שיעור בוקר 06.04.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כתבי "בעל הסולם" עמ' 813, כתבי הדור האחרון, "משל לחברה רעבים"

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם" בעמ' 813 את "כתבי הדור האחרון", אנחנו נמצאים בהקדמה.

כן, אנחנו נקרא רק את ההקדמה לכתבי הדור האחרון. זה דבר מאוד חשוב, אין לנו הרבה כתבים בכלל בחכמת הקבלה על השלב האחרון שאנחנו צריכים לעבור, שלב שבו נמצאת עכשיו כל האנושות, יש לנו רק קצת מהרמח"ל, עוד פחות מהרב קוק והעיקר זה מבעל הסולם וקצת מרב"ש. לכן כמה שאפשר אנחנו צריכים להשתדל לשאוב מהכתבים הללו, אז בבקשה בואו נקרא את ההקדמה, רק את ההקדמה אנחנו קוראים.

הקדמה

"משל לחברה רעבים וצמאים התועים במדבר, והנה אחד מהם מצא מקום ישוב בכל טוב, התחיל נזכר באחיו האומללים, אמנם כבר נעתק מהם הרבה עד שלא ידע מקום המצאם. מה עשה התחיל לצעוק בקול גדול ולתקוע בשופר, אולי ישמעו חביריו הרעבים והאומללים את קולו ויתקרבו אליו ויבואו ג"כ לישוב ההוא המלא מכל טוב.

כן הדבר שלפנינו, הנה תעינו במדבר הנורא יחד עם כל האנושות ועתה מצאנו אוצר גדול המלא מכל טוב דהיינו הספרי קבלה שבאוצר, שמשביעים נפשינו השוקקות וממלא אותנו דשן ונחת ושבענו והותרנו, אלא זכרון החבירים שלנו שנשארו במדבר הנורא אובדי עצות, אמנם המרחק רב בינינו ואין הדברים נשמעים בינותינו, ולפיכך ערכנו את השופר הזה לתקוע בקולות אולי ישמעו אחינו ויתקרבו אלינו ויהיו מאושרים כמותינו.

דעו אחינו בשרינו, כי חכמת הקבלה כל עקרה הוא הידיעות איך נשתלשל העולם ממרום גבהה השמימי עד ביאתה לשפלותינו. והמציאות הזה היה מוכרח משום ש"סוף מעשה במחשבה תחילה" ומחשבתו ית' פועלת תיכף כי אינו צריך לכלי מעשה כמותינו, ולפיכך יצאנו מתחילה בא"ס ב"ה עם כל השלמות ומשם עד לעולם הזה - ולפיכך קל מאד למצוא כל התיקונים העתידים לבא מתוך העולמות השלמים שקדמו לנו.

ומתוך זה אנו יודעים האיך לתקן דרכינו מכאן ולהבא כמו מעלת האדם על הבהמה, ש"רוח הבהמה יורד למטה", כלומר שאינו רואית אלא ממנה והלאה ואין לה שכל ובינה לראות מהעבר עליו כדי לתקן העתיד, נוסף עליה האדם ש"רוח האדם עולה למעלה", כלומר להעבר, ומסתכל בהעבר כמו אדם המסתכל במראה ורואה לתקן את פגמיו, כן השכל רואה בהעבר עליו ומתקן את דרכיו על מכאן ולהבא.

ולפיכך אין התפתחות למין הבהמה ועדיין עומדים על אותו המקום שנבראו, משום שאין להם המראה להבין מתוכה איך לתקן הדרכים ולהתפתח לאט לאט כמו האדם. והאדם הולך ומתפתח יום יום עד שמעלתו מובטחת ומורגשת שעוד על הפלנטות העליונים ירכב.

וכל זה אמור בדרכי הטבעים שמחוץ ממנו דהיינו הטבע שבהמציאות שבסביבתינו, דהיינו מזונותינו ועיניני החיצונים, שעל זה מועיל בהסתפקות גמור השכל הטבעי.

משא"כ בפנימיותינו ועצמינו, הגם שאנו מתפתחים למקצת אבל אנו מתפתחים ומשתבחים מחמת דחיפות מאחורינו (ויז-א-טערגא) ע"י יסורין ושפיכות דמים. והוא מטעם שאין לנו שום תחבולה להשיג מראה לראות בפנימיות האדם שהיו בהדורות שעברו, ואצ"ל בפנימיות הנפשות והעולמות איך שנשתלשלו ובאו לחורבן נורא כהיום שלא יהיו לנו בטוחות בחיינו, ונהיה מוכנים ועומדים לטבח ומיתות משונות בשנים הקרובות, עד שהכל מודים שאין להם שום עצה למנוע זה.

ותדמו לעצמכם למשל, אם היום תמצאו איזה ספר הסטורי שהיה מצייר לכם את הדורות האחרונים שיהיה אחר עשרת אלפים שנה, כי כמו שאנו ואתם מרגישים בטח יספיק הלקח של היסורים והשחיטות שיחזיר אותם למוטב בסדרים טובים.

ואנשים אלו, הרי לפניהם סדרים טובים המשמשים להם להספיק הבטחה והשאננות לכל הפחות להבטיח את חייהם היומיומית בהשקט ושלוה.

ובלי ספק, אם היה איזה חכם שהמציא לנו את הספר הזה מחכמת המדינות ומדרכי היחיד, אז היו המנהיגים שלנו ימצאו כל התרופה איך לסדר את החיים כמותם ו"אין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו", ומתבטלים היו השחיטות והיסורין הנוראים והכל על מקומו יבוא שלום.

עתה רבותי, הרי לפניכם ערוך ומוטל בארון זה הספר שבו כתוב ומפורש כל חכמת המדינות וכל סדרי היחיד והצבור אשר יהיו בסוף הימים דהיינו הספרי קבלה [בכתב היד, בצד הטקסט המתחיל כאן, הופיע הכיתוב: "הם השלימות קודם לבלתי שלימות"], שבו מסודרים העולמות המתוקנים שיצאו עם השלימות, כנ"ל שמהשי"ת יוצא השלימות בראשונה אח"כ אנו מתקנים אותם ובאים לשלימות המונח וקיים בעולם העליון היוצא מא"ס ב"ה בדרך "סוף מעשה - במחשבה תחילה". ומטעם שמהשלם לא נמשך תיכף בלתי שלם אלא בדרך הדרגה ואין העדר ברוחני, וע"כ נשארים כולם קיימים ומצויירים בכל דמויים וצלמם בכללות ופרטות בחכמת הקבלה.

פתחו הספרים הללו ותמצאו כל סדרים הטובים שיתגלו באחרית הימים, ומתוכם תקבלו הלקח הטוב איך לסדר הדברים גם היום כדרכיכם בעיניני העוה"ז, שאפשר ללמוד את הסטוריה העוברת וממנה אנו מתקנים את הסטוריה הבאה.

קריאה לבני סגולה ללמוד קבלה

ואנכי הכותב מכיר מעט את עצמי ומקומי שאינני מהמצויינים ביותר שבמין האדם, ואם אדם כמוני היום יגע ומצא כל זה בהספרים הגנוזים בארונות שלנו הרי קל וחומר בן בנו של קל וחומר שאם יחידי סגולה שבדור יתיגעו בהספרים האלה, כמה מהאושר והטוב מוכן להם ולכל העולם כולו.

קולי שבשופר למה בא?

וכל זה שמתי אל לבי עד שאינני יכול להתאפק עוד, והוסכם אצלי לגלות מההסתכלותי וממה שמצאתי כתוב בספרים ההם כדי דרכי התיקון העתיד המוחלט לנו, ואצא ואקרא לבני העולם בשופר הזה אשר לפי דעתי והערכתי יספיק לקבץ את כל בני סגולה שיתחילו ללמוד ולהגות בהספרים, ויכריעו את עצמם ואת כל העולם כולם לכף זכות.

חלק א'

הבסיס לכל ביאורי, הוא הרצון לקבל המוטבע בכל נברא, והוא שינוי צורה מהבורא, וע"כ נפרדה ממנו הנשמה כאבר הנפרד מגוף, כי שינוי צורה ברוחנית הוא כמו גרזן מפריד בגשמיות.

ומכאן ברור מה ה' רוצה מאתנו, הוא השואת הצורה, שאז אנו חוזרים ונדבקים בו כמטרם שנברא.

וז"ש "הדבק במדותיו, מה הוא רחום" וכו', דהיינו שנשנה המדות שלנו שהוא הרצון לקבל, ולקחת המדות של הבורא שהוא רק להשפיע. באופן שכל מעשנו יהיה רק להשפיע לזולתנו ולהועיל להם בכל יכולתנו, ובזה אנחנו באים להמטרה להדבק בו שהוא השואת הצורה.

ומה שאדם עושה לצרכי עצמו בהכרח, דהיינו בשיעור מינימום המוכרח לקיומו ולקיום משפחתו, זה אינו נחשב לשינוי צורה, כי ההכרח לא יגונה ולא ישובח.

וזהו הגילוי הגדול שלא יתגלה בכל שלמותו אלא בימות המשיח, וכאשר יקבלו הלמוד הזה אז נזכה לגאולה השלמה.

וכבר דברתי מזה, שיש ב' דרכים לגילוי השלמות, או דרך תורה או דרך יסורין, ולפיכך סיבב הקב"ה ונתן את הטכניקה לבני אדם עד שמצאו הפצצה של אטֹם ושל מימן, שאם עוד לא ברור לעולם החורבן הכללי שהם עתידים להביא לעולם, יחכו עד למלחמות עולם שלישית או רביעית ח"ו, ואז יעשו הפצצות את שלהם, והשארית שישארו אחר החורבן, לא יהיה להם עצה אחרת אלא לקחת על עצמם עבודה הזו - שהן יחיד והן אומה לא יעבודו בשביל עצמם יותר ממה שצריכים לקיומם ההכרחי ושאר כל מעשיהם יהיו לטובת זולתם. ואם כל אומות העולם יסכימו לזה, אז יתבטלו המלחמות מן העולם, שהרי כל איש לא ידאג כלל לטובת עצמם אלא לטובת זולתם, ואין מקום לזולתם.

"ותורה זו של השואת הצורה היא תורתו של משיח. ועל זה נאמר: "והיה באחרית הימים וגו' והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה וגו' כי מציון תצא תורה וגו' ושפט בין עמים רבים", דהיינו שהמשיח ילמד אותם עבודת ה' בהשואת הצורה, שהוא תורה ומשפט של המשיח "והוכחה לגוים עצומים", דהיינו שיוכיח להם שאם לא יקבלו עליהם עבודת ה', יישמדו כל הגוים ע"י המלחמות ואם יקבלו תורתו, נאמר אז "וכתתו חרבותיהם לאתים" וגו'.

ואם תלכו בדרך תורה ותקבלו התבלין מוטב, ואם לאו תלכו בדרך יסורים, דהיינו שיתגלו המלחמות של פצצות אטום ומימן בעולם ואז יחפשו כל אומות העולם עצה איך להמלט ממלחמות, ויבואו אל המשיח לירושלים והוא ילמד אותם את התורה הזאת."

שאלה: בהקדמה נאמר שאין ספק שאם איזה חכם היה מציע לנו כזה ספר על חכמות המדינות, אז המנהיגים היו מוצאים את כל האמצעים הנחוצים כדי לארגן חיים מהסוג הזה. האם יש תקווה לכך שהמנהיגים יכולים להציע ספר כזה ואולי כדאי לעלות תפילה גם בעבור זה?

לא, זה לא יכול להיות, כי אין חכם כזה שיהיה מקובל על המנהיגים. אין דבר כזה, אין חכם כזה. אם היה נגיד, זה סיבוב מהשמיים, מישהו כמו רוסו, מאותם הפילוסופים הגדולים החכמים, ששמו פסל עוד בזמן שהיה חי, ועוד כאלו, אז מאלה, אולי. אבל אני לא רואה שהיה מגלה דבר אמת.

מה שהיה מקובל, כך הוא אומר בערך, שאם היה החכם האמיתי והיה מגלה את חכמת הא-לוהים, והיו מקבלים אותו, אז ודאי שכך זה היה. אבל אנחנו רואים שאחר כך הוא כבר מראה לנו שדבר כזה כביכול לא יכול להיות שיתקיים, ולכן אנחנו צריכים ללכת, כמו שהוא כותב הלאה בכתבי הדור האחרון, רק בהפצה ובחינוך, עלינו לעשות זאת.

תלמיד: כותב כאן בעל הסולם שיש שתי דרכים, דרך הקבלה ודרך הייסורים, והוא מתאר את דרך הייסורים כדרך שתוביל למלחמות ואז העמים יבואו לבקש עצה מהמשיח בירושלים.

אחר כך הוא מסביר לנו שזו לא דרך תורה ולא דרך ייסורים אלא מתקדמים באמצע בין אלו ואלו שזה נקרא "דרך ארץ". כנראה שכך אנחנו מתקדמים כמו שהוא כתב, אחר כך אנחנו עוד נראה את זה, הוא כותב בכמה מקומות, וזו דרכנו. אנחנו לא יכולים להתקדם בדרך התורה, זה מאוד קשה לנו, לזה צריכים אנשים מיוחדים, תנאים מיוחדים, זה בצורה אידיאלית. וגם בדרך ייסורים אנחנו לא יכולים ללכת כי זה ייסורים קשים ממוות ממש שאנחנו לא מסוגלים לעבור. אלא בין זה לזה, או לכאן או לכאן, קצת יותר, קצת פחות, כך אנחנו מתקדמים. זו דרכנו גם עכשיו.

שאלה: מה זה אומר שאנחנו צריכים להגיע אל המשיח בירושלים והוא ילמד אותנו?

אנחנו צריכים להבין שלא מדובר, לא בגיאוגרפיה ולא בהיסטוריה ולא בעולם הזה בכלל אלא כל ההתעלות הרוחנית היא רק במידות שבנו, וגם בנו בנשמה ולא באדם הגשמי, בבשר, ולכן המשיח זה נקרא כוח המושך, שנמצא בירושלים, "ירושלים" זה נקרא יראה שלמה, ולבוא ליראה השלמה, לכוח שמושך אותנו ליראה השלמה, זה נקרא להיות עם המשיח בירושלים.

שאלה: נאמר כאן שיש סכנה של מלחמת עולם שלישית ורביעית ואז הממשלות יבואו למשיח. בינתיים אני לא רואה כזאת סכנה או שזה עוד לפנינו וזה עתיד להתגלות לנו?

אני חושב שאנחנו לאט לאט מונעים את הסכנה הזאת מכולם וזה נקרא "דרך תורה או דרך ייסורים". שאנחנו מעבירים מדרך הייסורים, ממלחמת עולם שלישית ורביעית ל"דרך ארץ" מה שנקרא, באמצע. זה לא שלא יהיו בעיות, אבל בעיות כאלו שזה לא מלחמות עולם אטומיות. כך אני מקווה. זה תלוי בנו ונראה לי שבזה אנחנו מצליחים.

שאלה: מה המצב הזה שכתוב שהמשיח ילמד אותם עבודת ה' בהשוואת הצורה, איך זה יבוא לידי ביטוי?

הכוח המושך שצריך להעביר אותנו דרך כל אותו "השדה אשר ברכו ה'" עד שאנחנו מגיעים לבית המקדש, לזה שכולם נמצאים בכלי אחד, "כאיש אחד בלב אחד", את המעבר הזה אנחנו עושים על ידי הכוח המושך אותנו לזה שנקרא "משיח".

שאלה: אני חוזר לפסקה שניה בתחילת חלק א', "ומכאן ברור מה ה' רוצה מאיתנו, הוא השוואת הצורה". למה זה ברור?

למה זה ברור? כי הוא ברא אותנו בצורה הפוכה ממנו, ואז אנחנו ממש מרגישים את עצמנו לפי ההתקרבות שלו. הוא ברא אותנו ומתחיל להתקרב ומתוך ההתקרבות שלו אלינו אנחנו מרגישים אותו מאוד מאוד גרוע, רע לנו מזה שהבורא מתקרב. יוצא מזה שברור לנו מכאן שאנחנו צריכים לעשות השלמה להתקרבות הבורא, שאנחנו צריכים כל פעם בהתאם לזה לשנות את עצמנו בלהידמות לו, ואז ההתקרבות שלו אלינו תהיה לנו לטובה, לנחת, ולא לייסורים.

זו כל הבעיה. הבורא שמתקרב ואנחנו לא מוכנים זה לילה, חושך, צרות, בעיות. הבורא שמתקרב אבל אנחנו מכבר מוכנים להתקרבות שלו, זה לנו לתענוג, ליום, לאור.

שאלה: בעצם החיבור בינינו בתוך "בני ברוך" והמצב שעליו כותב בעל הסולם ב"כתבי דור האחרון", איפה זה מצטלב? איפה נפגש מה שמלמד אותנו רב"ש בחיבור בינינו בקבוצה עם המצב של כלל הסביבה?

בינינו. איפה זה יכול להיות? בינינו. כמו שאתה נמצא בקשר עם החברים, ואני שואל איפה הקשר בין החברים, ואתה אומר "בינינו". איפה זה בינינו, באמצע בין חיפה לתל אביב, איפה זה נמצא בינינו? "אתה אומר, "בינינו". "אני לדודי ודודי לי" ובאמצע בינינו, הקשר בינינו.

שאלה: יש הרבה אנשים באפריקה שרואים את מה שקורה כאפוקליפסה, אולי שישו חוזר. מה אתה יכול לומר להם?

אני רק רוצה לומר להם שחיבור בינינו הוא ההצלה והתרופה לכל מה שעובר עלינו, ולא חשוב איך הם מתארים את זה אם כאפוקליפסה או שמגיע איזה משיח, לא חשוב איזה. הכול בא אלינו כדי לעזור לנו להתחבר, שום דבר חוץ מזה. לכן זה מה שאני ממליץ לכם.

דיווחים

שאלה: עולה שאלה מהרבה קבוצות בארץ שיש להן מרכז פיזי וכבר חודש לא נפגשים במרכזים, ועדיין יש עלויות מאוד גדולות של תשלומי שכירות, ארנונה ועוד כל מיני הוצאות, והם שואלים מה אתה חושב, האם כדאי להמשיך להחזיק את המרכזים או כדאי לוותר עליהם, איך אתה רואה את העתיד של המפגשים שלנו?

כן, שמעתי, ולא רק בארץ, גם מקבוצות בחוץ לארץ, מהרבה מקומות אני שומע את השאלה הזאת, האם יש כאן כדאיות להחזיק את המרכזים האלה, או כדאי לצאת מהם?

אם הם שואלים אם להחזיק, וכמה זמן לפי הערכה שלי זה עוד ימשך עד שנוכל לחזור למרכז ולהתחיל לקיים שם אורך חיים כמו שהיה קודם, על זה אני חושב שלא פחות מחמישה חודשים, בסך הכול זה מה שנראה לי, ויכול להיות שהרבה יותר מזה, אבל חמישה חודשים אני חושב שכן. אתם תעשו חשבון אם כדאי או לא, זה דבר אחד.

דבר שני, אם כן, הייתי כבר ממליץ אולי לעשות חשבון, למרכזים גדולים כמו פתח תקווה, מוסקבה, חיפה, כאלה מרכזים ששם באמת יש חיים קהילתיים, ואז כדאי להחזיק אותם לשבתות, אפילו לא יום יום. אבל נראה לי שאנחנו בכל זאת מתרגלים יותר, אני מקווה שנשתכלל יותר כדי להיות מוכנים ללימוד ולקשר דרך קווי האינטרנט, סקייפ, זום, כל מיני הדברים האלה.

לכן אני חושב שכדאי לנו כמה שיותר להשקיע בציוד לקשר בינינו ולעבור לזה. אלא אם כן ישנן קבוצות גדולות עד מאוד, אז כדאי להם אולי לחשוב לשמור על המרכז או לא. אבל גם כך אני חושב, שאם הם באים פעם בחודש אז אפשר לשכור איזה מקום, בית קפה או משהו, כדי לעשות שם ישיבה, אסיפה וערב, וזה יעלה הרבה יותר זול.

תחשבו. אבל לי נראה שבכל מקרה מה שלא יהיה אנחנו עוברים לקשר אינטרנטי, ואפילו אם נחזור לצורות הקודמות במשהו, זה לא יהיה באותה עוצמה ולא בכל מקום יהיה לנו מרכז ששם האנשים יתאספו, אלא יותר ויותר להשקיע בציוד ובחיבור קווי, באינטרנט. נראה לי שזה העתיד.

(סוף השיעור)