגו שנקרא מדְבר, ואחר כך מושכים את האגו בחזרה ומתקנים אותו.

מצב אחד (ראה שרטוט מס' 3), זה מצרים, מצב שתיים זה המדְבר, ומצב שלוש זה ארץ ישראל. במדבר אנחנו נמצאים למעלה מהאגו, רק בדרגת בינה, השפעה, דרגת בינה. במצרים אנחנו בדרגת המלכות, קבלה. וכשאנחנו מגיעים לארץ ישראל אז אנחנו מעלים את המלכות הזאת לבינה ומבינה לכתר, ואז במצב שלוש יש לנו קבלה בעל מנת להשפיע.

זאת אומרת, יש לנו קבלה ממצב מס' 1, יש לנו קבלה בעל מנת להשפיע ממצב מס' 3, מהמדבר (ראה שרטוט מס' 3) וממצרַים. וכך אנחנו במצב השלישי בארץ ישראל מתקנים את הכל, את כל יצר הרע, מצרים זה היצר הרע, ובארץ ישראל זה יצר הטוב.

שרטוט מס' 3

מנחה: ובהקשר לכך אומר הזוהר:

"בוא וראה, כתוב, כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא היא כארץ מצרים אשר יצאתם משם וגו' שהנהר עולה ומשקה הארץ, אבל כאן למטר השמים תשתה מים, כי ארץ הקדושה שותה משמים תמיד. וכשישראל היו עוסקים בתורה, היתה שותה כראוי. ומי שמונע התורה ממנה, כאלו מונע הטוב מכל העולם."¹²

שאלה: למה מצרים זו המדינה הראשונה שהייתה בסכסוך הערב ישראלי, עושה איתנו שלום?

לא כדאי להיכנס לפרשנויות.

תלמיד: מבחינה רוחנית, רואים שמצרים מככבת בזוהר, כמו שכתוב על ישראל, כך כתוב על מצרים.

אני חושב שבכל זאת אנחנו גמרנו עם מצרַים, אנחנו יצאנו משם, אנחנו לא חוזרים לשם. אנחנו צריכים לתקן את כל יתר העמים שלא היינו איתם בקשר, על ידי האור העליון. היינו במצרים ותיקנו את הקשר הזה, מה שאין כן, עם כל היתר העולם, לא תיקנו. אנחנו היינו שם בגלות, יצאנו מגלות מצרים, ותיקנו את הקשר הזה, ועכשיו הוא מתוקן. וכל יתר הארצות, לא. אנחנו לא יצאנו מהן, אנחנו עדיין נמצאים בגלות ועדיין יש לנו קשר איתן וקשר לא מסודר. אנחנו עדיין לא משכנו משם כלים לתיקון כמו ממצרַים. מצרים זו המדינה היחידה שאני לא חושב שבעתיד, תהיה לנו הבעיה איתה.

אני בכלל לא צופה שיהיו לנו בעתיד בעיות. אנחנו צריכים לקחת את התורה, חכמת הקבלה, פנימיות התורה, שמביאה את המאור המחזיר למוטב, שמתקנת אותנו. דרך הנשמות שאנחנו מצליחים לחבר אותן לאור, האור יורד לעולם שלנו, ואז בעולם שלנו, אנחנו מתחילים להרגיש את כל התופעות החיוביות, השינויים לטוב.

כי "צדיק יסוד עולם" זה נקרא שהוא מושך את האור לעולם שלנו, אבל זקוק לכל יתר האנשים שיתנו לו כלים. שיתחברו אליו ויהיו לו ככלים דקבלה שאליהם הוא יוכל להמשיך את האור מלמעלה, כמו שמשה עשה את זה עם כלל ישראל. ולכן ככול שאנחנו נפרסם את חכמת הקבלה, עד כמה שאנחנו נהיה יותר מיוחדים בעם ישראל ובמיוחד אלה שנמצאים בארץ ישראל, אז בטוח שנוכל לעורר את אומות העולם בצורה חיובית אלינו.

אנחנו צריכים לפרסם גם לנו וגם לאומות העולם, שיש לפנינו עכשיו רק בעיה אחת, איך למשוך את המאור המחזיר למוטב. כי יש כבר אמצעי, הכל התגלה, קודם לא היה דבר כזה, קודם לא יכולנו לתקן את עצמנו, לא היינו מוכנים לזה. עכשיו אנחנו נמצאים בארץ ישראל, כעם ישראל, ויש לנו את החכמת הקבלה שהתגלתה, ואנחנו מבינים איך לממש אותה. אם אנחנו עכשיו מושכים את המאור המחזיר למוטב, הכל מסתובב לטובה, הכל פונה לטובה, כולל אומות העולם כלפינו.

ואנחנו צריכים לפרסם להם, כמו שחכמת הקבלה אומרת את הידיעה הזאת, שהם יעזרו לנו ואנחנו נעזור להם ויחד נגיע לתיקון. שיבינו בצורה הפשוטה הגלויה, אין לנו מה להסתיר, מה קורה כאן. שיש כאן מערכת של הנשמות, כך הן קשורות זו לזו. חלק מהנשמות קיבל עוד בבבל את חכמת הקבלה, שיטת התיקון, תיקן את עצמו במקצת, נפל בין כולם אחר כך בחורבן בית המקדש, התערבב עם כולם, עכשיו הגיע הזמן שכולם צריכים לתקן את כולם. חכמת הקבלה שוב מתגלה, וצריכים להמשיך את התיקון.

כשאנחנו מגלים את הדברים האלה לכולם, ולפי מה שאנחנו רואים בקבוצות שלנו בכל העולם, שיש בהן מאות אלפי אנשים שקשורים אלינו ומבינים את זה, אף אחד לא מזלזל בזה. יותר מכך, אני יכול להגיד אפילו מהניסיון שלי, נתתי הרצאות באוניברסיטאות ובמקומות דתיים למיניהם, דיברתי עם סוּפים, עם קיצוניים מכל מיני שיטות, מכל מיני דתות, בכל מקום שהייתי בו, ואף אחד לא קיבל את הדבר הזה בזלזול, אף אחד. לכולם זה פתאום עשה משהו. עד היום אני רואה שזה עובד כך. ואני מדבר על האנשים שהם אידיאולוגים גדולים בכל מיני ערוצים אחרים, שיטות אחרות. זה קורה כך ממש אצל כולם. זאת אומרת, אומות העולם מוכנות לשמוע את הדברים שאתה אומר להם על התיקון הכללי המשותף.

נסיים בזה ונקווה שניכנס לארץ ישראל.

מנחה: אז אנחנו רגילים לסיים את פרשת השבוע בשירת "הנה מה טוב ומה נעים".

בזה אנחנו מתקנים באמת את הכל, אם כך יהיה.

(סוף השיעור)

---

1. (קידושין ל, ע"ב)↩

2. (מדרש ספרי פרשת יעקוב, הגר"א)↩

3. (מדרש תנחומא, פקודי, ג')↩

4. פרשת ואתחנן מאמר "חצות לילה" אות ט'↩

5. פרשת 'ואתחנן' מאמר "אתה החלות להראות וגו'" אות יז'↩

6. משנה, סדר מזיקין, מסכת בבא מציעא.↩

7. משנה, סדר מזיקין, מסכת בבא מציעא.↩

8. משנה, סדר מזיקין, מסכת בבא קמא, פרק ה'.↩

9. דברים, ו', ד'.↩

10. דברים,ו', ה'.↩

11. פרשת 'ואתחנן' מאמר "יחוד עליון ויחוד תחתון" אות סב'↩

12. פרשת 'ואתחנן' מאמר "כבוד חכמים ינחלו" אות קסב'↩