שיעור צהריים 15.09.21 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ערב יום הכיפורים תשפ"ב

ספר יונה

ספר מאוד יפה מכל כתבי הקודש, כי מדובר על אדם שכל אחד יכול להתלבש בו. יונה לא רצה כל כך להפיץ את שיטת התיקון, את החזרה בתשובה, זאת אומרת את הפנייה לבורא, וזה מה שקרה לו. אנחנו מאוד מכבדים את הספר הזה, לא רק אנחנו אלא כולם משך אלפי שנים, כי "מפטיר יונה" זה חלק גדול מאוד מהתפילות ביום הכיפורים. כולם מכבדים את זה ומאוד מאוד מבקשים לעלות לקרוא אותו.

מדובר על העיר נינוה שנתגלתה כעיר רשעים, אנשים ריקים שאיבדו את הדרך הנכונה, הישירה לבורא ולתיקון. ולכן הבורא שולח איש אחד שיספר להם מה הם צריכים לעשות, שכמוהם אי אפשר להמשיך, אחרת הבורא יחריב את העיר, עיר מאוד גדולה ומאוד יקרה.

והאיש הזה שקוראים לו יונה בן אמתי, אנחנו עוד נצטרך לראות למה הוא נקרא כך, לא רוצה ללכת אליהם ולדבר איתם שישנו את עצמם, שיתקרבו לעבודה רוחנית, שיתקרבו זה אל זה, הוא לא רוצה, ואז מה קורה לו אנחנו נשמע מתוך הסיפור.

ספר יונה

פרק א

"א וַיְהִי, דְּבַר יְהוָה, אֶל יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי, לֵאמֹר. ב קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה, הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ: כִּי עָלְתָה רָעָתָם, לְפָנָי. ג וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה, מִלִּפְנֵי יְהוָה; וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אֳנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ, וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה, מִלִּפְנֵי, יְהוָה. ד וַיהוָה, הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם, וַיְהִי סַעַר גָּדוֹל, בַּיָּם; וְהָאֳנִיָּה, חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר. ה וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים, וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל אֱלֹהָיו, וַיָּטִלוּ אֶת הַכֵּלִים אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה אֶל הַיָּם, לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם;" יונה לא רצה ללכת למקום שאמר לו הבורא ולדבר עם האנשים שהם צריכים לשנות את דרכם, לשנות את ההתנהגות שלהם. הוא ברח מזה, הוא ירד לחוף הים, נכנס לאוניה והפליג איתה לתוך הים. הוא זלזל במה שהבורא ציווה לאדם לעשות, להפיץ את חכמת הקבלה ולהחזיר אותם בתשובה, זאת אומרת לקרב אותם ביניהם ולבורא. "וְיוֹנָה, יָרַד אֶל יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה, וַיִּשְׁכַּב, וַיֵּרָדַם. ו וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל, וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְּךָ נִרְדָּם; קוּם, קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ, וְלֹא נֹאבֵד. ז וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, לְכוּ וְנַפִּילָה גוֹרָלוֹת, וְנֵדְעָה, בְּשֶׁלְּמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ; וַיַּפִּלוּ, גּוֹרָלוֹת, וַיִּפֹּל הַגּוֹרָל, עַל יוֹנָה. ח וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הַגִּידָה נָּא לָנוּ, בַּאֲשֶׁר לְמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ: מַה מְּלַאכְתְּךָ, וּמֵאַיִן תָּבוֹא מָה אַרְצֶךָ, וְאֵי מִזֶּה עַם אָתָּה."

שהבורא עשה רוח בים, סערה גדולה, האונייה כמעט התהפכה וכולם היו טובעים בים. רב החובל והמלחים מצאו שזה תלוי ביונה. הם מצאו אותו בבטן האונייה ישן, היה לו טוב. הם נמצאים למעלה נלחמים עם הסערה, והוא ישן למטה בשקט כאילו לא אכפת לו מכלום. הבורא פנה אליו, והוא לא רוצה לענות. כל האונייה נמצאת בסכנה, הולכת להיטבע וגם לא אכפת לו, ממש לא חשוב לו שום דבר. ומה אז?

"ט וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, עִבְרִי אָנֹכִי; וְאֶת יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, אֲנִי יָרֵא, אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַיָּם, וְאֶת הַיַּבָּשָׁה. י וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַה זֹּאת עָשִׂיתָ: כִּי יָדְעוּ הָאֲנָשִׁים, כִּי מִלִּפְנֵי יְהוָה הוּא בֹרֵחַ כִּי הִגִּיד, לָהֶם. יא וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַה נַּעֲשֶׂה לָּךְ, וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעָלֵינוּ: כִּי הַיָּם, הוֹלֵךְ וְסֹעֵר." המלחים לא ידעו מה לעשות, התברר להם שהכול קרה בגללו וכל הסערה הגדולה והסכנה שעכשיו הם נמצאים באמצע הים והולכים להיטבע, הכול בגללו. מה לעשות? "יב וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם, וְיִשְׁתֹּק הַיָּם, מֵעֲלֵיכֶם: כִּי, יוֹדֵעַ אָנִי, כִּי בְשֶׁלִּי, הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם. יג וַיַּחְתְּרוּ הָאֲנָשִׁים, לְהָשִׁיב אֶל הַיַּבָּשָׁה וְלֹא יָכֹלוּ: כִּי הַיָּם, הוֹלֵךְ וְסֹעֵר עֲלֵיהֶם. יד וַיִּקְרְאוּ אֶל יְהוָה וַיֹּאמְרוּ, אָנָּה יְהוָה אַל נָא נֹאבְדָה בְּנֶפֶשׁ הָאִישׁ הַזֶּה, וְאַל תִּתֵּן עָלֵינוּ, דָּם נָקִיא: כִּי אַתָּה יְהוָה, כַּאֲשֶׁר חָפַצְתָּ עָשִׂיתָ. טו וַיִּשְׂאוּ, אֶת יוֹנָה, וַיְטִלֻהוּ, אֶל הַיָּם;" לא הייתה להם ברירה, הם ניסו כך וכך לעשות משהו עם האונייה, אבל ראו שהיא הולכת להתרסק, להיטבע ואז כולם יטבעו. ואז, מאין ברירה, הוא אמר להם בעצמו, תשלחו אותי לים והכול יירגע. וכך הם עשו. "וַיַּעֲמֹד הַיָּם, מִזַּעְפּוֹ." הים נרגע, זאת אומרת ברור שזה הכול בעקבותיו.. "טז וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה, אֶת יְהוָה; וַיִּזְבְּחוּ זֶבַח, לַיהוָה, וַיִּדְּרוּ, נְדָרִים.

פרק ב

"א וַיְמַן יְהוָה דָּג גָּדוֹל, לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה; וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג, שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת. ב וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה, אֶל יְהוָה אֱלֹהָיו, מִמְּעֵי, הַדָּגָה. ג וַיֹּאמֶר, קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל יְהוָה וַיַּעֲנֵנִי; מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי, שָׁמַעְתָּ קוֹלִי.

ד וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה בִּלְבַב יַמִּים, וְנָהָר יְסֹבְבֵנִי; כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ, עָלַי עָבָרוּ. ה וַאֲנִי אָמַרְתִּי, נִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ; אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט, אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ. ו אֲפָפוּנִי מַיִם עַד נֶפֶשׁ, תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי; סוּף, חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי.

ז לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי, הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם; וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי, יְהוָה אֱלֹהָי. ח בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי, אֶת יְהוָה זָכָרְתִּי; וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי, אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ. ט מְשַׁמְּרִים, הַבְלֵי שָׁוְא חַסְדָּם, יַעֲזֹבוּ. י וַאֲנִי, בְּקוֹל תּוֹדָה אֶזְבְּחָה לָּךְ, אֲשֶׁר נָדַרְתִּי, אֲשַׁלֵּמָה: יְשׁוּעָתָה, לַיהוָה. יא וַיֹּאמֶר יְהוָה, לַדָּג; וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה, אֶל הַיַּבָּשָׁה."

אחרי שיונה היה בתוך דג גדול כמה ימים, הוא סקר את כל החיים שלו, ומה שהיה לו, ואיך שהוא התנהג במשך החיים, ראה למה ואיך הבורא עושה עימו, ואז היה מוכן לשפר את היחס שלו לעולם, לתפקיד שלו לעולם, בסופו של דבר לבורא. ואז, הבורא נותן פקודה לדג הגדול, והדג פולט את יונה אל החוף.

פרק ג

"א וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֶל יוֹנָה, שֵׁנִית לֵאמֹר. ב קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה, הָעִיר הַגְּדוֹלָה; וּקְרָא אֵלֶיהָ אֶת הַקְּרִיאָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ. ג וַיָּקָם יוֹנָה, וַיֵּלֶךְ אֶל נִינְוֵה כִּדְבַר יְהוָה;" כמו שהבורא אמר לו מלכתחילה עוד לפני שהוא ברח לאונייה, אותו הדבר הבורא חוזר ואומר, לך לאותה העיר שאמרתי לך ותתחיל לעבוד איתם, זאת אומרת לכוון אותם נכון למטרת הבריאה. "וְנִינְוֵה, הָיְתָה עִיר גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים מַהֲלַךְ, שְׁלֹשֶׁת יָמִים. ד וַיָּחֶל יוֹנָה לָבוֹא בָעִיר, מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד; וַיִּקְרָא, וַיֹּאמַר, עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם, וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת." כשהוא נכנס לעיר ומתחיל להסביר לכולם שאם הם ממשיכים להתנהג כמו שהם מתנהגים, בעוד ארבעים יום העיר נעלמת, כל האנשים ייעלמו.

"ה וַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה, בֵּאלֹהִים; וַיִּקְרְאוּ צוֹם וַיִּלְבְּשׁוּ שַׂקִּים, מִגְּדוֹלָם וְעַד קְטַנָּם. ו וַיִּגַּע הַדָּבָר, אֶל מֶלֶךְ נִינְוֵה, וַיָּקָם מִכִּסְאוֹ, וַיַּעֲבֵר אַדַּרְתּוֹ מֵעָלָיו; וַיְכַס שַׂק, וַיֵּשֶׁב עַל הָאֵפֶר. ז וַיַּזְעֵק, וַיֹּאמֶר בְּנִינְוֵה, מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וּגְדֹלָיו, לֵאמֹר: הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה הַבָּקָר וְהַצֹּאן, אַל יִטְעֲמוּ מְאוּמָה אַל יִרְעוּ, וּמַיִם אַל יִשְׁתּוּ." זאת אומרת יכנסו לצום טוטאלי. ו.. "ח וְיִתְכַּסּוּ שַׂקִּים, הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה, וְיִקְרְאוּ אֶל אֱלֹהִים, בְּחָזְקָה; וְיָשֻׁבוּ, אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, וּמִן הֶחָמָס, אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם. ט מִי יוֹדֵעַ יָשׁוּב, וְנִחַם הָאֱלֹהִים; וְשָׁב מֵחֲרוֹן אַפּוֹ, וְלֹא נֹאבֵד. י וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם, כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה; וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים, עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם וְלֹא עָשָׂה."

זה שהם נכנסו לצום ולבקשות, לפניה לאלוהים ולחיבור נכון ביניהם, הם השפיעו על הבורא שוויתר על כל אותו העונש שרצה לתת בעיר הרשע של הרשעים, הוא וויתר להם.

פרק ד

"א וַיֵּרַע אֶל יוֹנָה, רָעָה גְדוֹלָה; וַיִּחַר, לוֹ. ב וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר, אָנָּה יְהוָה הֲלוֹא זֶה דְבָרִי עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי עַל כֵּן קִדַּמְתִּי, לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה: כִּי יָדַעְתִּי, כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד, וְנִחָם עַל הָרָעָה. ג וְעַתָּה יְהוָה, קַח נָא אֶת נַפְשִׁי מִמֶּנִּי: כִּי טוֹב מוֹתִי, מֵחַיָּי. ד וַיֹּאמֶר יְהוָה, הַהֵיטֵב חָרָה לָךְ.

ה וַיֵּצֵא יוֹנָה מִן הָעִיר, וַיֵּשֶׁב מִקֶּדֶם לָעִיר; וַיַּעַשׂ לוֹ שָׁם סֻכָּה, וַיֵּשֶׁב תַּחְתֶּיהָ בַּצֵּל, עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה, מַה יִּהְיֶה בָּעִיר. ו וַיְמַן יְהוָה אֱלֹהִים קִיקָיוֹן וַיַּעַל מֵעַל לְיוֹנָה, לִהְיוֹת צֵל עַל רֹאשׁוֹ, לְהַצִּיל לוֹ, מֵרָעָתוֹ; וַיִּשְׂמַח יוֹנָה עַל הַקִּיקָיוֹן, שִׂמְחָה גְדוֹלָה. ז וַיְמַן הָאֱלֹהִים תּוֹלַעַת, בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר לַמָּחֳרָת; וַתַּךְ אֶת הַקִּיקָיוֹן, וַיִּיבָשׁ." אנחנו רואים איך הבורא משחק עם האדם, הוא עושה לו טוב, נותן לו צל הכול יפה וטוב, אחר כך הוא לוקח את הדברים האלה והאדם מרגיש רע. זה כדי לכוון את האדם על ידי כל המאורעות האלה למקור, לבורא. "ח וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ, וַיְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית, וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל רֹאשׁ יוֹנָה, וַיִּתְעַלָּף; וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ, לָמוּת, וַיֹּאמֶר, טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי. ט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יוֹנָה, הַהֵיטֵב חָרָה לְךָ עַל הַקִּיקָיוֹן; וַיֹּאמֶר, הֵיטֵב חָרָה לִי עַד מָוֶת. י וַיֹּאמֶר יְהוָה אַתָּה חַסְתָּ עַל הַקִּיקָיוֹן, אֲשֶׁר לֹא עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ: שֶׁבִּן לַיְלָה הָיָה, וּבִן לַיְלָה אָבָד. יא וַאֲנִי לֹא אָחוּס, עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם, אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ, וּבְהֵמָה, רַבָּה."

אנחנו לא מבינים עד כמה הבורא דואג לכל אחד ואחד כדי שכל בשר ישוב לשורשו. ולכן אנחנו צריכים ללמוד מהסיפור הזה שאנחנו קוראים אותו רק פעם אחת בשנה, ביום הכיפורים, במצב ודווקא בזמן הכי גבוה במשך כל יום הכיפורים, כי זה מזכיר לנו מה אנחנו צריכים לעשות, להיות ישרים, לשמוע את קול ה' ולעשות את מה שהוא דורש מאיתנו, ללכת ולספר לאנשים עד שמעוררים את ליבם וכך שכולם יכוונו את עצמם לתיקון. זה כל "ספר יונה".

שאלה: למען האמת אני מגלה את עצמי הרבה בתפקיד הזה כמו יונה, שאני בורח הרבה בלי לקיים את התפקיד שלי, בלי להשקיע יותר מאמצים ולהפיץ יותר. אבל איך להתחמק מזה לא כתוב.

אתה לא יכול, תיקח דוגמה מיונה הנביא שרצה לברוח, זו דוגמה מהתורה. הוא רצה לברוח, אבל מהבורא אתה לא תברח, ולכן כדאי לך ללכת ולבצע את התפקיד שלך.

תלמיד: איך לא לברוח?

על ידי הסביבה שאתה בונה, על ידי כל הפעולות שאתה משתדל לעשות, סך הכול זו הסביבה. ענין הסביבה כמו שכותב רב"ש, זה העיקר, אדם לבד לא יכול. אתה תשב לבד, אתה תיכנס לדיכאון, למשהו ובזה תגמור את החיים. רק אם אתה נמצא בין החברים הם מקרינים דרכם אליך, כל אחד ואחד, את הניצוץ שלהם ומתוך זה אתה נדלק, רק בצורה כזאת. לפי המבנה הכללי של המציאות של נשמת האדם הראשון, רק בצורה כזאת אפשרי להציל את עצמכם, כל אחד, רק על ידי חיבור בינינו.

שאלה: נראה שכאילו יונה הוא זה שקודר בספינה והבורא מעניש שניים עשר ריבוא בגלל דברים שהם לא עשו?

לא, הם היו נידונים. העיר נינוה, היא עיר הרשעים, הם לא עושים שום תיקונים והבורא שולח להם שליח, את יונה הנביא. נביא זה אדם שמדבר עם הבורא, תראה איזו דרגה. ואפילו בדרגה כזאת אתה רואה מה קורה, זה פלא, אדם שמרגיש ונמצא בקשר עם הכוח העליון, בורח מאותו כוח עליון, לא רוצה לקיים את הפקודה שלו ללכת ולספר לכל האנשים מה תפקידם, מה צריכה להיות מטרתם ואיך להגיע למטרה.

תלמיד: יונה הוא נביא, הוא כבר יודע את גדלות הבורא, איך הוא ממרה את פיו?

שתהיה גדול, אנחנו עוד נדבר על זה, תשאיר את השאלות האלה לאחר כך, עכשיו אתה חכם לשאול.

שאלה: אנחנו קוראים את הסיפור של יונה כבר הרבה מאוד שנים ותמיד אנחנו מפרשים את זה ביחס להפצה. האם הבריחה שמדובר עליה כאן היא ביחס לעבודה פנימית, לעבודה בעשירייה, ללמה לא ביקשת כמו שלמדנו היום בבוקר?

כן, אתה יכול להגיד שכל העיר נינוה זו העשירייה שלך, ואתה צריך לעשות שם עבודה כמו יונה הנביא, וגם כל אחד מהחברים שלך צריך לשמוע את זה ולבצע כזאת פעולה, כי הכול נסגר בין העשרה.

תלמיד: זאת אומרת, הבריחה היא לא רק ביחס להפצת חכמת הקבלה?

לא, זה לא רק להפצה, זה להפצה פנימית שלנו, שאנחנו יכולים לעורר זה את זה ובינינו להגיע למצב שהבורא יתגלה בצורה טובה.

שאלה: בפרק ב' הוא מדבר שהיה דג גדול. מה משמעות דג גדול ולמה שלושה ימים ושלושה לילות?

אני לא יודע, אני לא חכם עכשיו, מה אכפת לי. אני רק מצטער על זה שאתה שואל דברים כאלה, כאילו חשוב לך עכשיו לעשות חשבונות. במקום לקבל את זה ברגש ולהחליט מה אתה צריך לעשות, אתה רק עושה חשבונות למה שלושה ימים ולמה זה, וככה זה. אתה עושה מזה כאילו אתה רואה חשבון.

שאלה: האם בכל מדרגה בדרך יש את "מצב יונה" שאנחנו אמורים לעבור?

במשהו כן. אבל בכל זאת הסיפור מספר על דרגות גבוהות.

תלמיד: נראה שכאילו בסופו של דבר הולכים בדרך ה', אבל מתוך פחד לרצון לקבל, לא נשמע אידיאלי שזו הדרך להגיע?

זה אומר שאפילו אנשים שנמצאים בדרגה כל כך גבוהה כמו הנביא שנמצא עם הבורא בזה ששומע את קול ה', הבורא מדבר אליו, אפילו בדרגות כאלו יש בעיה. אנחנו תמיד נמצאים בבחירה חופשית וחייבים לממש אותה בצורה ישירה.

תלמיד: למה ללכת מפחד מתוך הרצון לקבל, זה לא אמור להיות מתוך יראת ה', מכבוד ה'?

אנחנו עוד נדבר, זה לא פשוט. נדמה לך שאתה עכשיו יכול להחליט. תיקח את הסיפור הזה בצורה פשוטה כדי להבין מה אתה צריך לקבל מזה.

שאלה: למה אין ליונה דאגה לאנשים בנינוה?

הדאגה של יונה צריכה להיות, לעשות את פקודת הבורא. הבורא ייצב את העיר נינוה, שזו עיר כרשעים, ונתן פקודה ליונה שהוא יתקן אותם.

תלמיד: אז לא צריכה להיות דאגה?

איזו דאגה צריכה להיות?

תלמיד: על האנשים, למה רק על רצון ה'?

למה לא על האנשים?

תלמיד זה מה שאני שואל, נראה כאילו לא אכפת לו מהאנשים?

זו הבעיה שלו נכון. אבל הבורא דווקא דואג לאנשים, כי לפי החוקים שהוא קבע, יכול להיות שיהיה להם רע והם יכנסו לבעיות גדולות, לכן הוא רוצה לשלוח שליח, את יונה הנביא שידבר אליהם, שיחזיר אותם בתשובה.

שאלה: איך קורה השינוי ביונה שהוא מחליט לקחת על עצמו את התפקיד ממצב שהוא לא רצה לקחת?

דוגמה ראשונה, הוא רואה איזה בעיות הוא עושה לאנשים, הם היו יכולים לזרוק אותו לים ולא עשו את זה, אלא רק אחרי שהוא ביקש מהם, "תעזבו אותי, תזרקו אותי לים, כך אתם יכולים להציל את עצמכם". דוגמה שנייה, הוא רואה שהוא לא בורח מהבורא, זה לא יעזור לו, ברור לו שכל הסערה הגדולה שהבורא שולח על הים זה בעקבותיו. דוגמא שלישית, אפילו שהוא מוכן להיטבע בים, תראו עד כמה הוא בכל זאת בתוקף לא רוצה לקיים את פקודת ה' ללכת לנינוה ולהציל אותם. [דוגמא רביעית], הבורא שולח לו דג גדול, הדג בולע את יונה, ויונה חי בתוך הדג כמה ימים עד שהדג פולט אותו לחוף ליד נינוה, ליד העיר הזאת. ואז כשהוא כבר רואה שאי אפשר לברוח מהבורא בשום צורה, הוא הולך לנינוה ומתחיל להסביר לכולם שמגיעה צרה גדולה לעיר אם הם לא יתחילו לחשוב על ההתנהגות בין בני אדם ועל היחס שלהם למטרת הבריאה, לתיקון הבריאה. זה בעצם הסיפור.

תלמיד: אני רואה גם על עצמי את העניין הזה שאני כל הזמן בורח. איך קורא ההיפוך הזה באדם שהוא מפסיק לברוח ולוקח על עצמו את התפקיד, שזה חיים שלי ואני חייב לממש את זה בגלל שזה חובה.

חוץ מתפילה אין שום תיקון, ואנחנו כל הזמן בורחים מהתפילה.

תלמיד: איך לא בורחים מתפילה?

על ידי זה שאנחנו רוצים לעזור זה לזה, על ידי קנאה, תאווה, כבוד, כל מה שלמדנו. אנחנו צריכים לקבץ את כל הדברים האלה ולעזור איש לרעהו שאף אחד לא יברח מהתפילה, ולהציב את עצמנו בצורה נכונה בינינו וכלפי הבורא.

תלמיד: התפילה תלויה באדם או הסביבה מכניסה אותו לתפילה?

זה וזה יחד. ודאי שהרוב תלוי בסביבה, אבל סביבה תלויה באיך שהאדם מציב את עצמו כלפי הסביבה.

שאלה: למה סיפור יונה שהוא מאוד מאוד מרגש נקרא ביום הכיפורים, הרי יצר האדם הוא רע בכל ימות השנה?

נכון, אבל את התשובה העיקרית אנחנו משייכים ליום הכיפורים, ולכן "מפטיר יונה" זו הנקודה המרכזית של יום הכיפורים, היא מחזירה אותנו לכיוון הנכון, להתחבר בינינו כעיר נינוה המתוקנת ולקרב את עצמנו לבורא.

שאלה: האם יונה זו הנקודה שבלב וכל מה שקורה קורה עם התפתחות של הנקודה שבלב?

נכון.

שאלה: האם הבליעה של יונה על ידי הדג, זה העיבור?

לא, אנחנו עוד נלמד. איזה חכמים אתם, שאתם כבר קופצים לכאלו בירורים. בואו נראה בצורה רגשית מה אנחנו צריכים לעשות.

שאלה: איך אנחנו מביאים עצמנו להתפלל על נינוה במקום להתפלל על הקיקיון בצורה יותר רצינית?

יפה מאוד אמרת. הקיקיון זה הרווח הפרטי, הזמני, ונינוה זה הרווח הכללי שהוא טוב בעיני הבורא. איך אנחנו עושים את זה? רק על ידי הסביבה, אך ורק על ידי הסביבה, כי היא מוציאה את האדם למצב שהוא מתחיל להבין שהתיקון צריך להיות כללי ולא פרטי.

שאלה: מה עוזר ליונה לבצע את תפקידו רק המכות או משהו נוסף?

רק המכות.

(סוף השיעור)