שיעור בוקר 22.10.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 541

מאמר כ"ח, "לא אמות כי אחיה"

קריין: "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 541, מאמר כ"ח, "לא אמות כי אחיה".

כח. לא אמות כי אחיה

שמעתי תש"ג

"בפסוק "לא אמות כי אחיה". האדם בכדי להגיע להאמת, צריך שיהיה בהרגשה, שאם לא ישיג את האמת, הוא מרגיש את עצמו למת, כי רוצה לחיות. זאת אומרת, שהפסוק "לא אמות כי אחיה" נאמר על מי שרוצה להשיג את האמת.

וזה סוד "יונה בן אמיתי". יונה מלשון אונאה. בן מלשון מבין. שמבין, משום שתמיד מסתכל על מצבו, שבו הוא נמצא, ורואה שאונאה את עצמו ואינו הולך בדרך האמת. כי אמת נקרא להשפיע, היינו לשמה. והיפוך מזה אונאה ושקר, היינו רק לקבל, שהוא שלא לשמה. ועל ידי זה הוא זוכה אח"כ לבחינת "אמיתי", היינו להאמת.

וזה סוד "עיניך יונים". שהעינים דקדושה, הנקרא עינים דשכינה הקדושה, יונים, מרמים אותנו וחושבים שאין לה עינים חס ושלום, כמ"ש בזה"ק בסוד "עולמתא שפירתא דלית לה עינים". והאמת היא, שמי שזוכה להאמת, אז הוא רואה, שיש לה עינים, שזה סוד "כלה שעיניה יפות, כל גופא אינה צריכה בדיקה"."

אלה דברים שבעל הסולם דיבר. אני אחזור.

כח. לא אמות כי אחיה

שמעתי תש"ג

כתוב "[בפסוק] "לא אמות כי אחיה"." זאת אומרת, מי שקובע שהוא לא רוצה למות מבחינה רוחנית, הוא מגיע בסופו של דבר לחיים רוחניים. רק בצורה כזאת, כי הוא נמצא בין שתי ההבחנות האלה, בין חיים לבין מוות רוחני. "האדם בכדי להגיע להאמת, צריך שיהיה בהרגשה, שאם לא ישיג את האמת, הוא מרגיש את עצמו למת, כי רוצה לחיות." כך אנחנו מרגישים את עצמנו בעליות וירידות, בכל מיני מצבים שאת המוות אנחנו קובעים כמצב שאנחנו בכלל לא רוצים כלום, לא נגד הקדושה ולא בעד הקדושה ולא שום דבר. שלוקחים מאיתנו רצונות ואנחנו לא רוצים שום דבר בחיים, זה ממש שווה למוות.

המקובלים קובעים בצורה אחרת, הם אומרים שחיים ומוות זה תלוי אך ורק לפי ההשתוקקות שלי לקדושה. שאם אני משתוקק לא לקדושה, זה גם מוות. "זאת אומרת, שהפסוק "לא אמות כי אחיה" נאמר על מי שרוצה להשיג את האמת". זאת אומרת, הוא מרגיש חיים ומוות בשתי ההבחנות האלה, מתקדם ללמעלה מהדעת, הולך למעלה מהשכל שלו, רוצה לפתח את הגישה שלו לחיים לא מתוך הרצון הטבעי שלו אלא למרות, למעלה ממנו, וכך הולך לקראת החיים.

"וזה סוד "יונה בן אמיתי". יונה מלשון אונאה. בן מלשון מבין." מה הוא מבין? "שמבין, משום שתמיד מסתכל על מצבו, שבו הוא נמצא, ורואה שאונאה את עצמו ואינו הולך בדרך האמת." שמשקר לעצמו. אלה בעצם כל הטעויות שלנו, שאנחנו משקרים לעצמנו ואז טוב לנו בזה לפי ההרגשה, למרות שזה שקר לפי הדרך. "שאונאה את עצמו ואינו הולך בדרך האמת. כי אמת נקרא להשפיע, היינו לשמה. והיפוך מזה אונאה ושקר, היינו רק לקבל, שהוא שלא לשמה. ועל ידי זה הוא זוכה אח"כ לבחינת "אמיתי"," אמיתָי, זאת אומרת "היינו להאמת."

זאת אומרת, אחרי עוד ועוד בירורים שנמצא בין אמת ושקר, בסופו של דבר הוא יותר ויותר מברר מה זה מושג "האמת", עד שהמושג הזה נעשה כל כך בולט בעיניו, שהוא מתחיל לזהות ולראות את ה"לשמה".

"וזה סוד "עיניך יונים". שהעינים דקדושה," זאת אומרת דהשפעה, "הנקרא עינים דשכינה הקדושה, יונים, מרמים אותנו וחושבים שאין לה עינים חס ושלום," היינו, חושבים שאין לה עיניים לקדושה, שאנחנו יכולים לעשות כל דבר שיהיה, שרק אנחנו קיימים בעולם. זה מה שבעצם הקליפה, ההיפך מהשכינה, מהקדושה רוצה להראות שלנו, ואנחנו צריכים להתגונן כלפי זה. "[כמ"ש בזה"ק בסוד "עולמתא שפירתא דלית לה עינים".] והאמת היא, שמי שזוכה להאמת," זאת אומרת שמשתדל להעלות את עצמו למעלה מהדעת, "אז הוא רואה, שיש לה עינים," שדווקא עיניים דקדושה ישנן, "עיניך יונים", שהם מרמים אותנו ומסובבים אותנו כך שנדמה לנו שאין בורא ואין שכינה ואין השגחה ואין כלום, אלא הכול נמצא ביד הרשעים, וכך אנחנו מתקדמים. ואם מגלים את האמת, "לשמה", על מנת להשפיע, אז רואים שיש לה עיניים, לשכינה הקדושה, זאת אומרת להופעת הבורא בעינינו, בענייננו, בעולמנו. "שזה סוד "כלה שעיניה יפות, כל גופא אינה צריכה בדיקה"."

זאת אומרת, אם מגיעים לעיניים אמיתיות, עיניים יפות "שעיניה יפות" זאת אומרת, "לשמה", מגלים את הראייה בשכינה הקדושה, בשכינה, אז מגלים גם "כל גופא", את כל ההשפעה שלה, שהיא מחזיקה את כל המציאות, את כל העולם.

שאלה: מה זה אומר "עיני קדושה" בעבודה?

זו ההשגחה. מפני שההשגחה נסתרת, נראה לנו שאין בורא והוא אינו מסתכל, אינו רואה אותנו ואנחנו נמצאים בידיים שלנו בלבד, או בידי הטבע העיוור, או בידי טבע רע. ואם אנחנו מתעלים מעל זה, על ידי העבודה שלנו, או על ידי התעוררות מלמעלה, שנותנים לנו הרגשה כזאת, מעלים אותנו קצת, אז אנחנו כבר חושבים שיכול להיות שכן יש עיניים ויש השגחה, ואנחנו נמצאים בקשר עם כוח עליון.

תלמיד: רק בלמעלה מהדעת מקבלים כזה מצב?

זה שאנחנו נגלה שישנה השכינה ויש לה עיניים, זאת אומרת שישנה השגחת הבורא עלינו, והשגחה צמודה, ואנחנו נמצאים בתוך ההשגחה הזאת, לא יוצאים ממנה, זה ודאי בכוח אמונה למעלה מהדעת, בכוח השפעה, וכך אנחנו משתדלים להמשיך ללכת הלאה. אבל שוב, זה על ידי זה שכל פעם אנחנו נופלים ועולים, נופלים מההשגחה, כאילו שאינה, ושוב משתדלים בכוח להעלות את עצמנו להשגחה הגלויה, וכך כל פעם.

תלמיד: האם זה יכול להיות כאווירה כזאת בתוך העשירייה?

ודאי שהרגשת מציאות הבורא והשפעת הבורא על העשירייה יכולה להיות כזאת בעשירייה, והעשירייה חייבת להיות מגובשת יותר ויותר ועל פני כל מיני תנאים שהבורא מסדר להם, כך שהם רוצים לגלות שזה בא מהבורא והם, דרך כל המצבים האלה, תלויים וקשורים ודבוקים בבורא.

שאלה: איך להפסיק לשקר לעצמו ולראות שהוא לא הולך בדרך האמת?

להשתדל בכוח להחזיר את עצמו להרגשה שהוא נמצא תחת כנפי השכינה בהשגחה תמידית. אין לאן לברוח, והבורא מחזיק אותו בצורה צמודה, וכל תא ותא, כל איבר ואיבר, כל מחשבה וכל רצון, הכול, כולם נעולים על הכוח העליון ומנוהלים על ידו בצורה חדה והחלטית, והאדם רק צריך להחזיר את הצורה הזאת ברגש ושכל, שהוא כן נמצא בהשגחה גלויה. עד השגחה גלויה להתאמץ בזה.

שאלה: לא הבנתי מהו ההבדל בין זה שאדם מרגיש עצמו מת מבחינה רוחנית לבין זה שהוא לא רוצה שום דבר אחר בקשר לרוחניות, לנצחיות?

"מת" זה נקרא שהוא לא רוצה שום דבר בחיים, אפילו גשמיות לא רוצה. יש לנו כאלה מצבים, שאנחנו נמצאים במצב כזה שלא אכפת לי משום דבר, "טוב לי מותי מחיי". נותנים לנו להרגיש את המצב הזה, כי בכלל כל הרוחניות היא הרגשה, כל החיים שלנו זו הרגשה. זה שאנחנו מרגישים שנמצאים באיזה עולם והוא משפיע עלינו וכן הלאה, הכול עניין של הרגשה, אין יותר מזה, והמוח ניתן לנו רק כדי לברר את ההרגשה ולהשתדל לנהל אותה באיזו צורה.

אנחנו צריכים להשתדל להיות כל הזמן מודעים באיזה מצב אני נמצא, דבר ראשון. דבר שני, שהמצב הזה מגיע לי מהבורא. דבר שלישי, מה הבורא רוצה שאעשה בזה שהוא נותן לי כזאת הרגשה. הוא כבר נמצא בתוך המצב, בתוך ההרגשה שלי, כי הוא מנהל את זה, הוא עושה את זה, איך אני צריך להגיב לפי היכולת שלי להבין שזו הכוונה שלו, בזה שהביא אותי למצב הנוכחי.

וכאן אני צריך להתחיל לארגן, אולי סביבה, לימוד, כל מיני דברים, העיקר שאני אגיב נכון על המצב שאני מרגיש. אני יכול לפנות לבורא, וזה הכי פשוט כביכול, הכי קרוב, אבל כדי לארגן יחס נכון, קשר נכון, פנייה נכונה לבורא, יכול להיות שאני צריך בכל זאת קבוצה ולימוד והבנה יותר עמוקה וכן הלאה, כדי שהפנייה שלי תהיה עוצמתית ככל האפשר ותביא אותי למצב החדש.

הבורא רוצה שניכנס עימו בהידברות, בקשר הדדי, "אני לדודי ודודי לי", אני מדבר אליו והוא אלי וכך אנחנו בונים קשר. והקשר נעשה יותר ויותר חזק עד כדי כך שאני מרגיש בתוך הקשר הזה שאנחנו מאוד קרובים זה לזה. עד שלפעמים אני מתחיל לגלות שאנחנו ממש אחד, שאין מרחק בין המקבל והנותן ובחזרה מהנותן למקבל, וכן הלאה.

שאלה: מה ההבדל בין עיני קדושה לבין גוף דקדושה?

השפעה בכל מקום. השפעה, זה שאני מתאר לעצמי את רצון הזולת, וכלפי רצון הזולת אני עובד. כל הרצונות של הזולת הם בסך הכול רצון הבורא, כך אני צריך זאת לראות לפניי. אם אני מגיע למצב שאני מתייחס לכל האנושות, ודאי שיש דברים נוראיים ופושעים וכן הלאה, אבל אם אני בסך הכול רוצה לגרום להם טוב, שיחזרו בתשובה, שיהיו טובים, זאת אומרת שכולם יהיו בהשפעה, בחיבור, בזה אני מחזיר את הכול לבורא.

שאלה: אם אני מבין נכון, אדם יכול להימצא רק במצב אחד, הוא לא יכול להימצא בכמה מצבים בו זמנית, יוצא שהתנועה שלנו היא כשאנחנו עוברים ממצב למצב. איך עלי לא להיתקע ולהישאר בקו ימין כל הזמן, כי אני רוצה להמשיך לקבל תענוג למען עצמי, מה מכריח אותי לשנות את מצבי?

בעיקר זה הקשר עם החברים. חוץ מזה כמו שכתוב, "קנאה, תאווה וכבוד מוציאים אדם מהעולם", אם אתה משתוקק לדברים יותר גדולים אז אתה כבר לא יכול לשבת בשקט ואתה רוצה עוד לגדול. אז תנסה להבין שדברים יותר גדולים אתה משיג רק אם אתה נמצא בכוח השפעה יותר גדול.

תלמיד: הרצון נעלם, אני לא יכול לעשות עם עצמי כלום, אני פשוט ישן וזהו .

אני מבין את זה, אבל רק עבודה בקבוצה יכולה לנענע את האדם, כי אז יש לו יותר קשר עם האחרים והוא משתוקק למשהו, עושה משהו, "או חברותא או מיתותא" כמו שכתוב. רק עבודה כזאת בחברה, שיחד עושים משהו, מנענעים זה את זה,

אתה לא יכול לקחת איבר מהגוף ולהחיות אותו, אלא אתה חייב לחבר אותו לכל מיני איברים אחרים, שהם יתנו לו והוא ייתן להם, וכך הם יהיו בהשפעה הדדית, זה נקרא חיים. "חיים" זה נקרא קשר בין החלקים, לא בכל חלק וחלק אלא בהתקשרות ביניהם. לכן אנחנו חייבים להגיע להפצה, לכל מיני עבודות, להתארגנות לכנסים, כדי להרגיש את השינויים. וזה בעיקר מביא שינוי.

בזמן שאני לוקח את החברים ומתחיל לעבוד איתם, להתארגן למשהו, אז אפילו שאנחנו שוכחים ולא נמצאים כל כך בדיוקים בעבודה רוחנית, אבל בכל זאת אנחנו מגיעים לתיקונים גדולים. אפילו עבודה בעשירייה ללא כל כך כוונה, גם כי שוכחים בהתחלה את הכוונה בזמן העבודה, אבל היא יותר מועילה מזה שהאדם יושב ועושה כוונות, איחודים.

שאלה: אם אני מבין נכון את הכלל "ואהבת לרעך", אז ככל שנבין אותו לרוחב ולעומק כך גם נגלה אותו. וזו לא סתם מצווה, אלא זה היה התנאי לקבלת תורה עבור עם ישראל שמבטיח לו את הייחודיות ואת הקרבה לבורא.

כן, "ואהבת לרעך כמוך" זה הכלל הגדול בתורה. כלל, זאת אומרת שהוא כולל בתוכו את כל מה שהאדם צריך לעשות. אם הוא מגיע לאהבת הזולת, בזה הוא מתקן את עצמו בצורה פרקטית לגמרי. ואחרי זה הוא עושה קפיצה לאהבת הבורא, כי הבורא מתגלה ככוח הכללי שנמצא בתוך החברה, ולכן אנחנו באים "מאהבת הבריות לאהבת ה'", ולא אחרת.

שאלה: אני לא בטוח שהבנתי נכון, מי הכלה עליה מדובר ומה זה "עיניים יפות"?

"כלה" זה נקרא שכינה. זאת אומרת, התגלות הבורא לנבראים נקראת "שכינה", ו"עיניה" כך אנחנו בודקים את גילוי הבורא כלפינו, כשהגילוי הזה ברור ויפה זה נקרא ש"עיניה יפות".

שאלה: איך אנחנו יכולים לנטרל עצמנו מכל מיני השפעות שליליות, זרות, כדי ליצור מקום סטרילי בינינו לגלות יותר אהבה בכל רגע?

אי אפשר לעשות זאת בבת אחת. בכל מדרגה ומדרגה אנחנו משתדלים לנקות את השטח בינינו מהאגו שלנו ואז לראות את היחס בינינו מה שנקרא "בעיניים יפות".

תלמיד: אני מרגיש שבכל צעד קדימה אנחנו יותר רגישים להשפעות מבחוץ, שהן יותר משפיעות.

לא, מבחוץ לא כל כך, העיקר זה משלנו. אנחנו צריכים להגדיל השפעה כל אחד על השני ולהבין שרק בהשפעה הדדית בינינו אנחנו עולים בקשר בינינו יותר ויותר ומגלים במרכז הקשר בינינו, בהתקשרות בינינו, את הכוח העליון, את הבורא.

שאלה: מהי האמת שאליה אנחנו צריכים להגיע?

מהי האמת שאליה אנחנו צריכים להגיע? שיש לנו השפעה יפה, חלוטה לכולם. בהשפעה הזאת שלנו לכולם אנחנו מגלים את היחס שלנו לבורא, "מאהבת הבריות לאהבת ה'". ובאהבת ה' אנחנו נגלה את יחס הבורא אלינו לפי חוק השתוות הצורה, ככל שאנחנו מתייחסים אליו כך הוא מתייחס אלינו. זה מה שאנחנו צריכים לגלות.

שאלה: אם אנחנו לא רוצים השפעה, מה אדם שהולך בצורה נכונה בדרך צריך לרצות?

אין לנו יותר בדרך מהתקשרות בינינו להגיע למצב שאנחנו רואים בקשר בינינו את שורש הקשר, שזה הבורא. אני מחפש איך עוד ועוד יותר ויותר להתקשר לחברים, ואני מגלה בתוך החיפוש שלי שבעצם מה שאני חיפשתי, אני חיפשתי כביכול קשר בינינו ובאמת מצאתי קשר עם הבורא, כי הוא נמצא בינינו.

שאלה: מדוע בהרגשה נראה לנו שאנחנו משפיעים אבל זה שקר ובכל זאת אנחנו נמצאים בחשבון לקבל לעצמנו? למה זה כך בנוי ואיך להגיע לזה שבשכל נרגיש את האמת?

מצד אחד, זה נכון שאנחנו חושבים שאנחנו משפיעים זה אל זה ונכון שזה השקר. מצד שני, כך אנחנו צריכים לקבל את זה ולשחק בזה עד שניתן לזה כמות ואיכות יגיעה מספקת כדי שאנחנו נגלה את האמת, כך צריך להיות.

שאלה: מדוע השכינה קדושה מסתירה את פניה, ובאלו תנאים היא מגלה זאת לאדם?

השכינה הקדושה זה נוכחות הבורא בינינו. זאת אומרת, מקום שמתגלה הבורא, רצונות שבהם מתגלה הבורא הם נקראים "שכינה", רשת רצונות. וזה נסתר עד שאנחנו בעצמנו נשתדל במאמצים שלנו לגלות כאלו קשרי יחסים בינינו, בין החברים, שמהם אנחנו בונים את השכינה.

נניח ואנחנו עשרה חברים ואנחנו רוצים להתקשר בינינו כך, שאנחנו בונים רשת קשר בינינו. והרשת הזאת, אם היא מתחילה לפעול בצורה הדדית בכל מיני קישורים ביניהם, אנחנו קוראים לרשת הזאת שכינה. זאת אומרת אנחנו בונים מקום איפה שאנחנו מצפים שיתגלה הבורא, כי הוא מתגלה כשוכן בתוך השכינה.

לכן לפי זה שהבורא מתגלה בתוך רשת הקשר בינינו, לפי השתוות הרשת הזאת שאנחנו בונים ביחסים בינינו אליו, הוא אחד אבל אנחנו עשרה, אנחנו בונים בין העשרה כאלו קשרים, שלקשרים האלה יש גם מהות של אחד ואז נקרא "חד מקבל חד ", וכך הוא מתגלה בקשר בינינו.

שאלה: האם קשר הדדי עם בורא הוא מצד אדם דרך העשירייה או מעשירייה כולה שעובדת יחד ?

גם דרך העשירייה מצד האדם ככל שהוא משפיע על העשירייה וגם מכל העשירייה יחד, גם זה וגם זה פועל על הבורא, כי גם זה וגם זה כוח השפעה מצידנו. אבל יש כוח השפעה של אדם אחד אמנם הוא מגיע דרך העשירייה, אחרת זה בכלל לא יהיה השפעה וישנו כוח השפעה שהוא כבר מהעשירייה, זה כבר משהו מיוחד מאוד שבטוח מכוון לבורא ומחייב אותו.

(סוף השיעור)