heb_t_rav_2010-08-08_lesson_otkrivaem-zohar_n31

לא הוקרא כתב מקור

פותחים הזוהר

(מאמרים: "כוונת התפלה" / "עלית התפלה")

שיעור 31

תרגום סימולטני מרוסית - שיעור וירטואלי 08.08.10- אחרי עריכה

"כוונת התפלה" ו"עלית התפלה" הם שני מאמרי יסוד בספר הזוהר, והם מסבירים איך האדם צריך לפנות לעזרה. כי אנחנו נמצאים בעולם התחתון, שהוא באמת תחתון, והאדם לא יכול לעלות למעלה בעצמו. אם היה יכול הוא היה כבר בדרגת העליון. האדם צריך לעלות בהדרגה, והעלייה ההדרגתית שלו יכולה להיות רק תחת השפעתם של כוחות עליונים שהוא מזמין על עצמו. אז כדי להבין איך זה קורה אנחנו צריכים להבין קודם איך מתרחשת ההשתלשלות של כל העולמות והפרצופים, ואיפה הם מסתיימים.

כאשר מלמעלה יורד אור עליון, האור העליון הזה בונה תחתיו את בחינה א', בחינה ב', בחינה ג' ובחינה ד' של השתלשלות האור. בחינת שורש היא בחינה שמשפיעה באופן מוחלט, היא נקראת "כתר", השפעה. בחינה א' היא חכמה, קבלה. בחינה ב' היא בינה, והיא שואפת להיות דומה לכתר, כלומר להשפיע, אבל איך היא יכולה להשפיע אם היא בנויה כולה על תכונת הקבלה? אז יש לה חלוקה פנימית, כשבחצי הראשון שלה היא שואפת להשפיע ובשביל להשפיע היא כבר בונה בתוכה כוונה, איך אפשר להשפיע. (ראה שרטוט מס. 1)

שרטוט מס. 1

נניח שאני נמצא מול הבורא והוא רוצה לתת לי את הכול מלמעלה למטה. הכוח העליון הזה של ההשפעה יורד עלי, אני נמצא בתכונת הקבלה, איך אני יכול להשפיע אם אני נמצא כולי בתכונת הקבלה? אני יכול רק לקבל בעל מנת להשפיע. אז כזה מצב יש לבינה שמבינה שצריך לקבל, לקבל על מנת להשפיע. והמחשבה הזאת שנולדת בה, ההחלטה כלפי המצב הזה, נקראת "ראש", (ראה "ראש" בשרטוט מס. 1) ואחרי זה קורית הקבלה עצמה. היא בונה בעצמה מערכת של קבלה על מנת להשפיע. המצב הזה נקרא "זעיר אנפין", פנים זעירות, פרצוף קטן או מערכת קטנה, שמקבלת בשביל להשפיע (ראה "ז"א" בשרטוט מס. 1). הראש, ההחלטה, נמצא למעלה, בחלק השני של בינה, והפעולה עצמה קורית בנפרד בזעיר אנפין. ואחרי זה יוצאת המלכות שרוצה רק לקבל, היא מקבלת לתוכה באופן מלא. (ראה "מלכות" בשרטוט מס. 1)

אנחנו רואים שכל המציאות בנויה בעצם משני חלקים באופן מאוד מוגדר וברור. חלק אחד זה החלק העליון שממנו יורדים כל ההנהגה, כל האור, כל התענוג, כל המילוי, הכול בא מלמעלה. וכל זה הוא עדיין בורא. והחלק השני הוא אותו החלק שבעצם מקבל בתוכו, מחליט על קבלה. זה החלק המקבל השייך לנברא. וכך כל מדרגות המציאות וכל מערכת המציאות מתחלקות לשני חלקים, מלמעלה ועד החצי של בינה הכול עוד משתייך לתכונת הבורא, ומהחצי של בינה ולמטה לתכונת הנברא.

ולכן אנחנו מחלקים את כל המצב שיורד ומשתלשל מעולם אין סוף עד אלינו, כל השפע, האור, הכוחות, שעוברים ובאים עד לעולם שלנו, העולם הזה, הנמוך מכולם (ראה "העולם הזה" בשרטוט מס. 2). וכל הסולם הזה מתחלק למצבים של עולם העשיה, היצירה, הבריאה, עולם האצילות שהוא מיוחד, והעולם הגבוה מכולם הוא עולם אדם קדמון (ראה "א"ק" בשרטוט מס. 2). לָמה עולם אצילות הוא מיוחד? כי יש בתוך העולם הזה חלקים מאוד מעניינים, בתוכו הנברא נפגש עם הבורא.

שרטוט מס. 2

הנשמות שלנו נמצאות בעולמות הבריאה, היצירה, העשיה, תחת קו מחלק, גבול, שנקרא "פרסא" (ראה "פרסא" בשרטוט מס. 2). בפרסא הזאת נמצאות הנשמות שלנו שבורות, והן עולות לעולם האצילות. תחילה למלכות של עולם האצילות (ראה "מלכות" בשרטוט מס. 2), אחר כך לזעיר אנפין של עולם האצילות, ואחר כך באים אבא ואמא (ראה "או"א" בשרטוט מס. 2), שבמרכזם עובר הגבול, ואפשר לקרוא להם עתיק ואריך אנפין. כל אלו שמות שעברו אלינו מארמית. מלמעלה, מעולם אין סוף, בא השפע העליון, התענוג, האור שמתקן, שממלא עד לאבא ואמא. כל זה שייך לדרגת הבורא.

והנשמות השבורות, בעלייתן למעלה, הן עולות במידה שהן משתוקקות להתכלל בגוף אחד, להתחבר יחד בינן לבין עצמן. הנשמות שמשתוקקות להתחבר ולהיות מערכת אחת, בזה הן מתעלות למלכות דעולם האצילות, ואז מלכות של עולם האצילות עולה ברצון שלה לזעיר אנפין של עולם האצילות, ושניהם עולים לחלק התחתון של אבא ואמא, ההורים שלהם. ובעלייה הזאת קורה המגע, המגע בין הנשמות לבורא. הגופים שלנו נמצאים בעצם בעולם הזה, והנשמות השבורות נמצאות בעולמות הבריאה, היצירה והעשיה.

אז אנחנו, עם הנשמות השבורות שלנו, צריכים להשתוקק להתחבר בינינו כך שנהיה יחידה אחת, שזה מה שהטבע וכל הסבל והייסורים שמתפתחים בעולם מאלצים אותנו לעשות היום. לכן גם חכמת הקבלה מתגלה, כדי להסביר לנו לקראת מה אנחנו צועדים. כשבעצם הכול נכפה עלינו. אבל בכל מקרה, אם אנחנו רוצים או לא רוצים, אנחנו באים לחיבור כללי, וכל מה שמתרחש סביבנו מרמז לנו על כך שהעולם הוא עגול וכל דבר נוגע לכולם. והפיתרון הוא בעצם באיחוד של כל בני האדם. לזה התפילה שלנו צריכה להיות מכוּונת, והזוהר אומר לנו שכך התפילה עולה למעלה. "תפילה" זה הרצון שבלב ולא מה שאומרות השפתיים. המערכת הזאת קוראת את הרצון שלנו מתוך הלב שלנו.

המערכת הזאת זה בעצם דירוג הרצונות, מרצונות של עולם אין סוף עד לרצונות של העולם שלנו. כל הרצונות האלה מדורגים לפי 125 מדרגות, ואלו סך הכול רצונות. לכן כמה שהרצון שלנו יותר קרוב לעולם האין סוף, כלומר כמה שאנחנו מנסים להתחבר בצורה יותר קומפקטית לתוך המערכת הזאת, כך אנחנו עולים מהר יותר וקרוב יותר לאיחוד הזה, לחיבור שקורה במָקום שנקרא החלק התחתון, "אבא ואמא".

אבא ואמא זו מערכת שהחלק העליון שלה קשור בבורא ובכל המצבים עד למצב העליון, עד לעולם אין סוף, והחלק התחתון משרת אותנו. כמו ההורים שלנו, מצד אחד יש להם מגע עם כל העולם, מצד שני הם מייצגים בשבילנו אותה הסביבה שבתוכה אנחנו מתפתחים, שבה אנחנו יכולים להיות ולהתקיים. לכן כך מתחלקות גם שתי המערכות האלה, העליונה והתחתונה, עד לגבול בין הבורא לנבראים (ראה "גבול" בשרטוט מס. 2).

לכן האלמנט החשוב ביותר בשבילנו במערכת הזאת הוא אבא ואמא שלנו. הם אלה שמנחמים אותנו, הם אלה שכל הזמן תומכים בנו בכך שהם לוקחים את האור ואת כל מה שצריך מלמעלה, בפנייה שלהם למעלה, ובזה שמורידים הכול אלינו. אבל הם פועלים רק במידה שאנחנו מבקשים מהם, מפעילים אותם.

הרצון שלנו נקרא "מ"ן", כמו המַן במדבר (ראה "מ"ן" בשרטוט מס. 2). מה תאכל במדבר? אם אנחנו נמצאים תחת הפרסא, תחת הגבול הזה, בריאה, יצירה, עשיה, אנחנו שבורים וריקים. ולכן כאן נמצא מדבר סיני. סיני כמו הר סיני, מהמלה "שנאה". וכשאנחנו משתוקקים לעלות מתוך השנאה הזאת, מתוך המדבר שבו אנחנו מתייבשים ומרגישים שאלו לא חיים, אז אנחנו מעלים מ"ן, אנחנו מוכנים לצרוך, לאכול מ"ן משמיים. מה זה "מ"ן משמיים"? זו תכונת השפעה, תכונת אהבה, יציאה מתוך עצמך. זה נקרא "עילאי", גבוה יותר מכל מה שנמצא באגו שלנו.

לכן כשאנחנו עולים בתוך הרצון שלנו, אנחנו רוצים שכך יקרה. ואיך אנחנו רוצים את זה? כשאנחנו רוצים להתחבר יחד, אז הרצון הזה נכנס לתוך מלכות. כל הנשמות מתחברות ברצון שלהן להתחבר ביניהן, זהו רצון כללי. למלכות עולים מכל נשמה רצונות פרטיים, נפרדים, פה הם מתחברים יחד ועולים כבר יחד מתוך מלכות לזעיר אנפין. במידה שיש קיבוץ של הרצון הכללי בתוך המלכות, הרצון הכללי הזה משפיע על זעיר אנפין.

כלומר, כל אחד יכול להעלות את הרצון שלו לחיבור, אבל הרצונות האלה יכולים להיות קטנים או גדולים או לא מוגדרים נכון, אולי רצון גדול, אבל לא כולו מכוּון נכון. אז לכאן נכנס רק החלק המכוּון נכון, הוא מתחבר במָקום המלכות, ואז כבר הצורה הנקייה שלהם, המבוררת ומובנית פועלת על זעיר אנפין והוא כבר משפיע את הרצון שלו למעלה, להורים הרוחניים האלה, לאבא ואמא. הם כבר מעלים את הרצונות האלה למעלה, דרך הרבה מדרגות, לעולם אין סוף. ואז משם הרצון שוב יורד מלמעלה, מעולם אין סוף, לאבא ואמא, מאבא ואמא לזעיר אנפין, ומזעיר אנפין חזרה למלכות וחזרה לנשמות, והנשמות השבורות האלה מתחילות לעלות ולהתחבר יחד. זו בעיקרון המערכת.

כך פועלת המערכת של הבקשה שלנו, הפּנייה שלנו למעלה עד עולם אין סוף, ואז כל מערכת ההשתלשלות. ובעולם שלנו נמצא האדם הקטן, עם הרצונות שלו, ומתוך העולם שלנו הוא יכול להשיג את עולם אין סוף, אם הוא מכָוון אותם נכון. והעניין הוא שכשהוא מכוון את הרצונות שלו כלפי האיחוד, בזה הוא מעורר את כל שאר הנשמות השבורות וגם הן מקשיבות. ובנוסף לכול כשהוא כבר מעלה את הרצונות השבורים האלה למלכות עולם אין סוף, למלכות אצילות, ופועל על כל שאר הנשמות, הוא גם מעורר את הנשמות לפעולות דומות. הוא בעצם משפיע לטובה באופן חיובי על כל הנשמות השבורות. ואז כשהוא מעלה את הרצון שלו למלכות ודרך זעיר אנפין לאבא ואמא ואז לעולם אין סוף, הוא מושך אור שעובר דרך כל העולמות, משפיע דרך כל המדרגות ומגיע חזרה לנשמות השבורות. אז בעצם כל אחד מאתנו מושך וגורם לאור עצום בכל העולמות.

זו הקדמה קצרה כדי שנבין איך כל המערכת הזאת פועלת, שנבין שהרצונות לעלייה הם לא מלים ריקות, הם לא סתם סיפורים, שאדם ייקח איזה ספר תפילה, ידליק נר ופתאום יתחיל לדבר. לא, זו עבודה שבלב, זו עבודה של הלב. הוא באמת צריך לעורר בעצמו חיבור עם האחרים. כשהרצונות האלה יעוררו חיבור, רק אז, הם יתקבלו, הם יירָאו, בעולם אין סוף, ואז ישתלשל מלמעלה אור התיקון ואור המילוי. ועל זה מסופר במאמר הזה.

שאלה: איך לבקש מהבורא לתת לי מה שהוא רוצה לתת ולא מה שאני רוצה לקבל באגו שלי, ואיך להפריד בין שני אלה?

זה לא יצליח. אני לא יכול לבקש מהבורא לתת את מה שהוא ייתן לי, זה בלתי אפשרי. נאֵמר, "עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו"¹. אתם צריכים להיות דומים ברצונות שלכם, רק אז תשמעו ותבינו האחד את השני, רק אז תשפיעו האחד לשני, אך ורק בצורה כזאת. בשום פנים ואופן אי אפשר לומר, "תעשה מה שאתה רוצה". זה אומר שאני לא מבין מה הוא צריך לעשות איתי, זה אומר שאני לא מוכן לזה.

שאלה: כשאתה מתחיל לעבוד עם האגו אז האגו מתחיל לגדול. מה לעשות במקרה כזה?

האגו מתחיל לגדול כשאנחנו מתחילים לעבוד איתו, מכיוון שהרצון שלנו קטן. אתה מגיע אלי ומבקש, "תן לי משהו", אני מרגיש שזה לא באמת רצון, אולי אתה רוצה משהו חיצוני, אולי אתה רוצה שאני אשים לב אליך או שאתה רוצה שנכיר. אתה לא באמת צריך תיקון, אתה סתם בוכה ב"דמעות של תנין" מה שנקרא. דמעות כאלה לא מקבלות תשובה.

רצון צריך להיות שלם, ברור, מוגדר ומכוּון, רצון צריך להיות כלי כזה שלפי הכמות והאיכות יהיה תואם בדיוק לתענוג, למילוי שצריך להיכנס בו. כלומר, הרצון הזה צריך להיות מלא בחיסרון המדויק לאותו אור שצריך להיכנס בו. הוא צריך להיות דומה לחלוטין לפי כמות ואיכות, רק אז האור ייכנס בו, רק אז אני אקבל תשובה. זה דומה לנו, הילד הקטן מתבכיין ומתבכיין, ואנחנו מרגישים שזה שטויות, שלא משנה מה תיתן לו הוא ימשיך לעשות רעשים. אבל כשהרצון באמת גדול וחזק ו"אני צריך רק את זה ולא שום דבר אחר", אז הוא ראוי לקבלת תשובה.

אנחנו צריכים להבין שהתשובה מגיעה רק כאשר הרצון שלנו ברור לגמרי. זה לא יכול להיות אחרת. לכן כשאנחנו מתחילים לעבוד, מתחילים לנוע ברוחניות, מיד מעלים בנו רצון. ומעלים בנו רצון זה בעצם האור שמתחיל לעבוד בנו מיד, הוא מתחיל להעלות בנו רצונות ריקים. הוא מעלה בנו חללים ריקים ואנחנו מרגישים חוסר נעימות, ריקנות, חושך, עייפות, והכול רצונות חדשים שעולים, כשאת כולם אתה גם צריך לקבץ יחד ולעבוד עליהם כך שיחד איתם, עם הרצונות החדשים האלה, העצומים, הגדולים, תתחיל לבקש. אם תממש אותם נכון, תיישם אותם נכון, אתה תצליח בכול.

זה פועל בצורה פשוטה מאוד, אנחנו צריכים לצאת לדרגה אחרת, דרגה פוטנציאלית חדשה, הדרגה הראשונה שנקראת "מחסום". אז בשביל להשיג את הדרגה הראשונה הזאת, את השלב הראשון הזה, אנחנו צריכים לעבור לפני כן הרבה שלבים אחרים, אנחנו צריכים לעלות עד לרמה הזאת. איך אנחנו יכולים לעלות אליה? אי אפשר לעלות אליה בפעם אחת. אנחנו צריכים לעשות משהו הדרגתי, כמו שמתנהגים עם ילד, שאנחנו עולים באופן הדרגתי. כך צריכה להיות הגדילה האגואיסטית בשביל שֶיהיה לי רצון אמיתי.

לכן כל פעם שאני עובד נכון עם עצמי, אני מוצא בעצמי את הרצון הזה. אם אני עובד איתו נכון בקבוצה כלפי השפעה, פתאום נולד בי רצון גדול יותר, כבר בדרגה גבוהה יותר. ושוב אני עובד עליו כמה שאני יכול כלפי השפעה, כלפי החיבור עם החברים וכולי, ושוב מופיע רצון חדש. וכך אני עולה, עד שאני עולה לרצון העצום ביותר, והוא יהיה דומה, תואם למחסום. כמה מצבים כאלה אני צריך לעבור בין הרצונות האלה? אני לא יודע, זו שאלה, אבל אני צריך לזרז אותם.

אנחנו לא חופשיים, אין פה קפיצה, אני לא יכול לקפוץ מעל כמה מצבים, אלא זו כמות מצבים מקובעת שרשומה לי בתוך הגֵנים שלי. לכל אחד יש בעצם משלו, למרות שאין הבדלים גדולים בין האחד לשני, ואני יכול רק לזרז את הדרך הזאת. אך ורק לזרז את כל המעבָר של כל המצבים האלה.

לכן אנחנו מקיימים את כל הכנסים וישיבות החברים, והחיבורים, כל פעולה שנותנת לנו התקרבות, חיבור, מגע. לכן אנחנו לומדים יחד, חולקים הכול, עובדים יחד על הפצה, כל זה לא נעשָה בשביל מישהו חיצוני, הכול נעשָה בשבילנו, בשביל שאנחנו נתחבר יותר ויותר ויותר סביבנו, בתוכנו, ושנעשה את זה כל שיעור ויותר ויותר. כי החיבור והאיחוד נותנים את הכוח הכללי של התפילה. כשנוצר לי רצון ענק, רצון עצום, או אפילו תאווה, אז אני זוכה להתפרצות הזאת. כי כשקורה מגע בין הרצון שלי לאור העליון הזה, אז זה זיווג דהכאה, זו התפרצות, אבל זה קורה אך ורק כשאני רוכש את הרצון העצום הזה יחד עם החברים שלי.

לכן זה לא יקרה בלי האצה וזירוז של כל הדרך הזאת, ואתה יכול להרוויח את זה על ידי עבודה משותפת שחוזרת על עצמה, ובמיוחד אחרי קונגרסים וכנסים. לפני קונגרס אנחנו עולים לאיזו מדרגה כי אנחנו משקיעים ועובדים, בזמן הקונגרס עצמו מעלים לנו מדרגה יותר גדולה של התפעלות. ואחרי הקונגרס מוסיפים לנו את המרכיב השלילי, כלומר את הנפילה שאותה אנחנו צריכים להעלות לפלוס, לעלייה. מוסיפים לנו מינוס, ואם אנחנו הופכים אותו לפלוס אנחנו רוכשים בעצם דרגה שבה כבר יכולה להתרחש הפגישה בין האור העליון לנברא.

התוספת השלילית הזאת שאנחנו מקבלים אחרי שאנחנו נמצאים יחד בחיבור חיובי, האכזבות, או התרשמויות שליליות למיניהן, שאנחנו מפסיקים להבין אם אנחנו חלשים בהבנה, מצב מעורפל כזה, כל זה הוא תוספת אגואיסטית. זה האגו שלי שגדל בי עכשיו בשביל שאני אוסיף אותו, בשביל שאני אעביר אותו כפלוס בעליה. וכשאני מעתיק אותו בעליה, זה מספיק לי בשביל להשיג כבר את היציאה לדרגה העליונה, להתחיל להרגיש את האור.

אנחנו מקבלים את כל התוספת הזאת יחד, כולנו יחד מרגישים אותה אחרי הכנס, ולכן אנחנו מרגישים את הנפילה כולנו יחד. אם כולנו נעשה קפיצה כלפי העלייה, אנחנו רוכשים, זוכים במדרגה הגדולה, היא שלנו. לא דחפו אותנו לקראת זה, לא סתם רכשנו אותה בעבודה, עמל פיזי, אלא באמת העברנו את זה, הפכנו ממצב שלילי לחיובי, תיקנו, העלנו, אז התוספת שלנו באמת נקראת ונהיית תפילה אמיתית, מ"ן. (ראה שרטוט מס. 3)

שרטוט מס. 3

אבל בינתיים אנחנו רואים שאנחנו לא כל כך מצליחים להתמודד עם המצבים האלה, אבל אנחנו כבר מבינים מה קורה אתנו. בפעם הבאה כבר יהיה אחרת, טוב יותר. עוד כמה חודשים יהיה לנו עוד קונגרס גדול, ואנחנו כבר צריכים להתכונן לקראתו בשביל לא ליפול, בשביל להישאר אחרי הקונגרס באותה דרגה ולעלות ולעלות. מתפתח בי אותו חלק שלילי ואני כל הזמן מעלה אותו למעלה והופך אותו לחיובי, הופך את החשכה לאור. זו הדרך הנכונה, זו דרך האור.

שאלה: העלאת מ"ן זו פעולה קבוצתית או אישית?

העלאת מ"ן זו פעולה שהיא גם אישית וגם קבוצתית. אם אנחנו עושים את זה בקונגרס, אחרי הקונגרס, כשאנחנו עוברים אותם המצבים יחד, אנחנו נכללים ברזוננס, כי אנחנו כמות גדולה של אנשים. היינו בעלייה, עכשיו כל הכמות הזאת נכנסת לירידה. אחרי זה היא שוב תעלה עוד יותר גבוה ואז תרד יותר נמוך. ועוד פעם לעלייה, ובעלייה הזאת כבר ממשיך ישר אל האור. זה כבר המחסום. וכך אנחנו פועלים מתוך הדרגה הזאת לאט לאט. אתה הופך כל מינוס כזה לפלוס. (ראה שרטוט מס. 4)

שרטוט מס. 4

שאלה: אחרי הקונגרס התעורר רצון ענק כנגד הקבוצה. מה לעשות?

זה האגו. כולם כנגד הקבוצה, נמאס לי מכולם, לא רוצה להיות איתם, דוחים אותי, והעייפות הזאת ושום דבר בעצם לא יצליח ולא משנה מה. לכן כל זה נקרא "הכבדת הלב".

שאלה: אם רוע אמיתי זה כנגד החיבור וחיבור אמיתי יכול להיות רק בין גברים, אז מה זה רוע אמיתי אצל נשים?

אותו הדבר. אם הגברים לא מתחברים, האישה לא תקבל שום דבר. אם נשים לא פועלות בשביל לדחוף את הגברים לחיבור, לגרום לכך שהגברים יתחברו ביניהם, אז האישה לא תקבל שום דבר, לא לבד ולא בקבוצה. הגברים מתחברים, רוכשים את האור העליון, והנשים פועלות על הגברים שיעשו את הפעולה הזאת.

לכן אישה צריכה לדאוג לכך שהגבר יבצע את זה. הרצון תלוי באישה, הן צריכות לאלץ את הגברים, לאלץ בצורה קשה, לצָפות לזה מגבר, כמו שאישה יודעת לעשות. זה בעצם בכוחה ובשליטתה של האישה. בכוחה לגרום לגבר לעשות מה שהיא רוצה שהוא יעשה, אם לא בדרך הטובה, אז בדרך הלא טובה. והגבר בנוי כך שהוא רגיש כלפי הבקשה הנשית ולא יכול סתם להתנער ממנה או לעזוב אותה. הוא לא מסוגל, זה הטבע שלנו.

לכן האישה לא חופשיה והיא לא יכולה להגיד "מה אני יכולה לעשות, אני לא יכולה להתחבר". את מחויבת ליצור רצון כלפי חיבור, דרישה כלפי חיבור, אחרת לא יֵצא כלום. כך החלקים האלה, הזכרי והנקבי, תלויים האחד בשני, האישה מספקת רצון חזק כלפי רוחניות והגבר מבצע ומספק את האיחוד הזה על ידי חיבור.

שאלה: מה זה פרסא? האם פרסא זה גם מחסום? האם פרסא זה שורש לסרעפת שבנו?

נכון, סרעפת זה אותו חלק בגוף שמפריד בין חלקי נשימה לחלקי עיכול. כלומר, אלו תכונות של נשימה, נשמה, תכונות רוחניות יותר, הפרדה בינן לבין התכונות המקבלות, המעכלות. זה ענף לשורש רוחני של הפרדה בין הרצונות של קבלה והרצונות של השפעה. הריאות שלנו, מה שנמצא בהשפעה מעל הפרסא, פועלות על הרחבה וצמצום, אלו פעולות של בינה ומלכות, ולמטה מזה זה רק בקבלה פנימה.

שאלה: אז מחסום ופרסא זה אותו דבר?

אחד הסוגים של מחסום זה פרסא. יש הרבה מחסומים, אבל אנחנו מדברים רק על אחד מהם, על הראשון בכניסה לעולם העליון. פרסא מחלקת, היא גם מחסום מפריד בין עולמות בי"ע לאצילות, אבל גם בכל עולם יש פרסא ובכל פרצוף יש פרסא.

אם יש עשר ספירות, כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות, אז הסרעפת הזאת, הפרסא הזאת, היא באמצע, במחצית הבינה. זה נמצא בכל עשר ספירות, בכל מבנה, בכל נשמה, או שזה חלק מהעולם או כל העולם, כל המציאות, כולם בנויים לפי אותו עיקרון, גם הקטן וגם הגדול. ופרסא עוברת באמצע של בינה. עד אמצע הבינה כל הכלים הם כלים דהשפעה, והחל מאמצע הבינה ולמטה הם רק קבלה. (ראה שרטוט מס. 4)

שאלה: מה זה המצב שיש אחרי הקונגרס, אם יש לי פתאום רצון עצום, גדול לעבוד בתוך הקבוצה?

זה טוב מאוד, אבל זה לא רצון אישי שלך, זה רצון שקיבלת, ניתַן לך. בדרך כלל נותנים למתחיל כזה רצון בשביל לעודד אותו, בשביל להכניס אותו על ידי זה פנימה, לתוך המערכת, לתוך כל אותן המדרגות שהוא צריך לעבור. ועוד מעט כל זה ישתנה, אז בינתיים האדם הזה מקבל התרוממות, התפעלות, ואחרי זה ההתפעלויות האלה כבר יופיעו כאכזבות ואז כבר יש מקום לעבודה, להתעלוֹת מעל האכזבות האלה וללכת קדימה למרות ההרגשה.

יש לנו בשביל זה ניתוח, בירור של מר ומתוק, ומעל זה יש בירור של אמת ושקר. אז אנחנו צריכים להתעלוֹת ולהחזיק באמת למרות המתוק. כלומר להרחיק את עצמך לגמרי, לנתק את עצמך מניתוח, מבירור של מר ומתוק. גם אם יהיה לי מר, אבל זה יהיה אמת, אני מוכן להיות שרוי בזה, אני רוצה להיות שרוי באמת וגם אם האמת מרה. וזה אפילו טוב שהיא מרה, כי כך אני מרגיש שאני באמת נמצא באמת. כי אם אני לא אהיה במר אלא במתוק, אולי האמת שלי היא בעצם לא אמת, אולי רק המתוק הזה מושך אותי. (ראה שרטוט מס. 5)

שרטוט מס. 5

אז אמת מרה זה המצב הכי טוב, כי אז אני מרגיש את המר ברצון שלי, ואת האמת אני מרגיש בשכל. ואם אני נמצא במצב כזה, זה הבירור הכי אמיתי, אמת ומר.

שאלה: מה אני יכול לבקש מהבורא, אילו רצונות שלי הוא מוכן למלא?

יש עולם אין סוף ואני צריך לעלות אליו על סולם חבלים. כל מדרגה שאני עומד עליה, שאני נמצא עליה, מסמלת את ההתאמה שלי, את ההשוואה שלי לעולם האין סוף או את ההפכיות שלי ממנו. אז עולם אין סוף הוא בעצם השפעה מוחלטת, השפעה במאה אחוז, ולי יש רק עשרה אחוז השפעה. לעלות לדרגה הבאה זה אומר שאני כבר צריך חמישה עשר אחוז השפעה. (ראה שרטוט מס. 6)

איך אני יכול לעשות זאת? אני צריך להוסיף לרצונות שלי חמישה אחוז אגו ואחרי זה לתקן אותו. אם אני מסכּים לזה, אני צריך לקבל במצב שלי מכה אגואיסטית חזקה, ואז אני ארגיש את עצמי מאוכזב, שבור, שפל, לא רוצה כלום, בחשכה, בערפל רגשי ושכלי, זו בעצם התוספת של חמישה אחוז אגו. ולמרות שהוסיפו לי חמישה אחוז אגו, כלומר למרות המר הזה, אני מחבר אותו לאמת. אני אומר: זה נכון שזה כך, אני צריך רק להתעלות מעל זה, ולמרות ההרגשה של המר לעבוד על החיבור, על ההשפעה, דווקא כנגד, דווקא למרות זאת. (ראה שרטוט מס. 6)

שרטוט מס. 6

וכך בעצם אני פולש לעוד מדרגה, כובש אותה. כמובן שהמדרגה הבאה זה בהתגברות, זה כבר עשרים אחוז השפעה, ואז שוב אותו תהליך, רק שכל פעם זה קורה בצורה שונה לחלוטין. זה לא סתם אותו תהליך שחוזר על עצמו ואז נדמה לך שהכול אותו דבר. זו תמיד שמחה שונה, זו תמיד מרות שונה, מצבים שונים לחלוטין, כשאתה לא מבין שום דבר ולא מרגיש, שוכח. הם מאוד מאוד שונים האחד מהשני, אבל תמיד המערכת הזאת שפועלת בפנים, האמת המרה. כך אתה צריך לחבר בתוכך את כל הדברים האלה.

וכעת אחרי המגה קונגרס, שהתקיים ביולי 2010, אנחנו צריכים לעלות למעלה יחד מאוד חד ומאוד מהר, ואז נעלה כבר לא בחמישה אחוז. אם כולנו נעלה יחד זו יכולה להיות קפיצה גדולה מאוד. העלייה יכולה להיות עצומה, יכול להיות שיהיו שתיים, שלוש קפיצות וזהו. זה מה שאנחנו יכולים לעשות.

שאלה: אילו מהרצונות שלי הבורא דוחה?

הבורא דוחה את כל הרצונות שלך שלא מכוּונים כלפי הקשר בין הנשמות. מה קרה כשיצאנו מעולם אין סוף? בעולם אין סוף כל הנשמות שוות בעצם לנשמה אחת, נשמת אדם. "אדם" מהמלה "דומה", דומה לבורא, דומה לעליון. והירידה, ההשתלשלות מלמעלה למטה, מעולם אין סוף עד לעולם שלנו, הירידה הזאת מסמלת את שבירת הנשמות. כך הן נשברות יותר ויותר ונפרדות האחת מהשנייה יותר ויותר רחוק, כמו שמסופר על ההיפרדות שקרתה בבל. כך הנשמות נשברות. יש עולמות אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, והעולם שלנו שבו אף אחד לא מרגיש שהוא קשור לאחרים. ואנחנו צריכים להבין שהבורא מגיב רק כלפי הרצון לעלייה, הכּוונה לחיבור, כל הזמן איחוד, חיבור של כולם יחד. (ראה שרטוט מס. 7)

שרטוט מס. 7

שאלה: מה זו אמת?

אמת זו השפעה. אמת זה איחוד כי זה נמצא בעולם אין סוף, שם כולנו יחד נמצאים כאחד. לכן תנועה למצב הזה נקראת "אמת". רק זה.

שאלה: תוספת האגו שציירת באה מהקבוצה?

התוספת של הרצון לקבל, של האגו, קורית תחת ההשפעה של האור העליון, אם אנחנו כבר נמצאים בדרגה מסוימת. אם אנחנו נמצאים ברמה מסוימת ויורד עלינו, פועל עלינו, אור עליון הוא נקרא "אור מקיף". הכול קורה תחת ההשפעה של האור העליון הזה. אם אנחנו רבּים במספר ואם אנחנו מחוברים יחד, מאוחדים בפעולה אחת, נניח בקונגרס, אז זה כוח עצום. כי אז משפיע עלינו אור עליון כללי ולכן הוא מוסיף לנו כזאת הכבדה, תוספת כבדה, עביות. אם נבקש מאותו אור עליון שיעלה אותנו, בחיבור שלנו, הוא יעלה את כולנו יחד. אנחנו כבר נהיה בדרגה של פוסט-קונגרס, וכך נעלה. אנחנו לא צריכים שום דבר חוץ מזה, אנחנו צריכים רק לרצות את זה. דיברנו על כך בשיעורים שהיו בשבת, אתם צריכים רק לראות ולשמוע את השיעורים האלה, לספוג את זה, כי בזה תלויה העלייה שלנו. ובואו לא נפספס את ההזדמנות הזאת, בינתיים אנחנו נמצאים במצב ההכבדה הזה. (ראה שרטוט מס. 8)

שרטוט מס. 8

שאלה: איך אני יכול לרענן בתוך עצמי את ההתרשמויות שקיבלתי במהלך הקונגרס?

צריכים לראות ולשמוע את ההתפעלויות שהרגשנו אז, לנסות להרגיש כעת אותו הדבר. להיכנס לאותה אווירה של אז עם הלב הכבד של היום. והכי חשוב זה להתחיל להתכונן כבר לדרגה החדשה.

לפנינו קונגרס חדש, הפצה גדולה בעולם. אנחנו צריכים להתחיל לפתח תכניות חדשות, אולי נכתוב מאמרים משותפים. איפה אתם בקבוצה, מה התכניות שלכם, מה אתם מתכוונים לעשות, או מה אתם חושבים לנכון, איך צריך לעשות, בואו נדון בזה יחד. אולי אתם חושבים שבמָקום שלכם ההפצה צריכה להתבצע יותר דרך מדע, לתת דוגמאות פיזיות או כימיות לבעיות, לשלוח דוגמאות פשוטות לְמה שקורה עכשיו ומה שעוד יקרה בעתיד עם בעיות האקולוגיה, עם ההצפות והשרפות. בואו נפָתח את הנושאים האלה, כי זה מעניין את האנשים, ודרך זה נוכל להגיד איזה פיתרון הקבלה יכולה להביא לנו.

בעצם האנשים מתחילים לראות שאין להם לאן לברוח, ואין מה לעשות בכל המקומות הבעייתיים האלה. והם מבינים שזה כך וזה מצב של קטסטרופה, כי אנחנו צריכים כבר להתחיל לחשוב איך נקדים את ההתפתחות של מאורעות בעתיד. וכמו שאנחנו קוראים אצל הנביאים אנחנו רואים עד כמה ההתפתחות של המאורעות יכולה להיות בלתי נעימה, הרבה פחות נעימה מההצפות והשרפות שיש כיום בהודו ובמוסקבה. אנחנו יכולים לראות חורף של מינוס שישים מעלות וקיץ של חמישים מעלות וסופות טורנדו ופגעי מזג אוויר בכל כדור הארץ, וזה רק סוג אחד של לחץ מלמעלה על ידי הטבע שכך מתבטא, כי אנחנו לא נמצאים באיזון איתו.

כי ביחס לעולם העליון אנחנו נמצאים בריחוק. ולפי רמת ההתפתחות שלנו אנחנו כבר צריכים להיות קרוב יותר. והפער הזה, ההבדל בין שתי הדרגות האלה מעורר בנו את הסבל. זה כמו תלמיד, שלא רוצה ללמוד, שנשאר שנה ועוד שנה, ומכריחים אותו ללמוד. לָמה? כי הוא מפגר אחרי רמתו, דרגתו. אז יש הדרגה שלנו, והדרגה שצריכה להיות, והפער בין שתי הדרגות הוא בעצם כמות הייסורים והסבל שאנחנו מרגישים. (ראה שרטוט מס. 9)

שרטוט מס. 9

אף אחד לא מאשים אותנו בכוונה. הרצונות הבלתי מתוקנים שלנו, חוסר התיקון שלנו, התכונות הלא מתוקנות שלנו, הם מעוררים את כל הבעיות האלה. זה שהם מעוררים בעיות בחברה זה ברור. אם האגו גדֵל ואנחנו לא משפרים, לא מתקנים אותו, אז יש יותר מקרי רצח, יש יותר סמים ויותר אירועי טרור. אבל מי אחראי לכל השאר, להכחדה של מינים בטבע החי ובצומח, לצונאמי, לרעידות אדמה? כל זה הוא השפעת האדם. כי אדם לפי דרגתו נמצא בדרגה ד' של הטבע, ויש דומם, צומח, חי, מדבר, והמדבר מִדרגתו משפיע על כל הדרגות האחרות. לכן אנחנו לא נרגיש אך ורק אי נעימות בדרגה האנושית, אלא נרגיש את זה בכל הדרגות של העולם שלנו.

לכן נשתדל להסביר את זה לבני אדם, ולהתגבר יחד על כל הבעיות האלה, ובאותה הזדמנות אנחנו גם נרוויח בזה מצב עצום ומופלא כמו העולם העליון.

(סוף השיעור)

---

1. משנה, סדר נזיקין, מסכת אבות, פרק ב', ד'↩