שיעור בוקר 04.09.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

הבורא מתגלה בקשר בינינו - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: קטע מספר 8.

"כתוב "ה' אחד וישראל הם אחד", ולכך הם דבוקים בהשי"ת, כי נאה לאחד לדבק באחד, ואימתי הוא? כשישראל הם אגודים ודבוקים יחד באחדות גמור, אז לאחד יחשבו, ושורה עליהם ה' ברוך הוא, שהוא אחד. אבל כשחלילה חלק לבם ונפרדים זה מזה, אי אפשר להם להיות דבוקים באחד ואין השם שורה עליהם, ושורה חלילה אל זר עליהם. וזה יש לומר הרמז בפסוק "ואתם הדבקים", היינו כשתהיו דבוקים ונאחדים זה בזה, אז "חיים כולכם", כשהם באחדות אחד, אז נאה לאחד לדבק באחד, ושורה עליהם ה' אחד."

("דגל מחנה אפרים". פרשת "ואתחנן")

זאת אומרת, אנחנו רואים את התנאי שהבורא יכול להתגלות בתוך הנבראים כאשר הם מחוברים ודבוקים כאחד זה בזה. ודאי שיש בזה כל מיני מידות, אז המידה הקטנה, כתוב "מיעוט הרבים שניים". אבל באמת כמה שנתאים את עצמנו לבורא, יוצא לנו שאנחנו צריכים להיות כעשרה.

שאלה: מה זה אומר המקום לאלים זרים, מה זה אל זר?

זה כשאדם מתאר לעצמו שיש עוד כוחות בטבע שלא שייכים לבורא. אנחנו אומרים "אין עוד מלבדו" ורק כוח אחד פועל בכל המציאות. וגם כשאנחנו מגלים את כל המציאות יותר ויותר, אנחנו רואים שסך הכול זו מערכת אחת שפועלים בה אומנם כוחות שונים, אבל הם כולם מכוונים יחד, מחוברים יחד ולכן הכוח עליון הוא רק אחד, לא שניים, שלושה, אלא אחד בלבד.

שאלה: מה זה אומר שהם כאחד נדבקים באחד?

כמה שאנחנו יכולים לחבר את עצמנו לאחד, אז בזה יש לנו התקרבות לבורא שהוא אחד, ולמה זה יוצא כך? כי בהתחברות בינינו אנחנו מתעלים למעלה מהאגו שלנו וכך מתקרבים זה לזה. לפי התכונות שאנחנו רוכשים בהתחברות בינינו אנחנו גם מתחברים לבורא. ואי אפשר אחרת להתחבר לבורא אם אנחנו לא רוכשים את התכונה להתחבר אליו, לכן "מאהבת הבריות לאהבת ה'". כי דווקא החיבור בינינו מקנה לנו אותה התכונה שאנחנו מתקרבים לבורא.

תלמיד: מה זה אומר שמצליחים להחזיק ב"אין עוד מלבדו" כל רגע ביחד, עוזרים אחד לשני?

כמו שאנחנו לומדים ממאמר "הערבות" ובעוד מקומות. אנחנו חייבים לתמוך זה בזה, לעזור זה לזה, להסביר זה לזה עד כמה אנחנו חייבים להגיע לחיבור "כאיש אחד בלב אחד", ואז במידה או לפי צורה כזאת אנחנו מתקרבים לבורא עד שמתחילים להרגיש זה את זה, אנחנו לפי התכונות שלנו ונגיע למצב שנתחיל להרגיש את הבורא קיים בתכונה שלו. בזה שאנחנו נמשכים זה אל זה בלעזור, להתחבר, לבטל את האגו של כל אחד, להתקרב זה אל זה, במידה הזאת אנחנו רוכשים אותם הנתונים, תנאים, תכונות שבהם אנחנו מתקרבים לבורא.

שאלה: במצב של חיבור שיש לנו כרגע אז אנחנו כאילו נתקדם, ולפעמים נדמה שאנחנו צריכים לעשות ממש צעד באמת קדימה, ולא ברור לאן אנחנו צריכים לשאוף מהשניים האלה?

אני לא יודע מה זה "מן השניים". אני יודע שבמידה שאנחנו מתחברים, כמה שמוותרים כול אחד על האגו שלו, כמה שמבטלים את הדחייה בינינו, כמה שמתקרבים זה אל זה ולא שמים לב על כל מיני הפרעות, מתעלים למעלה מהם, אז במידה הזאת אנחנו גם מכוונים את עצמנו יותר נכון לבורא ומתקרבים אליו באותו כיוון.

תלמיד: ומתי יש את המעבר למדרגה הראשונה?

כשאנחנו נגיע למצב שבאמת לפי התנאים שלנו הנוכחיים, אנחנו מחוברים. אחר כך יתנו לנו רצון לקבל יותר גדול, אגואיסטי ואז אנחנו נתרחק ואפילו נשנא זה את זה וכולי. ואנחנו שוב על פניו נעשה עבודה בהתחברות, בהתקרבות, ושוב נגלה שאנחנו נמשכים לבורא והבורא יכול לשרות בנו. וככה זה ממדרגה למדרגה.

תלמיד: מה ההבדל נגיד בין מדרגה 1 ל-0 שאנחנו נמצאים כרגע, מבחינת החיבור בינינו?

במדרגה 1 בחיבור בינינו אנחנו מחוברים למרות האגו בכל אחד ואחד מאיתנו. אנחנו נמשכים כמה שאפשר, בכל הכוחות לחיבור בינינו, למרכז הקבוצה ומבקשים מהבורא שיעזור לנו להתגבר על כל ההפרעות לחיבור ולהגיע לחיבור, ואז הבורא מבצע את החיבור בינינו ומתגלה בחיבור בינינו.

שאלה: למרות הקושי באמת בחיבור ולהרגיש "כאיש אחד בלב אחד", אני חושבת שאנחנו מרגישות שהאגו מנהל אותנו, אבל מתפללת בלי סוף לבורא שנצליח.

יופי, שמח לשמוע.

שאלה: כשהגעתי ללמוד את חכמת הקבלה רציתי כמה שיותר מהר לעבור את המחסום. עכשיו הרצון שלי התחלף ואני לא רוצה סתם לגלות את הבורא אלא להנות לו וגם ההפצה מעניינת אותי. אפשר לקרוא לזה הכנעה?

כן. אבל אנחנו חוץ מזה צריכים בכל זאת להשתוקק להתחבר בינינו, לתת לבורא מקום איפה שהוא יתגלה. וזה הכול על ידי ויתור בין אחד לשני בעשירייה ולבנות שם מקום שיהיה מתאים לבורא, לכוח השפעה ואהבה שיתגלה לפי השתוות הצורה.

קריין: קטע מספר 9.

"העיקר של אסיפה, שיהיו כולם באחדות אחד, ויהיו מבקשים הכל רק תכלית אחד - למצוא את השי"ת. שבכל עשרה השכינה שורה, ובודאי אם יש יותר מעשרה בודאי יש יותר גילוי שכינה. וכל אחד ואחד יקבץ עצמו לחבירו ויהיה נכנס אליו לשמוע ממנו איזה דבר לעבודת ה' והאיך למצוא את ה', ויהיה נתבטל אצלו וכן חבירו אליו, וכן כולם יהיו כך, וממילא כשאסיפה הוא על זה הכוונה, אזי ממילא יותר מה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק, ממילא השי"ת מקרב עצמו אליהם ונמצא עמהם, ורחמים גדולים וחסדים טובים ומגולים נמשך על כנסת ישראל."

("מאור ושמש". פרשת "ויחי")

שאלה: אתמול אנחנו בעשירייה עשינו מפגש שמבחינתי, אני חושב מבחינת כל העשירייה היה רגע שיא של חיבור, ממש התאספנו פיזית אחרי הרבה זמן. אם מפה אנחנו רוצים להמשיך את החיבור, אפשר לעשות את זה בלי שוב ליפול לכל ההתנגדויות שבינינו והדחיות בינינו?

אף אחד לא צריך ליפול, אפילו אם מתקדמים אז אותו מפגש מוצלח של אתמול יכול להראות לכם כנפילה ולא עליה, אומנם זאת היתה עליה כלפי אתמול, אבל כלפי היום זה יכול להתפרש כירידה. בהצלחה.

תלמיד: תודה רבה. אבל הרגע של החיבור שהיה, אפשר להגיד שזה תחילתה של ברית שאנחנו רוקמים בינינו?

כן, ודאי כן. ותצליחו.

שאלה: מתי העבודה היא מול חבר אחד ומתי העבודה היא מול העשירייה בכללות, לפי הקטע?

כאשר אתה קובע.

תלמיד: מה זאת אומרת?

אתה קובע בלבד, אין שאלה כזאת. זה לא שמישהו במקומך מכוון אותך, אלא אתה מכוון את עצמך.

תלמיד: אז מתי אני צריך לעשות עבודה מול חבר אחד ומתי אני צריך לעשות עבודה מול העשירייה בכללות?

אתה צריך לראות את זה לפי המצב.

שאלה: כאשר אנחנו עושים את המאמצים המכסימליים בקבוצה, כשאנחנו מחפשים אחר אהבת הזולת ואהבת הבורא, לעיתים מתגלה שנאה, תאווה וכבוד וכולי. הרגשות האלה, התכונות האלה, האם אלה עוזרים שמחויבים בתהליך, כדאי לגלות אותם, או שבגמר התיקון לא יהיו התכונות האלה ואנחנו רוצים לשאוף שהם לא יתגלו בקבוצה?

אנחנו לא צריכים לעשות איזה מסנן שזה אני רוצה, זה אני לא רוצה. אני צריך להיות נמשך לחיבור בלבד ודרכו לבורא, ושום דבר חוץ מזה. ולעשות חשבונות כמו שאת אומרת אני חושב שזה לא צריך להיות, אין לזה מקום. לפניי רק חיבור, רק המטרה הזאת.

שאלה: מדובר כאן על זה שכשמדברים על איך למצוא את הבורא, הוא מתגלה. מה היא הפעולה הזאת, שכשאנחנו מדברים על איך לגלות את הבורא, אז הבורא מגלה את עצמו?

אנחנו צריכים לחשוב רק על החיבור, כי הבורא זה תוצאה מהחיבור. הבורא בעצמו לא קיים, אין כזה דבר בורא, הבורא זה נקרא "בוא וראה", שאנחנו עושים אותו מתוך החיבור בינינו. הצורה הזאת שנקראת "בורא" היא לא קיימת בלי שאדם מחבר אותו. ולכן אנחנו חושבים רק על החיבור בינינו ואיך אנחנו בחיבור בינינו כך בונים אותו, ומתוך זה מרגישים שהוא כבר כאן, קיים ונמצא בינינו וממלא אותנו.

קריין: קטע מספר 10.

"כתוב "ויחן העם, כאיש אחד בלב אחד", שפירוש, שלכולם היה מטרה אחת שהוא לתועלת הבורא.

ויש להבין, איך יכול להיות כאיש אחד בלב אחד, הרי ידוע מה שאמרו חז"ל "כשם שאין פרצופיהם דומים זה לזה, כך אין דעותיהם דומות זו לזו", ואיך יכול להיות כאיש אחד בלב אחד.

תשובה - אם אנו מדברים שכל אחד ואחד דואג לצורך עצמו, נמצא שאי אפשר להיות כאיש אחד, הלא אין הם דומות זו לזו. מה שאם כן שכולם בטלו את רשות עצמם, וכולם דאגו רק לתועלת הבורא, אם כן אין כבר דעותיהם הפרטים, שכל הפרטים יתבטלו, ונכנסו כולם לרשות היחיד."

(הרב"ש. אגרת מ"ב)

שאלה: למה הדעות האישיות מתבטלות כאשר אנחנו רוצים לתת נחת רוח לבורא, אם דווקא כאן הניגוד הכי גדול בינינו, כי כל אחד מבין בצורה שונה מה זה נחת רוח לבורא?

לבורא לא חשוב מה שחושב כל אדם ואדם, אלא חשוב איך האדם מבטל את עצמו כלפי האחרים. לבורא לא חשוב כמה שאתן חכמות וכל אחת מיוחדת, אלא חשוב לו כמה שכל אחת מתבטלת, מבטלת את עצמה כלפי האחרות. שכל אחת עושה את עצמה אפס, שמוכנה לקבל כל מה שהחברה, הקבוצה, העשירייה מפילה עליה. בזה היא החברה הנכונה והטובה, ולפי זה אפשר להתקדם. אחרת כל אחד יישאר עם האגו שלו ולא יצא מזה שום דבר.

זה שאתן חכמות זה בטוח, אתן מלומדות, הכול יש בכן, חוץ מדבר אחד, ביטול עצמו, זה מה ששייך לאדם, זה מה שחשוב, וזה הכי קשה והייתי אומר שזה בלתי אפשרי, אבל זה מה שהבורא דורש. שום דבר חוץ מזה. לא צריכה להיות, לא חכמה ולא איזה שהן תכונות מיוחדות, לגמרי כלום. רק דבר אחד, שאני מוכן לבטל את עצמי לגמרי כלפי העשירייה, ואם כל אחד כך עושה, אז הם נמצאים מחוברים, מחוברות, והבורא יכול לשרות בהם, להתגלות בהם. בהצלחה.

שאלה: איך בתוך העשירייה להגיע למצב שכולנו, כל אחת דואגת לתועלת הבורא, אם מישהי נמצאת בירידה?

זה לא חשוב באיזה מצב פרטי נמצא כל אחד ואחד, אבל כל עשירייה חייבת סך הכול תמיד לעבוד על הביטול הכללי של כולם כלפי כולם, וסך הכול לראות את הביטול שלהם כמרכז העשירייה, ששם יש להם את נקודת המפגש עם הבורא. ככה זה.

תלמידה: איך לחבר יחד את הלב, המחשבות והמילים כשאנחנו מתחברות במפגש עשירייה?

לבטל את עצמה, זה הכי טוב. לא לבדוק "איפה השכל שלי, איפה הלב שלי"? ועוד ועוד. אין דבר כזה. פשוט ביטול. אני מוכנה לקבל את כל מה שיש בקבוצה, מה שמדברות החברות, אני מסכימה להכול, רק כדי להתחבר ולהיות בתוכן.

שאלה: איך הביטול בעשירייה משתלב עם ביטול בפני הקבוצה הגדולה?

זה לא כל כך חשוב. עשר זה יכול להיות כל המציאות, כל העולמות יחד. עשר זה יכול להיות גם חלק אחד מכולם, ואין פחות מעשר. אז יוצא, שאין יותר מעשר ואין פחות מעשר, אלא ההבדל בין הגודל הזה של יותר מעשר ופחות מעשר, זה מספר ההבחנות שאנחנו יכולים לגלות בתוך העשירייה. אבל בעצם ברגע שאנחנו מתחברים ויכולים לברר הבחנות בעשירייה, אז אנחנו עולים. מתי אנחנו עולים? כשאנחנו כבר יכולים לברר את הפרטים בעשירייה שלנו, ואז אנחנו עולים למדרגה הבאה, ששם העשירייה כביכול גדולה יותר, מנופחת יותר, וגם שם אנחנו עובדים על זה, וכך זה. זאת אומרת, מושג העשר הוא מושג שהוא כללי וכולל את הכול, מנקודה אחת, הקטנה ביותר במציאות, ועד כל המציאות וכל העולמות כולם.

שאלה: בעשירייה שלי אני מרגיש שהחברים מתבטלים, כולם עושים באמת הרבה מאמצים להתבטל, אבל בגלל שיש בינינו הרבה דעות מנוגדות, אנחנו לא מגיעים להחלטות בעשירייה, ואז אין לעשירייה כלפי מה להתבטל, אלא הביטול הוא באופנים שונים. מה עושים עם זה?

אתם צריכים לדבר על זה וצריכים לסכם ביניכם, וגם צריכים לתת דוגמה ולדבר יותר ביניכם על איך אפשר שאתם תעזרו אחד לשני, איך אפשר להתבטל. ולא להתבייש, כי בזה תלויה השגת המטרה המשותפת.

תלמיד: אני כן מרגיש שהחברים מתבטלים, כל אחד יגיד את זה על כולם וגם לפי דעתי, אבל העניין הוא שלהחלטות אנחנו לא מצליחים להגיע בגלל הרבה דעות. לא בגלל דעה אחת מול דעה אחרת, אלא הרבה דעות ואז אין החלטות.

איזה החלטות, על מה?

תלמיד: כל מיני דברים שרוצים לעשות.

כל מיני דברים זה לא שייך לעבודה שלנו. נניח שאנחנו רוצים לעשות סעודה ואז אנחנו מתווכחים איזה תבשיל אנחנו עושים, אז מה? אז כל אחד לפי הטעם שלו, אין בעיה, על זה אתם לא צריכים להסכים.

תלמיד: כן זה ברור. אבל יש דברים שרוצים לעשות כמו פעולות השפעה, חיבור בינינו, כל מיני פעולות של חיבור, ואנחנו לא מצליחים להחליט איך לעשות את זה?

רק אתם. אף אחד לא יכול להיכנס לשם, רק אתם צריכים לראות איך אתם מתבטלים, מסכימים, כן או לא, תנסו את זה שוב ושוב, אבל אסור לעזוב את זה. ולהבדיל בין החלטות שהן מהותיות לבין החלטות שהן סתמיות.

שאלה: כיצד לקבוע מתי להסכים עם המחשבות שהבורא שולח ומתי לא?

זה בהתאם לחיבור בינינו, אם זה מועיל לחיבור אז כן, אם זה לא מועיל לחיבור אז לא. אבל להבין שכל דבר שעובר דרכנו כלפי החיבור, או בעד או נגד, הכול מועיל.

שאלה: נתת תוספת על פעולת החיבור, אמרת שבנוסף אנחנו צריכים לפנות מקום לבורא, או להיות מתאימים לבורא, מה זה בדיוק אומר?

אנחנו צריכים להיות בקשר בינינו, כך שאנחנו מייצבים את תכונת הבורא, את תכונת ההשפעה, תכונת החיבור. תכונת הבורא זה יחיד, אנחנו צריכים להגיע כמה שיותר בכל מצב ומצב שלנו למהות של יחיד.

שאלה: איך מגיעים להחלטה בעשירייה שחלק חושב ימין, חלק חושב שמאל, אין טוב ורע, רק דעות שונות?

אנחנו למדנו דברים כאלה מיליון פעם, וכתוב בכל מיני מאמרים ואצל הרב"ש במיוחד. אני לא יכול עכשיו להתחיל איתם הסברים וויכוח. הם צריכים ללמוד את זה מהמקורות, וגם יש להם למי לפנות, יש לנו צוות גדול שישמח לטפל בהם. שיכנסו לארכיון, אפשר לכתוב שאלה ולקבל תשובה ומקורות. צריכים לעבוד על זה ולא עכשיו להתלונן שיש להם מלא בעיות והם לא יודעים לפתור אותן. הם לא לומדים איך לפתור את הבעיות ובלי זה לא ייצא כלום.

תלמיד: זאת אומרת, צריך לעשות פעולות מעשיות לא רק לחשוב?

לכן צריכים להיכנס לארכיון, לראות את החומרים, לפנות למי שמטפל בזה אצלנו, והשיעור שלי הוא לא במקום זה.

שאלה: מדברים כל הזמן על ביטול, כיצד באמת אוכל לבטל את עצמי? האם אני צריך רק לדרוש את זה מהבורא?

כל הדברים שאנחנו רוצים שהם תיקון שיעבור עלינו, אנחנו חייבים לדרוש מהבורא, כן.

קריין: קטע מספר 11.

"בהשתלם האדם באהבת זולתו ובהשפעה לזולתו בנקודה הסופית, ישתלם יחד עם זה באהבת השי"ת ובהשפעת נחת רוח להשי"ת. ואין הפרש בשניהם, כי כל הנמצא מחוץ לגופו, שהוא מחוץ לעניין תועלת עצמו - דין אחד לו, אם זה להשפיע לחברו, או להשפיע נחת רוח ליוצרו.

וזה ששיער הלל הנשיא, אשר "ואהבת לרעך כמוך" הוא המטרה האחרונה שבמעשיות. כי הוא האופי והצורה היותר ברורה לאדם. ואין לטעות במעשים, שהרי הם מסודרים לעיניו, ויודע שאם מקדים צרכי חברו על צרכי עצמו, הריהו במדת השפעה, ולפיכך אינו מגדיר המטרה - "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". כי באמת הם היינו הך, כי גם את חברו הוא צריך לאהוב בכל לבבו ובכל נפשו ומאודו. כי כן מתבטא במלה "כמוך". כי את עצמו ודאי שהוא אוהב בכל לבבו נפשו ומאודו, ובהשי"ת יכול לרמות את עצמו. ובחברו הדבר פרוש תמיד לנגד עיניו."

(בעל הסולם. "אהבת ה' ואהבת הבריות")

שאלה: כשאני עושה מעשים לטובת החבר תמיד באיזשהו מקום אני עושה גם לטובת עצמי. איך אני מסדר את זה?

על ידי חיבור עם החברים אתה לאט לאט תוכל לתקן את עצמך.

תלמיד: בבקשה לבורא, או פשוט לעשות את זה?

רואים שעוד לא התחלת.

שאלה: אני מבינה שאני צריכה להתבטל מול הקבוצה, ושמתי לב שאף דעה שלי לא נשמעת, איכשהו הכול מתנהל, הבורא מנהל את הכול. ואז אני אומרת אני אשתוק, וחוסר המעורבות שלי כאילו מביא אותי לאדישות. מה אני צריכה לעשות עם זה?

את צריכה להרגיש את עצמך כאחראית על כל מה שיקרה עם העשירייה, בכלל על כל מה שיקרה עם כל האנושות. ולכן כדאי להתאמץ ולבצע את מה שאנחנו קוראים מכתבי מקובלים, אפילו במקצת זה כבר דבר גדול. כי תביני, שמה שאת עושה בהתקרבות אפילו במקצת כלפי העשירייה, כלפי החיבור, תכפילי את זה בתגובה שנעשית בכל הכלי העולמי, לא שלנו אלא בכלל בכל האנושות, בכל הנשמות, ואז זה לא ייתן לך, אני חושב, מקום להתעצל.

תלמידה: ברגע שאני משמיעה את הדעה שלי, אני מרגישה שאני רק גורמת לפירוד, אז אני מעדיפה לשתוק. האם זה נכון זה שאני שותקת, או שאני כן צריכה להביע את הדעה שלי?

את צריכה להביע את הדעה שלך, ואפילו שאת לא רוצה, למען התכללות הדעות, המחשבות, הרצונות, את חייבת לעשות. אדם צריך לתת לעצמו דין וחשבון איך הוא מתנהג בעשירייה. בדרך כלל אנחנו חושבים ששתיקה זה טוב, וזה לא טוב, אנחנו צריכים יותר ויותר להיות מעורבים ולתת דוגמאות ולמשוך חברים, ושתיקה בעצמה לא מועילה.

שאלה: כעת קראנו, הכול ברור לגבי החברים, ואילו עם הבורא אנחנו כביכול יכולים להיות באיזשהו דמיון. אבל האמת היא שלפעמים החברים לא תמיד אומרים את מה שהם חושבים.

עם הבורא אנחנו בכלל לא נמצאים בשום קשר ולכן אין לנו עימו שום חליפת דברים, ומה שיש לנו זה רק עם החברים, ורק עם החברים אנחנו צריכים להגיע לכמה שיותר חיבור הדדי וכך נתקדם.

שאלה: מהו התפקיד של עשרת השבטים שהם כביכול נושאים איתם את שיטת החיבור?

אני מצטער אבל זה לא הנושא שלנו. היסטוריה, גיאוגרפיה, כל הדברים האלה, את צריכה להיכנס לארכיון שלנו ובטוח שתמצאי שם המון חומר על כל הדברים האלה, וגם תמצאי שם כתובות שתוכלי לכתוב ולקבל תשובה.

שאלה: אם אני מבטלת את דעתי ומסכימה עם החברות, אבל עם זאת אני לא מרגישה אליהן אהבה, האם אני משקרת לבורא?

אני רוצה שכולם יבינו, היחס שלי לעשירייה זה היחס שלי לבורא, זה הכול. אני לא צריך לעשירייה להתייחס ככה ולבורא להתייחס אחרת, אין דבר כזה. אלא זה ממש כמו שאנחנו אומרים שהבורא נמצא אחרי כל חבר, כך הבורא נמצא, כל שכן הוא נמצא אחרי העשירייה. ולא לעשות כאן איזו פוליטיקה שככה אני מתייחס אליהם ולבורא אחרת, "עם הבורא אני אסתדר", לא, אני לא אסתדר עם הבורא אלא אם אני מסודר עם העשירייה. אתם רוצים לדעת איך אתם מתייחסים לבורא? זה בדיוק לפי היחס שלכם לעשירייה.

שאלה: אפשר למדוד את ההתכללות או החיבור עם החברות, לוודא את המידה של החיבור, אני צריכה להרגיש משהו או רק להאמין שזה ככה?

בינתיים רק לתאר לעצמנו איך שאנחנו יכולים, ואחר כך זה יתגלה יותר ויותר.

שאלה: כשאני משתדרג באהבה שלי לזולת ובנתינה לזולת כלפי הנקודה הסופית, מה זה לשפר את עצמי להתפתח כאן?

שאני רואה בהם נציגות של הבורא כלפיי, זה מה שאני רוצה לראות. שאני רואה שאין בורא לפניי, ישנם רק חברים, רק קבוצה. ואיך שאני מתייחס אליהם ואיך שהם מתייחסים אלי, לפי זה אני בודק את היחס שלי לבורא, את המעמד הרוחני שלי, הכול כלפי עשירייה. ועוד יותר ויותר מיום ליום אנחנו מתארים כך לעצמנו אם אנחנו מתקדמים.

שאלה: אמרת שהתפקיד העיקרי של העשירייה הוא בהתכללות, בחיבור בינינו בכל המעשים שאנחנו עושים. זה בעצם לייצר את הבורא, ליצור את הבורא, ולא אמרת לגלות את הבורא. ואני שואל, אם אני ביחד עם החברים בעשירייה צריך להגיע למצב שאני מייצר את הבורא, זה אומר שהוא בפועל לא קיים מבחינתי. ואם הוא לא קיים, מי בעצם שולט עלי, מי בעצם מכניס לי את המחשבות ואת כל מה שאנחנו לומדים עליו כל הזמן? יש לי קושי בדבר הזה.

אני לא חושב שזה קושי כל כך גדול, כי באמת מה שלא תגיד, בכל זאת, אתה לא מבין ולא תופס ולא יכול לסדר קשר איתו. אלא כמה שאנחנו מתארים נכון את הקשר בינינו על מנת להשפיע בינינו, כך אנחנו נייצב את המושג הזה שנקרא "בוא וראה", בורא, וכך אנחנו נעבוד כלפיו.

בחושים שלנו הנוכחים, עם השכל הנוכחי שלנו, אנחנו אף פעם לא יכולים לאתר את המושג הזה שנקרא "בורא". כי בוא וראה, "בורא" מתגלה רק בתנאי שאנחנו עוברים לתכונות השפעה, שהן למעלה מדעתנו, אמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: אני חושב שהבלבול שלי, ואולי גם של חברים אחרים, הוא בין המילה "לגלות את הבורא" לבין "לייצר אותו".

גם זה לא נמצא עדיין אקטואלי לפנינו. זה לא בלבול, בלבול זה שיש עם מה להתבלבל, אבל אין לנו לא בזה ולא בזה שום אחיזה.

שאלה: אמרת שכשאדם עושה התקרבות קטנה אפילו בתוך עשירייה, חיבור כלשהו כלפי החברים, הוא מכפיל את התגובה שנעשית בכל הכלי העולמי, לא רק שלנו בכל האנושות, בכל הנשמות. תוכל להרחיב?

אין לי כאן מה להרחיב, אנחנו נמצאים באותו הכלי הכללי, שבו נכללות כל הנשמות ואם אני עושה אפילו מאמץ קטן לחיבור שלי עם כל הכלי הזה, אז אני בזה משפיע בממדים של כל הכלי העצום הזה שהוא למעלה מזמן, תנועה ומקום.

תלמיד: אני עושה מאמץ קטן בעשירייה ומה מכפיל את מה?

בזה אני עושה מאמץ גדול לחיבור בין כל הנשמות, כל החלקים, ככה זה עובד.

שאלה: האם ביטול זה נקרא להיות אחד עם החברות, והאם הדבר אפשרי רק בעזרת הבורא?

כן. זה אפשרי ורק בעזרת ה'. ובכלל זה מה שאנחנו רוצים לגלות ברוחניות, וגם בגשמיות. בגשמיות זה מילא, אבל ברוחניות, זה רק בתנאי שהבורא עושה. לא רק עוזר ולא תומך אלא עושה. "הוא עושה" בזה, זאת אומרת, ברצון שלו הוא רוצה שאנחנו נממש, שאנחנו נתקיים, ואנחנו קיימים בתוך כוח שנקרא "רצון הבורא".

שאלה: למה הבורא לא יכול להתגלות בכל אחד, יש הרבה אנשים שנכנסים לחדר ואחד יוצא.

הבורא הוא כוח השפעה שיכול [להתגלות] לפי חוקי הטבע גם בכוח שמתאים לו, בכוח השפעה מצדנו. החוק הזה נמצא אפילו בעולם שלנו בגלוי ולכן אנחנו צריכים להגיע לכוח השפעה כדי להרגיש אותו, לגלות אותו.

כדי להגיע לכוח השפעה מצדנו אנחנו צריכים לקבל אותו, לרכוש אותו, כי אין לנו כוח השפעה, אנחנו כולנו מכוח קבלה. לכן אנחנו מתאספים בקבוצות, לפי המלצת המקובלים, ומבקשים מהבורא שיעזור לנו להיות בהשפעה זה לזה. וכמה שאנחנו מפתחים השפעה כל אחד לעשירייה, לקבוצה, בזה אנחנו מתקרבים להרגיש את הבורא, לגלות אותו, עד שבאמת הוא מתגלה לפי חוק השתוות הצורה.

זה מה שיש גם בטבע שלנו, אין כאן שום דבר יוצא מהכלל, אין כאן שום דבר שהוא למעלה מהטבע, זה הכול לפי חוקים ברורים ומוחלטים. כשאני רוצה להרגיש איזו תופעה, אני צריך שהתופעה הזאת תהיה כבר בי ואז אני ארגיש תופעה מבחוץ כשהיא מופיעה בי וכך אנחנו מגלים את הבורא.

שאלה: אם לוקחים בחשבון את החשיבות והאחריות של המטרה וגם את הרצון שיש לכולנו להתחבר והסכמה עם המטרה. אז מדוע כל כך קשה להגיע לביטול טוטאלי הזה, מה עוד עלינו לעשות?

לא שקשה, אי אפשר להגיע לביטול, מכל שכן טוטאלי כמו שאת אומרת. אלא רק אם נהיה כל הזמן בבקשות כלפי הבורא שהוא יעזור בכל צעד ושעל ואנחנו כל הזמן נחזיק בו ולהחזיק בו אפשר כשאנחנו מחזיקים בעשירייה וכל עשירייה תופסת זו את זו וזו את זו בכל החברים, ואז עם כל רשת הכוח הזו, אנחנו יכולים לתפוס את הבורא וכך אנחנו נחייב אותו לעזור לנו. אך ורק בצורה כזאת.

שאלה: כשאני מבטלת את הרצון שלי, אני עושה בעצם צמצום על הרצון שלי ומבינה שאני מבקשת משהו חדש מהבורא, מבקשת להרגיש את היחס שלו, של אהבה והשפעה. אבל אם אני שמה זה מול זה את היכולת להרגיש את כוח האהבה והשפעה מהבורא, עבורי ועבור כל האנושות, ובצד השני אני שמה לחם ובשר ודגים ויאכטה אפילו, הרי חד משמעית ברור מה יותר שווה. אז האם זה שוב החלפת רצון אגואיסטי אחד באחר?

כן, אבל תמשיכי ותראי איפה את טועה ואיך אפשר להתעלות למעלה מהרצון הרוחני כביכול שלך, לרצון הרוחני האמיתי. רק בתנאי שאת נכללת בעשירייה ורוצה להישאר ביניהם ללא שום הרגשה עצמית, רק להרגיש את החברות בלבד. כמו שרב"ש כותב שאחר כך גם אני נעלם ונשארים רק חברים.¹

שאלה: כשאני רואה שחברה שלי בירידה, האם אני רואה את זה כי זה האגו שלי ואני צריכה לבטל את עצמי או שהבורא נותן לי את התמונה הזאת?

אני ממליץ לעשות, פשוט, ברגע שאני רואה את החבר בירידה, אני לא חושב על עצמי ואיפה אני ומה איתי, אני חושב איך אני יכול לעזור לו. זה הכול, אין לי יותר מה להוסיף. תשני את הכיוון שלך.

שאלה: מה הסימנים בגילוי הבורא?

אהבה.

שאלה: איך לגשת נכון יותר להתחלת מפגש בעשירייה מבחינת העבודה הרוחנית, להראות את החיסרון?

כל אחד יגיע לעשירייה כדי להתכלל עם החברים, להשפיע להם, לשמור עליהם עם לב פתוח.

שאלה: איך אני יכול להודות על המתנות הגדולות שחברים נותנים לי? אני מרגיש שאני לא מסוגל להגיע לעוצמת הדאגה שהם נותנים.

תחשוב איך אתה יכול להוסיף להם מצדך ותאמין שהם צריכים את זה.

שאלה: איך לחשוב יותר ויותר על החברים שלי?

תדבר איתם ותקראו ביחד על כמה שאתם כולם קשורים זה לזה ומה כותב רב"ש על זה, עד כמה שאנחנו צריכים להשתוקק לחיבור ועד כמה שכל הרוחניות שמקבלים היא כולה מתגלה בחיבור וכך נתקרב. לא יכול להיות שתתקרב לבורא אלא במידה שאתה מתקרב לחברים.

שאלה: הרב"ש כותב שלפי חוכמת הקבלה אנחנו צריכים לתקן את כלי הקבלה שלנו כדי להנות לבורא. ולכן השאלה היא מי בעצם מתקן, הרי הכול נמצא בשליטת הבורא, מה אנחנו בעצם צריכים לעשות ואיך אנחנו מתקנים.

אנחנו לא מתקנים שום דבר, אנחנו רק מגישים את הרצונות המקולקלים שלנו לבורא והוא מתקן. אנחנו לא יכולים לתקן כלום, אין לנו כוחות לזה, אין לנו יכולת להבין מה זה בכלל תיקון ואיך לעשות אותו. אנחנו צריכים לעבור את השלב שאנחנו מבינים שלא בידיים שלנו בכלל לעשות משהו, ואפילו לגלות שאנחנו רעים אנחנו צריכים אור מלמעלה שיראה לנו את זה. ואיך להפוך את עצמנו למתוקנים, גם אנחנו לא מסוגלים, גם זה עושה האור מלמעלה. אלא כל מה שאנחנו מסוגלים לעשות, זה במקצת כשאנחנו נחזיק זה את זה ככה בידיים כל אחד ואחד, ולבוא לבורא שיתקן אותנו. לזה אנחנו כן מסוגלים להגיע וחייבים להגיע, וכל היתר עושה הבורא.

שאלה: איך לקחת מהחברים דוגמה וכוח להתבטל?

כשאתה מסתכל על החברים אתה מתבייש?

תלמיד: כן. לא תמיד, אבל כן.

לא תמיד. תשתדל שזה יהיה תמיד ושזה יגרום לך דחף קדימה, שאתה ממש תמיד תרוץ להשתחוות לפניהם, שתמיד תהיה בהרגשתך נמוך מכולם, ואז על ידי זה תתחבר ותקבל מהם את כל תכונות ההשפעה, דרכם.

תלמיד: אבל את זה האגו לא נותן לעשות.

סימן שאתה לא מספיק מתבייש ולא מספיק נכלל מהם, ולא מספיק רוצה את זה.

שאלה: מצד אחד כל העבודה שלנו ממוקדת בתוך העשירייה, ולא פעם אמרת שלא צריך לחפש את הקשר בין עשיריות בצורה מיוחדת עד שלא נתחבר בפנים. במסגרת העבודה של מוסקבה יש לנו וועדה, נכנסנו לעשיריות, עשיריות קלאסיות, היסטוריות, של מוסקבה, וראינו שאחת העשיריות קיבלה איזו צורה מעוותת, חלק מהחברים נשרו, חלק בקושי מגיעים בגלל סיבות רפואיות כאלה ואחרות, אבל כביכול הכל בסדר אצלם, אין משהו שלוחץ עליהם. הם מגיעים לשיעור, מתקשרים ביניהם, אבל אם מסתכלים עליהם מהצד, אז בקושי נשאר מהם משהו. האם צריכה להיות איזו מסגרת כללית יותר שצריכה ללחוץ עליה, ובאיזה מקרים היא לא צריכה, האם היא צריכה להיות עצמאית?

קשה כך לדבר על זה, אני לא יודע בדיוק מה לענות. אני מבין את השאלה, אבל זו בעיה כל כך כללית וגם ספציפית לכל מדינה ובכל העשיריות, שאני לא יכול, אני לא יודע איך לענות. אני חושב שהעיקר שאנחנו צריכים זה להיות מחוברים סביב השיעור, לפחות בזה אנחנו צריכים להיות נמצאים יחד, בזמן השיעור להתחבר כמה שאפשר, ולחזור עוד פעם ועוד פעם לחיבור בינינו, לשמוע קטעים והסברים שלי. לפחות את זה. ואחר כך להתחבר לפחות עוד פעמיים ביום. אנשים שנופלים מזה הם צריכים להתחזק, הם צריכים לקבל דוגמה מאלו שלא נופלים, וכך אנחנו נתקדם.

אני לא יודע מה לעשות, זו בעיה שקיימת תמיד. מה שאתם ממליצים, תמליצו זה לזה מה לעשות, אבל אני חושב שרק עשירייה שהיא לוחצת על כל אחד ואחד היא יכולה לעורר כל אחד ושבה, והוא בכוח ימשיך להתקיים בעשירייה, וכך הוא יעבור את כל ההפרעות, כל הבעיות, ויתקדם.

תלמיד: אם לפני זה היה לנו מושג "קבוצה", אני מדבר קבוצה שהייתה מורכבת מהוכחות היינו יכולים לשלוט על זה, כולם היו רואים את כולם, והחברים איכשהו היו משתפרים. ועכשיו העשיריות אומרות אנחנו לא צריכות את כל המערכת הכללית הזאת. מה זה הסביבה הזאת, עד כמה המושג של הקבוצה הכללית חשוב עבור העשירייה, או שעשירייה יכולה לומר לעצמה, "אנחנו חלק מהכלי הרוסי, אנחנו משתתפים בשיעורים" וזהו? זה מה שמעניין אותם, אנחנו בפני עצמנו, אבל הם נחלשים, הם מתעוותים.

ואין מישהו לפניהם, למעלה מהם, אין איזה היררכיה שיכולה להגיד להם ולחייב אותם?

תלמיד: הם אומרים, "הרב אומר לנו שכל הקבוצה היא בתוך העשירייה ואין לנו מה להתקשר עם עשיריות אחרות. מי אתם, מה זה קבוצה? אנחנו בפני עצמנו".

אבל אני מדבר בצורה אדמיניסטרטיבית. יש מלמעלה כוח שיכול ללחוץ עליהם ולחייב אותם בכל זאת להגיע לשיעורים, לעשות סעודות, כל מיני פעולות קבוצתיות, בלי זה לא נוכל להתקיים. אנחנו חייבים בכל זאת שיהיה ארגון, בלי ארגון אין כלום. אז כל אחד בורח לכל הכיוונים שבא לו, ואז הוא לא שייך בכלל למערכת שלנו. זה קל מאוד לאדם.

איך יכול להיות שלא יכולה לבוא אלי הנהלה מקבוצות משותפות של מוסקבה, של רוסיה, או מנהלים מישראל, ולהגיד, "חברים, מה קורה לכם, לָמה אתם כך מתנהגים"? בלי סדר אדמיניסטרטיבי זה לא יתקיים, ובטוח שאנחנו לא נשרוד. כול עוד אנחנו לא יצאנו לחוקים הרוחניים שקושרים, עושים אותנו יחד, אנחנו חייבים להיות תחת החוקים הגשמיים.

תלמיד: נכון יהיה לומר שמבחינת הראייה הרוחנית, מבחינה ארגונית, העשירייה צריכה להיות שייכת למערכת גדולה יותר שתשלוט עליה, תלחץ.

כן.

תלמיד: תקבל ממנה דיווח, אם צריך. ולעזור, לסייע, כמובן?

ודאי. ואני חושב שאתם צריכים לבנות כזאת מערכת. טוב שאתה מדבר על זה, שצריכים לבנות מערכת, כי אנחנו נשארים במערכת הווירטואלית והיא תתפתח יותר ויותר.

רק אתמול אני דיברתי עם תלמידים חדשים שבאו ורוצים להצטרף כאן בישראל אלינו בצורה וירטואלית. הגיעו שבע מאות חמישים גברים ונשים ורוצים להצטרף. אנחנו חייבים לקבוע בכל זאת, איזה מנגנון שיהיה מסוגל להחזיק את כול האלפים שנמצאים אתנו בכל השפות, בכל היבשות. חייב להיות. אני מקווה שאתם, קבוצה מוסקבה, וכאן ישראל ועוד כאלה קבוצות שיודעות להתארגן, תתחברו ביניכם ותקבעו איזו מערכת חדשה אולי, שתוכל להחזיק את כל הקבוצות יחד. גברים, נשים, מתחילים, וותיקים. אבל סך הכול, שזאת תהיה מערכת יותר ויותר אחידה.

וכזאת שאף אחד לא רוצה להגיד "אני לא שומע. מספיק לי העשירייה שלי, אני מצפצף על כולם". לא. זה שאני אומר שהעיקר זה בעשירייה, להיות סגור בעשירייה, זה מבחינת החיבור, שכל הזמן צריך לחשוב על הכוח היחיד שיהיה בעשירייה. וכאן הוא מדבר בכלל על הפוך, שלא אכפת לו החיבור הזה. לא אכפת לו מהעשירייה. אם היה אכפת לו, אז לא היה יוצא.

תלמיד: ברור שהחבר חייב להיות בשיעורי הבוקר. אבל אם מסיבות כלשהן החבר לא מצליח להיות בכל שיעור, ויש לפניו בחירה אם להיות, נגיד כל יום אבל שעה אחת, או שעדיף לבחור לו כמה ימים בודדים, אבל שיעורים מלאים?

טוב. זה תלוי בבן אדם, אם הוא מסוגל. אבל הייתי אומר שלהיות שעה בשיעור יותר עדיף.

שאלה: מה העשירייה מרוויחה מהביטול שלי?

שיש לה מרכיב שנכנס בה ומשלים אותה לכלי שהבורא יכול להתגלות בה.

שאלה: בתחילת השיעור חבר שאל אם חיבור זה להחזיק ב"אין עוד מלבדו" בעשירייה, אמרת "כן". עכשיו הזכרת את הכוח האחד. איך בזמן השיעור כששומעים כל מיני שאלות, ובכל המהלך של השיעור, איך אני עוזר לעשירייה? בכלל, איך אנחנו מחזיקים דווקא בזה, בכוח האחד, ב"אין עוד מלבדו"?

אני לא משתדל להישאר עם המחשבות שלי והרצונות שלי. אני זורם עם מה שקורה בשיעור. שואלים, עונים, מדברים. אני נכנס לכל הדברים האלה ונכלל. נכלל בזה ממש כמו שאני נמצא באיזו סירה קטנה על הגלים ואז ככה אני עובר את הגלים.

ולא חשוב כמה אני זוכר או לא. העיקר שאני חש את השינויים האלה, את הדברים האלה שקורים עכשיו בכל הכלי.

שאלה: מדוע לפעמים כשאנחנו בישיבה עם החברות, מעבר לבושה גם יש פחד מחלק מהן, לפעמים יש פחד מהחברות האחרות בנוסף לבושה?

אנחנו לא צריכים לשים לב, לא על הבושה ולא על הפחד. אנחנו צריכים לשים לב רק עד כמה אנחנו רוצים להרגיש חיבור ואהבה בינינו. וכל יתר הרגשות, הבחנות, מחשבות, אנחנו צריכים להבין שעל פניהם אנחנו צריכים להיות מחוברים באהבה. ממש בכוח לקבוע כזה קשר בינינו.

שאלה: איך אנחנו יכולות להודות לעשירייה על זה שהן מראות לנו את המקום של התיקון שלנו וגם לרב"ש, על השיטה שהוא נתן לנו?

אני צריך להגיד להם "תודה רבה" בקול רם, שהם ישמעו את זה. וגם להודות לבורא שעשה לי חבורה כזאת, שדווקא בקשר איתם אני יכול להגיע למצב שהבורא יתגלה לי. בצורה פשוטה. אפשר גם להביא להם איזו מתנה, ממתקים. זה כדאי.

שאלה: אנחנו לומדים שיש שני כוחות, קבלה והשפעה. אני רק רצון לקבל, אין בי השפעה בכלל. ואני מבקשת לחדד את ההבחנה, מה מחזיק אותנו בעצם ברצון הזה לחיבור, איזה כוח שבכלל מאפשר לנו את הרצון הזה?

אתן נמצאות יחד מפני שאתן שומעות שלבד אי אפשר להשיג מה שאתן רוצות. ולכן, כמו בכל הארגונים, מהצבא ולמטה בכל העסקים, אתן עובדות יחד כדי להשיג מה שאתן רוצות.
רק צריכים לאט לאט להפוך את העסק האגואיסטי לעסק אחר.

תלמידה: זאת אומרת שהעבודה בשלבים האלה הם רצון לקבל, רצון להתקרב לבורא שבא מתוך הרצון לקבל. והחיבור הנכון בינינו מכניס את ההשפעה, מתחיל להפוך אותנו?

אם תגיעו לחיבור הנכון אז תגיעו להשפעה ובו לבורא.

שאלה: יש לנו עכשיו שיעור משותף. הקשר בין עשיריות הגברים לבין הנשים, האם זה רלוונטי, אנחנו צריכים לתמוך אחד בשני, ואם כן, במה?

לא. אנחנו שייכים לארגון אחד, אבל הקשר בינינו הוא לא מקבוצה לקבוצה ולא בין גברים לבין נשים. אלא כל עשירייה פועלת בתוך עצמה, אנחנו לא מתקיימים בקשרים מעורבים בין גברים לבין נשים.

אין קשר בין החלק הגברי לבין החלק הנשי. ואם יש קשר והוא נמצא, אז רק דרך המנהלים שלנו, דרך אדמיניסטרציה, ולא קבוצה לקבוצה, ובני אדם לבני אדם. אנחנו לא רוצים שיהיו קשרים כאלו בינינו. זה רק יעצור ויפריע לנו.

שאלה: כשאנחנו מבררים אתך בשיעור דברים, אז הדברים הם מאוד ברורים. אם אנחנו נכנסים אתך לפלפול, אתה מיד חותך אותנו. איך לברר נכון דברים בעשירייה מבלי להיכנס לפלפולים מיותרים?

תלמדו. תלמדו איך אנחנו עושים. זה לא כל כך קשה.

שאלה: אפשר שאלה בקשר לקבוצה האדמיניסטרטיבית שציינת?

אני לא כל כך מבין בזה. אתה צריך לפנות לחבר, המנהל הכללי של הקבוצה הזאת. כולם מכירים אותו, תפנו אליו והוא ישתדל להסביר לכם הכול.

שאלה: מה המיוחד בשיעור של שבת עכשיו, שגם הכלי הנשי וגם הכלי הגברי לומדים יחד? ואם זה נכון, האם אפשר להאריך את השיעור של שבת או להוסיף אחד בשישי?

לא. אני לא מסוגל. קודם כל, אני לא מסוגל להאריך את השיעור בשבת, נגיד לעוד שעה, או בימי חול לעשות כזה שיעור. אין לי כוח. וגם אני חושב שזה לא מוצדק.

הכול פתוח לכולם. איזה קבוצה, נגיד, פתח תקווה 18 שאת שייכת לה, אתן יכולות להיכנס לכל שיעור ולהשתתף, אבל בלי לשאול שאלות, או עם לשאול שאלות אבל לא דרך המסך ממש.

אני לא יכול. תאמיני לי, את מכירה אותי. אני רוצה, אבל אני לא יכול. אני כבר זקן.

תלמידה: האם יש משהו מיוחד בכוח של השיעור הזה?

אני רוצה שגברים ונשים יתחילו להרגיש פסיכולוגיה, תפיסת המציאות, תפיסת חכמת הקבלה זה אל זה. זה בכל זאת נותן איזו גמישות בכל קבוצת גברים ובכל קבוצת נשים. הגמישות הזאת מוסיפה.

קריין: אתמול שאלו אותך שאלה בנושא של "מעשר" ואמרת שיש חומר לימוד. צוות חומר הלימוד אסף כל מיני קטעים על הנושא הזה.

אנחנו נעבור על זה. בבקשה. מה שהם אספו, מעניין. גם אני מוכן לשמוע.

(סוף השיעור)

---

1. "ואח"כ גם "האני" מתבטל ונבלע ונכלל בחבריי, עד שאני עומד ומכריז שאין שום מציאות בעולם - רק החברים." (רב"ש, אגרת ח')↩